לפני מס' שנים גיליתי שבעלי גלש באינטרנט לאתרים לא צנועים. לפי מיטב ידיעתי הדבר קרה פעמים בודדות ואז התעמתתי איתו והיה פיצוץ ביננו ומאז הוא לא שב לסור ( ושוב למיטב ידיעתי ). אציין כי איננו מכור ואין לו נטיה חזקה לכך אבל עובדה שגם הוא נפל. כתוצאה מכך אני מרגישה פגועה ונבגדת ועד היום קשה לי להתגבר על הרגשות השליליים שפיתחתי כלפיו. שלא לדבר על החשדנות וחוסר האמון שיש לי אליו.

היתי ממליצה לך להיפגש עם איש מקצוע בתחום הזוגי

אני מרגישה שיש לך מצוקה נפשית בשתי מישורים. קודם במישור האישי של תחושה של פגיעה באימון בינכם. במישור השני זו חוסר ההתאמה בין ההתנהגות של בעלך ואורח החיים הדתי שבו את חיה. עצם זה שדיברת על הדברים ושיתפת את בעלך במצוקה שלך כנראה שזה לא מספיק לשביעות רצונך. יש ליתחושה שיש עוד דברים שמציקים לך. חשוב לטפל בענין כי קשיים לא נפתרים מעצמם וכנראה שאין לכם את היכולת הזוגית לפתור את הקושי לבדכם. לכן אני ממליצה לפנות לאיש מקצוע שמומחח בתחום. מלכה יועצת נישואין,משפחה ואישות 03-933-1448 054-649-0900

שלום, אנו זוג נשוי מזה שנה וחצי, ומאז תחילת הנישואים היו לנו בעיות רפואיות ביחסי אישות. אשמח מאוד אם אחד היועצים ימליץ לנו על אורולוג ירא שמיים שיוכל לסייע לנו.

קראתי את הבקשה חשוב לי לקבל יותר פרטים בכדי שאוכל

ההתיחסות שלכם כבעיות רפואיות שלנו חשובה מאד בגישה טיפולית.ואכן הדברים הם כך. בכדי לעזור למצוא לכם איש מקצוע מתאים חשוב לי לשמוע כמה פרטים על הבעיה כדי לראות מי מתמחה בתחום. הנושא הוא מאד רגיש וחשוב מאד לא רק הצד הרפואי אלא גם כן הצד הרגשי של הנושא. אם תרצו ליצור איתי קשר אשמח לסייע. בכבוד רב, מלכה גראוכר

הוזמנתי לחתונת חבר ותיק ותכננתי לבוא,אח"כ התבקשתי לקיים באותו זמן פגישת יעוץ עם בני זוג(בעיר אחרת) מדובר בזוג במצב קשה למדי אם כי יתכן ויסכימו לבוא במועד אחר.מה דעתכם? עיזרו לי! (במחשבה שניה אותה שאלה נשאלת לגבי ליל טבילה\מסיבת יום הולדת של ביתי\וכו' וכדו'). אקבל רק תשובות המבוססות על חכמת הלב וההלכה!

חשוב שתעשה מה שטוב לך

אני מבינה מדברך שאתה אדם שעסוק בחסד וקיום מצוות. כתוב בתורה "ואהבת לרעך כמוך" הקב"ה יחס חשיבות גם לדאגה עצמית. מפגישה אחת עם זוג במצב קשה לצערי מנסיוני אי אפשר לעשות הרבה כי מדובר בתהליך. החתונה של החבר הקרוב הינו ארוע חד פעמי בע"ה ויש מצוה גם לשמח חתן וכלה וגם להכיר טובה לחבר ששמח לראות את האנשים החשובים בחייו בעת שמחתו. אנחנו תמיד עומדים בפני בחירות וסדר עדיפויות בחיים ובפני החלטות חשוב שתעשה את מה שעושה לך טוב. בהצלחה ומזל טוב.

יש לי שאלה כזאת,אחותי בת ה18 מדברת לעצמה ממש כבר מקטנות,תמיד השארנו את זה במין בועה כזאת של "אין מה לעשות" או "היא תפסיק כשתגדל.." אבל היא כבר גדולה.ויותר מזה שנה הבאה בע"ה היא מתכוונת ללכת לשרות לאומי,מה יהיה אז?היא רגילה לדבר שהיא לבד בחדר..אבל שומעים אותה ,מה אם ילעגו לה וכו'??אני חייבת לציין שאימי דיברה איתי על כך והיא מודעת לנושא,היא חושבת שזה מכיוון שלא מקשיבים להולכן היא הולכת לדבר איתה כל הזמן,גם אני משתדלת אך זה לא יוצא הרבה פעמים מבחינה טכנית.חוץ מזה כבר העלתי אפילו בפניה את הנושא,שאלתי אותה אם היא מודעת לכך,היא התביישה ולא הגיבה.אין לי מושג מה עושים?האם זה לגטימי?האם היא צריכה טיפול? תודה רבה למשיבים!!

אצל מי הבעיה?

