בתי משפט אזרחיים במדינת ישראל האם דינם כערכאות
הנה ידועים דברי מופה"ד הגאון החזון איש זצ"ל (סנהדרין סימן ט"ו ס"ס ד)
שכתב בזה"ל ואע"ג שכאשר אין בניהם דיין שידון ע"פ משפטי התורה ומוכרחים למנות בעל שכל לדון לפני מוסרי האדם אינם רשאים לקבל עליהם חוקי עמים או לחוקק חוקים.
שהשופט כל דין שלפניו לפי הנראה אליו זהו כלל פשרה ואין ניכר הדבר שעזבו מקור מים לחצוב בורות נשברים אבל אם יסכימו על חוקים הרי הם מחללים את התורה ועל זה נאמר אשר תשים לפניהם ולא לפני הדיוטות וכדאיתא בש"ע בסימן כ"ו.
ואין נפקותא והבדל בין הבא לפני אינם ישראלים גויים ובין ישראלים ששופט ע"פ חוקים בדויים ועוד שהדבר יותר מגונה שהמירו את משפטי התורה על משפטי ההבל ואם יסכימו בני העיר על זה אין הסכמתם ממש ואם יכופו על זה משפטם גזלנותא ועושק ומרימים יד בתורת משה רבינו ע"ה , עכ"ל.
וכ"כ שר התורה הגאון הגדול הרב הראשי לישראל הרב יצחק איזק הלוי הרצוג זצ"ל בקובץ התורה והמדינה (כרך ז' עמוד י') שלדעתו כיום במדינת ישראל אלף פעמים גרוע שדנים בבתי משפט מכל יחיד או יחידים או קהילה מישראל ההולכים לערכאות של גויים כפי שהיה בעבר, כשעם ישראל בארצו בדור שכזה דן עפ"י חוקים זרים המבלי אין אלוקים בישראל וכבר דן התשב"ץ ז"ל על אלה המדיינים בערכאות של המוסלמים אפילו שהמוסלמים בודאי שאינם עע"ג ככל וכלל אולם, אינם מכירים בתקפה של תורת משה ואצ"ל של תורת חז"ל שלפי טענתם כבר פקעה ולפיכך הם דנים ע"פ משפטים שלהם ע"ש בדבריו.
האריך בזה מרן מופת"ד הגאון הגדול מר"ן עובדיה יוסף שליט"א בשו"ת יחוה דעת (חלק ג' ס' ס"ה) ושם כתב דברים נכוחים וברורים בנושא זה בזה"ל כי אף עפ"י שהסמכות החוקית כיום מטעה הממשלה לדון בדיני ממונות ונחלות היא לבתי המשפט האזרחיים והשופטים שם יהודים הם עם כל זה ברור כי לפי דין תורתנו הקדושה התובע את חבירו בבתי המשפט שלהם גדול עונו מנשוא והוא בכלל מה שפסקו הרמב"ם (בפרק כ"ו מה' סנהדרין הלכה ז') והטור והש"ע חו"מ (ס' כ"א ס"א) שכל הדן בערכאות שלהם הרי זה רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו כי מלבד שהשופטים אינם יודעים כלל בדיני התורה לשפוט בין איש לרעהו עפ"י החושן משפט והפוסקים וכבר אמרו חז"ל (גיטין פ"ח ע"ב) לפניהם ולא לפני עכו"ם ולא לפני הדיוטות ועוד שהדבר ידוע ומפורסם שהם דנים ע"פ חוקות העכו"ם וגם מכשירים לעדות עד אחד וקרוב ואשה ופסול ורבים מהם בעצמן פסולים לדון לפי ההלכה ולא אכחד כי שמעתי דיבת רבים התועים מדרך השכל המתחכמים לומר שמכיוון שכעת השופטים יהודים והממשלה העניקה להם סמכות לדון ולשפוט בדיני ממונות וירושות דינא דמלכותא דינא וחושבים שהותרה הרצועה להתדיין בפניהם אולם הבל יפצה פיהם ולא חכמו ישכילו זאת שאדרבה היא הנותנת לחומרת הדבר שהואיל והשופטים