כל אדם נברא עם מעלות וחסרונות. בתקופת קדם הנישואין, מנסה כל צד להבליט את המעלות בלבד ולכסות על החסרונות. לאחר החתונה, כאשר בני הזוג בונים את ביתם, כל אחד מהם מגלה מעלותיו של השני ביתר שאת, אך בד בבד מתגלים גם החסרונות, מה שיכול להביא לירידה ביחסים בין בני הזוג.
מה אם כן נדרש מאיתנו כדי לשמור על יחסים טובים ותקינים ואף לעלות את דרגת הקשר הטוב, וחלילה לא לרדת? התשובה נעוצה בדברי הגמרא: "אשה יראת ה' זה דורו של רבי יהודה בר עילאי, שאמרו עליו על רבי יהודה בר עילאי שהיה נוטל בד של הדס ורוקד לפני הכלה ואומר כלה נאה וחסודה".
מדוע בחר הוא דוקא בעלה של הדס? על כך משיבה לנו הגמרא (סוכה ל"ב ב'): "תנו רבנן... שענפיו חופין את עצו".(כ"ת): "כל עלה עולה ומחפה על חבירו עד שאין רואים את עצו" והפרוש: ענף ההדס צבעו חום ומראהו אינו יפה. לעומת זאת, עליו גדלים בצורה צפופה כך שכמעט ולא רואים את הגזע כי אם את העלים הירוקים והיפים המפיצים ריח נפלא, וכך אומר רבי יהודה לכלה: יש גזע ויש עלים, יש מעלות ויש חסרונות – אך על החסרונות יחפו המעלות. תתבונני רק במעלותיו של בעלך ותבליטי אותם, כמו העלים הירוקים הבולטים בענף ההדס, ותסתירי את החסרונות כמו הגזע המוסתר של ההדס.
ניתן לראות התנהגות דומה בדרכו של הקב"ה עם עמ"י שנאמר בפרשת במדבר כ"ג: "לא הביט און ביעקב" וכן נאמר באיוב י"א "וירא און ולא יתבונן": הקב"ה מאריך אף ולא מסתכל על הרע בישראל.
כך גם מצאנו בספר ישעיהו פרק נ"ה: "תחת הסרפד יעלה הדס" ההדס גדל בין הקוצים ומפיץ ריח נעים, אך הוא אינו ניתן לאכילה ובתהליך גדילתו זקוק הוא לחום, כך האשה המעניקה לבעלה חום נדרש, משיגה בכך שהוא יכול לגדול ולצמוח.
כאשר נותנת היא לו את מקומו, תהנה אף היא מהריח שלו וחיי שניהם יתנהלו בשלום ובשלוה.
לסיכום: כעצת רבי יהודה בר עילאי, ישכילו בני הזוג להסתכל תמיד על הטוב, לראות את עלי ההדס ולהריחם. כך יתרחב ליבם כלפי זולתם ויהיו חייהם בשלום ובשלוה.