מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 28/09/2020 י' תשרי תשפ"א
תרצה אסתרזון

תרצה אסתרזון, B.A

קבלת קהל

חוסר הבנה מוחלט בין בני הזוג

אנחנו נשואים 9 שנים ויש לנו 4 ילדים , חיינו גיהינום אמיתי. בעלי לא מבין אותי ואני לא מבינה אותו. .הוא לא יודע לפתור קונפליקטים. שנים עשיתי את זה בשביל שנינו בתקווה שיום אחד יהיה אחרת, הוא יבין ויהיה יותר קל. גם היום כשיש מריבה , בעלי לא מבין למה אני כועסת ואיך אפשר לתקן. תמיד הסברתי את עצמי , אבל יותר אני לא יכולה. אני מבינה שלא יהיה יותר קל, ולא יהיה יותר טוב. היום אני מסרבת להסביר ולנתח למה קרתה המריבה ואיך אפשר לתקן. אז הוא פשוט לא פותר כלום אלא מחכה שזה יישכח, יעבור .זה כמובן לא עובר ולא נשכח. אני סוחבת המון משקעים ומאוד מתוסכלת מי זה. באיזשהו שלב הגעתי למסקנה שחייבים ללכת לייעוץ, אמרתי את זה לבעלי. אבל הוא מסרב ללכת.קשה לו להחשף, הוא טוען שאף איש זר לא יכול לעזור, הוא לא מכיר אותנו ובסופו של יום אנחנו נשארים אחד עם השני. גם את ההסבר הזה הוצאתי ממנו בכוח, אחרת הוא היה פשוט מתעלם. בכלל הוא לא משתף אותי בשום דבר שקשור לעתיד בזוגיות, , איך נצא מהמצב הזה- לא ברור, אין לו תוכנית מציאותית. הוא פשוט מקווה שיום אחד הוא יתחיל להבין אותי. אני לא יכולה לפרק את המשפחה אבל אני גם לא יכולה להמשיך כך. אני מיואשת

לנסות שיטות אחרות

שלום לך ענת את מספרת שאת מתוסכלת וחשה "תקועה" לגמרי בתקשורת עם בן זוגך. ניסית דרכים שונות וללא הועיל. את לא מרגישה שהוא משתף אותך במחשבותיו וברגשותיו ואת לא מצליחה לשתף אותו, אף לא בהחלטות. נראה לי שהגיע הזמן לייעוץ מקצועי שיתן לכם כלים יעילים יותר לפתח תקשורת טובה ובונה. את מספרת שבעלך חושש מאוד מחשיפה וגם מפקפק בתועלת שייעוץ יתן. אלו רגשות נורמליים, אמרי לו זאת. תני לגיטמציה לחששות שלו והביני ללבו, זה חשוב. אך עם זאת נראה כי את היוזמת במשפחה, וכאן זה מקום טוב להשתמש לטובה באופייך הנמרץ ולהביא לשיפור במערכת הנישואין שלכם. כבדי את חששו ורק לאחר מכן הביעי את דעתך והסבירי מדוע כדאי לפנות לייעוץ. בכבוד, בעדינות אך גם בהחלטיות-לא בכעס! אין לי ספק שתגיעו ליעוץ ותראו שינוי עצום לטובה. בהצלחה רבה! תרצה אסתרזון מנחת נישואין ומשפחה 02-5379903

עזרה.....!

אני נשואה 9 חודשים. ביני לבין בעלי יש פער של 13 שנה (לא ידעתי את הגיל שלו האמיתי עד החתונה). יצאנו 3 חודשים הכל היה פתוח, שמח וטוב ב"ה. מחודש לאחר החתונה פתאום בעלי התחיל להסתגר בעצמו ולהתרחק, דבר זה כלל מעבר לישון בחדר אחר, חוסר יחס. בשיחה עמו טען שהוא נמצא בסחרור גדול. מצד אחד הוא שמח שהוא מצא אותי ולא יכל למצוא מישהי יותר טובה ומצד האחר קשה לו להיות נשוי אחרי הרבה שנים שהיה רווק (כשהתחתנו הוא היה בן 40) הוא טען שעם הזמן זה יעבור. כעבור חצי שנה של נישואים שהקשר הפך נוראי מיום ליום, מריבות יחס פוגע ומשפיל, הפך אותי ללעג ליד משפחתו בעיקר, פניתי לרב שלו לעזרה, בהתחלה המצב קצת עזר אך כעבור כמה זמן התחיל לסובב את הרב שלו ולומר דברים שכאילו הוא עושה ובפועל לא עושה. היה חודש שהוא התקרב אלי יותר, כמובן שמהפניה לרב עבדתי על עצמי להיות יותר נחמדה, להבליג יותר, בשביל לקדם את המצב. לאחרונה שוב חלה התרחקות, הוא טוען שאני לא סבלנית מספיק והמצב ישתנה ואני לא יודעת מה זה נישואים ואני רק מקטרת על המצב וזה גורם לו עוד יותר להתרחק. יש לציין שאני עושה הכל בבית כולל קניות, לעיתים רחוקות הוא עוזר. רציתי שנלך ליעוץ זוגי והוא לא מוכן... מה לעשות????? אני כבר לא מסוגלת יותר

עזרי לעצמך ראשית כל

שלום לך נצ אני שותפה לדעת קודמי שהזוגיות שאת מתארת אינה תקינה כלל. לא כך אמורים להראות חיי נישואים ואת אינך אמורה לחוש כה אבודה לאחר תשעה חודשי נישואין. אם בן זוגך מסרב לפנות לייעוץ , ואנא המשיכי להציע לו לעשות זאת, עצתי לך לפנות לייעוץ פרטני. כדאי לפנות למומחה בייעוץ זוגי כדי שתוכלו לשלב את בן הזוג בטיפול ברגע שתהיה נכונות מצידו-המטפל יסייע בכך עוד בתחילת הדרך. גם אם בן הזוג יבוא לייעוץ וגם אם לא חלילה, חשוב שאת תקבלי תמיכה והדרכה במצב לא פשוט זה שתארת. שיחות עם מטפל מוסמך תסייענה לך להגדיר את המצב לאשורו ותתנה לך את הכוח להביא לשינוי בכוחות עצמך, ויש לך כאלו! איחולי להצלחה תרצה אסתרזון 02-5379903 052-7684921

בטחון וחוזק שלי, לעומת חולשות שלו, מה לעשות?

שלום, אנחנו נשואים 11 חודשים. בגדול אנחנו מאושרים וחיים נפלא.בעלי הוא אדם עדין ורגיש, וחסר בטחון עצמי. לעומתו אני בעלת בטחון ועצמה, עצמאית, החלטית ובעלת כושר שיפוט. אני יודעת שהחוזק שלי מפריע ומחליש את בעלי. הוא מרגיש חסר מקום בבית, למרות שאני משתדלת מאד לא להדגיש את החוזק שלי בבית,מספיק שנלך לקניות והוא לא ידע להחליט ולחשבן, ובסוף אני יעמיד את הצדדים לכאן ולכאן ואכריע בפשטות, והוא ירגיש רע. אנחנו נתקלים בקושי הזה יוםיום. השאלות שלי הם כאלה: עד כמה עליי להקטין את עצמי, כדי לא להכאיב לו? (אציין שזה מתנקם בו בכך שזה גורם לי להעריך אותו פחות, אמנם לא בפועל אבל ברעיון) האם הדרך הנכונה היא ליצור מצב כמו שהוא היה רוצה - שאני אהיה חלשה ותלותית בו - ואז הוא ירגיש חזק, או שזה צריך להיות תהליך מודע של התחזקות מצידו, בלי שאני אשתנה? האם עליי לשתף אותו בקושי שלי - בעל חסר ביטחון עצמי ולבקש ממנו להיות חזק או שיש דרך מעשית אחרת (לא הידברות ישירה) שתשפיע יותר? תודה מראש!

אשת חיל

שלום לך שרה את כותבת שאת בטבעך דומיננטית ובעלת בטחון עצמי, ואילו בעלך "חלש וחסר בטחון". את חושבת שההבדל החד באופי שלכם מפריע לך וגם לבעלך ואף "מחליש אותו". הדבר מטריד אותך וגורם לך לחשוב שאולי עלייך להקטין את עצמך כדי לתת לו מקום חזק יותר בבית. או שאולי עדיף לתת לו להיות הנשלט ולהפוך לשולטת, מה שאת מבינה שממש לא מומלץ. לדעתי ישנן עוד אפשרויות, ויש מקום להרחיב את אופקי החשיבה שלך. למשל, מי אמר שאת צריכה "להקטין את עצמך" כדי לתת לבעלך מרחב להתבטא? האם את טיפוס כל כך שתלטן שלא מאפשר לאחרים לחיות? ומי אומר שבעלך חסר בטחון? אדם שנשוי באושר לאשה נמרצת כמוך, סביר להניח שיש לו בטחון עצמי סביר למדי. רק מה, אולי הוא אכן טיפוס נוח, שחי בשלום עם עצמו ולא מפריע לו לתת לך להחליט בדברים הקטנים של היום יום, ולא בטוח שזה גורע במשהו מהדימוי העצמי שלו. באופן כללי, על אשה להעריך את בעלה באמת כדי לחיות באושר, וכדי להיות מסוגלת לכבדו כראוי. אין צורך להעריך אותו דווקא בשל יכולת החלטה מהירה או כישורים חברתיים. אבל חייבת להיות הערכה כנה לאישיותו! חייב להיות לבעל מקום של כבוד בבית, וחייבת להיות שותפות מלאה בהחלטות כבדות משקל! בקיצור, אין בכך כל רע אם אחד מבני הזוג הוא ה"מנהל" של עניני הבית, אם כך נוח לשניהם, אך צריכה להיות פתיחות וההערכה הדדית, וכבוד אמיתי שלהם אחד לרעהו. איחולי להצלחה תרצה אסתרזון 02-5379903 052-7684921

תודה על התשובות, הבהרות נוספות.

שלום, ותודה על תגובותיכם. למעשה, לאחר קריאת התשובות נוכחתי לדעת כי לא היטבתי להגדיר את עצמי בשאלתי הראשונה. דווקא אין מדובר כאן בפרשנות שלי למצב, אלא לזו של בעלי, ודווקא הוא זה שמציב את הסיטואציות שבהם אנחנו נתקלים במהלך היומיום באור כזה. בעלי ואני משוחחים בפתיחות רבה ולשנינו מספיק מודעות עצמית כדי להציג את תחושותינו זה בפני זו. כשהתארסנו, המשיכה שלי אליו הייתה בפירוש הרגש והעדינות שלו, כמו הרבה תחומים אחרים שאני מעריכה בו מאד עד היום, ולא כוח ועוצמה.מה גם, שדווקא אי הפחד שלו לנהל איתי פגישות הוכיחה לי כי הוא בעל בטחון עצמי מספק כדי לקבל אותי עם העצמה המסויימת ששידרתי, ולהרגיש בזה טוב. הדבר האחרון שבקשתי היה לגרום לתיסכולים ולקשיים רגשיים אצל בן זוגי לנוכח האופי ה"חזק" שלי. רק מה, מיד אחרי החתונה (למפרע התברר שזה היה קיים לאורך כל תקופת האירוסין) נוכחתי לדעת כי דווקא הוא מרגיש רע ליד הבטחון והעצמה שאני משדרת לסביבתי, דווקא משום שהוא מעריך זאת מאד ודווקא משום ששנים הוא מרגיש רע עם התדמית שלו בחברה שהיא כל כך לא כזאת.וזאת למרות, שבמהלך כל השנה השתדלתי מאד לא ל"דרוך על היבלת" שלמדתי להכיר,הפכתי להיות מבחורה חזקה, החלטית ודומינטטית ל"אשה כשרה העושה רצון בעלה" היה לו את כל המרחב להחליט כל החלטה (גם כאלו שהיו נראות כשגויות בעיניי), התייעצתי איתו בכל תחום, הערכתי אותו בפניו ובכל צורה אפשרית כי דווקא העדינות והרגישות שלו כלפי הזולת הם שמדברים אליי (וכן על שאר תכונותיו) ייתכן ולא עשיתי זאת מספיק, ואולי לא מספיק טוב, אני לוקחת את תשובתה של גב' אסתרזון לתשומת ליבי, ובכל זאת, דווקא הנקודה האחרונה לא החמיאה לו, והוא העדיף להיות "האיש החזק" וכל פעם שראה את הערכה של הסובבים אותי כלפיי (בחברה, במשפחה המורחבת, בעבודה וכו') הבטחון שלו התערער והוא הרגיש רע. בעוד אני חשבתי שהוא יראה שדווקא אשה כמוני, שבכל מקום הגיעה ל"מקום ראשון" מתקפלת לידו, זה יחזק לו את הביטחון העצמי, גילתי שזה רק מערער אותו יותר כי הוא מרגיש נחות לידי. במהלך הזמן האיום שלו הפך להיות גם הקושי שלי, ולכן דברי בשאלה הקודמת פותחים בקושי שלו ומסתיימים בשלי, כי היום קשה לי להאמין באהבה שלו אליי, כשאני יודעת עד כמה חלקים נרחבים אצלי מהווים קושי אצלו, וגם זה הכניס לי רעיונות של "למה הייתי צריכה את זה בכלל", אני שונאת להרגיש מגושמת כל כך לידו... ולכן שאלתי, מה אפשר לעשות, האם עליי להשתנות ולהפוך לתלותית (אכן, הוא הודה בכך שלמרות שלא היה רוצה שאשנה את האופי שלי, למעני, הוא היה מעדיף אשה תלותית ושהוא יהיה החכם והחזק) או שיש דרך שהוא ירכוש בטחון עצמי וכוח למרות הכל, ויהיה "הגבר בבית" כפי שהוא ואני כל כך רוצים. אני מתייעצת אתכם, משום שחשוב לי שהוא יקבל את כל הכבוד הראוי לו, ואני לא יודעת באיזה דרך עלינו ללכת כדי שהוא תמיד ירגיש טוב עם עצמו ובכל זאת יתחזק. תודה מראש, על הזמן ועל ההשקעה בכתיבתכם.

לשרה שלום

שלום שרה אכן הבהרת הפעם דברים שלא הובנו בשאלתך הקודמת, בעיקר לגבי האופן שבו את מתמודדת עם חיי הנישואין שלכם, אך סבורתני שתארת יפה את המצב בבסיסו במכתב הקודם. את עוצמתית, נדיבה, ומובילה באופייך, והוא רגיש, עדין, וסוחב עימו תסכולים שלא ידעת עליהם בתחילה. האם הגדרתי נכון? אשה אינה אמורה להיות המטפלת הרגשית של בעלה, ואין לבלבל הכלה רגשית, חברות אמת ואפילו אמפטיה והזדהות-דברים שכן נכללים בנישואים מאושרים, עם "התקפלות לאחור" כפי שתארת. המאמצים שלך להעצים את בעלך נוגעים ללב, ומוכיחים על נדיבות ולב רחב שלך, אך לא זו הדרך לתקן את המצב. אודה שבתחילה לא חשבתי שהמצב מצדיק ייעוץ מקצועי, אך לאחר ההבהרה שלך נראה שמספר פגישות עם מטפל מקצועי תתנה לכם כלים לתקשורת נכונה ותעזורנה לכם לבנות זה את זה. חשוב לזכור שבני זוג תמיד שונים זה מזה, אפילו מאוד שונים, גם בדברים מהותיים, וזו עבודת הנישואים, להתמודד ולבנות דוקא עם מישהו ששונה לחלוטין ממנו! אין מקום להתייאש, אלא, כפי שאת עושה כעת, לקבל עזרה ועצה טובה כשצריך. איחולי להצלחה תרצה אסתרזון 02-5379903 052-7684921

