חומר האיסור להתדיין בערכאות ובבתי משפט אזרחיים
המקור לאיסור הדיינות בערכאות הוא מהגמרא בגיטין ( דף פ"ח ע"ב) ששם נאמר "תניא היה רבי טרפון אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים אע"פ שדיבתם כדיני ישראל אי אתה רשאי להיזקק להם שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו"ם דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות"
הרמב"ם (בפרק כ"ו מהלכות סנהדרין ה"ז) כתב בזה"ל "כל הדן בדייני עכו"ם ובערכאות שלהם אעפ"י שהיו דיניהם כדיני ישראל הרי זה רשע וכאילו חרף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו ע"ה שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. לפניהם ולא לפני הדיוטות".
הרמב"ן בחומש פרשת משפטים כתב שהמשפטים האלה ישים אותם לפני האלוקים שיזכיר ולא לפני כותים ולא לפני מי שאינו שופט על פי התורה שאסור לבוא לפני כותים ואעפ"י שיודע שדיניהם כדיננו או שההדיוט הזה יודע שורת הדין וידון לו כהוגן אבל הוא אסור לשימו כדיין וההדיוט עצמו אסור לדון להם.
רבינו בחיי בפרשת משפטים כתב בזה שידע כי כל המניח דייני ישראל ודן בפני עכו"ם הנה זו עבירה אחת שהיא חומר לכמה עבירות כי משם יפרו וירבו ענפי חטאים גדולים גם בכנפיה נמצאו נזקים ומכשולות הרבה עד אין קץ ואבאר לך כיצד כי כידוע הרציחה מן העבירות החמורות שבתורה ועוון חמור וגדול מאוד הוא הא למדת כמה גדול עוון הרציחה ואע"פ שעוון הרציחה גדול מאוד עוון הגזל וחילול ה' גדול ממנו כי הרוצח נמחל בתשובה לא כן הגזל אין התשובה מועילה עד שיחזיר וכן חילול ה' אינו נמחל ושתי עבירות אלו החמורות יותר מהרציחה (גזל וחילול ה') נכללות בעוון ערכאות של גויים חילול ה' שעוזב דיני ישראל והולך אליהם וגזל שכל המניח דיני ישראל ומוציא בערכאות הרי זה גזל גמור והוא אינו חושבו גזל וע"כ אינו מחזיר ולפיכך אין לו מחילת לעולם.
בשו"ת הרדב"ז (אלף ק"ד ק כ) כותב ולעניין מה ששאלת אם הוא יוצא לערכאותיהם מה עונשו הרי עונשו חמור יותר מן הגזל והעושק והחמס כי כל אחד מאלו אפשר שיעשה תשובה כיון שיודעים שגזלו אבל זה חושב שזכה בדין והוא לא זכה ודומה לאותם כ"ד דברים שמעכבים את התשובה ומלבד זה משפיל ומפיל חומת תורתינו ומאפיל אור הדת באומרם אויבנו פלילים שאין דיני תורתינו אמת כיון שהם היפך דינם עד שהם צריכים לומר שהחלפנו את התורה ונמצא שם שמים מתחלל על ידו ועוד שגורם לשכינה שתסתלק מישראל לפי שנותן כח לאל אחר.
וכתב הרא"ש ז"ל בתשובה מי שקיבל על עצמו אם לא אפרע לך מעתיק אני נותן לך רשות לקבול עלי לפני ערכאותיהם אעפ"י כן אסור להוליכו לפני ערכאותיהם ואפילו שהיו דינם כדיננו אסור ללכת לפניהם וידעתי שיש מאמרים לרז"ל מורים על עונש העוון הזה.
וכן כתב התשב"ץ (ח"ג ס' ר"צ) וז"ל דבר ברור הוא שאסור לדון בערכאות של גויים אפילו בדבר שדינהם כדיננו וזהו איסור תורה כמבואר בגיטין (דף פ"ח ע"ב) לפניהם ולא לפני עכו"ם ואפילו קיבלו עליהם שני בעלי הדין אסור להם לדון בערכאות שלהם כלל וכמו שכתב הרמב"ן וכו' וכל זה אפילו כשדינהם כדיננו אבל כשדינהם אינם כדיננו הדבר פשוט שהדן לפניהם הרי הוא גזלן ופסול לעדות ואם קידש אישה באותם מעות אינה מקודשת וכאילו חרף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו.
