במהלך שלב ההתקשרות של בני הזוג קיימת שחיקה במידת מה אבל לא כזו שמצריכה דאגה הסיבות לשחיקה בעיקר טבעיות (השנים, קשיי פרנסה, גידול הילדים וכדומה) .אך אם השחיקה תגדל עם השנים יהיה צורך לבצע ארגון ואיזון מחדש של מערכת הגומלין בין בני הזוג, חלוקה של מטלות הבית,התארגנות מחדש לגבי סדר היום ותפקיד ההורות  חייב להיות חלק אינטגראלי גם כאשר הילדים גדלים יש צרכים נוספים לבני הזוג להתפתחות האישית. הנמנעים מלבצע איזון יהיו חשופים יותר לקשיים.

כדי שהאדם יוכל להתמיד במשימות חייו הוא זקוק לחידוש והתרעננות. לכן כל מערכת , תעשייתית או לימודית, יוצרת הפסקות בפעילות הסדירה , כדי שעם סיום ההפסקה תחל תקופה חדשה שתעזור לפתח רצון רענן להתאמצות ולחדירה מחודשת לנושא הלימודים והעבודה.
חז"ל דרשו את הפסוק מהתורה: " אשר אנוכי מצווך היום- מלמד שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים" התאווררות דרושה כאמור, במסגרת לימודים, בעבודה, ובוודאי לצרכי הבית. ללא הפסקות עלולה להיכנס תחושת מתח וכעס בין בני הזוג וגם כלפי הילדים שמבלי למנוע את השחיקה הלחצים הרגשיים עלולים להתגבר.
על מנת למנוע שחיקה על הזוג להתנהל כך שיש להם חלוקת זמן ראויה ומאוזנת בין הזמן שהם ביחד לבין הזמן שהם לבד , יש תהליכי התקרבות והתרחקות שבאים לידי ביטוי בשלבי החיים – מעין תנועת מטוטלת , יש תהליכי התקרבות והתרחקות שבאים לידי ביטוי בשלבי החיים . בשנה הראשונה בני הזוג יהיו יותר ביחד אך במשך הזמן יהיו יותר לבד , בשביל לפתח את הייחודיות של כל אחד מבני הזוג יש צורך להיפרד מעט.
בני הזוג יצטרכו לאמץ לעצמם את יסוד הצמצום- על מנת להתקרב לאחר יש צורך בלצמצם עצמי כדי לאפשר לאחר מקום להתקרב.

בנוסף חלוקת כוח ההשפעה בין בני הזוג תהיה מאוזנת ,זו מאפשרת  הזדמנות טובה להשפיע על מהלכים ועל החלטות ומאפשרת הכרות יותר עמוקה ומהמקום הזה להרחיב את הידע אחד על השנייה וממילא  מאפשר חיזוק הקשר על ידי חיזוק ההכרות והאינטימיות.
כאשר אין הבעת אינטימיות רגשית גורם לתחושת חסך ותסכול מה שמוביל לכעס, בקורת ואפילו יכול לגרום לעוינות.

כמו כן בני הזוג ישמרו על איזון ראוי בין נתינה לקבלה, הנותן בא ממקום מתחשב, אוהב ומעניק והלוקח מעלה אסוציאציות של חוסר התחשבות , אגוצנטריות , אנוכיות , מרוחקות והדבר יגרום לצד השני לחסך ויצטייר בעיניו כשלילי. כאשר קיים חוסר איזון בין נתינה לקבלה , מבחינה מערכתית יש דינאמיקה ויחסי גומלין בין השניים זה שהמקבל אינו נותן אינו בהכרח תלוי רק בו , הנותן חוסם את הקבלה מה שיוצר למקבל להרגיש חייב לבן זוגו ובסופו של דבר יהיה עוין כלפיו.
בנוסף כדי האווירה בבית תהיה רגועה ושלווה כדאי שבני הזוג יצאו לפחות פעם בשבוע ביחד /לחוד לשיעור, הרצאה, קורס , טיול או כל תחביב אחר.

גם כאשר לא ניתן לצאת ביחד לעיתים קרובות על הזוג לאפשר ולסייע אחד לשני לצאת מהבית כגון: לשוב הביתה מוקדם מהרגיל על מנת להשגיח על הילדים ולאפשר לשני לצאת מתוך רגיעה וללא טרדות.
בין צורות ההתאווררות קיימת היציאה את הבית ביחד, ותרומתה לחיי המשפחה רבה יותר. במרוצת החיים כאשר הבעל והאישה עוסקים כל אחד במטלותיו שלו, הם אמנם מצויים באותה דירה ואף ישנים באותו חדר, אך המטלות הרבות המוטלות על כל אחד מהם בנפרד , אינן מאפשרות להם תמיד לחוש את הרגשת היחד והשותפות, ללא הפרעות העבודה, הילדים, הסביבה וההתחייבויות של המשפחה הרחבה. היציאה יחד מעניקה להם הרגשה זאת. לצורך השגת תועלת זו, אין הכרח לצאת לפגישה עם קרובים או ידידים, אלא מן הראוי לצאת לפחות פעם בשבוע אפילו לטיול קצר.
כדי שממערכת היחסים תהיה מספקת, יש צורך להשקיע בהם מאמצים במשך כל השנים ולתקשר כמה שיותר. הקשר בין בני הזוג מתחזק משנה לשנה- ככל שבני הזוג מתקרבים זה לזה מבחינה רגשית, מעמיק גם הקשר האינטימי ביניהם.

אם בני הזוג לא יראו את הנישואין כמטרה לקשירת קשר לאיחוד רוחני ביניהם לא רק שהנישואין לא יישארו כמסגרת שותפות , אלא הם יהפכו לזירת התגוששות להשגת הישגים כל אחד מבן זוגו ושמירת מתח להתגוננות ממנו. לעומת זאת אם בני זוג יפתחו מודעות והבנה שתקופת הנישואין היא פרק זמן הניתן לאיש ולאישה כדי שייהפכו משניים לאחד, דווקא עם הרצונות הנוגדים שלהם, או אז המטרה החשובה תגמד את חילוקי הדעות , תשרה אוירה נינוחה בבית, תיתן לכל אחד תחושה שהוא רצוי. בעקבות זאת האווירה תביא שלווה לילדיהם ותאפשר להם להתרכז בלימודיהם. ושוב האווירה הטובה תקשור אותם בקשר רוחני המשרה אווירה טובה בבית. כך ייסובו סביב מעגל חיובי המחזק ובונה את עצמו עוד ועוד.