ויכוחים 2

תודה לרב אוחנה שלום מאיר על תגובתך המהירה. אשתדל לענות על כל שאלותיך. 1. מהי פרידה עבורך? יציאה מנקודה קיימת, בטוחה, למקום לא נודע. חיפוש מחדש של "בית חם" תוך כדי פגיעה באחר (לעיתים בעצמי). 2. מה ההבדל בהרגשות שלך בין המערכת הנוכחית לקודמת? לפני הקשר הזה, היה לי קשר ארוך, שמאד התאים לי שכלית,ומבחינת סגנון חיים, וגם נורא אהבתי את בן הזוג. הקשר התארך מאד, אך הבחור לא היה מסוגל להחליט על התמסדות. אני רציתי להתמסד (אם כי היו דברים קטנים שחסרו לי, דברים שהם בבחינת "מה אישה צריכה"- תשומת לב, חום). לאחר חודשים ארוכים בהם לא הצליח להגיע להחלטה, החלטתי שצריך להפרד. 3. מה את מרגישה באמת כלפי הבן זוג הנוכחי? חום, אכפתיות, הוקרה, הערצה על יכולות,צורך לפנק (אותו) ולהשקיע (בו). יכאב לי אם אדע שכואב לו. לא מרגישה אהבה סוערת, וגם לא מחפשת אותה. מחפשת תחושת ביתיות חמה ומשיכה ומאמינה שאהבה היא רגש נבנה אם יש את הבסיס. שמחה לכל פגישה, אע"פ שאנחנו נפגשים 4 פעמים בשבוע, וזה לא תמיד קל לי טכנית. לא חסר לי אם יהיו רק 3 פגישות, וכן התגעגעתי כשהיה בחו"ל לשבוע. הוא אדם טוב ונאה בעיני (אני מודה שבהתחלה לא "התחברתי" למראה, כי הוא היה "שונה" ממה שהתרגלתי. עכשיו הוא מקסים בעיני.) 4. מה חסר בקשר ומה חשוב לך בקשר זה? אנא תנסי למנות לפחות 8 פרטים שיש ו-8 שחסר. חסר: - הבנה של תקשורת לא מילולית. שיבין את הצרכים והרגשות שלי גם בלי שאצטרך לפרט אותם ולהסביר אותם. - תחושת ה"ישראליות הפשוטה" (לא קריטי, זה רק מוסיף ל"נוחות": מה שאני אוהבת לאכול, הבדיחות,..) - תחושה שיש לי אח גדול שאני יכולה להשען עליו (אני חושבת שהוא מסוגל להיות, אבל זה לא מה שהוא מחצין כלפי) - אמון שאני בקשר כי אני מעוניינת בקשר הזה, ועושה כמיטב יכולתי(קונה מתנות, מגלה אכפתיות, מתקשרת, עוזרת, נפגשת מספר פעמים סביר) - משהו לוקה בתקשורת המילולית: בהבנה של מה שאנחנו אומרים אחד לשני. יש הרבה "למה התכוונת?". בשלב מסויים ביקשתי שיעבור לדבר בשפת-אימו, כי יש דברים שבתרגום לא-טוב לעברית פוגעים בי. ובשפת האם שלו, הם פשוט יותר ברורים. חשוב בקשר: - חום: בנאדם חם אלי ואל המשפחה שלו, משפחתי. - אכפתיות: אם אני מעירה שמפריע לי משהו, הוא ישתדל לעשות. גם יחשוב לבד על דברים. -אהבה גדולה מצידו -שמחת חיים. - היכולת להתווכח ולהגיע לפתרון מקובל על שנינו. אנחנו לא מרימים קול, ומשתדלים לא "לסגור ערב" כועסים. הויכוח עינייני. אם כי מייגע, טרחני וחוזר. - נותן כיווני מחשבה טובים כשאני מבקשת עיצה. אבל לא עוזר לי תכל'ס להחליט, כמו שהייתי רוצה. - פתיחות וכנות לא מושלם אבל טוב מאד. משתדלים לדבר בפתיחות על הטוב ועל הרע. גם על בעיות. - משיכה 4. אם שניכם מנתחים דברים - מתי אתם מרשים לעצמכם לוותר על הניתוחים וללכת עם הרגש? אני: אני טיפוס נורא שכלי כלפי חוץ. אני מוותרת על השכליות כאשר יש מישהו שאני יכולה לסמוך עליו שינהל את זה, אדם שחושב בצורה דומה לי, ואוהב אותי(ואז אני מפסיקה לחשוב ונותנת לו לעשות את ההחלטות בשמחה), או כשאני על אדמה יציבה. הוא (ספרתי לו על השאלה באתר, וזו תשובתו): לטענתו, לא הולך לפי הרגש כשנתח דברים. לוקח בחשבון רגש, אבל כשיש צורך לבצע החלטה, זה יותר מבוסס על השכל. 5. מה משתנה אצלכם כשהרגש שולט? אני: כשהרגש שולט אני לא שמה לב לפרטים. מבחינתי, משתדלת להיות בשליטה על הרגשות. אני יכולה לבכות ולכעוס, אבל אין לי אומץ להשליט את הרגש על השכל בדרך כלל. התשובה שלו (נתן תשובה נורא כנה): יותר "חי את הרגע", ופחות שם לב לתמונה כולה. מתנהג כמו שהוא מרגיש. לא מסתכל על ההשלכות של מעשיו בעתיד. יותר מפוקס על הרגשות שלו ופחות על האחר. 6. מיהו הבן זוג המובחר עבורך? "אח גדול", מישהו שאפשר להשען עליו ולסמוך עליו. בעל תפיסות עולם דומות לשלי. מוביל בקשר. מוצא חן בעיני חיצונית. מתחברת אליו רגשית ונפשית. תקשורת טובה. פתיחות. חייבת להגיד שלפעמים הויכוחים ממש טיפשיים, והוא טוען שהם נובעים מזה שהוא רואה בכך סימן אם אני מעוניינת בקשר או לא. כפי שציינתי נפרדנו למספר שבועות בעבר, וזה נפל עליו כרעם ביום בהיר, כי לא הבין ממני לפני זה שאני לא נמצאת ריגשית במקום שאני מצפה מעצמי בקשר. אנחנו נמצאים עכשיו במקום יותר טוב. אין לו תמיכה מצד החברים (המשפחה בחו"ל) לקשר, כולם מאמינים שמה שהיה הוא שיהיה. אשמח לשמוע את דעתך,

שלום לך עלמה

סליחה על ההתפרצות, שכן ציינת בפרוש שאת כותבת לרב אוחנה, אך כיוון שכתבת בפורום ולא אליו לאישי אני מרשה לעצמי להוסיף את תשובתי. קראתי בענין את שתי שאלותייך ולדעתי המסקנה העולה מהניתוח העצמי שלך די פשוטה. את כותבת שזהו הקשר הרציני השני שלך. זה קשר לא פשוט, לא מובן מאליו, כבר ניסית להפרד וחזרת שוב. יש הרבה ויכוחים, אפילו סוערים וטרחניים, ובכל זאת הוא אוהב אותך מאוד והחשש היחיד שלו הוא שתעזבי אותו. גם את לא ממש רוצה לעזוב. אין חולק שהתקשורת ביניכם לקויה בחלקה, ולא נשמע שפערי התרבות הם הגורמים לכך. את מאוד תובענית בזוגיות ולא מתפשרת על תקשורת תלקית. כל זה מוביל אותי להציע לכם לפנות כבר עכשיו להנחיה זוגית. כך תוכלו יחד לשפר את התקשורת ואת ההבנה הרגשית ביניכם. אין לך מה להפסיד, במידה ותנשאו תתחילו ממקום טוב ועם מירב הסכויים להצלחה. במידה ותחליטו להפרד תעשו זאת בלב שלם ועם תמיכה, וגם תרוויחו מודעות עצמית ותובנות שיסייעו לכם לבנות קשר חדש ומוצלח. איחולי להצלחה תרצה אסתרזון 052-7684921

מיואשת

שלום רב. אני כ"כ מבולבלת עד כי איני יודעת מאיפה להתחיל ומקווה שאציג את הלך העניין על הצד הטוב ביותר. הנני בת 33 נשואה שנתיים לבן 38 יש לנו בן בן שנה וחודשיים ואני כעת בהריון בחודש שישי. מאחר ובעקבות נישואי נאלצתי לעזוב את מקום מגוריי ולהצטרף לבעלי אשר גר רחוק ממני ונכנסתי ישר לאחר החתונה להריון, יצא שאינני עובדת כבר שנתיים ומתמסרת לבית, לגידול הילד ולהריון החדש. כל ההריון הראשון התגוררתי אצל הורי בעלי עד שקיבלנו את הבית שלנו שבה אנו מתגוררים שנה. זו שנת הסיוטים שלי. בעלי הביקורתי פשוט לא נותן לי מנוח. הוא מנצל את זה שאני לא מביאה אף הכנסה כדי להשפיל אותי ולעשות ממני קטנה. הוא לוקח כל דבר טוב שבי, מקטין אותו ומשתמש בו נגדי, למשל, אני אוהבת לכתוב שירים אז יאמר, "מה את עושה כל היום כותבת שירים" וזה יכול להיות כל דבר אחר שאני אוהבת במקום. הוא לוקח כל חולשה או חיסרון שלי ומשתמש בה נגדי, לדוגמא, אין לי רשיון נהיגה אז כל הזמן ימצא דרך להשחיל כמה אני לא שווה בלי רישיון. בגלל ההריונות והלידה אני קצת עייפה ולא במיטבי, לפעמים רגישה, בוכייה, הוא יאמר שאני אשה חלשה ולא בנוייה לחיי משפחה. בעלי שעובד 4.5 משמרות בשבוע בממוצע של 12 שעות, פעם בוקר ופעם לילה, עוזר לי במטלות הבית בכך שפעם בשבוע שואב את הבית ושוטף מרצונו החופשי בלבד. לעיתים עוזר לקפל כביסה או לעשות כלים. הוא חושב שבכך הסתיימו מטלות הבית ושאני לא עושה כלום ושהוא עושה את רוב העבודה בבית וכל הזמן יורד עלי. אני מזכירה לו שאני זו שמבשלת, שמטפלת בילד, שקמה לילד בלילות, שמתחזקת יום יום את ניקיון הבית שלא נגמר בשואב ושטיפה, יש גם שירותים, אמבטיה, אבק כלים יום יומיים כביסות, סידורים, קניות שלפעמים אנו עושים במרוכז אך לרוב אני עושה לבד יומית. הבית נקי ומדוגם כי אני בבית מתחזקת אותו והוא לא רואה זאת כך. הוא מקטין את העבודה שאני עושה "מה את בסה"כ עושה שעתיים מבשלת שעתיים עם הילד, מה זה לעשות כביסה? מה זה כלים? זה כלום. אני עובד יותר קשה ממך. אני עושה בבית את רוב העבודה." האיש הזה שלא יודע איך אני שותה את הקפה שלי כי אני משרתת אותו כל הזמן, לא יודע להכין בקבוק אוכל לבן שלי כי אני מטפלת בו כל הזמן, לא יודע להכיןם חביתה כי אני דואגת לאוכל כל הזמן, טוען שמה שאני עושה זה כלום. ויותר גרוע מזה, הוא כל הזמן משווה אותי לנשים אחרות, מה אמא שלו עושה, מה אשתו של אח שלו עושה, מה אישתו של חבר שלו עושה. כולן יותר טובות ממני. לא חסך ממני כאב בזה שאמר שהיו לו נשים יותר טובות, יותר חכמות ויותר יפות ממני ויש לי עוד הרבה להגיע לרמה של אמא שלו. כל דבר שאני עושה יש לו ביקורת, שום דבר לא מספיק טוב, לא בישולים, לא ניקיון כלום. לפני החתונה, (יצאנו 8 חודשים והתחתנו) עוד היה מפנק אותי מידי פעם בהודעות אוהבות, מכתבים, פרחים, מתנות מידי פעם, הכל כדי לכבוש אותי, אחרי החתונה כלום. יום הולדת לא חגג לי, פרח לא הביא לי. כשאני מדברת איתו על הנושא הוא מתחמק בטענה שאחרי הנישואין הכל משתנה, אני לא יכולה לצפות שיפנק אותי כמו פעם. ועוד משהו עצוב. מעולם לא היה בשבילי ברגעים הקשים שלי לקבל תמיכה ואהבה. הוא רוצה אותי רק בטוב. ברע אני לבד. אם אני לא מרגישה טוב או עצובה, או כואב לי ואני בוכה אני אשה חלשה. לעולם לא יגש וינחם אותי אלא יסתכל עלי בקרירות וישאל "מה את בוכה", למשל אחרי הלידה ביום הראשון בבית היתה לי נפילת מתח ופשוט בכיתי, זה טיבעי ונורמלי, אני יודעת, אך הוא הביא בי והתעצבן על כך שאני בוכה. אם אני לא מרגישה טוב הפכתי למטלה, לדוגמא יום אחד הקאתי, לא הספקתי להגיע לכיר והרצפה התלכלכה. הוא התעצבן כי יום לפני ניקה את הבית. הוא לא קשוב לי, לתחושותי רצונותי. מתחמק מכל שיחה ומפיל עלי שאי אפשר לשוחח איתי. יודע להפוך כל דבר נגדי וכשאני מספרת לו את תחושותי הוא הופך את עצמו לקורבן וכמה הוא מסכן בנישואים הללו. פעם בחודש וחצי אנחנו נוסעים להוריי להתארח וכל פעם הוא מסתגר בחדר מול הטלויזיה. בקושי מפגין נוכחות, פתאום כל דבר מפריע לו, מסתובב בפרצוף זועף. לא נותן לי רגע להנות במחיצת הוריי, אני כל הזמן בלחץ. ההורים שלי כבר לא רוצים לבוא להתארח אצלנו כי לא נעים להם מההרגשה שבעלי נותן להם. הוא פשוט מרחיק אותי מהמשפחה שלי. לא טוב לו לראות שטוב לי. למשפחה שלו אנו הולכים יותר כי הם קרובים ושם הוא פתאום כל כך נחמד אלי וכל כך טוב ודואג.... ואני כמובן, גם אם אנחנו בכאסח בינינו, אני עושה כבוד להורים שלו ולו ומתנהגת הכל כרגיל. למה לא מגיע לי יחס כזה עם המשפחה שלי? לסיכום, אני מרגישה כבויה כבר מספר חודשים, כמו מתה מהלכת, מעבירה יום ועוד יום, מה שיהיה יהיה, לרוב שותקת, לעיתים מתפרצת. אני לא מצליחה לחלץ את עצמי מהמצב הזה, להרים את עצמי. מה שאני יעשה הבעיה תמיד אצלי. אני אשמה בהכל מבחינתו, הכל בגללי, הוא תמיד בסדר. אין לי עם מי לדבר. אסור לי לבכות, אסור לי לכעוס, או לדבר על כאבי כי אז אני אשה חלשה. אגב הלכנו לרב יועץ פעמיים שהאמת העמיד אותו יפה במקום, אך לבעלי זה לא מזיז אצלו הכל בסדר. שום דבר ממה שהרב יעץ הוא לא עשה סיכם את זה בכך "מה את חושבת שהוא מתייחס לאשתו יותר טוב?" איך אני נחלצת מהמצב הזה? תודה מראש על ההקשבה, היעוץ והעזרה. מהמיואשת

אל יאוש

גלית יקרה המצב שאת מתארת הוא למען האמת לא פשוט בכלל. את מתארת זוגיות שכנראה החלה יפה וסוחף, ונשאבה לתוך דפוס של מה שנקרא אלימות רגשית, שזו אולי לא אלימות פיזית אבל כואבת לא פחות. שאלת מליון הדולר היא איך זה קרה-מה בדיוק השתבש ומדוע. את ודאי מבינה כבר שדרוש טיפול שורש רציני אצל יועץ מוסמך כדי לצאת ממצב כזה, אבל הייתי רוצה לתת לך כיוון מחשבה שיוכל לחזק אותך ולתת לך כוח במקום הלא פשוט שאת נמצאת בו. יש אמירה בתורת הפסיכולוגיה "אין רק בעל מכה, יש גם אשה מוכה". דהיינו, כפי שיש דפוס אופי של בעל אלים יש גם טיפוס מאפיין לאשה שנופלת קרבן לאלימות. בן הזוג בעל הנטיה לאלימות מזהה איכשהוא ונוטה להתחתן עם בן זוג בעל אפיון של "קרבן". לכן אם לבן זוגך יש קווים של אלימות פוטנציאלית מכל סוג שהוא, עלייך לבדוק מהן החולשות שלך שמהוות "טריגר" ומזמינות אלימות. דעי שאם את מפגינה כניעה במקום שהיא לא מתאימה את לא מרגיעה אותו אלא מחזקת דוקא את החולשה שלו-שהיא הנטיה לאלימות לפי מה שמצטייר מדברייך. ברור שאין הכוונה שאסור לך להיות חלשה או לבכות מדי פעם או סתם להיות עיפה, ולא זו כווונתי. הכוונה היא שאם לדוגמא בחרת לישון בוקר אחד ולכן ארוחת הצהריים לא הוכנה בזמן עלייך להיות שלמה עם החלטתך, להתנצל בנימוס בדיוק כפי שהיית עושה עם אמך, נניח, ולא לחוש נקיפות מצפון יתר על המידה. את המסקנות את צריכה להסיק בינך לבין עצמך בלבד. אם את עקרת בית ומטפחת את ביתך וילדך ראוי שתהיי גאה בכך ותחושי סיפוק. הרגשה זו מקרינה על הסביבה ועם הזמן בעלך יושפע מההרגשה הטובה שלך עם עצמך וילמד גם הוא להיות גאה באשתו. לחילופין אם בעתיד תרצי לצאת לעבוד תצטרכי להביע את עמדתך בבירור ולא להתקפל מיד עם ההערה הראשונה של בעלך. גלית, זהו כיוון למחשבה, חשבי על כך ואם זה תואם את מה שקורה ביניכם. יתכן ששינוי בחשיבה שלך יוביל אתכם לטיפול זוגי מוצלח שישנה את חייכם מקצה לקצה. בהצלחה ושבת שלום תרצה אסתרזון

איך להסביר לבעלי שצריך להשקיע בזוגיות?

קראתי את השאלה והתשובות בנושא: "חוסר תקשורת" של רווש מיום 16/11/08 יש לנו 2 ילדים ומהלידה השניה (לפני 5 חודשים) אין לנו זמן לעצמינו. אני מרגישה חיה במרוץ. מרגישה אמא אך לא מרגישה אשה. אני מבקשת המון מבעלי: "אני רוצה לצאת איתך לבד. אפילו רק שעה בשבוע אבל בלי הילדים" . הוא לא מבין אותי למה זה חשוב לי. תשובתו: מה מפריעים לך הילדים? לדעתו,זה החיים. הילדים הם העיקר. קשה לי לגרום לכך שנצא יחד לבד ובכיף. אם כבר יוצאים (פעם בחודשיים) זה לקניות קצרות וגם אז הוא לחוץ לחזור לבית כי מאוחר וצריך לישון מוקדם כי מחר צריך לקום מוקדם וכו'... ואני מתחרטת שבכלל יצאנו. גם אני חושבת שהילדים הם העיקר, אך הזוגיות חשובה גם בשביל הילדים. אני מחפשת עיצה כדי שלא יהיה חמור יותר בטווח הרחוק. לפני כשבוע, ממש לא הרגשתי טוב וביקשתי ממנו שיבוא איתי לקופת חולים. הלכנו יחד. ואז הוא אמר: "ביקשת שנצא ביחד, לבד, בלי הילדים. הנה יצאנו!" אשמח לקבל עיצה מועילה ומעשית. תודה רבה מראש.

