מאת: גב' חילה שפירא
בפרשת כי תשא (שמות ל"ד, כ"ט) נאמר: "ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לוחות העדות ביד משה... ומשה לא ידע כי קרן עור פניו...."
משה רבנו עלה למרום לקבל את התורה ולהורידה לעם ישראל, ארבעים יום וארבעים לילה התקדש לא אכל ולא שתה והיה כמו מלאך בשמיים. לאחר שירד עם לוחות הברית בידו, הקדושה והפנימיות המיוחדת שהיו בו נכרו בפניו- קרן עור פניו, כלומר- אדם המאיר פנים לזולתו, פניו קורנות, זה מעיד על פנימיותו, הוא מקרין את האישיות שבו, לכן ההשפעה של הארת פנים היא מאד משמעותית בקשר שהוא יוצר עם הסובב אותו.
תלמידי הסבא מקלם ותלמידי רבי ירוחם ליבוביץ, העידו עליהם שבשבת נראו פניהם שונות מימות החול- קדושת השבת ניכרה בפניהם.
מידות שליליות גם הן ניכרות בפנים, נאמר בישעיהו (ג', ט'): "הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדום הגידו..." , העזות והחוצפה שהייתה לבני דורו של ישעיהו הנביא, ניכרה בפניהם. "הכרת פניהם ענתה בם"- מספיק היה להתבונן בפניהם כדי להכיר שהם עזי פנים.
הבעת פניו של אדם היא לא רק השתקפות של נפשו, שכמובן האדם נברא כדי לעבוד על עצמו ולתקן את מידותיו, וממילא ע"י תיקון עצמו יאירו פניו - אלא האדם הוא יצור חברותי עם חיוב למצוות שבין אדם לחברו, ועל ידי הארת פנים יוכל האדם ליצור קשר טוב עם הזולת. וכמו שנאמר בספר אורחות צדיקים, שער האהבה: "פנים מחייכות ומאירות סבר יוצרות קשר של אהבה בין הדובר והמאזין, ויקבל כל אדם בשמחה ובסבר פנים יפות, כי הסברת פנים תחזק את האהבה, אדם המסביר פנים לחברו ליבו נוטה אליו לאהוב אותו, כדכתיב משלי כ"ז, י"ט: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".
עיקר תכליתו של האדם בעולם הזה היא להפוך ממקבל לנותן. בין הזמנים שאפשר לתת בהם יותר, זו הנתינה בתקופת הנישואין- כשאדם חי עם בן או בת זוג, הארת פנים היא נתינה גדולה והיא מהווה במה ליצירת קשר על בסיס של פתיחות, שלווה ורגיעה. הארת פנים משדרת הערכה, הבעה של חיבה, אהבה וקרבה ומהווה כר לפתיחות ויכולת הבעה חופשית ללא מעצורים.
השנים הראשונות של הזוגיות מאופיינות בצורך לצמיחה והתפתחות, וכדי ליצור קשר זוגי טוב בעל אופי של סגנון התקשרות בטוח, אחד הכלים החשובים שניתן וצריך להשתמש בהם- זה הארת פנים.
ע"י שאדם מאיר פנים הוא לא מיטיב רק עם זולתו, אלא גם עם עצמו, כמו שמביא ספר החינוך במצווה ט"ז, שאדם נפעל כפי פעולותיו: ע"י שיחייך ויקרין אמפטיה זה ישפיע עליו להיות לאדם אחר.
הארת פנים היא גורם משכין שלום בבית, רבי נחמן מברסלב אומר: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד"-
כלומר בכל מצב אדם צריך להיות יציב, בעל שמחה פנימית, ולא להיות מושפע מגורמים חיצוניים.
