הרה"ג אליהו בר שלום, רב העיר בת ים | מרכז י.נ.ר ללימודי נישואין ומשפחה
מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 02/05/2025 ד' אייר תשפ"ה
הרה"ג אליהו בר שלום

הרה"ג אליהו בר שלום, רב העיר בת ים

קורות חיים בקצרה

קבלת קהל

  1. ההבדל שבין ה"כתובה" ובין "חוק יחסי ממון" האזרחי הרה"ג אליהו בר שלום,
  2. ויכוחים בין בני זוג הרה"ג אליהו בר שלום,
  3. ויכוחי בני זוג בעניין לבוש הרה"ג אליהו בר שלום,
  4. יחסי ממון בין בעל לאשה הרה"ג אליהו בר שלום,
  5. יכולת בעל למנוע את אשתו מהליכה למקומות מסויימים הרה"ג אליהו בר שלום,
  6. יכולת בעל לחייב את אשתו לטפח את המראה שלה הרה"ג אליהו בר שלום,
  7. דרישות הבעל בנושאי מזון הרה"ג אליהו בר שלום,
  8. הוצאות הבית הרה"ג אליהו בר שלום,
  9. יכולת הבעל במניעת שימוש בטלפון סלולארי הרה"ג אליהו בר שלום,
  10. מניעת שיעורי תורה והליכה לאירועים הרה"ג אליהו בר שלום,
  11. מניעת חברות הרה"ג אליהו בר שלום,
  12. מחוייבות האשה לעמידה בדרישות הבעל הרה"ג אליהו בר שלום,
  13. בעל ההחלטה בעניין שידוך הרה"ג אליהו בר שלום,
  14. האם לבעל יש זכות להורות לאשתו באיזה מנהג לנהוג? הרה"ג אליהו בר שלום,
  15. רוחניות הבעל על חשבון הגשמיות של האשה הרה"ג אליהו בר שלום,
  16. לבייש את אשתו כדי שתלך בדרך הישר הרה"ג אליהו בר שלום,
  17. חיוב בכבוד האשה הרה"ג אליהו בר שלום,
  18. חיוב האשה לכבד את הבעל אחרי שאינם ביחד הרה"ג אליהו בר שלום,
  19. שווי מאתיים זוז בימינו הרה"ג אליהו בר שלום,
  20. הכתובה – כאמצעי לחץ להתנהגות טובה של בני הזוג הרה"ג אליהו בר שלום,
  21. תשלום כתובה ומקח טעות – למי שלא שמרה על עצמה לפני הנישואין הרה"ג אליהו בר שלום,
  22. כפית גט מפני עקרות הרה"ג אליהו בר שלום,
  23. להיפטר מהכעס הרה"ג אליהו בר שלום,
  24. שואל ומשיב הרה"ג אליהו בר שלום,
  25. היי יהודית הרה"ג אליהו בר שלום,
  26. נישואי כהן לגרושה הרה"ג אליהו בר שלום,
  27. בן או בת הרה"ג אליהו בר שלום,
  28. חינוך לדרך, לא רק למעשים הרה"ג אליהו בר שלום,
  29. מרבין בשמחה הרה"ג אליהו בר שלום,
  30. משיב כהלכה: מתחשק לי להיפרד מבעלי הרה"ג אליהו בר שלום,
  31. דף חדש הרה"ג אליהו בר שלום,

בעניין מניעת הריון

מהו האמצעי הטוב ביותר מבחינה הלכתית למניעת הריון?האם נרות זה בסדר?

תשובה זו אינה ניתנת בפרהסיה !

איגוד ינ"ר הוא איגוד רבני, המנהל את כל פעולותיו כפי ההלכה. ממידת הצניעות היא שלא לשאול או להשיב שאלות כאלו בפרהסיה. תוכלי לפנות באופן אישי אל רב מורה הוראה, המכיר את בני הזוג, (הפניה בהסכמת הבעל). אוכל לומר עכ"פ כי אין תשובה אחידה לשאלה זו, והדבר תלוי בסיבה שבגללה זקוקים לשאלה הנ"ל. בברכת הצלחה.

בגידה

הנני נשואה+2 בנות (בת 3 ובת חצי שנה) לפני כחצי שנה נודע לי כי בעלי בגד בי ויתרה מכך יש לו רומן עם משהיא שהוא מאוהב בה עד היום ניסיתי לבלוע את הצפרדע הענקית הזאת ולפנות ליעוץ אך היעוץ לא עזר מכיון שהוא היתקשה להפרד מחברתו ולכן לא עשה שום מאמץ לשיקום יחסנו המשכנו ביעוץ והגענו למסקנה שכדאי לקחת פסק זמן אחד מהשניה אך מכיון שיש ילדים הוא מגיע כל יום ורואה אותם וישן אצל אחותו וכנראה אצל חברתו למרות שמכחיש האם לדעתך עלי לפתח תיק כרגע בבית משפט לדיני משפחה או להמתין עד למסקנותיו לאחר פסק הזמן? יש לציין שכל רכושינו נשאר בבית והוא לוקח עימו רק בגדים.

התורה היא התרופה הכי טובה.

לאדם ללא תורה ויראת שמים, אין יכולת וכלים להתנתק מתאוות חזקות שלו. וכך הודיעו לנו רבותינו בגמרא (קידושין דף ל ע"ב): "בראתי יצר הרע - בראתי לו תורה תבלין". הוסיף על זה המסילת ישרים: "ופשוט שאם הבורא לא ברא ליצר הרע כי אם תרופה זו, שאין שום תרופה כי אם התורה". לכן, הפתרון היסודי אינו מסתפק בדרכים שהם קוסמטיות וחיצוניות, כמו שיחות גישור, אלא לגרום לו ללכת לשעורי תורה ולהתחבר לרבנים יראי שמים שידריכו אותו בחיים, ואז אהבת התורה תתפוס אותו בעוצמה רבה, ותהיה תחליף חזק וגבוה לאהבה הנמוכה והזולה שנפל אליה כעת. אם אינו מסכים לשום חיבור עם התורה, תפעילי את כוחות רוחניים: תחזקי אצלך את הצניעות והתפילה, שמירת הלשון והימנעות מכעס, וזה ישטוף אתו. אם (ושוב: אם!) הכל כבר קיים, אזי הכתובת היא בית הדין הרבני. (ולא: בית דין לענייני משפחה. אנחנו נוהגים ע"פ ההלכה בלבד!). שם צריך לפתוח תיק "שלום בית" ולחילופין "גירושין", והתביעה לביה"ד צריכה להיות לחייב את הבעל לעזוב את אותה רשעה המנהלת קשר עם בעל נשוי, או לחילופין - לחייבו לתת גט וכתובה, הואיל ואין אשה יכולה לדור עם בעל הנותן עיניו באחרת. ה' יעזור שליבו ישוב אל אשתו כבראשונה.

יעוץ נישואין

האם מותר לי להתייעץ עם יועץ נישואין בתחום אישי גם ללא ידיעת בעלי?

תלוי על מה מתייעצים !

התשובה תתחלק בין דברים הנוגעים לאשה לבד, לבין דברים הנוגעים לאשה ולבעל יחד. (לתשומת לב: רוב מוחלט של הדברים הם מהסוג השני !). דהיינו: דברים הנוגעים רק לאשה (כגון פצע שיש לה ברגל והבעל לא רואהו, קושי שיש לה להכין לבעלה ארוחה, ובעלה אינו חש בכך, וכיוצ"ב), מותר לאשה לקבל יעוץ בלי לשאול אותו. ואדרבא: הגמרא מזהירה את האשה שלא תראה לבעלה מומים שיש לה, כדי שלא תתגנה עליו (שבת קמ ע"ב). מסברא יש לומר, שהדבר הוא בין במומי הגוף ובין במומי האופי, ואם האשה יכולה ללמוד איך להסתירם או איך להסתדר איתם באופן שהדבר לא יפריע לבעלה, ע"י קבלת יעוץ, מותר לה, וטוב תעשה. (כמובן, כשאין היא לוקחת מבעלה כסף ללא רשותו לצורך כך, וכמובן - כאשר היעוץ הוא אשה מול אשה, ולא מול איש שאז יש שאלת צניעות). אך ברוב השאלות, הנוגעות לאיש ולאשה, היעוץ לא יהיה מדוייק בלי הצד השני, כי כיון שחסרה ליועץ את תגובת הבעל על הצורה שהאשה מציגה ביעוץ, הרי זה כחולה המציג רק חלק מהנתונים, שהטיפול שיקבל הוא שגוי, ואולי אף מזיק. מכל מקום, אם המצב הוא חריף, באופן שהבעל אינו מוכן ללכת ליעוץ בשום אופן, והאשה רוצה לשאול איך עליה להתנהג במצבים אלו ואלו עם בעלה, אזי: 1. תודיע לבעלה שהיא הולכת ליעוץ, בימים ושעות אלו ואלו, אצל אשה פלונית, (או: אצל אדם פלוני, כשאין ברירה אחרת ונושא הצניעות נשמר). 2. ביעוץ, מותר לה לספר דברים שאינם כרוכים באיסור גילוי סוד, או בסיפור לשון הרע, ובתנאי שתקפיד להודיע שיש כאן בעל שאינו מוכן לבוא ליעוץ, ותספר בדיוק ככל הניתן את תגובת בעלה למה שהיא מציגה ביעוץ. 3. אם סיפור הדברים כרוך בסיפור דבר גנאי על הבעל, אז אנחנו צריכים להבטיח שיש כאן "לשון הרע לתועלת", ומתקיימים שבעת התנאים האמורים בספר חפץ חיים. (הלכות לשון הרע כלל י אות. ולשה"ר לתועלת מותר גם אם הוא תועלת של עצמו, כמבואר שם מסעיף יא והלאה). 4. אם סיפור הדברים כרוך בגילוי סוד של בעלה, עליה להמנע מכך בכל תוקף. ["איסור גילוי סוד" כתוב בגמרא מס' יומא דף ד ע"ב]. אמנם, כאשר אין כל דרך לקבל עזרה מלבד לגלות סוד של בעלה, על האשה להתקשר לרב מורה הוראה ולהציג את כל הנתונים, והוא יורה לה אם מותר לגלות בשעת היעוץ את הפרט הלזה. (עיין חפץ חיים, הל' לשוה"ר כלל ט אות ו, והל' רכילות כלל ח אות ה, שם נראה דכמו שלשה"ר לתועלת מותר, כן הוא גם באיסור גילוי סוד. ובפרט שבכלל ב במ"ח ס"ק כז משמע שאיסור גילוי סוד הוא פחות מרכילות. ויתירה מכך, מבואר שם בהל' רכילות כלל ו אות י, דאפילו "מלשינות" לתועלת מותר. ונראה איפוא דכ"ש גילוי סוד). 5. בדרך כלל, ככל שהרמה התורנית של היועץ/ת תעלה, ההיתר יהיה גדול יותר, כי הוא יודע מה אסור לו לשמוע שלא בנוכחות הבעל, ומה אסור לו להאמין עכ"פ. וגם כאשר לא ייעץ כלום, מ"מ יתכוין רק להיתר האמור בחפץ חיים (לשה"ר כלל י הגה"ה כ) של דאגה בלב איש ישיחנה, וירגיע בכך את האשה.

בעיות כלכליות

בעיות רבות בין בני זוג נסובות על רקע בעיות כלכליות הנובעות מחוסר ידע לניהול נכון של משק הבית. ברצוננו להרכיב קורס התמחות בנושא זה שייועד למנחי נישואין משפחה, יועצי נישואין רבניים ושאר אנשי המקצוע העוסקים בתחום, וכן אנשים מהציבור הרחב. אשמח לשמוע את חוות דעתכם על הרלבנטיות של הנושא להנחיית וייעוץ נישואין, האם יש בעלי מקצוע בתחום הכלכלה שאתם מכירים? הצעות לרעיונות, נושאים וכל דבר יתקבלו בברכה.

אליהו בר שלום

התשובה אינה לפרסום ציבורי. בוודאי זהו קורס נצרך, ובתנאי שיהיה על פי ההלכה. כלומר מה "ההלכה אומרת" איך מחלקים את הנטל הכלכלי, ומה מוטל על מי. אגב, בשיעורים שאני אומר בקורס מנחות משפחה, אני מדבר על כך בשני שיעורים שלמים. יחסי הממון והחובות המונויות של האיש והאשה - הלא הם מפורטים בשטר הכתובה. בהצלחה

כתובה

כמה הוא ערך הכתובה היום ?

הכתובה מתחלקת לעיקר ותוספת, ולמנהג אשכנזים וספרדים

השאלה כל כך טובה, עד שהיא ראויה למאמר בפני עצמו. תוכל לראות, דני, ברשימת המאמרים, את שאלתך. בקיצור דע כי: עיקר הכתובה, הוא המינימום שחז"ל חייבו כל בעל, לפצותאת אשתו במקרה של גירושין. סכום זה הוא 200 זוז, והיה מקביל בזמן חז"ל לשיעור מחיה של שנה. כיון שיש מחלוקת אם הכתובה מוערכת בכסף של תורה או בכסף של רבנן, יש הבדל גם איך מחשבים את שיעור הכתובה: לדעת השו"ע (אבה"ע סי' סו ס"ג) שהכתובה מוערכת בכסף דרבנן, שיעורה הוא "4800 פרוטות", שהם 260 ש"ח (אדר תשס"ז), ולהרמ"א, הם "38,400 פרוטות", שהם כהיום 2100 ש"ח. לדעת הר"מ פיינשטיין זלה"ה, כיון ששיעור הכתובה הוא שיעור מחיה לשנה, אין לפחות היום מתשלום 12,000 דולר, שהוא שיעור מחייה ממוצע לאשה לבדה במשך שנה. עוד פרטים - על התוספת (דולרים או "זקוקים"), ועל דרכי החישוב, תוכל לראות במאמר המדובר.

אבדה הכתובה

נסענו אחרי החתונה לבית ואיש לא יודע איפה הכתובה, מה עושים?

יש לעשות "כתובה דאירכסא"

אסור לאדם לשהות עם אשתו בלי כתובה. אם הכתובה אבדה בליל החתונה ממש, אפשר לכתוב כתובה חדשה, זהה בדיוק לכתובה הראשונה, עם אותו תאריך ממש. אולם אם כבר עבר התאריך, אזי יש לכתוב כתובה בנוסח חדש, הנקרא "כתובה חילוף כתובה דאירכסא" (=שנאבדה). כדי לכתוב כתובה כזו - תצטרך לפנות לרבנים הבקיאים בדבר. עד שתפנה אל הבקיאים, אתה צריך "לייחד לאשתך מטלטלין", כלומר לקחת איזה שעון או חפץ שיש בו את שווי הכתובה, ולתת אותו לאשה באופן שיהיה תחת ידה לבד, והוא ישמש לפרעון הכתובה אם יצטרך הדבר. אם אתה ספרדי, אזי יש קולא נוספת להשו"ע, אם עשו קנין בפני עדים, לשהות למשך איזה זמן בלי הכתובה. דבר זה אינו מחוור כ"כ, ולכן עדיף לייחד מטלטלין. בפרטים אלו הארכנו בספרנו "משפט הכתובה".

התרת אירוסין

שלום רב, ביטלתי חתונה שלושה שבועות לפני המועד. ברצוני לדעת האם עליי לעשות התרת אירוסין ואם כן אז איך עושים זאת ? תודה

לא "התרה", אלא "מחילה".

שלום. אין מושג כזה "התרת אירוסין", ולא ניתן לעשותו. אסביר: מה שעשית עד עכשיו הוא "שידוכין" בלבד. לא אירוסין. המושג "אירוסין" למסיבת שידוכין (שעשיתם), בטעות יסודו, ומקור הטעות הוא, ש"אירוסין" בלשון התורה הם "קידושין" בלשון חז"ל. ובזמן חז"ל (ועד לפני 1000 שנה) היו עושים את השידוכין והקידושין ביחד (ואז זה באמת היה "אירוסין"), והנישואין היו במרחק של כשנה. הסיבה: הבת היתה צעירה, זקוקה עדיין לבית הוריה, מאידך כל מי שרצה בת איכותית היה ממהר להשתדך עמה, ואף לקדש אותה - כדי שתהיה אשת איש. (בזמנינו אסור עוד לעשות כך, מפני שאשת איש המסתובבת שנה בלי בעלה היא תקלה לרבים. לכן בזמנינו עושים "שידוכין" לבד, ואח"כ אירוסין ונישואין ביחד). "שידוכין" זו מסיבת הבטחת נישואין. "אירוסין" כלומר "קידושין", אי אפשר להתיר. רק "גט או מיתת הבעל מתיר את המקודשת להנשא לאחרים. אולם שידוכין שאינם אלא הבטחה, אע"פ שאסור להפר הבטחה שלא מטעם מוצדק, מ"מ המפר/ה הבטחה אינה אסורה עדיין להנשא לאחר. "הבטחת נישואין" היא הבטחה חמורה. ישנו "חרם" על המפר הבטחת נישואין. משמעות ה"חרם" הוא עונשים או נזקים שיכולים לבוא ח"ו על המפר, שלא בצדק. איני יודע מה סיבת ביטול השידוכין, והדבר משמעותי מאוד לתשובה. איני יודע גם אם השואלת ספרדיה או אשכנזיה, והדבר משמעותי לענין קנס שיכול להיות מוטל על המבטלת. איני יודע גם אם היה "שטר שידוכין" או לא, והדבר משמעותי להלכות נוספות. העצה הטובה ביותר היא: לגרום שהצד השני ימחל, בפה מלא, ובלב שלם, על הצער שנגרם עקב פיצוץ השידוכין, ואז בעז"ה אל יאונה כל רע. אמן. אליהו בר שלום

ילדים

אני נשוי כבר למעלה מ 18 שנה יש לי 8 ילדים. לדעתי קיימתי את המצווה פריה ורביה השאלה האם מותר לי למנוע את עצמי מלהביא עוד ילדים לעולם.

הנושא אינו "פרו ורבו", אלא קיום העולם.

שלום לישראל. נכון, כבר קיימת פרו ורבו, אם יש לך בן אחת ובת אחת. המצוה או ההשקפה להביא עוד ילדים אינה קשורה למצות פריה ורביה, אלא למצוות ישוב העולם בעובדי ה': כל זמן שיש לאדם כח, הוא צריך לעסטוק במצוה זו. הדבר כתוב בפסוק "ולערב - אל תנח ידך". כדי לא לעסוק במצוה זו, ישנם היתרים די קלים. (מצב גופני או נפשי, של האיש (האב) או של האשה (האם); אולם הבעיה החמורה יותר היא איך מסדירים שלא יהיה פריה ורביה - בלי לעבור על ההלכה. בעיה זו חמורה לאין ערוך מממצות 'ולערב' הנז', ובשבילה צריך להתייעץ עם הרב באופן אישי, כל אחד לפי מצבו, כדי לראות מהי הדרך שבה ניתן לו להמשיך אם אשתו בלי להביא ילדים לעולם. הדרכה כזו אינה יכולה להנתן באינטרנט. שלום ברכה וטובה, אליהו בר שלום

הבהרה

שלום רב, תחילה תודה על תשובתך. ביטלתי את חתונתי עקב התערבות בילתי פוסקת של הורי החתן וחוסר כבוד שלהם כלפי וכלפי משפחתי. דוגמא : אמו אף ציינה חודש לפני החתונה שהיא לא רוצה שהבן שלה יתחתן ושהוא ישאר רווק 70 שנה. הארוס שלי לא תמך בי ולא צודד בי בפני הוריו. נתן להם להשפיל אותי וכו'. המוצא שלי ספרדי. בתודה מראש וחג פורים שמח

תשובה לבקשת ההבהרה

הנתונים לא מספיקים. אם הדבר ברור, על פי האמת, שאכן האיש הזה אינו טוב כדי להקים עמו בית, אז אין עלייך עוון, ואם גם לא ידעת את זה מראש - את פטורה גם מכל תשלום דמי קנס. אולם הדבר הזה צריך להיות אמת נטו, ולא "רגשות" או "דמיונות". אם האמת אינה מדוייקת, שהארוס אינו עומד לצידך, אלא שכך היה נדמה לך, ואם האמת אינה שחמותך לעתיד אינה עומדת לצידך, אלא שכך נדמה לך, אזי אכן אם הארוס לא ימחל על הצער שנגרם לו בעקבות פיצוץ השידוכין, העדר המחילה ו יכולה לגרום בעיה. לכן אני חוזר, שהדרך הנכונה ביותר במקרה זה, היא - לגרום לארוס למחול לגמרי. לפעמים - ע"י שליחת שליחים לפיוס, לפעמים ע"י בקשת מחילה באופן אישי, ולפעמים ע"י תשלום כלשהוא. אני מקוה שתתעלי מעל ההעילבות האישית של הרגע, ותבקשי מחילה בפה מלא, עד אשר תהיי בטוחה שהוא אכן מוחל לך, ואז תפתחי דף חדש עם בחור חדש, לחיים טובים ולשלום. אליהו בר שלום

מצוות פריה ורביה

אני אדם שומר מסורת עובד בעבודה ביטחונית שלא מאפשרת לי לשמור שבת, נשוי בסבל רב כבר 18 שנה יש לי 2 ילדים בן ובת שאינם שומרי מסורת והם מחללי שבת וחגים במוצהר, אני בהליך גירושין, אשתי מתנגדת להיתגרש למרות שאני כבר לא חיי בבית למעלה משנה. השאלה- האם הטענה שלי שאני רוצה עוד ילדים לצורך קיום מצווה, האמת לא שאני כזה צדיק בנושא הזה אלא אני רוצה שיהיה לי ילד אחד דתי שיגיד אחרי קדיש האם אני יכול לבקש מהרבנים שיפסקו לי גירושין על סמך זה?

הגירושין לא יפתרו את בעייתך.

בס"ד. ידידי: יש להעריך את רצונך בבן דתי. אבל זכור נא, כי "גירושין" אינם מקנים בטחון לבן דתי. ומי זה אמר כי האשה הבאה תהיה דתית, ומי זה אמר שהבן הנולד יהיה דתי. מאידך יתכן שגם מאשתך הנוכחית תוכל להביא בן, ויהיה דתי. לכן תביעה זו אינה עילה לגירושין. אינני יודע מדוע אינכם חיים כבר שנה ביחד. אם הסיבה היא קטטות שאינם מאפשרים חיים משותפים, תוכל לדרוש גירושין מסיבה זו לבד. אדם נורמלי זקוק לאשה לידו. אם הסיבה היא מצות "פריה ורביה", אזי אכן ההלכה היתה נותנת לך אפשרות לתבוע גירושין, אולם אתה כבר קיימת מצוות פריה ורביה, יש לך בן ובת, כך שלא תוכל לתבוע זאת. אני מקוה שאתה מתפלל לפעמים. בתפילה, תתפלל על הבנים שישובו בתשובה, על אשתך שתחי' שתתעורר לתשובה, ושהבית שלכם לא יתפרק. זו הדרך הקלה והמהירה ביותר. עד כאן תשובה פרטית. אם נחוץ לך, אני מצרף גם את הדינים של איש התובע לגרש את אשתו מחמת שאין לו ממנה ילדים: א. אשה שנישאה לבעל ושהתה תחתיו עשר שנים ולא ילדה, יכול לגרשה בגלל זה בעל כרחה, ואפילו אחרי החדר"ג, אבל היא זכאית לכתובה. (שו"ע קנד י. ולא נתבאר שם אם יש לה רק עיקר ונדוניא, או גם תוספת. ולפי הכלל שכתב הב"ש בריש הסימן ס"ק א אין לה תוספת. וכ"כ המהרשד"ם אה"ע סימן קיח. אבל בשו"ת אדמת קודש ח"א סימן כו הביא שהאחרונים העלו דבמקרה דילן יש לה גם תוספת, דלא נמצא בה חטא, דהא לא הוחזקה עדיין כעקרה, ושמא מזלו גרם שלא נבנתה ממנו, ומה אשמה יש בה). ב. ואם נישאה בשנית לבעל שני, דינה כמו בבעל הראשון. ג. הדינים הנ"ל הם בין כשהאשה ידעה לפני הנישואין שהיא עקרה והסתירה זאת מהבעל, ובין כשהיא לא ידעה כלל ולא נתכוונה לרמותו כלל. (כן נ"ל בסברא, ולא מצאתי בזה דבר אחר). ד. כל הנ"ל הוא כשהבעל לא ידע לפני הנישואין שהיא עקרה. אבל אם הוא ידע בה שלא תוכל ללדת, ואעפ"כ כתב לה כתובה, יש לה כל מה שכתב, דרצה ליזוק בנכסיו ולתת לה משום חיבת ביאה. (כמבואר בסימן קטז ס"ג). ה. בכל מקרה אסור לעקרה להינשא לאדם שלישי, אם אין לו ילדים מנישואין קודמים. ואם נישאה למי שאין לו ילדים יוצאת ממנו ומפסידה הכתובה. (גם עיקר וגם תוספת, וכמבואר בתוספות ישנים על הגמרא שם). ו. אם עדיין לא גבתה את כתובתה משני הבעלים הראשונים שלה, ונישאת לשלישי ושהתה עמו ג"כ עשר שנים ולא ילדה, אין הבעלים הראשונים חייבים לשלם לה עוד את הכתובה. ז. נישאת לשלישי שיש לו ילדים, ולא ידע שהיא עקרה, יל"ע אם משלם לה כתובה. (דהא לא קנסוה שלא להנשא, אבל אולי עדיין הוי מק"ט). ח. נישאת לשלישי שאין לו ילדים, והוא ידע שהיא עקרה, כתבו התוס' דסבר וקיבל, ומשלם את הכתובה אף שהיא בנישואין שלישיים. (ובמקרה זה, אם שנים הראשונים לא ידעו, ולא גבתה מהם עדיין את הכתובה, יל"ע אם ישלמו לה. ומסתבר שלא). אליהו בר שלום

מהי כתובה

מהי הכתובה והאם היא מדאוריתא? והאם חייבים בקיומה?

כתובה היא שטר התחייבויות מהבעל לאשתו.

כתובה היא שטר התחייבויות מהבעל לאשתו. עיקרו של השטר היא שאיש הנושא אשה בתולה מתחייב לה כי בשעת גירושיה, אם יהיו ע"פ רצונו בלבד, ישלם לה שיעור מחיה של שנה. התנאים נחלקו אם חיוב כתובה הוא מהתורה, או תקנת חכמים. לכו"ע מוסכם כי תשלום כתובה לאשה שנתאלמנה (לא: נתגרשה), הוא רק דרבנן. כמו"כ תשלום כתובה לאשה שאינה בתולה, הוא רק מדרבנן. כמו"כ חיוב כתיבת "שטר" על התחייבות זו, הוא בוודאי רק מדרבנן, תקנת אנשי כנסת הגדולה, ואח"כ - עם שכלול השטר - תקנת התנא שמעטוון בן שטח. אין ספק שחייבים לקיים את הכתובה. גם בזמנינו. הכתובה כוללת עוד שורת התחייבויות מהבעל לאשה, הנוגעות גםלימי הנשיואין עצמם, ואין ספק שכל בעל חייב לקיימם גם בזמנינו. הסיבה שאין מצוי היום שמשלמים כתובה בגירושין, היא מפני שלמרבה הצער דורנו הוא דור של "כוחנות", וכל דאלים גבר ומנצח. לכן, מצוי בעל שיאמר: אינימוכן לתת גט עד שתוותרי על כל הכתובה. כמו"כ יכולה אשה שתאמר: איני מוכנה לקבל גט עד שתכפיל את כתובתי. במקרים אלו, מי שחפץ יותר ביגרוישן, שוה לו לוותר על זכויותיו, ובלבד להיפטר מבן הזוג השני. לכן תשלום הכתובה אינו אפקיטיבי כיום כ"כ. מ"מ אין בידנו כמובן יכולת לשנות מתקנה זו, אלא להתפלל "ואשיבה שופטייך כבראשונה" - "אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה". אז, תיראה לכל העליונות של תקנת הכתובה, וכפי שרואה כל מתעמק בדבר. הרחבה בכל פרטי שאלה זו ניתן למצוא בעז"ה בספרי "משפט הכתובה", העומד לצאת לאור במהדורא תניינא. ברכת הצלחה, אליהו בר שלום

האם מחוייבת האשה למסור את כל חסכונותיה שלפני הנישואין, לבעלה

אני התחתנתי בראש חדש ניסן שנה זו בשטו"מ עכשיו תוך כמה שבועות מוציא בעלי יום יום יותר ויותר מפלצות מתחת למסוה שלו. הוא בן לעשיר גדול עם נכס של עשרות מיליוני דולרים שעל זה הסתמכתי שלא יהיו לי בעיות כלכליות והייתי בטוחה שאבא שלו יפרנס אותנו בכבוד עד שנוכל לבסס לנו בסיס בריא וחזק על יסוד לימודים מקצועיים והכנות הדרגתיות אשר יש בהם אפשרות של התעלות תמידית הן כספית והן התפתחות אישית של מימוש עצמי והנה בעלי תובע ממני שאלך מיד לעבוד עבודת שפחה באיזה חנות ואומר שהוא לא רוצה לקחת מאביו אף גרוש והוא בא לספר לי דוגמאות מקרובים שלו שגם אצליהם האשה עובדת עבודה בלתי מקצועית והבעל יושב בכולל והנה אתמול הוציא תביעה חדשה מכיסו, שאני יוציא את חסכונותי מימי ילדותי שחסכתי על ידי עבודות של בייבי סיטינג ושל ספרות פאה נכרית ועוד ועוד ויכוחים על ענינים קטנוניים וקמצנות לא מובנת אני התכוננתי לחתונה עם תקוה ובטחון שמחכה לי אושר ואהבה ואני מצדי נתתי את אהבתי ואת כל כוחותי הרוחניים והנה מה אני מקבלת תמורתם? אכזבה ותסכול. הוא עוד אף פעם לא קנה לי פרחים ולא אמר שום מחמאה על התבשילים ודברי המאפה הנהדרים אשר אני מכניס בהם את כל יכולתי ואהבתי היות שאני מרגישה שעוד מעט ויתפוצץ סבלנותי ולא אוכל להתאפק מלבכות ולצעוק ואולי לברוח.... אני שואלת ממעלתכם איך להגיב, איך להתנהג

"עולה עמו ואינה יורדת"

שלום. אני מלא צער על מה שקורה לכם. אתן תשובה הלכתית, אבל לא זה מה שאת צריכה, וכדלהלן. האשה אינה חייבת לגלות את נכסיה של לפני הנישואין - לבעלה. היא יכולה אפילו להבריח אותם, כלומר לרשום אותם לפני הנישואין על שם אחר, (אביה, או אחיה), ואז לא יחול על זה הכל מה שקנתה אשה קנתה בעלה, והנכסים הללו לא יהיו שלו כלל. האשה גם לא תעבור כל עבירה במקרה זה. אך אשה שהיו לה נכסים בשעת הנישואין, ובעלה ידע מהם, הרי הם הופכים לנכסי מלוג או לנכסי צאן ברזל: כלומר, אם כתבו אותם בכתובה הם נסכי צאן ברזל, ואם לא כתבו - מה שמסתבר שהיה אצלכם שלא פורטו נכסים בכתובה כפי המנהג המקובל היום - הם נכסי מלוג: הקרן שייכת לאשה והבעל רשאי ליהנות מהפירות. אם הדברים שאת רוצה לקנות - הם דברים שהוא חייב לקנות ע"פ ההלכה, כי כל בעל חייב בכל הוצאות אשתו ברמה הקבועה ע"פ ההלכה (הרמה שלו, או הרמה שלה לפני הנישואין, הגבוהה מבין השתיים), אזי הוא אינו יכול לדרוש ממך את הכסף עבור הדברים הללו. ואפילו לך יש כסף ולו אין. אם הדברים שאת רוצה לקנות - הם הוצאות שהוא לא חייב לקנות, הוא יכול לדרוש ממש שהם יצאו מחשבונו. הכלל מה הוא חייב לקנות ומה לא - הוא כפי שאמרו חז"ל "עולה עמו ואינה יורדת". באופן כללי כנראה יש מקום לחייבו בהלכה לתת יותר ממה שנותן אברך רגיל. אך אי אפשר להאריך בכתב על כל הפרטים בזה. עד כאן ההלכה. אבל למעשה לא זה מה שיעזור לך, אלא האוירה הכללית של בעלך אליך: אם הוא רוצה להיות עובד השם, בעל מידות טובות, הוא ישתדל גם מעבר להלכה. אם הוא (ח"ו) רע בטבעו - הוא לא יקיים גם את ההלכה. אינני יודע מה הרקע להתנהגותו: יתכן שהרקע אינו רוע בכלל. אולי הוא יודע שהכסף של אביו לא בא ביושר, או שאביו כועס עליו מאוד על כל פרוטה שהוא לוקח, או שיש להם איזה סכסוך פנימי אחר, או שיש לו איזו השקפה חזקה שלא ליהנות מאחרים; עכ"פ - הפתרון היחידי הוא לחזק את הבית בתורה וביראת שמים, בעבודה על המידות ובבין אדם לחבירו, ואז שאר השאלות יתסדרו. זה פתרון קשה, אבל הוא יסודי, ואת תגלי שבעצם אין פתרון אחר. אליהו בר שלום

רציתי לדעת האם יש בעיה בפרסומות. לגבי העיניין של "ולפני עיוור לא תשים מכשול"?

יש הרבה פרסומות שמשכנעות בדרכים מסוימות לרכוש מוצר, לפעמים המוצר לא בדיוק מה שרואים , לפעמים האדם ירכוש אותו סתם, יש עוד הרבה פרטים בהלכה של " ולפני עיוור..", ורציתי לדעת האם יש בעיה אמיתית מצד ההלכה והאם יש גדרים לפרסומת , שתוכל להתפרסם בלי להיכשל באיסור. תודה רבה

לא "לפני עור", כי אם "אונאה"

שלום. הנושא של פרסומות לא נכונות אינו לפני עור, אלא אונאה. כלומר הטעיית הצבור. בתורה יש על זה לאו מפורש, "ולא תונו איש את עמיתו". רמאות במסחר היא לאו מהתורה, וגם הטעיית השני נחשבת רמאות. (ישנה הקפדה לא לקחת לעדות קידושין בעלי מסחר, כי מסתמא הם עוברים על לאו זה. עד כדי כך !). חז"ל אמרו לנו פרטים רבים בקשר לזה: כגון שלא לצבוע את המוצר בצבעים יפים מבחוץ ומתחת המצב פחות טוב, וכיוצ"ב. (אם יש לכם שאלה על פרסומת ומוצר מסויים, תפרטו יותר). אולם יש לשים לב, כי ככל שהרמאויות בפרסום הולכות וגדלות, האיסור גם נחלש קצת, כימעתה אנשים יודעים שהפרסומת אינה אמת, והננו מצפים מכל איש נבון שלא יאמין לפרסומת, ויבדוק את הדברים לבדו. מעתה, גם מי שירצה לפרסם רק את האמת, הציבור יפרש אותו פחות (כי כך נעשה טבעם של האנשים: מאחר שהכל מגזימים, ולאמת יורדים קצת, מי שיאמר בדיוק את האמת אנשים יפרשו את המוצר קצת פחות ממה שהוא מפרסם). לכן אין זה איסור גמור. אמנם אחר הכל צריך לדעת שהפרנסה מה', ומי שחושב שעל ידי שירמה קצת בפרסומת יורויח עוד שקל, הוא שוטה גמור. הוא דומה למי שנמצא בתוך הרכבת ודוחף את הספסל מבפנים, ובטוח שעכשיו הרכבת נוסעת יותר מהר.. מי שיודע שבלא"ה הכל מה', לא ישקר כלל !. אליהו בר שלום

שמות הורים וחתנים

שלום רב, ברצוני לשאול האם מותר עפ"י הדת ההלכתית ששם של חתן יהיה כמו השם של האבא של הכלה? אודה לכם מקרב לב על הענותכם. רחלי

אין חובה להקפיד כ"כ, אם עיי"ז מתעכבים הנישואין

תשובה: כתוב בצוואת רבי יהודה החסיד (אות כד): "לא ישא אשה ששמה כשם אמו או שמו כשם חמיו. ואם נשאה ישנה שם האחד, אולי יש תקוה". אבל הרבה פוסקים כתבו ששם הכלה והחמות חמור יותר מאשר שם החתן וחמיו ( שו"ת צמח צדק, ושו"ת דברי חיים, ועוד). יש שאינם מחמירין בצוואת רבי יהודה החסיד כלל, כי אומרים שכיון רק לזרעו אחריו. או שרק אם השמות משולשין (שם החתן וחמיו ואביו שוים). ויש מי שכתב שבכלה וחמותה יש להחמיר אפילו אינם משולשים, ואילו בחתן וחמיו יש להקל אם אינם משולשים. (וכ"כ בתורת חסד מלובלין). ועכ"פ אם יש שינוי כלשהוא, אין להחמיר כלל. כגון שהחותן נקרא בשם 'אברם' והחתן 'אברם', או 'אליעזר' ו'אלעזר', או 'יונתן' ו'יהונתן' וכל כיוצ"ב. אם אין ברירה אחרת, צריך לשנות את השם של אחד מהם, ועדיף את שם החתן. ויתכן שאפשר לשנות זאת אפילו אחרי השידוכין, או אפילו אחרי הנישואין. ויש אומרים שאם החתן וחמיו לא יגורו בעיר אחת אין קפידא. עוד יש אומרים, שאם החתן תלמיד חכם אין קפידא. עוד יש אומרים שאם החם כבר אינו בחיים, אין קפידא. עוד יש אומרים שאם החתן כבר למעלה מגיל עשרים ואינו מוצא שידוך אחר, לא יקפיד בזה. ולמעשה כך יש לנהוג, להחמיר לכתחילה, אבל להתעכב שנים רבות בגלל זה. (ע"ע: שמירת הגוף והנפש להר"א לרנר, סימן קסט).

בירור הלכתי בענין כשרות

מה ההבדל בין כשרות למהדרין,גלאט כשר וכשרות של בד"ץ? האם משתמשים ב 3 סוגי הכשרות האלה גם כאשר מדובר בארוחה חלבית?

קצת ערבוב...

בס"ד. יש כאן קצת ערבוב מושגים... "כשרות רגילה" ו"כשרות מהדרין", אלו שמות של סוגי כשרויות. "בד"ץ" זה שם של חברה, כלומר אנשים היושבים ועוסקים במתן הוראות ודיני תורה, וכן גם נתינת הכשרים, והם מנפיקים גם תעודות כשרות: יכולים הם שינפיקו תעודות כשרות רגילה, ויכולים הם שינפיקו תעודת כשרות למהדרין. בדרך כלל, בד"ץ מנפיק תעודת "כשרות למהדרין". ההבדל בין כשרות רגילה לבין כשרות מהדרין, היא בגישה: יש להבין שמוצרי מזון כוללים המון בעיות. ועתה יש להחליט מה עושים: האם עונים על הבעיות לפחות לפי שיטות מסויימות בהלכה, ואז עכ"פ מוציאים לצבור הרחב מגוון גדול של מוצרים, ומצילים מאכילת מזון לא כשר בכלל, או שיש לחפש רק את המיטב, לא להתפשר בעניינים רוחניים, ואע"פ שבגלל זה ירדו כמות המוצרים הכשרים (ובמקרים רחוקות - תרד איכות הטעם), זה עדיף. המון העם - נוקטים בגישה הראשונה, ואליהם מכוונת "כשרות רגילה", צבור החרדים נוקט בגישה השניה - וכלפיהם מיוסדת כשרות המהדרין. מובן שמי שצורך "כשרות מהדרין" אינו מוכן לצרוך מוצרים ב"כשרות רגילה". אין כל הבדל בין מוצרי חלב, בשר, או פרוה לגבי העובדה הנ"ל. הבעיות קיימות בכל המוצרים בשווה, והגישות הנ"ל ותעודות הכשרות - גם כן. בוודאי תשתדלו לאכול בכשרות הכי גבוהה שיש. בהצלחה, ובתיאבון..

מקווה

אשה שחייה עם גבר שהייתה נשואה לו ושיש להם ילדים הם יתגרשו מבחינה הלכתית וחיים ביחד לשם המשכיות וחיים כמו זוג נשוי רק לא הלכתית האים האשה צריכה או חייבת ללכת למקווה

אוי ואבוי.

אוי ואבוי. זוהי התשובה האמיתית.‏ לגופה של תשובה, יכולנו להשיב את ההלכה כמו שהיא, שבודאי היא צריכה ללכת למקוה, ואין היתר ‏לנגוע באשה נדה, בין שהיא אשתו ובין שאינה אשתו, אם לא נטהרה. חיוב המקוה אינו דווקא בגלל ‏שהיא נשואה לו, אלא הוא בא להוריד את האיסור "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב". אשה נדה, ‏רווקה או פנויה, גם היא אסורה לאיש באיסור זה, שהוא מן התורה.‏ במציאות, פנויות (רווקות, או אלמנות או גרושות) אינן הולכות לטבול, והבלניות גם דוחות אותן, כפי תקנת הריב"ש (לפני 600 שנה), מפני ‏שכל אישות שלא במסגרת נישואין היא "בעילת זנות" (כמבואר בטור אבה"ע סימן כו). א"כ נאמר על ‏דרך משל: אין נותנים "נטילת ידים" ו"ברכת המזון" למי שהולך לאכול טרף.‏ האיש והאשה שבשאלה הינם עבריינים ע"פ תורתינו הקדושה, ולכן מצחיקה השאלה ההלכתית "אם ‏צריך מקוה". אסור לחיות ללא נישואין מסודרים כהלכה. החלומות שיש להם בזה איזה רווח כספי, אינם ‏יותר מחלומות. ה' יתברך, החזק והטוב, הוא מחליט מה יהיה לכל אחד, ואין יש בעולם שיכול לעזור לו ‏או לשנות את החלטתו, חוץ מתיקון המעשים. כמובן שאין הקב"ה זקוק שמישהו יעשה איסור כדי שהוא ‏יוכל לתת לו כסף, או למנוע ממנו איזו בעיה כלכלית...‏ יש למצוא מישהו שירחם על הבעל, וידבר על ליבו לישא את אשתו חזרה כדת משה וישראל (אם אינו ‏כהן). כמו"כ יש למצוא מישהי שאוהבת את האשה, תרחם עליה ותסביר לה שעכשיו אינה אלא כעין ‏שפחה, עובדת בבית ומספקת תאוות האיש שעימה, בלי כל זכויות. היא עלולה להפסיד מאוד, מפני ‏שהיא בוודאי עובדת קשה (ככל אשה), אבל זכויותיה לא מוגנות בשום מקום, (שכיון שאינה רשומה ‏ברבנות כנשואה, ממילא גם לא במשרד הפנים). הדבר יכול לבוא ביטוי במקרים רבים, של הפסד ‏מצידה. יש להפנות את הזוג אל רב במקום מגורם, כדי שידבר על ליבם להניא אותם מהצרה שהם חיים בה. ‏אנחנו מברכים אותם שיזכו לראות את האור, ולשוב אל המסילה הנכונה.‏ אליהו בר שלום

מהם חובות האישה כלפי בעלה?

אנחנו אחרי מעבר דירה שישי (אנו נודדים מדירה לדירה)זה שובר אותי, ולוקח ממני את כל הכוחות(הקטן בן 5 חודשים). יש לנו חמישה ילדים ב"ה . בעלי מצפה ממני שאפנה את כל השקיות מהמעבר במהירות ואומר שאם הוא מבקש ממני לעשות זאת אני חייבת מבחינה הלכתית- ושזה אחד מחובות האישה כלפי בעלה. אנאענו לי על שאלתי- מהם חובותי כלפי בעלי?

היא חייבת לעשות. הוא חייב לא לבקש..

שלום. אילו השאלה היתה יבשה, בלי רקע מאחוריה, התשובה היתה פשוטה למדי. אבל הענין הוא שויכוחים ‏כאלה אינם עקרים, אלא יש להם שובל ארוך מלפניהם ומאחריהם, ולכן הטיפול הנכון הוא שיעורי תורה ‏ומוסר, כדי שכל צד ידע להתנהג כראוי.‏ תשובה, יבשה כמות שהיא, היא כדלהלן: האשה חייבת לעשות את כל המלאכות של הבית, יהיו איזה ‏שיהיו, וכן לשרת את בעלה בכל מה שמקובל לשרתו. דבר זה מבואר בטור ובשו"ע אבה"ע סימן פ. ‏כמובן שפינוי שקיות מהמעבר נכלל בחובה זו.‏ אמנם, אם האשה עובדת ומרויחה, יכולה היא שתאמר לבעלה שישכור בכסף שהיא מביאה "עוזרת", ‏שהיא תעשה את המלאכות הקשות שהאשה תבקש ממנה. אשה יכולה להתנות שאינה עובדת בחוץ ‏אא"כ מביאים עוזרת, (ואם לא - אינה חייבת לעבוד בחוץ, בשום מצב!).‏ גם אם האשה אינה עובדת בחוץ ואינה מרויחה, אם יש לבעל כסף פנוי (דבר נדיר היום, בהתחשב ‏בעובדה שכל אחד צריך לחסוך לימים הבאים ולחתונות הילדים. עכ"פ אילו יש לבעל כסף פנוי) - הוא ‏חייב לשכור בזה עוזרת ולהטיל עליה את כל עבודות הבית ואת כל מה שצריך לצרכיו. לאשה נשארים ‏תמיד שלשה מלאכות (בלבד) של חיבה שמוטלות עליה תמיד: להגיש לו את האוכל, להציע לו את ‏המיטה, ולהכין לו את הרחצה. את האשר - תעשה העוזרת.‏ גם אשה שאינה עובדת ואינה מרויחה, וגם לבעלה אין כסף, אם היא חודש אחרי הלידה ומניקה, פטורה ‏מרוב מלאכות הבית, כי הדרך "לשכב במיטה ד' שבועות", כמבואר בנו"כ שם.‏ מי שאינה עומדת בקריטריונים אלו, אם היא חולה - פטורה. אם אינה חולה - חייבת.‏ אמנם: בעל חכם לא ינצל את כוחות אשתו מעל ליכולתה, מסיבה אנוכית פשוטה: הוא יפסיד בסופו של ‏דבר. מי שמקבל אשה בדמות משרתת, המוציאה את השקיות במהירות שהוכתבה על ידו דווקא, ישאר ‏לבסוף עם שבר כלי. מה בצע להרויח כעת רווחים קטנים, ולהפסיד הרבה לאורך זמן? הלא כל בעל ‏זקוק להערצת אשתו, להערכה שלה, לחשי כבוד מצידה. ומה בצע אם יהפך את אשתו לפועלת ‏מדוכאת, וישאר בלי רעיה לחיים? נניח שיעלמו השקיות, אבל גם החן שלו אצלה יעלם.‏ לכן, אע"פ שאם יש לאשה כח, היא אכן חייבת לפנות את השקיות, צריך בעל חכם לחשב היטב כמה ‏הוא משלם על זה, אם לא מחיר יקר מדאי. ברוב הפעמים יגלה שהמחיר שהוא משלם יקר הרבה יותר, ‏מאשר אילו היה מתאפק, או שוכר עוזרת לפנות את השקיות.‏ תשובה זו היא בלי ויתורים למען "שלום בית", אלא הלכתית נטו. אם השאלה המתוארת היא קצה ‏קרחון של הערכה לקויה מבן זוג אחד לשני, אנא התרגלו שניכם לקרוא את המאמרים בירחון "כלים ‏שלובים" היוצא על ידי ינ"ר. הם יעזרו מאוד. בהצלחה.‏ אליהו בר שלום.‏

טבעת נישואים

האם איבוד טבעת נישואים מעיד על מזל רע ומה עלי לעשות , האם אני חייבת לשים טבעת נישואים ?

טבעת "קידושין"...

שלום. איבוד "טבעת נשיואים" אינו מעיד על שום דבר רע. (!). נקודה. הוא מעיד רק שהמאבדת עייפה, ולא התרכזה איפה הונחה הטבעת. הפתרון הוא רק לנוח יותר ולשמוח... מה לעשות עכשיו? ובכן, אחד הטעמים שמקדשים דווקא בטבעת, הוא של ספר החינוך (מצוה תקנ"ב) שכתב שבזה האשה תתן אל ליבה תמיד שהיא מקודשת. כי בדרך כלל - אשה לובשת את התכשיטים שהיא מקבלת. אז לכן, נתפתח מנהג שהאשה מקפידה לענוד את טבעת הקידושין, (עיין אוצר הפוסקים אבה"ע כרך י' עמוד קפא), אבל אין בזה חובה מן ההלכה. בעל שיש לו קצת כסף (ושכל), יקנה לאשתו שוב טבעת קידושין יפה, (בלי שום מעשה קידושין ועדים, אלא רק מתנה גרידא), כדי שהאשה תרגיש שוב, כל הזמן, שהיא כבר מקודשת לאיש, ואינה יכולה להתעסק עם שום אדם בעולם. אגב אין טבעת נישואים (נישואין, בנו"ן סופית), אלא "טבעת קידושין". הטבעת ניתנת לצורך הקידושין ולא לצורך נישואין כלל. טעות הלשון נגרמת מפני שנותנים את טבעת הקידושין - באותו מעמד של טקס הנישואין. לנוח, ולשמוח. אליהו בר שלום

דילמה

שלום רב, אנחנו נשואים שש שנים ויש לנו ב"ה 4 ילדים (3בנות ובן , שהקטנה בת חצי שנה ) אציין כי אני עובדת מחוץ לבית ורוב הטיפול בילדים נופל עלי כיוון שבעלי עצמאי אז אין לו שעות מוגדרות ,בכל מקרה הוא מלחיץ אותי ואומר שרוצה עוד ילד,לא מבינה הוא עיוור ?טיפש ( סליחה על הביטוי ) מה הוא לא רואה שאני קורסת מהקושי הרב שיש לי מעבר לטיפול עם הילדים גם להחזקה שוטפת של הבית וכו'.דבר שגורם למתח בינינו ולא פעם לרמת הקול ( כמובן שעל יד הילדים). ממש מתוסכלת מימנו כמה שאמרתי לו שזה קשה לי שעדיין לא החלמתי הוא פשוט לא רוצה להבין !!! לא רוצה להביא ילד שיגדל עם אמא עצבנית לא רגוע ולא שלווה רוצה לגדל את הילדים שלי בנחת ובאהבה רבה אך ביגלל המצב שאני נימצאת אין לי אפשרות אני גם ככ נימצאת בלחץ חבל על הזמן!! מה אני יעשה? למה אני צריכה להגיע למצב כזה עם בעלי הוא לא מסוגל להבין . אנא יעצו לי תודה מראש

נא לבקש מהבעל להתקשר.

לגב' הנכבדה שלום. מדור זה הוא מדור הלכה. ועל השאלה ההלכתית שלך "האם האשה משועבדת לבעל להבאת ילדים לעולם", התשובה היבשה היא: אם הבעל עדיין לא קיים מצות פריה ורביה - כן. אם הוא כבר קיים - הדבר תלוי בכמה פרטים. כדי לברר את הפרטים הללו, צריך לשמוע את שני הצדדים, זה בפני זה. אהל אני מציע, לא לערוך "דין תורה", או "שימוע" ביניכם, אלא רק שתבקשי את בעלך שיתקשר לרב, וישאל אם את חייבת להביא כעת עוד ילדים לעולם. אם תחליטי, תוכלי לקבל את הטלפון שלי במשרד ינ"ר. אליהו בר שלום

"אלך להינשא אצל הרפורמים!"

הנני גרושה ועומדת להנשא לכהן, פתחתי תיק ברבנות ע"מ שיאשרו לנו להנשא בטענה כי הייתי נשואה לגבר עקר (והצגתי מסמך רפואי על כך) ובטענה כי לא היו בינינו כלל יחסי אישות עקב בעיות שהיו לבעלי לשעבר, וגם טיפול שניסינו הקליניקה און לא הצליח, לאחר חודש וחצי קיבלתי תשובה שלילית מבית הדין, ושאלתי היא, בטרם אנשא בצורה רפורמית, האם יש דרך שכן אוכל לקבל הסכמה מבית הדין? האם יש טעם לערער לבית הדין בירושלים? אודה אם תוכל לתת לנו ייעוץ בעניין

כמו חולה סוכר...

שלום. קראתי בכאב את שאלתך. מ"מ ההלכה היא - שאסור לך להנשא לכהן, וההלכה אינה משתנית. איסור כהן וגרושה הוא בין בנישואין (לבד), ובין באישות (לבד): כלומר: 1. כהן אסור לחיות באישות עם גרושה (אפילו ללא נישואין איתה). 2. כהן אסור לישא אשה גרושה אפילו בלי להיות איתה באישות. 3. כמו"כ כהן אסור לישא אשה גרושה, אפי' שבעלה (הראשון) לא חי עמה כלל באישות. ואפילו אם תביא עדים שהיא עדיין בתולה - היא אסורה לכהן (כמבואר בשו"ע אבן העזר סימן ז סוף סעיף יב). ואפילו היתה גרושה רק אחרי קידושין ולא היתה חופה כלל - היא אסורה לכהן (כמבואר בשו"ע שם סימן ו ס"א). הבנים שיוולדו יהיו "חללים". יתירה מכך: אשה שנישאה לחלל נעשית גם היא חללה ותיאסור לכהן מסיבה זו לבד (אפילו אינה גרושה). ואמנם לגבי איסור חללה יש דעות (בפת"ש סי' ז' שם) שאם יש עדים שלא היה אפילו יחוד, רק היתה חופה, ואח"כ נפרדו זה מזה, אינה נקראת גם "חללה". אבל ההלכה אפילו בזה אינה כמותו, אלא שגם בנישואין לבד היא חללה. וכל שכן בשאלתכם שכבר היה יחוד, ואישות ברמה מסויימת. אבל לא צריך לכל זה, כי בלאו הכי מי שנתגרשה מבעלה אסורה בגלל הגט, ואפילו היתה רק מקודשת ולא נשואה, ולא היתה באישות עם המקדש אותה. איסור כהן וגרושה הוא גם לכהן, וגם לאשה. שניהם עוברים באיסור. זהו איסור "לאו". בדיוק כמו אכילת חזיר. אני מניח שאת לא אוכלת חזיר. חלילה. כהן - הינו איש מורם. לכן ה' אסר לו גרושה. (כמבואר בספר החינוך, מצוה רסו). גם אם ירצה הכהן לוותר על דרגתו וכהונתו, ולישא אשה האסורה לו, אינו יכול, (כמו שאמרו בגמרא יבמות פח ע"ב: "וקדשתו - בעל כרחו"). וכשם שמלך אינו מרשה לבניו להתנהג כמי שאינם בני מלך, כך הקב"ה אינו נותן לכהן רשות להתנהג אחרת. וודאי שמעת על הרמב"ם. הוא היה "משכיל ונאור" גם לדעת מי שאינו דתי או חרדי. גם הגויים חושבים כך. ובכן, איזרי אומץ, וקיראי את מה שכתב הרמב"ם (בשו"ת פאר הדור סימן קנ, לשאלת בית דין מעיר אחרת, מה לעשות לכהן וגרושה שהעיזו והחציפו ונישאו זה לזה): "..יחרימו אותם בשמם, ו[את] כל בן ובת ישראל שישא ויתן עמהם ויאכל וישתה וישב עמהם תוך ד' אמות, ומי שיכנס עמהם לשמחה ולאבילות - שיהיה כהם, ומי שישתתף עמהם בחיים ובמות. וחייב לסקול ארונם כשימותו. וקבורתו יהיה בלא צידוק הדין. ולהראות שמחה וששון באבדם.. כי כל מי שיצטרף אל הרשעים וישתתף עמהם בדבר מן הדברים שיכלו אותו מי שיכלו אותם, ויאבד באבדם. ומה נכבד האומר 'סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם'. וכזה ראוי לנו אנחנו השומעים לקול ה', שנפריש ונבדיל כל הקמים ועוברים על מצוה ממצותיו, ולא נניח בינינו וביניהם שיתוף ולא שייכות בשום ענין ובשום פנים, עד שישובו להשי"ת. וכשישובו יגרשנה, ויבואו שניהם לבית דין וילקה כל אחד מהם מכת מרדות, וישבע כל אחד מהם בספר תורה המקודש שלא ישובו לעשות כמעשה הזה לעולם ולא ישא נשים בעבירה לעולם, ויתודו את עוונם ברבים כמו שמרו ברבים, אח"כ תתירו להם את החרם אשר אסרתם, ותכתבו לנו בזה כדי שנתיר מה שאסרנוהו, ואחר שנתיר לכם אזי יהיה לכם מותר לדבר עמהם ולהתחבר אליהם ויצטרפו בכלל ישראל.. ואם יתמידו במרים ומיאנו לקחת מוסר, תודיעונו זה, כדי שיצאו הפתיחין עליהם [ב]עיירות הקרובות והרחוקות, ותחדשו עוד עליהם את החרם ברבים אם לא ישובו, כי לא יתכן להתרשל בכמו המעשה הרע הגדול הזה, והוא להרים יד במרי ולכפור במשה רבינו ובתורתו התמימה בגלוי בפרהסיא, ונתעלם מזה. וחלילה לנו שנסביר פנים בזה, או שנפחד משום אדם, או נעשה לכבודו. אבל תחלצו ההשגחה להעביר הדין בהם על מה שעשו, ויאררום הקהל כולם בקשר אחד, ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם. ובעל הרחמים ארך אפים מורה חטאים בדרך יחזירם למוטב ויורה אותם דרך ישרה". עד כאן לשונו. חושבני שהדברים מספיק ברורים כמה הדבר חמור. לסיום, כמה מילים על נוסח השאלה שכתבת, שאת פונה בנסיון אחרון "לפני שתנשאי אצל רפורמים". אני רוצה לשאול: ואז מה? השם יתברך יפחד? יברח? יפסיק להנהיג את העולם? יפסיק להיות החזק והשולט בכל ועושה בעולם כרצונו? האלקים שמנהיג את כל העולם, גם את החזקים וגם את החלשים, ונותן לך לנשום כל רגע ורגע, כולל בשניה זו ממש, נבהל בדיוק מהאיום של "אלך לרפורמים"?. יש לו פסוק בתורה (דברים ל יט): "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ: החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים - למען תחיה אתה וזרעך, לאהבה את ה' אלהיך, לשמוע בקולו ולדבקה בו". כך ה' כתב בתורה שלו, והוא מקיים את התורה שלו, ובגדול ממש. רבים כבר ניסו, והם עדות חיה שהקב"ה הוא חזק מכל. גם את רוצה להיות נסיון כזה? נמשול משל: אם יש חולה סוכר חמור, שהרופא מזהיר כי אכילת עוגה מתוקה תגרום לו לאיבוד ההכרה. בני ביתו והקרובים לו מונעים אותו, אבל הוא צווח: אם לא תתנו לי - אלך לקונדיטוריה שימכרו לי, ואוכל ואהנה... מי הטובים באמת, הקרובים שלו - המונעים ממנו, או המוכר בחנות המספק לו את תאוותו - ורוצח אותו ?. ואם החולה לא מבין "למה" אסור לו לאכול עוגה שהוא אוהב. זה משנה? עלינו להפנים כי יש דברים בלתי ניתנים להשגה בחיים. מי שחלה בלב, למרות רצונו - עליו להפנים שמה שהיה לא יהיה עוד לעולם. לא יוכל יותר לעסוק בפעילות מואצת, וכיוצ"ב. מי שהיא גרושה, עליה להפנים שלעולם לא תוכל עוד להיום קשורה לכהן, לא בנישואין, ולא באישות. דיני התורה הם מציאות, ואין מציאות חזקה יותר. יפה שעה אחת קודם, להודיע לאותו כהן שדרכיכם נפרדות, לעולם. כך תחסכי ממך וממנו עגמת נפש מרובה. וזכרי כי יש נשים טובות אחרות בשבילו, ויש אנשים טובים אחרים בשבילך. צריך להפנים שמה שבלתי אפשרי - בלתי אפשרי. זכרי עוד, כי ה' הגדול בשמים - יודע להחזיר אותך אליו, במגוון דרכים וצורות. הצורה הכי טובה ונעימה - היא פשוט לשמוע בקולו. הרפורמים אינם(!) אפשרות נוספת של התורה. הם פשוט ליצנים. יש להם דת אחרת, של תערובת יהדות - נצרות - וגיבובים אווילים פרטיים שלהם. בשום אופן, הם אינם צורה של היהדות. (הם צרה של היהדות). כשהולכים אל הרפורמים, לא בורחים מה'. הוא נמצא בכל מקום. מאוד מקווה, שהשכל יגבר על הרגש. אחרי שתעמדי בנסיון ותעשי את מה שאת צריכה לעשות (הודעה מהירה של ניתוק יחסים מוחלט), תרגישי את הסיפוק והשלמות, שכמותם לא חוית אף פעם. אליהו בר שלום

ניכור

שלום וברכה, יישר כוח על תשובותיו הנפלאות של הרב. יש לי בעיה קצת אינטימית ועל מנת לשמור על צניעות האתר וכבודו אנסה לכתוב מלמעלה. אני יודעת שגם לפי ההלכה על הבעל לרצות ולפייס את אשתו בדברים טרם מעשה. ואני מניחה בדעתי הפשוטה שאם כך היא ההלכה אז כך הוא מבנה נפשה של האשה והיא צריכה את הריצוי והפיוס בדברים על מנת שתוכל להגיע למעשה. עד כאן הכל טוב הבעיה היא שבעלי אינו מבין זאת. למרות שהוא קיבל הדרכה והוא ברוך ה' אחד שיודע הלכות ובכל זאת... הכל טכני 1.. 2... 3... וקשה לי מאוד עם כך. פעם כשניהלנו שיחה פתוחה שנבעה מיוזמתו (הוא ראה שאין לו שיתוף פעולה) הסברתי לו למה אני מצפה וכו. זה עזר לפעם וחצי וזה הכל. קשה לי להיות מה שאני לא ו"לשחק אותה" זה מכעיס אותי שאני בכלל צריכה לעשות את זה. כך אני צוברת כעסים פנימיים ומיותר לציין שזה פוגם באיכות התקשורת שלנו. יש איזשהו מתח באוויר והוא "לא מבין מדוע..." או שאולי לא רוצה להבין? בעלי אדם פגיע מאוד ואם אזום מעצמי את השיחה ואומר לו מה מפריע לי אין לי ספק שהוא יפגע מאוד ויחשוב שאיני מעוניינת בקרבתו שהרי הוא כן - עובדה ש.... קיוויתי שמתוך התנהגותי הקרה הוא יחבר אחד ועוד אחד ויקשר זאת עם השיחה שהייתה לנו בה פירטתי מדוע התנהגותי כזו אך נתבדיתי והתאכזבתי פעם אחרי פעם.

אם רוצים באמת – משיגים !

שלום. אין דבר (נורמאלי), שלא ניתן להשגה. אבל זה תלוי בעומק הרצון של המבקש להשיג את אותו דבר, ובעומק הבטחון שלו שאכן הוא רוצה את זה. הרצון הוא כלי מקרין. ורצון בעוצמה – הוא כלי מקרין בעוצמה. כשהבעל "רואה בעוצמה" שאשתו רוצה משהו – הוא יימס בפני הרצון הזה. אך כאשר יש בפני הבעל אשה רככוכית, שלא ברור לה מה היא רוצה, הוא פשוט לא יפנים שכואב לצד השני, וכי עליו לעשות משהו. צריך כמובן להתחיל בדרך הרגילה, והיא הדיבור. אין כלי נחמד (וקדוש!) בעולם כמו הדיבור. זה צריך להיות בשעות המיוחדות, וצריך לספר לו שהגמרא והשולחן ערוך פסקו את זה להלכה, ושזה חובת הבעל, ושבי"ד מקבל תביעות גירושין בגלל זה, כי חיסרון בזה – פוגע בטבע האשה!. התורה (בראשית ב כד) אמרה "אחד", והכוונה לאחד ממש, על כל המשתמע. ההמשך, כמו כל הדברים בעולם, צריך להיות תפילה לה', שיעזור ושזה יהיה. אם יהיה ברור "באמת" לבעל כי אשתו כאובה מהדבר הזה, ושאשתו אוהבת אותו "באמת", זה יהיה! אליהו בר שלום

הפלה

מה שאני הולכת לשאול הוא קצת קשה אבל אני ממש לא יודעת למי לפנות, אני חוזרת בתשובה, ובעבר עברתי הפלה... אני ממש מתביישת בזה ואני לא יודעת איך לכפר על כך, אני מפחדת שה' יעניש אותי (למרות שאני יודעת שזה מגיע לי...) בעתיד עם ילדיי שיהיו לי בעז"ה או במשהו אחר שאני אפילו מפחדת לחשוב... התחלתי לקחת איתי תהילים בכיס ולקרוא בכל זמן שיש באוטובוס במשרד בבית ובימי שבת אני מנסה לסיים עם משפחתי (אימי אחים שלי ובעלי לעתיד) ספר תהילים שלם... אני קוראת כל ערב שיר השירים ודואגת להתפלל כל בוקר ולפני השינה. אני והחבר שלי מתכוונים להתחתן בזמן הקרוב אנחנו רק עושים סידורים אחרונים, גם הוא חוזר בתשובה, הוא הולך לשיעורים ותודה לאל מתחזק ומחזק אותי...

העינים נמצאות קדימה ולא אחורה !

שלום. במצב הנוכחי, ערב חתונה, צריך לחשוב על העתיד ולא על העבר. ה' יתברך שם לנו את שתי העינים קדימה, ולא אחת מלפנים ואחת מאחור (היה יותר טוב, לא?, נוכל לראות גם מאחורינו!).. כדי ללמד: מסתכלים קדימה. לראות מה הולך מאחור – גורם תסכול ומקשה על החיים. אל תקראי שיר השירים בלילה, כי לא כ"כ טוב לקרוא תנ"ך בלילה (אחרי השקיעה). עדיף לקרוא ביום. ועדיף תהילים מאשר שיר השירים, כל יום – את היום שלו (התהילים מחולקים לחמישה ימים). כעת אל תתעסקי הרבה במחשבות הללו (למרות שהן נכונות: רצח – זו עבירה נוראה!), רק תתני צדקה ככל יכולתך לאגודת "אפרת", העוסקת בהצלת נערות ישראל מביצוע הפלה. אולם אחרי החתונה, כאשר יהיו לך ילדים טובים משלך "ותעמדי על הרגלים", קחי לך איזה אתגר וחלום, להצטרף בעתיד לאגודת אפרת, ולשכנע ולסייע לנשים ונערות במצב דומה, שלא תעשינה עבירה זו. כעת – הפנים אל החתונה (במהרה! לא להשתהות!), ומזל טוב. אליהו בר שלום

האם יש היתר הילכתי להפלה של ילד מגויה?

שמי מאיר בן 34 רווק שייך למשפחת כהונה. כשלוש שנים אני נמצא במערכת יחסים עם גויה לאחרונה התגלה לי שהיא בהריון בשבוע הרביעי. מיותר לציין שגם במקרה והיא מתגיירת אין באפשרותי להינשא לה. ברצוני לדעת האם ההלכה מתירה לעשות הפלה לילד שעתיד להיות גוי?

חלילה!!

חלילה אסור לעשות הפלה. אין זה משנה שהילד הוא גוי. הפלה היא רצח, ורצח אסור גם בגוי. אגב, אין כל עניין לגייר את הילד. הוא גוי, ויוכל להישאר כזה כל ימי חייו. אין שום מצווה להפוך גוי ליהודי. גם אם תגייר את הילד, על פי דין תורה אין ייחוס לבן שנולד מגויה אל אביו היהודי (כמבואר בגמרא יבמות דף פב: "בנך הבא מהגויה אינו קרוי בנך") אם אם הילד הגר הזה יתחתן, לא יכתבו בכתובה שלו שהוא הבן שלך אלא שהוא "בן אברהם אבינו". תזכור שבכל פעם שאתה עם הגויה זהו איסור מהתורה כמו לא תרצח, לא תגנוב. אם תרצה לדעת את חומרת העניין עיין נא בתשובה לשואלת "אלך להינשא אצל הרפורמים". אני מאוד מקווה שיהיה לך כוח לעשות את מה שאתה צריך לעשות. אליהו בר שלום להרחבת הדברים נבאר, כי האיסור של הפלה בגוי, יותר חמור מהאיסור בישראל. כי גוי (=בן נח) חייב על הפלה כרציחת אדם גדול ממש, היינו חייב מיתה בידי אדם. ואילו ישראל שהפיל עובר, שהוא ג"כ עוון נורא, חייב אמנם מיתה בידי שמים, אבל לא בידי אדם, שזה עונש חמור יותר. וכמבואר זה ברמב"ם (פ"ט מהל' מלכים ה"ד). הסיבה שהתורה החמירה יותר גבי בן נח העושה הפלה, היא מפני שהם חשודים על רציחה, ורצתה התורה למנוע שלא יהיו רציחות כאלו אצלם. (וכמבואר בשו"ת שואל ומשיב מהדורא חמישאה סימן י). כמובן גם לרופא יהודי אסור לבצע בה את ההפלה, מפני שהוא מכשיל את האמא (הגויה) באיסור חיוב מיתה, ובעוון "שופך דם האדם באדם – דמו ישפך" (בראשית ט ו), ואמרו חז"ל (במס' סנהדרין נז:) "איזהו אדם שבאדם – זהו עובר במעי אמו". (עוד חומרות יש בגוי ההורג - יחסית לישראל ההורג: עיין באור שמח פ"ב מהלכות רוצח, שיש ללמוד זאת מדוד המלך, שהרג את הגר העמלקי על שהרג את שאול, והנה שאול המלך כבר נפל על החנית והיה גוסס, ובכל אופן כיון שקירב את מיתתו, הגוי נהרג על זה. עוד עיין בס' נר למאור סימן כד, ובחידושי הגרי"ז הלוי עה"ת בראשית כג, שנתקשו איך השליך ראובן את יוסף לבור, והא אף אם ימות רק ע,י גרמא, אצל בן נח נהרג על זה, כמבואר ברמב"ם הנ"ל. משא"כ בישראל אינו נהרג כשהרג רק בגמרא או כשהרג גוסס. והסיבה כנ"ל, שהוצרכה התורה למנוע מאוד את הגוי מהריגה).

מותר לי להתפלל בכל מצב?

רוצה לשאול אם אישה יכולה לקרוא תהילים ולהתפלל גם כשהיא נידה

מותר!

הדבר מבואר כבר בגמרא מסכת ברכות (דף כ"ב ע"א): "תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר, אין דברי תורה מקבלים טומאה". הגאונים, הראשונים והאחרונים נדרשו כבר לנשוא תפיה וברכת המזון בשעה שהאשה בימי המחזור, והעלו ה שאחד שאין לה להמנע משום דבר תורה ותפילה בימים אלו. (רק.. לבית הקברות לא כדאי להכנס בימים אלו). הרחבה בנושא זה יש ב: שו"ת ציץ אליעזר (של הגרא"י וולדינברג זצ"ל) חלק י סימן ח, ושו"ת יחוה דעת (של הגר"ע יוסף שליט"א) חלק ג סימן ח. אליהו בר שלום

נישואין עם אב חורג

אם אישה נישאה לבחור מסוים והיא התאלמנה ממנו או התגרשה ממנו - האם מותר לה במצב כזה להינשא לאביו החורג? האב החורג הוא זה שגידל את הבן אך הוא לא אביו הביולוגי. ידוע לי שלאב הביולוגי אסור בשום מקרה להינשא לכלתו. מה לגבי אב חורג? האם אז הדין הוא שונה?