שלום אור, קראתי את הדאגה שלך ושל אימך לענין שאחותך מדברת עם עצמה כשהיא לבד בחדר. האם לה זה מפריע? או שמא רק לכם? אני מבינה שהיא בת 18 עד מתי אתן חושבות שיש צורך לגונן עליה בפני העולם? מה יקרה בנושא אחר שמישהוא יצחק עליה ולא תהיו מודעים לכך ולא תהיו בסביבתה להגן עליה מה יהיה? יש שלב בחיים שצריך לסמוך על הזולת ולאפשר לו להתמודד עם החיים שהם מלאי הפתעות. אתן אוהבות ודואגות ,זה חשוב במערכת יחסים קרובה שהשני יחוש שאתם תוכלו לעזור לו בשעת מצוקה. חכו לרגע שזה יקרה. אנשים צומחים מתוך קשיים והתמודדויות.אין לי ספק שעד היום אחותכם היתה או לא היתה צריכה להתמודד,תעשו טוב אם תאהבו ,תכבדו,תסמכו עליה וכשתפנה אז תעזרו לה למצוא פיתרון לבעיה. בהוקרה מלכה גראוכר

אני בת 20 עוד מעט ואני טרודה,לצערי,כל הזמן בעינייני מציאת בן הזוג העתידי .העניין מצער כי אני מרגישה יותר מדי בפנים,יש לי המון חברות ב"ה אבל זה לא אותו דבר כמו חבר,אני גם יודעת את זה כי היה לי כבר חבר והייתי נורא קשורה אליו,אפילו אחרי שנפרדנו המשכתי לחשוב עליו והצקתי לו הרבה מאד עד שהוא פשוט התעלם.אני מרגישה עם זה מגעיל כי אני לא בחורה נואשת!אני צעירה ואפילו מושכת ויש בחורים מסביבי שיכולים להתעניין בי (לדעת כמה מחברותיי) אבל מרוב עיסוק בכך אני לא רואה אותם ואולי אפילו מרחיקה אותם ממני,זה ממש מוזר.אני לא מבינה למה אני עושה ההפך ממה שאני רוצה? האם יש לכם הסבר להתנהגותי? תודה ובכבוד רב!!

אל תתיאשי

לילי שלום, קראתי את שאלתך ואני שומעת את התסכול שאת חשה ומביעה. את צעירה ,נמשכת למין השני ומעונינת לבנות זוגיות. כל זה הוא נורמלי בהחלט לשלב הזה שאת נמצאת. חלק מההתנסויות של חברות ופרידה הם אכן קשיים. הציפיה שנמוגה ההשקעה הזוגית בחבר הקשר הרגשי האהבה הנכזת כל המרכיבים האלו נפלו עליך בלי יכולת להתמודד איתם ולבסוף להגיע לשלוה נפשית. את אכן נורמלית ומגיבה בצורה המצופה. תהיה טובה ללילי,תביני שעברת תקופה קשה של כאב ופרידה לוקח זמן לעכל את הדברים. את צעירה בראשית דרכך ואת צריכה לשמור את האנרגיות שלך בחיפוש אחר בן זוג שיתאים לצרכים שלך. זה הזמן להתעסק בזה,צריך להשקיע זמן ומרץ בענין. נסי לחשוב ולראות אלו הם הדברים שחשובים לך כדי שתוכלי לתפקד בצורה הטובה ביותר. שמחה ,אופטמיות,תפילות לריבונו של עולם שיעזור ותוכלי לקבל את הזיווג הראוי. אל לך להתיאש אם תרצי לשוחח עימי על הענין תוכליליצור איתי קשר. בהצלחה, מלכה גראוכר

שלום,אני יוצאת עם בחור בן 30 כבר שנה וקצת. ועדיין אני אפילו מתביישת ליכתוב,לא רואה כיוון כלשהו אני רוצה לציין,שהבחור מאוד מעוניין בי ואפילו רוצה ליסגור עניינים,אבל אני זו שמעכבת.... הייתי רוצה תשובה מהירה,כי אין לי כוונה לעכב אותו ואותי.חוץ מיזה שאני בחורה דתיה וזה לא מתאים.(יש כמה דברים אישיים שמפרעים לי ואני לא שלמה איתם)יש לציין,שהסביבה שלו,אם זה המשפחה,החברים מלחיצים ושואלים כל מיני שאלות נו, מתי? וכו"ההורים שלי,לא מלחיצים אותי,כי הם יודעים שמלחץ לא יבוא כלום. אגב,פעם שמעתי משפט :שכדאי ללכת אחרי הלב.... אני לא יודעת לומר את זה,אבל הלב שלי לא נותן לי ליסגור עיניינם.(אני לא אוהבת אותו,אולי אני מרגישה אליו משהו,עדיין לא הייתי מגדירה את זה אהבה,ניקשרתי אליו במידה מסויימת)מחכה לתשובה מהירה כי אין לי כוח כבר לימשוך את זה.....

אל תתבישי

טוב שתפסת אומץ ופתחת את הדילמה שאת נמצאת בו. עומדות בפניך שתי החלטות חשובות וגורליות האם להמשיך עם הבחור הנ"ל כלומר להתחתן איתן? או להיפרד ממנו ולמצוא בחור אחר? איך פעלת בעבר אם הנושא של קבלת החלטות לאו דוקא בנושא הזוגי?? האם יש לך קושי בענין? האם זה משהוא מוכר? בסופו של דבר קבלת החלטה מלוה עם לקיחת אחריות. בנושא הזוגי זה אכן החלטה משמעותית. קשה לשכנע או לתת תעודת אחריות אל מה שיקרה בעתיד ואין ספק כשאדם מתחתן הוא מתפלל לקשר עדי עד. יש את הצד הרגשי ויש את הצד השכלי. מה קורה? ממה את חוששת? מהם הקשיים שאת צופה? טוב שהגעת לנקודה או ממשיכים או נפרדים. חבל אל הזמן שלך ושלו. אולי היה כדאי ללכת להתיעצות עם איש מקצוע שיוכל לסייע בידך ולכון אותך באופן אישי. הרבה הצלחה, מלכה גראוכר

