שלום לכל היועצים!
אני צריכה שיעשו לי קצת סדר במחשבות.
לא רוצה לחשוף מדי הרבה פרטים שלא יזהו את המקרה חלילה.
אני בחורה בשנות ה20 המוקדמות, טיפלתי במשך מס' שנים בילדים שאמם חלתה במחלה. הקליק עם המשפחה היה מיידי ועם כולם!
אני משוגעת על הילדים הם משוגעים עלי. אמא של הילדים מאד אהבה אותי ואמרה לכולם שאני כמו הבת שלה וגם אני הרגשתי שהיא אמא שניה שלי, אולי האהבה המשותפת לילדים יצרה את זה..
הייתי שוהה אצלם המון וגם בחגים באה לעזור להיות עם הקטנים.. ימי הולדת בגנים הכל...
היה לי מאד כיף אצלם למרות המצב הקשה זה היה בית בריא ושמח מאד ומדובר בילדים מהממים יפים ופקחים ביותר. בחיים לא נתקלתי בכאלה ילדים חכמים ואני עבדתי המון עם ילדים.
לפני כחצי שנה לערך האמא נפטרה, לא הלאה אתכם במה שעברנו, הייתי שם בזמן שנפרדו ממנה הייתי שם שהודיעו לילדים, בזמנים שאף אחד לא רוצה להיות..
חשוב לי לציין שמהצד של האמא אין הרבה משפחה אין מי שיכול לעזור והצד של האבא גר רחוק ולא דתי (הוא חוזר בתשובה)
הילדים האלו הם החיים שלי, תמיד היו אצלי בסדר עדיפויות ראשון לפני כל דבר בחיים סתם דו' הפסקתי את הלימודים עמ"נ שאוכל להיות איתם בתקופה הקשה ובכלל...
כמובן שהכל תמיד נעשה בהתנדבות, ותמיד הצחיק אותי שקראו לזה חסד, כי הם מבחינתי ממש משפחה שלי.
עכשיו עלה על הפרק נישואים.. חשוב לי לציין שאני שוקלת את הרעיון לא רק בגלל הילדים, אני מאד מעריכה את האבא, הוא בן אדם מאד מיוחד. הוא טיפל באישתו במסירות שלא רואים כזו, ומתייחס לילדים בכבוד ובמסירות רבה. כל הסובבים אותו קוראים לו מלאך והוא אכן כזה.
למה אני חושבת חיובי? כי הייתי רוצה אבא כזה לילדיי, הייתי רוצה בעל כזה לעצמי. וגם, בתור יועצים אתם ודאי יודעים בכמה קשיים מלווה פטירה של אמא. ואני מרגישה שאני יכולה לעזור לו בזה מאד. גם מבחינת הילדים וגם עם עצמו, בעצם כולנו באותו מצב של אובדן..ולשאת ביחד קל יותר...
מה ששונה אצלנו לטובה זה שהילדים יקבלו אותי בטוח!! וכולם!! הגדולות קטנות ממני בשנים מועטות אבל מבחינתן אני כמו אחות גדולה והם רואות כמה הקטנים תלויים בי, גם הם עצמם מבקשות שאני אדבר עם המורות בשבילן במקם אבא שלא ממש מבין אותן..
זה אולי נשמע שאני צובעת את המצב בוורוד, אבל יש קשיים ובזה אין ספק, אובדן של אמא זה הדבר הכי נורא שיכול להיות.. אבל אני מרגישה שיהיה יותר קל שאהיה בתמונה ממש. כי כרגע הוא מאד משתדל לשמור ממני מרחק ואני מאד מבינה אותו, הוא אדם צדיק... ולכן הוא מתייעץ איתי ושואל אבל רק מה שהוא מוכרח.. ואין שיחה על רגשות מעבר.. ואני מבינה אותו..
אני יודעת שיהיו שיגידו שאני מטורפת שמכניסה את עצמי לחיים כאלו, אבל לא מרגישה שזה בבחירה שלי, הם פשוט משפחה שלי.
אני יודעת שההורים שלי לא יקבלו את זה בכלל!!! ואפשר להבין אותם..אבל דיה לצרה בשעתה..
שמעתי שרבנים שאיתו בקשר ויודעים מהמצב העלו בפניו את הרעיון.
מאז שהיא נפטרה חשבתי על זה, אבל פתאם שזה קצת מתקרב למעשי יותר, אני חוששת קצת, זו החלטה לכל החיים.. אני יודעת שאף אישה אחרת לא תוכל להכנס לשם, הילדים שם יבלעו אותה חיה.. והם מסוגלים...
אולי תגידו שאני צעירה בגיל ובלי נסיון, אז זה לא כך. אני בוגרת מאד לגילי התעסקתי בחינוך מגיל צעיר, גם חינוך מיוחד וכמובן שיש את האהבה הרבה לילדים...ובחיים לא אלך על משהו שאני לא בטוחה בוודאות שאוכל לעמוד בו.
