משפט והלכה בישראל-בית דין לענייני ממונות שע"י "ארץ חמדה" 
פסקי דין אקטואליים בענייני חושן משפט

גליון מספר 2, כה בטבת תשס"ו

בפתח דברינו, ברצוננו להודות על כל התגובות הנלהבות להן זכינו. ברוך ה' ישנם נרשמים רבים לקבלת הבטאון, ואנחנו מצפים לעוד רבים שירשמו.
הגליון הנוכחי נוגע באחת הבעיות הקשות בפנייה לבתי הדין – חוזים שאינם תקפים על פי ההלכה. על דרך הכלל, הניסוח הרגיל בחוזים הוא ששני הצדדים מסכימים על התחייבויות שונות – הצדדים מסכימים למכור, לשלם וכו'. ניסוח זה אינו בר תוקף על פי ההלכה מצד עצמו כשטר קניין, ונחלקו הפוסקים האם יש תוקף להסכמים אלו מטעמים אחרים.
בגליון זה הבאנו שלושה פסקי דין העוסקים בחוזים בעייתיים שכאלו. פסק הדין הראשון הוא הפסק של הרב יוסף גולדברג, מבית הדין האזורי בתל אביב. לאחריו הבאנו עוד שני פסקי דין העוסקים בנושא הספציפי של זכרון דברים לקניית דירה, האחד של הרב זלמן נחמיה גולדברג, והשני של הרב מרדכי בנימין רלב"ג מבית הדין האזורי בירושלים. אנו ממליצים לקוראים לעיין גם במאמרו המקיף של הרב עו"ד דוד בס, ב'כתר' כרך א, עמ' 24–229.
יש לציין, שניתן כיום להשיג חוזים סטנדרטיים לנושאים שונים. לבית הדין 'משפט והלכה בישראל' ישנו נוסח של נספח המשמש פתרון כללי לבעיית חוזים שאינם כתובים על פי ההלכה. ניתן לפנות לבית הדין על מנת לקבל נוסח זה. כתובת המייל שלנו היא: [email protected]. נוסחים לחוזים בתחומים שונים ניתן להשיג גם באתר www.dintorh.org של מכון 'משפטי ארץ'.

בגליון מופיעות גם מספר תגובות לפסקי הדין שפרסמנו בגליון הקודם.
אנו שבים ומציינים כי נשמח לקבל את תגובותיכם על התקצירים, ונשתדל לפרסמם בגליון הבא. בפרט נשמח לקבל מידע מבתי הדין השונים לגבי עמדתם בנושא הנדון.
כמו כן, נשמח לקבל פסקי דין נוספים, על מנת שנוכל לפרסמם בעתיד. תגובות ופסקי דין יש לשלוח לכתובת [email protected].

המערכת:
הרב יואב שטרנברג
הרב עמיחי צוריאל, הרב סיני לוי, הרב אייל פישלר

פסקי הדין המפורסמים ב'הלכה פסוקה', אינם מבטאים את עמדת בית הדין 'משפט והלכה בישראל', וכמו כן אין לראות בפרסומם משום ייעוץ הלכתי או משפטי.
מטרת הפרסום היא לעורר דיון הלכתי בין הקוראים.
 
העקרונות ההלכתיים העולים מפסקי הדין בגליון

1. שטר שנכתב שלא כדין ובסופו היה קניין / הרב יוסף גולדברג
א. שטר המנוסח כקניין דברים בעלמא (לשון הסכמה), ושני הצדדים חתמו עליו – החיוב בשטר תקף, מדין סיטומתא.
ב. אף במקום שאין אפשרות לתת תוקף לשטר, כגון בהתחייבות על דבר שלא בא לעולם, שאין סיטומתא מועיל לגביו, אם לאחר החתימה עשו הצדדים קניין סודר, החיוב בשטר תקף, שאנו אומרים שהקניין מתקן הלשון (שיטת הרשב"א בתשובה וחבל ראשונים).
ג. זו שיטת רוב הפוסקים וכשיטה זו פסקו מספר פעמים השו"ע והרמ"א, ועל כן אף שיש מיעוט ראשונים החולקים על הרשב"א, אין לטעון קים לי כאותם ראשונים.

2. מעמדה של התחייבות למכור שעוגנה בשטר זכרון דברים / הרב זלמן נחמיה גולדברג
א. התוקף של התחייבות למכור או לעשות, שנויה במחלוקת אחרונים, ומעמדה הוא ספיקא דדינא (אע"פ שלדעת רוב האחרונים ניתן להתחייב למכור).
ב. ניתן להתחייב חפץ או נכס מסוים לאדם.
ג. מעשה שנעשה מחמת שרצו הצדדים שיועיל בערכאות, אין לו דין קניין סיטומתא.
ד. יש ספק האם מועיל סיטומתא לתקן הלשון, במקום שבו מועיל קניין סודר.
ה. דינא דמלכותא דינא עניינו לקבוע בעלות על ממון או חיובי ממון, אך אינו מתייחס לחובה אישית לשמוע בקול המלך. ולפיכך, אם אין על פי ההלכה מושג של חיוב למכור (כדעת קצות החושן) אין מקום להחיל חיוב זה מדינא דמלכותא.

