בס"ד, יא מרחשון תשס"ט
כבוד מעלת הדיינים שליט"א היושבים על מדין, ה' עליהם יחיו.

נועם ה' יהי עליכם סתרה, להוציא תורה לאורה, ולהציל עשוק מיד עושקו.
פנתה אלינו הגב' חנה תחי'. לבדוק אם היא מותרת לכהן. סיפור דבריה מועתק פה ממה ששלחה באינטרנט, ואח"כ הנני להשלים את התמונה לאחר כמה שיחות איתה.
ברצוני לקבל מכבוד הרב חוות דעת לסיטואציה שנקלעתי אלי. אני ממשפחה חרדית בת 22 ,עזבתי את הבית מסיבות אישיות ופתחתי עסק,העסק הצליח ואז הכנסתי עובדים שכולם היו נשים פרט לגבר אחד שהוא איש מקצוע בתחום בו עסקתי,אותו גבר גדול ממני בכ 20 שנה,דבר שלא העלה כל חשד בליבי כי זומם הוא בעורמה קשר איתי,לאט לאט עם הרבה עורמה הצליח להשטלת לי על הכספים וכרטיסי האשראי,כך שאיבדתי את שיקול הדעת בעסק והפחתי לעובדת שלו עם הזמן התחיל לאיים עלי ולהחליט לי על כל צעד בחיים,פשוט השתלט עלי, אני הייתי לפני כן מקבלת יעוץ פסיכולוגי כי היו לי בעיות אשיות שהגבר הזה כנראה זיהה אותם וניצל אותם לטובתו.
הוא היה אומר לי שהוא עושה את זה בגלל שהוא אוהב אותי, ואני מצידי לא הסכמתי לקשר איתו, אבל הייתי במצוקה כלכלית שהכל היה כבר בידו והעסק כרס והצטברו חובות.
יום אחד חזרתי מהעבודה והוא אמר לי לכי עכשיו ותקני טבעת הוא לקח אותי ליד חנות ואני קניתי מכספי, הוא לקח אותי למקום מסויים ששם היו חסידים שדברו באידיש ואני לא הבנתי מה הם אומרים, רק אבנתי שאני מובלת לחופה עם בגדי עבודה נגד רצוני ומבלי כל שיקול דעת כי אף אחד מהנמצאים לא ידע מה מביא אותי לעמוד שם המומה, עצובה ולא מסכימה מרגישה מנוצלת ולא יכולה לדבר.
החופה התבצעה, אף אחד לא שאל אותי של מי הטבעת, לא זכור לי כל שאלה בנושא מלבד התחלת הטקס וסיומו במהירות הבזק.
מיד לאחר הטקס ניסתי לברוח אבל הבחור תפס אותי ואמר לי שהוא מזמין אותי לדבר על הדברים במסעדה, הלכנו למסעדה והבעתי שם את אי הסכמתי להיות אשתו. אז נפרדנו, יש לציין שאני בתולה שמורה יש לי גם אישורי בדיקה ממרפאה כאן בארץ.  לימים הוא קרה לי ואמר אם את לא רוצה לחיות איתי בואי נתגרש אני לא הסכמתי כי אמרתי לו שאני לא נשואה ולא הסכמתי להתחתן, זה היה כפיה ללא דעתי והסכמתי. הרב התקשר אלי ואמר לי בואי נעשה גט מהר ונגמור עם הסיפור הזה, אז הסכמתי ובאתי והם נתנו לי גט בלי בית דין ככה במקום נסתר, הדבר היה מאוד מוזר אבל נגמר.
היום אני יוצאת לשידוכים והכירו לי כהן שהוא מחו"ל ואנו מאוד רוצים להתחתן,למרות שיש בידי תעודת רווקות אני רוצה שהרב יתן דעתו על מה שעברתי, איני רוצה להתחתן באיסור, למרות שהחתן מעוניין בי בכול מחיר כך.

