במאמר הקודם בחן הרב שמחה את מקומו של היופי בבית היהודי, את חשיבותו, את ההכרח שיהיה כביטוי ליופי פנימי אמיתי. במאמר זה תבחן השפעת היופי על שיקולי האדם הבאים לידי ביטוי בבחירת בני זוג.

בורא עולם שילב באישיותו של האדם תכונות מגוונות, חלקן מולדות וחלקן נרכשות. אחת מתכונותיו של האדם היא המשיכה לסדר וליופי. במידה רבה המשיכה ליופי גם היא ניזונה מהסדר, משום שאחד הדברים המושכים ביופיו של האדם הוא האיזון בגודל ובמיקום של כל אחד מאיבריו ומחלקי גופו. מבנה הסדר הגורם להיווצרות היופי אינו מצוי רק באדם אלא גם בצומח. היטיב לבטא זאת רבנו משה חיים לוצאטו בהקדמה לספרו 'דרך ה': הוא מציין את חשיבות סדר הצגת דברים בפני אחרים בכתיבה ובאמירה, משום שהצגת דברים בצורה מסודרת נקלטת במוחו של המאזין, לעומת הצגת דברים בצורה שאינה מסודרת המקשה על תפיסתו וזיכרונו. לשם נתינת ביטוי לכך הוא כותב: "יתרון ידיעת הדברים על מתכונת חלקיהם, כפי מחלוקתם וסדרי יחסיהם, מידיעתם שלא בהבחנה – כיתרון ראיית הגן, המהודר בערוגותיו, ומיופה במסילותיו ובשורות מטעיו, מראיית חורש הקנים והיער הצומח בערבוב"

לבוש
אחד הדברים הראשונים שאדם מתבלט בהם ומזוהה באמצעותם, הוא לבושו. אדם הלבוש בצורה נאה ומסודרת נותן למתבונן תחושה שלפניו עומד אדם שמחשבתו סדורה. לעומת זאת אדם הלבוש בצורה מרושלת יוצר הרגשה שהאדם העומד לפנינו הינו אדם שאינו מאורגן, לא באישיותו, ולא במחשבתו.
בשולחן ערוך, חושן משפט (סימן יז סעיף א) כותב המחבר שכאשר שני אנשים באים להתדיין בבית דין: "אם היה אחד מהם מלובש בבגדים יקרים והשני מלובש בבגדים בזויים, אומרים למכובד, או הלבישהו כמותך, או לבוש כמוהו". זאת משום שיש להופעה החיצונית של אדם השפעה רבה כיצד יתייחסו אליו, וכיון שבית הדין חייב לשמור על נייטרליות מעשית, חייבו חז"ל שכאשר מופיעים שני אנשים בבית הדין כדי להתדיין, ראוי שיהיו לבושים באופן דומה.

הלבוש הנאה והמכובד משפיע על דעתם של בני אדם במידה גדולה עד כדי כך, שבאופן סטטיסטי נמצא שבתי משפט, ובעיקר אותם הפועלים באמצעות חבר מושבעים, מענישים אנשים הלבושים בצורה נאה בעונש מופחת, לעומת אנשים הלבושים בלבוש מרושל ופחות מכובד. גם בשיחות בפני קהל הובחן שמרצים הלבושים בצורה מרשימה ומכובדת, מצליחים לשכנע את קהל מאזיניהם בפחות מאמצים, לעומת מרצים שאינם לבושים בצורה מכובדת. על פי ההלכה, כאשר אב המשפחה נפטר לעולמו, רכושו שייך לכל האחים בשווה. יחד עם זאת מעניקים לאח הגדול המייצג את המשפחה בגדים יפים, כדי שייצג את המשפחה בכבוד ועל ידי כך יקל עליו לדאוג לרכוש המשפחה כולה (בב"ק דף ל"א ע"ב).
מסיבה זו, בחור ובת המוצעים זה לזה לצורך בחינת התאמתם, מגיעים לפגישת ההיכרות בבגדים מכובדים על מנת לנסות להרשים את המוצע להם.

