מאת: גב' רבקה שמואלי
הכל בסדר?
שלום! מה נשמע? - הכל בסדר!
הכל בסדר? - הכל בַּסֶדֶר!
סדר וארגון מה רב חשיבותו לעבודת ה' נכונה בבית היהודי. מספרים על גדול בישראל ששלח את בנו לישיבה מרוחקת.
לימים רצה האב לתהות על מצבו של הבן ולבחון האם מונח הוא בלימוד, והאם וכיצד הוא מתעלה.
כך, ביום בהיר אחד, ללא כל הודעה מראש ארז מעט מחפציו, הוסיף לתוכם מטעָם טוב וטרח להגיע לישיבה. השכיל האב ובמכוון שם פעמיו לחדרו הפרטי של הבן שהיה בקומה העליונה, זאת על אף שבקומת הכניסה היו התלמידים עוסקים בתורה.
ובחדר הפרטי – מביט האב על מיטת הבן: הכר מונח במקומו, השמיכה מקופלת בצורה מאורגנת לצידי המיטה, הכיסוי של המיטה אף הוא מונח בתנוחה חלקה וישרה, המדף נקי, בגדי הלילה מונחים מקופלים על השרפרף הקטן, הרצפה נקיה, אפילו החלון פתוח מעט לכניסה של אויר נקי אל החדר. חייך האב חיוך של אושר והפטיר לעצמו: עתה בוודאי לי כי בני מנצל את זמנו כראוי והוא מונח בלימוד תורה.
געגועי האב חפצו לראות את הבן פנים אל פנים, אך ביודעו בבירור כי בנו מתעלה בישיבה, לא רצה להפריעו מרצף הלימוד ועל-כן חזר לביתו שמח וקורן מנחת.
סדר, סדר? והאם עד כדי כך?
אישיות רבנית המנהלת אברכי כולל כלשהו, סקרה את לומדיה, ונוכחה בממצא הבא:
אברכים שגדלו שחונכו בבית בו שלט סדר יום מוגדר ומאורגן, לא כפייתי אלא עם גמישות והבנה לנפש הילד בעת הצורך, שם צמחו בדרך כלל בנים שידעו לנהל את זמנם בצורה מאורגנת. הריכוז וההספק היומי בלימוד - היה מבורך יותר, וממילא זה מה שגרר את השאיפה והרצון להתקדמות שנמצא תדיר בתוכם.
מעניין שסקר זה חופף בדיוק לדבריו של הרב וולבה זצ"ל:
"באין סדר – אין רצון". משמע כי כאשר היום מלא, מוצלח ומנוצל כראוי נחה דעתו של אדם. מציאות של סדר מבטאת בדרך כלל את המשמעת הפנימית של האדם, וכאשר בתחושה הפנימית האדם מספיק יותר, הסיפוק אצלו מתגבר, והשאיפה לזכות ולחוות עוד הישגים מגבירים את המשך הרצון. ומכאן השביל המבורך להצלחה. אכן "באין סדר – אין רצון".
סדר - ראשי תיבות: רואים סייעתא דשמיא.
הגה"ח רבי שמחה זיסל מקלם ממחיש את ענין הסדר, במשל לשרשרת מרגליות יקרה עם סוגר ומנעול. הבה נתבונן: מה העיקר באותה שרשרת, הסוגר? או המרגליות? אין ספק שהמרגליות יקרות יותר; אך ללא חוט ומנעול הן מתפזרות.
חוט ומנעול לבד אינם עיקר; וכך האדם: כל יחידה, וכל אישיות נפרדת - קיבלה צרור מתנות מהשמים, יכולות המיוחדות רק לו, ומעלות וכישרונות. הסדר אם-כן דומה לחוט שדרה וסוגר של שרשרת, כאשר בלעדיו מתפזרות המתנותיו שקיבל ומפאת היעדר סדר נגרר האדם בלי משים ומוצא עצמו משתמש שימוש לא נכון במקום הלא נכון ובמינון הלא מתאים, עד שהוא נותר מרוקן, כוח שאיפתו מתקרר והישגיו מועטים ביותר.
אם נתחיל מבראשית ניווכח כי הבריאה כולה נבראה בסדר מופתי, כאשר בכל יום נבראה בריאה חדשה במאמר פיו של ה' ואין יום נוגע בחברו, "וביום השביעי שבת ... וינח". ניתן ללמוד מכך כי רק לאחר ששת ימי מעשה תוכל להופיע מנוחת הנפש והגוף, זאת כאשר ששת ימי המעשה מבורכים במתנת הסדר והארגון.
בכדי לעזור לעצמנו לזהות האם אני בסדר בַּסֶדֶר, ניתן לשאול את עצמנו שאלות כמו:
מה ברצוני להשיג היום ובכלל, מהן מטרותי, ומהם הכוחות העומדים בפני כדי להשיג את אותה מטרה. יש לתת את הדעת לא לדרוש מעצמנו יותר מכפי כוחותינו, ומאידך להיזהר לא לדרוש מעצמנו מעט מדי.
בתוך השגת המטרות, יחד עם העמל ועבודת המידות המתמשכת יש לארגן איזשהו סדר שיתאים לתקופות של מצבי רוח ירודים או כישלונות, זאת כדי לא ליפול ח"ו ליאוש או עצלות וכדו', כי בתחבולות נעשה לנו מלחמה.
כל אדם הכֶּנֶה עם עצמו יסגל לעצמו תחבולות המתאימות למצבו-הוא, תחבולות שיסייעו בידו גם במצבים של ירידה וכשלון, לשמור על איזשהו סדר מינימלי עד יעבור זעם, וכדאי להשקיע בזה מתוך אמונה ודביקות במטרה, וכדברי הרב וולבה בספר "עלי שור" כי -
"ההבדל בין אי סדר ובין סדר – הוא כהבדל בין חושך לאור".