המדובר בנערה חרדית בת למשפחתה חרדית אשר היא כיום בת 22 שנה. הוריה (אשר גרו בצפת) עברו משבר כללי קשה לפני כמה שנים, וירדו לחו"ל. בעקבות כך נפוצו הילדים לכל עבר. המדוברת היתה זקוקה עוד בימי נערותה ולימודיה בבית יעקב לשיחות פסיכולוגיות, והוריה היו מממנים את הדבר. כאשר אירע המשבר, היא עברה לירושלים, שם חיפשה עבודה, והתקבלה להיות מזכירה אצל המדובר. כיון שלא היה מי שיתמוך בה, הפסיקה לקבל טיפולים ומצבה הנפשי לא היה טוב. היא מספרת שכל הזמן חששה ממעסיק זה, ולכן עזבה ופתחה חנות עצמאית. היא לא הסתדרה ולכן המדובר בא אחריה והציע את עזרתו, ולאט לאט קבע לה בכל דבר, ואף היה לוקח את כל המשכורות שלה ומפקיד לה בחשבון שלה, ואח"כ לקח את כרטיס האשראי שלה והיה עושה כל מיני פעולות כספיות, ואח"כ הוציא את כל כספיה בטענה שיש שם גם כספים שלו. היו להם בתקופה זו קטטות רבות, והוא היה צועק עליה ומשפיל אותה הרבה, שהיא לא נורמלית, ושאינה שוה לעולם עם אף אחד, אם לא שהוא שומר עליה וכו'. [בשיחות איתה נראה שהיא נערה שהפכה להיות תלותית באיש זה, ולא היה לה שום שלטון על עצמה. בולט שהיא נערה במצוקה, בוכה מאוד, וכמעט מגמגמת. מרגישה מושפלת מאוד, ורמוסה עד עפר]. הוא היה נוסע הרבה באוטו שלה, ולוקח אותה למקום שהיתה ישנה בו. יום אחד בחוזרה מהלימודים ציוה עליה (בשכונת גאולה בירושלים) לקנות טבעת. היא היתה במצב של פחד ממנו, ולדבריה לא חשבה כלום, רק לעשות מה שיאמר כדי שיפסיק לריב איתה, כי אמר לה שלא יסלח לה לעולם אם לא תקנה את הטבעת. קנתה טבעת הכי פשוטה בארבע מאות שקל, בשטרות מזומנים שלה שהיו בארנק שלה. היא השאירה אותה באוטו, מבלי להתעניין בה כלל. לדבריה היתה עסוקה רק לשרוד את המחר לידו. לא היה לה אף נפש קרובה להתייעץ או לספר זאת, וגם כשסיפרה קצת לחברה אחת שלה, קיבלה ממנו איום על כך, ושהחברה בוגדת בה ומספרת לו הכל. אחות שלה לא רצתה לשמוע את הסיפור שלה, כי אמרה שמספיק לה הצרות שהיא שומעת מההורים והיא לא יכולה לסבול יותר. אחר קניית הטבעת לא דיברה עמו ולא הוא איתה מילה אחת על קניה זו. שבועיים אחר המאורע הנ"ל הוא לקח אותה מהלימודים למאה שערים, ודיבר באיזה חצר עם כמה חסידים באידיש. (הוא חסיד חב"ד ויודע אידיש). היא אינה יודעת אידיש, ולא הבינה מה היה ביניהם. אחר כך אמר לה לרדת איתו למטה. הם ירדו למחסן, ושם ראתה חופה ושמונה או עשרה חסידים עומדים, וגם הבחינה שהם תמהים על כך שהיא נבוכה ועצובה ולא מבינה. [היום היא בטוחה שהוא שילם להם כסף כדי שיעמדו שם]. נערך שם טקס קידושין מלא. היא לא יודעת איך הטבעת הגיעה לידו, אבל היא לא התעניינה ולא ראתה את הטבעת מיום שקנתה והשליכה אותה באוטו עד אותו יום. לשאלתי מפני מה לא צווחה, לא התנגדה, לא התקוממה, לא ברחה, או כיוצ"ב, השיבה בבכיה גדולה כי היתה מושפלת לגמרי, עייפה ורעבה מאוד אחרי הלימודים, לא היה לה כח נפשי להתקוטט, וגם לא היה לה לאן לברוח