הצורך להתגמש

שלום לך מיכל קראתי את שאלתך בעיון וקראתי גם את התשובות שכבר נכתבו, ובכל אופן רציתי להאיר נקודה נוספת. את אמא טריה לשניים, ובודאי כבר אמרו לך שהמעבר מהורות לילד אחד להורות לשניים הוא בדרך כלל הקשה ביותר, כי כעת אתם הורים למשפחה של ממש. זו אחריות וגם עבודה פיזית לא קלה כלל, ומטבע הדברים מי שחש "מסונדל" היא האם. היא זו שלא יכולה לרדת למכולת כי התינוק ישן והגדול בוכה, היא זו שקמה בלילות לשני ילדים, והיא נושאת ברוב הטיפול השוטף בבית, שהוא בהחלט שוחק. אין זה אומר שהבעל לא עובר תהליכים נפשיים ולא מרגיש את ההבדל, אלא שכעת הקושי הגדול הוא בצד שלך. יתכן שבעלך בוחר לקחת הכל בקלילות, לקבל את הילדים לחיק המשפחה כמתנה ולא כעול, וזה יפה. רק שאין עוררין על כך שלך יש צורך אמיתי בשעות איכות ללא הילדים! כל אשה צריכה למצוא את מרוווח הזמן לשעות איכות עם בעלה וגם לעצמה לבד. ואין לבלבל בין השניים. אשה ש"אין לה אויר" לעצמה לא תוכל להעניק לבעלה זמן איכות וגם לא לקבל ממנו את התמיכה שהיא זקוקה לה. חשבי על כך-כמה זה נכון. זמן איכות הוא דבר חיוני, וחשוב שיהיה בפורמט שנותן לך שחרור אמיתי. אם יש לך כבר איזשהוא זמן לעצמך-שעה בערב עם ספר, יציאה בבוקר עם חברות, קורס כלשהוא, שעת התעמלות או חדר כושר, את יכולה לשוחח עם בעלך בפתיחות ופשוט לבקש ממנו לצאת יחד. אין צורך להרצות לו על חשיבות שמירת בזוגיות בשנים הטרופות של גידול הילדים. הסבירי לו כמה את מתגעגעת ליציאות הרגועות שלכם פעם- לא ממש מזמן, וכמה זה נותן לך. הוא יווכח לבדו בתוצאות אם תעשו זאת. עכשיו, מיכל, שימי לב. מבחינה אדיאלית רצוי שכל זוג נשוי יבלה יחד מספר שעות בשבוע. זה לא יקרה, כמובן. הורים לילדים קטנים צריכים ללמוד למצות גם ארוחת ערב רגועה במטבח הביתי, אם מזדמנת להם אחת כזו. כדאי לך ללמוד להעריך גם את היציאות הרגילות לסידורים כזמן עם בעלך. אם אתם לא לוקחים את הילדים אולי תוכלו לשלב גם ישיבה קצרה על כוס קפה או רעיון אחר. אולי אפשר לצאת בשעות אחרות מאלו שהתרגלת אליהן? אם בערב בעלך נוטה להיות קצר רוח או עייף אולי תנסו לצאת ביום שישי או בבוקר חופשי שלך? הרעיון הוא להתגמש. אם לשניים לומדת בכל מקרה להתגמש ולהתייעל, נצלי זאת גם בתחום הזה. עם זאת, אל תוותרו בשום אופן על בילוי משותף ואמיתי מידי פעם. מותר לך, חיוני לשניכם בהצלחה תרצה אסתרזון

אובדת עצות

אנו נשואים כבר 9 שנים +4 . התחתנו מלחץ ושאלת רבנים שאמרו שאין סיבה לדאגה למרות שהרגשתי חוסר התאמה מבחינה שכלית ורגשית. ומאז החתונה אני רואה כ"כ את השוני ביננו ולא מוצאת שום דבר משותף. חייה בהרגשת תיסכול ודכדוך (איבדתי את שמחת החיים שהיית לי). אני אוהבת מאוד ללמוד (תארים) רוחנית, חשוב לי מאוד לשמוע השקפות, דעות ולחקור. בעלי הוא איש טוב מטבעו עוזר בבית עובד, ולא מגביל אותי בכלום אך חוץ מזה אין לי שום דבר אליו או איתו. מבחינתי אני מרגישה שהוא רדוד, בעולם טכני, לא מרבה לדבר (וגם אם הוא מדבר יש לי ביקורת), קשוח, לא טיפוס עדין. חשוב לציין שאנו לא רבים, אך יש המון שתיקות בבית. אני מרגישה שהוא לא מבין אותי, אין לי עם מי לשוחח, להתיעץ. וכל מה שהוא יגיד לא יספק אותי. אני חייה בהגשה שעשינו טעות גדולה למרות שאני מאמינה שזיווג הוא משמיים (לכן נשארתי עד היום), אך קשה לקבל זאת שחיים במציאות. קיבלנו סיוע מיועצים אך זה לא גרם לשינוי. מה כבר ניתן לעשות? האם יש דרך?

כמה חשוב להיות אינטלקטואל?

שלום לך תוך כדי קריאת מכתבך נזכרתי ברבנית חכמה שאיתה התייעצתי כאשר הייתי בגיל שידוכין, בעניין זה בדיוק- האם כדאי לצאת עם בחור שברור שהוא פחות חכם, מבריק או משכיל ממני. מדובר באשה בעלת אינטלקט נדיר, חכמה מאוד, אחת שיכולה להתוכח ולנצח כל גבר מצוי, גם בויכוח תלמודי או הלכתי. תשובתה היתה כזו: אשה שרוצה להצליח בנישואיה חייבת להנשא לאדם שהיא מעריכה, ולחוש הערצה אליו, אבל אין שום צורך להעריך אותו בשל יכולותיו האינטלקטואליות. כל עוד בעלך טוב ממך בתחום מסוים החשוב בעינייך את יכולה להעריכו בכל ליבך, אבל למה דווקא בגלל חכמתו והשכלתו? כלומר, אם מידות טובות, נעימות הליכות, יושר, כנות, אומץ לב, עמידה על עקרונות ודברים מעין אלה חשובים בעינייך לא פחות מאינטלקט, ואם לבעלך תכונות מעין אלה, ותחושתי היא שהוא כזה טיפוס, הרי שהגינותך מחייבת אותך לכבד אותו בגלל אופיו זה, לא פחות מאשר אם היה מבריק יותר ממך. נכון, אנשים היום נוטים לכבד אנשים משכילים, רהוטים בדיבורם, הרבה יותר מטיפוסים ישרים, חרוצים, ונאמנים אשר אינם פוטוגניים במיוחד. אני גם מסכימה שחשוב שתהיה יכולת שיחה זורמת בבית. אבל כאן מדובר בבחירה אישית שלך, ששקלת היטב. ודאי היתה כימיה ביניכם אז, מה קרה לה? האם גם אז שתקתם הרבה? האם זה הפריע לך? אלו נקודות שאפשר לעבוד עליהן עם איש מקצוע בהצלחה רבה. ברור שגם הערכת בעלך בדיוק בגלל מי שהוא, והוא אהב אותך כפי שאת. אין שום מניעה לתת לכל אחד לצמוח בדרכו שלו כל עוד הקרקע בבית מכילה את שניכם, ואתם מקבלים זה את זה ללא תנאי, באהבה כנה. אל לך לחוש שאת "רוחנית יותר" והוא לא יכול להבין אותך. זו תחושה סובייקטיבית שנשים רבות (מאוד!) נוטות לחוש, ואין לה שום קשר לרמת האי. קיו. שלהן. שיחה כנה, נטולת התנשאות, ורצון אמיתי לקבל מהבעל את מה שיש לו לתת, ויש לו הרבה מה לתת, גם אם שפתו אינה מהוקצעת, היא המפתח לבנין של בית שיתן לשניכם קרקע לצמוח ממנה. ויתכן מאוד שעוד תופתעי ממה שיצמח ברגע שתתני לו את האויר שהוא זקוק לו כל כך: כבוד, קבלה ללא תנאי ואהבה פשוטה של כל מה שהוא הרבה הצלחה תרצה אסתרזון

אובדת עצות חלק ב'

אני אנסה לענות בכלליות לכל השאלות ששאלתם. שאלת אם משהו דחף אותי באזיקים מתחת לחופה. נכון, שזה נשמע מאוד לא מציאותי, אך אפשר לאמר שכן. לאחר ברכות ולחצים בלתי פוסקים ואמירות כמו: אני אפספס את הזיווג שלי, לא לדאוג לאחר החתונה הכל יבוא תקשורת, אהבה וכו'. (יש לציין שיצאנו כמעט שנה, והרגשתי זאת תמיד בכיתי כל השנה הזאת אפילו לפני חתונה. אך תמיד היה עידוד שאחרי חתונה הכל יסתדר וביטחון בה') היום אני רואה שזו טעות גדולה. אנחנו שני זרים מעולמות שונים מאוד בתוך בית אחד. אתם צודקים באמירותכם שאני צריכה לספר לו את ידיעותי ולשתף אותו. וזה מה שאני עושה כל השנים. אך יש לי תחושה שאני מכריחה אותו להקשיב לי ושיגיב ויביע את דעתו. (אני מאוכזבת מהתגובות שלו ומהאמירות שלו, אם בכלל.). אני יכולה להתלהב, לשחק עם הילדים, לצחוק ולשוחח בחברה עם אחרים, אך כשאני רואה את תגובתו אני נשברת. נמצא לידינו ולא איתנו. אין לנו כלל שפה משותפת בכל נושא, לא רק ברמה האינטלקטואלית. השיחות אינן זורמות, לא נהנים ביחד. (אפילו לצחוק ביחד אי אפשר) הרצון שלי תמיד היה להעריץ ולהעריך את בעלי ואני זקוקה לזה כמו אוויר לנשימה, להרגיש גב וחוזק. אך גם מבחינת האישיות שלו איני מעריכה אותו. אנשים בחוץ מעריכים אותו בזכות עבודתו: זריזות, יושר, ירא שמיים, עוזר, מסור. גם אני מעריכה זאת כל אלה הם טובים לקיים שגרת חיים בסיסית אך אין מעבר לזה, חבר לחיים. לגבי פער אינלקטואל , אני מכירה המון זוגות שיש פער ביניהם, לפי דעתי כשהגבר אינטלקטואל זה בריא, כשזה הפוך זה מאוד קשה. לרב שימחוני היקר, הסיפור על שינוי חייך מדהים ומרגש. אני בטוחה שכל השנים לפני השינוי היתה לך זיקה או תכונות מתאימות לעיסוק שלך כיום (אפילו תכונות פשוטות כגון: דיבור, הקשבה ועוד.) ז"א זה היה טמון בך ובמשך השנים הוצאת זאת לפועל. אך האם אפשר לעשות שינוי, ליצור תקשורת הערכה ואהבה שלא היה כלל מאז ומתמיד. בכנות, האם אתם מכירים זוגות שהצליחו לעשות זאת?

תמיד אפשר לשנות

שלום לך איילת קראתי שוב את כל מה שאת מספרת, ונותרתי עם תחושה עמומה של-חוסר "פייריות"! כלומר את מתארת מצב שהוא פשוט לא הוגן. לוקחים שני אנשים נחמדים אך לא מתאימים, דוחפים אותם מתחת לחופה ועוד מצפים מהם להיות נשמות תאומות וחברים הכי טובים, ולהקים בית נאמן בישראל. באמת לא הגיוני. רק מה, בכל סרט הוליוודי מצוי זה בדיוק התסריט...נכון? לאדם וחווה גם לא היה מי יודע מה מבחר, וה' הוא זה שיצר אותם ושידך אותם. איילת, גם אותך יצר ה' בצלמו וגם לך הוא יצר בעל פרטי, רק עבורך, ומתאים לך בדיוק. הוא בכבודו ובעצמו דאג שתפגשו, והוא זה שדחף אותך להתחתן דוקא איתו. הוא גם יתן לך את הכוחות ליצור זוגיות טובה יחד איתו. במלוא הכנות אומר לך, יש זוגות רבים שהצליחו ללמוד לאהוב ולהעריך באמת, וליצור תקשורת אמיתית, ב ר ג ע ש נ ת נ ה ל ה ם ה ז ד מ נ ו ת. ואצלכם, כך נדמה לי, מעולם לא נתנה לכם הזדמנות לאהוב. את מספרת שהגעת מראש ספקנית למדי, ורק פחדך להפסיד את המיועד לך הוא שדחף אותך להתחתן. עכשיו, פחדים כאלו ואפילו התקפי בכי לפני חתונה הם נורמליים לחלוטין!! ואין בהם כדי להעיד כלום. כל בחורה חוששת לפני החלטה כל כך גורלית. הרבה בנות חשות פחד חזק כמו זה שתארת, אבל בדרך כלל זהו פחד מפני התחייבות, ומרגישים אותו דוקא כשפוגשים את האחד והמיוחד-ואז עומדים בפני החלטה שמשנה את החיים-שזה כמובן מאוד מפחיד. כך שפחד וחשש אינם אומרים דבר לגבי התאמה או אי התאמה. אינני יודעת אם אתם מתאימים או לא. אבל אתם יחד כבר תשע שנים ויש לכם ארבעה ילדים. ועדיין לא קבלת את בעלך לתוך המסגרת המשפחתית. לא באמת, מתוך הלב ממש. פלא שהוא חש קצת בצד? נוגע ולא נוגע? כל מה שהוא אומר מאכזב אותך, אז למה שימשיך לנסות? אולי בגלל שהוא מאוד אוהב אותך ונאמן לך עד הסוף? לדעתי שוה לך לנסות, וברצינות, לעבוד עם איש מקצוע ולבנות בפעם הראשונה זוגיות רצינית. רק כך תדעי אם יש לכם סיכוי. אל תתני לפחד הזה ממחויבות להרוס את חייך. זכרי שעד שלא תתמודדי עם הפחד הוא ילווה אותך בכל צומת בחייך ולא יתן לך לצמוח בשום תחום. נסי להכיר את בעלך ואב ילדייך מחדש, ואני משוכנעת שתופתעי לטובה. זה ייקח אומנם הרבה כוחות והרבה זמן, אבל זה בהחלט משתלם. הרבה הצלחה תרצה אסתרזון

התייעצות על מקרה שהגיע אליי

שלום לכל חברי האיגוד, קרובת משפחה שלי ניגשה אליי בהתייעצות , שראיתי לנכון להביא את הענייין בפניכם ולשמוע חוות דעת נוספים. הם זוג שנשוי למעלה משלושים שנה משפחה ברוכת ילדים שכולם ב"ה נשואים ויש גם נכדים. והיא מספרת לי כי חייהם עלו על שרטון כבר לפני שנים רבות. כאשר האישה רוצה בשלום בית ועבודה על הזוגיות והבעל לא . אין ביניהם תקשורת נכונה , הבנה , שותפות וכל הדברים הנדרשים לחיי משפחה עד כדי שאפילו כל אחד ישן בחדר נפרד כבר שנים. לפני כשנתיים עבר האבא של האישה (בהזמנת הבעל ) לגור איתם בדירה הגדולה שלהם. דבר שבסופו של דבר הביא לעוד מקום של מריבות והתמרמרויות. כשמצב ההתנגשויות שבין הבעל וחמיו החמירה עד מאוד, הוחלט לחלק את הדירה ולהשכיר לאב האישה את החלק השני. הבעל לא עובד למעלה משלוש שנים ועכשיו האישה ביקשה מבעלה כי לפני שמחלקים את הדירה היא מעוניינת לשבת ביחד ולעשות חלוקה מחדש של הדירה. הבעל הוא אספן ומשתלט על הבית עם חפציו והיא לא מוכנה לזה. הוא לא ממש מראה נכונות ורצון להגיע להסכם. היא שואלת מה עליה לעשות? אם יש דרך לתיקון או הדרך היחידה לפרוש כל אחד לדרכו??? אודה לכם אם כל אחד ייתן את עצותיו והיא תוכל לקבל תמונה מכמה היבטים.

אולי גישור?

שלום הדסה, מה נשמע בשדרות? לא מזמן הייתי מעורבת בעניין עם מאפיינים דומים, זוג שנשוי כבר הרבה שנים והבעל לא היה פתוח לשינוי. האשה בצעד של יאוש וממש לפני גירושים פנתה למגשר, והוא מאוד הצליח עם הבעל ואף שכנע אותו שכדאי להשקיע בזוגיות ולא לאבד את אשתו. אם הבעל הנדון מוכן לפנות לגישור-אולי בתרוץ שכדאי להתייעץ לפני צעד דרסטי של חלוקת דירה ולא ממקום של ביקורת על אספנותו ושתלטנותו ,לדעתי יש להם סיכוי לפתוח ערוץ תקשורת ביניהם. הרבה הצלחה! תרצה

המשך.

כלכם צודקים שיש לשנות את החשיבה ואם יכולתי לעשות זאת החיים שלי היו נראים אחרת. אך כל חיי ציפיתי לדמות מסויימת ערכית, אידיאליסטית,בעל ספר, שפה משותפת ואפילו גם הומור. והאדם שאיתו התחתנתי מאוד שונה למרות תכונויו הטובות. אני מאוד מאוכזבת בגלל זה. כל השנים ביקשתי ממנו להשתנות אך זה כמו לנסות לשנות את העכבר להיות פיל למרות רצונו. קשה לי מאוד מאוד לשנות את החשיבה ולהשלים למרות כל הרעיון של שיטת המראה וכו'. אני מרגישה כל הזמן אי שביעות רצון וריקנות. נ.ב: לרב שמחוני היקר בהודעה הקודמת כתבתי לך שאלות על סיפור חייך המדהים. (ראה הודעה קודמת) זה מחזק מאוד והלוואי על בעלי שינוי כזה אך, לפי דעתי השינוי יכול להיות אם יש לך את הכישורים לפני כן, בלי קשר ללימודים. ז"א טמון באדם רק צריך לדחוף. אך האם ניתן לשנות אדם למרות שהוא לא בנוי לשינוי כזה. בקשר ללימודים יש לו רצון ללמוד אך יש הסתייגויות כגון: בלי פסיכומטרי, בשעות הערב לא כל השבוע קרוב לבית, אני מרגישה כבר נודניקית שאני דוחפת וזה לא בא ממנו. אשמח לקבל ממך תגובות. ותודה לכולם על כל התגובות.

ואף על פי כן

שלום לך איילת אולי את שמה לב ואולי לא, אך הפעם הטון שלך חיובי יותר ואולי פחות מיואש, למרות שהסיפור שאת מספרת הוא אותו סיפור. אולי הרצון שלך לשנות את האוירה בכל זאת משפיע? עובדה שלראשונה את תורמת פרט חיובי על בעלך-הוא רוצה ללמוד. אמנם יש לו הסתייגויות ותנאים, ולא פרטת מה בדיוק הוא רוצה ללמוד, אבל נראה שמדובר בלימודים עיוניים ולא חשמלאות רכב או נסיעה על מלגזה... נכון, לא את צריכה לדחוף אותו, לשום סוג של שינוי! התפקיד שלך הוא אך ורק לתת לו קרקע פוריה לצמוח ממנה. כבר הרחבתי לך בהודעה קודמת על כך. דעי, איילת, שכמעט כל אשה חשה רמה כלשהיא של אכזבה מבעלה בשלב כלשהוא של נישואיה. הוא לא רגיש כמו שחשבה שיהיה, לא נעים שיחה כמו שהיה נראה לה, ובכלל הוא כל כך לא אינטליגנטי... עד גבול מסוים אלו רגשות נורמטביים לגמרי. יש כמובן להתבגר קצת וללמוד לראות את הבעל באור חיובי, ולהעריך אותו בכנות למרות שהוא לא תעתיק של אשתו. הדברים כמובן נכונים גם לכל בעל כלפי אשתו. השאלה היא היכן עובר הגבול. האם בעלך באמת אינו מסוגל לספק את צרכייך? האם הריקנות שאת חשה היא באמת בגלל חוסר התאמה? לדעתי רק ייעוץ זוגי מסוגר יוכל לתת לך תמונה אובייקטיבית. בינתיים נסי לחשוב על מערכות יחסים אחרות שלך, עם בני משפחתך, חברות וכדומה. נסי לחשוב כיצד את מתפקדת בהן ומה את נותנת ומקבלת בתוכן. הצלחה בכל תרצה אסתרזון

איך יודעים מה נכון?

