מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 05/12/2020 י"ט כסלו תשפ"א
שי יהודאי

שי יהודאי, M.A

קורות חיים בקצרה

קבלת קהל

בנושא תקשורת

כאשר אני חוזר בערב הבייתה מהעבודה אשתי מחמיצה לי פנים ונוצרת אוירה מתוחה ואני מעדיף להסתגר בחדרי. מה אפשר לעשות על מנת לשפר את האוירה ?

פנים חמוצות הם סימפטום

גד שלום. הרבה פעמים קל לנו לתלות את הבעיות שלנו על אחרים. וכשהיא כועסת קל לנו לומר: איזה עצבנית היא. ושוב להטיל עליה את האשמה. פנים חמוצות מעידות על בעיות עמוקות יותר. אתה צריך לשבת איתה יחד (חובה קדושה כשלעצמה) ולדבר איתה על מה שמטריד אותה (כי יש משהו שמטריד אותה). אתם צריכים לפתוח בינכם ערוץ תקשורת פתוח יותר. ההסתגרות שלך בחדר בעקבות פניה החמוצות גם מעיד שאינכם מתמודדים עם הבעיות. היא אינה מדברת על מה שמטריד אותה (מסתפקת בפנים חמוצות) ואתה אינך יוזם מצידך שיחה (מסתגר בחדר). היא מן הסתם מצפה שתפתח איתה את הנושא, והפנים החמוצות הן הדרך שלה לומר את זה. לפעמים קשה לנו מאד להיות הפותחים בשיחה, זה שם אותנו במקום של אשמים. אך באמת זה אינו כן. תהיה אתה היוזם, אל תתבייש. תשב תדבר איתה, וכשהיא תשיח את ליבה, אל תדחה את דבריה אלא קבל אותם. תגלה אמפתיה, וכך תפתחו ביניכם ערוץ תקשורת חשוב. שיהיה בהצלחה.

בעיה ביחסי אישות

מה עושים כאשר כאשר אין לאשה צורך במגע פיזי ולא חסר לה לא להיות ביחד במשך כמה חודשים - האם ניתן לפתור בעיה כזאת

חובה לפתור

כפי שכתב קודמי, אלו דברים שהצניעות יפה להן ובאמת ראוי לדבר עליהם באופן אישי. צריך רק לדעת שיש פתרון ויש טיפול לבעיות אישות. בנוסף, לרוב המציאות שאת מגדירה אינה בעיה פיזית אלא פסיכולוגית. פעמים רבות קשיים בין בני הזוג הם הגורמים גם לחוסר הרצון להיות ביחד פיזית. הרבה פעמים טיפול זוגי מעמיק יכול לפתור את הבעיה. אך רציתי רק להסב את תשומת לבך לנקודה נוספת - יחסי אישות הם אחד מאדני היסוד בזוגיות. אין לזלזל בהם ולראות בהם כתאווה. יש בכח המגע הפיזי לחבר בין בני הזוג, ומניעתו בהכרח גורמת לפרוד וריחוק רגשי (אלא אם כן מדובר על קדושי עליון). לכן, גם אם יש לך בעיה כפי שתארת אותה, עלייך להשתדל למען בעלך ולמען זוגיותכם. אך שוב אני חוזר ואומר, אם ישנה בעיית תקשורת והיחסים אינם תקינים, הרי שצריך לעבוד על התקשורת הזוגית ומתוך זה להגיע לרצון להיות ביחד.

בעיה בשיקום אמון ויחסים

בס"ד שלום וברכה! אני בת 28, נשואה מזה 7 שנים ואם ל-2 בנות מקסימות. לפני כחצי שנה לערך בעלי ניהל מאחורי גבי קשר עם מישהי , כשהעניין התגלה על ידי הייתי מאוד נסערת אולם בשל אהבתי אליו והרצון בשלמות המשפחה הלכנו ליעוץ זוגי. קיימנו מס' פגישות שסייעו לנו לא במעט, ובעיקר סייעו לי לעבור את התקופה הבלתי נסבלת שחוויתי אז. מאז- יש לנו עליות ומורדות ( שהיו מאז ומתמיד ) אולם בזמן מריבות או בזמן שאני כועסת עליו -חוזר אליי כל הכעס שלי אליו על הבגידה הזאת , ואני תוהה עד כמה אני חשובה לו ואם בכלל וכיצד עולל לי את זה. וזה קורה גם בימים שאני סתם לבדי ויש לי זמן לחשוב יותר מידי... לציין שבימים כתיקונם אנו מנהלים חיי משפחה רגועים, גם לפני המקרה הנורא, חיי האישות שלנו נראים בעיניי נורמליים, ויש בינינו יחסי חברות טובים. לא ברור לי כיצד רה המקרה הנורא והמון פעמים אני מוצאת את עצמי מחפשת תשובות אצלי. האם אני זקוקה לטיפול פסיכולוגי בנפרד ממנו כדי להתגבר על הבעיה, היות ואינני מרגישה שיחסינו חזרו לעצמם. מה ניתן לעשות?

כל נזק ניתן לתיקון

אוסיף ואומר על קודמי, שנדמה לי משאלתך, שעדיין לא ברור מדוע ארע אותו מקרה. ולכן ההרהורים צפים ועולים. חשוב לעבור ברור נוסף(ע''י גורם מקצועי מוסמך) , ולנסות למקד את הנקודות אותן צריך לחזק. אם יש כנות בינכם, וצער עמוק על המעשה, אפשר לתקן אותו. אך תיקון פירושו ברור - מדוע זה קרה? ומה עלינו לחזק ביננו. לגבי הכעס העולה וצף - אין ספק שקשה לשכוח דבר כזה. אך ככל שתבנו את הקשר בינכם מחדש בצורה מובנית ואיתנה, גם הכעס יפחת עם הזמן. שיהיה בהצלחה בע''ה.

ההורים של אשתי

אנחנו נשואים 4 שנים ויש לנו 2 ילדים בני 3 ו1.והמשפחות שלנו שונות לחלוטין,את זה ידעתי והכרתי עוד כשהכרנו רק שחלו שינויים. במשפחה שלי נתנו לי כל הזמן הרגשה שאני מספיק בוגר להחליט, בייעוץ כמובן עם ההורים והשתדלו לשמור כמה שיותר על העצמאות שלי,במשפחה של אשתי המצב בידיוק הפוך ,אם ההורים(או לייתר דיוק האמא) לא מסכימים לצעד שהילד עושה הם יעשו הכל בשביל לעצור אותו. היה להם מריבה עם האחות הבכורה לאחר שהתחתנה והאמא פשוט חתכה איתה ולא רוצה יותר לדבר איתה עד שתסכים לקבל את דעתה,כך שהיא לא ראתה אותה כ5 שנים.לנו מאז החתונה היו כמה חיכוכים עם האמא אך אשתי ואני בהמון עבודה וסבלנות ובמחיר לא קטן של ויכוחים ודיונים רבים אודות התערבותה(כל זה בשנה הראשונה לנישואים) הצלחנו ליצור מצב יציב איתה במשך שלוש שנים. למשל אמרנו לה שאנו באים שבת אחת לחודש והיא קבלה זאת.לאחרונה אני מרגיש שאני מאבד את אשתי,ואין לי כל ספק שחלק לא קטן מדעותיה מעוצב על ידי אימה,בין בחינ וך הילדים ובין במקום המגורים ובעוד נושאים,פתאום היא רוצה יותר ליסוע להורים שלה והיא לא מוכנה ליסוע לשלי ועוד ועוד. כל פעם שאני מעלה את הנושא הזה לדיון היא לא מוכנה לשמוע על האפשרות הזאת ,שאמא שלה עומדת מאחורי העניין.ומיבחינתה גם אם זה נכון ,כיוון שאמא שלה רוצה את הכי טוב בשבילה אז זה הדבר בנכון לעשות .היא לא מצליחה לעשות את הניתוק בין רווקות לזוגיות. אני די מיואש מהנושא וכדי לא ליצור ויכוחים מיותרים אני פשוט מסכים לרוב הדברים או מנסה להתנגד והיא פשוט נלחמת על דעתה ואין לי ספק שזה מתוך פחד מהמחיר שהיא תצטרך לשלם עם אמא שלה אם היא לא תקבל ותקיים את דעתה,ואני מתוך רחמים על אשתי שברור לי שהיא עומדת באמצע בד"כ מסכים. אבל אני יודע שאנחנו לא על הדרך הנכונה ושלא אוכל להחזיק כך מעמד לעולם,אבל כל הניסיונות להבהיר את הבעייתיות כשלו. אשמח לקבל כל עצה שתאיר את עיני בנושא.תודה!

עליך להבהיר את עצמך עד כמה שניתן

שלום אליהו, אתה מעמיד כאן מציאות לא פשוטה של יחסי הורים וזוגות נשואים. הרצון להשאר ביחסים טובים עם ההורים הוא חשוב מאין כמוהו, אך מצד שני הכי חשוב - הוא הזוג. כפי שאמר קודמי, עלינו לדבוק איש באשתו. זהו סדר העדיפיות הנכון - קודם הזוג, אח''כ ההורים, גם אם זה במחיר של התנתקות מההורים במקרים חריגים וקיצוניים. המציאות שאתה מתאר היא שאשתך אינה שומעת לך, ואתה מרגיש כפוי ונכנע כל הזמן. השאלה היא עד כמה בשיחות שלכם, היית ברור בעמדתך, עד כמה העברת לה את כאבך, ועד כמה היא מבינה שהיחסים בינכם מתערערים או עלולים להתערער עקב המצב הזה. ייתכן והיא אינה רואה את הדברים כפי שאתה רואה אותם, ודווקא ההסכמות שלך משדרות לה שאתה מסכים עם ההתנהלות שלה, ולכן היא אינה משנה את ההתנהגות. פעמים רבות אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהבת זוג שלנו מבינה מה עובר עלינו, גם בלי שנאמר לה (וגם ההפך הוא הנכון). אך מסתבר שהרבה פעמים זה המקור לבעיות. עליך להבהיר לה את עמדתך, להסביר לה לאן הדברים מובילים, ולחשוב איתה ביחד כיצד אפשר למצוא דרך משותפת בפיתרון הבעיה. אני בטוח שאישתך אינה רוצה לערער את הזוגיות בינכם, וייתכן ואינה מודעת לגמרי להרגשותיך. דרך המלך לזוגיות - לדבר, לדבר, ולדבר. בהצלחה רבה, שי יהודאי יועץ נישואין

איזה בחור להכיר

שלום יש לי שאלה/בעיה אולי קצת מוזרה בעיניכם אבל זה האמת אני לא יודעת איזה בחור אני רוצה. כשמציעים לי בחור ישיבה לומד כל היום או חצי יום אני מנסה אבל גם כשמציעים לי כיפה סרוגה וזה נשמע לי אני גם מנסה ונפגשת. אני אספר קצת על עצמי למדתי במוסדות של דתי לאומי ובתיכון בחרדי. אז אני די בין העולמות האלה. מצד אחד אני רוצה בית של תורה ושבעלי ילמד אבל מצד שני אני עצמי לומדת באוניברסיטה וכן חשוב לי תחומי ענין פתיחות ידע. אני מקווה שהצלחתי להסביר את הבעיה שלי ואני מאוד רוצה אם תוכלו לתת לי עצה הכוונה איך אני אדע מה טוב לי איזה סוג של בחורים אני צריכה להכיר, כך אי אפשר להמשיך זה כאילו אני יכולה להכיר את כולם אבל בעצם אין לי כלום. תודה לכם, עברתי על כל מיני שאלות בפורום הזה ושתדעו אתם מאוד עוזרים.

לדעת למצוא את דרך המלך

שלום אסנת, מכיוון וכבר רבו התשובות על שאלתך, אני רק רוצה להדגיש נקודה אחת שכבר הזכירו קודמי - אין סתירה בין תורה יראת שמים טהורה, לבין פתיחות. ההפך הוא הנכון - דווקא מי שהוא בעל יראת שמים אמיתית ידע גם ליצור את הפתיחות הנכונה במידה הנכונה. עצם זה שאת לומדת באוניברסיטה, את כבר תמצאי מישהו שהוא בדרגת פתיחות מסויימת. וחשוב מאד, כפי שהעירו קודמי, לא לתת את הדגש במיגזר, אלא במהות. ולמעשה - עליך למצוא בחור שאכן יודע לשלב את התורה בתוך החיים (בין אם הוא אברך או לא, העיקר שיהיה מקושר לתורה ע''י קביעת עיתים לתורה, הקפדה על המצוות ועל התפילות, ובד בבד ידע להעריך את הצדדים הנוספים של החיים, קרי עבודה, משפחה, וגם לימודים אקדמאיים) - תוודאי שאין לו דיבור קיצוני שלילי, אלא הוא בחור קשוב, בעל יכולת הכלה, ובחור המבין שהעולם הוא מורכב ובכל דבר יש את הטוב והרע המשמשים בעירבוביה. ויחד עם זאת, מטרתנו היא לברור את הטוב, ולהשליך את הרע. זוהי רק נקודה אחת מיני רבות, ודברים יפים כתבו קודמי שהם חשובים כל אחד בפני עצמו. שיהיה בהצלחה רבה שי יהודאי יועץ נישואין ומדריך חתנים

מה עושים כאשר בעל כל הזמן חושב שהוא צודק?

בעלי בכל וויכוח מצדיק את עצמו וכל הזמן מחפש תירוצים לזה שהוא צודק מה עושים עם זה איך אפשר להתמודד עם התופעה הזו?

