משפט והלכה בישראל-בית דין לענייני ממונות שע"י "ארץ חמדה" 
    פסקי דין אקטואליים בענייני חושן משפט

גיליון מספר 1, יא בטבת תשס"ו

לא מכבר הסתיים הכינוס העולמי החמישה עשר לדיני הממונות, ומספר יוזמות חדשות לקידום משפט התורה בארץ ישראל עומדות בפתח.
בין היוזמות האלו נמצאת גם היוזמה של בית הדין 'משפט והלכה בישראל' – הקמת מערכת שתחבר בין בתי הדין הפרטיים לממונות, וכן בינם ובין אוהבי המשפט העברי בארץ. כחלק ממערכת זו, אנו שמחים להציג את הגליון הראשון של 'הלכה פסוקה'. מטרת העלון היא להפיץ פסקי דין ותקצירים אקטואליים בעלי ערך תקדימי לכל מי שדין תורה קרוב לליבו. העלונים מופצים, בשלב זה, באינטרנט בלבד.
הגליון הראשון עוסק במעמדן של המחאות. בגליון שלושה פסקי דין – האחד, של הרב זלמן נחמיה גולדברג, השני של הרב דב ליאור, והשלישי של הרב אריאל בראלי, מבית הדין לממונות שדרות. לעיון נוסף  אנו ממליצים על מאמרו המקיף של הרב צבי יהודה בן יעקב בתחומין י"ג עמודים 422 - 470.
חשוב לציין, שכל התקצירים נכתבו ע"י חברי המערכת, ולא עברו תחת ידיהם של כותבי פסקי הדין. כמו כן, לעיתים פסק דין אחד פורק לכמה תקצירים משום שהוא כולל כמה נושאים.
אנו מקווים כי הצגת מספר פסקי דין באותו תחום, תעזור לחידוד הבעיות ודרכי הפתרון שננקטו. נשמח לקבל את תגובותיכם על התקצירים, ונשתדל לפרסמם בגליון הבא. בפרט נשמח לקבל מידע מבתי הדין השונים לגבי עמדתם בנושא המחאות.
כמו כן, נשמח לקבל פסקי דין נוספים, על מנת שנוכל לפרסמם בעתיד. תגובות ופסקי דין יש לשלוח לכתובת [email protected] .
אנו מודים לכל מי שעזר וסייע בקידום יוזמה זו.

המערכת:
הרב יואב שטרנברג 
הרב עמיחי צוריאל,  הרב סיני לוי

פסקי הדין המפורסמים ב'הלכה פסוקה', אינם מבטאים את עמדת בית הדין 'משפט והלכה בישראל', וכמו כן אין לראות בפרסומם משום ייעוץ הלכתי או משפטי.
מטרת פרסומם היא לעורר דיון הלכתי בין הקוראים.

העקרונות ההלכתיים העולים מפסקי הדין בגליון:

א. קנין דירה שנעשה על ידי המחאה / הרב זלמן נחמיה גולדברג
1. תוכנה המפורש של המחאה היא הרשאה לבנק לתשלום כסף למציג ההמחאה. למרות זאת, באם יש אומדנא שמתן המחאה מבטא (גם) גמירות דעת להתחייבות ישירה בין כותב ההמחאה למקבל, יש לגמירות דעת זו תוקף הלכתי אף שאינו מפורש בשטר, ונוצרה התחייבות כזו.
2. יצירת התחייבות של הקונה למקנה כדרך לביצוע קנין כסף תלויה במחלוקת ראשונים.

ב. אחריות לווה על פרעון ההלואה לאחר שנתן המחאה / הרב דב ליאור
1. הנותן המחאה למלוה, הרי הוא כאומר לו 'הילך מעותיך', אשר מבואר בשו"ע (סימן ק"כ סעיף ב) שהמלווה חייב באונסים.
2. לפיכך, הפסדים בשל שינויי שער לאחר מתן המחאה מוטלים על המלוה.

ג. חוב ששולם באמצעות המחאה ואבדה / הרב אריאל בראלי
1. צ'ק אינו כסף מזומן.
2. לפיכך, תשלום בצ'ק של צד ג' אינו נידון כפרעון.
3. אם אדם שילם בצ'ק של צד ג', והצ'ק חזר, זכותו של המשלם לדרוש את הצ'ק בחזרה (או נזקים מחמת אובדן של הצ'ק), אך אין בתביעה זו עילה עיכוב חובו לפרוע את התשלום.

