מהו האמצעי הטוב ביותר מבחינה הלכתית למניעת הריון?האם נרות זה בסדר?

תשובה זו אינה ניתנת בפרהסיה !

איגוד ינ"ר הוא איגוד רבני, המנהל את כל פעולותיו כפי ההלכה. ממידת הצניעות היא שלא לשאול או להשיב שאלות כאלו בפרהסיה. תוכלי לפנות באופן אישי אל רב מורה הוראה, המכיר את בני הזוג, (הפניה בהסכמת הבעל). אוכל לומר עכ"פ כי אין תשובה אחידה לשאלה זו, והדבר תלוי בסיבה שבגללה זקוקים לשאלה הנ"ל. בברכת הצלחה.

הנני נשואה+2 בנות (בת 3 ובת חצי שנה) לפני כחצי שנה נודע לי כי בעלי בגד בי ויתרה מכך יש לו רומן עם משהיא שהוא מאוהב בה עד היום ניסיתי לבלוע את הצפרדע הענקית הזאת ולפנות ליעוץ אך היעוץ לא עזר מכיון שהוא היתקשה להפרד מחברתו ולכן לא עשה שום מאמץ לשיקום יחסנו המשכנו ביעוץ והגענו למסקנה שכדאי לקחת פסק זמן אחד מהשניה אך מכיון שיש ילדים הוא מגיע כל יום ורואה אותם וישן אצל אחותו וכנראה אצל חברתו למרות שמכחיש האם לדעתך עלי לפתח תיק כרגע בבית משפט לדיני משפחה או להמתין עד למסקנותיו לאחר פסק הזמן? יש לציין שכל רכושינו נשאר בבית והוא לוקח עימו רק בגדים.

התורה היא התרופה הכי טובה.

לאדם ללא תורה ויראת שמים, אין יכולת וכלים להתנתק מתאוות חזקות שלו. וכך הודיעו לנו רבותינו בגמרא (קידושין דף ל ע"ב): "בראתי יצר הרע - בראתי לו תורה תבלין". הוסיף על זה המסילת ישרים: "ופשוט שאם הבורא לא ברא ליצר הרע כי אם תרופה זו, שאין שום תרופה כי אם התורה". לכן, הפתרון היסודי אינו מסתפק בדרכים שהם קוסמטיות וחיצוניות, כמו שיחות גישור, אלא לגרום לו ללכת לשעורי תורה ולהתחבר לרבנים יראי שמים שידריכו אותו בחיים, ואז אהבת התורה תתפוס אותו בעוצמה רבה, ותהיה תחליף חזק וגבוה לאהבה הנמוכה והזולה שנפל אליה כעת. אם אינו מסכים לשום חיבור עם התורה, תפעילי את כוחות רוחניים: תחזקי אצלך את הצניעות והתפילה, שמירת הלשון והימנעות מכעס, וזה ישטוף אתו. אם (ושוב: אם!) הכל כבר קיים, אזי הכתובת היא בית הדין הרבני. (ולא: בית דין לענייני משפחה. אנחנו נוהגים ע"פ ההלכה בלבד!). שם צריך לפתוח תיק "שלום בית" ולחילופין "גירושין", והתביעה לביה"ד צריכה להיות לחייב את הבעל לעזוב את אותה רשעה המנהלת קשר עם בעל נשוי, או לחילופין - לחייבו לתת גט וכתובה, הואיל ואין אשה יכולה לדור עם בעל הנותן עיניו באחרת. ה' יעזור שליבו ישוב אל אשתו כבראשונה.

האם מותר לי להתייעץ עם יועץ נישואין בתחום אישי גם ללא ידיעת בעלי?

תלוי על מה מתייעצים !

התשובה תתחלק בין דברים הנוגעים לאשה לבד, לבין דברים הנוגעים לאשה ולבעל יחד. (לתשומת לב: רוב מוחלט של הדברים הם מהסוג השני !). דהיינו: דברים הנוגעים רק לאשה (כגון פצע שיש לה ברגל והבעל לא רואהו, קושי שיש לה להכין לבעלה ארוחה, ובעלה אינו חש בכך, וכיוצ"ב), מותר לאשה לקבל יעוץ בלי לשאול אותו. ואדרבא: הגמרא מזהירה את האשה שלא תראה לבעלה מומים שיש לה, כדי שלא תתגנה עליו (שבת קמ ע"ב). מסברא יש לומר, שהדבר הוא בין במומי הגוף ובין במומי האופי, ואם האשה יכולה ללמוד איך להסתירם או איך להסתדר איתם באופן שהדבר לא יפריע לבעלה, ע"י קבלת יעוץ, מותר לה, וטוב תעשה. (כמובן, כשאין היא לוקחת מבעלה כסף ללא רשותו לצורך כך, וכמובן - כאשר היעוץ הוא אשה מול אשה, ולא מול איש שאז יש שאלת צניעות). אך ברוב השאלות, הנוגעות לאיש ולאשה, היעוץ לא יהיה מדוייק בלי הצד השני, כי כיון שחסרה ליועץ את תגובת הבעל על הצורה שהאשה מציגה ביעוץ, הרי זה כחולה המציג רק חלק מהנתונים, שהטיפול שיקבל הוא שגוי, ואולי אף מזיק. מכל מקום, אם המצב הוא חריף, באופן שהבעל אינו מוכן ללכת ליעוץ בשום אופן, והאשה רוצה לשאול איך עליה להתנהג במצבים אלו ואלו עם בעלה, אזי: 1. תודיע לבעלה שהיא הולכת ליעוץ, בימים ושעות אלו ואלו, אצל אשה פלונית, (או: אצל אדם פלוני, כשאין ברירה אחרת ונושא הצניעות נשמר). 2. ביעוץ, מותר לה לספר דברים שאינם כרוכים באיסור גילוי סוד, או בסיפור לשון הרע, ובתנאי שתקפיד להודיע שיש כאן בעל שאינו מוכן לבוא ליעוץ, ותספר בדיוק ככל הניתן את תגובת בעלה למה שהיא מציגה ביעוץ. 3. אם סיפור הדברים כרוך בסיפור דבר גנאי על הבעל, אז אנחנו צריכים להבטיח שיש כאן "לשון הרע לתועלת", ומתקיימים שבעת התנאים האמורים בספר חפץ חיים. (הלכות לשון הרע כלל י אות. ולשה"ר לתועלת מותר גם אם הוא תועלת של עצמו, כמבואר שם מסעיף יא והלאה). 4. אם סיפור הדברים כרוך בגילוי סוד של בעלה, עליה להמנע מכך בכל תוקף. ["איסור גילוי סוד" כתוב בגמרא מס' יומא דף ד ע"ב]. אמנם, כאשר אין כל דרך לקבל עזרה מלבד לגלות סוד של בעלה, על האשה להתקשר לרב מורה הוראה ולהציג את כל הנתונים, והוא יורה לה אם מותר לגלות בשעת היעוץ את הפרט הלזה. (עיין חפץ חיים, הל' לשוה"ר כלל ט אות ו, והל' רכילות כלל ח אות ה, שם נראה דכמו שלשה"ר לתועלת מותר, כן הוא גם באיסור גילוי סוד. ובפרט שבכלל ב במ"ח ס"ק כז משמע שאיסור גילוי סוד הוא פחות מרכילות. ויתירה מכך, מבואר שם בהל' רכילות כלל ו אות י, דאפילו "מלשינות" לתועלת מותר. ונראה איפוא דכ"ש גילוי סוד). 5. בדרך כלל, ככל שהרמה התורנית של היועץ/ת תעלה, ההיתר יהיה גדול יותר, כי הוא יודע מה אסור לו לשמוע שלא בנוכחות הבעל, ומה אסור לו להאמין עכ"פ. וגם כאשר לא ייעץ כלום, מ"מ יתכוין רק להיתר האמור בחפץ חיים (לשה"ר כלל י הגה"ה כ) של דאגה בלב איש ישיחנה, וירגיע בכך את האשה.

בעיות רבות בין בני זוג נסובות על רקע בעיות כלכליות הנובעות מחוסר ידע לניהול נכון של משק הבית. ברצוננו להרכיב קורס התמחות בנושא זה שייועד למנחי נישואין משפחה, יועצי נישואין רבניים ושאר אנשי המקצוע העוסקים בתחום, וכן אנשים מהציבור הרחב. אשמח לשמוע את חוות דעתכם על הרלבנטיות של הנושא להנחיית וייעוץ נישואין, האם יש בעלי מקצוע בתחום הכלכלה שאתם מכירים? הצעות לרעיונות, נושאים וכל דבר יתקבלו בברכה.

אליהו בר שלום

התשובה אינה לפרסום ציבורי. בוודאי זהו קורס נצרך, ובתנאי שיהיה על פי ההלכה. כלומר מה "ההלכה אומרת" איך מחלקים את הנטל הכלכלי, ומה מוטל על מי. אגב, בשיעורים שאני אומר בקורס מנחות משפחה, אני מדבר על כך בשני שיעורים שלמים. יחסי הממון והחובות המונויות של האיש והאשה - הלא הם מפורטים בשטר הכתובה. בהצלחה

כמה הוא ערך הכתובה היום ?

הכתובה מתחלקת לעיקר ותוספת, ולמנהג אשכנזים וספרדים

השאלה כל כך טובה, עד שהיא ראויה למאמר בפני עצמו. תוכל לראות, דני, ברשימת המאמרים, את שאלתך. בקיצור דע כי: עיקר הכתובה, הוא המינימום שחז"ל חייבו כל בעל, לפצותאת אשתו במקרה של גירושין. סכום זה הוא 200 זוז, והיה מקביל בזמן חז"ל לשיעור מחיה של שנה. כיון שיש מחלוקת אם הכתובה מוערכת בכסף של תורה או בכסף של רבנן, יש הבדל גם איך מחשבים את שיעור הכתובה: לדעת השו"ע (אבה"ע סי' סו ס"ג) שהכתובה מוערכת בכסף דרבנן, שיעורה הוא "4800 פרוטות", שהם 260 ש"ח (אדר תשס"ז), ולהרמ"א, הם "38,400 פרוטות", שהם כהיום 2100 ש"ח. לדעת הר"מ פיינשטיין זלה"ה, כיון ששיעור הכתובה הוא שיעור מחיה לשנה, אין לפחות היום מתשלום 12,000 דולר, שהוא שיעור מחייה ממוצע לאשה לבדה במשך שנה. עוד פרטים - על התוספת (דולרים או "זקוקים"), ועל דרכי החישוב, תוכל לראות במאמר המדובר.

נסענו אחרי החתונה לבית ואיש לא יודע איפה הכתובה, מה עושים?

יש לעשות "כתובה דאירכסא"

אסור לאדם לשהות עם אשתו בלי כתובה. אם הכתובה אבדה בליל החתונה ממש, אפשר לכתוב כתובה חדשה, זהה בדיוק לכתובה הראשונה, עם אותו תאריך ממש. אולם אם כבר עבר התאריך, אזי יש לכתוב כתובה בנוסח חדש, הנקרא "כתובה חילוף כתובה דאירכסא" (=שנאבדה). כדי לכתוב כתובה כזו - תצטרך לפנות לרבנים הבקיאים בדבר. עד שתפנה אל הבקיאים, אתה צריך "לייחד לאשתך מטלטלין", כלומר לקחת איזה שעון או חפץ שיש בו את שווי הכתובה, ולתת אותו לאשה באופן שיהיה תחת ידה לבד, והוא ישמש לפרעון הכתובה אם יצטרך הדבר. אם אתה ספרדי, אזי יש קולא נוספת להשו"ע, אם עשו קנין בפני עדים, לשהות למשך איזה זמן בלי הכתובה. דבר זה אינו מחוור כ"כ, ולכן עדיף לייחד מטלטלין. בפרטים אלו הארכנו בספרנו "משפט הכתובה".

שלום רב, ביטלתי חתונה שלושה שבועות לפני המועד. ברצוני לדעת האם עליי לעשות התרת אירוסין ואם כן אז איך עושים זאת ? תודה

לא "התרה", אלא "מחילה".