הקשבה ונינוחות

שלום אביבית, קודמי כבר כתב לך באורך על נושא קונפליקטים. ארצה רק להוסיף שתי נקודות. מדבריך קשה מאד לעמוד על הבעיה, שהרי רק נתת לנו עובדה אחת, כפי שאת רואה את המצב. אני אציע לך שתי נקודות שראוי לחשוב עליהן: א.אחד מהנקודות החשובות בקונפליקט/ויכוח, היא הקשבה. הרבה פעמים אנו לא מתווכחים אלא מתנצחים. במקום להקשיב לדברי השני ולהגיב בצורה עניינית, אנו רק מחכים שיסיים את דבריו, ואז אנו אומרים את מה שרצינו ללא הקשר למה שנאמר. כשזה מתחיל אצל אחד מבני הזוג, זה גם ''מדביק'' את הצד השני. כדאי לך לבדוק כיצד מתפתחת הדינמיות שלכם בויכוח ולבדוק האם יש שלב שבו הוא כן מקשיב? האם אני מקשיבה לו ונותנת מקום לדבריו? במידה ובדקת וראית שאת אכן מקשיבה לו, ונותנת לו מקום, רק הוא מתמיד בדבריו בלבד ואינו נותן לך מקום, אני חושב שכדאי לעבור לנקודה ב: ב. שיחה לאחר מעשה - בזמן ויכוח, הגוף מגיב גם באופן פיזיולוגי: האדרנלין זורם, לחץ דם עולה וכל הגוף נכנס למצב של קצב מואץ. גם באופן מנטלי, אני כבר מתווכח מכח האינרציה, ומרצון להוכיח את דרכי וקשה לי לשמוע מה השני אומר. במצב כזה, לא תמיד יעזור לומר: אתה לא מקשיב לי! כיוון והתגובה לרוב תהיה: אני מקשיב, את לא מקשיבה! או אני לא מקשיב כי את לא מדברת לעניין! וכד'. במקרים שבהם את מרגישה שבעלך אינו מקשיב לך וטוען שרק הוא צודק, תתני לויכוח להסתיים, תחכי זמן שבו תהיו שניכם נינוחים ורגועים (זה יכול לקחת שעה, יום , שבוע), ואז תפני אליו ותדברי איתו. תסבירי לו את רגשותייך, תדגימי לו את זה בדוגמאות מהויכוח. והכי הכי חשוב, אל תתני לזה להתפתח מחדש למריבה. אם את רואה שזה הולך בכיוון הלא נכון, תעצרי שוב, ותחכי לזמן ראוי שוב פעם. אני מקווה שבשיחה רגועה, בעלך ישמע את הדברים ויתייחס בצורה עניינית. אלו הם רק שתי נקודות, ואני מקווה שהם יעזרו לך במשהו. הרבה הצלחה שי יהודאי יועץ נישואין

רענון הזוגיות

אנו נשואים שנה וחצי+ילד. אני מרגישה שחוקה מחיי הנישואין, לא מרגישה אהבה כלפי בעלי, מרגישה שקצת נמאס לי ממנו.. אין לי כח אליו, רוצה רק שיניח לי ויתן לי לחיות את חיי. אנימרגישה כאילו אנחנו חיים אחד ליד השני, לא מרגישה שאנחנו אחד. איך מרעננים את האהבה? איך מחזירים את השמחה לנישואין? איך מרגישים אחדות? תודה מראש.

ראוי מאד לפנות לייעוץ

שלום נעמה, את מציירת מציאות מאד קשה בשאלתך. ביטויים של ''קצת נמאס לי ממנו'', ''אין לי כח אליו'' וכו' מורים על מצוקה רגשית גבוהה מאד. בדר''כ בשנה וחצי עדיין לא מרגישים שחיקה כפי שאת מתארת. אני חושב שזו תהיה טעות לנסות ולענות לך דרך האינטרנט, כיוון ושאלתך משדרת מצוקה קשה. אני באמת חושב שכדאי לפנות לייעוץ עם בעלך, או אפילו את לבדך. הרבה דברים, הרבה מצוקות פנימיות, יכולות לגרום לרגשות האלו שצפים אצלך. ייתכן מאד כי בעלך אינו הגורם בכלל למצב הזה, אלא מצוקות פנימיות שלך. ייתכן וזה כן בעלך, ייתכן וזה רק בהרגשתך וכו' וכו'. טיפול/ייעוץ יכול להיות דבר מאד מועיל ובריא, ויעזור לכם למצוא ביחד את דרככם לנישואין מאושרים. את יכולה לפנות למוקד י.נ.ר ע''מ למצוא יועץ באזור שלך, וגם דרך גורמים אחרים אם את מכירה. מאחל לך הרבה הצלחה, שי יהודאי יועץ נישואין shaiyeh@gmail.com

התלבטות- ילד משותף?

שלום רב, נישאתי בשנית לפני כ-8 חודשים, אני אם ל-6 בגילאים שונים ובעלי אב ל-4. אנו בסביבות גיל ה-40. בעלי מתגורר עימי ועם 4 מילדיי. אנו מתמודדים יחד עם מערכת מורכבת ולא פשוטה. יש לציין שהזוגיות שלנו טובה מאדוהתקשורת מצויינת. עם זאת, כצפוי, יש קשיים טבעיים, שהיינו מוכנים להם מראש. חלקם נובעים מהגירושין שעברו הילדים (בעיקר שלו) וחלקם נובעים מהקבלה של המסגרת החדשה. לאחרונה, בעלי מעוניין בילד נוסף. אני מתלבטת קשות. אני מרגישה שסוף-סוף הגעתי לשלב בחיי שאני יכולה לעשות יותר למען עצמי, להינות, להתפתח. מרגישה שנתתי מספיק מעצמי למען גידול ילדיי. חוששת מהריון בגילי, עם הסיכון שבדבר. נראה לי שיש לנו מספיק נושאים להתמודד עימם, מספיק קשיים עם ילדינו, כך שמיותר להוסיף עוד. חוששת גם שהמניע שלו הוא פיצוי עצמי על כך שנשללה ממנו האפשרות לגדל את ילדיו באופן פעיל וקבוע (פרט להסדרי הראיה). בעלי מצידו טוען שיצירה משותפת תחבר בינינו ותיצור מטרה משותפת לנישואין. הוא מבטיח שיתמוך ויעזור. אני מתלבטת קשות, ובינתיים השעון הביולוגי שלי מצלצל נואשות. לאחרונה התחלתי "להתיידד" עם הרעיון. כיצד אוכל להגיע להחלטה נכונה? מי יוכל לכוון אותי?? אודה על תשובתכם.

מספר שיקולים שצריך לבדוק

שלום כרמלה, ראשית, מזל טוב לרגל נישואייך השניים. אין ספק שזה דבר טוב, אך מצד שני זה גם לא פשוט והאתגרים רבים. אני שמח לשמוע שאת מרגישה שיש זוגיות טובה בינך לבין בעלך, ואני מקווה שזה יהיה כך עד 120 בע'''ה. לעצם שאלתך, זהו ענין באמת מורכב. ראשית את צריכה לחשוב אם את מסוגלת להביא ילד חדש לעולם ולתת לו את מלוא תשומת הלב לה הוא זקוק. ואותו דבר גם צריך לשקול בעלך. [בלי קשר לנישואין שניים]. בנוסף, נישואים שניים זה אתגר לא פשוט, וכאשר ישנם ילדים זה נעשה אפילו יותר מורכב.בשלב הראשון, צריך להביא ליציבותה של המשפחה החדשה. תינוק חדש, הוא גורם חדש, וראוי שיכנס למערכת סדורה ויציבה. רוב הפעמים 8 חודשים במערכת חדשה, אינם מספיקים כדי לבנות משפחה חדשה יציבה ומגובשת באמת. את צריכה לבדוק אם באמת אתם בשלב יציב כל כך, שאתם יכולים להכניס גורם חדש למשפחה. עוד יש לחשוב מה עם שאר ילדייך. מן הסתם יש להם ציפיות מהאבא החדש שלהם, וגם לך. אם יבוא תינוק חדש למשפחה, האם זה יסייע ביצירת הקשר בין בעלך החדש לבין ילדיך? או שמא הוא יתמקד בילד החדש (שהוא שאר בשרו), ו זה עלול לגרום לריחוק משאר ילדייך? זו נקודה מאד חשובה שצריך לחשוב עליה. לסכום: איני נותן לך תשובה, אלא כיווני מחשבה. אם את רוצה הכוונה ממש, תצטרכי להיפגש עם איש מקצוע בתחום, כדי שיוכל להכיר את התמונה יותר מקרוב. בכל מקרה נסכם, ראוי להתחשב ברצונו של בעלך, אך יש כמובן לקחת בחשבון את הגורמים הנ''ל: א. את המוכנות שלך ושל בעלך לילד חדש. ב. את המוכנות של המשפחה לילד חדש. ג. האם זה יחזק את התא המשפחתי החדש או יערער אותו ח''ו. ברכה והצלחה, שי יהודאי יועץ נישואין

התלבטות- ילד משותף?

שלום רב, נישאתי בשנית לפני כ-8 חודשים, אני אם ל-6 בגילאים שונים ובעלי אב ל-4. אנו בסביבות גיל ה-40. בעלי מתגורר עימי ועם 4 מילדיי. אנו מתמודדים יחד עם מערכת מורכבת ולא פשוטה. יש לציין שהזוגיות שלנו טובה מאדוהתקשורת מצויינת. עם זאת, כצפוי, יש קשיים טבעיים, שהיינו מוכנים להם מראש. חלקם נובעים מהגירושין שעברו הילדים (בעיקר שלו) וחלקם נובעים מהקבלה של המסגרת החדשה. לאחרונה, בעלי מעוניין בילד נוסף. אני מתלבטת קשות. אני מרגישה שסוף-סוף הגעתי לשלב בחיי שאני יכולה לעשות יותר למען עצמי, להינות, להתפתח. מרגישה שנתתי מספיק מעצמי למען גידול ילדיי. חוששת מהריון בגילי, עם הסיכון שבדבר. נראה לי שיש לנו מספיק נושאים להתמודד עימם, מספיק קשיים עם ילדינו, כך שמיותר להוסיף עוד. חוששת גם שהמניע שלו הוא פיצוי עצמי על כך שנשללה ממנו האפשרות לגדל את ילדיו באופן פעיל וקבוע (פרט להסדרי הראיה). בעלי מצידו טוען שיצירה משותפת תחבר בינינו ותיצור מטרה משותפת לנישואין. הוא מבטיח שיתמוך ויעזור. אני מתלבטת קשות, ובינתיים השעון הביולוגי שלי מצלצל נואשות. לאחרונה התחלתי "להתיידד" עם הרעיון. כיצד אוכל להגיע להחלטה נכונה? מי יוכל לכוון אותי?? אודה על תשובתכם.

תיקון טעות

עלמה, עמך הסליחה. פתחתי את תשובתי בשם כרמלה בטעות.

אי הסכמה וחוסר כבוד

בן זוגי בשעת כעס אינו מכבד אותי ומדבר איך שבא לו. בכל הדמנות אנחנו מדברים הרבה וחוזר שוב על אותן טעויות. יש ביניינו הרבה חילוקי דיעות , למשל: איני מוכנה שההורים שלו ידעו הכל ויתערבו בקשר, דיברנו על כך ושום דבר לא עוזר, מה שכן הוא טוען כי משפחתו יותר פתוחה מאשר שלי ומדבר איתם על הכל. כמה שמדברים לא עוזר מה אפשר לעשות?

כבוד ורגישות

שלום נבה. קשר זוגי, בנוי על כבוד הדדי בין בני הזוג. ברגע שכבוד הדדי זה מופר, הוא מוביל את הקשר למקומות לא בריאים. בנוסף, הוא בנוי על בסיס רגישות אחד כלפי השני. אנו צריכים לגלות רגישות לצרכי ורצונות השני. גם אם אני חושב שמשהו הוא בסדר, אם בת הזוג שלי חושבת אחרת, אני חייב לכבד את זה. וכנ''ל גם ההפך. אם את מרגישה חוסר הערכה או כבוד מבן זוגך, עליו לתקן את זה (גם אם הוא חושב שהוא דיבר בכבוד) על מנת שלא תיווצר הרגשה זו בקרבך. חשוב לדבר על כך, ולהעביר לו את מה שאת מרגישה בזמן שהוא מדבר אליך בצורה זו. אך יש לוודא ששיחה זו נעשית בזמן אחר ולא בזמן הכעס. יש למצוא זמן שהוא נינוח והוא יכול להקשיב. גם אז, את צריכה לומר את הדברים לא מתוך טרוניא וביקורת כלפיו (כגון, אתה פוגע בי, אתה מעליב אותי, אתה לא מדבר יפה), אלא עלייך להעביר לו את הדברים מתוך הצורך האישי שלך (הייתי שמחה אם תדבר איתי אחרת, זה פוגע בי כשמדברים אלי כך, אני צריכה שתגיד לי את הדברים בצורה כזו וכזו, זו צורת דיבור שפוגעת בי). לכאורה אנו אומרים את אותו הדבר אך במילים אחרות, אך המסר העובר הוא חשוב. המסר אינו נשמע לו כביקורת כלפיו שהוא לא בסדר, אלא כצורך שלך. את צריכה שידבר כך, לא הוא הבעיה. אדם שמבקרים אותו מרגיש מותקף ומגיב בהתאם. אך אם תדברי ממקום הצורך שלך, זה יכול גם לשנות את יחסו. אך יש לציין דבר אחד נוסף וחשוב. כיצד את מדברת אליו בשעת כעסו? מה גורם לו שיגיע לכעס? כיצד את מקבלת את רצונתיו ואת רגישויותיו? אנו אמונים על כך, שכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. כלומר, אם אני מדברת אליו בצורה פוגענית, הוא גם ידבר אלי כך. אם אני אתקיף, הוא יתקיף. אם אני אדבר בצורה נינוחה וחושבת ומתוך אהבה, כך גם הוא ידבר. חשוב מאד לשמוע על הדינמיקה שבינכם בשעת ויכוח ודיון. ייתכן וגם הוא מרגיש מותקף ונעלב... חשוב מאד ששניכם תשבו נינוחים ותשתפו אחד את השני ברגשות שלכם. אם זה לא יצליח...תמיד אפשר לפנות ליועץ, ואולי אפילו כדאי, שיעזור לכם לבנות את התקשורת הזוגית שלכם. אני חושב שזה מתאים לכל זוג ואף חיוני. שיהיה בהצלחה, שי יהודאי יועץ נישואין

מה לעשות כדי להכיר

יש לי שאלה, אני לא בטוחה שיש לזה תשובה אבל אני מרגישה צורך לכתוב: אז ככה אני מאוד רוצה להתחתן, (אני כבר מעל גיל 30)הבעיה היא שכרגע אין לי הצעות, נרשמתי לאתר הכרות אבל אני מרגישה לא בטוחה להכיר דרך האינטרנט, (לדוגמא בחור אחד ששלח לי פניה באתר אחד כתב שהוא גרוש בלי ילדים ובאתר אחר שיש לו ילדים, אני רוצה מישהו שאומר אמת, ועוד בחור שמצא חן בעיני והתכתבנו ואז הוא כתב שהוא ממש מצטער אבל הוא קשור לאקסית שלו) אז אני מנסה אבל כמו שהבנתם זה קצת קשה לי, שדכניות... אני לא יודעת אני לא רשומה אצל הרבה אבל בגדול מה שקורה לי שהם לא מכירות אותי בד"כ הם מנסות לשדך לפי גיל, וזהו. ( אני לא רוצה להכליל זה בטח לא כולם, אגב אולי אתם מכירים שדכן/ית להמליץ עליו) הלכתי גם ליועצת ממש נחמדה מאוד חזקה אותי, והדריכה אותי לגבי הפגישות ואיך להראות וכו' , אבל איך מוצאים את הבחור? ואת כל נושא הסגולות ו40 יום וכו' וכו' מיציתי וזהו גמרתי עם זה. כמובן שאני מתפללת לה' שימציא לי את זיווגי מהרה. אשמח לשמוע את דעתכם! ובכלל אני רוצה להגיד לכם תודה שאתם עוזרים בנושא כזה של מציאת שידוך זה לגמרי לא קל לנו, וכל מילה טובה ועצה טובה יכולה לעזור - אז ישר כח גדול לכם.