כי אין מישהו בעולם העוזר לה או יודע מה עובר עליה, וגם היא לא מכירה שום דבר ברחוב מאה שערים שתדע לאן ללכת, וגם כל החסידים עמדו על הפתח, לכן עמדה כמאובנת ועשתה מה שאמרו לה לעשות, בלי שום מחשבה. [א"ה: אחר השאלות והחקירות עולה שכל הטקס, ברכות יין קידושין חופה וז' ברכות, היו כרגיל כדת וכדין]. הכל התנהל במהירות, ולאחר מכן כשעלו ורצתה לעזוב אותו, לקח אותה למסעדה כי היתה עייפה ורעבה מאוד, קנה לה אוכל והחזיר אותה לביתה. מאז החלה לתעב אותו יותר, כי היה רע אליה כל השנים, ומשפיל את בטחונה העצמי כל הזמן, ושולט בכל רגשותיה, והוא בן 40 והיא בת 20, והוא 1.60 מטר וכהה, והיא 1.75 מטר ויפה, ולא ראתה שום אפשרות בעולם להתחבר אליו. היא מספרת שכמה פעמים רצתה להתאבד, אבל לא היה לה אומץ. אחר תקופה הוא הציע לה גט בתנאי שתחתום שתוותר לו על הכספים שהוציא בכרטיס האשראי שלה (כמאה אלף ₪). היא סירבה, ואז החל לאיים עליה שהיא תשאר אשת איש כל החיים, ולא תוכל להתחתן לעולם. (לדעתה היום, כל הקידושין היו רק כדי שתוותר על כסף זה, כי לא ביקש ממנה חיי אישות). היא הסכימה לקבל גט, ואז הוא לקח אותה למאה שערים לבית אחד, שם היו הרבנים פרדס ושיינפלד. הם אמרו לה לחתום ואז תקבל גט, והיא השיבה שהיא לא צריכה גט, כי לא התקדשה לו מעולם. הם אמרו לה שהיא תשאר כך, והיא אמרה שלא אכפת לה ופנתה ללכת. אזי הם חסמו את היציאה שלה, ודיברו איתה שזה כדאי לה וכו', ועד אחד שהיה שם אמר שהוא יעיד בבית משפט שההסכם נחתם רק מתוך לחץ ובלבד שתקבל את הגט ותגמור את הסיפור. היא חתמה וקיבלה גט כמו שאמרו לה. [לדעתה היום ברור שהתנהגות הרבנים הנ"ל היתה כך כי קיבלו כסף כדי להוציא אותה בגט תמורת החתימה שלה]. שמה מלידה הוא חנה, וכך היא נקראת אצל הוריה ועוד, אבל באותה תקופה הרבה נשים בסביבת העבודה היו מכירים אותה בשם "פן", ובגט נכתב שם זה בלבד. לפני נתינת הגט לא ראתה שהקריאו שום נוסחאות לבעלה. היא קיבלה את הגט, והבעל אמר לה שאם היא תתבע אותו בית המשפט אז שתדע שהגט שלו הוא על תנאי ולא יחול כלל והיא תשאר נשואה. מאז נפרדו דרכיהם, והיא עברה לאמריקה (מזה כחצי שנה) כדי להרגע. שם הכירו לה בחור חרדי (גרוש), ורק אחרי שכבר נקשרו זה בזה נודע לה שהוא שבגלל אותו גט יתכן שהיא נאסרת. במר נפשה היא מבקשת להתיר אותה מאותו גט, ולתת לה להקים בית כשר עם כהן זה. ע"כ סיפור הדברים.

ולענ"ד יש להתירה מד' טעמים הבאים.

א: קידושי אונס
גמרא ערוכה היא (בקידושין ב ע"ב) דהמקדש באונס אין קידושין קידושין, ואשה מתקדשת 'מדעתה אין, שלא מדעתה לא'. ובשו"ע סי' מב ס"א פסק כך באין חולק. אמנם ציור השו"ע הוא במקדש אשה בעל כרחה, היינו שנותן כסף קידושין בכח לתוך ידה או חיקה וקלתה. משא"כ כאן היא אמנם היתה תלותית בו, ובמצב נפשי קשה לעשות ככל אשר יאמר, אולם בפועל היא הושיטה את ידיה מעצמה לקבל את טבעת הקידושין אחר שאמר את הנוסח, ונשארה עמו עד סוף החופה.