שלום רב, בכל נושא שקשור למשפחתי קשה לי לדבר עליו עם בעלי. פשוט עולה לו הדם לראש והוא מתחיל לתעצבן עליהם ולדבר עליהם בצורה שלילית , כל דבר שיש לי לספר לו אני פשוט מדחיקה ונוצר מצב שנודע לו מגורם אחר ואז הוא מתחיל פשוט להתעצבן עוד יותר ומגיע למצב של חוסר אמון בי.כמה פעמים הסברתי לו שהוא אשם בכל המצב אבל הוא לא מבין ושוב מתעצבן למה לא סיפרתי לו. נשמע מצחיק אבל זה נכון. אני לא מדברת איתו אפילו על דבר שמאוד מאוד חשוב שצריכים לבצע ( ששייך נגיד לאחד האחים שלי ) אבל מפחדת לקלקל את האווירה או לא רוצה שיווצר מצב של ריב וכו', אנא מימכם תייעצו לי איך לגשת לבנאדם. בתודה מראש

תקשורת יעילה

שלום לך כ.כ., קראתי את מכתבך וחשתי את מצוקתך. את אכן נמצאת במצב קשה . חוסמים לך את האויר לנשימה. יכולת לדבר להביע,לשתף לומר את אשר על ליבך הוא צורך בסיסי בחיי זוגיות,חברותושותפות. אני שומעת ממך שאת צריכה לשתוק בכדי לא ליצור מהומות. כיצד עושים זאת? בקשר ארוך טווח תהיה שחיקה גדולה עד שיום אחד לא יעמדו לך כוחותיך להיות מפוחדת ומכונסת בתוך עצמך. לכן השאלה היא כיצד לומדים לדבר ולתקשר בצורה יעילה?? זה אפשרי ואפשר לרכוש את המיומנות הזאת אם יש רצון. האם את ובעלך מעונינים כזוג ללמד את הכלים הנ"ל? האם בעלך רוצה שתהיה שביעת רצון בקשר הזוגי? צריך קודם לענות על השאלות הבסיסיות האלו בכדי להיכנס לתהליך הזה שנקרא תקשורת יעילה. במידה והתשובה היא כן יש דרכים שונות שאפשר להגיע למטרה זו. הכלל הוא שעד שלא מוציאים פיתרון משקיעים אנרגיה בחיפוש פיתרון. החזיקי מעמד אל תתיאשי בהצלחה, מלכה גראוכר

בהמשך לשאלתי הקודמת הבנתי מתשובתך את תפקידי בסיפור אך יש לי מספר שאלות עלנו להפסיק לבוא יחד להורי? רק אני יכנס לשם מדין כיבוד הורים? יש לציין שגם הוריה של אישתי גרים באותה העיר מרחק הליכה של 20 דקות, האם נגיע לעיר ולא נכנס להורי כלל? האם להגיע לעיר פחות או בכלל לא? מה עם הילדים בסיפור? לקחת אותם לבד ללא אישתי? לא לקחת אותם בכלל, מה הם יגידו ומה נענה להם? הילדים גדולים בני 4 ו3. להכנס רגיל להורי, עם חייוך על פני כאילו הכל כרגיל ואני משלים עם זה או להכנס עם פרצוףט' באב? בקיצור מה לעשות בפועל ? ואיך לשנות את המצב ? אישתי ממש פגועה ואינה מעוניינת להכנס לשם לנסות לשכנע אותה? אולי לנסות להשפיע על אימי מגורם חיצוני, כמו הרבנית של השיעור שלה? אשמח לתשובות מפורטות ובהירות בדחיפות... תודה רבה.

בין הפטיש לסדן

אני שומעת מדבריך שאתה נמצא במצב קשה של בחירה בין אמא שלך לבין אשתך. במה שאתה בוחר מישהיא תיפגע. הבעיה ממוקמת בענין של גבולות. אשתך צריכה להרגיש שהיא מספר אחד בלב שלך ואתה מיחס לה את החשיבות הזו. מצד שני צריך למצוא דרך עם גבולות מאד ברורים כיצד תוכל גם לבקר יחד עם הילדים. נתק מוחלט היא אינה אופציה שמשביעה רצון להיפך גורמת לתסכולים גדולים יותר. הגבולות צריכים להיעשות בדו שיח יחד עם רעיתך. להעלות את הזמנים אורך הביקורים והכל מתוך הרצון לשמור על כבוד רעיתך. מילים לא טובות אל אשתך-לשים גבול ברור שזה לא יתאפשר. ביקורים-בזמנים שמתאימים לך ולרעיתך. אם אמא מנסה להיכנס לשיחה אתך בנוגע לאישתך תיזהר לא להיגרר ולומר את הדברים מתוך הצורך שלך לשמור על שלום בית. כאשר אשתך תבנה ביטחון שהיא חשובה ואתה מאמין בה אמא שלך תהוה פחות איום עבורה. יחסים בין חמות וכלה מורכבים על קנאה מי יקבל את אהבתך.מי תהיה מקום ראשון בליבך. זה תהליך ארוך,הרבה סבלנות הרבה תמיכה באשתך. בהצלחה, מלכה גראוכר

רציתי לישאול :מה עושים במצב כזה,שפעם אני מרגישה משהו לבחור,ולפעמים ביכלל לא...האם להמשיך את הקשר מקווה שהבנתם את שאלתי...

מה את מרגישה?