להמשיך בהשתדלות

שלום מיכל, הקושי שלך הוא גדול, וכמוך יש עוד הרבה בדור שלנו. לעבור את גיל ה-30 בלי להינשא הוא דבר לא פשוט בחברה שלנו. ואע''פ כן, אסור להתייאש לעולם. התפילות הן דבר חשוב מאד ותמשיכי בהם. להתחזק באמונה בקב''ה שימציא את הזיווג ההגון, חשוב מאד. כפי הנראה את גם עושה את ההשתדלות המספקת. הבעיה העיקרית בתקופה שלך הוא הייאוש. אסור להתייאש. היכרויות דרך האינטרנט כרוכות במידה רבה של סיכון, שכן לא תמיד בעלי האתרים בודקים כל אחד ואחד שנרשם אצלם. אך שדכן/שדכנית לעומת זאת, הם דרך טובה. שדכנים מקצועיים אינם מזווגים לפי גיל, אלא הם לוקחים בחשבון את כלל הנתונים שלך ולפי זה הם מנסים לזווג. אל תתביישי מלפנות אל שדכנים, וגם אם צריך לשלם...זה שווה את זה בהחלט. בנוסף, אל תתביישי לומר למכרייך שיעזרו לך, אני בטוח שהם עושים את זה גם כך. ישנם גם טיולים של פנויים ופנויות, שבתות סמינר וכד' שמטרתם פגישה של רווקים ורווקות. כדאי להתעניין בתחום זה, רק לוודא שזה נעשה ע''פ ההלכה. תמשיכי בתפילותייך ובהשתדלותך, ובע''ה תמצאי את זיווגך עוד השנה. ''מה' אשה לאיש'', שיהיה בהצלחה! שי יהודאי יועץ נישואין

בת אחותי נישאה לפירחח שהכירה ברחוב

הסיפור היה עצוב מאד ומבייש כיון שבכל מקום כבר ידעו על הקשר ורק ההורים נלחמו עבורה והכחישו כי באמת לא ידעו שזה מה שמתרחש מאחורי גבם - כשהסיפור התפוצץ להם בפנים הם היו בהיסטריה נפשית אך גם בבושה עצומה- שעשו מעצמם צחוק.כיום תקופה ארוכה מאד לאחר הנישואין (ויש כבר ילדים) ההורים מאפשרים לביתם להגיע אליהם אך ללא הבעל.הבת מבקשת ללא הרף לאפשר לבעלה להצתוות אליה אך הם עיקשים בדעתם לא לתת לו לדרוך על סף ביתם . מעניין אותי לשמוע את דעתכם בנושא תודה מראש

העקשנות היא מידה לא בריאה

תשובתו של אליהו בן סימון בהחלט ממצה ומשקפת גם את דעתי ואין לי מה להוסיף על דבריו. חשבתי רק להאיר נקודה אחת. מציאות זו כפי שתארת אותה, לעולם לא חיובית. עקשנות כזו, לעולם אינה מובילה למקום טוב. הבת שלהם תצטרך בשלב מסויים לבחור או בין הוריה, או בין בעלה וכמובן שכל בחירה אינה טובה. כל הורה, כמו כל אחד מאיתנו, בכל תחום בחיינו, צריכים לראות איך אנו מובילים את עצמנו ואת הסובבים אותנו למקומות טובים ונעימים. להיות פתוחים לשמוע ולהקשיב. להיות עקשן בדעתך, ולא לוותר ולא להקשיב, לעולם אינו מובילה למקום טוב. במקרה הנוכחי, הרגשתי היא שהבחור כבר תוייג מראש, והבת לא הרגישה שמישהו יבין אותה, ולכן הלכה מאחורי הגב של הוריה.זו כבר מציאות בעייתית, ולא משנה אם ההורים צודקים או לא. אנו צריכים לחנך את עצמנו להקשבה ולפתיחות, וממקום כזה אפשר גם לייעץ נכונה לאחרים. ייתכן ואם ההורים היו פתוחים לשמוע ולקבל את ביתם כמות שהיא, כדרך חינוכית, כבר מראש היא היתה מרגישה שאפשר לבוא אליהם עם הבחור. והם, במקום לתקוף אותה, היו יושבים איתה אח''כ וחושבים ביחד אם הבחור מתאים לה או לא. אולי הם צודקים והיו מצליחים גם לגרום לה להבין זאת. ואולי הם יראו שהוא לא כמו שהם חשבו ויסמכו על הבת. אך כאן המציאות היא שונה לגמרי, וזו מציאות שצריך לתקן. רק טוב, שי יהודאי יועץ נישואין.

חרדי מאד ודתיה לאומית לנישואים שניים

אני גרוש וחרדי מאד והיא דתיה לאומית ז"א ערכים שונים האם זה יצליח? יש לציין שיש ביננו אהבה רבה האם כדאי ורצוי להכנס לנישואים שניים למרות השוני הגדול והפער בערכים?

להתמקד בתוכן, לא בשמות

שלום לך, בנוסף לנ''ל, אני רוצה לומר שהיום הרבה מהפערים כבר התקטנו. איני יודע למה כוונתך ב''חרדי מאד''. האם כוונתך לקיום מצוות? אם כן, גם היא בתור דתיה לאומית אמורה לשאוף להקפיד על קלה כבחמורה. אם זה בנושא חינוך ילדים - באיזה גיל אתם? לא ציינת זאת, אך זו נקודה שראוי לתת עליה את הדעת. אם זה בנושאים אחרים כגון יום העצמאות וכד', לא נראה לי שיש כאן סיבה מיוחדת למריבה. האם תשב בכולל? יש אברכים בשני המגזרים, ויש עובדים בשני המגזרים. אני מציע - לא להידבק לשמות (חרדי, דתי לאומי וכד'), אלא לתוכן. תבדקו מהם הפערים בינכם אם בכלל, ותבדקו עד כמה אתם מוכנים לבחור ביחד את הדרך המשותפת שלכם, כאשר אתם מגשרים על אותם ה''פערים''. הרבה הצלחה, ותזכו להקים בית לתפארת בע'ה, שי יהודאי יועץ נישואין

סכסוך על כסף...

שלום רב, אני נשואה 5.5 שנים עם שלושה ילדים, נמצאת בבית ומטפלת בשתי הבנות הקטנות (בת שנתיים + ובת שלושה חודשים). בעלי הוא המפרנס היחיד ומרוויח משכורת די יפה ב"ה. כמובן הוא עובד הרבה שעות וחוזר ב-7 בערב לפחות... הבעיה שהוא חושב שמה שהוא מרוויח זה לא מספיק... הוא בלחץ לעשות כמה שיותר כסף ואני מרגישה שזה גורם לו להיות אובססיבי כל כך. בעלי טוען שאני עצלנית שאני בבית ושאני לא עושה כלום בבית, ושעלי לצאת לעבוד ולשים את הבנות במסגרת ולהרוויח לפחות 4-5 אלפים ש"ח בשביל לעזור לפרנסה. אני לא מצליחה להבהיר לו שלהיות בבית עם שתי בנות קטנות זה ממש קשה, ובמקביל להיות אחראית על כל נושא האוכל, הסדר והניקיון בבית... אז נכון שהבית לא נראה פיקס כמו שהוא היה רוצה, אבל יש אוכל טרי כל יום, יש בגדים נקיים ומכובסים........ לדעתי יותר חשוב שאני אשקיע זמן בילדים במקום כל היום לנקות ולסדר... אני לא רוצה להכניס את בתי התינוקת למסגרת כי אני לא חושבת שזה שייך בגיל כזה, ולגבי בתי הגדולה יש רק מעון פה במקום שאנו גרים בו והמחיר הוא 1500 ש"ח לחודש, מחיר שבעלי לא מוכן לשלם ("שההורים שלך ישלמו או שתעבדי ותרוויחי כדי לממן את המעון" - ציטוט של דבריו)... הוא כל הזמן עוסק בנושא הזה וזה גורם לנו לסכסוכים קשים כל פעם מחדש... הוא חושב שאני רק רוצה לבזבז את הכסף ש-ל-ו, כל דבר שאני רוצה לקנות אני צריכה אישור ממנו, שהוא יביא לי את הכסף וחס ושלום אם אני אשתמש בכרטיס אשראי... אני פשוט לא יודעת מה לעשות, מרגישה מסכנה ורוצה להתגרש מצד אחד אבל מצד שני אין לי אומץ ואני גם אוהבת אותו ורק רוצה לפתור את העניינים האלו... ניסיתי להציע לו שנלך ליעוץ והוא לא מוכן בשום פנים ואופן, גם לא שאני אלך לבד (אלא אם כן אני אביא את הכסף ממקור אחר)... סליחה על הבלבול ועל האורך, ממני, הבוכה ומרגישה שליבה קרוע ושבור...

כיווני חשיבה נוספים

שלום לך, עמיתי דיברו על נושא פתרון קונפליקטים. דבריהם חשובים מאד, ובהחלט צריך ללמוד כיצד לפתור קונפליקטים בבית. אני הייתי רוצה להעלות בפנייך מספר נקודות נוספות למחשבה: א. אולי באמת ישנו דוחק כלכלי בביתכם ואת לא מרגישה אותו? אולי חששותיו של בעלך מוצדקות ולפיכך הוא משתדל להגביל אותך בהוצאות? אולי הוא לחוץ מסיבות נכונות? ב. מצד שני, לפי התאור שלך, יש כאן חוסר רגישות של בעלך. לפי התאור שאת מתארת, נשמע כאילו אינו מוכן לשמוע או להקשיב, הוא כופה את דעתו עלייך ואינו נותן לך מקום. האם באמת זה כך? האם זה כך גם בעניינים אחרים שאינם כספיים? אם ההתנהגות שלו בנושאים אחרים היא אחרת, ושם הוא כן מגלה רגישות והקשבה, ייתכן ובאמת קיימת בעיה כלכלית וזה יסביר את ההתנהגות שלו. במקרה כזה, עלייך לקבל את דבריו שיש בעיה כלכלית, תעשו ביחד חשבון של הוצאות והכנסות, תבדקו מה ראוי לעשות ומה לא ראוי לעשות. אך אם גם בעניינים אחרים את מרגישה שהוא לא נותן לך מקום, אז יש כאן משהו עמוק יותר שדורש ברור. כאן צריך ללמוד על רגישות, אמפתיה וכיצד לתת לשני את מקומו. זה כבר יותר מסובך ודורש הדרכה מקצועית. תוכלי לקחת את הצעותיהם של עמיתי למפגש ראשון חינם, זו הצעה יפה ותוכל לעזור לכם מאד (הצעה שגם אני מקבל, אתם תפנו ליועץ הקרוב למקום מגוריכם). אם לא תצליחו להגיע לטיפול, חשוב שתלבנו ביחד את חשיבותה של הרגישות אחד כלפי השני. דבר אחרון שחשוב שתדברו עליו, הוא תאום ציפיות. מה את מצפה מזוגיות, ומה הוא מצפה. מה תפקידך במשפחה, ומה תפקידו. אם הוא חושב שאת צריכה לצאת לעבוד, ואת אינך חושבת כך, חשוב לדבר על זה וללבן את זה. אחרת הוא ילך בהרגשה שאת לא תורמת את חלקך, ואת תסתובבי בהרגשה שהוא לא מבין אותך. עיקרו של עניין - תקשורת. שיחה. תדברו על הנושאים, התשמשו בכלים שנתנו לכם היועצים לעיל, ובע''ה שיהיה לכם בהצלחה. כל טוב, שי יהודאי יועץ נישואין ו

יעוץ לפני נישואין

לחברי הפורום היקרים! רציתי לשמוע מה דעתכם-כשזוג זקוק ליעוץ לפני הנישואין (אינם שומרי תורה ומצוות כרגע)האם זה מצביע על חסר התאמה? בתודה מרים ניימן

צריך בדיקה

שלום מרים, כפי שהזכיר קודמי, כל זוג רק ירוויח ממפגש ייעוץ לפני נישואין. הנישואין הם מערכת לא פשוטה של שני אנשים שונים המנסים לבנות מרקם חיים משותף. עם כל השמחה שבנישואין, ישנם גם קשיים שנועדו לברר את הדרך המשותפת. כיועץ נישואין גם אני מדריך חתנים, ובאופן קבוע אני עושה פגישה גם עם בני הזוג ביחד כדי להעביר בפניהם עקרונות שחשוב ששניהם ישמעו. הבעיות תמיד קיימות, ובאמת היה ראוי לכל זוג לעבור פגישה עם יועץ כדי לשמוע על האתגרים העומדים בפניהם. במידה וישנם בעיות לפני הנישואין הדבר הרבה יותר הכרחי. אך הסתייגות אחת יש לי. מה שכתבתי לך הוא נכון לכל זוג, אך אצלך הייתי מעלה תהייה אחת - מה גורם לכם להרגיש שאתם צריכים ללכת לייעוץ? ייתכן ויש בינכם בעיות מהותיות ועל כן הצורך עלה. או שמא אלו בעיות רגילות של זוג חדש שעושה בחכמה ופונה לקבל ייעוץ מקצועי. אני חושב שבמפגש עם יועץ הדברים יתבררו, ואל לך לדאוג. אנו לא מאמינים בסטיגמות, אלא ב-אמת. תלכו ליועץ, תבדקו בינכם מה הבעיות המפריעות לכם, ותהיו הרבה יותר חכמים. שיהיה לכם הרבה הצלחה ואהבה, בברכה, שי יהודאי יועץ נישואין

איך יודעים מה נכון?

איך אני יודעת אם עדיף לילדים שלי לחיות בלי אבא שלהם או עם אבא במצב דכאוני, מתוח, וכל מה שנלווה למצב שלו. אל תציעו לי טיפול לאבא - כי אין על מה לדבר. רק אני מבקשת כלים לדעת לאבחן האם יהיה לילדים שלי טוב יותר בלעדיו, או עדיף להישאר למרות המצב. תודה מראש.