שלום. אין מושג כזה "התרת אירוסין", ולא ניתן לעשותו. אסביר: מה שעשית עד עכשיו הוא "שידוכין" בלבד. לא אירוסין. המושג "אירוסין" למסיבת שידוכין (שעשיתם), בטעות יסודו, ומקור הטעות הוא, ש"אירוסין" בלשון התורה הם "קידושין" בלשון חז"ל. ובזמן חז"ל (ועד לפני 1000 שנה) היו עושים את השידוכין והקידושין ביחד (ואז זה באמת היה "אירוסין"), והנישואין היו במרחק של כשנה. הסיבה: הבת היתה צעירה, זקוקה עדיין לבית הוריה, מאידך כל מי שרצה בת איכותית היה ממהר להשתדך עמה, ואף לקדש אותה - כדי שתהיה אשת איש. (בזמנינו אסור עוד לעשות כך, מפני שאשת איש המסתובבת שנה בלי בעלה היא תקלה לרבים. לכן בזמנינו עושים "שידוכין" לבד, ואח"כ אירוסין ונישואין ביחד). "שידוכין" זו מסיבת הבטחת נישואין. "אירוסין" כלומר "קידושין", אי אפשר להתיר. רק "גט או מיתת הבעל מתיר את המקודשת להנשא לאחרים. אולם שידוכין שאינם אלא הבטחה, אע"פ שאסור להפר הבטחה שלא מטעם מוצדק, מ"מ המפר/ה הבטחה אינה אסורה עדיין להנשא לאחר. "הבטחת נישואין" היא הבטחה חמורה. ישנו "חרם" על המפר הבטחת נישואין. משמעות ה"חרם" הוא עונשים או נזקים שיכולים לבוא ח"ו על המפר, שלא בצדק. איני יודע מה סיבת ביטול השידוכין, והדבר משמעותי מאוד לתשובה. איני יודע גם אם השואלת ספרדיה או אשכנזיה, והדבר משמעותי לענין קנס שיכול להיות מוטל על המבטלת. איני יודע גם אם היה "שטר שידוכין" או לא, והדבר משמעותי להלכות נוספות. העצה הטובה ביותר היא: לגרום שהצד השני ימחל, בפה מלא, ובלב שלם, על הצער שנגרם עקב פיצוץ השידוכין, ואז בעז"ה אל יאונה כל רע. אמן. אליהו בר שלום

אני נשוי כבר למעלה מ 18 שנה יש לי 8 ילדים. לדעתי קיימתי את המצווה פריה ורביה השאלה האם מותר לי למנוע את עצמי מלהביא עוד ילדים לעולם.

הנושא אינו "פרו ורבו", אלא קיום העולם.

שלום לישראל. נכון, כבר קיימת פרו ורבו, אם יש לך בן אחת ובת אחת. המצוה או ההשקפה להביא עוד ילדים אינה קשורה למצות פריה ורביה, אלא למצוות ישוב העולם בעובדי ה': כל זמן שיש לאדם כח, הוא צריך לעסטוק במצוה זו. הדבר כתוב בפסוק "ולערב - אל תנח ידך". כדי לא לעסוק במצוה זו, ישנם היתרים די קלים. (מצב גופני או נפשי, של האיש (האב) או של האשה (האם); אולם הבעיה החמורה יותר היא איך מסדירים שלא יהיה פריה ורביה - בלי לעבור על ההלכה. בעיה זו חמורה לאין ערוך מממצות 'ולערב' הנז', ובשבילה צריך להתייעץ עם הרב באופן אישי, כל אחד לפי מצבו, כדי לראות מהי הדרך שבה ניתן לו להמשיך אם אשתו בלי להביא ילדים לעולם. הדרכה כזו אינה יכולה להנתן באינטרנט. שלום ברכה וטובה, אליהו בר שלום

שלום רב, תחילה תודה על תשובתך. ביטלתי את חתונתי עקב התערבות בילתי פוסקת של הורי החתן וחוסר כבוד שלהם כלפי וכלפי משפחתי. דוגמא : אמו אף ציינה חודש לפני החתונה שהיא לא רוצה שהבן שלה יתחתן ושהוא ישאר רווק 70 שנה. הארוס שלי לא תמך בי ולא צודד בי בפני הוריו. נתן להם להשפיל אותי וכו'. המוצא שלי ספרדי. בתודה מראש וחג פורים שמח

תשובה לבקשת ההבהרה

הנתונים לא מספיקים. אם הדבר ברור, על פי האמת, שאכן האיש הזה אינו טוב כדי להקים עמו בית, אז אין עלייך עוון, ואם גם לא ידעת את זה מראש - את פטורה גם מכל תשלום דמי קנס. אולם הדבר הזה צריך להיות אמת נטו, ולא "רגשות" או "דמיונות". אם האמת אינה מדוייקת, שהארוס אינו עומד לצידך, אלא שכך היה נדמה לך, ואם האמת אינה שחמותך לעתיד אינה עומדת לצידך, אלא שכך נדמה לך, אזי אכן אם הארוס לא ימחל על הצער שנגרם לו בעקבות פיצוץ השידוכין, העדר המחילה ו יכולה לגרום בעיה. לכן אני חוזר, שהדרך הנכונה ביותר במקרה זה, היא - לגרום לארוס למחול לגמרי. לפעמים - ע"י שליחת שליחים לפיוס, לפעמים ע"י בקשת מחילה באופן אישי, ולפעמים ע"י תשלום כלשהוא. אני מקוה שתתעלי מעל ההעילבות האישית של הרגע, ותבקשי מחילה בפה מלא, עד אשר תהיי בטוחה שהוא אכן מוחל לך, ואז תפתחי דף חדש עם בחור חדש, לחיים טובים ולשלום. אליהו בר שלום

אני אדם שומר מסורת עובד בעבודה ביטחונית שלא מאפשרת לי לשמור שבת, נשוי בסבל רב כבר 18 שנה יש לי 2 ילדים בן ובת שאינם שומרי מסורת והם מחללי שבת וחגים במוצהר, אני בהליך גירושין, אשתי מתנגדת להיתגרש למרות שאני כבר לא חיי בבית למעלה משנה. השאלה- האם הטענה שלי שאני רוצה עוד ילדים לצורך קיום מצווה, האמת לא שאני כזה צדיק בנושא הזה אלא אני רוצה שיהיה לי ילד אחד דתי שיגיד אחרי קדיש האם אני יכול לבקש מהרבנים שיפסקו לי גירושין על סמך זה?

הגירושין לא יפתרו את בעייתך.

בס"ד. ידידי: יש להעריך את רצונך בבן דתי. אבל זכור נא, כי "גירושין" אינם מקנים בטחון לבן דתי. ומי זה אמר כי האשה הבאה תהיה דתית, ומי זה אמר שהבן הנולד יהיה דתי. מאידך יתכן שגם מאשתך הנוכחית תוכל להביא בן, ויהיה דתי. לכן תביעה זו אינה עילה לגירושין. אינני יודע מדוע אינכם חיים כבר שנה ביחד. אם הסיבה היא קטטות שאינם מאפשרים חיים משותפים, תוכל לדרוש גירושין מסיבה זו לבד. אדם נורמלי זקוק לאשה לידו. אם הסיבה היא מצות "פריה ורביה", אזי אכן ההלכה היתה נותנת לך אפשרות לתבוע גירושין, אולם אתה כבר קיימת מצוות פריה ורביה, יש לך בן ובת, כך שלא תוכל לתבוע זאת. אני מקוה שאתה מתפלל לפעמים. בתפילה, תתפלל על הבנים שישובו בתשובה, על אשתך שתחי' שתתעורר לתשובה, ושהבית שלכם לא יתפרק. זו הדרך הקלה והמהירה ביותר. עד כאן תשובה פרטית. אם נחוץ לך, אני מצרף גם את הדינים של איש התובע לגרש את אשתו מחמת שאין לו ממנה ילדים: א. אשה שנישאה לבעל ושהתה תחתיו עשר שנים ולא ילדה, יכול לגרשה בגלל זה בעל כרחה, ואפילו אחרי החדר"ג, אבל היא זכאית לכתובה. (שו"ע קנד י. ולא נתבאר שם אם יש לה רק עיקר ונדוניא, או גם תוספת. ולפי הכלל שכתב הב"ש בריש הסימן ס"ק א אין לה תוספת. וכ"כ המהרשד"ם אה"ע סימן קיח. אבל בשו"ת אדמת קודש ח"א סימן כו הביא שהאחרונים העלו דבמקרה דילן יש לה גם תוספת, דלא נמצא בה חטא, דהא לא הוחזקה עדיין כעקרה, ושמא מזלו גרם שלא נבנתה ממנו, ומה אשמה יש בה). ב. ואם נישאה בשנית לבעל שני, דינה כמו בבעל הראשון. ג. הדינים הנ"ל הם בין כשהאשה ידעה לפני הנישואין שהיא עקרה והסתירה זאת מהבעל, ובין כשהיא לא ידעה כלל ולא נתכוונה לרמותו כלל. (כן נ"ל בסברא, ולא מצאתי בזה דבר אחר). ד. כל הנ"ל הוא כשהבעל לא ידע לפני הנישואין שהיא עקרה. אבל אם הוא ידע בה שלא תוכל ללדת, ואעפ"כ כתב לה כתובה, יש לה כל מה שכתב, דרצה ליזוק בנכסיו ולתת לה משום חיבת ביאה. (כמבואר בסימן קטז ס"ג). ה. בכל מקרה אסור לעקרה להינשא לאדם שלישי, אם אין לו ילדים מנישואין קודמים. ואם נישאה למי שאין לו ילדים יוצאת ממנו ומפסידה הכתובה. (גם עיקר וגם תוספת, וכמבואר בתוספות ישנים על הגמרא שם). ו. אם עדיין לא גבתה את כתובתה משני הבעלים הראשונים שלה, ונישאת לשלישי ושהתה עמו ג"כ עשר שנים ולא ילדה, אין הבעלים הראשונים חייבים לשלם לה עוד את הכתובה. ז. נישאת לשלישי שיש לו ילדים, ולא ידע שהיא עקרה, יל"ע אם משלם לה כתובה. (דהא לא קנסוה שלא להנשא, אבל אולי עדיין הוי מק"ט). ח. נישאת לשלישי שאין לו ילדים, והוא ידע שהיא עקרה, כתבו התוס' דסבר וקיבל, ומשלם את הכתובה אף שהיא בנישואין שלישיים. (ובמקרה זה, אם שנים הראשונים לא ידעו, ולא גבתה מהם עדיין את הכתובה, יל"ע אם ישלמו לה. ומסתבר שלא). אליהו בר שלום

מהי הכתובה והאם היא מדאוריתא? והאם חייבים בקיומה?

כתובה היא שטר התחייבויות מהבעל לאשתו.

כתובה היא שטר התחייבויות מהבעל לאשתו. עיקרו של השטר היא שאיש הנושא אשה בתולה מתחייב לה כי בשעת גירושיה, אם יהיו ע"פ רצונו בלבד, ישלם לה שיעור מחיה של שנה. התנאים נחלקו אם חיוב כתובה הוא מהתורה, או תקנת חכמים. לכו"ע מוסכם כי תשלום כתובה לאשה שנתאלמנה (לא: נתגרשה), הוא רק דרבנן. כמו"כ תשלום כתובה לאשה שאינה בתולה, הוא רק מדרבנן. כמו"כ חיוב כתיבת "שטר" על התחייבות זו, הוא בוודאי רק מדרבנן, תקנת אנשי כנסת הגדולה, ואח"כ - עם שכלול השטר - תקנת התנא שמעטוון בן שטח. אין ספק שחייבים לקיים את הכתובה. גם בזמנינו. הכתובה כוללת עוד שורת התחייבויות מהבעל לאשה, הנוגעות גםלימי הנשיואין עצמם, ואין ספק שכל בעל חייב לקיימם גם בזמנינו. הסיבה שאין מצוי היום שמשלמים כתובה בגירושין, היא מפני שלמרבה הצער דורנו הוא דור של "כוחנות", וכל דאלים גבר ומנצח. לכן, מצוי בעל שיאמר: אינימוכן לתת גט עד שתוותרי על כל הכתובה. כמו"כ יכולה אשה שתאמר: איני מוכנה לקבל גט עד שתכפיל את כתובתי. במקרים אלו, מי שחפץ יותר ביגרוישן, שוה לו לוותר על זכויותיו, ובלבד להיפטר מבן הזוג השני. לכן תשלום הכתובה אינו אפקיטיבי כיום כ"כ. מ"מ אין בידנו כמובן יכולת לשנות מתקנה זו, אלא להתפלל "ואשיבה שופטייך כבראשונה" - "אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה". אז, תיראה לכל העליונות של תקנת הכתובה, וכפי שרואה כל מתעמק בדבר. הרחבה בכל פרטי שאלה זו ניתן למצוא בעז"ה בספרי "משפט הכתובה", העומד לצאת לאור במהדורא תניינא. ברכת הצלחה, אליהו בר שלום

אני התחתנתי בראש חדש ניסן שנה זו בשטו"מ עכשיו תוך כמה שבועות מוציא בעלי יום יום יותר ויותר מפלצות מתחת למסוה שלו. הוא בן לעשיר גדול עם נכס של עשרות מיליוני דולרים שעל זה הסתמכתי שלא יהיו לי בעיות כלכליות והייתי בטוחה שאבא שלו יפרנס אותנו בכבוד עד שנוכל לבסס לנו בסיס בריא וחזק על יסוד לימודים מקצועיים והכנות הדרגתיות אשר יש בהם אפשרות של התעלות תמידית הן כספית והן התפתחות אישית של מימוש עצמי והנה בעלי תובע ממני שאלך מיד לעבוד עבודת שפחה באיזה חנות ואומר שהוא לא רוצה לקחת מאביו אף גרוש והוא בא לספר לי דוגמאות מקרובים שלו שגם אצליהם האשה עובדת עבודה בלתי מקצועית והבעל יושב בכולל והנה אתמול הוציא תביעה חדשה מכיסו, שאני יוציא את חסכונותי מימי ילדותי שחסכתי על ידי עבודות של בייבי סיטינג ושל ספרות פאה נכרית ועוד ועוד ויכוחים על ענינים קטנוניים וקמצנות לא מובנת אני התכוננתי לחתונה עם תקוה ובטחון שמחכה לי אושר ואהבה ואני מצדי נתתי את אהבתי ואת כל כוחותי הרוחניים והנה מה אני מקבלת תמורתם? אכזבה ותסכול. הוא עוד אף פעם לא קנה לי פרחים ולא אמר שום מחמאה על התבשילים ודברי המאפה הנהדרים אשר אני מכניס בהם את כל יכולתי ואהבתי היות שאני מרגישה שעוד מעט ויתפוצץ סבלנותי ולא אוכל להתאפק מלבכות ולצעוק ואולי לברוח.... אני שואלת ממעלתכם איך להגיב, איך להתנהג