לשאלתך חסרים לי כמה פרטים . כמה זמן את יוצאת עם הבחור? כמה זמן יש לך את ההרגשה כלפי הבחור וכמה זמן אין לך? מהם הרגשות שגורמים לך להרגיש טוב איתו?מתי זה קורה? מתי זה לא קורה? חשוב להבין את הדינמיקה שלך במערכת זוגית שלכם. האם היו לך קשרים בעבר שחשת אותם רגשות? עד כמה הקשר הנוכחי רציני בעיניך? יש כאן הרבה מרכיבים שכדאי לפרט בכדי לתת לך תשובה יותר ספציפית. בהצלחה, מלכה גראוכר

בהמשך לשאלתי הקודמת הבנתי מתשובתך את תפקידי בסיפור אך יש לי מספר שאלות עלנו להפסיק לבוא יחד להורי? רק אני יכנס לשם מדין כיבוד הורים? יש לציין שגם הוריה של אישתי גרים באותה העיר מרחק הליכה של 20 דקות, האם נגיע לעיר ולא נכנס להורי כלל? האם להגיע לעיר פחות או בכלל לא? מה עם הילדים בסיפור? לקחת אותם לבד ללא אישתי? לא לקחת אותם בכלל, מה הם יגידו ומה נענה להם? הילדים גדולים בני 4 ו3. להכנס רגיל להורי, עם חייוך על פני כאילו הכל כרגיל ואני משלים עם זה או להכנס עם פרצוףט' באב? בקיצור מה לעשות בפועל ? ואיך לשנות את המצב ? אישתי ממש פגועה ואינה מעוניינת להכנס לשם לנסות לשכנע אותה? אולי לנסות להשפיע על אימי מגורם חיצוני, כמו הרבנית של השיעור שלה? אשמח לתשובות מפורטות ובהירות בדחיפות... תודה רבה.

בגרות

קראתי את הדברים שנאמרו על ידי הרב ואין ספק שהנושא הוא קשה וטעון. כאשר לאדם יש בגרות נפשית הוא יודע לעשות את המובחנות מה החלק שלו ומה החלק של האחר. חיזוק הקשר הזוגי בינכם שעליו יש לכם שליטה הוא יהוה מקור הכח. כח עבורך להמשיך לכבד את אמך וכח לחזק את המקום של אשתך שהיא הכי חשובה בעינך. הדברים צריכים להיעשות עם הרבה רגישות ותבונה. במקום רגשות כעס כלפי האמא צריך לרחם עליה שאין לה את הבגרות הנפשית לשמור בלב את מה שמפריע לה והיא שואבת את בנה לסיפור הזה. סבלנות ,זמן,איפוק, בגרות,הם מרכיבים חשובים בתהליך הנוכחי. חיזקו את הזוגיות שלכם,תשמרו על קרבה רגשית,אוזן קשבת אמפטית אחד כלפי השני,ככל שזה יגבר אני מאמינה שהשפעת האם תהיה שולית. אל יאוש הרבה תקוה. בהצלחה, מלכה גראוכר

מה אני אמור לעשות אם הורי מטיחים בי את האשמה לקצר בקשר. ואישתי היא הבעיה והיא הסנובית? והמשפחה של אישתי היא לא מתאימה להם וזה אנחנו שלא באים אלהם הרבה רק להורים של אישתי וכן הלאה ?

בעיה מורכבת

אני קוראת את הדיאלוגים האחרונים ואכן המצוקה מאד גדולה. הנושא מאד רגיש,מאד טעון,מאד קשה ואני שומעת את הקשיים. לפי דעתי צריך קודם להרגיעה את הענינים. שום דבר לא בוער ודחוף. צריך לתת זמן להבין את המורכבות של הנושא. כרגע אני מרגישה שאמא שלך היא לא הפרטנרית לשיחה כי אתה נמצא בסערת רגשות. מה להגיד? איך לפעול ? מה אם הילדים? מה יהיה? מה יקרה? איך יגיבו? חשוב שהדברים יעשו מתוך רוגע ושקט נפשי ולא כשאתה נסער. חשוב לחשוב על הדברים. אני מציעה שהמחשבות והלבטים והתחושות יעשו יחד אם אשתך. בנית הזוגיות שלכם וחיזוק התא המשפחתי שלך אמור להיות מקור הכח שלך. קשה להסביר לאמא את המצב כי כפי שהדברים מתנהלים אין לה כרגע את היכולת לראות את המצוקה שלך,שאתה נקרע לחתיכות. לכן הרצון שלך למצוא פיתרון מידי הוא לא יעיל כי הלחץ הרבה פעמים גורם לנו לטעויות. לכן קודם תיעזר בסבלנות. תנסה לשתף את אשתך בתחושות שלך. תביע בפניה את הדילמות. תשאל אותה איך היא רואה את הדברים. כל זה יוכל להיעשות אם יש בינכם תקשורת הדדית עם כבוד,קבלה והערכה. אם הדברים אינם כך חשוב להיעזר באיש מקצוע כדי למצוא דרך לתקשר בצורה טובה ביותר. הבעיה אכן מורכבת וצריך לחשוב היטב מהי הדרך הכי מתאיה עבורך להגיע לפיתרון שישביע את רצונך ורצון אשתך. בהצלחה , מלכה גראוכר