פגישה עם יועץ

שלום איריס, לאחר שעברתי על תשובות עמיתיי לשאלתך, וכל אחד כתב לך מנסיונו העשיר ומקומו המקצועי, הרשי לי להוסיף ולחזק את דברי מיכל שכתבה שעליך ללכת לייעוץ. אל תצפי לקבל מענה דרך האינטרנט ועוד בשאלה כללית כל כך, לשאלה כל כך כבדת משקל. העצות שנתנו כולם הן חשובות וטובות, ואם הן יעזרו לך, מה טוב. אך נראה שאת עומדת בקצהו של מצוק, ואת צריכה מישהו/י שיכיר את המקרה ויוכל באמת לייעץ לך. אל תהססי לפנות לגורם מייעץ בצורה פרטנית, שיוכל ללמוד את המקרה אותו את מתארת ולתת לך כיוון אמיתי ונכון. הרבה הצלחה ורק טוב, שי יהודאי יועץ נישואין

בעית בין בחור שהתחזק בדת ואשתו הרבה פחות

שלום אני פונה בבקשה לעזרה זוג צעיר עם תינוקת כבת 9 חודשים, הבחור מתחזק יום יום בדת והבחורה מתוך כל הלחץ לא רוצה לקיים מצוות הבחורה עברה גיור כדת וכדין הפתרון שלהם הוא להתגרש האם ישנה דרך אחרת??

וודאי שישנה דרך אחרת. יש לבדוק את הקשר הבסיסי בין בני הזוג

שלום ג'קי, ודאי שיש דרך אחרת. שינויים בחיים הם בדרך כלל מקור לחיכוכים, בייחוד כשרק צד אחד עושה אותם לבדו. אך בכל שינוי, בני זוג צריכים להיות רגישים ותומכים אחד כלפי השני, במיוחד כשזה בדברים טובים. כפי שהזכירו קודמיי, לא ברור מדוע היא אינה מתקדמת איתו, וגם לא ברור במה בדיוק הוא מתקדם. אני הייתי בודק את הקשר בינהם ללא קשר להתחזקות שלו. מה הדבק שקיים בינהם, מהי רמת השיח והתקשורת בינהם. האם יש בינהם רגישות, אמפתיה והתחשבות? זוג שהקשר בינהם מבוסס ובריא, גם יכול לסבול שינויים ולהתמודד איתם. זוג שהקשר בינהם רעוע, יותר סביר שיישבר משינויים. לסכום, ודאי שישנם דרכים אחרות, ודאי שגירושין זה לאו דווקא הפתרון. וכמו קודמיי, גם אני מציע להם ללכת לייעוץ, לברר את הקשר בינהם יותר, ובע''ה לבנות בית אמיתי בריא וחזק. הרבה הצלחה, שי יהודאי יועץ נישואין

בעיות בזוגיות על רקע OCD

אני שולחת את השאלה בשם זוג חברים שלנו, שכנראה חוששים לפנות בעצמם. מדובר בזוג בעלי תשובה בעלי קשיים רציניים בזוגיות. מעבר לחיכוכים התקשורתיים בינהם, הבנתי שהאשה סובלת ממחלה שנקראת OCD. האם מישהו יודע במה מדובר, והאם ניתן לטיפול ? הזוג הנ"ל מתמודד בנוסף עם קשיים כספיים, לכן אשמח אם יהיה מישהו שיוכל לסייע להם בשלב זה ללא תשלום / בתשלום סימלי. תודה רבה !

עוד בנושא מחלת ה OCD

שלום רב, הרשי לי להוסיף על חברי בנושא מחלת ה OCD. מחלה זו הינה הפרעת נפש, אשר עלולה לגרום לקשיים מאד גדולים בחיים בכלל ובפרט בחיי זוגיות, אך מצד שני גם אפשר להסתדר איתה. הכל תלוי באיזו רמה היא מופיעה. ההפרעה מופיעה בצורות שונות, בעיקר בעיות של אובססיות (כפי שהגדיר אליהו בן סימון) בנושא נקיון, הצורך לבדוק שוב ושוב דברים, או ספירה (לחזור על פעולה מסויימת מספר פעמים, או פשוט לספור). ישנן עוד צורות של המחלה, אין כאן המקום לפרט. פעמים שהחולה יכול להסתגל למחלה ולהמשיך לחיות איתה(ייתכן מקרה בו החולה מרגיש צורך לנקות את קירות הבית בשעה 5.00 לפנות בוקר עד 6.00. כמו כן, יכול להיות מקרה בו ישמע מוזיקה מתנגנת בראשו בלא הפסקה (זה מקרה שאירע), אך הוא מסתדר עם זה). אך זה מאד מקשה את החיים בדרך כלל. הטיפול ב OCD כולל את מה שנאמר לפני כן, אך ישנו גם טיפול תרופתי יעיל ביותר. ראוי להיוועץ עם פסיכולוג קליני או פסיכיאטר ע''מ לטפל בבעיה זו. מעבר לכך, בעיות הזוגיות הם נושא שראוי לטיפול בפני עצמו ע''י יועץ נישואין, אך ייתכן מאד שזה קשור למחלה שמאד מקשה על החיים. אני מציע לכם לפנות לגורם מקצועי בנושא ה OCD, ומשם להמשיך הלאה. הצלחה רבה, וכל טוב. שי יהודאי יועץ נישואין

תרופות ואובבסיות

שלום לכם אני לא מקצועי בתחום אבל מנסיון אישי שלי אני יודע שאין צורך לקחת תרופות בכל מצב הפסיכולוג עושה איבחון ואז הוא מחליט האם צריך להעזר בתרופה או שיספיק טיפול ב cbt רק אם המצב מאוד חמור אז צריך לאזן עם תרופות זה מה שהפסיכולוג אמר לי בזמנו ובאמת לא הייתי צריך תרופות ובטיפול די קצר התגברתי כמעט לגמרי על ה ocd שלי. ברונר אורי רושם "רק לאחר איזון תרופתי, ניתן להתחיל לחשוב על עיצוב התנהגותי ושיקום חיי הנישואין" האם יש שיטה של cbtשתמיד צריך תרופות בשביל שיהיה אפשר להתחיל לטפל? האם יש בזה "מחלוקת הפוסקים"?

הבהרות בנושא OCD

כמה הבהרות לגבי OCD ההפרעה מופיעה במספר מישורים וברמות שונות. בוודאי שתמיד עדיף להמנע מטיפול תרופתי, ולהשתמש רק בדרכים של CBT, דמיון מודרך וכד'. דא עקא שטיפולים אלו לא תמיד מועילים וישנם דרגות חומרה שונות. מי שטיפול כזה יועיל, מה טוב. אך ישנם מקרים קשים יותר (רובם של מקרי ה OCD המובחנים, ואל בגלל היד הקלה על ההדק אלא מפני שזו הפרעה לא פשוטה) שבהם צריך גם טיפול משולב עם תרופות SSRI. אגב, בניגוד למה שנאמר לעיל, התרופות הללו נותנות מענה לטווח הארוך, לרוב לוקח להן בין 3-5 שבועות עד שהן מתחילות להשפיע. אני באמת חושב שראוי להפנות שאלות כאלו לפסיכולוג קליני או לפיסיכאטר שזה חלק מהמקצועיות שלהם. בכל מקרה, היום הטיפול המועדף ב OCD הוא CBT, אך בהרבה מקרים יש צורך בשילוב עם תרופות. שיהיה בהצלחה ורפואה שלמה, שי יהודאי (B.A. בפסיכולוגיה) יועץ נישואין 050-7675402 במידה ותרצה הבהרות נוספות על המחלה, תוכל להתקשר. זו מחלה שלמדתי עליה ואחת מעבודות הגמר שלי בתואר הינן בנושא הטיפול במחלה.

בעל "לדוגמא"

בס"ד אני מוצאת את עצמי לרוב יושבת עם בעלי וילדנו ונחרדת מתגובותיו, הוא מדבר בסלנג, מתנהג כרודן מאוד נלחץ מהרעש ולא מפסיק להעיר אני מאידך משתדלת והרבה לא מצליחה שלא להעיר או להביט בו אך אני פשוט לא מסוגלת. הוא פוגע ברגשות הילדים ולא פעם אני אף אומרת שהוא יתן על זה את הדין. מפריע לי שבכל הזדמנות הוא עט על המחשב וזה הרושם שהוא מותיר לילדים. אני ממש ממש נואשת כיצד להתמודד מולו?

ביקורת

שלום יעל, מעבר לדברים החשובים שנאמרו לעיל, הייתי רק מחדד נקודה אחת. ביקורת היא דבר קשה ונוקב, ולרוב מי שמבקרים אותו, נאטם ומתגונן. האווירה העולה מדברייך, הם של ביקורת נוקשה ולא מתפשרת. ייתכן ואינך משוחחת עם בעלך על הבעיות, כיוון והוא אינו מגיב כרצונך, ואינו מקשיב לך. הרבה פעמים בני זוג אינם מקשיבים (גם במקום שהדברים נכונים) משום שאין כאן שיחה אלא התקפה. הריפוי הכי טוב לזוג הוא הדיבור, על זה אנחנו גם עובדים בטיפול. לפני שאת ניגשת לשוחח איתו, תהיי רגועה ונינוחה. אל תבצעי את השיחה בזמן מתח, או בדיוק אחרי משהו שהרגיז אותך. תחכי לערב, אחרי שהילדים ישנים, אחרי שאכלת משהו ואת רגועה. ואז תשבי איתו ותדברי. לא מתוך נימה מבקרת בה המשפטים מתחילים במילה ''למה'' ו''אתה'' (למה אתה עושה כך וכך?! אתה לא חושב שזה דוגמא רעה על הילדים?!! וכהנה וכהנה אמירות) של ביקורת. אלא מתוך רצון לשוחח ולהבין. אפשר לשאול - שמתי לב שהילד הרגיש קצת רע כשאמרנו לו כך וכך, מה דעתך? גם אני הרגשתי רצון לכעוס עליו, זה בסדר? אולי היינו יכולים להגיד לו משהו אחר וזה יהיה יותר טוב? זו מקצת דוגמא של סגנון שיחה משתף וחושב ביחד. חשוב מאד לבנות סגנון דיבור שאינו מבקר ותוקפני, שכן אז אין פלא שבן הזוג שלנו לא מגיב כמו שאנו מצפים. תתחילי מנקודה זו... ותבדקי לאן הדברים מתקדמים. מן הסתם ישנם גורמים נוספים שאנו לא יודעים עליהם ושצריך ליתן עליהם את הדעת. שיהיה בהצלחה. שי יהודאי B.A יועץ נישואין ומשפחה

טהרת המשפחה

אנחנו נשואים 12 שנה ,ויש לנו שני ילדים . ב 3 שנים האחרונות בעלי לא מסכים לשמור וכל חודש יש לנו מריבה מחודשת . הוא טוען שמאד קשה לו לשמור ולחכות כל כך הרבה זמן הוא עצבני כל הזמן וכועס עליי באופן אישי אני חסרת אונים וגם מבינה אותו כי גם לי מאד קשה להתרחק ממנו כלכך הרבה זמן. בסופו של דבר אנחנו במריבה מתמדת ומאבק כוחות על הנושא הספציפי הזה. אשמח לקבל את עזרתכם בהקדם.

יש לבנות מחדש את תקופת האיסור

שלום רב, אין ספק ששמירת טהרת הבית אינו דבר פשוט. הצפייה והזמן העובר אינם קלים. יחד עם זאת, ברכה גדולה יש במצווה זו, ואין ספק שהיא מיטיבה עם המקיימים אותה. כפי הזכיר אליהו בן סימון, יש לברר מה היה לפני השלוש שנים הללו, ומה היה במשך השלוש השנים האחרונות. האם המצב החריף בתקופה האחרונה וכו'. הייתי רוצה רק להוסיף נקודה אחת נוספת. הקשר הזוגי אינו בא לידי ביטוי רק סביב המגע הפיזי. המגע הפיזי חשוב ביותר והוא חלק בלתי נפרד מהקשר הזוגי ומעצים אותו, אך איננו הכל. דווקא התקופה בה אנו אסורים, היא בעלת מימד חיובי ביותר. זהו זמן בו אפשר להתחבר אחד אל השני בדרכים אחרות. בדרכים של שיחה, של מחשבות משותפות, אפילו לצאת ביחד לבילוי וקצת להיזכר בעברנו הרחוק בהיותנו רווקים. אם אנו בונים את התקופה הזאת בצורה נכונה ובריאה, אז גם הצפייה למגע מתגבר עם הזמן, עד שליל הטבילה דומה למעין ליל כלולת קטן. וכך הקשר הזוגי מתחדש כל הזמן, והמתח הבריא והצפייה למגע בין בני הזוג נשמר כל העת. ובתקופה זו, אנו שוב בונים את הקשר הנשמתי הקיים ביננו - את השאיפות המשותפות שלנו, את המחשבות על החיים, ואיך אנו רואים את עצמנו היום. אין לתחם את הנישואין רק סביב יחסי אישות ולחשוב שהם הדבק המאחד, דווקא הדבק המאחד הוא שנותן את המשמעות ליחסי האישות. לכן הייתי מציע לכם, לבדוק את הזוגיות בינכם, את הנקודות המשותפות שיש לכם, ולנסות לבנות את הקשר הזוגי מחדש. בהקשר זה, גורם מקצועי יכול מאד לסייע לכם להציף דברים שונים בקשר שלכם שחסרים לכם, ודברים שמפריעים לכם. הרבה הצלחה, שי יהודאי B.A יועץ נישואין

ילדיי מנישואים ראשונים

אני בן 44 גרוש+2 ילדים בניי 9,14 .ובעוד שלושה חודשים אני מיתחתן פעם שנייה עם בחורה רווקה בת 28 אני רוצה יעוץ איך לומר לילדיי מנישואיי הראשונים שאני מיתחתן תודה מראש..........