מותר

מותר. דיני נישואין עם חורגים הם כדלהלן: אסור לאיש לישא את אמו החורגת (כלומר: אשת אביו) ולא את בתו החורגת (כלומר את בת אשתו מבעל קודם). אולם אמו של אשת אביו (שאינה אם אמו), מותרת. כמו"כ בן חורג מותר באשת אביו בחורג (שאינה אשת אמו). כל הדברים הללו כתובים בשו"ע אבן העזר סי' טז ס"ב. ובהרחבה נוספת: בספר הנישואין כהלכתן פרק ב אות קסז ואילך. יש לשים לב, ששאלת השואלת אינה על "אב חורג", כי אם על אב מאמץ. כלומר באופן שאין כל קשר דם בין האב ובין הבן. (אסור להנשא לאב חורג, כלומר לבעל אמו. אבל פה השאלה היא על "אב מגדל", שבטעות נקרא היום "אב חורג") ובכן: מותר לאב מאמץ המגדל בת בתוך ביתו, לישא אותה לאשה, ואין חוששין שיאמרו שהאב נושא את ביתו. וכן מבואר בספר שבעים תמרים (סימן לה), שאפילו להסוברים שאסור לאח ואחות חורגים להנשא, משום מראית העין (ספר חסידים סי' תעז, כמו"כ אם הוחזקו כבנים אם המגדלים נאמנים לומר שאינן בנים אלא מאומצים, וכמבואר בשו"ע אבה"ע סי' יט ס"א), מ"מ באב מגדל ובת מאומצת, אין איסור זה. והסברא ברורה, דהכל מבינים שאב אינו נושא את ביתו, ובוודאי היא רק מאומצת אצלו. ובכן, כיון שאין איסור עצמי להנשא לאב המגבל, וגם האב המגדל אינו אביו של הבחור שעמו נישאה אותה אתה, מותר לה להנשא גם לאב המגדל הלז. אליהו בר שלום

קידושין

אני בת 41 רווקה. לפני 12 שנה קידש אותי הבוס שלי שהוא היה נשוי וזאת ליד הסגן שלו. הוא הוציא את הטבעת שהייתה לי ביד ואיתה הוא קידש אותי בנוסח המקובל ואני הזזתי את היד כאות לאי הסכמה אבל הוא הצליח לענוד לי את הטבעת בקצה האצבע. עוד פעם קרה מיקרה דומה לפני כשנתיים החבר שלי שהיה גרוש והיום הינו נשוי מצא טבעת נישואין ברחוב והיינו אני והוא לבד בחדר שלו ואז הוא אמר לי הרי את מקודשת לי, ולא ענד לי את הטבעת ואני אמרתי לו תפסיק עם זה. הרב שלי אמר לי לפתוח תיק בבית הדין על מנת לקבל גירושין לחומרה. אני מאוד חוששת מזה ומבקש מהרב שיפסוק לי בנושא מה לעשות. אם הרב צריך לברר עוד פרטים יכול לחזור אלי לנייד 054-5566309 תודה מארש

זהו הדבר הנכון ביותר

הדבר הנכון ביותר הוא כמו שאמר לך הרב, לפנות לבית הדין. הוא המוסמך להחליט על המעמד האישי, מה שמקנה לך ביטחון בתשובה שתקבלי, ואיש לא יוכל לערער עליה. לא נראה שבית הדין יצטרך לפסוק כאן גט כלל, אפילו לא לחומרא. כי כדי שיחולו קידושין צריך: טבעת מקנת כספו של הבעל, שני עדים כשרים, והסכמת האשה. בשאלותייך חסרים כל שלשת הדברים, ולכן לא מסתבר שביה"ד יפסוק על גט כלל. מ"מ, כדאי לך שתהיה לך תשובה מודפסת ומוסמכת מטעם בית הדין, ואז איש לא יוכל לערער על זה. הדיינים הינם אנשים חכמים ונעימים, ואין שום פחד ללכת אליהם. בכל מקרה - להשאר ספק אשת איש זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות. וגם אם תצטרכי להיות גרושה, זה עדיף מלהינשא שוב בתור אשת איש. ח"ו. אליהו בר שלום

נישואין עם אב חורג

אם אישה נישאה לבחור מסוים והיא התאלמנה ממנו או התגרשה ממנו - האם מותר לה במצב כזה להינשא לאביו החורג? האב החורג הוא זה שגידל את הבן אך הוא לא אביו הביולוגי. ידוע לי שלאב הביולוגי אסור בשום מקרה להינשא לכלתו. מה לגבי אב חורג? האם אז הדין הוא שונה?

הוספה

השואלת שבה והודיעה כי המגדל היה נשוי לאמו של הבחור שהיא (השואלת) היתה נשואה לו, ורוצה לדעת אם גם במקרה כזה מותר. ובכן אעפ"כ מותר!. היא איפוא מבקשת להינשא לבעל אם בעלה הקודם. כלומר: לחמיה החורג (ארי מות בעלה). כלומר: האיש נושא את כלת אשתו (אחרי מות בעלה). אולם רק אשת בנו אסורה לאדם, ואפילו בנו זה אינו משאתו אלא מאשת איש והוא ממזר. (וכמבואר בחינוך מצוה רא). כמו"כ בת אשתו (מבעל אחר) אסורה לו מהתורה. אבל לכלת אשתו אין לו כל קשר, והיא מותרת לו. דבר זה מבואר בבמסכת יבמות כא ע"א, ונפסק להלכה בשו"ע אבה"ע סימן טו סעיף כא. אליהו בר שלום

שינוי שם

בס"ד. שלום רב! רציתי לדעת מה קורה לעניין גירושין כאשר משנים שם והוא לא מופיע בכתובה (שינוי השם נעשה לאחר החתונה).מה בנוגע לזכויות האישה? . מה קורה אם הבעל שינה את שמו? תודה רבה.

שינוי השם אינו קשור לזכויות...

איש או אשה ששינו את שמם לאחר הנישואין, כותבים להם בגט את השם הנכון הקיים בשעת הגט. "השם הנכון" - זו מערכת שלמה של הלכות, אשר בית הדין יודע אותה היטב ויכתוב את השם באופן שהגט יהיה מועיל. אין כל בעיה בכך שבכתובה היה שם אחר, כי הכתובה אומרת מה היה בשעת הנישואין, ואז אכן השם הכתוב היה נכון, ואילו הגט מדבר על שעת הגירושין, והשם הכתוב בו צריך להיות נכון בשעת הגירושין. מי ששינה את שמו, זכויותיו או חובותיו לא משתנים כלל, ואין לכך שום השלכה לענין זה. (וה"ה למי ששינתה את שמה). אליהו בר שלום.

בגידה

האם בני זוג שבגדו אחד בשני מחוייבים להתגרש?

אוי ואבוי.

אשה שחיתה עם איש אחר בהיותה נשואה, אם בעלה ישראל – כשהיה זה מרצונה, ואם בעלה כהן – אפילו אם היה זה לאונסה, נאסרת על בעלה. הפועל היוצא מזה הוא שחובה עליהם להתגרש, כי אסור להם לחיות יחד. לעומת הנ"ל, איש שחי עם אשה אחרת בהיותו נשוי, ברצון או באונס, אינו נאסר על אשתו, ולכן הם אינם חייבים להתגרש. (אע"פ שהמעשה מכוער, רע, זול ואסור, וגם ראוי לכל גינוי. מ"מ הוא אינו עוצר נסיון של חיים חדשים יחדיו עם אשתו, אם היא מעוניינת בכך). ההבדל בין הדינים הנ"ל נובע ממה שמהתורה מותר לאיש לישא שתי נשים, אבל אשה אסורה להנשא לשני אנשים. הסיבה להבדל זה כלולה בשיעורים שהננו מוסרים באיגוד ינ"ר בארוכה, וכן גם בספרנו "משפט הכתובה". רצוני לציין, כי המילה "בגידה" היא השאלה של הדור שלנו למעשים אסורים מסויימים. צריך לדעת כי ההלכה אינה כפופה לסלנג המשתנה בכל דור, ומהות הצורה האוסרת, היא דווקא הצורה המבוארת בהלכה. מקום יפה זה אינו יפה לבאר פרטים אלו, ולכן אם השאלה היא למעשה (ולא רק תאורתית) – יש לשאול באופן אישי. אליהו בר שלום.

נישואין שניים

שלום וברכה, רציתי לשאול - זוג שהיה נשוי והתגרש. האשה היתה לאחר הגירושין עם מישהו אחר - היא לא נישאה לו אבל היתה איתו בקשר ומתברר שזה היה קשר קרוב. כיום הזוג מעוניין לחזור ולהינשא בשנית הבעל לא כהן - האם אפשר? בתודה, דורית.

אפשר.

ההלכה היא כך (מבוארת בשו"ע אבן העזר סימן י, ובלבוש שם): המגרש את אשתו, ונשאת או נתקדשה לאחר, וגרשה גם השני או מת, אסורה לחזור לראשון, שכך כתוב בתורה [דברים כד, ב - ג] "..וכתב לה ספר כריתות וגו' ויצאה מביתו והיתה לאיש אחר,, לא יוכל בעלה הראשון אשר שילחה לשוב לקחתה". אבל אם לא נישאה או נתקדשה לאחר, אלא רק חיתה עמו (אחרי גירושיה מבעלה!), אינה נאסרת לחזור אליו. אותו הדבר בכון ההפוך, אם רק חיתה עם אדם (בלי קידושין), ואח"כ נישאה לבעל ראשון ונתגרשה ממנו, רשאית להנשא שוב לזה שחיתה עמו בעבר (לפני נישואיה עם הבעל). כלומר: רק נישואין אחר נישואין, נישואין לבעל שני אחר נישואין לבעל ראשון, הם האוסרים לחזור לבעל הראשון. בשאלה התשובה היא אפוא שמותר לחזור ולהנשא לבעל הראשון. אין כמובן כל הצדקה שבעולם לאיסור (בפני עצמו) שעשתה האשה, בחיים משותפים שלא במסגרת נישוואין, עם אדם זר, אף שהיא לאחר גירושיה מבעלה הראשון. אליהו בר שלום א ', מדכתיב והיתה לאיש אחר משמע אפילו לא נשאת אלא נתקדשה, דהויה לשון קדושין הוא כמו שיתבאר בעזה"י בהלכות קדושין [סי' כו ס"ד]. ודוקא נשאת או נתקדשה לאחר אסורה לחזור לו, דהויה ואישות כתיב בה, הויה דכתיב והיתה לאיש אחר, אישות דכתיב או ימות האיש האחרון וגו', אבל אם זנתה אחר הגירושין מותרת לחזור לראשון. וכן אם לא היתה נשואה או מקודשת לראשון אלא זינתה עמו אפילו היתה מיוחדת לו, ונתקדשה לאחר וגירשה מותרת לחזור לראשון, דכתיב [דברים שם] כי יקח איש אשה וגו' ובעלה ושנאה וכתב לה ספר כריתות וגו' לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה משמע שהיתה אשה לראשון על ידי לקוחין דהיינו קדושין, דכי יקח פירושו יקדש כמו שיתבאר בהלכות קדושין בעזה"י [שם], ועליה קאי לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה וגו', אבל אם לא היתה לראשון לאשה על ידי קדושין מותרת לשוב לבעלה וגו'

טיפול או אבחון, גבר לאשה

אני נטורופת מוסמך, ז"א עברתי הכשרה של 5 שנים לימוד ברפואה טבעית, רשום באיגוד מקצוע, איגוד הנטורופתיים, וכן מופיע ברשימה של מועצת ההסמכה הארצית הלשכה למקצועות בריאות משלימים. נושא הרפואה המשלימה בארץ היום עובר תהליך שעבר כבר במדינות אחרות כמו אנגליה, וארצות הברית, שם חלק מהמקצועות קבלו אישורים של משרד הבריאות דבר שנראה כבר באופק כאן בארץ. יש לציין שיש חלק לא מבוטל של אבחונים ו/או מחלות שהרפואה המשלימה נותנת מענה הולם. לעצם השאלה, האם גבר שהוא אדם ששומר תורה ומצוות, כאשר מגיעה אליו אשה לאבחון או טיפול שיש בו מגע (לא במקומות המכוסים אלה בכפות רגליים ו/או ידיים) האם מותר למטפל, לטפל או לאבחן את האשה או לשלוח אותה למטפלת? מה התשובה גם במקרה שהמטפל הוא מקצועי והאשה מבקשת דווקה אותו? אשמח לתשובה מלאה בברכה אורי

לצערנו, הרפואה החלופית עדיין אינה רפואה רגילה.

לאורי. שאלה זו דורשת שתי תשובות: א, אם מותר לרופא לנגוע באשה לצורך הרפואה. ב, אם רפואה אלטרנטיבית דינה כרפואה רגילה. נתחיל בשאלה השניה, כי היא המפתח בסוגיא זו: הכלל בכל התורה, אפילו לגבי פיקוח נפש, שהולכים אחרי הרוב. לכן אם רוב הרופאים אומרים שיש לחלל שבת או שאין לחלל שבת, שיש לצום ביום הכפורים או שאין לצום, הולכים אחרי הרוב - למרות התנגדות המיעוט. גם בענייננו יש לזכור שרוב הרופאים בעולם אינם דוגלים ברפואה האלטרנטיבית, אלא רק בזו הקובנציונלית. אדרבא: הם טוענים כי הרופאים האלטרנטיביים אינם עוברים הכשרות מדעיות מוכחות, והריפויים והסיפורים סביב ההצלחות שלהם אינם מתועדים מדעית כראוי. כמו"כ מבחינה עובדתית – רוב משרדי הבריאות בעולם אינם מממנים רפואה כזו, והסיבה מפני שאינה מכירים בה. כל מי שדיבר עם פרופ' גדול ישמע דברי זלזול על הריפוי החילופי, ואמירות בסגנון "הם מרפאים רק את מי שהוא בריא..". לאחרונה משום פרסומאים וכתבות עתונאיות, כמו גם אוירת דעת הקהל של נהירה אחר שיטות ריפוי עתיקות ומיסטיות, מפחדות קופות החולים מאיבוד לקוחות, מה גם שהרפואה הקובנציונלית אכן אינה נותנת רפואה בכל המקרים וזה גורם לצבור הנבוך לרצות כל רפואה אחרת שתהיה, נוצר לחץ, ולכן מאשרות הקופות רפואה חלופית קטנה זו או אחרת בסל הרפואות שלהן. מ"מ לעולם אין זה במקום רפואה קונבנציונלית מקובלת. משרדי הבריאות בעולם אינם מאשרים טיפולים אלו, אלא אם יש ח"כ או שדולה שעושה עבור רפואה פלונית את יחסי הצבור המתאימים. בנוסף לכך שהרפואה המקובלת היא ה"הרוב", עלינו לזכור כי יש איסור לרפאות בלי "רשות בית דין". וכתב ערוך השולחן (יור"ד סי' שלו) שאישור המדינה הוא מקביל לאישור בי"ד, מחמת שעל הרופא לעבור הכשרה ובדיקות רבות, והוא עומד תחת הפחד שאם יטעה – יפורסם ותישלל ממנו התעודה. מרפא חילופי אינו מקבל תעודת רופא מטעם משרד הבריאות, והוא אינו מפחד על איבוד תעודתו והעמדה לדין במקרה של טעות. התעודות שיש למרפאים אלו הם תעודות של עצמם. ז"א ארגון אנשים העובד בעניינים אלו, נותן תעודות כפי הכללים שקבע לעצמו, אבל אין זו תעודה ממשלתית של משרד הבריאות. למרפא כזה גם אין עליו פיקוח וביקורת אם הוא נוהג כראוי לפי תורת הרפואה הזו עצמה. גם אין יכולת לוודא כ"כ שלא נכנסים בין מרפאים אלו שרלטנים ורמאים, ולכן לא ברור הכח הרפואי של רפואה זו, וההיתר ההלכתי לסמוך עליה, עכ"פ במקרה של עמדה סותרת לרפואה קונבנציונלית. אמנם למרות זאת מי שרוצה ללכת דווקא למרפא חלופי, הוא רשאי, אם הוא מרגיש נחת רוח רק מרפואה זו. כי כלל גדול אמר לנו החכם מכל אדם (משלי פרק יח פסוק יד) "רוח איש יכלכל מחלהו", ואדם מתרפא – "במה שהוא מאמין שהוא יתרפא". אך אין לעבור לצורך זה על שום איסור ! גם ברפואה הרגילה יש איסור ליגע באשה, אם לא במקום פיקוח נפש. מרן השו"ע (יור"ד סי' קצה סי"ז) החמיר בזה יותר מאשר שאר פוסקי האשכנז, המתירים במקרה הדחק (כשאין רופאה) אפילו שאין זה פקוח נפש, כיון שנגיעה זו אינה דרך חיבה. כמובן איפוא, שאיש לא יתיר זאת לרפואה חלופית, שאינה מבטיחה ריפוי באותה רמה שהרפואה המקובלת מבטיחה. בנוסף, עיין להפוסקים (שו"ת אגרות משה יור"ד ח"ב סימן קלז ד"ה והנה, ויור"ד ח"ג סימן נד ד"ה הנה פשוט, ושו"ת מנחת יצחק ח"ז סימן עג, ושו"ת ציץ אליעזר חי"ט סימן לב שאלה ב, ועוד) שהחמירו מאוד בטיפול אשה אצל רופא, מחמת הדיבורים והנגיעות המיותרות הבאים עקב כך. וק"ו שאין למרפא ברפואה בלתי בטוחה לנגוע לנשים, כשאפשר להתרפא אצל רופא קובנציונלי בלי להגיע לכך. אמנם, רופא ברפואה חלופית כנ"ל, היודע ומאמין בוודאות שיש בידו רפואה שהרפואה המקובלת אינה נותנת לה פתרון, (כגון אבחונים מוקדמים וכו'), רשאי לקבל אשה לטיפול, יחד עם בעלה ובלי נגיעה, באופן שישמור היטב על גדרי הצניעות. ואדרבא אם יכול הוא לעזור (לא כרופא, אלא כעזרה לזולת) במה שהרפואה אינה יכולה לעזור, ראוי שיעשה כן. מיהו ישמור על הצניעות מאוד, כמו שספרה הגמרא על "אבא אומנא", (במסכת תענית כא ע"ב) שהיה מקבל דרישת שלום מן השמים בכל יום, עבור צניעותו הרבה בעניינים אלו. אני משער שתשובה זו תקומם את המרפאים החילופיים, המאמינים באמת ברפואה שבידם. אולם הננו האמונים על כללי ההלכה, איננו יכולים לקבל רפואה כזו, שרובו המכריע של המדע הרפואי בעולם מזלזל בה, (עובדתית, למבקש האמת באמת), כפתרון רפואי שיש בו כח לדחות איזו הלכה. אליהו בר שלום

טבעת נישואין

נשאלתי על ידי כלה טריה,טבעת הנישואין גרמה לה לאלרגיה,ונפיחותבאצבעה היא פנתה לצורף שממנו בעלה רכש את הטבעת והוא הציע לה להחליף את הטבעת משום שהטבעת הישנה יש בה חומר שהיא רגישה אליו,השאלה היא האם יכולה האישה להחליף את הטבעת ? האם הבעל צריך לאמר משהו?

כרצונכם.

אין חובה כלל לענוד את טבעת הקידושין במשך החיים. הקידושין מתקיימים בזה שהאשה לא התנגדה ולא השליכה מידה את הטבעת ברגע הראשון שאחר נתינתה תחת החופה. לנשים טובות ישנה הנהגה טובה, לענוד תמיד את הטבעת (היא קרויה משום מה טבעת נישואין, למרות שהיא טבעת קידושין), כדי להזכר ולהזכיר לכל שהן נשואות, ורשות בעליהן עליהן. (עי' המקור באוצה"פ כרך י עמוד קפא). אך אין בזה כל חובה, וכל אשה מחזיקה עם טבעת הנישואין תקופת מה - ואח"כ קונה (יותר נכון : מקבלת מבעלה!), חדשה ומהודרת כרצונה. שיהיה למזל טוב. אליהו בר שלום

מזונות אישה לאישה שהיתחתנה בקנדה ע

האם אני זכאית למזונות אישה במידה והתחתנתי ע"י רב בקנדה לאזרח קנדי יהודי וכרגע אני בארץ ורוצה להתגרש? במילים אחרות - האם מזונות אישה הינם דבר הנקבע בחוק העולמי על פי הרבנות ? בעלי טוען שעצם היותי בארץ והוא בקנדה אני לא זכאית למזונות אישה - הוא טוען שהחוקים בארץ לא תופסים בקנדה ?? האם זה נכון?. חשוב לי לציין שהייתי נשואה 8 חודשים ועזבתי ללא ילדים כמובן וחזרתי לארץ , בעלי מסרב לתת לי גט ורוצה לנקום בי על כך שאינני רוצה להיות איתו . כיצד אתם יכולים לעזור לי בסוגייה זו? האם ניתן להתיר אישה נשואה בכח מגבר המסרב לתת גט ?

מזונות לאשה - כשהיא בבית בעלה

סליחה על האיחור בתשובה. לא הייתי בארץ.‏ אין זה משנה איפה נערכו הנישואין, אם הם נערכו כדת משה וישראל, התורה מחייבת את הבעל ‏במזונות אשתו. ‏ הענין הוא שאת לא נמצאת בבית, ואז יכול הבעל לטעון "אני זן אותך רק כשאת אצלי". במקרה ‏כזה צריך לדעת למה את לא אצלו. אני מבין שאת תטעני שהוא מציק לך וכיוצ"ב, אבל מנגד גם ‏הוא יטען עלייך טענות, ואז בי"ד צריך להכריע אם אכן רק טענותייך צודקות, ומותר לך לברוח ‏ממנו. אם אכן יוחלט כך, - הוא חייב במזונותייך בכל מקום בעולם.‏ המשפט בשאלה "החוקים בארץ לא תופסים בקנדה", לא מובן כלל. חוק התורה תופס בכל מקום ‏שהוא. חוק התורה והפרטים במקרה שלך, נמצאים בשולחן ערוך אבן העזר (סימן ע סעיף יב. בסוף ‏התשובה יש העתקה של סעיף זה). ‏ לשאלה: האם ניתן להתיר אישה נשואה בכח מגבר המסרב לתת גט? ובכן התשובה ההיא בדרך ‏כלל "לא". בעל מגרש רק לרצונו ולא בעל כורחו. יש מקרים קיצוניים שביה"ד כופה באמצעים ‏עקיפים על הבעל לתת גט, וכיון שאיני יודע מה המקרה שלך, ויש להניח שאינו קיצוני באופן מיוחד ‏כל כך - לא תוכלי לקבל גט בלי הסכמת הבעל.‏ אליהו בר שלום.‏ שו"ע אבה"ע סי' ע סי"ב: ‏ האשה שיצאה מבית בעלה והלכה לבית אחר, אם באה מחמת טענה שהוא בשכונה שיוציאו עליה ‏שם רע וכיוצא בזה, חייב לזונה שם אם תבעה מזונות. אבל אם לא תבעה, מחלה על מזונות ‏דלשעבר. הג"ה: וה"ה אם היתה לה קטטה עם בעלה ולא מתדר לה עמו, והמניעה ממנו, ולותה ‏למזונות, צריך לשלם. אבל אם המניעה ממנה, א"צ לשלם, דאין האיש חייב במזונות אשתו אלא ‏כשהיא עמו (מרדכי פ"ב דייני גזירות וכ"כ הב"י בשם הריטב"א). ודוקא שבעלה בעיר, אבל אין ‏בעלה בעיר אין נפקותא אם הלכה לבית אביה; ואם משום מלאכות הבית, אם היתה חולה פשיטא ‏דחייב, דחולה לאו בת מלאכה היא; ואם אינה חולה, מנכה לה ממזונותיה כפי מה שצריך לשכור ‏מי שעושה לו המלאכות קטנות שבבית, אבל אינה מפסדת משום זה מזונותיה, רק מחמת מעשה ‏ידיה אם בת מלאכה היא (כל זה בב"י סימן ע"ז בשם תשובת הרשב"א).‏

להיעתר בדיעבד

מה דעת הרב על אשה שמכל סיבה שהיא כועסת על בעלה ולא כל כך רוצה להיות אתו והיא נעתרת לבעלה שבא אליה אך ורק מתוך השיקול שהיא מרחמת עליו ולא רוצה לגרום לו להגיע לידי חטא. היא מרגישה כאילו שהיא נותנת לו להשתמש בה כמפלט.

להיעתר לכתחילה !

אין ספק שזו מצוה. כתוב בגמרא(יבמות סג.) שאפילו אשה רעה יש לה שבח במה שסוף כל סוף בעלה ניצל מהחטא. אמנם יש לסייג את הדברים: אם באותו הזמן דעתו על אחרת, ואת משמשת רק המכשיר להרהורים האסורים, אז כיון שהוא עושה איסור, כמפורש בשו"ע אור"ח (סימן רמ ס"ב), אינך צריכה לסייע לו, אלא: לדבר איתו. לא חייבים לחיות "בדיעבד". אפשר לחיות לכתחילה. כלומר לסרב לבעל במשך איזה דקות, עד שתתפתח שיחה שבה האשה תבקש מבעלה "תרגיע אותי". מובן שאיני יכול לפרט ברבים יותר. וכן מובן שתשובה זו היא כללית, ואם הענין נמצא ביעוץ רבני והיועץ מצא לנכון לרגל התקדמות הייעוץ לומר אחרת בסיפור מסויים זה, אז כנראה שהוא צודק. אליהו בר שלום

אשה שחטאה

שלום לכבוד הרב אני מסייעת לבעלות תשובה ולנשים שאינן דתיות בתהליך ההתזקות שלהן. לאחרונה נתקלתי באשה שזנתה ובגדה. הכוונה היא לבגידה גמורה בצורה הכי רחוקה וחמורה שיכולה להיות. בעלה אינו יודע. מה עליה לעשות הרי ידוע לי שאשה כזו אסורה לבעלה ואסורה לגבר איתו זנתה. מלבד ההדרכה לחדול ממנהג גרוע זה מה עלי לומר לה לעשות - מבחינה הלכתית? יישר כוח ותודה.

בינתיים - כלום !

מי שבגדה ובעלה אינו יודע מכך, הוא לא עובר כל עבירה כשיהיה עמה. גם אם ידע מכך - אם לא יאמין לה, הוא לא יעבור שום עבירה. לכן בינתיים אין לומר לבעל כלום, ובנתיים המצב הוא: כשבעלה דורש - היא חייבת , ולה עצמה - אסור ליזום כלום. זה מה שניתן לענות ברשות הרבים, ולפרטי הלכה נוספים לגבי העתיד אפשר לפנות ישירות. אליהו בר שלום

גיור

שלום רב, ותודה על כל העזרה שעזרתם לי עד עכשיו, יש לי שאלה ע"מ שאוכל להוריד ספק מליבי, שמעתי כי אדם שמתגייר מחוייב לכל ההלכות ואם לא קיים אחת מהן נחשב לו כאילו לא התגייר, האם הדבר נכון? ואם כן מה לגבי גיור ספק? אשמח לתשובה, ושוב תודה על כל העזרה מירב דיעי...

לא. זה לא נכון.

אדם שהתגייר חייב בכל המצוות ככל יהודי. אולם אחרי שקיבל על עצמו עול מצוות, גם אם אינו שומר אותם, הוא יהודי לכל דבר, ויש לו שכר ועונש כמו לכל יהודי. מה ששמעת הוא דבר אחר: מי שהתגייר שלא על מנת לשמור את המצוות, רק קיים חלק מהמצות תקופה קצרה למראית עין עד שיאשרו לו את הגיור, ותיכף אחרי זה זנח את היהדות, אז הגייור שלו בטל. אבל מי שהתגייר על מנת לשמור את המצות, ושמר אותם איזה זמן, אפילו אח"כ חדל לשומרן, הרי הוא ככל יהודי חילוני (לצערינו), שיש עליו עונש ב"מ, אבל הוא נשאר יהודי. בגיור ספק הדבר קצת שונה, כי סו"ס יתכן שהוא היה כבר יהודי לפני כן, ולכן יש להחמיר עליו כשני הצדדים: גם להחשיבו יהודי ולאסור עליו כל האסור ליהודי, וגם להתייחס אליו שמא הוא גוי, אם הגיור שלו לא תפס מאחר שלא נתכוין מלכתחילה לקבל עול מצוות באמת. אליהו בר שלום

חתונה בחו"ל

כבוד הרב/נים.... :-) אני וחבר שלי חוזרים בתשובה אנחנו גרים ביחד מזה שנה וזה מאוד מפריע לנו לגור ביחד ללא חתונה! אנחנו ממש ממהרים להתחתן אבל בגלל שההליכים ברבנות לוקחים יותר מידי זמן (אנחנו כבר כחצי שנה בהליכים ועדיין לא התקדמנו לשום מקום) בגלל שהוא מארגנטינה ואין לו את התעודת נישואין של הוריו (משום שלא התחתנו ברבנות בארגנטינה) הדבר לוקח יותר מידי זמן. אבל בארגנטינה המשפחה גרה בקהילה היהודית, בקורדובה, ורב הקהילה מכיר את האמא ויכול לעזור בהליכים ולהעיד עליו שהוא אכן יהודי ולמהר את הבקשה. אנחנו חושבים ללכת להתחתן שם על מנת שזה יהייה מהיר. רציתי לשאול אם מבחינת ההלכה ישנה בעיה? למרות שאנחנו נעשה את כל התהליך כמו בארץ ,כלומר ברבנות מול רב, פשוט שם זה יהייה מהיר יותר מכיוון ששם מכירים אותו (ולי יש את התעודת נישואין של הוריי) אשמח לתשובתכם! ותודה על כל העזרה!!

להתחתן איפה שיותר מהר !

אין כל הבדל בין נישואין הנערכים בארץ כדת משה וישראל, לאלו הנערכים בחו"ל. (רק לילד שנותר בארץ ישראל - יש מעלה על ילד שנולד בחו"ל, כאמור בתהילים "ולציון יאמר.. ואיש יולד בה). ובכן: ... איפה שתינשאו יותר מהר - שם עליכם להתחתן, כדת משה וישראל. אגב, אני לא מקבל את נתוני השאלה ש"ברבנות זה לוקח יותר מדאי זמן". הרבנות עושה את עבודתה מצויין. אני מניח שחסרים פרטים בשאלה, האם הבעל כהן, האם יש עליו ספיקות יהדות, ועוד. זה שהרבנות רוצה לחקור ולברר הרבה - טוב היא עושה. אם יש רבנות בחו"ל שיודעת את העניינים ואינה צריכה לברר - תינשאו שם. אם מעוניינים בידיעה נוספת בקשר לארגנטינה, אפשר לפנות אלי: 052-7653444, בשעות 9/10 בבוקר. מזל טוב. אליהו בר שלום.

בעיות עם הבעל ומשפחתו - לקראת גירושין

שלום רב, אני ובעלי נישואים שנתיים ויש לנו ילדה בת שנה וחודשיים, אני חוזרת בתשובה ממוצא חצי תימני ובעלי מרוקאי. אנו גרים במרכז הארץ אצל אימי מכיוון שאנו מתחילים לבנות בית ובעלי במקור מטבריה. בעלי איש קבע המשרת בצפון הארץ ומגיע הביתה בערך פעמיים שלוש בשבוע. הבעיה שלי איתו מתחלקת לשניים: 1. בזמן הלידה הוא היה נוכח, ואני מאד התנגדתי, אני מרגישה שמאז הוא לא מעריך אותי, מזלזל בי, לא מכבד, ונדמה לפעמים שאני לא מעניינת אותו. הוא הפסיק לפרגן, מעניין אותו רק העבודה, מיותר לציין שהוא כלל לא עוזר בבית וגם לא עם הילדה. אני עושה הכל בבית, הוא מגיע בלילה כמו פרזיט, זורק את הכביסה, מבקש אוכל (הוא לא יודע לקחת לבד) עובד עוד קצת דרך הטלפון והולך לישון וכמובן נוחר בלילה ולא נותן לישון. ואפילו לא קם בלילה לילדה והוא טוען שהוא לא חייב לעזור כי אני לא עובדת (מחפשת עבודה, אני אחרי ניתוח מעיים). 2. אנחנו נוסעים למשפחה של בעלי כל שבת שלישית ובחגים בפסח וראש השנה כי אני חוזרת בתשובה והמשפחה שלי חילונית. (כל פעם שאנחנו נוסעים לסבתא שלו (שם אנו עושים שבתות עם האמא) אנחנו חוזרים ברוגז. המנטליות שלנו כל כך שונה. אמא שלו התלוננה לבעלי פעם למה שכחתי את הטיטול של הילדה בפח אשפה בחדר ושאני לא עוזרת, אחרי מריבה מאד גדולה ושיחה עם בעלי (אחרי שקרה לי מסריחה) ועם אמא שלו אמרתי ששכחתי לזרוק את הטיטול בפח השכונתי וזה לא סוף העולם, אני בחורה מאד מאד נקיה ומסודרת חונכתי לעבודה קשה ועזרה לזולת. ואני כל כך עוזרת שאני שם שפשוט לא האמנתי (פשוט אמא שלו כל כך עצלנית). השבת הם רצו לתת לילדה לשתות ערק ואני אמרתי שלא יעיזו ואחרי שסובבתי את הגב סבתא שלו נתנה לה לגימה ואני כל כך כעסתי ואמרתי שהילדה מקבלת נורופן (משכך כאבים) בגלל השיניים ואיזה מין דבר זה להביא לילדה בת שנה לשתות ערק??? ולמה אני אוויר, שאם אמרתי לא להביא לה אז לא מביאים, והכי מעצבן שלבעלי אין עמוד שידרה לצאת כנגד משפחתו ולהגן עליי ועל הילדה. הוא היה נוכח לכל וידע האנחנו נריב על זה, העיקר לרצות את משפחתו. אני היום לא מתקשרת ורמזתי לחמותי שאני לא מעוניינת בטלפונים שלה מכיוון שכשהיא הייתה מתקשרת ולא יכולתי לענות בהרבה מצבים כי הילדה הייתה תינוקת והייתי גרה לבד בצפת רחוק מכולם וטיפלתי בה לבד, אז או שההיתי מקלחת אותה או ישנה או מאכילה וכו' היא הייתה מתלוננת אצל בעלי שאני כל הזמן לא עונה לה. ואז היינו רבים בגללה. זהו , מצטערת על הסיפור הארוך אבל גם זה עזר לי קצת להוריד מהלב. אנחנו היום נמצאים במצב שאני כבר מוכנה לוותר על בעלי ועל הנישואים ( אני עדיין אוהבת אותו) כדיי לא לראות את המשפחה שלו, אני גם ככה כל הזמן לבד ומגדלת את הילדה לבד, אז אני לא חושבת שיהיה לי קשה להסתדר. בכל מקרה בעלי אמר שהוא לא מוכן לוותר עלינו והוא היום מגיע ורוצה שנדבר. נקווה לבשורות טובות ואשמח לקבל קצת עזרה בתודה מראש

שינוי כיוון

אינני יועץ נישואין. אבל אוכל לומר לכם שאתם לא חיים לפי השקפת התורה. כאשר חיים כדי ליהנות, והבן זוג הוא אחד נוסף מאלו שצריכים לגרום לנו הנאה, אז מאוד מהר מתברר שהיתה כאן טעות, בן הזוג השני הוא לא מתכוין להנאה, האכזבה מתורגמת לזלזול בשני, ומכאן - זה עובר השפלה, ריב, אולי מכות, ו...גירושין. התורה מלמדת אותנו אחרת. כשאדם הראשון היה לבד מלאכי השרת היו צולים לו בשר. הוא היה אז בפיסגת ההנאה, מצד ה"לקבל". והקב"ה אמר שלא טוב לאדם להיות לבד, כי לא טוב רק "לקבל". להיות אנוכי. האדם נברא במטרה לעבד את האישיות שלו. יש לאדם משימה כבדה לעבד את עצמו עצמו במשך החיים, ואחד מהכלים הכי חזקים שה' נתן לשם כך - הוא הבן זוג. הוא מספק הרבה מאוד אתגר לעבוד על המידות. מי שהולך בדרך זו, למרות שיש כשלונות בדרך, אבל הצלחה אחת (מתוך כמה אכזבות) נותנת את הכח להמשיך באתגר החיים, ובסופו של דבר - שני בני הזוג הכי מאושרים. תבדקי איך זה מתנהל אצל הבני תורה האמיתיים, ותראי איזה בתים יפים יש שם. הפתרון הוא איפה לחיות חיי תורה ומוסר, "באמת". אני לא שולל יועצי נישואין, אבל המשימה העיקרית שלכם אינה לקבל הדרכה נקודתית על בעיה זו או אחרת, אלא לשנות כיוון, לדרוש מהבעל להתחיל לחיות חיים של תורה נטו, שיעורים, התקרבות להשם, וכו'. זה יעזור לכל השאר, הכי חזק, והכי מהר. אליהו בר שלום ראש מדור הלכה בינ"ר.

מתנה לחג

האם זה סביר שבן (רווק בגיל 32) יקנה כמתנת חג להוריו, לבנים לאמו, מתוך מחשבה שממתנה כזו יהנה גם אביו? אם לא, על מה זה בדיוק מצביע? אם כן, למה כששמעתי על כך עלתה בי תחושת גועל וראיתי זאת כמעשה דוחה? בברכת שנה טובה.

לא יפה

אמרי לו, שהרב אמר שהוא עשה מעשה לא יפה. אסור לבן להעסיק מחשבתו בעניינים כאלו של הוריו. אמרי לו זאת "בשם הרב", שזהו פסק הלכה!. הרב אליהו בר שלום דיין ומו"צ שכונת רמת שלמה, רב משיב אחראי במכון ינ"ר

אי שיוויון בנשיאת עול העבודה בבית

אנו נשואים בשנית, בשנות השישים לחיינו והילדים של שנינו כולם ב"ה נשואים ומסודרים. הבעייה העיקרית היא בתחושה שלי שאני תורמת יותר מבן זוגי לזוגיות שלנו. בעלי עומד בכל ההתחייבויות שלו ומתנהג אלי יפה מאוד, גם אל ילדי ונכדי. אין שום טענות בנושא זה. אנו גרים במקום שלא אהוב עלי, בלשון המעטה. אבל בעלי לא מוכן לשמוע על מעבר למקום אחר. מלכתחילה היה מדובר שנגור שם רק באופן זמני לכמה חודשים וזה נמשך כבר ל כמה שנים. אני לא מתחברת למקום ולמזלי יש לי דירה בעיר אחרת שאני נמצאת שם כמה ימים מדי פעם, לעיתים גם בעלי מצטרף אלי ולעיתים אני נוסעת לשם בגפי. נוסף לכך, אני מרגישה שאני משקיעה עבודה רבה בבית, ניקיון, כביסות, בישול, קניות ואירוח, ואילו הוא מצידו לא נוקף אצבע בבית. בקושי מוריד משהו מהשולחן, וגם זה אחרי שהערתי לו בחריפות עשרות פעמים. כשאני אומרת לו לעיתים שאני כועסת עליו שהשאיר משהו שלא במקומו [ספרים, כוס, בגדים וכד'] הוא מגיב קשה מאוד. הוא טוען שההערות שלי מעצבנות אותו. כמובן שההתעלמות שלו מהסדר בבית מפריעה לי...אבל לי אסור לבוא אליו בטענות ואסור לי לומר שאני כועסת... מבחינה כספית אין לנו שום בעייה, אני חסכנית ואילו הוא נדיב מאוד ועומד בכל ההתחייבויות שנטל על עצמו. [שכר דירה, מזון, חשבונות חשמל, טלפון ועוד] אני מחזיקה את הדירה שלי מכל הבחינות באמצעים שלי. אודה לכם אם תוכלו לתת לנו עצה איך להרגיש יותר שיוויון במילוי המטלות, ושאני לא ארגיש שאני מנוצלת על ידי בעלי.[ מקום המגורים ואי העזרה] בתודה מראש!

לא מובן.

ממש לא מובן. התיאור שלך הוא ממש אידיאלי: את מנקה ועובדת, הוא מתייחס יפה, ומשלם הכל וגם ‏נדיב.. אז מה רע? הרבה נשים ירצו זאת.‏ זה שהאיש לא נוקף אצבע בנקיון הבית, קשור לאופי שלו, או להרגלים שהרגילה אותו אשתו הראשונה. ‏לא חייבים לשנות אופי או הרגל בגיל ששים, כאשר הוא אינו נגד התורה, ועדיף לדעתי שתראי את הענין ‏בצורה חיובית. את משדרת מצב טוב, שהרבה אחרים לא זוכים לו אפילו בזווג ראשון.‏ השויון שאת מחפשת - קיים !. הבעל מפרנס, והאשה עושה את צרכי הבית והבעל. או חיים בריאים ‏ונכונים, יש לי מאמרים ארוכים על כך, שתוכלי לקבלם אצלי, או במוקד ינ"ר.‏ בכל אופן, כדי להרגע, הייתי מציע לכם ללמוד יחד משהו קבוע, כל יום, במשך כמה דקות. זה יכול להיות ‏הלכה אחת מהלכות לשון הרע, או כמה פסוקים של חומש עם רש"י, או חומר אחר הנראה לכם. הזמן ‏הזה - יוביל אתכם להידברות טובה. ואז כאשר תשוחחי איתו - תראי פתאום שהוא מקבל ולאט לאט ‏גם מבצע.‏ ברכות הצלחה.‏ אליהו בר שלום

טעות בתאריך הכתובה

כתובה שנערכה בתשרי התשס"ט ,והרב גילה באיחור של שבוע כי כתב בתאריך התשס"ח במקום לכתוב שישים ותשעה כתב ושמנה,מה צריך לעשות?האם לכתוב כתובה חדשה או די בתיקון הכתובה

צריך כתובה חדשה

הכתובה פסולה (כדין שטר מוקדם), ואי אפשר לתקן כתובה זו עצמה אחרי שנחתמה על ידי העדים, ‏ולהכשירה למפרע.‏ הדרכים שיש עתה הם שנים: או להביא חזרה את אותם עדים, לקרוע את הראשונה, למנות את העדים ‏שוב, ולכתוב חדשה כמו הראשונה;‏ או: לקחת זוג עדים אחרים, אבל אז צריך לעשות כתובה בנוסח מיוחד, הנקרא "כתובה דאישתכח בה ‏טעותא", והוא אינו כתובה רגילה.‏ מכל מקום, הזוג לא יכול לעשות זאת לבדו, אלא להפנות אלי את הרב שסידר את הכתובה כדי שאבאר ‏לו מה לעשות; או: לפנות עם הכתובה שלהם אלי בטל' 052-7653444, בשעות 9-10 בבוקר, כדי ‏לראות מתי אוכל לקבלם ולהסדיר להם כתובה חדשה.‏ אליהו בר שלום

זוג שהתגרש עם 4 ילדים לאחר בגידת האישה.

זוג מרקע דתי התגרש לאחר הודאת האישה כי בגדה. לזוג ילדים קטנים. לאחר הבגידה נועץ הזוג בטיפול זוגי שלאחריו הובן מעשה הבגידה וה"אב" סלח ונחתם הסכם גירושין בבית דין רבני, שבו הילדים במשמורת האם והאב משלם מזונות. כיום התחתן הגרוש ומערים קשיים על ה"אם". האם יוכל "לתפור" תיק כנגדה עקב המעשה שעשתה? או לקחת את ילדיה או לצמצם במזונותיהם?? במידה ויתבע את האישה כעת, האם יש לו "זכויות" בגין הבגידה ההיא?? או שעניין הבגידה לא קשור בכלל כיוון ש"האב" סלח ומאז נכתב הסכם גירושין רגיל? אציין כי בהסכם הגירושין לא כתוב עניין הבגידה אלא שאסור לה לפגוש את הגבר ההוא. ואכן כך הדבר מבחינתה.

אין כל קשר.

אחרי שבני הזוג התגרשו, מה שקובע הוא רק ההסכם שנעשה. ועליו צריך לשמור. אם האשה מרגישה ‏שהבעל מנסה להפר את ההסכם לרעתה, תפנה לבית הדין שבו נערך ההסכם והגט, בדרישה להתרות ‏בו שיקיים את ההסכם כלשונו.‏ העובדה שהאשה בגדה ב"מ (נואפת!) היא מנם, חמורה מאוד, והננו מקוים שהיא כל הזמן עכשיו ‏בדמעות ובתשובה גמורה, כי זה אחד החטאים הנוראיים והחמורים ביותר. מכל מקום, זה לא קשור ‏להתנהגותו של הבעל כעת: מפני שאם היה סעיף בהסכם שאסור לבני הזוג לדבר סרה זה על זה, הוא ‏תופס גם במקרה כזה. ואם לא היה סעיף כזה - אז גם אשה שלא בגדה, אם הבעל רע הוא ממרר את ‏החיים גם אחרי הגירושין בנסיון להציק לאשה, או להפר את ההסכם לטובתו.‏ על האשה לקבל איפוא סיוע מביה"ד שבו נכרת הסכם הגירושין, למנוע מהבעל להפר אותו.‏ אליהו בר שלום.‏

אישה מורדת

בס"ד שלום 1.האם אישה שלא מתחשבת ועושה מה שהיא רוצה היא גם מורדת? 2.מה הדיין יכול לעשות כאשר לזוג אין כסף לשלם את הגישור? 3.אישה שעזבה את הבית ולאחר מכן היא חזרה לגור בעיר אחרת עם בעלה אבל היא לא חזרה כדי לבנות חיים אלא רק כדי לנקום בבעל ולא שמעה בקולו שהמצב לא טוב וכו האם הדיין יכול לינזוף בה או להוציא אותה מורדת? חג שמח

אל תהיה תמים.

‏1. אשה "מורדת" היא המונעת את בעלה מחיי אישות. ותו לא. הבורחת מהבית - הרבה פעמים ‏נחשבת מורדת, כיון שלא תוכל לתת לבעלה חיי אישות, אולם אם תטען שברחה מפני "שאין אדם דר ‏עם נחש בכפיפה אחת" - ודבריה יוכרזו כצודקים, לא יהיה לה דין מורדת.‏ מי שאינה עושה את רצון בעלה, אמנם אינה אשה כשרה, כי "אשה כשרה עושה רצון בעלה", אבל "מ ‏היא לא נחשבת "מורדת". יש לנו לזכור כי האשה אינה ח"ו שפחה של בעלה, כך שהמילים "רצון בעלה" ‏הם מילים רחבות, ומסורות לשיקול דעת בית הדין אם במקרה זה התנהגותה מוצדקת או לא.‏ ‏2. הדיין אינו משלם את הגישור. ישנם אגודות צדקה שונות, או מי מהמשפחה שנכמרו רחמיו, ואליו ‏צריכים לפנות, כמו שכל שאר צרכי האיש והאשה שאין להם כסף, ואז מבקשים עזרה כספית מאנשים ‏זרים. אגב: אפשר לחסוך את הצורך לבקש עזרה מאנשים זרים, אם מחליטים באמת ובתמים להיות ‏טובים. תזכור שאדם לא יכול להתקוטט עם עצמו. לכל קטטה - צריך שני צדדים !. אם אתה לא צד ‏לקטטה, לא יהיו קטטות...‏ ‏3. לאור האמור בתשובה 1, מובן שגם פה התשובה שהיא אינה מורדת. אגב, הדיין ישמע את שני ‏הצדדים, ויחלט אם אכן התיאור הוא ככתוב פה, או שמא לא חזרה "כדי לנקום בבעל" וכו'. שאלות כאלו ‏דינן להיפתר רק בפני מי ששומע את שני הצדדים יחד, זה בפני זה.‏ ברכת שלום ושלוה.‏ אליהו בר שלום ‏

נישואין לכהן

ברצוני לקבל מכבוד הרב חוות דעת לסיטואציה שנקלעתי אליה. אני ממשפחה חרדית בת 22 ,עזבתי את הבית מסיבות אישיות ופתחתי עסק,העסק הצליח ואז הכנסתי עובדים שכולם היו נשים פרט לגבר אחד שהוא איש מקצוע בתחום בו עסקתי,אותו גבר גדול ממני בכ 20 שנה,דבר שלא העלהכל חשד בליבי כי זומם הוא בעורמה קשר איתי,לאט לאט עם הרבה עורמה הצליח להשטלת לי על הכספים וכרטיסי האשראי,כך שאיבדתי את שיקול הדעת בעסק והפחתי לעובדת שלו עם הזמן התחיל לאיים עלי ולהחליט לי על כל צעד בחיים,פשוט השטלת עלי, אני הייתי לפני כן מקבלת יעוץ פסיכולוגי כי היו לי בעיות אשיות שהגבר הזה כנראה זיהה אותם וניצל אותם לטובתו. הוא היה אומר לי שהוא עושה את זה בגלל שהוא אוהב אותי, ואני מצידי לא הסכמתי לקשר איתו, אבל הייתי במצוקה כלכלית שהכל היה כבר בידו והעסק כרס והצטברו חובות. יום אחד חזרתי מהעבודה והוא אמר לי לכי עכשיו ותקני טבעת הוא לקח אותי ליד חנות ואני קניתי מכספי, הוא לקח אותי למקום מסויים ששם היו חסידים שדברו באידיש ואני לא הבנתי מה הם אומרים, רק אבנתי שאני מובלת לחופה עם בגדי עבודה נגד רצוני ומבלי כל שיקול דעת כי אף אחד מהנמצאים לא ידע מה מביא אותי לעמוד שם המומה, עצובה ולא מסכימה מרגישה מנוצלת ולא יכולה לדבר. החופה התבצעה, אף אחד לא שאל אותי של מי הטבעת, לא זכור לי כל שאלה בנושא מלבד התחלת הטקס וסיומו במהירות הבזק. מיד לאחר הטקס ניסתי לברוח אבל הבחור תפס אותי ואמר לי שהוא מזמין אותי לדבר על הדברים במסעדה, הלכנו למסעדה והבעתי שם את אי הסכמתי להיות אשתו. אז נפרדנו, יש לציין שאני בתולה שמורה יש לי גם אישורי בדיקה ממרפאה כאן בארץ. לימים הוא קרה לי ואמר אם את לא רוצה לחיות איתי בואי נתגרש אני לא הסכמתי כי אמרתי לו שאני לא נשואה ולא הסכמתי להתחתן, זה היה כפיה ללא דעתי והסכמתי. הרב התקשר אלי ואמר לי בואי נעשה גט מהר ונגמור עם הסיפור הזה, אז הסכמתי ובאתי והם נתנו לי גט בלי בית דין ככה במקום נסתר, הדבר היה מאוד מוזר אבל נגמר. היום אני יוצאת לשידוכים והכירו לי כהן שהוא מחו"ל ואנו מאוד רוצים להתחתן,למרות שיש בידי תעודת רווקות אני רוצה שרב יתן דעתו על מה שעברתי, איני רוצה להתחתן באיסור למרות שהחתן מעוניין בי בכול מחיר כך. היום אני כבר 6 חודשים בחו"ל ומבקשת מכבודו חוות דעת תודה מראש. כל שאלה שיש לרב אני יכולה לענות כאן, או בטלפון.

פני אל המוקד באופן אישי.

מובן לכל, כי אתר אינטרנט ציבורי אינו המקום שבו מתירים או אוסרים נישואין של אשה. המקום הנכון הוא ‏בית הדין בשבתו שלשה דיינים יחד. פני אל בית הדין, פתחי תיק שנקרא :"מעמד אישי", בו תדרשי מהם ‏לקבוע אם את "רווקה" או "גרושה". כאשר בית הדין יחקור את הסיפור שלך, יעלו כמה אפשריות שיש ‏לבדוק על ידיהן אם המקרה שלך מותר לכהן. אפשרויות אלו כלולות במסך הלכתי מקיף, אשר שלחתי ‏להנהלת ינ"ר. אנא פני לשם.‏ אליהו בר שלום.‏

מגדריות במשנת חז"ל

שלום לכבוד הרב, כמי שעוסק בטיפול זוגי בצבורים שונים יצא לי לפגוש זוגות הנמנים עם הקהילה הדתית והחרדית. מפעם לפעם עולים מינוחים של חובות הבעל כלפי אשתו ולהפך כפי שקבעו חכמי ישראל. שאלתי היא האם קביעת חובות אלו באו ממקום משפטי כך שבמידה ומי מהצדדים לא משתף פעולה בדיאלוג הזוגי בית הדין ימצא את הסעיף לכוף עליו התנהגות כזו או אחרת ובהנחה שכך הם פני הדברים האם נכון לומר שהדרך בה קבעו חז"לינו את החובות ביו בני הזוג הם כפי האפשריות והמוגבליות הטבעיות. למשל הבעל חייב לפרנס וזאת משום שהאשה עשויה להיות במצב של הריון וכו' שלא מאפשר לה להתפרנס או מכיוון שבזמנם לא היה כ"כ מקובל שאשה תעבוד והסברים מהסוג הזה, או שהחלוקה המגדרית הזו בין גברים לנשים היא חלוקה עקרונית כפי התפיסה של היהדות ל"תפקידי" הגבר ותפקידי האשה על פי תפיסות רוחניות או משהוא מן הסוג הזה, כך שבאופן עקרוני אשה לא אמורה לעבוד וגבר באופן עקרוני לא אמור להיות שותף במטלות הבית וכן על זה הדרך. ולפי תפיסה זו "הזוג היהודי" אמור ללמוד את החובות כפי שחכמי ישראל חוקקו ולשאוף לחיות בדרך כזו מה שסותר או מתנגש עם התפיסה הטיפולית שזוגיות זו שותפות מלאה ובני הזוג הם אלו שצריכים להגדיר לעצמם כיצד לחלוק את המטלות בדרך שתשביע את רצונם ואין מקום לאיזה שהוא החלטה מוקדמת מה אני עושה או לא עושה. אני בטוח שגם לפי האפשרות השניה שכתבתי אחד מבני הזוג יכול "להתנדב" לעשות את המוטל על האחר אך כמטפל זוגי אני לא רוצה שאחד מבני הזוג ירגיש שעושים לו "טובות" באופן קבוע - זה לא בריא למערכת. השאלה באופן יותר קונקרטי - האם תפישת הזוגיות ע"פ היהדות היא שוויונית ביסודה ועל בני הזוג לחלק בניהם את המטלות ע"י משא ומתן הוגן, והדינים של חז"ל נועדו למסגרת משפטית או שחלוקת התפקידים הינן הוראות המכוונות מלכתחילה להדריך גם זוג בוגר ואוהב. אודה מאוד לתשובתך, אשמח אם תצרף מקורות. בברכה, א. דרורי

הכל נכון.

שלום לך מכובדי. אבקש סליחה על המתנת הזמן, מפני שעדיין לא מצאתי פנאי, וגם כעת הנני כותב בשעה מאוחרת בלילה ובקיצור, רק כדי שלא תמתין יותר. מדוע החלטת שזה "או או". האמת היא ששני הדברים גם יחד נכונים!. ברור שיש הכוונה רוחנית מלמעלה מה תפקידי האיש ומה תפקידי האשה. הסיבה היא, כי האיש והאשה בעולם הם רק בבואות (תמונות נגזרות) מהכוחות הרוחניים שלמעלה מהם. סדר ההנהגה העליונה היא של משפיע ונשפע, ועל פי זה השתלשלו הנבראים, עד דמות של איש ואשה, כמשפיע ונשפעת, רוחני וגשמית, עולם הבא ועולם הזה. בהאתם לכךף ברא הקב"ה גם את ה"טבע" של הזכר והנקבה, באופן שיש לאיש יותר כוחות ותכונות להצליח בעבודתו כ"שרהחוץ", ולאשה - כוחות ותכונות להצליח בעבודתה כ"שר הפנים". במאמר שלנו (תחת הלינק שלנו) בשם "החלוקת היחסית בין האיש והאשה בהשקפת התורה" תמצא יותר אריכות בכך. אולם לעומת דברים אחרים שהם "הלכה" או "דין", כאן זו ידיעה והמלצה, ולא איסור ועבירה.כלומר, חז"ל מודיעים לנו שכך יהיו החיים טובים, ובצורה אחרת לא. (וכך אמנם רואים בעולם בדרך כלל). אולם אין חז"ל מתנגדים שאם לבני זוג מסויים טוב להפוך את הסדר, שיהא מותר להם לעשות (בנקודות אלו) כרצונם. הדוןגמא הבולטת היא מה שקבעו חז"ל שמזונות האשה יהיו לבעלה תמורת חובתו לפרנס אותה תמיד, אבל אם רואים הבעל והאשה שהדברים אינם משתלמים להם, יכולה היא לומר "איני ניזונית ואיני עושה", וכן הוא יכול לומר "צאי מעשי ידיך במזונותייך". בספרנו משפט הכתובה הארכנו בזה. אם כן נשיב לעצמנו במשל פשוט: האם חובה ללכת רק על מדרכה ולא על הכביש? התשובה היא שבוודאי כן; אבל אם יש בור במדרכה ועלולים ליפול, עדיף ללכת על הכביש... או: האם חובה לאכול 3 ארוחות ביום או לא? התשובה היא שזה מאוד מומלץ לפי טבעו של אדם, אבל מי שסובל מכאבי בטן עדיף שידלל את הארוחות; ומאידך מי שסובל מחלישות עיכול, עדיף שיחלק את מזונו לארוחות רבות קטנות. היסוד הגדול העדיף לחז"ל לעולם, הוא השלום. לכן אע"פ שהדרך הנכונה, והראויה, שהיא אופטימלית מבחינת חז"ל כי היא נותנת את השפע הרב ביותר לבית, היא חלוקת העבודות והמטלות כפי שחז"ל מחלקים אותם (="יצא אדם לפעולו עדי ערב", ו"כל כבודה בת מלך פנימה"), מ"מ אין חז"ל מכריחים דרך זו גם לאיש חולה, שאין לו כח לצאת החוצה, ואין חז"ל מכריחים דרך זו גם לאשה הסובלת מחוסר אויר - שעליה לשאוף בחוץ אויר. בסיכום: אע"פ שבוודאי היה טוב לזוג להיות במצב של "חזלינו" (כהגדרתך..), אם יש לך דבר בדו ק (ורק אם הוא בדוק!!), שלצורך תיקון הענין כדאי לשנות פה מן הסדר הרגיל, אין חז"ל מתנגדים כלל, ואדרבא: תנוח ברכה על ראשך. בברכות הצלחה אליהו בר שלום

הסכם ממון טרום נישואין

ברשותכם שאלה מעט מוזרה. האם יש מניעה מצד המסורת היהודית לחתום על הסכם ממון לפני נישואין, גם אם בכוונת בני הזוג לדבוק האחד בשני ולהקים בית בישראל ? חלילה וחס אם יאלצו להתגרש ולא בידם ההחלטה, האם לא כדאי לערוך הסכם שכזה ? לפי הבנתי הסכם ממון מגדיר את הרכוש האישי והנדונייה שכל אחד נושא עימו , במה מצודדת ההלכה ? נא תשובה בפורום. תודה.

הוספה

תשובתו של הרב ברונר נכונה וטובה. עם זאת יש לתקן משהו: אין כל צורך, לא הלכתי ולא משפטי, לאשר את הסכם הממון בבית דין לפני הנישואין. על פי ההלכה - ההסכם יקבל תוקף כאשר הוא ייעשה בין הקידושין לנישואין ובנוסח הנכון; ועל פי ה"חוק" - ההסכם יקבל תוקף אם יחתום עליו רושם הנישואין בלבד. אגב: נכון שאפשר לעשות הסכם ממון באופן שיועיל גם על פי ההלכה, אולם ההלכה מצידה - אינה מפנה את הזוגות לכך. הסיבה: ההסכם גורם לשני בני הזוג להשאר כל הזמן "נפרדים", לעומת זאת הכתובה היהודית גורמת להם להתאחד, ולהיות בהפסד אם יחליטו להתגרש. חישבי על זה. אליהובר שלום.

לימודי אנגלית

חברים יקירים. עקב כל השידרוגים והשיפורים בהתקשרויות עם מוסדות אקדמיים בחו"ל - התעודות של מרסי קולג' לייעוץ ופסיכותרפיה והתארים האקדמיים של אוניברסיטת יורק, קיבלנו פניות של חברים המבקשים ידע בסיסי באנגלית על מנת לא ליצור מצב אבסורד - שתלמיד מחזיק בתעודה שאפילו את תוכנה אין הוא מבין!! על כן מתגבשת קבוצה בין החברים ללימודי אנגלית בסיסית עם אחד מכון ברליץ שהינו אחד מהמכונים המומחים ובעלי שם בתחום. מדובר על תכנית של 60 שעות לימוד בקבוצה קטנה. חברים המעוניינים ישלחו לי אימייל: [email protected] על מנת שנוכל לראות את כמות המעוניינים ולעדכן בפרטים נוספים. בהמשך, לאחר לימודי הבסיס, תהיה אפשרות להמשך ללימוד מתקדם.

קורס אנגלית

מה התוכנית של הקורס ומה מחירו ?

תמונת המשיב

עצה טובה להוציא את התמונה של הרב\ מטפל\ יועץ המשיבים לתשובות- אם היו התמונות בגודל אחיד קטן יותר ובסוף התשובה אולי זה היה בסדר, בכל אופן יישר כוח תדהר

אל נא אחי תרעו

פסוק זה, ברוח פרשת השבוע, בא "לבקש רחמים" על צביון איגוד ינ"ר. האיגוד אמור להיות "איגוד רבנים". תמונת הרב המשיב מיותרת בהחלט, אינה תורמת לשום דבר לחלוטין, ואינה מתאימה "לאיגוד יועצי נישואין רבנים". למה זה חשוב אם המשיב הוא צעיר או זקן, בהיר או כהה? התשובה משתנה לפי זה, או שהיא אמיתית וניטראלית בכל מקרה? ומה נעשה כאשר המשיבה היא אשה? והאם השלב הבא יהיה לראות את תמונת השואל? ואח"כ את תמונת השואלת? לפי התובנה שזה מועיל, אז למה לראות רק את המשיב ולא את השואל? ולא את השואלת? ואולי אח"כ נוכל לבחור למי לענות ולמי לא - - האם אין לנו חוט שדרה? האם עלינו להגרר אחר פורומים אחרים, חילוניים, שבאינטרנט? [אגב, בפורמים מכובדים אחרים, אין (!) תמונות]. האם אנחנו צריכים לחכות עד שיהיו מודעות נגד איגוד ינ"ר ברחובות ירושלים?התפקיד שלנו הוא של יועצי נישואין "רבניים"?. במה אנחנו רבניים?ן האם זה יפה שיועץ נישואין ישיב לשואלת "תתקשרי אלי באופן אישי"?. אפילו אילו היינו משיבים כך לאיש, עדיין נודף מזה ריח רע של רדיפת הממון, כ"ש שזה מופנה לאשה. אסור לנו למתוח את הפגישות ח"ו עם הזוגות, מפני שפגישות נוספות משמעותן כסף. יועצי נישואין "רבניים" צריכים להיות מופת ודוגמא של דיבור ענייני וקולע בלבד, נמרץ, ממוקד עד קצה היכולת במטרה, בלי שום סממנים אחרים! כמובן שמסר זה אינו מיועד לאף אחד באופן אישי, אלאהוא קו כללי שעלינו לאמץ. הקו הכללי של ועדת ההלכהבינ"ר הוא, שעל שאלות המועלות ע"י נשים - עונות נשים, ועל שאלות המועלות ע"י גברים - עונים גברים. נכון שלפעמים האיש צריך לדבר עם עם האשה, וכן להיפך, אולם זה צריך להיות בזהירות ובפחד. המשפט כי "יועצי נישואין אמורים להיות חסינים" אינו נכון לחלוטין. אין מחסום יותר גדול ליצר הרע כמו התורה (כך כתוב בגמרא), וגדולי התורה עצמם אומרים שהם אינם חסינים. אז אנחנו נהיינו חסינים? ממה? מריבוי שוטטות באינטרנט ומריבוי שיחות עם נשים? ח"ו. לא נהיינו חסינים, אלא קהי רגשות. האיסור הפך להיות היתר. מה שלא יפה - הפך להיות "נורמלי". בכל מקרה, הגוף המפקח הלכתית על ארגון ינ"ר יכריע גם בשאלת התמונה. אין זו שאלה הנתונה למשאל, או להבעות עמדות נוספות, אלא צביון הלכתי דתי, וההחלטה שתיקבע ע"י הפיקוח ההלכתי - הכל כפופים לה. קטן שבחבורה אליהו בר שלום

בנושא ששאל החבר א. דרורי

בס"ד אם חז"ל קבעו שאני לא יכול לחייב אישה לצאת לעבוד אבל המצב הכלכלי לימנו הוא בכי רע והאישה מתעקשת להמשיך לחיות ככה ( והיא עוד אומרת בביטחון אתה לא יכול לחייב אותי לעבוד לפי מה שנכתב בכתובה)עם חובות והיא מפילה הכל על הבעל ולמרות שהבעל עושה הכל כדי לכלכל אותה והיא לא מוכנה לעזור לו ואף תובעת אותו למזונות בבית משפט אזרחי אז איפה השלום בית ואיפה הזוגיות האם זה מה שחזל מתכוונים לשלום בית אמיתי בין בעל לאישה? סליחה אני לא מבין מה קורה כאן

האשה לא חייבת, אבל כשטוב לה עם בעלה - היא עושה את רצונו

על פי ההלכה הבעל אינו יכול לחייב את אשתו לצאת לעבודה מחוץ לבית, גם אם המצב הכלכלי בבית אינו טוב. נקודה. נאמר כמשל, כי הקונה דירה, מתחייב לטפל בבית ולשלם עליו תשלומים. וכן הקונה אשה - מתחייב לפרנס אותה, גם אם היא אינה מביאה כל תוצרת ופרנסה הביתה. כל בעל צריך להכניס את זה טוב בראש שלו: עול קיום האשה - מוטל על הבעל !. אמנם, אשה כשרה עושה רצון בעלה, ומתאמצת יחד איתו, ויוצאת לאן שתתבקש כדי לעזור לבעלה, וחז"ל אינם אוסרים עליה זאת. כך שהבעיה שלכם אינה "חז"ל", וחז"ל אינם מונעים מאשתך לעבוד, וצריך לבדוק אצלכם דבר אחר: מהי הסיבה שהאשה אינה ממושמעת לעשות רצון בעלה. זה יכול בגלל היחסים המתוחים שלכם, שהגיעו עד תביעה בבית המשפט. זה יכול להיות בגלל התנהגות נגדית מצד הבעל, וזה יוכל להיות מצד אופי לא טוב של האשה. בכל מקרה - התורה ולימוד המוסר הם המרפאים ענין זה. תביעה בבית המשפט, אפילו לענייני משפחה בלבד, היא עבירה. אסור ללכת ל"ערכאות". יש לנו בתי דין רבניים ב"ה. אין ספק שבזה נעשה דבר שלא כדין, אולם אינני יודעים מי יעץ כך לאשה, ומה עשה הבעל - עד שהאשה עשתה לו כך. לך, יקירי, כדאי להיות צמוד למטפל שלך, שאינו צריך לרכז את כוחותיו להשפיע על אשתך לצאת לעבודה דווקא; זו לא הבעיה, אלא התוצאה. הבעיה היא היחסים, והוא צריך להשפיע על שניכם לחיות באהבה ושלום ורעות, כאשר זה יהיה, גם תבוא ברכה לבית (ולא יהיה צריך בכלל שאשתך תלך לעבודה), וגם - האשה תהיה מוכנה מבחינתה לעשות כל מה שהבעל אומר. אליהו בר שלום

אישה ששהתה עם גוי לפרק זמו קצר מאד, האם מותר לה להינשא לכהן

שלום, ברצוני לדעת מה הדין וההלכה לגבי אישה שניהלה חיי אישות עם גוי. האם היא מותרת לנישואין לכהן כאשר בן הזוג יודע על כך וזה לא מפריע לו. מהו התיקון לאותה אישה כדי שתוכל להינשא לכהן? (חשוב לציין שמערכת זו הייתה קצרה מאד)

מעוות לא יוכל לתקון

שלום על חטא חמור כזה, אמרו חז"ל "מעוות לא יוכל לתקון". ישנם חטאים שיצרו דבר,עובדה קיימת, וחטאים כאלו לא ניתנים לתיקון באופן שיחזיר את כל הגלגל אחורה. מי שהיתה באישות פעם אחת עם גוי, בעבר הקרוב או הרחוק, לפרק זמן ארוך או חד פעמי, כדרכה או שלא כדרכה, באונס או ברצון, נאסרה מעתה לעולם לכהן. אשה זו מוגדרת בהלכה "זונה", ואין צורה או מצב שתהא מותרת חזרה. הדבר דומה למי שריסק יהלום ופורר אותו ברוח: אין צורה או מצב שיהיה שוב יהלום. חבל. התיקון שנשאר מחוייב, הוא: להתפלל כל החיים אל ה' שיסלח על עוון זה, להקים בית עם איש ישראל כשר, ולהשתדל להפיץ את הידיעה הזו בקרב הצעירות שאינן מבינות עם מה הן משחקות, שאינן יודעות מה זו קדושת בת ישראל, כדי שלא תכשלנה אף הם. שבוע טוב. אליהו בר שלום

כשקץ

לכב' הרב שלום מה שכתוב בגמ' כתובות ס' וביו"ד פא' ז' ,האם זה אסור גם בקשר בין איש לאישתו?"

אכן כן

האיסור אינו קשור לצניעות אלא לאיסורי מאכלות. אליהו בר שלום

הליכה למלון בשנת אבל

שלום לכ' הרב אישתי בשנת אבל על אמא שלה , והיא שומרת לא ללכת לשמחות וכל מה שקשור לשנת אבל ,אני קיבלתי מהעבודה ארבעה ימים בבית מלון, וזה יוצא שבוע לפני סיום השנה שנת האבל , היא אומרת שאסור לה ללכת , אמרתי לה תבואי ואל תרדי בערב לשמוע הופעות בלובי של המלון ,אלא רק לאכול ולישון פשוט לנוח , אציין שכבר ביטלתי באצע השנה משהו דומה לבית מלון כי זה היה אמצע השנה , עכשיו היות וזה שבוע לפני סיום השתים עשרה חודש , והיא בכל זאת לא מעונינת , למרות שזה לא לשמוע שירים , ולא כל דבר של שמחות , תודה רבה

אתה תיהנה אם זה יהיה בכח ?

מבואר בשולחן ערוך (יור"ד שצ"א ס"ב) שאסור לאבל (שלשים יום על כל הקרובים, וי"ב חודש על אביו או אמו) להכנס לבית המשתה, או לסעודת מריעים. הרמ"א מביא שיש מתירים בסעודת מצוה, ושלמעשה אין להקל. עוד מבואר בשולחן ערוך (יור"ד סי' ש"פ סכ"ה) שאסור לאבל ללכת בשיירה של סחורה כששמחים בדרך, שאע"פ שאין שם סעודה, מ"מ השמחה גדולה ודמי לסעודה. מכח זה פסקו האחרונים (פני ברוך סי' לא סי"ג, אוצה"פ מדריך אבלות פרק ד הלכה כה, ועוד), שאסור לאבל להשתתף בטיולים מאורגנים, או כיוצ"ב בכינוסים של בילוי, בשאר קרובים - כל שלשים יום, ובאביו ואימו - כל יב חודש, אא"כ נוסעים לקברות הצדיקים, שאז אע"פ שיש בזה שמחה בדרך, מ"מ הנסיעה אינה לתענוג או שמחה, ולכן פסק הגר"א בקשי דורון - שמותר. מובן איפוא, שנסיעה לבילוי ארבעה ימים בבית מלון, היא נסיעה של תענוג, שיש להמנע מזה. אין זה משנה שאשתך לא תרד ללובי לבלויים ולשירים, כי ההליכה והשהיה במקום בילוי כזה, עם תוכניות מוגדרות וארוחות משותפות, נוגדת בעצמה את דיני האבלות. אמנם, אשה משועבדת לבעלה, ולכן "אם לבעלה אין חיים בלי הבילוי הזה", אז הרב יורה לה שחובתה אל בעלה גוברת על חובתה אל אמה שלה. (עיין בזה ילקוט יוסף, אבלות, סימן יח אות ד הערה ה, הרבה מ"מ בזה). אבל אוי לבילוי כזה, שבה לוקחים את האשה בכפייה, היא לא תיהנה, ובלי ספק גם אתה לא תיהנה - כאשר האשה באה בכפייה. למה לקחת אותה כשהיא צודקת שאינה מרגישה נח? התשובה הנ"ל היא בלי להתייחס למלון עצמו - שהוא דבר שבכלל כדאי להמנע ממנו, בגלל הכשרות, בגלל התערובת, בגלל ההוווי, ועוד עניינים אשר לעולם אינם יכולים להיות בבית מלון 100 אחוז. זכור נא יקירי, כי בראש השנה גוזרים על האדם במידה קצובה ומדוייקת (!!) את כל מיכסת ההנאות שיקבל במשך השנה. את מה שנגזר - תקבל בלאו הכי. וליהנות יותר ממה שנגזר - לא תוכל בלאו הכי. אז למה בכח? כמה הערכה תהייה לאשתך אליך כשאתה תוותר לה לכבוד הוריה. עוד יבואו הזדמנויות, והקב"ה ישיב לך את הכל. אליהו בר שלום

המשך לשאלתי על המעשר

בהמשך לשאלתי תודה על התשובות ובכן יש לי עוד שאלה אני יכולה להגיד בלי נדר אני יעשר החודש אם ישאר לי כסף כלומר החודש נשאר לי כסף אחרי כל ההוצאות וחודש אחרי לא נשאר מה עושים אני לא רוצה שזה יהיה נדר הכל יהיה לפי יכולתי בחודש

מותר, ולא כדאי להתחשבן כל כך.

