מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 26/09/2020 ח' תשרי תשפ"א
דפנה עבדי

דפנה עבדי

קורות חיים בקצרה

קבלת קהל

חוסר "קליק" אצל הבחורה

בוקר טוב למומחים הנכבדים. אשמח אם תתייחסו לבעייתי. אני גרוש בן 39 ואני בקשר עם גרושה בת 32. אנו בקשר כחודש ומקיימים שיחות כמעט מדי יום וגם נפגשנו פעם אחת (אני גר בצפון הרחוק והיא במרכז הארץ). השיחות שלנו זורמות ומעניינות, היא בחורה מעולה ויש לי כלפיה הערכה רבה. אף הבעתי את רגשותי אליה באמצעות מתנות חג. לדעתי, יש לנו פוטנציאל אדיר עם נתחתן. אך הבחורה טוענת שהיא לא מרגישה את ה"קליק" היינו, משיכה רגשית עזה, על אף שמבחינה שכלית נטו, היא נוטה להסכים שאנו מתאימים. שאלתי היא: האם הקשר הוא אבוד, או שניתן לעשות משהו בנידון ? תודה מראש מוטי

חוסר "קליק" אצל הבחורה

בוקר טוב למומחים הנכבדים. אשמח אם תתייחסו לבעייתי. אני גרוש בן 39 ואני בקשר עם גרושה בת 32. אנו בקשר כחודש ומקיימים שיחות כמעט מדי יום וגם נפגשנו פעם אחת (אני גר בצפון הרחוק והיא במרכז הארץ). השיחות שלנו זורמות ומעניינות, היא בחורה מעולה ויש לי כלפיה הערכה רבה. אף הבעתי את רגשותי אליה באמצעות מתנות חג. לדעתי, יש לנו פוטנציאל אדיר עם נתחתן. אך הבחורה טוענת שהיא לא מרגישה את ה"קליק" היינו, משיכה רגשית עזה, על אף שמבחינה שכלית נטו, היא נוטה להסכים שאנו מתאימים. שאלתי היא: האם הקשר הוא אבוד, או שניתן לעשות משהו בנידון ? תודה מראש מוטי

בס'ד מוטי שלום. בהמשך לפנייתך אתמצת ואומר, שבעבור מטרה של בניית קשר בר-קיימא אין די בשיחות מעניינות וזורמות דרך קו הטלפון. ממרחק אווירי הדברים נתפסים באופן חלקי. יש צורך ברצון הדדי והסכמה משותפת לצעוד לעבר אותה מטרה. (ולהתחיל לפחות בקביעת פגישות) ומכיוון שבשלב זה, שניכם עומדים במקומות שונים ביחס לקשר בינכם. הייתי מציעה לך בתקופה הקרובה להרפות קצת ולהאט, ולבדוק בהמשך אם התעורר רצון לקשר מצידה. בהצלחה דפנה עבדי.

כלים למתן עזרה למצוקה נפשית אצל גבר

שלום, בעלי אינו עובדבעבודה מסודרת מזה כ-6 שנים, לאחר שפוטר מעבודתו האחרונה באופן שהשאיר בו משקעים טראומתים. במשך כל הזמן הזה הוא ניסה להתקבל לעבודות ללא הצלחה וגם בכאלה שהתקבל לא שרד יותר ממספר ימים. אח"כ ניסה באופן עצמאי מספר רב של תחומים וגם שם אם הרוויח 10 ש"ח לשעה המצב נחשב טוב. בעלי מאוד מאוד רגיש ואדם ישר ומוכשר ברמה גבוהה ( אוביקטיבי - פשוט כישרון מבוזבז) וכל אי הצלחה כזו מפילה אותו, שתי הנפילות האחרונות היו מאוד קשות. אני מאוד דואגת לו מבחינה נפשית ופיזית כבר . וגם יש לי הרגשה שהוא ירצה בקרוב לחזור בשאלה. האם זה באמת חוסר מזל, גזירה מאלוהים או שיש כלים להתמודד עם זה. איך אני יכולה לתמוך בו, בבקשה תעזרו לי . תודה מראש, מירב

יש תקווה.

