אשפי המשק של המדינה יושבים על המדוכה כדי להעלות את הכלכלה על דרך המלך. כל אחד מהם הוא בעל ידע רב מאד. חלקם נושאים תארים רמים ביותר. כמה מהם הינם פרופסורים ידועי שם, שדעתם נחשבת באקדמיה. האחרים, גם אותם שאין להם מוניטין בינלאומי, הם בעלי ניסיון רב. הפגישה החשובה תוכננה היטב, קדמו לה ישיבות הכנה ועל שולחן הדיונים הועלו הצעות מספר, בהם כמה רעיונות מהפכניים, שכבר ממבט ראשון ברור למשתתפים כי מדובר בגזירות קשות לציבור. אך מביא ההצעות עומד על דעתו ואומר כי כגודל הקושי, כן תהיה גודל ההרווחה, ועם ביצוע התוכנית יצא המשק במהירות מהקשיים. הדעות חלוקות, מתפתחים גם וויכוחים, שלעיתים עוברים גם לפסים אישיים טעונים ולחילופי דברים קשים שנובעים מעמדות ודעות שונות המשתנות מן הקצה אל הקצה.
כיצד יתכן שיש בין משתתפי הפגישה חילוקי דעות כל כך קוטביים שהרי כולם מלומדים ויודעים את רזי הכלכלה, לעיתים למדו הם באותה אוניברסיטה מאותו פרופסור...

כמובן שהדברים אמורים בכל נושא, כולל עניינים ביטחוניים קריטיים, דיונים בהולים של רופאים בכירים שחייבים להחליט בשאלות של פיקוח נפש, וויכוחים שמתנהלים בצמרות של ארגונים, בהנהלות של מוסדות וכו'. בכל מקום מתנהלים דיונים שבהם אנחנו ניצבים מול תופעות של דעות שונות ומגוונות ושל אנשים המשנים את דעתם ללא הסבר נראה לעין. מה, אם כן, הגורם לתהפוכות כל כך דרמטיות?
התשובה לכך מונחת בתחום של מיבנה החשיבה של האדם. נבין כיצד פועלים הלכי הרוח של בני האדם, ומה היא הדרך המובילה אותנו להחלטות: ניקח לדוגמה אדם המגיע אל רופא ומציג בפניו בעיה שהוא מבקש לה תרופה. הרופא מברר פרטים שונים, מאזין לנקישות לבו של החולה, בוחן את לחץ דמו וכו', קובע את הדיאגנוזה שלו, ורושם מרשם הכולל כמה תרופות, וכמו כן גם המלצות טיפול אחרות. למעשה לאבחנת הרופא והקביעה באיזו מחלה מדובר ומה היא הדרך לרפואתה, קדם הליך חשיבה שפעל בדרך הבאה: ברגע שאגר אל חשיבתו את המידע שקיבל מהבדיקות שערך והחל לתור אחר פתרון לבעיה הרפואית, מוחו סרק בלא משים את כל החומר הלימודי שצבר בשנות לימודיו, את המקרים הדומים שאתם הוא נפגש ואת תוצאות הטיפולים הרפואיים שהעניק במקרים הקודמים, ועל פי סך-הכל של נתונים אלה שבונים את ההסתכלות שלו, גיבש את המענה הרפואי שנתן.
כך למעשה פועל לא רק מוחו של הרופא, אלא של כל אדם, כולל אב ואם בהחלטות שהם מקבלים בביתם, בעל המכולת בהתלבטות לגבי מדיניות השיווק שלו, מוסכניק בהחלטה איזה טיפול לתת לבעיה שהוצגה לפניו, וכל אדם בהתלבטויותיו.