אמפתיה כלפי רגשות הילדים

שלום לך, ראשית, מזל טוב! אוסיף לך רק נקודה אחת מעבר לכל מה שאמרו קודמיי. כל מה שנאמר נכון ואני מחזק את דבריהם. אך ישנה נקודה אחת קטנה אך חשובה שהייתי רוצה להוסיף- אמפתיה והבנה כלפי הילדים. עליך לצפות לכך, שילדיך לא יבינו את הצורך שלך, כפי שאתה מבין אותו. ייתכן ויכעסו עליך, ייפגעו בשביל אמא שלהם, ויקחו את זה קשה. מצד שני כמובן גם ייתכן שיבינו והכל יהיה בסדר. בכל אופן, עליך להיות מוכן לכל אפשרות. הדבר הכי משמעותי שעליך לעשות הוא - להכיל כל רגש שהם יביעו. כלומר, גם אם יתנגדו, יכעסו וכד', עליך לקבל אותם בהבנה. לא לכעוס עליהם, אלא לקבל את רגשותיהם. אם תשכיל לקבל את רגשותיהם ולגלות אמפתיה, אחר זמן תוכל להעפיל לשלב השני. כיוון שהבעת אמפתיה, הראת להם שאתה איתם, שאתה מבין את צערם (ראוי לציין זאת ע''י אמירות כמו: אני רואה שזה מאד קשה לכם. אני מבין שזה כואב לכם וכד'), אתה יכול להעפיל לשלב השני. השלב השני אינו מיידי ובמקום. הוא יכול להגיע לאחר 10 דקות, לאחר שעה, לאחר שעתיים, לאחר יום וגם לאחר שבוע. צריך לחוש את הילדים וקודם להיות איתם ברגשותיהם. בשלב השני, תוכל לשוב ולהסביר להם שוב את המניעים שלך ולהפגיש אותם עם ארוסתך (כפי שאמרו קודמיי), ואז הם גם יוכלו יותר לקבל אותה ואת עובדת נישואייך בגלל שהם כבר מרגישים שאתה לצידם. זו הנקודה אותה רציתי להוסיף - קבלה של רגשות הילדים, ומתוך כך הם יוכלו לקבל את דבריך ביתר הבנה. בברכה, שי יהודאי B.ed , M.F.C 050-7675402

לא יכולה יותר!!!

אני נשואה עשר שנים. יש לנו ילדים. למרות זאת, כל יום בו עלי ללכת למקווה-הוא היום המסיוט ביותר בחיי. אני מנסה לדחות אותו ולדחות את הקץ בתואנות של שכחתי בדיקה וכו'. אני שונאת את המצווה הזו, שונאת, ואם אני עושה אותה זה רק בגלל שזה מצווה. שייגמר וזהו. אי אפשר להמשיך ככה יותר

ברור אמיתי

שלום אסתריקה, זעקתך בהחלט נוגעת ללב. כפי שהזכיר קודמי, אין מצווה לקיים יחסי אישות אם אין זה מרצונך ומתוך אהבה. התנאי הקודם ליחסי אישות הוא שמחה ואהבה עם בן הזוג, ועניין זה גם מעוגן בהלכה. אם אינך מרגישה שאת רוצה בקיום יחסי אישות, אין מצווה להכריח את עצמך לכך. בנוסף, אחד היסודות החשובים ביותר שלמדתי בלימודיי כמנחה באישות הוא: כשאין שלום בין בני הזוג, יהיו להם בעיות ביחסי אישות, אם בכלל יהיו. זעקתך אינה רק בגלל ערב הטבילה, אלא זוהי זעקה כללית יותר. לא פירטת לנו דבר בנוגע לזוגיות בינך לבין בעלך, ולא נתת לנו קצה חוט על מנת לעזור לך. כל שעלינו לומר הוא שאנו איתך בכאבך. אם תרצי תוכלי להרחיב את הנושא כאן בפורום, אך נראה לי שיותר כדאי לך/לכם לפנות ליועץ נישואין, שיוכל לעזור לכם לבנות את ביתכם. הרבה הצלחה, שי יהודאי B.ed, M.F.C

מואסת בחיי הנישואין? דחוףףףףף

שלום. למה עלי לחוית עם בעל שאינו מבין אותי? או שפשוט נשתמש בלשון פשוטה קובע עלי? לדוגמא אם עשיתי עבודה כל שהיא מהצד הוא יגיד שבנה על הכסף הזה... האם אני צריכה לפרנס? הוא טוען שבגללי הוא שקוע בחובות ואיך שאני רואה את הדברים מהצד הוא פשוט לא יודע לנהל עניני כספים עם כל השכל שיש לו . הוא יכול להרויח פי 4 ממשכורת ממוצעת בשוק ולצבור חובות מזה. ובכלל הוא טיפוס עצבני ומאשים אותי בה שהוא מתעצבן פשוט הכל אני יכול להיות שהוא מחזיק ממני ובמי אני צריכה להחזיק . יעוץ לא יעזור בשום אופן הוא לא מסכים בכלל ואף אני הלכתי לכמה יעוצים והוא לא מוכן שאמשיך. הפתרון לסיום הסיוט הזה זה גט אבל קשה לי רק בגלל הילדים! מה אני עושה??? נמאס לי פשוט נמאס. וזה לא רק בעניני כספים זה גם בניקיון או במה לעבוד או במה לבשל או במה לקנות פשוט הכל הוא מתערב לא נותן לי לנשום. תודה מצפה במהרה לתשובה

נקודה נוספת למחשבה

שלום סימה, אני מצטרף לדברי עמיתיי הקודמים. חשבתי להוסיף כיוון נוסף - האם תמיד כך היו החיים בינכם? האם את זוכרת ימים טובים שהיו לכם ביחד? אם כן, תנסי לחשוב מה היה פעם ואיפה את יכולה להצביע על הנקודה בה דברים החלו להשתנות. אולי גם מצד זה אפשר להביא לידי תיקון. בנוסף, האם יש בינכם שיח כלשהו? האם את יכולה לדבר איתו בנושאים אלו? אם כן, כדאי שתעלי מולו את רגשותייך, ותבהירי לו את תחושתייך שאינך רוצה להמשיך לחיות בצורה כזו. שיחה כזו, אסור שתעשה בצורה של הטחת ביקורת והאשמות הדדיות, אלא ברגע שבו אתם רגועים ויכולים לדבר עם הקשבה, תשוחחו. תבהירי לו שאינך יכולה לחיות כך, ותנסי לברר איתו מה צריך לעשות כדי שזה ייפסק. כמובן שבשיחה כזו, תעלי גם את את מה שאת מצפה. כל זאת, רק במידה והינך יכולה להגיע לדו שיח ברמה כזו איתו. כתבתי את הדברים מתוך נקודה למחשבה. כפי שפתחתי בראשית דבריי, אני מצטרף לדברי קודמיי, וחשוב שתפני לאנשים שאת מכירה ושהם ברי השפעה על בעלך, ושיעזרו לך. הרבה הצלחה, שי יהודאי

אוהבת את בעלי אך קשה לי לחיות כך

אנו נשואים 12 שנה + 3 ילדים , בעלי עבר ילדות לא פשוטה , אמא מאד בקורתית ,משברים בזוגיות של האחים, האחים גרושים , גם ההורים בעלי היחיד שככה נשאר שפוי אם אפשר לומר .המצב לא תמיד היה קל , הרבה בעיות כלכליות שהובילו למריבות ועם הזמן לריחוק .בעלי התקרב לקבלה וכיום הוא מלמד קבלה . בזמן זה הצטרפה אישה לשיעורים שזיווגה קשה ומראה נאה ובעלי נרתם לעזרתה יתר על המידה . הבנתי שדברים שם הם מעבר ללעזרה ובאמת כעבור כשנה מהכרותה היא התגרשה מבעלה.אני ובעלי רבים אינסופ כמעט כל יום . הוא עוזר לה בהכל ללכת לרבנות ,לעוד פשוט היא תלויה בבעלי בכל צעד .אני רעמתי על כך למרות שבעלי אמר שאני הבאתי אותו למצב הזה !!משהו שלא מקובל וכי אישה שבעלה מכה אותה תסכים שהיא אשמה בכך?.כך גם אני לא מסכימה לכך !!! דברים רבים עברו וחלפו (סליחה על האריכות ) עד שהגעתי להחלטה שיעזוב את הבית כיוון שסירב ללכת לייעוץ בטוענה שאף אחד לא יגיד לו מה לעשות .והדברים התגלגלו שבסוף הוא כן יבוא איתי לייעוץ כי קשה לו עזיבת הבית .אך טוען שכיוון שהיא עובדת אצלו ( ללא תשלום חשוב לציין) זה לא כזה פשוט להוציא אותה כי היא גם תלמידה בארגון שלו .אני טוענת אחרת שאם הוא לא יחליט מה הוא רוצה לא אמשיך לחיות כך !! אי אפשר להחזיק בשתי הקצוות של החבל !!!!מבקשת עזרה אולי באמת הו א רוחש לה כל כך הרבה אהבה שהוא לא יוותר עליה !אני בוחרת לא לחיות כך ! תודה מראש.

הקשבה ועבודה

שלום יעלי, את מתארת מציאות קשה ופוגעת. בעלך שקשור לאישה נוספת בוודאי גורם לרגשות זעם כפי שתיארת. האם עצרת לחשוב מה הביא אותכם למצב בו אתם נמצאים היום? את כתבת בכותרת שאת אוהבת את בעלך, את מחפשת את התיקון. אולי גם הוא מחפש את התיקון ומנסה לאותת בדרכים לא ראויות שלא טוב לו. בתחילה לא רצה ללכת לייעוץ, אך לבסוף הסכים כן ללכת (דבר חיובי - תלכו!). משמע הוא רוצה לתקן, אך ייתכן והרגיש שהוא רוצה לדבר איתך ואינו צריך את הייעוץ, רק שיקשיבו לו. תנסי לחשוב מהם רמת השיחות שהיו בניכם. האם היתה בינכם הקשבה אחד לשני? האם ניסיתם להבהיר אחד לשני מה מפריע, מה חסר, מה הייתם רוצים שיהיה בינכם? ייתכן מאד והוא רוצה את השיחות הללו, אך אתם עסוקים במריבות כל הזמן. אני מאמין שאת בוודאי רוצה בזה, תבדקי אם גם הוא. מדברייך נוצרת הרגשה שאין בינכם שיח אלא בעיקר התנצחויות. כדאי לכם לשבת ביחד בזמנים רגועים, ולהעלות אחד בפני השני את רגשותיכם כלפי הזוגיות שלכם, ואלו דברים צריך לתקן ולשפר. זו עבודה שאורכת זמן, וגם דורשת מיומנות. יועץ יהיה לכם לעזר רב בעבודה זו ומומלץ לעבוד בצמוד עם יועץ. הרבה הצלחה, שי יהודאי

מדוע צריך להתחתן, מה לא טוב בלהישאר חברים.

למה צריך את הנישואין, במה הם יותר מחברות - זוגיות ללא נישואין, מה עושה לנו החופה? למה לא להישאר חברים.

קשר שונה

הייתי מוסיף על דברי הרב בן סימון, נקודה אחת נוספת. ראשית גם אני מצטרף לעניין הגזרה האלוקית המחייבת, וגם לאפשרות לקיום של זוגיות אמיתית ומלאה רק לאחר נישואין. אך היבט פסיכולוגי נוסף הוא, כי כידוע, מחקרים מראים כי זוגות החיים ביחד לפני הנישואין הם בעלי סבירות גבוהה יותר לגירושין, מאשר זוגות שלא חיו ביחד לפני הנישואין. אפשר להסביר את ממצאי המחקרים הללו בצורות שונות, אך אחד ההסברים שאני יותר מתחבר אליהם הוא, כי הקשר בין חברים לבין נשואים הוא קשר שונה. ובקצרה: קשר בין חברים אינו מחייב. הוא נובע מאינטרס משותף של שנינו להיות ביחד. אין לנו את ההרגשה שאנו ביחד עד הסוף, ושאנו כגוף אחד. נקלענו לחיים ביחד ובינתיים זה מתאים לשנינו. קשר של נישואין, לעומת זאת, הוא קשר מחייב. הוא קשר של אחריות הדדית והבנה שאני ואת - אחד הוא. ואחד הוא גם ברגעים הטובים וגם ברגעים הקשים. אין את הרגשת התלישות שאוכל לקום וללכת בכל רגע שאחפוץ, כיוון ואני חתום איתך בברית נישואין. כמובן שגם כאן ישנם כאלו שמוזילים את ערך הנישואין וגם בהיותם נשואים יכולים לבגוד ולברוח. אך ככלל, וכפי ממצאי המחקר הנ''ל, אין ספק שאצל רוב רובם של האנשים, החיבור של הזוג בברית הנישואין, נותן להם את ההרגשה/ידיעה שהם נעשו לבשר אחד. רק טוב, שי יהודאי

שוני בין בני הזוג בנושא רוחני

פנתה אלי אשה חרדית שבעלה אברך ויש להם כבר כמה ילדים כולם חרדים והבעל לטענתו לרענון הזוגיות רוצה לראות עם אשתו סרטים וחלילה של תועבה אלא של צחוק וכדומה אבל מטבע הדברים יש כמעט בכל סרט נשים שאינן צנועות לא חלילה ערום וכדו' האשה מתנגדת נחרצות כי זה אסור הבעל טוען שזה מאוד נחוץ לו ההרגשה שהוא עם אשתו ורואים סרט זה נותן לו חשק וכדו' ובפרט (לטענתו) שנשים עם חולצה ללא שרוולים או מכנסיים קצרים זה רואים יום יום וכבר זה לא דבר שאמור להכניס לו הרהורים אסורים האשה מתעקשת והבעל מאוד כועס עליה והוא טוען שחוסר סיפוק זה יכול להביאו חלילה לדברים יותר גרועים אנא תענו לי בדחיפות כי האשה הזו מתקשרת אלי כמה פעמים ומורגש שהיא במצוקה מהנושא ואיני יודע מה להשיב לה בתודה מראש רחמים ואם אין אתםת מעונינים לענות בכתב אנא תשלחו לי מס טלפון של אחד המקצועיים ואשוחח עמו תזכו למצוות עלו והצליחו

צריך ללמוד שיש שני רצונות בבית

נקודה בסיסית שצריכה להיות ביסודם של כל חילוקי הדעות בין בני זוג, היא שאנו יכולים לשבת ולדבר על כך. גם במקרה הזה, צריכים בני הזוג לשבת ביחד ולדבר. הוא יאמר את רצונו, היא תאמר את הרגשתה. כל אחד מהם צריך להבין שיש כאן רצון נוסף ולא רק רצונו הפרטי. מתוך כך, ינסו לחשוב ביחד על פיתרון שיתאים לשניהם. אם לא מצליחים, הם צריכים לדעת שגם זה קורה. לא תמיד אנו מגיעים לפיתרון משותף. במקרה כזה, אפשר לקבל את העובדה שאנו חולקים ונישאר במחלוקת. לפעמים צד אחד יוותר, ולפעמים הצד השני. במקרה שלנו, יש כאן רצון של הבעל, ומאידך הרגשתה של האישה שאין זה ראוי. לא פשוט לאשה לוותר כאן, שהרי יש כאן מעשה שלדעתה הוא אסור, אך מצד שני פשוט הדבר שיש לבעל צורך עמוק יותר מאשר הסרט דווקא. ייתכן ולאשתו ולו אין שום יציאה/בילוי/חופשה משותפת, אין בינהם רגעי זוגיות אינטימיים ומרגשים כפי הראוי, ייתכנו הרבה דברים שגורמים לכך. ראוי ששניהם ישבו יחד ויחשבו אלו דברים אחרים יכולים להיות תחליף לסרט, ע''מ שגם האישה תרגיש בנוח וגם הוא ישמח. האפשרויות הן רבות. אבל היסוד הכי חשוב כאן הוא, שידעו לשבת ולדבר ביחד ולהגיע לפיתרון. לא לכעוס אחד על השני כי היא/הוא לא עושה מה שאני רוצה, שכן אז אנו מכירים בקיומנו אנו בלבד, אלא להבין שיש כאן צד נוסף, ולנסות להבין אותו ולהתחבר אליו. בהצלחה, שי יהודאי

4 חודשים נשוי, אשתי כל הזמן הולכת ממני, מרביצה לי ומעליבה אותי בצורה קשה.