ועוד כתב בתשב"ץ (ח"ד חוט המשולש טור ג') וז"ל הוה נתבאר לך שבשום צד ואופן אין להביא דיני ישראל לערכאות חוץ מפרט זה כשיהיה הבעל דין אלם "דלא ציית דינא" לדייני ישראל אבל בלאו הכי אסור אפילו לביה"ד ליתן רשות ללכת לערכאות של גויים.
וכ"כ הרדב"ז (בחדשות ח"א ס' עק"ב) שגם הוא כתב שאין כוח לשום אדם אפילו לא לביה"ד ליתן רשות ללכת לערכאות של גויים אא"כ הוא לא לציית דינא.
וידועים דברי הרשב"א (הובאו בב"י חו"מ סי' כ"ו) שכתב בזה"ל שחלילה לנהוג כמשפט הגויים ואפילו שני הצדדים מסכימים לכך שהרי על זה הזהירה התורה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו"ם (גיטין דף פ"ח ע"ב) וכל הסומך לומר שהדבר מותר משום דקיימא לן "דינא דמלכותא דינא" הרי הוא טועה וגזלן הוא, וחס וחלילה לעם קדוש ללכת בדרכי הגויים ומשפטיהם ועושה אלה מפיל חומות התורה ודת תורתנו הקדושה ולסמוך על משענת "קנה רצוץ" בטענה זו הרי הם כאילו עוקרים כל דיני התורה השלימה לאמור מה לנו לספרי הקודש שחיברו לנו רבינו הקדוש ולאחריו רבותינו האמוראים רבינא ורב אשי וילמדו את בניהם דיני העכו"ם ויבינו להם במות בבתי מדרש העכו"ם, חלילה לא תהיה כזאת בישראל פן תחגור התורה שק עליהם ע"כ.
וכך פסק מרן בש"ע (חו"מ סי' כא סעיף א) בזה"ל "אסור לדון בפני דייני עכו"ם ובערכאות שלהם אפילו בדין שדנים בדיני ישראל ואפילו נתרצו שני בעלי הדין לדון לפניהם אסור וכל הבא לידון בפניהם הרי זה רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו ע"ה" ע"כ.
וכ"פ הרמ"א בהגה (חו"מ סימן שס"ט סעיף י"א) בזה"ל "משום שלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא בדבר שיש בו הנאה למלך או שהוא על כל פנים לתקנת בני המדינה אבל לא שידונו בפני עכו"ם שאם כן בטלו כל דיני ישראל" .
וכן הסכים בשו"ת מהרשד"ם (חלק אה"ע סימן קל"א) שאיסור חמור ללכת לדון בערכאות של גויים ובפרט בדיני נחלות וירושות שדתיהם שונות מדין התורה הקדושה וכמו שפסק הרמב"ם הנז"ל.
גם מרן החיד"א בספרו טוב עין (סימן י"ז אות ד') נשאל אודות מי שרצה לדון בערכאות בדיני ירושה ובא בטענה של "דינא דמלכותא דינא" והשיב שומו שמים על זאת שהרי פסק הרשב"א בתשובה שאין הלכה זאת שייכת בדיני ירושות ונחלות ולא שייך דינא דמלכותא כיון שבודאי אין המלכות מקפדת אם נידון כפי חוקי תורתנו ע"כ.
וכן האריך בזה הגאון רבי חיים פלאג'י זצוק"ל בשו"ת חקקי לב (חלק ב חו"מ ס"א דף ד') ובספרו חוקות החיים (סימן א' דף ד') ובין יתר דבריו הוא כותב ואל אלוקים הוא יודע כי כל מה שהרחבתי הדיבור בענין איסור לילך בערכאות של גויים כי חם לבי בקרבי כי הותרה הרצועה בעונות הרבים בין ריקים ופוחזים לילך בערכאות של גויים שלא מן הדין ובלי רשות ביה"ד ונעשה להם כהיתר כישראו שגם משלנו הולך בערכאות של גויים שלא מן הדין ילפי מקלקלתא ואומרים אם ת"ח הולך בערכאות אנחנו לא כ"ש.
וע"ע בשו"ת יחוה דעת (חלק ד' ס' ס"ה) למרן הגאון האדיר הראשל"צ רבי עובדיה יוסף שליט"א. ובפד"ר (פרק י"ח עמוד 83)להגאון רבי ניסים בן שמעון ראב"ד ת"א יפו.
בבילוגרפיה
מתוך קונטרס " משפטיו עם ישראל" חשוון תשס"ט מאת הרב טו"ר יוסף חיים הכהן הי"ו