משפט והלכה בישראל-בית דין לענייני ממונות שע"י "ארץ חמדה" 
פסקי דין אקטואליים בענייני חושן משפט

גליון מספר 4, כד בשבט תשס"ו
אחד הנושאים השכיחים בבתי הדין הוא הנושא של יחסי שכנים. בדרך כלל מדובר בתביעות קטנות ופשוטות, והטיפול בהם בבתי הדין מהיר. תחת הכותרת של 'יחסי שכנים' נמצאים כמה וכמה היבטים הלכתיים, והגליון הנוכחי עוסק באחד מהם –נזקי שכנים – ומתמקד בחובתו של המזיק להרחיק את הדבר המזיק, על מנת שלא יפריע לשכנים.
גם נושא זה, כמו דיני שכירות פועלים, מושפע ממנהג המדינה ומהחוק במדינה. דיון ביחס בין מנהג המדינה ובין ההלכה נמצא בפסק הדין של בית הדין נוה נוף בירושלים, המתפרסם בגליון זה.
בפסק דין נוסף בגליון, פסק הדין של הרב מנחם חשאי, עולה נושא נוסף, והוא חיוב הרחקה משום ירידת ערך הדירה. בעז"ה, נקדיש לנושא המסוים הזה גליון נפרד בעתיד.
אנו שבים ומציינים כי נשמח לקבל את תגובותיכם על התקצירים, ונשתדל לפרסמם בגליון הבא. נשמח לקבל תגובות גם מהזוויות הכלכליות והחוקיות של פסקי הדין, ולא רק מההיבטים ההלכתיים שלהם.
כמו כן, נשמח לקבל מידע מבתי הדין השונים לגבי עמדתם בנושאים הנדונים.
כמובן שנשמח לקבל פסקי דין נוספים, על מנת שנוכל לפרסמם בעתיד. תגובות ופסקי דין יש לשלוח לכתובת [email protected].
נשמח להגדיל את רשימת התפוצה של הבטאון, ולכן נודה לכם אם תעבירו אותו למכרים שיהיו מעוניינים לקבלו. 

המערכת:
הרב יואב שטרנברג
הרב עמיחי צוריאל, הרב סיני לוי, הרב אייל פישלר

פסקי הדין המפורסמים ב'הלכה פסוקה', אינם מבטאים את עמדת בית הדין 'משפט והלכה בישראל', וכמו כן אין לראות בפרסומם משום ייעוץ הלכתי או משפטי.
מטרת הפרסום היא לעורר דיון הלכתי בין הקוראים.
 
העקרונות ההלכתיים העולים מפסקי הדין בגליון

1. חיוב הרחקה של גורם מרעיש / הרב דב ליאור
א. נחלקו המחבר והרמ"א אם ניתן למנוע שכן מלעשות מלאכה בביתו ולהרעיש. לדעת הרמ"א אדם רשאי לעשות בביתו מלאכה גם בכלים מקצועיים הגורמים לרעש רב.
ב. גם לדעת הרמ"א, אם הניזוק הוא חולה שהקול מזיק לו, יכול הוא למנוע פעילות רועשת של שכנו.

2. בדיקת הצפה בגין רטיבות / בית הדין נוה נוף ירושלים
א. אף שעל פי ההלכה, בנזקי גשמים החודרים דרך מרפסת, מניעת הנזק מוטלת על הניזק, יש ללכת בזה אחר מנהג המדינה שאחריות זו מוטלת על בעל המרפסת.
ב. למעשה, כיון שיש דעות חולקות על הנ"ל, ובצירוף שיקול של הנאה נוספת ממנה נהנה הדייר התחתון במקרה הנדון, יש להטיל על התחתון שליש הוצאות התיקונים.
ג. במקרה הנדון לא ברור שעל פי מנהג המדינה חובתו של בעל המרפסת לאפשר בדיקת הצפה, ועל כן אין מקום לחייב אותו לאפשר ביצועה של הבדיקה.