בס"ד הנני אם חד הורית לילדה יחידה בת 7. האב מתגורר בחו"ל ומלבד פעם אחד לפני כ 4 חודשים בהן הגיעה האב לביקור בארץ לא ראתה אותו הילדה , הם בקשר טלפוני יום יומי והוא מנסה לעשות כל בביכולתו במגבלות המרחק. אני בהחלט מבינה ללבה של ביתי, נוכח העובדה שהוריה גרושים, שלמרות שאבא טוען שהוא אוהב הוא לא בקרבתה, שהיא בת יחידה למרות רצונה העז לאחים נוספים, שהקשר ההדוק ביננו לפעמים קצת מחניק ומאיים עליה ואני היא כל עולמה אך אני לא מוכנה להתפשר בעניין החינוך וזה בזמן האחרון די מדאיג. היא משקרת המון, למרות השיחות שאני מעבירה לה בדבר חומרת השקר ועדיפות האמת למרות הכל, ואפילו עבור סתם דברים, היא חוצפנית ולא רוכשת כבוד למבוגרים למרות שהדוגמא שהיא אמורה לקחת ממני היא ההיפך הגמור, היא מנסה למרוד ולעקם גבולות בכל דבר ועניין, כשהיא כועסת אין לה בעיה לזרוק דברים, היא מתפרצת בבכי כהגנה עצמית ותמיד אבל תמיד היא תנסה לתמרן את העולם על מנת להשיג את מבוקשה. בבית הספר אין בעיה מלבד בחינת הגבולות והניסיון לפעמים לפרוץ אותם , היא משתלבת נפלא במסגרת החברתית, לדברי המורה כך גם מבחינה לימודית ( אני עוקבת כל יום דרך השיעורי בית ) , יש לה בעיה בלקבל מרות ולהבין ולהודות שטעתה ו/או צריכה עזרה . בין כל הטענות הללו ראוי לציין שהיא טובת לב ואדיבה, ההתפרצויות הללו הן תקופתיות, בעבר זה כבר קרה והתגברתי על זה, כמו כן היינו ביחות יעוץ, אך כיום נראה ששום שיטה לא מועילה ואני מוצאת את עצמי משתגעת מול ילדה בת 7 שמוציאה אותי מדעתי ומביאה אותי לידי מצב שאצטרך להפליק לה בעבור התנהגות חוצת גבולות. דוגמא: מתארחות אצלנו 2 דודות שישנות במיטה ביחד איתה, כבר שבוע וחצי, אתמול בגלל שהן התווכחו, היא החליטה להתעורר בשתיים הלילה כי לא רצתה לישון איתם, הסברתי לה שתישן בסלון היום ושנפתור את הבעיה מחר, היא לא רצתה והתחילה לבכות במשך חצי שעה למרות שניסיתי לדבר לליבה שכרגע אין ביכולתי לעשות כלום ואני עייפה, כל שהיא רצתה זה לישון איתי במיטה ( יש לי בן זוג שמתגורר איתנו, הם מסתדרים נפלא והיא מאד אוהבת אותו, אבל גם לפני לא הסכמתי לישון איתי במיטה) , בסוף נאלצתי להכניס אותה למקלחת כדי שלא תעיר את כל הבית ולתת לה להירגע שם היא התחילה להשתולל עד שנרגעה ואז כהרגלה באה לבקש סליחה ולתת נשיקה, הסברתי שסליחה מתקבלת רק אם לא חוזרים על הטעות ומתכוונים לסליחה . אנחנו משפחה שומרי מסורת, בעבר חזרנו בתשובה, לפני כשנתיים, כיום שומרי שבת, ברכות וכד' , אני משתדלת להתלבש בצניעות, לעולם לא חשוף, ורוצה להעביר את הדוגמא לביתי, הן על ידי דוגמא אישית והן על ידי הסברים מילוליים, אך נראה שהמלחמה העיקרית היא על הבגדים והרצון שלה להתגנדר כל הזמן ולהחצין את יופייה החיצוני. בבקשה עזרה, מה לעשות ? איך לפעול? מה דעתך? נ.ב. היא היתה בהבחנה של נירולוג שאמר קצת ריגשי לא בעיה רצינית, פעילות פיזית תפתור, לגננת היו רק תשבוחות בבית הספר היא מתוקה ורק אני ואמא שלי שקרובה אליה בדיוק כמוני והיא נמצאת אצלה הרבה סובלות מההיפרצויות שלה. מקווה לתת לילדה את הטוב ביותר ,תודה מקרב לב

חינוך ילדים

שלום לך אמא חד הורית, קראתי את מצוקתך והרגשתי את הקשיים שאת צריכה להתמודד איתם. חינוך ילדים היא משימה קשה ומשימה עוד יותר קשה כשצריכים לעשות אותה לבד. כהמלצה הראשונה היתי מציעה לך להצטרף לחוג הורים. אני עבדתי כמנחת הורים שנים רבות והמצוקות שאת מעלה והתכנים שאת מתמודדת איתם באו לידי ביטוי במשפחות הרבות שאותם הנחיתי. זה נורמלי שילדים בודקים את הגבולות שלנו בכל מיני תחומים. מעבר ללמידה של כלים כיצד להתמודד אם קשיים חשוב לך שתהיה לך קבוצת תמיכה. בקבוצה תוכלי להרגיש שאת לא לבד ויש גם עוד הורים שמתמודדים עם אותם קשיים. יש ביטוי ילדים קטנים צרות קטנות ילדים גדולים צרות גדולות. רכישת כלים ומיומנויות יחסכו לך גם בעיות עתידיות שיהיה לך קשה להתמודד איתם. אל יאוש בתך נשמעת חכמה שיודעת איך לגעת בנקודות הרגישות שלך. הרבה נחת, בהצלחה, מלכה גראוכר

רציתי לישאול אם יש דבר כזה חוסר ביטחון להתחתן?אני מרגישה תמיד את אותה הרגשה,זה מתבטה בזה,שאנחנו יוצאים ויוצאים ומדברים על חתונה והכל...אבל ברגע שהבחור מדבר על לקדם עניינים,אני ניכנסת ללחץ,ואז אני רואה כל מיני דברים שמפרעים לי,וחוששת על איך ניסתדר אח"כ...אם אני כ"כ מהססת ולא שימחה(למרות שאני מצפה לעמוד מתחת לחופה מהר...ואני באמצע גיל העשרים המאוחרות)כמו הבן זוג שלי לקדם עניינים...זה אומר משהו...לא?אולי אני לא סגורה מספיק?אולי זה לא הבחור שצפיתי..וביגלל זה,אני לא מקבלת אותו כפי שהוא?(למרות שהוא מקבל אותי כפי שאני)אולי הצפיות שלי גם מעצמי וגם מבן הזוג שלי גבוהות מידי? מחכה לתשובה!!