שם יהודים הם ומושבעים מהר סיני לשפוט עפ"י התורה (אם בכלל ראוים הם לדון ולשפוט) ואילו הם עזבו מקור מים חיים התלמוד והפוסקים לחצוב להם בורות נשברים אשר לא יכילו המים ודנים עפ"י חוקות הגויים ושופטיהם וספרי החוקים שלהם הרי המכשלה גדולה שבעתיים מאשר להתדיין בפני שופטים גויים אשר לא נצטוו מעולם לדון עפ"י התורה שלנו וזאת אעפ"י שבני נח נצטוו על הדינים (וראה ברמב"ם סוף פרק ט מה' מלכים וכדברי הרמב"ן פרשת וישלח בענין שכם) מ"מ יכולים הם לדון לפי שכל אנושי ולפי ראות עינם ואינם חייבים לדון בדיני התורה לפרטיהם וכמו שמוכח מדברי הרמב"ם (הלכות נחלות פרק ו' ה"ט) וכן העלה הגאון הנצי"ב בספרו העמק שאלה (ס' ב' אות ג') ע,ש וראה עוד בשו"ת חלקת יואב (מהדורא תנינא ס"ס י"ד)
ואע"פ כן איסור חמור ביותר לישראל לדון אצלם קל וחומר לשופטים יהודים כאלה שהם מוזהרים ומושבעים מהר סיני לדון רק עפ"י התורה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ואילו הם דנים עפ"י חוקי העותומנים והמנדטורי בבחינת שפחה כי תירש גברתה וילכו אחרי ההבל ויהבלו וע"י כך מייקרים ומחשיבים את משפטי הגויים עובדי אלילים ונותנים כבוד ועילוי לאליליהם וכמו שפירש רש"י (ריש פרשת משפטים) על אחת כמה וכמה שהדבר אסור בהחלט והמתדיינים בפניהם עוברים גם על לפני עיוור לא תתן מכשול. עכ"ל.
עוד הביא שם את דברי החזון איש זצ"ל הנ"ל וכתב עוד שכן האריך בזה הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל באגרת שנדפסה בקובץ אחר תאסף (עמוד תש"ה) ע"ש וכבר אמרו חז"ל (שבת קל"ט) כל פורענות הבאה על ישראל צא ובדוק בשופטי ישראל ע"ש ואנו רואים לצערינו כמה קשה המצב הביטחוני והכלכלי כיום שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו.
וכן ראיתי בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ב' סימן פ"ב) להגאון הגדול הרב אליעזר ולדינברג זצ"ל שכתב על איסור ההליכה לבתי משפט הדנים לפי חוקים זרים ואפילו כשהשופטים יהודים וכי אדרבא אזי האיסור עוד יותר חמור מכמה פנים ושכ"כ בספרו הלכות מדינה (ח"א שער א פרק ז ושער ג' פ"ו וח"ג שער ז פ"ד)והביא גם את פסקו של החזון איש הנ"ל וכן הביא את דברי הגאון הגדול הרב צבי פסח פראנק זצ"ל רבה של ירושלים במאסף ה"צבי ישראל " שיצא לזכרו וכתב כך מונח לפני מכתב בכ"י של הרב שערכו לעוד ידוע אחד שחזותו והתנהגותו בדרך כלל כאיש דתי בתאריך כט תמוז תש"י אודות איסור ההליכה לערכאות ומלבד שתוכו פסק הלכה החלטי שתוקף האיסור בזה הוא גם כשהשופטים הם יהודים עו"ד שסירב לעמוד לד"ת בדיני ממונות פנה אל הרב בהתנצלות שאין לראותו בזה כפונה עורף אל משפטי התורה ודייניה וגם לא כהולך אל ערכאות בהנמיקו שאין לבית הדין סמכות חוקית ולכך שזכינו להקמת המדינה שהיא ראשית צמיחת גאולתנו.
