זוגיות במבחן
הרב אהרון יצחק לפידות, מנחה נישואין ומשפחה  050-6998388

התמודדות עם אובדן ושכול היא אחד מניסיונותיה הקשים ביותר של הזוגיות. שכן, לבד מן ההתמודדות האישית עם החוויה הקשה, על כל אחד מבני הזוג לנסות ולהבין את הלך רוחו של זולתו. אך יחד עם זאת, כמו כל משבר בחיי הנישואין, בניסיון הגדול טמונה יכולת הפירוק או יכולת הקירוב.

זורם לו הנחל בתוואי שהתווה לעצמו לאורך ימים ושנים, בנחת ובמתינות. גם אם אי פה אי שם נוצרים מכשולים בדרכו – פיסות עצים, חלוקי אבנים, גורר הוא אותם איתו בכוח שטף הזרם והחיוניות היום יומית שטבע בו בורא עולם. במקרים נדירים בהם נוצר מכשול גבוה או גדול מהרגיל, בוררים להם המים את נתיבם, מתגברים, מתאחדים וממשיכים הלאה.
אך מה קורה כאשר לפתע פתאום משליך מאן דהו גזע עץ ענק או עורם ערימת עפר במהלך דרכו של הנחל? האם ימשיך לזרום? האם ייעצר? האם ימצא לו נתיבים חלופיים? האם יחזור וימשיך לזרום בכוח מאוחד או שיתפצל לפיצולים שונים וכל פיצול ימצא את דרכו שלו ויזרום לכוון אחר?.
זהו המבחן העומד בפני בני הזוג בעת אובדן במשפחה. מוות של אחד הילדים, פציעה קשה מאד או אפילו לידת ילד עם מום קשה – מעמידים את הזוגיות בפני אחד ממבחניה הקשים ביותר.

במהלך חיי היום יום, גם אם קיימים סדקים בזוגיות, יש בכוח זרימת החיים, התעסוקה היום יומית, המטלות המוטלות על בני הזוג בבית ומחוצה לו ושטף המשימות, לגרום להתעלם מן המפריד, החוצץ והמאיים ולהתמקד במחבר, במאחד ובמקשר. שטף החיים לעיתים קרובות, לא מאפשר לבני הזוג להיעצר, לבחון ולהרהר אלא מריץ אותם בכוח עצום קדימה. אך מה קורה כאשר הכול נעצר, כאשר הכול נראה מאיים, קודר ואפל?

בטרם נבחן את מבחן הזוגיות, ננסה להבין את ההתמודדות האישית של כל אחד מבני הזוג. התמודדות זאת כוללת בתוכה כמה מישורים שהם מהותיים ביותר בחיי היחיד ובחיי המשפחה:
א. המישור הרגשי.
ב. ניתוב והפעלת חיי היום יום.
ג. דילמות ובחינה מחדש של השקפת העולם.
ד. דילמות והתחבטויות בנושאי אמונה.
ה. התייחסות לשאר בני המשפחה.

כל מישור בפני עצמו שואב מן היחיד בראש ובראשונה הרבה מאד אנרגיות. אחת התופעות המוכרות בעיקר בימים הראשונים שלאחר האסון היא תופעה של חוסר רצון ואולי חוסר יכולת לחשוב, לתפקד ולפעול. אפילו פעולות פשוטות ויום יומיות נעשות פתאום קשות לביצוע בצורה קיצונית. ייסורי הנפש, כאב הלב, התחושות של חוסר אונים, החמצה, אשמה, ועוד כהנה וכהנה מהוות איום ממשי על יכולתו של האדם להמשיך. הדילמות העולות בנושאי אמונה ובטחון מטלטלות את האדם טלטלה עזה ולעיתים משנות אצלו כיווני מחשבה ואמיתות חיים. בני המשפחה האחרים כגון הילדים, בן/בת הזוג, המשפחה המורחבת וכדומה, עוברים את חווית האבל כל אחד לפי תחושותיו אבל צריכים הם יותר מכל את התמיכה המשפחתית האוגדת והמחזקת.