"עולה עמו ואינה יורדת"

שלום. אני מלא צער על מה שקורה לכם. אתן תשובה הלכתית, אבל לא זה מה שאת צריכה, וכדלהלן. האשה אינה חייבת לגלות את נכסיה של לפני הנישואין - לבעלה. היא יכולה אפילו להבריח אותם, כלומר לרשום אותם לפני הנישואין על שם אחר, (אביה, או אחיה), ואז לא יחול על זה הכל מה שקנתה אשה קנתה בעלה, והנכסים הללו לא יהיו שלו כלל. האשה גם לא תעבור כל עבירה במקרה זה. אך אשה שהיו לה נכסים בשעת הנישואין, ובעלה ידע מהם, הרי הם הופכים לנכסי מלוג או לנכסי צאן ברזל: כלומר, אם כתבו אותם בכתובה הם נסכי צאן ברזל, ואם לא כתבו - מה שמסתבר שהיה אצלכם שלא פורטו נכסים בכתובה כפי המנהג המקובל היום - הם נכסי מלוג: הקרן שייכת לאשה והבעל רשאי ליהנות מהפירות. אם הדברים שאת רוצה לקנות - הם דברים שהוא חייב לקנות ע"פ ההלכה, כי כל בעל חייב בכל הוצאות אשתו ברמה הקבועה ע"פ ההלכה (הרמה שלו, או הרמה שלה לפני הנישואין, הגבוהה מבין השתיים), אזי הוא אינו יכול לדרוש ממך את הכסף עבור הדברים הללו. ואפילו לך יש כסף ולו אין. אם הדברים שאת רוצה לקנות - הם הוצאות שהוא לא חייב לקנות, הוא יכול לדרוש ממש שהם יצאו מחשבונו. הכלל מה הוא חייב לקנות ומה לא - הוא כפי שאמרו חז"ל "עולה עמו ואינה יורדת". באופן כללי כנראה יש מקום לחייבו בהלכה לתת יותר ממה שנותן אברך רגיל. אך אי אפשר להאריך בכתב על כל הפרטים בזה. עד כאן ההלכה. אבל למעשה לא זה מה שיעזור לך, אלא האוירה הכללית של בעלך אליך: אם הוא רוצה להיות עובד השם, בעל מידות טובות, הוא ישתדל גם מעבר להלכה. אם הוא (ח"ו) רע בטבעו - הוא לא יקיים גם את ההלכה. אינני יודע מה הרקע להתנהגותו: יתכן שהרקע אינו רוע בכלל. אולי הוא יודע שהכסף של אביו לא בא ביושר, או שאביו כועס עליו מאוד על כל פרוטה שהוא לוקח, או שיש להם איזה סכסוך פנימי אחר, או שיש לו איזו השקפה חזקה שלא ליהנות מאחרים; עכ"פ - הפתרון היחידי הוא לחזק את הבית בתורה וביראת שמים, בעבודה על המידות ובבין אדם לחבירו, ואז שאר השאלות יתסדרו. זה פתרון קשה, אבל הוא יסודי, ואת תגלי שבעצם אין פתרון אחר. אליהו בר שלום

יש הרבה פרסומות שמשכנעות בדרכים מסוימות לרכוש מוצר, לפעמים המוצר לא בדיוק מה שרואים , לפעמים האדם ירכוש אותו סתם, יש עוד הרבה פרטים בהלכה של " ולפני עיוור..", ורציתי לדעת האם יש בעיה אמיתית מצד ההלכה והאם יש גדרים לפרסומת , שתוכל להתפרסם בלי להיכשל באיסור. תודה רבה

לא "לפני עור", כי אם "אונאה"

שלום. הנושא של פרסומות לא נכונות אינו לפני עור, אלא אונאה. כלומר הטעיית הצבור. בתורה יש על זה לאו מפורש, "ולא תונו איש את עמיתו". רמאות במסחר היא לאו מהתורה, וגם הטעיית השני נחשבת רמאות. (ישנה הקפדה לא לקחת לעדות קידושין בעלי מסחר, כי מסתמא הם עוברים על לאו זה. עד כדי כך !). חז"ל אמרו לנו פרטים רבים בקשר לזה: כגון שלא לצבוע את המוצר בצבעים יפים מבחוץ ומתחת המצב פחות טוב, וכיוצ"ב. (אם יש לכם שאלה על פרסומת ומוצר מסויים, תפרטו יותר). אולם יש לשים לב, כי ככל שהרמאויות בפרסום הולכות וגדלות, האיסור גם נחלש קצת, כימעתה אנשים יודעים שהפרסומת אינה אמת, והננו מצפים מכל איש נבון שלא יאמין לפרסומת, ויבדוק את הדברים לבדו. מעתה, גם מי שירצה לפרסם רק את האמת, הציבור יפרש אותו פחות (כי כך נעשה טבעם של האנשים: מאחר שהכל מגזימים, ולאמת יורדים קצת, מי שיאמר בדיוק את האמת אנשים יפרשו את המוצר קצת פחות ממה שהוא מפרסם). לכן אין זה איסור גמור. אמנם אחר הכל צריך לדעת שהפרנסה מה', ומי שחושב שעל ידי שירמה קצת בפרסומת יורויח עוד שקל, הוא שוטה גמור. הוא דומה למי שנמצא בתוך הרכבת ודוחף את הספסל מבפנים, ובטוח שעכשיו הרכבת נוסעת יותר מהר.. מי שיודע שבלא"ה הכל מה', לא ישקר כלל !. אליהו בר שלום

שלום רב, ברצוני לשאול האם מותר עפ"י הדת ההלכתית ששם של חתן יהיה כמו השם של האבא של הכלה? אודה לכם מקרב לב על הענותכם. רחלי

אין חובה להקפיד כ"כ, אם עיי"ז מתעכבים הנישואין

תשובה: כתוב בצוואת רבי יהודה החסיד (אות כד): "לא ישא אשה ששמה כשם אמו או שמו כשם חמיו. ואם נשאה ישנה שם האחד, אולי יש תקוה". אבל הרבה פוסקים כתבו ששם הכלה והחמות חמור יותר מאשר שם החתן וחמיו ( שו"ת צמח צדק, ושו"ת דברי חיים, ועוד). יש שאינם מחמירין בצוואת רבי יהודה החסיד כלל, כי אומרים שכיון רק לזרעו אחריו. או שרק אם השמות משולשין (שם החתן וחמיו ואביו שוים). ויש מי שכתב שבכלה וחמותה יש להחמיר אפילו אינם משולשים, ואילו בחתן וחמיו יש להקל אם אינם משולשים. (וכ"כ בתורת חסד מלובלין). ועכ"פ אם יש שינוי כלשהוא, אין להחמיר כלל. כגון שהחותן נקרא בשם 'אברם' והחתן 'אברם', או 'אליעזר' ו'אלעזר', או 'יונתן' ו'יהונתן' וכל כיוצ"ב. אם אין ברירה אחרת, צריך לשנות את השם של אחד מהם, ועדיף את שם החתן. ויתכן שאפשר לשנות זאת אפילו אחרי השידוכין, או אפילו אחרי הנישואין. ויש אומרים שאם החתן וחמיו לא יגורו בעיר אחת אין קפידא. עוד יש אומרים, שאם החתן תלמיד חכם אין קפידא. עוד יש אומרים שאם החם כבר אינו בחיים, אין קפידא. עוד יש אומרים שאם החתן כבר למעלה מגיל עשרים ואינו מוצא שידוך אחר, לא יקפיד בזה. ולמעשה כך יש לנהוג, להחמיר לכתחילה, אבל להתעכב שנים רבות בגלל זה. (ע"ע: שמירת הגוף והנפש להר"א לרנר, סימן קסט).

מה ההבדל בין כשרות למהדרין,גלאט כשר וכשרות של בד"ץ? האם משתמשים ב 3 סוגי הכשרות האלה גם כאשר מדובר בארוחה חלבית?

קצת ערבוב...

בס"ד. יש כאן קצת ערבוב מושגים... "כשרות רגילה" ו"כשרות מהדרין", אלו שמות של סוגי כשרויות. "בד"ץ" זה שם של חברה, כלומר אנשים היושבים ועוסקים במתן הוראות ודיני תורה, וכן גם נתינת הכשרים, והם מנפיקים גם תעודות כשרות: יכולים הם שינפיקו תעודות כשרות רגילה, ויכולים הם שינפיקו תעודת כשרות למהדרין. בדרך כלל, בד"ץ מנפיק תעודת "כשרות למהדרין". ההבדל בין כשרות רגילה לבין כשרות מהדרין, היא בגישה: יש להבין שמוצרי מזון כוללים המון בעיות. ועתה יש להחליט מה עושים: האם עונים על הבעיות לפחות לפי שיטות מסויימות בהלכה, ואז עכ"פ מוציאים לצבור הרחב מגוון גדול של מוצרים, ומצילים מאכילת מזון לא כשר בכלל, או שיש לחפש רק את המיטב, לא להתפשר בעניינים רוחניים, ואע"פ שבגלל זה ירדו כמות המוצרים הכשרים (ובמקרים רחוקות - תרד איכות הטעם), זה עדיף. המון העם - נוקטים בגישה הראשונה, ואליהם מכוונת "כשרות רגילה", צבור החרדים נוקט בגישה השניה - וכלפיהם מיוסדת כשרות המהדרין. מובן שמי שצורך "כשרות מהדרין" אינו מוכן לצרוך מוצרים ב"כשרות רגילה". אין כל הבדל בין מוצרי חלב, בשר, או פרוה לגבי העובדה הנ"ל. הבעיות קיימות בכל המוצרים בשווה, והגישות הנ"ל ותעודות הכשרות - גם כן. בוודאי תשתדלו לאכול בכשרות הכי גבוהה שיש. בהצלחה, ובתיאבון..

אשה שחייה עם גבר שהייתה נשואה לו ושיש להם ילדים הם יתגרשו מבחינה הלכתית וחיים ביחד לשם המשכיות וחיים כמו זוג נשוי רק לא הלכתית האים האשה צריכה או חייבת ללכת למקווה

אוי ואבוי.

אוי ואבוי. זוהי התשובה האמיתית.‏ לגופה של תשובה, יכולנו להשיב את ההלכה כמו שהיא, שבודאי היא צריכה ללכת למקוה, ואין היתר ‏לנגוע באשה נדה, בין שהיא אשתו ובין שאינה אשתו, אם לא נטהרה. חיוב המקוה אינו דווקא בגלל ‏שהיא נשואה לו, אלא הוא בא להוריד את האיסור "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב". אשה נדה, ‏רווקה או פנויה, גם היא אסורה לאיש באיסור זה, שהוא מן התורה.‏ במציאות, פנויות (רווקות, או אלמנות או גרושות) אינן הולכות לטבול, והבלניות גם דוחות אותן, כפי תקנת הריב"ש (לפני 600 שנה), מפני ‏שכל אישות שלא במסגרת נישואין היא "בעילת זנות" (כמבואר בטור אבה"ע סימן כו). א"כ נאמר על ‏דרך משל: אין נותנים "נטילת ידים" ו"ברכת המזון" למי שהולך לאכול טרף.‏ האיש והאשה שבשאלה הינם עבריינים ע"פ תורתינו הקדושה, ולכן מצחיקה השאלה ההלכתית "אם ‏צריך מקוה". אסור לחיות ללא נישואין מסודרים כהלכה. החלומות שיש להם בזה איזה רווח כספי, אינם ‏יותר מחלומות. ה' יתברך, החזק והטוב, הוא מחליט מה יהיה לכל אחד, ואין יש בעולם שיכול לעזור לו ‏או לשנות את החלטתו, חוץ מתיקון המעשים. כמובן שאין הקב"ה זקוק שמישהו יעשה איסור כדי שהוא ‏יוכל לתת לו כסף, או למנוע ממנו איזו בעיה כלכלית...‏ יש למצוא מישהו שירחם על הבעל, וידבר על ליבו לישא את אשתו חזרה כדת משה וישראל (אם אינו ‏כהן). כמו"כ יש למצוא מישהי שאוהבת את האשה, תרחם עליה ותסביר לה שעכשיו אינה אלא כעין ‏שפחה, עובדת בבית ומספקת תאוות האיש שעימה, בלי כל זכויות. היא עלולה להפסיד מאוד, מפני ‏שהיא בוודאי עובדת קשה (ככל אשה), אבל זכויותיה לא מוגנות בשום מקום, (שכיון שאינה רשומה ‏ברבנות כנשואה, ממילא גם לא במשרד הפנים). הדבר יכול לבוא ביטוי במקרים רבים, של הפסד ‏מצידה. יש להפנות את הזוג אל רב במקום מגורם, כדי שידבר על ליבם להניא אותם מהצרה שהם חיים בה. ‏אנחנו מברכים אותם שיזכו לראות את האור, ולשוב אל המסילה הנכונה.‏ אליהו בר שלום

אנחנו אחרי מעבר דירה שישי (אנו נודדים מדירה לדירה)זה שובר אותי, ולוקח ממני את כל הכוחות(הקטן בן 5 חודשים). יש לנו חמישה ילדים ב"ה . בעלי מצפה ממני שאפנה את כל השקיות מהמעבר במהירות ואומר שאם הוא מבקש ממני לעשות זאת אני חייבת מבחינה הלכתית- ושזה אחד מחובות האישה כלפי בעלה. אנאענו לי על שאלתי- מהם חובותי כלפי בעלי?

