שאלה :
שלום. שמי א. ואני נשואה כמעט שנתיים. עד לפני כחצי שנה היו חיי הנישואים שלנו נפלאים. שררה בביתנו אחווה, הבנו אחד את השני, כיבדנו זה את זה, והאווירה היתה של אחדות מלאה. בחודשים האחרונים משהו השתבש. אנו מוצאים את עצמנו יותר ויותר מתווכחים, מרגישים פגועים, ואפילו מתחילים לחוש ריחוק וניתוק. אני מוצאת את עצמי שואלת: האם הכול היה הזוי? האם חיינו שנה וחצי ב"כאילו", האם הייתה זו אשליה של ביחד שהתפוצצה? אולי באמת אנחנו לא מתאימים וסתם חיינו באשליות? האם טעינו בבחירה? אולי הכל היה חיצוני, הצגה, התאהבות חולפת?
תשובה:
שלום לך א. אפשר לחוש בין מילותיך את התסכול, החשש והמבוכה הגדולים שלך שהרי כגודל הציפיות – גודל האכזבה. את מתארת את השלב הראשוני של חייכם המשותפים כמלאי סיפוק רוחני והנה – פתאום מתפוגג לו החלום ועם ה"נחיתה" למציאות מתעוררים קשיים שגורמים לך לתהיה אודות אמיתות השלב הראשוני. מעניין שאת ההרגשה שאת מתארת חווים זוגות נוספים בשלב זה של הנישואין. מחקרים רבים בתחום הזוגיות מצביעים על משבר שמגיע לאחר תקופת הנישואין הראשונה.
כל מה שחוויתם בתקופת הנישואין הראשונה לא היה אשליה אלא הדבר האמיתי. ישנם אמת ועוצמה גדולים בתקופה זו, המהווה בסיס חשוב להמשך חייכם המשותפים. תקופה זו מתאפיינת בהתאהבות גדולה ובהרגשת אחדות והרמוניה חזקים. העולם נראה טוב ויפה יותר, עד כדי הרגשת מעין שיכרון. אולם לתהליך עוצמתי זה ישנו מחיר של הקרבת העצמי למען בן/בת הזוג תוך התמסרות מוחלטת לזוגיות עד כדי שכחת הצרכים הבסיסיים האישיים של כל אחד מכם. משך תקופה זו משתנה מזוג לזוג, ואורכה בין ימים ספורים למספר שנים.
מובן שמצב זה היה חייב להיפסק בבוא הזמן. אין אנו יכולים לשכוח את עצמיותנו לאורך ימים ועל מנת לחוות קשר יציב הנותן ביטוי לשני הצדדים אנו חייבים להביא את העצמיות שלנו לקשר, גם אם לפעמים נראה שזה בא על חשבון הצד השני. דווקא כאשר הקשר ביניכם נעשה בטוח, אתם מרגישים מספיק טוב כדי לצפות למלא את המשאלות המודעות והלא מודעות שלכם, שעמדו ביסוד הנישואין. מסתבר שנכנסתם עתה לתקופה חדשה בזוגיות שלכם, בה כבר אין הקשר מובן מאליו אלא זוקק עבודה, ויתור והבנה.
הבשורה הטובה היא, שאם תעשו עבודה נכונה (ורצוי מודרכת), תוכלו לחזור לאותה הרגשת הרמוניה בסיסית, אך הפעם מתוך בחירה מלאה ומודעות עצמית גבוהה, ומתוך הבנה של יכולת השילוב בין האישיות של שניכם, ללא התעלמות מצרכיכם הפרטיים. בתחילה יהיה זה מתוך תחושה של צורך ב"כיבוי שריפות" על מנת ללמוד איך להסתדר אחד עם השני, ובהמשך אם תתמידו בעבודה – תחושו שדווקא ההבדלים ביניכם שכל כך מכאיבים לכם בתקופה זו – הם אלו שאתם יכולים להעניק ולקבל דרכם את הצרכים החשובים ביותר שלכם.