הרב היסס הרבה אם לענות לו אולם החליט לבסוף שהשתיקה היא קרובה להפסד יותר מדיבורו ולכן אמר המתבונן קצת בשורשו של דין השו"ע שכל הבא לדון לפניהם ה"ז רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו ע"ה ומביא גם את הפסק ואויבינו פלילים וכל הדברים האלו נאמר נאמרים ג"כ על יהודי ששופט ליהודים בדיני הגויים שלא עפ"י תורתינו הקדושה ובודאי השופט הזה שהוא רשע ומרים יד וגרוע מגוי שהגוי אינו מצווה לדון דוקא בדיני ישראל אבל יהודי זה אע"פ שחטא ישראל הוא.
ו
בענין מה שאמר שזכינו למדינה השיב לו הרב איני יודע מה הוא סח ומה לתבן את הבר וכי בשביל זה ניתן יד לפושעים לעקור את תורהנו המסורה לנו מצור ישראל וגואלו שאחרי החסד והרחמים שפקד הן את עמו לתת להם שארית בארץ אבותינו ותיכף כשבאו לסדר בתי משפט געלה נפשם בתורתנו הקדושה אשר כל מי שיטעם טעם תורה מימיו הרי יודע שכל דברי התורה מתוקים מדבש ונופת צופים והוא סוד קיומנו בגלותנו הממושך והרשעים האלה אשר נרדפה מלבם כל זיק של יהדות פערו פיהם בלי חוק להטיל דופי בתוה"ק ולברור דוקא במשפטי הגויים על מה הוא מברך שלא עשני גוי .
והוסיף הגאון בעל ציץ אליעזר שם שבשאלה האמורה של הרב ז"ל שומעים כאילו הד בת קול מהשאלה המרה ששאלו בזמנו את הרשב"א ז"ל לאלה שרצו ללכת בערכאות בדיני נחלות שכתב שא"כ מה לנו לספרי הקודש המקודשים שחיברו לנו רבי ואחריו רבינא ורב אשי ילמדו את בניהם דיני העכו"ם חלילה לא תהא כזאת בישראל חס ושלום שמא תחגור התורה שק עליהם (והובא בב"י סי' כ"ו) וכנזכר לעיל בדברינו והן אמת שנכונים כאן מאד דברי הדאון הבעל ציץ אליעזר מלימודו מדברי הרשב"א שאכן הוא לדאבון הלב שכל פרשנות משפטית של איזה חוק זוכה לספרים רבים שהינם לכאורה תחליף לספרי הפוסקים הראשונים והאחרונים שעל פיהם דנים ומלמדים וסיים שם בציץ אליעזר בשם הגאון בעל שו"ת הר צבי הגאון צבי פסח פראנק זצ"ל שהוסיף הרב לאלף בינה לעות"ד ולפקוח את עיניו העוורות שלא יתן להשלות את עצמו שאין עליו חטא בפנייתו לבתי המשפט האזרחיים ושידע ברורות שקיום התורה פירושו קיום ושמירת כל חוקותיה ומשפטיה השמעיות והשכליות דלא תחסר כל בה כי תורת חיים היא המקפת את כל החיים ולא תתכן ישראל בלי הזדקקות לתורת ישראל
ופסק הרב שם חד משמעית שזה פשוט וברור ששופטים הללו ערכאות הם לכל דבר וכל ההולך אצלם הוא מרים יד בתורת משה ומרה תהיה אחריתו של המחזיק אותם מהרה יבוא האדון אל ביתו והוא יסדר את שופטי ישראל האמיתיים כמו שאנו מתפללים כל יום השיבה שופטינו כבראשונה ויעצנו כבתחילה היינו שופטים רק עפ"י התורה והסר ממנו יגון ואנחה המה השופטים במשפטי הנוצרים וישמחנו במלכות דוד. על כיסאו לא ישב זר ולא ינחלו אחרים את כבודו ואז יגל יעקב ישמח ישראל ומלאה הארץ דעה לגרש את האלילות מלב.