נחזור אל כנס הכלכלנים. גם מחשבתם פעלה בדרך דומה – התאמת המצב שהוצג בפניהם עם לימודי הכלכלה שלהם ועם ניסיונם משכבר הימים. אם נבדוק לעומק נגלה, כי הם עשויים להסכים באופן עקרוני שההצעה שעלתה על שולחן הדיונים יכולה להצליח כשם שהיא יכולה להיכשל, אך הם חולקים אם כדאי או לא כדאי לבצע אותה. מה מביא לפלוגתא זו? מתברר שבין השאר, אחד הדברים העשויים להשפיע משמעותית על החלטותיהם, הוא מצב רוחם האישי. ממחקרים שנעשו עולה כי כאשר אדם מגיע לדיון עם מצב-רוח אישי חיובי, גדולה הסבירות שהוא יאמר: "בואו ננסה, אנחנו נתגבר", או "אמנם הרעיון מסוכן אבל כדאי לקחת אתגרים שיביאו מהפך", או "אמנם הדבר יכול להביא קטסטרופה, אבל הסיכוי של הרווח גדול עד כדי כך שכדאי להיכנס לסיכון". לעומת הכלכלן הנחוש בתמיכה בצורך לבצע תפנית כלכלית, חברו המגיע עם מצב רוח אישי קודר, שמקורו בבעיות שכלל אינן קשורות לכלכלה, ובודאי לא לנושא הדיון (למשל בעיות בביתו או בעיות חברה בכלל או בריאות), גדול הסיכוי שיאמר: "עזבו, הרעיון מסוכן". הוא גם יסכם ב"אין מה לעשות", או "הפתרון הזה יגרום להחרפת הבעיה", או סתם יפסוק ש"זה לא ילך", "לא נצליח" וכו'.
ההבדלים בעמדות אינם אפוא בהכרח תוצאה של חילוקי דעות בתחום מדע הכלכלה, אלא של פערים במצב הרוח האישי של כל אחד מהמחליטים. זאת ועוד, באופן כמעט וודאי הוא אינו מבחין כלל עד כמה הרגשות הפנימיים המפעפעים בליבו משפיעים על החלטות שהוא מקבל בנושאים שאינם קשורים כלל אליו; עד כמה מצב הרוח האישי שלו גורם לשינויים קוטביים בהלכי חשיבתו אפילו בנושאים גורליים.

לראות את העולם בראיה חיובית

אנו מכירים אנשים בעולמנו, שתמיד רואים אך ורק את היפה, החיובי, המוצלח, המועיל והאופטימי; ואנחנו מכירים אחרים, שרואים חזות קודרת בכל מהלך ותמיד הם מאתרים את התכונות הגרועות באדם.
אין ספק שביקום יש הרבה יותר דברים יפים חיוביים מאשר דברים מכוערים ושליליים, גם בחברה האנושית. השאלה מתמקדת כמובן בנקודת ההסתכלות של רואי השחורות ורואי הורודות. שני הצדדים בטוחים שראייתם היא אובייקטיבית והיא מצביעה על הנקודה הנכונה. אבל הנכון הוא שונה לחלוטין, שניהם אינם מדייקים; לאמתו של דבר הם מציירים את התמונה הפנימית שלהם.
על היכולת של האדם לקבוע אם יתמקד בחיובי או בשלילי, כותב רבינו בחיי בספר 'חובות הלבבות' (שער הכניעה, פרק ו, הנהגה הרביעית):
"וכבר אמרו על אחד מן החסידים, שעבר בדרכו על יד נבלת כלב שהיה ריחה רע ביותר.
אמרו לו תלמידיו: כמה מסרחת נבלה זו. אמר להם: כמה לבנות שיניה. ונתחרטו על מה שסיפרו בגנותה".
בלי ספק ששיניה של הנבלה היו צחורות ובוהקות, אולם ריחה לא היה נעים. ההתמקדות של התלמידים בריח גרמה להם לסבול, ולראות את השיניים פחות לבנות. התמקדותו של החסיד בשיניים אפשרה לו להבחין עד כמה הן לבנות. הוא אף הרוויח רווח נוסף: בגלל התמקדותו בשיניים הלבנות, ריח הנבלה הפריע לו פחות מאשר לתלמידיו.