בס'ד מירב יקרה. ראשית אומר, שאני בהחלט חשה את מצוקתך סביב מצבו של בעלך. ואת דאגתך האמיתית לעתידכם. לגבי שאלתך כיצד ניתן לסייע לו. נראה לי שיש קודם לסייע לך. להבין שכאשר ההתייחסות שלנו למצבי חיים דינאמיים היא של:"גזירה משמיים". תפיסה כזו אינה מותירה הרבה מקום לשינוי או לתקווה. אינה מאפשרת לאדם להעיז ולהוציא את יכולותיו ואת כישוריו מין הכוח אל הפועל. כל "אי הצלחה" מצריכה בירור יותר מדוייק ומעמיק לגבי הסיבות שהובילו אליה. ה-COACHING מכנה זאת כחסמי הצלחה. שיש לכל אדם בדרכו לצמיחה והתקדמות.. לסיכום: יש מוצא ויש תקווה. אשמח לתת ייעוץ בנושא. דפנה עבדי. עו'ס קלינית ומאמנת אישית.

מפחדת מלפתח זוגיות בגלל דימוי גוף נמוך מאד

אני בת 36 גרושה +3 כ 10 שנים .אני שוללת כל קשר שמתפתח לאינטימיות מחשש להידחות,דימוי הגוף שלי מאד נמוך,אני שונאת את איך שאני ניראית.מה אפשר לעשות כדי שזה ישתנה ,עייפתי מלהיות לבד.

בס'ד שושי יקרה. "אני מפחדת.. "אני שוללת.. "אני שונאת.. נשמע שיש מקום לכונן קודם קשר טוב ואוהב עם עצמך.לפני שנפנה לקשר עם בן זוג. עפי' רוב אנחנו כלואים בתוך תפישת הגוף שלנו (האופן שבו את רואה את עצמך ואת גופך) שלא תמיד תואמת את המציאות.ולי נשמע שממצב זה התעייפת. מלחשוב ולהרגיש רע בקשר לעצמך, לגופך ולחייך. אפשר אחרת. בברכה עבדי דפנה עו'ס קלינית ומאמנת אישית.

ציפיות שונות מנישואים שניים-תגובה

תודה לכל העונים, ראשית רצוני לציין שהתקיימו שיחות פתוחות ביננו, בהן ניתחנו את הקשיים ובאופן מאד מודע הגענו למסקנות שאותן גוללתי בפנייתי. יש אומרים שחצי מפיתרון הבעיה- היא ההכרה בקיומה, ובכן אנו נמצאים במקום הזה. רציתי לומר לגברת מרים ניימן, גם ילדי בעלי אינם מעוניינים במשפחתיות הכביכול מאולצת הזאת. כתבתי שאפילו אינם מקבלים אותי כבת זוגו, אינם מבינים למה בכלל אביהם זקוק לבת זוג... זה מקשה שבעתיים. נראה לכאורה שאיש לא ממש מעוניין בכך, פרט לבעלי. אנחנו מבינים שכנראה יש צורך בגורם שלישי שיסייע לנו לשים את הדברים באיזון נכון, שיתן לנו את הכח להמשיך יחד. האם תוכלו להמליץ על מומחים בנושא זוגיות שניה? אנו מתגוררים באיזור חיפה. אם אפשר בתעריף סביר, הוצאותנו גדולות עקב מורכבות המשפחה. בברכת שבוע טוב.

בס'ד עלמה שלום. אני מבקשת להמליץ בפנייך, על מטפלת זוגית שהתמחתה בנישואים שניים. שמה: אורה כהן. טל'-04-9591678 בהצלחה, דפנה עבדי.

ייעוץ בנושא מסויים

שלום וברכה, אני נשואה במשך כמעט שנתיים עם בעל נפלא שאני מאוד אוהבת. במשך הזמן הזה היו לנו הרבה עליות אבל הרבה יותר- ירידות. הגענו למצב שבו היינו צריכים להחליט אם נשארים ביחד או לא. כמובן שאני לא יכולה לפרט יותר מידי וזה לא המקום. טיפלנו כבר בנושא והזוגיות שלנו השתפרה מאוד, רק שנשארה בעיה אחת שמאוד מטרידה אותי ולא נותנת לי מנוחה. בגדול- בעלי מקנא לי והתפיסה שלו בחיים היא די מיושנת. (והוא מאוד משתדל ודי מצליח להסתיר את זה- הוא מאוד רומנטי ומכבד אותי) אחרי כל התהליך שעברתי אני במקום שבו אני דורשת את הספייס שלי. והוא מאוד רוצה זוגיות "חונקת". כל מי שקשור ללב שלי, ודברים שחשובים לי (ולא כ"כ קשורים אליו) הוא יריב איתי על זה. אם תחשבו זה נקודת מוצא להמון בעיות- אמא שלי, המשפחה שלי, החברות הטובות שלי- שאיתם אני אוהבת לצאת לכל מיני מקומות והוא לא מסכים לזה. הוא קנאי לפרטיות של הבית שלו ולכן לא מסכים לי להביא אורחים הבייתה. בקיצור- זה נורא מסובך להסביר את זה בכמה מילים, כי אני נורא מבולבלת. אשמח אם מישהו יעזור לי או לפחות לכוון אותי- -האם להמשיך לדרוש את הפרטיות והספייס שלי, אפילו במחיר של ריבים ("פיצוצים")? -או האם לוותר לו ולקבור באיזשהוא מקום בלב שלי את כל הרצונות שלי, בעצם לוותר על ה"אני" שלי? חשוב להדגיש שהוא בעל נפלא, מפרגן בד"כ, אוהב אותי ודואג לי (יותר מידי...) תודה מראש וסליחה על הבלבול