אולם יעויין ברשב"א והמאירי עה"מ, וכן העתיקו הב"ח והט"ז והלבוש עה"מ, דגם אם אנסוה לאשה עד שהסכימה, ואפילו אנוסה עד שתאמר רוצה אני, אין כאן קידושין, דהיא מסכימה רק מחמת האונס. ומבואר שאע"פ שבסופו של דבר האשה מושיטה את ידיה לקידושין, מ"מ כל שידוע לנו שהדבר התחיל מחמת האונס, לא הוי קידושין. (ואע"פ שאין לנו עדים על דברי האשה שהכל היה באונס, מ"מ אין לנו גם עדים על קידושיה, אלא שהיא אומרת אשת איש הייתי וגרושה אני, ונאמנת דהפה שאסר הוא שהתיר).
ודברינו אלו מבוארים להדיא בשו"ת הרשב"א (סי' קא), אחר שהביא שכל הפוסקים ס"ל דהמקדש אשה בעל כרחה אינה מקודשת, כתב דאין לומר [בנדונו] כיון שלא השליכה האשה את טבעת הקידושין מידה א"כ היא מרוצה, דזה דווקא בבאו הפשיטים לידה ברצונה, אז אם השליכה אותם הוי ראיה שאינה מרוצה ואם לא השליכה הוי ראיה שמסכימה. אבל אם היתה אנוסה מעיקרא אע"פ שאח"כ קיבלה את הפשיטים, הוי קידושי אונס ולא הוי קידושין כלל. עיין שם. וכן מבואר בעצמות יוסף (לקידושין דף יא, בעמוד ג' מדפי הספר ד"ה ואיבעית), שאם נתן לה מכות, עד שאמרה שהיא מסכימה, ופשטה ידה לקבל, אין זה קידושין כלל.
אמנם עיין באוצה"פ כאן (ריש סימן מב) שהביאו דעות דס"ל שהראשונים נחלקים בזה, ודוקא בנשארה אנוסה עד הסוף לא הוי קידושין, אבל ברצתה בסופו של דבר מחמת האונס הוי קידושין. מ"מ עדיין נשאר לנו הדבר ספק ספיקא: ספק שמא כהאחרונים הסוברים שאין בכך מחלוקת כלל אלא הכל מודים שאף שנתרצתה לא הוי קידושין, וספק שאף להסוברים שנחלקו בזה, שמא הלכה כהסוברים שהוי אונס אף שנתרצתה בסוף, ולא הוו קידושין.
ומה גם שבנדו"ד נראה שהיתה אנוסה עד הסוף לגמרי ולא נתרצתה אפילו לרגע אחד עד סוף הטקס, אלא שעמדה שם מפוחדת כל הזמן, ועשתה דבר זה כי היה לוקח לה כסף, ואמר שלא יחזיר לה ולא יסלח לה אא"כ תסכים. (ועד כדי כך היא אנוסה בזה, שבשעה שהיתה מספרת דבר זה בכתה כמה פעמים, ואמרה לי שעדיין לא סיפרה דבר זה מעולם לאיש, ואפילו לא לאמה, דהיא יראה להזכר בזה. חוץ מאשר אצלנו כדי לבדוק הדבר בבית הדין).
ועיין במקנה כאן (קו"א לסימן מב) שמבואר להדיא שבין שאנס אותה אונס ממון, ובין שאנס אונס גוף, הוי קידושי אונס ואינה מקודשת. וה"ה גם כשהאונס הוא אונס הפחדה. עיין בשו"ת מהר"א ששון (סימן יח) שכתב, דאע"ג שכתב המהרי"ק (בסי' קפו, לענין מכירה באונס) שאונס הפחדה לא הוי אונס, איהו גופיה מודה שבאונס הפחדה שבידו לעשות, הוי אונס. וכעי"ז כתב גם בשו"ת לחם רב (סי' יט), שאונס הפחדה הוא בפלוגתא דרבוותא אי הוי אונס או מקודשת ע"פ מדרבנן, אבל במקום דבידו לעשות וכו"ע מודו דגזים ועביד, כו"ע מודו דהוי אונס ואינה מקודשת. ע"כ. ובנדו"ד בוודאי לא גרע מאונס הפחדה דגזים ועביד, מאחר שוא שלט עליה לגמרי, והיא היתה משועבדת אליו נפשית באופן שהיה עושה ככל רצונו, עד כדי שאפילו שרצתה להתאבד ולצאת ממצב זה, לא היה לה כח לזה. כך שהקידושין הנ"ל היו מחמת שהיתה אנוסה כל הזמן, מתחילה ועד סוף.
