שלום וברכה. אנו נשואים 7 שנים, עם 3 ילדים. מהרגע שהתחתנו ועוד לפני כן אמרתי לאשתי שיש לה בעיות תקשורת קשות, היא מאשימה אותי בכל דבר שזז, אבל חשבתי שזה יתמתן. קראתי ספרים העוסקים בשוני בין המינים וטעיתי לחשוב שהסיפור לא כ"כ חמור. לאשתי יש לב טוב, היא אמא מעולה וכשהזוגיות בינינו טובה הכל טוב. עם זאת, כיוון שאני גבר, אני עושה דברים קשים וחמורים מאוד בעיניה, אף שבעיניי הם נראים זניחים (בפניה אני מתייחס לזה כדבר הגרוע ביותר שבעל מסוגל לעשות לאשתו). כגון- שכחתי להגיד תודה על האוכל, סיפרתי להוריי שאחיה של אשתי התגרש כשאשתי התנגדה, ראיתי בלימודים סרט (נקי וכשר, בזמני הפנוי) ועוד ועוד. התגובה של אשתי אלימה ביותר וכוללת סתירות לפנים, מרפקים לעמוד השדרה, בעיטות בראש ובגוף כשאני על הרצפה ועוד. לאחר מכן אני נזרק מהבית ללילה או יותר לקפוא על ספסל בחוץ. בדר"כ אני לא מגיב או שאני מנסה לפייס אותה, לפעמים אני יוצא משליטה ונובח עליה בחזרה על מה שהיא עושה לי, היא כמובן מנקה את מצפונה ע"י המשפט "מה שאתה עושה לי יותר גרוע". היא מכפישה אותי בפני משפחתה(לעיתים רחוקות בלבד), מלכלכת עליי ומשפילה אותי ביום יום. בכל ריב אני דואג להזכיר לה שאני אוהב אותה ומשתדל לא להגיד דברים שאינם נשמעים. לפני 5 שנים קרה לי שגלשתי כמה פעמים באתרים לא צנועים. אשתי עלתה על זה ומאז- לא ראיתי דבר לא צנוע ולו פעם אחת! אך היא מצידה הידקה את טבעת השליטה סביבי.היא מזכירה לי את זה בכל עת, כמה שאני שקרן, אם לא יצאתי אחרי 10 דק' מהשירותים (כמובן שאני נכנס בלי פלאפון) היא עושה לי סרטים מסרטים שונים. כמובן שהיא גם פותחת לי את הדלת בהפתעה בעודי שם לביקורת. כל יום היא בודקת בפלאפון שלי, איפה גלשתי, עם מה ועם מי התכתבתי ועוד. (בפלאפון שלה אסור לי בכלל לגעת) ניסיתי ללכת ליועץ פעם אחת בלי להגיד לה כי ידעתי שהיא תתחרפן, הלכתי, היא גילתה ונוצר משבר מאוד גדול. היא החתימה אותי שאם אי פעם אלך ליועץ אנחנו מתגרשים. אני מרגיש שאין לי זכות דיבור כי כל פעם שאני אומר את דעתי השונה (בצורה הכי נעימה)אני זוכה לקיתונות של השפלה. היא כמובן ממשיכה לטעון כמה אף אחת לא תרצה אותי כי אני שקרן בן שקרן וכמה היא רוצה שנתגרש. אני סטודנט ולכן אין לי אגורה שחוקה להוציא על יועץ, מה שהיא צריכה זה טיפול אבל אין סיכוי שהיא תהיה מוכנה ללכת. דבר אחרון- בשביל לפייס אותה אני מתרפס ומבטיח מיליון הבטחות והיא מצידה לא ביקשה סליחה ולא מוכנה לבקש סליחה על כלום. אין לי ספק שאם אלך לייעוץ זה יהיה תחילתו של פירוק הקשר, אך חיי אומללות ותסכול אינם עדיפים.

בעיות תקשורת קשות

אתה מתאר מצב של חוסר-אונים. אם תלך ליעוץ זה יוביל לפרידה. לשבת בשקט זה חיי אומללות. לדרוש ללכת ליעוץ ביחד, גם מביא לפרידה. היועץ, גם בלי שאתה צריך לשאול שאלה ברורה, נותר חסר אונים לתת לך יעוץ יעיל. וכמובן זה מצב בלתי אפשרי, להכשיל כל פעולה ויוזמה. לי נראה שחשוב שתזכיר לעצמך שאתה בן-אדם סביר, וגם מוצלח. ומהמקום שאתה יודע שהתנהגותך היא סבירה, לבחור משהו שבו אתה מתעקש לעמוד על שלך. כאשר אתה מצליח לעורר את ההערכה של הצד השני, ולהביא למצב שבו הצד השני יבוא לקראתך, למשל לגשת ליעוץ, אתה עוזר גם לה, כי העמדה שה'כל' או 'לא כלום' לא יכול להחזיק מעמד לעד.