"חיבוק הדוב"

בס'ד פלונית יקרה. ציינת בשאלתך כי את חשה בבלבול. מצד אחד את זוכה ליחס אוהב ומכבד מבעלך, מצד שני אותו יחס אוהב אינו מאפשר לך מרחב ועצמאות בקבלת החלטות על מע' יחסים קרובות נוספות. ייתכן ובעלך חש מאויים מכל קשר "הקרוב לליבך" כי הוא עצמו אינו חש כך מצידך.. הייתי מזמינה אותך לבדוק גם את עמדתך הנפשית מולו. וגם את הנושא של תלות-עצמאות בחייך שלך. בברכה דפנה עבדי עו'ס קלינית ומאמנת אישית. 0526799206

השקפות עולם שונות

אנו נשואים מזה 9 שנים כמעט ויש לנו 2 ילדים. התחתנתי בת 18 והייתי בחורה חרדית. עם הזמן ירדתי. כיום אני מזרחיסטית, והוא נשאר חרדי . יש לנו אין סוף וויכוחים בעקבות כך. יש לנישואים שלנו סיכוי או שנפנה איש לדרכו?

איזון מחדש.

בס'ד לשואלת היקרה. ראשית בוודאי שיש סיכוי לקשר ולאהבה. במהלך שנות הנישואים עברת שינוי אישי משמעותי. שינוי כזה גורם להפרת האיזון בקשר הנישואין. את מצידך מבקשת שבעלך יבין ואף יכבד את דרכך החדשה, אך ייתכן ובעלך מצידו מרגיש נבגד. התחלתם יחד בקו משותף ואת זו שפנית ממנו... ואני מניחה ששינוי זה משליך על תחומים נוספים, כגון: חינוך הילדים, חשיפה לתכנים אחרים וכו'. במצב כזה אני ממליצה על ייעוץ שייסייע לכם לבנות איזון מחודש. בברכה, דפנה עבדי עו'ס קלינית ומאמנת אישית. 0526799206