ועוד הוסיף שם הגאון בעל ציץ אליעזור זצ"ל וכתב שלפעמים קורה כשאחדים משופטי הערכאות מביאים בפסקיהם השוואות גם מחוקי התוה"ק או להביא סיוע מחוקותיהם לחוקי התוה"ק ונמצאים כמה מחברים בליבם לאמר כי בצורת כזאת נחלש כבר חומר האיסור וישנם היוזמים אפילו לחבר חיבורי חוקים בצורה כזאת .
אבל האמת הוא כותב טועים הם בזאת טעות מרת ואדרבא עוד קוץ בזה דמה לו לכהן בבית הקברות מה לחוקי השם ברוך הוא להעמידם בכפיפה אחת עם חוקי אנוש זרים והביא ראיה לדבר מתשובת הרא"ש (כלל נ"ת ס' ט') שכתב בזה"ל על מה שכתבת שגזירת השכל וגזירת הדת מה אשיב על זה לא תהא תורה שלנו כשיחת בטילה שלכם מחמת הגיונם. .
אשר הרחיקו כל חכמי הדת נביא ממנת אות או מופת וכו' ולכן אין להביא ראיה מדבריהם לעשות אות ומופת וגזירות ומשלים על משפטי השם הישרים ועל זה אמר החכם כל באיה לא ישובון וכו' ע"ש.
ועוד הוסיף בציץ אליעזר משו"ת מהיא"ז ענזיל ז"ל (ס"ד) ובתוך דבריו כתב מתדינים שדנים ע"פ שיקול דעתם ושמעולם לא עלה על דעת איש ישראל שיש לו קצת מוח בקודקודו לומר עליהם עליהם דינא דמלכותא דינא אבל הם הם ערכאות של נכרים שהזהירה אותנו התורה הקדושה שלא לדון בפניהם אפילו בדברים שדינם שווה לדיני ישראל וכן הוכיח מדברי הגר"ח פלאג'י בספרו שו"ת חוקות חיים (ס"א) שכתב להיות שאנחנו מתחזקים לדין תות"ק באיזה נוסח ופירוש וביאור דברים מספריהם של אוה"ע ישנו איסור בדבר וכמבואר בזוה"ק סדר משפטים דקכ"ד ע"א עכ"ד הגאון הציץ אליעזר זצ"ל.
גם הלום ראיתי בספר דיני ממונות (ח"א פרק חמישי ) להגאון הרב עזרא בצרי שליט"א אב"ד ירושלים שכ"כ שבתי משפט יהודיים הדנים לפי חוקי התורכים האנגלים וכו' או לפי חוקים כלפני הגויים אא"כ בעל דינו סרבן ואז יקבל רשות מבית דין וידון לפניהם ושם בהערות הביא את דברי החזון איש זצ"ל הנ"ל ודברי הגר"ח פלאג'י בספרו החפץ חיים (עמוד י"ט) וז"ל על פסוק ולא תסור מכל הדברים ללכת אחרי אלוהים אחרים שלא ישנו את מצוות האל יתברך
ובפרט בענין המשפט ולא ימירו שאר המצוות במנהגי הדיוט ומצות אנשים מלומדה ובזה התבאר סיבת חורבן הבית השני והעמדת גלותו בהעמדת סיבתו ושם כתב דברים נוראים בענין זה והביא גם דברי הראש"ל הגאון רבי בצמ"ח עוזיאל זצ"ל בשערי עוזיאל ח"ב במבוא עמוד ז' שכתב שהמשפט מסורת הוא איש מפי איש עד משה רבינו ומכוחו דנים ודי בטעם זה לפסול ערכאות ע"ש עוד הביא שם בשם הגר"ח פלאג'י ז"ל בספרו משא חיים (מע' ל' אות ע"א דכ"א) וז"ל אל תהי קלה בעיניך האי מילתא בדור הזה שיושבים גם מבני ישראל בערכאותיהם לדון שהרי סוף סוף הוא לפי נימוסיהם ולפי תורתם והכבוד על לשלם שלהם והעיקר חסר אלוקים ניצב בעדת אל ושכ"כ הגאון בית דינו של שלמה בקונטרס כסא שלמה בס' מחלב הארץ (סימן א') שאפילו דייני ישראל אסור לדון כדין הערכאות וכ"כ בקרני ראם (ח"א ד' רמ"ה) ע"ש.
וכו ראיתי להגאון הרב בנימין זילבר בספרו אז נדברו (ח"ג סימן ע"ד) שכתב שם שהנה הפוסקים לא דיברו מפורש מזה בגלל שזה לא היה מצוי בזמנם
אבל לדאבוננו בימי עיקבתא דמשיחא הדבר מאוד מצוי לא בארץ טמאה אלא בארץ הקדושה ובפלטים של מלך מלכי המלכים וזה פשוט מאוד שגם הולך לעכו"ם שדן בדיני ישראל מחלל את ה' ומרים יד בתורת משה כ"ש בישראל שדן בדיני גויים שמראה כאילו תורת משה אינו אמת ח"ו ואין בידו להוציא הדין לאור השמש ולכן הולך לאלו הבקיאים בדתי הגויים ע"פ שכל אנושי והוסיף וכתב שאם רבינו יונה כותב על זמנו שרק פושעים יכשלו גם הרי שבזמנינו גם רבים מאלו המניחים בכל יום תפילין יכשלו בם ע"ש והביא את דבריו של החזון – איש זצ"ל הנ"ל.
כן ראיתי בספר באהלה של תורה להגאון הרב יעקב אריאל שליט"א (סימן ט) שהאריך בענין זה באיסור ערכאות ובין יתר דבריו כתב הקדמה רעיונות לבירור איסור של ערכאות והביא את מקור הדברים שבמדרש תנחומא פרשת משפטים שדרש שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפי דיינים כותים כפר בקב"ה תחילה ואח"כ כפר בתורת שנאמר כי לא כצורנו צורם ואויבנו פלילים וכתב שמפסוק זה למדים אנו שיש חומרת יתירה בהעדפת משפט נוכרי על פני משפט ישראל קיימת זהות מסויימת בין המשפט לבין אלהי המשפט בישראל השופט האנושי יונק את ערכיו המוסריים הגיונו המשפטי וסמכותו הדיינית משופט כל הארץ בורא העולם ויוצר האדם בצלמו לשם חיים של צדק ואמת מכאן חשיבותם של חיי חברה תקינים לפי התורה ולא פתחה התורה את מצוותיה מיד אחרי עשרת הדברות אלא ב"ואלה המשפטים" להדגיש ולומר מה עליונים מסיני אף תחתונים מסיני (מכילתא תחילת משפטים) וכל זאת להוציא מליבם של תועים האומרים שהמשפט מקורו בשכל אנושי גרידא ותפקידו להסדיר את נוחיות החיים החברתיים ויעילותם בלבד ולא היא לחיי חברה ישראלים יש עוד אלהי וסדר אלהי מידת הצדק האלהית היא המשערת בשיעור חכמתה העליון את הגודל של זכיותיו חומותיו ובעלותו הממונית של כל אדם ואדם ואת צורת הענישה לחורגים ופוגעים בגבול זה כל סטיה משיעורה המדויק של חכמת האל יתברך יש בת משום גזל וחמס המסכנים את קיומה של החברה ולא נחתם דינם אלא על הגזל (סנהדרין קי"ח ע"א רש"י בראשית ו'-י') ובצעם בראש כולם (עמוס ט'-א')ולכן אמרו במשנת (אבות פ"א מ"יח)שהדין הוא אחד מהעמודים עליהם העולם מתקיים וכל הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית (שבת י' ע"א)שהרי לא נברא העולם אלא לשם חיי צדק ואמת התדיין המכוון לדעת הקב"ת ומיישם את הצדק האלהי בחיי המעשה נעשה לו שותף ממש כביכול והדברים ארוכים ונוקבים עד השיתין ועוד כתב ואף כי בודאי מועילה הסכמתם ומחילתם של בני האדם בדיני הסכמתם