והנה באמת לא כל הקידושין נעשים באותה דרגת רצון. ובוודאי יש בנות שההורים לוחצים עליהם להסכים, או שהן מחליטות רק מחמת שאין להן ברירה, וכיוצ"ב, וא"כ מי מפיס לנו מהי דרגת רצון ומהי דרגת "אונס". וקשה לתת גבול לאונס כשהמדובר באונס "נפשי". ומ"מ נראה שבנדוננו שהיה לחץ נפשי כבד כל כך, הוא אונס גמור, שכך אין אף אשה מתקדשת. וביותר יש להוסיף פה, דהא מבואר בגמרא ב"ב (מח ע"ב) שהטעם שהמקדש לאונסה של האשה אינה מקודשת הוא כיון ש"הוא עשה שלא כהוגן, לפיכך עשו לו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה". והב"י בסימן מב הביא גמרא זו וסיים דכך פסקו הרי"ף והרא"ש. ובסיפור המקרה דילן הר"ז זועק שעשה שלא דין, אלא ברשעות לב גמורה, ובוודאי במקרה כזה חז"ל עושים לו שלא כרצונו, ומפקיעין לו את הקידושין. (בנוסח הקידושין שאמר לפני שנתן לה את הטבעת, אמר גם את המילים הנ"ל: "כדת משה וישראל").

ב: נישואין בלי רב מסד"ק ובלי בגדי נישואין
עוד יש להוסיף, מה שכתבו גדולי הדורות שאין לסדר קידושין כי אם ע"י הרב דמתא, והארכנו בזה באורך גדול בספרנו משפט הכתובה (מהדו"ת פרק ג הערה ד). אך יש להזכיר מ"ש בשו"ת מהרח"ש (סימן יח ד"ה ועוד שיש) שיש חרם על המסדר קידושין בלי רשות הרב מרא דאתרא. והנפ"מ היא, שעדי הקידושין יתכן שהם פסולים מחמת שעברו על החרם. עיין כעי"ז בשו"ת יבי"א (ח"ד אבה"ע סי' ה אות י וח"ז אבה"ע סי' יח אות ז) על עדים שעברו על החרם שלא לקדש אם לא במעמד החופה, שצירף את החרם כדי לפסול את עדותם. וכאן שלקח עשרה אנשים מן השוק, הרי בוודאי לא היה שם מסד"ק הגון, אלא לקח מי שלקח את הכוס ובירך עליו.
[והנה, האנשים העומדים שם כנראה קבלו כסף כדי להיות שם. וא"כ היה לנו להרהר בכשרות העדים בכה"ג, מצד שהנוטל שכר להעיד עדותו פסולה. אך לקושטא בנדו"ד א"א לפסול את העדות מצד זה, מאחר שהדעת נותנת שהם היו מקבלים את אותו שכר הן כשיהיו עדים והן כשיעמדו שם סתם, וא"כ השכר אינו על העדות אלא על עצם הנכונות לשהות שם. ובספרנו כתבנו שאין לפסול עד קידושין כזה, ושם נתבאר כל הצורך].
עוד יש להוסיף פה מה שכתב הגר"י הרצוג, דכיון שבכל קידושין הננו צריכים אומדן דעת של האשה אם נתכוונה לקידושין אם לאו, ומאמינים למה שהאשה אומרת אם לא נתכוונה לקידושין. (וכגון בהמקדש בעד אחד, שלהשו"ע אין זה קידושין כלל, דהאשה יודעת שאין קידושין בעד אחד, אבל הרמ"א חשש לקידושין "אם היא תאמר לקידושין נתכוונתי". הנה כשאיננו יודעים להעריך נכון אם נתכונה לקידושין או לא, כתב הרב בהיכל יצחק (..) שכיון שבזמנינו כל הכלות המתחתנות לובשות בגד לבן מיוחד, ולא מצינו כלה - עכ"פ בזווג ראשון - בלי שמלת כלה, ובלי הוריה, והציור פה אינו שהיא שהיא הולכת אחרי מאהב ובורחת מהוריה, אלא אדרבא עצובה מהניתוק מהוריה ומפחדת מזה שעומדת לצידה, א"כ הרי זו אומדנא גמורה שלא נתכוונה לקידושין רק להשטאה בלבד.