היא חייבת לעשות. הוא חייב לא לבקש..

שלום. אילו השאלה היתה יבשה, בלי רקע מאחוריה, התשובה היתה פשוטה למדי. אבל הענין הוא שויכוחים ‏כאלה אינם עקרים, אלא יש להם שובל ארוך מלפניהם ומאחריהם, ולכן הטיפול הנכון הוא שיעורי תורה ‏ומוסר, כדי שכל צד ידע להתנהג כראוי.‏ תשובה, יבשה כמות שהיא, היא כדלהלן: האשה חייבת לעשות את כל המלאכות של הבית, יהיו איזה ‏שיהיו, וכן לשרת את בעלה בכל מה שמקובל לשרתו. דבר זה מבואר בטור ובשו"ע אבה"ע סימן פ. ‏כמובן שפינוי שקיות מהמעבר נכלל בחובה זו.‏ אמנם, אם האשה עובדת ומרויחה, יכולה היא שתאמר לבעלה שישכור בכסף שהיא מביאה "עוזרת", ‏שהיא תעשה את המלאכות הקשות שהאשה תבקש ממנה. אשה יכולה להתנות שאינה עובדת בחוץ ‏אא"כ מביאים עוזרת, (ואם לא - אינה חייבת לעבוד בחוץ, בשום מצב!).‏ גם אם האשה אינה עובדת בחוץ ואינה מרויחה, אם יש לבעל כסף פנוי (דבר נדיר היום, בהתחשב ‏בעובדה שכל אחד צריך לחסוך לימים הבאים ולחתונות הילדים. עכ"פ אילו יש לבעל כסף פנוי) - הוא ‏חייב לשכור בזה עוזרת ולהטיל עליה את כל עבודות הבית ואת כל מה שצריך לצרכיו. לאשה נשארים ‏תמיד שלשה מלאכות (בלבד) של חיבה שמוטלות עליה תמיד: להגיש לו את האוכל, להציע לו את ‏המיטה, ולהכין לו את הרחצה. את האשר - תעשה העוזרת.‏ גם אשה שאינה עובדת ואינה מרויחה, וגם לבעלה אין כסף, אם היא חודש אחרי הלידה ומניקה, פטורה ‏מרוב מלאכות הבית, כי הדרך "לשכב במיטה ד' שבועות", כמבואר בנו"כ שם.‏ מי שאינה עומדת בקריטריונים אלו, אם היא חולה - פטורה. אם אינה חולה - חייבת.‏ אמנם: בעל חכם לא ינצל את כוחות אשתו מעל ליכולתה, מסיבה אנוכית פשוטה: הוא יפסיד בסופו של ‏דבר. מי שמקבל אשה בדמות משרתת, המוציאה את השקיות במהירות שהוכתבה על ידו דווקא, ישאר ‏לבסוף עם שבר כלי. מה בצע להרויח כעת רווחים קטנים, ולהפסיד הרבה לאורך זמן? הלא כל בעל ‏זקוק להערצת אשתו, להערכה שלה, לחשי כבוד מצידה. ומה בצע אם יהפך את אשתו לפועלת ‏מדוכאת, וישאר בלי רעיה לחיים? נניח שיעלמו השקיות, אבל גם החן שלו אצלה יעלם.‏ לכן, אע"פ שאם יש לאשה כח, היא אכן חייבת לפנות את השקיות, צריך בעל חכם לחשב היטב כמה ‏הוא משלם על זה, אם לא מחיר יקר מדאי. ברוב הפעמים יגלה שהמחיר שהוא משלם יקר הרבה יותר, ‏מאשר אילו היה מתאפק, או שוכר עוזרת לפנות את השקיות.‏ תשובה זו היא בלי ויתורים למען "שלום בית", אלא הלכתית נטו. אם השאלה המתוארת היא קצה ‏קרחון של הערכה לקויה מבן זוג אחד לשני, אנא התרגלו שניכם לקרוא את המאמרים בירחון "כלים ‏שלובים" היוצא על ידי ינ"ר. הם יעזרו מאוד. בהצלחה.‏ אליהו בר שלום.‏

האם איבוד טבעת נישואים מעיד על מזל רע ומה עלי לעשות , האם אני חייבת לשים טבעת נישואים ?

טבעת "קידושין"...

שלום. איבוד "טבעת נשיואים" אינו מעיד על שום דבר רע. (!). נקודה. הוא מעיד רק שהמאבדת עייפה, ולא התרכזה איפה הונחה הטבעת. הפתרון הוא רק לנוח יותר ולשמוח... מה לעשות עכשיו? ובכן, אחד הטעמים שמקדשים דווקא בטבעת, הוא של ספר החינוך (מצוה תקנ"ב) שכתב שבזה האשה תתן אל ליבה תמיד שהיא מקודשת. כי בדרך כלל - אשה לובשת את התכשיטים שהיא מקבלת. אז לכן, נתפתח מנהג שהאשה מקפידה לענוד את טבעת הקידושין, (עיין אוצר הפוסקים אבה"ע כרך י' עמוד קפא), אבל אין בזה חובה מן ההלכה. בעל שיש לו קצת כסף (ושכל), יקנה לאשתו שוב טבעת קידושין יפה, (בלי שום מעשה קידושין ועדים, אלא רק מתנה גרידא), כדי שהאשה תרגיש שוב, כל הזמן, שהיא כבר מקודשת לאיש, ואינה יכולה להתעסק עם שום אדם בעולם. אגב אין טבעת נישואים (נישואין, בנו"ן סופית), אלא "טבעת קידושין". הטבעת ניתנת לצורך הקידושין ולא לצורך נישואין כלל. טעות הלשון נגרמת מפני שנותנים את טבעת הקידושין - באותו מעמד של טקס הנישואין. לנוח, ולשמוח. אליהו בר שלום

שלום רב, אנחנו נשואים שש שנים ויש לנו ב"ה 4 ילדים (3בנות ובן , שהקטנה בת חצי שנה ) אציין כי אני עובדת מחוץ לבית ורוב הטיפול בילדים נופל עלי כיוון שבעלי עצמאי אז אין לו שעות מוגדרות ,בכל מקרה הוא מלחיץ אותי ואומר שרוצה עוד ילד,לא מבינה הוא עיוור ?טיפש ( סליחה על הביטוי ) מה הוא לא רואה שאני קורסת מהקושי הרב שיש לי מעבר לטיפול עם הילדים גם להחזקה שוטפת של הבית וכו'.דבר שגורם למתח בינינו ולא פעם לרמת הקול ( כמובן שעל יד הילדים). ממש מתוסכלת מימנו כמה שאמרתי לו שזה קשה לי שעדיין לא החלמתי הוא פשוט לא רוצה להבין !!! לא רוצה להביא ילד שיגדל עם אמא עצבנית לא רגוע ולא שלווה רוצה לגדל את הילדים שלי בנחת ובאהבה רבה אך ביגלל המצב שאני נימצאת אין לי אפשרות אני גם ככ נימצאת בלחץ חבל על הזמן!! מה אני יעשה? למה אני צריכה להגיע למצב כזה עם בעלי הוא לא מסוגל להבין . אנא יעצו לי תודה מראש

נא לבקש מהבעל להתקשר.

לגב' הנכבדה שלום. מדור זה הוא מדור הלכה. ועל השאלה ההלכתית שלך "האם האשה משועבדת לבעל להבאת ילדים לעולם", התשובה היבשה היא: אם הבעל עדיין לא קיים מצות פריה ורביה - כן. אם הוא כבר קיים - הדבר תלוי בכמה פרטים. כדי לברר את הפרטים הללו, צריך לשמוע את שני הצדדים, זה בפני זה. אהל אני מציע, לא לערוך "דין תורה", או "שימוע" ביניכם, אלא רק שתבקשי את בעלך שיתקשר לרב, וישאל אם את חייבת להביא כעת עוד ילדים לעולם. אם תחליטי, תוכלי לקבל את הטלפון שלי במשרד ינ"ר. אליהו בר שלום

הנני גרושה ועומדת להנשא לכהן, פתחתי תיק ברבנות ע"מ שיאשרו לנו להנשא בטענה כי הייתי נשואה לגבר עקר (והצגתי מסמך רפואי על כך) ובטענה כי לא היו בינינו כלל יחסי אישות עקב בעיות שהיו לבעלי לשעבר, וגם טיפול שניסינו הקליניקה און לא הצליח, לאחר חודש וחצי קיבלתי תשובה שלילית מבית הדין, ושאלתי היא, בטרם אנשא בצורה רפורמית, האם יש דרך שכן אוכל לקבל הסכמה מבית הדין? האם יש טעם לערער לבית הדין בירושלים? אודה אם תוכל לתת לנו ייעוץ בעניין

כמו חולה סוכר...