3. ביטול עסקת נדל"ן שסוכמה ע"י זכרון דברים / הרב מרדכי בנימין רלב"ג
א. זכרון דברים מפורט, התקף על פי החוק, מחייב את הצדדים כמפורט להלן:
ב. בהסתמך על דברי הנתיבות (חו"מ סי' ר"ו ס"ק ה), יש תוקף של חיוב להתחייבות למכור נכס מסוים. אמנם התחייבות הקונה לקנות תלויה בכך שיש במסמך לשון התחייבות גם לגבי חובתו לקנות.
ג. 'שטרי דידן' – נפסק בשו"ע (סי' קצ"א ס"ג) שאע"פ שמנוסחים בלשון עבר, יש להם דין שטר קניין. טעם הדבר הוא, שכיון שכך נהגו ונזכר בהם עניין המכירה וברורה כוונתם של המוכר והקונה ברצונם לקיים המקח בשעת מסירת השטר – מהני מדין קניין שטר. טעם זה קיים גם בזכרון דברים.
 
הרב יוסף גולדברג, בית הדין האזורי תל אביב
שורת הדין כרך א, עמ' שא-שיח

 שטר שנכתב שלא כדין ובסופו היה קניין

תיאור המקרה
בני זוג התגרשו וחתמו על הסכם גירושין. בהסכם הגירושין נכתב: "הצדדים מסכימים כי הבעל ישלם לידי האשה למזונות הילדים סכום של 800 ש"ח לחודש".
בפרוטוקול בית הדין כתוב, שלאחר שהצדדים חתמו על הסכם הגירושין, קיבלו הצדדים בקניין אגב סודר את ההסכם שחתמו בנוסח הבא: "אני מקבל בקניין על ההסכם שחתמתי עליו". גם כאן, לא נזכרה לשון של התחייבות.
האב מבקש לפוטרו מחיוב זה, מאחר שבהסכם לא נכתבה לשון התחייבות, אלא לשון הסכמה בלבד. ובפרט, שההתחייבות היתה לגבי מזונות העתיד, שהם דבר שלא בא לעולם.

פסק הדין
יש לחייב את האב לשלם את המזונות, כפי שכתוב בהסכם הגירושין.

נימוקי פסק הדין
סדר הדברים לבירור פסק הדין הוא כדלהלן:
א. האם חתימת הצדדים על הסכם שלא מופיעה בו לשון התחייבות מועילה מדין סיטומא.
ב. האם קבלת קנין על ההסכם מועילה.

א. האם חתימת הצדדים על הסכם שלא מופיעה בו לשון התחייבות מועילה מדין סיטומא
הרב גולדברג טוען, שיש לדון את חתימת הצדדים על ההסכם כמועילה להתחייב מדין סיטומתא, שכן נהגו להתחייב בלשון הסכמה. הטעם שההסכם מועיל, אע"פ שאינו כתוב בלשון המחייבת מבחינה הלכתית הוא על פי דברי הריב"ש (סי' שמה, הובא בב"י חו"מ סי' סא סי"ט), שכתב שאם לשון השטר אינה מספיקה מן הדין, כל שנהגו לגבות בכיוצא בו, הולכים אחר המנהג.
אולם, לגבי המקרה דנן, עדיין אי אפשר לחייב את האב לשלם אפילו לדברי הריב"ש, משום שיש מחלוקת בראשונים ובאחרונים אם קניין סיטומתא מועיל לדבר שלא בא לעולם (פת"ש חו"מ סי' רא ס"ק ב), והאב יכול לטעון 'קים לי' דלא מועיל סיטומתא לדבר שלא בא לעולם.

ב. האם קבלת קנין על ההסכם מועילה
הרב גולדברג טוען, שכיוון שלאחר החתימה על ההסכם עשו הצדדים קניין ביניהם, הקניין גורם להם להתחייב על האמור בהסכם באופן שיהיה מועיל מבחינה הלכתית. יסוד הדיון בעניין זה הוא בשתי סוגיות בש"ס. הסוגיא הראשונה היא במסכת בבא בתרא (מב:-מג.):
אמר שמואל: השותפין מחזיקין זה על זה ומעידין זה על זה     אמאי נוגעין בעדותן הן? הכא במאי עסקינן דכתב ליה דין ודברים אין לי על שדה זו. וכי כתב לו מאי הוי, והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקות הימנה לא אמר כלום. הכא במאי עסקינן כשקנו מידו.
ופירש רשב"ם שם:
דכתב ליה - האי מעיד להאי מחזיק, דין ודברים אין לי עמך בכל השדה ואפילו על חלקי שהכל שלך... מאי הוי - הרי אינו לשון מתנה ואכתי נוגע בעדות הוא... וידי יהו מסולקות לא אמר כלום - דכיון דכבר יש לו חלק בשדה והוא אומר לא יהא לי חלק בו אין זה לשון מתנה לחבירו אלא לשון תפלה הוא הלואי שלא יהא לי חלק בשדה זו... כשקנו מידו - שותף חבירו קנה מידו בקנין סודר והשתא דאיכא קנין מועיל התנאי.
הרי שמסביר הרשב"ם, שלמרות שאמר לשון שאינה מועילה, כיוון שהקנה לאחר מכן, מפרשים את הקניין, שנעשה באופן מועיל, ולא כפי לשונו. ובהגהות אשר"י (שם סי' לט) כתב:
לפירוש רש"י ולרשב"ם מהני כשקנו מידם אפילו אם כתב לו בזה הלשון דין ודברים אין לי על שדה זו, אבל לפר"ח ורב אלפס ור"י ברבי שמואל וריב"ם לא מהני בזה הלשון עד שיקנו מידו בפירוש מגופה של קרקע. מא"ז: