מאת: סיגל אהביאל (ויסטרייך)
שיעורים, סדנאות, טיפול אישי, מאמרים וספרים
[email protected]
02-5700125

בספירת העומר אנו סופרים שבע שבתות עד שזוכים להגיע אל היום המיוחל בשבועות שהוא החיבור הגדול בין הקב"ה, החתן המהולל, וכנסת ישראל כלתו החסודה. חז"ל מקבילים את המהלך הזה לקשר שבין איש לאשתו וממנו ניתן ללמוד על מהות הקושי בקשר הזוגי.

נתבונן בתחילת המסע שלנו כעם לקראת האיחוד עם הבורא במעמד הר סיני – שעבוד מצריים.  כל הסבל הרב שעברנו במצריים לא היה אלא למטרה אחת - צרוף הנפשות בכור ההיתוך ככתוב "צרפתים כצרוף את הכסף" (זכריה יג ט) שבעקבות הצרוף הזה הפכנו ראויים לחיבור הקדוש והנשגב עם בורא עולם.

בהמשך המסע התורה מתארת לנו צירוף נוסף שעובר עם ישראל מיד לאחר יציאת מצרים: התחנה במרה. התורה מספרת שבמרה המים היו מרים ולכן לא יכולנו לשתותם והיינו צמאים ונרגזים. בהמשך מספרת התורה על המאורעות במרה – "שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו". אותו חוק ומשפט והניסיון שמנסה אותנו הקב"ה, מלמדנו לימוד נפלא:

אומר רבי נתן בליקוטי הלכות (בציעת הפת) החוק והמשפט שלימדנו הקב"ה הוא שאי אפשר להגיע לשום מדרגה בקדושה אלא על ידי שקודם עוברים דרך מרה - מרירות. כדוגמת אדם שפשטה בגופו מחלה חלילה, על מנת לרפא אותו, דרך הרופאים לרשום לו תרופות מרות. כך גם ברוחניות בחיבור בין הנשמה לבוראה: כאשר הנשמה רחקה מבוראה הדרך לרפא אותה היא על יד מרירות. זהו ניסיון המרירות שעלינו לעבור בדרך לכל דבר שבקדושה ככתוב "ושם ניסהו". אומר לנו בורא עולם "אם תרצו להגיע לקרבתי בהר סיני עליכם לעבור את ניסיון המרירות תחילה". כמאמר הפסוק (ישעיה לח, יז)"הינה לשלום מר לי מר"- לפני השגת השלום והשלמות עלינו לעבור דרך מרירות. כך גם בחיבור בין איש ואשתו -  אי אפשר להגיע לשלום בית ולחיבור בין בני זוג אלא על ידי שעוברים דרך תקופה של בניה שכרוכה במרירות. כמה מקרים של עגמת נפש בקשר הנישואין, ואף גרוע מכך גירושים, היו נמנעים אם היו משכילים בני הזוג לחצות את ים המרירות בדרך אל אי האושר.

כאשר אנו מצוידים בהכנעה והבנת חוקו ומשפטו של בורא עולם האומר שאין שום השגה אמיתית בקדושה אלא על ידי המרירות שקודמת לה – אנו יכולים לגשת למלאכת הבירור הכרוכה בתקשורת בין בני הזוג. בספירת העומר אנו סופרים שבעה שבועות כנגד בירור שבעת המידות שבנפשנו: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות לטהרם מכל סיג על מנת שנוכל להתאחד עם הבורא. בדומה לכך, על מנת להתאחד עם בן זוגנו עלינו לעבור דרך בירור המידות שבנפשנו וקיומם בקשר שבינינו. נשאל את עצמנו - איך מתנהל החסד שבינינו- האם אנו גומלים חסד זה עם זה? הגבורה - האם אנו מתגברים על קשיים ביחד או שמא הקשיים מפרידים בינינו?  התפארת – האם אנו מרחמים זה על זה ואמיתיים זה עם זה? הנצח – האם אנו נאמנים זה לזה? ההוד – האם אנו מודים זה לזה על הטוב שקיבלנו זה מזה? או מכירים בטוב שיש בבן זוגנו? היסוד – האם אנו נוהגים בצניעות בביתנו? המלכות – האם אנו ממליכים את בורא עולם על חיינו המשותפים או שמא אנו מנסים לשלוט ולהשליט את דעתנו האישית על הכל? ונזכור כי אי אפשר לעבור את הבירור הזה שיוביל אותנו לידי חיבור אמיתי עם בן זוגנו אלא על ידי שנסכים ונכיר בכך שקודם עלינו לעבור דרך מרה. אם נסכים לסבול את המרירות בהכנעה יהיה לנו את הכוח הנצרך כדי לעבור את הבירור שיוביל לאיחוד נשמותינו.

אומרת לנו התורה בהמשך המאורעות במרה "כל המחלה אשר שמתי במצריים לא אשים עליך כי אני השם רופאך"  מסביר לנו רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן סימן כז) שבאמת הגיע לנו מצד מעשינו שכל המחלה ששם הקב"ה במצריים תעבור גם עלינו. אך הקב"ה רחמן הוא  ומרפא את מחלות נפשנו ברחמים לכן אף על פי שבאמת מגיעה לנו מרירות רבה כדי להירפא ממחלתנו, בכל זאת הוא מרחם ושולח לנו טיפה של מרירות הנצרכת בלבד כדי לרפא את נפשותינו. מוסיף ואומר רבי נחמן שמי שלא ישכיל לסבול את המרירות המועטת הזו בהכנעה או אז אדם זה נמצא בסכנה גדולה. כי אז שולחים לו משמיים את המרירות השייכת לו באמת כפי מעשיו - אשר היא קשה מנשוא.

יהי רצון שנזכה להכיל את המרירות הנצרכת לעבור עלינו מתוך אמונה שלמה ומכוח זה נזכה לברר ולטהר את נפשנו מכל סיג ולהתחבר בחיבור אמיתי עם בוראנו ועם בני זוגנו.