עסקי משפחות

אז ככה אני גדלתי בבית מאוד חם משפחה תומכת הורים שערים ורגישים לצרכי הילדים, פחות במובן הכספי כי משפחתי אינה עשירה במיוחד אבל במובן הרגשי הורי העניקו לנו חום ואהבה במידה לא רגילה ההרגשה בבית היתה מאוד נינוחה למעט זמנים מסוימים שה קורה בכל בית אבל באופן כללי היה כיף בבית תמיד התענינו בשלומנו ובאיך אנחנו מרגישים וגם בין האחים יש אחדות יוצאת דופן כל אחד שצריך עזרה ישר כל האחים מתגיסים יחדיו ומושיטים עזרה במה שאפשר, תמיד אנשים מקנאים כשרואים את המשפחה שלנו את האחדות ומסירות הנפש שיש לכל אחד כלפי השני,ואכן זה משהו לא רגיל, בקיצור ככה גדלתי בבית כזה ולתומי חשבתי שזה טבעי שככה זה בכל בית אולי קצת פחו אבל זו התבנית הבסיסית של כל בית עד שהתחתנתי וגיליתי שזה לא כל כך מובן מאליו בתקופה של האירוסין והחתונה עוד הייתי מסונוור עד שנחתי על הקרקע וגיליתי תהום פעורה מתחתי התוודעתי באופן ישיר ומבפנים למשפחה של אשתי והם בדיוק הפוך מאיתנו כמעט ואין שם רגשות הכל טכני מבחוץ זה נראה בית שמשקיעים שם מחשבה על כל פרט ופרט אך מפבנים אתה מגלה שהקנקן ריק ההורים לא יודעים להקשיב אין להם את זה וכך גם האחים אמנם משקיעים שם בגשמיות אבל אין את הליבה של בית ומשפחה הקשבה, אמפתיה, דאגה לשני, הכל חזותי מבחוץ וריק מבפנים, האחים מסוכסכים אחד עם השני ההורים לא מתקשרים חסר כבוד והערכה אחד לשני ואני ממעיט בדברי קודם כל ההיתי בהלם לא ידעתי מה לעשות ולמי אספר ואשפוך את ליבי? להורי לא בא בחשבון ראשית שלא יצטערו ושנית לא מוציאים כביסה מלוכלת החוצה , לאחיי גם לא כדאי, לאשתי לא רוצה לצער אותה, בקיצור אכלתי את הלב תקופה ארוכה ופתאום גיליתי שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ וכמה שחשבתי שאשתי בסדר ראיתי שהיא גם הושפעה מהצורה שמשפחתה מתנהגת היו לה כל מיני נתנהגויות שלא הבנתי את פשרם=- ראיתי שקשה לה להקשיב והיא לא דואגת לי מספיק כמו שאני דואג לה וזה בכלל מסבך את הענינים כי יש לי בעיה לא רק עם המשפחה שלה אלא גם איתה הקשיים יצרו המון מריבות הרבה דמעות נשפכו ואני התחלתי בסתר ליבי כבר לחשוב על הגרוע מכל גירושין כי זה היה קונפליקט בלתי פתיר עם משפחתה לא היה איכפת לי לקבל את המצב כמות שהוא אבל כשראיתי שאשתי היא מאותו זן הייתי חסר אונים כי איך אפשר לתקן כזה מצב?אך בכל זאת היינו שנה ראשונה אז המרקם עדין היה עדין ככה סחבנו שנה היו ביננו המון שיחות על האופי שלה ועל ההתנהגות שלה וגם על המשפחה אבל אף פעם לא פרקתי את המטען הייתי זורק כאן מילה שם רמז ולא יותר לאחר שנולד לנו בננו אזרתי אומץ באיזו מריבה ושפכתי את כל ליבי אשתי בכתה המון ונפגעה ממני אנושות וכמדומני שעדיין היא פגועה ממני בענין הזה עברה שנה מאז , לי הוקל מאוד קודם כי שפכתי את ליבי המשא נהיה פחות כבד ואשתי עדין לא סולחת לי על רגשותי כלפי משפחתה וכלפיה אנחנו חברים והכל אבל זה מעיב על היחסים אך למרבה הצער משפחתה והיא נשארו אותו דבר ויש בי עדיין כעס כלפיהם שום דב ר לא השתנה מה עושים? לשנות את משפחתה איני יכול את אשתי גם כן לא בקושי את עצמי אני מצליח להזיז וככה הנישואים שלנו הגיעו למבוי סתום כמה שניסיתי לקבל אותה כמות שהיא זה לא מצליח לי כנראה שהשוני בצורה בה גדלנו קוטבי מדי ומה שאירוני בכל הענין שהמשפחות שלנו מסתדרות בינהם ואפילו נפגשים מידי פעם כחברים לכל דבר רק אני ואשתי בכל הענין רבים לבד ומנסים לפתור את הבעיות בעצמנו אך ללא הצלחה הצעתי לה כמה פעמים שנלך לייעוץ אך היא טוענת שזה לא יעזור וחוששני שיש צדק בדבריה כי איך אפשר לפתור בעיות מסוג זה חוץ מזה שנהיתי סקפטי לגבי נישואין אשתי טוענת ושוב אני נאלץ להסכים איתה שאין זוג שמאושר בנישואין שלו כל זוג יש עליות וירידות בעיקר ירידות ולכל אחד יש קונפליקטים בנישואין רק מה שיש הסכמי שלום ומסתדרים ומשלימים עם המצב כי אין טעם לריב כל היום ואפשר אפילו להיות חברים וכשיש בעיות להחריש ולתת לרוח לעבור עד שהרוחות ירגעו, רוצים הוכחה שזה נכון חפשו בראש זוג שהוא מודל לחיי נישואים, אם מצאתם כנראה שאתם אופטימיים מידי מה שתמיד אני שואל את עצמי איך אדם יכול לתת יעוץ אם הוא בעצמו יודע נפש בהמתו

נישואים?? ייעוץ??