3. בניית מרפסת על גבי חלון חברו / הרב מנחם חשאי
א. הסתרת נוף אינה עילה לעיכוב בניה של שכן.
ב. הרחקת כותל הפוגעת באור הנכנס לחלון היא לעולם רק ד' אמות.
ג. בבניין משותף, יש זכות לשכן למנוע בנייה של מרפסת באוויר החצר המשותפת, גם מטעמים שאינם סיבה לעיכוב בנייה של שכן הבונה ברשותו, משום שהבנייה היא באוויר השטח המשותף.
ד. עם זאת, אינו יכול למנוע בנייה באופן שרירותי או בטענת סרק.
ה. שכן בבית משותף ששכניו לא התנגדו להיתר בנייה שביקש, מנוע מלהתנגד להיתר דומה אשר שכנים אחרים מבקשים, שכן מן הסתם על דעת כן התירו לו לבנות. 

 
הרב דב ליאור, בית הדין לממונות קרית ארבע
שו"ת דבר חברון חלק א, חו"מ סימן לג

חיוב הרחקה של גורם מרעיש

תיאור המקרה
הנתבע פתח מרפאת שיניים בבניין שבו יש לתובע שתי דירות, אחת מעליו ואחת מתחתיו. התובע הסכים לפתיחת המרפאה בזמנו.

התביעה
התובע טוען שכשהסכים לפתיחת המרפאה, לא ידע שיגרם רעש רב כל כך. הרעש מפריע לו ללמוד גם בדירה העליונה וגם בדירה התחתונה. כמו כן, חולים המגיעים לבניין דופקים לעתים תכופות על דלתו של התובע, כדי לשאול היכן נמצאת מרפאת השיניים.
התובע רוצה שהנתבע יעתיק את המדחס (compressor) אל מחוץ לבניין. דבר זה עולה, על פי בירור של התובע כשש מאות שקלים.

תשובת הנתבע
הרעש העולה מהמדחס אינו גדול. על מנת לאמת את דבריו, הביא הנתבע חוות דעת מהמפקח של המועצה, וממכון 'דנטל מדיק ירושלים' שהמדחס הנ"ל עומד בכל התקנים הנדרשים לפי כללי הרעש המותרים להיעשות בבית מגורים.

פסק הדין
בית הדין דחה את דרישת התובע להרחקת המדחס אל מחוץ לבניין.

הנימוקים:
הדיון בשאלה אם רעש נחשב כנזק, וניתן לדרוש מהמרעיש להרחיק את הרעש, מובא בגמרא במסכת בבא בתרא בפרק שני. בשולחן ערוך (חו"מ סימן קנו סעיף ב) נפסק:
חנות שבחצר, יכולים השכנים למחות בידו ולומר לו: אין אנו יכולים לישן מקול הנכנסים והיוצאים, אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר לשוק. אבל אינם יכולים למחות בידו ולומר: אין אנו יכולים לישן מקול הפטיש או מקול הריחים, מאחר שכבר החזיק לעשות כן ולא מיחו בידו. הגה: וי"א דכל מה שעושה בחנותו ובביתו, אפילו לכתחלה אינן יכולין למחות. ודוקא בני אדם בריאים, אבל אם הם חולים והקול מזיק להם, יכולים למחות.
המחבר פוסק, שאם אדם החזיק בעשיית רעש לשכניו ולא מחו בו, שוב אינם יכולים לדרוש הרחקה. ולדעת הרמ"א, אפילו לכתחילה יכול אדם להקים רעש בביתו, אלא אם השכן אינו בריא והרעש מזיק לו מבחינה בריאותית.
בנידון שלפנינו, התובע לא הביא שום אישור רפואי, שהינו רגיש ביותר לרעשים, וכן לא טען שהוא אדם חריג. כמו כן, בביקור שערכו חברי בית הדין במקום, התרשמו שהרעש הוא סביר ומקובל. לכן, אין מקום לחייב את הנתבע להעתיק את המדחס ממקומו.
 