כולם ענו תשובות מאד יפות וכפי שרמז מר וינברג גבריאל גם די "מתחמקות". אני מבינה את הקושי לענות על שאלתי וכי שאלתי היא די כללית ואין לאף אחד מכם רקע על מה קורה במשפחתי. לא הלכנו לייעוץ, אך אני מבחינתי מנסה כבר בערך שנתיים אם לא יותר, להבין, לתמוך, להבליג, ובעיקר המון להתפלל כי יום יבוא והמצב יחזור להיות נורמלי. הילדים שלי הם תאומים בני כמעט 10, האם אני יכולה לשאול אותם מה יהיה להם טוב יותר? ברור שטוב יותר עם אבא (למרות שכשהם נפגעים ממנו הם מאד כועסים עליו וממורמרים ולולא ה"לדון לכף זכות" שלי עליו בפניהם, לא יודעת אם הם היו מתייחסים אליו בכלל). ברור שיש רגעים נעימים אך אפשר לספור אותם באצבעות. אני רוצה לדעת שלא יגרם להם נזק נפשי עתידי, וכשהם יהיו הורים בע"ה לא ינהגו כמוהו. יש דרך כזו? אין ספק שהכי טוב היה להישאר ביחד וקשה לי מאד לראות את עצמי בתא משפחתי מצומצם בלעדיו. אני מודעת לקשיים של להיות אם חד הורית, ולכן, שאלתי מה עדיף? הקשיים של להיות אם חד הורית או הקשיים שלחיות ביחד ולהמשיך לשדר כאילו הכל בסדר (למרות שלילדים יש חושים מאד חדים). אני יודעת שהנושא מאד מורכב וקשה לענות דרך האינטרנט, אבל כנראה שהייתי צריכה לפרוק מעל ליבי ועניין אותי לדעת מה חושבים המומחים. אולי לקבל איזה שהוא כיוון מחשבה בכל זאת... דרך אגב, אולי זה יקל עליכם לענות תשובות. כשבעלי היה 3 שבועות בחו"ל, זאת היתה התקופה הכי יפה בחיינו. לא היינו במתחים, לא היינו בחרדות, ופשוט נהנינו להיות ביחד. עד כדי כך, שלא מזמן הייתי באסיפת הורים והמורה של הילד שאל אם יש שינוי בבית וסיפרתי לו את המצב, הוא אמר " אבל כשהבעל היה בחו"ל הילד ממש פרח". אז אמרתי לו בלב כואב מאד "כן, כי אז היתה לו אמא. אמא רגועה, ללא מתחים, ללא חרדות וללא פחדים"... האם זה היה כך כי זאת היתה תקופה מוגבלת? או פשוט כי זה הכי טוב עבורנו??? וזה מחזיר אותנו לשאלה "מה הנכון"?

למצות כל דרך שאפשר לעזור

איריס יקרה השאלה שלך, גם אם היא לא פשוטה, היא מובנת לנוכח המצב שאת נמצאת בו. את בעצם שואלת מתוך יאוש את השאלה הנשית העתיקה "למה זה אנוכי"- אם כך נראים חיי הנישואים שלי למה בעצם להיות נשואה? ובכן, איריס, את השאלה הזו שאלה רבקה אמנו בעת הריונה, והיא הלכה לשאול בעצת חכמי הדור-שם ועבר. לה לא היו תשובות, להם היו תשובות, ועוד איך. גם את צריכה ראשית כל למצות כל דרך שישנה לעזור לעצמך לשרוד את התקופה הקשה הזו ועוד יותר חשוב, לעזור לבעלך. האם יש לו טיפול פסיכולוגי תומך? האם את בטוחה שהוא מקבל את התרופה המתאימה לו ביותר? כדאי מאוד לבדוק את הנקודות האלו. האם יש לו חברה מתאימה, שיעור קבוע-אם הוא מסוגל? את יכולה לעזור לו בדברים האלו, ושווה להתאמץ בשבילם. האם את דואגת לילדים לחונך כלשהוא, שיהיה מעין תחליף לדמות אב ויקל מעל בעלך את העומס הזה? האם שאלת את בעלך אם חונך כזה נראה לו רעיון טוב? לעצם שאלתך, איריס, נראה לי שיש גורם אחד שלא הכנסת או לא נתת לו מספיק משקל-מחויבותך לבעלך. כרגע את כורעת תחת הכאב וקשה לך לראות אותו. אולי אפילו את משלה את עצמך שבלעדייך ובלעדי הילדים יהיה לו קל יותר, אבל זה פשוט לא נכון. יש לך מחויבות עמוקה לאישך ולאבי ילדייך, גם אם הוא חולה כעת. כאבו הוא כאבך, וכן, גם לילדים כואב. ברור שכאשר הוא היה מחוץ לבית ולא נאלצתם לראות אותו סובל היתה לכם הקלה זמנית. אולי אפילו כדאי לכם לצאת להתאווררות יזומה כזו מדי פעם. אין בזה רע. אבל אם תחליטי לעזוב אותו לגמרי תצטרכי להתמודד עם רגשות אשמה שלך וגם האשמות מצד ילדייך, שישאלו אותך איך היית מסוגלת לעזוב כך את אבא שלהם! זה יבוא, ומהר. כמו כן אל תשכחו שילדייך לא יכולים להתגרש מאביהם, והם ינהלו איתו מערכת יחסים אפילו בעל כורחם, כולל הסדרי ראיה, דבר שילווה אתכם במשך שנים אם תרצו ואם לא. זכרי גם שאין ביטוח לאף אחד, בריחה מנסיון אחד לא מבטיח לך שלא תפגשי התמודדות אחרת בצומת הבא של חייך. אפשר לעזור לדכאון הזה, אפשר ללמוד לחיות איתו וגם להתגבר עליו. ייעוץ משותף יכול לתת לכם כלים לעשות זאת. המון הצלחה מאחלת לך שמחה בחייך תרצה אסתרזון

הכרות

שלום! רציתי להתייעץ איתכם לגבי בחור בן 36 חוזר בתשובה בערך 9 שנים.הוא היה גר בחו"ל בכל מיני מקומות (לא במקום אחד) כרגעו הוא גר בארץ, הוא לומד כל מיני דברים ברסלב, חב"ד, הוא לא משתייך לזרם מסויים הוא מסתדר ולומד מכולם, הוא לומד ואוהב ללמוד תורה מצפה גם שכאשתו לעתיד אני יעודד ידחף יתמוך שהוא ילמד עוד ועוד. אני בחורה חרדית (פתוחה אני למשל לומדת באוניברסיטה) ואני לא יודעת אם להמשיך את הקשר כי אני מרגישה שיש הבדל בין אדם שגדל כדתי כל החייים לבין בעל תשובה וזה מתבטא בדברים קטנים כמו סגנון דיבור הוא כל דבר אומר ישתבח שמו וכאלה ו' ויש לו שאלות כאלה כמו מה את עושה כדי להרגיש התעלות רוחנית ובודק כל הזמן לכמה שיעורים אני הולכת ומתי ואני שב"ה גדלתי חרדית אז זה קצת אחרת החל מסגנון דיבור וגם שיעורים אני אמנם הולכת וזה כף לי אבל אני לא אובססיבית על זה, אז אני לא יודעת אם להמשיך את הקשר כי אני מרגישה הבדל מסגנו דיבור ונושאי שיחה. אשמח לשמוע את דעתכם תודה

שלום לך יפה

את מתארת כאן הכרות קצת מורכבת, שמפריעים לך בה כמה דברים. קודם כל המנטליות השונה-סגנון דיבור שאופייני לבעל תשובה "טרי", ההסתכלות על חויות רוחניות וכאלו. את מציינת גם שאת מרגישה קצת לחוצה ממנו בנקודה זו של איך מגיעים להתעלות רוחנית, ואת נגשת לנושא זה אחרת, משום שהרקע שלך הוא שונה. עצתי לך היא לנסות לעשות הפרדה בין הדברים שמפריעים לך רק בגלל הרקע השונה ומה שמפריע לך באופן אישי. זאת אומרת- האם הוא נראה לך טיפוס מלחיץ, או אולי הוא לא מספיק יציב באופיו? האם יצאת בעבר עם בעלי תשובה אחרים וגם הפריע לך הרקע? כלומר, נסי להגדיר מה בדיוק מפריע לך והאם זה באמת קשור להיותו בעל תשובה מרקע מסוים. אם זה באמת הענין אז את יודעת עכשיו שהסגנון הזה לא מתאים לך-בהחלט יתכן. אבל יכול להיות שהקושי שלך נובע מכך שאין לו רב או שיטה מסוימת והוא מרגיש לך קצת תלוש-זו נקודה חשובה שבתור חרדית עלולה מאוד להפריע לך. או אולי הענין שהוא "מצפה ממך" לדאוג לעלייתו הרוחנית ולדחוף אותו ללמוד מלחיץ אותך? ומה עם פרנסה? האם הוא חושב לעבוד או רק ללמוד? ומה את חושבת על כך? בקיצור, נסי לשים את האצבע על הנקודה שמפריעה לך ביותר, ואל תתלי הכל בהבדלי מנטליות של חרדית מלידה לבעל תשובה. יתכן בהחלט שבעל תשובה אחר כן יתאים, ויתכן שאת צודקת בהרגשתך שבעל תשובה זה לא בשבילך. שתפי אותנו במסקנות שתגיעי אליהן! המון הצלחה תרצה אסתרזון

האם אני אשמה באלימות והיחס כלפיי?

שלום, אני נשואה 13 שנים +3 ילדים. במשך כל שנות נישואיי היו ביננו אי הבנות, ריבים ובעיקר תלונות וביקורת מצד בעלי כלפיי. התלונות התחילו הרבה לפני שנולד הילד הראשון.בעלי לא שבע רצון ממני,הוא טוען שאני עקשנית, פחדנית, לא מחנכת את הילדים כמו שהוא רוצה, גורמת נזק כספילמשפחה כי אני לא מעודדת אותו ותומכת בו ונותנת לו כוחות לעבוד ובדרך כלל כל דבר שאני אומרת או לא אומרת הוא שטות, דבר לא חכם ומזיק למשפחתנו - לטענותיו. במהלך או אחרי כל ריב, כשהוא כועס, הוא מעליב, משתמש בכינויים כמו "אפס", מטומטמת, טיפשה ולצערי האלימות הגיעה גם לפגיעה פיזית.במהלך השנים הכעסים מצטברים ולכן גם האלימות הפיזית והנפשית כלפיי מתגברת בהתאם. לאורך כל הדרך הוא אמר שמגיעה לי לקבל את היחס הזה, כי אני לא לומדת מטעויות,אני לא לומדת מה מרגיז אותו ואם הייתי משתנה אז גם הוא היה שונה. תמיד שתקתי ולא סיפרתי לאף אחד בתקווה שהכל ישתנה. כיום אני באמת לא מסוגלת לעודד אותו,להחמיא לו,לאהוב אותו - אני תמיד חושבת איך הבן אדם שאמור להיות הכי קרוב אליי, להיות סבלני כלפיי פגע ופוגע בי כל כך? ותמיד קול פנימי אומר לי שאני כן בסדר. אני טובה לילדיי, אני אישה של בית, עוזרת ועושה למען כולם,לא מבקרת או שופטת אותו. אך מצד שני יש בי הספק - אולי באמת אני לא בסדר? אולי אם הייתי מתגברת על פחדיי, הייתי משנה את התנהגותי? אולי באמת היתי מקבלת ממנו יחס אחר.מודה לכם על התייחסותכם

בודאי שאינך אשמה-את אכן זקוקה לעזרה

שלום לך כפי שהיטיב להסביר הרב בן סימון, את חיה במצב של אלימות כלפיך. אלימות מכל סוג היא הרסנית לנפש הנפגע והפוגע, ואלימות פיזית היא רק אחד הביטויים של התנהגות אלימה. חשוב שאת מודעת לכך שאת אינך אשמה בכשלונו של בעלך לשלוט בעצמו. חובתו של כל אדם היא לקחת אחריות על מעשיו, ומעשיו שלו בלבד. אי אפשר להפיל כשלונות על אחר, ואפילו אם הוא בן זוגך. בן זוג יכול לעזור, לתמוך או לחילופין להקשות על בן זוגו, אבל בסופו של דבר האחריות נופלת עלינו בלבד. יציאה ממעגל אלימות היא לא קלה ויש להעזר באנשי מקצוע, במטפל משפחתי מוסמך, או בעובד סוציאלי מטעם לשכת הרווחה. אבל רציתי להוסיף מילה לך באופן אישי: אלימות, גם מילולית, היא לא דבר שאפשר לקבל. אי אפשר לבלוע אותה, כי היא רעילה. כמובן שלהגיב באלימות נגדית זה לא פתרון, אלא יש להציב גבולות חדים. יש דפוס התנהגות של בעל אלים, ויש גם דפוס התנהגות של אשה מוכה. כדאי לך לקבל הדרכה אפילו אם בעלך חלילה מסרב לבוא אתך לטיפול, כדי ללמוד איך לדחות את ההתנגות האלימה כלפייך. הרבה הצלחה ושבוע טוב תרצה אסתרזון

האם אפשרי זוגיות כזו להקים בית כזה

אני מתחזקת לכיוון חרדי ובן זוג בהיכרות הוא דתי לאומי שנינו די גדולים אני 28 והוא 37 ואנו פשוט רוצים להקים בית אם אנו קובעים שיש קווים אדומים לא טלוויזיה ולא אנטרנט והבית יתנהל בסגנון חרדי ונגיד אני אצטרך הרבה לסתום את הפה ולא להעיר לו שהוא לא לומד וישקיע פחות בעסק ויותר ילמד כל הזמן לשתוק והשלים עם זה לראות את מעלת חברינו ולא חסרונם, האם אפשר להקים זוגיות כזו לכתחילה. יש לי גם שאילה נוספת אם ההנחה בנשואין היא לקבל את הבן זוג ולא להעיר לא כלום למה רחל אשתו של רבי עקיבא לא קבלה את הבן זוג שלה ודחפה אותו לשנוי , שיהיה מלומד , זה מה שמוזר לי הנס שלה שרבי עקיבא הסכים כי בדרך כלל אף בן זוג לא מסכים שידחפו אותו לשנוי סליחה שאני מטריחה ומי שרוצה יענה ותודה על כל העזרה הרב שלי פשוט אמר לי לשאול אנשי מקצוע

בהצלחה

שלום לך רציתי רק להמליץ לך על ספרו של הרב גד מאיר שמחוני "טיפוח משפחה שלווה" העוסק רבות בנושא של העצמה ללא ציפיות מוגזמות מבן הזוג, וכבוד הדדי. זכרי שרחל היתה אשה שהצליחה לסייע לבעלה להפיק מעצמו את מלוא הפוטניציאל ולכן היא מודל לחיקוי. אך רחל היתה יוצאת דופן, היא היתה אחת ויחידה. ראוי לכל אשה ללמוד היטב את סיפורה, ולא בגירסה הרומנטית אלא זו האמיתית, כמו שהזכירו קודמי. זכרי גם שרחל לא ידעה מראש שבעלה יהפוך למנהיג הדור. היא שלחה אותו ללמוד לקרוא! כתוב שהיא ראתה בו צניעות. לא גאונות, כריזמה או משהו כזה. היתה לה אבחנה דקה והיא ראתה בו משהו יחודי שיש לרצות בו ולהשקיע בו, וכידוע היא צדקה עד מאוד. אם גם את רואה בבן זוגך מעלות, ונראה לך שהוא יהיה בעל טוב ואב טוב לילדיו בעזרת ה', ויש לכם הבנה משותפת, אז קבלו זה את זה כפי שאתם וללא אשליות וציפיות מוגזמות. תמיד יהיו דעות שונות בין שני אנשים שונים ואין בכך שום פסול כל עוד הם מכבדים זה את זה ויודעים איך להגיע להסכמה. הרבה הצלחה תרצה אסתרזון

להתחתן?

הכירו לי גרוש, יש לו הרבה ילדים. לא יודעת, הוא מבטיח שיהיה טוב ויעזור ואני רואה המון עבודה עם הילדים. אמא שלהם חילונית לגמרי הוא אומר שהיא השתגעה ועזבה הכל, נהיתה חילונית והתגרשו, היא לא רוצה לראות אותם. לי אין ילדים כי לא התחתנתי אני בת 48 הוא 47 מה לעשות? מפחדת שיהיה לי קשה. הוא עושה רושם של אדם טוב ולקח אותי לכמה רבנים שלו אמרו עליו דברים טובים מאוד. אבל מה עם הילדים, לא יודעת מה לחשוב אך זה יראה כשכולנו בבית אחד ואני כאילו אמא שלהם. אין לי בעייה לנהל משק ביית אני ממשפחה מבורכת שומרים תורה וגידלתי את האחים הקטנים שלי לבד אימי נפטרה אני יודעת לטפל. הוא יש לו גם קטנים וגם גדולים בבית. ראיתי שהם רבים אחד עם השני, צעקות מכות הרבה שקט לא יהיה לי שם הוא מסודר עובד לומד הולך לשיעורים הבית שלו נראה טוב מה לעשות?