מעבר להתמודדות האישית, למשבר שנוצר כתוצאה מאובדן יש השלכות משמעותיות על חיי הזוגיות. כאן, הכול עומד במבחן מחדש, היציבות המוכרת כל כך מתרסקת לרסיסים, שגרת היום יום שהייתה כל כך פשוטה ומובנת מאליה נעלמה ואיננה. חז"ל בבראשית רבה (פרשה ק') מלמדים אותנו שהמבנה המשפחתי דומה לערמה של אבנים שכאשר ניטלת אבן אחת ממנה כל הערמה מתרועעת ועשויה להתפרק ובלשון חז"ל: "חבורה ומשפחה כך הן דומים לכיפת אבנים - את נוטל ממנה אבן אחת וכולה מתרועעת" חיי הזוגיות והמשפה מאבדים מיציבותם: ההתמודדות הרגשית, הקשר בין בני המשפחה, המיקום של כל אחד מבני המשפחה במערכת, הכל נבחן ונבדק מחדש ודורש טיפול, תמיכה וחיזוק.
בשל המצב הרגשי העדין של כל אחד בנפרד וכבני זוג, התגובות נהפכות להיות הרבה יותר קיצוניות,  הרבה כוח נדרש כדי להבליג ולהתאפק ולא לתת דרור לאנרגיות השליליות הפנימיות השואפות כל כך להתפרץ החוצה.

השוני הקיים בין בני הזוג הנובע מעצם השוני שבין גבר לאשה בפרט ומהשוני שבין בני אדם בכלל, גורם לתגובות שונות, הבאות לידי ביטוי בביטויים שונים, והתמודדויות שונות שכדי לגשר ביניהם דרושה כמות עצומה של אנרגיה שדווקא עכשיו חסרה כל כך.

על מנת להתמודד נכון עם המצב הקשה אליו נקלעו בני הזוג, נציע דרכי חשיבה והתנהגות שיסייעו בכך: 
נפתח במישור הרגשי, מישור זה הינו מאד דומיננטי החל מרגע התרחשות האסון, בהמשך ההתמודדות בימי האבל הראשונים ולאחר מכן בתקופות הממושכות של חיי כאב, צער וגעגועים לאורך ימים ושנים. לכאורה עולה רמת הסיכון לחיים תקינים במצב כזה שכן כל צד שקוע ביגונו וכאבו, מתחבר לבן המשפחה שאיננו ומתנתק מהאחרים. האבל על כל השלכותיו ממקד את הרגשות לכיוון מסוים ובני הזוג מאבדים לעיתים עניין במישורים רבים שהעסיקו אותם בעבר, כולל במישור הזוגי. אך דווקא במצב זה ראוי לדעת ולזכור כי הקשר בין בני הזוג בפרט ובין כל בני המשפחה ככלל יכול להוות מזור ומרפא לנפש. דווקא במצב זה של אבדן וניתוק קיים צורך עצום אצל בני הבית בחיזוק ה"ביחד" בחינת "איש לרעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" העובדות הוכיחו כי בני משפחה שהיו מקושרים היטב מראש וידעו לחזק קשר זה לאחר האסון התגברו על הטראומה בצורה פחות קשה.

אנו מדגישים תמיד בהנחיה לזוגיות תקינה כי היחיד צריך לראות לנגד עיניו את צרכי בן זוגו. אם במצב בו אנו עוסקים יחוש כל אחד את צערו וכאבו של השני כמו באמרתו המפורסמת של ר' אריה לוין זצ"ל שהדגישה את החיבור שהיה ביניהם: "הרגל של אשתי כואבת לנו", ויבין את הצורך לתמוך ולסייע, הרי דווקא מתוך השבר יכולים להגיע התמיכה והחיזוק לשני בני הזוג כאחד. הכאב על האבדן המשותף טומן בחובו את הגרעין לקרבה, לשיתוף ולחיבור אמיתי.

