שלום וברכה
ילדתי לומדת בכיתה ד' בבית ספר דתי.
בשנה הקודמת היא חוותה חרם כיתתי שטופל על ידי מנהלת בית הספר, היועצת והמחנכת.
כעת אני חוששת שהיא שוב תעבור את זה למרות ההתערבות שנעשתה.
מבקשת לדעת מה אני יכולה לעשות כאמא ובכלל כהורים לעזור לה.
דחייה חברתית בביה"ס
שלום וברכה
מידע שווה כוח. ברצוני לשתף בשלושה תובנות בנושא זה.
1- מסתבר שבהרבה מקרים ילדים אשר סבלו מדחייה בחברה חוו קודם הדחייה חרדה שהציפה מחשבות ככון: עכשיו יציקו לי וכד' מה ששיבש את ההתנהגות התקינה אצל הילד וכך נוצר סיכוי גבוהה יותר לחוות דחייה חברתית.
2- בספרות בנושא זה מתואר קשר בין ההתנהגות בבית לדחייה חברתית. מסתבר שיש בבית טלטלה כגון לידה, מעבר דירה, קושי בשולם בית או סתם עומס של היום יום בו אין קשר ושיח אישי עם הילדים, הילד נמצא בסיכון יותר לחוות דחייה חברתית.
3- נוכחות הורים מורידה באופן ניכר את רמת הפגיעה בילד. נוכחות זו באה לידי ביטוי ביום יום כך שהילד יחווה את ההורים דומיננטים בחיים שלו, מורים שמרגישים את נוכחות ההורים מטפלים באופן רציני יותר בבעיות, תלמידים שחווים את נוכחות ההרוים קולטים שיש לילד גיבוי ולא ימהרו להתעלל בו רגשית ופיזית. חלק מנושא הנוכחות ההורית היא לבדוק מה גרם לדחייה החברתית, לרוב הדחייה היא שילוב של פריקת מתח של הכיתה יחד עם חוסר הבנה חברתית של הילד, והיטיפול הוא הוא בילד וביכתה כאחד. על ההורים לנהל את הקושי, לתת הדרכה לילד, או לילשוח אותו לקובצה חברתית וכד' במידה והבעיה עמוקה יותר.
לאור תובנות אלו יש לכם כהורים תפקיד חשוב בהורדת הדחייה, החל מהרגעה של הפחדים, מתן כלים להתמודדות עם החרבה, מתן יחס והקשבה לבת, מתן העצמה לילדה ע"י פרגונים ומתן תפקידים, לשוחח עם המחנכת והיועצת, לבא מדי פעם לבקר את הבת בביה"ס, כגון הבאת אוכל, ליווי לביה"ס וכד'.
בהצלחה
אריאל פייביש
יועץ חינוכי