אריאל פייביש, | מרכז י.נ.ר ללימודי נישואין ומשפחה
מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 21/01/2025 כ"א טבת תשפ"ה
אריאל פייביש

אריאל פייביש,

מה גורם לילד להפריע בכיתה, ולמשוך כל הזמן למעגל שלילי?

אני אובדת עצות. בננו בן ה-11.5 מגלה בעיות התנהגות בעיקר בתלמוד תורה, ואנחנו כל הזמן מקבלים ביקורות וכעסים והילד נשלח הביתה וכו'. עיקר הטענה שהוא מפריע למהלך השיעור, מתעסק בדברים, מפטפט ולא אחוז כלל בחומר הנלמד. ההישגים שלו בהתאם, נמוכים. אני מרגישה שהוא מסתובב בתוך מעגל שלילי ולא מעוניין לצאת ממנו. נראה כאילו יש לו איזה רווח מהדאגה וסערת הרגשות שהוא יוצר. מה שאותי מתסכל מאוד זה שאנו מנסים בכל דרך לספק לו בית חם וזורם, להחמיא לו, להעצים אותו, לאחרונה הוספנו זמן איכות עם אמא וגם עם אבא, תיאמנו אתו רישום לחוגים מעניינים וכד'- אבל לא רואים שום שיפור. בשנה שעברה הייתה לו תקופה שהוא היה לוקח לנו כסף מהארנק וקונה ממתקים לילדי הכיתה (ואין לו בעיה חברתית) הוא ילד שהצד הרגשי שלו מאוד דומיננטי, ואנחנו מניחים שהתנהגות כזו משדרת מצוקה, אבל לא מצליחים להבין - ממה היא נובעת? חשבנו לקחת אותו לנוירולוג אך חוששים שהוא ימהר לשלוף את פתרון הקסם ריטלין. הייתי שמחה לנסות להבין מה יכול לגרום לילד להפריע ולהתנהג באופן שלילי ולקבל כל הזמן כעסים וביקורות ?! וכן- האם יתכן שיש קשר לעובדה שהבן הבכור שלנו לא הסתדר בישיבה, והוא כרגע עובד ולא לומד ומצבו הרוחני לא יציב ?! לנו לא כ"כ נראה כי היחסים עם הגדול טובים, וכן הבעיות עם הבן הקטן יותר לדעתי היו עוד קודם. מה עושים כדי לצאת מהבור הזה ??

אריאל פייביש BA בחינוך מיוחד ומנחה הורים

שלום וברכה

קראתי את השאלה, ומניסיוני לרוב יש קשר בין אח גדול מתקשה למצב רגשי אצל ילדים. דבר זה מעלה שאלות של זהות, גבולות במשפחה וכד'.

ראטילין כמו כל תרופה אחרת יכולה להציל חיים כפשוטו מצד אחד, ומצד שני יש לה את החסרונות שלה. אם הילד זקוק לתרופה, הרי זה "מציל חיים". תחושת מסוגלות מחזקת את הדימוי העצמי ומרגיעה ילד.

צריל לדעת שהיציאה "מהבור" הוא תהליך משפחתי של תיקוף (להראות הבנה לילד), וסמכות/מנהיגות הורית. 

ניתן ליצור עימי קשר במיל  ASFAIBISH@GMAIL.COM לעצה ולקבלת מידע על עוד סוגי טיפול חילופיים לראטלין.

מאיזה גיל אפשר לעזור לילד עם התפרצויות זעם?