אני מודעת לכך שלהכנס לבית עם ילדים זה לא כמו בעל שרק שלך בהתחלה, וזה בסדר מבחינתי.. הכיף והסיפוק שלי הוא עם הילדים, ובעז"ה נמצא זמן גם לעצמו...
מעבר לזה, אולי זה ישמע קצת מיסטי, אבל אני מרגישה שדרך החיים שנסללה לי מייעדת אותי לתפקיד הזה, תמיד אמרתי שאני חושבת שצריך קודם לטפל בילדים שכבר קיימים בעולם, ותמיד אמרתי שיש בי יכולת לאהוב ילדים כאילו הם שלי. לא יודעת למה אבל תמיד דיברתי כך, לפני שבכלל הכרתי אותם.
בקשר להפרשי הגילאים, יש ביננו באזור ה20 שנה הבדל. אני מרגישה שזה לא מפריע לי כי קיבלתי איזו פורפורציה שונה על החיים לאחר הפטירה, פתאם אני אומרת לעצמי, אז מה תראי אותו בגיל 40 מוצא את עצמו אלמן מישהו היה יכול לצפות את זה? מישהו הבטיח לי שאם אתחתן אם מישהו צעיר הוא לא יכול למות ברגע בתאונה?! ומעבר לזה אני רואה בזה שליחות קודש לגדל את הילדים של "אמא" שלי... ואולי לשם כך ירדתי לעולם.. אף אחד לא יודע את תפקידו...
זה נשמע אולי שאני מאד בטוחה בעצמי, אבל אני בטוחה בדבר אחד, שזה יעשה טוב לילדים ולו במקרה ואתחתן איתו. אבל מעצמי אני פתאם חוששת... כיף לי איתם מאד.
אבל זה שינוי משמעותי, שידרוש ממני הרבה שינויים. גם מבחינת דרך חיים הוא הרבה יותר סגור ממני ואצטרך להשתדל יותר.. ובכלל, אני מאד רגילה לפרטיות שלי, לישון בחדר לבד, בבית גדול ולהתרגל לחיים הפוכים...
אני יכולה להתרגל להכל, אלו דברים פעוטים לעומת בניית ושיקום בית בישראל.
השאלה אם יש לכם משהו להמליץ\ לייעץ\ להעיר את תשומת ליבי.
תודה רבה!
לילי
מקרה מורכב
בס"ד
ללילי היקרה,
קראתי בעיון את מכתבך ואת צודקת ברצון שלך לעשות סדר בעניין.
תיארת פה מקרה שמורכב מהרבה פרטים ורגשות שונים שהביאו אותך למצב שאת לא יודעת מה לעשות.
הגעת למשפחה מהמקום של המתנדבת , העוזרת ותומכת במשפחה שמתמודדת עם חולי ולבסוף אובדן.תקופה מסוימת מילית את תפקיד האם והאהבה שלך לכולם הלכה והתחזקה. אובדן של אמא בגיל צעיר והפיכת ילדים ליתומים זו חויה טראומטית קשה ואת אכן מתארת כמה זה קשה.נראה לי שהמקום שלך במשפחה הוא מנסה לתומך לעזור ולמלא את החלל הזה שנוצר "המקום של אמא".
אם כל הרצון זה חלום שקצת קשה לממש אותו.
את מתארת את האבא, בעל כגבר אידאלי "קוראים לו "מלאך" ובעצם את בודקת האם להיכנס למערכת הזו כרעיה לעתיד, אמא לילדים??
הרגשות שעולים בסיטואציה הזו הם גם רחמים,מסכנות ורצון לשקם.
האם הם המרכיבים שחשובים ועקרים לבנית זוגיות?
ויתור על כל מיני דברים.
יש לך פחד מהתמודדות מול משפחת המוצא שלך שאולי לא תקבל ותתמוך.
והשאלה האם יש פה חלום ורוד??
מהניסיון המקצועי שלי המצב מורכב וצריך לעשות בירור מעמיק עם איש מקצוע לגבי המצב גם אם חושבים על אופציה של חתונה.
יש פה הרבה מרכיבים שצריך להיות מודע להם מראש לפני שמקבלים החלטה.ישנם מחירים ורוחים בסיטואציה וצריך לשקול ולהבין כל אחד מהם.
החיים זה לא שחור לבן וכמו בסיפור הזה לפעמים נוצרים מצבים שאי אפשר היה לצפות אותם מראש.
החששות שלך נוגעים בנושאים העיקרים של:
פער הגילים ביניכם
נשיאת עול של ילדים שחלקם זהים לגילך.
תמיכה ועזרה לאורך זמן עם ילדים שחוו טראומה ועוד מוקדם לראות את ההשלכות.
אני התרשמתי מאד מיכולת הביטוי וההבנה העמוקה שלך לעניין וטוב עשית שאת רוצה לקבל חוות דעת מקצועית.
אני משתתפת בצערך על האובדן של האמא שדאגת וטפלת בה במסירות.
מקוה שתעשי את ההחלטות הנכונות לך מתוך שיקול הדעת.
בהצלחה,
מלכה גראוכר