קבלת החלטות

אורלי שלום, קראתי את מצוקתך ורציתי להוסיף כמה מילים לדברי הרב גד שמחוני וגם לגבי מר אורי ברונר. אני מסכימה עם כל הדברים ואכן ההחלטה היא קשה. להתחתן במידה מסוימת זה הימור. אף אחד לא יכול לתת לנו כתב התחיבות שהכל יהיה 100%. החיים הם לא מושלמים ובסופו של דבר צריך להתגמש ולהתפשר. אנחנו לא מתחתנים על מנת לשנות את בן זוגינו. האם את מסוגלת להתחתן עם החסרונות שיש באותו בחור? מה הדבר החשוב לך ביותר שאת לא רוצה לותר עליו? האם באופן כללי קשה לך להחליט על דברים? האם את מחפשת שלמות? לדעתי יש מקום לשבת עם איש מקצוע ולראות היכן את נמצאת ביחס לדברים הנ"ל. חבל לחכות כי הזמן הוא לא לטובתך. חיי נישואין הם השקעה יום יומית וחשוב לקבל כלים כיצד לתקשר ,להביע צרכים,לבנות זוגיות וכו'. הרבה הצלחה מלכה גראוכר

הלכתי לרב שלי לבקש עצה אחרי שבשעת מריבה עם אישתי צעקתי עליה (דבר שלא עשיתי מאז נישואינו לפני שבע שנים) .הרב אמר לי לבקש ממומחה מינ"ר עצה לשיפור הזוגיות.

ישר כח

לעזריאל שלום, מרגש היה לקרוא שאחרי 7 שנים קרתה התקרית שהרמת את קולך ואתה מרגיש אם זה לא טוב. הרגישות שלך לאשתך ראויה לציון מיוחד. אכפתיות הדדית ,רגישות,הם המקור לפיתוח מערכת יחסים טובה. אפשר לשתף את אשתך במה שעבר עליך,איך שאתה מרגיש ולבקש סליחה וכמה זה כואב לך. אני מאמינה שהיא תקבל את זה בהבנה ובסלחנות. אין אנשים מושלמים בעולם וגם מותר לך לטעות. השאלה מה עושים אם זה. הכיוון שלך הוא לראות איך למצוא דרכים לחזק את הקשר הזוגי והכיוון הזה הוא חיובי. תעשה בדיקה למה זה קרה? מה השתנה מסביב? האם יש דברים שקורים לך באופן אישי ? ככל שתבין מה קרה ולמה תוכל להיות מודע מתי זה יקרה שוב ולמנוע את זה. בקשר זוגי ארוך טווח צריך כל הזמן להשקיע בזוגיות ,חשוב להיות יצירתי גם כן בכדי שלא להיכנס לשגרת החיים שאנו עסוקים וטרודים בה בה. תבדוק מה יעשה טוב לאשתך,תנסה להפתיע אותה,למצוא זמן לביחד ,זה יתן לשניכם תחושה של חשיבות אחד בעיני השני. הרבה הצלחה, מלכה גראוכר

אני נשואה כ- 6 שנים, ויש לנו ילד בן 5. אני ממש מיואשת עם היחסים שלי עם בעלי, אין בינינו תקשורת, אנחנו חיים חיי שיגרה רגילים, אין בינינו תשוקה בכלל (בעיקר מצידי)הוא נורא מזניח את עצמו ואני מרגישה לפעמים שיהיה לי הרבה יותר טוב לבד. בעלי הוא בן אדם טוב, אבא טוב, אבל אני מרגישה שאפילו לצאת לחופש איתו אני לא רוצה.

כדאי לנסות להשקיע בזוגיות

ורד שלום, קראתי את מצוקתך ואת אכן שואלת שאלה קשה. כבעלת מקצוע בתחום של בנית זוגיות ולאור הנסיון שצברתי,אני מאמינה שאם רצון של שתי הצדדים ובהכונה של איש מקצוע אפשר לעבוד ויחד עם הכונה להגיע לתחושה של שביעות רצון. זה לא קל, זה תהליך, לוקח זמן, חיבים להיות בעלי נכונות להירתם לכך. הנושא של היעדר תשוקה,בדידות,שגרה הם רגשות שיכולים להופיע לאחר זמן בקשר ארוך טוח. התאור שלך שבעלך אבא טוב ואדם טוב הם בודאי נתונים חשובים והתחלה טובה כדי לשפר דברים. לעיתים קרובות אנשים חיים באשליה שאם הם יתגרשו בנישואין השניים יהיה להם הרבה יותר טוב. לצערם הם מגלים לעתים קרובות,שגם בקשר החדש הם צריכים להשקיע ואולי אף יותר. בקשר שלך הנוכחי יש לכם כבר ילד משותף אם כן ההשקעה בזוגיות הנוכחית היא כדאית ובטח שאין מה להפסיד. גם אם תחליטי שזה לא מתאים לפחות תדעי שעשית את כל מה שביכולתך והחלטתך תהיה מתוך מקום שקול ובוגר. בהצלחה, מלכה גראוכר 03-933-1448 054-649-0900

אנחנו נשואים כשנתיים וחצי עם ילד, אך אף אחד מאתנו לא נהנה מחיי האישות, לי זה פשוט משעמם מאוד וגם בעלי לא מתלהב זה לוקח לנו כרבע שעה לכל היותר.הקשר בינינו הוא די טוב אנחנו כמעט ולא רבים, אך כל אחד חי בעולמו. מה ניתן לעשות ?