התייחסות ליופי בשידוך
נושא החיצוניות והרושם הכללי, עולה באופן מיוחד בעת תחילת הבירור על הצעת שידוך, האם המוצע לנו הוא נאה או לא. זהו נתון שתורם במידת מה להחלטה ליצירת קשר לנישואין. הדבר המעניין והמטעה לעיתים הוא שכאשר אדם נראה לנו יפה הוא מתפרש אצל בני האדם כדמות חיובית, טובה ומטיבה לאחרים. הדבר גורם להתמקד בדמות ולהמשך לקרבתה. זו אחת הסיבות שאנשים מעדיפים בן-זוג יפה: לא רק משום שנעים ומרנין להתבונן בו, אלא משום שחזותו הנעימה משדרת ומתפרשת אצלנו כמכילה את כל שאר הנתונים בהם אנחנו חפצים. יסוד הפגישה עם המוצע לנישואין הוא בדיקת התאמה: בעיקר נבדוק האם חיי הנישואין עם המוצע לנו יהיו נעימים וטובים, האם השותף המוצע לנו יקדיש את עצמו עבורנו, האם הוא בעל מידות טובות. ההתעניינות לגבי מידותיו הטובות או הלא טובות, לא נובעת מכך שנעים לחיות עם דמות ערכית, אלא שהאדם, בדאגה לעצמו, מחפש בן-זוג בעל מידות טובות כדי להרוויח מתכונותיו הטובות וחסדו הרחב. לכן כאשר המוצע לנו הינו אדם יפה, מה שכאמור מתורגם במוחנו לאדם חיובי, אנו עשויים להימשך אליו ולרצות להתחתן עמו כדי להיטיב לעצמנו.

מעמד היופי בפגישות
כאשר ההתלבטות נובעת ממראהו של בן-הזוג, יש לדעת שבתקופת הפגישות שלפני הנישואין המראה החיצוני משפיע על הקשר עשרת מונים יותר מההשפעה שתהיה לו לאחר הנישואין, כיון שבמסגרת הפגישות השיחתיות ההתמקדות היא בהיבטים החיצוניים של המוצע: במראהו של המוצע ובתוכן השיחה. כלומר, חמישים אחוז מהקשר בין הנפגשים הוא המראה החיצוני. לכן בשלב ההיכרות המראה שאינו מתקבל כנאה, עשוי להפריע ליצירת הקשר, שהרי הוא מהווה חלק נכבד מהקשר. לעומת זאת, לאחר הנישואין נקודות הקשר שבין בני-הזוג רבות יותר; אמנם תפקיד החיצוניות נשאר חשוב, אך מימד חשיבותו פוחת מאוד, כיון שהמטלות המשותפות בניהול הבית ויחסי הגומלין הרגשיים בין בני-הזוג מתפרסים על פני שטחים רבים ותופסים חלקים נכבדים מתשומת הלב של כל אחד מהם, ובתוך המכלול הזה משתלב מראהו של בן-הזוג במימד זוטר.
אמנם, תהליך הפחתת חשיבות המראה החיצוני קורה גם תוך כדי מהלך המפגשים בין הבחור לבחורה. פעמים רבות בפגישה הראשונה והשניה המראה החיצוני של המוצע לא מתקבל על הזולת, וככל שנוספות עוד פגישות המראה כבר פחות מפריע. המחשבה של הנפגשים היא, "התרגלנו"; אך זו לא כל האמת: בזיכרונם של רבים מהנפגשים יש דמויות שהרשימו אותם בעבר, שעם כדוגמתן הם רוצים להתחתן, חלק מהדמיות מצויות במודע וחלק אחר בבלתי מודע. כאשר נפגשים עם דמות שאינה דומה למצוי בזיכרון מתפתחת דחייה קלה המשדרת: דמות כזו לא מצויה בזיכרוני זה לא מוכר ואינו מתאים לי ולחלומותיי. לאחר פגישה אחת או שתיים הדמות שעמה נפגשים מתאכסנת גם היא בתאי הזיכרון ונהפכת למקובלת. הסיבה העיקרית המסייעת לקבלת דמותו של הזולת היא שמכלול הקשר התרחב בפגישות בגלל הנושאים השונים שעלו לשיחה וההבנות שהתפתחו בפגישות, דבר שמרחיב את נקודות הקשר, והמראה החיצוני נבלל בין שאר הדברים ומקומו בקשר בין השניים פוחת. ביטוי מובהק לכך נוכל לגלות אצל אנשים מבוגרים וזקנים שהם כמעט כלל לא מתייחסים למראה של בן-זוגם כיון שמה שמקשר ביניהם הוא הדברים הרבים שעשו יחד, לאורך עשרות שנות נישואין, לכן תפקיד המראה החיצוני של בן-הזוג מאבד את חשיבותו.