שלום. יכולה את לעשות כפי שתיארת בשאלה, ולא יהיה עלייך כל עוון. עם זאת רצוני להזכיר נקודה מסויימת: אין אף מצוה בתורה שבה יש שכר מוצהר כל כך: "עשר תעשר" - עשר בשביל שתתעשר!!!. התורה מודיעה בפירוש, כי מי שאין לו כסף - כדאי לו לעשר. הוא יתעשר!!!. החישובים הללו, של "יהיה לי" או "לא יהיה לי", הם המונעים מאיתנו את השפע. מי שמאמין באמונה שלמה בדברי התורה הקדושה, יודע שכהיום מתרחש נס מול עיננו, באופן מדהים: אברכים, המקבלים משכורת זעומה ממש (2000 ש"ח לחודש, הנני ראש כולל אברכים ויודע איזה משכורות ניתנים) - שורדים כל החודש, קונים מה שצריך, מתהלכים בחליפות וכובעים יפים, ומחתנים ילדים..!. הפלא ופלא. זה נס, אבל הפירוש שלו הוא שמי שאין לו, ונותן, "מקבל" בעצם חיים. עלינו להפנים: הנותן צדקה, הוא ה"מקבל". הוא מקבל חיים ושפע טובה וברכה מהשם. האם שמענו מישהו אומר "אין לי כח לקבל טובה"?. שלמה המלך ע"נ אמר "צדקה תציל ממות". ואמר הגר"א מוילנא, כי כיון שכך אמר שלמה המלך, הרי התורה מודיעה שאין דבר המציל ממות כמו צדקה. אני בטוח, שמי שמבין איזה חסות וביטוח הוא מקבל מהצדקה, יתאמץ בכל יכולתו, יתן ויחזור ויתן, ואם יאמין באמונה שלמה - יראה איך נפתחים השערים, ופתאום הוא מקבל כל מיני טובות, שלא חלם עליהם. אפשר לנסות ולבדוק. ה' אמר את זה: "הביאו את המעשר אל ביתי, ובחנוני נא בזאת, אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די". ברכה עד בלי די ופורים שמח אליהו בר שלום

ייעוץ לאימי

שלום רב! אני פונה בבקשה לעזרה דחופה. אימי נשואה לאבי זה 35 שנה בערך. הם בעלי תשובה שנים רבות אולם לאבי יש קושי רב בשליטה על הפה שלו.ברגעים של כעס על אחיותיי הצעירות למשל, הוא מסוגל לקלל קללות שלא עולות על דל שפתיו של אדם חרדי קללות שאחיותיי אפילו אינן מבינות והן באות לאימי לשאול אותה מה זה. חשוב לציין שאחיותי הן בנות טובות, בנות סמינר ואם הוא מקלל אותן זה על התחצפות, מילים לא יפות שהן אומרות זו לזו, או חוסר צניעות ברמה קלה מאד כמו: הליכה בבית ללא גרביים, חשיפת המרפק מדי פעם בלי כוונה, או כשהן מתכופפות וגבן נחשף. אני חייבת לציין שאבא שלי הוא אדם ירא שמיים מאד מאד והוא מקרב אנשים לתורה, מלמד, מחזק ומאיר פנים וגם בבית הוא עוזר והוא בדרך כלל אב אוהב ותומך אך ברגעים מסויימים כאלה הכל נעלם. בגלל היותו אישיות מוכרת ומוערכת הוא מסרב להצעותיה של אימי ללכת לטיפול/ייעוץ אצל רבנים ומטפלים והוא אוסר עליה לדבר עם אי מי על מה שקורה. אימי כאובה ומוטרדת מאד. היא לא מוכנה (ובצדק) שמילים כאלה יישמעו בבית, בזמנים של לחץ או עומס בלימודיו המצב מחמיר והבית במצב קשה, בפרט אימי. אחיותיי לא מדברות איתו וכו'.. מאחר ואימי לא עוברת על מצוות אבי ואני היחידה שמודעת לבעייה יעצתי לה להתייחס אליו כאל אדם חולה ולכן: 1. לקבל בהבנה ורחמים את מילות הזעם היוצאות מפיו, כאילו הוא אדם חולה עם בעיה נפשית הנמצא בהתקף פסיכוטי. ולהסביר לילדים שלאבא יש בעיית כעס מסוימת ולא להתייחס / להגיב כאשר הוא מקלל כי זה לא נובע ממידות מושחתתות אלא מבעיית שליטה. 2. לפנות בצורה אנונימית טלפונית לרב שיוכל לייעץ לה כיצד לטפל בבעייה מן השורש ולהיות לה לאוזן קשבת. ברצוני לדעת האם פעלתי נכונה, מה עוד באפשרותי לעשות ולמי אני יכולה להפנות אותה שיוכל לתת לה לפחות הכוונה ראשונית? ה' יברך את כולם.

זהירות!! איסור דאורייתא.

לשואלת שלום. אינני מתערב בדרך כלל בפורומים, אולם מאחר קראתי את שאלתך ואת התשובות, אינני יכול שלא להעיר. ובכן אני ח ו ל ק על קודמי. גם בהלכה, גם בגישה, וגם בהבנת העובדות. בהלכה: מפני שאפילו אביו סוטר על לחיו או זורק את ארנקו לים - אסור לו להעיר. אני מניח שכבת חרדית בבית יעקב את יודעת זאת. האיסור של זלזול באב הוא נורא ! בגישה: מפני שהכלל הראשון בהלכות דיינות הוא לשמוע היטב את שני הצדדים. אני מניח שאם הצד השני (האב) יהיה לפנינו, נשמע סיפור אחר: נשמע שהוא העיר קודם כל לבנות בנחת, נשמע שהוא סיפר להם את הלכות הצניעות, נשמע שהוא אמר להן הרבה פעמים כמה שזה כואב לו, נשמע שהוא אמר להם שהתקנון של הסמינר שהן חתומות עליו מחייב אותן בזה, והן לא הפנימו את הנושא כל הצורך, ועכשיו - מכתב "תמים" של אחת הבנות, שעולה לה "לפעמים קצת מהמרפק" מקומם עליו מיד את כל המטפלים.. האם מותר לנו לחוות דעה באופן כזה? הרי אם המעשה של השואלת אינו הכי מדוייק שבעולם - מדובר באיסור דאורייתא !. בהבנת העובדות: לא ניתן ניתן להתעלם מהמופיע במכתבה של הבת כי אביה הוא איש מאיר פנים בדרך כלל, עוזר ואוהב. הם גם יודו שכשהן מאבדות 100 ש"ח הוא לא מקלל, וגם לא כשהן קמות מאוחר מהמיטה.. הסיפור הוא שהיראת שמים של האב גורמת לו להגיב בצורה כזו. אמור מעתה: בכלל לא מדובר על אדם אלים, הזקוק במהרה ל"טיפול זוגי", או שיגישו לפניו "אולטמטום של פרידה", אלא באדם שאינו יודע איך התורה אומרת להגיב במקרה שעוברים על התורה. האבא מגיב שלא כרצון התורה, זה ברור.והשאלה העכשווית היא: איך התורה אומרת להגיב, לאדם שמגיב על עבירת התורה - שלא כמו שהתורה אומרת להגיב. שתי דרכים יש בפני הבנות: א (והיא העדיפה), לחכות לשעה שיש לאב מצב רוח. יש שעות כאלה!. ואז למצוא את העיתוי לומר לו (משהו כמו:, "אבל אם אני אטעה בסנטיטמר אחד בשרוול אתה תקלל אותי, וזה ירחיק אותי מהרצון לשמור את הצניעות". האב אולי יתרגז, תתפתח איזה שיחה בהלכה, יש לשמור על כבודו מאוד, ואחרי פעם או פעמיים כאלה הוא יבין שהוא עלול להפסיד את הבנות. לתשומת לב: גם אדם כועס מאוד, מסוגל לעשות לעשות חשבון של רווח והפסד. למשל: גם אדם הכועס מאוד על ביתו - לא שופך עליה את קומקום המים הרותחים. ואע"פ שהוא כועס מאוד - מונח לו בראש שהנזק כאן יהיה גדול מהרווח. אילו תשכילו ללהעביר לאבא את הידיעה שהנזק מהדיבורים שלו יהיה גדול מהרווח, מסתמא הוא ישלוט בעצמו. אתן לא צריכות בשביל זה רב, וגם לא מטפל זוגי. אתן צריכות למצוא שעה שהאב נינוח, אוהב אתכן, ולהעביר את הידיעה הזו: אנחנו מתרחקות כך מהצניעות. האז ירא שמים, וזה מה שהכי יעזור. הדרך השניה היא לפנות אל הרב שלו, ולבקש ממנו לשוחח עמו. מה שהרב יעשה - זה לומר בדיוק את הנ"ל. ואני מעיד מנסיון, כי נשים או בנות שפנו אלי בענין זה לדבר עם האב, או עם הבעל, - הסגנון הנ"ל היה ממש מנצח, וגורם לו להשתנות. מובן שיחד עם זה, חובה על הבנות (!) להחליט בתוך עצמן, כי הן שומרות יותר על הצניעות, ומתלבשות באופן שאף פעם לא יראו להן לא חריץ בגב, ולא במרפק. כי נגיד שיסתדרו עם אבא שבארץ שלא יכעס, אבל מה עם אבא שבשמים? איתו לא צריך להסתדר? האם הוא לא יתבע "למה לא נזהרתם יותר"? ברכת הצלחה. אינני מקבל ליעוץ (בשכר), אינני משאיר את הטלפון (אפשר לקבלו בינ"ר במקרי הצורך), והנני מברך מכל הלב שעצותי יתקבלו, והבנות יתחילו להעריך שוב את אביהם, כראוי לו. אליהו בר שלום דיין ומו"צ שכ' רמת שלמה בעיה"ק ירושת"ו

יהודי או לא

האם בן לגיורת שהתגרשה מאביו והתחתנה עם גוי ולא נהגה כיהודיה מאז גיורה כלל הוא יהודי ? וכן במידה והתגרשה שנית האם יכולה להינשא שנית לגרוש הראשון היהודי?האם האשה יהודיה בכלל?

תלוי

שלום לשואלת. יש כאן שתי שאלות. והם לא קשורות בהכרח אחת לשניה. השאלה הראשונה: האם היא יהודיה. השאלה השניה: האם מותר לה להנשא לגרוש היהודי? ובכן השאלה הראשונה היא בעייתית במיוחד. מפני שאנחנו מניחים שבתי הדין עושים את מלאכתם נאמנה, וממילא כל גיור צריך להיות "תופס". גיור – חייב לכלול כמה דברים, ברית מילה (לאיש), טבילה במקוה, ועיקר העיקרים – קבלת עול תרה ומצוות. אין שום חולק בעולם שאם לא נתקיים אחד מהנ"ל ה"גר" נשאר עדיין גוי גמור. הבעיה היא, שבמהלך הגיור והלימוד, הגר כנראה מתכוין לקיים את התורה ברמה מסויימת. שומר שבת אחת, ועושה אי אלו מצוות. אך חיש מהרה החברה החילונית מחזירה אותו לחיים הגויים שהורגל בהם. השאלה היא מה המצב עכשיו: האם יש כאן גילוי מילתא שהכל היה הצגה, ולא תפס הגיור כלל, או שמא הגיור תפס, והוא יהודי, אבל דינו עכשיו כמו כל יהודי מומר מחלל שבת וכיוצ"ב. כמעט תמיד היו גדולי ישראל בדעה שהגיור תפס והוא יהודי מומר. ב"מ. אולם יותר ויותר קולות נשמעים שהיום שהעתונות מדריכה אותם "איך לצחוק מהרבנות", הכל הצגה גדולה, והגיור לא תפס בכלל. נתונים אלו נשענים על סיפורים כמו שלך, של מי שהתחתנה כאילו עם יהודי, ולא היה כאן גיור באמת, אלא רק כאילו אהבה ליהודי זה, וברגע שעזבה אותו חזרה למנהגיה הגויים. ויש עשרות סיפורים כאלה בוריאציות שונות. לאחרונה נתפרסמו פס"ד של שנים מגדולי הרבנים, הרב שרמן – חבר ביה"ד הגדול לערעורים, והרב עטיה – אב"ד אשדוד, שגרים כאלו הם גוים גמורים. כיון שכך, צריך הגר"ש עמאר, הראשון לציון, הנקרא בפי החוק "ראש העדה היהודית" לאשר "ביטול המרת דת", כלומר לבטל להם את תעודות הגיור שקיבלו. כמובן שוב קופצת התקשורת הרעה ומלבה להם את האש, שאנחנו מכירים בהם כיהודים והרבנים לא, והמהומה גדולה. אני לא אענה על דבר שנמצא בסמכות אחרים, והיחידי שרשאי להשיב פה את התשובה, הוא בית הדין שגייר את אותה גיורת, אחר שיחקור את הדברים הנצרכים. וכעת בקשר לשאלה השניה, שהיא הלכתית נטו, ולכן אני יכול השיב עליה. היא מותרת להנשא לגרוש היהודי. אבל כמובן, רק אם היא עצמה יהודיה (ליהודי אסור לישא גויה!). והנה הדין: אשת איש שחיתה עם איש זר ב"מ, (אשת ישראל כשהיה זה ברצונה, ואשת כהן אפילו אם נאנסה), נאסרה לבעלה ולבועלה לעולם. וגם כשחיתה עם גוי נאסרה לבעלה כנ"ל. ואם נתגייר הבועל הגוי, לכתחילה לא תינשא לו, ואם נישאה לא תצא. כמו כן אשת איש שנתגרשה מבעלה היהודי ונישאה לאיש יהודי אחר ושוב נתגרשה, אסורה להנשא שוב לבעלה היהודי הנז'. אולם אם היא היתה גויה 'נשואה' באזרחי (או בגירות שאינה גירות כנ"ל), לא חלים כל הדברים הנ"ל כלל. וכאשר נרחיב מיד במקורות ההלכה. לפעמים אע"פ שהאיש והאשה המבקשים להנשא הם כשרים זה לזה מצד כללי היוחסין הרגילים, מ"מ יתכן שאשה זו נאסרה לאיש זה דווקא, מפני שנאפה איתו פעם אחת באיסור. איסור זה נלמד בגמרא (סוטה כז:) מהנאמר "ונטמאה ונטמאה – ב' פעמים, כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל". דהיינו: אשת איש שבהיותה תחת בעלה חיתה באיסור עם אדם אחר (אשת ישראל – כשהיה ברצון, ואשת כהן – אפילו כשנאנסה), כשם שנאסרה מאותה שעה לבעלה, נאסרה גם לבועלה לעולם, אף אחרי שתפרד מבעלה. (דין זה נמצא בשו"ע אבה"ע, בסי' יא ס"א וס"ב, ובסי' קטו ס"ו וס"ז, ובסי' קעח ס"ט). מי שנאפה ב"מ תחת בעלה שנאסרת לו לעולם כמ"ש, זהו אפילו כשנאפה עם גוי. ופרטי דין זה הם כמו גבי נאפה עם יהודי, שאם היא אשת ישראל היא נאסרת אם נאפה ברצון, ואם היא אשת כהן היא נאסרת אפילו כשהיה זה באונס. (וכמבואר בכתובות ג: דפרוצות שימסרו עצמן מרצון להגמון תיאסרנה לבעליהן, ואנוסות תהיינה מותרות. וכן מבואר במשנה כתובות כו: דמי שנשבתה לגוים בשביל נפשות, אסורה לבעלה ישראל, ופי' התוס' והרא"ש שם דחיישינן שנתרצתה. וכן פסק הרמ"א בסי' ז סי"א. וגם השו"ע שלא הביא דין הוא רק מפני הסברא שאף בנחבשה על עסקי נפשות אינה מתרצה. אבל בנאפה ברצונה – בוודאי להלכה אסורה לבעלה, אפילו אינו כהן). ובמקרה כזה, דין הגוי במיתה כיון שאשת איש היא איסור לכל האנושות, יהודים וגוים, דכתיב 'ודבק באשתו' – ולא באשת חברו (וכמבואר בסנהדרין נח.). אך האשה היהודיה שהיתה עם הגוי אין לה עונש מיתה, אלא כשהוא בדרך חתנות חייבת מלקות מהתורה ושלא בדרך חתנות חייבת מכת מרדות מדרבנן (כמבואר ברמב"ם פי"ב מאיסו"ב ה"א-ב); מ"מ בין כך ובין כך היא נאסרת לבעלה היהודי כמ"ש. ונחלקו הראשונים אם אחרי גירושיה מבעלה היהודי תהיה נאסרת גם לגוי שנבעלה לו – אם שיתגייר; דדעת ר"ת (בכתובות ג ע"ב תוד"ה ולדרוש) שלא שייך בזה 'אחד לבעל ואחד לבועל', שכיון שזרמת סוסים זרמתם דינה כהיתה עם בהמה, ולכן אחר שיתגייר הגוי היא מותרת לו. וכן דעת הרא"ש (שם אות ד) דל"ש בזה אחד לבועל, מטעם שכיון שהיתה אסורה לגוי בלא"ה, איסור הניאוף עמו לא חידש איסור. ומעתה אם יתגייר היא מותרת לו. מאידך הריב"ם (בתוס' שם) נחלק על ר"ת, והב"י (סי' קעח מחודש יט) הביא מהארחות חיים (ח"ב הל' כתובות סוס"י כח עמ' 100) "דאין לסמוך על רבינו תם, שכל חכמי דורו נחלקו עליו". ולהלכה כאמור מבואר מהרמ"א שפוסקים לאוסרה לבעלה (אף שלדעת הריב"ם בתוס' הנ"ל אליבא דר"ת תהיה מותרת אפילו לבעל, אולם אין הלכה כך, עיין שו"ת אגרו"מ אבה"ע ח"ד סי' מד, ושו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' מד. ורק בשעת זעם והרג רב התירו את הנשים לבעליהם היהודים כמבואר ברמ"א שם). ולגבי בועלה (דהיינו הגוי שהתגייר), בשו"ע קעח יט הביא רק את דעת ר"ת להתיר, אבל בתור 'יש אומרים' בלבד; ובשו"ע יא ו כתב דגוי הבא על בת ישראל אסור לו לישאנה "ואם נישאה לא תצא". ונראה שסובר שיש להחמיר לכתחילה. ואם היתה נשואה ליהודי כדמו"י ונתגרשה כדמו"י ושוב 'נישאה' לגוי בנישואין אזרחיים דרך חתנות, ואחר כמה שנים עזבה אותו, מותר לה לשוב להתחתן עם בעלה הישראל, דהאיסור החמור שמצינו 'בדרך חתנות' עם הגוי אינו משום שיש לה נישואין עמו, אלא משום הפרהסיה והקביעות שבדבר. אבל אין נישואין ליהודיה עם גוי, וכיון שכך דינה בנישואין אלו כזנות בעלמא, ומי שנתגרשה מבעלה היהודי וזנתה עם אדם אחר (אפילו יהודי), מותרת עדיין לחזור להנשא לבעלה הראשון. עוד יש להביא כדבר פשוט, שאם יהודיה היתה 'נשואה' ב"מ לגוי בנישואין אזרחיים, וזנתה תחתיו עם יהודי, ואח"כ נתגייר הגוי, היא אינה אסורה להנשא לו כדמו"י, דאיסור לבעל ולבועל אינו מתחיל בשעה שהיתה עם גוי, וגם כשנתגייר הוא אדם חדש. ופשוט. וכ"ש כשהיתה גויה נשואה לגוי בדיניהם, וזנתה תחתיו עם יהודי או עם גוי, ונתגיירו שניהם, שהם מותרים להנשא זל"ז. (וכן כשהיתה נשואה לגוי, ואח"כ (נתגיירה ו)נישאה ליהודי ונתגרשה, ושוב נתגייר הגוי הראשון, היא מותרת להינשא לו. וק"ל). ברכת הצלחה אליהו בר שלום

וידוי

לכבוד רבני ינ"ר. אני נושא מועקה בליבי, ואזרתי עוז לפרוס אותה בפניכם, בעילום שם. לפני 15 שנים הייתי בקשר אישות עם אשה נשואה. היא היתה אז בשלבי גירושין ולא חיה עם בעלה כלל תקופה ארוכה של כמה שנים לפני כן, עקב אי נאמנות בעלה אליה, וכן עקב אלימות שהפעיל כלפיה. כעבור כשנה מאז שחיינו יחד התגרשה סופית, ובחלוף 4 שנים שהיינו יחד, ביקשתי את ידה ואכן נישאנו כדת משה וישראל ואף נולד לנו ילד משותף. הנושא מעיק לי, אם עברתי על חטא ניאוף, או לא כיון שהיא היתה בתהליכי גירושין. האם מעשה זה מעורר שאלות בקשר לחוקיות הנישואין הנוכחיים? האם מעשה זה נותן השלכות למעמדו של ילדנו המשותף? איש אחד.

מודה ועוזב

יסורי המצפון של השואל מוצדקים. חטא עם אשת איש, הוא מהחמורים ביותר בעם ישראל, והוא נקרא "גילוי עריות", אחד משלשת העבירות שאנו מצוווים עליהם, הלכה למעשה, למות ולא לעשות חטא זה. מעשה זה, הוא הוא האיסור הנורא האמור בעשרת הדברות: "לא תנאף". אין כל משמעות לכך שאשה זו כבר לא היתה בקשרי אישות עם בעלה., או שהיתה מסוכסכת עמו, מוכה על ידו, וגם הוא בגד בה. מבלי להמעיט בחומרת העבירות שלו, - כל זמן שהאשה לא קבלה גט פיטורין כדת משה וישראל, הרי היא אשת איש. השואל כתב כי נשא את אשתו הנוכחית "כדת משה וישראל", ואין זה נכון כלל. הם לא נישאו כדת משה וישראל. יתירה מכך, הם העלימו מהרבנות את המידע הנ"ל, שהיה אוסר אותה עליו. הם גרמו לאנשי הרבנות לעבור עבירה, בהשיאם אותם זה לזה. התורה כתבה פעמיים את המילה "ונטמאה" בפרשת האשה הנואפת, ואמרו חז"ל (סוטה דף כב), שהדבר בא ללמדנו כי אשה העושה חטא זה, "נאסרה לבעל" "ונאסרה לבועל". כלומר אף אם היא ובעלה רוצים לחזור זה לזה, הם אסורים לעולם, והוא חייב לגרש אותה. כמו"כ אף אם נתגרשה כדין – היא אסורה מעתה לעולם לבועל זה, שנאף איתה. איש ואשה שהיו אסורים להתחתן זה עם זה ונכשלו ולא עמדו בנסיון ועברו עבירה זו, יש מקרים שהדבר פוגע גם בילדים, כלומר ממיט עליהם את המצב הנורא של "ממזרים", ויש לפעמים שהילדים אינם ממזרים. הדבר תלוי בחומרת האיסור של ההורים: אישות בדרגת איסור כרת או מיתת בי"ד, יוצרת ממזר (חוץ מאיסור "נדה", שאע"פ שהיא בכרת, אינה יוצרת "ממזר"). אישות באיסור לאו בלבד – אינה יוצרת ממזר. האישות בשאלה האמורה היא איסור לאו. (איסור בכל פעם ופעם. הדבר אינו קשור ל"חתונה", אלא לאישות, ובכל פעם ופעם עוברים שני בני הזוג בלאו מן התורה, ב"מ). מ"מ הילדים שנולדו במעשה זה, אע"פ שנולדו באיסור (מה שישליך על עזות מצחם במשך החיים), אינם ממזרים. עלינו לומר לשואל, כי אע"פ שחטא הניאוף הינו מחמורים שבתורה, מ"מ שערי תשובה לא ננעלו. אע"פ שהדבר קשה, מ"מ רק ההתחלה קשה. יש לעכל את הרעיון שאסור לשהות עם אשה זו, לעמוד בגבורה בנסיון, ולדעת שאם עושים את רצון ה' – עושים את הדבר הנכון. אנחנו לא נמצאים בעולם בגלל תאוותינו, או בשביל הנאתנו הפרטית. איננו יכולים להתעסק עם אשה נשואה, כביכול בשם "אהבה" (ואליבא דאמת: תאוה), לאסור אותה על בעלה, ואח"כ להתחתן איתה באיסור. אנחנו נמצאים בעולם – כדי לעשות את רצון ה'. ואם רצונו הוא כך וכך – עלינו לעשות כפי שהוא מצווה. חבל, שנכשלת בחטא חמור כך כל. ואשריך, אם תעמוד לפחות כעת בנסיון, ותעשה את הדרוש. זכור נא, כי במקום שבעלי תשובה עומדים – אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. אליהו בר שלום

שאלות כלליות

ב"ה אני בהריון שבוע 34 שאלתי הייתה לי הפלה לפני ההריון הזה לא היה שק הריוןנראו הריון רק בבדיקות דם שאלתי משפחתי ומשפחת בעלי יודעים על ההפלה מצד בעלי יש גיסה שכתה לא עשתה פדיון עקב חודש מתקדם והפלה היא חושבת שלא צריך לעשות כי העא מבינה שמי שעברה הפלה לא עושה אני לא סיפרתי למשפחת בעלי בגגל הדברים האלו בעלי סיפר והצטער עלזה כי לקחת י את זה נורא קשה שהם יודעים הבנתי שהוא היה צריך חיזוק ולא יכלנו להיות אחד אם השני מה הדין לגבי זה והאם המצווה לעשות ברית בבית הכנסת

הפנים אל העתיד ואל השמחות !

לשואלת הנכבדה. אנחנו מבינים את המצב הרגשי שאת נתונה בו. אבל תזכרי, שזה רק כעת, בשעה שנראה לך שזה "נורא" שכל העולם יודע שהיית לך הפלה, ומי יודע מה מדברים עלייך, ובוודאי כולם מצביעים עלייך באצבע כשאת הולכת ברחוב... לאמיתו של דבר אין זה כך.. וזה לא אסון נורא כל כך שיודעים שהיתה לך הפלה (אע"פ שאכן זה לא נעים), זה עובר, ושכחים, ועצתינו היא שתכונני ללידה בשעה טובה ומוצלחת, כשאת בריאה וחזקה, זה חשוב יותר מכל שאר הדברים. את הברית אין חובה לעשות בבית כנסת, ואפשר לעשות באולם. אבל אם עושים בבית הכנסת - יש יותר סגולה להמשיך קדושה לילד. מ"מ זו רק "סגולה" ואין לעשות בגלל זה שום ריב או מתח. אם את צריכה לעשות פדיון, זה תלוי בשאלה אם אכן היה שק הריון או לא היה כלל, אחרת אין כאן הפלת ריקום איברים, אלא סתם מחזור מאוחר. תשיבי לנו עוד פרטים בקשר לכך, ואנחנו מבקשים שנוכל לשמוע ממך בפעם הבאה שהתעודדת ואת מבינה שהעבר - איננו, והפנים אל העתיד אל השמחות ! אליהו בר שלום דיין ומו"צ שכ' רמת שלמה, בעיה"ק ירושלם.

תשובה לרב הגדול הרב בר שלום

בחזרה לשאלתך גילתי שאני בהריון 18.9 ונפל ב18.10 הבדיקת דם הראתה שיש הריון והרופא אמר יכול להיות שזה הריון מחוץ לרחם אחד אמר איחור בווסת הבטא הייתה נמוכה מההתחלה לא היה סיכוי אחרי חודש וחצי ברוך ה' נקלטתי להריון שאני עכשיו בחודש שמיני ברוך ה' אני מרגישה שלווה ורוגע מה שלא הרגשתי אז שחשבתי שאני בהריון אני מרגישה שכך הקב"ה רוצה לא הצטערתי וביקשתי מהקבה שאם מגיע לי שאזכה לתינוק אף פעם לא אמרתי או התלוננתי למה לחברותי שהתחתנו אחרי יש ילד ולי לו כל דבר בשעתו אני מאוד רוצה לעשות בבית הכנסת אך מעדיפה באולם כי שם יש מלצרים והם דואגים להכול ואני לא רוצה שאנשים יצטרכו לשרת את עצמם ויש עוד דבר שכולם עובדים בשעות מוקדמות וסבא שלי עושה טיפולים בבוקר וייתכן שהוא יפספס את הברית אני לא יודעת ויש גם את האנשים שלא יוזמנו ויבואו לבית ואין לי כוח לארח במיוחד שהמצב הרפואי של בספק אחרי לידה בגלל העבר הרפואי שלי סליחה על אורך השאלה

זה לא נקרא הפלה

שלום רב. ההפלה, המונעת את הבן הבא מפדיון, היא דווקא כאשר לעובר הקודם מלאו 40 יום שלמים. הדבר מפורש במשנה בכורות דף מז ע"ב, ובשו"ע יורה דעה סימן שה סכ"ג, וסימן קצד ס"ב. יש מחלוקת אם התחיל יום הארבעים ולא נגמר, אם זה מונע כבר מפדיון הבן, אבל הרב וואזנר פסק להלכה שעד שלא עברו 40 יום שלמים, הבן הבא אחריו עדיין חלייב בפדיון. לפי שהעובר הקודם נפל בהיותו בן חודש, שזה 30 יום, את (כלומר אבי הילד) צריך עדיין לעשות פדיון לזה שנולד עכשיו. תוכלו לעשות את הברית לכתחילה באולם, עם מוהל טוב וירא שמים, והילד יגדל לתפארה בישראל, אמן. מזל טוב, אליהו בר שלום

על פדיון הבן ועוד

שלום וברכה. נולד לנו בשעה טובה בן לפני כ 3 שבועות. עשינו כמובן ברית(אולם) וברית-יצחק(זוהר) בביתנו. לא עשינו פדיון כי הייתה לי הפלה(הפלה עצמית..ואני מרגישה ר ע מאוד לגבי העניין ..לא רוצה להרחיב ולדוש בזה יותר מדי .אני נמצאת בעמדה של הכל לטובה ולהניח לתקופה ההיא..). ההפלה שלי הייתה ממש מוקדם בין השבוע ה4 ל-5,לא אובחן אפילו דופק עוברי בצילום האולטראסאונד הרפואי דאז. שאלותיי: 1. האם אוכל לעשות פדיון לבני הנוכחי?? האם ההלכה מאפשרת לי,ואולי תיפתח לי דלת והזדמנות מכיוון אחר לקיום המצווה? 2.שאלה קצת קשה:איך אוכל לכפר מבחינה הלכתית על מה שעשיתי(צום,תפילה מיוחדת,פעולה מסויימת)? יש כזה דבר מבחינת חכמת היהדות וההלכה? אשמח לכל תשובה וייעוץ. בברכה,שנית.

יש תשובה !

שלום רב. כפי שענינו בתשובה סמוכה, ההפלה, המונעת את הבן הבא מפדיון, היא דווקא כאשר לעובר הקודם מלאו 40 יום שלמים. הדבר מפורש במשנה בכורות דף מז ע"ב, ובשו"ע יורה דעה סימן שה סכ"ג, וסימן קצד ס"ב. יש מחלוקת אם התחיל יום הארבעים ולא נגמר, אם זה מונע כבר מפדיון הבן, אבל הרב וואזנר פסק להלכה שעד שלא עברו 40 יום שלמים, הבן הבא אחריו עדיין חייב בפדיון. לפי שהעובר הקודם נפל בהיותו בן השבוע הרביעי לחמישי, כלומר בין 28 ל-35 יום, את (כלומר אבי הילד) צריך עדיין לעשות פדיון לזה שנולד עכשיו. אין הבדל ביו הפלה טבעית להפלה מתוך החלטה, בשניהם הפדיון עדיין קיים ולא צריך לחפש הזדמנות אחרת. הפלה היא רצח. חד וחלק. העובר בפנים חי, וזה שהוא חסר ישע כנגד המרסקים אותו, ואינו נראה כמה הוא סובל, אינו מקטין כמובן את חומרת המעשה. מ"מ, בחסד ה' עלינו, לכל דבר יש "תשובה". שלבי התשובה העיקריים (בכל דבר) הם שלשה: חרטה על העבר (באמת), וידוי (באמת), וקבלה על העתיד (באמת. שום זיוף אינו מתקבל. ה' בוחן ליבות וכליות). אלו שלשה עיקריים הכרחיים. אך בגד מכובס אינו נקי כמו בגד חדש. כדי לצחצח את הנשמה ולהשיב לה את טהרתה כבתחילה יש הרבה דברים נוספים, המפורטים בתחילת ספר שערי תשובה. אחד "מחומרי הניקוי" הכי חזקים היא הדמעות, וזה רוחץ מאוד את הנפש. חומר מועיל נוסף הוא: "זיכוי הרבים" באותו דבר שבו נעשתה עבירה. תקבלי על עצמך להצטרף או לתרום לאגודות העוסקות במניעת הפלה אצל בנות ישראל, ובזה ימורק העבר. ישנה אגודת "אפרת" של הרב ד"ר אלי שוסהיים, ומומלץ להצטרף אליהם. כעת תתרכזי בשמחת הבן שנולד, אבל מתוך מחשבה שלעתיד - את פועלת לקדש שמו יתברך אצל אלו שאולי שעדיין עלולות מעשה כמו הנ"ל. ברכות הצלחה ומזל טוב. אליהו בר שלום

ילד בן תשע מידות

שלום לכם ושנה טובה! אני נשואה כעשר שנים ויש לנו חמישה ילדים ברוך ה'. היחסים שלי עם בעלי הם טובים מאד עם עליות וירידות שנראה לי קיימות אצל כל זוג. בתקופה שהריתי לבני בן החמש הייתה תקופת מתיחות גדולה אצלנו על רקע היחסים של בעלי עם ההורים שלי. הם מעולם לא הסתדרו ואז זה הגיע למצב שבו ההורים שלי כמעט ולא הגיעו לברית ואני עזבתי את ביתם יומיים אחרי שהגעתי ונסעתי לגיסתי מצד בעלי. אחר כך הם השלימו והיום המצב לא מושלם אך יש יחסים נורמאליים פחות או יותר. הבן שלי שנולד אז סובל מבעיות התנהגות ובעיות רגשיות. הגננת התלוננה על ההתנהגות שלו וגם בבית הוא ילד קשה"". אני חיה בתחושה שהבעיות שלו הן בגלל שהוא בן תשע מידות שהרי בתקופה ההיא היה לי כעס גדול על בעלי והיו מריבות וחיכוכים. אני רוצה לשאול: 1. מהי ההתייחסות הנכונה לנושא (ובבקשה אל תבטלו את התחושה שלי כי הדברים הללו כתובים במפורש) 2. כיצד אפשר לתקן פגם זה בהווה (כמובן חוץ מלטפל בבעיות של הילד שזה אני עושה בודאי) תודה רבה ותודה בכלל על הפורום הנפלא שמאיר את עיני בתחומים רבים שרה

לא בטוח. מ"מ תפילה תעזור.

שלום. שנה טובה. "בן שנואה" הוא אחד מבני תשע מידות, שחז"ל (במסכת נדרים כ ע"ב) הזהירו עליהם שילדים אלו יצאו "פושעים ומורדים בהשם". אך בני שנואה נעשים על ידי מחשבות האיש ולא ע"י מחשבות האשה. דבר זה הינו ענין רוחני, ולא ניתן לנו לקבוע בו מדעתנו כלום. כמו"כ התוצאות של בני שנואה הוא שהבן שונא את ה' (ח"ו). הפרעות רגשיות אחרות כמתואר במכתבך - אינן כתובות, ואל לנו להוסיף מדעתנו כלום. אמנם יש באמת קשר בין ההתנהגות בשעת יצירת הולד, לבין חייו אח"כ. הורים רבים "סובלים שנים ארוכות" בשבל שטויות של רגעים אחדים בשעת יצירת הולד. הדבר כתוב בספר שערי קדושה של הרמב"ן. הלוואי שההורים היו יודעים שדקות בודדות גורליות אלו - מעצבות אופי של חיים שלמים, ואז היו וסובלים פחות מגידול הילדים. עם כל זה, אני רוצה להסב את תשומת הלב לקצת טעות בהשקפה, שיש לשואלת הנכבדה. האשה היא יצור רגשי ועמוק, הכעס שלה הוא אמיתי, ונמשך לאור זמן. היא אכן נרגעת רק לאט, ומבואר בגמרא (נדה לא ע"ב) שהסיבה היא מפני שהאשה נבראת מעצם (קשה). האיש לעומת נברא מהעפר, שהוא דבר יותר רך. לכן הפגיעה של האיש פחות קשה, והוא באמת נרגע יותר מהר (אפילו אם כלפי חוץ הוא ממשיך לעשות הצגות בשביל תשומת לב..). ולכן, אם האשה היתה בכעס באותה שעה, מסתבר אמנם שגם הבעל היה בכעס, אבל יש להניח שזה היה כעס הרבה יותר קטן משל האשה, כי האיש הוא שטחי יותר (!!), וכשהוא נהנה - הוא אינו כועס. כיון שבני שנואה נעשים על ידי מחשבת הבעל, איני רואה פה מקום להטיל את הבעיה על בני שנואה. מה גם, שאולי מחשבה זו באה קצת מהרצון ל"שחרר אותנו" מצפונית, כאילו "מה לעשות זו גזירת שמים". ולא היא. אין לתלות זה בזה. בכל מקרה, פגם רוחני, נטהר על ידי עסק התורה. יש באחרונים אריכות רבה בזה גבי "בני נדה", ועצתנו נאמנה גם לשואלת הנכבדה, להרבות שיח ותפילה, ולשפוך את לבה להשי"ת בבקשה שיחון אותה ואת ילדה, ויגדל להיות תלמיד חכם טוב, ובלי ספק ה' לא ישיב את פניה ריקם. אני בטוח שהשואלת עושה את ההשתדלות הטבעית הדרושה, אבל יש לעורר יחד עם זה להרבות בתפילה, כי הפתרון צריך להיות בעיקרו רוחני. השי"ת יראה לכם אור, ויבשר בשורות טובות. אליהו בר שלום

בקשת הכוונה ועזרה

אחותי התחתנה לפני חודש לצערי היא לא הספיקה להרגיש נשואה וכבר התחילו הצרות. אספר בקצרה כמה שאוכל , כי הסיפור ארוך ומורכב . ראשית כל הוא דחה אותה במשך המון זמן מלהכניס אותה לחשבון שלו - שאיליו נכנסו המשכורות שלה (!) , הכספים של החתונה , כסף שההורים שלי נתנו. הסיפור התפוצץ לאחר שהוא דחה אותה מספר פעמים ולא דיבר איתה כמה ימים טובים. לאחר ששמע שיחה שבו אמרה לאחי שאם לא יכניס אותה לחשבון היא תמצא דרך לקבל את כספה , בעלה ביטל לה את כרטיס האשראי , את השיחות בסוללרי . ההורים שלו ביקשו לדבר עם ההורים שלי והנ"ל לא הסכימו להתערב בין הזוג - ביקשו שיסכים ללכת ליועץ נישואים שידריך אותם. בגלל שאבא שלו לא הסכים שהבן שלו ילך ליועץ(לדבריו:כי הבן שלו לא מפגר) האבא אמר שאם ההורים שלי לא באים הם פותחים תיק ברבנות. למחרת ההורים שלי הלכו לקחת את הבגדים של אחותי והוא מצידו רוקן את החשבון מכול הכספים שהיו בו . לאחר כמה ימים עם המון איומים מצידם על גירושים ושיחות עם הדודה שהייתה לטובתנו ואמרה להורים שלו שהם רק הורסים את הבן שלהם , הוא הסכים ללכת ליועץ ושאחותי תכנס לחשבון הבנק. אחותי הייתה במקווה והגיעה לבית , למחרת בבוקר הם הלכו לבנק הוא הכניס אותה לחשבון אבל לא החזיר את הכספים החשבון עמד על 1000 ש"ח . שאחותי שאלה אותו מה פשר הדבר ומתי הוא התכוון להחזיר את הכספים הוא אמר שהוא לא יודע אם בכלל הוא יחזיר את הכספים. אחותי נפגעה והרגישה שהוא שוב רימה אותה ביקשה שיוציא אותה מהחשבון - הוא מצידו רוקן את החשבון עד גובה המסגרת (ז"א הכניס את אחותי למינוס) ולא נתן לאחותי להיכנס לבית שלהם וכמובן לא הוציא אותה מהחשבון . רק לאחר שהיא הזמינה משטרה הוא נתן לה להוציא את הדברים שלה וזלזל בה, גם אמא שלו בקשה את הזהב מאחותי. יום למחרת גילינו שהוא רוקן את הבית מכל המטלטלין שהיו בו. לפני יום כיפור הוא פתאום התחיל להתחרט ורצה לדבר עם אחותי. גם לאחר יום כיפור שוב הוא יצר קשר השיג את המספר החדש של אחותי למרות שהוא חסוי - מצידו הוא טוען שהוא מצטער והוא לא יתן לאחותי גט בכל מחיר ושהוא נשבע שאחותי לא תיהיה עם אף אחד אחר. אחותי לא מוכנה לסלוח לו במיוחד אחרי שנתנה בו אמון שוב חזרה לבית וחטפה שוב סטירה. את האמון כמו שאפשר לראות יהיה קשה להחזיר. חשוב לי לציין שחוץ מהכסף שהוא במקום הראשון לפני אחותי נמצאים גם הוריו שמכוונים אותו בכל צעד וצעד ובלעדיהם הוא לא זז. כרגע הוא טוען שהוא כבר לא יקשיב להם אבל קשה לנו להאמין לאור זה שאנחנו ראינו ולא פעם שהוא מחובר אליהם בחבל הטבור ולאור זה שאי אפשר להאמין באדם שחצה כ"כ הרבה קווים אדומים ושיקר לכל אורך הדרך. הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה לראות את אחותי גרושה ,אבל מצד שני אנחנו מפחדים שהיא תחזור איליו ותפגע שוב בקרוב, או יותר מאוחר שיהיו ילדים מעורבים בנישואים. מה דעתכם? ואיך נוכל לעזור לאחותי מבחינה נפשית ללא תשלום או בסכום מינימלי(כרגע היא נותרה ללא אגורה וגם ההורים שלי הוציאו המון כספים הן על החתונה ונתנו לה סכום לא מבוטל-שכרגע אצלו) . תודה וגמר חתימה טובה

קצת לאזן...

שלום. כדי לאזן קצת את התשובות הנ"ל, שכולן נוטות אל הגירושין, אני רוצה להזכיר לכולנו שאיש לא שמע את הבעל. כדיין, חובתי להזכיר שסיפור שנשמע בפי צד אחד, ונשמע אמין לחלוטין, ואף מעורר הזדהות מקסימלית, - אח"כ כאשר שומעים את תגובת הצד השני - ואת אותו סיפור כפי שהוא מסופר על ידו, הדברים נראים אחרת לחלוטין, לפעמים מאוזנים, ולפעמים - אדרבא התמונה נוטה לגמרי לכוון הצד השני.... איננו יודעים מה עשתה האשה, ולמה התהפך יחס הבעל אליה. אסור לנו גם לקבוע עמדה מה צריך לעשות, בלי לשמוע את הבעל. הדבר הנראה כפשוט ביותר, הוא שזוג זה (ועכ"פ הבעל) לא הודרכו לפני הנישואין, ולכן, יש לעשות זאת לכה"פ עכשיו, ולהעלות את הרכבת על הפסים. אציע לכלה הצעירה לפנות לעזרת יועצי ינ"ר, שהינם באמת מומחים ובעלי רקורד מרשים של עזרה והצלחה.. (אני איני מקבל ליעוץ). כמובן, יעוץ טוב, יהיה זה שיגרום לבעל לבוא גם הוא, וללמוד שהקמת בית אינה משחק, אלא חכמת חיים. אליהו בר שלום דיין ומו"צ שכונת רמת שלמה בעיה"ק ירושת"ו. רב מבקר באיגוד ינ"ר

בקשת הכוונה ועזרה המשך

חייבת לתקן... המילה סטירה נכתבה בתור מטאפורה ואיתכם הסליחה. בעלה של אחותי מעולם לא הרים עליה יד אחרת אפילו לא הייתי פונה אליכם... פניתי היא למרות שכן החלטנו וכך גם אחותי (שההחלטה כמובן שלה ) ללכת לכוון גירושין , אנחנו אף שכרנו את שרותיו של עו"ד . פשוט אנחנו מבולבלים ולא יודעים עם לקחנו את זה קשה מידי - כי תמיד אומרים ששנה ראשונה קשה, אך לאור תשובתכם (למרות שחשבתם שיש גם אלימות פיזית) אני מבינה שאנחנו בכיוון הנכון . שאני אומרת אנחנו אני גם מתכוונת לאחותי כמובן שלא בוטחת בבעלה. אנחנו ממש לא מפחדים מגירושין ,אלא שדרך החינוך שלנו הוא לנסות להתמודד עם משברים , וכמובן לא לפרק נישואים בקלות כזו -כמובן שכרגע זה נראה שאין ברירה . לפני החתונה כמובן לא ראינו את פרצופו האמיתי , ראינו רק בחודש לפני החתונה שהמשפחה מאוד משפיעה עליו במיוחד אביו. ההתערבות כרגע בחיי נישואי אחותי היא אך ורק כיוון שזה המצב שנוצר, לפני כן אמא שלי אמרה לה להתמודד בעצמה או ע"י יועץ נישואים . הורי מניסיון של נישואיי ונישואי אחותי השניה לעולם לא מתערבים ההפך הוא הנכון. בעלה של אחותי מצידו מערב בהכל גם את הוריו וגם את הורי (למרות שמצידם הם לא מאמינים שהם צריכים להיות מעורבים וכך גם אמרו לו) . אבא שלו מדבר בשמו המון פעמים וזה חמור שלעצמו. כרגע בעלה אומר שהוא יבקש מהרבנות שלום בית - מצידו הוא לא מוכן לתת לאחותי גט . השאלה איך הרבנות תגיב לסיפור זה האם היא כן תדרוש מאחותי ללכת לכוון של שלום בית?! מבחינתו הוא מוכן ללכת ליעוץ/לעזוב את מקום מגוריו של הוריו / לא להקשיב להוריו וכוי... אחותי ואנחנו מצידנו לא מאמינים לא יותר נכון מאוד חוששים לאור העבר. אודה לתשובתכם לאחר התיקון.

נא לעיין

לענ"ד עדיין יש מקום לתשובה שהשבתי לשאלה הקודמת. הרגשתי צורך להתערב. תשובתי ניתנה על השאלה הראשונה, ולא ראיתי שכבר יש כאן המשך. בברכת "שלום", וזה לא רק סיסמה נדושה, אליהו בר שלום

ביטול נישואין

שלום רב, לפני כ 4 שנים הכרתי בחור שהציג עצמו גרוש +2. לאחר כחצי שנת היכרות נישאנו בנישואים פרטיים (לא אזרחיים). לאחר שנתיים של נישואין נוראיים של אלימות מילולית ונפשית נפרדנו. לאחר הפרידה התברר לי שהבחור עדיין נשוי לאישתו הראשונה! וקיימות נגדו פקודות מעצר בגין סירוב גט ואי תשלומי מזונות. את החופה שלנו ערך דודו שידע כי הוא אינו גרוש. גם אחד העדים החתום על הכתובה ידע כי הוא אינו גרוש. בנוסף את טבעת הנישואין רכש בעיקר מכספו אך גם אני שילמתי חלק מהסכום מכספי שלי. הבחור אינו מוכן להופיע בבית הדין לביצוע מתן גט, ולמרות שקיימות נגדו פקודות מעצר נראה כי אין סיכוי שאני ואישתו הראשונה נקבל את הגט. שאלתי היא האם לפי הפרטים הרשומים קיים סיכוי כלשהו שנישואין אלו יבוטלו שכן נראה לי כי נישואין כאלה שנעשו במרמה ובצורה מכוערת שכזו אינן יכולים להיות כשרים, הדבר פשוט לא נתפס בעיניי... אני אובדת עיצות איני יודעת כיצד ומה עלי לעשות כדי שאוכל לסגור את הפרשה הזו ולהמשיך בחיי. אשמח לקבל עזרה ויעוץ בהקדם. תודה מראש מיטל

עבירה על התקנה, על 2 חוקים, וצורך בציידי גיטין.

שלום. המקרה אכן מצער. לא רק בגלל השנתיים שעברת, אלא בגלל שהתהליך שעשית, להנשא שלא במסגרת הרבנות הרשמית. אנחנו מאוד נגד זה, והבעיות נוצרות באשמת אלו שהסכימו להינשא שלא במסגרת הרבנות הרשמית. מסגרת הרבנות הרשמית מיועדת בדיוק בשביל למנוע את הבעיות הללו, ואין איש או אשה בארץ ישראל, שאינם יודעים שרק ברבנות עורכים נישואין. אין בהלכה מושג הנקרא "ביטול נישואין". כלומר - אם היו נישואין, כמשמעותם בהלכה היהודית, הם אינן מתבטלים לעולם, ויוצאים מהם רק באחד משני דרכים, "גט" או "מות האיש". המושג ביטול נישואין הוא ביטוי עממי אזרחי, ואין לו מקום בהלכה, אלא רק כאשר אנחנו יכולים לומר שבעצם לא התקיימו נישואין מעולם. כדי לערוך נישואין (או יותר נכון: קידושין, שזה מה שהופך את האשה ל"אשת איש"), יש שרשרת של הלכות. ישנם הלכות שאם הם לא מתקיימות - הקידושין בטלים ומבוטלים כעפרא דארעא. מי שעשה קידושין שלא במסגרת הרבנות, יש יסוד לחוש שאולי לא היה בקי בהלכות אלו, ואם כן אולי אינך מקודשת כלל. צריכים לברר את הפרטים הללו, ואם קוימו בקידושין אלו כל ההלכות ההכרחיות. גם הטעיה ברורה בקידושין - הופכת את העסק למקח טעות, וכאילו לא נעשו קידושין כלל, אבל זהו דבר נדיר, באופן שקשה להניח שתתברר הטעייה כל כך ברורה מראש, עד שבית הדין לא יחוש לאיסור אשת איש ויתיר את האשה גם בלי גט. עליך אפוא לפנות אל בית הדין לפתיחת תיק מעמד אישי, לספר את הסיפור, כדי שיתן לך פסק אם אכן את נשואה. אם תרצי לחסוך את מחיר הפתיחה, תוכלי לפני כן לפנות אלי בטלפון, כדי לשאול שאלות מקדימות שאולי יעזרו לך. אגב זכרי: כשתצטרכי להחשף שעשית קידושין שלא במסגרת הרבנות והחוק הרשמי, יתברר שעברת על החוק, הקובע כי אסור להעלים פרטים במעמד האישי ממשרד הפנים, והעונש הוא ששה חודשי מאסר, לכל אחד. (בחוק העונשין (סעיף 182 א) יש תיקון האומר: "המסדר נישואין בידיעה שהם אסורים על פי דין, או שאחד מבני הזוג עובר בהם עבירה, דינו - מאסר ששה חדשים". כמו"כ קובע החוק עונש על אי העברת מידע לרשויות על נישואין. שכן חוק מרשם האוכלוסין (ה'תשכ"ה, סעיף 2.7) קובע כי: "בתעודת זהות יירשמו הפרטים הבאים הנוגעים לתושב וכל שינוי בהם,, המצב האישי: רווק, נשוי, גרוש או אלמן". ושוב מבאר בסעיפים 15 ו-17 כי כל נישואין ירשמו ג"כ בתעודת זהות, ואח"כ קובע (בסעיף 35 ג) כי "מי שלא מסר, במועד שנקבע לכך הודעה שהיה חייב למסרה, דינו מאסר שבועיים או קנס 100 לירות". עוד כתוב בפקודת הנישואין והגירושין (משנת 1919 למניינם, רישום, סעיף 7): "כל שאינו דואג לרישום הנישואין או הגירושין שלו, יאשם בעבירה, ויהא צפוי לעונשין שנקבעו בתוספת לסעיף 99 של החוק הפלילי העותומני". חוק זה הפך אח"כ לחוק העונשין הנ"ל (תשל"ז, ושם בסעיף 182 "עריכת נישואין וגירושין אסורים", ה/8, אות א): "המסדר נישואין בידיעה שהם אסורים לפי דין, או שאחד מבני הזוג עובר בהם עבירה, דינו - מאסר ששה חדשים". בנוסף נעשתה כאן עבירה של חוק ריבוי נישואין (ביגמיה), והעונש - חמש שנים מאסר לכל צד. (חוק העונשין התשל"ז, פרק ח, סעיף 176: "נשוי הנושא אשה אחרת, ונשואה הנישאת לאיש אחר, דינם - מאסר חמש שנים". (=סעיף 3 לתיקון חוק דיני העונשין, ריבוי נישואין, תשי"ט). ונותנים על זה מאסר בפועל ממש, נא ראי: ע"פ 112/50 [1]; ע"פ 125/52 [2]; ע"פ 44/60 [3]. המצב איפוא לא כל כך טוב, בעיקר בגלל המעשה הנמהר להתקדש שלא במסגרת הרבנות, מה שאינו נותן לרבנות שום כח וסמכות חוקית לאכוף על הבעל גט. אולי תוכלי לפנות ל"ציידי גיטין", אלו אנשים פרטיים (עם רקע רבני), אשר תמורת כסף, עולים על עקבות הבעל, ועולים עליו, עד אשר בדרכים שונות (בעיקר מתן כספים) - הוא נותן להם פתאום (ברגע של חולשה) שליחות לסדר גט לאשתו, ואז הם מסדרים הכל בשמו, והאשה מתפטרת סו"ס ממנו. ה' יעזור לעמו ישראל לבל ישגו, ולבל יסבלו צרות, וישלח מהרה ישועה לכל הזקוקים. אליהו בר שלום 052-7653444 בסביבות 9-10 בבוקר.

הפרשת חלה

שלום רב הכנתי היום ובאותו זמן 2 קערות של בצק אחת של 3 קילו בצק לחלו ואחת 2 קילו להכנת סופגניות האם אני יכולה לברך פעמיים על הפרשת חלה

הזדמנות לחזור על ההלכות - -

שלום. השאלה נותנת הזדמנות מצויינת לקוראים להזכר שוב בקצת כללי הפרשת חלה. עיסה החייבת בהפרשת חלה, היא רק עיסה "עבה". (כעיסת לחם), או עיסה "בינונית" (כעיסת טורט). עיסה שהיא דלילה, וגם התוצאה אחר האפיה היא מאפה דק, כמו בלינצ'ס או וופל, פטורה מהפרשת חלה. לא ציינת איזה סופגניות את מכינה, רגילות (עיסה עבה), או חלביות (עיסה דבינונית), מ"מצ מצד העיסה - הבצק היה צריך להיות חייב. אבל, גם עיסה עבה או בינונית, חייבת רק כאשר התכנית היא לאפות אותה, או לטגן בשמן דק מאוד. עיסת בצק שמבשלים אותו אח"כ במים (כמו אטריות), או מטגנים אותו בשמן (כמו סופגניות), הינה במחלוקת הראשונים. לדעת רבנו תם היא חייבת, אולם השולחן ערוך פסק שהיא פטורה. לכן איפוא יש להפריש ממנה בלי ברכה. מובן איפה בשאלתך, שעלייך לברך רק פעם אחת, להפריש מעיסת החלות, ואח"כ להפריש בלי ברכה גם מעיסת הסוגניות. חנוכה שמח אליהו בר שלום

לגביי גיור

שלום רב! אישתי הגיעה מרוסיה היא נמצאת כבר שנתיים בארץ ניגשנו למשרד הרבנות בתא עברנו תהליך ראשוני אך דחו אותנו , כרגע אישתי בהריון והייתי רוצה לדעת איך ניתן שהיא תכנס לשלב של גיור מהיר האם ישנה דרך כלשהי תודה מיכאל קליין

גיור אמיתי ?

שלום. המשפט שכתבת "דחו אותנו" חסר הרבה. היכן הייתם, מי דחה, ומה הנימוק לדחיה? גם המילה "אשתי" שכתבת, לא נכנסה באזנים כלל. גם לא לאותם שהלכת אליהם. אתה יהודי, ויהודי אינו יכול לישא גויה. כך קבע בורא העולם. יש לך ילד מאשה גויה (מעשה אסור כשלעצמו), ורצונך לגייר את האמא ואת הולד. עליך לדעת, כי גיור לשם "אישות" כמעט ואינו תופס. הגיור התופס הוא רק כשהוא בא ממניעים של עיקר הענין: המתגייר/ת רוצים לחסות תחת כנפי השכינה, ולקיים את המצוות של דת ישראל. סיבות אחרות - אינן מאפשרות הסכמה לגיור. גם פרט להנ"ל, אתה יודע כי באופן כללי עם ישראל אינו מצדד בגרים. חובה לנו, לדחות את מי שבא להתגייר, כמבואר בגמרא. רק כשהגר מתעקש על כך, והננו משוכנעים שהוא באמת רוצה להיות יהודי, אז הוא מתקבל לתהליך. לצערנו, "גיור" מקבל היום משמעות של "קבלת אזרחות". כאילו אשרת כניסה למדינה. משל לאדם הרוצה להכנס לארה"ב, והשלטונות שם אינם רואים בעין יפה את הבאים, ולכן הבריות מחפשות דרכים ופטנטים איך לעבור במהירות את "הביוקרטיה" ולהגיע לארצות הברית.. חלילה לחשוב כך לגבי הגיור. הדיינים המגיירים אינם פקידי הגירה שברצונם יקלו או יחמירו. הגיור הוא עסק של חיבור עם האלקים, והוא ציוה את הדיינים בהוראות מסוימות. אי אפשר לעבור עליהם. . הגיור הוא ברית אמונים עם ה', מי שעמדו רגליו על הר סיני - נמצא בברית זו, ומי שלא - לא, ואין לו שום צורך לקבלת על עצמו עול מצוות ואיסורים גדול כל כך, בחינם. די שלו שישמור על ז' מצות בני נח, וזהו. אמנם, יש מקרים שהעדר גיור גורם בעיות מסויימות, ואז משתדלים לראות מה ניתן לעשות, אם אכן משתכנעים שכוונת המתגייר לחיות כיהודי נאמן לדת. מקרים אלו הם כדי להציל ממכשול אחר, וכגון: גוי הגר עם יהודיה ויש לו ממנה ילדים (והם יהודים), ואם לא נגייר את האם, ישתמדו כולם לבין הגויים. וכן עוד: יהודי ה"נשוי" לגויה בנישואין אזרחיים, שע"פ החוק בלא"ה הוא אינו יכול לעוזבה סתם, דנים הפוסקים שאינו נקרא "גיור לשם אישות" ויש לקבלה לגירות. (וכן להיפך, בגוי ה"נשוי" ליהודיה באזרחי). כמו"כ בנים שנולדו לאב יהודי ואם גויה, ומחוסר ידיעה מחזיקים עצמם כיהודים, ונימולו, וכשנודעת להם האמת באים להתגייר, ואם לא נגיירם ימשיכו להיות בחברה "יהודים" אע"פ שהם גויים, וישאו יהודיות. בכל הנ"ל יש דילמה גדולה מה לעשות, וביה"ד פועל בזה לפי שיקול הדעת של גדולי הדור מה עליו לעשות, כדי שלא להשאיר תקלות בעם ישראל. ארגון המטפל בעניינים אלו, שם כמדומני תקבל הסברה וסבר פנים יפות, נקרא "נצח משפחת ישראל", Eternal Jewish Family, ארה"ב, בכתובת:120 Rte. 59 Suffern, NY 10901. כמו"כ בכתובת אינטרנט:[email protected] זכור נא, כי שום גיור אינו גיור, כאשר המתגיירים אינם מתכוונים לקבל על עצמם עול תורה ומצוות באמת. ברכת הצלחה אליהו בר שלום דיין.

חברים המעוניינים בפרסום על ידי הצגת שו"ת

שלום לכם חברים יקרים! ישנו עלון הנקרא "בנתיבי החיים" ומופץ בתפוצה ארצית. עלון זה מורכב מצוות כותבים מקצועיים - ברובם הגדול חברי י.נ.ר וביניהם ד"ר מאיר שמעון עשור, וכן טל נחום רכזת הלימודים במכון י.נ.ר שכולם מכירים ומוקירים. במסגרת העלון השבועי, ישנו מדור הנקרא "פורום מומחים", ובו אנו מפרסמים שאלות ותשובות בנושאים מגוונים. השאלה נכתבת בדרך כלל בתימצות והתשובה נכתבת תחת כותרת המשיב, תוארו ומספר הטלפון שלו. חברי י.נ.ר מהתחומים השונים, אשר מעוניינים לפרסם שאלות ותשובות בעלון, מתבקשים לשלוח לכתובת [email protected] את השאלה והתשובה בנוסף לתארם ומספר הטלפון, ואנו נשמח לפרסמם. חשוב להדגיש כי סך המילים לשאלה ותשובה אחת לא יעלו על 250 מילים. להתרשמות מצורת ואופן כתיבת העלון יש להיכנס לקישור הבא: http://www.pinto.org.il/?CategoryID=221 בברכה ובהצלחה רבה אביחי כהן

יגדיל תורה ויאדיר.

הרעיון נחמד נא לשלוח לי דוגמא. הסיבה לכתוב אינו בשביל "להתפרסם", אלא בשביל לקיים מה שהננו מתפללים "ללמוד וללמד". זה שאיפה בפני עצמה. ברכות הצלחה. לא הצלחתי להכנס דרך הקישור, נא לשלוח לי דוגמא. אליהו בר שלום

האם מותר לזוג גרוש לחיות ביחד ללא נישואין מהמקום ההלכתי

בס"ד שלום וברכה!! זוג שהתחתן בפעם השניה. לאישה יש ילדים גדולים מהבעל הראשון, לאחר תקופה קצרה של נישואין הילדים לא הסתדרו עם הבעל של האישה. האישה נאלצה לעזוב את הבית ולהשכיר דירה. בעקבות כך נוצרו בעיות כלכליות ולכן הזוג החליט להתגרש כך שיוחזרו התנאים הסוציאלים מביטוח לאומי לאישה וכך היא תוכל לכלכל את ילדיה מהבעל הראשון. השאלה שלי היא כזאת: הזוג רוצה להתגרש אבל להמשיך בקשר. האם מבחינת הלכתית מותר להם לחיות ביחד ללא נישואין?הלכתית עפ"י הגמרא האישה אומרת שהיא תטבול בים או במקוה כגרושה? (למרות שבמקוה לא יתירו לה לטבול כגרושה?)

לא !

אסור לאיש לחיות עם אשה, אפי' כשהיא שומרת טהרת המשפחה. בלי קידושין וחופה וכתובה כדת. החי עם אשה בלי כתובה, אמרו עליו חז"ל בגמרא (כתובות נו ע"ה) ש"בעילתו בעילת זנות". גם כאשר יש כתובה, אם אין חופה כדת, דינה כנידה. וכמו שאמרו חז"ל (בתחילת מסכת כלה) ש"כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנידה". מטעם זה מפורסם פסק הריב"ש שלא לתת למי שאינה נשואה לטבול. בכל המקוואות בזמננו אוכפים הוראה זו בכל יכולתם. מי שחושבת שתטבול בים כדת - מרמה את עצמה. זה כמעט לא ניתן. פילגש אסורה בזמן הזה לכולי עלמא, יש אומרים מהורה ויש אומרים מדרבנן. (וכמבואר בנו"כ לאבה"ע תחילת סימן כו). עכ"פ אין מי שמתיר. אין לנו להאריך, בדבר שהוא אסור, חד משתעית. עדיף להנשא שנית, ולדעת שלא מקבלים "יותר כסף" ממה שעושים קונצים בענייני דת, אלא מקבלים בדיוק את מה שהוחלט בראש השנה, אם בדרכים כאלה ואם בדרכים כאלה. כדאי לבחור כמובן בדרך הטובה. באיחולים שה' יתן בלבם לפעול כראוי אליהו בר שלום.

הורים ולבושים...

נישאתי לפני קרוב לשנתיים. לדעת הורי ומשפחתי המורחבת ,סיגנון הלבוש שלי פרובוקטיבי/לא מתאים למשפחה. עד כמה אני מחויבת(גם מבחינה הילכתית) לשמוע בקולם(אפשר שתאמרו רק בזמני המפגש עם משפחתי שאשנה את לבושי, אך אציין שיש לי אחיות וגיסות שלבושות גם בסיגנון לבושי וכלפיהם הביקורת פחותה או אין בכלל ביקורת-וזה לא רק תחושה שלי!!! אז מדוע שרק אני אשנה?! ומדוע הדרישה הזו מופנית בעיקר כלפי כשברור לכל שלא רק אני מתלבשת כך?) חילוקי דעות אילו היו גם בעבר עוד הרבה לפני נישואי וכבר נמאס לי!!! אפשר לומר שניהיה לי חסכים בעניין מפני ניסיון השליטה שלהם בי בעניין לפני נישואי וע''כ קשה לי לשנות זאת!!! וכל זה גורם להורי להמנע לעיתים מלהזמין אותנו,ולעיתים להעיר לי ליד בעלי אפילו ברמז... אשמח מאוד להתיחסות ותודה מראש-דבורי

חבל.

הבעיה אינה ביניך לבין אביך שבארץ, אלא בינך לבין אביך שבשמים. מה זה משנה איך כולם הולכים? או איך כולם לבושים? לבוש שיש בו חריגה כלשהיא מדת יהודית אמיתית - יש להחליפו. היי נא חזקה, ואמרי לעצמך: את מי אנחנו מרמים? האם על יד שאראה להורים שלי שאני "גדולה", לא מקבלת את דבריהם ולא ממושמעת, בזה יהיו לי חים יותר טובים? יותר עולם הזה ? יותר עולם הבא? ה' יעזר, ויתן בליבך את ההתנהגות הנכונה. אני מרגיש צורך להשאיר גם מס' טלפון אם תרצי: 052-7653444, בבוקר. אליהו בר שלום.

"מדור אלמנה" - האם מותר להחתים אותה שמותרת על כך?

כבוד הרב, הנני גבר בגיל העמידה ולקראת נישואין בזיווג שני, ואני מבקש לערוך הסכם ממון שעיקרו שכל רכוש השייך לאחד הצדדים לפני הנישואין ישאר בבעלותו הבלעדית גם אחרי כן. בגלל הגיל המבוגר של שנינו לא צפויים ילדים משותפים. לי יש קרוב לעשרה ילדים ב"ה, לצד השני יש שניים. אני מבקש להכניס סעיף בו זוגתי לעתיד מוותרת על "מדור אלמנה" בדירה ששייכת לי [ איני יודע אם יש לה דירה משלה או אין] מהסיבות הבאות: 1. למנוע חיכוכים בינה לבין היורשים, שהם צאצאי 2. קשה לדעת אם הנישואין יעלו יפה, ואולי תהיה לזה השלכה גם בעתיד הרחוק האם מותר להחתים אותה שמוותרת על כך? וגם אם מותר, האם כבוד הרב רואה סיבה מדוע לא ראוי או לא כדאי לנהוג כן, ולא להחתים על וויתור?

מותר, ובנוסח המתאים.

כל תנאי שבממון, מותר להתנות עליו בהסכמת שני הצדדים, שיהיה שלא כאמור בתורה (או בחז"ל). אמנם צריך להתנות בצורה המתאימה, בזמן המתאים ובנוסח המתאים, כי אם לא יהיה כן - התנאי לא יתפוס ע"פ ההלכה, וממילא לא עשו כלום, ויחזור עיקר הדין. האשה זכאית למזונות ולדיור אחרי מות בעלה, מכספי הירושה. כיון שדבר זה אינו נגד עיקר הכתובה (מאתיים זוז), יכול הבעל להתנות עם אשתו שלא תקבל. אולם ברגע הנישואין כבר חל החיוב, וזה כבר "שלה", ואיך אפוא יוכלו היורשים להוציא זאת מידה? התשובה היא שניתן לעשות זאת בנוסח "סילוק", ובין הקידושין לנישואין. (ורק כך). כלומר לעשות הסכם ממון, שבו יהיה סעיף בזה הלשון: "הכלה מרת פלונית בת פלוני מצהירה בזה כי היא מסתלקת מכל הזכויות המגיעות לה מנכסי בעלה אם תשאר אלמנה, וכי אין לה דין ודברים בנכסיו אחר פטירתו עד עולם". על זה צריך לעשות קנין. (הרב או העדים החותמים על מסמך זה נותנים לה סודר, בין הקידושין לנישואין, היא מרימה את המטפחת, ומתחייבת בסילוק הנ"ל). עפ"י החוק האזרחי, היא צריכה לחתום אח"כ, והרב רושם הנישואין צריך לאשר חתימה זו בחתימת ידו. דבר זה נצרך רק ע"פ החוק, ואין בו צורך ע"פ ההלכה, ולכן הוא יכול להעשות גם אחר טקס הנישואין, ואין צריך לעכב בין הקידושין והנישואין כל כך, (אם זה נעשה ברבים ובמעמד קהל), אלא רק לצורך הקנין הנ"ל. את הנוסח המלא של שטר הסכם ממון אשר ערכנו בס"ד, תוכל לקבל במשרדי ינ"ר. או במייל ישירות אלי. הרב שיסדר את הקידושין יצטרך להיות מבין בעניינים אלו. ב. אשר לשאלתך אם כדאי או לא כדאי להתנות כן. ובכן אין כאן שאלה הלכתית, אלא בקשת עצה, והדבר תלוי בכמה מרכיבים, שהראשיים שבהם הם: באיזה גיל האשה, מה מצב בריאותה, כמה זמן יחזיקו הנישואין הללו, מה יהיה יחסה אל הילדים (היורשים), והאם להם יש דירות. כלומר: תזכור שאם אשה מתאלמנת בגיל מבוגר, ונזרקת הרחובה, לאחר הרבה שנים של נישואין, הדבר פגיעה ועלבון קשים ואיש לא יסלח לך על כך. מאידך אשה שנישאה ואחרי חצי שנה (ח"ו) נפטר בעלה והיא עדיין "צעירה יחסית", הדבר מרתיח את היורשים שהיא יושבת בדירת האב עוד עשרים שנה, והם בלי כלום. ועוד: אשה עם יחס טוב אל הילדים, ובעיקר "בלי יצר רכושנות" אינה מפריעה ליורשים;אך אשה שהופכת להיות "בעל הבית" של בעלה (כוונתי בחייו), היורשים ירצו לסלקה מן הדירה אחרי פטירתו בכל מחיר. יש לשקול כמובן גם אם יש לילדים דירות משלהם או לא. שאם אין להם דירות משלהם - והיא תשב בדירת האב/הבעל/המוריש, הדבר יגרום לשנאה רבה מצידם אליה. בשבתנו כדיין טפלתי במקרה כזה, והעוינות היתה עד השמים. הסיבה: האלמנה בזווג שני יושבת בדירת הנפטר, לאחר שנים קצרות של נישואין ולהם עצמם אין דירה... [אגב, ניתן להתנות שתקבל רק סך כו"כ עבור דיור, או להתנות שתהיה בידרה רק אם הנישואין יחזיקו עשר שנים, ועוד כיוצ"ב). את כל החשבונות הללו תעשה לעצמך, והשי"ת ינחה אותך בעצה טובה, ויהיה לכם בעז"ה זווג הגון ומוצלח, וגדול יהיה כבוד הבית האחרון יותר מן הבית הראשון. בברכה אליהו בר שלום

האם יש בעיה בכך ששתי נשים יקימו בית במשותף

לכבוד הרב בר שלום, אני נמצאת בנישואים די קשים גם חברתי הטובה חשבתי להציע לה שאם שתינו נתגרש בסופו של דבר נוכל להשכיר דירה ביחד ולעזור אחת לשניה בגדול הילדים וכו'... כך לשתינו ולילדים יהיה קל יותר והעתיד לא יראה כל כך מפחיד אני די בטוחה שהיא כמוני לא תמהר להנשא ותרצה להשקיע את האנרגיות בילדים עד שתעבורנה מס' שנים ונתחזק ונוכל אם נרצה להקים בתים חדשים היינו מעוניינת לשמוע את דעתכם האם יש כאן איזו בעיה שלא נתתי את דעתי עליה?

המחשבה אינה נכונה.

שלום. אינני נכנס לשאלה אם אכן יש צורך להתגרש במצב שלכם, או שלא כלו כל הקיצין. מ"מ תזהרי שהמחשבה על "עתיד טוב" כביכול ע"י עזרה מאשה שניה - לא תהיה סיבה לדחוף ולהביא הגירושין. בדרך כלל, הגרושות לא חיות יותר טוב (אף כשהן אומרות כך, כדי להצדיק את מעשיהם ולהקל על מצפונן). הנני משמש גם כדיין מחד, וגם כגבאי צדקה מאידך, ויודע את אשר אני אומר. הפתרון הרציני של קטטות בבית, אינו גירושין, אלא להתפלל הרבה לה', להתגמש הרבה, וללכת למתווך טוב שיחזיר את השלום. מ"מ לעצם השאלה: הדבר אינו ראוי כלל, ויצור כמה בעיות: א. הבנים והבנות "המשותפים" יפתחו קשרים לא נכונים ביניהם, וצריכים לזכור שהם זרים ואסורים בפריצת הצניעות זה עם זו. ב. פעמים רבות יקלעו הבנים והבנות לאיסור יחוד, כאשר שתי האמהות לא תהיינה בבית. ג. הנשים תהיינה במתח, מפני שאם ילד אחד לא מקבל רצונו מאמא זו, ילך ל"אמא" השניה, ובסופו של דבר חושבני שיהיה מתח סמוי בין הנשים עצמן על אופן גידול הילדים. ד. הדבר יפריע לנישואין מחודשים, מפני שכל אחת תציץ על חברתה, עם מי היא נפגשת, ואיזה הצעות הציעו לה, ולמה לא לי, וכו'. ה. הדבר מקהה את הרגש החזק והפשוט שכל בית מתנהל עם איש ואשה למעלה. אין בתים עם שתי נשים, והדבר יגרום בסופו של דבר לפריצת צניעות חמורה. (ברור שלא מדובר על קרשי אישות ח"ו, שהדבר פריצות נראוה ואסור כמובאר אבה"ע סי' כא "נשים המסוללות זו בזו), רק כוונתי שאי ן לנו לאפשר סגנון מגורים, אשר הירודים שבאומות, בעלי מצעד התועבה וכו', דוגלים בו. ו. הפתרון האמיתי הוא להתמודד, ואדם לעמל יולד. יחד עם תפילות חוזרות ונשנות, תיבקע קרן האורה, והשי"ת יתן לכן משאלות לבכן לטובה ולברכה. אליהו בר שלום

לצחקק עם גיסים בטענה שהם סה"כ משפחה

אני ואישתי נשואים כ10 שנים ובכל פעם שאנו נוסעים לשבת להוריה ואחד או יותר מהגיסים נמצאים .לטענתי הם מדברים אחד עם השני {עם אישתי} באופן חפשי .אני טיפוס מעניין פחות ואני מרגיש שבכך אני נדחק לפינה והדיבורים בניהם מפריעים לי בשבת האחרונה זה קרה שוב והייתה לי מריבה גדולה עם אישתי היא טוענת איך אני מצפה שכשהגיס מדבר איתה היא תתעלם ?מהי הצעתכם ?מלבדההלכה "קל וחמר באשת חבירו" אדגיש שאנו חרדים ספרדים.תודה.