השפעת עיצוב החשיבה לחיוב או לשלילה מתרחבת לא רק ליחסי חברה, אלא גם סביב השאלה איך ירגיש אדם בביתו. מי שמגיע מבית שבו דיברו תמיד באופן חיובי - על השולחן, על הספה, על האוכל ועל הילדים עצמם - תמיד ירגיש שהאוכל ערב לחיכו, כי הרהיטים מעוצבים בטוב טעם, והשובבות של הילדים סביבו היא התופעה המשמחת ביותר עלי אדמות שהוא יכול לחשוב עליה.
לעומתו, אדם שבא מבית שבו תמיד "קיטרו", אמרו שהספה המונחת בסלון מיושנת, האוכל תפל, הילדים כל הזמן מפריעים, אכן יחוש כך בכל מקום שיימצא, כולל בבית שיקים. אדם רואה את הכול מבעד משקפיו שלו. אם הזגוגית ורודה, העולם ורוד; אם הזגוגית עכורה, העולם עכור. מה שקורה במשקפיים הפיסיים, קורה גם במשקפיים של הנפש. ואת צבע המשקפיים שלנו – גם של הנפש - אנחנו קובעים.
בתהליך של יעוץ זוגי מתרחש דבר מעניין: באחד מפגישות הטיפול מתבקש כל אחד מבני-הזוג לפרט את המעלות שיש לבן-זוגו, ולאחר שסיים הוא מתבקש לציין מהם חסרונותיו הדברים נרשמים ואז מראים לכל אחד מבני-הזוג את הדברים שצוינו על ידו, ומתברר שכמעט תמיד יש פי שלש או ארבע יתרונות יותר מאשר חסרונות.
על כך כותב "אורחות חיים" להרא"ש (סימן נה): "דרכם של הבריות להעלים הטובות ולגלות הרעות". כלומר: בעולם יש דברים טובים ודברים רעים, אך האנושות מתמקדת יותר ברע מאשר בטוב.

המשנה בפרק אבות (פרק א') כותבת "והווה דן את כל האדם לכף זכות". רבי יצחק הוטנר זצ"ל, בעל 'פחד יצחק', אומר על כך: אין הפירוש שמדובר רק בהכוונה כללית שראוי לדון את בני האדם שסביבנו לכף זכות; אלא, לדבריו, יש בפסוק זה תיאור של מיהו האדם שרואה את הזולת זך ונקי ומיהו האדם שרואה אותו תמיד אשם ורשע: מי שליבו זך, טבעי שהוא רואה את הזולת זך, נקי, ובעל מידות חיוביות; ומי שהוא בעל לב רע, רואה את הזולת כבעל תכונות שליליות. דהיינו כאשר אנחנו דנים את העולם לכף זכות הדבר מבטא את זכות לבנו. כוונת התנא ב'פרקי אבות' היא, אפוא, שראוי לאדם לזכך את ליבו על ידי שידון את כל האדם לכף זכות, ועל ידי שירבה לעשות כן, אט אט ליבו ייהפך לזך טהור ונקי.
ברור, אם כן, שההסתכלות החיובית או השלילית אינה מוגבלת ומקובעת בלידה או בחינוך אלא כל אחד מאתנו יכול ליצור לעצמו חיים נעימים על ידי שיתאמן להסתכל באופן חיובי. בטיפול באנשים, אפשר לראות באופן ברור שכאשר אנשים קיבלו על עצמם שתקופה מסויימת ישקיעו מאמץ להעניק לבן-זוגם ולחבריהם ללימודים או בעבודה, הרגשתם שופרה ללא היכר. הם פיתחו אהבה לסביבתם, והסביבה החזירה להם אהבה. גם פניהם נהפכו למאירים יותר מאשר היו לפני השינוי שהחליטו לעשות בהתנהגותם.