אולם לא יתכן למסור את כל מערכת הצדק והחוק באופן עקרוני אך ורק להסכמה אנושית זו המשתנית בהתאם לאופנות חשיבה שונות ומתחלפות ואין ביכולתה להקיף את כל האישים וכל הדורות מדת הצדק שלה היא בהכרה יחסית וחלקית הצדק המוחלט חייב להיות על אנושי ועל זמני ורק בזכותו יכול להתקיים גם הצדק הזמני והיחסי הנחוץ לפעמים בתור הוראת שעה מיוחדת ובפרט מוטלת חובת זהירות כפולה ומכופלת על הריבונות הממלכתית לא לסטות יתר על המידה ממידת הצדק התורנית המוחלטת
ועוד הוסיף שדיני ממונות הם מקצוע גדול בתורה והרוצה להחכים בחוכמת התורה שהיא חוכמתו של ה' יתברך יעסוק בהם (ב"ב דקע"ה ע"ב) וכי תעלה על דעתך שהמקצוע גדול זה התופס חלק כה הגון בתורה נכתב ונלמד לבטלה חלילה וכבר הרשב"א עומד וצווח ע"ז (הרשב"א בב"י ס"ס כ"ו)הנז"ל ועוד המשיך והאריך בספר באהלה של תורה הנ"ל בענין זה ודבריו נכונים למבין ישרים למוצאי דעת וכדבריו אומרים בשם הגאון הגדול הרב הרצוג זצ"ל שאי השתמשות בחושן משפט הוא מיתתה של היהדות במיתת נשיקה .
המסקנות המתבקשות באיסור ערכאות
לכן עפ"י כל האמור לעיל בדבר חומר האיסור לפנות לערכאות אזרחיות שאינם פוסקות עפ"י ההלכה במקום שמצויה הלכה ומאידך גיסא לא תמיד ישנה אפשרות לפנות לביה"ד הדן לפי דין תורה הן מבחינת המצב המשפטי עד שישיב שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה והן מבחינה מעשית לא תמיד אפשרי ולכן המתבקש הוא לדעת מתי כן אפשר לפנות ומתי לא והנה כידוע אחד משבע מצוות בני נח היא המצווה שנצטווינו על הדינים היינו לקיים מערכת משפט מסודרת וזהו ציווי כלל עולמי וברור הוא מדוע זה כך וזאת משום שצריך שיהיה סדר ומשפט בעולם שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו בלי מערכת משפט אין קיום אולם כאמור אומנות העולם נצטוו לדון עפ"י שכל ישר באופן כללי מה שאין כן עם ישראל נצטוו לדון עפ"י כללי ההלכה לדורותיה לפרטיהם היינו שו"ע אבן העזר וחושן משפט .
במשפט כללי בעולם מחלקים את המשפט לשלושה הראשון הוא מעמד אישי היינו דיני אישות וירושה וצוואות כל מה שקשור לאדם ולמשפחתו דינים אלו בודאי שאסור לדון בהם עפ"י הערכאות דבר שני הוא המשפט הפלילי.
המשפט הפלילי הוא זה מה שהמדינה מענישה לעוברים על חוקיה והיא קובעת חוקי עונשים וזה המדינה לא תסכים שיתדיינו עפ"י דין תורה והחלק השלישי הוא מה שנקרא משפט אזרחי והם הדינים שבין אדם לחבירו ובזה המדינה לא מתערבת איפה ידונו אותם ובלבד ששני הצדדים יסכימו על מקום ההתדיינות .