שלום. קראתי בכאב את שאלתך. מ"מ ההלכה היא - שאסור לך להנשא לכהן, וההלכה אינה משתנית. איסור כהן וגרושה הוא בין בנישואין (לבד), ובין באישות (לבד): כלומר: 1. כהן אסור לחיות באישות עם גרושה (אפילו ללא נישואין איתה). 2. כהן אסור לישא אשה גרושה אפילו בלי להיות איתה באישות. 3. כמו"כ כהן אסור לישא אשה גרושה, אפי' שבעלה (הראשון) לא חי עמה כלל באישות. ואפילו אם תביא עדים שהיא עדיין בתולה - היא אסורה לכהן (כמבואר בשו"ע אבן העזר סימן ז סוף סעיף יב). ואפילו היתה גרושה רק אחרי קידושין ולא היתה חופה כלל - היא אסורה לכהן (כמבואר בשו"ע שם סימן ו ס"א). הבנים שיוולדו יהיו "חללים". יתירה מכך: אשה שנישאה לחלל נעשית גם היא חללה ותיאסור לכהן מסיבה זו לבד (אפילו אינה גרושה). ואמנם לגבי איסור חללה יש דעות (בפת"ש סי' ז' שם) שאם יש עדים שלא היה אפילו יחוד, רק היתה חופה, ואח"כ נפרדו זה מזה, אינה נקראת גם "חללה". אבל ההלכה אפילו בזה אינה כמותו, אלא שגם בנישואין לבד היא חללה. וכל שכן בשאלתכם שכבר היה יחוד, ואישות ברמה מסויימת. אבל לא צריך לכל זה, כי בלאו הכי מי שנתגרשה מבעלה אסורה בגלל הגט, ואפילו היתה רק מקודשת ולא נשואה, ולא היתה באישות עם המקדש אותה. איסור כהן וגרושה הוא גם לכהן, וגם לאשה. שניהם עוברים באיסור. זהו איסור "לאו". בדיוק כמו אכילת חזיר. אני מניח שאת לא אוכלת חזיר. חלילה. כהן - הינו איש מורם. לכן ה' אסר לו גרושה. (כמבואר בספר החינוך, מצוה רסו). גם אם ירצה הכהן לוותר על דרגתו וכהונתו, ולישא אשה האסורה לו, אינו יכול, (כמו שאמרו בגמרא יבמות פח ע"ב: "וקדשתו - בעל כרחו"). וכשם שמלך אינו מרשה לבניו להתנהג כמי שאינם בני מלך, כך הקב"ה אינו נותן לכהן רשות להתנהג אחרת. וודאי שמעת על הרמב"ם. הוא היה "משכיל ונאור" גם לדעת מי שאינו דתי או חרדי. גם הגויים חושבים כך. ובכן, איזרי אומץ, וקיראי את מה שכתב הרמב"ם (בשו"ת פאר הדור סימן קנ, לשאלת בית דין מעיר אחרת, מה לעשות לכהן וגרושה שהעיזו והחציפו ונישאו זה לזה): "..יחרימו אותם בשמם, ו[את] כל בן ובת ישראל שישא ויתן עמהם ויאכל וישתה וישב עמהם תוך ד' אמות, ומי שיכנס עמהם לשמחה ולאבילות - שיהיה כהם, ומי שישתתף עמהם בחיים ובמות. וחייב לסקול ארונם כשימותו. וקבורתו יהיה בלא צידוק הדין. ולהראות שמחה וששון באבדם.. כי כל מי שיצטרף אל הרשעים וישתתף עמהם בדבר מן הדברים שיכלו אותו מי שיכלו אותם, ויאבד באבדם. ומה נכבד האומר 'סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם'. וכזה ראוי לנו אנחנו השומעים לקול ה', שנפריש ונבדיל כל הקמים ועוברים על מצוה ממצותיו, ולא נניח בינינו וביניהם שיתוף ולא שייכות בשום ענין ובשום פנים, עד שישובו להשי"ת. וכשישובו יגרשנה, ויבואו שניהם לבית דין וילקה כל אחד מהם מכת מרדות, וישבע כל אחד מהם בספר תורה המקודש שלא ישובו לעשות כמעשה הזה לעולם ולא ישא נשים בעבירה לעולם, ויתודו את עוונם ברבים כמו שמרו ברבים, אח"כ תתירו להם את החרם אשר אסרתם, ותכתבו לנו בזה כדי שנתיר מה שאסרנוהו, ואחר שנתיר לכם אזי יהיה לכם מותר לדבר עמהם ולהתחבר אליהם ויצטרפו בכלל ישראל.. ואם יתמידו במרים ומיאנו לקחת מוסר, תודיעונו זה, כדי שיצאו הפתיחין עליהם [ב]עיירות הקרובות והרחוקות, ותחדשו עוד עליהם את החרם ברבים אם לא ישובו, כי לא יתכן להתרשל בכמו המעשה הרע הגדול הזה, והוא להרים יד במרי ולכפור במשה רבינו ובתורתו התמימה בגלוי בפרהסיא, ונתעלם מזה. וחלילה לנו שנסביר פנים בזה, או שנפחד משום אדם, או נעשה לכבודו. אבל תחלצו ההשגחה להעביר הדין בהם על מה שעשו, ויאררום הקהל כולם בקשר אחד, ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם. ובעל הרחמים ארך אפים מורה חטאים בדרך יחזירם למוטב ויורה אותם דרך ישרה". עד כאן לשונו. חושבני שהדברים מספיק ברורים כמה הדבר חמור. לסיום, כמה מילים על נוסח השאלה שכתבת, שאת פונה בנסיון אחרון "לפני שתנשאי אצל רפורמים". אני רוצה לשאול: ואז מה? השם יתברך יפחד? יברח? יפסיק להנהיג את העולם? יפסיק להיות החזק והשולט בכל ועושה בעולם כרצונו? האלקים שמנהיג את כל העולם, גם את החזקים וגם את החלשים, ונותן לך לנשום כל רגע ורגע, כולל בשניה זו ממש, נבהל בדיוק מהאיום של "אלך לרפורמים"?. יש לו פסוק בתורה (דברים ל יט): "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ: החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים - למען תחיה אתה וזרעך, לאהבה את ה' אלהיך, לשמוע בקולו ולדבקה בו". כך ה' כתב בתורה שלו, והוא מקיים את התורה שלו, ובגדול ממש. רבים כבר ניסו, והם עדות חיה שהקב"ה הוא חזק מכל. גם את רוצה להיות נסיון כזה? נמשול משל: אם יש חולה סוכר חמור, שהרופא מזהיר כי אכילת עוגה מתוקה תגרום לו לאיבוד ההכרה. בני ביתו והקרובים לו מונעים אותו, אבל הוא צווח: אם לא תתנו לי - אלך לקונדיטוריה שימכרו לי, ואוכל ואהנה... מי הטובים באמת, הקרובים שלו - המונעים ממנו, או המוכר בחנות המספק לו את תאוותו - ורוצח אותו ?. ואם החולה לא מבין "למה" אסור לו לאכול עוגה שהוא אוהב. זה משנה? עלינו להפנים כי יש דברים בלתי ניתנים להשגה בחיים. מי שחלה בלב, למרות רצונו - עליו להפנים שמה שהיה לא יהיה עוד לעולם. לא יוכל יותר לעסוק בפעילות מואצת, וכיוצ"ב. מי שהיא גרושה, עליה להפנים שלעולם לא תוכל עוד להיום קשורה לכהן, לא בנישואין, ולא באישות. דיני התורה הם מציאות, ואין מציאות חזקה יותר. יפה שעה אחת קודם, להודיע לאותו כהן שדרכיכם נפרדות, לעולם. כך תחסכי ממך וממנו עגמת נפש מרובה. וזכרי כי יש נשים טובות אחרות בשבילו, ויש אנשים טובים אחרים בשבילך. צריך להפנים שמה שבלתי אפשרי - בלתי אפשרי. זכרי עוד, כי ה' הגדול בשמים - יודע להחזיר אותך אליו, במגוון דרכים וצורות. הצורה הכי טובה ונעימה - היא פשוט לשמוע בקולו. הרפורמים אינם(!) אפשרות נוספת של התורה. הם פשוט ליצנים. יש להם דת אחרת, של תערובת יהדות - נצרות - וגיבובים אווילים פרטיים שלהם. בשום אופן, הם אינם צורה של היהדות. (הם צרה של היהדות). כשהולכים אל הרפורמים, לא בורחים מה'. הוא נמצא בכל מקום. מאוד מקווה, שהשכל יגבר על הרגש. אחרי שתעמדי בנסיון ותעשי את מה שאת צריכה לעשות (הודעה מהירה של ניתוק יחסים מוחלט), תרגישי את הסיפוק והשלמות, שכמותם לא חוית אף פעם. אליהו בר שלום

שלום וברכה, יישר כוח על תשובותיו הנפלאות של הרב. יש לי בעיה קצת אינטימית ועל מנת לשמור על צניעות האתר וכבודו אנסה לכתוב מלמעלה. אני יודעת שגם לפי ההלכה על הבעל לרצות ולפייס את אשתו בדברים טרם מעשה. ואני מניחה בדעתי הפשוטה שאם כך היא ההלכה אז כך הוא מבנה נפשה של האשה והיא צריכה את הריצוי והפיוס בדברים על מנת שתוכל להגיע למעשה. עד כאן הכל טוב הבעיה היא שבעלי אינו מבין זאת. למרות שהוא קיבל הדרכה והוא ברוך ה' אחד שיודע הלכות ובכל זאת... הכל טכני 1.. 2... 3... וקשה לי מאוד עם כך. פעם כשניהלנו שיחה פתוחה שנבעה מיוזמתו (הוא ראה שאין לו שיתוף פעולה) הסברתי לו למה אני מצפה וכו. זה עזר לפעם וחצי וזה הכל. קשה לי להיות מה שאני לא ו"לשחק אותה" זה מכעיס אותי שאני בכלל צריכה לעשות את זה. כך אני צוברת כעסים פנימיים ומיותר לציין שזה פוגם באיכות התקשורת שלנו. יש איזשהו מתח באוויר והוא "לא מבין מדוע..." או שאולי לא רוצה להבין? בעלי אדם פגיע מאוד ואם אזום מעצמי את השיחה ואומר לו מה מפריע לי אין לי ספק שהוא יפגע מאוד ויחשוב שאיני מעוניינת בקרבתו שהרי הוא כן - עובדה ש.... קיוויתי שמתוך התנהגותי הקרה הוא יחבר אחד ועוד אחד ויקשר זאת עם השיחה שהייתה לנו בה פירטתי מדוע התנהגותי כזו אך נתבדיתי והתאכזבתי פעם אחרי פעם.

אם רוצים באמת – משיגים !

שלום. אין דבר (נורמאלי), שלא ניתן להשגה. אבל זה תלוי בעומק הרצון של המבקש להשיג את אותו דבר, ובעומק הבטחון שלו שאכן הוא רוצה את זה. הרצון הוא כלי מקרין. ורצון בעוצמה – הוא כלי מקרין בעוצמה. כשהבעל "רואה בעוצמה" שאשתו רוצה משהו – הוא יימס בפני הרצון הזה. אך כאשר יש בפני הבעל אשה רככוכית, שלא ברור לה מה היא רוצה, הוא פשוט לא יפנים שכואב לצד השני, וכי עליו לעשות משהו. צריך כמובן להתחיל בדרך הרגילה, והיא הדיבור. אין כלי נחמד (וקדוש!) בעולם כמו הדיבור. זה צריך להיות בשעות המיוחדות, וצריך לספר לו שהגמרא והשולחן ערוך פסקו את זה להלכה, ושזה חובת הבעל, ושבי"ד מקבל תביעות גירושין בגלל זה, כי חיסרון בזה – פוגע בטבע האשה!. התורה (בראשית ב כד) אמרה "אחד", והכוונה לאחד ממש, על כל המשתמע. ההמשך, כמו כל הדברים בעולם, צריך להיות תפילה לה', שיעזור ושזה יהיה. אם יהיה ברור "באמת" לבעל כי אשתו כאובה מהדבר הזה, ושאשתו אוהבת אותו "באמת", זה יהיה! אליהו בר שלום

מה שאני הולכת לשאול הוא קצת קשה אבל אני ממש לא יודעת למי לפנות, אני חוזרת בתשובה, ובעבר עברתי הפלה... אני ממש מתביישת בזה ואני לא יודעת איך לכפר על כך, אני מפחדת שה' יעניש אותי (למרות שאני יודעת שזה מגיע לי...) בעתיד עם ילדיי שיהיו לי בעז"ה או במשהו אחר שאני אפילו מפחדת לחשוב... התחלתי לקחת איתי תהילים בכיס ולקרוא בכל זמן שיש באוטובוס במשרד בבית ובימי שבת אני מנסה לסיים עם משפחתי (אימי אחים שלי ובעלי לעתיד) ספר תהילים שלם... אני קוראת כל ערב שיר השירים ודואגת להתפלל כל בוקר ולפני השינה. אני והחבר שלי מתכוונים להתחתן בזמן הקרוב אנחנו רק עושים סידורים אחרונים, גם הוא חוזר בתשובה, הוא הולך לשיעורים ותודה לאל מתחזק ומחזק אותי...

העינים נמצאות קדימה ולא אחורה !

שלום. במצב הנוכחי, ערב חתונה, צריך לחשוב על העתיד ולא על העבר. ה' יתברך שם לנו את שתי העינים קדימה, ולא אחת מלפנים ואחת מאחור (היה יותר טוב, לא?, נוכל לראות גם מאחורינו!).. כדי ללמד: מסתכלים קדימה. לראות מה הולך מאחור – גורם תסכול ומקשה על החיים. אל תקראי שיר השירים בלילה, כי לא כ"כ טוב לקרוא תנ"ך בלילה (אחרי השקיעה). עדיף לקרוא ביום. ועדיף תהילים מאשר שיר השירים, כל יום – את היום שלו (התהילים מחולקים לחמישה ימים). כעת אל תתעסקי הרבה במחשבות הללו (למרות שהן נכונות: רצח – זו עבירה נוראה!), רק תתני צדקה ככל יכולתך לאגודת "אפרת", העוסקת בהצלת נערות ישראל מביצוע הפלה. אולם אחרי החתונה, כאשר יהיו לך ילדים טובים משלך "ותעמדי על הרגלים", קחי לך איזה אתגר וחלום, להצטרף בעתיד לאגודת אפרת, ולשכנע ולסייע לנשים ונערות במצב דומה, שלא תעשינה עבירה זו. כעת – הפנים אל החתונה (במהרה! לא להשתהות!), ומזל טוב. אליהו בר שלום

שמי מאיר בן 34 רווק שייך למשפחת כהונה. כשלוש שנים אני נמצא במערכת יחסים עם גויה לאחרונה התגלה לי שהיא בהריון בשבוע הרביעי. מיותר לציין שגם במקרה והיא מתגיירת אין באפשרותי להינשא לה. ברצוני לדעת האם ההלכה מתירה לעשות הפלה לילד שעתיד להיות גוי?

חלילה!!