הפחד והיופי
כאשר אדם עומד לפני שלב ההחלטה לעלות על מסלול הנישואין, ואמור להודיע על לבן-הזוג על החלטתו החיובית, פעמים רבות חלה נסיגת רגשות. תחושת הרתיעה יכולה להיווצר ממספר סיבות ביניהם: הבנה עמוקה שההחלטה הרגעית מחייבת וכמעט בלתי הפיכה, קושי לאבד את חופש הרווקות, פחד נישואין, אולי בעקבות כשלון נישואין של ההורים או קרוב אחר, או אולי בעקבות קושי להחליט בכל נושא, וודאי כאשר מדובר בנושא משמעותי כנישואין. כמו"כ ישנה רתיעה מעשיית שינויים בחיים והיווצרות ספק, האם המידע על המוצע לי נכון ומספק. אולי אמצא מישהו טוב ממנו. בשלב זה, המתקשה להחליט אינו אומר שהוא מפחד מנישואין. ברוב המקרים הוא בטוח שאינו חושש כלל וכלל, משום שהוא אמנם מאוד רוצה להתחתן, אך הוא אינו מבין שהוא רוצה להתחתן אבל הוא מפחד לעשות את הצעד שיביא אותו לביצוע רצונו. כתוצאה מכך קורה דבר מפתיע שלכאורה אינו מובן: הפוחד טוען שבן הזוג אינו נאה דיו. לכאורה יש להבין מה הקשר בין הפחד להינשא לאמירה שבן-הזוג אינו נאה. אבל ר' ירוחם ליבוביץ זצ"ל, המשגיח הנודע של ישיבת מיר, טוען שאדם בוחן את עצמו באופן מתמיד האם הלך חשיבתו הגיוני. כדי לבחון זאת, המחשבה מדמיינת אילו הייתי אומר דבר זה לאחרים האם הם היו מקבלים את הדבר כהגיוני. על פי עיקרון זה, כאשר התת-מודע מזהה פחד להינשא, אפשרות זו נדחקת הצידה כיון שהתנהגות פחדנית אינה הגיונית, אי אפשר לומר אותה לאחרים, ובפרט שכולם מתחתנים והמתלבט עצמו רוצה להתחתן. כתוצאה מכך הנפש מחפשת הסבר אחר להימנעות להינשא, והבחירה נופלת על גורם היופי, כיון שקשה להתווכח על נושא זה מאחר שלכל אדם יש טעם אישי משלו.
ברוב המקרים כאשר גורמים למתייעץ להודות שבעייתו היא הפחד, ולא החיצוניות של המוצע לו לנישואין, הוא מחליט להתחתן. זאת משום, שאף אדם אינו רוצה להתקבל כפועל בצורה בלתי הגיונית.
אנו נתקלים בתופעה דומה אם כי לעיתים רחוקות, כאשר אדם אינו משלים עם נישואיו לבן-זוגו. כאשר אין לו שום תלונות על שותפו לנישואין, הוא מעלה את נקודת היופי החסרה לטעמו בבן-זוגו. פעמים רבות סיבה זו נובעת מאי רצון להשקיע בהצלחת הנישואין, דבר שכל בן-זוג צריך לעשות ואף עושה.