חמור יותר מאשר עם אדם זר !

שלום. אפתח בתגובה על ההערה שהשאלה באה מאנשים 'חרדים' 'ספרדים', ואשיב כי אין כל הבדל בשאלה זו בין האשכנזים והספרדים, לא בהלכה ולא במנטליות. כולם שוים בחובה של ההרחקה מיצר הרע, וכולם עומדים תחת מאמר חז"ל "שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה". דבר זה חוצה חרדים וחילוניים, כושים ולבנים, אנשים ונשים, ואין בו הבדל. יצר הרע עושה את מלאכתו בכל כוחו, והוא "רע" לכולם. באנו לעולם כדי להלחם בו. עתה לעצם התשובה: מובא בהלכה כי יש צורך בשמירת הצניעות בין בני משפחה, "יותר" מאשר אצל אנשים זרים. הסיבה היא כי בעוד שבין אנשים זרים ישנו חסם טבעי של בושה מסויימת (בפרט אצל אנשים דתיים), הדבר אינו נמצא כל כך בבני משפחה, (אותם שאינם אחים ואחיות, שלגביהן ישבו חז"ל בתענית לבטל את היצר הרע), - כמו גיסים גיסות וכיוצ"ב. לכן, מובא בנושאי כלים של הלכות יחוד (באבה"ע סי' יא) שיש סוברים להחמיר ביחוד עם נשים מהמשפחה (אותן שאין היתר מצד עצמן, כמו אחות, נכדה וכו'), יותר מאשר עם נשים אחרות, והסיבה היא שמפני שליבו גס בהן, או שליבה גס בהם, - יש חשש גדול יותר. (כלומר: יחוד עם גיסה חמור יותר מאשר יחוד עם מישהי זרה, מפני שהחשש גדול יותר). הדבר משליך גם על ההתנהגות, ובספר פלא יועץ, ובספר אום אני חומה, הרחיבו בזה, בפרקים רבים. דבר נוסף יש לציין, והוא שעם גיסים הקשר אמור להמשך תמיד. יש לציין אל מ"ש הרמב"ם (במורה נבוכים ח"ג סי' מט), שהטעם שאסרה תורה את העריות בקרובות המשפחה, הוא שכיון שרצתה התורה למעט את המשגל, היות והריבוי בו הוא רעה וחרפה, לכן אסרה את קרובות המשפחה, שכיון שהם מצויות אצל האדם יותר מאשר אנשים אחרים, החשש והמכשול שם גדולים הרבה יותר. דבר זה הוא השלמה להלכה הנ"ל, היינו החומרה שקיימת אצל בני משפחה יותר, והיא "מפני" שהן מצויים זה אצל זה יותר, והחשש למכשול גדול יותר. באופן הלכתי, בוודאי טענתך צודקת. אולם באשר לענין המעשי, אינני בטוח אם באמת הגיסים מתלוצצים איתה, או שכיון שאינך מוצא טעם בדיבורי הסרק שלהם, אתה רואה זאת כקלות ראש, בעוד שהיא תחשוב "בעלי יבש" ו"גיסי מעניין יותר". כלומר בוודאי אסור שתהיה לה מחשבה כזו, היא הפתח הראשון לעבירה ח"ו, אולם הדרך היא לאו דווקא לנועלה בפני הגיסים שלה, אלא להטות את ליבה אליך. עצתי שתסכם איתה, אחרי שתראה לה את הכתוב כאן, שלגבי דיבורים בענייני המשפחה (טיפול בסבא, מי התחתן, וכיוצ"ב), היא אינה מוגבלת בהם עם בני משפחתה. אבל לגבי שיחות על דא והא וחוויות העולם הכללי, אתה מבקש ממנה שלא תאריך איתם, אלא איתך. אין סגירה הרמטית לא לענות לגיס, אבל אמור לה שצד השני (הגיס, וכיוצ"ב) לא ידבר הרבה, אם ידע שהאשה שממולו אינה חפצה להאריך בשיחה. הכל יודעים, כי יש נשים הצוחקות בקלות ואוהבות לדבר בקירבה גדולה, נשים אלו הם פתין גדול ליצר הרע. (אף אם לא מגיעים למעשה ח"ו, עצם הצחוק וקלות ראש עם מי שהיא ערוה עליו - אסורים). - ומאידך יש נשים, צנועות וצדיקות יותר, שאי אפשר לפתח איתן שיחה של קלות ראש. בקש נא מאשתך, באהבה מרובה, להשתדל יותר להיות מהסוג השני, (שים לב: היא בוודאי גם מזדהה עם האמור כאן, והדגש הוא על "להיות יותר") מהסוג הטוב, השני, ואז היא תראה שאין לה עוד בעיה עם השאלה של "גיסי פונה אלי", כי אנשים אינם פונים (ועכ"פ לא בצחקוקים וקלות ראש), כאשר הצד שכנגד אינו נראה אובייקט לפריצת צניעות. יכולה אשה להיות נחמדה מאוד אל בני משפחתה, כולם, בלי להיות אובייקט לפריצת צניעות וקלות ראש כלל. על הכל, תוסיף תפילה חמה לה' יתברך. זה בוודאי נצרך, וזה גם בוודאי גם עוזר. בברכה אליהו בר שלום

התגרשתי מתוך דיכאון

שלום אני כהן והתגרשתי מתוך דיכאון לפני 3 חודשים ואני מעוניין לחזור לאשה ולילדים. פניתי לבית דין לענייני כהונה שיבדוק אם אני כהן והם אמרו לי שהדבר היחיד שאפשר לעשות זה שתבוא אמא שלי לשאלות בבית הדין והיא מסרבת ולא מוכנה בשום אופן .{מה שמראה שיש לה הרבה מה להסתיר היא נולדה בחוץ לארץ}אני מבקש אם תוכלו לעזור לי ואחד הרבנים יסכים לשכנע אותה ללכת לבית הדין אני מאוד מיואש ולא יודע מה לעשות ויש לי מחשבות חזקות להתחתן עם גויה .בתקווה גדולה לעזרתכם 0506762446

שלש צלעות.

לאיסור שלך יש לש צלעות, הקידושין, הגירושין, והכהונה. אם תתיר אחת מהם, תוכל לחזור לאשתך. כלומר: אם לא קידשת אותה (והגט היה בטעות), או עדיין לא גירשת אותה (מפני שהעדים היו פסולים), או שאתה לא כהן, אז הבעיה נפתרתה. הבעיה שכנראה הקידושין היו טובים. וכך גם הגירושין. ואם כל משפחתך ידועה ככהנים, לא תוכל להכריז שאינך כהן, אאל אם תטיל דופי חמור באמא שלך. בשביל זה הם צריכים אותה לחקריה, אבל לא תמיד היה תהיה נאמנת(!), ואתה לבדך בוודאי לא נאמן לומר עליה דברים כלשהם. איני יכול להרחיב יותר, אלא לתת לך את מספר הטלפון , 052-7653444, ולבקשך שתתקשר בשעות 9-10בבוקר. המחשבות על גויה אינן פותרות כל בעיה. האם חשבת ברצינות איזו בעיה תיפתר לך בזאת? אין לנו יהודיות טובות?. אל נא יקירי, גויה היא בור עמוק כמעט בלי אפשרות לצאת. מי שצועק לעזרה, אינו מכניס את עצמו בבור עמק יותר. אוהבים אותך, ותתקשר: אליהו בר שלום דיין

האם בת לאב נכרי יכולה להתחתן עם כהן ?

שלום לכבוד הרב ! אחותי ובן זוגה רוצים מאוד להתחתן כדת וכדין דרך הרבנות . בן זוגה של אחותי כהן ואילו אנו בנות לאמא יהודיה ואב נוכרי . אחותי התקשרה לרבנות בת"א ושאלה את השאלה הנ"ל וקיבלה תשובה שכהן אינו יכול להתחתן עם בת לאב נוכרי וזכתה אפילו לניתוק מהיר בפרצוף ! (כאילו פחדה שתקבל איזו מחלה חלילה דרך הטלפון) . שאלתי כפי שהבנת היא האם בת לאב נוכרי יכולה בכל זאת להתחתן עם כהן בדרך המקודשת או שהם יהיו חייבים לממש את רצונם ואהבתם בדרך אלטרנטיבית כמו נישואים אזרחיים ? דבר נוסף - יש לבן זוגה של אחותי חורים באוזניים והבנתי שזה נחשב ל"מום" לפי ההלכה וזה מבטל את האיסורים החלים עליו ... האם יש אמת בדבר ? תודה מראש על תשובתך (אני מקווה שתתייחס ברצינות ובעדינות לשאלה על אף שאינני יהודייה טהורה ) ושוב תודה רבה

כל כך הרבה טעויות. מצער.

ממש היה צר לנו לקבל את השאלה הזו, מפני כל כך הרבה טעיות שיש בה. כתבנו כמה סגנונות של תשובה, ובסוף בחרנו בזו, הטובה ביותר מפני שהיא האמיתית ביותר. ואין טוב יותר מאשר לסלק בלבולים, ולהעמיד את האמת בקרן אורה. נתחיל דווקא מהסוף: "תענו לי למרות שאני לא יהודיה טהורה". ובכן זו טעות: את יהודיה טהורה, מפני שהולד הולך אחר האם ולא אחר האב. זה שהאמא עשתה עבירה חמורה וחיה עם גוי, לא גורם לבת שלה להיפסל מ"היהדות". אמנם, איננו מחתנים בת כזו עם כהן. נקודה. לכהן יש מעלות, הנישואין שלו צריכים להיות עם מי שישי לה מעלות, ולבת כזו - אין את המעלות. דבר זה כתוב כבר מלפני 2500 שנה, בתלמוד (יבמות מה ע"א), ונפסק להלכה בשולחן ערוך בשלשה מקומות: אבן העזר סימן ד סעיף ה, וסימן ד סעיף יט, וסימן ז סעיף יז. את ההלכה לא מזיזים, פשוט מפני "שאי אפשר" להזיז אותה. היא של האלקים, ולא שלנו, והוא חזק מכולם. מי ש"מצליח" לעבור על ההלכה, מזכיר לנו רק את חכמי חלם, שהחליטו לדחוף את הבנין הראשי של העיר למקום אחר, שהיה "יותר מתאים להם". שמו את ידיהם על הבנין, ודחפו ודחפו ודחפו כל היום, עד שהזיעו ופשטו את הבגדים, ומישהו צחק על הטפשים וגנב להם את הבגדים מאחורה, ובערב כשגמרו "לדחוף" את הבנין והסתכלו אחורה וכבר לא ראו את הבגדים, עשו מסיבה גדולה "שהצליחו לדחוף את הבנין ולהתקדם כל כך הרבה". [אגב, אם הוא לא כהן, אז מותר. אבל אני מניח שאם ירצה לומר כך, הדודים שלו וכל משפחתו המבוגרת יתקוממו עליו. אדם לא יכול להחליט שהוא לא כהן מהיום. עם זאת, אם אכן יברר ברבנות שכל משפחתו טועה והם מעולם לא היו כהנים, מה שמצוי לפעמים בעדה הפרסית, אז יהיה היתר. הדיבורים על חור באוזן, הם בורות איומה: הדבר קשור ל..."בהמה" שיש לה חור באוזן, שאז פטורים בה מדיני נתינה לכהן. אל תתפסי לזה. הבל הבלים שאין בו ממש]. כתוב בשאלה כי יש לאחותך "בן זוג כהן". ובכן תיקון טעות: בן זוג - הוא אדם הנשוי לאשתו כדת משה וישראל. אין ביהדות בן זוג בלי נישואין. כתוב בשאלה "לממש את אהבתם", ובכן תיקון טעות: "אהבה" היא מושג רציני, מאוד קדוש וטהור, של נתינה לזולת בלי שום הנאה או תועלת עצמית, אלא רק לכבד ולרומם את השני. היום משתמשים במושג הנאצל הזה, בטעות, לאישות. לתאוה פשוטה כמו כל התאוות. ממש כמו שמי שמלקק גלידה ואומר שהוא אוהב "את הגלידה". [הוא לא אוהב את הגלידה כמובן, אלא את עצמו, ותאב למלאות את תאוותו]. שאלי נא אלפי זוגות שהיו ב"אהבה" לפני החתונה, במשך כמה שנים, וחודשים ספורים אחרי החתונה הם בבית הדין לגירושין. הם אינם יודעים מה היא "אהבה", ומעולם לא חוו אותה. צר לנו. מה שאת קראת לו "אהבה", אני מניח שיש להם גם בלי הרבנות. אז על מה המלחמה "להנשא בדרך המקודשת" כלשון השאלה. האם מעוניינים ב"קדושה"?. להזכיר: קדושה היא מושג יהודי נעלה וטהור. התורה היא קדושה, וקיום מצוותיה והלכותיה, כולם, זה דבר קדוש. השאלה אומרת כי "ברבנות טרקו את הטלפון ברבנות כדי שלא ידבקו מהטומאה..", ובכן לא הייתי שם ולא שמעתי, אבל ברור שלא טרקו את הטלפון כדי שלא "ידבקו", אלא מפני שבוודאי היה נסיון להתווכח. באותה מידה בדיוק שחולה במחלה נוראה יתקשר לרופא לבקש היתר לאכול משהו מסויים, והרופא יאמר לו שלא יעשה כן בשום אופן, אם הוא המתקשר ינסה לעמוד על דעתו, אנו יכולים לשער שהטלפון יסגר תוף זמן קצר. מי שרוצה להרוג את עצמו - יהרוג. ועכשיו אל הטעות המכאיבה מכולם: "נתחתן ברבנות, ואם לא - בנישואים אזרחיים". [אגב: משהו לא חוקי במדינת ישראל]. ובכן, זה ממש דומה לילד בן שלש האומר לאמא שלו: אם לא תתני לי לקפוץ מראש הגג, אני אקפוץ לבד. נו? ואז האמא תתן לו?. הרי כולנו נמצאים תחת האלקים. ואת מה שהוא אוסר - הוא אוסר. והכח שלו הוא החזק ביותר בעולם. תשאלי מליון בעלי תשובה בארץ ישראל, והם יספרו לך כמה ה' חזק, וכמה התורה נכונה, וכמה לא היה כדאי לעבור עליה. נא להבין, שהסגנון הזה, "אלך למקום אחר" אינו עובד. האלקים נמצא גם במקום האחר, והוא מנהל את העולם, ביד חזקה, כרצונו. (אע"פ שברחמיו הוא ממתין הרבה זמן לחוטא, אולי יעשה תשובה). הטוב ביותר הוא להכניס לראש, ויפה שעה אחת קודם, שאי אפשר לברוח מהאלקים, הוא נמצא בכל מקום, נמצא בכל הזמנים, ויהיה לעולם. הוא בעל הכח היחיד בעולם, והוא עשה ועושה ויעשה את הכל כרצונו בלבד. ישנם מספיק בחורים טובים בישראל שאינם כהנים, ואנחנו מאחלים להקים בית נאמן עם אחד מהם, בית שתהיה בו ברכה של ה', בנים ובנות טובים ושמחים, מוצלחים ונותנים כל טוב. איחולים לחיים נכונים וטובים. אליהו בר שלום

בקשר לטבעת נישואין שנשארה אצלי אחרי הגירושין

ב"ה שלום לכבוד הרב, 1- אשתי עזבה את הבית ללא סיבה הגיונית, מה שהוביל לגירושין בנוסף לעוד הרבה דברים , היא השאירה בבית את טבעת הנישואין שעד היום אצלי, זו הטבעת בה קידשתי אותה, האם אני יכול לזרוק אותה ?או לתרום אותה למישהו ? או שאני צריך להחזיר אותה לגברת שהפקירה אותה ולא ביקשה אותה ? היא רק ביקשה איזה צמיד שסבתא שלה הביאה לה וזהו זה. 2- בנוסף אשמח לדעת האם ניתן לתבוע את הורי המגורשת על כך שלא סיפרו לי לפני החתונה על המחלה שהיא נושאת, ולא הסבירו לי כלל וכלל את העיניין ואף לא דיברו עליו מילה, ואף איך שהדברים נראה דאגו שהיא תסתיר את זה ממני, ונגרם לי נזק מאוד קשה עקב הנישואין הללו, נזק נפשי גדול בעיקר ממה שהאישה אביה ואימה עשו לי, ונזק חברתי שאני עכשיו גרוש ושום אישה רווקה לא מעוניינת, והאופציות שלי הפכו ממשך קטנות אחרי שאני רוצה להקים בית בדרך חיים חרדית, ועל כך מאוד קשה לי למצוא אישה כיום, אני מבין שזה רצון ה', אך אני פשוט רוצה שהם יתנו את הדין וגם לא יעשו זאת שוב לאדם אחר תמים. תודה רבה על העזרה אנא התפללו עלי, אסף בן הרצל, שב"ה אזכה להכיר את הזיווג האמיתי שלי, ולבנות בית נאמן בישראל.

הטבעת שייכת לאשה

שלום לאסף. הגם שכתבת את המכתב כאשר היית בכעס, אנא קרא את התשובה במתינות. הטבעת שיייכת לאשה. כל מתנה שאדם קנה לאשתו, והוא דבר המשמש את "גופה", שייך לה, קרן וגם פירות. דבר זה הוא הלכה בשו"ע. אם היא "שכחה" את הטבעת, אז יש כאן מצוות השבת אבידה רגילה, ואע"פ שהיא גרושתך ויש לך טינה, היא יהודיה, וצריכים להשיב לה אבידה. יתכן שלא שכחה את הטבעת, אלא שלא רצתה דבר המזכיר לה את נישואיה איתך. במקרה כזה, "היא", יכולה לתת את זה לצדקה או לכל מי שתרצה. מ"מ זה שלה. תעביר את זה ע"י גורם שלישי, ותאמר "זה רכושה, שתעשה בזה כרצונה". (אא"כ היא תאמר "שיעשה בזה מה שירצה", ואז כיון שהיא נותנת לך רשות, תעשתה מה שתרצה). מ"מ הנכון יותר הוא להחזיר לה את הטבעת שלה ע"י גורם שלישי. אשר לשאלתך על תביעת הורי הגרושה "שהעלימו ממך את המחלה". אתה מבין יקירי שאיננו יודעים על "איזו מחלה" אתה מדבר, מה האישורים והאסמכתאות שיש לך שהיא "חולה", ואתה גם זוכר שכאשר צד אחד משמיץ את הצד השני בלא ראיות מוכחות, יכול השני לתבוע אותו על הוצאת דיבה. אני מניח שכל הטענות ומענות היו בבית הדין לפני הגירושין, והדבר הטוב ביותר שהיה ניתן לעשות באותו מצב, היו הגירושין, כפי שהיו. אסף בן הרצל, יה"ר שהש"ית ימציא לך בת זוג כשרה ונאה, שתחיה איתה בעבודת המידות ובוויתורים הדדים, ותזכו לאושר הגדול שיש לזוגות החיים בשלום. גדל יהיה כבוד הבית השני מן הראשון, אמן כן יהי רצון.

האם צריכים להיפרד

שלום לכבוד הרב, פנו אלי זוג נשוי 7 חודשים בפעם השניה,לפני הנשואים הם היו גרושים שנתים וניהלו חיים משותפים מלאים בזמן שהיו גרושים.לכל אחד מבני הזוג יש 3 ילדים מהנישואים הקודמים,בנישואים השניים אין להם ילדים. עד לכאן עוד אין שאלה הלכתית מורכבת,בברור טלפוני ראשוני מתברר שהזוג הכיר בזמן שהיו נשואים ונהילו חיי שותפות מלאה בכל המשתמע עוד בזמן הנישואים הריאשונים,הבעל החל במסע שכנוע שהכי טוב שהם יתגרשו כל אחד מבן זוגו,ואז יוכלו להתחתן. וכך עשו בפועל.הבנתי שיש פה בעיה הלכתית ומיד התחלתי בברור הלכתי עם כמה רבנים פוסקים ידועי שם,יש לצין שקבתי תשובות שונות לא כפי שחשחתי לכתחילה,וזה רק הקשה עוד יותר על הפתרון . פניתי ל:1-דין ופוסק מוכר העוסק בתחום והפסיקה היתה ברורה והחלטית שהם חייבים להתגרש והיא אסורה על בעלה. 2-דיין נוסף גם כן עוסק בתחום ססק את אותו פסיקה כמו קודמו. 3-פניתי לרב עיר גדולה ומוכר ומחוסר זמן הוא ביקש שהיא תפנה לפוסק אחר, אבל הוא אמר שיש לבחון את הדבר לעומק מכוון שאין עדים לכול מה שהיא עשתה. בשיחה טלפונית עם האישה הסברתי לה שהיא חייבת לפנות לפוסק שיבדוק ביסודיות את המקרה ויפסוק. במשך השיחה עלה שמו של פוסק ורב גדול,ואני מיד המלצתי מאחר שאני מכיר את הרב אישית עשרות בשנים.הרב משמש כאב בית דין בעיר גדולה פפסיקתו תהיה ללא עוררין ומחייבת,בלי להסר ספק בשאר הרבנים אני עשיתי את הברור ,וכאן רציתי שהיא בעצמה תלך לפוסק ותספר בעצמה והיא תקבל את התשובה מהרב ולא ממני. תשובתו ופסיקתו של הרב היתה שהם יכולים להמשיך במערכת הנישואים ונתן את ברכתו להמשך. אשמח לקבל פסיקות וטיעונים שונים,ויש שאלה מה קורה בענין זה שיש כמה פסיקות. בברכה והצלחה ,ושנשמע רק בשורות טובות אמן!!!!

יש רק תורה אחת !

אחלק את דברי ל-2 תשובות, קודם כל מעשית, ואח"כ את ההשקפה האמיתית. התשובה לשאלתך היא עכ"פ התשובה המעשית. יש רק תורה אחת. ובדברים עיקריים כמו אלו אין שני דעות, ורק תלוי "מה שואלים". הכלל הוא כי "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות". הרב או הדיין - עונים על מה שנשאלו, ואם השאלה תהיה "זהה", גם התשובה תהיה זהה. אין כל מקום לויכוח על כלל זה, כאשר מדובר בדברים עיקריים של התורה. בשאלתך המילים מכובסות קצת. אינני יודע מה זה "ניהלו חיי שותפות מלאה בכל המשתמע מכך" בזמן שהיו נשואים. אנא אל נצטעצע במילים, זו אופנה חדשה, שבאה להקהות ולהקליל את האיסורים. ובכן: אם המכוון הוא שהאשה בהיותה נשואה היתה באישות עם אותו גבר זר, הרי שמה בישראל הוא "נואפת", ושמו בישראל הוא "נואף", העבירה היא אחת מהחמורות ביותר, גילוי עריות, יש על זה "יהרג ואל יעבור" (בעברית: למות ולא לעשות חס ושלום), והנואף חייב חנק (אחת מ-4 מיות בית דין), והנואפת חייבת חנק (אחת מ-4 מיתות בית דין). אשה זו אסורה לבעל מדין תורה, וחייבת להפרד ממנו. כל אישות ואישות נוספת - היא עבירה. בהלכה זו אין אין שתי דעות, ולא מחלוקות, ואין שום רב מקיל יותר בענין זה או מחמיר יותר, הדבר הוא משנה מפורשת במסכת סוטה דף כז ע"ב. חז"ל קראו להם בשמם הנכון, נואף ונואפת, כדי להודיע לכל העולם שיש לגנותם, וכדי שיזהרו ממעשים כאלו, כי לא יוכלו לעולמים להיות יחד, והעונש החמור שהטילה התורה על הנואף ועל הנואפת - יעיד על כך. כיבוס המילים "ל"חיי שותפות", (שהוא דבר יפה מבחינת השואל - לדבר בלשון נקיה), אינו מקהה כהוא זה את העובדה, ואת התשובה עליה: נואפת אסורה לבועל. יש להשיב באופן ברור ביותר, כדי שלא ישתמע "שיש שאומרים אחרת". גם אותו רב עיר גדולה ואב"ד מוכר ומכובד, שאיני יודע מיהו, מכיר את השולחן ערוך אבן העזר סימן י"א וסימן קעח, שם נפסק שהם אסורים. הוא לא אמר אחרת מעולם. הנושא של עדים או לא עדים, הוא רק כאשר יש "שמועות, "רינונים", "סיפורים" על האשה, והבעל אינו מאמין, או אינו יודע כלל מהדבר, אז מבואר שם שאם באו שני עדים - היא צריכה לצאת מבעלה, אפילו אינו יודע או אינו מאמין. (ואם בא עד עד והוא מאמין, או הנואפת עצמה סיפרה לו והוא מאמין - חייב לגרש גם בלי עדים). מ"מ האיש בועל /הנואף, שיודע בעצמו את מה שעשה, או לגבי הנואפת היודעת בעצמה את מה שעשתה, אין שום צורך בעדים. הם אסורים מפני שהם יודעים שהם אסורים. התשובות השונות בין הרבנים היו רק בגלל הצגת השאלה, וברור למעלה מכל ספק שלא כל הרבנים קיבלו את אותה שאלה. [ואולי הרב השלישי נשאל בטלפון, "כביכול "חברה שלה שואלת שכך היה", באופן שהרב הבין שהשאלה היא אם היא מותרת לבעלה, והבעל אינו יודע מכך, וכו'. תעשה אתה עצמך ניסוי קטן: תלך לאותו רב עיר ואב"ד גדול, ותשאל אותו בפשיטות: אשה נשואה נאפה בהיותה נשואה עם גבר זר (אין זה משנה אם היה נשוי או לא). שניהם מודים בכך. האם מותר לה להינשא לו עכשיו, ואם נישאו האם חייבים להפרד או לא". תשמע לבד את התשובה. (יתכן שהרב ירצה פרטים מסויימים - כגון איזו אישות היתה, או ירצה לחקור עניינים אחרים - אשר יש מי שסבר - אך נדחו דבריו מהלכה - שאם האשה כבר נאסרה לבעלה מניאוף קודם שלה, אינה נאסרת בניאוף זה לבועל השני. אבל כאן אין המקום לפרט בכך]. אגב: כל רב שיקבל שאלה בטלפון, או באקראי ברחוב, בלי ששני הצדדים שלפניו, תשובתו עדיין אינה סופית, כי הדבר לא מוטל עליו ואין הוא מתכווין לקבל כאן אחריות. פסק אמיתי של הרב הוא כאשר פותחים תיק לפניו, (של מעמד אישי), ואז יבואו האיש וגם האשה יחד, יספרו הכל, ויחקרו שם כראוי, ואז הרב הפוסק מוציא לאור תשובה, וחותם עליה בתיק, ויודע שגם אחרים יראו זאת, ואז אם היה מתיר - הרי זה היתר. ללא זאת, אין לאשה עדיין היתר בידיה. עתה, אחרי שהדברים ברורים שיש לשאול כראוי בלי כיבוס המילים, אשיב לך, יקירי, תשובה נוספת, לשאלה ה'פילוסופית' איך יתכן ששני רבנים יענו לא אותו דבר. (להזכיר שוב: התשובה במקרה שלך, היא התשובה הראשונה, לעיל). ובכן יקירי, אפילו אותו רב בעצמו, יתכן שעונה לפעמים על אותו הדבר, באופן שונה, כאשר מדובר בשאלות של הנהגה. ולא רק מפני שהמקרה מוצג לפניו באור אחר, אלא מפני שה' הכניס בפיו כאן מילים אלו, וכאן מילים אלו. מעשה שהיה בשני אנשים שהלכו להגר"ח קנייבסקי , זה בבוקר וזה בערב, ושאלו בדיוק נמרץ את אותה שאלה. לימים נפגשו, וכל אחד סיפר לחבירו את התשובה, ונתברר שהתשובות הן הפוכות ממש. הגר"ח קנייבסקי עצמו מתייחס לכך בספרו, ואומר שכאשר באים לבקש עצה והנהגה מהרב, והרב מבטל את עצמו ודעתו כלפי עם ישראל לגמרי, הקב"ה שם בפיו מילים מה נכון לומר לאותו שואל. ממש כמו שהיה בלשכת הגזית שהכהן היה שואל באורים ותומים ומקבל תשובה מה'. והרב עצמו אינו יודע למה לפעמים אמר כך ולפעמים אמר כך. בכך יש להסביר את מה שאמרה תורה "לא תסור מדבריהם ימין ושמאל", ופירשו חז"ל: "אפילו יאמר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין", ויש לשאול, מדוע הוצרכו חז"ל לומר את שתי האפשרויות, הלא ברור שאם יאמר על ימין (בעיניך) שהוא באמת שמאל, אז גם הפוך - אם יאמר על שמאל (בעיניך) שהוא באמת ימין, צריך ללכת אחריו. ושמעתי להשיב, שזה בא להשיב על הדבר הנ"ל, ולומר שאפילו על אותו מעשה, לזה ענה כך, ולזה ענה כך, רוח ה' דיבר בו, זה היה צריך למכור את הדירה, וזה לא, זה היה צריך להכניס את בנו לאותו למקום וזה לא, וכן כיוצ"ב. יש הרבה מה להאריך בזה בהשקפה, אבל הדברים כבר מבוארים. ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום אליהו בר שלום דיין ומו"צ שכ' רמת שלמה בעיה"ק ירושת"ו.

עיתוי נישואים

בני זוג שאינם נשואים. האשה בחודש הריון מתקדם. האם קיימת עדיפות לנישואים בטרם הלידה או אפשרי מבחינה הלכתית גם לאחר הלידה? האם יש אלמנטים נוספים שאינם קשורים ישירות להיבט ההלכתי. תודה רבה.

עדיף להתבייש קצת מלהתבייש הרבה

מבחינה הלכתית - אין כל הבדל מתי תנשאו. ובתנאי שהבעל מצהיר שזה בנו, בפני בית הדין. בלי הצהרת אבהות יש הרבה בעיות אח"כ לילד, והצהרה זו - שעה אחת קודם, יפה לה. אך מבחינה מעשית, כיון שהדבר מכוער, לא יפה הריון לפני נישואין, לא טוב בעיני ה', בלתי ליגאלי, אינו עובר כדבר של מה בכך ובשתיקה של השלמה , לכן יש לטשטש את הדבר כמה שאפשר, ויותר יפה שתינשאו מהרה, אע"פ שהכל יודעים את הבושה שהיא בהריון חוץ לנישואין, שלא בקדושה ובטהרה, מאשר שתינשאו אח"כ, (ואם יהיה ברית או בחדר לידה, יהיה ברור לכל שההורים לא נשואים), ואח"כ בנישואין הכל יודעים שיש כבר ילד מחוץ לנישואין. וה' ישמור אותנו ממקרים כאלה. אליהו בר שלום

חשש ממזרות

אני יועץ נישואין שהובא בפני המקרה הבא, גבר המנהל קשר מחוץ לנישואיו במשך זמן ארוך עם אישה גרושה ויחד הביאו ילד לעולם. מתוך הדברים מתברר שגרושה זו קיימה יחסי אישות במקביל גם עם בעלה לשעבר כך שיש אפשרות שהם חזרו להיות נשואים מדין נתייחדו בפונדק ובמידה וכן הוא הרי המשמעות היא שבנה הנולד מהגבר הנשוי הוא בעצם ממזר. מעבר לשאלה העקרונית האם אני צודק או לא בקשתי שהרב יורה לי כיצד עלי לנהוג האם אני צריך להאמין לכל סיפורי הדברים ועלי לגשת לביה"ד הרבני ולדווח על המידע שבידי או אולי אין אדם משים עצמו רשע ואני לא חייב להאמין או אולי אין זה מחובתי ומאחריותי לדאוג ליוחסין של הילד אך מאידך מדובר בטהרת עם ישראל. אודה מאוד לתשובת הרב.

ה' ירחם על עמו

אקדים כי שאלה כבדה זו, דינה להיות נידונית בבתי הדין בלבד. רבנים בישראל אינם פוסקים ממזרות או מטהרים ממזרות מעל גבי האינטרנט. מ"מ כדי לסבר את אזנך אומר לך את הסוגיא בקיצור, בלי מראה מקומות: במשנה מבואר שהמגרש את אשתו וחזר והיה איתה צריך לתת גט שוב פעם. הסיבה, כיון שאשה מתקדשת גם בביאה, וביאה בלי קידושין היא פריצות וזנות, אזי: חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות - ולכן גמר ובעל לשם קידושין". הרמב"ם הקשה, דאם כן כל פנוי הבא על הפנויה יהיה ביאת קידושין, והשיב, שלא אמרו כן אלא בביאת מי שהיו נשואים, שליבם גס זה בזה. הריב"ש נשאל לפי זה על מומר שנשא מומרת בערכאות, כלומר שהם הולכים להיות נשואים, והשיב שגם בזה לא אמרינן את החזקה הנ"ל. ומכאן פרצה במלוא עוזה השאלה האם נישואין אזרחיים מצריכים גט. נקודת השאלה היא החקירה מה פירוש ה"חזקה" שאמרו חז"ל שאין עושה בעילתו בעילת זנות ולכן בוודאי בעל לשם קידושין: האם חז"ל מתערבים בגוון המעשה, וכדי שיהיו פחות עבירות בעולם, הם קובעים שהבעילה ההיא תהיה בעילת קידושין, או: חז"ל אמרו לנו את אומדן הדעת האמיתי של אותו אדם, שאינו רוצה לעשות עבירות בחינם, ולכן בוודאי באותה שעה נתכווין לקידושין (אע"פ שאח"כ יכחיש). הנפקא מיניה היא עצומה: אדם שהיה עם גרושתו הנ"ל כשהיא נדה, האם עדיין יש את החזקה הנ"ל. כיון שרואים בלא"ה שהוא עובר עבירה. ומכאן המחלוקת גם לגבי נישןאיןם אזרחיים, באדם מחלל שבת ויוהכ"פ ואוכל טריפה, אם עדיין קיימת החזקה הנ"ל. רוב הפוסקים סוברים שהנישואין אזרחיים אינם מצריכים גט. ובבתי הדיו בארץ ישראל נותנים גט במקרה כזה רק "לחומרא בעלמא", כלומר: אם הגט הזה יאסור אותה לכהן שהיא מתרועעת איתו - ותינשא לו בכל מקרה, אז אין נותנים גט כלל. בנידון שלך, אילו הבעל מכוין לשם קידושין, הרי יהיו כאן מיד עבירות נוספות: היא נאסרת עליו ועל הבועל מיד, מדין אסורה לבועל ולבועל, כמו"כ הולד יהיה ממזר ב"מ!. לכן לסברא שהחזקה של חז"ל היא שאדם עושה בבעילתו קידושין כדי שלא יהיו עבירות מיותרות, קיימת כאן ביתר שאת וביתר עוז!. מאידך גם לסברא שאנו אומדים את דעתו, כיון שאני מניח שלא מדובר באיש דתי, הרי לרוב הדעות בנישואין אזרחיים שאין צריכים גט, גם כאן אין קידושין כי אי אפשר לאמוד אותו שהוא מתכוין להיתר ולא לאיסור. משני הצדדים יעלה איפוא שהולד אינו ממזר. דברים אלו הם רק משא ומתן של הלכה. כבר הקדמתי שמממזרות היא בעיה כבדה מדאי בשביל להשיב עליה באיטרנט. יש לפנות לבית הדין לפתיחת תיק "קביעת מצב היוחסין" של הילד. ה' ירחם על עמו בדורנו, אשר שאלת כאלו מתגלגלות ברבים ובקלות כזו. אליהו בר שלום

החלק השני של שאלתי

תודה רבה לרב על תשובתו המנומקת רק שאודה מאוד אם הרב ישיב לי גם על החלק היותר רלוונטי עבורי שהוא האם אני צריך לגשת לדווח על המידע הזה באיזה שהוא אופן או שאני אמור להתעלם מזה. למעשה בתפקידי כיועץ אני לא אמור להתעסק עם זה אך בכל זאת המצפון היהודי שלי לעיתים לא מאפשר לי לטפל בתיקים מסוימים בשל מניעות הלכתיות וכחברי האיגוד אנו רואים ברב כמי שמוכן לקחת על עצמו הכרעות מעין אלו עבור היועצים שבדרך כלל אינם רבנים פוסקים. רק בהערת אגב אתייחס להערה של הרב ואומר שלדעתי שאלות כאלו העסיקו את עם ישראל כנראה מאז ומעולם כמו שנראה מספרות השו"ת הענפה המוכרת לנו. יישר כוח ותודה רבה.

באופן מעשי במקרה זה - שום דבר.

שלום רב. לא השבתי על המשך השאלה הקודמת, כי ע"י תשובתי היא הפכה ללא רלוונטית. כבר מילתי אמורה שכנראה במקרה הקונקרטי הזה כנראה הילד אינו ממזר. גם במקרים אחרים אין לך הרבה יכולת להתריע או לעשות משהו. למי תודיע? וכי אתה יודע איפה הילדים שלה ינשאו? או איפה הם יפתחו תיק? ונניח שאתה יודע, האם הם רשאים להאמין לך? תאר לך שאני כדיין מקבל מכתב מפלוני, הכותב על פלוני שלפי סיפור האמא הוא ממזר, מותר לי להחזיק אותו כממזר? הלא אם כך כל אדם יוכל לכתוב על שכנו שהוא ממזר, ולעצור לו את החיים? יש לנו שני עדים כשרים על הסיפור הזה? בנוסף על כך, אמא אינה נאמנת לומר שבנה ממזר, אלא דווקא האב, והאב אינו אומר פה כלום, וגם הבועל אינו לפנינו לאשר או להכחיש. הלכות אלו הינם באמת רבות, ואם כב' רוצה לשמוע, - הם יאמרו על ידי בעז"ה בשיעורים למורי הוראה בינ"ר באחד השיעורים הקרובים), אולם מבחינה מעשית בדרך כלל אין לך יכולת לומר כלום, ובמקרה זה שלפנינו - אין לך גם צורך למר כלום. ביקר, למי שאיני מכיר אליהו בר שלום

מה היא הרחקה דרבינו תם

מה היא הרחקה דרבינו תם

סנקציה נגד בעל החייב לגרש ואינו מגרש

"הרחקה דרבנו תם" היא סנקציה נגד בעל החייב לגרש ואינו מגרש. כיון שאי אפשר לכפות על הבעל לתת גט, מאחר שגט כזה יהיה פסול, הנהיג רבנו תם לתת לו עונש מסויים, עד אשר יחליט שיותר כדאי לו לתת גט. הרחקה זו מבוארת במה שכתב ר"ת בספר הישר שלו (חלק התשובות סימן כד) וזה לשונו: "תגזרו באלה חמורה על כל איש ואשה מזרע ישראל הנלוים אליכם, שלא יהיו רשאים לדבר עמו ולא לארחו ולהאכילו ולהשקותו וללוותו ולבקרו בחוליו, ועוד תוסיפו חומרות על כל אדם, אם לא יגרש את אשתו". הרחקה זו הובאה ברמ"א (סימן קנד סעיף כא). והסביר בביאור הגר"א שם דבכה"ג לא חשיב כפיה לגט, כיון שיכול להנצל מזה ע"י שילך לעיר אחרת, וכל שאין עושים מעשה בגופו לאו עישוי מקרי. עי"ש. ובפת"ש (סי' קנד סק"ט) כתב משם ושב הכהן (סי' נה) שההרחקה אינה על שאינו רוצה לגרש, אלא על שאינו שומע לקול חכמים שאמרו לו לגרש. האחרונים נחלקו אם יש להנהיג הרחקה דרבנו בזמן הזה, שמהר"י בן לב (ח"ב סי' יח) ס"ל שכיון שאפילו לא מנדים בזמן הזה, גם אין עושים "הרחקה דרבנו תם". ורק בזמן ר"ת ההרחקה היתה קלה מנידוי, שעניינה היה רק לתת מוסר לאדם עצמו, אבל בדורות שלנו שהרחקה זו כופה את האדם יותר מנידוי, אין לעשות כן. לעומתו בסדר אליהו רבה וזוטא (סי' יד) חלק עליו, וכתב שההרחקה מותרת גם בימינו, כי יש חילוק בין נידוי להרחקה, שנידוי הוא רידוי בגופו של בעל, וההרחקה היא שלא בגופו, ועוד שהנידוי הוא רעה בפועל, וההרחקה דר"ת היא רק במניעת ההטבה. ע"כ. ובשו"ת יביע אומר (ח"ז אבה"ע סימן כג וח"ח אבה"ע סימן כה) הביא המו"מ אם דנים כן בזמנינו או לא, ושחכמי הספרדים בוודאי השתמשו בזה, ואף הוא השתמש למעשה בהרחקה דר"ת, וגזרו בבית הדין "שעל כל איש ואשה מישראל, וכל הנלוים אליהם, להמנע בהחלט מלדבר עמו כלל, ושלא לשאת ולתת עמו, הן במסחר הן בכל משא ומתן של ממון, ושלא לארחו ולהאכילו ולהשקותו, ושלא לבקרו בחוליו, ושלא להושיבו בבית הכנסת, וכל שכן שלא להעלותו לתורה, ושלא לאפשר לו לומר קדיש, וכל שכן שלא לתת לו לעבור לפני התיבה, ושלא לשאול בשלומו, ושלא לחלוק לו כבוד כלל, ולהתרחק מעליו ככל האפשר, ושלא לחדש לו את דרכונו וכו', עד אשר יחזור בו מקשיות ערפו וישמע לקול מורים, ויתן גט כריתות לאשתו כדמו"י, ולשחררה מעגינותה. ורק לאחר מכן נסיר מעליו כל ההגבלות הנ"ל ושב ורפא לו". יש להוסיף, שיש דעות שבכלל ההרחקות יש גם יכולת שלא להכניס את בניו לבית הספר, (עיין בזה בס' "כפיה בגט", הוצ' אוצה"פ, אות קיח ס"ו). בימינו לא נזקקים כל כך להרחקה דרבנו תם, מאחר שהחוק נותן די הרבה כלים ביד הבי"ד כדי להצר את צעדיו של בעל החייב בגט, כמו לסגור לו את חשבון הבנק, הטלפון, החשמל, רשיון הנהיגה, ואף ליתנו במאסר, וכמפורסם. מ"מ הבסיס ליכולות ההלכתיות הללו הוא הרחקה דרבנו תם.

יחסי הורים וילדים נשואים

שלום, אני אחות בכורה ל-2 אחיות, שלושתינו נשואות, גדלנו בבית עם אבא קשה שיכל לצעוק ולהעביר ביקורת כל הזמן ומצד שני להעניק הרבה מבחינה גשמית, לאחר הנישואים באופן שיטתי הוא מעביר בקורת על הבעלים שלנו כדי שנדע "מה צריך לתקן" ובעקבות כך אחת האחיות כמעט והתגרשה. בתור אחות בכורה בסיטואציות שאבא שלי היה מעיר או מדבר נגד הבעלים הייתי מצדדת באחיות שלי ובמקרה האחרון כשראיתי שהדיבורים יכולים להביא לפירוק משפחה התקשרתי ואמרתי בצורה מכבדת שאני חושבת שאין מקום לדיבורים האלו והסברתי שזה משפיע וגורם לסכסוכים אבא שלי לא מסוגל לקבל ביקורת כל מילה הוא מפרש כחוצפה וכחוסר כיבוד הורים וטוען שמותר לו להגיד הכל. מה צריך לעשות במצב כזה?

הלכות כיבוד אב !

שלום. הנני להדגיש מיד בראשית, שהתשובה שתינתן לשאלה זו היא "אילו המצב כפי התיאור בשאלה". יש לזכור שהאב אינו נמצא בפנינו כדי לאשר את המידע הנמצא בשאלה, ואי אפשר לפסוק הלכה למעשה סיפור של צד אחד בלבד. יתכן כי אילו היה האב בפנינו היה מגיב: "השואלת צעירה וחסרת נסיון. הדברים שאני אומר רק מועילים לבני הזוג והצלתי אותם פעמים רבות מכל מיני שגיאות, כמו שהם עצמם מודים על כך בסופו של דבר. רעיון הגירושין לא עלה בגללי אלא בגלל בעיות פנימיות שלהם, ואדרבא אני הוא שמזערתי את הנזק". נו, האם גם אז התשובה תהיה שוה??. והלא האב אינו בפנינו כדי לאשר את העובדות שבשאלה. לכן תשובתנו אינה למעשה, אלא רק להלכה, בגדר "אילו" המצב כך. לגבי למעשה - אי אפשר לקבל אחריות לפני שמיעת הצד השני. ל ת ש ו מ ת ל ב : ההערה הנ"ל, כוחה יפה לרוב התשובות הנכתבות באינטרנט בפרומים השונים בינ"ר, מאחר והן ניתנות בדר"כ על סמך שמיעת צד אחד. וכעת להלכה: שלש נושאים עלינו לבדוק כאן: 1:אם לאב מותר לעשות את מה שהוא עושה (או לא), 2: אם בת הרואה את אביה עושה מה שאסור לו לעשות מותר לה להעיר לו (או לא). 3: אם כאשר מעירים תהיה תועלת (או לא). נפתח תחילה בשאלה היסודית, אם האב עושה רע במה שהוא מתערב. ובכן, הפוסקים נחלקו בשאלה היסודית, אם יש מצות כיבוד אב ואם במה שנוגע לבן ולא לאב. (כגון שהאב אומר לבן מה לעשות, והדבר אינו נוגע לאב כלל אלא רק לבן, ודעתו של הבן אחרת מדעת האב). ועיין בס' ילקוט יוסף (כיבוד או"א פ"ט ה"א) שהביא כל הדעות בזה. ומסקנת החזון איש (יור"ד סי' קסט) שיש 3 מצבים: בדבר הנוגע לאב (כגון שמבקש להביא לו דבר פלוני), יש חיוב כיבוד מהתורה; ובדבר שאינו נוגע לאב אבל יש לו צער אם יעשו שלא כרצונו (כגון שדורש שלא יתחברו לשונא שלו, או שלא יקנו בכסף שהתחייב לחתונה דבר פלוני שהוא בזבוז לדעתו), חייבים לקיים, אולם אין זו המצוה מהתורה (ונפ"מ לכמה דברים, עיי"ש); ובדבר שאינו נוגע לאב כלל, רק הוא נותן הוראה והדרכה (כגון איזה דירה או מכונית לקנות, מכספם שלהם), אין חיוב לבן לשמוע בקולו. מעתה, יש לשואלת לדעת שיש חילוק גדול באיזה מקרה מדובר, אם האב מתערב מפני שהוא מבקש שבנו או בתו הנשואים יעשו "בשבילו" איזה דבר (שבן הזוג השני אינו מסכים), או שהוא מתערב מפני שהוא אומר שמה שהם עושים מצער או מבייש "אותו", או שהוא מתערב מפני שסתם רצונו לתת עצות לכל העולם. וכאמור, צריך אדם נייטראלי שיחליט שאכן התערבותו של האב היא בגין מידות רעות אלו. (וכבר ראינו כמה מקרים, שהבת באה בביקורת על אביה על התנהגות זו או אחרת שלו כלפי אמא שלה, או כלפי אחים ואחיות שלה, ואחר הבירור מתגלה שבעצם יש כאן חוסר קבלת מרות של הבת עצמה, הרוצה שהעולם סביבה יתנהג כפי השקפה ודעתה לגבי איך על האב להתנהג. נערים ונערות רבות בגילאי העשרה השונים, מכריזים ש"כאשר הם יהיו אבא (או אמא) הם יתנהגו אחרת לילדים שלהם", וכאשר הם נעשים בני חמישים שנה, הם שוכחים לבוא ולהודות ולבקש מחילה מהאב על שהחיים נראים כעת אחרת לגמרי, וגם הם עושים כעת בדיוק מה שההורים עשו.. על כל הנ"ל יש להוסיף, כי חילוק גדול יש בין אם האב מתערב לבנו (מה הוא וכלתו יעשו), ובין אם הוא מתערב לביתו (מה היא וחתנה יעשו). שלבן הנשוי יש חובת כיבוד אב כמו כל יהודי, ואילו לבת הנשואה אין חובת כיבוד אב - כל זמן שזה מתנגש עם רצון בעלה. עוד יש לדעת, שכיון שיש לנו כלל גדול "כיבוד אב משל אב ולא משל בן", לכן אין הבן או הבת הנשואים צריכים לתת את אושרם בשביל כיבוד האב. כלומר, אין הבן או הבת חייבים להינשא למי שהאב אומר (כשאין בזה בושה בשבילו), וכמבואר ברמ"א סוף הלכות כאו"א. וכן אין הבן (וכ"ש הבת) חייבים בכיבוד אב כאשר זה יביא להפרת שלום הבית אצלם. (כן העלה בילקוט יוסף הנ"ל, הל' מב-מג. ואע"פ שיש להשיב על ראיותיו, מ"מ נראה שלמעשה הדין עמו). מעתה, אם הננו עוסקים באותם ציורים שהבן או הבת הנשואים אינם חייבים לשמוע בקול האב, וכפי שנראה מלשון השאלה, ממילא גם לאב אסור להתערב שם, ולא טוב הוא עושה. עתה עלינו לבאר איך הדין בבן או בת הרואים את האב עובר באיסור, האם מותר להעיר לו ולמחות בו על כך. הלכה זו מפורשת בשו"ע (יור"ד סי' רמ סי"א), שאסור להעיר לו, כי זה עצמו הוא איסור זלזול באב. יש לומר לו רק "האם לא למדנו כך וכך?", באופן שהאב יבין מעצמו ולא יתבייש. [ולהעיר, שאם באמת הדברים פוגעים באב עצמו, רק טחו עיניו מראות, מסתבר שמותר להעיר לו אפילו בלשון יותר חריפה, אם אין דרך אחרת. וכמו אב המצוה על בתו להכין לו אוכל - שהרופאים אוסרים לו לאכול מחמת סכנת נפשו. וכמבואר בכנה"ג שם סקל"ג]. למעשה לא נראה שהאב יבין מעצמו בצורת ההערה העדינה הנ"ל (אבא לא כך למדתנו?), אלא רק יכעס על ביתו זו שהיא מתערבת. וכלל גדול בידנו, במסכת יבמות דף סה: "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע". על השואלת לזכור, שאיננו מנהלים את ה"צדק" בעולם לפי דעתנו, אלא הננו צמודים אך ורק להלכות, מה מותר ומה אסור. אילו אכן המצב הוא, שהאב נרגן ומבקר את בניו ואת בנותיו כל הזמן, מקלקל את יחסי בנותיו הנשואות עם בעליהן, ואף כמעט גרם לגירושין, יכולה הבת לנהוג באחת משתי הדרכים: א: לומר לאמא שלה שתדבר עם האב על כך. ואע"פ שהאם תאמר שאין לה כל השפעה על הבעל - טעות היא בידה, כי מים שוחקים אפילו אבנים, וכשתדבר על כך עם בעלה פעמים רבות, עוד ועוד ועוד, בזמנים שונים ובמנגינות שונות, אע"פ שאולי יכעס עליה, ישנה לבסוף את התנהגותו. דרך שניה היא, לפנות לעזרה מבחוץ: אל הרב של אביה, אל אבי אביה, אל אחי אביה, אל חבר טוב של אביה, וכיוצ"ב, לספר לו על הדבר, ולבקשו שידבר עם אביה. בדרך זו לא תעבור אמנם על כיבוד אב, אך דרך זו מותרת רק אחרי שאלה אישית של מורה הוראה, אם אין במה שהיא תספר לאדם אחר איסור לשון הרע. (כלומר שהמורה הוראה יוודא עמה שיש את כל התנאים הנדרשים בשביל להתיר לשון הרע לתועלת). כאשר הדברים לא חד משמעיים (שהאב עושה דברים האסורים, מעיר ומבקר שלא כהלכה וגרום סכסוכים), - אין לעשות כלום, ושב ואל תעשה עדיף. אך גם במקרה זה יכולה עדיין הבת להתפלל היטב לה', שיתן שלוה בבית, שיתן מנוחת הנפש לאביה, למצוא זמנים רגועים שבהם האב לא ייעלב כלל כאשר השיחה איתו תתגלגל לנושא זה, ואז לדבר עמו בלי כל ביקורת כלל רק בצער על מה שקורה. ומי שיתכנן היטב את ההערה שהוא בא להעיר לשני - יצליח להיות לתועלת. אליהו בר שלום דיין ומו"צ שכ' רמת שלמה בעיה"ק ירושת"ו

"נישואין קטוליים?

שלום לכבוד הרב, בפורום באתר הזה בקשתי ייעוץ / הכוונה למצב בו אני מעונינת להיפרד מבעלי ללא עילה בהגדרתה המשפטית. אבקש את התייחסות הרב אולי פחות ממקום משפטי ואולי קצת יותר פילוסופי לקטע אותו כתב לי כאן מר סידי בר "לא מתגרשים כי רוצים חופש בלבד. נישואין הם לא דלת פתוחה כל הרוצה נכנס וכל הרוצה יוצא. יש כללים של הסתמכות וצפיה מנישואין לקיום מצוות שבתורה כגון; פרו ורבו ועוד." האם זאת עמדת התפיסה הרבנית / יהודית לקשר של נישואין? האם נישואין הן דרך ללא מוצא במקום שאין "עילה" בהגדרתה המשפטית? האם ייתכן שדת בעלת תפיסה הומנית ביסודה תכבול אדם לכל שארית חייו רק בשל בחירה בזמן כזה או אחר? אפשר להבין שיש "קנס יציאה" כמו בחוזה מסחרי למרות שגם זה לא מתיישב עם קשר של נישואין שהוא קשר על בסיס ריגשי במהותו אך במחשבה שנייה הרי גם בנצרות שהיא דת המבוססת על הומניזם וחמלה אין אפשרות בכלל להתיר את הנישואין ומאוד לא נעים לי לחשוב שגם בבסיס ברית הנישואין היהודי יש מימד של "נישואין קטוליים" שאינם ברי התרה בלי עילה. אני לא מתריסה חלילה על הדת שלנו שהיא יקרה וחשובה לי רק שנסיבות חיי בעת האחרונה העלו בי את ההרהורים האלה. אשמח מאוד לחוות דעתו של כבוד הרב שאני מבינה שהוא גם דיין ומן הסתם יש לכבודו משנה סדורה בנושא זה. בתודה מראש - שולמית.

נישואין ? - משימה קדושה !

שלום. יש להקדים: השאלה יוצאת מנקודת מבט רחוקה מהשקפת היהדות. והנה הדבר ידוע, שכאשר עומדים בזוית מסויימת - נראה נוף מסויים, וכאשר עומדים בזוית אחרת - נראה נוף אחר לגמרי. החכמה היא לעמוד בזוית הנכונה. הזוית הנכונה היא תורתינו הקדושה. בזויות אחרות ניראות שאלות. הזוכה לעמוד בזוית הנכונה אינו רואה כל שאלה. הזוית ממנה יצאה השאלה היא כדלהלן: אני נמצאת בעולם. זו עובדה. אני רוצה ליהנות בחיים, ולחיות איך שנעים לי. בעלי הנוכחי לא מוצא חן בעיני (אולי: בגלל שמישהו אחר מוצא חן בעיני, ואולי מכל סיבה אחרת), ואני לא מבינה למה בית הדין לא ממהר לקפל את בעלי ולהכריחו לתת לי גט, לפי דיני הדת היהודית שאני לא יכולה להתחתן עם אדם אחר אלא אחרי שבעלי יתן לי גט. עד כאן השאלה. עכשיו, הבה נעבור אל נקודת המבט מהזוית האמיתית. נקודה ראשונה: אף אחד לא נמצא כאן ב'מקרה', אף אחד לא נהנה או סובל ב'מקרה', ואף אחד לא התחתן עם בן זוגו ב'מקרה'. הכל "נקבע" מלמעלה, ע"י האלקים החזק מכל. נקודה שניה: יש לדעת הבדל יסודי שבין ההשקפה הגויית לבין היהודית, בשאלה "מה קדם למה", החוק לאדם, או האדם לחוק. הבדל זה משליך על הבנת הנישואין. המבט הגויי הוא הצורה שתוארה בתחילת הדברים. אני כאן. ואני רוצה ליהנות, ואני יכולה ליהנות, ואני אעשה כל שביכולתי כדי ליהנות. וכל מה שמפריע לזה, הוא דבר לא צודק ולא נכון; מי זה רשאי להפריע לי ליהנות?. לשיטה זו, החוקים בעולם, המעכבים את ההנאות, נועדו רק כדי להסדיר את צרכי האנושות: כיון שיש הרבה אנשים בעולם, וכל אחד רוצה ליהנות בדרכו שלו, צריך להמציא חוקים כדי להסדיר את יחסי האנשים בינם לבין עצמם, שאחרת תהפוך החברה לגו'נגל. כך אכן עושה האנושות, יוצרת חוקים לעצמה, אך למעשה כל הזמן נעשים "עדכונים", כי שוב ושוב צריך לשנות מוסכות ולהתאימן אל הירידה ההולכת ונמשכת של האנושות. האנושות אינה חיה עם האמת האמיתית, אין 'נכון' ו'צודק' אבסולוטי, אלא היא משנה לעצמה כל הזמן את המושגים הנ"ל, לפי רצונותיה באותה תקופה. מה שהיה נחשב בעבר רצח גמור, יכול שייחשב היום ל"רחמים". אין שום כלי להשאיר את האדם מוסרי באמת, כי ההשקפות משתנות עם הרצונות. באותה דרך, מה שהיה נחשב בגידה בזויה בעבר, יכול שייחשב היום לגיטימי ו"אהבה". היהדות צועדת במסלול הרבה יותר גבוה. ה' יתברך ברא את התורה ואת האנושות, כאשר מערכת חוקי התורה קדמה לבריאת האנושות. אין צורך כלל להתאים את החוקים אל מצב האנושות, אלא אדרבא: העולם והאנושות נבראו על פי התכניות שבתורה. (תוכנית לאומות העולם, ותוכנית לעם ישראל). כיון שיש בתורה חוקים מיוחדים לזוג נשוי, נבראו האנשים והנשים בהתאם לדרישות החוקים שקדמו כבר בתורה. ומעתה ומעכשיו: החיים בפועל על פי אותם חוקים, יחיו במסלול הנכון והטוב ביותר, ואילו נסיון ללכת בכל מסלול אחר - יהיה רק כשלון ומפח נפש. מכח הנ"ל, נוצר גם הבדל בעצם המושג "נישואין": אצל אומות העולם, הנישואין הם רק שותפות של שני יחידות, איש ואשה, זה בצד זה. מטרת השותפות היא פשוט להנות את שני בני הזוג: ההנאה היא סיבת יצירת השותפות, והיא גם סיבת המשך קיום השותפות; אליבא דהשקפה זו, כאשר חשבון הכדאיות וההנאה אינו קיים עוד, יש לפרק את השותפות, וטוב לו (או לה) להשאר לבד, שלמים לעצמם. התורה הקדושה מודיעה לנו שהמצב הוא אחר לגמרי; הנישואין הם איחוד איש ואשה, ויצירה חדשה משנים, לפי התוכנית שנקבעה מראש. איש לבדו, או אשה לבדה, אינם בכלל בריה שלמה; אף אחד מהם עדיין אינו "אדם". רק החיבור ביניהם יוצר יחידה חדשה ששמה "אדם". [בבראשית ה' ב':"ויקרא שמם - אדם". ובגמרא יבמות סג ע"א: "כל מי שאין לו אשה, אינו אדם"]. האיחוד בין האיש והאשה בא מפני שזה חוק אלקי, ולא [רק] מפני שזה מעניין, חברתי, או מהנה. הדבר נעשה בגלל המטרה המאחדת, להקים בית ולהמשיך את העולם בצאצאים עובדי ה', שזה עיקר תכלית הנישואין, (וכמו שאמרו במשנה עדויות פ"א מי"ג). המטרה הרוחנית המשותפת, הופכת את הנישואין ביהדות להצלחה. דוגמת שני קוים עומדים המשופעים זה כלפי זה, כאשר למעלה ניצב קודקוד אחד (מטרה אחת); בצורה כזו, ככל שיתקדמו הנישואין, יתקרבו הקוים זה לקראת זה, עד שיתחברו לחלוטין. זאת לעומת ההשקפה הגויית, שכל פריט נשאר לעצמו גם אחרי הנישואין, והרי הם כשני קוים אנכיים זה ליד זה, שלעולם לא יתחברו, ואדרבא הרגש הולך ומתקרר. הנישואין הם מטרה של המשך, של שלמות, ושל עיבוד עצמי. הנישואין ביהדות אינם רק 'התאמה' של איש ואשה היכולים לבלות יחד, אלא מערכת העומדת תחת ניהול והשגחה פרטית של ה' יתברך: מהשם - אשה לאיש!. (מס' מו"ק יח ע"ב). נקבע למעלה שהוא מיועד לה והיא מיועדת לו, אולי מפני שהם מתאימים, או אולי אע"פ שאינם מתאימים - מפני שלכל אחד ניתנו תפקידים ונסיונות המיוחדים לו, ולצורך כך נקבע גם מי יהיה בן זוגו. הכוחות שניתנו לאיש או לאשה, ביצירת קידושין או גירושין, ערוכים לפי התכנית האלקית הנ"ל, מה נכון ומתאים כדי לחיות לפי השלמות האלקית הנ"ל. גישת הגוים אל הנישואין רדודה לאין ערוך: יש כאן שותפים להנאה. נקודה. כשאין הנאה אין שותפות, וכל הרוצה יעזוב. [אגב, גישה זו יוצרת בעיה לאורך קיום החיבור עצמו, כיון שכל צד יודע שאין בינו לבין הזוג חיבור אמיתי לעולם, אלא רק כל זמן שיש הנאה]. עד כאן נקודה אחת, אמת אמיתית כי הנישואין הם מטרה בפני עצמה, ולא רק היכי תמצי איך ליהנות. חוקי הנישואין מגינים בכח על המטרה, גם אם פריט זה או אחר אינו מבין מה הנאה יש לו כרגע. אבל יש להוסיף. המחשבה שאיש לא יוכל להגביל אותי ליהנות כרצוני, היא טעות מוכרת אפילו ע"י החוקים האזרחיים. הלא מגבילים אותנו לנסוע במהירות מסויימת - גם כאשר לנו נראה שזה מהנה ואין בכך סכנה. הלא החוק אוסר לאדם ללכת ערום ברחובה של עיר, גם אם הוא וכל הסביבה נהנים מכך. הלא כל אמא מגבילה את בנה מללכת לכביש, גם כאשר הוא חושב שאין בכל כל סכנה. בכל מערכת חוקים יש הגבלות, אשר המחוקק סובר שהם נחוצים כדי לשמור על המסגרת הכללית, והוא כופה חוקים לטובת המערכת הכללית, אף אם יחיד מרגיש פגוע באיזה מקרה. חוקים אלו אינם סותרים כלל "לרחמים", אלא אדרבא הם עצמם הרחמים: לשמור על המערכות האנושיות שלא יתנפצו כליל. הגירושין קיימים בתורה. הם ניתנו לאדם שמצא באשתו דבר ערוה. אשה במצב שפל, של בגידה בבעלה, אין בעלה חייב להחזיקה תחתיו. התורה נתנה לו אפשרות גירושין. זה נכון שאדם שגירש את אשתו גם שלא מסיבה זו היא מגורשת. הגירושין הם דרך קיימת. אולם המלצת התורה (וההלכה באבה"ע סימן קיט ס"ג) היא שלא לגרש אם לא במקרה שמצא באשתו ערוות דבר. ובכל אופן ואיך שיהיה, התורה השאירה את הכח בידו של האדם שלא לגרש את אשתו, כאשר לא אירע המעשה הנ"ל. הלא אנחנו מבינים שתלמיד הלומד בבית ספר - יש כח למורה להחליט שאינו נותן לו שחרור לפי בקשתו. אמנם הבעל והאשה אינם מורה ותלמיד, אבל המשל הנ"ל מוכיח לנו שיש מערכות יחסים, שניתן בהחלט להבין שמי שרצה להשתתף עם פלוני או לכרות עמו ברית מסויימת, לא יוכל לנתקו לפי רצונו, בלי הסכמת הצד השני. המושג "נישואין קתוליים" אינו קשור לכאן כלל. חוק הכנסיה הוא (כנראה, איש אינו יודע בודאות מתי החליטה הכנסיה הקתולית על כך) שאי-אפשר לפרק נישואין. עובדתית, כמובן גם קתולים נפרדים, כי בכח עורכי דין ממולחים, בעלי קשרים, או בעלי ממון, מכריזה הכנסיה על נישואין אלו או אחרים שלא היו תקפים מעולם, וממילא בני הזוג יכולים להיפרד. כאמור ביהדות (להבדיל) קיים מושג הגירושין, אולם בתנאים ובהלכות המתאימות. הרצון לנצל אפשרות זו שלא במקומה אינה מקובלת על התורה, וטוב עושים דייני ישראל, כאשר אינם מאפשרים לאשה הרוצה לכפות גירושין מצד בעלה, שלא לתת לה כוח לכך. מכל מקום ואחרי הכל, ישנם מצבים שביה"ד ימליץ לאיש, כי כדאי לו, מרצונו, לגרש את אשתו, וזאת בעיקר אם הסיבה היא שאשתו חשודה בחטאים שונים, בהתנהגות קלוקלת כלפיו, או במרידה מחיוביה. אולם מובן שאז היא תצא וידיה על ראשה, ולא כמנצחת. המלצתינו היא לעמוד בבימה הנכונה, בזוית הנכונה, ומשם לראות איך שחוקי התורה הינם נכונים יפים טובים, הטובים והאקטואליים ביותר אף לזמננו, והגורמים לאלפי זוגות יהודיים בכל העולם לחיות חיים מאושרים באמת. גם לך מגיע לחיות טוב. לחיות בשלמות פנימית אמיתית. לחיות בהשקפת התורה. ברכת הצלחה בחיי הנישואין אליהו בר שלום אב"ד לממונות בת ים

בית דין לדיני עבודה האם נקרא ערכאות

הבנתי כי בבית הדין הרבני דנים לפי מנהג המדינה האם בית דין לדיני עבודה הוא ערכאות והאם מותר לפנות לשם ללא היתר פניה מערכאות

ניתן ללכת רק אחרי מיצוי ההליכים בבי"ד רבני !

