שלום רב,
אשתי ואני נשואים כשנתיים. יש לנו ילדה קטנה בת שנה כמעט. שנינו מגיעים משתי משפחות שונות מאוד בגישתן ואורח חייהם. אני מגיע ממשפחה מעורבת (אבא ספרדי ואמא אשכנזיה) ואשתי ממשפחה מרוקאית. ההבדלים בין המשפחות מתבטאים גם ובעיקר במנטליות ובסגנון הדיבור המקובל בין בני המשפחה.
אני, במשפחה שלי, חונכתי על ערכים ועל סבלנות וסובלנות לדעות אחרות. בעוד במשפחתה סגנון הדיבור הוא מאוד בוטה, כך אני לפחות רואה זאת, ולעיתים גם צורת הדיבור בין אביה לאמה ובין הילדים להוריהם צורמת לי את האוזן, בלשון המעטה. יחד עם זאת החמימות המרוקאית שמאוד טבעית אצלם בעיני הופכת לסוג של מועקה.
הבעיה גדלה כאשר לפני הלידה עברנו לגור בשכירות ממש במרחק של חמש דקות מבית הוריה, דבר שאני מאוד מצטער עליו, אך גם לא היו לי הרבה ברירות בזמנו (אציין שהוריי גרים באותה העיר, בשכונה אחרת קצת יותר רחוקה)
הבעיה שלי עם משפחתה מתמקדת, למעשה, בשני דברים:
א. אבא שלה. בעיני הוא אדם אגרסיבי וללא דרך ארץ. לא דרך-ארץ שמקובלת עלי, בכל אופן. אין לו בעיה לפגוע באנשים בפרהסיה. סגנון הדיבור שלו עם בני משפחתו לעיתים נדמה שלקוח מהרחוב. הוא לרוב צועק (אולי בשל בעיות שמיעה, אך לא רק). לא פעם הוא גם פוגע באשתו בפני הילדים ובנוכחותנו. גם אשתי ספגה ממנו התבטאויות קשות שגרמו לי רק להתאפק ולא להגיב בחזרה. לא תמיד קבלנו ממנו עזרה, גם במצבי מצוקה- עד שנולדה לנו בתנו הבכורה, שעבורו היא הנכדה הראשונה.
מאז הלידה, הבת שלי היא מוקד תשומת הלב שלו. הוא לא מפסיק להתלהב ממנה, דבר שהוא טבעי ונורמלי, אבל לעיתים זה עובר את גבול הטעם הטוב בעיניי. נראה כאילו הוא ממש תופס בעלות עליה, גם כשאשתי ואני לא מרוצים ממה שהוא עושה. ואני אתן דוגמא: הוא כמעט אף-פעם לא מקבל את הילדה אליו לידיים- אלא לוקח אותה. הוא ניגש למי שמחזיק אותה ופשוט תופס אותה והאדם השני לרוב מוותר ומשחרר. לא פעם זה הגיע למצב שהשני לא וויתר כל-כך בקלות ונוצר מצב שהוא ממש משך אותה בכח מידיו. הוא מתלהב להחזיק אותה בכל מצב גם בזמן האוכל, העיקר שתהיה אצלו בידיים. מבחינתו גם אם היא יושבת בכסא- היא "בעונש". מה שעוד יותר מוגזם בעיני זה שכשהיא אצלו בידיים- לאף אחד אין רשות להתקרב אליה ואפילו ללטף לה את הראש. הוא פשוט מסלק כל זר ממנה. זה הגיע למצב פעם שהוא ממש עקם את ידו של הבן שלו, בן 19 (!!), כשזה סה"כ עשה לה "פוצי מוצי" מהצד בעודה בידי סבא שלה.
לא פעם הוא התעקש שהיא תהיה אצלו בידיים ותאכל מידיו- וגם אם אשתי בקשה ממנו לא לתת לה מאכלים מסויימים, הוא בשלו ואף אחד לא יגיד לו מה לעשות עם הנכדה שלו.
הדברים האלה מקוממים אותי ומכעיסים אותי בצורה בלתי רגילה. אני נמנע מלהעיר לו בקול רם, כי זה נוגד את דרכי והאופי שלי, אבל לא פעם הכעס הזה הצטבר ויצא דווקא על אשתי, שלא בדיוק באשמתה. פשוט אין לי דרך להעמיד את הבן-אדם במקום.
ב. למרות כל זאת, באופן טבעי, אשתי ומשפחתה מכבדים ומעריצים אותו, ולדעתי היא גם יוצרת אצל הבת שלנו, למרות שכרגע גילה מאוד צעיר, את התחושה שסבא שלה הוא הסבא הטוב בעולם. "איפה סבא?", "עוד מעט סבא יבוא ויתן לך מתנה", "רוצה ללכת לסבא?" ו"סבא" ועוד פעם "סבא"....
אני לא רוצה שהילדה שלי תתחנך אצל אדם שכזה. הוא סבא שלה וכמובן שאין לי כוונה להרחיק אותה ממנו לחלוטין, אבל בטח שלא לגדול אצלו יום-יום וללמוד מדרכיו, אך לא נראה לי שאשתי באותו ראש כמוני בעניין הזה. היא מאוד קשורה לאמה ולמשפחתה, לעיתים בעיני גם יותר מדי. היא נמצאת שם בכל הזדמנות ואף הגיעה איתם להסדר שהם ישגיחו על הילדה בזמן שאנחנו בעבודה, דבר שמאוד לא מצא חן בעיני. לצערי אני לא רואה סימן שבעתיד היא כן תבין את הראש הזה ותנסה איכשהו לשמור על מרחק מסויים שייתן צ'אנס לחינוך טוב, כמו שאני רואה אותו, לחלחל אל הבת שלי. עשרות ויכוחים והתפוצצויות היו בינינו על הרקע הזה.
מצד אחד אני מנסה לשמור על שלום בית, קודם כל בינינו וכמובן גם מול משפחתה. אבל מצד שני- חינוך הילדה הוא מבחינתי הדבר הכי חשוב כאבא ותמיד מקנן בי החשש שהנוכחות המסיבית הזו של משפחתה תשפיע בסופו של דבר לרעה על חינוך הילדה שלי;
מה אפשר עוד לעשות כדי לשמור על מערכת יחסית תקינה במשפחה ומצד שני לא לתת להשפעות שליליות לחלחל אליי הביתה?
מבט נכון ודוגמה אישית
כל דבר תלוי באלו משקפים רואים אותו. אם תחשוב בלבך שזה האדם ותכבדו אותו כפי שהוא, ואתם תקפידו לבנות בית נכון ונשא מתוך אהבה, אחוה, שלום ורעות, תקרינו אתם לבתכם חום ואהבה, אזי היא תקלוט ותפנים את התנהגותכם.
ישנם הרבה ילדים שהמנטליות של הסבא והסבתא שונה מהמנטליות של ההורים, כאשר הם מרגישים מסופקים ומאושרים מהוריהם, הרי זה מה שנשאר להם.
בהנחיה וביעוץ זוגי אפשר לקבל כלים מדהימים.
בברכה
יוסף פרידמן
טל': 0573177378
y50@orange.net.il