נקודת ההסתכלות של הזולת
כשם שאדם יכול לשנות את צורת ההסתכלות שלו על הזולת, כך הוא יכול לשנות מן הקצה אל הקצה את צורת ההסתכלות של הזולת עליו.
שלמה המלך אומר בספר משלי (כ"ז, י"ט) "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".
מסבירים המפרשים שבמבט שאדם מסתכל למים – פנים מחייכות או פנים עצבות. הדמות הניבטת אליו מהמים שוחקת או עציבה.
מפרש הגאון מוילנא: "אם לבו טוב לאותו אדם, הוא גם כן טוב עמו". כלומר, אם אדם חושב דברים טובים על הזולת הדבר גורם שהזולת גם הוא חושב מחשבות טובות עליו.

שידוכים
את נקודת ההסתכלות המשתנה נוכל לראות בדוגמה נוספת: הוצעה לאדם הצעה לשידוך. הבירורים שהוא ערך הבהירו לו שמדובר ברעיון יוצא מן הכלל. הוא נפגש והתרשם שהפעם הבירורים היו מדויקים, ואף מעבר להם – זו היא הצעה מצויינת. הוא הודיע על החלטתו להתארס והוא ממתין בקוצר רוח לקבלת תשובה חיובית מהנערה עמה הוא נפגש, אך היא בוששת לבא. ככל שמתארך הזמן, שאיפתו להשגת ההצעה גדלה והולכת, ועמה מתחזקת דעתו שהנתונים שיש בהצעה מצוינים יותר ויותר.

ההתיחסות החיובית הגוברת ברגשותיו לתכונות הנפלאות שיש בנערה שהוצעה לו, אינה נובעת מאינפורמציה חדשה שקיבל, אלא ההשפעות של רצונות פנימיים, מעניקים לנתונים החיוביים צבע וצורה עוצמתיים יותר ויותר, ואלה מחזקים עוד ועוד את רצונו לקבלת התשובה החיובית.
בנושא של שידוך והמתנה לתשובה, אנו מגלים גם תופעה הפוכה. בחור החליט החלטה חיובית להצעת שידוך. הבת עדיין לא נתנה תשובה והזמן מתארך. אם התשובה בוששת להגיע זמן ארוך מדי לדעת הממתין, הוא עשוי לשנות את חישוביו ולהחליט שהנתונים של ההצעה אינם כל כך טובים, בודאי לא כפי שחשב קודם. הוא אף אומר לעצמו שיתכן שאף אם תגיע תשובה חיובית, הוא כבר אינו מעוניין בה. גם במקרה זה לא נוספו לו פריטי מידע שלא היו ידועים קודם לכן. אלא הסיבה הגורמת לו לראות את הנתונים כיותר שליליים ממה שחשב קודם, היא, מנגנון נפשי המגן על האדם מפני פגיעה רגשית - החשיבה של הממתין לתגובה אומרת לו שאם עובר כל כך הרבה זמן עד לנתינת התשובה כנראה שבסופו של דבר היא תהיה שלילית. במקרה זה אפגע, לכן אני הוא המחליט שאינני רוצה בהצעה זו וכך לא אפגע.  במצב זה גם אם תגיע התשובה שלילית הפגיעה תהיה מזערית, ולא כפי שהייתה עלולה לפגוע אילו הייתה מגיעה בשלב שבו הוא היה מעוניין מאוד בהצעה. גם במקרה זה ההחלטה ש"אני אינני מעוניין בהצעה" פועלת בדרך של גימוד האינפורמציה החיובית המצויה במוח והגדלת העוצמה של הנתונים השליליים.