סדר בבלגן

שלום סאניה. את חוששת מאוד ממערכת היחסים הזו, ובצדק. את גם מבינה היטב שאת לוקחת על עצמך עול ניהול של בית וילדים, ולא רק זוגיות. מה שבהחלט נכון. אבל לא פירטת מה את חושבת על האדם איתו את יוצאת בעצמו, איך הוא בעינייך? האם נראה לך שיש סיכוי לזוגיות יפה איתו? האם נראה לך שהוא יוכל לתמוך בך כשיהיה לך קשה? האם תוכלו לפתור בעיות יחד? קשיים לבדם לא אמורים להפחיד אותנו, הם ישנם תמיד ובכל צורת חיים, ואת זה את כבר יודעת. השאלה היא אם יש יכולת להתמודד איתם. את כותבת שיש לך נסיון עם ילדים וכבר התמודדת בעבר עם גידול אחייך הקטנים. רוב הסיכויים הם שהצלחת לא רע בכך. כעת את חוששת להכנס שוב לכל הסיפור הזה, האם החשש מוצדק? האם יש משפחה מורחבת או מישהו אחר שיעזור לפחות בתחילה? הרב סימוני הגדיר זאת בבירור: עשי חשבון של רווח והפסד, מה יכול להצליח ומה לא יכול. נסי להפריד בין פחד וחרדה לבין סיכון אמיתי. הפחד שלך אמנם מובן ומאוד הגיוני, אבל השאלה צריכה להיות אם את אכן יכולה להתמודד עם האתגר הזה, האם הוא יתן לך משפחה וזוגיות, או שהוא גדול עלייך ואין סיכוי שתעמדי בו. את כותבת שהבית מסודר, שהאב עובד ומרוויח ובסך הכל משתמע שמה שמפריע לך הוא בעיקר החשש מכניסה מרצון לפרוייקט רציני. כדאי לך לפנות לייעוץ ראשוני כדי לנתח את המצב לפרטיו ולתת לך תמיכה בקבלת החלטה לא פשוטה. בהמשך אם תחליטו להנשא, מומלץ מאוד לפנות לייעוץ טרום נישואין וכן לאחר הנישואין, שתהיה לכם כתף ברגעים קשים שאין ספק שיהיו. הדרכה כזו מקובלת מאוד בנישואין מורכבים כאלו ויש לה תרומה עצומה להצלחתם. הרבה הצלחה תרצה אסתרזון

הצילו!!! בעל בחו"ל, על סף פרידה

שלום, אני בחורה בת 24 נשואה 5 שנים ללא ילדים . התחתנתי עם בחור מקסים ומכיוון שהוא יליד חו"ל החלטנו לעבור לגור בחו"ל כדי שהוא ילמד לתואר ראשון (זאת הייתה בקשתו ואני בשמחה הסכמתי לה). סיכמנו שנוסעים ל 4-5 עד סיום התואר וחוזרים לגור בארץ. אני הייתי מאוד לא מאושרת בחו"ל וממורמרת, ניתקתי גם כל קשר עם המשפחה שלו, והיחסים הדרדרו, הרבה מריבות וחיכוכים. בשנה האחרונה מצבי הפיזי והנפשי הדרדרו והחלטתי לחזור לארץ לבד, בעלי החליט להשאר עד שהוא מסיים את התואר (הוא בא לביקור פעם בחודשיים). עוד כחודש בעלי יסיים את התואר בע"ה ועכשיו הוא אמר לי שהוא לא רוצה לעלות לארץ כי הוא לא בטוח שהנישואים יצליחו. התחננתי אליו שיחזור, אבל הוא אמר שהוא צריך לחשוב על זה. אני מיואשת, אין לנו בחו"ל עתיד, אני כרגע בארץ לא מוצאת את עצמי...חשבתי מספר פעמים לחזור לחו"ל לסיים את התואר (שעזבתי באמצע), אך לא הייתי מסוגלת. בבקשה ממכם: איך אני מצילה את היחסים שלי ואותי ממצב כזה? אני אוהבת את בעלי כל כך ולא רוצה לוותר בקלות. סליחה על אורך המכתב ואני מקווה שתוכלו לעזור, מחר קבענו לדבר על זה שוב ואני רוצה להיות מוכנה. תודה רבה.

תיאום ציפיות

שלום לך סיפורך באמת לא קל, וחסרים כמובן פרטים שיכולים להבהיר את מצבך. משפט אחד תפס את תשומת ליבי בכל אופן-בעלך אומר שהוא לא מעונין לעלות לארץ משום שהוא לא בטוח שהנישואים יצליחו. האם בנסיבות אחרות הוא כן היה רוצה לעלות ארצה? האם הוא היה רוצה לגור פה? האם את כן חשבת שנישואיכם יכולים להצליח למרות שאת גרה פה והוא שם? האם דברתם פעם בצורה גלויה וישירה על הסיבות שגרמו לך לעזוב? איך הוא קבל את עזיבתך? האם הוא תמך בך וסייע לך לשוב לארץ בלב שלם, או שהוא התקשה לקבל את הצעד שלך? האם נעזרתם בייעוץ מקצועי במסגרת זוגית, או רק את לבדך? עצתי לך כעת היא למצוא יועץ נישואין טוב במקום מגורי בעלך, לחזור לשם לתקופת ניסיון ולהכנס לטיפול זוגי רציני כדי לשקם את נישואיכם. צעד כזה יראה על מחויבות מצדך ועל רצון אמיתי להשקיע בזוגיות שלכם. לחילופין, אם אין שם איש מקצוע מתאים תוכלי לבקש מבעלך לבוא לכאן לתקופת נסיון ולטפל כאן עם יועץ נישואין טוב, שדובר את השפה של בעלך ומתאים לשניכם. חשוב שתבררו ביניכם את הציפיות והתקוות שלכם ותדעו היכן אתם עומדים, הן כזוג והן כשני בני אדם שונים. רק כך אפשר לבנות מחדש את מערכת היחסים שלכם כך שתוכלו לתמוך זה בזה גם בזמני משבר. הרבה הצלחה! תרצה אסתרזון

אלמן עם משפחה ברוכה - איזה סוג שידוך מתאים?

בס"ד שלום רב, אני מבקש את הכוונתכם. הרקע שלי הוא חרדי, חוזר בתשובה, כבן 50 שנה, אלמן עם 9 ילדים שכולם לא נשואים, הגדולים לא גרים בבית אלא במסגרות חוץ שונות חמשת הקטנים עימי בבית. אני עובד במשרה תורנית וגר בדירה משלי. לילדים כבר אין בעיות רגשיות עקב הפטירה. מחפש להקים מחדש את הבית, הן בגלל מעלת הנישואין והזוגיות והן עבור צרכיהם של הילדים הצעירים. מרגיש את הצורך בעזר כנגדו שחוץ מלהיות בת-זוג כמובן תסייע היטב בגידול הילדים. כוונתי פחות לעזרה פיזית, כי תמיד נשכור עוזרות וכדומה לתחזוקת הבית השוטפת של משפחה גדולה כזו. הכוונה שלי היא יותר למישהי בעלת אישיות טובה אחראית ואימהית שתוכל לנהל את פנים הבית - חינוך הילדים וצרכיהם, וכו'. כמובן גם זה בשותפות עימי. חשוב לי מאוד כמובן שנישואין אלו יצליחו לכל המעורבים, ושהאשה שתבוא תהיה מאושרת כאן ותמצא כאן את מקומה, ולא תרגיש שמנצלים אותה וכדומה. השאלה שלי אליכם היא - לאיזה סוג שידוך להתפלל... ואסביר. איזה סוג שידוך, לדעתכם, יתאים לכאן? האם - 1. אשה ללא ילדים כלל. היתרון - היא תוכל להתמקד ולהתמסר למשפחתה החדשה, ביודעה שזה ביתה וכאן היא בונה את חייה. החיסרון - אין לה ניסיון בגידול ילדים, וגם יש לברר מדוע היא לא נישאה או נשארה ללא ילדים - יכולות להיות סיבות שאינן באשמתה כלל, אבל גם לא כאלה. 2. אשה עם 2 או יותר ילדים משלה. לי נראה שאופציה זו נידונה מראש לכישלון, כי לא נצליח לשלב עם ילדי שכולם עצמאים מאוד באישיותם ומתנגדים מאוד ל"פלישה" של ילדים אחרים למרחב שלהם כפי שראינו בהצעה כזו שהייתה. נכון, אפשר לטפל בילדי רגשית בליווי גורם מיקצועי, אבל אני לא מעוניין להוסיף כאן קשיים, עוד חזית התמודדות, על אלה הקיימים כבר. 3. אשה עם ילד 1 משלה, או עם ילדים בוגרים שכבר אינם תלויים בה. האם אני צודק בהשערותי? אבקש להדגיש שאולי הגישה שלי נשמעת קרה ומחושבת מדי, אבל כאמור אני מעוניין שלכולם יהיה טוב כאן, ואני משוכנע שבמצב כה מורכב כשלי צריך לשקול היטב למי מתקשרים. אודה על כל עיצה.

גם אתה בעסק

אתה צודק בעקרון בגישתך לזוגיות שניה. כי נכון הדבר שרק אתה מתחתן, אבל כל המעורבים, ילדיך וילדיה, נכנסים למערכת משפחתית חדשה. רק חשוב שלא תשכח שהילדים יגדלו ויקימו בתים יפים בעזרת ה', ואתה תוותר עם אשתך לאורך ימים. אל תחפש רק מנהלת בית טובה ומחנכת לילדיך. חפש אשה עם גישה בריאה לחיים שתמצא בה נפש קרובה ומבינה. כולכם תעברו תקופה לא קלה וחייכם ישתנו, אך לדעתי אין זה קריטי אם היא תביא איתה ילד או שניים או יותר. הדבר החשוב ביותר הוא ששניכם תאמצו גמישות מסוימת ותגלו נכונות אמיתית להשקיע בכל ילדיכם. גם אם תישא אשה ללא ילדים בכלל ילדיך עשויים לעבור תקופה לא קלה ולגלות התנגדות. חשוב מאוד כמובן להסתייע בעזרה מקצועית לאורך כל הדרך ולשקול ייעוץ טרום נישואין שיסייע לכם מתחילת הדרך לגשר מהמורות שיכולות לצוץ. כל עוד שהזוגיות שלכם תהיה בנויה היטב יהיה לכם הכוח להיות הורים טובים לילדיכם ולתת להם בית כפי שאיפתכם. הרבה הצלחה!

רווקות

שמי יסכה בת 32 עוד חודשיים אני לא נשואה ואני סובלת מזה סבל רב טיפלתי לא פעם בבעיה המתקשרת אוטמתית לילדותי הלא פשוטה בה סבלתי אלימות פיזית ומילולית כאחד אני וחלק ממשפחתי היום יש" בית "מפורק חלק התחתנו אחד גרוש ואני . שהגעתי מזמן לגיל נישואין ואני לא מצליחה לעשות זאת בעוד שכל המחזור בבית הספר התחתנו מזמן. זה מלווה בדיכאונות לא מעט והתפרצויות זעם של קללות על עצמי וכד'.. אני ממש מבקשת לפעמים למות. אני יודעת שפסלתי על מראה חיצוני ברמות של גועל ודחייה ובלבול רב . האם עלי לטפל דרך פסיכולוג כמו שעשיתי עד כה או יעוץ אודה לכם אם תתיחסו לשאלתי יסכה.

לאהב את עצמך כתנאי לנישואים מוצלחים

שלום לך יסכה את כותבת שהיית בטיפול לא פעם, האם התמדת אי פעם בטיפול עד שחשת שיפור משמעותי ביחסך לעצמך, לעולם שסביבך וביכולתך לחיות חיים מלאים? להתחתן זו אמנם מטרה חשובה ומרכזית, אבל לחיות חיים מאושרים זו מטרה חשובה לא פחות, וזה לא מותנה בהכרח בנישואים. עלייך ללמוד לאהוב את עצמך קודם, לסלוח לעצמך ולחיות עם עצמך בשלום לפני שתוכלי לאהוב מישהו אחר ולקבל אותו ללא תנאי. ילדותך הקשה אולי הותירה בך צלקות אך אין זה אומר שאינך יכולה לבנות בית מאושר, רק שאולי עלייך להשקיע קצת יותר בריפוי עצמי שלך. את כותבת שלא פסלת בחורים "סתם" אלא מסיבות מוצדקות. אל תפסלי גם את עצמך! גשי לטיפול הממוקד בך ובהעצמה שלך ולא ב"למה לא התחתנתי עדיין" ורוב הסיכויים שלאחר טיפול שיחזק אותך ואת יכולותייך תמצאי את המיועד לך ללא התערבות נוספת.

האם יש סיכוי לאהבה?

רקע:הכרתי את בעלי באמצעות חברים משותפים הוא מאוד מצא חן בעיניי מהרגע הראשון.פגשתי אותו בתקופה שכבר הייתי לחוצה להינשא .התהליך שעברנו מיום הההכרות ועד לקביעת מועד חתונה היה מאוד לא שגרתי כלומר לא היתה הדדיות ברגשותינו.כנראה שרציתי יותר ממנו.לא היה בידי הידיעה כיצד בוחרים חתן לא שאלתי שאלות.החלטתי להתחתן !מצאתי בחור שמוצא חן בעיני וזה הספיק לי.מפה לשם נכנסתי להריון!!(כפי שתכננתי)פעלתי בקלות דעת נוראית.סך הזמן שיצאנו עד החתונה היה כארבעה חודשים, שבמהלכה הנקודה המרכזית שסביבה רבנו היה בנושא רזון.הוא כל הזמן ירד עליי שאני צריכה לרזות.זה לא מצא חן בעיני!כל מה שהיה עליי להוריד היה סך הכל 5 קילו לא יותר !נראיתי מצויין למרותם.וכל מה שהיה לו לדבר איתי זה על כמה הורדתי ומה אכלתי היום ומה יש לי בפה וכו'...ממש חייתי תחת משטר דיקטטורי.סבלתי .אבל אהבתי אותו!חשבתי שזה יעבור לו!הרגשתי דחויה בתוך היחסים.תחושת הדחייה הובילה אותי לספר לו כמה הייתי נחשקת עם החבר הקודם שלי.אך נדמה היה שלא מקשיבים לי.אז המשכתי לדבר על האקס.ואז קרה הנורא מכל נכנסתי לפרטים אינטימיים מדי ביחסים הקודמים .וזה קרה כבר אחרי החתונה .ומאז עברו עשר שנים נולדו לנו ארבעה ילדים מקסימים והוא עדיין שונא אותי.ולא סולח ולא שוכח.זוכר לי מילה במילה.מתנקם בי בעקרות רגשית.בנה חומה בצורה לליבו.מזלזל בי.ועוד כהנה וכהנה מיני גיהנום .הגעתי היום לנקודה שזהו עד כאן!זה לא יכול להמשך יותר.מוכנה לעשות ניסיון אחד לפחות לגישור לטיפול לפני שאחליט על פרידה -גירושין.למען הילדים לפחות.האם יש סיכוי שהוא יסלח ?האם יש סיכוי לבנות אהבה אחרי כל הזמן הזה?אודה על תשובתכם.יישר כח על פועלכם.

יש סיכוי לאהבה

שלום לך אפרת, מספורך עולה שאת כבר עשית כברת דרך נאה בניתוח מערכת היחסים שלכם וגם הפקת לקחים ממה שקרה ביניכם. ניכר שאת אוהבת אותו וגם שתמיד בעצם אהבת אותו, אלא שדברים ביניכם השתבשו. את מבינה מה גרם לך להחליק במורד ויודעת היטב למה את זקוקה. כל זה מעמיד אותך במקום מצוין מבחינת הסיכוי להשתקמות ולבנית אהבה מחודשת ביניכם. כמובן, חסר פה הצד של בעלך ולא ידוע לנו מה עובר עליו, אבל הרשי לי להיות אופטימית לגביו, ולו בגלל שהוא עדיין נשוי לך, ויש לכם ארבעה ילדים משותפים. נראה שקשה לו להביע נכון את רגשותיו ואולי יש לו כעסים עלייך, אבל אלו דברים שבהחלט ניתן לעבוד עליהם בטיפול אצל גורם מקצועי. גם העובדה שאת מתבטאת היטב עשויה להקל עליו להעזר בטיפול ולעבוד על מה שמעיק עליו. בהצלחה רבה בדרככם, תרצה אסתרזון.

די דחוף..

שלום וברכה. ישנו נושא שמאד מפריע לי ולבעלי בחיי הנישואין. יש לנו ילדה כבת שנה. אנו נשואים שנתיים. אני טיפוס מאד רגשי והוא הרבה פחות..ז"א כל דבר שקשה לי אני לא עובדת בו עפ"י השכל אלא ההפך, הוא יותר בוגר ממני בנושא הזה ויודע ללכת עפ"י השכל. בעלי עובד עד 9 בערב (עם הפסקת צהריים של שעה וחצי) , לעומת זאת אני אינני עובדת, אלא בבית עם הילדה. מאד קשה לי שבמסגרת העבודה שלו (הוא עובד עם בני נוער - החזרתם בתשובה) פתאום הוא צריך לנסוע מחוץ לעיר ולא יגיע למשל לארוחת צהריים, או ההפך , יגיע מואחר בלילה. אני חייבת לציין שאם למשל אני ידע על הנסיעה יום יומיים לפני יהיה לי יותר קל אבל כשזה בא פתאום, כמו שאני מתכננת לי בראש מה נעשה בערב (אני די משתגעת בבית כל היום ללא חברות או משפחה קרובה) ואז פתאום הוא שואל אם הוא יכול לנסוע .. לא שהוא מחייב אותי אבל כמובן אי אפשא להגיד לו לא כי ככה הייתי עושה בתחילת נישואנו (מדי פעם היתי אומרת שאני רוצה שישאר ואם לא אז הייתי אומרת שטוב ..אבל הייתי בוכה וואי וואי אם היה מאחר באיזה שעה בסוף היינו רבים ..הייה לי מאד קשה יחסית הצלחתי לעבוד על זה קצת.) ואחרי כמה זמן הוא התחיל להגיד שהוא לא יכול ללכת לאף מקום והוא כ ל ו א .. אין צורך להסביר כמה זה כואב לשמוע את זה.. אבל לקחתי את עצמי בידיים ואני כמעט לא זוכרת מאז פעם שאמרתי לו תישאר , אני מפחדת. אתמול קרה מקרה שהוא ביקש לנסוע לישיבה של תלמיד ככה הרב שלו בקש ממנו. זה היה בדיוק יום אחרי טבילה ככה שאפילו שזה לא אותו יום זה היה לי קשה היה בא לי כזה ערב ביחד . אז הייתי עצובה כזה והוא הלך.. בלילה שבא רבנו ..למה תמיד שהוא הולך אני ככה והוא כלוא וכו'. ואני שואלת למה הוא לא זוכר את הזמנים שהוא הלך בכיף וחיכיתי, והיו כאלה. הוא לא נותו להשתנות. . תמיד מזכיר מתי טעיתי או שהוא לא הבין אותי והוא חושב שהוא צדק. מה אפשר לעשות? מאד קשה לי עם זה מצד אחד. מצד שני לא בא לי שיבוא יום והוא אפילו לא יודיע שהלך כי ירצה להמנע מהריב. (היום הוא לא תמיד הולך גם אם צריך ללכת ולא2שואל גם כי מפחד לריב איתי, ככה הוא טוען) אשמח לקבל עצות או דרכים שיוכלו לעזור לי. אין לנו כ"כ אפשרות ללכת לייעוץ.