בני בן הארבע וחצי מטריד אותי מאד. ילד אנרטי מלא חיות שנינות ופקחות נדירים. אבל הוא מעסיק אותנו כמעט 24/7 על בסיס קבוע. אנסה לתמצת : הפתיל שלו קצר מאד , מין תחושה שלא יודעים מתי התפוצץ הרימון ומה יגרום לזה כשמשהו לא מסתדר עם רצונותיו כאן ועכשיו (קושי בולט בדחית סיפוקים) הוא משתמש בכל מה שיוציא אותנו מהדעת ולמרות שאנו מאד משתדלים לא לגרום לו להצליח כלומר לשלוט במצב ולא להגרר למאבקי כח או למלחמות בסוף אנו מוצאים את עצמנו מול שתי אופציות או שמתקפלים ומוצאים איזו נוסחת אצמע שגרמה לו לצאת עם תחושת נצחון ולימוד לפעם הבאה שהיה שווה כל הסצנה הזו או שאנו עומדים על דעתנו מבלי לוותר אבל אז זו מלחמת התשה - צווחות עד לב השמים , העפת חפצים, אמירות קשות ואיומים בקיצור - איבוד שליטה מוחלטטט וחוסר אונים שלנו שמתבטא בהחזקתו / הכנסתו לחדר עד שירגע וכו' וכו' וכל האויר בבית נעשית מתוחה וכו' בקיצור סיוט מתמשך. ניסיתי לדבר איתו כשהוא רגוע, הוא הבין אבל נראה שאין לו שליטה או שהוא עדין קטן מכדי להצליח לעשות עם עצמו עבודה. מה עושים?????? אני ממש חסרת אונים ומדמינת אותו גדול יותר ונתקפת חלחלה... אודה לכם מאד על תשובתכם.

אריאל פייביש יועץ חינוכי MA מחנך בחינוך מיוחד ומנחה הורים

אכן כמו שציינת ילד עם קושי בויסות מאתגר את ההורים ואת הבית, ואכן זה לא קל, מעייף ומתיש.

כדי לתת תשובה יסודית ומקיפה אני ממליץ לפנות לגורם מקצועי שירד לעומק הקושי של הילד ויתן לכם הדרכה. קושי זה אינו אישי עם הילד אלא הוא עלול לשבש ולהשפיע על כל ההתנהלות של הבית.

בתור עזרה ראשונה. נסו לברר עם עצמכם מה אתם מרגישים כשהוא מתחיל את ההתפרצות. רשמו את המחשבות שעולות לכם. לרוב עמדה ראשונית זו מחלישה את עמדתכם כהורים. 

יש לזכור שלא כל הילדים אותו דבר, וישנם ילדים עם טמפרמנט סוער ילדים אלה מערכת הבלמים שלהם חלשה יותר והם זקוקים למבוגר שיעזור להם בבניית מערכת זו. ככל שתהיו נחושים, עקביים תקבלו את המצב ולא תלחצו ממנו, תוכלו להציב גבול ברוגע.

עוד דבר שחשוב להתחיל לעבוד עליו מגיל צעיר הוא הבעת רגשות ומתן תוקף להם, כלומר ניתן לומר לילד זה באמת מכעיס/ מעצבן וכד' אבל בבית שלנו לא זורקים חפצים. במשך השנים ככל שלילד יהיה מדעות לרגשות ויראה שניתן להביע אותם הצורך בהתפרצוות ירד.

לסיום אני ממליץ שתשבו יחד (ההורים) ותנסו למפות את זמני ההתפרצויות, מה מביא להתפרצויות, אלו תחומים הילד טוב בהם וכך תוכלו להעצים אותו. כ"כ תשאלו את עצמכם האם מגיל קטן הוא התרגל לקבל הכול? האם זה מפגן כוח ומרידה או התנהגות ששמה אותו במרכז הבית (זקוק ליחס מיוחד) ולפי זה תוכלו יחד לחשב את צעדיכם.

בימנו נושא האבחונים מאוד התקדם. לעיתים קושי בדחיית סיפוקים קשור בקושי בויסות ואמפולסיבות. כדאי בשלב זה לבקש אבחון אצל מרפאה בעיסוק.

בברכת רוב נחת

אריאל פייביש

 

ריטלין או בבית

רציתי להתייעץ עם חברי הפורום הנכבד. בני בן השמונה עלה השנה לכיתה ג' וכבר בשבוע הראשון צצו קשיים רצינים הרב שלו טוען שהוא לא יושב רגע אחד בנחת. האמת שגם שנים קודמות היו לו בעיות דומות אבל איך שהוא הרבנים הסתדרו איתו. השנה נראה לי שזה לא ילך בכלל. הבעיה שעכשיו המנהל לא מוכן שהילד יכנס ללא אבחון וריטלין. לא יודע מה עושים? ועוד דבר, האם זה בסדר שהילד לא יכנס לכיתה בגלל כדור. תודה זה דחוף לי

ריטלין או ביית

שלום וברכה

לפי החוק היבש לא ניתן לומר לילד לא להיכנס לכיתה ללא ריטלין, אומנם כהורים האם היינו רוצים לשלוח את בננו למקום שהוא סובל והמערכת נגדו?