לכאורה תמוה הדבר, כי הרי שמחה או עצב אלו רגשות פנימיים באדם וקשה לצוות עליהם, לעיתים הם נגרמים כפועל יוצא של מאורעות מסוימים, ולעיתים הם חזקים מן המציאות, ובכל זאת אנו רואים שיש ציווי על השמחה, בספר החינוך מצווה תפ"ח מבוארת המצווה של "ושמחת בחגך": "מצווה לשמוח ברגלים- ע"י הקרבת קרבן שלמים בבית הבחירה, ונשים חייבות אף הן בשמחה, ועוד אמרו חז"ל, שמח בכל מיני שמחה ובכלל זה אכילת בשר ושתיית יין, ללבוש בגדים חדשים, לחלק פירות ומיני מתיקה לנערים ולנשים, ולשחוק בכלי שיר במקדש לבד".
המצווה מחייבת את האדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, מכאן אנו לומדים, שע"י דברים חיצוניים האדם יכול להביא את עצמו לידי שמחה, וכשהדבר תלוי באדם הוא מחויב בכך- כל אשה משמח אותה בעלה- כפי שמחתה, במלבושים נאים, כל אחת כפי המתאים לה. כמה ייחסה התורה חשיבות לשמחה שתשרה בבית, ובמיוחד בחגים.
אמנם לפעמים נדרשת מהאדם עבודה קשה ועצומה להגיע לדרגת שמחה, אבל לפחות לדרגת הארת פנים הוא יכול להגיע ביתר קלות.
כשיעקב מברך את יהודה הוא מברכו בפסוק "חכלילי עיניים מיין ולבן שיניים מחלב"- אומר רבי יוחנן: "טוב המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב", שנאמר- ולבן שיניים מחלב, אל תקרי ולבן שיניים, אלא, וליבון שיניים (כתובות קי"א, ע"ב).
רבי נתן צבי פינקל זצ"ל (הסבא מסלבודקא), היה נוזף בתלמידים על הבעתם הנוקשה, והנהיג את הישיבה בשיטה של- "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים".
אחד הבחורים בא פעם אל הסבא לבשר לו על ארוסיו, רבי נתן צבי הבחין שהוא רציני מדי ופניו קפואות, והוכיחו על שאינו מגלה פנים מסבירות, הוא הוסיף שפנים מסבירות הינם חובה רבה, ועל אחת כמה וכמה במקרה הזה, שיש לו כלה שעליו לנהוג כלפיה כראוי. הנהגה ראויה כלפי כלה, ציין הסבא- אלו פנים מסבירות, שמתוך כך מגיע להנהגות ראויות אחרות.
מכאן שע"י הבעת הפנים אפשר לשנות את מצב הרוח של החבר, ולגרום לו להיות חי.
ההתקשרות הבסיסית הראשונה בין בני זוג, היא ע"י ההקרנה שכל אחד מקרין לחברו רצון להיות בקשר, הבעת שמחה להיות בחברתו, ובהמשך גם חיבה וחום. ייתכן מאד, שמה שמצא חן בעיני בני אותו זוג, ומה שמשך אותם אחד לשני- זה החיוך והארת הפנים ששידרו, ועם הכנסם לעול החיים ולקשיי היום יום, הרצינו פניהם וממילא התרחקו זה מזו. התרחקות זו אין מקומה בין בני זוג, כשכל אחד חי את הלבד, ואין את הביחד- אין זו זוגיות טובה, וכשישתדלו להאיר פנים זה לזו, וזו לזה, תהיה שוב ההתקשרות ביניהם חזקה, ויזכו לשכינה שרויה ביניהם.
הברכה האחרונה בתפילת שמונה עשרה היא- בקשת שים שלום, ואם נשים לב, בהמשך הברכה אנו מבקשים הארת פנים מהקב"ה:- "ברכנו אבינו כולנו יחד באור פניך". ונותנים גם סיבה לבקשת מאור הפנים, "כי באור פניך נתת לנו- תורת חיים, ואהבת חסד, וצדקה, וברכה, ורחמים, וחיים ושלום".
הארת פנים היא בסיס לנתינה כה רבה, לכן כשהכוהנים מברכים את עם ישראל, הם מברכים אותם שיזכו להארת פנים מהקב"ה- "יאר ה' פניו אליך".
בילקוט שמעוני, תהילים פ"א, נאמר: "אמר רבי יוחנן, אין לנו- אלא הארת פניך בלבד, די לנו, שנאמר: "האר פניך וניושעה".