ננסה להציץ למצב נוסף. כאשר שני אנשים נפגשים לא רק לשם היכרות לנישואין, הם מנסים למצוא חן זה בעיני זה. במילים אחרות הם מנסים לכבוש את רגשותיו של הזולת ולהרשים אותו. הם חינניים איש אל רעהו, מחייכים זה לזה, הם מוקירי טובה אחד לזולתו וממוקדים בתכונות החיובית שיש לזולת, יותר מאשר בחסרונותיו, זאת כדי להצדיק את הרצון לכבוש אותו. כלומר: קיימות בזולת גם תכונות שליליות, אך כרגע הם מוצאים עניין להתמקד בתכונות החיוביות יותר מאשר בשליליות.
פעמים רבות לאחר הנישואין סבור כל אחד מבני הזוג כי בן זוגם פחות טוב ממה שחשבו עליו לפני הנישואין אך האמת היא שלא בן-הזוג השתנה, אלא הראיה שלנו עליו. הסיבה לכך היא שאמנם אדם לאחר נישואין מחשבתו עושה חשבון החיובי מול השלילי שיש בבן הזוג, אבל החיובי נתפס כמובן מאליו, כמינימום אנושי נדרש, כמחויב המציאות ואין בו משהו מיוחד, לעומת זאת השלילי נתפס כמעצבן, מפריע לחיים, לא אנושי, בלתי נסבל שמחייב שינוי דחוף. לפני הנישואין בני-הזוג התמקדו בניסיון הטבעי ליצור חיבור וקשר, וחיפוש סיבות המצדיקות את הקשר.  בעוד שלאחר הנישואין כשהקשר לכאורה נוצר, אדם מתחיל לבחון ולחפש מה הוא הרוויח מפעולת הנישואין, ותמיד נראה לאדם שהוא נותן יותר ממה שהוא מקבל.
ברור שבאדם יש תכונות חיוביות ויש תכונות שליליות. אם נבחן את הדבר בזוגיות, לכאורה אנו עומדים בפני תופעה בלתי מובנת. בזוגיות יכולים להיות ימים שבהם בני-זוג מאוד אוהבים זה את זה, וימים אחרים שהם חשים עוינות ולעיתים אף שנאה האחד לשני. האהבה והשנאה אינה נמדדת רק ב'מה קיבלתי משותפי לנישואין' אלא אם איזה אדם אני חי, איזה תכונות חיוביות או שליליות יש לו. ולכאורה האדם כמעט אינו משתנה. אך  במצב של אהבה אדם אמנם יודע שיש לבן-זוגו תכונות שליליות אך הוא מתמקד בתכונות החיוביות שיש לו, ומפחית מערכן של התכונות השליליות. כתוצאה מכך כאשר האדם שאותו הוא אוהב עומד מולו הוא מאופיין בעיניו כאדם חיובי ששווה לאהוב אותו. לעומת זאת, ברגעים של עוינות, אדם אמנם יודע שיש לבר-שיחו תכונות חיוביות אך הוא מתמקד רק בשליליות, ומפחית מערכן של התכונות החיוביות, וכשאותו אדם עומד מולו הוא מאופיין בעיניו כאדם שלילי.

הבעיה והתוצאה
את הבדלי הראיה אדם יכול לזהות גם לגבי עצמו. נתאר לעצמנו שאנו נמצאים בבית הכנסת בעת תפילת ה'עמידה' 'שמונה עשרה' והיתה ניתנת בידינו האפשרות לדעת את המחשבות העוברות במוחם של המתפללים. ביניהם גם אנשים המוכרים כצדיקים ויראי שמים. קיים סיכוי שהיינו מבחינים שלעיתים תוך כדי תפילה אל מלך מלכי המלכים, עוברת במוחם גם מחשבות על כל מיני דברים ציבוריים ופרטיים חשובים ושוליים וביניהם אולי גם מחשבות שראוי לא לחשוב עליהם גם שלא בשעת התפילה. סביר מאוד שאותם אנשים מבחינתנו כבר לא היו נחשבים לא לצדיקים ולא ליראי שמים ואולי אף לא כשומרי מצוות אמיתיים. יחד עם זאת, אנו ערים לכך שגם במוחנו עוברים מחשבות דומות שאינן חיוביות וגם באמצע התפילה ואף על פי כן איננו רואים את עצמנו שליליים בשל כך.
הסיבה לכך, שלאדם יש הסתכלות שונה כאשר הוא בוחן אדם זר לעומת הדרך שבה הוא בוחן את עצמו ובני משפחתו. בשני המקרים  - אצל הזולת ואצל עצמו אדם מבחין הן בהתנהגויות החיוביות והן בהתנהגויות השליליות. אלא שבעוד שלגבי האחר מתערבים במחשבתו התכונות החיוביות עם השליליות. לעומת זאת, כשאדם מתבונן בתכונות של עצמו או בני משפחתו באיסוף הנתונים הבלתי מודע הוא עושה הפרדה בין התכונות החיוביות לבין התכונות השליליות. לכן אדם נראה בעצמו כאישיות חיובית.
רבי משה קורדבירו זצ"ל (תומר דבורה פרק ראשון) לימדנו, שהקב"ה בבחינתו את מעשי האדם אכן עושה הפרדה בין הדברים הטובים לבין הרעים שבאדם. וכיון שאדם צריך להידבק בבורא עולם ולנהוג כמוהו, לכן זו צריכה להיות ההסתכלות של אדם על זולתו. לדעת שאומנם יש באחר גם דברים שלילים אך לא פחות מכך ואולי אפילו הרבה יותר תכונות חיוביות.