בית הדין לממונות נוה נוף ירושלים
אתר www.dintora.org  של מכון 'משפטי ארץ'
בדיקת הצפה בגין רטיבות

תיאור המקרה
התובע והנתבע גרים בבניין משותף, כאשר דירת התובע נמצאת מתחת למרפסת גדולה של הנתבע. במהלך השנים, התובע הרחיב את דירתו, דבר שחייב אותו לשינוי במערכת הניקוז של הדירה. חלק מההרחבה נעשה ברשיון, וחלק ללא רשיון, ובלא הסכמת השכנים.
לאחר ההרחבה, אירעה הצפה במרפסת הנתבע, עקב תקלה במערכת הניקוז. ההצפה גרמה לנזקים בדירות הנתבע והתובע. הנתבע תיקן את מערכת הניקוז על מנת שלא תישנה ההצפה. לאחר מכן עברה עונת גשמים שלמה, ללא הצפה של המרפסת.

התביעה
התובע טוען שהתיקון שעשה הנתבע לא נעשה כראוי. התובע דורש לעשות בדיקת הצפה למרפסת של הנתבע על חשבונו. לחילופין, הוא מוכן להגיע לפשרה עם הנתבע, לפיה הוא ישתתף עם הנתבע במחצית העלות של תיקון יסודי של מרפסת הנתבע.

תשובת הנתבע
הנתבע אינו מוכן לעשות בדיקת הצפה במרפסתו. הוא מוכן לתיקון יסודי של המרפסת, ובלבד שהתובע הוא שישא בכל ההוצאות.

פסק הדין
1. הנתבע אינו מחויב לאפשר בדיקת הצפה, אף אם התובע מוכן לשאת בהוצאות הבדיקה.
2. התובע מחויב במחצית מההוצאות שהוציא הנתבע על תיקון מערכת הניקוז בביתו.
3. במידה ובעתיד תיגרם חדירת מים ממרפסת הנתבע לדירת התובע, הנתבע הוא שיתקן, והתובע ישא בשליש עלות התיקון.

הנימוקים
סדר הדברים לבירור פסק הדין:
א. על מי מוטלת החובה לתיקון המרפסת?
ב. על מי מוטלת החובה לשלם עבור פתיחת צנרת הניקוז?
ג. האם הנתבע מחויב בביצוע בדיקת הצפה?

א. על מי מוטלת החובה לתיקון המרפסת
בתשובת הריב"ש (סי' תקיז) מבואר, שאם מי גשמים חודרים מדירת העליון לתחתון, על התחתון שהוא הניזק לתקן, מכיוון שמי הגשמים אינם שייכים לעליון, אלא הינם הפקר. וכן פסק הרמ"א (חו"מ סימן קנה סעיף ד). הב"ח (סעיף ז) הקשה, שדין זה סותר את דברי הרמ"א בסימן קסד (סעיף א), שפסק 'שכל צרכי הגג על העליון לתקן'. מדברי הב"ח והנתיבות (סי' קסד ביאורים סק"ב) עולה, שאם העליון פשע באי תיקון הגג, החובה לתקן מוטלת עליו, ואם לא פשע, חובת תיקון התקרה בין העליון לתחתון מוטלת על התחתון.
לכן, בנידון דידן, כיוון שאין לעליון גג מעל מרפסתו כלל, ברור שהוא לא פשע, וממילא חובת התיקון היא על התחתון בלבד.
למרות זאת, מנהג המדינה הוא שכל הוצאות הגג והעליה משותפות לכל השכנים בבניין, וממילא כל מי שבא לגור בבניין, על דעת כן קנה שם דירה. בית הדין קבע, שגם תקרה המשותפת לשני שכנים בלבד, אומדים דעתם שכוונתם להשתתף בשווה בהוצאותיה, ולא כדעת הסוברים שיש לחלק בין דבר המשותף לכל הבניין, ובין דבר המשותף לשני דיירים בלבד.
בבירור נוסף שערך בית הדין נראה, שהמנהג הרווח הוא שתקינות המרפסת מוטלת על העליון בלבד. לכן מסיק בית הדין, שעל העליון מוטל לתקן את המרפסת, והתחתון צריך לשאת בשליש ההוצאות. הסיבות לכך שחלק מההשתתפות הוטל על התחתון הן:
1. יש הסוברים שבדבר משותף רק לשני שכנים, לא הולכים בזה אחר המנהג.
2. כיוון שמהתיקון יהנה התחתון אף בחלק ההרחבה שנעשה שלא ברשיון, ובו אין העליון מחויב לדאוג שלא תגיע לשם רטיבות.