בניית חיים משותפים

טוב מיכל, אני משערת שכבר אמרו לך וגם הבנת לבד שעלייך למצוא תחומי ענין משלך או לצאת לעבוד ולא לצפות מבעלך שימלא את יומך, אז הרשי לי לדלג על כל זה ולעבור לבעיית התקשורת ביניכם. את מספרת שבעלך מבין את מצוקתך ומנסה לטענתו להתחשב. את לעומת זאת מנסה להמנע מל"הדבק" לבעלך ומשתדלת לאפשר לו לבצע את עבודתו. ובכל אופן, זה לא עובד. את עדיין מתקשה מאוד להתמודד עם העדרויות פתאומיות, בעיקר כאשר את כבר תכננת בילוי משותף ואז נאלצת לגנוז את התוכניות ונשארת מאוכזבת. בעלך לעומת זאת מרגיש קצוץ כנפיים כאשר מצד אחד הוא מחוייב לתפקידו, שהוא במקרה תפקיד חשוב הגובל לעיתים בדיני נפשות, ומצד שני הוא מחוייב לך, וקשה לו לאכזב אותך פעם אחר פעם. כך הוא נתון בין הפטיש לסדן, ואין פלא שהוא מרגיש "כלוא". ייעוץ מקצועי יכול לתרום לכם רבות כדי ללמוד כיצד לפתור קונפליקטים כאלו, שהם באמת לא פשוטים. בינתיים אתן לך טיפ אחד או שניים: לעולם אל תקחי על עצמך את האחריות הבלעדית ל"זמן איכות" שלכם. שאלי אותו מתי נראה לו שכדאי לצאת יחד לבילוי משותף, ותני לו לקחת פיקוד על כך-לאן ללכת, מתי, ומה תעשו עם הילדה. תני לו לגרום לך הנאה בלי שיחוש שזו עוד משימה שעליו לבצע היום... זו לא חובה עבורו אלא זכות בצורה כזו. נסי לקחת ברוח טובה את העדרויותיו, וזכרי עוד בעת שאת מתכננת את יומך שיתכן ויהיו שינויים. אם יש שינויים את יכולה לפצות את עצמך מדי פעם, אולי לצאת לביקור, או לקרוא ספר טוב, או כל דבר שיכול לעשות לך טוב ואינו תלוי בבעלך. כאשר הוא יראהשאת מסוגלת לדאוג לעצמך ולא תלויה רק בו הוא לא יברח, אלא להפך, יהיה לו קל יותר והוא יחוש יותר חופשי-להיות איתך! הוא לא יפחד לקבוע איתך זמן ואז לבטל, כי הוא יידע שאת תחכי לו בזמן שהוא יוכל לבוא, ולא תהיי חמוצה ומאוכזבת כל כך. בהצלחה רבה בדרככם תרצה אסתרזון

האם לבעלי קשיי קשב וריכוז? איך להתמודד עם זה?

בעלי מתקשה מאוד לעמוד בזמנים לדוג' הוא אומר לי שיחזור בשעה מסוימת וחוזר לאחר כשעתיים וזאת גם לאחר תזכורות חוזרות ונשנות מצידי השעה "המדויקת" ביותר שחוזר היא חצי שעה איחור. הוא מתקשה להתארגן עם הזמן, ועם התחייבויות וסידורים שונים שהוא אומר לי שיעשה וכו' זה גורם לי להרבה תיסכול וחוסר מוטיבציה להשקיע בקשר כי כשאני מחכה לבעלי שעות על גבי שעות יוצא לי כל ה'מיץ' יש לציין שהוא בעל מאוד איכפתי ואוהב הוא מתנצל מאוד אך כל פעם יש לו סיבות אחרות וחשובות.. הוא מתקשה לחיות ע"פ סדר יום קבוע ומאורגן ולהכנס לסדר קבוע דבר שמפריע מאוד לנהל חיים נורמלים זה מביא אותי הרבה פעמים לכעס ומריבות גם להיות קשוב לאורך זמן לדברים שלי קשה לו מאוד והוא 'קופץ' מנושא לנושא וקשה לנהל איתו שיחה רציפה גם דבר שמביא להרבה מאוד תסכולים אני חושבת שיש לו בעיות בקשב וריכוז האם זה אכן כך ומה ניתן לעשות?.

על קשב וריכוז

שלום לך, יתכן בהחלט שבעלך אכן סובל מהפרעת קשב וריכוז. האם הוא נתקל בקשיים בעוד חלקים של חייו? בעבודה, בין חבריו, במקום לימודיו? האם הוא סבל בילדותו מקשיים בבית הספר? אם אכן כך, חשוב שיידע שגם מבוגרים לא מעטים פונים היום לאבחון קשיי קשב וריכוז ורבים נעזרים בריטלין או טיפולים חילופיים. מקומך כאן הוא בנתינת גב מוחלט לבעלך. חשוב שיידע שאת מעריכה אותו כמו שהוא ומקבלת אותו כפי שהוא, ותמיד תהיי שם לתמוך בו. במידה ויחליט לפנות לאבחון וטיפול הוא יזדקק לך, וחשוב שתהיי שם בשבילו. כל זה לא סותר את העובדה שנגרם לך סבל לא מועט מהתנהלותו של בעלך. עצתי לכם לפנות שניכם להדרכה מקצועית קצרה שתיתן לכם כלים להקל על שניכם, ולכם לסייע זה לזה להתמודד. ניתן לחיות כך בשמחה עד מאה ועשרים, בתנאי שלומדים את ההפרעה לעומקה וגם איך להתמודד איתה. בהצלחה בדרככם תרצה אסתרזון

המשך האם יש סיכוי לאהבה

ראשית תודה לכל העונים . ברצוני להוסיף פרט קטן לסיפורי ההחלטה שלנו להינשא היתה סביב ההריון.ולכן לא היתה אפשרות לבנות את היחסים בצורה נקיה וטהורה. אז המהלך מהתחלה ועד הסוף הוא : היכרות ,בילויים אחד במחיצתו של השני הנאות התאהבות,ואז מתחילות הדרישות מצד האיש לשיפור מראה חיצוני,תגובת האשה -נעלבת .וכאן נכנסים לסוג של משא ומתן .אני יוזמת פרידה בדרישה נגדית לחדול מדרישותיו אלו.הוא טוען שלא מתכוון לוותר בעניין.אני לא רוצה להפסידו ונכנעת לדרישתו בהבטיחי לו שאעשה כרצונו ובתנאי שעליו להתקרב ליהדות(הוריו לא שומרי מצוות אך מרקע מסורתי) (כלומר סבים וסבתות מסורתיים וכך חזרנו האחד לשני.אבל עם הרבה חששות!ומנקודה זו אני מגלה שהריתי!הוא מבקש הפלה ! הוא לא מעוניין להפוך לאב בעל כורחו באופן כפוי (בחרתי להתעלם מזה ראיתי רק את עצמי שונאת את עצמי על כך)אני מתנגדת וומציבה לו אולטימטום .כלומר הבטחתי לו שאלד בכל מקרה איתו או בלעדיו!הפעלתי לחץ מכל הכיוונים.הפעלתי את כל אפשרויות השכנוע דיברתי אל ליבו ,הכנסתי את אימו לתמונה.עד שהוא נכנע!!אבל ליבו לא היה שלם.והרגשתי זאת.על רקע כזה אני פולטת מילים שלא יאמרו.וכך התחילו חיי הנישואין שלי במרכאות כפולות.ואנו יודעים ביהדות את החשיבות של ההתחלה .של הראש.איפה שהדברים מתחילים לשם הם לוקחים בהמשך . אני כבר אחרי כל הסערות הריגשיות האפשריות .בחודש האחרון התחלתי לשמוע הרצאות לנשים וזה מחזק אותי נותן לי כלים לבנות בית יהודי איך אשה צריכה להתנהג בבית עם הבעעל עם הילדים עם עצמה.מתחזקת באמונה שהכל מה' והכל לטובה הפסקתי להתבטא שלילי מתבטאת חיובי ,שמחה עם הילדים, מחייכת כל הזמן ,מדברת בנחת ,עשיתי תפנית חדה בהתנהגותי וזה עובד !הוא התרכך.אך עדיין חוששת מחוסר יציבותו!!!או יציבותי?...לכל מי שיענה לי אבקש לציין האזורים בהם ניתן להגיע אליכם,תודה אפרת.

ועדיין יש סיכוי לאהבה

שלום לך אפרת, קראתי בתשומת לב את שכתבת כעת. גם בשאלתך הראשונה הזכרת את הנושא, רק שכעת פירטת יותר. נכון, לא קל להתחיל ככה, וברור שהיית צריכה המון כוחות כדי להאבק ולא לוותר, ולא נראה שהיתה לך דמרך אחת. אבל אני חוזרת על מה שאמרתי קודם. שימי לב שלמרות הכל בעלך לא ויתר עלייך, למרות שהיו לו הזדמנויות לעשות זאת. הוא נשאר איתך ואף הבאתם ילדים נוספים לעולם. כך שסביר להניח שלמרות הכל הוא אוהב אותך, מאוד. כעת את עושה שינוי גדוך בחייך וזה לא קל. את חושבת נכון-את רוצה את בעלך לצידך כשאת משנה דרך חשיבה. אם אתם יחד קל הרבה יותר להתמיד ולעשות שינוי אמיתי לאורך זמן. אם את מרגישה שאתם זקוקים להכוונה כדי ליצור זוגיות כמו שהיית רוצה, פנו יחד לייעוץ, ויש לך בהחלט למה לצפות. זכרי שגם אם התחלתם בצורה לא מוצלחת יש גם את הצד של "טוב אחרית דבר מראשיתו". אתם כעת אנשים בוגרים ובשלים יותר, עברתם דברים לא פשוטים יחד, ושרדתם. יש לכם עכשיו כלים ליצור אהבה עמוקה ואמיתית הרבה יותר ממה שהיה לכם כשהייתם שני צעירים מאוהבים. זה שווה את המאמץ. בהצלחה לכם תרצה אסתרזון.

אפליה של בן הזוג את ילדי הצד השני

הנני אבא אלמן, חרדי, בעל משפחה גדולה המחפש בת זוג לנישואים שניים. כמובן שאין לעשות הכללות והרבה תלוי בבני הזוג ובהתמסרותם להצלחת הקשר, ועם הכוונה מקצועית שהיא חשובה ביותר, אך כיון שידוע לכולנו עד כמה נישואים שניים הם מורכבים (וקשים...), אני מנסה לברר נקודות קושי אפשריות כדי לדעת מה עומד בפני וגם כדי למנוע סבל מהצד השני. אגב, אני בתור גבר מדבר על אלמנה או גרושה, אך הדברים אמורים כמובן גם לגבי אלמן או גרוש. 1. בנוגע לאפליית ילדים: נאמר לי כי בנישואים שניים, לבת זוג עם ילדים משלה קשה שלא להפלות לטובה ולהעדיף את ילדיה על פני הילדים החורגים. הרגש האימהי הטבעי שלה לגונן על ילדיה גובר על כל הדרכה והכוונה מקצועית שתקבל. 2. גרושה או אלמנה - יתרונות וחסרונות? לכאורה גרושה טעונה במרירות כלפי בעלה הקודם ופתוחה לקבל בעל חדש, ואילו אלמנה עלולה לזכור לטובה את בעלה ולעסוק בהשוואות תמידיות בין מה שהפסידה לבין הבעל החדש. אך אני שומע מכלי ראשון מחברים שנשאו גרושות על הבעיות שבכך. גרושה בד"כ הותשה ואולי גם נפגעה נפשית מהסכסוך עם בעלה הקודם ומביאה את מרירותה אל היחסים החדשים כולל הרגל להתיחס לבעל בצורה של מריבות וכו' - כפי שהיא רגילה מהעבר. ובעייה נוספת - הנוכחות באופק של הגרוש, הגורמת לילדים שליבם יהיה חצוי בין האב הביולוגי והאב עימו הם חיים. וקנאת הילדים מהאב החדש אשר לוקח להם את אמם, כאשר הם כמהים לחזרה לאב הביולוגי. כל אלה בעיות שסיבות מובנות אינן קיימות אצל אלמנה. אודה לשמוע את חוות דעת מומחי ינ"ר על הבעיות הללו.

נישואין שניים הם אכן אתגר

שלום לך, אתה מצטט כאן כמה וכמה מוסכמות שהן נכונות אולי כשלעצמן, אך הן בכל אופן מוסכמות בלבד. כפי שאתה יודע כל מקרה לגופו, וכל סיפור הוא יחודי ושונה לחלוטין ממשנהו, וגם סיפור שנראה דומה בפרטיו לעולם יהיה שונה בפרטים הקטנים, אך המשמעותיים, ועוד יותר שונה ברבדים של הרגש ובהשפעתו על הנפשות הפועלות. ולענינך: כבר נאמר כאן במענה לשאלות כמו שלך אם תעיין בפורום, החשוב ביותר לנישואים מוצלחים הוא בן/בת זוג שאתה מתקשר איתה היטב, מבין אותה והיא אותך, ולשניכם יש רצון עז להצליח בנישואיכם. זהו התנאי היחיד שאין להתפשר עליו בשום אופן. משום שמדובר בנישואים שניים הכוללים גם ילדים, יעמדו בפניכם התמודדיות, ללא ספק. לא ממש משנה מה מצבה של בת זוגך לעתיד, אם תהיה גרושה, רווקה או אלמנה, בכל מקרה שניכם תגיעו לנישואיכם עם "פקלאות" מחייכם הקודמים. לכן מומלץ לכל זוג הנישא בשנית להעזר בליווי מקצועי עוד טרם החתונה ולהמשיך בו לפי הצורך. ליווי כזה יכול למזער תקלות ולהחליק את החיכוכים שייוצרו. חיכוכים בהחלט יהיו, וגם רגעים קשים, אבל אין זה אומר שלא יתכנו חיי נישואין יפים ומספקים ומסגרת ביתית חמה לכל הילדים. זה יתכן וזה אפשרי, אבל רק עם בן זוג המתאים לך ומבין את נפשך ואת הלך רוחך, ואתה אותה. כל השאר הם נתונים קרים, ואין להתפס בהם, כי כפי שאתה יודע, לא כל מה שנראה על פניו שלילי הוא באמת כזה. ברר על המוצעת עצמה, על אישיותה, על דרך התמודדותה עם חייה, ובדוק אם אתם מתטימים זה לזו. הצלחה רבה תרצת אסתרזון

האם צריך קליק...?

שלום לכם. אני יוצאת עם בחור 3 פגישות הוא בחור חכם שאני יכולה להתייעץ איתו. בהתחלה לא אהבתי כל כך את החיצוניות שלו ואיזה מורה אמרה שזה לא חשוב.. אבל זה עדיין לא כל כך עובר. אני גם לא מרגישה איזה קליק אליו, לא רע לי אבל לא מרגישה גם שטוב לי איתו. אני לא יכולה לומר שטוב אבל זה פרווה כזה לא רע ולא טוב. אני לא מחכה שהפגישה תסתיים אבל גם לא מחכה לפגישה הבאה. אני לא יודעת מה לעשות, להמשיך לפגישה רביעית או לא, להפסיק את זה או לא, לשמוע בקול המורה שאומרת שחיצוניות זה לא באמת חשוב ושאהבה באה אחרי החתונה? מחכה לתשובתכם בקוצר רוח תודה, רחלי

שיקול משמעותי בהחלט

רחל שלום. "שקר החן והבל היופי". ואינני באה לזלזל בכך חלילה. זה נכון בהחלט. אולם יש עוד פנים לענין נשיאת חן של בן זוג פוטנציאלי. אין הכוונה שבחורה אמורה לראות במשודך את כליל היופי והשלמות ולא תמיד נוצרת כימיה מיד, אולם רצוי שהחסרונות, אם נראו בתחילה, יתגמדו בעיני הנפגשים וייראו לא משמעותיים או לא מפריעים באמת, והקשר הנוצר יאפיל עליהם. זה תהליך טבעי ויש לו חשיבות רבה ביצירת קשר. כוונתי היא שיש לכולנו חסרונות שונים, חלקם חיצוניים, חלקם בולטים יותר וחלקם נסתרים ועמוקים יותר, וחלקם אכן יבלטו מיד גם בפגישת שידוכים. עצם העובדה שראית חיסרון אינה משמעותית. זה יכול לקרות, תלוי מי נפגש עם מי... השאלה היא אם החסרון מפריע או יפריע לבנות בית עם הבחור. כאן נכנס לתמונה גורם ה"התאהבות" אם יותר לי לכנותו כך. אם את מסוגלת לקשור קשר משמעותי עם הבחור הרי שמראהו החיצוני לא יפריע לך ובהמשך ייראה פחות משמעותי בעינייך. יתכן גם שבהמשך לא תביני מה הפריע לך בכלל. אבל אם מראהו לא נראה לך כלל, הרי שזה יפריע לך להקשר אליו עמוקות, ולא מומלץ להנשא לו. איך תדעי? זו שאלה. את אומרת שהמראה שלו כבר מפריע לך פחות וזה סימן טוב לכאורה. הפרפרים לא תמיד מגיעים מיד, זה נכון, אבל לא הייתי ממליצה לך להמתין עד אחרי החתונה להופעתם, אלא אם כן קראת מה שכתב הרב בן סימון ואת בוחרת לא לבנות על פרפרים והתאהבות רגשית מסוג זה. במידה ואכן חשוב לך סוג כזה של קשר הייתי מציעה לך להפגש עוד עם הבחור, אולי אפילו זמן ארוך יותר מהמקובל (תלוי כמובן כמה פגישות מקובל אצלכם). אם הקשר מתפתח ונעשה עמוק יותר תקבלי את התשובה, ואם לא, התייעצי שוב אם לבך עדיין לא אומר לך מה נכון לעשות. הרבה הצלחה תרצה אסתרזון

קושי להכנס למחויבות

ב"ה שלום וברכה, אני בקשר עם בחור למעלה מחודשיים. מצאנו שפה משותפת וחן אחת בעיני השני. העלתי בשאלת קודמת את הקושי של הבחור לשנות מקום עבוד למתאימה לו יותר ומספקת יותר וכן להכנס למחויבות של נישואים (שניים, אחרי משבר קודם לא פשוט) והוא הבין שהוא צריך לעזור לעצמו להתגבר על החסימות והלך לטיפול מקצועי בעידודי.ששתפתי אותו בתהליך שעברתי בעצמי שמאד היטיב איתי ב"ה ובנה אותי מחדש. מאד התפעלתי מהכנות של הבחור שסיפר על עליות וירידות במצבי הרוח שלו וחוסר היציבות שהוא חש ולכן אינו מוכן לגרום כרגע קושי לבת זוג עד שלא יטפל בעצמו. ושמחתי שהרגיש איתי מספיק בנוח ובטוח לשתף אותי. מלבד הנסיון האישי שלי, אני מאמנת ויועצת במקצועי ויש לי ב"ה טביעת עין טובה (לא תמיד) אני מאמינה בו כבחור חכם ורגיש שהוא יוכל לקחת עצמו בידיים, לקבל אומץ ולהגיע להשגים מעולים ואכן אני מתפללת עליו. כעת אנחנו בהפסקה של הקשר כיון שהבנו שהוא צריך פסק זמן והשקעת של האנרגיות בטיפול, שזה לא קל בכלל. וכן לא לשחק ברגשותי בתחושות ציפיה ואכזבה. כמו"כ הבחור אמר שהוא לא יודע מה יקרה אחרי הטיפול ואולי ישתנה רצונו, למרות הערכה והקשר שהתהווה ביננו. הציפיה והספק לא קלים לי ואני משתדלת להשליט את השכל על הרגשות וכמובן לבטוח ולהאמין בקב"ה שהוא יוביל את הדברים למקום הנכון והטוב. אשמח לשמוע מהמומחים את דעתם על הסיפור. תודה רבה

בחירות לב

שלום ורדית, סיפור נוגע ללב. נראה ששינית לחלוטין את חייו של הבחור וגרמת לו לחיות מחדש, וכל הכבוד לך. לא רבות הבנות שישקיעו מאמץ כל כך גדול באדם שלא מתחייב להן במאומה. רק מה, הקשר ביניכם כרגע נשמע יותר כמו קשר טיפולי ופחות כמו קשר שיכול להבשיל לנישואין. נראה שכך מרגיש הבחור ולכן הוא מבקש הפסקה. יתכן שבהמשך תפגשו בפלטפורמה שיוויונית יותר שתיתן גם לו מקום להעניק משלו ותאפשר לכם קשר הדדי ומפרה, אבל יתכן גם שלא. אני מאמינה שאת חשה פספוס מסוים ואולי גם חרטה או אכזבה על מה שהתפתח מהקשר ביניכם. אם את סבורה שטעית באיזשהו מקום, או שזו אינה הפעם הראשונה שקורה לך דבר כזה, יתכן שכדאי לך לפנות להדרכה אישית בשידוכים אצל גורם מקצועי. אם לא, הרי שעשית מעשה נאצל, ויום יבוא ותפגשי את זה שיוכל לתמוך בך בדיוק כפי שאת תהיי משען עבורו. הרבה הצלחה, תרצה אסתרזון

האם מצליחים נשואים שניים לאישה עם ילד?