ב"ה שלום חברים הבריחות של הגברת שאני כל כך אוהב התחילו כבר מלפני החתונה משהו קטן שאמרתי לא מוצא חן בעיניה והיא בורחת ממני לוקחת את הרגליים והולכת 4 חודשים אחרי החתונה עם שיחות ללא הפסקה שזה מעשה מבזה ללכת מאדם באמצע מקום ציבורי וגם בבית היא יוצאת מהכלים מעליבה אותי קשות ואחרי זה מצפה ליחס ושזה לא קורה היא מכה אותי באמצע נסיעה היא הרביצה לי והשליכה עלי חפץ על הראש בעוצמה כל כך כואבת שיכלתי לעשות תאונה כבתה לי את הרכב באמצע נסיעה משכה לי בהגה היא כל הזמן כועסת ומתעצבנת על דברים מהר אני לא יודע מה לעשות, שלשום היינו צריכים ללכת לאירוע יחד, חתונה של בת דודה שלה, בדיוק שהיינו בדרך לצאת צלצל אח שלה, אם נוכל לבוא לקחת אותו ההורים שלה לא חיכו לו, אמרתי לה מאוחר שעה 8 אנחנו לא נספיק לחופה אנחנו נגיע ב 9 אם נלך להביא אותו, היא כבר אמרה בטלפון שנבוא, שהיא סיימה את השיחה אני בא לצאת רק מה היא הורידה לי את המצב רוח כי היא לא טרחה לשאול אותי אפילו, וכאילו עכשיו היא שואלת והתחילה להתלונן למה הפרצוף שלך ככה פתאום, כל כך קשה לך ללכת להביא את אחי אם זה היה אח שלך היית רץ, אמרתי לה זה הפרצוף שלי כן קשה לי כי זה ברגע אחרון אבל אמרתי בוא נלך, היא עונה לי לא אני לא הולכת ככה עם הפרצוף הזה, אמרתי לה בוא נלך בדרך הפרצוף יחלוף, לא למה אתה עושה לי ככה, ומשם היא יצאה בעצבים חזרה הביתה הטיפה לי מוסר בחוצפתה המורגלת, ואחרי זה היא באה אלי עוד בוא נלך, עשתה ממני נקניק והיא רוצה שאני אלך איתה לחתונה ככה, אמרתי לה אחרי ההרצאה המגעילה הזאת את מצפה ממני לבוא איתך ? את רוצה אני אקח אותך לא יודע אם אבוא גם, ואז היא התחילה לצעוק ולהשתגע לבעוט בכל מה שיש לזרוק כל מה שיש, ממה שיגעון שקורה לה הרבה מסתבר בזמן האחרון, החזקתי אותה חזק שתרגע שלא תפגע בעצמה היא בתחילת ההריון, והיא השליכה אותי בצעקה אל תגע בי אל תגע בי, לקחה את התיק ועזבה את הבית, הלכתי אחרי 5 דקות לחפש אותה, היא היתה בתחנה בכניסה ליישוב ניסיתי לשוחח איתה, היא אמרה רק רציתי ללכת לחתונה של בת דודה שלי חיכיתי לזה הרבה זמן, אמרתי לה עדיין לא מאוחר בואי נלך, היא לא הגיבה לי ולא התייחסה, אמרתי לה אני חוזר למגורים תבואי, התקדמתי מעט והיא הלכה לתחנה השניה שם הגיע אוטובוס עלתה עליו לכיוון עיר מגוריה ונעלמה, לא עונה לטלפונים שום דבר, אני נמאס לי כבר שהיא עושה לי ככה הלב שלי נשבר פשוט, לא עומד בזה יותר, היא תמיד נעלמת ולא עונה, וכשעונה עושה ממני אשם ומפלצת ומוציאה אותי לא בסדר, לקחתי את הדברים שלי מהמגורים שלנו וחזרתי לבית ההורים שלי, אמרתי לה בהודעה שאני לא יכול להמשיך לחיות ככה יותר, זה לא פעם ראשונה שהיא משאירה אותי ככה בלילה לבד ולא פעם ראשונה שהולכת ממני, אני לא יודע מה לעשות כבר, היינו אמורים ללכת לייעוץ וזה לא התממש בסוף, הלב שלי שבור אני אוהב אותה והתחתנתי רק מאהבה, היא עשתה לי דברים שלא הייתי אמור להתחתן איתה, כולם אמרו לי אל תתחתן בגלל מה שהיא עשתה, כל כך אוהב ורוצה לתת ולאהוב ודואג לה להכל מחייך אליה בבוקר צוחק איתה שמח איתה והיא תמיד חייבת להפגע ממשהו ולהתעצבן ולהרוס את כל האווירה בבית, ולא נרגעת מהר גם, אם היתה נרגעת מהר מה טוב, אני לא יודע לאן להמשיך מכאן ואם בכלל שווה להציל כאלה נישואים, אני מרגיש שאין לי ערך בעיניה בכלל אחרי כל מה שהיא עושה לי, אני רוצה להרגיש שאני שווה משהו שאני לא איזה כלום שיעזבו אותי ככה באמצע הלילה, אני לא צעצוע אני מאוד רגיש לזה בעיקר שלא עונים אחרי זה לשיחות זה מטריף את המוח, אשמח לשמוע מה דעתכם, אני ממש מדוכא ומאוד מאוד קשה לי המצב, דמעות רבות זולגות וקשה לי שאשתי לא מאפשרת לנו להקים בית כמו שצריך בישראל. תודה רבה חברים.

אלימות - קו אדום.

שלום רב, הרשה לי להוסיף מעבר למה שאמרו קודמיי, שהמציאות שאתה מתאר אינה בריאה כלל וכלל ואינה פרופרוציונית לזוגות עם בעיות תקשורת. בעיות תקשורת קיימות בין כל זוג, אצל חלק פחות ואצל חלק יותר. התופעות הן של מריבות ויכוחים וגם בריחה. אך ברגע שאלימות נכנסת לתמונה זה כבר מורה על בעיה אישיותית עמוקה יותר. אלימות היא קו אדום שבני זוג עם בעיות תקשורת לא אמורים לחצות. כפי שכבר הוזכר ייתכן וגם לך יש חלק בעניין מצד התגובות שלך והתייחסות שלך אליה, ולכן רצוי טיפול זוגי. אך במקרה הזה, נראה שכדאי ללכת למטפל שאינו רק יועץ אלא גם פסיכולוג קליני, שיוכל לבדוק את המציאות בינכם יותר לעומק. אין להתייחס בקלות ראש לתופעות של אלימות, תוקפנות וביזוי, משום צד. והמציאות שאתה מתאר מורה על בעייה קשה מאד. טוב שלעת עתה גם אתה ברחת. אך תשתדלו לעשות את המקסימום לחזור בצורה נכונה. תנסה לבדוק אם אשתך מבינה את החריפות של מעשיה כפי שאתה מתאר אותם, ולהבין שאלימות בכל צורה שהיא (פיזית ומילולית) הם קו אדום שאין לחצות, ויחד איתה לחשוב איך אפשר למנוע את זה מלהישנות (גם ע''י טיפול פסיכולוגי פרטני). מצד שני גם תשמע את דבריה כלפיך, ותבדוק אלו דברים בהתנהגות שלך מציקים לה, ומה עליך לעשות כדי לעזור שנות את המצב. בכל מקרה, עליכם להתנות את חזרתכם בטיפול זוגי ופסיכולוגי רציני ויסודי ע''י מטפל המוסמך לכך. מאחל לכם הרבה הצלחה, שי יהודאי

פרידה שלושה חודשים לפני נישואין

שמי אלנתן, כבר איני יודע איפה לשים את עצמי, אני מבולבל לגמריי. אני וחברתי לשעבר היינו אמורים להינשא ב14.6 השנה, ונפרדנו רק לפני כמה ימים. היינו ביחד כ - 9 חודשים והצעתי לה נישואין כשהיינו ביחד 4 חודשים, אני ידעתי והרגשתי בתוכי שהיא האחת. אני הייתי בטוח שזו אישתי ושאחיה איתה את כל חיי וגם היא חשבה כך אולי אפילו יותר ממני. היו בנינו חיכוכים וריבים כמו לכל זוג, נפרדנו פעם אחת לפני חמישה חודשים אך רק לשבוע ולאחר מכן חזרנו. בעיקר היו בנינו אי הבנות, כעסים מיותרים שאנחנו בעצמנו למדנו להשכיח ואפילו לצחוק על זה, היינו שונים במעט אחד מהשני בכמה פרטים, אך בדומה היינו דומים אחד לשני בהמון פרטים. אני מוכרח להגיד שאני מרגיש נורא מהפרידה הזו ושאני לא מצליח להמשיך לעשות דברים, מתקשה בהכל מרוב געגוע של כמה ימים לא ביחד. קניתי לנו טבעות נישואין, הענקתי לה טבעת אירוסין, היה אולם, היה רב ועוד. אלא שבזמן האחרון שנינו הפכנו ללחוצים כל כך, בכינו הרבה ביחד אחרי שהיינו רבים ומשלימים. אני קיבלתי הצעה להתחיל לימודים וזה בעצם היה המשפיע הרע בסיפור כשאני רציתי להתחיל ללמוד ולפתח קריירה כחייל משוחרר ולהקים משפחה ובית בישראל בצורה שלא יהיה קשה מפני שהיא התחילה לעבוד עד שעות מאוחרות וזה לא היה מוצא חן בעיני שהיא תעבוד קשה כל כך והיה לה חלום ללמוד תחום שהיא מאוד אהבה וזה היה מבחינתי חובה שהיא תלמד ותתפתח בזה, אבל עם העזרה שלי ולא שתעבוד קשה עד שעות מאוחרות. לטענתה אמרה שלא זה הזמן שאני צריך ללמוד אלא רק אחרי החתונה בכמה שנים, שאחליט או חתונה או לימודים כך היא הציגה זאת. אני ניסיתי למצוא פיתרון שהוא היה יכול להיות אפשרי, שנגור אצל הוריי לעת עתה ובהמשך להסתדר. ההזדמנות הזו ללימודים זו הזדמנות פז מפני שיש בכך תנאים מצויינים. כעת אני ממש מבולבל, הפרידה הזו ממש גמרה אותי ואינני יודע למה זה קרה אזכיר ואומר שהחודש היינו אמורים לפתוח תיק ברבנות. שנינו יחד מאמינים חזקים בבורא עולם, כך היה שהיא הייתה מחזקת אותי ואני אותה, כאשר היינו מדברים על מצוות והיינו כל כך קרובים לדת ואמרנו בעצמנו שיבוא היום שנחזור בתשובה ועכשיו אני פשוט פורץ בבכי. כל כך קיוויתי שזה יקרה, הרי אנחנו עשינו גם מעשים טובים ביחד. כל מי שיכול לעזור ולתת תשובה, אני אודה לכל אחד. זה כל כך חשוב לי.

ראוי לפנות לייעוץ

שלום אלנתן, אתה מתאר מציאות של מריבות, פיוסים ולחצים. מריבות בקשר הן דבר טבעי, והפיוס לאחריו הוא דבר נצרך. כל בני זוג הינם דומים בדברים רבים, וגם שונים בדברים אחרים. זוגיות היא הרבה עבודה של גישור והשלמה אחד עם השני. גם הלחצים שתיארת בעקבות ההחלטה להינשא הם נורמלים. אך לא ברור לגמרי מדבריך מדוע נפרדתם. גם אתה מעיד על עצמך שאינך יודע מדוע. אם הנקודה היא נושא הלימודים, הרי שצריך לבדוק מדוע נקודה כזו שוברת את הקשר בינכם. מה עומד מאחורי הלימודים הללו שגרמו לפרידה. הדברים אינם מספיק ברורים. אם הינך רוצה להבין יותר את התהליך שאתה עובר, ובע''ה לתקן יחד עם זוגתך, כדאי שתפנו ליועץ וביחד (או לחוד), תנסו להבין יותר מה גרם לשבר בינכם, וכיצד ניתן לבנות אותו. הרבה הצלחה, שי יהודאי 050-7675402 shaiyeh@gmail.com

בעל אטום לרגשות -עזרה ראשונה

בעלי לא מתייחס אלי בכבוד. נשואים 6שנים בני 27,שלושה ילדים.. תמיד היה לי קושי בארגון וסידור. לא היייתי אמורה להתמודד עם זה בנערותי כי אימי תמיד עושה הכל בבית . לאט לאט יצאתי מהמשבר והתחלתי יותר להיות אכפתית למצב הסדר בית, אך יש עודכברת דרך ארוכה. בעלי עובד מהבית. כל מה שדרוש לו בעבודתו מנצל כל חלקה פנויה בבית , אז את כלי העבודה וכו' הוא מניח על שולחן האוכל, ברצפה בכניסה לבית וכד'. הסלון שלי נראה כמו מחסן!! וזה תמיד היה כך. לצערי בעלי לא טיפוס שאוהב ללמוד ,הוא לא התמיד באף כולל אף לא הנוח ביותר. הוא לא מתפלל בבית כנסת כבר מהשבע ברכות, כל פעם בתואנה אחרת. לאחרונה גם בשבתות הוא לא הולך. הוא מתלבש וכו' אבל נשאר להעביר את הזמן בערב עד שאין טעם לצאת ובבוקר בכלל ממשיך לישון .אף אחד לא יודע את זה , אנחנו יודעים להסתיר את זה טוב מאד, ואם מישהו שם לב, לא אמר לנו. בעלי עובד קשה לפרנסה, אבל בשעות שמתאימות ל ו! גם אם זה בזמן לחוץ שאני זקוקה לעזרה . אני יודעת שאני גם לא בסדר כי אני לא מתפקדת מבחינת בית מסודר וכו' אבל קשה לי! אני גם עובדת בחוץ, מכיוון שאני לא משתכרת הרבה אלא רק כדי משכנתא, הוא לא מעריך אותי. אני הרבה בוכה בגללו וזה לא אכפת לו , הוא מתעלם עד שאני יוצאת מכליי וצועקת ואפילו לצערי משליכה חפצים. אני מרגישה שהוא מטריף אותי באדישות שלו לרגשותיי. זה לא שהוא לא אדם רגיש , פשוט הוא חושב שאני עושה מכלדבר עניין . למשל הוא לא אוהב שאני מבקשת כסף לבגדים וכד' כי הוא טוען שאני כל הזמן קונה (ואני באמת כל הזמן קונה -> בפעם בשנה שאני קונה בגדים כגון בפסח או ר"ה, אני באמת מקדישה את הזמן לקניה..) העניין שאני מדברת איתו על קניות (מתוך שיתוף ברצונות -גם אם לא פרקטיים)וזה מרגיז אותו כי הוא גדל בבית מאד חסכני! יחד עם זאת לעצמו הוא מפרגן -לא ביגוד, אבל בדברים אחרים שהוא אוהב. בפעם האחרונה שרבנו , לא הלכתי לטבילה כדי שיצטער ויבקש סליחה (אני יודעת שזה אסור וטיפשי) הוא לא התנצל, לצערי לא שמרנו הרחקות באותו זמן כי היה קשה, שוב, אני יודעת שזה טיפשי ואענש, אבל אני לא יודעת מה לעשות . היום שוב רבנו כי הוא הביא חברים כשהבית היה מלוכלך והתביישתי , הוא לא טרח להתנצל, וכשכעסתי הוא הגיב באדישות מהולה בצחוק שזה בעייתי.בכיתי וזה לא הפריע לו . עכשיו אני שוב ערב טבילה ולא רוצה להתפייס איתו. אני פגועה מאד! אבקש את הדרכתכם. נ.ב. טיפול מסודר לא אפשרי כי היינו תקופה ארוכה ואין כסף להמשיך.