ישר כח

פלונית שלום, קראתי את מה שכתבת. כמטפלת בתחום האישות חשוב מאד לקבל יעוץ והדרכה מקצועית בתחום. בגלל צניעות של הנושא היעוץ חייב להיעשות באופן אישי. מה שכן אפשר לכתוב שחשוב למצוא פיתרון שישביעה את שניכם. נישואים מורכבים מהרבה תחומים שונים וכל זוג בונה את הזוגיות האישית שלו. הקשר הטוב בינכם שאת מתארת מצד אחד מצד שני כל אחד חי בעולמו איך אתם מרגישים אם זה? העובדה שאתם נמצאים בתחילת הדרך מקלה על המצב.אני מאמינה שהכונה זוגית וקבלת כלים עוזרת לקשר הזוגי. לצערי הרב קיים חוסר אינפורמציה בתחום היאשות או לפעמים אינפורמציה מוטעית. אם תרצו ליצור איתי קשר אנסה לראות למי כדאי להפנות אתכם. בהוקרה, מלכה גראוכר 03-933-1448 054-649-0900

לאחרונה פגשתי מישהי דתיה שומרת מיצוות. היא שלווה, נדיבה, מכירה את נפש האדם והיתנהגותה בהתאם(היא תעדיף להיקבר מאשר לפגוע במישהו), רגישה, חכמה להפליא, יצירתית ועוד מיליון תכונות טובות שלא אוכל להעלות על הדף. שיכלית לא אמורה להיות בעיה- אנחנו דומים אפילו בצורת המחשבה- היא כאילו אני יותר טוב ובלי כל חסרונותי(אליהם היא מודעת ומקבלת אותם). הבעיה היא זו: א) הדבר שהכי מפריע לי טמון בי:מסיבה מסוימת לא התעורר אצלי רגש כלפיה (חוץ מהנאת הדיבור עימה). ב)כנראה שגם פה הבעיה טמונה בי:בלשון המעטה היא לא מטפחת את עצמה ומראה החיצוני אינו נעים למראה. מה לעשות? אם תוכלו לתת לי הדרכה או כמה נקודות למחשבה אודה לכם תודה רבה

צריך עוד אינפורמציה

קראתי את הקושי ורציתי לקבל עוד קצת אינפורמציה. כמה זמן אתם יוצאים? בני כמה אתם? האם היו לך מערכות יחסים קודמות? האם הקושי שלך הוא במשיכה פיזית? אם להתיחס בצורה כללית יש לי תחושה שהכל מתאים והבחורה הזו היא חברה טובה אך לא מעבר לזה. בנישואין צריך גם עוד מרכיבים. יש מקום גם לקבל הכונה אישית על ידי איש מקצוע שגם יוכל לעזור לך בהתלבטות שלך. אתיחס יותר אם תוכל לתת עוד אינפורמציה. תודה, מלכה גראוכר

אורי ברונר, שלום וברכה! תודה רבה על המענה המהיר והמאיר. (ממש מחזק). שאלתי היא מדוע היועץ אינו יכול להיות מהמשפחה כמו אחות נשואה / אמא? וכן, אם ארצה להתיעץ לגבי הצעות שונות איך אוכל לעשות זאת? והאם יש אפשרות לעשות זאת דרך האימייל? שוב תודה.

לא לאבד תקוה

לאמונה שלום, קראתי את המצב שבו את נמצאת ואני מאד מתחברת עם דבריו של מר אורי ברונר. אכן קשה זיווגם...כקריעת ים סוף. את באמת משקיעה הרבה מאמצים בשנים האחרונות אך לצערך הבחור המתאים עוד לא הגיע. לדעתי יש מקום לקבל קצת הכונה אישית בכדי לבדוק איפה הקושי שבו את נתקלת. האם הבחורים לא מתאימים מראש? האם יש לך קושי להחליט באופן כללי גם בעוד תחומים? האם את פרפקציוניסטית? האם את מסוגלת לקחת צ'אנסים? האם את יודעת להתמודד מול מצבים לא צפויים? אני שואלת את השאלות הללו כי צריך לקחת בחשבון שההחלטה אם מי להינשא זו החלטה גורלית. אנשים בדרך כלל לא מתחתנים במחשבה שיתגרשו אלא בצפיה שהם יבנו בנין עדי עד. מצד שני אף אחד לא נותן תעודת ביטוח ואחריות שמי שבחרנו בו הוא אכן המוצלח ביותר. לכן יש בכל זאת הימור מסוים. מצד שני חיי נישואין הם עבודה קשה שצורכת השקעה כל הזמן. לא מספיק להתחתן ולהיות מאוהבים אלא צריך לעמול ,להשקיע,ללמוד בכדי להיות שבעי רצון בקשר ארוך טווח. יכול להיות שנחשפת לפחדים בנוגע לנישואין והם מונעים בעדך להיכנס למחויבות הזו. אני לא יודעת באיזה מקום את נמצאת . באופן אישי ולכן כדאי לבדוק את הנושאים לגביך. אם תרצי לכתוב עוד פרטים או ליצור קשר אתיחס בהתאם. הרבה הצלחה, מלכה גראוכר

