לאור העובדה שהאדם נברא כגוף אחד (בספר בראשית, סיפור בריאת האדם) ואחר-כך נחלק לשני גופים, היינו מצפים שיהיה דימיון מוחלט בין האיש והאישה. והכול יודעים שאין הדבר כן. התחלקות האורגניזם יוצרת שוני בין התאים וגורמת לכל תא לתפקיד ייחודי משלו, כך גם אצל האיש והאישה. כשמתייחסים אליהם כאל שני תאים של אותו אורגניזם, כשני כוחות הפועלים באנושות ואחראים על קיומה, כל כוח והתפקיד הייחודי וההכרחי שלו לקיום האנושות כולה. 

השינויים הכלכליים והחברתיים, שחלו בארבעים השנים האחרונות תרמו רבות לקושי להבחין בבירור בין דפוסי - התנהגות ותקשורת, המוגדרים  כגבריים לאלו הנשיים וזאת מכיוון שנשים רבות החלו להתקדם ולפתח קריירה ודפוסים אסרטיביים כמו הגברים. כיום, יש נשים רבות, שהתנהגותם ודפוסי- החשיבה שלהם דומים מאד לאלו של הגברים בדיוק כמו שישנם היום יותר ויותר גברים, המתחברים לצד הנשי שלהם ולא חוששים להיתפס חלילה כרכים ועדינים  מדי.

ובכל זאת, עדיין ניתן להגדיר את דרך החשיבה, התקשורת וההתנהגות הגברית הקלאסית כנוטה להיות ממוקדת בעשייה ובמטרה ברורה,עניינית וקצרה, רגשית או עובדתית- הגיונית (אך לא ביחד), נוטה להתבלט ולהתבטא בציבור בעוד מופנמת ומסוגרת בבית, תחרותית ומסתכנת ונותנת עצות יותר מאשר מוכנה לקבל. ואת דרך החשיבה, התקשורת וההתנהגות הנשית הקלאסית כמסוגלת להתעסק ולשוחח על מספר נושאים בו- זמנית, עדינה ופחות מאיימת, מרומזת, מפורטת ומרחיבה, רגשית ועובדתית- הגיונית בו- זמנית, נוטה לפתח תקשורת אינטימית יותר מאשר ציבורית, משתפת- פעולה וזהירה ומוכנה להתייעץ.

 מקור הבדלים אלו במבנה המח השונה מעט בין גברים לנשים: אצל הגברים רקמת החיבור בין האונה השמאלית לימנית דקה יותר ולכן לא מאפשרת ביצוע בו- זמני של פעולות חשיבה לוגית- מילולית ופעולות הדורשות מעורבות רגשית-אינטואיטיבית, בעוד אצל הנשים עקב רקמת חיבור עבה יותר זה אפשרי.
ולכן כאשר נשים נתקלות בבעיה או נסערות ונרגזות הן מסוגלות בעודן מדברות על זה למצוא פיתרון מתאים והגברים נאלצים להסיח את דעתם מהעניין ולהירגע בטרם יוכלו לפנות למציאת פתרונות מתאימים.
 אפשר לומר באופן כללי, שגברים רואים את העולם מתוך "נקודת מבט ממוקדת", ואילו נשים רואות את העולם מתוך "נקודת מבט פרוסה ומורחבת" יותר. מודעות גברית נוטה לייחס דבר אחד לאחר ברצף סידורי, שבונה בהדרגה תמונה מושלמת. זוהי התייחסות שמקשרת דבר אחד לאחר במושגים של בניית דבר שלם. ואילו המודעות הנשית הנה מורחבת ופרוסה. היא מקיפה באופן אינטואיטיבי את כל התמונה ממבט ראשון, מגלה את הפרטים המרכיבים אותה בהדרגה, ורק בסוף בודקת כיצד מתקשר כל חלק ממרכיביה לתמונה השלמה. מודעותה של האישה נע מן המרכז החוצה. האופי המהותי שלה הוא לנוע אל מחוץ ל"אני" שלה ולעצמה, ולהתחבר עם הזולת. גברים, לעומת זאת, נוטים להתכווץ ולהצטמצם ביחסים, הוא נוטה לשמור על התלכדות פנימית ונוטה לאבד פחות את עצמיותו ואת ה"אני" שלו.

הבדלים אלו הם שורש הבעיה במערכות- היחסים ובתקשורת בין גברים לנשים, מכיוון שכאשר הגבר נתקל בבעיה הוא רוצה להסיח דעתו מהעניין כדי לעבור מהחשיבה הרגשית לשכלית ולהיות מסוגל לפתור את הבעיה בעצמו, בעוד האישה מנסה  לעזור לו בדרכה ולדבר על זה – גישה, המזמינה קונפליקטים ובעיות נוספות.
כאשר האישה נתקלת בבעיה היא רוצה לשתף, מכיוון שבעודה מדברת היא כבר מוצאת פיתרון, אך הגבר מפרש בטעות את המסר כבקשת עזרה והוא מחלק עצות וזה שוב פתח לקשיים.
גברים ונשים, בדרך כלל, אינם מודעים לעובדה, שיש להם צרכים רגשיים הנבדלים אלו מאלו. אופייני לגברים, שהם נותנים במערכת יחסים את אשר הם היו רוצים לקבל, בעוד שנשים נותנות את אשר הן היו רוצות לקבל. כל אחד מניח בטעות, שלזולתו אותם צרכים ורצונות כשלו. אישה צריכה, בראש ובראשונה, תשומת לב, הבנה והתחשבות. היא פגיעה יותר מכל להרגשת עלבון, כאשר הרגשות שלה אינם זוכים להתחשבות, להבנה ולתשומת לב, כאשר היא אינה זוכה להתחשבות ממישהו האהוב עליה, היא מתחילה לעיתים להטיל ספק בערכה העצמי ובזכויותיה. האיש צריך, לקבל את הערכתה של אשתו,לרכוש את אמונה, ולהרגיש שהיא מקבלת אותו כמו שהוא ומעודדת את מעשיו והישגיו.    
 
לסיכום, הפיתרון מתחיל בהכרת ובהבנת הבדלים אלו ועוד רבים אחרים, המוכנות לקבל את השוני והניסיון לגשר עליו בדרכים שונות.

בביליוגרפיה:
1. סיכום מתוך מאמרה של רות אילון.
2. ג'ון גריי, "מאדים ונוגה ומערכות יחסים".
3. ג'ון גריי, "גברים ממאדים ונשים מנוגה".