בניין זוגי

שלום חנה. אני מצטרף לאמור לעיל, רק אוסיף על קודמיי: ראוי ללכת לייעוץ, ואפילו לייעוץ בחינם ע''י סטאג'רים כפי שהציע עמיתי הנ''ל. מכל מקום, עליכם לבדוק כיצד אתם מתחילים לבנות גם את החיים הזוגיים שלכם. את הסור מרע שהוא מאד חשוב, נראה שתצטרכו לעשות רק ע''י פגישה עם יועץ. ללמוד כיצד לתקשר, כיצד להקשיב אחד לשני, כיצד לגלות אמתפיה אחד לרצונות/רגשות של השני. זו גם תהיה אפשרות לשמוע אחד את השני דבר שאולי אף אחד מכם לא עשה, משום שהייתם כל כך מכונסים בתוך עצמכם. גם אם אין לכם כסף, זה דבר שראוי להשקיע בו את המעט שיש. מעבר לכך, כדאי שגם תנסו (אם זה ניתן) לשבת ביחד ולהציף את הבעיות שבינכם. לא מתוך כעס או האשמות הדדיות, וגם לא מתוך רצון לפתור אותם. אלא רק כדי שתסכימו שאתם בבעיה, ותהיו מודעים לכך. מתוך זה, תנסו לבנות לעצמכם מערך של בניין זוגי הכולל: מציאת זמן בו אתם מתנתקים מהסביבה ומתכנסים בעצמכם. ההתכנסות היא של שיחה משותפת (על כוס קפה וכד') פעם ביום/יומיים/שבוע. שעה בה אף אחד לא מפריע לכם (פלאפונים כבויים וילדים ישנים). תנסו לצאת קצת ביחד (טיול רגלי במקום מושבכם, טיול מחוץ לעיר, יציאה ליום יומיים אם זה מתאפשר). תנסו גם לעשות דברים אחרים כייפים ביחד, כפי העולה בדמיונכם. גם ערב טבילה, צריך להיות ערב מיוחד, ולא רק קיום מצוות עונה. ייתכן והשיח בינכם מאד מקוטע וחסר, וגם יחסי אישות נעשים בצורה פונקציונלית. תנסו ליצור בינכם קצת רומנטיקה, ייתכן וזה יעזור. אני חושב שזה המעט שאפשר לכתוב דרך האיטנרנט, אין לי ספק כי ייעוץ הוא הדבר שיעזור לכם באמת. הרבה הצלחה, שי יהודאי 050-7675402 shaiyeh@gmail.com

כיצד אתמודד עם כעסים?

בס"ד ליועצי ינר שלום! אנו נשואים זה כשלש שנים וחצי ויש לנו ילד בן שנה וחצי. שלום הבית שלנו תקין אך יש לנו בעיה קשה מאד שכל דבר קטן שאני עושה אשתי כועסת וצורחת בקולי קולות. אני גם סובל מכעס אך לפחות אני לא מזיק לאחרים, אני בולע את הצפרדע וזורם הלאה. איך אתמודד? בעל סובל

כעס כמגננה

שלום רב, לא תיארת בפנינו דבר על ההתרחשויות שקורות בינכם המובילות לאותם צעקות. כמו כן, הזכרת שגם אתה כועס, אך לא הזכרת באיזה רמה זה אצלך. ככלל, צריך לבחון את צורת השיח בינכם. כעס צרחני שכזה יכול לבוא מסיבות שונות כפי שכבר הוזכר לעיל. כאמור, אין בידנו מידע מספק כדי לדעת מדוע זה קורה אצלכם, את זה תצרכו אתם לבדוק. אחרי מריבה קולנית שכזו, כדאי להירגע (כפי שהזכיר קודמי לחכות כ-30-40 דק'), ולאחר שנרגעתם כדאי לדבר. לא לדבר על הנושא שעליו היה הויכוח, אלא לדבר על צורת הויכוח. תנסו להציף את נושא הכעס הצרחות וצעקות. תחשבו ביחד אם כך אתם רוצים שייראו ה''שיחות'' בינכם, ואם לא, אז מה צריך לעשות ומה צריך לשנות. תנסו לחשוב מה מוביל כל אחד מכם להגיע לכעס הקולני הזה והצרחני הזה. מה הוא רוצה להשיג מכך וכו'. משיחות כאלה, שאני מקווה שיהיו יותר רגועות, ייתכן ויעלו משניכם דברים שלא אמרתם או לא חשבתם שצריך להגיד, ואולי תצליחו להתקדם בדרך חדשה יותר בע''ה. בכל אופן, אוסיף נקודה אחת נוספת לגבי כעס שכזה. לא מתוך הידיעה שזה מה שקורה אצלכם, אלא כאפשרות נוספת שתיתכן: פעמים צרחות וקולניות הם גם מתוך מגננה. ייתכן ואשתך מרגישה שאם היא לא תצעק, אתה לא תתייחס לדבריה ולא תקשיב, והיא מרגישה שרק כך הדברים ''עוברים'' הלאה. בנוסף, ייתכן ולכל הערה שלה או אמירה יש לך מה להגיד, ובדרך כלל אינך מקבל את דבריה, וזה גורם לה לצרוח בצורה כזו שלא תענה לה (וכפי שאמרת ''לבלוע את הצפרדע''), ומבחינתה היא השיגה את רצונה. בכל מקרה, אני מציע לכם לשבת ביחד ולדון בינכם על צורת השיחות שאני מניח שאינה לטעם שניכם, ולחשוב ביחד מה לעשות. ובנוסף, כדאי ומומלץ גם להיפגש עם איש מקצוע. הרבה הצלחה, שי יהודאי

זוג שרבים ורבים......

הרקע הוא כך: האשא עובדת משעות הבוקר המוקדמות ועד שעה מאוחרת בערב מגיעה הביתה אחרי סיבוב קניות (קניונים וכדו') מותשת ועייפה רוצה רק אינרנט ולישון ובכלל חסרת פעילות ,בעלת מימדי גוף גדולים, אינה מעוניינת להשקיע לא בבית ולא בבעל. הבעל לעומת זאת מעוניין בחברת אישתו ומבקש ממנה מפורשות לשבת איתו ולשוחח, לאכול יחד, לטייל וכדו' .יש לציין שהאופי של הבעל הוא חם מזג, יש לו התפרצויות של כעס והעלבות לפעמים שנובע מקושי להביע רגשות . יש לבעל מודעות לכך והוא מנסה להשתפר, קונה לאישתו מתנות יקרות מכל הלב, מכין וטורח, עוזר לה בבישולים לשבת, בניקיונות וכו' . האשא לעומת זאת יודעת שהבעל אוהב אותה ,לא יכול בלעדי-ה , מתייעץ איתה בכל צעד ושעל, קונה לה ומשתדל אך היא מצידה לא מעוניינת להתאמץ. אין לה בעיי-ה שהבית לא י-ה-י-ה נקי לא י-ה-י-ה אוכל , לא להתייחס לבעל רק לאינרנט ולסנדוויטץ' . הבעל מוצא את עצמו לבד, מכין לעצמו אוכל וכדו'. האשא אומרת "הוא משגע אותי ", "אין לי כח אליו", "הוא לא מפסיק להציק"- כשהוא מבקש התייחסות ומבקש ממנה לכבות את המחשב ולשבת קצת ביחד להעביר חוויות, לסעוד ביחד וכו'[ . מה עושים??? האשא זורעת הרס וחורבן לזוגיות ולעצמה עם השמנת יתר,חוסר פעילות, חוסר מוטיבצי-ה לכל דבר חוץ מקניות ובזבזנות?? אינה מעוניינת ביעוץ כלשהו , לא רוצה להשתפר, להתקדם, אין לה שאיפות לכלום ! (כהערת אגב , יש לציין שהאשא נותנת את כל כולה לעבודה יוזמת ,יוצרת,עובדת שעות נוספות על חשבונה, מתייחסת יפה לעובדים איתה וכו')

הפנייה לפסיכולוג

שלום רויטל, התאור שלך לא פשוט בכלל. את מתארת אישה שמצויה במסגרת חיים שאיננה מעוניינת בו או שאינה מגלה את המוטיבציה להיות בו. יכולים להיות הרבה סיבות לדבר זה, בינהם גם סיבות אישיות/נפשיות/זוגיות. בודאי אי אפשר לטפל במצב כזה דרך האינטרנט. צריך לבדוק את המודעות שלה לבעייה, ולנסות לברר מאיפה זה נובע. מה מפריע לה ומציק לה. ראוי לבדוק את הדינמיקה של הזוגיות שלהם, וגם את חייה הפרטיים עכשיו ומלפני כן. להערכתי, ראוי להפנות אותה לטיפול פרטני או את שניהם לטיפול זוגי, אצל מטפל שהוא גם פסיכולוג. צריכה כאן עבודה מעמיקה איתה כדי לברר מה הנקודות הפנימיות המפריעות לה. הרבה הצלחה, שי יהודאי יועץ נישואין

מחפשת יעוץ ללא כסף

אני אם ל-3 ילדים, שניים מנישואים ראשונים ואחד משותף. נשואה כ-3 שנים ומעולם לא התיעצנו בשום ענין עם גורם חיצוני, אני מרגישה שזה מאד חסר, ויש לנו הרבה בעיות, גם כלכליות,(לא בהתנהלות) ולכן אשמח מאד לקבל הפניה ליעוץ ע"י מתמחה, בתשלום סימלי או ללא תשלום. עדיף באזור במרכז. תודה רבה מראש.

טיפול במחיר סמלי

שלום י.ר. אני מטפל בקדימה, שהוא קרוב לכפר סבא/רעננה. את יכולה ליצור איתי קשר לגבי טיפול במחיר סמלי. הטלפון שלי 050-7675402 או במייל shaiyeh@gmail.com בברכה ובהצלחה, שי יהודאי

ברורים לפני שידוך

שלום, כיצד ניתן לברר האם בן / בת הזוג המוצע בריא בנפשו? האם יש דרכים שניתן לבדוק במהלך הפגישות ועל מה לשים לב? תודה על תשובתכם

סימנים

שלום ורדית, ראשית, מדוע את כל כך חוששת? בדרך כלל, אנו יוצאים עם בני זוג נורמלים. אם שמת לב לדברים מסויימים שמפריעים לך, עדיף שתעלי אותם בשאלתך ואז נוכל להתייחס אליהם ספציפית. ובכל מקרה, קשה מאד לתת סימנים לבעיות נפש. ישנם אנשים שנמצאים בדכאון עמוק וכך גם רואים את החיים (אך סביר להניח שלא יצאו לשידוכים). ישנם שהכל אצלם שלילי וחסר משמעות. ישנם כאלו הסובלים מחרדות ולחצים וזה בא לידי ביטוי בכל מיני צורות תלוי בהתאם לחרדה. יש כאלו שהם עם אובססיות למיניהם (לפעמים אפשר לחיות עם זה, פעמים רבות זה הופך את החיים לקשים מאד), וישנם שסובלים מאיבוד בוחן המציאות. ועדיין לא נגעתי כמובן בכל מרחב הבעיות הקיימות. כיוון שכך, קשה יהיה מאד להגדיר סימנים מסויימים ולומר, אלו הם סימנים לבעיות נפש..שכן הדברים מורכבים. לכן נסכם כך, אם את מרגישה התנהגות מוזרה אצל בן זוגך, תכתבי על התנהגות זו וננסה להתמקד ולחשוב ביחד. אם את שואלת באופן כללי, אז התשובה תהיה - כל התנהגות שאת מרגישה כחריגה, כדאי לך להתייעץ עליה עם איש מקצוע ובכך לקבל תשובה. אך אם לא הרגשת בשום דבר חריג, אין מקום לדאגות מיותרות. כמובן, חשוב שתרגישי בנוח להיות בחברתו, שהוא אדם נינוח וקשוב לך, מגלה אמפתיה ואינו נתון לשינויי מצב רוח. תשוטטי באתר י.נ.ר, אני בטוח שתוכלי לקרוא עוד הרבה חומר על שידוכים, ומה ראוי לבדוק וכו'. הרבה הצלחה, שי יהודאי יועץ נישואין

בעיות נפשיות

בהמשך לשאלתי הקודמת לגבי ברור מצבו הנפשי של בחור. אנסה להסביר: באופן כללי הבחור מתנהג כאדם מן הישוב לגמרי. נעים לי במחיצתו, מתחשב ומתנהל כראוי. הבחור סיפר לי שקשה לו לקום בבקר והוא חש עייפות וחסר חשק הרבה פעמים. חשוב לציין שהוא עובד עד שעות מאד מאוחרות וכן בעבודה שלא מרגיש סיפוק ממנה והיה רוצה לעשות שינוי אך כרגע הוא מתקשה בכך. באופן כללי הוא בחור שמח, חרוץ ומסור. ומה גם שעבר התמודדויות לא קלות. אני מאמינה שהוא יכול ומסוגל להרים את עצמו, כיון שהוא גם עושה את זה ואנחנו מעודדים האחד את השני. בכל זאת רציתי לברר בקשר לקימה המאוחרת בבקר, כי לא הייתי רוצה שכך יתנהלו חיי. בברכה ותודה רבה