תשובה היא זה חלקית מתוך תשובה אחרת אצלנו, העוסקת בענין זה. מסקנת הדברים היא שאם הולכים לביה"ד לעבודה כדי שיכריע האם כך או כך הוא מנהג המדינה (שבני הזוג קבלו על עצמם לילך אחריו), מותר. ואם הולכים לבית המשפט כדי שיכריע "מה הדין" במקרה הנדון, אם חייב או פטור, אין ללכת אחריו. ברוב המקרים אי אפשר לקבוע בוודאות לאיזה תחום תהיה שייכת פסיקת בית המשפט, ולכן ההוראה הכללית בדר"כ היא שאין ללכת לבתי המשפט לעבודה, לפני שמיצו עכ"פ את הדיונים בבית הדין הרבני. יסוד הדין דיכולים הבריות להתנהג בממונות שלא ע"פ דין תורה, מבואר בגמרא, דאע"פ שסמכות הדינים נתונה מהתורה"ק לדיינים הדנים על פי דיני התורה הקדושה בלבד, והגמרא מבארת את איכות הדיינים מי מהם ראוי לדון דין, (כגון שהוא 'גמיר', או 'גמיר וסביר', או 'מומחה' או מומחה לרבים'), ושפסקים היוצאים מדיינים אחרים "אין דיניהם דין"; ומ"מ לא נעולה הדלת להתנהג בדיני הממון שלא על פי דין תורתינו הקדושה, אם הצדדים מסכימים לכך. (וכמבואר בסנהדרין כד ע"א, ובשו"ע חו"מ כ"ב ס"א). ולפ"ז יש להפלא, אמאי יצא הקצף על ההליכה לבתי המשפט, שהוא כהליכה לערכאות ומרים יד בתורה משה וכו', הא בדברים של ממון יכולים שני הצדדים להחליט שהם מסכימים לפסיקת רועי בקר, והם מקבלים עליהם את המשפט אשר יגזר על ידם אפילו אינו נכון על פי דין התורה?. ויש להסביר דבר זה גופו, מדוע אסרה התורה לילך לפני ערכאות, בעוד שהתירה לשמוע פסק רועה בקר ולילך אחריו. והנה, המהרש"ך (ח"ב סימן רכט), דן על עסק שהיה במקום אחד, והתביעה היתה במקום אחר, אם ע"פ דין תורה הולכים אחר סוג המטבעות שקובעין במקום האחר (שהוא גבוה יותר). והשיב שכן, וצירף לזה עוד שבוודאי במסחר הולכים ע"פ מה שנהוג בין הסוחרים. עיי"ש. והגאון רע"א (בהגהות השו"ע, ד"ה והם דנים) הביא דברים אלו, לבאר בזה דבורר הקבוע אצל הסוחרים הולכים אחריו, כיון שהדבר ידוע שעל מנת כן נשתתפו. ולפ"ז עדיין אין היתר לילך לערכאות, שהרי הצדדים המעורבים לא ביניהם שום שותפות באופן שנוכל לומר שקבלו על עצמם את הדבר. אמנם לפ"ז יהיה מותר לילך ל'אגודה לתרבות הדיור', אשר שם יושב שופט וקובע אם הדין כך או כך, דהא כשנשתתפו בבנין וקבעו להיות תחת אגודה זו, קבעו לעשות כפי אשר יקבעו אנשי אגודה זו. ובאמת בשו"ת מהרש"ך הנז' מבואר דהחילוק בין הא דסימן כו שאסור לילך לערכאות, לסימן ג שיכולים לקבל על עצמם יושבי קרנות, הוא דבמקבלים על עצמו יושבי קרנות שיש להם בראש דיני הגויים, אין יקור לשמם של האלילים, ולכן מותר לבעלי הדין לנהוג כמותם, אבל לילך אצל הערכאות ולנהוג כמו שהם פוסקים יש בזה יקור לשמם, ולכן אסור. ולפ"ז לנהוג כהחלטות אגודה לתרבות הדיור, או לשכת עורכי הדין, שאלו דברים פנימיים בלי לילך לבית המשפט, יהא מותר, ורק בהליכה לבית המשפט, בין שהוא בית משפט רגיל, או לענייני משפחה, או לענייני תעבורה, יהא אסור. ומבואר דגם המהרש"ך לא התיר אלא בדינים ומקרים פרטיים, שאם לא נתיר בקבלת המנהג כך, יתבטל המשא ומתן (א"ה: וכוונתו - ואז כיון שלא ירצו שיתבטל המו"מ ידונו בפני הערכאות בלי לקבל עליהם כלל, אלא רק כגזל ממש). אבל זולת זה לא התיר. וגם מ"ש הריב"ש שמהני מפני שכך נהגו, הרשב"א חלק על זה, ודברי הריב"ש תמוהים כמו שהעירו האחרונים, וכבר הריב"ש עצמו חזר בו. וע"ע בשו"ת אשר לשלמה סימן נב שחידד הסבר זה. ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק יא סימן צג) דן בקשר ל"פקיד מוסמך שהוסמך לפי החוק להכריע ולפסוק בסכסוך שבין שכנים בבתים משותפים" אם מותר להתדיין אצלו ואין בדבר זה משום איסור הליכה לערכאות, כי החוק לבתים משותפים הסמיך פקיד מוסמך שהוא יכריע בין הצדדים - והחוק קובע מפורש בסעיף /ארבעים ושבעה/ (ב) שההכרעה בו נתונה לפי סעיף קטן (א) בידי פקיד מוסמך, לא יזדקק לה כל בית משפט או בית דין. ע"כ השאלה. והשיב שלדברי מהרש"ך שהביא רע"א אכן מותר, אבל כיון שהכנה"ג (הנז', שו"ת בעי חיי חו"מ ח"א סי' קנח) הסתייג מאוד מדברי מהרש"ך הנ"ל, וביאר שהוא רק כשבשלי זה לא יהיה קיום למשא ומתן, א"א להעלים עין מזה. זאת ועוד שמהרש"ך שם הביא תשובה מנוגדת בשם מהריב"ל שלפיה יוצא שאפילו במשא ומתן לא קיים מנהגם אלא רק מפני שנהגו כן בהיותם בגיות (דהמדובר שם באנוסים) ונפסק הענין בגיות וכו', אבל אם באים להתנהג כן ביהדות אין הולכין אחריו עיי"ש. ומ"מ כתב שצורה זו לא נכנסת כלל לדין שופט ערכאות כי קבלו כאן רק את מומחיותו ואת שיקול דעתו, ולא את חוק הערכאות. עיי"ש. אמנם לענ"ד יש להשיב על דברי הצי"א הנ"ל. כי מהעולה לעיל יש לנו ב' הסברים מהו החילוק שבין קיבל על עצמו רועי בקר או יושבי קרנות, ובין לדון בערכאות. למהרש"ך החילוק הוא מפני כשהולך לערכאות הרי הוא מייקר את שמם, ואילו כשאינו הולך אינו מייקר אותם. ולהחיד"א ושאר אחרונים ליתא לחילוק זה, אלא שהחילוק הוא בין מקבל על עצמו את הערכאות כפסק כללי לבין פסק פרטי. ואבאר: יושבי קרנות הדנים ואומרים שכך דעתם, אין זה איסור, כי אז האנשים אומרים שהם מוותרים על הצדק האמיתי והולכים אחרי דעתו של פלוני. אבל פסיקת הערכאות אינו שכך דעתנו, אלא שהם אומרים דעתנו אינה חשובה אלא אנחנו מביאים את הצדק האמיתי מה צריך להיות, וזה הרמת יד בתורת משה, כי התורה אומרת שהצדק הוא אחר. (והוא דרך ג: כי כאמור מועיל לקבל רועה בקר רק לממון ולא לאיסור, ובפסק הערכאות יש ב' בעות, הא' - שהם לוקחים ונותנים ממון שלא כדין, והב' - שהם אומרים שמה שהם עושים זה הצדק. וזה איסור. ורק את הממון אפשר להתיר בקבלוהו עליהם ולא את האיסור). עכ"פ גם מהרש"ך וגם הרחיד"א יכולים לילך בדרך זו. וברשב"א (הובא בב"י חו"מ סימן ח, בשם הרשב"א בספר תולדות אדם סימן רצ, ונפסק ברמ"א שם) כתב: "עיירות שאין בהם חכמים הראוים להיות דיינים, או שכולן עמי הארץ, וצריכים להם דיינים שישפטו בינהם שלא ילכו לפני ערכאות של עובדי כוכבים, ממנים הטובים והחכמים שבהם (לדעת אנשי העיר), אע"פ שאינם ראויים לדיינים, וכיון שקבלו עליהם בני העיר אין אחר יכול לפוסלן. וכן כל צבור יכולין לקבל עליהם בית דין שאינם ראוים מן התורה". ולכאורה יש כאן היתר להישפט לפני ערכאות, אבל כבר כתב על זה החזו"א (סנהדרין סימן טו ס"ק ד) דהיינו דווקא שהם דנים עפ שכלם. אבל הם אם דנים ע"פ חוקים שהם מסכימים (כלו' שכך צריך לעשות), הרי הם מחללים את התורה, ואין נפ"מ בין בא לפני גוי ובין בא לפני ישראל ששופט על פי חוקים בדויים, ואם הסכימו בני העיר על זה אין בהסכמתם ממש". (וכן משמע עוד בשו"ת דברי מלכיאל ח"ה סוף סי' רי). וסברות אלו הם נפ"מ לנידונים דלעיל: דאם החילוק הוא בין הולך ללא הולך, יהא הדין שמותר לנהוג כהחלטות לשכת עורכי הדין או האגודה לתרבות הדיור, או דינים שאנשים עושים בביתם, אבל יהא אסור ללכת לבתי המשפט שלהם, אפילו כשהוא רק בימ"ש לתעבורה וכו'. אבל אם החילוק הוא בין אם מקבל את חוקיהם בור האמת, לבין כשאינו מקבל בתור האמת, א"כ כל דבר שעושים השופטים הללו, שעושים כן מפני שכך "החוק" והחוק מחייב את כולם להתנהג כמותו, אסור ללכת אחריו. ולפ"ז בית משפט תעבורה שחברת הביטוח הולכת אליו והוא אומר מי אשם בתאונה, וכל כיוצ"ב, לילך אחר דבריו, כי ין זה קבלת "החוק הישראלי", אלא רק קבלת חכמתו של אותו מומחה. אבל אנשי האגודה לתרבות הדיור ולשכת עורכי הדין, שהם היודעים את החוק והם השליחים של החוק להחליט מה לעשות, אין יכולת ללכת אחר פסקיהם, אפילו בקבלו עלייהו, דעדיין יש בזה איסור ערכאות. וה"ה בדיני עבודה, שפקיד הממונה יכריע אם בדיני העבודה יש לו זכות זו או לא, שרי. דאע"פ שהוא מכריע ע"פ החוק, הנה גם אצלנו מקובל חוק זה מצד "מנהג המדינה", וא"כ מותר לילך אחר הכרעתו בזה (כשאין לביה"ד באותו ענין). וכן פסקו בספר "פסקי דין" של ביה"ד ירושלים (דיני ממונות ובירורי יהדות ח"ה עמוד יא) בשם הגרי"ש אלישיב. עיי"ש. מאידך כתבו הם (בחלק ח עמוד יט) בשם הגרי"ש אלישיב, דאסור לילך לשכת עורכי הדין (אם היא ללא הגבלת סמכויות), כיון שהם קונסים גם שלא ע"פ דין תורה, אחר שכך הוא "לפי החוק". עיי"ש. וכ"ז כדברינו. אליהו בר שלום דיין ומו"צ שכ' רמת שלמה בעיה"ק ירושת"ו

כתיבת שם מקום בגט

1. האם ניתן לסדר גט בכל מקום או שמא יש צורך במסורת 2. האם כתיבת שם המקום בכתובה יכולה לשמש לכתיבת שם המקום בגט

אין מסדרים גט במקום חדש.

בספרנו משפט הכתובה, העומד לצאת לאור בעז"ה בקרוב, נתבאר היטב שיש תקנה של חכמי ישראל שלא לכתוב גט במקום חדש, יען כי כאשר יש טעות בשם המקום הגט פסול, ובגט יש לדקדק הרבה כנודע. מאותה סיבה ג"כ נחלקו האחרונים אם אפשר ללכת אחרי השמות הכתובים בכתובה (לגבי שם האיש והאשה, וה"ה לגבי שם המקום), כי כיון שכתובה כותבים בכל מקום, מסתבר שלא תמיד דקדקו עד סוף הצורך לכתוב את המקום נכון, ווממילא אין ללמוד מזה לגבי גט. בספרנו הארכנו בזה הרבה, ולכן כאן באה תשובתי רק בקיצור נמרץ, מה גם שהנחתי שהשאלה אינה למעשה אלא להשכלה כללית בלבד. בע"ה ניתן יהיה לראות בקרוב הרחבה בעניינים אלו בספרנו "משפט הכתובה". אליהו בר שלום

אני וגרושתי חזרנו לחיות יחד 3 חודש, והיא עזבה

שלום לכבוד הרב, אשמח לדעת מה אני אמור לעשות, קיבלתי את גרושתי חזרה בזרועות פתוחות, אחרי סיפור קשה שהיה לה עם משפחתה כשהבינו שהיא חזרה להיות בקשר איתי, הם אלו שהובילו לגירושין בעקבות בריחות שלה, בריחות שאין להם הסבר עד היום, וכך גם עכשיו היא ברחה שוב ברצוני לציין שקיבלתי אותה והתייחדנו בביתי, ועשיתי זאת במטרה לקדש אותה ואף אמרתי לה, ואמרתי לה שלאט לאט נתקן ונתחתן שוב, ושאני רק צריך זמן וביטחון אחרי כל מה שנעשה, היא לא עונה לי לטלפונים, וכל חפציה בביתי, ביקשתי שתבוא לקחת אותם וכבר מספר ימים לא באה, אני יודע שאם היא תתחתן שוב בעתיד, בניה יהיו ממזרים כי היא אשת איש לכל דבר, החשש שלי שמשפחתה ישטפו את מוחה שזה לא נכון, ולכן כתבתי לה זאת באימייל, ואף כשהיתה כאן, הראתי לה מספיק מקורות שלא תשכח את זה, ברצוני לציין שאיני רוצה להחזיר אותה שוב, בגירושין הקודמים עוד לפני שנתתי לה גט, היא הלכה ועשתה הפלה ללא ידיעתי, ואני לא מצליח לסלוח לה עד ליום זה, היא ייסרה את נשמתי, ומתוך רחמים דאגתי לה תמיד, קשה לי שהיא הלכה אך ה' יעזור לי אני בטוח, על כן אני שואל כיצד אני אמור לפעול בנידון ? גם בשביל שאני יוכל להתחתן בשקט בהמשך. תודה רבה לכבוד הרב, בברכה, אסף.

מי פסק לך שהבנים ממזרים ?

הבנים אינם ממזרים אף כשהיית עמה לשם קידושין, כל זמן שלא היה יחוד וכו' בפני עדים. אם הדבר היה ידוע לכל שחזרת לחיות עמה כאיש ואשה, אזי הדבר נידון בפוסקים, תחזור עם זה לאותו בית דין שהיה אצלו הגט הראשון. אליהו בר שלום

גיור

שלום רב, אני נמצאת במערכת יחסים עם בן זוגי כשנתיים, הוא יהודי ואני לא. כרגע אני כבר בשלבים האחרונים של הגיור, אני עושה את הגיור משום שתמיד הרגשתי יהודיה בנפש ואני רוצה לסגור מעגל. אמא של חבר שלי מסורתית (אפילו ניתן לומר דתיה) והיא לא הכירה אותי עד עכשיו משום שהיא פחדה שהבן שלה יתחתן עם גויה..אני מבינה אותה מאיזשהי בחינה אבל עכשיו כשאני כבר כמעט גיורת, בעז"ה, היא אומרת שהיא נקרעת בין הדת לבין המצפון שלה שהיא עדיין לא מכירה אותי.. כל המצב הזה פוגע בי כי אני מרגישה שאם היא תרצה להכיר אותי רק לאחר שאני אתגייר זו תהיה סוג של צביעות..עם כל האיסורים שיש בתורה לגבי הליכה עם גויה עדיין יש את החוק החשוב ביותר שהוא "דרך ארץ קדמה לתורה". אני מרגישה שהיא לא נותנת לי את הכבוד המגיע לי כבת אנוש ומסתכלת עליי רק לפי הדת שלי..אני מאוד רוצה להכיר אותה אבל אני רוצה שזה יקרה לפני שאני אסיים את תהליך הגיור, אני מרגישה שאם היא תרצה להכיר אותי רק בסוף התהליך לא יהיה לי שום חשק לעשות זאת.. אני צריכה שתתנו לי, בבקשה, דעה ועצה לגבי המצב הזה..מה נכון לעשות? איזה צד צודק יותר?...

גיור לשם אישות ?

התשובה כבר נכתבה כאן באריכות. כיון שהיא נמחקה משום מה, אני כותב שוב רק בשורה אחת את תמצית התשובה, בתקוה שהשואלת כבר קיבלה את התשובה באריכות. היחס של מי שאולי תהיה חמותך לעתיד, אלייך, אינו נובע מהעובדה שאת גויה, או גיורת, אלא מהעובדה שעל פי הדת גירות לשם אישות, אינה נחשבת גירות. רק מי שהתגיירה באמת מפני שרצונה לחיות חיים יהודיים "עם קבלת עול מצוות", על כל המשתמשע מכך, היא הנחשבת גיורת. בימים אלו מתנהל מאבק די גדול של גדולי הדור, בפניה אל רושמי הנישואין, שלא להכיר בגרים הבאים רק בגלל נישואין ואינם מתכוונים לקבל עליהם עול מצוות כראוי. ני משוכנע שזו הסיבה ליחס של זו שאולי תהיה חמותך. אני גם בטוח שאם זה שאת נפגשת אתו, ואת, תקיימו את מצוות היהודת במלואן - היחס שלה ישתנה הפלא ופלא, ולטובה וברכה. אליהו בר שלום דיין ומו"צ שכ' רמת שלמה בעיה"ק ירושת"ו

הולכה לנישואין של כלה בת להורים גרושים.

בס"ד האם יש מנהג ידוע אצל הספרדים, או מנהג ידוע אחר, מי מוליך את לחופה כלה או חתן כאשר ההורים גרושים, האם ההורים הביולוגיים, או זוג אחר? זוהי שאלה למעשה לכן אשמח לקבל תשובה בהקדם.

המנהג נוהג בכל העדות

אין כל הבדל בין העדות במנהג זה. יסודו של המנהג הוא מה שה' יתברך נעשה בעצמו שושבין לאדם הראשון, על ידי גבריאל ומיכאל, כנזכר בגמרא. השושבין - הוא צינור להריד שפע לבני הזוג. אם הצנור עצמו לא בעל מזל טוב - לא יוכל להוריד שפע של מזל טוב לבני הזוג. לכן לא לוקחים לשושבינות אנשים בעלי מזל רע ידוע, וכמו כן לא הורים גרושים, או פרודים וכיוצ"ב. תחת זה יוכלים לקחת רב ואשתו הרבנית, או דוד ודודה גדולים, וכל אדם אשר מזלו בעולם נורמאלי ותקין. ברכת מזל טוב אליהו בר שלום

המשך לשאלת הגיור..

הרב, לא קיבלתי את התשובה באריכות כפי שרשמת, קראתי רק את התשובה המקוצרת ואני רוצה להדגיש שאני לא מתגיירת לשם יחסי אישות, אני מתגיירת משום שאני רוצה ומוכנה לקבל עליי את כל המצוות והחוקים, אני רוצה להיות יהודייה לכל דבר וגם עכשיו, כשאני עדיין לא יהודייה אני שומרת על חלק גדול מהמצוות..איני מתגיירת מתוך אינטרס ובכל זאת מי שאולי תהיה חמותי לא מוכנה להכיר אותי..אני רק רוצה לדעת אם מה שהיא עושה זה נכון, אם לפגוע בבן אדם בגלל הדת שלו זה נכון..כמו שאמרתי בשאלה הקודמת, במצב זה לדעתי "דרך ארץ קדמה לתורה".. אני מבקשת לדעת את דעת הרב לגבי העניין, בתקווה שעכשיו התמונה ברורה יותר.. תודה מראש!

ברוכה הבאה.

לעומדת לפני גיור, שלום וברוכה הבאה. אכן, אם הגיור אינו לשם אינטרס, רק באמת כדי להיות שייכת לעם השם ולעובדו בלבב שלם - הכל אומרים לך בקול גדול "ברוכה הבאה". התשובה שלי היתה, שכנראה חמותך לעתיד אינה רואה את הדברים כך. היא כנראה חושבת, או רואה, שהגיור הוא למטרת נישואין עם הבן שלה, ולכן היא מגיבה כך. מטעם זה, לא כדאי לך להקפיד עליה, הלא אף אמא לא תרצה זאת עם הבן שלה. גם את לא, אילו תשימי את עצמך במקומה. המשפט שכתבת "דרך ארץ קדמה לתורה" אינו נכון פה, כי בוודאי התורה היקרה שלנו מצווה להתייחס לכל נברא בכבוד. יתירה מכך: "בחביבות". המשנה אומרת: "חביב אדם - שנברא בצלם אלקים". כך כתוב במשנה. כל אדם נברא בצלם אלקים, גם הגוי(!). אמנם חיבה יתירה נודעת לבני שראל מאת ה', שהרי הוא קורא להם בתורה "בנים", אבל כמובן כל אדם - גם השאינו יהודי, הוא יציר כפיו של האלקים, ואנו נוהגים בו בכבוד. גוי שאינו עובר על 7 מצוות שנצטוו בני נח, אין לנו בעיה איתו בכלל. אמנם לא לנישואין, שהתורה ציותה עלינו להנשא רק לבני עמנו, אבל דעי נא, שבירושלים של לפני 70 שנה, בטרם קמה המדינה כדי "להגן על היהודים", חיו היהודים והערבים בשלום וביחסים נפלאים, בשכנות, בלי כל בעיה. (הבית של סבא שלי, עליו השלום, היה אחד מהם. אני עוד זוכר את הימים שהלכנו בעיר העתיקה בירושלים בין הערבים בבטחון רב, וקנינו שם כל דבר, לא כימים האלה, אשר כתב בתורה שעד כמה שתהיה כפירה בכל ה' ונחשוב שכוחנו לבדנו מספיק לנו - ה' יראה יותר ויותר כמה שהמצב קשה ושאיננו יכולים לבד). אם בן זוגך לעתיד, יוכל להראות לאמו שהגיור אינו קשור אליו דווקא, אלא לרצונך להיות שייכת לעם היקר הזה, בכל מחיר, ואפילו אם תנשאי לאדם אחר, מסתמא תורידי לה הרבה מהחשש, והיחסים יהיו יותר טובים. אליהו בר שלום דיין ומו"צ שכ' רמת שלמה בעיה"ק ירושלם ת"ו אם עדיין אינך רגועה, הנה הטלפון שלי: 052-7653444, תנסי כמה פעמים, עד שאהיה פנוי.

עניין דחוף

שלום קוראים לי מורן ואני בת 17 . אני בכיתה י''ב , והעניין הוא שלפני שנתיים ממש בקטע של צחוק , ילד מהכיתה שלי קידש אותי ואמר לי הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל ושם לי טבעת . יותר גרוע מזה , הוא שהיו עדים . לפחות 15 . עד עכשיו לא התעסקתי בזה כי זה היה בגדר של צחוק הוא היה בלי טלית , בלי כיפה .. וכל החברים שלי החדירו לי למוח שאני נשואה ע''פ היהדות מספיק שהוא יעביר לי חפץ כי טבעת זה משהו סמלי ובעתיד אף רב לא ירצה לחתן אותי כי אני נחשבת נשואה פעמיים . אמרו לי לשאול רב בשביל השקט הנפשי שלי , אבל אני ממש מפחדת שאני כן נשואה ובכלל לא אהיה בשקט נפשי . עד היום אני לא מבינה איך עשיתי שטות כזו בצחוק . חשוב להדגיש כי היינו בני 15 , והטבעת הייתה עם אבן , וזאת טבעת שהייתה שלי מלכתחילה ופשוט הוריד לי אותה קידש ושם שוב . אשמח לתשובה מהירה , תודה מראש , מורן .

"יש מה לפחד.."

שלום. כתבת שאמרו לך לשאול רק בשביל השקט הנפשי. אבל נא לדעת שהבעיה רצינית מאוד. הנה כמה כללים (מבוארים בשו"ע אבה"ע, סי' כז): אשה ששמעה את לשון הקידושין המושלם (הרי את מקודשת לי)ואח"כ הושיטה את ידה לקבל קידושין, היא מקודשת, ואינה יכולה לומר "לצחוק נתכוונתי". (את התירוץ "לצחוק נתכוונתי" ניתן לומר רק כאשר לא היתה לשון הידועה בכל העולם כלשון של קידושין, כגון שהיה אומר "זה בשביל שתהיי אשתי"). אמנם, הטבעת צריכה להיות של המקדש. במקרה שלך נתת לו את שלך. וכעת הדבר תלוי: אם זה ניתן לו בשביל לקדש, יתכן שהקידושין תופסים, כי הטבעת נעשתה "שלו" ברגע שקיבל אותה. אבל הדבר תלוי אם נתת מרצונך או שהוא לקח בכח. מה שיש בטבעת אבן, זוהי בעיחה "לכתחילה", אבל לא בדיעבד לומר שאין הקידושין תוספים, והדבר תלוי בכמה פרטים נוספים. החיסרון העיקרי בקידושין אלו קיים בעדים, שאני מניח שהם לא היו דתיים אלא בעלי עבירה. אם העדים לא כשרים - הקידושין הם כלום. אבל תביני שלהיות אשת איש זה מצב הכי חמור בגילך, וחמור מכדי להתיר אותו "דרך האינטרנט". את כל הפרטים הנ"ל, ועוד, עליך למסור באופו אישי, ללשכת הרבנות במקום מגורייך. אם תרצי, תוכלי לפנות אלי בטלפון: (לנסות עד שתופסים): 052-7653444 אליהו בר שלום דיין ומו"צ שכ' רמת שלמה

ביטול נישואין אזרחיים בין בני זוג יהודים

המדובר בשני בני זוג יהודים וישראלים. לבתי יש גם אזרחות אמריקאית. היא נישאה לבן זוגה בנישואין אזרחיים בארה"ב. מהרגע הראשון הנישואין עלו על שירטון. שניהם מצהירים שלא היו בינהם יחסי אישות. בן זוגה נישא לאחרת בישראל כדת משה וישראל. הנישואין האזרחיים עדיין בתוקף. האם בתי צריכה לקבל ממנו גט או שמא יש אפשרות להכריז על ביטול הנישואין. אינני רוצה שבעתיד יהיה שמץ של ספק בענין מצבה האישי של בתי.

הבעיה היא חוקית, ולא דתית.

שלם וברכה. סתם 'נישואין אזרחיים' הינם בבעיה גדולה אם יש להם תוקף הלכתי: רוב הפוסקים סוברים שאין להם תוקף כלל. חלק מהפוסקים סוברים שיש לחוש שמא חלו הנישואין ע"י "קידושי ביאה". לכן למעשה נוהגים בבתי הדין לחייב אותם בגט לחומרא. במקרה של שאלתכם, שלא היתה אישות כלל, אין לנישואין ממה לחול, כי טקס הנישואין האזרחי כשלעצמו - לכו"ע אינו כלום. מעתה, "אם בית הדין יתרשם ויחליט שאכן לא היתה אישות כלל", היא אינה נחשתנשואה כלל ע"פ תורתנו הקדושה. אולם עליך לדעת, כי בהחלטות בית הדין נלקח גם שיקול - שלא לסבך את האשה מבחינה חוקית. אסביר לך: אילו היה מדובר בשתי מדינות שלגויים, בהם נוהגים חוקי נישואין אזרחיים, ובהם נוהגים חוקי ביגמיה (איסור ריבוי נשיאת נשים), הרי כל זמן שהיא לא פרודה באזרחי, כשתנשא לאחר - אפילו במדינה אחרת, היא עוברת על החוק. (כמו שגם הנושא שלה, שנשא אחרת, עבר על החוק מבחינה אזרחית, באמריקה, מקום נישואיו. אולם בארץ ישראל החוק (חוק בתי הדין הרבניים - תשי"ג) קובע כי הנישואין תקפים רק כשנערכו על פי התורה. מעתה אין לחוש כל כך למה שבשאר מדינות העולם אם היא תינשא מחדש יהא זה עבירה על החוק. ומ"מ כיון שהעולם היום 'קטן', גם בארץ ישראל לא נוטים להתעלם מנישואין הנעשים אצל הגויים, (אע"פ שאינם כלום מהבחינה הדתית), כדי שלא יהיה העולם הפקר, וכדי שלא יזלזלו הגויים ג"כ בנישואין הדתיים, ולכן מצריכים בשביל זה התרת נישואין - (על ידי בית הדין הדתי, - שכאמור הוא בעל התוקף בארץ ישראל לענין זה). יתכן, שבית הדין יבקש לתת בגלל זה "גט לחומרא", (מה שיאסור אותה לכהן, ויתכן שיכתוב רק מסמך "התרת נישואין", בהסכמת שני הצדדים. הדבר תלוי בהרשמות ביתבית הדין מה היה לאחר הנישואין האזרחיים באמריקה, ובגישות שונות של בתי דין בארץ שראל, אם יש דבר כזה הנקרא "התרת נישואין". אליהו בר שלום

ביטול נישואים אזרחיים בין יהודיה ולא יהודי-דחוף..

נישאתי לבחור לא יהודי בקפריסין לפני מס שנים.. מתוך אינטרס.. מאז אני גרה באיטליה למטרת לימודים וגם הוא לא נמצא בארץ.. ניתן לבסס כי לא הוקם בית או משפחה ושום קשר אישות.. הייתי רוצה לדעת האם יש אופציה לביטול הנישואים במקום גירושין..? במידה וכן האם עושים את זה בארץ או גם בקפריסין..? אודה למענה שבוע טוב

אי אפשר "להינשא" לגוי

אי אפשר "להינשא" לגוי. התורה מכירה ומסכימה לנשיאי יהודי - רק עם יהודיה. (וכן להיפך). קשרי אישות עם בני עם אחר, אינם נישואין לעולם, אלא "בעילות זנות". ע"פ התורה הקדושה לא חל שום קשר, ואין צורך בשום גט ב""נישואין"" עם גוי. עזבי אותו, ויפה שעה קודם. הדבר אסור מהתורה, כידוע לך: "לא תתחתן בם, בתך לא תקח לבנו, וביתו לא תתן לבנך". צורת העזיבה היא, פניה אל הרשויות בקפיריסין, לפירוד אזרחי. הפה שאסר - הוא הפה שיתיר. כשם שה"נישואין" היו איזה חתימה על טופס מקושקש, כך ה"גירושין" שם הם חתימה על טופס מקושקש אחר, ובזה אתם "מתגרשים". שוב: הדבר נצרך עפ החוק בלבד, וייעשה על ידם בלבד. התורה אינה מכירה בזה כנישואין כלל, ואין זו אלא עבירה. אליהו בר שלום

הפרדת המיטות

ביום חמישי עברנו דירה, לשכירות של כמה חדשים, עד שהשיפוץ בדירה שלנו תהיה מוכנה. דירה זו ממש קטנה, כך שיש לנו בקושי רווח בין המיטות. רציתי לשאול כמה סנטימטרים צריך להיות בין המיטות, והאם זה בין מיטה למיטה או ממזרן למזרן.

העיקר - למנוע נגיעה.

ובכן: מן הדין - אין חובה שיהיה רווח, אלא רק לדאוג שלא תהיה תזוזה של בן זוג אחד בעקבות תזוזה של בן זוג אחר. כלומר שנדנוד של צד אחד בשנתו, לא יוכל להזיז את בן הזוג. לדבר זה די ברווח של ס"מ אחד בין המיטות. (מיטה אחת עם שני מזרונים ברוח ביניהם, אינה פותרת את הבעיה, אא"כ היא בנויה במיוחד באופן שתזוזות מזרון אחד אינה מנענעת את כל שלד המיטה. למעשה, נוהגים להרחיק כחצי מטר, שיעור "אמה", היינו שיעור הושטת היד, כדי שלא לתת אפשרות של 'תקלה'. במצב שלכם, דירה קטנה זמנית שאי אפשר להרחיק בה, תרחיקו את עיקר הדין. אולם אתם אנשים 'יותר חמים מהרגיל', או בימים מסויימים שיש חשש לתקלה, אז יתכן שעדיף לשים איזה קרש בולט קצת בין המיטות (כמו שיש לפעמים בין כיור חלבי ובשרי). לא בולט הרבה, אלא כ-10 ס"מ. כדי שיהיה היכר. (כששמים קרש, אז שתי המיטות צמודות לו משני הצדדים). את הקרש (או 'גדר הבטחון') הלז, רצוי להוריד בשעות היום, כדי שלא לעורר שאלות ע"י הילדים, אם אכן יש מצב כזה. אליהו בר שלום

אשמח אם תעזרו לי

אני יוצאת כבר המון זמן עם מישהו ששם משפחתו היא "רפפורט" אני גרושה ולפני כמה זמן מישהו אמר לי שרפפורט זה ממשפחת הכהנים , השאלה שלי היא האם זה נכון שלא אוכל להינשא לו אשמח לתשובה ....

ומה הוא אומר ??

השאלה היא לא מה שם משפחתו, אלא "אם הוא כהן". מי שהוא כהן, אינו יכול לישא גרושה. גם בלי נישואין האישות היא עבירה מהתורה לכהן עם גרושה. השאלה הראשונה והעיקרית, החסרה בשאלתך, היא: האם הוא כהן לדברי עצמו: מה הוא יודע על עצמו. הוא כמובן יודע אם אבא שלו, או אחים של אבא שלו, סבא שלו, או אחים של סבא שלו, היו כהנים נשאו כפים, מוחזקים ככהנים, לא נשאו גרושות, ולא נכנסו לבית הקברות. אם ידוע לו שכן, אין שום דרך להתירו לבגרושה. אם הוא לא יודע כלום, ניתן לחקור. השם רפפורט שייך אמנם לכהנים רבים, ובדרך כלל החקירה תעלה שהוא ממשפחת כהנים. אולם אין זה דבר ודאי: אם אינו ממשפחת כהנים, גם אם קוראים לו רפפורט את מותרת לו. ישנם עוד פרטי דינים, הידועים כבר לרבנות ובתי הדין, באם תחליטי לפתוח תיק נישואין. אבל בינתיים תתחילי בדבר הפשוט ביותר: לחקור אצלו ואצל משפחתו. בהצלחה אליהו בר שלום דיין ומו"צ בירושת"ו

קרעתי את הכתובה

שלום לכבוד הרב אני נמצאת בזוגיות מאוד קשה ומתסכלת, ובמהלך עוד אחד הריבים הסוערים שלי עם בעלי קרעתי לגזרים את הכתובה שלנו לגזרים וגם את טבעת הכלולות שלנו הטבעתי במצולות האסלה כסמל לזוגיות המרוטשת שלנו. כשסיפרתי את זה לאחותי היא אמרה לי שלפי מה שהיא יודעת אם אין לנו כתובה זמינה אז אסור לנו לחיות ביחד וצריך לעשות כתובה חדשה. לא כל כך הבנתי מה זה אומר, צריך ללכת לרבנות איפה שפתחנו תיק נישואין או שהולכים לרב פרטי ומה עושים לבנתיים. תודה מראש.

האישות נאסרה ואולי גם הסכום נמחל

שלום. בקריעת הכתובה יש שתי בעיות: א. סכום הכתובה נמחל. הבעל אינו חייב עוד את סכום הכתובה, כי אין לך מחילה גדולה מזו שאדם מחזיק בידו שטר המוכיח שחייבים לו, והוא קורע אותו. מי ערב עכשיו שהחייב יתחייב שוב באותו חיוב (שכבר נמחל לו)? ב. כאשר הסכום נמחל, אסור לאיש ולאשה לדור באישות ביחד. כאשר הקריעה היתה מתוך כעס גדול, וגם הבעל יודה בכך, הסכום לא נמחל, וניתן לחייבו בדין לכתוב שוב כתובה עם התחייבות על אותו הסכום. בכל מקרה, כל עוד אין שטר כתובה תקין ותקף - אסור לאיש להיות באישות עם אשתו, ואסור גם לאשה ליזום מצידה כלום. לענין זה אין מועיל מה שיש העתק ברבנות. יכולים אתם לפנות אל הרבנות המקומית שתסדר לכם כתובה חדשה, בשם "כתובה דאירכסא". יכולים אתם לפנות גם אלי, לי יש נוסח יותר מדוייק מהרבנויות עבור מקרה שכזה. לשאר הקוראים את הפורום נזכיר: אסור לקיים אישות כאשר אין כתובה כשרה כדינה בהלכה. דבר הוא הוא גזירת רבי מאיר (בעל הנס), ונפסק להלכה ללא שום חולק. אליהו בר שלום, 02-5712424

חיתון בתקופת העומר

שלום, אשמח להבהרה בנושא הבא - ארוסי ואני מעוניינים להינשא בחודשי האביב המתקרב. הוא ממוצא פולני. לפי מה שהבנו שנינו, אין באפשרותינו להינשא החל מערב פסח ועד לשבועות מכיוון שזוהי ספירת העומר של האשכנזים ואף רב לא יסכים לחתן אותנו. מאידך, נמסר ממקור מוסמך נוסף שזהו מנהג ותו לא וכי תהיה לנו אפשרות לחיתון כדת משה וישראל בין תקופת ל"ג בעומר עד לחג השבועות אף שארוסי הוא ממוצא אשכנזי. אשמח לקבל הבהרה בעניין על מנת להחליט מה עלינו לעשות. תודה רבה!

רק 33 יום.

שלום וברכה. אין ספירת העומר "של אשכנזים" כמצויין בשאלה. ספירת העומר היא מצות עשה מן התורה, ב-49 הימים שבין פסח לשבועות. אלו ימים קדושים מאוד. גם בזמננו סופרים כמובן את העומר, כל עדות ישראל, ושומרים על קדושת ימים אלו. לצערנו, בימים אלו גם אירע אסון כבד בעם ישראל: נפטרו 24 אלף תלמידי חכמים גדולים בתורה. לכן, "רוב ספירת העומר" איננו מתחתנים, ושומרים על אבלות. "רוב" הוא שני שליש, כלומר 33 ימים מתוך ה-49. וישנם מנהגים שונים איך לחשב אותם. א. להתחיל מפסח עד ל"ג או ל"ד בעומר (אלו המנהגים הכי מצויים, וכך תנהג בכם גם הרבנות). ב. להתחיל מתאריך ב' אייר עד חג השבועות. ג. להתחיל מל' ניסן עד ג' סיון. יש מי שכתב (הט"ז, סי' תצג ס"ק ב) שאין לישא נשים נשים, מפני גזירת תתנ"ו, שהיתה אז בקהילות אשכנז. הרוצה להחמיר על עצמו בפרט כשהוא מקהילות אלו, יחמיר. הרבנות לא תורה כך לבאים להנשא. לא מיותר להזכיר, שלפני שאתם קובעים תאריך נישואין באולם, עליכם לשאול את הרבנית גם בדבר ימי הטהרה. מזל טוב. אליהו בר שלום

טעות בכתובה

שלום לכבוד הרב שמי יוסף גיליתי בכתובה בשני מקומות ששמי נכתב בשם יוסץ במקום יוסף (בכתב יד) עלי לציין כי ישנם קשיים במערכת הזוגית שלי. שאלתי היא האם יש קשר בין הטעויות בכתובה לבין מצבי במערכת הזוגית ואם כן מה עלי לעשות בנושא? בתודה יוסף.

כותבים פ' סופית בכמה צורות ...

לפעמים אמנם יש קשר בין חוסר שלום בית, לבין טעויות בכתובה. אולם זהו דווקא בטעויות הפוסלות או המערערות את יכולת הגביה של הכתובה. באופן שיש חיסרון ב"כתובה" עצמה. במקרה שלך, יש לזכור שאנשים רבים כותבים פ' סופית בצורה זו, ואחרים רבים כותבים אחרת, ואיש לא יערער על השטר, ואין זו טעות, ואין לתלות את הדברים בזה. יתכן אמנם שיש בעיה בעיה (אחרת) בכתובה, ולא נתתי כאן "הכשר' על הכתובה שלכם מאחר ולא ראיתי אותה. עכ"פ הבעיה לא נעוצה בפ'... אני מזכיר שהדבר המאוחר שיש לבדוק בחוסר שלום בית, הוא הכתובה. מוקדם לכך יש עוד רשימה ארוכה של דברים שיש לבדוק. ברכת שלום והצלחה. אליהו בר שלום דיין ומו"צ שכ' רמת שלמה בעיה"ק ירושת"ו

המשך לשאלת חיתון בתקופת העומר

שוב שלום, בהמשך לשאלת תאריכים "מותרים" לחתונה. ברצוני לוודא כי כל רבנות רואה את העניין באותו אופן. ואם לא, איזו רבנות נחשבת מחמירה ואיזו לא? מכיוון שאין אפשרות לפתוח תיק ואז להתחרט. עליי לוודא את קבלת התאריך המיוחל 27.5.2011 כ"ג באייר. בתודה מראש, אדווה.

התורה שלנו שוה בכל מקום

התורה שלנו שוה בכל מקום. איני מכיר את התופעה של רבנות יותר מחמירה או פחות מחמירה בנישואין, אע"פ שיש כאלה האוהבים להפריח שמועות. יש לנו תורה והלכה, וגם תקנות הרבנות הראשית לישראל, והכל הולכים אחרי זה. בכל מקרה, אין אפשרות לבחור באיזו רבנות להרשם, כי על פי התקנות ניתן לפתוח תעודות רווקות רק ברבנות אותה עיר שבה נמצאת כתובת המגורים שבתעודת זהות. תיק נישואין - ניתן לפתוח באחד משני המקומות, מקום מגורי החתן, או הכלה. כ"ג אייר הוא יום ששי, שבהם אף רבנות אינה רוצה לאשר חתונות, מפני חשש חילו שבת ח"ו. בכל מקרה, התקנות קובעות כי אסור לרב לסדר קידושין פחות מ-5 שעות לפני כניסת השבת, כדי שלא יהיה חילול שבת. יש תאריכים יותר מוצלחים יותר מיום ששי, ועכ"פ שיהיה לכם במזל טוב. אליהו בר שלום

אישור שאינני כהן

שלום לרב, רציתי לדעת בבקשה איך /מאיפה אפשר להשיג אישור שאינני כהן , אני בקרוב מתחתן עם בחורה גרושה.

רוב היהודים אינם כהנים.

רוב היהודים אינם כהנים. אמנם מי שאומר "אני לא כהן" - כדי לישא גרושה, אינו נאמן וצריך להביא אישור על כך. כל זמן שאתה ואביך ואחים של אביך, ואבי אביך (סבא) ואחים שלו - לא הוחזקו ככהנים, כלומר לא היו מקפידים שלא להכנס לבית הקברות, לךא היו נושאים כפים בבית הכנסת, והיו נושאין גרושות, אתה לא מוחזק ככהן. בוודאי יש במשפחה גם דתיים, שיוכלו לוודא היטב את המידע הנ"ל, עליו תצטרך עדים, או אישור של רב השכונה או מישהו אחר המכיר אתכם, ועם זה תיגש לרבנות אליהו בר שלום

בירור יהדות

אני אברך שעוסק בקירוב ופנתה אלי אשה שמזה זמן מתקרב ליהדות אך בעלה נשאר הרחק מאחור העניין הוא שבערב מסויים בביקור אצל חמותה פתאום הטילה פצצה לאויר העולם ואמרה די בפשטות שהיא איננה יהודיה!!! מה שאומר שבעה גוי! מובן מאיליו שהשמיים נפלו עליה ועל הילדים שהיא שיתפה אותם מאז נהיה מתח גדול מאוד בבית שכן הבעל לא מוכן לשמוע על גיור שכן בחוויה שלו הוא יהודי לכל דבר וכל דיבור על הנושא הוא וטו מוחלט וכעת לפחות אין עם מי לדבר. שאלתי היא האם יש משמעות למה שהסבתא אומרת פתאום באצמע החיים או מכיוון שהם הוחזקו מזה עידן ועידנים כיהודים כשרים אין בדבריה ולא כלום ואם כן מה עושים עם הגברת העלובה הזו לכאורה אסור לה להתייחד איתו ובודאי לא מעבר לזה אודה לתשובה מהירה.

הא לך כתובת מתאימה.

שלום רב. קודם כל אמור לאשה שהשמים לא נפלו עדיין. אמא אינה נאמנת לפסול את בניה. רק לאב יש כח כזה. (היא נאמנת על עצמה, לא על בניה). אמנם, הדיבורים שלה "מחייבים אותנו בירור יהדות". אין דבר כזה שלא נמצא משהו, כי יש רישום נישואין של הדורות הקודמים, יש (או אין) כתובות, יש כיתוב על מצבות הסבתות, יש את מקום קבורתם (אצל יהודים או גויים), יש אחים של האמא המספרת את הסיפור, ועוד. הכתובת הכי מתאימה לדבר הזה היא "ארגון נצח משפחת ישראל". הם עסקו באיחוד משפחות על הרקע הזה, שכנוע וגיור. הם יושבים באמריקה, אינני יודע אם יש להם כתובת עכשיו בארץ ישראל, עכ"פ היו"ר היה הרה"ג לייב טרופר שליט"א, ולאחר שהוציאו עליו לעז, נדמה לי שאינו פועל עוד. חייבים למצוא את הארגון שלו, כי הוא הכי מתאים במקרה זה. אולי אפשר לברר בביתהוראה של הרב שמואל אליעזזר שטרן, רח' הרב קוק 1, בני ברק. הוא היה קשור שם. כתובת אחרת, של בירורי יהדות חזקים וטובים, איתם תוכל גם להתייעץ. היא: מכון "עם לבדד", קדימה, 09-8911804 אליהו בר שלום דומ"צ רמת שלמה בעיה"ק ירושת"ו. 02-5712424 052-7653444 השאלה די מעניינת ונוגעת ללימודים שלנו, אנא כתוב לי את הטלפון שלך, כדי שאוכל לשאול עוד פרטים, רצוני לחבר על שאלה זו תשובה בהלכה.

התנהגות לא ראויה

לכב' הרב אנחנו זוג ממשפחה חרדית, מזה 6 שנים בעלי הולך ויורד בקיום תו"מ ומתנהג כחילוני. (לא מתפלל, לא מניח תפילין, סוגר גז בשבת וכד'). גם בחיי האישות שלנו הוא מבקש לעשות דברים שאינם מקובלים, כמו לנבל פה ולהתנהג בחוסר צניעות מופגנת. אני מסכימה לכל זה ומשתפת פעולה מתוך אהבה ואכפתיות אמיתית למצבו. שמתי לב שבתקופות שאני אסורה, הוא מסתובב עם נשים אחרות (גם אשת איש). האם מותר לי להיות איתו פתוחה בנושאים אלו (דיבורים לא צנועים ) גם כאשר אני אסורה, לפחות בשיחה, שזה, שמתי לב, הדבר העיקרי החסר לו?. עלי לציין שאני חוששת שימשיך וירצה יותר מאשר שיחה. הוא ציין באחת השיחות שלנו שלא היה מתנגד גם לחילופי זוגות, ואינני יכולה להיות בטוחה לאן דרישותיו יגיעו. (ברור שבמקרה כזה, אני לא יפול,אך מסתמא שזה יכול להיות תרוץ ללכת לאחרות - ואז,מה הועלנו בהיתר זה? אולי גם מניעה זמנית שלו ממעשים כאלו חשובה?) בתודה, תמי

רק לימוד התורה - מנצח את יצר הרע

אנא מהגב' היקרה, לא לחפש סיבות למה ראשו של בעלך מונח בנשים אחרות. לא צריכה להיות לזה סיבה אמיתית, למשל מפני שהאשה לא טובה, לא ניראית טוב, אינה מדברת איתו ניבול פה, אינה מספקת אותו, וכו'. ממש הבלך הבלים. הסיבה היא: יצר הרע. יצר הרע קיים כי הוא מלאך, שתפקידו להחטיא את האדם, ואח"כ להעניש אותו ולעשות לו רע. תפקידנו שלנו בעולם הוא להתמודד. לכך נברא יצר הרע - וממולו קבלנו אנחנו כוחות מלחמה. כוחות המלחמה הללו אינם נמצאים בשיעורי פסיכולוגיה, לא בבילוי נעים יחד, ולא ב"שיחה פתוחה". (אסור לדבר בזמן הנידות על דברים שיובילו לעניינים אסורים). הכוחות הללו נמצאים ב"תורה". וכמו שאמרה הגמרא: "בראתי יצר הרע - בראתי לו תורה תבלין". רבנו המסילת ישרים (בתחילת הספר) הוסיף על זה משפט חד: "ופשוט שאם הבורא יתברך מעיד שלא יש תרופה ליצר כי אם מצוד התורה, אזי אין לו שום תרופה אם לא לימוד התורה". כל שאר הדברים הם קוסמטיקה בעלמא, שתועיל רק להחביא ממך את את מעשיו, אבל לא לתקן אותו באמת. כעת צריכים לחשוב איך מחזירים אותו אל התורה. אני מציע שתבדקי - גם אם בלי ידיעתו - את התפילין ואת המזוזות בבית. תבדקי גם את הכתובה. אם דרוש תיקון באחד מהנ"ל תתקני, למרות שהוא כרגע "לא בקטע הזה". אני מציע גם שתקראי בחדר השינה שלו תהילים בקול רם. בלב נשבר. כשהוא לא נמצא. הקדושה נדבקת בקירות ובמיטה ותשפיע עליו (!!!!). אני מציע גם שתתרמי לאגודות הצדקה סכומי כספים, כדי שיעתירו בתחינה כל יום לאבינו שבשבמים שיפתח את ליבו לחזור חזרה. גם את כמובן תתפללי על זה. אני מציע גם שתשתדלי מאוד לראות מה הוא אוכל, ושהכל יהיה בהכשר הכי מהודר. חז"ל אמרו: אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנסה בו רוח שטות. ורוח שטות באה בטמטום לבו של אדם. וטמטום לבו בא ממאכלות אסורות. את מבקשת עזרה אמנם רק בשלב מאוד מאוחר. לא כאשר הוא החל לזלזל בתפילין, אלא כאשר הוא כבר מזלזל בגילוי עריות וזה פוגע בך כמובן. ה' היה מצפה שכבר כשהוא מזלזל בו תתחילי לדאוג על מצבו. אולם עכ"פ, טוב עשית שפנית לפחות עכשיו. נסי נא בכל כוחך להחזירו אל שיעורי התורה, חישבי על דרך מפתה איך לגרום לו זאת. זה יהיה אולי נראה קשה, אבל אין דרך מהירה מזה בכל העולם. ברכות הצלחה אליהו בר שלום דיין ומו"צ שכ' רמת שלמה בעיה"ק ירושת"ו ברכות הצלחה אליהו בר שלום

האם להישאר ביחד ואם כן אז איך כשיש פער בתפיסה הדתית ובאמונה?

אני בת 22 נשואה שנה ו-4 חודשים, בזרם הדתי לאומי. מתחילת הקשר היה פער ביני לבין בעלי בכל הנושא של אמונה. היו לו הרבה שאלות אבל משום מה חשבנו שזה יסתדר ויהיה אפשר לחיות עם זה. השנה הוא התחיל את לימודיו האקדמיים ובמסגרת זה הוא למד קורס בתנ"ך שבסופו של דבר גרם לו לפקפק בתורה שבכתב ובתושב"ע. הוא פנה לרבנים אבל אף אחד מהם לא הצליח ליישב את הסתירות. מבחינתו התורה היא לא משהו מחייב, הוא ממשיך לקיים מצוות רק בשביל המסורת (וגם את זה הוא לא עושה "בהקפדה יתרה"). אני תמיד שאפתי לבית שהתורה תהיה המרכז בו, שבעלי יעזור לי למלא את הצורך הרוחני שלי ונצמח ביחד. מה שקורה בפועל זה שהחלום נגוז, לא רק שהוא לא יכול לעזור לי לצמוח רוחנית אלא שהוא ממש מקשה עליי. המצב הגיע לפיצוץ והבנו שאי אפשר לטאטא יותר את הדברים, (במיוחד כשאנחנו רוצים להרחיב את המשפחה). אנחנו על סף החלטה לגבי ההמשך. אני אוהבת אותו מאוד והוא אוהב אותי, טוב לנו ביחד אבל קשה מאוד. ביום יום זה לא ממש מפריע עד שהוא אומר דבר כפירה שנכנס כמו חץ בלב ואני מרגישה שעשינו טעות. האם נכון לוותר על זוגיות טובה ואדם טוב בשביל התורה? האם זה ריאלי להישאר ביחד? איך אני יכולה לקבל אותו אם אני לא מסכימה עם הדעות שלו לחלוטין? אשמח לעזרה, תודה

סמינר ערכים לאקדמאים !

שלום וברכה. שאדם יטען היום שאחרי לימודיו האקדמאיים יש לו פקפוקים עלהתורה, זה משהו מאוד מצחיק..... המדע עומד היום ממש לשירות התורה, וכל יום ויום מתגלים באינספור אוניברסיטאות ראיות עצומות לכל מה שכתוב בתורה. הכתובת ללמוד את זה היא: סמינר אקדמאים של ערכים. דברי איתו על זה בנועם, שיסכים לללכת בלי כפיה. אין צורך להיפרד בינתיים, אלא להבליג, ובמקום זה להקדיש כל יום דקות ארוכות להתפלל לה' שהסמינר יצליח איתו. ברכות והצלחות. אליהו בר שלום.

הוספת שם לשינויי מזל

שמי חופית ותמיד רציתי להחליף את שמי מפני שהוא סוגר לי את המזל יש לי 3 ילדים אני בת 28 וחייתי עם בן זוגי 10 שנים ולא נשאנו מעולם .אני מעצבת גבות כבר 10 שנים בביתי ואין לי מזל בעסק כאילו הוא תקוע ואני טובה בו ומקצועית היתייעצתי עם רב לגביי הוספת שם והוא ימליץ לי שהשם שאני יבחר יגמר באות ה ויתחיל באות ר או ש או ע או ז או ק אבל אני מאד רוצה את השם אלויה אני מרגישה ממש מחוברת אלוי וגם המספרים שלו בגיטריה ממש תואמים למספר הגורל של תאריך הלידה שלי אך הרב אמר לי שזו בחירה גרועה אבקש ממך את חוות דעתך בעיניין ואם השם אלויה אולי בכל זאת מתאים לי .תאריך הלידה שלי 4.5.1982 שם אימי ציפורה ואבי רפאל שם משפחתי מדלסי .אודה לך אם תעזור.

כך מחליפים שמות ???

צחקתי קצת. ונא לפנות לאנשים אחרים, אוחזי עינים ושרלטני כספים, המחליפים שמות על פי "תאריך מזל" ותאריך ההולדת, ותאריך למנין ישו הנוצרי.... אני, אינני שייך להבלים אלו, תעשיית נוכלים המגלגלת מליונים, ואנשים במצוקה נוטים להתפתות אליה. אגב: שמת לב שדווקא החרדיים לא באים לאותם "ידענים" מחליפי שמות בשביל מזל טוב ....? דעי נא, שההחלטה להחליף שם בגלל בעיות, היא ההחלטה "האחרונה" בסידרה. ההחלטה הראשונה היא: בדיקת הצניעות. אין מביא מזל גדול יותר מזה. השניה: בדיקת השבת, השלישי, בדיקת הכשרות (של המאכלים, חומר הקריאה, הצפיה , השמיעה, ועוד). בסוף הרשימה, במקום 1000 בערך, נמצא גם החלפת שם. מי שאומר אחרת - רוצה כסף. ומי שאינו רוצה כסף, אומר את האמת. צר לי על הדברים החדים, אבלראויים הם שייאמרו פעם אחת, בצורה חדה וברורה. נכון ששם שנגמר בה"א, הוא בעל מזל יותר טוב מהשם שלך, שאין בו כל משמעות . אולם הוא בעל מזל יותר טוב להביא עוד ילדים לעולם, לא להצלחה בעסק.. להצחה בעסק יש סגולה אחרת לגמרי: כבוד מקסימלי של בני הזוג אחד לשני. את השם אלויה אינני מכיר, הוא לא קיים, פחות טוב מחופית, ואין בו טעם. סליחה וברכת הצלחה אליהו בר שלום

בנושא שם לתינוקת-דחוף

אני נשואה נישואיים שניים ועומדת ללדת בעזרת ה' בעוד חודש וחצי. הגרוש שלי גם נשוי בשנית ולו 3 בנות מנישואיו השניים. לי יש בן מנישואי עם בעלי הראשון, שאלתי האם מותר לי לקרוא לתינוקת שתיוולד בשם כמו של אחת מבנותיו של הגרוש, ובעצם לבני אריאל יהיו שתי אחיות באותו שם (אחות מהאבא וממני-האמא) האם זה מותר בבקשה דחוף!!! כי יש שם שאני נורא אוהבת ולא רוצה לוותר עליו... בתודה רבה רותי

לא. אין קוראים שתי אחיות באותו שם.

כיון שציינת שהדבר "דחוף" (הלידה בעוד חודש וחציי !! רק אני מבין שכבר עכשיו אין מנוחת הנפש ודמכאן הדחיפות), לכן אכתוב מהרה, בכליכלמקורות. אין קוראים לשתי בנות באותו שם, משום חשש גילוי עריות. דהיינו יוכל להווצר מצב שיאמר אדם על אחות אשתו שהיא אשתו, ולא יוכלו להבחין בטעות בגלל השמות השוים. לבי סמוך ובטוח, שאחרי שמתמצאי שם נוסף יפה, עליו תתחילי לחשוב אחרי הלידה (כך יותר בריא!), בוודאי תתקשרי אליו ותאהבי אותו לא פחות מאשר את השם הראשון. לידה קלה בעז"ה. אליהו בר שלום

מחויבות לדווח לשם חיוב תשלום

רציתי לשאול כמה שאלות הנוגעות לחיובי ממונות: א. במקרה שלא פנו אלי לתשלום ארנונה על תקופה מסוימת, האם עלי לדווח לרשויות מיוזמתי על הטעות? כמו כן האם ישנה חובה לדווח על הרחבת ביתי, על מנת לשלם את סכום הארנונה הגדול יותר? ב. עברתי דירה באמצע השנה מירושלים ליישוב; והכנסתי את בתי לגן ביישוב. לא שילמתי למועצה על התקופה בה היתה בתי בגן, אלא רק בתחילת השנה שלאחריה, למשך השנה הבאה. האם עלי להחזיר את הסכום למועצה? כמו כן, בדרך כלל בתחילת השנה מבקשים לשלם דמי שכלול עבור הוצאות שונות של הגן; ולא שילמתי זאת ביישוב אליו עברתי באותה שנה. האם עלי לפנות אליהם ולשלם להם מיוזמתי, עבור התקופה שבתי היתה בגן? (יש לציין שעברו מאז כמה שנים, ומעולם לא פנו אלי בנושא; אם כי בגן בירושלים שילמתי רק בהתאם לזמן בו בתי היתה שם).

תלוי במקרים השונים

שלום רב. להלן תשובות בקיצור: לשאלה א: אינך צריך לעשות כלום מיוזמתך. לא תעבור על גזל. כאשר יזכרו בך, ידעו לבקש את המוטל להם. לחלק השני של האלה: רבים הפוסקים הסוברים שיש חובה כזו, היות וארנונה עירונית הולכת לקניית פחי זבל ובנית מדרכות והקמת עמודי תאורה, ונמצא שקופת הארנונה היא בעצם קופה משותפת של התושבים נטו, ומי שלא משלם כראוי לי ההחלטות, גוזל בעצם את האחרים שייאלצו לשלם יותר. כלומר: שאלה זו אינה קשורה לשאלת איסור גזל "מהמדינה". לשאלה ב: לחלק הראשון, התשובה לכלהשאלות בדיוק כמו לחלק הראשון של שאלה א. ברכה והצלחה: אליהו בר שלום

שאלה בעניין טהרת המשפחה

אני לא יודעת אם זה המקום אך כתלמידת י.נ.ר אשמח לשמוע את דעתכם ולהפנות את החברה לכתובת מתאימה. מדובר באישה חרדית, נישואים שניים, שיש לה זוגיות נהדרת, אבל, לטענתה, יש בלה עיה אחת שלא מאפשרת לה מנוחת הנפש והגוף בכל מה שקשור לעניין טהרת המשפחה. הנושא מטריד אותה 24 שעות ביום, שבעה ימים בשבוע. גם כשהיא מותרת וגם כשהיא אסורה. היא אומרת שהיא לא מצליחה להבין את מהות המצוות הקשורות בנושא. היא רואה בעניין השפלה אמיתית כלפי האישה, ולא מקבלת אף טיעון המדבר על כך שדווקא משום שהאישה היא בדרגה גבוהה כל כך היא זכתה למצוות מסוג זה. כל התעסקות בנושא גורמת לה לעוגמת נפש. כשהיא מותרת - ראשה עסוק ב"כמה זמן נשאר לנו", וכשהיא אסורה - ראשה עסוק בחובות הקשורות לעניין הטהרה. הנושא מקשה עליה מבחינה פיזית (עד טהרתה), רגשית(בזמן טהרתה) ודתית (מבחינת אמונה. היא ניסתה לברר ואמרו לה שמדובר בקושי באמונה, וכשהיא ממש תאמין - לא תיהיה לה בעיה לעשות כל דבר שהקב"ה אמר). הסיבה שהיא לא רצתה להינשא בשנית היה החזרה לחיים שמחייבים התעסקות בעניין זה. כעת, כשהיא אחרי לידה, כל הנושא הפך למרכז חייה ומשפיע על היום-יום. כיצד ניתן לסייע לה? לאיזה בעל מקצוע לפנות? תודה מראש.

נפש בריאה אינה רואה כל בעיה.

חז"ל (כתובות סב,ב סוטה כ,א), העידו לנו כי אשה דווקא מעוניינת בדברים הללו. כך הטביע בה הבורא. כיון שחז"ל אמרו כך, הרי זו אמת נצחית שלא תזוז לעד, ואות היא לעולם כי הנפש הבריאה של אשה לא רואה בעניינים אלו כל בעיה כלל, רק הנאה ונורמליזציה. כאשר ניצבת לפנינו מי ששואלת "למה יש לי מצוות כאלו", יש להפנותה אל מדורים אחרים, בעיקרים פסיכולגיים, כדי שיתהו על קנקנה, מדוע דבר פשוט לכל האנושות כולה, הופך אצלה לבעיה. ההרחקות שאמרה תורה בתקופה מסויימת, מותאמות בדיוק למבנה הנפש. אין כבורא העולם היודע מהו טיב הנפש שברא, ואין כמוהו לדעת "מתי כן" ו"מתי לא", ואיך עובר המצב מ"כן" ל"לא" או להיפך. אין אנו זקוקים לאסמכתאות עבור בורא העולם, אבל חוקרים רבים יתר ויותר מעיזים לכתוב היום בגלוי, כי חוקי הנידות היהודיים של תורה משה הם חוסן נפשי של אשה שלא קיים בשום תרבות אנושית בהסטוריה! תהיות נוספות, יש להפנות לעוסקים יותר בתחום הפסיכולוגי של נפש האדם, ולאו דווקא לחתום ההלכתי. אליהו בר שלום

שמות לתינוקת

שלום וברכה כבוד הרב נולדה לנו בת בשעה טובה ומוצלחת ויש לנו 3 שמות עבור הילדה רציתי להתייעץ איתך איזה שם הכי מתאים לה מהשמות : אוריאן אמילי נועה לתשובתך אודה בברכת שבוע טוב ומבורך מאיר

נועה !

נועה זה שם מצויין. הוא גם מהתורה, יש בו גם ה"א בסוף, ויש לו גם משמעות. כל השאר - ממש כלום. אליהו בר שלום

בעיניין הכתובה

שלום רב, אני מאורסת ורציתי לדעת, האם חייב להיות רשום בכתובה "בתולתא" ? ואם רשום והאישה אינה בתולה ? מה העיניין בדבר? ומאיין נלקחה התשובה.. אנא עזרו לי בדחיפות זה נורא חשוב

חסר פרטים

בשאלה זו יתכנו כמה תשובות, וחסר לנו פרטים, אשר אין לכותבם דרך אתר ציבורי. ניתן להתקשר, לטל' 052-7653444. אין צורך להזדהות. אליהו בר שלום

טבעת אירוסין שהוחזרה

לפני שנתיים הייתי מאורס והייתי אמור להתחתן עם בת הזוג שלי לשעבר לא יצא לפועל החתונה מכל מיני סיבות קשות למרות שמאוד אהבתי את הבחורה הזאת וקבענו תאריך רציתי להתחתן איתה אבל בסוף זה בוטל וכל אחד הלך לדרכו בעצב רב. לפני שהחל כל הבלאגן והקושי שבא לפני החתונה ולפני שחשבנו לבטל הבאתי לה טבעת אירוסין שהיא החזירה לי אותה והטבעת כיום בבית הורי. אותה בחורה נשואה כיום עם ילדים היא התחתנה עם מישהו אחר מאז. האם אני צריך למכור את הטבעת שהיא החזירה לי בעצב מלפני שנתיים או להשאיר אותה בבית הורי עד שאמצא את האחת (ברור שלא אתן את אותה טבעת אלא ארכוש אחרת). מאז שנפרדנו לפני שנתיים אני לא מוצא זוגיות אמיתית אלא קשרים קצרים שבד"כ נמאסים עליי מהר ללא סיבה או ההפך. האם יש משמעות בכך שאני משאיר מזכרת כזאת בבית הורי או שעדיף למכור את הטבעת למרות שאותה בחורה נשואה עם מישהו אחר? אני כבר בן 32 וכל החברים שלי התחנתנו מאז ואילו רק אני מרגיש "שהמזל שלי נעצר".

אין לזה כל משמעות.

אין שום משמעות מצד ההלכה או המזל, בכך שהטבעת אצלך, או תימכר לאחר. זהו רכוש מפשטי ממוני שלך, ויוכל להשאר אצלך. הייתי ממליץ לך למכור אותה, ולא מסיבה הלכתית כלל אלא כדי שאותה בת תצא לך מהראש. אולם בכך תפסיד די הרבה, (כי תקבל לפי גרמים, בעוד שאתה שילמת תשלום מלא), לכן אולי תמסור את זה למי מקרובותיך, שתחליף זאת בטבעת אחרת לעצמה, ואולי תקבל מחיר יותר גבוה. כאשר לא מוצאים עדיין את בת הזוג, יש לעשות כמה דברים: א, ללכת ל"תיקון הזווג" הנערך ע"י הרה"ג דוד בצרי, בישיבת השלום רחוב תחכומני בירושלים. ב. לקרוא כל יום בכוונה את מזמור לב בתהלים, ואח"כ לשפוך שיח לפני בורא עולם שיעזור למצוא מהרה את בת הזוג. ג.לעשות התרת נדרים וקללות בפני עשרה, פן ואולי היתה לך איזו מילה (שאמרת לאשה הההיא) שהיא פוגעת בך היום. כגון שאמרת לך "לעולם לא אתחתן אלא רק איתך", או כיוצ"ב. ד. ותתעודד. יש מישהו בשמים, שיודע ורואה את הסבל שלך, והוא רוצה משהו. שנתקרב, או כיוצא בזה. כשזה יהיה הכל יסתדר. ברכות רבות וחמות אליהו בר שלום

דיני אבלות

שלום לכבוד הרב ברצוני לשאול לגבי אשה נשואה שאביה נפטר לפני כ6 חודשים היות ואשה זו לא קיבלה את עצם פטירת אביה לא השתתפה בהלוייה וכן לא ישבה עליו שבעת ימי אבלות וכות היום האשה מתחזקת בשמירת מצוות ושואלת מה עליה לעשות כיצד לנהוג בעניין במשך החודשים הבאים של שנת האבל תודה לכבוד הרב

להסתכל קדימה ולא אחורה

תשובה. אי אפשר לתקן את העבר, ולא לשבת 'שבעה' עכשיו. בפרט אם כבר ישבו עליו שבעה (אנשים אחרים). כעת נשאר לאשה זו רק עוון כיבוד אב, שמן הדין היתה חייבת לכבד את אביה לאחר מותה. ויש לשוב עליו בתשובה. התשובה על כל עוון היא לפי הכלל שאמר השערי תשובה: "בדבר אשר זדה - בו יטיב פעליו". לכן העצה שהיא תתחזק בלימוד הלכות כיבוד אב ואם, תפיץ הלכות אלו, תתן רוב צדקה לעילוי נשמתו, תקים חברת תהילים ומשניות שיקראו לעילוי נשמתו, וכיוצ"ב, ואז יכופר לה, עד ש(אולי) יבוא אליה אביה בחלום ויבשר לה כי כבר תוקנה נשמתו והוא מודה לה... אליהו בר שלום

בית קברות

אני בהריון ובעוד שבועיים אמורה להיות אזכרה לאבי , האם באמת לאישה בהריון אסור להכנס לבית קברות? תודה

מותר. לא כדאי.

עלינו לדעת שחוץ מהעניינים הגשמיים הנראים לעיננו, יש בעולם עוד הרבה עניינים רוחניים. (הדבר ברור כמובן שיש בעולם עוד הרבה דברים, אע"פ שאיננו רואים אותם. כמו רגשות, זרם חשמל, מחשבות ועוד). בבית הקברות ישנם מזיקים - אשר לא כדאי לאשה בהריון להכנס לשם, מפני שהעובר חשוף לפגיעות אלו יותר מהגדולים (כלומר אלו שנולדו), יען אין לו עדין נשמה כמו שיש ליהודי שנולד. מצד שני צריך לשקול את הפגיעה במשפחה, אם היא קיימת. אם הדבר יתפרש על ידם לא טוב, יכולה את ללכת, אבל עדיף שלא תתקרבי למצבה מדאי, אלא תעמדי במרחק ארבע אמות (כ-2 מטר), יחד עם בני משפחה אחרים . בכל מקרה - לבד - אין ללכת לבית הקברות כאשר את בהריון. לידה טובה וקלה. אליהו בר שלום

טבעת נישואין תקנית

שלום רב, ראיתי טבעת מדהימה ביופיה עטופה על האצבע בצורת עלה ( יש לי אפשרות לשלוח את התמונה שלה במייל) המבנה הפנימי של הטבעת הוא לא לגמרי עגול והבנתי שהרב יכול שלא לקדש אותי בשל עובדה זו. אשמח לדעת עד כמה מקפידים בעניין הטבעת, האם יש רבנים סלחניים יותר (הבנתי שיש... ) ואם זה בסדר שיקדשו אותי בטבעת אחרת ובכל זאת אענוד טבעת זו. תודה מראש טלי

הטבעת בסדר. ניסוח השאלה - לא.

מותר לקדש בכל טבעת מכל סוג וצורה. ובלבד שלא תהיה בה אבן טובה, שמחירה יכול להיות רב מאוד (יהלום), ויכול להיות פשוט מאוד (זרקוניה). משא"כ שאר כל הצורות ניתנות להערכה פחות או יותר, ואין כאן כל חשש שהכלהתאמר "חשבתי שאני מתקדשת כך, ולא כך". בתיקוני הזוהר כתוב שנוהגים לקדש בטבעת עגולה, ולא יפה לבטל את המנהג. מ"מ, אם תתעקשי על זה, ואת מוותרת על הסגולה הטובה שיש בטבעת עגולה (אור המקיף של שפע טוב שירד עלייך ועל בעלך, ואל כדאי לוותר על סגולה זו) - את רשאית לקדש בטבעת אחרת, של עלה.. (ארוסך יכול להבין שאת מתלהבת מטבעת העלה, ולקנות לך שתים, אחת (עגולה) לקידושין.. ואחת למתנה (עלה) למתנה.....). הנוסח "רבנים יותר סלחניים" ממש אינו מקובל עלי. אין דבר כזה. אני כרב לא מכיר. מה שההלכה אומרת - עושים !. ומה שההלכה אינה מחייבת לכאן או לכאן - רשאית את לעשות כרצונך. אגב "הרב" ממש לא מקדש אותך. החתן שלך מקדש אותך. בלבד. הרב הוא רק "מסדר הקידושין", כלומר מפקח שהכל יהיה כשורה. ברכת מזל טוב אליהו בר שלום

הסכם עם פילגש

שלום לרבנים הנכבדים. שאלתי היא כדלקמן, האם יש סימוכין הלכתיים לדרישה של בן זוג לחתימה על חוזה הסכם פילגשים שמהותו, בכך שהוא מעגן את בת הזוג ליחסי אישות עם הגבר, בעוד שלטענת הגבר (דורש ההסכם), אין לו מחויבות כלכלית, או של קיום יחסי אישות בלעדיים עם הנדרשת לחתימה על החוזה האמור. מאחר ואינני בקיא או מודע להסכם הנ"ל, אשר מסיר מעל הגבר אחריות, אבל מעמיד בפני האישה תנאים (מאוהבת היא בו ודעתה קלה, ואילו הוא מנוסה ובקי, ודי לחכימה ברמיזה), הייתי סבור, כי מן ההיגיון היא, שכאשר ובמידה והאישה תסכים לחתום עליו, הרי שצריכים להתקיים בו תנאי ידוע/ה בציבור המשיתים על החותם אחריות כלכלית כלפי האישה. אני פונה אליכם לפני שהאישה תעשה מעשה קל דעה ותחתום על החוזה (אני מודע כי בעת המקרא לא הייתה התחייבות ממונית למי שנטל לעצמו אישה -פילגש), אשר ייתן לגבר אפשרות "לחגוג" על כול העולמות, ובעוד שהיא הפתיה תמתין לראות האם יציע לה נישואין. בברכה, גרי ל. נ"ב אודה לכם באם תמהרו להשיבני, פן יקרא קלקול גדול לאישה.

א ס ו ר !

ובכן: טוב יעשה כל מי שיוכל להתערב, לפקוח את עיני האשה, ולמונעה ממעשה זה. ההסכם הנ"ל בא מצד איש שהוא "בעל תאוה", המנסה להפוך מישהי לשפחת מין, ורוכב על "אהבתה" (כביכול). סליחה, אבל חיפשתי ולא מצאתי מילים חריפות יותר. אני גם בטוח, כי עו"ד טוב יוכל לחלץ את הנערה מבחינה משפטית מחתימה על הסכם זה, אף אם כבר נעשה, מפני שהוא ניצול מיני של מי שתלויה בחסדיו של השני, ומייחלת שתהיה לה ממנו הצעת נישואין, ואין לה כלים בוגרים דיים כדי להתנגד להצעת הפילגש הנ"ל. ארחיב מעט בענין זה. 'פילגש' היא אשה שהאיש לוקח כדי שתהיה מיועדת לו לאישות בלבד, והיא היתה מקובלת אצל האנושות בימים של לפני מתן תורה. אין לה זכויות אצל בן זוגה ככל אשה, ואין לה חובות לבן זוגה ככל אשה. מסיבה זו בן זוגה לא כותב לה "כתובה", ומסיבה זו גם מעמדה נחות ממעמד אשה נשואה, כיון שאינה אלא כלי לתשמיש, ולא בת זוג וחברה לחיים שוה בשוה. (עיין במפרשי התורה, לבראשית לו יב. ובהשגות הראב"ד פ"א מהלכות אישות ה"ד כתב, שביאור המילה "פילגש" הוא נוטריקון: פי שגל. כלומר עומדת למשגל בלבד). מעמד הפילגש אצל בעלה שנוי במחלוקת הראשונים, אם היא כמו אשת איש הצריכה גט כשתצא, או לא. מחלוקת זו יסודה בשאלה איך הפילגש נכנסת לרשות הבעל, האם על ידי קידושין (וממילא היא צריכה אח"כ גט), או רק ביחוד בלבד (ואז היא יוצאת ממנו ג"כ, בלי גט). דברים אלו מבוארים אצלנו באורך בספר משפט הכתובה (פרק טו). בזמן הזה, הפילגש אסורה לכולי עלמא, מהתורה או מדרבנן. להרמב"ם היתר הפילגש היה רק לפני מתן תורה, ובמתן תורה נאסר הדבר בלאו, הוא האמור בתורה "לא תהיה קדשה מבנות ישראל". ולהראב"ד, הלאו הנז' מדבר אמנם במופקרת לאישות לכל בני אדם, ולא במופקרת לאישות לאדם אחד (היא הפילגש), אבל מ"מ הפילגש אסורה מהתורה משום ביטול מצות עשה, שנצטוינו בתורה לקחת אשה בקידושין (וחופה) כדת דווקא, ולא אחרת, וכמ"ש בתורה "כי יקח איש אשה" וכו', (וכמבואר בגר"א סי' כח סוס"ק ח). יש אומרים שהאיסור לקחת פילגש בזמננו הוא מדרבנן, מגזירת דוד ובית דינו שגזרו על יחוד עם פנויה, ואיסור זה כולל גם מקודשת שאינה נשואה (כמבואר בשו"ת הריב"ש סי' שצח), כך שאפילו לרש"י שעושה עמה קידושין אסור להחזיקה, וכ"ש שאם לא קידשה וחי עמה סתם, שהדבר אסור לכו"ע, וחייבים להפרידה ממנו. יש אומרים עוד, שאסור להחזיק פילגש מפני 'גזירה', שבוודאי יעבור על איסור נידה, כי אשה כזו בושה לטבול ולשמור טהרת המשפחה. (במקוואות אין מקבלים נשים שאינן נשואות כדת). (כן מבואר בשו"ת הרא"ש כלל לב סי' יג. ובמיוחסות להרמב"ן סי' רפד). עכ"פ הלכה למעשה לכו"ע אסור לחיות עם פילגש, וגם לא עם ידועה בציבור (אע"פ שהחוק מחייב להחזיק אותה כלכלית), והחי עמה בועל בעילת זנות, וצריך לכופו לסלקה מביתו. (כ"כ היש"ש יבמות פ"ב סימן יא, והשאילת יעב"ץ ח"ב סי' טו). כמו"כ האנשים הללו נחשבים לפחותים וזולים, שהם משתמשים באשה לתאווה בלבד בלי זכויות ומסגרת משפחה, כלי לתשמיש, ולכן בני משפחתה יכולים למונעם מזה בכח, כי כבוד המשפחה כולה נפגם בזה. (כ"כ בשו"ת הרא"ש הנ"ל. וע"ע בספרנו משפט הכתובה פרק עו אות י, מה שהבאנו מהמורה נבוכים ג' טעמים לאיסור פילגש). מי שיש לו פילגש נחשב איש "פרוץ בעריות" בר מינן (שו"ת ישכיל עבדי, ח"ה אבה"ע סי' כב). כיון איפוא, שמדובר באיש הרוצה לעשות מעשה אסור על פי תורתנו הקדושה, יש לכל היכול להתערב למנועו לעשות כן, ויפה שעה אחת קודם.

