מאת: הרב שלום אביחי כהן,

מנחה נישואין ומשפחה, מחבר הספר "אני הרוח והנפש שבי".

העולם מלא ניסיונות. האדם בחייו רצוף התמודדויות, לעתים קל יותר אך מידי פעם קל פחות, וישנם ימים שהקושי כמעט ובלתי נסבל. רמת הקושי גדלה שבעתיים כאשר ההתמודדות המרכזית מתמקדת במצוקה רגשית מתמשכת, כדוגמת מצוקותיהם הרגשיות של בני זוג הקושרים עצמם לאורך שנים בברית אדוקה וקדושה מחד, אך גם בעלת פוטנציאל לא מבוטל להחלשה רגשית מאידך. במצב שכזה, דומה כי שותק לו מקור הכוח האמור לספק לנו אנרגיות, שבעזרתן מצליחים אנו להתגבר על קשיינו היומיומיים.

חלישות הדעת התוקפת אותנו בעיתות משבר והתמודדות מתמשכת, יש בה כדי להביא את כושר חשיבתנו לידי קיפאון, ואת אמונתנו ביכולתנו להתגבר על מכשולי העבר למען עתידנו הבריא, לידי רמה כל כך נמוכה עד שפעמים רבות אנשים משלימים עם תופעת מצוקתם, שמבלי רצון הולכת ומעמיקה עם השנים, יחד עם נטילתה את חדוות החיים ושמחת החיות.

על מנת להיחלץ מתחושת הטביעה במערבולת רגשית המקשה על חיינו, יש לפעול בראש ובראשונה ליצירת תנאים מתאימים לשינוי. תנאים שמטבעם פותחים מקורות אנרגיה נוספים - חדשים ורעננים, שהכרחיים כל כך בשביל שבירת השגרה הלא נעימה, ויצירת עתיד טוב יותר, נעים יותר, מחזק ומרפא, למרות השנים הארוכות שבהם נראה היה כי המחר לא יהיה שונה במהותו מיום האתמול.
כיצד אפשר לתרגם זאת למעשה?, כיצד יוכל כל אדם לשנות את חייו ולעלותם במסילת ההצלחה הנחשקת, על ידי אלו אמצעים יוכלו בני זוג להרגיש עלייה וצמיחה, תקווה ושמחה, בהתהוות מציאות חדשה, שאינה אשליית שווא ותעתועי דמיונות?

עם פתיחתה של שנה, בה איחלנו לנו ולזולתנו כי "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה", ראוי כי נתבונן על אותם שלבים שעל ידי אימוצם אנו מקווים להשיג את מימושה של הברכה שתביא לידי הפיכת השנה החולפת לשנה אחרת טובה ומתוקה.

בראשית, על האדם החפץ בשינוי מציאותו, להכיר ביכולותיו המיוחדות ותכונותיו החיוביות שנתנו לו משמים בתקווה כי יעבוד נכונה את בוראו. לאחר ההבחנה במיוחדות זו, נדרש הוא לטוות תוכנית על פי רצון ה' ולאחר שיטווה לעצמו את דרכו בעבודת ה', מחויב הוא לאזור חיל ובעשייתו להוכיח כי נפרד אט אט מהרגלי העבר למען עתיד טוב יותר.

גם רצון כנה של בני זוג למחוק את משקעי ומצוקות העבר למען עתיד זוהר ומבטיח, עובר דרך שלושת שלבי השינוי: הערכה, שאיפה, ועשייה. לחובבי הסימנים שבנינו: צורך ה – שעה (שאיפה, עשיה, הערכה).
כאשר עוצרים בני הזוג משטף ימיהם, מתבוננים לתוך עצמם כזוג וכיחידים, ובעקבות כך לומדים על כוחותיהם האמיתיים, יתגלו לפניהם מוקדי הכוח המניע אותם במהלך חייהם - אותם מקורות שמהווים את הכלים הטבעיים לקידומם במסגרת הנישואין והתמודדויותיהם במערכת החיים. התבוננות פנימית באור חיובי ובוחן, מביאה את המתבוננים לשלב הראשון וההכרחי לצורך כל שינוי והתקדמות, זהו שלב ההערכה העצמית, אישית וזוגית, ורכישת הביטחון ביכולת לשנות ולהשתנות.

השלב השני בתהליך, הוא פיתוח רמת השאיפות כתוצאה מהכרת הכוחות העצמיים של כל אחד מבני הזוג, יחד וכל אחד לבד. מבלי שתהיה שאיפה ממוקדת, לא יווצר שינוי מהותי, כי למרות הכוחות והרצון הטוב לצאת לדרך חדשה, דרך זו עדיין אינה סלולה ואינה מכוונת. שאיפה צריכה להיות מעבר לרצון כללי שיהיה טוב, שהרי אין לך בני זוג שאינם חפצים בחיי שלווה ונחת, ובכל אופן לא הכל מאושרים בחייהם המשותפים. הדרך הנכונה לשאוף – צריכה להתמקד בסעיפים מפורטים ובסדרי עדיפויות, ממש כשרטוט תכנית בנייה התואמת לנתונים הריאליים.

וכאן מגיע לו השלב השלישי והמכריע ביותר למהלך כולו – שלב העשייה. טבעו של האדם כיחיד וכשותף, שכשעומדת לפניו ההחלטה אם לפעול או לא לפעול – ובמיוחד כשברור לו שדרך הפעולה רווית קשיים ומכשולים - הוא חד משמעי: לא לפעול. יש קושי גדול בשינוי המצריך למידה חדשה ומאמץ רב בשינוי הרגלים ודפוסי חשיבה, וקושי זה מורכב יותר כשהצורך להשתנות משותף הוא לשניים המהווים מסגרת אחת.
אך כאשר בני הזוג מכירים בכוחותיהם ובפיתוח שאיפותיהם - מתחילים הם מיד בתהליך למידה, אזי מפנימים הם כי חלק מתהליך שינוי המציאות והפיכתה לטובה ויפה יותר, הוא שלב ההתחלה. שלב זה, פעמים רבות נראה ככבד מאוד וכמעט בלתי אפשרי, לעתים הוא טומן בחובו חוויה רגשית טעונה ואף כואבת. אך כשם שניתוח להצלת חיים מהווה מטרד וכאב ולמרות זאת נקנה בדמים יקרים בשל הידיעה כי לאחריו החיים יהיו טובים יותר, כך בניתוח זה של הנפש, יודעים ומבינים הלומדים, כי כל הצלחה ועליית שלב נוסף בדרך הנכונה והנרכשת, מעוררת לה יותר ויותר את התקווה המבוססת על המציאות המתהווה, ומחזקת את האמונה שדרך שתחילתה קוצים סופה סוגה בשושנים, ושאכן, "תכלה שנה וקללותיה, תחל