חלילה אסור לעשות הפלה. אין זה משנה שהילד הוא גוי. הפלה היא רצח, ורצח אסור גם בגוי. אגב, אין כל עניין לגייר את הילד. הוא גוי, ויוכל להישאר כזה כל ימי חייו. אין שום מצווה להפוך גוי ליהודי. גם אם תגייר את הילד, על פי דין תורה אין ייחוס לבן שנולד מגויה אל אביו היהודי (כמבואר בגמרא יבמות דף פב: "בנך הבא מהגויה אינו קרוי בנך") אם אם הילד הגר הזה יתחתן, לא יכתבו בכתובה שלו שהוא הבן שלך אלא שהוא "בן אברהם אבינו". תזכור שבכל פעם שאתה עם הגויה זהו איסור מהתורה כמו לא תרצח, לא תגנוב. אם תרצה לדעת את חומרת העניין עיין נא בתשובה לשואלת "אלך להינשא אצל הרפורמים". אני מאוד מקווה שיהיה לך כוח לעשות את מה שאתה צריך לעשות. אליהו בר שלום להרחבת הדברים נבאר, כי האיסור של הפלה בגוי, יותר חמור מהאיסור בישראל. כי גוי (=בן נח) חייב על הפלה כרציחת אדם גדול ממש, היינו חייב מיתה בידי אדם. ואילו ישראל שהפיל עובר, שהוא ג"כ עוון נורא, חייב אמנם מיתה בידי שמים, אבל לא בידי אדם, שזה עונש חמור יותר. וכמבואר זה ברמב"ם (פ"ט מהל' מלכים ה"ד). הסיבה שהתורה החמירה יותר גבי בן נח העושה הפלה, היא מפני שהם חשודים על רציחה, ורצתה התורה למנוע שלא יהיו רציחות כאלו אצלם. (וכמבואר בשו"ת שואל ומשיב מהדורא חמישאה סימן י). כמובן גם לרופא יהודי אסור לבצע בה את ההפלה, מפני שהוא מכשיל את האמא (הגויה) באיסור חיוב מיתה, ובעוון "שופך דם האדם באדם – דמו ישפך" (בראשית ט ו), ואמרו חז"ל (במס' סנהדרין נז:) "איזהו אדם שבאדם – זהו עובר במעי אמו". (עוד חומרות יש בגוי ההורג - יחסית לישראל ההורג: עיין באור שמח פ"ב מהלכות רוצח, שיש ללמוד זאת מדוד המלך, שהרג את הגר העמלקי על שהרג את שאול, והנה שאול המלך כבר נפל על החנית והיה גוסס, ובכל אופן כיון שקירב את מיתתו, הגוי נהרג על זה. עוד עיין בס' נר למאור סימן כד, ובחידושי הגרי"ז הלוי עה"ת בראשית כג, שנתקשו איך השליך ראובן את יוסף לבור, והא אף אם ימות רק ע,י גרמא, אצל בן נח נהרג על זה, כמבואר ברמב"ם הנ"ל. משא"כ בישראל אינו נהרג כשהרג רק בגמרא או כשהרג גוסס. והסיבה כנ"ל, שהוצרכה התורה למנוע מאוד את הגוי מהריגה).

רוצה לשאול אם אישה יכולה לקרוא תהילים ולהתפלל גם כשהיא נידה

מותר!

הדבר מבואר כבר בגמרא מסכת ברכות (דף כ"ב ע"א): "תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר, אין דברי תורה מקבלים טומאה". הגאונים, הראשונים והאחרונים נדרשו כבר לנשוא תפיה וברכת המזון בשעה שהאשה בימי המחזור, והעלו ה שאחד שאין לה להמנע משום דבר תורה ותפילה בימים אלו. (רק.. לבית הקברות לא כדאי להכנס בימים אלו). הרחבה בנושא זה יש ב: שו"ת ציץ אליעזר (של הגרא"י וולדינברג זצ"ל) חלק י סימן ח, ושו"ת יחוה דעת (של הגר"ע יוסף שליט"א) חלק ג סימן ח. אליהו בר שלום

אם אישה נישאה לבחור מסוים והיא התאלמנה ממנו או התגרשה ממנו - האם מותר לה במצב כזה להינשא לאביו החורג? האב החורג הוא זה שגידל את הבן אך הוא לא אביו הביולוגי. ידוע לי שלאב הביולוגי אסור בשום מקרה להינשא לכלתו. מה לגבי אב חורג? האם אז הדין הוא שונה?

מותר

מותר. דיני נישואין עם חורגים הם כדלהלן: אסור לאיש לישא את אמו החורגת (כלומר: אשת אביו) ולא את בתו החורגת (כלומר את בת אשתו מבעל קודם). אולם אמו של אשת אביו (שאינה אם אמו), מותרת. כמו"כ בן חורג מותר באשת אביו בחורג (שאינה אשת אמו). כל הדברים הללו כתובים בשו"ע אבן העזר סי' טז ס"ב. ובהרחבה נוספת: בספר הנישואין כהלכתן פרק ב אות קסז ואילך. יש לשים לב, ששאלת השואלת אינה על "אב חורג", כי אם על אב מאמץ. כלומר באופן שאין כל קשר דם בין האב ובין הבן. (אסור להנשא לאב חורג, כלומר לבעל אמו. אבל פה השאלה היא על "אב מגדל", שבטעות נקרא היום "אב חורג") ובכן: מותר לאב מאמץ המגדל בת בתוך ביתו, לישא אותה לאשה, ואין חוששין שיאמרו שהאב נושא את ביתו. וכן מבואר בספר שבעים תמרים (סימן לה), שאפילו להסוברים שאסור לאח ואחות חורגים להנשא, משום מראית העין (ספר חסידים סי' תעז, כמו"כ אם הוחזקו כבנים אם המגדלים נאמנים לומר שאינן בנים אלא מאומצים, וכמבואר בשו"ע אבה"ע סי' יט ס"א), מ"מ באב מגדל ובת מאומצת, אין איסור זה. והסברא ברורה, דהכל מבינים שאב אינו נושא את ביתו, ובוודאי היא רק מאומצת אצלו. ובכן, כיון שאין איסור עצמי להנשא לאב המגבל, וגם האב המגדל אינו אביו של הבחור שעמו נישאה אותה אתה, מותר לה להנשא גם לאב המגדל הלז. אליהו בר שלום

אני בת 41 רווקה. לפני 12 שנה קידש אותי הבוס שלי שהוא היה נשוי וזאת ליד הסגן שלו. הוא הוציא את הטבעת שהייתה לי ביד ואיתה הוא קידש אותי בנוסח המקובל ואני הזזתי את היד כאות לאי הסכמה אבל הוא הצליח לענוד לי את הטבעת בקצה האצבע. עוד פעם קרה מיקרה דומה לפני כשנתיים החבר שלי שהיה גרוש והיום הינו נשוי מצא טבעת נישואין ברחוב והיינו אני והוא לבד בחדר שלו ואז הוא אמר לי הרי את מקודשת לי, ולא ענד לי את הטבעת ואני אמרתי לו תפסיק עם זה. הרב שלי אמר לי לפתוח תיק בבית הדין על מנת לקבל גירושין לחומרה. אני מאוד חוששת מזה ומבקש מהרב שיפסוק לי בנושא מה לעשות. אם הרב צריך לברר עוד פרטים יכול לחזור אלי לנייד 054-5566309 תודה מארש

זהו הדבר הנכון ביותר

הדבר הנכון ביותר הוא כמו שאמר לך הרב, לפנות לבית הדין. הוא המוסמך להחליט על המעמד האישי, מה שמקנה לך ביטחון בתשובה שתקבלי, ואיש לא יוכל לערער עליה. לא נראה שבית הדין יצטרך לפסוק כאן גט כלל, אפילו לא לחומרא. כי כדי שיחולו קידושין צריך: טבעת מקנת כספו של הבעל, שני עדים כשרים, והסכמת האשה. בשאלותייך חסרים כל שלשת הדברים, ולכן לא מסתבר שביה"ד יפסוק על גט כלל. מ"מ, כדאי לך שתהיה לך תשובה מודפסת ומוסמכת מטעם בית הדין, ואז איש לא יוכל לערער על זה. הדיינים הינם אנשים חכמים ונעימים, ואין שום פחד ללכת אליהם. בכל מקרה - להשאר ספק אשת איש זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות. וגם אם תצטרכי להיות גרושה, זה עדיף מלהינשא שוב בתור אשת איש. ח"ו. אליהו בר שלום

אם אישה נישאה לבחור מסוים והיא התאלמנה ממנו או התגרשה ממנו - האם מותר לה במצב כזה להינשא לאביו החורג? האב החורג הוא זה שגידל את הבן אך הוא לא אביו הביולוגי. ידוע לי שלאב הביולוגי אסור בשום מקרה להינשא לכלתו. מה לגבי אב חורג? האם אז הדין הוא שונה?

הוספה

השואלת שבה והודיעה כי המגדל היה נשוי לאמו של הבחור שהיא (השואלת) היתה נשואה לו, ורוצה לדעת אם גם במקרה כזה מותר. ובכן אעפ"כ מותר!. היא איפוא מבקשת להינשא לבעל אם בעלה הקודם. כלומר: לחמיה החורג (ארי מות בעלה). כלומר: האיש נושא את כלת אשתו (אחרי מות בעלה). אולם רק אשת בנו אסורה לאדם, ואפילו בנו זה אינו משאתו אלא מאשת איש והוא ממזר. (וכמבואר בחינוך מצוה רא). כמו"כ בת אשתו (מבעל אחר) אסורה לו מהתורה. אבל לכלת אשתו אין לו כל קשר, והיא מותרת לו. דבר זה מבואר בבמסכת יבמות כא ע"א, ונפסק להלכה בשו"ע אבה"ע סימן טו סעיף כא. אליהו בר שלום

בס"ד. שלום רב! רציתי לדעת מה קורה לעניין גירושין כאשר משנים שם והוא לא מופיע בכתובה (שינוי השם נעשה לאחר החתונה).מה בנוגע לזכויות האישה? . מה קורה אם הבעל שינה את שמו? תודה רבה.

שינוי השם אינו קשור לזכויות...

איש או אשה ששינו את שמם לאחר הנישואין, כותבים להם בגט את השם הנכון הקיים בשעת הגט. "השם הנכון" - זו מערכת שלמה של הלכות, אשר בית הדין יודע אותה היטב ויכתוב את השם באופן שהגט יהיה מועיל. אין כל בעיה בכך שבכתובה היה שם אחר, כי הכתובה אומרת מה היה בשעת הנישואין, ואז אכן השם הכתוב היה נכון, ואילו הגט מדבר על שעת הגירושין, והשם הכתוב בו צריך להיות נכון בשעת הגירושין. מי ששינה את שמו, זכויותיו או חובותיו לא משתנים כלל, ואין לכך שום השלכה לענין זה. (וה"ה למי ששינתה את שמה). אליהו בר שלום.

האם בני זוג שבגדו אחד בשני מחוייבים להתגרש?

אוי ואבוי.

אשה שחיתה עם איש אחר בהיותה נשואה, אם בעלה ישראל – כשהיה זה מרצונה, ואם בעלה כהן – אפילו אם היה זה לאונסה, נאסרת על בעלה. הפועל היוצא מזה הוא שחובה עליהם להתגרש, כי אסור להם לחיות יחד. לעומת הנ"ל, איש שחי עם אשה אחרת בהיותו נשוי, ברצון או באונס, אינו נאסר על אשתו, ולכן הם אינם חייבים להתגרש. (אע"פ שהמעשה מכוער, רע, זול ואסור, וגם ראוי לכל גינוי. מ"מ הוא אינו עוצר נסיון של חיים חדשים יחדיו עם אשתו, אם היא מעוניינת בכך). ההבדל בין הדינים הנ"ל נובע ממה שמהתורה מותר לאיש לישא שתי נשים, אבל אשה אסורה להנשא לשני אנשים. הסיבה להבדל זה כלולה בשיעורים שהננו מוסרים באיגוד ינ"ר בארוכה, וכן גם בספרנו "משפט הכתובה". רצוני לציין, כי המילה "בגידה" היא השאלה של הדור שלנו למעשים אסורים מסויימים. צריך לדעת כי ההלכה אינה כפופה לסלנג המשתנה בכל דור, ומהות הצורה האוסרת, היא דווקא הצורה המבוארת בהלכה. מקום יפה זה אינו יפה לבאר פרטים אלו, ולכן אם השאלה היא למעשה (ולא רק תאורתית) – יש לשאול באופן אישי. אליהו בר שלום.

שלום וברכה, רציתי לשאול - זוג שהיה נשוי והתגרש. האשה היתה לאחר הגירושין עם מישהו אחר - היא לא נישאה לו אבל היתה איתו בקשר ומתברר שזה היה קשר קרוב. כיום הזוג מעוניין לחזור ולהינשא בשנית הבעל לא כהן - האם אפשר? בתודה, דורית.

אפשר.