קביעת סכום הכתובה ע"י הרב ללא ידיעתי

היות ואני מודע למשמעות הכתובה כחוזה משפטי חששתי מאוד ממנה ובשיחה עם הרב טרום החתונה ביקשתי ממנו לא להזכיר את עניין הכתובה בחופה מכיוון שאני לא מתכנן על סכום גדול אלא משהו סימלי שלא ידיר שינה מעיניי בהמשך הקשר . הרב חייך באדיבות ואמר שאין שום בעיה. כמה ימים לפני החתונה חשבתי על סכום סמלי שלא מסוכן לי במקרה של גירושין. ביום החתונה למרבה הפתעתי לא פנה אליי הרב לשאול את הסכום וישר הנחיתו אותי למעמד החתימה אל מול כל בני המשפחה, העד, צוות הגן והצלמים והתבקשתי לחתום .. באותו הרגע הייתי נרגש ולחוץ וכבר מלא באלכוהול וחתמתי רק בתמונות לאחר החתונה התברר לי שהרב מילא על דעת עצמו את סכום הכתובה ורשם סכום של 520000 ש"ח !! אני חשבתי בכלל על סכום סמלי של 20000 .. אני נשוי רק חודשיים אבל העניין מאוד מציק לי אני עובד בשתי עבודות וגדלתי בבית עני מאוד ולכן יש לי ערך לכסף ואיני רוצה להפסיד את כל מה שעמלתי עליו. מה עושים? האם אני יכול לתבוע את הרב? האם ניתן לחתום על ויתור ? האם אני יכול לטעון לחתימה בתום לב עקב המעמד המלחיץ ? אשמח לשמוע כל פתרון מרגיע אפשרי תודה

החתימה תופסת, ואעפ"כ תירגע - -

טבכן: כלל ידוע הוא בכל השטרות, שטענת "חתימה תחת לחץ" אינה טענה, אלא בראיות חזקות וחותכות. (כמו: חתימה מול אקדח, וכאשר שני עדים כשרים מעידים על כך). אחרת, כמעט אף שטר בעולם לא יהיה בעל ערך, מפני שמי שיחרט תמיד יוכל לספר את הסיפור הנ"ל: חתמתי תחת לחץ וסוכם אחרת וכו'... . לא שאנחנו קובעים בזה שהסיפור שלך אינו אמיתי, אבל נא להבין שאי אפשר להפר שטר חתום עם טענה כזו, בלי עדים וראיות מוצקות ביותר. מי שחותם - מתחייב. בפרט בשטר כתובה, שבו כתוב מפורש שלא תועיל טענה כזו ("פיסול מודעי" - מושג הלכתי האומר את מה שכתבתי כאן). ובכן: בכתובה שלך, התחייבת לאשתך סכום של 520,000 ש"ח, למקרה של גירושין. אולם נא להירגע: א: אתה תחיה באושר ובנעימים. למה אתה חושב על תשלום כתובה? מה פתאום להתגרש? המחשבות הללו לבדן - יכולות לגרום בסוף לגירושין. 2. הרב לא כותב מדעתו. מסתבר שזו היתה דרישה של אבי הכלה, ואני מניח שלא הייית מפוצץ את הנישואין רגע לפני החופה. חתמת והתחייבת. 3. קיימת דרך תאורתיית, שהכלה "תמחל" על הכתובה, מרצונה, ללא אונס כלל. אולם זה צריך להיות בכתב, ואחרי כן לכתוב כתובה חדשה בסכום נמוך יותר. אם תרצה להשתמש בדרך זו (לא כדאי!), תוכל לטלפן אלי. 4. זכור נא, כי הכתובה היא הגנה לאשה מפני גירושין שרירותיים שלה ע"י בעלה. אם אתה לא תתבע גירושין "סתם כך", לא תצטרך לשלם את הכתובה. אשה התובעת גט מצידה - אינה זכאית לתשלום הכתובה. 5. במצב הקיים היום, שלא ניתן לכוף אשה לקבל גט, ולא ניתן לכוף בעל לתת גט, בדרך כלל מסתדרים בהסכם ממון עוד לפני הגט, באופן שההסכם הזה כולל: או ויתור מצד האשה על הכתובה (מה שנעשה ברוב המקרים), או לאידך - דרישה של האשה לתת לה פי 2 או יותר מהכתובה, ואם הבעלרוצה להיפטר ממנה כבר - הרי שהוא ישלם... בכל מקרה, כיון שכל גירושין הם כח, (כוחניים !! כן כן !!), לכן הצד שפחות הסובל תמיד יכול להציב דרישות שלא יהיה גט עד שיתקיימו דרישות אלו ואלו, והצד הסובל יוותר, או יקבל בוודאי עצה מאחר מקרוביו "תתפשר ותגמור". כך שלמעשה לא סביר שסכום זה יבא לידי ביטוי. 6. בפרט, שאנחנו מאחלים לך חיים טובים עם בת זוגך תחי', בלי שום גירושין, עד מאה ועשרים. אנא אל תהיה מוטרד. אליהו בר שלום דיין ומו"צ שכ' רמת שלמה בעיה"ק ירושת"ו

השכרה למיגזר הערבי

שלום. יש ברשותי דירה שאני מעוניינת להשכירה פנה אליי בחור ערבי נשוי עם 4 ילדים שהוא משת"פ עובד מטעם משרד הביטחון. רוצה להשכיר ממני את דירתי ומשרד הבטחון משלמים לי את הכסף , מה לעשות? האם יש הלכה שאוסרת השכרה לערבים?

מחלוקת בהלכה, ולמעשה יש לאסור

לשואל הנכבד, נפרט להלן את הלכות מכירת והשכרת בתים לגוי בארץ ישראל. יש איסור מהתורה למכור בית או קרקע או שדה או מגרש בשטח הנחשב 'ארץ ישראל', לאדם גוי. שנאמר בתורה (דברים ז' ב') "לא תחנם", ודרשו חז"ל (ע"ז כ ע"א) "לא תתן להם חניה בקרקע". וכ"פ הרמב"ם (פ"י מהל' ע"ז ה"ד) והוסיף "שאם לא יהיה להן קרקע - ישיבתן ישיבת עראי היא". הימצאות גויים בשכנות אל היהודים באר"י, גם גורמת לצרות רבות ורעות, וכמו שאמרה התורה (שמות כג,לג) "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אתך לי". ונגרמים מזה נישואי תערובת ח"ו. ואמרה התורה עוד (במדבר לג,נה) "וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה", והמושיב אותם באר"י גורם נזק גדול לשכיני המקום. כי יש מהם צוררים אותנו ויורדים לחיינו עד מוות. ודעת כל הראשונים שאין הבדל בזה בין גוי עובד עובד זרה לגוי ישמעלי, וכל גוי שלא קיבל עליו שבע מצוות בני נח, אסור למכור לו קרקע באר"י, ואפילו במקום דחק וצורך גדול, שהוא הוא לאו מהתורה. ובקשר להשכיר להם דירה באר"י, נחלקו הראשונים, וכמבואר בשו"ע (סי' קנא ס"י), ולמעשה השו"ע אסר, והרמ"א התיר אם ידוע שלא ישים באותו בית עבודה זרה, עיין שם. אבל למעשה, אפילו לענין השכרה בלבד, ואפילו בחו"ל בשכנות היהודים, אסור למכור להם או להשכיר להם אם ע"י כך הוא מפחיד את היהודים הגרים שם, וגורם להם לצאת מן המקום או שגורם להם שירד ערך הדירה שלהם. [וזה מן המפורסמות, שבעקבות מכירה או השכרת דירה אחת יורד מחיר כל דירות השכנים, אפילו כשהקונים והשוכרים הראשונים נחמדים תחילה]. וע"ז, אמרו בגמרא (בבא מציעא דף קא ע"ב) "לכולי עלמא ניחא לי לאוגורי, ולך לא ניחא לי, דדמית עלי כי אריא ארבא". (ובאמת בסופו של דבר המוכר או המשכיר עצמו ינזק מכך, כי ערך דירתו שלו עצמו ירד). וזו העובדה במצב הבחוני כאן בארץ ישראל. ועיין בשו"ע (חו"מ סי' סא ס"ד) כי שטר שכתוב בו שיוכל כל המוציאו לגבות בו, תנאו קיים,, לכל מוציאו, בין יהודי בין גוי". והסמ"ע (שם סק"ט) כתב כי איסור יש לתנו לגוי, והתומים (אורים סק"ז) תמה מה איסור יש בדבר, והנתיבות המשפט (ביאורים ס"ק ו) כתב ליישב, דהדבר אסור מפני שלא גרע ממ"ש בגמרא (ב"מ קח:) על המוכר קרקע לגוי על הגבול של ישאל, שיכול הוא לשמת ולנדות אותו בבי"ד, דאמר ליה "אריא ארבעת לי". כ"ש למכור שטר של ישראל לגוי דמצי לומר ליה אולי אבוא על ידי הגוי לעלילות. עכ"ד. מבואר, שכל שגורם נזק לשכניו ע"י מכירת או השכרת הדירה לגוי, יכולים שכיני אותו מקום להתנגד. ובפרט אם הנוכרי הזה אלם ומציק לשכניו. וכמו שנפסק בשו"ע (יור"ד סי' שלד סעיף מג) שבי"ד מנדין אותו, אף אם אין בזה איסור מצד עצם המכירה. (וזה"ל שם: על עשרים ארבעה דברים מנדין את האדם, ואלו הן,, מי שיש ברשותו דבר המזיק מנדין אותו עד שיסיר הנזק,, המוכר קרקע שלו לעובד כוכבים, מנדין אותו עד שיקבל עליו כל אונס שיבא מהעובד כוכבים לישראל חבירו בעל המיצר". ולכן אע"פ שאין מנדין בימינו, יכולים עכ"פ השכנים להתנגד לכך, וכתורה יעשה.

חובות וזכויות של גבר ואישה שאינם נשואים על פי היהדות.

בס"ד לכבוד הרה"ג בר שלום אליהו. הנדון: הסכם פילגשים (שאלה נוספת בנדון) בהמשך לשאלת הסכם פילגשים שנשאלה קודם לכן, הייתי רוצה לחדד בסוגיה דומה אך שונה מזאת שנשאלה. להלן פרטי המקרה: מדובר בגבר ואישה בשנות ה-50 לחייהם. הגבר, דתי, גרוש פעמיים. האישה פנויה. עם היכרותם סיפר לה בגלוי שהוא מקיים אחת לחודש ובאופן קבוע יחסי אישות עם גרושתו הראשונה, אם ילדיו. במסגרת הקשר שהחל להירקם ולהתחזק ביניהם, האישה (זו החדשה) טבלה והתקיימו יחסי אישות. לאחר זמן קצר, הציג בפניה את מה שקרא לו "הסכם פילגשים" מאחר והאישה אינה דתייה ואין לה ידע בתחום זה, ניסתה לברר איתו את מהותו של הסכם זה. לשאלתה, הסביר לה שמשמעו שהיא אסורה על כל גבר אחר ומותרת רק לו, וטען שהוא מחויב לכך וכי אסור לו לקיים יחסי אישות עם אישה שאינה מחוייבת בבלעדיות רק לו.עם זאת,כששאלה אותו האם גם עליו חלה חובה זהה כלפיה, ענה שחובה כזו אינה חלה עליו, אך הוסיף וציין שאין בכוונתו להרבות בנשים, שמדובר אך ורק ביחסי אישות עם גרושתו עליהם הוא לא חש שרוצה לוותר כל עוד שלא הגיע לשיא מאוהבותו באישה (זו החדשה) ושכאשר יגיע לכך, ממילא ובאופן טבעי, לא ירצה להמשיך ביחסי האישות עם גרושתו (כפי שקרה לו כבר בעבר ביחסיו עם אישה קודמת), וכן שכמובן, שכאשר מגיעים לנישואין גם עליו תחול חובה מחמירה כזו. להלן שאלותיי: א. האם יש ביהדות הלכה לפיה במצב העניינים הנוכחי (שניים שאינם נשואים) אכן חלה על האישה החובה להיות רק לו וזכותו של הגבר לדרוש זאת ממנה, בשעה שלגבר עומדת פריבילגיה ועליו לא חלה חובה זהה שכזו, או שמא עושה לו האיש הלכה משל עצמו? ב. במידה וקיימת הלכה כזו, האם בכל זאת חלה על הגבר חובה אחרת כלשהי כלפי אותה אישה, שמטרתה ליצור בכל זאת הדדיות והוגנות, או שמא מדובר במצב חד- צדדי במהותו? ג. עד כמה שידוע לי ההלכה אוסרת מאז קבלת תורה על לקיחת פילגשים. בהנחה שכיום יש איסור על לקיחת פילגשים (ושלא קיימים זרמים שונים ביהדות שמפרשים זאת באופנים שונים שעשויים לתת לגיטימציה לעמדתו), האם יכול יהודי בימינו להחליט שהוא ממשיך ופועל על פי ההלכה הקודמת שהתירה בזמנו לגבר פילגשים, או שמא הוא מחויב תמיד להלכה המאוחרת יותר, כך שכיום הדבר אסור לו ומשכך גם בכך עושה אותו גבר הלכה לעצמו? ד. מהו מעמד הפילגש על פי היהדות? האם מדובר רק בכך שלפילגש אין זכויות כמו לאישה נשואה ובכך שמעמדה נמוך משל זו האחרונה? האם אין לה בכלל זכויות כלשהן (לאו דווקא ממוניות)? האם יש אפשרות שהיא גם מיוחדת לגבר, כך שבבקשתו הוא בעצם מכריז על מיוחדותה לו? בתודה מראש ש.

תשובות לשאלות על אותו נואף

הקדמה. בשאלה נטען שמדובר בגבר דתי. תיקון: מדובר בנואף, לא דתי. נואף הוא מי שעיניו בנשים, והוא מפתה אותם בהסכמים שונים. המילים "יחסי אישות", "טהרה", "גרושתו", בשלות אהבה", וכל שאר צעצועי המילים, לא מחפות על העובדה השפוטה, שחז"ל קראו בכל מקום לרשע הזה "נואף". מובן שהוא אינו "דתי", כי דתי אינו מי שהולך בביגוד בצבע של הדתיים, אלא מי ששומר על הדת. אסור לאיש לחיות עם שום אישה בעולם שאינה אשתו. מה שהיא שהיא גרושתו מחמיר את הדבר לרעה, כי יתכן שיהיה לו בה על ידי זה קידושין חדשים !. ועכשיו לשאלות הנקודתיות: לשאלה 1: "למעשה", אין שום מצב שעל האשה היהודיה לשמור נאמנות לבעל כאשר על הבעל אין חובה זו. הכל קשקושי דברים. בימי קדם, כאשר הפילגש היתה מותרת, וגם לאיש היה מותר לישא שתי נשים, היה קיים הבדל זה, ואז גם האוירה הכללית היתה שהנשים עצמן היו מרוצות ומסכימות בכך. אך כבר מאות שנים שאין הסכמה כזו של הנשים, והדבר אסור על פי ההלכה. ובכן חד משמעית: אין מצב שהאיש לא חייב לשמור אמונים והאשה חייבת לשמור לו אמונים. לשאלה 2: אשה כסילה זו, המוכנה להקפיר את גופה לתאוות של מאן דהו, יכולה כמובן להתפתות לחתום על כל הסכם. התורה או חז"ל לא מצריכים כאן שום הדדיות, ואינם נותנים כאן שום דאגה לשלומה ובטחון כלכלתה של האשה, מאחר והם אוסרים עליה לעשות זאת, ודואגם לה לבל תהיה כלי תשמיש (דגמת אסלה!!!) לגבר מאן דהו בעל תאוה. שאלות ג' וד', נתפרו ממילא בתשובות הקודמות. אני כותב שוב, כמו בתשובה לשאלה הקודמת שהיתה כאן בנושא פילגש, שצר לי שאיני מוצא מילים יותר חריפות כדי לתאר את שפלותו של האיש, ואת טפשותה של האשה. מ"מ כל אדם בר דעת, חובה לו להאיר את עיני המעורבים בדבר, לבל יתקיים קשר כזה. אליהו בר שלום דיין ומו"צ שכ' רמת שלמה בעיה"ק ירושת"ו

האם אני צריכה גט לחומרה??

התגרשנו ולאחר כשנתיים חזרנו לגור יחד כזוג ,חיינו כ4 שנים יחד ולאחר כ- 3 שנים הבאנו ילדה לעולם שתהיה בריאה..כשהיתה בת 3 נפרדנו השאלה שלי האם אני נחשבת כנשואה??האם אני מחויבת בגט לחומרה??והאם רק אם אני מתחתנת אני צריכה גט לחומרה ??האם אני מותרת לגבר אחר או שאני מכשילה אותו כי אני נחשבת כנשואה??

צר לנו לקרוא

מאוד היה צר לקרוא, מי שכותבת בקלילות כזו "התגרשתי וחזרתי לחיות שוב והולדתי בת ושוב נפרדתי.. והאם היום אני מכשילה מישהו אחר. כאילו אישות הוא ענין של משחק, פעם אוכלים במסעדה הזו, ופעם במסעדה זו, פעם אצל זה ופעם אצל זה, מתגרשים, ומתחתנים, וחיים עם זה ועם זה.. חבל. והאלקים לא מרשה את זה בשום אופן ! וחבל שיש אנשים שאינם מגלים את האור הגדול של הזוגות הנשואים באושר ובנעימים. ולעצם התשובה. מי שחזרה לחיות עם בעלה לשעבר, בעדים, [אם לא התחתנה בינתיים עם מישהו אחר], הרי היא אשת איש שלו, וכל זמון שלא תקבל גט נוסף, הרי היא אשת איש על כל המשתמע מכך, בין אם היא איתו, ובים אם היא פרודה ממנו. מי שחזרה לחיות שלא בעדים, אינה צריכה גט כלל. אולם במצבך שהייתם שוב שנים רבות יחד עד שנולדה בת, הדבר מוגדר כ"אנן סהדי", כלומר הכל יודעים שחזרת לחיות איתו, ואז אין צריך עדים כי הכל עדים בדבר. במקרה כזה קרוב לודואי שביה"ד יצריך גט. כמובן אסור להיות עם גברים בלי נישואין, (גם אם אינך אשת איש). עלייך לגשת לבית הדין , לפתוח תיק מעמד אישי, לספר את מה שעשעית, וביה"ד יקבע אם את זקוקה לגט או לא. אליהו בר שלום

כסוי ראש לאשה

רציתי לשאול כמה שיער מותר לאשה המכסה את ראשה לגלות ומה לגבי השיער הנמצא ליד האוזן ובעורף? והאם יש הבדל בין נשואה לגרושה? והאם מותר לבעל לראות את אשתו ללא כסוי ראש?

נא לפנות אל ספרי הלימוד ...

תשובה זו נתארחה, מפני שאין מקומה בפורום הזה. כמעט בכל דבר שבשאלה זו יש מחלוקת, והתשובה תלויה איפוא במעמד בני הזוג, אם הם חיים בשלום (שאז כמובן ראוי להחמיר כדי לזכות לקדושה בבית) או כשהם אינם חיים בשלום (שאז לפעמים יש להקל יותר בשביל שלא יתפרק הבית). הדבר תלוי גם אחרי איזה רב אתם הולכים בכל הבהלכות. פורום האינטרנט אינו תחליף בשום אופן ללימוד התורה. הוא מיועד רק לשאלות נקודתיות ומצבים מסויימים. שאלה זו היא לימוד ההלכה הכללי, הדעות והשיטות, עיקרי ההלכות- נמצאים בספרי ההלכות בהרחבה. על שאלה זו - יש ספרים שלמים. תוכלי לעיין ב: "הוד והדר לבושה" (של הרב פוקס) - ספר שלם עלענייני הלבוש והצניעות של בת ישראל, או ב: "אגרת לבת ישראל (מהרב לוגאסי), או ב: אוצר דינים לאשה ולבת (מהרב יצחק יוסף). תוכלי גם להתקשר אם תראי בכך תועלת, 052-7653444 אליהו בר שלום דומ"צ רמת שלמה בעה"ק ירושת"ו

שם לתינוק

שלום רב אני נמצאת בחודש התשיעי עם בן בכור ואני רוצה לקרוא לו בשם השני על שם אבי יהודה ז״ל שנפטר בגיל 52 ממחלת הסרטן. זה מאוד חשוב לי לעשות את זה ורציתי לדעת אם זה יכול להוות בעיה או קושי לתינוק?

2 כללים

יש לך לדעת שני כללים: א. מסוכן לתת שם לילד "על שם" מי שנפטר בקיצור ימים, כי זה יכול לגרום נזקים או אחרית דומה גם ללנושא השם החדש. ב. מי שיש לו שני שמות, הוא אדם אחר לגמרי ממי שיש לו שם אחד, גם אם אחד משני השמות של הראון הוא כמ השם של הנשי. (כמו במקרה שלנו: אריה יהודה, הוא שם אחר לגמרי מיהודה). לכן דבר נבון הוא מה שאתם רוצים לעשות, לכבד את זכר הנפטר ולקרוא לו רק בשם שני, שלא יהיה שימושי לבדו אף פעם, אלא או שם ראשון לבדו, או שם וראשון ושני יחד (לעליה לתורה, לכתובה, לברכה לפני צדיק, ולשאר דברים שבקדושה). ברכת לידה קלה וילד בריא ושלם לעבודת ה' יתברך. אליהו בר שלום

התרת נדר

שלום, בשנה האחרונה עברתי מחלה- סרטן השד ובמהלך המחלה נדרתי ללכת עם פיאה או כיסוי ראש. אני עושה זאת כבר חודשיים אבל מאד קשה לי. אשמח אם יש דרך להתיר את הנדר. מאחלת לכל עם ישראל בריאות ונחת. בברכה, תמר

פעמיים "לא".

לא. לא ניתן להתיר את הנדר. משתי סיבות לא ניתן להתיר את הנדר, וכל אחת חריפה וחזקה דיה: א: אי אפשר להתיר נדר שאדם נדר לעשות את מה שה' מחייב אותו בלאו הכי. כי הוא מושבע ועומד בלאו הכי מהר סיני לקיים זאת. אשה נשואה חייבת מדין תורה בכיסוי הראש, גם כשהיא בריאה ! ב. אי אפשר להתיר נדר שאדם נדר "בעת צרה", מפני שאחרת נדר כזה לא יהיה אפקטיבי אף פעם: בעת צרה אדם יקבל על עצמו, ולאחר מכן יחפש איך לברוח ממה שנדר ולהתיר את הדבר.. לא מיותר גם להזכיר, כי כאשר מתירים נדר שלפי ההלכה אסור להתיר אותו, יש ח"ו פגיעות אחרות, בילדים, או בנשאים אחרים. ה' ישמור. עצתי, לחשוב על הטוב והיפה שבכיסוי הראש, מטפחת כשרה והגונה, וכיוצ"ב, וכשתביני שהרבה יותר חשוב להיות אהובה אצל ה' - מאשר לטפח את השיער למראה עיני הבריות הברחוב, ייקל עלייך. אנא מיצאי חומר בענין כיסוי הראש, ודעי שאם את מצליחה - את עושה בדיוק את הנדרש ממך, ושכרך גדול בזה ובבא. תוכלי גם להתקשר ולשוחח על כך עם רעייתי, שרה, בטלפון בביתנו 02-5712424 אליהו בר שלום

כספי מעשרות

בעלי לא עובד. נקלענו לחובות - מעבר ליתרה השלילית הענקית בבנק ומעבר להלוואות שעלינו להחזיר. עלי לשלם נכון לרגע זה - חובות לארנונה בעבור ארבעה חודשים, חוב לחב' חשמל וחוב גדול למכולת. כמו-כן, ברשותי רכב ישן מאד (שבלעדיו אין לי אפשרות להגיע למקום העבודה שלי) ועליי לתקנו בכמה אלפי שקלים. המשכורת שאני מרוויחה נכנסת לחשבון המשכנתא (שהוא שונה מחשבון העו"ש) וגם אינה מכסה את כל המשכנתא במלואה. השאלה שלי היא האם אני יכולה לבקש מאנשים שאני מכירה שאם הם יודעים על אנשים שמחפשים להעביר מכספי המעשר שלהם - אני מעבירה למשפחה נזקקת (כלומר, כך לא אצטרך לספר את מצבי). ולהשתמש בכספי המעשר למטרות שנכתבו מעלה. ברצוני לציין שאין אני מחפשת להשתמש למותרות חלילה, אלא לתשלום כל התשלומים העומדים כרגע על הפרק. אודה לתשובה דחופה. המצב דוחק.

מותר.

מותר, גם אתם משפחה נזקקת. ובלבד, שהמצב הוא לא ש: הנותן חושב שלכם לא מגיע כספי מעשרות והוא רק סומך עליכם שתתנו לנזקקים באמת. אם הנותן חושב כך, הרי זו גניבת דעת לקחת ממנו, ואסור. אליהו בר שלום

המשך לכספי מעשרות

ייתכן שחלק מהאנשים יודעים מה מצבנו וחלקם אינו יודע. האם אני צריכה לפנות רק למי שבודאות יודע מה מצבנו? ומה הנכון לבקש, כך שלא אצטרך להגיד שאני מבקשת בשבילנו. לי באופן אישי אין בעייה להודות במצבנו הכלכלי הקשה, אך אני יודעת שבעלי לא מעוניין בכך, לכן גם לא התייעצתי איתו בנושא. אודה להבהרת תשובתך.

מותר בכל גוונא

אין את צריכה לומר שאת משפחה נזקקת. הבהרתי שהדבר מותר, אלא אם כן הנותן חושב שאתם לא נזקקים, ולא היה נותן לכםאילו היה יודע שאתם נזקקים. (ציור די רחוק). בכל מקרה אחר - מותר לבקש עבור נזקקים, וכיון שהנכם נזקקים - מותר גם להשתמש בכסף. ברכה והצלחה אליהו בר שלום

האם בת מאומצת שישבה שיבעה על ההורים המאמצים צריכה לשבת שבעה גם על האם הביולוגית שמצאה לאחר 40 שנה?

שלום רב אני שואל שאלה זו בשביל חברה. היא ילדה מאומצת. הוריה המאמצים נפטרו - היא ישבה עליהם שבעה. לאחרונה היא מצאה את האם הביולוגית שלה. האם בריאה ושלמה. חברתי העלתה שאלה שלא מצאנו לה תשובה - האם כשהאם הביולוגית תלך לעולמה, חברתי תצטרך לעבור את תהליך השבעה? מחכה לתגובתכם, תודה מראש ירון

כן. כיבוד הורים.

בוודאי תצטרך לשבת עליה שבעה, אבל יהי רצון שיבוא המשיח ויחיו המתים במהרה, ואז שאלה זו תיפתר מאליה... חובת ישיבת שבעה על ההורים היא חובה מדרבנן, באופן חזק מאוד, כיון שכתוב בתורה "כבד את אביך ואת אמך", וההלכה היא "מכבדם בחייו ומכבדם במותו". לכן יש חובת ישיבת שבעה על ההורים אחרי פטירתם. חובה זו אינה מתבטלת במה שישבו כבר על האם המאמצת. הישיבה על האם המאמצת היא רק כבוד בעלמא, להראות שותפות עם בניה של המאמצת, ואינה הלכות ישיבת שבעה 'באמת'. בכל מקרה חובת הישיבה על האמא תשאר. בשורות טובות. אליהו בר שלום

האם יש בעיה להתחתן?

האם לאדם שהוריו יהודים ואינם נשואים תהיה בעיה להתחתן כדת משה וישראל ?

לא.

לא, וכלומר מבלי להכנס לעובדה שהעובדה שהוריו חיים בלי נישואין היא מעשה אסור. אנחנו רק צריכים לוודא שאכן הבן הזה הוא בן של פלוני ופלונית. אילו שניהם היו נשואים כדת משה וישראל, היתה לנו "חזקה" שהבן הוא שלהם והוא כשר כדת. כיון שהם אינם נשואים, והם חיים במה שמוגדר על פי ההלכה ב"בעילות זנות", אין לנו ודאות מוחלטת על זהות אב (או אם) הילד, שהרי (לפחות באופן תיאורטי) אנחנו יכולים לטעון "כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר". ההחלטה על זהות הולד במקרה זה נעשית ע"פ חקירות בית הדין, לקביעת המעמד האישי. לא כאן המסגרת להסביר את הכללים ההלכתיים לקביעה זו, אולם אם תהיה קביעה כזו, לא תהיה כל בעיה לבן הנולד לישא אשה יהודיה כשרה בחופה וקידושין כדת משה וישראל. אליהו בר שלום

מחפש כיף בחיים

שלום אני ליאור בן 23 אני לפני חודש התחלתי לחזור בתשובה , אני בנאדם שרגיל לצאת עם בנות ולא לשמור נגיעה, אפילו הייתי עושה מעשים לפני החתונה. עכשיו כשחזרתי בתשובה לא כיף לי , הבנתי שהמטרה בחיים זה למלא מטלות , תפילה תפילין טלית ציצית ברכות חגים וכו , ואז למות בהקדם האפשרי ולהעביר את הנשמה לגן עדן , אני מאמין בזה , אבל לא כיף לי אין לי סיפוק מהמצוות שהריי הם מטלה בשבילי ואין לי סיפוק מהחיים מכיןן שהחיים איבדו ערך , אתה עושה דברים לא כיפיים , נהנה מהדברים המשעממים , מבצע הכל ואז עובר מכאן מבלי להנות אפילו לא טיפה. אני לא מרוויח הרבה סך הכל מלצר ככה שאני לא יכול לארגן חתונה וגם הבנות הבתולות שאני יוצא איתן - ההורים שלהן אוסרים עליהן להתקדם קדימה כי הם מפחדים שהגבר שלהן לא יאהב אותן וסתם ישחק בהן בלי בסוף להתחתן, אני פשוט מנסה להבין אם יש כיף בחיים האלה ואם כן אז איפה הוא נמצא. תודה רבה על הקריאה. ליאור.

אוי! איזו טעות נוראה ...!

לליאור יקירי ! כיון שהעמוד פה מוגבל ל-7500 תוים, אני מתייאש לכתוב לך תשובה, כי אוכל להשתמש במאה אלף תוים לפחות, כדי להבהיר לך איזו טעות נוראה כתבת בשאלה. בוא נעשה את זה חד וקצר: א י ן ב ע ו ל ם כ ו ל ו הנאה כמו להיות עבד ה'. "בעולם כולו", כלומר כל מה שאני ואתה יודעים, והרבה יותר מכך, כלומר כל הנשים, וכל הכסף, וכל המכוניות, וכל הטיסות, וכל חו"ל, וכל המאכלים, אינם נותנים הנאה כמו שנותנת העובדה של שמירת התורה ומצוות והקפדה על ההלכה. חד וחלק. ושלא שיהיה לך שום טעות שאולי המצב הוא אחרת. בדיוק מה שכתבתי לך, בלי סטיה של מילימטר. אני כותב לך תשובה זו מלוס אנגלס, ברובע מגורים עשיר שאני במקרה שוהה בו, בוולרי-הילס. לכל אחד יש כאן bmw 760 (שמעת על זה?), או מרדצדס 550se (שמעת על זה?), והמכה שלהם, כך מספרים לנו פה המארחים, שהם "מתאבדים". נמאס להם. יש להם את כל התאווות והטינופות והכספים והמאכלים, והם קוצפים מהגג כדי למות. לא טוב בחיים ההם. אני מניח שאתה לא קולט עדיין את תשובתי. זה לא נראה לך נכון. אבל כיון שאתה רק בתחילת הדרך, הרשה לי להזכיר לך, שכאשר ילד בן שנה לומד ללכת, הוא חושב לעצמו: למה לי כל הצרה הזאת? הולכים ונופלים, וזה קשה. עדיף לזחול על הבטן כל החיים ודי... (כך בערך אתה חושב). אבל שנינו יודעים שזו טפטות, בתחילת הדרך זה קשה, וכל ההתחלות קשות, אבל כשלומדים ללכת, ולרוץ, רואים שההדבל בין להשאר "זוחל" כל החיים לבין "ללכת ולרוץ" הוא הבדל בין החושך לאור... וההבדל בין תאוה של בנות, לבין העונג והמתיקות של שמירת התורה הנפלאה , הוא יותר מההבדל שבין חושך לאור... תתמיד בדרך. הקב"ה נותן הרבה נסיונות בהתחלה כדי לברר אם אתה רציני. אתה תראה את האור גדול, ויום אחד כשתחזור ותקרא את העמוד הזה, תצחק... אליהו בר שלום

הזמנות עם תמונה לבת מצווה

שלום רב, הבת שלי חוגגת בת מצווה בחודש יולי והיא מעוניינת שבהזמנה שלה תהיה תמונה שלה. המשפחה שלי לוחצת עליי לא להדפיס את ההזמנה עם התמונה כי אנשים זורקים אותה . האם יש איזשהיא בעיה הלכתית לגבי נושא זה? תודה, חנה

לא ראוי להדפיס תמונה.

לא ראוי להדפיס תמונה של בת המצוה. ולא בגלל שאנשים יזרקו את התמונה. זה ממש שום דבר, והמזל שלה לא ינזק בגלל זה. אבל בגלל ש"בת מצוה" פירושה "כניסה לעול המצוות", והמצוה הגדולה ביותר של הבת או האשה היא "צניעות". שליחת התמונה לכל דכפין היא היפך הצניעות, ומעשה בלתי ראוי בעליל למי שחוגגת בת מצוה. ה' יעזור שתגדל לתפארה בצניעות ובכבוד בעם ישראל. אליהו בר שלום

,מקבל את דבריך ...

אני מודה על ההתייחסות לעיניין סיוע משפטי פניתי מאוחר רק אחרי הדיון הכלכך שלילי שהיה אבל בסיוע המשפטי אמרו שיש פסק לגבי הסדרי ראיה והם כבר לא יעזרו לי ולגבי עובדת סוציאלית תאמין לי שאני פונה אליהם יום יום כנראה שהיחס שלהם לטוען רבני ולאזרח שרוצה למלאות את חובותיו כלפי בנו (אני לומד מהר) לא ממש שוים התחננתי לעובד סוציאלית אבל היא פשוט שלחה אותי חזרה לבית הדין בבית הדין הפנו אותי למשטרה את הוידאו הבאתי אחרי שהיה איימה עליי "אם תגיש עליי תלונה שאני לא מאפשרת לתת לך את הילד אני יגיש עליך תלונה לאלימות " ואין שום אלימות ואני לא רוצה לשבת בכלא סתם לכן הוידאו ולגבי אמא שלי בדיון שלפני הדיינים פסקו לחייב אותי לבוא עם אמא שלי פשוט בגלל שאשתי בקשה בלי לשאול אותי או לבדוק את הנושא דיינים מגעילים ודרך אגב נכנסתי לכמה אתרים באינטרנט וראיתי דיינים בכירים שאומרים בפא מלא שיש דיינים שגורמים לעיוות הדין אם בזה שהם לא מעיינים בתיק כמו שצריך או בזה שהם לוחצים לסיים הליכים לפעמים על חשבון בדיקת המצב לגופו כמו שקרה אצלי ולגבי הפגיעה שלי מהדיינים כבר אמרה המשנה הראשונה באבות "הוו מתונים בדין" מהדיין דוקא בגלל מעמדו מצפים להרבה ..

לשון נקיה !

אבהיר ברורות: אינני יודע מה הבעיה. לא קראתי את התכתובת שקדמה למייל זה, ואינני יודע מה באמת קורה ומי צודק. רציתי רק להעיר על הביטוי "דיינים מגעילים", שהאומר כן הוא אפיקורס, כמבואר בגמרא סנהדרין. יש לזכור כי להיות בהגדרה זו - גרוע הרבה יותר מאשר לשבת בכלא בחינם. בפסוק כתוב שאלקים ניצב בעדת אל, כלומר בקרב הדיינים, ותרשה לי להסביר לך למה: מפני שהם חשופים להתקפות תמיד, מהצד שאינו מרוצה. הרי "כל דרך איש ישר בעיניו", וכל אחד רוצה שהפסק יהיה כמו שהוא חושב, וכל אחד בטוח שכשאר לא פסקו כמוהו - לא עיינו מספיק, פסקו בלי תום לב, אינם עושים את עבודתם כראוי, אינם נותנים תשומת לב שוה לשני הצדדים , ועוד דברי הבל כיוצ"ב. כנגד בזיונות אלה המוטחים בדייני ישראל, מבטיח להם ה' את קרבתו יתברך. אלקים ניצב בעדת אל. אין שכר גדול מזה. הנני מי שאינו מתערב בדר"כ במדור זה, אליהו בר שלום דיין מבקר באיגוד ינ"ר

עניי ביתך קודמים

שלום וברכה! יש לי הו"ק שחתמתי עבור צדקה שעוסקים בקירוב רחוקים וכו' שנתבקשנו אני ובעלי ע"י הרב של ראש האירגון שבאנו אליו ליעוץ והוא קבע לנו את הסכום ואת התקופה כלומר את המספר תשלומים לפי איזהשהו (כמו זה כמנין זה ) אני חייבת לציין שאנחנו ממש מתקשים בפרנסה וחבינו ניתוקים שונים בתקופה האחרונה והחשבון המשותף שלי ושל בעלי מעוקל כרגע כך שהמצב לא כ"כ טוב בלשון המעטה לאחרונה נודע לי כי אחי נמצא ממש במצב כלכלי קשה והוא בעל משפחה כן ירבו ונרתמנו כל האחים לחתום עבורו הו"ק שכל אחד ייתן כפי יכולתו בכל חודש שאלתי היא האם אני יכולה לבטל את ההו"ק של הארגון ולהביר את הסכום עבור אחי? אודה לתשובתכם

אחרי התקופה - עד 49 אחוז

שלום לשואלת. בתוך התקופה שהתחייבתם עליה, נניח 24 תשלומים, לא ניתן לבטל, אפילו כדי לעבור לצדקה אחרת, מכיון שההתחייבות ביחד עם תחילת התשלומים היא "נדר", ואסור לעבור עליו. גם לא כדאי לעשות "התרת נדרים" על אתה התחיייבות, מפני שזוהי סכנה להתיר נדרים של מצווה, אם לא לצורך גדול ממש. והשי"ת ידאג כמובן גם לאחיך. אולם אם מדובר על אחרי התקופה המדוברת, או על סכום מעל מה שהתחייבתם אז, אז כמובן ניתן וטוב ורצי לתת את זה לאח. אולם יש לדעת כי מכספי המעשר כספים לא ניתן לתת לתת לקרובי משפחה, אלא רק עד 49 אחוז מהסכום הכללי שיש לכם למעשר. זאת מכיון שאם יהיה מותר לתת הכל למשפחה, תמיד ימצא אדם נימוקים לחשוב שבמשפחתו הכי עניים, ולא יתן לעניים מכלל הצבור בכלל. אליהו בר שלום

היחס הנכון לאנשים עם נטיה הפוכה

לצערי, לפני מספר שנים נוכחתי לדעת כי אחי הצעיר ממני לוקה בנטיה הפוכה. אינני רוצה כעת להיכנס לשאלה האם זה אכן כך או לא. העניין הוא שהוא מצהיר על עצמו ככזה ויוצא עם בן זוג קבוע. מעבר לכך, משפחתי, מיישוב דתי, מקבלת בן זוגו כאילו היה חלק מהשפחה.ומארחים אותו בשבתות וחגים, וגם בימות השבוע. בעלי לא יכול לקבל את העניין כלל ומוחה על כך בכל תוקף. איננו מגיעים לבית הורי כאשר אחי שם וכמובן שלא לאירועים משפחתיים- כל עוד שניהם נוכחים. בעלי לא רוצה שילדינו הרכים יראו את בני הזוג הללו ושלא היו מושפעים כלל מאחי. המצב מאוד מאוד קשה לי כי אי ממש מנותקת ממשפחתי והכעס עלינו הוא רב ביותר. אפילו לשבת שבע ברכות של אחותי לא יכולנו להגיע, ולמעשה המשפחה שלי כלל לא רצו שבעלי יהיה שם. שאלתי היא, מהו לדעת הרב היחס הנכון כלפי אנשים כאלה?. האם יחסו של בעלי נכון לפי ההלכה? תודה רבה.

סלידה

כמעט חודשיים שוכבת שאלה זו בפורום זה, ולא יכולתי להתגבר על הסלידה מהעיסוק בנושא זה. זה לבדו תשובה, והיא התשובה החזקה ביותר. אני מבין את הבעל היטב היטב. בלי להחליט אם תוגבתו נכונה או לא, צריך להבין שאיש נרמאלי סולד ומקיא ממי שאינם נורמליים בכח. זהו עסק מטונף ומשוקץ, נחשב כבהמות ממש, ובתורה יש על זה את העונש החמור ביותר מכל העונשים שבתורה: סקילה, שהיא העונש הכי חמור מארבע מיתות בית דין. הסלידה מלענות תשובה על נושא זה היא לבדה התשובה. זה נכון שהם כביכול קצת לא אשמים, ואולי נולדו כך וכו', אבל בעיקר הם כן אשמים ! אנא קראי כאן דבר תרה קטן, ואחר נשוב לנושא שלנו: כתוב בתורה כי היו שלשה ערי מקלט לארץ ישראל ושלשה לעבר הירדן. ושאלה הגמרא איך יתכן שהוצרכו למספר שוה, הלא בעבר הירדן יש רק שנים וחצי שבטים ובארץ ישראל יש תשעה וחצי שבטים. ותירצה דבגלעד (עבר הירדן) יש הרבה רוצחים. ע"כ. ועדיין שאלו התוספות, הרי ערי מקלט מיועדים לרוצח בשגגה, ואילו המזיד אינו גולה. וא"כ לגבי הושוגג לא שייך שמצוי יותר רוצחים בעבר הירדן? ויש להסביר: כיון שיש הרבה רוצחים במזיד זה משליך גם על השוגג !!. דשוגג עניינו שלא נזהר כראוי. וכאשר ענין הרציחה רחוק מהמחשבה לגמרי, גם שוגג לא יהיה. אבל כשאר הדבר "נמצא השולחן" אז אין פלא שיש כאלה שנופלים בזה, אם גם "בשגג". העובדה שמדברים על נושא זה, היא לבדה גורמת נזק. הנושא הופך להיות כאלו "שייך" בעולם, וכאילו יש לו מקום בחברה. זה נכון שההתעלמות אינה פוטרת את הבעיה, אבל היא לא נותנת לה להכנס למקומות שאיננו רוצים שתכנס. ולפחות זכותנו להציל את מה שנשאר. היהדות היא חברה נקיה ומוקיעה מעשי בהמיות כאלו, והדיבור על כך באמצעי התקשורת השונים "אשם" בהתגברות התופעה. זו היא הסיבה שיש אנשים בזמננו המגלים כביכול שהם כאלה. הנותן חשיפה וביטוי לזה - מביא את התוצאות הללו. אי אפשר לומר שאין כאן אשמה. מי שמסתובב כאשר אזניו ועיניו ופתוחות לדברים כאלה, יחליט שגם הוא כזה. אם לא יראה את זה מעולם, לא יחשב מעולם שהוא כזה. בעלך אינו רוצה כלל להכיר באפשרות זו, ורוצה לשמור את בניו נקיים מכל חלאה וזוהמה (לשון תפילת רבתינו הראשונים), והרשות בידו לכך. אין זה פוטר אותו, ואותך, מלחפש תפילות ודרכי טיפול אפשריים לאתו בחור שנפל בנטיות כאלו, עד ירחם ה' וישיבו להיות כבני אדם נומליים, ויוכל לישא אשה רגילה, להקים בית ולפרות ולרבות ולקיים את מצוות ה'. הכותב בצער רב על ששאלות כאלו כבר חדרו אלינו אליהו בר שלום

נישואין

שלום! לפני עשור הכרתי במקום עבודתי בחור מוסלמי. לצורך העניין חזרתי בשאלה לפני ההכרות אני באה ממשפחה דתיה אבי אדם חרדי ואמי דתיה לאומית. במשך החודשים הראשונים של ההכרות בנינו הורי גילו את העניין וניסו לחסל את העניין בדרכים לא ממש ידידותיות- תחילה סילוק מהבית ואח"כ איומי רצח, מכות מצד הדוד שלי, ומאוחר יותר כשבאו לקחת אותי מהבית בו גרתי כלאו אותי בביתם ללא טלפון וללא אפשרות לצאת מהבית במשך כמה שבועות. אחרי כמה חודשים שישבתי בבית יצאתי שוב לעבוד וניסיתי להסוות את העניין שהקשר עדיין נמשך. כך במשך עשר שנים חייתי באותו מצב היה בינינו קשר והורי לא ידעו או לפחות העדיפו לא לדעת. אולם מאותו יום שחזרתי לבית החיים שם כבר לא היו כמו קודם תמיד חשבו עלי מחשבות מלוכלכות ובעיתות מתח אף החליפו את המחשבות בדיבורים מלוכלכים. לפני שנה עזבתי שוב את הבית ונישאתי לאותו בחור, אין ביני לבין הורי שום קשר פרט למסרונים מצד אימי שכותבת שהיא מתגעגעת וששרפתי להם את הנשמה והחיים, אני נקרעת בין שתי עולמות ומתגעגעת מאד להוריי, איזו עצה אני יכולה לקבל? תודה מראש

סיפור הפוך

סליחה על איחור התשובה. המצוקה ניכרת בשאלתך, והתכוונתי לכתוב מיד תשובה, אך הענין נדחה אצלי יומיים, והנה היום קיבלתי שאלה אחרת, מאתר נוסף שהנני עונה בו. החלטתי שבמקום לכתוב לך תשובה, אעתיק לך רק את השאלה הזו, (כמובן בשינוי פרטים טכניים כדי שלא תוסגר אותה אשה), והנה היא, אותנטית בלשון שהגיעה: הצילו!!!!! יש רב שיכול לעזור לי !!!!!!!??? שמי ש. יש לי בעיה עם איש בגיל .. הנמצא מאחורי כבר הרבה שנים. באיזה יום כאשר הגעתי אליו על ידי חברה שרצתה גילוי עתידות. האיש הזה שעבד פעם כמגלה עתידות בקפה היה ערבי דרוזי מדובר בשנת.. אני הייתי אז בת ... הוא ראה אותי ונדלק, ומאז חיי התשנו. הוא גילה לי כי אני בחורה מאוד מיוחדת ויש לי אור מהאלהים. הוא הודיע לי כי אני אלד לו ילד להביא גאולה לעולם. אבל בנתיים הוא התחתן פעמיים. גם בפעם היא שראה אותי הוא היה נשואי לשתי נשים ערביות. כל החיים שלי רצתי אחריו. הוא היה הולך לבחורות מופקרות כדי שיוכל לצאת מהן בקלות ולהמשיך לדרך וכדי להגיע אלי.. והיום הוא ואני סובלים רק בגלל זה.... מה יתברר, שהערבי הזה החליט להתגייר רק על הנייר הוא ממשיך בתפילות שלו כמו בעבר למוחמד ומצד שני בבית הוא מתפלל לאלוהים, ומשחק בשני ראשים, כך הוא א מפסיד את האור שלי מהאלהים, ואת הזונות הערביות שלו שהוא חושב שאני לא יודעת. בקיצור מה שאני רוצה לאומר כי האיש הזה מפני שהיה מחזיק בו השטן, אני סבלתי וחיי הפכו לגהנום. היתיי מסונוורת בהתחלה מהתנות שלו והמחמאות שלו. אבל עכשיו אחרי ... שנים הוא לקח ממני כול אפשרות של הצלחה. הכול. אני היום שבריר של כלי. שמו היה בעבר... מכפר.... הוא ממשיך להחזיק בי עכשיו בכוח, ואומר שהוא רוצה להעביר את האור היפה שלי זונה. הוא מעליב אותי כל היום. בינתיים התחתן עוד כמה פעמים, וזה בסתר כדי שלא דע. הוא שומר עלי עכשיו עם חברת חקירות. כעת הוא הביא את ... נוצריה, והוא החליט שהיא תהיה לו למין ואני לאור האלהים. הוא משוגע ומטורף. לא היה כזה. כולם צעקו עלי ולא שמעתי. אני משלמת מחיר מאוד קשה על מה שעשיתי. עכשיו אני תחת שמעקב. הוא נמצא גם הרגע על המחשב שלי וקורא הכול הוא גם בטלפון שלי והחיים שלי בסכנה אם מישהו רוצה לדעת עם זה נכון אני מעבירה לכם את ... ותאריך הלידה.. ושם אמא שלי.. אני מקשת עזרה דחוף !!!!! הצילו!!!!!! אני עכשיו מתה !!!!! הוא יהרוג אותי !!!!! למה אהבתי אותו מה עשייתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! זהו המכתב ככתבו וכלשונו. תחשבי עכשיו לבד על השובה. תחשבי מה את היית עושה אם הבת שלך היתה בוגדת בך בצורה כואבת כזאת. תחשבי על הבכיות של אבא ואמא שלך. תחשבי על האכזבה שבוא תבוא אצלך בגדול ובחזק. תשבי על זה שיש מישהו מלמעלה שמגלגל את העולם, וכשהגלגל נגמר רואים ששום דבר לא עבר בשתיקה ועל הכל משלמים חזק. תקראי את הסיפור שוב ושוב, ותפנימי. אפילו אם את כעת מרגישה קשר מסויים לאותו ערבי (אי אפשרלהגיד "נישאתי לו", כי נישואין לא תופסים עם גוי. וזכרי נא שאף ערביה לא תתחתן עם יהודי (ישחטו אותה תיכף על שהעזה לתת את חייה "ליהודי מלוכלך"). רק ערבים לוקחים יהודיות, הנמצאות במצוקה דתית או רגשית, כדי להתפאר אצל השבאבאיה ש"כבשו יהודיה..". דעי את האמת, תמימה שלנו, כי זה רק כבוד לערבי שלך שהצליח להשפיל יהודיה ולשכב איתה. זו אמת עמוקה אצלם, ואל תעיזי להאמין לו שזה לא נכון. תיזהרי כי האכזבה תהיה מרה מאוד). תזכרי שהערבי שבה אותך אולי על ידי כישוף ששם לך בקפה שאת שותה, או אולי על ידי מחמאות שאמר לך - במקום מה שלא קבלת בבית, א אוולי על ידי שכבש אותך בספרו לך שהוא יגן עלייך מפני הלחץ בבית, אבל תהיי חכמה. חזקה. תנסי לחשוב מחוץ לקופסא: אדם נ ו ר מ ל י ימשיך לחיות כמו שאת חיה? או יחזור אל חיק הוריו עמו ומולדתו ??? אם את מפחדת שיכעסו עלייך ולא יקבלו אותך יפה. הרי זה פחד שוא. תכתבי שוב, ואדריך אותך איך לנהוג. אבל תעשי זאת רק אם את באמת מתכוונת לעזוב אותו, כמו שמגיע לו על שגנב אותך מעמך ומהורייך. אליהו בר שלום

נישואין

מדובר באישה כבת 50 ----שהיתה נשואה בארה'ב נישאים קונסרבטיבים לאחר בערך שנה פלוס עזבה את ארה'ב ללא בעלה ולאחר שנה הוא שלח לה גט מאז עברו כ6 שנים בערך והיום היא רוצה להתחתן שוב לאחר בדיקה גילתה שהגט שנשלח לה הוא גט אזרחי ולא גט שניתן על ידי רבנות או בית דין--השאלה האם הנישואים בכלל תפשו מכתחילה ואז היא מחויבת בגט או שמחתחילה הנישואים אינם כשרים---היא גם חזרה בתשובה לפני כ6 שניםומבחינתה היתה בטוחה שהיא גרושה----וגם מבחינת בעלה הוא היה בטוח שהם גרושים----את הנישואים ערך רב קונסרבטיבי ====

בדרך כלל נישואין קונסרווטיבי אינם כלום.

בדרך כלל נישואין קונסרווטיביים אינם כלום. הקונסרווטיבים הינם כופרים בעובדה שהתורה שבעל פה גם היא מן השמים ולא ניתן לנו לשנותה. הם משנים מה שנראה להם, מתוך הסברים שבדו מעצמם שבכל דור מותר לחכמים (כביכול) לעשות מה שהם מבינים. עובדה זו פוסלת אותם לעדות (מלבד מה שרבים מהם מחלי שבת וכו'), ובלי עדים כשרים - אין נישואין. עם זאת, לא ניתן להתיר ספק אשת איש "בשאלה בפורום", אלא רק על ידי בית דין הרבני. צריכים לגשת לבית הדין שיעשה את החקירות הדרושות. ואם כי מסתבר שברך כלל מה שיצא בסוף הוא שאין בקידושין הקרונסרווטיביים כלום (וממילא יאנה צריכה גט), אי אפשר להחליט על זה לבד, אלא רק בבית דין, בפתיחת תיק לקביעת המעמד האישי. פירוט והרחבה בענין זה תוכללראת בספרנו "משפט הכתובה" פרק ע אות יג, אותו ניתן לרכוש גם במוקד ינ"ר. אליהו בר שלום

האם השם תקין?

שלום, שמי מירב אני נשואה עם 2 ילדים הילדה הקטנה שלי שמה אוריאן ולאחרונה נאמר לי כי לכתוב אוריאן זה לא טוב אלא אוריין השאלה היא מה עדיף ולמה?

עדיף אוריין

לא ידוע בבירור על "איסור" להקרא אוריאן. מ"מ זה לא עושה רושם טוב, וזה כאילו -אור-אן, כלומר אין אור ושפע לילדה זו. אוריין פירושו בארמית "תורה", ובת אוריין הכוונה היא בת תורה, זה שם יותר טוב, ויהי רצון שתהיה בת תורה מופלגת במידות ובמעשים טובים. אליהו בר שלום דיין ומו"צ שכ' רמת שלמה בעיה"ק ירושת"ו

מצוות ושמח את אשתו אשר לקח

פעם שמעתי סברה, שאיני יודע עד כמה היא נכונה, ואשמח אם תאשרו אותה, שמצוות "ושמח את אשתו אשר לקח" אינה בהכרח נוהגת אך ורק בשנה הראשונה לנישואין, כפשט לשון התורה, אלא עד לידת הילד הראשון, אלא שעל פי רוב הילד הראשון נולד תוך שנה, מזמן הנישואין, אך אם הלידה מתעכבת מעבר לשנה- ממשיך הצווי של ושמח את אשתו אשר לקח, והטעם-כי כל עוד אין ילדים, שמחת הנישואין אינה מושלמת, וממילא מוטלת חובה על הבעל לרצות את האשה בעת צערה. כך גם משמע קצת מספר החינוך מצווה תקפב, שכותב "ויכשרו הולדים שתלד לו ויהיה העולם מעלה חן לפני בוראו", שיש קשר בין מצווה זו לבין הילדים . אשמח לקבל חוות דעת בשאלה האם אכן הסברה נכונה.

שנה אחת בלבד.

תשובה: בפשטות אין הדבר כן, אלא י"ב חודש ממש, שרק אז היא "כלה". והדבר רומז לעניינים שבקבלה, וכמבואר בזוהר (רע"מ כי כי תצא דף רעז:) "ושמח את אשתו אשר לקח, פקודא דא חתן למחדי באתתיה שתא חד דכתיב נקי יהיה לביתו שנה אחת, ואינון י"ב ירחין אינון מדילה דהא שנה איהי כלה, ולית כלה בר בי"ב ירחין דכתיב (מלכים א' ז) עומד על שנים עשר בקר, והואיל ולית תקונא דכלה בר בי"ב, אצטריך חתן למחדי לה ולביתה לה ולתקונהא כגוונא דלעילא". ולא מצאתי כמו שכתבת, שאם אין ילדים נמשכת המצוה, אבל באברבנאל (דברים כד) כתוב אמנם שהתורה ציותה עד אז כי בדר"כ, אז כבר יהיו ילדים. וז"ל, "והנה הגביל לזמן זה שנה אחת, לפי שהוא הזמן הראוי לשמח את אשתו, גם כי היא כבר תלד בן או בת ותפסק שמחת החתונה ותתעסק בצרכי הבנים וגידולם". אגב אעתיק לך את לשון הארחות חיים (הל' כתובות אות לו, והוא חידוש שמצות השמחה היינו להיות עמה בעונה שנה אחת): וז"ל: חייב אדם לשמח את אשתו שנאמר ושמח את אשתו אשר לקח. ויש בעשה זה לאו שנאמר ועונתה לא יגרע. גדולה מצוה זו שפוטרתו מלצאת בצבא. ואפילו אשתו מעוברת מצוה לשמחה אם סבור שהיא מתאוה ויש בו בריאות לעשות". עכ"ל. גם האליה רבה (סימן רמ) פירש ענין זה על מצות עונה, וז"ל: "ושמח את אשתו, מנין ימים של 'ושמח' חייב בתשמיש המטה, שהם כל ימות השנה חוץ מיום כפורים". וכן דקדק בשו"ת בצל החכמה (ח"ד סי' עב). ועיי"ש שחידש כי "נקי יהי' לביתו שנה אחת ושמח את אשתו, אין הכוונה כי בכלות שנה מיום חתונתו פקעה בהכרח מצות עשה זו, אלא שבסך הכל יהי' נקי שנה אחת, ואם נחלה יותר מחצי הזמן צריך להשלימו, ותכלה השנה בכלות שנה ושבעה חדשים מיום חתונתו". יה"ר שנזכה לחופות רבות בקרוב של כל עם ישראל אליהו בר שלום

קרבה חזקה מאוד ביום אחד לשורשים

תמיד האמנתי ודברתי אל אבינו אבל בתכלס ללא תוכן לא התפללתי כמעט ולא צמתי ולא יחסתי חשיבות מדי ליהדות ולאל שבשמיים אך כל זה התחיל להשתנות לפני חודשיים שם חלמתי חלום חזק שאני מניח תפילין שקמתי חששתי קצת והפסקתי ליחס לזה חשיבות עד אתמול שם חלמתי חלום על שיינים מתנדנדות ושהבנתי את הפירוש נלחצתי אך זה עבר לי כי הבטחתי לאל שהתחיל להניח תפילין ופשוט נרגעתי עד היום שקרא לי הדבר הכי חזק בחיי כל כך חזק שאי אפשר להסביר הייתי אמור לנסוע לתל אביב דרך באר שבע אך האוטובוס איחר ולא הייתה לי ברירה אלא דרך ירושלים אותה לא ביקרתי שנים בהיגעי לעיר הקודש נתקפתי עוצמה אדירה פשוט אדירה שגורמת לי לבכי כי אף פעם לא נתקלתי ברגש או תחושה כזאת ולפתע כל מה שפחדתי או נגעלתי ממנו בעבר מרגש אותי אבל המדהים זה שאני רוצה להניח תפילין מאהבה ורצון ולא כמו אתמול מפחד וחוסר רצון אני בוכה כל הזמן ואף פעם לא הייתי בכין זה סוג של כוח שלא הרגשתי בחיייםםםםםםםםםםם מה קורה לי כבוד הרב מבקש הסבר דחוף תודה

הארה משמים !! לנצל !!

הרי אתה עצמך, הסברת הכי טוב מה קורה לך.. אתה קיבלת הארה מאת ה'. אתה צריך לדעת, שלמעלה בשמים, אין מושגים של זמן, (כמו 'עכשיו', 'מקודם', 'מחר', 'אתמול'), הזמן הוא מושג "נברא " לצורך העולם הזה.. אבל למעלה הכל אותו הדבר. ובכן, יש לך איזה סבא או סבתא טובים, שנפטרו כמכבר, והם התחננו עליך בשמים. ואולי גם לך היו איזה רגעים טובים, שבהם הרגשת שאתה מתפלל באמת לה'. לא תמיד זה מופיע באותו רגע. בשמים יש חשבונות רבים. שם רואים בכל רגע נתון את העבר ואת ההווה ואת העתיד יחד. כשמגיעה השניה המתאימה, מבחינת העולם הזה - אז שולחים לאדם את ההארה, ואת ה'צ'אנס' להתקדם. המנצל - מרויח. המתמהמה - מפסיד. לא תמיד יש לאדם זכות לקבל הארות. אבל כשהוא מקבל, יש לו איתות ברור מבורא עולם: אני רוצה אותך. בוא אלי. ובכן ידיד ואהוב, קבלת מסר ברור מלמעלה, אזור אומץ, התקרב אל ה' בכל לבבך, ותרגיש איזה נועם וחמימות יתפשטו בך, וככל שתעמוד בנסיון יותר, כך תרגיש את ההארה יותר. באהבה ובברכת הצלחה אליהו בר שלום

תביעת כתובה

שלום, אני ובעלי נשואים שנתיים וחצי ויש לנו ילד בן שנה וחצי. במהלך השנה האחרונה חיי האישות שלנו השתבשו. ולא התייחדתי עם בעלי כבר חצי שנה. לפי דעתי דבר המעיד על סוג מסוים של בגידה. לאור המצב פתחתי תיק גירושין בבית הדין הרבני בתל אביב ותבעתי את הכתובה. האם זאת עילה מספיק טובה כדי לתבוע הכתובה ?? לצערי לדבר כזה אין הוכחות , ויכול להיות שבעלי יגיד שהכל שקר וזאת בכדי לא לשלם את סכום הכתובה. מה עושים במצב כזה ?? רותי

לא ניתן לתבוע גט וגם כתובה

שלום לגב' רות. אחד הכללים הבסיסיים בהלכה הוא, כי לא ניתן "לתבוע" גט וגם כתובה. כתובה ניתנת לאשה, כהגנה מפני גירושין שרירותיים של הבעל. כלומר אם הבעל רוצה לגרש את אשתו, נגד רצונה, בגלל שהטענות שהוא טוען כנגדה לא הצליח להוכיח אותם (למשל, שבגדה בו), אזי כאשר הוא מגרש הוא חייב לשלם גם כתובה. אבל כאשר "האשה" רוצה גט, אזי אם בעלה רוצה לגרש - יגרש, אבל היא אינה יכולה לדרוש "פרס" מבעלה על שהוא ממלא את רצונה. שהרי הוא רשאי שלא להסכים לתת גט, כל עוד שהטענות כנגדו אינן מוכחות. ישנן אמנם מקרים שאשה יכולה לכוף את בעלה לגרש אותה ולתת לה גט, אבל למעשה הם די נדירים, כגון במקח טעות גמור (היה חולה מאוד ולא סיפר לה), או ב"רועה זונות" (כמשתמע מן המונח). מי שנעשה קר לאשתו, ואיננו יודעים עדיין את הסבה, אין זה מכניס אותו להגדרה הנ"ל, כמובן, וביה"ד לא יחייב כתובה בעקבות כך. תחת לפתוח תיק בבית הדין, הייתי מייעץ לפתוח תיק גישור, כדי שהרב המגשר יבין היטב מה הסיבה שלו לריחוק מאשתו (יתכן שהוא יאמר דברים אחרים לחלוטין מהמתואר בשאלה), ואז, אחרי יודעים באמת מה היא הבעיה, צריכים למצוא את הפתרנות. והם ישנם. אין כמעט מצב, ששני בני זוג רוצים בפתרון, ולהמשיך לחיות יחד, ולא יוכלו לעשות זאת. כאשר זה לא קורה, בדרך כלל אות הוא כי בני הזוג אינם רוצים באמת שלזה יקרה. אלו הרוצים - מצליחים לחיות בשלום. בברכת שלום אליהו בר שלום מח"ס משפט הכתובה

חשש מקפידה - האם מצודק?

לכבוד הרב שלום וברכה, יש לי אחיינית (בת אחותי) שכיום היא בת 19. היא מבית חרדי, למדה במוסדות חרדיים, ובגיל 14 התדרדרה לרחוב, סמים, אלכוהול ובחורים. בתחילת ההידרדרות הוריה ניסו לעשות כל שביכולתם כדי להחזירה לדרך הישר אך לשווא. הם ביקשו את עזרתי בנדון, ואני נכנסתי לתמונה, במשך 5 שנים האחרונות ניסיתי לסייע ולעזור ופניתי איתה לכל מיני מוסדות לבקש עבורה סיוע. לכל אורך השנים ההורים שלה התיחסו אליה כמוקצה מחמת מיאוס, סירבו להיות איתה בקשר (אומנם היה קשר טלפוני של האם עם הבת, אך קשר של תוקפנות וריחוק). אני היחידה מכל קרובי המשפחה ששמרתי איתה על קשר, בתקוה שיום אחד היא עוד תשוב לדרך הישר, שאר קרובי המשפחה האחרים נתבקשו על ידי הוריה להתרחק ממנה ולא לסייע לה בשום אופן. הבחורה היתה במצב נפשי בכלל לא פשוט (גם על פי חוות דעת פסיכיאטרית), אך כל זה לא שינה את היחס כלפיה מצד הוריה. לפני תשעה חודשים לערך הבחורה נכנסה להריון מחוץ לנישואין, היא פנתה אלי והביעה את רצונה לבצע הפלה, הפניתי אותה מיד לאגודת אפרת שהם טיפלו בעניין, לאחר מכן פנינו לרווחה שסידרה לה מקום מגורים בהוסטל עם עוד כמה בנות בעיר אחרת שהיא לא מקום מגורי הוריה, וכל הנוגעים בדבר מנסים להעלות אותה על דרך המלך ולהשתקם. לכל אורך התהליך, הוריה התנערו ממנה, בתקוה שאולי דרך ההתרחקות שלהם וחוסר ההכרה בה ובמעשיה, היא תבין שמעשיה חמורים ותחזור בתשובה. אך ככל שהם האשימו אותה והתרחקו ממנה, היא התרחקה עוד יותר. יש לי מספר שאלות: • האם אני עוברת איזו עבירה בזה שאני מסייעת לאותה בחורה, אולי מסייעת בידי עוברי עבירה, כאילו נותנת אישור למעשיה? כך בכל אופן אומרת לי אחותי בשם גיסי שהוא אברך תלמיד חכם. • הבחורה ילדה היום, אמה התקשרה אלי וביקשה ממני שכאשר בתה תלד שלא אעיז לספר לאף אדם שמכיר אותה, לא לסבתא לא לסבא וקרובי משפחה אחרים שלא ידעו על דבר הריונה, גם לאלה שכן ידעו שהיא הרה. ואם ישאלו אם היא ילדה לומר שאיני יודעת. אגב, כולם יודעים שאני היחידה ששומרת איתה על קשר, אז מה אני אמורה להגיד להם, שאינני יודעת? או להגיד שהיא אמורה להיות בהריון לנצח? הבחורה עצמה גם לא מתכוננת לשמור על העניין הזה בסוד. • אמה לא מתכוונת ללכת ולבקר את בתה לאחר הלידה, כדי לא לתת אישור למעשי הבת, האם זו הדרך לנהוג? האם זאת דעת תורה? האם זה נתינת לגיטימציה למעשי הבת? • הוזהרתי על ידי אחותי שבעלה שהוא תלמיד חכם יקפיד מאוד מאוד על מי שיספר על כך שהבחורה ילדה - האם יש כאן על מה להקפיד? ההורים מאוד מתביישים במעשי הבת שלהם, ומצפים שאולי היא תתחתן עוד לפני שיוודע העניין, אבל כרגע זה בכלל לא נראה באופק (גם כשהצעתי לה את זה היא שללה את זה בכל תוקף). תודה לכבוד הרב

להמשיך לעזור לילדה !

אאח. זה מה שיש לכתוב על מעשה כל כך קשה ומצער. קשה מאוד לכתוב תשובה נכונה כאשר שומעים את הסיפור רק ע"י גורם אחד, ואני מניח שלהורים יש הרבה מה להוסיף. אני גם בודאי מבין אותם: קשה מאוד להורים שהזילו דמעות כמים (בטוח) על הילדים שלהם שיצאו טובים, ומחנכים את כל הבנים שלהם להיות טובים בעיני ה', לקבל סטירות לחי מצלצלות כאלו, מביתם שלהם השקיעו בה את ממונם וא כוחם, גדלו אותה 15 שנה, והיא מתוך חוצפה פנתה להם עורף. ברור הרי שאינה מבינה מה היא עושה לעצמה ולא מה היא עושה למשפחתה. ובכן אומר אולי מילה אחת של נחמה ועידוד כלפי ההורים: לא תמיד הם אשמים. לפעמים זה נסיון מאת ה', ולפעמים חשבונות של גלגולים אחרים. אני בטוח, שבתחילת הדרך הם דיברו עם הילדה כראוי, והיא מרדה, כמו שאנחנו מכירים לצערנו את הספורים הללו של גיל הטיפש עשרה, ולא תמיד אנשים יכולים להיות "מלאכים" ולהחזיק מעמד בצער הנורא הזו שעושה הם הבת. עד כאן החלק של ההורים. ומכאן, כלפייך, התשובה מתהפכת לחלוטין! להמשיך לדאוג לה בכל היכולת ! אבטיח לך נאמנה, כי גם האבא וגם האמא, אני כותב בשמם בבטחון מלא בלי ששמעתי או ראיתי אותם מעולם, רוצים שביתם לא תמות, ולא תהיה חולת נפש, ולא תהיה בלי שיקום, ולא תהיה עלובה ומסכנה. הם רק מדדמים וכואבים מהצער והאכזבה שלהם ממנה, ולא נותנים לאף אחד לדבר עליה, מפני הבושה, כביכול הם נכשלו בה. (צריך להסביר להם שזה לא נכון. ושהעולם מקבל בהבנה גם ת"ח גדול שביתו סרחה. כולם יודעים היום שהרחוב משוגע, ואין זה קשור דווקא להורים). כשהם יפנימו הכרה זו, יהיה להם יותר קל איתה. אני בטוח, אבל בטוח, שבסתר הם רצים מצדיק לצדיק ומציון קבר למשנהו, ומצדקה לצדקה, עד שהבת תחזור. ושזה יהיה ברור גם לך, אם אם לא יגידו לך. לכן תמשיכי את לטפל בה. במסירות ממש. גם אם יאסרו עלייך. היום היא "חולה". חולה מאוד ברוחניות ובגשמיות, והיא לא גרועה מכל אדם שסובל, גם אם הוא סובל באשמתו, שאנחנו מצווים להשקיע את כל הכוחות שלנו להצילו. והקפידא של האבא פה לא מעלה ולא מורידה כלל, ואין להתחשב בה במקום הצלת נפש מישראל, (מה גם שברור שעמוק בלב אין שום קפידא). את צרכה בכל כוחתייך להשתדל לתת לה זיק של תקוה בחיים, ורצון לחיות ולהשתקם, ולהשאיר לה מישהי בעולם שאוהבת אותה (=את), ואם לא ח"ו הקב"ה ידרוש את דמה. היי חזקה. אמנם זה נכון, שאת חייבת להשתדל בכל היכולת שלא לבייש את ההורים, למעט בדיווחי הלידה ככל האפשר, ולא צריך לצער את ההורים בחינם. מי ששואל אותך, עני לו "למה אתה שואל? מה זה עניינך? אתה יכול ללעזור? או שאתה מתסקרן ורוחץ את הסקרנות בדם של אחרים?". תורידי את שואלים, עם תוכחת מוסר קטנה, המתאימה לכל מי שאינו מבין שלא צריכים לחטט בפצעיהם של אחרים. אבל אל תשכחי באריכות הדברים את סיכום התשובה: ת מ ש י כ י !. אליהו בר שלום. דיין.

כתובה תקינה

בכתובה שלנו יש מחיקה בסכום ואח"כ כתוב הסכום הנכון. אולם קיימת מחיקה בכתובה. האם היא פסולה? אם כן מה ניתן לעשות?

כתובה פסולה

כאשר יש מחיקות בסכומים, אם אין עליהם קיום כדת, הכתובה פסולה. (למט מקרים בודדים, וצריך לראות את הכתובה בשביל זה) כשהכתובה פסולה יש השלכות שאיסור לבעל לשהות עם אשתו. לכן יש להזדרז לתקן. צריך לעשות במקום זה כתובה דאישתכח בה טעותא. אנא קחו את הפרטים שלי מן המשרד, וצרו קשר, לבוא ולהראות את את הכתובה, ולהחליפה אם צריך (מה שמסתבר). אליהו בר שלום

טומאת עיניים

שלום רב, לפני כשלושה חודשים אני ובעלי עברנו לגור באזור צעיר. שמתי לב שהבחורות באזור זה מתלבשות מאוד חשוף. כשאני ובעלי יוצאים ביחד מהבית אני שמתי לב שהוא ממרבה להסתכל בצורה בולטת על בנות השכונה. דבר זה מאוד מפריע לי. דיברתי איתו על כך והתרשמתי שהוא בכלל לא שם לב למבטיו. מה לעשות? חשוב לי לציין שאנו בית מסורתי עם אמונה ובעלי שומר מצוות.

לעניין את הלב במשהו אחר.