ראוי לציין נקודה חשובה נוספת: גם בני זוג החיים תוך הרמוניה מלאה כל חייהם יכולים להגיב בצורה מאד שונה לאבדן. זכורים לי בני זוג ששכלו את בנם בצבא ותגובותיהם היו שונות בצורה קיצונית. האב ראה את בנו "מתהלך בין מלאכי מרום" כדבריו וראיה זו הקלה עליו לקבל את הדין. לעומת זאת האם חשה כאב נוראי על ההחמצה והחיסרון ולא יכלה לראות את הדברים מאותה נקודת מבט. כל אחד צריך להבין שברמת הרגש והמחשבה בכלל ובמצבים קיצוניים בפרט אין אמת אחת. כל אחד רואה את הקיים מנקודת המבט שלו. לכן צריך כל אחד מבני הזוג לאפשר לשני לחשוב ולפעול בדרכו ולהתמודד עם השכול באופן שמדבר אליו יותר. מתן לגיטימציה לבן הזוג תקל עליו במצבו הקשה בלאו הכי.

נעבור כעת להתמודדות בני הזוג בחיי היום יום. הזכרנו בחלקו הראשון של המאמר את משל חז"ל על כיפת האבנים שאם נטלת אחת מהו כולה מתרועעת. אחת התופעות המוכרות במקרה אסון היא ההבנה או החשיבה שהעולם התהפך. מה שהיה חשוב מאד קודם איבד את חשיבותו ומה שלא היה חשוב כלל קבל פתאום משנה תוקף. במצב כזה יכולות להיווצר מחלוקות בין בני הזוג במה להתמקד, במה להשקיע ובמה לעסוק בחיי היום יום. לפעמים נוצר מצב בו אחד מבני הזוג מאבד את מקום עבודתו. לעיתים חדל הוא להתעניין בתפקודם של שאר הילדים, דבר שיכול לגרום להם רפיון ואפילו להתמוטטות בלימודים או בדרכי התנהגות. גם כאן קיים הסיכוי מול הסיכון. לכאורה קל יותר להנמיך פעילות, להתעלם ואולי אף לשקוע. אך מאידך דווקא האתגר, הקושי והאחריות המשפחתית יכולים להוות גורם מאיץ ומקדם. האבדן והשכול יכולים לגרום לבחינה יותר מעמיקה של החיים. כל רגע נהיה יותר ערכי ומשמעותי, מתחזקת ההבנה כי לא נחיה לעולם ולכן כל כך חשוב לנצל את הזמן בצורה מושכלת.

המשל המובא בגמרא במסכת שבת (דף קנג') על הפסוק "בכל עת יהיו בגדיך לבנים וכו'" ממחיש אמת זאת במלואה: חשיבה זו יכולה להביא את בני הזוג להתמקד יחד בעיקר. הצורך לפתור בעיות, להילחם בתסכול ובייאוש ולעודד את האחרים נותן לזוגיות אתגרים חדשים ועצמה חדשה. האנרגיות השליליות שהוזכרו לעיל יכולים להיות מנותבים לכיוונים חיוביים של יצירה משותפת ובנין רוחני. דווקא מצבים כל כך קשים ומורכבים גורמים לעיתים לקשר, לחיבור ולתמיכה הדדית. עוצמת ה"ביחד" מקבלת כאן משנה תוקף.

ככלל יש לציין כי חיי נישואין שהיו בנויים לכתחילה כראוי ימשיכו כך גם לאחר האבדן ואולי אף יקבלו משנה תוקף. לעומת זאת אם התגלו קשיים בזוגיות בעבר, קיים חשש סביר שאירוע כל כך טראומתי על כל השלכותיו ירחיב פערים ויגרום לריחוק ולניתוק. יחד עם זאת מוכרים מקרים רבים בהם האבדן גרם לטלטול ומהפך- הרחיק את הקרובים וקרב את הרחוקים.

נסיים בתקווה כי הקב"ה יזמן לכולנו אירועי אושר ושמחה אשר מלבד משקלם הסגולי יוכלו לתרום רבות להרמוניה הזוגית המשפחתית ולהגביר אהבה אחווה שלום ורעות.