ב. על מי מוטלת החובה לשלם עבור פתיחת צנרת הניקוז
הדברים הנ"ל אמורים ביחס לתיקון נזילות עתידיות ממרפסת הנתבע. אולם, לגבי פתיחת צנרת הניקוז, היות שצנרת זו באחריות שני הצדדים, וכיוון שיש ספק אם יש אשם בסתימה, חובת שניהם שווה, ולכן ישא התובע במחצית מהוצאות הנתבע על פתיחת הניקוז.

ג. האם הנתבע מחוייב בביצוע בדיקת הצפה
בית הדין לא מצא מנהג ברור בשאלה האם ניתן לחייב את העליון בביצוע בדיקת הצפה. וכיוון שעל פי הדין התחתון הוא המחויב בתיקון, וכל חיוב בית הדין את העליון הוא רק מחמת המנהג, במקום שאין הנוהג ברור, אין עילה לחיוב.

 
הרב מנחם חשאי, בית הדין האזורי חיפה
שורת הדין כרך ג עמ' רסו-רסח

בניית מרפסת על גבי חלון חברו

התביעה
התובע גר בדירה מתחת לדירתו של הנתבע. הנתבע בנה מרפסת סוכה בדירתו. התובע טוען, שהמרפסת נבנתה שלא בהסכמתו, וכעת היא מסתירה לו את אור השמש ואת הנוף.
התובע דורש מהנתבע לבנות לו חדר נוסף, או לשלם לו פיצויים עבור הנזק הכספי שנגרם, עקב ירידת ערך הדירה.

תשובת הנתבע
הנתבע טוען מספר טענות:
(א) מרפסת הסוכה נבנתה על תוספת בנייה של התובע, לאחר קבלת רשיון מן העיריה, ולאחר שניתנה רשות מכל הדיירים. הנתבע הוסיף, כי בעת הוספת הבנייה ע"י התובע בעבר, בנה הנתבע דלת יציאה בביתו, שממנו תהיה יציאה למרפסת סוכה שתיבנה לאחר מכן, והתובע ידע על כך, וממילא הרי הסכים לבניית המרפסת בשתיקה. הנתבע ציין שכל הדיירים בקומה השניה בנו מרפסת סוכה.
(ב) התובע בנה ליד דירתו סוכה עם גג פיברגלס, מתחת לחלון הנתבע. עקב כך נגרמו לנתבע נזקים מחמת גנבים שפרצו לדירה דרך גג הפיברגלס, והנתבע הוצרך לבנות שם סורגים. הנתבע טוען, כי היות שלא בא בטענה אל התובע בעניין זה, אין התובע יכול לתבוע אותו על מה שמוסיף עכשיו.
(ג) לגבי הסתרת אור השמש טען הנתבע כי הדירה צמודה להר, וחלון אחד החדרים הסמוך להר סגור תמיד, וממילא אין שם הרבה אור, ולכן בניית מרפסת הסוכה לא משנה את המצב.

פסק הדין
בית הדין דחה את התביעה.

הנימוקים:
סדר הדברים לבירור פסק הדין הוא כדלהלן:
א. האם הסתרת נוף היא עילה לחייב הרחקה?
ב. האם האפלת אור השמש בנידון דידן היא עילה לחייב הרחקה?
ג. האם יש לקבל את טענת הנתבע, כי מחמת הוספת הבנייה של התובע ושתיקת הנתבע, הוא אינו רשאי להתנגד להוספת הבנייה ע"י הנתבע?
ד. ירידת ערך הדירה

א. הסתרת נוף
בית הדין קבע, כי טענת הסתרת הנוף אינה עילה לעכב בנייה, כפי המבואר בפתחי תשובה (חו"מ סי' קנד סק"ח):
ראובן ושמעון שכנים אצל רשות הרבים, ושמעון הוציא בליטת בנין חדש לרשות הרבים לפני חלונו, וראובן משיב שאם יעשה הגדר ההוא מונע ממנו ההבטה לאורך השוק, אשר הוא רואה מביתו. הדין עם שמעון, וטענת ראובן אינה כלום, דהיזק ראיה שנינו, מניעת ראיה לא שנינו.