אסור לנו כהורים ליצור מצב בו יש נתק בין המערכת החינוכית למערכת הביתית, מצב זה מחמיר את הקשיים של הילד, פוגע בסמכות של המורה ושלנו בבית ומאפשר לילד להמשיך להתנהג באופן העייתי.

אני ממליץ לקבוע פגישה עם המנהל, המחנך, אם אפשר שיהיהשם גם יועץ ביה"ס או הפסיכולוג, ולדון יחד בקשיים של הבן מתוך כוונה לעזור לו. אם תתאפשר בפגישה זו לעלות את הטענה שכתבה ולראות מה עזר לו בעבר להתמודד כך אולי דבר זה יעזור לו גם היום, אם כי לא תמיד מה שעזר ימשך לעזור היות והרמה הלימודית והדרישות נעשות קשות יותר. כהורה תציעה את עזרתך, נסו יחד לבנות תוכנית עבור הילד, הכוללת מעקב, חיזוקים ועזרה לימודית.

בהצלחה

תפקיד ההורים במניעת חרם חברתי

שלום וברכה ילדתי לומדת בכיתה ד' בבית ספר דתי. בשנה הקודמת היא חוותה חרם כיתתי שטופל על ידי מנהלת בית הספר, היועצת והמחנכת. כעת אני חוששת שהיא שוב תעבור את זה למרות ההתערבות שנעשתה. מבקשת לדעת מה אני יכולה לעשות כאמא ובכלל כהורים לעזור לה.

דחייה חברתית בביה"ס

שלום וברכה 

מידע שווה כוח. ברצוני לשתף בשלושה תובנות בנושא זה.

1- מסתבר שבהרבה מקרים ילדים אשר סבלו מדחייה בחברה חוו קודם הדחייה חרדה שהציפה מחשבות ככון: עכשיו יציקו לי וכד' מה ששיבש את ההתנהגות התקינה אצל הילד וכך נוצר סיכוי גבוהה יותר לחוות דחייה חברתית.

2- בספרות בנושא זה מתואר קשר בין ההתנהגות בבית לדחייה חברתית. מסתבר שיש בבית טלטלה כגון לידה, מעבר דירה, קושי בשולם בית או סתם עומס של היום יום בו אין קשר ושיח אישי עם הילדים, הילד נמצא בסיכון יותר לחוות דחייה חברתית.

3- נוכחות הורים מורידה באופן ניכר את רמת הפגיעה בילד. נוכחות זו באה לידי ביטוי ביום יום כך שהילד יחווה את ההורים דומיננטים בחיים שלו, מורים שמרגישים את נוכחות ההורים מטפלים באופן רציני יותר בבעיות, תלמידים שחווים את נוכחות ההרוים קולטים שיש לילד גיבוי ולא ימהרו להתעלל בו רגשית ופיזית. חלק מנושא הנוכחות ההורית היא לבדוק מה גרם לדחייה החברתית, לרוב הדחייה היא שילוב של פריקת מתח של הכיתה יחד עם חוסר הבנה חברתית של הילד, והיטיפול הוא הוא בילד וביכתה כאחד. על ההורים לנהל את הקושי, לתת הדרכה לילד, או לילשוח אותו לקובצה חברתית וכד' במידה והבעיה עמוקה יותר.

לאור תובנות אלו יש לכם כהורים תפקיד חשוב בהורדת הדחייה, החל מהרגעה של הפחדים, מתן כלים להתמודדות עם החרבה, מתן יחס והקשבה לבת, מתן העצמה לילדה ע"י פרגונים ומתן תפקידים, לשוחח עם המחנכת והיועצת, לבא מדי פעם לבקר את הבת בביה"ס, כגון הבאת אוכל, ליווי לביה"ס וכד'.

בהצלחה

אריאל פייביש

יועץ חינוכי

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130