שלום יש לי אח שהיה נשוי רק 10 שבועות למשהי שהוריה כל הזמן חיבלו בנישואיהם עד שגרמו לפירוק החבילה הוא גרוש כבר שנתיים וחצי כשבשוק ההצעות- אין כרגע גרושות בלי ילדים מתאימות עבורו, הציעו לו עכשיו גרושה עם ילד שכולם חושבים שהיא נורא מתאימה אך הוא נורא פוחד להתחיל נישואים עם ילד לא שלו... מה הסיכויים שנישואים כאלה יצליחו? כדאי לו להמתין ובכל זאת לא לשמוע עם ילד? אשמח לקבל תשובה בהקדם דסי

תפקידכם כמשפחה

שלום לך, אני מניחה שאת שואלת האם לעודד את אחיך להפגש עם המוצעת, או להמנע מלעשות זאת, או אפילו להציע לו לא ללכת על זה בכלל. בהנחה שאתם אינכם מחליטים עבורו אלא משתדלים לתמוך בו במצבו כגרוש צעיר. את כותבת שהוא חושש מאוד לקחת על עצמו לגדל ילד שאינו שלו ביולוגית בשעה שהוא עצמו טרם היה אב. האם חששו מוצדק? כן ולא, כמו שאומר הרב שמחוני. אולם לדעתי זו אינה סיבה מספיקה לא להפגש עם האשה. סודם של נישואים שניים הוא זוגיות איתנה, עם בני זוג שמבינים היטב זה לליבו של זה, ומשדרים על אותו גל. נישואים שניים בטבעם כרוכים בקשיים ובנספחים שונים, מעצם היותם נישואים שניים, ויהיה זה ילדים מנישואים קודמים, טראומות, קשיי פרנסה או מצבים רפואיים, פסיכולוגיים, תיק גירושין סבוך ועוד היד נטויה... בשורה התחתונה, אם הזוג נפגש ומוצא את עצמו מתאים, ומוכן להשקיע את כל נשמתו בהצלחת נישואיהם, הילד לא יהיה קושי מיוחד, אולי להפך. המון הצלחה תרצה אסתרזון

האם לקבל את ההצעה או לא ?

אני בחורה בת 32 רווקה חרד"ל [חרדית לאומית] מאוד רוצה להתחתן פנה אלי באתר שידוכים דתי יחסית באינטרנט בחור בן 33 עם רקע של ישיבת תיכונית וישיבת הסדר אך עם השנים הוא לא כל כך מקפיד על הלכות כמו אי שמירת נגיעה בבנות הוא הולך לבריכה מעורבת וכדו' אני לעומתו חזקה יותר ומקפידה על כל הדברים שציינתי ושאמרתי לו את זה הוא הסכים לקבל אותי ואף להתחזק ביחד כפי שאמר .מאוד נחמד לדבר איתו אבל אני חוששת מהבחינה הדתית האם שייך לתת לזה הזדמנות ? או שמא יש סיכוי של אי יציבות מה עושים?

סיכויי השרדות כשיש פער ברמה הרוחנית

שלום לך יסכה. מה שאת צריכה כעת לשאול את עצמך, הוא האם את רואה בבחור בן זוג פוטנציאלי כפי שהוא כעת. האם ברמה שהוא אוחז בה כעת מבחינה דתית הוא נחשב בעינייך מתאים? האם את חוכלי להשאר כפי שאת במקרה כזה? האם נראה לך שתוכלו לגדל יחד ילדים ששניכם תהיו מרוצים מאופן חינוכם? את צודקת בהחלט כשאת חוששת מאי יציבות כתוצאה מהתחזקות מאולצת שנועדה לרצות בן זוג. אין להתנות מערכת יחסים בשום אופן בכזה תנאי, כי זהו דבר שמועד לכשלון. לעומת זאת, תתכן זוגיות מוצלחת גם כשיש פער משמעותי מבחינה דתית. זה יכול לקרות כשיש רמת תקשורת מעולה, כימיה טובה והבנה עמוקה. ברור שיש להגיע לסיכום ברור באשר להנהגות בבית, כאשר הדתי פחות מבין היטב שהדתי יותר אינו יכול להתפשר על דברים שבהלכה. וחשוב שיובן מהי הלכה, יתכן שכדאי להוועץ בסמכות רבנית המקובלת על שניהם. בני הזוג צריכים לראות את חינוך הילדים העתידיים מאותה נקודת מבט, ולחוש בנוח עם החלטות בנוגע אליהם. אולי זה מסובך יותר, זוגיות כזו. אבל לדעתי יש לתת לזה צ'אנס. ישנם זוגות רבים החיים כך באושר, ואצל חלקם ישנה התחזקות הדרגתית של בן בזוג הדתי פחות, אבל זהו תהליך שונה לגמרי מהתחזקות "למען הבחור/ה" ומגיע ממקום אמיתי ועמוק יותר. המון הצלחה, תרצה אסתרזון.

חוסר רגישות לזולת ושימת לב לפרטים

שלום! אנחנו נשואים 4 שנים . בעלי רגיש יותר לשני ושם לב בד"כ לפרטים קטנים וזוכר להתייחס לכל דבר לעומת זאת אני פחות רגישה כלפיו פחות שמה לב לפרטים קטנים(לפעמים גם יותר גדולים) שהוא עושה בשבילי או לבית (לפעמים זה נראה לי שזה חובתו בעוד שהוא לא רואה זאת כך) ממילא הוא מצפה להתיחסות מיוחדת בעוד שאני מתיחסת באופן רגיל ואפילו פחות מזה. אני מעצמי לא מבינה למה הוא עצבני ואז אני מבקשת ממנו שיסביר לי , והא מצפה שאני אבין לבד דברים שאני אגלה רגישות ולא כל דבר יצטרכו להסביר לי. וגם כשהוא עצבני אני יכולה לשתוק ולא לומר כלום, כי אני לא יודעת איך להרגיע אותו, וזה דבר שמאד מרגיז אותו.(ובצדק..) גם כשהוא מעיר לי על נקודות מסוימות אני מתקן אותם בלבד ולא מעבר. איך אני יכולה לעזור לעצמי להיות יותר רגישה לזולת , יותר איכפתית , עם שימת לב לפרטים, להבין דברים גם שכהם לא נאמרים? אשמח לשמוע את תשובותיכם .

רגישות ומודעות

שבוע טוב חוי: ראשית, שאלתך כבר מעידה על מודעות, כנות ורגישות. שנית, האם את חשה בקושי כזה עם אנשים נוספים מלבד בעלך? אם את חושבת שאכן יש לך מידה מסוימת של חוסר רגישות באופן כללי יחסית לחברה הסובבת אותך, אולי שווה לך לשקול סדנת מודעות עצמית ו/או אינטליגנציה רגשית, שתסייע לך לפתח את ה"אנטנה" התקשורתית שלך. אם את חשה שרק ביניכם את נתקלת בקושי הזה, אני מצטרפת לעצתו החכמה של ציון בודאי. ליזום שיחות רגועות! ביניכם, ולשוחח בפתיחות על הרגשות שלכם. מה יעזור לו לחוש מוערך? מה יכול לעזור לך לשים לב יותר? איך תעזרו זה לזה ליישם את התובנות שיעלו? אם אתם לא מצליחים לעשות זאת בצורה יעילה ביניכם, תוכלו לגשת ליועץ לכמה פגישות שיעזרו לכם להגיע לרמת תקשורת טובה, דבר שישנה את חייכם לבלי הכר. לטובה כמובן. המון הצלחה תרצה אסתרזון

שידוך בין גרוש לרווקה

שלום רציתי לשאול אני גרוש והציעו לי רווקה אולם אני חושש מזה מכיוון שאני עברתי משהו בחיים האם היא יכולה להבין אותי והאם שנינו מסתכלים על הנישואין מאותו צורך או לא כי לא יודעות מה זה נישואין וחיי משפחה ? ב. האם להעלות נושא זה בפגישה או לא כי זה רק יבלבל אותה וכל זה סתם ממחשבה שלי לא נכונה כי גם היא יכולה לראות את חיי הנישואין כמוני אף שהיא רווקה ? תודה

תלוי במשודכים

שלום לך. ההתלבטות שלך בהחלט במקומה. אני משערת שהבחורה גם מתלבטת באותה שאלה בדיוק, ולכן אם היא מסכימה להפגש כנראה שהיא מוכנה לנסות למרות זאת. בעקרון זה תלוי בך, מי אתה ומהי גישתך לחיי זוגיות, ותלוי בה וברמת הבשלות שלה. לכן אין לך ברירה אלא להפגש איתה, ואם יש ביניכם כימיה להעלות את הנושא בעדינות. בעקרון אם היא בחורה בוגרת וחכמה שמוכנה להשקיע אין סיבה לחשוש. אתה כבר יודע משהו על ההשקעה שנדרשת בזוגיות, ואם תשקיע נכון גם תצליח. המון הצלחה תרצה אסתרזון

על סף יאוש אחרי נסיונות רבים ומתישים

שלום רב! אנחנו נשואים 6 שנים. התחתנו אחרי תקופה קצרה של היכרות. בדיעבד, לא ידעתי בכלל איך בוחרים בן זוג ולמה עלי לשים לב. מתחילת נישואינו ועד היום שנינו מתארים שאיננו מרגישים בנוח אחד עם השני. לא יכולים להביע דיעה בחופשיות, לא יכולים לדבר עם מישהו בטלפון בלי להרגיש ביקורת מהצד, לא יכולים לדבר ביננו על דברים באופן גלוי בלי פחד וכמובן מבחינתי אותו הדבר ואף גרוע יותר ביחסי אישות. הדברים הלכו והתדרדרו עם השנים. היו תקופות סבירות יותר, אך לצערי אינני יכולה לומר על שום תקופה שבה הרגשתי אהובה, לא מבוקרת, חשובה בעיני בעלי וכו'. היינו מספר פעמים בכל מיני סוגים של טיפולים. הרוב לא נגעו בכלל. היה מטפל אחד שקלט יותר במה מדובר ועברנו איתו משהו קצת יותר משמעותי. בשלב מסויים הוא ביקש מבעלי להגיע למפגשים קבועים מתוך ראיה שיש הרבה על מה לשוחח ולעבוד. בעלי הצליח לעבור תהליך מאד מאד מסויים ובלי הרבה תוצאות "בשטח". אני עובדת עצות!!! אני כמעט ולא טובלת כבר וכשאני טובלת אני מרגישה זוועה עם עצמי ועם הכל. רע לי ואני בודדה. הדבר היחיד שמחזיק אותי כיום הוא שלושת ילדי המקסימים, אך הלב נשרף לי כשאני מתעמקת וחושבת מה הם חווים יום יום בביתינו. מה עושים??? אני לא מסוגלת יותר!!!! אודה לכל התייחסות!!!

דרושה הבהרה

שלום לאה כואב הלב לשמוע על סבלך. ללא ספק חיים במתכונת כזו הם בלתי אפשריים, אבל ממה שאת מתארת לא ברור מה הגורם לתחושות שאת מתארת. את כותבת: "לא יכולים להביע דיעה בחופשיות, לא יכולים לדבר עם מישהו בטלפון בלי להרגיש ביקורת מהצד, לא יכולים לדבר ביננו על דברים באופן גלוי בלי פחד" השאלה היא למה זה כך? מה גורם לכם לפחד לשוחח ביניכם? גם אם אין ביניכם תקשורת טובה, איך מגיע לכאן פחד? האם זה בגלל ביקורת? ומה פירוש "לשוחח בטלפון ולהרגיש ביקורת מהצד"? אינני בטוחה שניתן לתת לך ייעוץ של ממש בפורום, אבל בכל אופן אולי ניתן לכוון אותך לטיפול מתאים יותר אם תפרטי יותר על הגורמים להרגשה שלך. תרצה אסתרזון

אי התחשבות ושיתוף מצד בן הזוג

שלום לכם אנחנו נשואים מזה כ3 שנים והורים ל2 ילדים לפני כשנה בערך התחילו בינינו מריבות וחיכוכים גדולות ואף היו מספר פעמים שחשבתי על גירושים לפני כחודשיים עברתי לידה של ולד מת לצערי הרב מהלידה עדיין לא שוקמתי כלל אני מתנהגת כרגיל אבל כל דבר קטן יכול לגרום לי לבכי ולהזכר בכל מה שעברנו בעלי לא מוכן לדבר איתי על הנושא ולשתף אותי אם אני מעוניינת לשתף אותו בהרגושתיי בנושא הוא אומר לי תעברי נושא היה נגמר ממשיכים קדימה זה מאד כואב שגם אם הבן אדם שהכי קרוב אלי אני לא יכולה לדבר ועוד שהתחלתי בהמלצת הרופא טיפול תרופתי למניעת דיכאון והוא במקום לתמוך בי ולעזור לי אומר לי : מה את בדיכאון? מה קרה פתאום? ואל תקחי את זה בזמן האחרון התחלתי להרגיש שאני לא מעניינת אותו ואם אני מבקשת משהו אני צריכה להתחנן ואילו הוא כשהוא משהו הוא מקבל הוא מדבר אלי לפעמים בזלזול למשל היום ביקשתי ממנו שישגיח על הילדים כי הייתי חולה ולא ישנתי והוא ראה זאת כשהוא קם בבוקר אבל זה לא היה לו איכפת והוא הלך לישון ואני נשארתי אח"כ בערב באתי אליו ואמרתי לו שזה פגע בי ושזה חוסר אחריות מצידו והוא פתאום החליט שהיום הוא ישן בסלון בלי להגיד למה? אני מרגישה שהוא השתנה מאד אבל לא יודעת להצביע על הנקודה הוא מתנגד לייעוץ כי הוא טוען שזה לא יביא לו כלום וזה סתם בזבוז של כסף שאלתי אותו אם יפריע לו שאני אלך לייעוץ לבד והוא הגיב בצורה חריפה ושאם זה יהיה כך הוא יתגרש אני לא יודעת מה לעשות ניסתי המון שיטות ואני כבר אובדת עצות אני מאד חוששת מהתגובה שילדי יגיבו לגירושים אם יהיו כי הם קשורים אליו אבל מצד שני אני שמה לה שהם מרגישים שמשהו לא בסדר בבקשה תעזרו לי אני לא רוצה לפרק את הבית

מה נשתנה

שלום לך ענת, ראשית אני חייבת לציין שאת אשה חזקה ואמיצה במיוחד. את מתמודדת עם מצב לא פשוט בכלל, אבל מתמודדת בכל אופן. את מודעת לצרכי הילדים ומשקיעה בהם, ולא מזניחה את עצמך למרות הטראומה הלא פשוטה שעברת, הילדים הקטנים שבבית וחוסר התמיכה הנכונה של בעלך. כל הכבוד לך. ממה שאת מתארת יתכן שהקושי הגדול של בעלך להתמודד בעצמו וגם לתמוך בך קשור לעובדה שאת חזקה כל כך. יתכן שהוא לא מסוגל אפילו לחשוב על מצב שבו את "תשברי" והוא לא יהיה מסוגל "לתקן" אותך... כלומר הוא לא מרגיש שהוא יכול להכיל את דמעותייך ואת הכאב שלך, הוא פוחד שאם תבכי ותתפרקי את תהפכי חלשה ואז הוא יאבד את אשתו החזקה שהוא זקוק לה כל כך. זה לא נכון כמובן, אלא להפך, התפרקות כזו חשובה ואם תקבלי תמיכה היא רק תוסיף לך כוח, אבל בעלך פוחד ממצב כזה כנראה, ולכן בוחר להתכחש לכל העניין ומעדיף לומר שאת לא בדכאון, ולחשוב שאת לא חולה ממש, לא חלשה ובכלל את סופרמנית. זה ברור ששניכם זקוקים להדרכה איך לשנות את דפוסי ההתנהגות שלכם כדי שתוכלו לעזור לזה לזה ולהעזר זה בזה כשצריך. אבל את מספרת שבעלך מסרב לגשת לייעוץ. לדעתי הגישה שלך צריכה להשתנות כדי שתוכלי לשנות את דעתו. אם התיאוריה שלי נכונה אז הכיוון שלך צריך להיות לא של "אני מתפרקת, קח אותי לייעוץ" כי זה רק יגביר את ההכחשה שלו. נסי בכיוון של "אתה יכול לתת לי המון ולחזק אותי, אני רוצה לקבל ממך יותר, ויש לך הרבה מה לתת לי, אבל אני צריכה ללמוד איך לקבל ממך, אני כנראה לא ממש יודעת איך לקבל". גישה שלא באה ממקום של חולשה אלא של רצון לקבל כשווה בין שווים לא תאיים עליו. אם הוא אומר בתגובה שעדיף לו כבר להתגרש אל תבכי, אלא אמרי לו בטון רגוע שגירושים הם יקרים הרבה יותר מייעוץ, וגם כואבים ומביישים הרבה הרבה יותר. ואת לא מעוניינת לנסות זאת לפני שניסיתם לפחות לפנות לייעוץ. אם את רוצה הכוונה נוספת את יכולה לפנות אלי טלפונית. ואל תפסיקי לקחת את הכדורים שהרופא המליץ לך עליהם ללא הוראה ממנו. בהצלחה תרצה אסתרזון 052-7684921

רקע שונה בין בעלי לביני

בעלי ואני באנו מרקע מאד שונה שננינו הינו מאד חולים והברא נו אפשר להגיד שרק בזכות זה אנחנו נשואים אחרת אין סיכוי שבמצב רגיל הינו בכלל חושבים על הכיוון למרות הכל אנחנו כן אוהבים מאד עד ש.. מגיע קונפליקט בין החיים שלו לשלי מעצם החיים השונים שלנו כגון הוא רוצה לנסוע לרבה שלו כל שבת שניה ואין לנו איפו ליהותאז בדרך כלל אני נשארת לבד עם הילדים בבית המתעצבנת מה שקורא שהוא בכלל לא מוכן להתפשר מבחינתו התחתנת איתי אני חסיד עכשיו גם את . כאשר אני בא בדעה של אתה חסיד ואני ממש לא שהרי בנישואיים שלנו שתינו ידענו קודם שאנחנו שונים אני לא מוכנה להשאר כל שבת שניה לבד עם הילדים לנסוע איתו אין אפשרות כי אין לנו איפו ליהות שם הוא לא מוכן בכלל לשמוע קצת על הצד שלי ואנחנו רבים על זה המון מה עושים?