ב. האפלת אור השמש
חיוב הרחקה על מנת שלא להאפיל על חלון חברו הוא ד' אמות. חיוב זה אינו דווקא כשבונה כנגד החלון, אלא גם אם בונה מעל החלון צריך הרחקת ד' אמות בגובה מעל חלון חברו. וכן פסק השולחן ערוך (חו"מ סימן קנד סעיף כג):
בנה כתלים משני צידי החלון, צריך להיות ביניהם רוחב ד' אמות, והחלון באמצע הארבע, ולא יסכך על גביהם אלא אם כן הרחיק הסיכוך מהכותל שיש בו החלון ד' אמות, כדי שלא יאפיל עליו.
אמנם, יש לחלק בין דייר הגר בבניין אחר, ובין הגר מעליו באותו בניין. אם מדובר בשכן הגר באותו בניין, כיוון שהאוויר שמעל הקרקע המשותפת משועבד לשניהם, יש לומר שאפילו אם הרחיק העליון יותר מארבע אמות, גם כן יכול התחתון לבוא בטענה שהופחת לו האור בחדרו. אבל בדייר בבניין אחר, אין לניזוק כל שעבוד או שותפות באוויר חצר הבונה, ויכול לעכב רק בטענה שלא יאפילו לו, ולזה נאמרה הרחקה של ד' אמות ולא יותר.
אולם, היות שהנתבע המציא תמונות, שמהן התברר כי דירתו של התובע בנויה סמוך להר, ואכן אחד החלונות של אחד החדרים הסמוכים להר סגור תמיד, אין כאן האפלה.

ג. חובת התובע להסכים מחמת שבנה גם הוא
בשו"ת זכור לאברהם (ח"ב ערך נזקי שכנים) דן על ראובן ושמעון שהיו שותפים בחצר שאין בה כדי חלוקה. ראובן הוסיף על הבניין שלו על חשבון החצר המשותפת, ושמעון לא התנגד. לאחר זמן רצה גם שמעון להוסיף על ביתו על חשבון החצר המשותפת, וראובן התנגד. טען שמעון, שהסיבה שלא התנגד כשבנה ראובן, היא מחמת שרצה לבנות אחר כך גם הוא.
בשו"ת הנ"ל קיבל את טענת שמעון, וטען שאין זה בגדר דברים שבלב, אלא הם דברים שבלב כל אדם.
לפי זה, טענת הנתבע, כי התובע עשה גם כן הרחבת בנייה ואז שתק הנתבע ולא מחה, מאפשרת גם לנתבע לבנות תוספת בלא שתהיה אפשרות לתובע למחות.

ד. ירידת ערך הדירה
כפי שצוין לעיל, הנתבע הראה תמונות המראות כי דירת התובע סמוכה להר, ולא ניזוקה מהוספת המרפסת. בית הדין קבע, כי כיוון שלא היה שינוי משמעותי באור, ממילא גם לא חל שינוי משמעותי בערך הדירה.