שלום. השאלה שלך היא מהשאלות הקשות שיש. התורה ייחדה על זה לאו מיוחד: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. תתורו - מלשון תייר. אדם (גבר) נמשך מאוד למראה נשים, והתורה ציותה שלא יטייל עם העינים לשם. זה קשה, והתורה מחייבת את זה. יתכן אמנם, שאשתו אינה מספקת לו תשובה הולמת, ולובשת באופן המרגיז אותו ולא משביע את רצונו. אבל אני מניח שזו לא התשובה הנכונה. ועכ"פ בוודאי ייתכן שגם בעל שאשתו ניראית טוב מאוד, פוזל אל אחרות, מפני שהן "לא שלו", ואע"פ שהם מכוערות ממש ביחס אל אשתו, היצר הרע מפנה את העינים לשם. התשובה החזקה של התורה נגד זה היא מה שכתוב ברמב"ם (בסוף הלכות איסורי ביאה): "ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה, ולהרגיל עצמו בקדושה יתירה, ובמחשבה טהורה, ובדעה נכונה, כדי להנצל מהן... וכן ינהוג להתרחק מן השחוק, ומן השכרות, ומדברי עגבים, שאלו גורמים גדולים של עריות,, גדולה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד". ובכן: כאשר הלב עסוק בתורה, ביראת שמים, ובחכמה, הוא לא נמשך לדברים שטחיים כמו מראה חיצוני של אשה. עימדי בתוקף על כך שילך לשעורי תורה ומוסר בכל יום, ותראי שינוי גדול לברכה בעז"ה. אליהו בר שלום

צדקה לאחותי

יש לי אחות שבעלה לומד תורה כל היום, ומצבם דחוק. אני מבקשת מבעלי שיתן להם את הצדקה שלנו. הוא אומר שהוא לא בטוח שהדבר מותר, כי זה כמו שהוא נותן לעצמו. מה הדין?

חמישים אחוז !

תשובה: 1. זה נכון שעיקר מצוות צדקה היא לתת אותה לעמלי תורה (וכמבואר במדרש רבה, קהלת יא,א). 2. זה גם נכון שיש להקדים את הקרובים. וכמו שכתוב בתנא דבי אליהו רבה (פרשה כה): "יש לו לאדם מזונות הרבה בתוך ביתו וביקש לעשות מהן צדקה, יפרנס את אביו ואת אמו תחילה, ואם הותיר יפרנס את אחיו ואת אחותו, ואם הותיר יפרנס את בני ביתו, ואם הותיר יפרנס את בני משפחתו, ואם הותיר יפרנס את בני שכונתו, ואם הותיר יפרנס את בני מבוי, מיכן ואילך ירבה צדקה בישראל". וכן הלכה בשו"ע הלכות צדקה (יור"ד סי' רנא ס"א): "קרובו - צריך להקדימו לכל אדם". אולם יש לנו לדעת את היחס, עד כמה יש להעדיף את הצדקה לקרובים, על פני שאינם קרובים, ובכן, מבואר באור זרוע (הל' צדקה סכ"ב) שניתן לתת לקרובים רק עד מחצה מכספי הצדקה שלו, ולא יותר, שאל"כ רק קרובי העשירים יקבלו צדקה, ואחרים לא יהיה להם כמעט כלום, ונמצא שאדם נותן רק 'לעצמו'. וכן הוא בפסקי הרקאנטי (סי' סג). אולם כל זה כשהפריש או נדר מעות לצדקה סתם לעניי העיר. אבל אם הפריש מראש בשביל קרוביו דווקא, יתן רק לקרוביו. [ובאמת, האחרונים קצת נחלקו איך להעמיד את הדברים, עיין שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' קמז, ושו"ת גן המלך לבעל הגינת ורדים סי' ע, ושו"ת מהר"ם זיסקינד סי' יט, ושו"ת מהרש"ם ח"א סי' לב, ושו"ת חת"ס יור"ד סוס"י רלא. ואולם כתבנו כדעת הגנת ורדים שהיא ברורה בלי גמגום]. אמנם, הרדב"ז הנ"ל כתב שעדיין הכל לפי הענין, כמה נצרך הקרוב וכמה הזר, וכמה קרובים יש לו וכמה יש זרים נצרכים. גם החת"ס (שם סי' רלד) כתב שרק גבי אביו יתן לו הכל אע"פ שיידחו שאר העניים, אבל גבי שאר קרובים יש להקדים אבל לא באופן שידחו השאר לגמרי. גם ע"ע בתשובות אגרות משה (יו"ד ח"א סי' קמד) שכתב שאף אם מותר להקדים את קרוביו אפילו בכל כספי הצדקה שלו, אם מפריש מראש דווקא להם, מ"מ לא ראוי לעשות כן, כי משתכחת תורת הצדקה והרחמים על כל בני ישראל, ויש לתת להם רק רוב. למעשה נרלענ"ד, שכיון שקשה מאוד לחשב מי זקוק יותר ומי פחות, והאם מספר קרוביו גדול ממספר העניים שאינם קרוביו, וגם כדי לצאת שאר הדעות שהובאו כאן, ראוי שלא לתת לקרוביו אלא רק 50% מכספי הצדקה שלו, והשאר לאנשים זרים לו לגמרי. [חוץ ממקרה חריף ומיוחד, כמו ניתוח דחוף, שאז רשאי להפריש מראש את כל הצדקה שלו עבור קרובו בלבד].

חופה בעת אבל

יש לי שאלה, לפי ההלכה במידה ודוד הכלה נפטר, אח של אביה של הכלה ,והזוג כבר שריין מקום באולם ממש יום לפני שהדוד נפטר, אך לא החלו שום הכנות זה עדיין לא נחשב לקביעת תאריך רשמי לחתונה נכון? לא הייתה הרשמה ברבנות.. שום דבר.לכן , התאריך המסויים הזה ששוריין ,אין לו שום משמעות, ניתן לדחות את החתונה לעוד שנה נכון? מבחינת שריון אולם אירועים. כי הרי ברבנות נרשמים 3 חודשים לפני החתונה. אודה על תשובה

אין לדחות את החתונה.

אחד מהדברים הבסיסיסים הוא, שכאשר יודעים עם מי מתחתנים - יפה שעה אחת קודם לעשות זאת. למה להסתובב עם נסיונות של יצר הרע בחינם, נגיעות, הרהורים, ודברים נוספים ? האבל המדובר הוא על אח, שהוא נגמר אחרי חודש. הבעיה היא רק על בני הדוד, שלהם יש שנה של אבל. אך זיכרי כי בכלל לא נורא אם הם יהיו רק בחופה ולא בסעודה. בשום אופן אין לבטל את האולם. ואגב - בדרך כלל צריך ללכת לרבנות לפני האולם, כי הם אמורים לאשר או לא לאשר את התאריך של האולם - מבחינת יכולת הכלה ההלכתית להנשא באותו יום. עכ"פ כעת הזדרזו לרבנות, והרשמו בשעה טובה. שיהיה בהצלחה ובמזל טוב אליהו בר שלום 052-7653444

דחיית שבת חתן

שלום אנחנו רוצים להתחתן ביום שישי בצהרים אבל היות והמשפחה שומרת שבת , אציין שהחתן ספרדי והכלה אשכנזיה,- יש בעיה עם השבת חתן האם ניתן לדחות אותה לשבוע שאחרי? תודה הילה

זו תוכנית לא כל כך טובה..

קודם כל - שיהי במזל טוב... אבל התכנית לא כל כך טובה.... א. זיכרי שאנחנו בימי החרף. הרבנות הראשית לישראל לא מאשרת עריכת חופה בימי ששי אלא עד 5 שעות לפני השבת. כעת השבת הקדושה והיקרה שלנו נכנסת בסביבות השעה 5.00. כלומר: עליכם להכנס לחופה עד השעה 12.00 בצהרים. [מה שכנראה יגרום להרבה פחות אנשים לבוא]. מסקנה: בימות החורף לא כדאי לעשות חופה בימי ששי. ב. דבר נוסף: לא ניתן יהיה לדחות את ה"שבת חתן". שבת חתן זה לא אירוע שאנחנו בוחרים בתאריך לפי רצוננו, כמו מסיבה טרום גיוס או כיוצ"ב. זו שבת שנופלת בתוך שבעת ימי המשתה שיש לכל חתן וכלה תיכף אחר החופה. אם עברו ימים אלו, אז השבת היא רגילה, ואין בה עוד משהו מיוחד. אתם יכולים כמובן לחגוג כל שבת, עם כל המשפחות והמזומנים, כל החיים, אבל לא בתור שבת חתן, אלא סתם עונג שבת... שבת חתן - היא כשהחתן הוא "חתן". ג. עיקר השבת חתן היא העליה לתורה והסעודה במעמד עשרה גברים - באופן שיהיה בה שבע ברכות. אם תוכלו לקיים את זה, ואת החופה מוקדם ביום ששי, אז הסתדרו העניינים. אם לא - מומלץ בחום לעשות חופה כמו כל ישראל, באחד הערבים... בברכה אליהו בר שלום דיין ומו"צ, מח"ס משפט הכתובה

תשע המידות

בס"ד שלום כבוד הרב, בשבח והודיה לה' נולדה לנו בת מקסימה בשם תאיר.., ולאחר הלידה התחילו להיכנס אליי מחשבות אולי חלילה בעת התשמיש נכנסו אליי מחשבות מסרטיי תועבה שלצערי (הרב!) ראיתי בעברי.. מה עליי לעשות כבוד הרב, איני רוצה להסתכל חלילה על ביתי כעל דבר חלילה פגום..! מה עליי לעשות? איני יכול להסתכל עליה ולומר לעצמי איזו יצירה מופלאה טובה ותמימה ובד בבד לחשוב חלילה שיש פגם... בבקשה כבוד הרב עזור לי...

במאמץ ויגיעה - אפשר לנקות ולהאיר

הנה אכן אמרו בגמרא (נדרים כ:) עה"פ ביחזקאל "וברותי מכם המורדים והפושעים בי", אלו בני תשע מדות, אימה בני אנוסה בני שנואה בני נידוי בני תמורה בני מריבה בני שכרות בני גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופה. וכתב הר"ן שם, שלפי שיש צד עבירה ביצירתן הוו מורדים ופושעים. ומבואר שאכן זה יהיה טבעם, של מורדים ופושעים, כיון שיצירתם בצד עבירה. ובשטמ"ק שם ביאר בדרך אחרת, שהם נקראים מורדים ופושעים, בגלל האבא, כיון שמרד ופשע הוא לבא על אשתו שלא כדת ושלא דרך תרבות. עיי"ש. מ"מ איך שיהיו יהיו הבנים קשים ובעייתיים. ולשון המאירי שם: "הזהירו רבותינו שלא להזדוג עם אחת מתשע מדות, שלא לקלקל שורת הולדות. שכל הנולדים בכיוצא באלו הם הם המקולקלים והרשעים". והבית יוסף (אור"ח סי' רמ) הקשה, דאיתא בראשונים שבני תשע מידות מוזהרים "אפילו כשהיה צריך לפריה ורביה כגון שאינה מעוברת". והקשה דאדרבא, אם היא מעוברת כבר נוצר הילד בקדושה, ואם אינה מעוברת אז דווקא יותר יש לחוש. ותירץ, דהוא ס"ד שרק א כבר קיים פו"ר אז אוסרים עליו להיות כשהם בני תשע מידות, אבל אם לא קיים עדיין - יעשה מה שבכוחו, אפילו יהיו בני תשע מידות. וקמ"ל שבכל מקרה יש כאן חיסרון. והוסיף וביאר: "אחר שכתבתי זה בא לידי שער הקדושה להראב"ד (בעלי הנפש עמ' קלו) וכתוב בו כלשון הזה: כל אלה בני תשע מדות שאמרנו אפילו יהיו צריכים לפריה ורביה שאין אשתו מעוברת והוא צריך שתתעבר ותלד, אם תלך מחשבתו על אשה אחרת וכו', פוגם את הולד ופוגם את עצמו שהוא נקרא מורד ופושע" עכ"ל. נראה שהוא ז"ל מפרש וכו' שהבועלים באחת מתשע מדות אלו הם מורדים ופושעים. וכן בדין, שולד אחת מתשע מדות אלו למה פושע מבטן קורא לו, על פשע אביו וחטאתו, והוא נקי כפים? אם לא שנאמר שכל שהורתו באחת מאלה סופו להיות מורד ופושע". עכ"ל. ומכוין הב"י לומר שהסיבה שהדבר חיסרון גם כשעדיין לא קיים פו"ר, היא מפני ש"הוא" הפושע. ואין ספק שדברי חז"ל אמת, ושלכן הננו רואים היום כ"כ חציפות נוראה אצל הילדים, או של הנערים, אל ההורים והמורים, ואל כל אחד בכלל, אע"פ שהיו נראים ילדים טובם תחילה. וזה כנראה מפני שבטפשותם בשעת החיבור היו חושבים מחשבות רעות, וגרמו לעצמם נזק לאורך שנים, בילדים קשים או בעייתיים. אך הנה גבי בן הנדה, שהוא פגום כמו שאמרו חז"ל, מועיל אם ההורים יעשו תשובה. שככ, בספרן של בעלי תשובות, שכיון שפגם הנדה הוא בעיקר פגם רוחני של מידות וחוצפה ולא של יוחסין ואישות, אם רואים שהמידות של אותו בן או בת הם מידות טובות וישרות, והם בני תורה ומתחנכים במקומות של יראי ה', אין גם כל פגם וכל חשש, דהתורה מחזירה את קלקול המידות. וכן דעת כל פוסקי זמנינו, שבדורנו דאיכשר והעם חוזר בתשובה ב"ה, יש להתחתן עמם לכתחילה וזכות התורה מהני. [יעויין קהילות יעקב להגרי"י קנייבסקי זלה"ה, לקוטים ח"ב סי' כג, וח"ד סי' טו, ובקריינא דאיגרתא ח"א סי' קכד וח"ג סי' נד, ובאורחות רבנו ח"א עמ' רסח אות כ; וכן במכתבים ומאמרים להגרא"מ שך זלה"ה ח"ו אגרת תשכ"א; כמו"כ בשו"ת ישכיל עבדי ח"ז אבה"ע סימן ג; ובשו"ת מנחת יצחק ח"ז סימן קז; ובשו"ת שבט הלוי ח"ג סוס"י קעג, וח"ד סימן קסב; ובשו"ת חלקת יעקב ח"ז סימן ז (ובנד"מ חאבה"ע סי' יא), ובשו"ת בית אבי ח"ד אבה"ע סי' קמד; ובשו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תשלג, וח"ב סי' תרכז, (ובס' דת והלכה הוסיף הגר"מ שטרנבוך בשם החזו"א זלה"ה שהיה מייעץ להעדיף שידוך עם בן תורה 'מתמיד' בן הנדה, מאשר אחר 'רגיל' שאינו בן הנדה); ובשו"ת משנה הלכות ח"ז סימנים ריא-ריג; ובשו"ת רבבות אפרים ח"ה סי' קצב; ובס' ועלהו לא יבול אבה"ע עמ' קעט בשם הגרש"ז אויערבאך; ובשו"ת ישיב משה (טורעצקי) אבה"ע שאלה ז בשם הגרי"ש אלישיב, ובס' אום אני חומה ח"ב עמ' תקלד. ובס' ללקוט שושנים ח"ד עמ' שצב הביא עוד הרבה ממחברי דורנו שאספו את המתירים כנ"ל]. והנה, בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' קסב), שכתב שבן הנדה הוא פגום בתכלית, יותר מכל בני תשע מדות, ולכן נקרא שמו "פגום". וא"כ, אם מצינו על בן הנדה שמועיל תשובה וטהרה של ההורים, כ"ש שזה מהני בבני תשע מידות. ועיי"ש שסיים (לגבי בן הנדה): "ולענין אם יש בזה פגם לדורות ג"כ או דוקא בן הנדה ממש, אשר בס' אוצה"פ סי' ד' מביא בשם ס' אפי' זוטרא להחמיר והגה"צ בעל קהלת יעקב מפקפק קצת, הנה לדידי חזי דדבר זה מחלוקת ב' גדולי עולם המהרש"ל והרמ"א דמהרש"ל ביש"ש שם ובתשובה הנזכרת מדמה זה לבני ט' מדות ממש שהוא רק קלקול במדות גרועות". מכל זה עולה, שבמאמץ רב, להכניס קדושה בחיים ולתקן את טוהר הנפש, יתוקן גם ענין זה, והבת בעז"ה תאיר כרצונכם, באור יקרות של קדושת שיראל.

הלכות תפילין איך שמים את התפילין?

מה הרב אליהו ז"ל ענה לנכד שלו ששאל:איך שמים את התפילין קודם מניחים את התפילה של היד ואז התפילה של ראש מצד שני התפלה של ראש יותר מכובדת מתפילה של יד מה עושים? איך שמים אותם בתפידנית כמו צידנית לתפילין זה עגול כמו גליל.

עדיף תיק רגיל. ובתפידנית - העולם שמים את של ראש למעלה.

נוסח השאלה לא ברור דיו, אבל כוונת השאלה כנראה היא לדבר מתוחכם, דהיינו, בתיק התפילין הרגיל התפילין מונחות זה ליד זה, אין שאלה, ויקח קודם של יד ואח"כ של ראש. אבל בתפידנית שהתפילין מונחות זה על זה, יש בעיה, דתפילין של ראש חשובים משל יד, וא"כ יש לשים אותם מלמעלה, ומאידך הוא צריך להניח את התפילין באופן שיקח קודם את התפילין של יד ולא יעביר על המצוות. וא"כ מה יעשה ? הנה אמת שתפילין של יד חשובות של ראש, וכמ"ש בקצשו"ע (סימן י סעיף יח), "מעלין בקודש ולא מורידין, ותפילין של ראש קדושתה גדולה משל יד, לפי שיש בה ד' בתים וגם השי"ן. ולכן רצועה שהיתה בשל ראש, אסור לעשותה של יד. אבל משל יד מותר לעשותה לשל ראש. ישנה הלכה בגמרא (מס' מגילה), שאין להניח דבר שקדושתו פחותה על דבר שקדושתו גדולה. אולם כמו"כ ישנה בגמרא (מסכת זבחים) הלכה שאין מעבירין על המצוות. כשנבוא לבחון את תוקף הלכה זו לעומת זו, יש להעדיף את ההלכה שאין מעבירין על המצוות, לפי שהיא הלכה גמורה. כפי שהארנו במקו"א. לכן למעשה נוהגים לשים את התפילין של ראש קודם, ועל זה את של יד, כדי שלא יעבור על הלכה זו, של "אין מעבירין על המצוות". מ"מ לענ"ד יש לפקפק על מנהג זה, כי הכלל שהוא שיש לאדם להעדיף את המצוה שעומדת לפניו. ולכן בבואו להניח את התפילין, יניח כדת, של יד ועליו של ראש. וכשהוא צריך להניח את התפילין הנה הלכה היא שאם אין שתי המצוות מזומנות לפניו, אין כאן בעיה של אין מעבירים על המצוות, שהרי לפניו יש רק מצוה אחת. ובזה יותא שעדיף דווקא להניח את של הראש מעל של היד. לכן למעשה לא התפשט תיק התפידנית אצל היראים לדבר ה', ועדיף להשתמש בתיק הרגיל, זה בצד זה, אם לא מי שהוא מוכרח לתפידנית בגלל מסעיו וכיוצ"ב.

איך מסבירים לידים מאורעות ההתנ"ך?

קניתי לילדי בן ה-5 ספר המיועד לילדים ועוסק בסיפור מאורעות מהנביא בשפה פשוטה. תכננתי לעניין אותו בסיפורים על כיבוש הארץ ע"י יהושע, שמשון הגיבור וכו'. אתמול כשהבאתי לו את הספר, הוא בחר דווקא את הפרק העוסק במעשה פילגש בגבעה (כי התמונה הייתה נראית לו מענינת - אנשים רוכבים על חמורים) מה עלי לעשות?

"התחתן איתה".

סליחה על איחור התשובה. רציתי לכתוב מאמר שלם על כך, אבל הזמן לחץ ולחץ, והתשובה לא נכתבה בנתיים. לכן אכתוב לפחות בקיצור: מקובלנו מרבתוינו שאין רע יוצא מטוב. יש הרבה פרשיות בתורה המדברות על עניינים צנועים, ולומדים אותם כסדר בלי הפרעה. אמנם על כל בעילה צריך לומר לילד "חתונה": הוא רצה להתחתן עם אשה משבט אחר, והתורה אמרה שלא לעשות את זה כי אז הכסף עובר משבט לשבט, ואנשי השבט לא ויתרו, ולכן נהייתה מלחמה וכו'. זה בקיצור. ויותר רחב תוכל יאולי לשמוע בטלפון: אליהו בר שלום 02-5712424 052-7653444 (אם עונים).

תאריך לחתונה

שלום אדוני הרב, חג שמח! בשעה טובה קבענו תאריך לחתונה באולם כבר לפני חודש, האם עכשיו זה זמן טוב ללכת לרבנות על מנת לפתוח תיק או שצריך לפנות לרבנות 3 חודשים לפני תאריך החתונה? האם התאריך העברי י"ז באב הינו טוב לקיום חתונה? תודה

התאריך הטוב - הוא מה שיותר מוקדם..

אין שום בעיה עם התאריך שקבעתם, הוא תאריך רגיל ויהיה בעז"ה לששון ולשמחה, אם זה התאריך הראשון שיכולתם למצוא. יש לדעת שאריכות הזמן שבין השידוכין והחופה, אינה לטובה, ועדיף כמה שיותר לקצר את הזמן. לכן, חוץ מימים מיוחדים המסומנים בהלכה כתאריכים לא טובים (וי"ז באב אינו אחד מהם), כל תאריך הוא טוב, ויש להשתדל להקדם אם ניתן, כדי שהבחור לא יהיה בהרהורים ובנסיונות מיותרים בינתיים.. התקנות קובעות שיש ללכת לרבנות לא יותר משלשה חדשים לפני מועד החתונה, ולא פחות מארבעים וחמשה יום לפני מועד החתונה מזל טוב ובהצלחה.

שאלה על תוכן השבועה!

ראיתי את הפורם על הנישואין ויש לי שאלה חשובה. אני יהודייה משני הצדדים מיתחתנת עם בחור יהודי כמובן גם משני הצדדים. החתונה עוד 20 יום. השאלה שלי היא כזאת. אזה פרטים מופיעים בכתובה של הנישואין? כאשר אומרים שאת שמי נגיד יעל בת יעקב ועדינה? או איך זה הולך? השאלה מאוד חשובה כי אבא שלי לא נימצא בחיים שלי כבר המון שנים ולכן אני מחשיבה אותו כמת. וכך סיפרתי לכולם. אם זה מה שיגידו הכתובה או איך שקוראים לזה תהיה שיקרית או משהו?מה עושים? מחכה לתשובה בהקדם. תודה רבה נעטלי

יש לכתוב את שם האב !

יש לכתוב בכתובה את שם האב, כדי לזהות את היחוס שלך. אין זה משנה אם את בקשר איתו או לא, זהו נתון עובדתי שהוא אביך. שאלה זו היא בדיוק כמו אדם שלא אוהב את שמו, שכמובן כותבין את שמו, כי זה נתון עובדתי. אני מבין שהכתובה כבר עשויה עכשיו. הנה הטלפון שלי למקרה של בירור אחר שהכתובה כבר נעשתה: 052-7653444. מזל וטוב אליהו בר שלום

שם לא קריא של עד בכתובה

שלום וברכה ברצוני לברר האם זה שהעד שחתם על הכתובה חתם בכתב לא קריא וכמו כן חתם רק בשורה של המילה "נאום"----------- ישנה שורה למטה חוץ מזה ששם צריכים לחתום העדים פוסלת את הכתובה או שחלילה הדבר יכול לגרום בעיות ( העד הראשון חתם כהלכה)

בדרך כלל הכתובה כשרה

כאשר העד חתם באופן לא קריא, וזו חתימתו הידועה והמקובלת תמיד, יש להכשיר את הכתובה. גם את אין לו חתימה מפורסמת כזו, אבל בנספחים של הכתובה כתוב מה שמו - הכתוב כשרה. גם אם העד חתם באופן קריא ולא כתב כלל את שמו למטה, בטבלה המיועדת לפרטי העדים, הכתובה כשרה, כיון שהפרטים ההם אינם אלא פרוצדורליים בשביל הרבנות. אולם אם בשום אופן אי אפשר לזהות מהחתימה מי הוא העד, וגם למטה לא כתב את שמו - אז יש להחליף את הכתובה !. פרטי הדינים בזה, נמצאים בספרנו משפט הכתובה פרק נא אות כא. בהצלחה

רישום ברבנות,

שלום רב, לגבי פתיחת תיק ברבנות שמעתי שיש להביא תעודת נישואין של ההורים במידה ונישאו בחו"ל בנישואים אזרחיים ואז יש להוכיח את יהדותם.האם יש בעיה עם העובדה שהורי הכלה הם קרובי משפחה (בני דודים)? זה משפיע? תודה

לא. בני דודים זו אינה בעיה.

כל אדם, איש או אשה , העומד להנשא, הננו צריכים להיות בטוחים שהוא: 1. יהודי/ה 2. פנוי/ה או רווק/ה 3. שהם מותרם זה עם זה. כאשר הורי האיש, או האשה , נישאו בארץ, עובדה זו מוכיחה את יהדותם. שאל"כ לא היתה הרבנות נותנת להם להנשא. אך כאשר נישאו בחו"ל, הרבנות תבקש בירורים משם על יהדות המבקש/ת. זה יוכל להיות דרך אישור יהדות מרב מחו"ל - אם הרבנות מכירה בו, זה יכל להיות בחקירות שונות של הרבנות המקומית כאן לבדה, וזה יוכל להיות בשליחת המבקש/ת לבית הדין האיזורי, על מנת להוכיח ליהדות. הכל לפי מה שיראה הרב המורשה לרישום הנישואין. לבני דודים מותר להתחתן על פי ההלכה, כך שזה כשלעצמו אינו בעיה. אבל יתכן שהלכו להתחתן באזרחי ולא באורטודוכסי כמקובל, מפני שקיימת בעייה אחרת בהלכה של היתר הנישואין. בדר"כ הרבנות תעלה על זה, אם אכן ישנה בעיה. בהצלחה אליהו בר שלום

הנני לפני הוצאת תעודת רווקות ברבנות,

הבנתי שצריך להגיש כמה מסמכים על מנת לקבל תעודת רווקות ,אחד מהם כתובה של ההורים או תעודת נישואין. ההורים שלי נישאו בחו"ל,כנראה בנישואים אזרחיים ויש בידיהם תעודת נישואין ותעודות לידה שמעידים על יהדותם, האם צריך להגיע גם עם 2 תעודות הלידה או שמספיק תעודת הנישואין? תודה

אישור יהדות מרב מוכר בלשכת הראשל"צ

"מורשה הנישואין" צריך להיות בטוח שמדובר בחתן וכלה יהודיים. בדרך כלל ההבטחה שבן הזוג הוא יהודי, היא ע"י מכתב מרב הקהילה המכיר את המועמד. רב הקהילה צריך להיות מוכר ומאושר לנתינת אישורים כאלה - על ידי לשכת הראשון לציון. (הרב חוקר הנישואין ידריך אתכם). לזה יתכן שיצטרכו להוסיף עוד לפי בקשת הרב חוקר הנישואין, אולם האישור הנ"ל - הוא העיקרי. בהצלחה.

חג השבועות

שלום, רציתי לברר לגבי תחילתו של ערב שבועות במוצאי שבת. איך יכול להיות שערב חג יוצא במוצאי שבת ולא נדחה או הוקדם? הרי ששבת יוצאת אחרי שנכנס החג אז איך עושים את הדלקת הנרות בחג אם שבת עדיין לא יצאה (הרי כמו בערב שישי השבת יוצאת יום ושעה אחרי שהיא נכנסת) האם יש טעות במועד? אודה על מענה.

אין כל טעות.. מלדיקין נרות בצאת השבת

שלום לשואל היקר. תמיהני, מה עלה על דעתך, וכי אלפי לוחות טועים ? בוודאי חג השבועות חל השנה במוצאי שבת. אבל שבת חמורה יותר מ-יום טוב, ולכן אי אפשר להדליק נרות של יום טוב, אלא בצאת השבת. מי שנוהג בצאת השבת של הגאונים - תדליק האשה אז. ומי שנוהג בצאת השבת של רבנו תם - תדליק האשה אז. את הנרות של יום טוב מותר להדליק גם ביום טוב, שהרי זו העברה לצורך, ומותר ביום טוב להעביר אש, (לא להדליק אש חדשה), כאשר זה משמש לצורך יום טוב: לבישול, או למאור (כמו נרות יום טוב). יש לזכור, ולהכין מערב שבת נר שדולק עד מוצאי שבת, כדי שיהיה ניתן לעביר ממנו אש לכל התבשילים ולהדלקת נרות. בברכה

תפילת ערבית

שלום הרב, אני משתתפת בשיעור ערב פעם בשבוע בנושא חינוך ילדים, השיעור נותן לי המון ואני מחכה לו כל השבוע. אני יוצאת לשיעור לאחר שבעלי חוזר מהעבודה והוא זה ששומר על הילדים. מאז שהתחיל שעון הקיץ נוצר מצב שהוא לא יכול להתפלל ערבית לפני שאני יוצאת לשיעור וכשאני חוזרת בסביבות 21:00-22:00 אין לו כבר כוח לצאת (למרות שיש מנינים באיזור שלנו) והוא מתפלל בבית בטענה שתפילת ערבית אינה חייבת במניין. לי יש הרגשה רעה מכך שבגלל היציאה שלי הוא לא מתפלל ערבית במניין. האם עלי לוותר על השיעור? (ביביסיטר לא בא בחשבון כי הוא לא יסכים לבזבז כסף בשביל זה)

ערבית של הבעל !

כיון שאיש חייב בתפילה ערבית, ואע"פ שהיא רשות, כבר "קבועה חובה", ומאידך אשה פטורה מתלמוד תורה, הרי שאם הנידון הוא "ערבית לאיש" או "שיעור לאשה", אזי התשובה ברורה: ערבית לאיש עדיפה. וערבית במנין, עם כל פרטיה ודקדוקיה. עד שהדבר יוסדר - ותרי נא על השיעור. אולם האמת שאין זה הנידון. יש להבהיר לו לאיש היקר, שהשיעור אצל האשה אינו רק "מצוה" (שבכה"ג אמנם המצוה שלו חשובה יותר), אלא התאווררות רגשית ורוחנית. וכשם שכל בעל הולך לעבודה על מנת לספק את צרכיה הגשמיים של אשתו, כמחוייב עליו בכתובה, והוא עושה זאת למרות שהוא עייף, כן עליו להתעייף מעט גם לצורך הרוחניות של אשתו. ובכן הנושא אינו שתי מצוות זה לעומת זה, אלא מאמץ הבעל עבור רוחניותו של אשתו. תוכלי לשלוח אתו אל הטלפון שלי, אליהו בר שלום 052-7653444 לא להתייאש ולנסות כמה פעמים עד שהנני יכול להתפנות לקבל שיחה.

לסגור עינים?

אני אברך בן 40 כואב לי לכתוב על כך. אבא של אשתי היה במשך הרבה שנים - לדבריה - ואני מאמין לה, עושה איתה מעשים מגונים. יש לי יסוד סביר להניח, הן מסברא כי היחתה איש וכו', והן מכל מיני אמירות של אשתי 'יש משהו שלא אספר לעולם' 'איך הוא יכל לעבור על איסור ביתו'? וכשאני מעיר לה כי אמרת קודם שזה היה רק עם בגדים, אומרת 'אה נכון' וכל מיני אמירות כאלו ואחרות - כי היה שם הרבה יותר ממעשים מגונים. אני חושש כי לדעת התוספות יש כאן קידושי טעות ואנו לא נשואים כדין, כמו כן הכתובה שלי היא בטעות על הצד שהיתה בעולה קודם, כמו כן לא ברור לי האם כל המעשים המגונים האלו לא עושות מקח טעות לכה"פ בכתובה. מצד שני ככל שאני מנסה אפילו בעדינות לברר, היא מתחפרת בתוך עצמה, ואני חושש שאם זה נכון אני בחקירות אלו מפסיד את הקשר הנורמלי שהיה לנו. מצד אחר איזה חיי נישואין אלו אם סוד כזה מסתירים מהבעל? מהפן ההלכתי האם יש פיתרון לבקש ממנה אולי בעוד תקופה לחזור מספק על קידושין/כתובה מספק או אולי פיתרון אחר?

היא מותרת לך.

ידידי, האם האם חושב שאינטרנט זה מקום לברר בו סוגיות עדינות כאלו? באופן כלי, אשה אינה נאמנת לומר לבעלה שהיא אסורה לו. עצתי, שאתה תשתוק תקופה ולא תעשה כלום. בכל מקרה היא מותרת לך, גם אם נאנסה ע"י אביה לפני נישואיה. (אם אינך כהן). אם הדבר אמת וזה יציק לה והיא שוב תפתח ארת הנושא, היא כבר תבוא לספר. בכל מקרה אין צורך לעשות קידושין חדשים ולא כתובה. אם לא נרגעת, משום מה, תוכל להתקשר, זה יותר מתאים מאשר באינטרנט.

שאלה בנושא תביעת כתובה

שלום, אני נשואה מעט זמן, כ 9 חודשים. לי ולבעלי יש ילדה משותפת בת 3 חודשים (נולדה לפני הזמן). לאחר החתונה גילתי שבעלי צורך באופן קבוע סמים ואלכוהול. מעבר לכך התברר שהוא אדם אלים פיזית ומילולית והיה פוגע בי באופן קשה מאוד לאורך כל הנישואין. לאחרונה הוא הורחק מהבית ונפתח כנגדו תיק בבית משפט מטעם המשטרה על האלימות והסמים שנמצאו בביתנו המשותף, לאחר שנתתי לשוטרים רשות לעשות חיפוש בבית. בעלי הגיש כנגדי תביעת גירושין ברבנות עם סיבה טפשית, הסיבה לגירושין שנימק בבקשה היא שהוא הורחק מהבית ל- 3 ימים. אני אכן רוצה לסיים את הנישואין האלו וברור לי שאסכים לתת לו גט. השאלה היא מה בדבר הכתובה? הוא כתב סכום של 520,000 (פדיון הבן). אומנם היינו נשואים זמן קצר אבל מהזמן הזה נשארתי עם תינוקת קטנה ועכשיו כשארצה להמשיך את חיי ולהקים משפחה חדשה זה יקשה עלי מאוד. לא כל גבר ירצה לקחת אישה גרושה עם ילדה. אני רוצה לדעת אם במקרה שלי יש טעם לתבוע את הכתובה. תודה רבה רבה מראש והמשך שבוע נפלא (:

כתובה - רק בעקבות תביעת האיש לגירושין

אינני יודע מה פירוש "אסכים לתת לו לגט". כוונתך כמובן, "אסכים לקבל גט". ובכן: כאשר הבעל תובע גירושין מאשתו, ללא סיבה מוצדקת, מגיעה לה כתובה. (הסכום 520,000 אינו קשור כמובן לפדיון הבן...). הכתובה נועדה למנוע מהאיש לגרש בשרירות את אשתו, ללא הצדקה. אם את זו שתדרשי גט, לא תהיה לך יכולת לתבוע כתובה, מפני שהסיבה שהוא לא התגלה כבעל טוב אינה דיה לתבוע כתובה. את זה היה צריך לבדוק (בבירורים, ע"י שדכן או חברים, לא בבילוי משותף במסעדה..) לפני הקידושין. זו אמנם כן סיבה לתבוע גט, (לא פיצויי כתובה), ומזונות לילדה, וחלוקת הרכוש, על פי החוק (=מה שאומר סחבת וכסף לעורכי דין) או להתפשר ולהגיע יחדיו להסכם. עצתי לך לתת לו להוביל את תביעת הגירושין. זה יועיל לך, אם יתברר שתביעותיו אינם מוצדקות. אבל אינני שוכח שלא שמענו אותו ואינו יודעים מה טענותיו אשר יוגשו לבית הדין. בברכה אליהו בר שלום

שאלות לרב

1. אח של גיס החתן האם הוא כשר לעדות? 2. מה ההבדלים לכתובה של אשכנזים לספרדים?

תשובות

אח של גיס החתן (שהוא עצמו לא גיס) כשר לעדות. אולם לכתחילה אין לוקחים גם עדים קרובים כשרים. הדבר הורחב בספרנו משפט הכתובה חלק ה פרק נב אות ב. ההבדלים בין הכתובה הספרדית לאשכנזית: 1. אם מאתיים זוז מדאורייתא או לא. 2. אם סכום התוספת שוה לכל הכלות. 3. אם יש תנאים בכתובה. 4. אם חוזרים על שם החתן והכלה בכתיבת הקנין ועוד. ידידי, לשאלות אלו נתחברו שמונה ספרי משפט הכתובה, וקשה כמובן לכתוב פה הכל בצמצום. ניתן להשיג את הספרים בינ"ר, עיין שם, ותרוה נחת בעז"ה. אליהו בר שלום

bautho

אני אלמנה ובן זוג שלי גרוש שם מישפחה שלו כהן האים מותר לנו ליתחתן כדת משה בישראל כי אנכנו מאוד מעונינים לבוא בבריתת אברהם אבינו נשואים

מותר.

מותר לאלמנה להחתן עם כהן. זאת בתנאי שאביה אינו גוי ח"ו, ובתנאי שלא היתה עם גוי אף פעם ח"ו. אליהו בר שלום

איך מדליקים את הניצוץ היהודי?

שלום לכם יועצים יקרים לאורך ימים טובים! אני נשואה כ-7 שנים + 4 ילדים לאדם שלבוש כחרדי ומקיים מצוות, אך אני שמכירה אותו מקרוב יכולה להעיד שהלב שלו קרררררר....... הוא שונא את לימוד התורה וחושב שתכלית האדם בעולם היא להרוויח כסף וכמה שיותר, יותר טוב... הוא נוהג להביע את דעותיו המסולפות על האברכים הבטלנים לידי וגם ליד הילדים. אני מרגישה שיש ביננו פער אדיר בכל הנושאים הרוחניים, אין לו בכלל הבנה של מה זו הנאה רוחנית, למשל אם עזרתי לחברה (ויש לי סיפוק אדיר מזה ואני משתפת אותו בהרגשתי הטובה) הוא ישר אומר "היא סתם ניצלה אותך..." וכדו' כל העולם שלו בנוי רק על "תן וקח" והוא לא מבין מהו חסד או לדוגמה תפילה זה רק עול מבחינתו הוא אף פעם לא הרגיש מהי תפילה אמיתית מהלב. אני מרגישה שאני מחנכת את הילדים שלנו לבדי - אי אפשר להתייעץ איתו על כלום בנושאים הללו וכשהוא בבית (למזלי זה לא קורה הרבה כי הוא כל הזמן עסוק בלהשיג עוד כסף) הוא אפילו הורס ומזיק לחינוכם הטהור... חשוב לציין שבעלי גדל בבית שהאב היה אברך מספר שנים מכובד והאווירה שהאם השרתה בבית הייתה: "אוף, אין לנו כסף כי אבא לומד ו/או הלוואי שאבא כבר היה יוצא לעבוד" וכו' נסיתי לשוחח עימו הרבה פעמים על הנושא, אך אין עם מי לדבר.... אני חייבת להוסיף שכבר התפללתי עליו ואני מתפללת כל הזמן בדמעות רותחות שהניצוץ היהודי שלו יידלק, אבל הפער רק גדל וככל שהילדים גדלים זה מפריע לי יותר ויותר עד כדי שאני מממש מרגישה רגש של כעס , בוז ואפילו דחיה!!!! ולכן החלטתי לפנות אליכם ולשאול מה לדעתכם אני יכולה לעשות על מנת לשנות את קו המחשבה שלו שמושתת עוד על כל מה שהוא ספג בימי ילדותו והאם יש סיכוי לשנות משהו???

אוי. איזו שאלה.

האמת שישבתי זמן רב על הכסא, המום, מגודל הכאב שהזדהיתי עמו. כאב של אמא הרוצה שבניה יגדלו באהבת תורה והאבא אינו משדר זאת, וכאב נוסף, של אמא קודמת, אשר הקריבה את בנה על מזבח עגל הזהב, בכמה משפטים לא מוצלחים של "אין כסף כי אבא לומד תורה במקום עובד", ושידרה לבנה השקפה עקומה, ממהנה הוא סובל עד היום, לעבור את העולם ברמה הכי הרדודה שלו , "כסף". לאחר הרבה מחשבה מצאתי שתי עצות בלבד. האחת, לגבי בעלך, איך מדליקים לו את הניצוץ. ובכן, חז"ל יעצו לנסות להדביק לו "חבר טוב". חבר טוב, שלא יופיע כמחזיר בתשובה, אלא סתם כחבר, אבל במשך הזמן יטפטף לו עוד ועוד כי התורה יקרה מפנינים, יספר לו שהעשירים רק נראים נהנים אבל הם המסכנים הכי גדולים בעולם, איש לא מעריך אותם אלא רק מבקש את קירבת ארנקם, ואושר וכבוד אין בעולם לבעלי הממון אלא רק לבעלי התורה. העצה השניה, בקשר לילדייך, היא שתשדרי את בבית את אהבת התורה, ואת ערכה מעל הכסף הבזוי. כאשר יהיה בבית סיפור של תורה או חסד או צדקות או צניעות, התגובות שלך יהיו (בטוחות בעצמן, אמיצות וחזקות): "הוי, כמה זה שיפה, והלוואי שהילדים שלנו יהיו כך, כמה אני מכבדת, כמה אני מעריצה אנשים כאלו". ואילו כאשר בעלך יאמר שהוא אסף עוד כסף.. התגובה צריכה להיות משועממת ודלה: אז מה? אנחנו נהיה עכשיו אנשים יותר טובים ? מישהו יעריך אותנו יותר? בשמים יכבדו אותנו יותר? הכסף עושה לאדם טוב בחיים? למה המחקרים בכל העולם מראים שעניים מאושרים יותר מעשירים? אמרי זאת עוד ועוד, בפניו, או בפני והילדים, או בפני שניהם. ובפרשת השבוע הנוכחית, כאשר אשתו של קורח ואשתו של און בן פלת, שתיהן בנו/הרסו את הבעל, זכרי שיש לך כח עצום. לאחר תקופה שבעלך יראה שאין כל התלהבות מכסף, אלא רק מהצלחה לעבוד על המידות, מהצלחה להתרכז בתפילה, מהצלחה לחסום את הפה מלשון הרע, ושכל השאר הוא הבל הבלים אמר קהלת (ושלמה המלך היה העשיר הגדול בעולם), בעזה יכנסו הדברים. לפחות ללב ילדייך. עצה נוספת נדרשת, בקשר לשאלה איך לחבר את הקשר בינך לבין בעלך, אודה ולא אבוש כי לא מצאתי. אני מבין את הריחוק של מי שמרגיש אושר רוחני, לעומת מי שהעולם שלו סביב הדבר השפל והבזוי "כסף". מי שלא היה אף פעם בגובה, לא מבין את החיסרון של לחיות רדוד לאדמה. לי אין כרגע עצה בנושא זה, ואולי יועצים אחרים יודעים תשובות נוספות. שימי לב: ליועצים המקבלים "תשלום" עבור פגישות, יש באופן אוטומטי תשובות "לכל השאלות שבעולם", יהיו איזה שיהיו, ובלבד שיבואו אליהם. כשאני אומר "יועצים אחרים", כוונתי לעצות הבנויות על מה שכתוב בחז"ל, (כמו שתי העצות הקודמות: חבר טוב, ואשה בונה את בעלה), שהן מדברי חז"ל, והן יחזיקו לעולם. יש ויש בינ"ר רבנים-יועצים מובחרים כאלה, ואם תרצי נסי עוד. אליהו בר שלום

לא תעמוד על דם רעך

שלום כבוד הרב אם ידוע על יהודי נוכל, בעל עבר "עשיר" בחיי הוללות עם אין ספור נשים ולו אף ילדים מחוץ לנישואין, היה נשוי מספר פעמים וכעת גרוש, המתחזה לרב ירא שמים ואף משיא עצות לזוגות במשבר באתר דתי מכובד, כאשר ממשיך ומפיל ברשתו בנות ישראל כשרות, מנצל את גופן וממונם וברגע שסיים "לחלוב" מנתק ומותיר אותן פגועות, שבורות ומושפלות. האם חלה חובה משום "לא תעמוד על דם רעך" ולמנוע המשך חילול השם לדווח עליו?

שאלה שהיא תשובה

הניסוח הקשה של השאלה, אינו משאיר מקום לתשובה כלל. הרי ניסוח השאלה שקוף מתוך מטרה לקבל תשובה קשה מאוד, תשובה שתחסל לגמרי אות אותו איש נוכל ורע מעללים. אם את מתארת את האיש כאדם כל כך נוכל צבוע ורע, אז מה השאלה בכלל? בוודאי שיש לרסן אותו ככל האפשר, האם יש שאלה אם כן או לא? כאשר מדובר באדם כזה, כבר היו מקרים מעולם, שאנשים שאינם כשרים הוליכו שולל ופגעו בבנות ישראל, ונתגלה קלונם, על ידי שהנפגעות התלוננו לבתי הדין, ובתי הדין זימנו אותו לחקירה, וכאשר נתגלה שהדבר אמת, ובחומרה שסיפרו המתלוננים, יצאו בית הדין נגדם בחרמות קשות במודעות ברחובות, עד שהללו ברחו מן הארץ, או הסכימו לקבל טיפול פסיכולוגי כדי לחדול לעסוק בנושא עוד. ובכן, אם פני הדברים הינם כאשר מתואר כאן, צריך להיות על זה ראיות. את הראיות צריכים להביא לבית דין, למשל בד"ץ העדה החרדית, והוא ידע היטב להוציא פסק דין, והנפגעות ידעו היטב לצלם את הפס"ד במודעות ענק ולהדביק בכל מקום. אולם לפעמים, כאשר מספרים על אדם כל כך הרבה דברים שליליים, זה נותן תחושה שמישהו כאן פגוע, ניסה ללכת לרבנים והם לא ראו שזה "כצעקתה", ולכן הדרך היא להקצין את הסיפור. עצתי לך נאמנה, לאסוף "ראיות" לסיפורים. בי"ד אינו מתרשם מסיפורים, אלא מעדויות וראיות. אם אמנם יהיו כאלו, והראיות יראו שהגוון המתואר בסיפור הינו העובדה המציאותית, הפס"ד יהיה די חריף. אולם אני מכיר הרבה שהתלוננו בטלפון, וכשאמרתי להם נא הגישו את הראיות, בלעו את לשונם בטענות של אי נעימות ושל ביישנות או הססנות, ופתאום נעלמו להם. מן טבע הוא אצל הבריות, לספר סיפור לרב, להקצין אותו כדי שיתרשם, ולצפות ש"הוא" יעשה את העבודה. מי שאינו מוכן לפעול למען ינוקה הרע וישלוט הטוב, אל יהא בטוח כי עבודתו תיעשה על ידי אחרים. לא תעמוד על דם רעך, כמתואר בשאלתך, הוא נסיון, ולא תמיד קל לקיימו. בסיכום: לסיפורים קשים - יש ראיות. והרבה ראיות. בלי ראיות, עבודות, עדים ועדות, ודיונים בבית הדין, אין לצפות גם שמישהו ישתף פעולה בקשר לכך. הרי לא יעלה על הדיין שדיין ישמע סיפור ממאן דהוא, ועל פיו לבדו כבר יוציא פסקי דין כו'. אנא, איספי את הנפגעים/ות, ופני לבתי הדין הרבניים, הם יודעים טוב את העבודה. ברכה והצלחה אליהו בר שלום, דיין.

שאלות לכבוד הרב

1.מה ההלכהבמקרה שאין כתובה לרב באולם.או שהחתן שכח את הטבעת בבית?

תשובות מספרי הרב

אני מבין שאין המדובר על מקרה שהיה. אלא על הכנות לאיזה מבחן וכיוצ"ב.. ובכן לרגל הזמן המצומצם, אשיבך אל המקום המיועד ללימוד, ספרי ההלכה. בקשר לשכחו כתובה באולם עיין בהרחבה רבה בספר משפט הכתובה, כרך ו פרק נ אותיות יט, נג, ולד. וגם קצת בכרך ה' פרק מז אות ח). ובקשר לשכחו להביא טבעת קידושין, עיין בספר משפט הכתובה חלק ח פרק פ הערה 30 בסופה. ברכה והצלחה אליהו בר שלום

6 שעות אחרי בשר ואני מרגיש שהאוכל לא התעכל עדיין

האם ניתן לשאול במדור זה גם בענין בשר וחלב? בבקשה. אני עובד קשה ומגיע לבית לפעמים ב-11.00 בלילה. אני אוכל אז לפעמים ארוחה בשרית שאשתי הכינה, ומרוב עייפות מתמוטט ונרדם כך על הספה. ב-6.00 בבוקר, כשאני קם כדי ללכת לתפילה, אני מרגיש שהעיכול לא עבד בלילה מרוב העייפות, ורק כשאני מתחיל לזוז, בבוקר, אני מקבל איתותים מהבטן שהעיכול מתחיל וכו'... האם מותר לי לשתות קפה עם חלב בבוקר לפני התפילה, כי למרות שעברו כבר 6 שעות, אני מרגיש שהאוכל לא התעכל עדיין....

מי שישן - די לו אפילו בפחות מ-6 שעות !

התשובה היא ה פ ו כ ה ממה שהשואל הנככבד (ורוב הבריות חושבים): מי שהלך לישון שנת לילה קבועה, כאשר יקום הוא יכול לשתות (או לאכול - אחרי התפילה) מאכלי חלב, אפילו אם עוד לא עברו שש שעות מסיום אכילת הבשר ..! המתנת שש שעות נאמרה רק במשך היום, בשביל העיכול, אבל בין יום ליום, כשיש שנת לילה באמצע, אין צורך ב-6 שעות. דבר זה כתבו בס' זכרון למשה (שנת המאה מפטירת רבנו החת"ס, עמ' סה), בשם זקנו מו"ה דניאל פלוסטיץ זצוק"ל שכן אמר לו החתם סופר, שעולה מעיון בהלכה זו. [וכ"כ בספר פסקי תשובה ח"ג סי' רפה, משם הגה"ק מביאלה, ומשם הגה"ק מטשכנוב]. וסיפר שם, שאח"כ היה כך, שאכל בלילה בשר וקם ועדיין לא עברו 6 שעות ובא לראות לשתות משהו עם חלב, ונשפך כלי המים. וראה מזה סימן שההלכה לא נכונה.. אך בשו"ת תשובות והנהגות להגר"מ שטרנבוך (ח"א יו"ד סי' תלא) כתב על זה: לא בשמים היא, לפסוק הוראות על פי ראיות מן השמים.. אלא שכנראה הוא עצמו חזר בו, כי ראה סימן מן השמים שיש לו ללמוד שוב את הסוגיא. אבל הלכה שעלתה מן הלימוד, אין מבטלים אותה ב"סימנים מן השמים". וכן מה שמפורסם על הגר"א מוילנא, שכידוע בני אשכנז לא נושאים כפים בימות החול אלא ביום טוב, והוא טען שזה היפך האמת ושיש להנהיג לישא כפים על כיום, ובאותו לילה שחשב להנהיג כן למחרת, באו ואסרו אותו ע"י עלילה שהיתה שם, ואמר שזה סימן שהדין הזה לא רצוי בשמים, אין הפירוש שההלכה נקבעת ע"פ אותות מן השמים, אלא שהוא עצמו חזר בו, כי ראה מן השמים שיש לו ללמוד שוב ההלכה...". עיין שם. וכן מורה למעשה הגרי"ש אלישיב שליט"א (הובא בספר ישא יוסף ח"ג, מהר"י אפרתי. וכן למעשה אצל הגרי"ש אלישיב מידי לילה אין 6 שעות הפסקה, כיון שקם לתלמודו בשעה 2.00 לפנות בוקר). אמנם אמר שעכ"פ צריך שיעברו 3 שעות. גם ספרי הרפואה של היום מודים להלכה זו, (וכן הובא בשמם ב"סידור הגדול" של הרב בעל התניא), ומסבירים שבמשך היום שהגוף זקוק לכוח עבור פעולות רבות, העיכול עובד פחות מהר; אבל בלילה כשהאדם נח, סידר הבורא ית' שהעיכול יעבוד היטב וביתר יעילות, כדי להכין את הגוף ליום המחרת...

לא תעמוד על דם רעך

תודה כבוד הרב על התשובה המפורטת לשאלה בנושא הנ"ל. אם הבנתי נכון הרי שבתשובה יש חיזוק לפעול ולא להתעלם - "ובערת הרע מקירבך", בתוך פירוט דרך הפעולה הנכון והיעיל. יישר כוח ושוב תודה רבה על התשובה.

בבקשה

בבקשה. אבל יש לשקול טוב את ה"תועלת", ולא את הכעס האישי על אותו אדם. שימי לב- כי זו התנאה ברורה בתשובה.

חילונית נשואה

אני חילונית מבוגרת. ילדי בוגרים. בעלי חולה עשרות שנים במחלה ניוונית קשה חשוכת מרפא, אינו מתפקד בשום היבט. אנו חיים באותו בית אך בנפרד. לא יכולתי לסבול עוד את הבדידות! מצאתי גבר, דווקא דתי, עימו אני נפגשת על כל המשתמע. חברה דתייה אמרה לי וגם ראיתי באינטרנט שיש איסור כרת, ונידה. סיפרתי לו ואמר שנכון והוא מצטער על כך. אבל הוא גרוש מבוגר ולא מצליח להתחתן אין לו ברירה. אני שואלת לגבי עצמי, מה לעשות. צורך בזה יש לי ולא אוכל בלי הקשר הפיזי! להתגרש איני רוצה. לסבול בדידות איני יכולה יותר, כבר שנים שזה ככה. לפחד מעונש זה לא עובד עלי, הרצון לקשר חזק יותר!

ואם לא מפחדים מהעונש, אז הוא לא בא בסוף ?

לאשה במצב הקשה. באמת כואב לי הבדידות שלך. אבל את במצב לא טוב. אי אפשר לחיות בלי האלקים, כאשר העולם עומד להתפוצץ, וכל רגע. מי מוכן לחיות במצב מסוכן כזה עם שק של עבירות על הגב? מה תעשי אם מחר יהיה איום כימי מסוריה, או אטומי מאירן, (וזה יבוא די מהר), האם תוכלי לעמוד לפני האלקים ולבקש ממנו שישמור את החיים שלך ושל בעלך? לצערי, גם הפתרון של גירושין מבעלך כבר אינו שוה. את כבר אסורה על בעלך לעולם, וגם על ה"דתי" (במרכאות), לעולם. הנואף הזה (זה שמו האמיתי) אינו דתי, כי הוא אינו שומר על הדת. התחפושת החיצונית אינה כלום. הנואף הזה ידע שאת אשת איש, ואסר אותך על בעלך לעולם, ברשעות שאין כמותה. ואשה נואפת, סליחה ועם כל הכאב - זה השם האמיתי של מעשייך עכשיו, נאסרת על בעלה וגם על בועלה לעולם. כך שמשני גברים אלו אין עוד כל תקוה. חישבי נא על בעלך, המסכן והסובל והחולה, על הבגידה בו. זה מגיע לו ? כעת העצה היא יחידה. להיפטר ככל האפשר מה"דתי", שאינו שוה כלום בדת, ולחפש חברה אחרת, אמיתית, של נשים. ישנם מועדוני נשים אכותיות, אשר בהם תוכלי למלא את כל ימייך בעבודות של חסד, של יצירה, ושל תיקון העולם. את תרגישי הנאה וסיפוק פי מאה מאשר המגע הפיזי של נואף ונואפת. את תרגישי שאת עושה משהו בעולם. חושי מהרה, והתחילי לפעול בדברים שבאמת יתנו לך כח וחשק לקום בבקור, וסיפוק עצום בעלותך על יצועך בלילה. הקדישי את עצמך לעזרת הזולת, והתרחקי עד קצה היכולת מגברים זרים, שאינם צריכים כי אם את גופך לכמה שנים, עד שיזרקוהו כניר טואלט משומש. חכמות ממך כבר נוסו, והתאכזבו מרה. אל תהיי הקרבן התמים הבא. אינני כותב בהצטעצעות מילים. אחרי מחשבה החלטתי כי שפה עדינה לא תהיה תועלתית כאן. כתבתי לך מהלב, באהבת ישראל, את האמת הנוקבת. אל תברחי ממנה. אליהו בר שלום דיין.

להיפגש עם יותר מהצעה אחת בשלבים שאין מחויבות לשידוך

שאלתי מופנית למי שבקי בהלכה בעניין זה או שיודע מה ההלכה. האם מותר לצאת לשידוכים עם שתי הצעות במקביל? מדובר באנשים עם מטרה רצינית, שלא נפגשים על מנת לבלות חלילה ולמשוך את הזמן סתם. וכן מדובר באנשים שלא יתבלבלו מהעובדה שהם בודקים שתי הצעות במקביל. וכן לא מבטיחים לצד השני מחוייבות, ולא משלים אותו באשליות, אף אחד מהצדדים לא הביע מחוייבות כלשהיא לשידוך הזה דווקא, וכל אחד יכול גם יכול להחליט לגמור. אלא ידוע שיש מצב שרק לאחר כמה פגישות מתברר שזה לא מתאים, ובינתיים הזמן חלף ועבר לחינם. ויש מאיתנו שזמנם דוחק להתחתן בגלל גיל מבוגר ועוד צרכים, אבל רוצים את המתאים כמובן. ולכן בודקים היטב כל הצעה וברצינות. אודה תשובתכם.

מותר, ולא חכם.

מותר להיפגש עם שתים, יום אחר יום, אם מבהירים לצד הראשון שהפגישות הם רק בדיקה ולא עסק רציני יותר. אם לא מבהירים דבר זה, יש כאן בעיה של רמאות, כי הנפגשת הראשונה חושבת שהיא יחידה, כמו כל הפגישות הרגילות בעולם, וסביר להניח שלא היתה מוכנה להיפגש אילו היתה ידועת שהיא כמו עגבניות בשוק, שרואים כמה יחד ומחליטים מה לבחור מאחת מהם. זה מעליב, זה פוגע, וזה לא מקובל. אני בטוח שאתה עצמך לא היית אומר זאת לנפגשת הראשונה, מפני שאתה ממבים שהיא היתה נעלבת. אז למה לרמות ? כלומר לעשות זאת בלי לספר? לכן הדבר מותר, כל עוד מובהר לצד הראשון שזה רק בדיקות ובודקים כמה כוונים יחד... (..אם היא תסכים להמשיך..). עד כאן ההלכה. אולם תסלח לי שאחלוק על קביעתך כי מדובר באנשים שלא יתבלבלו אם הם רואים שתים. אני אינני מכיר כאלה. אני מכיר דווקא כמה וכמה בחורים שחשבו שהם חכמים ונפגשו עם שתים במקביל, ובסוף לא התחתנו לא עם זו ולא עם זו. או בגלל שה' לא אוהב את הדרך הזאת ושילם להם כך, או בגלל שהם עצמם לא יכלו להחליט: לזו יש את המעלות הללו, ולזו יש את המעלות הללו, ולכן מה עושין כעת ? זכור, כי הפגישות לא באמת מראות מי מתאימה לך. תהיה בטוח (!!) שמעלות שאתה כביכול מגלה בפגישות, אח"כ תראה שהם אינם כאלה כלל, ומעלות אשר לא גילית בפגישות אחרי הנישואין, תגלה שהם קיימות אחרי הנישואין, ושאותם אתה צריך כאויר לנשימה ולא היית יכול לחיות בלי זה. לכן, תשאיר לקב"ה את ההחלטות. הוא כבר יכוין אותך. אתה תעשה רק השתדלות נורמלית, אחת אחת. בהצלחה אלחיהו בר שלום

לא מצליחה לשמור טהרת המשפחה

אני נשואה קצת יותר משנה, אני ובעלי מנסים כל כך לשמור ולא מצליחים, מתפללים על זה ועדיין... יותר מזה אני מאוד משתדלת לא לריב בזמן הזה, אבל איך שהוא תמיד אנחנו נכשלים,,, בערך 1-2 בזמני ההרחקה שלנו. מה אפשר לעשות עם זה?

?????

כבר כתבתי שהאלה לא הובנה לי. מה פירוש "משתדלת לא לריב בזמן הזה", ואיך זה קשור לטהרה. יש לנסח את השאלה שוב ולשלוח אותה.

חזיר פוסל שבעה?

השבוע ישבנו שבעה על אמי הצדיקה זכרה לברכה, אנו גרים במושב חקלאי באזור הגליל ולנו שכנים גויים המגדלים שרצים ודברים אסורים לאדם ירא שמיים. ביום השישי לשבעה נכנס לנו לביתנו חזיר בר. עינינו נחרדו לאותו המראה וסילקנוהוה במוטות וכלי בית. עתה עולה שאלה האם אותו חזיר טמא פסל לנו השבעה, טימא ביתנו ועתה עלינו לשוב ולספור שבעה כאילו כלום לא היה.

חזיר אינו פוסל שבעה...

תנוח דעתכם. חזיר אינו פוסל את השבעה, ומותר לו להיות חזיר, וה' ברא אותו, ומותר לגוי לגדל חזיר, ומותר לחזיר ללכת להיכן שהוא רוצה ואינו צריך לדפוק ולבקש רשות. אין כל בעיה מבחינת השבעה. אבל עליכם לחשוב מדוע ה' גלגל כך שיכנס חזיר טמא לשבעה, ומה עליכם לחשוב בעקבות כך. ובכן לענ"ד נשמת המנוחה מבקשת מכם, שתטפלו במפגע הרוחני הזה, לעילוי נשמתה. כלומר, אם הגוי הזה, מגדל חזירים ומחטיא בהם את בני ישראל, יש עליה קפידא בשמים שלא מחתה ולא עשתה מזה ענין כל השנים. כעת עליכם לראות מה ניתן לעשות, כדי שהגוי הזה לא יחטיא ע"י החזירים שלו את בני ישראל, שלא יאכלו ח"ו חזיר. והרי זה עילוי נשמה גדול לנפטרת. בהצלחה.

בחורה יהודיה שיוצאת עם גוי

שלום אני גרה במדינת פנמה והבעיה מגיעה משם כמובן, הגיעו אליי שתי נשים עם שאלה: האחיינית שלהם בת 26,דתיה, בחורה מאוד חכמה, מאוד מוכשרת (לומדת באוניברסיטה לשני תארים ביחד ,דוברת 3 שפות)אך מאוד שקטה ומופנמת (בעלת עבר קשה -אביה נפטר בצעירותה, יחסיה עם אמה היו קשים,היה לה קשה ליצור קשרים חברתיים וכד') הבחורה גרה עם אמה,היא הכירה גוי באוניברסיטה והם יוצאים כבר חצי שנה, זה היה סודי עד שהמשפחה גילתה את זה . כמובן שמרגע זה ואילך כולם "נרתמו" להניע אותה ממעשיה והם לוחצים ומאיימים בלי סוף "מתוך אהבה" כמובן. ברור שתגובתה היא הידוק הקשר עמו והתבצרות בצדקת מעשיה. המשפחה הגדילה לעשות ונפגשה עם הבחור, הם הסבירו לו שאם הוא אוהב אותה הוא צריך לדאוג לטובתה ולא לעשות משהו שנוגד את הדת שלה מצדו הוא טוען שהוא מתכונן להתגייר........ מה עוד אוכל להציע להן? אשמח לשמוע אם משהו התנסה בזה תודה רבה תמי

תשובה שלא מהבחינה הדתית

כיון שאני מניח שמדובר במשפחה לא דתית, יש להתחיל לדבר עמה שלא מהצד הדתי. ובכן: מחקרים בכל העולם ובארץ ישראל, מעלים מסקנות ברורות כי נישואי תערובת הינם נישואין כושלים. לאו דווקא בין יהודי/ה וגוי/ה, אלא גם בין מוסלמי/ת ונוצרי/ה או בין קתולי/ת ופרוטסטנתי/ת. בתחילה, האהבה אמנם מכסה על כל מיני ניגודים, אבל במשך החיים מתגלים הזכרונות שכל אדם בעולם נושא מבית אבותיו והם חבויים בליבו, נקודות החיכוך מגיעות בסופו של דבר, וסופו של דבר שנוצר ריחוק אמיתי בלב. אגב: גם אדם לא דתי נפגש עם הדת פעמים רבות בשנה: בחגים, בימי פטירה ובבית העלמין, ועוד. כל הנקודות הללו יהוו חיכוך גדול בין בני הזוג, בפרט בשנים המתקדמות, ובפרט בין ההורים לילדים. המחקרים מעלים בבירור כי גם כששני ההורים אתאיסתים לחלוטין, עולים במשך החיים הרבה השקפות 'דתיות' חבויות, ובכל 100% של המקרים הודיעו ההורים כי לא ימליצו לילדיהם להנשא בנישואי תערובת. אלו אינם חיים טובים!. אהבה? אהבה היא החלטת הרגש, והיא החלטה המסנוורת כל שיקול נכון. כאשר "מחליטים" לעזוב, קשה אמנם בתקופה הראשונה, אולם אחרי שיש "החלטה" נהיה יותר קל, ואז השכל מתחיל לשאול "איך חשבתי על זה בכלל". אגב: גם בשעת האהבה כביכול, יש מקום לשכל: נחשוב: האם בן/בת זוג ימשיכו עם ה"אהבה" כאשר יתברר שלעולם לא יהיו לבן/בת הזוג ילדים? ברוב מוחלט של המקרים, הם יפרדו, ודי בקלות. יש לזכור שזה ממש המצב בנישואי תערובת: כשהאם גויה, הילד גוי ואינו מתייחס אחרי האב כלל, וכשהם יהודיה, הילד גדל בפיצול אישיות נורא: "מי אני". (לחוקי הגויים, כאשר האב גוי, הילד הולך אחר האב!). אין כל גזענות במה שאדם מבקש להתחתן עם מישהו/י מתאימה לו. כמו שאין גזענות במה שרוב הלבנים רוצים להתחתן רק עם לבנה ורוב הכושים רק עם כושית. (כמו נשיא ארה"ב אובמה, שהתעקש לישא רק כושית..). טבעו של עולם שאדם מתחבר יותר טוב לדומים לו, כי כך הנישואין יותר מצליחים. גזענות- היא השפלת השני. (כמו היטלר, בהשקפתו על היהודים). אולם מבחינת היהדות מותר לכל גוי להתקיים בעולם בכבוד, ולישא גויה, ולחיות באושר ובאהבה. אדרבא, בחג הסוכות אפילו מתפללים על כל גויי העולם. אלא שהיהודי מבקש להתחתן לפי טעמו, עם יהודי/ה דווקא, כי המחקר מראה שרק כך הנישואין יכולים להצליח. זהו דבר חברתי הכי מובן, ללא שום גזענות. כל הנ"ל אינו מבחינה דתית. אבל הכרח להוסיף כמה מילים דתיות: עוון נישואי תערובת הוא מהחמורים ביותר הקיימים ביהדות. זה שאדם אומר "אני לא דתי", לא הופך את הקב"ה לחסר יכולת (ח"ו) לקיים את העונשים שהודיע בתורה, ומיסודי התורה היא כי על עבירה יש גמול ועונש!. אגב, מהבחינה הדתית אין בכלל "נישואין" בין יהודיה/ה וגוי/ה. אלו סתם שני חצאי אדם החיים אחד ליד השני ואינם מתאחדים לעולם, בשונה מנישואין בין יהודי/ה ששני חצאי הנשמות מתאחדים, ויחד הם מורידים לעצמם שפע גדול. חבל להפסיד.

תולעים בתירס על קלח

שלום, אני ובעלי מגיעם ממשפחות חרדיות ואנו חרדים. במשפחה שלי נהוג שלא אוכלים תירס על קלח כיוון שקשה מאוד לבודקו מתולעים (אולי אי אפשר בכלל...) במשפחה של בעלי אוכלים תירס וגם מוצרים נוספים כמו כרובית (לא של חסלט). נוצר מצב שכשאנו באים לשם מגישים תירס וכדו' ובעלי והילדים שלנו אוכלים (אני נמנעת על אף שזה מאוד מגרה...) זה מאוד מקומם אותי, כי אני יודעת שתולעים מטמטמות את הלב ,ולכן דברתי על כך עם חמותי והיא טענה שבאמצע העונה של התירס, אין נגיעות של תולעים ואין בעיה לאכול (היא תמיד קונה רק באמצע העונה.) האם זה נכון? ואם לא האם עלי לאסור על הילדים לאכול? במיוחד לאור העובדה שבעלי כן אוכל וטוען שמותר. (אגב לבית הפרטי שלנו הוא מסכים לכבד אותי ולא לקנות.)

ללכת למעבדה ולראות בעינים !

סליחה על איחור התשובה. תחילה חשבתי להוכיח את הלכות התולעים. אבל שוב ניחמתי וראיתי שזה לא יהיה יעיל. הכי יעיל הוא, שתארגני לו מפגש עם העוסקים בתחום, כמו בתוך מסגרת טיול וכיוצ"ב, ותבקשי שיראו לכם "בעינים" את החרקים שיש בקלחי התירס... כאשר יראה בעינים, לא יתווכח עוד. אגב, יש לדבר איתו על הבריחה מהאמת: אם הרבנים מפרסמים שיש חרקים, בכל עונות השנה (והדיבורים של האמא בכלל אינם נכונים, סתם השערות מהבטן שאינם עומדים במבחן המעבדה במציאות), והוא חושב שזה לא נכון, אז למה הוא מפחד להתעמת עם הדבר: שיבקש להראות לו ושהוא ישתכנע !. בהצלחה.

מה קורה במקרה של המרת דת תוך כדי נישואין?

אני נשואה מזה שנה, אני ובעלי יהודים. יש לנו בת משותפת שכמובן שהיא יהודייה. אני מעוניינת להמיר את דתי. רציתי לדעת מה זה אומר מבחינת הנישואין שלנו כיוון שהתחתנו ברבנות, ומה זה אומר לגבי דתה של הילדה כיוון שידוע לי שביהדות הדת נקבעת לפי האם? אם אמיר את דתי הנישואין שלנו לא יהיו כשרים? האם הם יתבטלו?

מי יעץ לך עצה כל כך רעה ?

לא בטוח שמדובר במתריסה. אולי במסכנה. משהו כואב לה, והיא חשבה שהפתרון לכך היא המרת הדת.. אחרי שתיפגש עם נשים שהמירו דתן, ותשמע איזה כאב עובר עליהם (אותן שמדברות באמת, לא בשביל הסרטים של ציידי הנשמות), ותבדוק ותראה שאף אחת מהן לא תמליץ לילדיה לעשות כך, תבין את טעותה. אני בטוח שזה רק רגע של חולשה. מ"מ, הלכתית, עלי לתקן ולהבהיר שהנישואין לא מתבטלים, ורק לרעתך. כלומר את ממשיכה להיות אשת איש, מצד האיסור שבדבר, והאלקים בשמים לא "מתפטר" אם תמירי את דתך. הוא ממשיך לטפל בעוברי רצונו. כך שמצד הדת היהודית את נשארת בכל האיסורים והחובות של כל יהודי. הדת היהודית אינה מכירה כלל ב"המרת דת". מי שנולד יהודי, ימות יהודי, גם אם יטבול ויצעק מאה פעמים שהוא לא יהודי. אבל במקרה כזה, הדבר יהיה רק לרעתך. כי מאידך, בעלך היהודי, יהיה פטור מעתה מכל החובות ההלכתיות אלייך. לא הפרנסה ולא מדור ולא כלום. והיה אם תעבור עליו רוח טהרה, או מישהו ייעץ לו שהוא יכול לברוח לנטוש אותך ולעוזבך, ואולי לטובת מישהי אחרת, הוא יוכל לעשות כן, אין לו שום חיובים הלכתיים כלפי מי שהמירה את דתה, ואת לא תוכלי בעצם לקבל שום סיוע מבתי הדין היהודיים. כלומר, את רק יוצאת נפסדת ממהלך כזה. לא אבינה מי זה הכניס את הדבר לראשך? אני בטוח שיש כאן רק רגע של חולשה. תוכלי להתקשר: אליהו בר שלום: 02-5712424, 052-7653444

טהרת המשפחה

אני נשוי טרי. אני ואישתי חוזרים בתשובה מזה שנתיים. וקשה לנו לשמור נגיעה בשבועיים שהיא אסורה, בחודש הראשון לנישואין שכן הצלחנו לשמור על נגיעה מלאה זה גרם לנו למתח רב. יש לציין שאנחנו שומרים על אי קיום יחסי אישות בזמן האסור. שאלתי היא: האם זה בכלל אפשרי לשמור נגיעה מלאה מהאדם הכי יקר ואהוב לך.? ולמה כשאנו כן מנסים לשמור נגיעה באופן מלא עם כל האיסורים הנלווים זה יוצר ביננו אווירה לא נעימה של מתיחות וחוסר סובלנות? אומרים שזה זמן של אהבה "רוחנית". יש ביננו חיבור אדיר ואהבה רוחנית ואנחנו מדברים המון גם כאשר האישה מותרת, ככה שבין כה וכה אנחנו לא צריכים את "הזמן האסור" לקירבה בדיבור וברוחניות אחד לשניה. האם עדיף לשמור רק את יחסי האישות עצמם וכך הזוגיות תמשיך להיות טובה, או בכל מקרה לשמור הכל כולל כל איסורי ההרחקה למינהם והזוגיות תהיה מתוחה ולחוצה?