ההלכה היא כך (מבוארת בשו"ע אבן העזר סימן י, ובלבוש שם): המגרש את אשתו, ונשאת או נתקדשה לאחר, וגרשה גם השני או מת, אסורה לחזור לראשון, שכך כתוב בתורה [דברים כד, ב - ג] "..וכתב לה ספר כריתות וגו' ויצאה מביתו והיתה לאיש אחר,, לא יוכל בעלה הראשון אשר שילחה לשוב לקחתה". אבל אם לא נישאה או נתקדשה לאחר, אלא רק חיתה עמו (אחרי גירושיה מבעלה!), אינה נאסרת לחזור אליו. אותו הדבר בכון ההפוך, אם רק חיתה עם אדם (בלי קידושין), ואח"כ נישאה לבעל ראשון ונתגרשה ממנו, רשאית להנשא שוב לזה שחיתה עמו בעבר (לפני נישואיה עם הבעל). כלומר: רק נישואין אחר נישואין, נישואין לבעל שני אחר נישואין לבעל ראשון, הם האוסרים לחזור לבעל הראשון. בשאלה התשובה היא אפוא שמותר לחזור ולהנשא לבעל הראשון. אין כמובן כל הצדקה שבעולם לאיסור (בפני עצמו) שעשתה האשה, בחיים משותפים שלא במסגרת נישוואין, עם אדם זר, אף שהיא לאחר גירושיה מבעלה הראשון. אליהו בר שלום א ', מדכתיב והיתה לאיש אחר משמע אפילו לא נשאת אלא נתקדשה, דהויה לשון קדושין הוא כמו שיתבאר בעזה"י בהלכות קדושין [סי' כו ס"ד]. ודוקא נשאת או נתקדשה לאחר אסורה לחזור לו, דהויה ואישות כתיב בה, הויה דכתיב והיתה לאיש אחר, אישות דכתיב או ימות האיש האחרון וגו', אבל אם זנתה אחר הגירושין מותרת לחזור לראשון. וכן אם לא היתה נשואה או מקודשת לראשון אלא זינתה עמו אפילו היתה מיוחדת לו, ונתקדשה לאחר וגירשה מותרת לחזור לראשון, דכתיב [דברים שם] כי יקח איש אשה וגו' ובעלה ושנאה וכתב לה ספר כריתות וגו' לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה משמע שהיתה אשה לראשון על ידי לקוחין דהיינו קדושין, דכי יקח פירושו יקדש כמו שיתבאר בהלכות קדושין בעזה"י [שם], ועליה קאי לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה וגו', אבל אם לא היתה לראשון לאשה על ידי קדושין מותרת לשוב לבעלה וגו'

אני נטורופת מוסמך, ז"א עברתי הכשרה של 5 שנים לימוד ברפואה טבעית, רשום באיגוד מקצוע, איגוד הנטורופתיים, וכן מופיע ברשימה של מועצת ההסמכה הארצית הלשכה למקצועות בריאות משלימים. נושא הרפואה המשלימה בארץ היום עובר תהליך שעבר כבר במדינות אחרות כמו אנגליה, וארצות הברית, שם חלק מהמקצועות קבלו אישורים של משרד הבריאות דבר שנראה כבר באופק כאן בארץ. יש לציין שיש חלק לא מבוטל של אבחונים ו/או מחלות שהרפואה המשלימה נותנת מענה הולם. לעצם השאלה, האם גבר שהוא אדם ששומר תורה ומצוות, כאשר מגיעה אליו אשה לאבחון או טיפול שיש בו מגע (לא במקומות המכוסים אלה בכפות רגליים ו/או ידיים) האם מותר למטפל, לטפל או לאבחן את האשה או לשלוח אותה למטפלת? מה התשובה גם במקרה שהמטפל הוא מקצועי והאשה מבקשת דווקה אותו? אשמח לתשובה מלאה בברכה אורי

לצערנו, הרפואה החלופית עדיין אינה רפואה רגילה.

לאורי. שאלה זו דורשת שתי תשובות: א, אם מותר לרופא לנגוע באשה לצורך הרפואה. ב, אם רפואה אלטרנטיבית דינה כרפואה רגילה. נתחיל בשאלה השניה, כי היא המפתח בסוגיא זו: הכלל בכל התורה, אפילו לגבי פיקוח נפש, שהולכים אחרי הרוב. לכן אם רוב הרופאים אומרים שיש לחלל שבת או שאין לחלל שבת, שיש לצום ביום הכפורים או שאין לצום, הולכים אחרי הרוב - למרות התנגדות המיעוט. גם בענייננו יש לזכור שרוב הרופאים בעולם אינם דוגלים ברפואה האלטרנטיבית, אלא רק בזו הקובנציונלית. אדרבא: הם טוענים כי הרופאים האלטרנטיביים אינם עוברים הכשרות מדעיות מוכחות, והריפויים והסיפורים סביב ההצלחות שלהם אינם מתועדים מדעית כראוי. כמו"כ מבחינה עובדתית – רוב משרדי הבריאות בעולם אינם מממנים רפואה כזו, והסיבה מפני שאינה מכירים בה. כל מי שדיבר עם פרופ' גדול ישמע דברי זלזול על הריפוי החילופי, ואמירות בסגנון "הם מרפאים רק את מי שהוא בריא..". לאחרונה משום פרסומאים וכתבות עתונאיות, כמו גם אוירת דעת הקהל של נהירה אחר שיטות ריפוי עתיקות ומיסטיות, מפחדות קופות החולים מאיבוד לקוחות, מה גם שהרפואה הקובנציונלית אכן אינה נותנת רפואה בכל המקרים וזה גורם לצבור הנבוך לרצות כל רפואה אחרת שתהיה, נוצר לחץ, ולכן מאשרות הקופות רפואה חלופית קטנה זו או אחרת בסל הרפואות שלהן. מ"מ לעולם אין זה במקום רפואה קונבנציונלית מקובלת. משרדי הבריאות בעולם אינם מאשרים טיפולים אלו, אלא אם יש ח"כ או שדולה שעושה עבור רפואה פלונית את יחסי הצבור המתאימים. בנוסף לכך שהרפואה המקובלת היא ה"הרוב", עלינו לזכור כי יש איסור לרפאות בלי "רשות בית דין". וכתב ערוך השולחן (יור"ד סי' שלו) שאישור המדינה הוא מקביל לאישור בי"ד, מחמת שעל הרופא לעבור הכשרה ובדיקות רבות, והוא עומד תחת הפחד שאם יטעה – יפורסם ותישלל ממנו התעודה. מרפא חילופי אינו מקבל תעודת רופא מטעם משרד הבריאות, והוא אינו מפחד על איבוד תעודתו והעמדה לדין במקרה של טעות. התעודות שיש למרפאים אלו הם תעודות של עצמם. ז"א ארגון אנשים העובד בעניינים אלו, נותן תעודות כפי הכללים שקבע לעצמו, אבל אין זו תעודה ממשלתית של משרד הבריאות. למרפא כזה גם אין עליו פיקוח וביקורת אם הוא נוהג כראוי לפי תורת הרפואה הזו עצמה. גם אין יכולת לוודא כ"כ שלא נכנסים בין מרפאים אלו שרלטנים ורמאים, ולכן לא ברור הכח הרפואי של רפואה זו, וההיתר ההלכתי לסמוך עליה, עכ"פ במקרה של עמדה סותרת לרפואה קונבנציונלית. אמנם למרות זאת מי שרוצה ללכת דווקא למרפא חלופי, הוא רשאי, אם הוא מרגיש נחת רוח רק מרפואה זו. כי כלל גדול אמר לנו החכם מכל אדם (משלי פרק יח פסוק יד) "רוח איש יכלכל מחלהו", ואדם מתרפא – "במה שהוא מאמין שהוא יתרפא". אך אין לעבור לצורך זה על שום איסור ! גם ברפואה הרגילה יש איסור ליגע באשה, אם לא במקום פיקוח נפש. מרן השו"ע (יור"ד סי' קצה סי"ז) החמיר בזה יותר מאשר שאר פוסקי האשכנז, המתירים במקרה הדחק (כשאין רופאה) אפילו שאין זה פקוח נפש, כיון שנגיעה זו אינה דרך חיבה. כמובן איפוא, שאיש לא יתיר זאת לרפואה חלופית, שאינה מבטיחה ריפוי באותה רמה שהרפואה המקובלת מבטיחה. בנוסף, עיין להפוסקים (שו"ת אגרות משה יור"ד ח"ב סימן קלז ד"ה והנה, ויור"ד ח"ג סימן נד ד"ה הנה פשוט, ושו"ת מנחת יצחק ח"ז סימן עג, ושו"ת ציץ אליעזר חי"ט סימן לב שאלה ב, ועוד) שהחמירו מאוד בטיפול אשה אצל רופא, מחמת הדיבורים והנגיעות המיותרות הבאים עקב כך. וק"ו שאין למרפא ברפואה בלתי בטוחה לנגוע לנשים, כשאפשר להתרפא אצל רופא קובנציונלי בלי להגיע לכך. אמנם, רופא ברפואה חלופית כנ"ל, היודע ומאמין בוודאות שיש בידו רפואה שהרפואה המקובלת אינה נותנת לה פתרון, (כגון אבחונים מוקדמים וכו'), רשאי לקבל אשה לטיפול, יחד עם בעלה ובלי נגיעה, באופן שישמור היטב על גדרי הצניעות. ואדרבא אם יכול הוא לעזור (לא כרופא, אלא כעזרה לזולת) במה שהרפואה אינה יכולה לעזור, ראוי שיעשה כן. מיהו ישמור על הצניעות מאוד, כמו שספרה הגמרא על "אבא אומנא", (במסכת תענית כא ע"ב) שהיה מקבל דרישת שלום מן השמים בכל יום, עבור צניעותו הרבה בעניינים אלו. אני משער שתשובה זו תקומם את המרפאים החילופיים, המאמינים באמת ברפואה שבידם. אולם הננו האמונים על כללי ההלכה, איננו יכולים לקבל רפואה כזו, שרובו המכריע של המדע הרפואי בעולם מזלזל בה, (עובדתית, למבקש האמת באמת), כפתרון רפואי שיש בו כח לדחות איזו הלכה. אליהו בר שלום

נשאלתי על ידי כלה טריה,טבעת הנישואין גרמה לה לאלרגיה,ונפיחותבאצבעה היא פנתה לצורף שממנו בעלה רכש את הטבעת והוא הציע לה להחליף את הטבעת משום שהטבעת הישנה יש בה חומר שהיא רגישה אליו,השאלה היא האם יכולה האישה להחליף את הטבעת ? האם הבעל צריך לאמר משהו?

כרצונכם.

אין חובה כלל לענוד את טבעת הקידושין במשך החיים. הקידושין מתקיימים בזה שהאשה לא התנגדה ולא השליכה מידה את הטבעת ברגע הראשון שאחר נתינתה תחת החופה. לנשים טובות ישנה הנהגה טובה, לענוד תמיד את הטבעת (היא קרויה משום מה טבעת נישואין, למרות שהיא טבעת קידושין), כדי להזכר ולהזכיר לכל שהן נשואות, ורשות בעליהן עליהן. (עי' המקור באוצה"פ כרך י עמוד קפא). אך אין בזה כל חובה, וכל אשה מחזיקה עם טבעת הנישואין תקופת מה - ואח"כ קונה (יותר נכון : מקבלת מבעלה!), חדשה ומהודרת כרצונה. שיהיה למזל טוב. אליהו בר שלום

האם אני זכאית למזונות אישה במידה והתחתנתי ע"י רב בקנדה לאזרח קנדי יהודי וכרגע אני בארץ ורוצה להתגרש? במילים אחרות - האם מזונות אישה הינם דבר הנקבע בחוק העולמי על פי הרבנות ? בעלי טוען שעצם היותי בארץ והוא בקנדה אני לא זכאית למזונות אישה - הוא טוען שהחוקים בארץ לא תופסים בקנדה ?? האם זה נכון?. חשוב לי לציין שהייתי נשואה 8 חודשים ועזבתי ללא ילדים כמובן וחזרתי לארץ , בעלי מסרב לתת לי גט ורוצה לנקום בי על כך שאינני רוצה להיות איתו . כיצד אתם יכולים לעזור לי בסוגייה זו? האם ניתן להתיר אישה נשואה בכח מגבר המסרב לתת גט ?

מזונות לאשה - כשהיא בבית בעלה

סליחה על האיחור בתשובה. לא הייתי בארץ.‏ אין זה משנה איפה נערכו הנישואין, אם הם נערכו כדת משה וישראל, התורה מחייבת את הבעל ‏במזונות אשתו. ‏ הענין הוא שאת לא נמצאת בבית, ואז יכול הבעל לטעון "אני זן אותך רק כשאת אצלי". במקרה ‏כזה צריך לדעת למה את לא אצלו. אני מבין שאת תטעני שהוא מציק לך וכיוצ"ב, אבל מנגד גם ‏הוא יטען עלייך טענות, ואז בי"ד צריך להכריע אם אכן רק טענותייך צודקות, ומותר לך לברוח ‏ממנו. אם אכן יוחלט כך, - הוא חייב במזונותייך בכל מקום בעולם.‏ המשפט בשאלה "החוקים בארץ לא תופסים בקנדה", לא מובן כלל. חוק התורה תופס בכל מקום ‏שהוא. חוק התורה והפרטים במקרה שלך, נמצאים בשולחן ערוך אבן העזר (סימן ע סעיף יב. בסוף ‏התשובה יש העתקה של סעיף זה). ‏ לשאלה: האם ניתן להתיר אישה נשואה בכח מגבר המסרב לתת גט? ובכן התשובה ההיא בדרך ‏כלל "לא". בעל מגרש רק לרצונו ולא בעל כורחו. יש מקרים קיצוניים שביה"ד כופה באמצעים ‏עקיפים על הבעל לתת גט, וכיון שאיני יודע מה המקרה שלך, ויש להניח שאינו קיצוני באופן מיוחד ‏כל כך - לא תוכלי לקבל גט בלי הסכמת הבעל.‏ אליהו בר שלום.‏ שו"ע אבה"ע סי' ע סי"ב: ‏ האשה שיצאה מבית בעלה והלכה לבית אחר, אם באה מחמת טענה שהוא בשכונה שיוציאו עליה ‏שם רע וכיוצא בזה, חייב לזונה שם אם תבעה מזונות. אבל אם לא תבעה, מחלה על מזונות ‏דלשעבר. הג"ה: וה"ה אם היתה לה קטטה עם בעלה ולא מתדר לה עמו, והמניעה ממנו, ולותה ‏למזונות, צריך לשלם. אבל אם המניעה ממנה, א"צ לשלם, דאין האיש חייב במזונות אשתו אלא ‏כשהיא עמו (מרדכי פ"ב דייני גזירות וכ"כ הב"י בשם הריטב"א). ודוקא שבעלה בעיר, אבל אין ‏בעלה בעיר אין נפקותא אם הלכה לבית אביה; ואם משום מלאכות הבית, אם היתה חולה פשיטא ‏דחייב, דחולה לאו בת מלאכה היא; ואם אינה חולה, מנכה לה ממזונותיה כפי מה שצריך לשכור ‏מי שעושה לו המלאכות קטנות שבבית, אבל אינה מפסדת משום זה מזונותיה, רק מחמת מעשה ‏ידיה אם בת מלאכה היא (כל זה בב"י סימן ע"ז בשם תשובת הרשב"א).‏

מה דעת הרב על אשה שמכל סיבה שהיא כועסת על בעלה ולא כל כך רוצה להיות אתו והיא נעתרת לבעלה שבא אליה אך ורק מתוך השיקול שהיא מרחמת עליו ולא רוצה לגרום לו להגיע לידי חטא. היא מרגישה כאילו שהיא נותנת לו להשתמש בה כמפלט.