 
תגובות לפסקי הדין מהגליון הקודם

פסק הדין בנושא: עובד שוויתר על פיצויי הפיטורין
לפסק דין זה נכתבו שתי תגובות:
א. בסוף פסק הדין נכתב, כי לדעת בית הדין: "אף אם קיים חוק שאינו מכיר בהתנאה מראש לאי תשלום פיצויים, ודאי שאין להתחשב בו הואיל והוא נוגד את דין התורה".
על כך יש להעיר, כי ניתן לראות בחוק זה כעין מודעה כללית. כשם שמועילה לאדם מסירת מודעה לפני שהוא חותם על מסמך, כך מועיל החוק המודיע שכל העובדים החותמים על סעיף כזה הם בעצם אנוסים מחמת קושי הפרנסה, ובכל הנוגע לסעיף זה אין בחתימתם ממש. מודעה אינה נוגדת את חוקי התורה, וממילא יש לקבל טענות המתבססות על חוק זה, שהוא חוק סוציאלי לטובת ציבור השכירים (כן שמעתי ממו"ר הרב נ"א רבינוביץ' שליט"א). וראה ברמב"ם (הלכות גזילה ואבידה פרק ט הלכה טז) שיש מקרים שבהם אינו צריך למסור מודעה מפורשת ובכל זאת המכר בטל.
וראה בהגהות רבי עקיבא איגר (על שו"ע חו"מ סי' ג אות א): "שהדבר ידוע דבענייני הקניות והסחורות וכל ענייני משא ומתן שנהגו הסוחרים בעסקיהם יש לנו ללכת אחרי מנהגיהם ואפילו בסתם מנהג... גם הרב המגיד כתב (פרק ז מהלכות מכירה) בשם הרשב"א: שמע מינה כי המנהג מבטל הלכה בכל כיוצא בזה וכו'... אם כן מאחר שראובן נשא ונתן עם שמעון במקום שנהגו... היעלה על הדעת שהיה עושה עסק עמו על סמך אותו המנהג שבאותו מקום ואחר כך יצא למקום אחר ויפשוט לו את הרגל ויאמר אין רצוני לדון על פי המנהג מקום המשא ומתן אלא כפי מקום התביעה?!".
ונדמה כי כל מי שחותם חוזה העסקה במדינת ישראל יודע כי יש חוק מדינה בעניינים הללו, ושניתן לכוף על כך בבית משפט, ועל דעת כן מעסיק.  (הרב אייל פישלר).

ב. הזכות לפיצויי פיטורין היא חלק בלתי נפרד מתנאי השכר על פי החוק במדינת ישראל. מטרתם של חוקים אלה להגן על העובד שלרוב הוא הצד החלש מפני המעביד שלרוב הוא הצד החזק. כיוון שחוק זה התקבל כחלק מדאגת המדינה לרווחת התושבים ולצדק החברתי הרי שלכולי עלמא "דינא דמלכותא דינא" חל ומחייב גם ע"פ ההלכה. ואם יטען הטוען הרי גם על דין תורה ניתן להתנות בדבר שבממון וקל וחומר שיהיה ניתן להתנות על דינא דמלכותא, נאמר כי הדברים נכונים באופן עקרוני אלא שבמקרה זה חלק מגוף ה"דינא דמלכותא" הוא שלילת היכולת להתנות עליו והתניה עליו סותרת את עצם קבלת הדינא דמלכותא כדינא במקרה זה.
יתר על כן, נראה לומר כי במקרה זה לכו"ע לא ניתן להתנות על החוק. שכן לחוקי העבודה במדינת ישראל ישנו מעמד של תקנות הקהל (וכן כתב הרב אברהם שפירא בתחומין ג'), אשר ביחס אליהן שנינו במסכת ב"ב (ח:) "רשאין בני העיר להתנות על המידות ועל השערים ועל שכר הפועלים ולהסיע על קיצתן". שמענו א"כ כי יכולים בני העיר, ולעניננו מדינת ישראל, לקבוע תנאי שכר ולכפות את הצדדים לעמוד בהם. ועיין בתשובת פנים מאירות (ח"א סי' עח הובאה בפתחי תשובה חו"מ קנו, ח) שסובר כי מכח תקנות הקהל יכולים הסוחרים לכפות זה את זה שלא למכור במחיר נמוך מהמוסכם ביניהם. ונראה שהוא הדין והוא הטעם לחוקי העבודה שאינם מאפשרים לשכור את הפועלים בפחות מן הקבוע בחוק. (הרב יוסף כרמל אב"ד בבית הדין משפט והלכה בישראל).