טוב להתייעץ

שלום ורדית, אם אני מבין אותך נכון, את לא רואה בעיה מיוחדת בבחור, למעט אותה בעיה של קימה בבוקר. בגוף הדברים כתבת, ''הבחור סיפר לי שקשה לו לקום בבקר והוא חש עייפות וחסר חשק הרבה פעמים. חשוב לציין שהוא עובד עד שעות מאד מאוחרות וכן בעבודה שלא מרגיש סיפוק ממנה והיה רוצה לעשות שינוי אך כרגע הוא מתקשה בכך''. בעצם דברייך, כבר כתבת סיבה אחת מדוע קשה לו לקום בבוקר, ולא תמיד מרגיש חשק לקום, שכן אין לו סיפוק בעבודה. בנוסף, כתבת שהוא עובד עד שעות מאוחרות אך ללא סיפוק בעבודתו. במילים אחרות: הבחור מתמיד בעבודתו, גם אם אינו מרוצה ממנה. ועל אף שעובד עד שעות מאוחרות, עדיין קם בבוקר להמשך עבודתו. זה נשמע שהוא בחור רציני ואחראי... בסוף כתבת שהוא קם מאוחר (''בקשר לקימה המאוחרת''), לא ברור לגמרי מה נחשב מאוחר... אך באופן כללי, מדברייך לא ניכר שיש כאן משהו שמעיד על ערעור נפשי. מה עוד שאת בעצמך כותבת ''באופן כללי הוא בחור שמח, חרוץ ומסור''. על כן אסכם ואומר, שמדברייך לא ניכרת כאן בעיה מהותית, אלא בחור שכרגע אינו לגמרי מסופק מעבודתו וזה מקשה עליו (כפי שהיה קורה לכל אחד מאיתנו). בהחלט ראוי לו שיברר לעצמו את דרכו ואולי אף יחפש מקום עבודה שיותר נעים לו, אך כרגע זה מה יש ועולה מדברייך שהוא מתמודד עם זה. כמובן, טוב עשית שהתייעצת...תמיד טוב להתלבט עם אנשי מקצוע, שישפכו אור על הנושא. בכל הרהור או התלבטות, תמשיכי להתייעץ, וכמובן...השתדלי להתמקד באור ובחיוב, ובע''ה הקב''ה יאיר לכם פנים. הרבה הצלחה, שי יהודאי יועץ נישואין

חינוך ..

יש לנו ילד אחד בן שנה ותשעה חודשים. מאז לידתו הוא בבית איתי.(כרגע עם עוד ילד שאני מטפלת בו עד הצהריים.) הילד מאד סקרן , וגם - מצד שני די עקשן. אם נגיד והוא ראה משהו שהוא רוצה לראות/לגעת/לעשות מצד הסקרנות שלו וזה לא דבר שאני מסכימה - הוא מתעקש ומנסה שוב ושוב. עוד שמתי לב שאם אני עסוקה אז תמיד הוא נזכר לנסות את הדברים האלו - כמו, להדליק תנור,וכו' שזה לא דבר שאני יכולה להרשות. ניסיתי להתעלם - ניסיתי לכעוס- ניסיתי להסביר- וניסיתי גם לשים בעונש בחדר אבל שום דבר לא עוזר אם אני עסוקה - הוא חייב לעשות הכל עד שאני יתעצבן. באיזה דרך אפשר לפתור את זה? הוא לא הכי שומע שאומרים לו - לא. האם זה גיל שעדיף לא לחנך בו - או שצריך להתעקש איתו מעכשיו? ואיך? אשמח לעצות. כמו כן שאלה נוספת יש לי. בעלי עובד עד הערב מלבד שעת הפסקה בצהריים כך שרוב היום הילד איתי. הוא מאד קשור אלי וכמעט תמיד מעדיף אותי על בעלי. זה מאד מעציב אותי כי אני רוצה לראות אותו רוצה את אבא כשהוא בא, וכד'. איזה דרך אפשר לגרום לו לכך? או שזה פשוט כך, הבנים לאמא והבנות לאבא..??בנוסף אציין שאין לבעלי ולילד זמן לבד כמעט אלא - או איתי יחד או רק הילד ואני.אולי זה הגורם.. תודה מראש.

סקרנות בריאה

שלום אורטל, אענה בקצרה על שאלותייך. ראשית, ילד בגיל הזה אמור וצריך להיות סקרן. זהו הגיל בו הוא מגלה עולם, ורוצה לחוות ולנסות כל מה שרק אפשר. כשילד בגיל זה זורק את הצלחת על הרצפה, זה לא מפני שהוא רוצה להרגיז או כי יש בו יצר הרסני, אלא הוא פשוט רוצה לבדוק מה קורה כשצלחת נופלת על הרצפה... לכן, בגיל זה, מאד חשוב לאפשר לו את הסקרנות ולא לחסום אותו כל הזמן. אם נחסום אותו שוב ושוב מבדיקה, הוא יגדל כילד שלא מתעניין בשום דבר, ואינו בודק דברים וללא סקרנות בריאה. כמובן, איננו רוצים שיזיק לעצמו או לחפצים שונים, ולכן נשתדל לשמור עליו ועליהם. אולי כדאי מדי פעם לראות יחד איתו או לנסות יחד איתו את אותו הדבר שעכשיו מסקרן אותו. אם למשל, הוא הולך להדליק את התנור, תלכי איתו ותסבירי לו מה זה תנור, ושזה חם ומסוכן, תראי לו את התנור, ותסבירי לו שאין לגעת בגלל שזה מסוכן. כך ילמד. לגבי בעלך, ודאי שצריך גם זמן איכות שלו עם הילד. כדאי לחשוב על זמנים בהם האבא יהיה איתו וישחק איתו, או יקלח אותו/יתן לו לאכול וכד' על פי הזמן והיכולת. הרבה הצלחה, שי יהודאי

הצטרפות לקורס בטיפול משפחתי

שלום. בכוונת י.נ.ר לפתוח קורס בטיפול משפחתי לגברים, בשיתוף עם מכון שינוי. מכון שינוי נחשב אחד מהמובילים בתחום הטיפול המשפחתי, ותעודה מטעמו מהווה קידום חשוב מבחינה מקצועית, הן מבחינת התכנים, והן מבחינת התוקף שמייחסים לתעודה זו. היידע המוקנה בקורס כזה, מקנה יכולת לטפל גם במקרים מורכבים, שבשלב הייעוץ עדיין אנחנו מונחים שלא לטפל בהם. כיוון שאני מאוד מעוניין בפתיחת הקורס, וכרגע ככל הידוע לי נרשמו מעט מידי אנשים, אני פונה אליכם כדי להציע לכם לפנות לי.נ.ר ולהצטרף לקורס. אעיר שכתיבת הודעה זו היא על דעתי בלבד, ולא דרך האיגוד. האינטרס היחיד שלי, הוא הרצון בפתיחת התוכנית. בברכה, אריה אשדת.

תוספת

שלום אריה, יישר כח על היוזמה. אסב את תשומת לבך, שהקורס יעזור מאד מבחינה מקצועית (בתנאי שייבנה בצורה נכונה) תאורתית. אך בלי פרקטיקה והדרכה, קשה מאד ליישם את התכנים שלומדים בתאוריה. בנוסף, קורס כזה לא יקדם אותך מבחינת תעודות מקצועיות שכן מטפל זוגי היום צריך גם תואר שני טיפולי ועוד 750 שעות של טיפול שצפו בו, וקורס מלא במכון שינוי או בדומה לו, ע''מ להיות מוכר כמטפל זוגי. הקורס יתן לך אסמכתא שעברת השתלמות/העשרה/קורס בנושא של זוגיות. אך כמובן, שכל המעוניין להעשיר את עצמו - חובה עליו להגיע לכמה שיותר קורסים כאלו. ככל שנלמד יותר, כך גם נתעצם במחינה מקצועית.

הצטרפות לקורס בטיפול משפחתי

שלום. בכוונת י.נ.ר לפתוח קורס בטיפול משפחתי לגברים, בשיתוף עם מכון שינוי. מכון שינוי נחשב אחד מהמובילים בתחום הטיפול המשפחתי, ותעודה מטעמו מהווה קידום חשוב מבחינה מקצועית, הן מבחינת התכנים, והן מבחינת התוקף שמייחסים לתעודה זו. היידע המוקנה בקורס כזה, מקנה יכולת לטפל גם במקרים מורכבים, שבשלב הייעוץ עדיין אנחנו מונחים שלא לטפל בהם. כיוון שאני מאוד מעוניין בפתיחת הקורס, וכרגע ככל הידוע לי נרשמו מעט מידי אנשים, אני פונה אליכם כדי להציע לכם לפנות לי.נ.ר ולהצטרף לקורס. אעיר שכתיבת הודעה זו היא על דעתי בלבד, ולא דרך האיגוד. האינטרס היחיד שלי, הוא הרצון בפתיחת התוכנית. בברכה, אריה אשדת.

המשך פרטים נוספים

צריך לבדוק מול האיגוד הישראלי להכשרת מטפלים אם הם מכירים בלימודים שלהם. עד כמה שידוע לי, הלימודים בי.נ.ר עדיין לא מוכרים. ייתכן ובשיתוף עם מכון שינוי, יבנו תכנית מלאה (במכון שינוי הלימודים הם שלוש שנים) הכוללת את כל התכנים שהם מעבירים בתכנית שלהם, ואז גם מכון שינוי יתנו תעודה של מטפל בשיתוף עם י.נ.ר. זה מן הסתם יהיה מוכר. מכל מקום, צריך לבדוק מה הם מציעים מבחינת התעודה שתקבל, וכדאי לבדוק מה התוקף הרשמי שלה. הרבה הצלחה.

בעיות משמעת

בני הוא בן 5.5 ויש לו בעיות משמעת ז"א כל דבר צריך להגיד לו כמה פעמים עד שהוא יתבצע כגון: לסדר את החדר, להתלבש, להתקלח. ולפעמים נראה בתגובתו אחרי שאני כבר כועסת שביקשתי כמה פעמים שהוא באמת לא שמע אותי. אבל בדברים שהוא רוצה כמו: ממתקים,לצאת החוצה הוא שומע מצוין. ממה זה נובע? מה אפשר לעשות?

ילדים זה שמחה

שלום וברכה. מה שאת מתארת קורה משום שבנך הוא...ילד. ילדים לא אוהבים לעשות דברים כאלה כמו לסדר את החדר, להתלבש ומקלחת (אגב, גם המבוגרים לא, אבל לנו אין ברירה. לילד...יש ברירה). זה נורמלי להתנהג כפי שהוא מתנהג ואין לך מה להילחץ. וודאי שסוכריות, הפתעות וכד' כל ילד שומע מצויין, ולכן גם הרמב''ם כתב שאת הילד מחנכים ע''י הפתעות. ולכן, צריך להשתדל לא לכעוס באמת. ניתן לגעור ולנזוף, אך רק כלפי חוץ. מבפנים צריך לשמור על קור רוח ואהבה. בנוסף, ראוי לעבוד על חיזוקים חיוביים בעת מעשים טובים. כשהוא עושה משהו טוב, מקשיב למה שעושים לו, כדאי לחזק את זה ע''י מילה טובה, חיבוק או נשיקה (לא סוכריה כדי שלא יתרגל. אפשר פעם בכמה זמן לפרגן ולתת לו הפתעה על כך ש''בתקופה האחרונה ממש התנהגת יפה''). מתוך כך, הצד החיובי שבו יתחזק. בכל מקרה, גידול ילדים דורש סבלנות ואורך רוח, והרבה הרבה הרבה אהבה. בהצלחה.

כלה טריה

שלום וברכה אני נשואה חודש ואנחנו מנסים לקים יחסים אך לא מצליחים בעלי יש לו זמן זקפה מאוד קצר אני לא ממש יודעת מה לעשות כדי לעזור ובעלי מתבייש לדבר עם המדריך מה אפשר לעשות

לחץ

שלום וברכה אין הרבה מידע בשאלתך, אך מדברייך נשמע שיש זקפה, וזה כבר מורה שאין בעיה של אונות. מצד שני, את מתארת מציאות של זמן זקפה קצר. תופעה זו יכולה לקרות מסיבות שונות, אך השכיחה ביותר אצל חתנים היא 'לחץ'. הלחץ וההתרגשות של הפעם הראשונה, גורמת לכך שבעת הצורך לבצע את החדירה, הזקפה נעלמת. לרוב, העובדה שלא מצליחים לקיים יחסים, רק מגבירה את הלחץ מה שגורם להמשך הקושי. ועל כן, הנכון ביותר הוא כרגע לשדר לחתן מסר של רגיעה. לא להילחץ, ולא לחשוב שיש משהו לא בסדר. צריך להפחית את הלחץ והחרדה מקיום המעשה ואת זה אפשר לעשות בכמה אופנים: א. לימוד על הנושא והבנת הצורך והקדושה שבו. אם צריך המלצה לספרים עם המלצות של רבנים, ניתן לפנות אלי במייל. ב. לדבר על הקושי בינכם וחשוב שתעבירי לו מסר מרגיע, שאינך לחוצה ושהכל בסדר. ג. לוודא שבערב בו אתם מנסים לקיים יחסים הוא ערב שאין בו שום ארוע אחר. להגיע נינוחים, שמחים, ולהעביר ערב נחמד ביחד (לפני שתגיעו לאקט המיני). הרגשת הנינוחות שתיווצר, והמסר המרגיע שגם אם לא ילך, לא נורא, יכולים לתרום להפחתת הלחץ והחרדה אשר יאפשרו חדירה. בסופו של דבר, גם בעת המעשה העצמו, עזרה פיזית של הכלה יכולים לעזור לחתן על ידי הכוונה וקצת גירוי של המקום. במקום שיש רגיעה, בדרך כלל גם באה ההצלחה. ניתן להיות בקשר במייל, במידה ויש צורך במידע נוסף. בברכה שי יהודאי shaiyeh@gmail.com

שוברים שתיקה.

בתקופה האחרונה, אנו עדים לתופעה קשה של פגיעות מיניות על ידי דמויות סמכות בנערות ונשים תמימות שבאות מתוך רצון לקבל ייעוץ ועזרה. התופעה נעשית קשה שבעתיים, כשמדובר בדמויות תורניות. מה תפקידנו כהורים ביחס לתופעה? כיצד אנו יכולים לעזור לילדינו שלא ייפגעו? ולאלו סימנים צריך לשים לב?

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130