 ג: קידושין בטבעת שלה
עוד יש להוסיף פה, דכיון שהיא קנתה את הטבעת (אולי הוא התבייש להכנס לחנות לקנות לבדו, או שרצה שתתאים למידתה), והיא שילמה על הטבעת בשני שטרות כסף שלה, מתוך הארנק שלה, הנה טבעת זו שלה לגמרי. והוא אינו יכול לקדשה בממון אחרים. וכשביררתי אצלה אם הקנתה לו או כיוצ"ב, השיבה שלא דיברה עמו על הטבעת מאומה מיום שקנתה אותה, כי יראה מאוד מכל הענין הזה, ורק היתה מפחדת ממנו ורוצה לשרוד את המחר, ואחר כשבועיים שהטבעת היתה בידו לא שאלה אותו מאיפה לקח אותה (כי היא השאירה אותה באוטו ולא התעניינה בה). גם אמרה שלא שאלו אותה בטקס הלז אם הטבעת שלו או שלה, ולא כלום, רק מישהו לקח כוס יין ובירך, והאיש לקח את הטבעת, והנוכחים צוו עליה להושיט את האצבע, והוא נתן לה.
ובמקו"א כתבנו באורך, מחלוקת רבותינו הגדולים מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א ומרן הגר"ע יוסף שליט"א, גבי חתן שנתן את הטבעת לפני שאמר ועתה צריך לקדש אותב שוב, אי מהני שהיא תתן חזרה את הטבעת לחתן שיקדשנה שוב, דהא מבואר בגמרא גיטין (כ:) "איתתא לא ידעה לאקנויי", דהיינו שכאשר האשה יודעת שמה שהיא נותנת יחזור אליה תיכף – אינה מקנה בלב שלם אלא רק נותנת רק בהשאלה. אמנם מסקנת הגמרא דידעה לאקנויי, ולפ"ז כשאומרים לה להקנות קנין גמור מהני, אם היא רוצה שיחולו הקידושין. אבל כאן אינה רוצה בהם כלל, כפי שהיא מתווכחת עמו כל הזמן. ובפרט לפמ"ש המאירי שם שגם מסקנת הגמרא היא "אשה בדומיא דזקן, רוצה לומר שנתברר לנו שהיא יודעת להקנות, הא אשה דעלמא לא". וכ"ש אשה נבוכה ומבולבלת שאינה רצה בטקס זה כלל, בוודאי אינה מתכוונת להקנות לו, ואדרבא, אם יש משהו שיכול להציל אתה מלהיות מקודשת, את זה היא רוצה בכל ליבה.
[ואפילו בכלה העומדת תחת החופה מרצונה צ"ע אם זה מועיל, עיין בב"ש סי' כז (סקי"ג) וסי' לא (סק"א) הסתירה בין תשובות הרשב"א, ובמחלוקת המקנה והקה"י שהביא הפת"ש סי' כט (סק"ג) אם הדבר מועיל, ומ"ש בזה בשו"ת חת"ס (אבה"ע ח"א אחרי סי' פה), ובמחלוקת הגר"ע יוסף והגרי"ש אלישיב שבהסכמת הגר"ע יוסף לספר בית חתנים (פנירי) איך לנהוג למעשה. אבל ע"ע בחו' יתד המאיר (צפת, גליון 34, עמ' 57) קצת סתירה לזה משם הגרי"ש אלישיב. וכאן אמ"ל].

ד: קידושין בלי שידוכין מקודם
עוד יש להוסיף דכיון שקידושין אלו היו בלי הכנה קודמת, הרי האיש עבריין, דהא מבואר בגמרא (קידושין דף יב ע"ב) כי "רב מנגיד על דמקדש בשוקא, ועל דמקדש בביאה, ועל דמקדש בלא שידוכי". פירוש, רב גזר להלקות (מכת מרדות, כן פירש"י ביבמות נב ע"א) מי שמקדש באופן שיש בו פריצות: כגון בלי שיעשה שידוך לפני כן. וכ"פ הרמב"ם (פ"ג מהל' אישות הלכה כב) וז"ל, "המקדש בלא שידוכין, אע"פ שקידושיו קידושין גמורים מכין אותו מכת מרדות, כדי שלא יהיה דבר זה הרגל לזנות, וידמה לקדֵשה שהיתה קודם מתן תורה". ויעויין בפירוש הבינה (על עין יעקב מסכת קידושין שם) שכתב: "לא כל הדברים המותרים על משקל הדין נכונים להעשות, וע"ז אמר שלמה פלס מעגל רגלך. וכמו כמה מאלה שנראה בהם חוצפה ועזות ראוי לייסר לכל עושיהם".