להיעתר לכתחילה !

אין ספק שזו מצוה. כתוב בגמרא(יבמות סג.) שאפילו אשה רעה יש לה שבח במה שסוף כל סוף בעלה ניצל מהחטא. אמנם יש לסייג את הדברים: אם באותו הזמן דעתו על אחרת, ואת משמשת רק המכשיר להרהורים האסורים, אז כיון שהוא עושה איסור, כמפורש בשו"ע אור"ח (סימן רמ ס"ב), אינך צריכה לסייע לו, אלא: לדבר איתו. לא חייבים לחיות "בדיעבד". אפשר לחיות לכתחילה. כלומר לסרב לבעל במשך איזה דקות, עד שתתפתח שיחה שבה האשה תבקש מבעלה "תרגיע אותי". מובן שאיני יכול לפרט ברבים יותר. וכן מובן שתשובה זו היא כללית, ואם הענין נמצא ביעוץ רבני והיועץ מצא לנכון לרגל התקדמות הייעוץ לומר אחרת בסיפור מסויים זה, אז כנראה שהוא צודק. אליהו בר שלום

שלום לכבוד הרב אני מסייעת לבעלות תשובה ולנשים שאינן דתיות בתהליך ההתזקות שלהן. לאחרונה נתקלתי באשה שזנתה ובגדה. הכוונה היא לבגידה גמורה בצורה הכי רחוקה וחמורה שיכולה להיות. בעלה אינו יודע. מה עליה לעשות הרי ידוע לי שאשה כזו אסורה לבעלה ואסורה לגבר איתו זנתה. מלבד ההדרכה לחדול ממנהג גרוע זה מה עלי לומר לה לעשות - מבחינה הלכתית? יישר כוח ותודה.

בינתיים - כלום !

מי שבגדה ובעלה אינו יודע מכך, הוא לא עובר כל עבירה כשיהיה עמה. גם אם ידע מכך - אם לא יאמין לה, הוא לא יעבור שום עבירה. לכן בינתיים אין לומר לבעל כלום, ובנתיים המצב הוא: כשבעלה דורש - היא חייבת , ולה עצמה - אסור ליזום כלום. זה מה שניתן לענות ברשות הרבים, ולפרטי הלכה נוספים לגבי העתיד אפשר לפנות ישירות. אליהו בר שלום

שלום רב, ותודה על כל העזרה שעזרתם לי עד עכשיו, יש לי שאלה ע"מ שאוכל להוריד ספק מליבי, שמעתי כי אדם שמתגייר מחוייב לכל ההלכות ואם לא קיים אחת מהן נחשב לו כאילו לא התגייר, האם הדבר נכון? ואם כן מה לגבי גיור ספק? אשמח לתשובה, ושוב תודה על כל העזרה מירב דיעי...

לא. זה לא נכון.

אדם שהתגייר חייב בכל המצוות ככל יהודי. אולם אחרי שקיבל על עצמו עול מצוות, גם אם אינו שומר אותם, הוא יהודי לכל דבר, ויש לו שכר ועונש כמו לכל יהודי. מה ששמעת הוא דבר אחר: מי שהתגייר שלא על מנת לשמור את המצוות, רק קיים חלק מהמצות תקופה קצרה למראית עין עד שיאשרו לו את הגיור, ותיכף אחרי זה זנח את היהדות, אז הגייור שלו בטל. אבל מי שהתגייר על מנת לשמור את המצות, ושמר אותם איזה זמן, אפילו אח"כ חדל לשומרן, הרי הוא ככל יהודי חילוני (לצערינו), שיש עליו עונש ב"מ, אבל הוא נשאר יהודי. בגיור ספק הדבר קצת שונה, כי סו"ס יתכן שהוא היה כבר יהודי לפני כן, ולכן יש להחמיר עליו כשני הצדדים: גם להחשיבו יהודי ולאסור עליו כל האסור ליהודי, וגם להתייחס אליו שמא הוא גוי, אם הגיור שלו לא תפס מאחר שלא נתכוין מלכתחילה לקבל עול מצוות באמת. אליהו בר שלום

כבוד הרב/נים.... :-) אני וחבר שלי חוזרים בתשובה אנחנו גרים ביחד מזה שנה וזה מאוד מפריע לנו לגור ביחד ללא חתונה! אנחנו ממש ממהרים להתחתן אבל בגלל שההליכים ברבנות לוקחים יותר מידי זמן (אנחנו כבר כחצי שנה בהליכים ועדיין לא התקדמנו לשום מקום) בגלל שהוא מארגנטינה ואין לו את התעודת נישואין של הוריו (משום שלא התחתנו ברבנות בארגנטינה) הדבר לוקח יותר מידי זמן. אבל בארגנטינה המשפחה גרה בקהילה היהודית, בקורדובה, ורב הקהילה מכיר את האמא ויכול לעזור בהליכים ולהעיד עליו שהוא אכן יהודי ולמהר את הבקשה. אנחנו חושבים ללכת להתחתן שם על מנת שזה יהייה מהיר. רציתי לשאול אם מבחינת ההלכה ישנה בעיה? למרות שאנחנו נעשה את כל התהליך כמו בארץ ,כלומר ברבנות מול רב, פשוט שם זה יהייה מהיר יותר מכיוון ששם מכירים אותו (ולי יש את התעודת נישואין של הוריי) אשמח לתשובתכם! ותודה על כל העזרה!!

להתחתן איפה שיותר מהר !

אין כל הבדל בין נישואין הנערכים בארץ כדת משה וישראל, לאלו הנערכים בחו"ל. (רק לילד שנותר בארץ ישראל - יש מעלה על ילד שנולד בחו"ל, כאמור בתהילים "ולציון יאמר.. ואיש יולד בה). ובכן: ... איפה שתינשאו יותר מהר - שם עליכם להתחתן, כדת משה וישראל. אגב, אני לא מקבל את נתוני השאלה ש"ברבנות זה לוקח יותר מדאי זמן". הרבנות עושה את עבודתה מצויין. אני מניח שחסרים פרטים בשאלה, האם הבעל כהן, האם יש עליו ספיקות יהדות, ועוד. זה שהרבנות רוצה לחקור ולברר הרבה - טוב היא עושה. אם יש רבנות בחו"ל שיודעת את העניינים ואינה צריכה לברר - תינשאו שם. אם מעוניינים בידיעה נוספת בקשר לארגנטינה, אפשר לפנות אלי: 052-7653444, בשעות 9/10 בבוקר. מזל טוב. אליהו בר שלום.

שלום רב, אני ובעלי נישואים שנתיים ויש לנו ילדה בת שנה וחודשיים, אני חוזרת בתשובה ממוצא חצי תימני ובעלי מרוקאי. אנו גרים במרכז הארץ אצל אימי מכיוון שאנו מתחילים לבנות בית ובעלי במקור מטבריה. בעלי איש קבע המשרת בצפון הארץ ומגיע הביתה בערך פעמיים שלוש בשבוע. הבעיה שלי איתו מתחלקת לשניים: 1. בזמן הלידה הוא היה נוכח, ואני מאד התנגדתי, אני מרגישה שמאז הוא לא מעריך אותי, מזלזל בי, לא מכבד, ונדמה לפעמים שאני לא מעניינת אותו. הוא הפסיק לפרגן, מעניין אותו רק העבודה, מיותר לציין שהוא כלל לא עוזר בבית וגם לא עם הילדה. אני עושה הכל בבית, הוא מגיע בלילה כמו פרזיט, זורק את הכביסה, מבקש אוכל (הוא לא יודע לקחת לבד) עובד עוד קצת דרך הטלפון והולך לישון וכמובן נוחר בלילה ולא נותן לישון. ואפילו לא קם בלילה לילדה והוא טוען שהוא לא חייב לעזור כי אני לא עובדת (מחפשת עבודה, אני אחרי ניתוח מעיים). 2. אנחנו נוסעים למשפחה של בעלי כל שבת שלישית ובחגים בפסח וראש השנה כי אני חוזרת בתשובה והמשפחה שלי חילונית. (כל פעם שאנחנו נוסעים לסבתא שלו (שם אנו עושים שבתות עם האמא) אנחנו חוזרים ברוגז. המנטליות שלנו כל כך שונה. אמא שלו התלוננה לבעלי פעם למה שכחתי את הטיטול של הילדה בפח אשפה בחדר ושאני לא עוזרת, אחרי מריבה מאד גדולה ושיחה עם בעלי (אחרי שקרה לי מסריחה) ועם אמא שלו אמרתי ששכחתי לזרוק את הטיטול בפח השכונתי וזה לא סוף העולם, אני בחורה מאד מאד נקיה ומסודרת חונכתי לעבודה קשה ועזרה לזולת. ואני כל כך עוזרת שאני שם שפשוט לא האמנתי (פשוט אמא שלו כל כך עצלנית). השבת הם רצו לתת לילדה לשתות ערק ואני אמרתי שלא יעיזו ואחרי שסובבתי את הגב סבתא שלו נתנה לה לגימה ואני כל כך כעסתי ואמרתי שהילדה מקבלת נורופן (משכך כאבים) בגלל השיניים ואיזה מין דבר זה להביא לילדה בת שנה לשתות ערק??? ולמה אני אוויר, שאם אמרתי לא להביא לה אז לא מביאים, והכי מעצבן שלבעלי אין עמוד שידרה לצאת כנגד משפחתו ולהגן עליי ועל הילדה. הוא היה נוכח לכל וידע האנחנו נריב על זה, העיקר לרצות את משפחתו. אני היום לא מתקשרת ורמזתי לחמותי שאני לא מעוניינת בטלפונים שלה מכיוון שכשהיא הייתה מתקשרת ולא יכולתי לענות בהרבה מצבים כי הילדה הייתה תינוקת והייתי גרה לבד בצפת רחוק מכולם וטיפלתי בה לבד, אז או שההיתי מקלחת אותה או ישנה או מאכילה וכו' היא הייתה מתלוננת אצל בעלי שאני כל הזמן לא עונה לה. ואז היינו רבים בגללה. זהו , מצטערת על הסיפור הארוך אבל גם זה עזר לי קצת להוריד מהלב. אנחנו היום נמצאים במצב שאני כבר מוכנה לוותר על בעלי ועל הנישואים ( אני עדיין אוהבת אותו) כדיי לא לראות את המשפחה שלו, אני גם ככה כל הזמן לבד ומגדלת את הילדה לבד, אז אני לא חושבת שיהיה לי קשה להסתדר. בכל מקרה בעלי אמר שהוא לא מוכן לוותר עלינו והוא היום מגיע ורוצה שנדבר. נקווה לבשורות טובות ואשמח לקבל קצת עזרה בתודה מראש

שינוי כיוון

אינני יועץ נישואין. אבל אוכל לומר לכם שאתם לא חיים לפי השקפת התורה. כאשר חיים כדי ליהנות, והבן זוג הוא אחד נוסף מאלו שצריכים לגרום לנו הנאה, אז מאוד מהר מתברר שהיתה כאן טעות, בן הזוג השני הוא לא מתכוין להנאה, האכזבה מתורגמת לזלזול בשני, ומכאן - זה עובר השפלה, ריב, אולי מכות, ו...גירושין. התורה מלמדת אותנו אחרת. כשאדם הראשון היה לבד מלאכי השרת היו צולים לו בשר. הוא היה אז בפיסגת ההנאה, מצד ה"לקבל". והקב"ה אמר שלא טוב לאדם להיות לבד, כי לא טוב רק "לקבל". להיות אנוכי. האדם נברא במטרה לעבד את האישיות שלו. יש לאדם משימה כבדה לעבד את עצמו עצמו במשך החיים, ואחד מהכלים הכי חזקים שה' נתן לשם כך - הוא הבן זוג.