 
הרב זלמן נחמיה גולדברג
תחומין כרך יב עמ' 279 - 299
קניין דירה שנעשה ע"י המחאה
המקרה
המוכר והקונה סיכמו ביניהם על קניית דירה. הקונה נתן למוכר תשלום ראשון בהמחאה. האם חל הקנין?
פסק הדין
המחאה אינה יכולה לשמש לקניין קרקע.
הנימוקים:
הרב גולדברג מניח, כי מעמדה של המחאה אינו כשל כסף מזומן, אלא רק כשל שטר. סדר הדברים בבירור פסה"ד הוא:
א. האם ניתן לקנות קרקע בשטר חוב
ב. האם המחאה נחשבת כהתחייבות
א. קניית קרקע בשטר חוב
בגמ' בקידושין (ח.) כתוב:
אמר רבא אמר רב נחמן: אמר לה התקדשי לי במנה, והניח לה משכון עליה – אינה מקודשת. מנה אין כאן, משכון אין כאן.
נחלקו הראשונים בפירוש המימרא הזו. לדעת התוספות והרא"ש, אי אפשר לתת משכון בלא שהיתה התחייבות קודם לכן. על כן, כיוון שהמקדש לא התחייב לאשה מנה, לא חל כאן משכון, וממילא האשה לא קיבלה דבר. אולם, אם המתקדש היה מתחייב לאשה מנה, ונותן לה משכון על התחייבותו, היתה האשה מקודשת.
לעומת זאת, דעת הרמב"ן והרשב"א  היא, שאף אם חל שעבוד המשכון, אין משכון קונה באשה, כיוון שהשעבוד אגוד בחפץ, והחפץ עצמו שייך למקדש, ולכן אינו קונה באשה ועבד, כי בקניין כסף, צריך שלא ישאר אגוד אצל הקונה או המקדש.
השו"ע (אהע"ז סי' כט סעיף ו) כותב:
אמר לה התקדשי בדינר, ונתן לה משכון – עד שיתן הדינר אינה מקודשת. הגה: וכל שכן אם נתן לה שטר על הדינר, דלא הוי קידושין.
החלקת מחוקק (שם סק"ח) כתב על זה, שהדין ששטר חוב אינו מועיל לקידושין הוא דווקא לשיטת הרשב"א והרמב"ן, שכן הכסף סו"ס נמצא עדיין אצל המקדש, ועדיין אגיד גביה. אבל לשיטת התוספות והרא"ש, יחולו הקידושין.
ואם כן, השאלה אם חל קניין כסף כאשר נותנים שטר חוב, תלויה במחלוקת הרמב"ן והרשב"א נגד התוספות והרא"ש, שלדעת הרמב"ן והרשב"א אינו קניין, ולדעת התוספות והרא"ש נעשה קניין.

ב. האם המחאה נחשבת כהתחייבות
גם לשיטת התוספות, יש לדון בשאלה האם ההמחאה עושה גם התחייבות. שכן, ברור שאם אין התחייבות, חוזר הדין של 'מנה אין כאן משכון אין כאן'. והשאלה היא, האם ההמחאה עושה התחייבות, כמו בדין של המתחייב לחברו מנה בשטר, שזו התחייבות (שו"ע חו"מ סי' ס סעיף א).
ההתלבטות נובעת מכך שבמקרה של המתחייב לחברו מנה בשטר, היינו שבשטר כתוב שנעשתה התחייבות. אבל בהמחאה לא כתוב שנעשתה התחייבות, אלא רק הרשאה לבנק, שיתנו כסף למביא ההמחאה. ואף אם נאמר שישנה אומדנא, שכוונת כותב ההמחאה היתה להתחייב לזה שנותן לו, עדיין יש לדון אם נעשתה בזה התחייבות, שהרי בסופו של דבר, בהמחאה עצמה לא כתובה התחייבות. הרב גולדברג מוכיח, שאם אכן ישנה אומדנא, שנתינת המחאה היא כהתחייבות, הרי שלמרות שלא נכתב כן במפורש בהמחאה, היא תחשב כהתחייבות.
 