ואע"פ שעדיין אין זה מונע את חלות הקידושין, אבל כיון שכמעט לא נמצא ולא נשמע בימינו שאדם יוביל אשה  לחופה בלי להודיע לה מראש (אלא כפי שהיה בנדוננו שלקח אותה מהעבודה ולא ידעה לאן נוסעים והיתה עדיין עם בגדי העבודה), ולא דיבר עמה על זה לפני כן, בוודאי אמורים פה דברי חז"ל שהעתקנו באות א, "הוא עשה שלא כהוגן יעשו עמו שלא כהוגן".

ה: ריח הגט במקום שלא היו קידושין כלל
והנה למרות הכל, יש לנו לעיין, דכיון שהיה גט כלשהוא, בחושבם "שצריך גט", א"כ תיאסר לכהן מחמת גט זה. וכמבואר באבה"ע סי' ו גבי "ריח הגט". אבל כמבואר שם, גט שניתן שלא על ידי פסק בי"ד, אלא שהאיש לבדו החליט שצריך ליתן גט, אין זה אוסר אותה לכהונה. וכמבואר ב.... ומעתה אע"פ שלקח אותה לרבנים והם סידרו הגט, הנה הכל הוא פרי יוזמתו ושליחותו, כיון שהוא אינו יודע לסדר גט, וכיון שפחד שיצעקו עליו שקידש אשה, וכיון שרצה שיהא לה גט כדי שתוותר לו על הסכום שהוא חייב לה. אבל אין זה גט שבי"ד דנו והחליטו לעשותו.
ונציין כאן כי מצינו כיוצ"ב עוד גיטין שאינם אוסרים לכהונה, כמו בנתן גט "על תנאי שלא תנשא לפלוני". שכיון שהכל יודעים שאינו גט כלל, לא נאסרה לכהונה. (עיין סימן קלז ס"א וב"ש ס"ק א. וכן תירצו בתוספות השלם עה"ת פר' יתרו, את הא דמשה רבנו החזיר את צפורה אשת משה אחר שילוחיה, למ"ד בזבחים קב ע"א דמשה רבנו כהן היה, שגירשה ע"ת שלא תחזור). עוד כיוצ"ב מצינו "גרושה המותרת לכהן", בספר כתר כהונה (פרק ד חושן ב), במי שהיתה נשואה לשוטֶה, וקיבלה ממנו גט. דכיון שידוע לכל שלא היו נישואין כלל, אין זה גט האוסר. עיי"ש.
עוד יש להביא מקרה, והוא אשה שקיבלה גט אחרי "נישואין" אזרחיים, שאין הכרח שזה אוסרה אח"כ לכהן, כיון שהגט ניתן רק לרווחא דמילתא, עיין בספר ביכורי אשר (להגר"מ אלחדד, ח"ב סימן ט) ובספר עצי בשמים (להגר"מ סנדרוביץ, אבה"ע סימן יא), שדנו על נשואה ופרודה באזרחי שבאה כעת להנשא כדמו"י לכהן, מה שדנו אם בכה"ג עדיף להחמיר כמנהג ולתת לה גט וגם להתיר הנישואין לכהן ואז יהיו הדברים כסותרים, או עדיף לחרוג מהמנהג ולא להצריך גט במקרים כאלו כלל. אולם שמעתי מכמה דיינים שאף אם ניתן גט אין זה אוסרה בוודאות לכהן, דאיננו נותנים גט מצד שחוששים לה באשת איש, אלא כדי להרתיע את הנשים מלצאת מבעליהן ללא גט. [אמנם בספר שורת הדין (ח"ז עמוד רנט) מסיק הרה"כ שנאסרה לכהן מכמה טעמים, דלא גרע מריח הגט]. מ"מ זהו ברצתה להיות נשואה לו. ואנן אנן בנישואין כפויים שכלל לא חלו, וכאמור.

ע"כ הדברים, ולכבוד הדיינים משפט הצדק

הנני בכבוד
אליהו בר שלום
דומ"צ שכ' רמת שלמה בעיה"ק ירושת"ו