חשוב גם לציין כי תקופות אלו חוזרות ועולות בכל שלב משלבי הזוגיות, וחשיבות גדולה קיימת לרענן ולהיזכר בתקופה הראשונה. היא נותנת "דלק" ואמביציה וגם סיוע לעבודה הגדולה במשך החיים.
בהקשר זה ברצוני להביא מעשה מעניין שמספר לנו מדרש שיר השירים רבה (פרשה א,ב ), הממחיש לנו את חשיבותה של אותה תקופה ראשונה כבסיס לפתרון בעיות בעתיד.
מעשה בזוג שהיו נשואים עשר שנים ללא ילדים, ובאו לפני רבי שמעון בר יוחאי, וברצונם להתגרש. אמר להם: כשם שמעמד חתונתכם היה מלווה בסעודה גדולה, כך תיפרדו – מתוך סעודה דומה. הלכו בני הזוג בעצתו ועשו סעודה גדולה. באותה סעודה השקתה האישה את בעלה כהוגן, וברגע של שמחה והתעלות אמר לאשתו – "ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית, וטלי אותו לבית אביך". לאחר שנרדם, רמזה לעבדיה ושפחותיה ונשאו אותו במיטתו לבית אביה.
בחצי הלילה, אחר שפג יינו והתעורר, אמר לה: "בתי, היכן אני נמצא?" אמרה לו: "בבית אבא". שאל אותה: "מה לי ולבית אביך?" אמרה לו: "ולא כך אמרת לי בערב – כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך? אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך". מסיים המדרש: הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי ועמד והתפלל עליהם, נפקדו וזכו לילדים.
כמה תמיהות על התנהלות רבי שמעון בר יוחאי עולות מתוך מעשה זה. ראשית – מה מנע מרשב"י להתפלל עליהם בתחילת הגעתם אליו? ובנוסף – מה הרעיון המסתתר מאחורי סעודת גירושין מוזרה זו? ומה בסופו של דבר, היה הסוד שגרם להם לתפנית כה חדה בחייהם המשותפים?
נראה שמדובר בזוג אמיד שלכאורה לא חסר לו כלום בעולמו חוץ מברכה. יש להם עבדים ושפחות ויש ביכולתם לקיים סעודות, אך הם תקועים בחיי השגרה, ופירות השמחה בעמלם חסרים.
רשב"י זיהה, כנראה, כי החלטתם הקיצונית להעדיף את הפרידה, נובעת מיחסי זוגיות קרירים ביותר ביניהם. לעיתים יש צורך ברענון של אופי הזוגיות אצל בני-זוג הנמצאים במצב שחיקה, ובנוסף, לגרום להם להיזכר, בדרכים שונות, בתקופות מלאות ההוד והאהבה שחוו בתחילת דרכם המשותפת . רשב"י בוחר לעשות זאת על ידי שימוש בחוויה מרוממת – סעודת נישואין חדשה, רגע לפני הפרידה. האישה בסיפורנו נזכרת, כנראה, באותה חוויה ראשונית, ופונה לבעלה בסגנון שכבר שנים רבות יתכן ונשכח מליבם, היא מצליחה להצית את הניצוץ וההמשך ידוע.
רבי שמעון בר יוחאי משהה את תפילתו עד להגעת שינוי מיוחל זה של בניית תוכן חדש של כמיהה וחפץ, ובזה הוא עוזר להם להכין את הבסיס שעליו, אכן, יכולה לחול ברכת שמים.
חשוב, אם כן, שתפנימי, שתקופת הנישואין הראשונה לא הייתה מצג שווא. היא מהווה בסיס איתן לכל חייכם המשותפים, וסימון של מטרה חיובית שתמיד ניתן לחזור אליה, והפעם מתוך בחירה חופשית ומודעת ללא איבוד אישיותכם העצמית, ומתוך הבטה בעיניים פקוחות על השוני והקשיים שניצבים בפניכם.