בס'ד לשואל שלום וברכה. ראשית יישר כוח על פנייתך. על אף הסקפטיות. במכתבך אתה מתאר את הקושי והקונפליקט המתמשך ביחסיך עם רעייתך ומשפחתה. עולה גם תחושת התסכול וחוסר האונים לגבי המצב שאינו משתנה "אצלה"לדבריך.(בקושי אצלך זז משהו..אתה רוצה אצלה?) אתה גם מציין את הסקפטיות שיש לך בנוגע לנישואין ולייעוץ? הייתי מציעה לך קודם לבדוק עם עצמך. מה בדיוק אתה רוצה? אני מאמינה, אם באמת אתה חפץ בשינוי. שתהליך טיפולי מתאים בוודאי יכול לסייע לשניכם. אשמח לסייע. דפנה עבדי

ביעור חמץ מהלב - של מתלבטת

הנדון: ביעור חמץ מהלב הנני רווקה בת 29, דתית תורנית ואקדמאית המנסה לבנות את עצמי ומתלבטת לגבי מיסוד הקשר לחתונה. הכרתי לפני כחצי שנה בחור דתי תורני ושומר נגיעה, עם מידות טובות. בקשר התברר לי שהורי הבחור מוגבלים. לאימו פיגור התפתחותי קל מלידה - ללא מסמכים רפואיים כלשהם ואביו כבד שמיעה באוזן אחת עם מכשיר שמיעה, עקב היותו פג בלידתו. לבחור 5 אחים בריאים ב"ה. כנ"ל לגבי דודיו משני הצדדים. בנוסף, יש במשפחתו סיפור תורשתי של ורידים בולטים (דליות ברגליים) להוריו, לו, לאחותו ולארבעה דודים. כמו כן, הוריי הם בני דודים מדרגה ראשונה, ושתי המשפחות שלי ושל החבר - תימניות. ברפואה כל העובדות שציינתי מחייבות בדיקות גנטיות וכעת אני ממתינה לתוצאות. אני מבינה שלהתחתן זה "ביזנס" אחד גדול, ולפעמים צריך להניח את רגש האהבה בצד ולתת לשכל לברר טוב את רצונותיך. כמו כן, אני גם מבינה שדרוש אומץ ותעוזה לבקש לעשות "הסכם ממון" כשמדובר באחד הצדדים שיש לו הון. ובמקרה הזה לבחור יש יחידת דיור קומה מעל הבית שבבעלות הוריו, שחלק מהשקעתה היא מכספו הפרטי. נוסף על כך, הבחור גילה לי שהעירייה תובעת אותו ושלושה מבני ביתו (אבא, אח ואחות) בחצי מיליון שקל בגין בנייה לא חוקית שנעשתה כנראה בתום לב צמוד לבית הוריו. אני עובדת 10 שנים במשרה חלקית במקום מכובד, מחפשת עבודה במשרה מלאה ובמקביל סיימתי שני תארים ולימודים נוספים. איני יודעת כיצד אתמודד כלכלית אם אחליט להתחתן בחצי שנה הקרובה אם הוא ומשפחתו עם התמודדות משפטי. חשוב לציין כי בצד היתרונות של הבחור - רוחני, דתי, רצון חזק מאוד לעבוד על אישיותו ועל הקמת בית דתי, הוא יציב רוחנית וכלכלית, בוגר, די רגוע, מאתגר שכלית, מעניין וחכם, איש שיחה, יוזם שיחה, נותן מרחב אישי, אמיתי וישר, שומר לשון הרע, שמח, חייכן, קליל אך גם רציני כשצריך, שומר על בריאותו, נקי ומסודר, מבשל, אסתטי, יצירתי ומוזיקלי. בצד החסרונות - איני בטוחה שהוא יציב נפשית כי הוא מאוד אמוציונאלי, ולפעמים הוא ממש בלחץ, בהתחלה התנגד להסכם ממון אבל בלית ברירה הוא מסכים מכיוון שאני עומדת על כך, יש בו אגואיזם - חושב רק על עצמו וטובתו, די כעסן, דיבורו חותך/ חד/ תקיף, נוטה לשתלטנות ולקביעת דברים ללא שיתוף, כשהוא כועס, הוא חד מאוד ואפשר שהוא יכול להפוך את עורו. הוא יכול להגיד משפטים כמו: למה, מי את בכלל?, מי את בכלל שיודעת מה טוב לך? אף שהוא הסביר אחר כך שבכוונתו שה' הוא המנווט את החיים והקובע את המהלכים ולא אנחנו. הוא גם קצר רוח ואינו באמת מקשיב, חתך דיבורו מסגיר קוצר סבלנות, נחרצות, אי-סבלנות, תקיפות. אני מרגישה שהוא לא איתי בהבנות וברגשות, כמו כן הוא מבטל דברים שנראים לו כחסרי ערך ובעצם לגביי הם שווי ערך (השתמש במילה "שטויות" לדברים קטנים שנתתי). נראה לי שהוא רוצה למסד את מערכת הקשרים לנישואין. הוא בן 33 שנים ואולי "הגיע הזמן" ואחרי זה - יהפוך את עורו ויהיה מאוד קצר רוח. העיקר - שהתחתן... אולי אני עושה לעצמי הנחות בהרבה מישורים במקום להתעקש על הדברים, כי אחר כך אפשר שיהיה מאוחר מדיי. אני יודעת שחשוב לוותר ולוותר אבל השאלה למי (לוותר לו - עד כמה?) ואולי בבחירתי בו אני מוותרת על עצמי ועל רצונותיי? ועל מה לוותר? גם לוויתור יש גבול, וצריך לזהות מהו הגבול בהחלטה לחתונה. איני בררנית, להיפך, באופי שלי אני מאד מקבלת ולא מהר פוסלת. בינתיים החלטתי ביני לבין עצמי על הפסקה זמנית של שבועיים של החברות בינינו ואולי במגמה להתרחק ממנו בהדרגה כליל. בימים אלה של ריחוק גיאוגרפי - אני מרגישה טוב, ללא כאבי ראש, כבר אין לי שום כמיהה או געגוע אליו כבעבר, אולי... אולי כי השכל מבין את מהות הקשר. יועצ/ת יקר/ה, במבט שלך, כאכפתית/ת, כמי שמכיר/ה את העולמות והמושגים המבולבלים, יש לך מה לייעץ לי?