טעות בהבנה ...

ידידי איש צעיר. אשיב לך את אשר בלבי. אתה לא קורא את המפה נכון.. אם חוץ מאשר דיבורים של כבוד והערכה אתה זקוק גם לנגיעות.. הרי שהינך מחפש סיפוק יצרי גופני, ולא קשר של אמת.. שמע נא ידידי הטוב, וה' יעזור לך שיהיו לך רק חיים טובים עם אשתך. אבל דע כי זוגות אוהבים הרבה יותר, כאשר הם מלווים יחד לבית החולים, או יושבים ליד מיטת הבן זוג, וכו'. זה - הכי מקשר !!. היצר הרע, מפתה אותו שהנגיעות הם ביטוי של חיבה וכו', והאמת שביטויי החיבה הגדולים ביותר בעולם, הם רק התשומת לב אל השני, וההערכה, הכבוד, השקעת הזמן בשני, המסירות אליו, הדאגה למי שמולו. יצרי הגוף הם יצרי גוף, והם הותרו בשעות ובזמנים שהותרו - לקשר התחלתי (נמוך יותר מהקשר הנ"ל), ולצורך קיום המין האנושי. שים לב שהמבוגרים אינם צריכים זאת, ולכן ה' לא נתן להם את זאת. הסיבה היא: הקשר כבר הרבה יותר חזק. תבדוק ראשי ישיבות ונשותיהם. תראה באיזה עוצמה הקשר שלהם. מכל מקום - הכל מותר - כשמותר, אבל לא זה גילוי החיבה האמיתי והחזק.. אניע בטוח שכעת נופלת לך פצצה על הראש, שינוי גמור של כל מה שחשבת כל החיים. אבל תחשוב היטב היטב היטב, וכאשר תעבור את החיים, תראה כמה שהדברים הכתובים פה מדוייקים.. באהבה רבה

נוכחות במעמד הגט

האם אני חייבת להיות נוכחת במעמד הגט או יכולה למנות מישהו שיקבל אותו עבורי. מבחינה רגשית אני לא מעוניינת להיות שם ולפגוש את "בעלי". אם כן את מי אפשר למנות ואיך עושים את זה? תודה רבה מראש רות

אם המצב לא קיצוני ממש - תצטרכי להיות במעמד הגט

במקרים קיצוניים - אפשר לסדר מתן גט גם בלי שהאשה תראה את הבעל. אולם שימי לב - זהו במקרים קיצוניים בלבד, ולא בטוח שבית הדין יתרשם שאכן המקרה שלך הוא כזה. בשבוע שעבר היה בבית הדין בבאר שבע מקרה כזה: הבעל תיעב את אשתו תיעוב נורא. בכל פעם שהיא היתה בבית הדין הוא הקיא. פעמיים הוא גם התעלף ונלקח באמבולנס לבית החולים. בית הדין התרשם עמוקות שהוא סבל ממנהה באופן כל כך גדול במשך החיים, שבאמת לא ניתן לו עוד לראות אותה. ואז עשו גט שלא בנוכחותה. הוא היה בבית הדין, נתן שליחות לבית הדין לעשות גט, יצא, והיא נכנסה (זה תואם ע"י מזכיר בית הדין), והיא קבלה את הגט. איש א ראה את השני... (ומכל מקום - שניהם באו באותו יום !). אני מקוה שהמצב שלך אינו כזה. מתחתנים וזה אומר יצירת קשר חזק מאוד. אם מחליטים לקרוע את הקשר, זה אומר חיכוך מסויים, וצריך לדעת שיש השלכות. אגב: אם יש ילדים, את בלאו הכי תראי את הגרוש, ודי הרבה פעמים.. בפגישות עם הילדים, בשמחות שלהם, בנקודות אחרות בחיים, ועוד. אם המצב לא קיצוני ממש - תצטרכי להיות במעמד הגט. אליהו בר שלום

האם לזוג גרוש מותר להיפגש

האם לזוג גרוש מותר להמשיך לעשות חגים יחד לאכול יחד בשבתות עם הילדים ?

לבד - לא. אם אחרים - אולי.

לבדם עם הילדים - לעולם לא. ביחד עם אחרים - כאשר הם מוזמנים עם ילדיהם אצל אחרים ואינם יושבים אחד ליד השני, במקרים של צורך - ניתן להתי, אם ניתן להבטיח שלא יווצר שום קשר ביניהם. כמו שנישואין הם חיבור באופן הכי מלא ועמוק - כך הגט - הוא כריתת הקשר באופן הכי מלא ועמוק.

דיני אישות

שלום רב, הורינו נשואים מזה כ-34 שנים במסגרת משפחתית מסורתית מאוד. מזה כ- 30 שנה בגלל בעיות בריאותיות לאבי לא הייתה יכולת לקיים יחסי מין (גם לשם הבאת הילדים ההורים הזדקקו לטיפולי פיריון). לאור המצב, במשך שנים רבות אבי מאשים את אימי כי היא בוגדת בו. חשוב לציין כי אימי הייתה אישה חסודה, שומרת מצוות- מפרנסת ודואגת לבית וטענות אלה חסרות כל ביסוס. לאחרונה אבי (בן כ- 65) החליט לקחת הורמונים בכדי שיוכל לחזור ולקיים יחסי מין אך אימי (בת ה-62) איננה מעוניינת בכך. ראשית, ברצוני לדעת,האם על פי היהדות אימי מחוייבת לקיים יחסים עם אבי? (אבי טוען כי היא מחוייבת לכך לפי ההלכה). שנית, מהי המלצתכם במקרה זה?

ב ר ב י ם ???

המלצתינו במקרה זה, להתקשר ולשאול: 02-5712424. אין שואלים ענייני אישות ברבים !

תפילת מעריב במנין שרובו כבר התפלל

שלום כבוד הרב. שאלתי.אם יש 4 אנישים שלא התפללו מעריב האם הם יכולים לצרף עוד שישה שכבר התפללו להשלים להם מנין לכתחילה

לא. לפחות ששה.

התשובהה מקוצרת, בלי לפתוח כעת את הספרים. גם לתפילת ערבית צריך ששה לפחות שלא התפללו. קולות בתפילת ערבית יש בסימן רלז רק לגבי זה שי"א שהקדיש האחרון מותר לאומרו גם כאשר יש רק ששה שומעים והשאר עדיין בעמידה. והביאור הלכה מתספק בזה, שאולי צריך גם בערבית תשעה דווקא (שמונה עונים, והחזן התשיעי). ודע כי הזכור לאברהם סובר שדי לקדיש זה בשלשה עונים. והגר"ע יוסף אמר לאבי שליטא שלא לסמוך על זה. ברכה והצלחה

האם "פירות האשה לבעלה" זה רק בהלכה

אני נשוי למעלה משלושים שנה ועובד ב"ה ומפרנס המשפחה גם אשתי עובדת ויש לה חשבון משלה טוענת שאינה חייבת להשתתף בהוצאות הבית וזה שהיא משלמת את חשבון החשמל זו "טובה גדולה" ומי שחייב זה הבעל בלבד שאלתי:האם פירותיה לבעלה זה רק בהלכה ואו שמה זה נתמך גם בחוק וניתן לחייבה עפ"י חוק לשאת בנטל בשווה

החוק אינו מחייב זאת. אולם צריך להביט אל ההלכה ולא אל החוק

החוק האזרחי אינו מחייב אשה לעבוד מחוץ לביתה ולהביא משכורת. חובת המזונות כאשר יש 2 הורים (ולא רק אשה לבד) מוטלת על הבעל. אם העובד הסוציאלי יקבע שמשכורתו של הבעל לא מספיקה כדי לפרנס את הילדים, והם בסיכון, ויש במשכרותה של האמא כדי לפרנסם, הוא רשאי להטיל עליה חיוב כספי לצורך כץ, אולם שאלתך היא ביחסים שבין אשה לבעלה. ובזה מצד החוק, שיתקוטטו, ותחיה לבד מכספה, או עם גבר אחר רח"ל. ואין זה כ"כ רע. (ב"מ). אמנם, אם היא עובדת הרי אתה יכול לומר: "צאי מעשה ידייך במזנותייך". שים לב כי, כאשר היא אינה עובדת אינך יכול לדרוש ממנה לעשות כן על מנת לפטור אותך מתשלום המזונות, אפילו אם לפני הגירושין היא עבדה באופן קבוע. אבל ביותר אנחנו צריכים להתעניין, מהו המצב כל על פי ההלכה. לצורך כך ראה נא בספרי משפט הכתובה פרק ל הלכות א-ב

תקשורת לקויה

אני בן 39 הבכור בבית, נשוי + עשרה ילדים בבית, ואני דורש בעצת הרבנים והמומחים, מה לעשות במקרה שההורים שלי שיחיו לאוי"ט מעירים לי על דבר לא צודק כלל, ופשוט מוציאים עלינו את העצבים שלהם. אנני יכול לפרט את המקרה אך הדבר ברור שלא עשיתי מאומה, ואבי שליט"א כועס ללא עוול בכפי. בנוסף לגערות שלא היו במקום, ההורים מאיימים כי אם לא אקרא 'פלא יועץ' על כיבוד אב ואם לא ידברו איתי. בוודאי שניתן לכופף את הראש, אך זה חוזר על עצמו בווריאציות שונות, ומאד פוגע בי נפשית. זהו דבר הקורה לעיתים קרובות, אני מנצל את העובדה שאני אנונימי, לספר כי בטבעי אני רגיש מאוד, וכל פעם שזה קורה אני נכנס לחרדה ולמתח, והדבר אף פוגע בבריאותי הגופנית והנפשית. אציין גם כי באופן קבוע אני מטופל בתרופה (קלה) נגד מצבי רוח מעיקים כחרדה ועצב. לעיתים זה נעשה בפני זרים וכן בפני ילדי הבוגרים, וזה מצער מאוד, וגורם לי הפסד ממון כתוצאה מחוסר תפקוד וכדו'. האם יש דרך לפתור / לרכך את היחסים האלו. יצוין כי כלפי חוץ ההורים שלי אדיבים ומאוד נחמדים, ורק כלפי הילדים הם דורשים כבוד ויחס מיוחד של צייתנות. בתודה מראש

כמה עצות, ידידי.

כמה עצות, ידידי. א. תזכור נאמנה, שהעצבים של אביך והוריך אינם אמיתיים עליך. בלי להכיר אותם, אני מ ב ט י ח לך שהם מזילים דמעות עליך בתפילתם. הם גם מריגשים לפעמים חרטה שהם מציקים לך. אבל דע שאנשים נשואים בגיל מבוגר עוברים לחצים, והמקום שבו זה מתפרק - זה הילדים. לכן. אנא קח את הדברים בפורופורציה נכונה. זה "כאילו" קשה, אבל האמת שזה לא מכוון אליך בכלל, הורים כועסים, כי יש להם לחצים קשים, ונדמה להם שמותר לפרוק את זה אצל הילד. אבל אתה, באופן אישי, מה יש לך להפגע ולקחת את הדברים ללב? אדרבא: תעשה מצוה, ותספק להם מישהו לפרוק בו את הזעם, בלי להשיב כעס כלל... ב. גם כאשר קשה לך, זכור כי כשאתה מתגבר, אתה בונה את העולם הבא שלך. זה קשה, אבל זה חיוב: אם אביו הכלימו - אסור לענותו. זו הלכה מפורשת. וזכור נא, כי אע"פ שקיום ההלכה קשה לפעמים, מ"מ אלו שעברו קשיים בנו לעצמם לעולם הבא ארמון יותר גדול, ויותר גדול, ויותר גודל, ויותר גדול. בסוף רואים שהעבודה השתלמה. ג. לפעמים, כשאתה קורה באיזה עיתון כתבה על ילדים שנפגעו, או באיזה ספר, תדאג שהוא בבית על שולחן האוכל. תנהג בחכמה, ותביא את הרגשותיך לידיעת ההורים, בדרכים עקיפות. בסוף הדברים יכנסו לליבם. ד. לפעמים נדירות, כשההורים במצב רוח נורא טוב ואתם חופשיים לדבר, תעלה את הנושא, ותגיד "אבל אתם הרי כועסים עלי ואני מרגיש כך וכך" וכו'... ה. אם כל זה לא עוזר, יש לפנות אל הרב של אביך, ולבקש ממנו שידבר אל ליבו. אבל לפני שאתה עושה דרך זו, שהיא עלולה ח"ו לנגוע לאיסור תורה של ארור מקלה אביו ואמו, התייעץ נא עם רב. אליהו בר שלום 052-7653444 בהצלחה

איני ניזונת ואיני עושה

המצב בנישואין שלנו הוא שאני משתכרת ומנהלת חשבון בנק לעצמי, ובעלי משתכר (בדוחק רב) ומנהל חשבון בנק לעצמו ולא משלם לי משם שום הוצאה שלי. אפילו הדירה בה אנו גרים היא של הורי והם ויתרו לו על שכ"ד בגלל מצבו. יש לי דירה שרכשתי לפני הנישואין ורשומה על שמי בלבד בטאבו. הדירה מושכרת. האם במצב בו אני אינני ניזונת ממנו ואינני נותנת לו מעשה ידי, האם פירות נכסי המילוג שלי אמורות להגיע לחשבונו? האם ניתן ליטעון שכנגד אי- העברת הפירות הללו מקבל הוא ממני (ע"י הורי) שכה"ד של מגורינו.? (כן, הסכום דומה בין פירות דירתי לשכ"ד מגורינו.) אנחנו כבר גרושים ומתנהל ויכוח על דירתי, הוא דורש מחצית ממנה. (מעולם לא גרנו בה, היא שלי בלבד כאמור לעיל.) האם כדי להיחשב שאני "אינני ניזונת ואינני עושה" היה צריך להודיע או להצהיר זאת במהלך הנישואין? או שמספיק לפרש זאת כך ע"פ עצם העובדות שהיו במציאות נישואינו. תודה למשיבים

אפילו כאשר לא הותנה בפירוש

לשואלת הנכבדה. ניכר מתוך שאלתך שהמושגים ההלכתיים נהירים לך. אני מניח שכבר דשתם בזה הרבה, ולכן לא ראיתי צורך ודחיפות לענות על השאלה במהרה. מה גם, שבסוף השאלה את כותבת שאתם כבר גרושים, ובכן מעתה אין מה לעשות אלא או ללכת על פי חוק איזון נכסים (לא מפני שהוא הצודק ע"פ התורה, אלא שמפני שכל מדינה כופה את חוקיה), או לעשות הסכם ביניכם על חלוקת הנכסים - כפי מה שיצליחו עורכי הדין משני הצדדים להגיע לפשרה.. כך שתשובתי לא תהיה מעשית בכל מקרה. מ"מ אשר לעיקר הדין, הנני להודיע לך כי אכן באופן עקרוני, דין "איני ניזונית ואיני עושה" קיים לאו דווקא כשאמרה כך האשה, אלא גם כשנהגה כן בשתיקה, אם היה ברור שזה ההסדר ביניהם, כגון שהיו מתקוטטים, ובעלה לא נתן לה פרנסה והיא פירנסה את עצמה משלה ולא נתנה את מעשי ידיה, הרי כאומרת "איני ניזונית ואיני עושה". וכן פסק הרמ"א בסימן פ ס"ח. השאלה שלך על פירות נכסי מלוג, היא עירוב דברים. לבעל מגיע את פירות נכסי המלוג לא כנגד מעשי ידיה של האשה, אלא כנגד חובתו לפדות את האשה אם תילקח בשבי ח"ו. חובה זו עדיין קיימת. החלוקה של מעשי ידי האשה יהא רק כנגד פרנסתה, שבזה - אם מעשי ידיה נשארים אצלה, אז בעלה אינו מפרנסה (וכן ההיפך). בשורות טובות. אליהו בר שלום

מה עושים??????

כבוד הרב ,שלום וברכה.  אני , שירן בת 22 . עברתי המון בחיי.  נולדתי לשני הורים, אברהם ועופרה . שהתגרשו כשהייתי בת 4 שנים. אבא הלך בעקבות כישופיה ( אני כמעט בטוחה שהוא כושף) של חברתה של אימי שגם שמה הוא עופרה. כיום הם נשואים עם עוד שני ילדים יחד ועוד שני ילדיה מנישואיה הקודמים. אישה רעה, שהלכה עם ערבי במשך 8 שנים.   הקשר של אבא שלי איתי ועם אחי הגדול נותק. כל הזמן הבטחות ופגישות וניסיונות להשיב את אבא ולקבל יחס , כשלו והיו לשווא. מה גם שאישתו עופרה,  התנכלה ותמיד דיברה רעות עלינו, המציאה שאני ואחי מתנכלים אליה והרחיקה את אבא יותר ויותר וסחטה ממנו כספים ועד היום. מצצה את דמו. והוא כסמרטוט, שבי אחריה.  אמא נפלה לסמים מחוסר מזל מאז שאני בת 4 עקב הגירושים. וכיום מנסה להיגמל.  ומגיל כזה קטן אני ואחי גדלנו אצל סבתא אמא של אמא, שנפטרה לפני כמה שנים מסרטן ואצל דודה אחות של אמא שהיא יותר מאמא בשבילי היא הכל בשבילי אישה טובה . כבוד הרב, אני לא יודעת למי לפנות? עם מי להפגש? אני מרגישה שיש עליי עיין, או סוג של משהו. שלילי!  אני כל שבת מנסה לא לעשן בשבת ולא מצליחה, מדברת הרבה עם הקב״ה מודה לו גם על הרע, יודעת שהכל לטובה ושהוא תמיד איתי. אבל תגיד לי מה לעשות? איך אני לא מצליחה לסיים את השלמת הבגרויות בהצלחה? לסיים כל דבר בחיים בהצלחה? אני בכל דבר פורשת ולא מסיימת עד הסוף. לא הולך לי עם זוגיות בעצם אני אפילו לא זוכה להכיר ואני בחורה טובה מאוד חיצונית ופנימית אני יודעת זאת! כבוד הרב תעזור לי בבקשה ! 

פני בטלפון

אנא פני בטלפון: 02-5712424 052-7653444

הוא בבגדו

שלום לכבוד הרב, אני מקווה שאני פונה לכתובת הנכונה כפי שהפנו אותי. הדין של האומר אני בבגדי והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה הוא דין ידוע, רציתי לשאול האם יש התיחסות בהלכה למצב שאחד מבני הזוג אינו דורש להשאר בבגדים אך אינו מוכן להחשף בלא בגדים באור והשני דורש לראותו באור כחלק מהצרכים הפזיים והרגשיים שלו. תודה מראש.

אוי לדור שלנו

אוי לדור שלנו, משתי סיבות: האחת, שתאוות פשוטות וגסות הנובעות מיצר הרע נטו, מוחלפים לשם "צרכים פיזיים ורגשיים", כדי לטהר את הבקשה.. והשנית, שיש היום אומץ לדוש בעניינים אלו ברבים, ולשאול עליהם באתר אינטרנט רבני פתוח.. ובכן, איני נותן תשובה על השאלה. צריך הבעל להבין שסירובה של אשתו נובע מעדינותה, ואל נא יכפה אותה לאבד מעלה זו. בסוף הוא עצמו ייפגע מזה. לתשובה חדה "מותר" או "אסור" - 052-7653444. כאשר מתקשרים, לשאול לפני כן אם אני לא ברכב בדיבורית ברמקול עם אנשים נוספים. אבל תחת תשובה, ולתועלת הקוראים, אביא פה מאמר נחוץ, בין האיש והאשה. הוא אינו תשובה לשאלה הממוקדת הנ"ל, אבל הוא תמונת רקע נכונה. האם אהבה היא התחברות גשמית או רוחנית? ובכן: התורה אומרת לנו בחומש בראשית (ב', כ"ד): "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". "אחד" - בגימטריה 13. "אהבה" - בגימטריה 13. נרמז לנו כאן, שלאהוב - הוא להיות "אחד". להתאחד ולהתחבר עם הבן זוג, איחוד גמור שלם ומלא. אהבה היא אפוא איחוד והתחברות אל מה שאני אוהב. היא משיכה הטמונה בשורש נשמתו של אדם. אולם, יש הבדל עצום בין דרך ההתחברות של הגויים הזולים, ה"אהבה" (כביכול) המתגלגלת במסעדות ובמקומות הבילוי, לבין הדרך הבטוחה והטהורה שסללו לנו רבותינו עפ"י תורתנו הקדושה. בני זוג המביטים זה על זו, בעינים עורגות ומתאוות, חושבים שהם "אוהבים". אין זו אמת, אלא רגשות שטחיות. בצורה זו ניתן לאהוב בגדים, אוכל, בית יפה, רכב, חיות, ועוד. כדי לאהוב דברים אלו די במבט חיצוני, בטעימה, בהיכרות שטחית. אבל אהבת אשה הינה דבר שונה לחלוטין. בבני אדם יש בנוסף לגשמיות חלק אלו-ה ממעל. "אהבה" הניבנית על סמך הצד החיצוני, הגשמי, אינה נותנת שום בטחון שגם הצד הפנימי, הרוחני, נמשך ומתאחד. אדרבא: במקרה כזה יש סכנה שהחלק הרוחני, הכולל בין השאר גם מידות ותכונות, דברים שהם הם הגורליים לחיים משותפים טובים, אינם מוצאים כלל בעיני ה"אוהב". ברגע שבו גמר ה"אוהב" מחלום החיצוניות, והוא עומד בפני התמודדות עם החלק הרוחני, יתכן מאוד שיגיע לאכזבה ויעמוד משתומם: להיכן נעלמה האהבה ????. משום כך, אהבה שלמה בין בני אדם יכולה להיות, אך ורק אם מתחברים לא רק אל החלק החיצוני, אלא גם אל החלק הרוחני הפנימי. אם תושתת האהבה על החלום החיצוני והמשיכה הגופנית, כשיתנפץ החלום, יפעפע הכעס ותפרוץ הקטטה, ויתברר לנו למפרע, שהייתה זו, בעצם, אהבה מדומה. אלא מאי, יאמר האומר אני רוצה "תאווה". נטו. על זה כבר אמר שלמה המלך, החכם מכל האדם (משלי ב, י-יב): כי תבוא חכמה בלבך, ודעת לנפשך ינעם,, מזימה תשמר עליך, תבונה תנצרך,, להצילך מדרך רע". ופירש המלבי"ם שם וזת"ד: "להצילך מדרך רע, לבל תטעה אל צד התאוה, שע"י מחשבות החכמה ינצל מפתויי התאוה, כי אין יצר הרע מצוי אלא בלב פנוי מן החכמה..".

הוספת שם

שבוע טוב... שמי אושרית ולפני כמה שנים נאמר לי ששמי לא טוב כי הוא מתחיל באות א ונגמר באות ת, בשנה האחרונה עברתי פרידה קשה לאחר זוגיות של למעלה משש שנים מחבר שלי, ואני חולה די הרבה ואני כברדי הרבה זמן לא שמחה ובכלל אני מרגישה שאין לי מזל הייתי רוצה להוסיף שם חשבתי על אוריאל אבל אינני יודעת אם זה שם טוב, הייתי שמחה לקבל חוות דעת או אפילו הצעה לשמות נוספים. תודה מראש אושרית

עיזבי את השם !

עיזבי את השם שלך. את מתעסקת בטפל ולא בעיקר. השם אושרית אינו רע. והשם אוריאל הוא של זכר אינו מתאים לבת כלל. אל תחליפי אותו ואל תתעסקי בדברים שאינם מוקד הבעיה. אינני יודע מה זה פרידה זוגית קשה מחבר? האם גירושין מבעל כדת משה וישראל? זה באמת ענין קשה. אבל אם מדובר על פרידה מחבר בחיים שהיו משותפים בלי מסגרת נישואין, אז בלאו הכי כל יום זה היה נגד רצון השם יתברך, אין זוגיות בלי נישואין, והשם יברך הוא הכי כועס על זה. אם ה' כועס - זו הסיבה הראשונה בעולם לחוסר מזל, אכזבות, וכל הדברים הרעים שבעולם. אז היה טוב להפרד ויפה שעה אחת קודם. השם שלך אינו אשם בשום דבר, ושם שמתחיל באות א' ונגמר באות ת"ו אינו בעייתי, ואל תתיפסי לשטויות, אלא לעשיית רצון ה' בלבד. שם מתחיל ונגמר הכל!!!. וכל דיבורים אחרים שיאמרו לך, אינם אלא הבל הבלים. נא זכרי זאת, ודעי שמפתח האושר בידייך בלבד. פני אלא כל חכם אמיתי מחכמי ישראל, והוא ידריך אותך במסילה העולה בית אל. תוכלי גם להתקשר: 052-7653444. בברכות הצלחה הכי חמות אליהו בר שלום

קונפליקט חושך ואור

הדין של האומר אני בבגדי והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה הוא דין ידוע, רציתי לשאול האם יש התיחסות בהלכה למצב שאחד מבני הזוג אינו דורש להשאר בבגדים אך אינו מוכן להחשף בלא בגדים באור והשני דורש לראותו באור כחלק מהצרכים הפזיים והרגשיים שלו. חשובים לי מאוד הנימוקים והמקורות. בתודה והערכה מראש על המאמץ.

האם נושא כזה ניתן לדיון באתר באופן ציבורי ??

הננו ינ"ר, יועצי נישואין "רבניים". על כל המשתמע מכך. אליהו בר שלום חבר ועדת הביקורת באיגוד ינ"ר.

חידוד השאלה

נראה שלא הובנתי כראוי שאלתי היא לא בנוגע לקיום יחסי אישות באור אלא על הרצון או הצורך לראות אחד את השני שלא בבגדים.

כבר נענית !

ידידי רבי קלמן יעקב כבר ענה לך יפה ונכון, בתשובתו השניה, במדור שאלות משפטיות... חבל לדוש ברבים, בדבר שאינו ראוי.

מסירת בכתובה

האם זה מעכב שהרב לא מסר את הכתובה בזמן החופה לחתן בכדי שיגיד לכלה הרי זאת כתובתך אלה הכתובה נקראה ונמסרה לאם הכלה על ידי הרב

לא. אין זה מעכב.

אין זה מעכב כלל, עד לפני דור אחד לא חשבו על זה בכלל. מה שאנחנו מסורים הוא רק ל"רווחא דמילתא". עיין על זה בהרחבה בספרנו משפט הכתובה, פרק נח. אליהו בר שלום

קרבה בזמן אסור

שלום רב, היו ברוכים על פעילותכם.. אני נשואה למעלה מעשור ב"ה, הנשואין עברו עליות ומורדות בקשר.. אנחנו חרדים ממשפחות טובות ב"ה. יש לי דילמה נורא חזקה והייתי רוצה לשמוע צד בהלכה. בעלי שיחי' משום מה בזמן שאנחנו אסורים נוטה לקרבה חזקה אלי.. חשוב לי לציין כי אני לא עושה שום מעשה המגרה חלילה.. אין לי מושג למה אבל הוא מתקרב אלי בזמן שאנחנו אסורים.. ואני כמובן מיד מסרבת אבל הוא מפציר.. וקורה מה שקורה.. השאלה שלי מה עלי לעשות? נסיתי לדבר איתו בכל מיני זמנים שזה מאוד מפריע לי וכ.. אבל לפעמים יצרו גוברר.. אודה על תשובתכם

ש ו ו ה ל ה פ ס י ד ???

"אם אכן", את לובשת בגדים רחבים ולא מחמיאים בזמן שאת אסורה עליו, כדי שלא תהיה לו משיכה אסורה, אזי השלב הבא הוא: לעבור איתו כל הזמן על המשפטים הבאים: "אתה ירא שמים, ולכן היצר הרע תוקף אותך כל כך. שווה לך להפסיד את כל המצוות שעשית ? כך תחזרי ותשנני לו שוב שוב: "אתה בעל מעלה "ולכן" היתר הרע תוקף אותך. שוה לי לראות אותך אח"כ בגיהנם ? תדברי איתו על זה המון. לא בשעה שהוא מתקרב אלייך. אז אין עם מי מי לדבר. בשעה שהוא לא מגורה. ותבקשי ממנו שילמד איתך את הגמרא דלהלן, ויסביר לך אותה. מילה במילה. (ממסכת סןכה דף נב עמוד א). (תבואי בליל שבת, אחרי הסעודה, תפתחי לו את הגמרא, ותגידי לו שיסביר לך מה כתוב שם, בארמית...). "תנו רבנן: ואת הצפוני ארחיק מעליכם - זה יצר הרע, שצפון ועומד בלבו של אדם.... כי הגדיל לעשות, ומתגרה בתלמידי חכמים יותר מכולם. כי הא, דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא: נקדים וניזיל באורחא. אמר: איזיל אפרשינהו מאיסורא. אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא. כי הוו פרשי מהדדי שמעינהו דקא אמרי: אורחין רחיקא וצוותין בסימא. אמר אביי: אי מאן דסני לי הוה - לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה. אזל, תלא נפשיה בעיבורא דדשא, ומצטער. אתא ההוא סבא, תנא ליה: "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו". אמר רבי יצחק: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, שנאמר "רק רע כל היום". אמר רבי שמעון בן לקיש: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו - אינו יכול לו, שנאמר "ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו". תנא דבי רבי ישמעאל: אם פגע בך מנוול זה - משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא - נימוח, אם ברזל הוא - מתפוצץ... אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה, ומעיד עליו לעולם הבא. שנאמר "מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון". אמר רבא: בתחילה קראו 'הלך', ולבסוף קראו 'אורח', ולבסוף קראו 'איש', שנאמר "ויבוא הלך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח, וכתיב ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו. אמר רבי יוחנן: אבר קטן יש לו לאדם, מרעיבו - שבע, משביעו - רעב. שנאמר "כמרעיתם וישבעו" וגו'. בברכת הצלחה ואין כמו התורה להבריח את השונא הגדול שיש לאדם עלי אדמות, הוא יצר הרע..

קרבה בזמן אסור

שלום רב, היו ברוכים על פעילותכם.. אני נשואה למעלה מעשור ב"ה, הנשואין עברו עליות ומורדות בקשר.. אנחנו חרדים ממשפחות טובות ב"ה. יש לי דילמה נורא חזקה והייתי רוצה לשמוע צד בהלכה. בעלי שיחי' משום מה בזמן שאנחנו אסורים נוטה לקרבה חזקה אלי.. חשוב לי לציין כי אני לא עושה שום מעשה המגרה חלילה.. אין לי מושג למה אבל הוא מתקרב אלי בזמן שאנחנו אסורים.. ואני כמובן מיד מסרבת אבל הוא מפציר.. וקורה מה שקורה.. השאלה שלי מה עלי לעשות? נסיתי לדבר איתו בכל מיני זמנים שזה מאוד מפריע לי וכ.. אבל לפעמים יצרו גוברר.. אודה על תשובתכם

ש ו ו ה ל ה פ ס י ד ???

"אם אכן", את לובשת בגדים רחבים ולא מחמיאים בזמן שאת אסורה עליו, כדי שלא תהיה לו משיכה אסורה, אזי השלב הבא הוא: לעבור איתו כל הזמן על המשפטים הבאים: "אתה ירא שמים, ולכן היצר הרע תוקף אותך כל כך. שווה לך להפסיד את כל המצוות שעשית ? כך תחזרי ותשנני לו שוב שוב: "אתה בעל מעלה "ולכן" היתר הרע תוקף אותך. שוה לי לראות אותך אח"כ בגיהנם ? תדברי איתו על זה המון. לא בשעה שהוא מתקרב אלייך. אז אין עם מי מי לדבר. בשעה שהוא לא מגורה. ותבקשי ממנו שילמד איתך את הגמרא דלהלן, ויסביר לך אותה. מילה במילה. (ממסכת סןכה דף נב עמוד א). (תבואי בליל שבת, אחרי הסעודה, תפתחי לו את הגמרא, ותגידי לו שיסביר לך מה כתוב שם, בארמית...). "תנו רבנן: ואת הצפוני ארחיק מעליכם - זה יצר הרע, שצפון ועומד בלבו של אדם.... כי הגדיל לעשות, ומתגרה בתלמידי חכמים יותר מכולם. כי הא, דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא: נקדים וניזיל באורחא. אמר: איזיל אפרשינהו מאיסורא. אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא. כי הוו פרשי מהדדי שמעינהו דקא אמרי: אורחין רחיקא וצוותין בסימא. אמר אביי: אי מאן דסני לי הוה - לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה. אזל, תלא נפשיה בעיבורא דדשא, ומצטער. אתא ההוא סבא, תנא ליה: "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו". אמר רבי יצחק: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, שנאמר "רק רע כל היום". אמר רבי שמעון בן לקיש: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו - אינו יכול לו, שנאמר "ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו". תנא דבי רבי ישמעאל: אם פגע בך מנוול זה - משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא - נימוח, אם ברזל הוא - מתפוצץ... אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה, ומעיד עליו לעולם הבא. שנאמר "מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון". אמר רבא: בתחילה קראו 'הלך', ולבסוף קראו 'אורח', ולבסוף קראו 'איש', שנאמר "ויבוא הלך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח, וכתיב ויקח את כבשת האיש הרש ויעשה לאיש הבא אליו. אמר רבי יוחנן: אבר קטן יש לו לאדם, מרעיבו - שבע, משביעו - רעב. שנאמר "כמרעיתם וישבעו" וגו'. בברכת הצלחה ואין כמו התורה להבריח את השונא הגדול שיש לאדם עלי אדמות, הוא יצר הרע..

הפרדת חשבונות

האם אישה יכולה לפתוח חשבון בנק נפרד בניגוד לרצון בעלה? על פי הלכה? זאת לאחר ששנה לא שילם לי טסט וביטוח לרכב ואמר לי משפטים שגרמו לי להבין שאינו דואג לי ואף רוצה ברעתי...

התשובה אצל יועצי הנישואין

הפתרון של חשבון בנק נפרד אינו תורם מאומה. הוא יקצין את המרחק ביניכם. כשהבעל לא משלם "טסט", צריך לבדוק למה. לא מעתי אותו, ואיני עונה תשובה בשמיעת צד אחד בלבד. אולי יש לו טענות כבדות משקל?. אני לא שומע שהוא לא משלם אוכל לבית,, אלא שהוא חושב ש"רכב פרטי שלך", אולי הוא מותרות, ואין עבור זה כסף. טוב תעשי אם תפני אל יועצי הנישואין המצויינים שיש לנו בינ"ר. אגב: להלכה יש המון מה לומר בדבר פתיחת חשבון נפרד. אבל כמדומה שלא זה הצורך הנכון שלך. בהצלחה. אליהו בר שלום

כיסוי ראש לגרושה

שלום רב, אבקש לדעת האם אשה גרושה חייבת בכיסוי ראש?

דיני כיסוי הראש

לאשה נשואה בעולה, אסור מהתורה לצאת לרשות הרבים בלי כיסוי שיער הראש. דבר זה מבואר במסכת כתובות (דף ע"ב ע"א). אשה נשואה שאינה בעולה, או בעולה שאינה נשואה, שנויה במחלוקת הפוסקים. הכרעת המשנה ברורה (סי' עה ס"ק יא) שאשה נשואה בתולה חייבת בכיסוי שערה. וגם בעולה שאינה נשואה חייבת, אלא שאין כופין אותה על זה. [וכן נוהגים להורות, כדעת המשנ"ב הזו]. אלמנה או גרושה (בעולה), חייבת לכו"ע בכיסוי הראש, אולם אין זה "דת משה", כלומר חובה מן התורה (כמו בנשואה עכשיו), אלא חובת בנות ישראל מדרבנן, מה שנקרא "דת יהודית". וכמבואר בשו"ע (אה"ע סימן כא ס"א, ובב"ש שם סק"ה). יצויין שגם העוברת על דת יהודית בלבד, נקראת עבריינית, (וכשהיא נשואה - בעלה זכאי לגרש אותה אם היא עושה מעשים שהם עבירה על דת יהודית). לכן אין להקל בדבר. אלא אם יש תנאים חריפים למנוע את כיסוי הראש. א: מי שאינה מוצאת נישואין בשום אופן אלא אם תוריד את כיסוי הראש מעליה (כגון שהיא גרושה או אלמנה צעירה ממש, והמצב הוא שחיפשה ולא מצאה בגלל כיסוי הראש). זהו היתר של הגר"מ פיינשטיין (בשו"ת אגרות משה שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן לב אות ד). אבל מרן הגר"ע יוסף (דלהלן) חולק על זה ואוסר. ב: מי שאינה מוצאת עבודה אלא אם תלך בלי כיסוי הרא"ש (כמו שמצוי לפעמים במקומות עבודה בחו"ל), מותר לה ללכת עם פאה נוכרית, הגם שאסור לנשואה ללכת עם פאה נוכרית. (היתר של רבנו הגר"ע יוסף, בשו"ת יביע אומר שו"ת יביע אומר ח"ד אבה"ע סי' ג), ומ"מ אינו מתיר בלי כיסוי לגמרי. [א"ה: גם בשו"ת אור לציון ח"א - אורח חיים סימן יא, נראה להתיר לגרושה ואלמנה ללכת בפאה נכרית]. בהצלחה

יהודי וגויה

בס"ד התחלתי במסגרת העבודה לטפל בזוג . מסתבר שהגבר הוא יהודי והאשה אינה יהודיה (אבא שלה יהודי) הזוג אינו נשוי אך הם נמצאים יחד כבר 10 שנים יש להם שני ילדים משותפים. הם פנו אלי כיוון שיש לי נסיון רב בטיפול בנפגעי סמים ובעברם הם השתמשו בסמים. האם עלי להמשיך לטפל בהם כאשר אני יודעת בודאות כי האשה גויה? האם יש משמעות שהיא מזרע ישראל? אני מטפלת בהם כארבעה חודשיים וישנה התקדמות רבה. תודה וברכה

שלשה כללים ליועצ/ת הנישואין:

אכן שאלה נבונה. והדבר תלו: אם הם באים לפניייך כזוג מסוכסכים, ואת יודעת את הידיעה הזאת עוד בטרם תחילת הטיפול, אל תזדקקי להם ואל תתחילי לטפל כלל. ואם כבר התחלת לטפל (כמצויין בשאלה), אל תפסיקי, כיון שסו"ס יש מצוה להציל אדם מן הסמים, בין יהודי ובין גוי, כדי שלא יוריד את גופו לבאר שחת. אבל מכאן ואילך הדבר תלוי: אם הדבר ברור שהוא מתכוין להמשיך עם גויה, ולא משנה לו האיסור בהלכה, (=העובדה שהיא מזרע ישראל כמו שצויין בשאלה, אינה נותנת כלום. אדרבא, היא מחמירה את הצער, על שאבי האשה עשה עבירה חמורה וחי עם גויה. מ"מ הבת הזו הינה גויה גמורה בדיוק באותה מידה של בת גוי וגויה). אזי: ברגע שאת גומרת את הטיפול בסמים, תמשכי את ידייך, ותבהירי שאינך רואה הצלחה בטיפול הזוגי, כזה שבלא"ה הוא חיבור האסור על פי ההלכה, ובכך יסתיים תפקידך. אבל: אם יש סיכוי שתובילי אותם להחלטה שהאשה תתגייר כדמו"י, מתוך הבנה שטובתם וטובת הילדים מחייבת קו מחשבה אחד, והמציאות היא שילדי תערובת גדלים בחוסר איזון נפשי, טוב תעשי, ותשתדלי לרכוש את אימונם עד שהיא תתגייר כדת משה וישראל.

אמא גרושה שנאלצת לעזוב משמורת בגלל נישואיה

אני גרושה חרדית מבוגרת, הייתי מסורבת גט שנים רבות עד שבית הדין הכניס את בעלי למאסר על כך מספר פעמים ואז הוא נתן גט. יש לי שתי בנות קטינות (גילאי 15 ו-17 ). ואחת בת 20. אין לי דירה או רכוש משלי. אני גרה עם שלשת בנותי בדירה שאביהן/הגרוש שלי בהסכם הגירושין התנה שתהיה שייכת להן בלבד. וכך נרשם בטאבו. הוא גם "סינדל" אותי בהסכם: "לא יבוא גבר זר לגור בדירה זו עם הבנות", כך שכשאתחתן איני יכולה להביא את בעלי החדש לגור עימי כאן, אלא אני חייבת ללכת עימו לדירה אחרת. אני עומדת להתחתן וחייבת לעזוב את הדירה, אך בנותי אינן רוצות בשום אופן לעבור עימי מכאן. זו אינה שאלה לגבי ההסכם, כי בכל מקרה אני חייבת לעזוב גם בגלל שלבעלי החדש משפחה ברוכת ילדים ובנים גדולים, והדירה כלל אינה מספקת לכולנו. כן הגרוש גר בקרבת מקום לדירה, שני רחובות מאיתנו, והוא עויין מאוד את נישואי. הוא אינו מעוניין להיכנס לגור עימן או לתמוך בהן כלכלית. גם בגלל שהוא טיפוס אלים ולא יציב איני רוצה להעביר לו משמורת על הבנות. אודה מאוד על עצתך, מה אני יכולה לעשות במצב ביש זה? האם מותר לי להשאיר את הקטינות לבד בדירתן, אולי עם הבת הבגירה שגרה עימן? במקרה כזה האם אני חייבת לוותר על המשמורת שלי על הבנות, או לעשות משמורת משותפת עם הבת הבגירה? או פתרון אחר?

מצטרף למחאה

הנני מצטרף בכל עוז למחאתו של הרה"ג עידו שחר שליט"א, אשר הינו מוסמך לדיינות ובעל ידע משפטי נרחב ביותר בעניינים הקשורים בגירושין וסביבותיהם. כל הנקודות אשר במחאתו נכונות: 1. אסור ללכת לערכאות, או לבתי משפט שאינם דנים ע"פ התורה, אפילו במקום שהללו יפסקו "כמו התורה". על אחת כמה וכמה כאשר הללו פוסקים שלא ע"פ התורה. יובהר ברורות, כי "אין" בתורתנו הקדושה יכולת לחייב איש בפיצויים מפני שסירב לתת גט לאשתו, מאחר וע"פ תורה"ק גט שניתן בכפיה הינו פסול, וחיוב פיצויים על עיגון אשה - כמוהו ככפיה. בכל מקרה, לא ניתן לכפות יותר מאשר כפה בית הדין, וכמובן לא ניתן להגיש תביעת פיצויים שלא פסק בית הדין. 2. היכולת שנטל בג"ץ, בכוחניות עצמית, לבטל הסכמים שהוא מכריז עליהם כ"שרירותיים", אינה מוסכמת אוטומטית ע"י תורתינו הקדושה. כל הסכם בדבר שבממון קיים - כל עוד התורה או חכמי התורה אינם מוצאים בו פסול המונע ממנו להיות הסכם. במקרה זה, לא ראינו (ולא ראה סידי בר) את העובדות אשר בגינן הוסכם על הסכם כזה, ואני מניח שההסכם אושר ע"י עורכי הדין משני הצדדים וע"י בית הדין, מפני שלפי הנסיבות ראו שאין מנוס אלא להסכים כך, ולפיכך אין זה 'אתי' לייעץ לצד אחד להגיש תביעה לבטל את ההסכם, כל עוד איננו יודעים מה עמד ברקע הסעיף הזה בהסכם. יוזכר יובהר ויודגש שוב ושוב, כי היועץ בארגוננו החשוב, ינ"ר, רואה תמיד את "שני הצדדים" מול עיניו, ולא רק את המבקש/ת עצתו, והוא חפץ להרשימו/ה ולקבל ממנו/ה שכר. 3. המשפט על "עוז רוח לעשות דברים בלי לבקש את הסכמת ההלכה", מפתיע, ואינו מתאים למר סידי בר המכובד. אני בטוח, שגם הוא, כאשר יקרא את תשובתו חזרה, היה חפץ למחוק משפט זה. לא כך נראה יועץ ותיק בארגון ינ"ר. 4. "רב", גדול ככל שיהיה, אינו יכול לתת היתר ללכת לערכאות. ואפילו "דיין", כשהוא יחיד, אינו יכול לתת היתר כזה (אלא רק לאשר הוצאת צו מניעה בערכאות, למניעת הזק מיידי. י"א שיכול לעשות כן רק בשבתו כדיין בביה"ד, וי"א שיכול לעשות כן אף בטלפון לביתו). ורק "הרכב של בית דין", (מותב תלתא), כשהוא בי"ד קבוע ומוכר בישראל, אחר ששלח ג' הזמנות והנתבע לא הופיע, רשאי להוציא כנגדו היתר לתובעו בערכאות. (דברים אלו כלולים בכרוז שפרסם רבנו הגרי"ש אלישיב זצ"ל בחתימת שאר גדולי הדור, בשנת תשס"א). 5. אוסיף עוד: כי פשוט שכל כסף שיתקבל שלא ע"פ דין תורה, אין בו לעולם שום רווח. זה רק עושר השמור לבעליו לרעתו . חס ושלום. 6. כמעט מיותר להזכיר, כי הפורומים ה'פתוחים' בינ"ר, אינם פתוחים להבעת כל דעה, כפי שנראה למשיב. הם כפופים להבעת דעות תורניות בלבד. בעבר היה "מפקח" על הפורומים, דבר אשר נתרופף לאחרונה. נדון בל"נ בדבר. 7. אשר לשאלת האשה, התשובה די פשוטה: יש להוכיח בבית הדין (הרבני) כי "מגורים" (נוסח ההסכם), אין במשמעם "הימצאות של הבעל החדש בדירה". ולכן יכולה האשה "לגור" עם בעלה החדש בדירה קרובה, ולשהות די הרבה שעות עם בנותיה ובעלה (החדש) בדירה הראשונה. אליהו בר שלום דיין ומו"צ שכ' רמת שלמה בעיה"ק ירושת"ו ראש בית ההוראה משפטי החיים בת ים מח"ס משפט הכתובה חבר ועדת הרבנים באיגוד ינ"ר

חשש מפני הלשנה

התארחתי באחד מבתי המלון ונתקלתי במספר מפגעים היגייניים. אני מתלבט באם עלי לכתוב על כך להנהלה (שאולי אינה מודעת לבעיה) ע"מ שתביא לתיקונה וזאת לשביעות רצון הלקוחות. הנני חושש שעקב הפניה עלול להפגע עובד האחראי למפגע ופנייתי עלולה להחשב כהלשנה. נא המלצתכם תודה אופיר

בעיית היחיד נדחית מול בעיית הרבים

ובכן, כמבואר בספר שמירת הלשון של החפץ חיים, ההלכה היא כך: אם אתה יכול לדעת, ע"י בירור, מי הוא העובד האחראי לאותו נקיון, ולהעיר לו, ולהתריע בפניו כי תאמר להנהלת המלון, חובה לעשות כן, ומאידך גם די לעשות כן. אולם אם לא תצליח לעשות כן, (מה שמסתבר), מותר לגשת להנהלת המלון ולספר להם. והטעם, כי עד שאתה חושש שעובד זה יפגע, יש לך לחוש שאנשים רבים יפגעו מן הלכלוך, והם הרי זכאים לנקיון, הם מבחינה בריאותית והן מפני ששילמו כסף. והכלל הוא שכאשר יש שנים שנפגעים, עדיף שיפגע זה שעשה עוול, ולא זה שלא עשה עוול. ובנדוננו - הממונה על הנקיון להוא זה שלא נהג כשורה. אתה יוכל להוסיף לבקש שלא לפטר אותו, אבל אין לך לחוש בזה, וגם אם יפטרו אותו, כדין יפטרוהו, מאחר שלא עבד כמו שצריך, וגזל אותם (את אנשי המלון). פסח כשר ושמח אליהו בר שלום

שינוי שם משפחה בתעודת זהות

היי, אני נשואה וגרה כרגע אצל ההורים של בעלי השבוע הלכנו למשרד הפנים בכדי להחליף את השם משפחה שם המשפחה שלי זה דוד ושל בעלי שרעבי בתעודת הזהות רציתי להשאיר את שם המשפחה שלי בנוסף למשפחה של בעלי גם בעקבות מכתבים שמגיעים לכתובת של הוריי. אז בתעודת זהות שינתי בשם משפחתה לשרעבי דוד. האם זה אמור לצור בעיה לפני ההלכה ששמרתי גם על שם משפחתי המקורית? לפי שמועות אמורים שזה לא רצוי.

לא רצוי

כתוב בתורה שתכלית הנישואין הוא "והיו לבשר אחד". איחוד מושלם. על מה שמפריע לזה אינו טוב. שימי לב: האיחוד הוא לא "איחוד משותף", אלא איחוד האשה עם האיש. איחוד שלם וטוב לא קיים כשהאשה ממשיכה עם שם משפחתה. אמנם שם המשפחה אינו משהו מיוחד, וניתן לבחור כל צירוף שרוצים, אבל כדאי לעשות ככל עם ישראל, האשה הולכת אל בית בעלה, ואל משפחתו. איחוד מוחלט אל הבעל, הוא ברכה. היי נא ככל הנשים הדגולות שבכל הדורות, אשר הלכו אחרי בעליהן לחלוטין, וראו ברכה גדולה.

מילוי הפרטים בכתובה אשכנזית

קבלתי כתובה מה משלימים ב יהיבנא ליכי כסף זוזי ואז יש קו להשלמהואחרי זה דחזי ליכי ומזוניכי וכולי אין מקום להשלים מוהר בתולייכי או מוהר כתובתיך וגם לא צריך להשלים במקום מסוים מדאורייתא אם מדובר בבתולה לפי האשכנזים ומה רושמים שמוזכר בהמשך הכתובה חתן דנן מספיק רק שם פרטי

הכל מפורש..

הכל מפורש בספר משפט הכתובה, חלק ג פרקים כ-כה, באר היטב לכל סוגי הפרטים. ניתן לרוכשו במזכירות ינ"ר, נא פנה אליהם. לצערנו לא ניתן להעביר קורס פרטי במסגרת תשובה לשאלה כאן. בקורסים של ינ"ר ניתנים תשובות מלאות, והמגמה היא גם שיעסקו בכך דוודא אלו שעברו קורסים שלמים של כל ההלכות. אליהו בר שלום 052-7653444 02-5712424

מדוע זה בעייתי להתקבל לוועדת חריגים למסדרי חופה וקידושין

פניתי לרב עשור שליטא בעניין יש לי המלצה חמה מרב חיפאי שמכיר אותי מקטנות ובידי תעודה מינר שעברתי את המבחן ואין לי אישור קבוע לקדש בכל מקום רק בחיפה וזאת עם הגבלה ובעוד שאני מכיר אנשים שעשו קורס דרך הצבא אין להם רק רקע בתלמוד ובהלכה ולא נבחנו בהיכל שלמה ואני מבקש מכבודו שיסייע לי בעניין בפרט שכבודו מכיר את הנפשות הפועלות וגם לבחינה ברבנות לא התקבלתי כי אין אשור של ארבע שנים למרות שני בוגר ישיבה תיכונית ונבחנתי בגמרא ובהלכה אודה לך מקרב לב אם תסייע לי בעניין כי הרב עשור אמר לי שהוא יעביר את הבקשה אליך

כמה סיבות לדבר.

כמה סיבות גורמות לדבר. א. לפני שנה היתה ביקורת של מבקר המדינה על ועדת החריגים, ביקורת שהסתיימה לא כ"כ טוב מבחינת הרבנות, ולכן כהיום מפחדים לעשות כל תזוזה שלא תעמוד בביקורת. ב. הננו לפני בחירות ברבנות הראשית לישראל. כל אדם יודע כי בשנה שלפני בחירות כמעט הכל משותק, כי איש לא רוצה להתפרש כמי שעשה איזה צעד לא נכון. ג. לפני כשנתיים החל גוף בשם "רבני צוהר", להוביל קמפיין קשה נגד הרבנות הראשית, וזכה לצערנו להצלחה גדולה אצל הציבור הלא דתי, שלא אוהב במילא את הרבנים. [זה סלל גם את הדרך להצלחת הבית היהודי בבחירות האחרונות שרכבו גם הם על קמפיין שינוי הרבנות]. כיון שמבחינת הרבנות מדובר בפצע מדמם, הם בודקים ממש בשבע עינים את המבקשים, כדי להשאיר את מסדרי הקידושין בישראל "בני תורה", בעלי שנות לימוד תורניים כמוצהר בקרקטיריונים, לפני שהמפה תיהפך לגמרי. ברור שמכל הנ"ל נפגעים גם אנשים שלא בצדק. אך אין בידי אלא לבאר לך את המציאות. אנכי הקטן ניסחתי החלטה, שקיבלה את אישור מועצת הרבנות הראשית שלישראל, והיא שרב מורשה יוכל לאשר בעירו את מי שלא עומד בקרטריונים, אם נראה לו שהוא מתאים. וזו נחמה פורתא בשבילך. מעבר לכך, זכור נא כי ינ"ר אמורה להכין אתכם "מבחינה הלכתית". שאר פעולות המערכות הרשמיות - אינם בידה של ינ"ר. תשובה זו אינה הלכתית, כך שהתלבטתי אם להעלותה כאן. אבל לנוכח העובדה ששאלה זו חוזרת כמה פעמים, החלטתי לכתוב תשובה. בהצלחה ובברכה נאמנה עצתי לתך להרבות בסידורי קידישון במקום שכן מוכנים לתת,ואז תוכר יותר גם בוועדת החריגים.

יתכן שמשכורת האשה שייכת רק לה?

בס"ד אבקש להודות לרב אליהו בר שלום על תשובותיו המאלפות, המפורטות והמועילות בפורום זה, להפיץ דבר ה' זו הלכה ברורה, עם הסבר הטעמים להלכה ודברי חיזוק ועיצה טובה. בשם הקוראים אנו מברכים אותו בכל מילי במיטב. ממנו יראו וכן יעשו (ואני אודה לו אם לא ימחק דברים אלה). 1. שמעתי בשם הרב משה פינשטיין זצ"ל שאשה המשתכרת במשרה מליאה, המשכורת שייכת לה ולא לבעלה. מה ההלכה בנידון? איזה חלק מרווחי האשה מעבודתה חז"ל הקנו לבעל - הרי הוא מחוייב מהתורה לדאוג ל"שארה כסותה" כלומר למחייתה. היתכן מצב אבסורדי שהיא עובדת בחוץ ומרוויחה היטב, והשכר נשאר בבעלותה, בעוד שבעלה עדיין מחוייב לפרנסה מכספו ולדאוג לרפואתה וכו'? 2. האם הרב יכול להפנות לספרות או לאתר, בו יש עיצות והכוונה לגבי חלוקת ממון ונכסים הוגנת בנישואים בזיווג שני (חוץ מהפורומים כאן)? אני שואל לגבי מצב של נישואים, לא בשעת גירושין. כלומר, איך כדאי והוגן להסכים מראש לפני הנישואים. הרי המצב בנישואים שניים הוא מורכב, לפעמים צד אחד בא עם נכסים שעבד קשה עבורם שנים לפני כן, ויש את צרכי הילדים, בעיות ירושה, ועוד.

תשובה בהרחבה

תודה על דברי העידוד. תשובה בהרחבה לכל שאלותיך ניתן לקרוא בספרנו משפט הכתובה, חלק ג, פרק כג - מעמד נכסי האשה. ניתן לרכוש את סידרת הספרים במזכירות ינ"ר. ברכככה והצלחה.

כשרות חייב תשובה במהירות האפשרית !!

היום אני כרסמתי את האצבע שלי על מנת להוציא את הציפורן ובעלתי חתיכת בשר קטנה של האצבע שלי מה הדין על זה ? יקרה לי משהו ? עברתי על דין כשרות זה לא היה מתוך כוונה לאכילת הבשר היבש. מה לעשות בבקשה תתייחסו לשאלתי וענו לי .

ת ר ג ע . . . .

האוכל אבר מן החי, שלא כדרך הנאתו, פטור וכמבואר בפרי מגדים יורה דעה סימן סב שפ"ד סק"א. אמנם לכתחילה אסור לאכול זאת, אבל אתה הרי לא כיוונת לאכול כזית בשר... אלא שנבלעה לך חתיכה קטנה, שנקרעה ונתלשה בלאו הכי, של בשר בלי עצם... נא לא ידאג מר, רק יהיה שמח בה' יתברך, ויקיים התורה בשמחה, וזהו. ואין צורך לא בתשובה ולא בכפרה, רק לשמור על כל המצוות לקיימן כהלכתן, ושלום על ישראל.

מעשרות

לבעלי ולי יש חילוקי דעות לגבי מעשר, הוא רוצה לתת רק 30% מהמעשרות לאחרים, ו-70% לילדים בקופות חיסכון לשמשם כשיהיו מעל 18 ואז זה יהיה צדקה עבורם, אני חוששת שזה לא נכון מצד ההלכה , אשמח לשמוע מה ההלכה באמת, תודה

נהגו ב-49% ו-51%

מן הדין הוא רשאי לעשות כך, ואדרבא, יש מצוה לזון את קרוביו העניים יותר מאשר את רחוקיו העניים. אולם, כיון שאדם נוטה לחשוב על קרוביו שהם עניים יותר, מה שפעמים רבות אין זה נכון, והם לא ברמה של הנזקקים האחרים, וברמה זו אף פעם אדם לא יתן צדקה לעניים אחרים, לכן מקובל אצל מורי ההוראה, בשם הגאון ר' משה פיינשטיין, שניתן לתת לבני המשםחה עד 49 אחוז בלבד, אבל ה"רוב" ינתן לעניים שאינם מבני המשפחה, ושאין לנותן קשר מיוחד אליהם. כך אדם מרגיל את עצמו לתת "באמת" צדקה. אליהו בר שלום

בעית עם שכן מדברים על משפחתי שקרים והוצאת שם רע ואני רוצה להתגונן מה עושים

השכן ואשתו עושים בעיות לי ולמשפחתי מוציאים על משפח תי שקרים ורמאות איך אני מתגונן אני לא יכול לסלוח להם לעולם

שתי עצות מגדולי ישראל

הדרך היא הפוכה ממה שחושבים בדרך כלל, "להראות להם".... הנה לך שתי עצות מחכמי ישראל הגדולים. האחת, משלמה המלך: בספר משלי פרק כה פסוק כא: "אם רעב שונאך - האכילהו לחם, ואם צמא - השקהו מים". והסביר המלבי"ם: "מייעץ את מי שרוצה לנקום נקמה גדולה בשונאו, לא בזאת ינקום שימנע מאיתו לחם ומים, רק בהיפך שיעשה עמו כל טוב, אם ירעב יאכילהו, ואם צמא השקהו מים, כי ירויח בזה שני דברים, [מיעוט שנאתו אליו, והפיכתו לאוהב. כי כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם]. עצה שניה ומשלימה כתב לנו הרמב"ם (בהלכות דעות, פרק ו הלכה ו): "כשיחטא איש לאיש, לא ישטמנו וישתוק, כמו שנאמר ברשעים "ולא דיבר אבשלום את אמנון מאומה למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון", אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו: "למה עשית לי כך וכך, ולמה חטאת לי בדבר פלוני". שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך". כתוב פה שלדבר באופן אישי וישיר זו התועלת הכי גדולה. שים לב שקשה לקיים את שתי העצות הללו, ולקיים אותם "באמת" ולא רק מהשפה ולחוץ. אבל זכור נא גם כי שני אלו היו חכמים מחוכמים יותר מכל החכמים של היום, וכדאי לשמוע להם. בהצלחה.

מעשרות לאח

שלום רב, ברצוני לתת את המעשרות שלי לאחי. הוא עובד ויש לו משכורת אולם עדיין לא מצליח לסיים את החודש למרות שמצמצם בהוצאות.. הוא טוען שאולי אני לא יוצאת ידי חובה אם נותנת לאח. האם צודק? תודה

עד ארבעים ותשע אחוז.

כבר ענינו על שאלה זו בפורום זה, ולכבוד השואלת אענה שוב בקיצור: לתת צדקות לבן משפחה - זה דבר "עדיף", מאשר לתת צדקות לעניים זרים. אלא שכיון שאם כן יש חשש שלעולם לא ניתן צדקה לעניים אמיתיים, כי תמיד נאמר שגם בני משפחתינו זקוקים, ובאמת יש רבים אחרים, זרים, הזקוקים יותר, לכן נתקבלה ההוראה אצל מורי ההוראה שאין לתת לקרובי המשפחה, אלא פחות מחצי, היינו: עד 49 אחוז מסכום המעשרות. אליהו בר שלום

בענין הבן

שלום רב הבן שלנו בן ה15 תודה לאל התחיל לשמור שבת חודש,אני חוזרת בתשובה מספר חודשים ובעלי בשלבים ושאר הילדים חצי חצי שומרים. הבן לומד בפנימיה ובסוף שבוע בא הביתה שאלתי- הוא רוצה לשים כיפה וציצית,בעלי אומר שזה בסדר אני אומרת לו שעדין מוקדם כי לפני ששמים כיפה וציצית צריך לקרוא ברכות השחר,לנטול ידים,ברכת אשר יצר וכמובן תפילין ואחר כך זה בסדר לדעתי.האם זה נכון?יש לציין שבפנימיה קשה לו להניח תפילין והשאר רק בבית.אשמח לתשובתך בהקדם.כל טוב

תני לו את רצונו !

תני לו את רצונו. כיפה וציצית זה טרנד שתופס צעירים רבים בדרכם לחזרה בתשובה. יש לזה גם סגולות וכוחות רוחניים. הנשמה גם היא בוחרת לבדה מה היא מרגישה שהיא זקוקה עכשיו ומה היא מבקשת עכשיו. ואין כל קשר לברכות ושאר קיום המצוות. שלמה המלך המלך "חנוך לנער על פי דרכו". מה שהוא מרגיש שהוא יכול ורוצה - עודדי אותו. הסדר המדוייק אינו חשוב. החשוב יותר הוא הכוון הנכון. הצליחו בכל דרככם, ושאו חן וחסד מעם ה'. אליהו בר שלום

רכישת דירת מגורים הממוקמת מעל בית כנסת שהיה בעבר בית מגורים

לכבוד הרב שלום ! מתווך הציע בפני דירהבבניין מגוריםהממוקמת מעל בית כנסת. מה שהיה כך היה, לפני כ-40 שנה, אחד הדיירים הקדיש 2 דירות לעילוי נשמת אביו . כאשר דירה אחת שימשהכבית כנסת והדירה השניה משמשת כמועדון תורני לנוער. בית הכנסת והמועדון שכנו בקומה 1 ודירת המגורים בקומה השניה לפני כ-30 שנה בעל הדירה בקומה השניה רצה למכור אולם התקשה למצוא רוכש ופתחו במקום זה משרד כך שעד היום איש לא התגורר בדירה. בדיקה שערכנו גילתה כי על השטח הנמצא מעל ארון הקודש ממוקמים הכיורים וארונות המטבח ואילו חדרי השינה נמצאים מעל יתר חלקי בית הכנסת. שאלתנו: האם יש פיתרון המאפשר מגורים בדירה (כגון הוצאת ההיכל אל מחוץ למסגרת בית הכנסת) וכן האם מבחינת דיני ממונות יכול בעל הדירה המעוניין למכור לקבל פיצוי מבית הכנסת.

מותר לגור.

זה שהקדיש את דירתו לבית הכנסת לא עשה איסור, היות ומעיקר הדין מותר לגור מעל בית הכנסת, ורק לדאוג שלא לעשות דברים של בזיון מעל ארון הקודש. כך מסקנת ההלכה, כמבואר בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' קס"ה וח"ב סימן תשיב), ובילקוט יוסף (הל' קס"ת וביהכ"נ עמ' רסז). אולם אם "בפועל" אנשים לא קונים את הדירה, הרי יש כאן נזק איך שיהיה, אף אם האנשים באמת לא צודקים, ואז יש מקום לחייבו. במקרה זה (שבפועל הדירה באמת לא נמכרת בשוק). ואז - יש לתובעו בבית הדין, או אצל דיין בורר. שם יתברר מה באמת תוקף ההקדשה שהקדיש, ואם באמת נגרם נזק מכך. אליהו בר שלום

מעשר לטיפול זוגי

שלום ותודה רבה מראש האם ניתן להשתמש בכספי מעשר על מנת ללכת לטיפול זוגי או סדנת אימאגו? שמעתי שיש רבנים שמתירים לשלם מכספי מעשר את ימי השיעורים של "בניין שלם"... האם נכון לנהוג כך אני כבר רוצה לתת את הכסף הזה אך, למי? ניתן בחלק ממנו לפתוח תוכנית חיסכון לביתי?

כספי מעשר - לא לדברים שחייבים

ובכן נתחיל מסוף השאלה. "אני כבר רוצה לתת את הכסף הזה, אך למי". ? מעשר כספים הוא כספי צדקה, פשוטו כמשמעו. הוא נועד לעניים ולסובלים. חד וחלק. כך שהשאלה כמעט לא קיימת, מספר העניים והסובלים ממחלות שונות גדול מאוד, ויש המון קרנות צדקה, וצריך רק לתת. ואגב: נא לתת למקרים שבהם 100 אחוז מהכסף ילך לצדקה, ולא כאשר אחוזים יפלו בדרך למתרים בעצמו. פרטים תוכלי לקבל בשיחה טלפונית. אשר לשאלה אם ניתן להשתמש בזה לתכנית חיסכון לבת, ובכן: כל דבר שבחובה אינו יכול להיות מכספי מעשר (אי אפשר לקנות צרכי שבת, או לולב ואתרוג מכספי מעשר), וכיון שחובה על האב להשיא את ביתו כלומר לדאוג לצרכים כלכליים של הבת כדי שתוכל להנשא, אין היתר לקחת כספי מעשר לכספי חיסכון. תשובה זו יפה יפה גם לטיפול זוגי, שאין לקחת את כספי המעשר למטרה זו, חייבים ללכת לטיפול זווגי, וחייבים לחיות בשלום. ובכן, כספי מעשר אינן מיועדים לדברים שאדם בלאו הכי חייב בהם. ואולם אם המצב חריג מאוד, היינו ש"בגלל" שאין כסף ללכת למטפל יש ריב בבית, מותר להשתמש עד 49 אחוז מכספי המעשר לצורך זה. אני מדגיש מצב חריג, כי בדרך כלל המצב אינו כזה. כלומר שאילו היה כסף לטיפול היה שלום, אבל אין כל כסף מלבד לקחת מהצדקה. מ"מ, שמענו כבר על גדולים בישראל שלקחו חלקים מכספי המעשר לקופה פרטית בביתם, ובכל פעם כשהתעורר ריב עם האשה שפתרונו היה רק הכסף, אז השתמשו בקופה זו. זו גם צדקה, לתת למסכנים שאינם יכולים לחיות בשלום, וגם אם המסכן הזה הוא "אני בעצמי".... ברכות הצלחה.

האם יש גודל וצבע לכיפה ?

השאלה: האם יש גודל וצבע לכיפה ?

גודל - כן. צבע - לא.

התשובה היא פשוטה: אין צבע מיוחד לכיפה. אבל יש גודל לכיפה: היא צריכה לכסות "את הראש". בגמרא (שבת קנו:) אמנם מתבאר שחובת כיסוי הראש אינה החלטית, אלא היא מידה טובה להרבות יראת שמים, וכמו שאמרו שם: "כסי רישך, כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא". כיסוי הראש מלמד את האדם שיש משהו מעליו, שבפניו הוא מרכין את ראשו. כך באופן רעיוני כיסוי הראש גורם ליראת שמים, וכן גם באופן סגולי. אולם בגמרא לא מובהר שזו חובה, אלא רק כהנהגה טובה להרבות יראת שמים. מ"מ הט"ז (סי' ח סק"ג) כתב שבזמן הזה ישנה חובה גמורה לאיש לכסות את הראש, כדי שלא להדמות לגוים, ושלא ללכת בחוקותיהם. ואעפ"כ עדיין עיקר ההלכה היא "מפני יראת שמים". מובן איפוא שאין כל שוני הלכתי בצבע הכיפה, או במרקמה, ודבר זה הוא רק הזדהות חברתית לחוג פלוני או אלמוני. [הצבע השחור הנהוג אצל החרדים, קשור לצבע של הלבוש הכללי. הסיבה לצבע זה היא דברי חז"ל (בקידושין מ ע"א), שאם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילבש שחורים, וביארו התוס' (חגיגה טז ע"א ד"ה ויעשה) שצבע זה מכניע את היצר הרע]. אולם מאידך ישנה הלכה לגודל הכיפה: כאמור יש לכסות "את הראש". מה הוא "ראש"? התשובה מבוארת בהלכות תפילין "של ראש", שהתפילין כולל הקשר האחורי חייבים להיות מונחים עד סוף השערות מלפנים (כי מכאן ולמטה מתחיל המצח והפנים), ועד העצם של הגולגולת מאחור (כי מתחת זה מתחיל העורף והצואר). כל חלק זה צריך להיות מכוסה. [ואולי גם מחמת שהשיער הוא מקום שיש בו זיעה, הוי כמקומות המכוסים שיש לכסותו]. אמנם כלל גדול בידינו, "רובו ככולו". ולכן אם "רוב הראש" מכוסה, די בכך. כיסוי של רוב שטח ה"ראש", הוא בדר"כ בכיפה הנראית היטב מכל צדדי הראש. גודל כזה מכסה את "רוב הראש". זו הסיבה שהננו מסתפקים בכיסוי ב"כיפה", ולא כמו שהחמירו גדולי הצדיקים (החיד"א, הבן איש חי, הבבא סאלי) לכסות את כל הראש. יש לזה גם סברא: שכיון שכיסוי הראש הוא להראות שיש דבר מעל ראשו, לכן עיקר הכיסוי הוא בחלק העליון של הראש, ולא בצדעיים מן הצדדים. אמנם, בתפילה ובברכת המזון, יש להשתדל לכתחילה לכסות את כל הראש ממש, ולכן נוהגים לשים את הטלית על הראש בתפילה (וכמבואר בכף החיים סימן ח ס"ק י), מפני שעל ידי כך מכוסה כל הראש עד המצח. וכן גם מנהג יראי ה' לשים את הכובע הגדול על הראש בעת ברכת המזון, כדי לכסות חלק גדול יותר בראש. (וכמבואר במשנ"ב (סי' קפג ס"ק יא. והמעיין שם בשרשי הדברים רואה שאין זה קשור לעמידה לפני המלך, באופן שנאמר שבזמן שאין נוהגים לשים כובע לפני המלך יהיה פטור, אלא זהו הדין העיקרי של 'עיטוף' בכוס של ברכה).

כיבוד הורים

שלום רב.אימי נפטרה לפני 4 חודשים,היא לא השאירה צוואה למרות שאמרה שהיא תעשה,חיכנו ברשם הירושות ואין צוואה.נשאר להוריי סכום כסף בבנק שמתחלק ליורשים כשאבי מקבל את החלק הגדול,אבי אמר לנו שאם אנחנו לא ניתן לו את כל הכסף גם שלנו כיורשות הוא לא יכיר בנו ניסנו לדבר לליבו שזה מה שאמא שלי היתה רוצה שנקבל לאחר מותה כי היא סבלה נורא מהשקרים שלו והגנבות בכסף.הוא לא רוצה קשר עם 3 מהבנות שלו כולל אותי ורק הבכורה שמסיטה נגדנו בקשר איתו.רע לנו נורא עם העינין שהוא לא מבין שאנחנו רוצות לעשות נחת לאימנו.ולכן שהיא ראתה שהוא מעלים כספים עשתה חתימות משותפות. רע לי נורא שכך הוא מתנהג.אני חוזרת בתשובה כבר כמה חודשים ברוך השם.ויודעת מה זה כיבוד הורים אבל אם נרצה קשר איתו נצטרך לבגוד באימנו וזה לא הסכים.מה לעשות?רע לי מאוד ניסנו לדבר איתו אבל כל פעם הוא טורק את הטלפון וללכת אליו זה יכול להגמר לא טוב.הצער בדבר חוץ מאיבוד אימנו שלאחר כשבוע אחרי פטירתה הוא ואחותי זרקו דברים של אימי מסרו את כל הדברים שלה,ובנוסף הוא דיבר לא יפה עליה שהיה קשה לקבל זאת ואמרתי לו,אני יודעת שחייהם כ50 שנה היו לא קלים מכיוון שהיא שלטה על הכול,אבל שה לא מצדיק להתנהג כך.אנחנו בחודש הסליחות .מה לעשות רע לי מאוד.סליחה על המכתב הארוך.כל טוב.

נא להתקשר.

סליחה, משום מה, רק עכשיו, יותר מחודשיים אחרי השאלה, אני רואה אותה. אין רצוני לבזבז זמן בכתיבת תשובה הלכתית ארוכה, שתגרור משלוח עוד שאלות כתובות ועוד תשובות כתובות. במקום זה, אנא התקשרי , הטל' בבית: 02-5712424, הנייד שלי: 052-7653444, ואראה אם אני יכול לעזור , בעז"ה. אליהו בר שלום

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130