שמירת עיניים
כאשר שואלים בחור שהוצעה לו הצעת שידוך, מדוע הוא מתמקד כה רבות בנושא הנוי של המוצעת, והרי חוץ מהמראה החיצוני היא ממלאת אחר ציפיותיו לשותפה לנישואין, לעיתים התשובה תינתן כהצדקה לנושא של שמירת העיניים בטענה כי "אני רוצה לשמור על עיני לאחר נישואי ואני חושש שלא אצליח לעשות זאת אם רעיתי לא תהיה נאה מאוד". מגמתו של אדם 'לשמור על עיניו' חיובית, וראויה לעידוד, שהרי ברור שכאשר אדם רוצה להיזהר מעשיית עבירות מתוך יראת שמים צריך לברך אותו על מגמתו ואף לחזקו שימשיך בדרכו הישרה והנכונה. אך נקודת המוצא, שאם לאדם תהיה אשה נאה הדבר יגרום לו לא להיכשל באיסור 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניהם', בטעות יסודה. יש להכריז בוודאות כי אין קשר מוחלט בין הדברים. לא החזות החיצונית של רעייתו קובעת לאדם האם הוא 'ישמור את עיניו'. מה שיקבע את 'שמירת עיניו' של האדם, הוא הרגליו, מחשבותיו, התמקדויותיו, רמת האושר של חיי הנישואין, רמת היראת שמים שיש לאדם, וסך כל הקשר שנוצר בין בני-הזוג ומערכת היחסים שמתהווה בבית החדש. כלומר, הניסיון הטיפולי מלמד שמערכת יחסים זוגית תקינה, מסייעת להציל את העיניים מלתור ומלהתבונן במקומות שאין נכון להסתכל בהם, גם אם בני-הזוג לא ניחנו ביופי. בעוד שבמערכת יחסים עכורה יש צורך להשקיע מאמץ רב כדי 'לשמור את העיניים', גם אם בן הזוג יפה ונאה.
יש גם להסב תשומת ליבו של מחפש השידוך, שיתכן שהמאמץ שהוא משקיע בהתמקדותו בנוי של המוצע לו, יהיה לחנם. כיון שגם אם הוא סבור שניתן למצוא מועמד/ת העומדים ב'טעמו', רב הסיכוי שלאחר הנישואין בן הזוג יראה לו שונה בהופעתה החיצונית. זאת משום ששינוי קל בהופעה, שודאי יהיה לאחר הנישואין, יכול לגרום להרגשה שונה לחלוטין מזו שהיתה בפגישות המושקעות שלהם, כשכל אחד מהם השתדל מאוד להרשים את זולתו.

נסיים בדברי הגמרא שאמנם אומרת (תענית דף כ"ג ע"ב) שכאשר אבא חלקיה סיים את עבודתו ופנה לעירו ולביתו, רעייתו יצאה לקראתו אל חוץ לעיר כשהיא מקושטת, כדי שיתבונן בה ולא ייתן עיניו באשה זרה. אך המעיין בגמרא יבין שמדובר בבני-זוג בעלי דרגות גבוהות בעבודת ה' בין אדם למקום ובין אדם לחברו, והם עשו הכל ומעבר לכך כדי שלא ייכשלו אפילו בשמץ של חשש עבירה, בכל נושא שהוא. על כן ישתדל כל אדם להגדיל בליבו יראת ה' ולהשקיע את מרצו בבניית קשר זוגי יציב, איתן מתוך שיתוף והדדיות. לנוי וליופי יש מקום שהרי לא לחינם ברא הקב"ה את בריותיו ועולמו יפים, אך חשוב שנדע לראותו כחלק ממכלול, ולא כערך העומד בפני עצמו.