נעלם הטעם

בס'ד למתלבטת שלום. בתשובתי אלייך, אנסה לא להתייחס לתוכן אותו את מציגה כשאלה. אלא לצורת החשיבה. ישבת וכתבת לנו בפירטי פרטים את תכונותיו..ותגובותיו של הבחור במצבים מסויימים וכד'. ובכל אופן נראה לי שמרוב דקדוק בפרטים אפשר לפספס את התמונה כולה. כמו לתאר את מרכיבי המזון המדוייקים עד שנעלם טעם המרק... הייתי מנסה לברר איתך את עניין "ההתלבטות" האם כניסה למצבי ספק והתלבטות מוכרת לך מתחומים אחרים בחייך? דפנה עבדי פסיכותרפיסטית ומאמנת אישית.

מה לעשות אם אני בטיפול כבר שנה וחצי ועדיין לא מצליחה לספר מה עובר עלי באמת???

שלום! לפני כשנה וחצי התחלתי טיפול אצל פסיכולוגית, אך עד עכשיו אני לא מרגישה שינוי כמו כן נורא נורא קשה לי להיפתח כל פעם מחדש (אנחנו נפגשות פעם בשבוע) ויוצא שחצי מהזמן אני פשוט שותקת והיא מסתכלת עלי... אני מחכה שהיא זאת שתפתח את השיחה אבל היא טוענת שאני זאת שאמורה לדבר ולספר מה עובר עלי... האם זה הגיוני שעד עכשיו אני לא מרגישה יכולת לבוא ולספר ולדבר?.. האם ככה צריך להתנהל טיפול? אני מרגישה שאני עוברת את רוב ההתמודדויות שלי לבד ומה שאנחנו מדברות זה באופן שיטחי בלבד (לפעמים קצת מה עובר עלי אבל לא עד הסוף...)...גם כל פעם אני אומרת לעצמי שזו הפעם האחרונה שאני באה לטיפול אבל מצד שני כן ניקשרתי ואין בי כוחות נפש להתחיל עם מטפל חדש...מה לעשות???? להמשיך בטיפול? האם יש עוד סוגי טיפול (ולא רק כזה שאני צריכה לבוא ולספר מה עבר עלי כל השבוע)? אני מאמינה שהבעיה היא בי שאני לא מצליחה לדבר ומרגישה סגורה אבל האם יש איזשהו משהו אחר שיהיה יותר טוב בשבילי? האם אני לא אמורה להרגיש ביטחון גמור במטפלת שלי (במיוחד שהיא מחוייבת לשמור על סודיות מוחלטת)?

בס'ד תשובה: להחליף טיפול! בהצלחה דפנה עבדי.

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130