נסיעות ונסיונות

ציפי יקרה, את מתארת מצב באמת לא פשוט. בעלך מתבצר בעמדתו ואת חשה שאת לא יכולה לעמוד בדרישתו. האם יש ביניכם עוד נקודות שאינכם מצליחים להתפשר עליהן? הרושם שעולה מדברייך הוא שבסך הכל אתם מסתדרים חוץ מענין הנסיעות לרב'ה. האם זה באמת כך? האם בעלך מתחשב בך בעניינים אחרים ומסוגל להבין את צרכייך? האם הוא מרגיש שאת מבינה ומכבדת את צרכיו בדרך כלל? אם מדובר בבעיה נקודתית בלבד, רק בענין הנסיעות, אולי תכנסו יחד לרבי ותשטחו את הקושי שלך ואת עמדת בעלך, ותקבלו עצה טובה. הרבי הרי יודע מהו הרקע שלכם ויוכל להנחות אתכם. קשה לי להאמין שהוא יחשוב שעל בעלך לנסוע אליו כל שבת שניה ואפילו רביעית. אולי משהו אחר עומד מאחורי הרצון הזה לנסוע. אם יש ביניכם עוד התנגשויות עליכם לפנות ליועץ מוסמך וללמוד כלים נכונים יותר להבנת השני ולפתרון קונפליקטים. אינכם היחידים שנשואים לאדם מרקע שונה כל כך, וברור שיש לכם התמודדות לא פשוטה. אני עצמי מרקע ליטאי ונשואה לחסיד נלהב, כך שאני יכולה להעיד שאפשרי להיות מאושרים מאוד בנישואין כאלו, כל עוד מקבלים את בן הזוג בהשלמה ובשמחה, על כל מה שהוא. הבית חייב להיות שלם ואחיד גם אם זה דורש התגמשות ואפילו הקרבה! אי אפשר לגדל ילדים בבית ששר בשני קולות ובחירוק שיניים של ההורים ש"מה לעשות, לא היתה לנו ברירה אלא להתחתן עם אבא/אמא". האם באמת לא היתה לך ברירה? לא ראית בבעלך משהו מעבר לשידוך שבא בחשבון? ודאי שלא. נסי להזכר בכל הטוב שראית בו, בכל הטוב שאת רואה עכשיו, האחזי בזה ונסי לפתור את הקשיים. את יכולה. המון הצלחה, תרצה אסתרזון. 052-7684921

התלבטות לגבי מיסוד קשר לחתונה

הכרתי בחור דתי תורני (שומר נגיעה)ובעל מידות טובות לפני 4 חודשים ואני מתלבטת לגבי מיסוד הקשר לחתונה. לאחרונה התגלה לי ע"י הבחור כי הוריו מוגבלים. לאמו יש בעיה התפתחותית/קוגנטיבית מלידה וזה מתבטא כפי שראיתי בהתנהגות ילדותית ולא מובנת (לאמא אין מסמכים רפואיים שמעידים על בעייתה ולכן זו בעיה לעשות בדיקה גנטית). אביו כבד שמיעה באוזן אחת והוא עם מכשיר שמיעה. זה קרה כתוצאה מכך שנולד פג. לבחור 5 אחים ו-2 אחיינים וכולם בריאים, כנ"ל לגבי דודיו משני הצדדים. יש במשפחתו סיפור תורשתי של ורידים בולטים=דליות ברגליים:להוריו, לבחור, לאחותו ולארבעה מדודיו. כאן אציין כי הוריי הם בני דודים מדרגה ראשונה, נולדתי עם עפעפיים נפולות (ניתוח אסטתי פתר את הבעיה) וכליות מחוברות שמתפקדות כרגיל ואין איתן בעיה, ולא הייתה! אני מרגישה שהעניין הרפואי חוסם אותי מלהתקדם בקשר. פוחדת על הילדים שיוולדו, במיוחד כשאני נזכרת בעובדה שלפני חצי שנה ניצלתי מייסורים שנמשכו שנה שלימה, מיגרנה ממושכת, יומיומית, מאד קשה ממנה הבראתי. (אציין כי אני בדר"כ בריאה). האם יש לי סיבה לחשוש מבחינה גנטית ורפואית?

מצטרפת לדעת ישראל פוני

אם אתם מעוניינים במיסוד הקשר, אך עומס הענינים הרפואיים מכביד עליכם, פנו ליועץ גנטי שיעזור לכם להבהיר את הצד הרפואי. סביר להניח שאם גורם מקצועי יעשה אתכם סדר בסוגיה זו ההחלטה תהיה קלה. בהצלחה בכל אשר תפנו.

קשר אפלטוני מחוץ לנישואין

שלום רב! אני דתייה בת 32 נשואה +3 . לפני 12 שנה הכרתי גבר חילוני במסגרת הלימודים הייתה בינינו כימיה לא רגילה. חיבור אנושי מדהים שגרם לי להרגיש אליו כמו חברה טובה. לאחר כמה חודשים הבנתי שהחיבור בינינו לא מתאים לשלב זה בחיי (רציתי לחזור בתשובה והוא חילוני, אני רווקה הוא אלמן עם ילדים, מבוגר ממני ב 23 שנה ועוד) ונפרדו דרכינו. מאז חזרתי בתשובה, נישאתי והבאתי 3 ילדים אולם כל הזמן אני חשה תחושה של פספוס. היה משהו טוב בחיים שלי וויתרתי עליו. לאחרונה נפגשנו באקראי ושוחחנו טלפונית פעמיים וקשה לי מאד לוותר שוב. בצידי הדברים אציין שהנישואים שלי לא טובים במיוחד אבל אני לא מתכוונת להתגרש בקרוב למרות הקשיים. אני לא מצליחה לראות אותנו יחד. אני יודעת שהמון גורמים ונתונים לא יאפשרו חיבור טוטאלי בינינו וזה מעציב מאד. מה הפיתרון?

קשר אפלטוני

שולי יקרה: אני חושבת שבמילים אלו מיצית את הדילמה שלך. את יודעת שזהו קשר שמסתכם בכך ותו לא. מה שמעיק עלייך הוא בעצם חוש הדמיון שסוחף אותך לתסריטים שאת יודעת היטב שלא יתכנו במציאות. בדמיון קל כל כך לסדר הכל ולחבר יפה את כל החלקים הבלתי אפשריים. אפשר "להרוג" את מי שמקשה על הפאזל להתחבר ולהזיז הצידה כל מיני נתונים שמונעים מהסיפור היפה להרקם. זוהי תכונה אנושית מאוד וכולנו חוטאים בה לפעמים בצומת זו או אחרת של החיים. אם כשאנו שוב מאחרים לעבודה, או כשאנו כושלים בדיאטה, או--וכאן זו כבר בעיה קריטית--כשקשה לנו במסגרת הזוגית שלנו. הכי קל לברוח מהתמודדות מעייפת ויומיומית, שאיש אינו מוחא לך כפיים על הצלחה בה, אל חיקם המנחם של החלומות. את לא באמת רוצה את האיש הזה, וזה ברור לך לחלוטין. יכולת לבחור בו בעבר ולא עשית זאת, וגם כעת את לא רוצה קשר אמיתי איתו. את כן מחפשת מפלט מההתמודדות שלך בבית. נוח לך לחשוב שישנו אי בודד אי שם שבו הכל חלק וחמים...וחשוב שתבהירי לעצמך שוב ושוב, שאם לא היה לך את הידיד הזה במקרה בחייך כרגע, היית מוצאת לך חלום אחר לשגות בו ולברוח אליו ברגעים קשים. רק שכאן מדובר בייצר הרע שמנחה אותך. הייצר הרע הרי כולו דמיון, זה כוחו, לייצר לנו פנטזיה שאין לה אחיזה במציאות ולגרום לנו להאמין בה במקום להתמודד עם התפקיד שלנו כאן בעולם האמיתי. אם את זקוקה למשהו מנחם בחייך, וסביר להניח שאם צעירה לשלושה בהחלט זקוקה, מצאי לך מקום כזה בעולמך, כל דבר שיעשה לך טוב. קשה לתת רעיונות למישהי לא מוכרת, אז הפעילי את הדמיון... במקביל, אולי שווה לנסות לחזק את נישואייך. תמיד יש מקום להשיב את הלהט של ראשית הדרך ולעבוד על תקשורת ועל צרכים יחידניים במערך הזוגיות. הזוגיות שלך מציאותית לגמרי, ואת אומרת שאת מתכננת להשאר בה, אז ודאי ששווה להשקיע, הרי אלו החיים שלך! המון הצלחה תרצה אסתרזון

איך לשכנע את הבעל לגשת ליעוץ

לי ולבעלי יש המון חילוקי דעות אולם הוא לא מוכן לשמוע על יעוץ כלל מבחינתו זה השלב הכי משפיל בחיים אני לא רוצה לאיים בגט או משהו כזה כי מקור הכוח שלו בחיים זה שאני אוהבת אותו ללא גבול וללא תנאי וחבל לי להרוס הבו עיצה איך לשכנע את הבעל להסכים לגשת ליעוץ

איך באמת?

אפרת שלום: זוהי אחת השאלות הנפוצות שאנו נשאלים. במקרים רבים האשה מוכנה לקפוץ למים הקרים ולפנות ליעוץ מקצועי, אך הבעל חש שהוא אינו מסוגל לשטוח את קשייו וחייו הפרטיים לפני גורם זר, מקצועי ככל שיהיה. העצה הקלאסית היא להציג את הבקשה כצורך שלך: נסי לבקש ממנו לבוא איתך לייעוץ, משום שאת מרגישה צורך להתייעץ. הציגי זאת, לצורך העניין, כדרך לפתור קשיים שלך. אל תתיחסי כלל לאפשרות שגם הוא זקוק לייעוץ או להכוונה בשלב זה, אלא את בלבד. מרבית הסיכויים שהוא יבוא למענך, וכאשר הוא יראה שהשד אינו נורא כל כך הוא ייפתח אל איש המקצוע וישפר גם הוא את יכולותיו. אפשרות נוספת וטובה פחות היא לגשת בתחילה לבד ליועץ שמתמחה גם בטיפול פרטני וגם בטיפול זוגי, כך שהבעל יוכל להצטרף בהמשך, כאשר יראה שאת נהנית ומפיקה תועלת מהיעוץ, ואולי הוא גם יחוש צורך להציג את הצד "שלו". המון הצלחה, תרצה אסתרזון

מחפשת מספר טלפון

חברים יקרים: אני מחפשת את מספר הפלאפון של ד"ר רבקה קליין, שהיה ברשותי ואבד לי. אודה עד מאוד אם מישהו יוכל לתת לי את המספר. תודה מראש! תרצה אסתרזון

תודה!

תודה רבה, תזכו למצוות.

לעמיתי היקרים חברי י.נ.ר - שיעורים הרצאות שהעלאתי בס"דלרשת לשימושכם

בסד שלום רב ולאחי ורעי חברי י.נ.ר, בסייעתא דשמיא, העלתי לאתר שלי לזיכוי הרבים, שיחות ושיעורי תורה שהעברתי בעוניי, במספר מקומות. השיעורים הינם בנושאי - אמונה, חינוך ומשפחה. וניתן לשמוע ולהוריד אותם למחשב. במידה ותצטרכו אני מזמין אתכם להשתמש בהם אשמח לכל הארה והערה. כמו כן אודה למי שיוכל להפיץ את הקישור לעמוד עבור מי שהדבר יכול להיות עבורו לתועלת. השיעורים נמצאים בכתבות הזו: https://sites.google.com/site/marrigeguiding/home/sitemarrigeguidinghome-3 בתפילה שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי... (ועיין מהר"ל מפראג - הקדמה לספר "תפארת ישראל" בביאור תפילת רבי נחוניה בן הקנה) שי הירש חבר י.נ.ר

תודה!

מקווה שיהיה לתועלת, ישר כוח

את עזרתכם

לא אפרט יותר מדי .בכל אופן לולא שיש לי ילדים כנראה שכבר הייתי מתגרשת .קשה לי מאוד מבחינה נפשית מה אפשר לעשות מבחינה פסיכולוגית שלא יכאב לי מהצער שיש לי. לא מעניין אותי לנסות ללכת ליעוץ ואולי גם לא שייך .רק שלא יכאב. לא שבעלי עושה לי משהו נוראי זה הרבה דברים אולי הוא לא מסוגל למלא לי את החסרים ואולי גם לא מעוניין ללמוד איך לעשות זאת. עייפתי .(אחד הכאבים שיש לי זה שכשבעלי פוגע הוא לעולם לא יבקש סליחה וגם יתכחש שפגע.) במחשבה שניה אני חושבת שיש כן דברים נוראים רק שהעברתי.למשל בתחילת נישואנו לפני 20 שנה אמר שבעצם היה צריך להיפגש ולהיתחתן עם קרובת משפחתי .ורק השדכן טעה .(קרובתי נפגשה בחדר הסמוך עם משודך אחר. למרות שהיגיון ישר מבין שאם השדכן טעה משמיים לא טעו.) לבסוף הסתבר שהוא סתם המציא .למה הוא רצה לצער אותי? למי פתרונים? האם יש טיפול פסיכולוגי שעוזר שפשוט לא יכאב ?

בהחלט ניתן לשקול טיפול פרטני

רוברטה יקרה: את נשמעת מאוד כאובה ושחוקה. נראה שהפגיעות הרבות שסבלת גרמו לך לאפקט שנקרא שחיקה. שחיקה כזו נגרמת כאשר הציפיות שלך מחיי נישואין מתבדות שוב ושוב, ואת נותרת בהרגשה איומה של "אין כוח". פשוט אין כוח. גם ההערכה העצמית והדימוי האישי שלך כנראה לא ממש במיטבם. טיפול פסיכולוגי יכול בהחלט לעזור לך אישית לשקם את עצמך באופן אישי ולתת לך כוח להתחיל ייעוץ זוגי. חשבי על זה. בכל מקרה ייעוץ זוגי מקצועי ייתן לשניכם יכולת לתקשר בצורה פוריה ולא פוגענית. רק שאת חייבת בצורה כל שהיא לאסוף כוחות להתחיל בעבודה זוגית. שיהיה לך רק טוב, תרצה אסתרזון.

האם יש דרך להדריך ולשנות גישה לגבר המצטייר כאלים.

יוצא לי לעזור לבחור בשידוכים שאין לו מי שיעזור לו ויש לו קשר מאוד קרוב עם בעלי. כשהזמנו אותו לבירור מה בדיוק חשוב לו ועל מה הוא חולם חושב ומצפה, השתמעו מתוך דבריו כמה דברים שמיד העלו לי תמונה לש גבר אלים. שתדע מי הבוס. בשום אופן לא תעבוד במקום שיש לה קשר עם גברים. שלא יהיה אצלה כרטיס אשראי. ועוד בסגנון. אני גם יודעת שהוא בחור שיודע גם להרים יד. האם יש משהו לעשות עם בחור כזה? הכנה טרום נישואין או שזה משהו שטבוע בו? קשה לי מאוד להמליץ לבחורה על בחור שאני צופה שיהיה כזה. מה דעתכם? אשמח לדעה מקצועית בעניין.

נדרש שינוי בחשיבה לפני נישואין

שלום לך. נימת דברייך אכן נשמעת מטרידה. המשפטים שציטטת בהחלט יכולים לרמז על אדם אלים, ואת אף אומרת שהוא הפעיל אלימות פיזית בעבר. אין ספק שהבחור חייב ללמוד כיצד ראוי להתנהג לבת זוג ומה אינו ראוי. לא ציינת באיזו תרבות גדל ובאיזו קהילה הוא מצוי כעת, ואלו פרטים חשובים כדי להבין אם נימת דבריו היא שמרנית ומקובלת בסביבתו או לא מקובלת כלל. ניתן לשנות דפוסי התנהגות אלימים, בהחלט. אבל מדובר בעבודה מול אנשי מקצוע ונדרש רצון של המטופל להשתנות. אם אכן מדובר בהתנהגות "סביבתית" אז יש להביא אותו להכיר מודלים טובים יותר, וניתן להעזר באיש מקצוע באופן פרטני שייעץ לכם לפי מקומכם וסביבתכם. אם הרושם שמתקבל הוא שאכן מדובר בתכונת אופי יחודית לבחור, אין מנוס מטיפול פסיכולוגי. ורצוי בהקדם. אדם כזה לא יוכל לנהל בית מתפקד או זוגיות נורמלית.

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130