כפי שתבנו קודם לא נמצא ביטוי בכל הש"ע שהוא חמור כ"כ כמו מה שנאמר לגבי ערכאות שכל הדן שם הרי זה רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו עליו השלום . (חו"מ ס' כ"ו ס"א)
ומכאן מופה"ד הגר"ע יוסף שליט"א אמר שישנם עו"ד דתיים מאוד שמתפללים שלוש תפילות ביום במניין ולאחר הולכים לבתי משפט ומה שווה התפילה שלהם ולכן אין ללכת לערכאות רק לאחר בירור הדין היטב אם מותר לפנות לשם או אסור, ולכן ניסינו כאן לברר בקצירת האומר מתי מותר לפנות לערכאות ומתי אסור עפ"י המציאות הקיימת ולנסות להשתדל במקסימום להתדיין בדין תורה כל כמה שאפשר ולא לפנות לערכאות רק כאשר אין ברירה אחרת ולא כמו שרבו אנשים שנראים כשומרי מצוות ומבארים ומיקרים את הערכאות מפלפלים בספריהם במקום ליקר את משפטנו מכל טוב.
ולכן כאמור כיום מקום המדינה כל פוסקי ההלכה כמעט וגדולי התורה אסרו את ההתדיינות בערכאות שהם בתי משפט בתוקף מלבד במקרים המותרים שנביאם בהמשך וכמו שכתב הרה"ג הרב יעקב אריאל שליט"א רבה של רמת גן בתחומיו במאמר תגובת לשופט בזק שהערכאות במדינת ישראל נחשבו ע"י הרב הראשי לישראל הגריע"ה הרצוג ז"ל כחמורים פי כמה מערכאות של גויים (התורה והמדינה כרך ז'-ח' עמ' י') וכמוהו הגרצ"פ פרנק זצ"ל רבה של ירושלים (משואה לדור עמ' קי"ד")וכן החזון איש (חו"מ ס' טו'-ד') והגר"ש ישראלי זצ"ל (בהערותיו שם עמוד עו-עח) אלא שלדעתו אין בערכאות של הדיוטות במדינת ישראל איסור חירוף וגידוף אלא איסור גזל ועקירת התורה , והוסיף שם שכן מקובלנו אצל כל פוסקי דורנו ורבניו ולא שמענו מהם מי שהתיר איסור ערכאות במדינתנו ובודאי שישנו איסור חמור בעקירת דין התורה מכל וכל והעדפת סברה אנושית עפ"י חכמת ה' אין לך חילול ה' גדול מזה ואין כאן כל תקנה אלא קלקלה בלבד עכ"ד.
והזכרנו כבר לעיל הפוסקים שהזכיר כן ראיתי להגאון הרב אברהם שפירא זצ"ל מי שהיה הרב הראשי לישראל וראש ישיבת מרכז הרב בתחומין שכתב שכאשר יש בתי דינים שדנים לפי תורת וערכאות השופטים בניגוד לדין תורה הוא דבר חמור מאוד לפנות לערכאות וכמו שכתב הרשב"א הזנ"ל וכ"כ שם גם הגאון הרב מרדכי אליהו שליט"א הראשל"צ וכ"כ שם הגאון הרב דב ליאור שליט"א רבה של קרית ארבע חברון ע"ש והדרי הדברים מבוארים .
כ"כ האריך בענינים אלו בספר ושננתם להרה"ג הרב מאיר דוד שמואלי שליט"א בסימן כ"ו וכתב כאמור שלדון עפ"י חוקי התורה זה דבר לא קל שהרי צריך להיות בקי בים התלמוד טור וש"ע ובלהקת הפוסקים חבל נביאים ראשונים ואחרונים .
בבילוגרפיה
מתוך קונטרס " משפטיו עם ישראל" הרב טו"ר יוסף חיים חשון תשס"ט