 
 הרב דב ליאור, בית הדין לממונות קרית ארבע
שו"ת דבר חברון כרך א, חו"מ סי' כה

אחריות לווה על פרעון ההלואה לאחר שנתן המחאה
התביעה
התובע הלווה כסף לנתבע. ההלוואה ניתנה בשקלים, אולם ערכה חושב בדולרים. כאשר הנתבע בא להחזיר לתובע את ההלוואה, ע"י המחאה דולרית, ביקש ממנו התובע לקחת את ההמחאה בחזרה, מסיבות שונות. הנתבע הפקיד את ההמחאה בחשבון שקלים. כאשר בא התובע ורצה לקבל את כסף ההלוואה, התברר כי שער הדולר עלה, וכעת הסכום שהופקד שהוא בשקלים, אינו שווה לחוב של הנתבע לתובע בדולרים.
התובע רוצה לקבל את ההפרש, כי הוא טוען שפרעון בהמחאה אינו נחשב לפרעון
תשובת הנתבע
הנתבע טוען, שלא הפקיד את ההמחאה בדולרים, משום שהניח שהתובע יקח ממנו את הכסף במהירות. לדעתו, השינוי בשער הוא בעיה של התובע ולא שלו.
פסק הדין
הנתבע לא חייב לשלם את ההפרש שנוצר כתוצאה מהשינוי בשער הדולר.
הנימוקים:
לשון השולחן ערוך (סי' קכ סעיך ב):
אם אמר לו הלוה: הילך מעותיך, ולא רצה המלוה לקבלם וזרקם לפניו, אם הוא במקום שמלוה משתלמת שם, נפטר ואינו צריך להביאם לב"ד, דפרעון בעל כרחו פרעון. וכן אם אמר לו: הנה מעותיך צרורים בביתי בא וטול מעותיך, והמלוה מסרב מלקחתם, ונגנבו או נאבדו, פטור הלוה, אלא אם כן פשע בהם ונגנבו או אבדו.
דהיינו, שאם הלוה הודיע למלוה שהוא יכול לקחת כעת את המעות ממנו, והמלוה לא גבה את החוב, אין על הלוה אחריות גם באונסים, אלא רק בפשיעה. לכן, בנידון דידן, מאחר שמצד הלוה היתה נכונות מלאה להחזיר את החוב, אין שום אחריות על הלוה גם אם נגרם נזק כתוצאה מירידת השערים.
ואמנם, יש מקום לומר שהשולחן ערוך מדבר דווקא על כסף מזומן, אבל שטר חוב אינו נחשב כפרעון. אבל בית הדין טוען, כי לעניין זה המחאה נחשבת ככסף מזומן, משום שכל חיי המסחר מתנהלים בדרך כלל בהמחאות, ואסור לתת המחאות ללא כיסוי, ולכן אין סיבה לחשוש שההמחאה לא תתקבל בבנק, וממילא דינה ככסף מזומן.
 
הרב אריאל בראלי, בית הדין לממונות שדרות
אתר www.dintora.org  של מכון 'משפטי ארץ'

חוב ששולם באמצעות המחאה ואבדה
התביעה
התובע הוא בעל שירות קייטרינג. הנתבע הזמין אצלו שירותי קייטרינג, ושילם עבורם בהמחאה, שקיבל מאדם שלישי - ראובן, שההמחאה נכתבה לפקודתו. כאשר התובע בא לגבות את ההמחאה בבנק, לא כיבד הבנק את ההמחאה. התובע דרש מן הנתבע לתת לו המחאה חליפית במקום זו שחזרה.
התובע טוען שהוא שלח חזרה את ההמחאה שחזרה אל הנתבע, בדואר רגיל. כעת הוא תובע מהנתבע לשלם עבור השירות שנתן לו.
תשובת הנתבע
1. הנתבע טוען, שהמחאה היא כמו כסף, ובעצם הוא כבר שילם עבור הקייטרינג שהזמין.
2. הנתבע טוען, שההמחאה לא הגיעה אליו. הוא אינו מוכן לשלם מחדש עבור שירותי הקייטרינג קודם שיקבל לידיו בחזרה את ההמחאה, משום שהוא צריך להחזיר אותה לראובן, על מנת שזה יוכל לגבות אותה ממי שכתב אותה.
פסק הדין
הנתבע צריך לשלם לתובע עבור השירות שהזמין. התובע צריך להחזיר לנתבע את ההמחאה שאיבד, אולם דבר זה אינו מעכב את התשלום שהנתבע צריך לשלם.
הנימוקים:
לגבי טענתו הראשונה של הנתבע, עמדתו של בית הדין היא, שהמחאה אינה כמו כסף, אלא רק שטר חוב. לכן, החוב לבעל הקייטרינג לא שולם.
לגבי הטענה השניה, לכאורה, הנתבע אינו בעל דברים של התובע בכלל בעניין זה, שכן המפסיד הישיר מאובדן ההמחאה הראשונה הוא ראובן. למרות זאת, בית הדין קבע שהנתבע יכול לטעון טענות, משום שלראובן בוודאי תהיה תרעומת עליו, ואולי אפילו יגרמו לו הפסדים כספיים, מחמת שאיבד את ההמחאה של ראובן. הדין הזה דומה לדין המופיע בשו"ע (סימן רכו ס"א):
ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות, ובא לוי והוציאה מיד שמעון, אם רצה ראובן לעשות דין עם לוי, עושה, ואין לוי יכול לומר: מה לי ולך והרי אין עליך אחריות, שהרי ראובן אומר לו: אין רצוני שיהיה לשמעון תרעומת עלי שהפסיד בגללי.
ולכן הנתבע הוא אכן בעל דברים של התובע בתביעה להשיב את ההמחאה שחזרה.
למרות זאת, בוודאי שהנתבע אינו יכול לטעון כלפי התובע שיש לקזז את הנזק שיגרם לו מאובדן ההמחאה מן החוב על השירות שהזמין, משום שעדיין לא ברור אם בכלל נגרם נזק כזה. לכן, התובע אמנם צריך להחזיר לנתבע את ההמחאה, אולם אין בזה עילה לעיכוב התשלום של הנתבע.