המשנה בפרקי אבות כותבת (פרק ב' משנה א'): "דע מה למעלה ממך עין רואה, אוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים ". כוונת המשנה לציין שאדם צריך לדעת שרואים את מעשיו וגם שומעים את דבריו, והם אינם נעלמים כיון שהם נרשמים. אך רבי חיים מוולוז'ין, תלמיד הגר"א זצ"ל, נותן פירוש נוסף למשנה כך הוא מסביר את המילים "דע מה למעלה ממך" כל מה שקורה בעולם הוא בהשפעתך ואפילו מה שקורה בעולמות העליונים. אם אתה מסתכל על כל המצוי בעולמו של בורא עולם באופן חיובי גם בורא עולם מסתכל עליך ועל כל העולם באופן החיובי. והשפע שיושפע העולם בעקבות הראיה החיובית שלך בספר יכתב לזכותך. בדומה לכך, אם אתה משתדל להתבונן רק בדברים חיוביים אתה תגרום לכך שגם בורא עולם יראה בך רק דברים החיוביים וכאמור השפע שיבוא לעולם ירשם בספר לזכותך. אבל אם אדם מרשה לעצמו לראות שלילית או לשמוע שלילית הפסקת השפע שתיווצר בעולם תירשם בספרו לחובתו.

אחד הדברים שאדם נתקל בהם בקשיים להיות אובייקטיבי הוא החלטותיו האישיות – האם לעשות פעולה מסויימת או להימנע מלעשותה. הוא חש שליבו נוטה לאחת האפשרויות אך הוא עדיין רוצה לעשות מה שבאמת נכון לעשות. הוא מודע לכך שטבעי הוא שכאשר אדם רוצה משהו הוא רואה את החשיבות בדבר שהוא רוצה, ואת הקשיים כניתנים להפחתה. כתוצאה מכך פעמים רבות לאחר שאדם ביצע את הפעולה הוא רואה שהדברים אינם בדיוק כפי שהוא חשב שהם.
אם נחשוב על הנקודות שהועלו נגיע למסקנה כי הקדוש ברוך הוא נתן לנו את ההזדמנות לקבוע את תחושות חיינו. כאשר אדם מרגיש שרע לו בסביבתו הוא צריך להבין כי זו נקודת ההסתכלות שלו אותה ניתן לשנות. ההמלצה הברורה: מי שיחליט ולו לחודש, לא לאפשר לעצמו לחשוב מחשבות שליליות על מישהו או על משהו, לחייך אל אלה שסביבו, להחמיא לבני משפחתו ולחבריו, מהר מאד יבחין כי כולם מחייכים אליו, ובלא משים הוא רואה את כל המערכת שסביבו כחיובית. לא רק בני האדם. השמים נראים לו יותר כחולים, הצמחים יותר ירוקים, הפרחים מחייכים אליו בצבעים עזים. 
יתר על כן, אם בן-אדם יחשוב טוב ויראה טוב, זה באמת יהיה טוב. כי מה הוא האדם? האדם הוא הרגשותיו, ואם הוא מרגיש טוב ורואה טוב, אזי טוב לו.