בס"ד
הנני אם חד הורית לילדה יחידה בת 7.
האב מתגורר בחו"ל ומלבד פעם אחד לפני כ 4 חודשים בהן הגיעה האב לביקור בארץ לא ראתה אותו הילדה , הם בקשר טלפוני יום יומי והוא מנסה לעשות כל בביכולתו במגבלות המרחק.
אני בהחלט מבינה ללבה של ביתי, נוכח העובדה שהוריה גרושים, שלמרות שאבא טוען שהוא אוהב הוא לא בקרבתה, שהיא בת יחידה למרות רצונה העז לאחים נוספים, שהקשר ההדוק ביננו לפעמים קצת מחניק ומאיים עליה ואני היא כל עולמה אך אני לא מוכנה להתפשר בעניין החינוך וזה בזמן האחרון די מדאיג.
היא משקרת המון, למרות השיחות שאני מעבירה לה בדבר חומרת השקר ועדיפות האמת למרות הכל, ואפילו עבור סתם דברים, היא חוצפנית ולא רוכשת כבוד למבוגרים למרות שהדוגמא שהיא אמורה לקחת ממני היא ההיפך הגמור, היא מנסה למרוד ולעקם גבולות בכל דבר ועניין, כשהיא כועסת אין לה בעיה לזרוק דברים, היא מתפרצת בבכי כהגנה עצמית ותמיד אבל תמיד היא תנסה לתמרן את העולם על מנת להשיג את מבוקשה.
בבית הספר אין בעיה מלבד בחינת הגבולות והניסיון לפעמים לפרוץ אותם , היא משתלבת נפלא במסגרת החברתית, לדברי המורה כך גם מבחינה לימודית ( אני עוקבת כל יום דרך השיעורי בית ) , יש לה בעיה בלקבל מרות ולהבין ולהודות שטעתה ו/או צריכה עזרה . בין כל הטענות הללו ראוי לציין שהיא טובת לב ואדיבה, ההתפרצויות הללו הן תקופתיות, בעבר זה כבר קרה והתגברתי על זה, כמו כן היינו ביחות יעוץ, אך כיום נראה ששום שיטה לא מועילה ואני מוצאת את עצמי משתגעת מול ילדה בת 7 שמוציאה אותי מדעתי ומביאה אותי לידי מצב שאצטרך להפליק לה בעבור התנהגות חוצת גבולות.
דוגמא: מתארחות אצלנו 2 דודות שישנות במיטה ביחד איתה, כבר שבוע וחצי, אתמול בגלל שהן התווכחו, היא החליטה להתעורר בשתיים הלילה כי לא רצתה לישון איתם, הסברתי לה שתישן בסלון היום ושנפתור את הבעיה מחר, היא לא רצתה והתחילה לבכות במשך חצי שעה למרות שניסיתי לדבר לליבה שכרגע אין ביכולתי לעשות כלום ואני עייפה, כל שהיא רצתה זה לישון איתי במיטה ( יש לי בן זוג שמתגורר איתנו, הם מסתדרים נפלא והיא מאד אוהבת אותו, אבל גם לפני לא הסכמתי לישון איתי במיטה) , בסוף נאלצתי להכניס אותה למקלחת כדי שלא תעיר את כל הבית ולתת לה להירגע שם היא התחילה להשתולל עד שנרגעה ואז כהרגלה באה לבקש סליחה ולתת נשיקה, הסברתי שסליחה מתקבלת רק אם לא חוזרים על הטעות ומתכוונים לסליחה .
אנחנו משפחה שומרי מסורת, בעבר חזרנו בתשובה, לפני כשנתיים, כיום שומרי שבת, ברכות וכד' , אני משתדלת להתלבש בצניעות, לעולם לא חשוף, ורוצה להעביר את הדוגמא לביתי, הן על ידי דוגמא אישית והן על ידי הסברים מילוליים, אך נראה שהמלחמה העיקרית היא על הבגדים והרצון שלה להתגנדר כל הזמן ולהחצין את יופייה החיצוני.
בבקשה עזרה, מה לעשות ? איך לפעול? מה דעתך?
נ.ב. היא היתה בהבחנה של נירולוג שאמר קצת ריגשי לא בעיה רצינית, פעילות פיזית תפתור, לגננת היו רק תשבוחות בבית הספר היא מתוקה ורק אני ואמא שלי שקרובה אליה בדיוק כמוני והיא נמצאת אצלה הרבה סובלות מההיפרצויות שלה.
מקווה לתת לילדה את הטוב ביותר
,תודה מקרב לב
הדרך הנכונה
זהבה, שלום וברכה,
מצד אחד אני מאוד מבין את הקשיים והמציאות בה את נמצאת ומצד שני אני מתחבר לאבחנתו של הנוירולוג שאבחן את הילדה הטוען שהבעיה היא רגשית רק שבניגוד לדעתו של הרופא המלומד, אני לא חושב שקצת פעילות גופנית תפתור את הבעיה.
הבעיה המרכזית של הילדה שלך היא חיסרון בסביבה ביתית מאוזנת וחד משמעית.
אסביר את דברי: ילד צריך אבא ואמא בבית, אבא ואמא הפועלים "מתוך אותו ראש" תוך שמירה על אהבה ואחווה. הילדה שלך, לצערנו הגדול, לא נמצאת בתוך סביבה כזו (אולי כדאי כאן לעצור לרגע ולשאול גם כיצד השפיע על הילדה הביקור המלכותי של אבא שלה).
בנוסף לכך, הילדה הזו זקוקה לבני משפחה נוספים (אחים ואחיות) והקשר שלה איתך (שאולי נותן גם לה וגם לך את התחושה של בני משפחה) קצת לוחץ עליה.
אפשר להוסיף כאן ולדבר על שתי הדודות שישנות ביחד איתה במיטה (בתוך המקום הפרטי שלה) כבר שבוע וחצי.
בנוסף לכך, הילדה הזו חיה בבית שבו דו משמעיות - חשבת פעם איך הילדה מתמודדת עם ההדרכה שלך לצניעות מול העובדה שבביתכם מתגורר גבר שאינו בעלך?
אני ממש מצטער על הסגנון הנוקב והביקורתי העולה מתוך התשובה שלי אך את חייבת להבין שיש צורך לעשות במסגרת המכילה את הבת שלך קצת סדר מבחינה שכלית כדי שאפשר יהיה לבנות גם מערכת רגשית מסודרת.
אשמח לעזור לכם.
בהצלחה רבה,
מנחם מורדוף