שלום רב! אני ובעלי נשואים שנתיים וחצי- ללא ילדים. בעלי חזר בתשובה לפני החתונה בעקבותי(כמובן שזה היה רצונו הבלעדי), לאט לאט התחזק וכיום אנחנו מנהלים אורח חיים דתי לחלוטין. לא היה לנו קל בתחילת דרכנו כנשואים היו הרבה בעיות- כשרות אצל ההורים(שלו), נסיונות ללא הצלחה להכנס להריון, ועוד. אך לאט לאט בנינו את ביתנו עם המון מאמצים מצידי לנסות לגשר , להבין וללמוד(מקלטות,הרצאות וספרים).על פני הדברים נראה שחוץ מויכוחים פעם ב.. שיש לכל זוג ,הכל מושלם ואנחנו אוהבים מאוד יש לנו את אותם חלומות ורצונות ... אך בדבר אחד זה לא כך. בעלי ואני לא מסכימים ביחסינו עם בני המין השני. בעלי חושב שאין בעיה לתת טרמפים לבחרות איתם הוא עובד לשבת לאכול איתם צוהרים וכדו´ , אני לא מאמינה בזה גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה עקרונית - הוא טוען שזה בא מקינאה ומזה שאני לא מאמינה לו ולא מבין למה לפי דעתי זה לא יאה שזה יקרה ולא בגלל שאני לא מאמינה בו. הדבר מביא אותנו המון פעמים למצב של חשיבה לפרק את הנישואים כי אף אחד לא מתפשר במקרה הזה לצד של השני. לשנינו חבל לפרק את הנישואים כי אנחנו אוהבים אבל הנושא הזה כל פעם שהוא עולה(בעקבות סיטואציות שקורות לו) מכאיב לי מאוד ואני לא יודעת איך להתמודד אשמח לקבל את עצתכם תודה וישר כח

קונפליקטים

אני שלום, קראתי את מה שכתבת בעיון. אני מבינה ממך שאת חשה שיש בינך ובין בעלך אהבה ודאגה אחד לשני. את מתארת את החלומות המשותפים והרצון לעבוד ולהשקיע בקשר. הכיון הוא חיובי. השאלה שמתעוררת מה קורה כשיש קונפליקט? האם זה נורמלי? כיצד מתמודדים? איך מוצאים דרך לפתור אותם? חילוקי דעות הם אכן נחלתם של בני אדם . ביחוד בני זוג שחיים יחדיו. הרצון לפתור אותם בקשר הקרוב הוא חשוב כי אחרת הוא גורם לתיסכול. אני מרגישה שזה המקום שבו את נמצאת. בעלך מתנהג בדרך מסוימת שלך זה לא מתאים. השאלה מה עושים? מתיאשים? מרימים ידים? מפרקים את החבילה? או פונים לעזרה? את בחרת בדרך בוגרת לראות ולמצוא מה כדאי לעשות. התשובה שלי תהיה כללית אם תרצי יותר פרטים אפשר לכתוב לי. בדרך כלל המתכון לפתירת קונפליקטים הוא שבסוף התהליך בפיתרון כל אחד מרגיש שבע רצון. השאלה היא כיצד עושים את זה? אני מבינה ממך שבעלך הוא אדם שחשוב לו הזוגיות היתי מוצאת זמן לשבת איתו ולשתף אותו במה שאת מרגישה. חשוב לדבר בלשון אני ... "אני מרגישה"...."אני חושבת" חשוב לשמוע את דעתו. צריך לנסות ולהבין את נקודת המבט שלו. כדאי גם לחשוב ביחד איך אפשר למצוא פיתרון ששניכם תוכלו לחיות איתו בשלום. זה לא קל אם אין מיומנויות תקשורת. אפשר להיעזר באיש מקצוע . לפרק זוגיות בגלל מקרה כזה נשמע לי שיש עוד נושאים טעונים. בדקי את המצב, אל תתיאשי. בהצלחה, מלכה גראוכר

קיבלתי מקרה שנראה לי מאוד חמור, מדובר בבעל אב ל-3 שמשתמש באלימות מילולית ופיזית לאשתו. הנקודה העיקרית הינו שמדבור על בעל שלומד ומשקיע בלימודים, כשמגיע הביתה מתעסק בדברים שלו כמו ניירית בירורים וכדו' ואינו שם לב לאשתו וגם לא נותן זמן איכותי לבניית הזוגיות. בנוסף לפני שנים הוא התעלל בה רק מילולי ושבר את ביטחון עצמי שלה לגמרי, אח"כ זה עבר מדרגה לצביטות, ולאחרונה זה הגיע לדרגה של הכאות - ורק עכשיו האשה החליטה להתחיל לדבר על הענין. לדעתי יש צורך בטיפול מקצועי במיוחד אצל מומחה בתחום, על כן אבקש מחבירי היקרים להודיע לי על דרכי טיפול בענין מה שאני יכול לעשות. וכן להודיע לי מי הוא בעל ניסיון בענין שיכול לטפל בו באופן מקצועי. ככל שאקבל יותר בעלי מקצוע מתאימים אוכל לברור למקרה הזה את המתאים מבחינת הזוג ובעיקר מבחינת מעמד התורני של הבעל. אשמח לקבל מענה בהקדם האפשרי - תודה

אלימות

כאשר יש בעיה של אלימות כדאי לפנות לשרותים הקהילתים שנמצאים באזור המגורים של בני הזוג. אם הם מעונינים גם בטיפול זוגי צריך להסביר להם שמדובר בשני שלבים: שלב א'- טיפול פרטני בנושא האלימות. שלב ב'- עבודה על בעיות הזוגיות חשוב מאד להיות מטופל אצל איש מקצוע שמתמחה בתחום האלימות. בהצלחה, מלכה גראוכר

בעיות רבות בין בני זוג נסובות על רקע בעיות כלכליות הנובעות מחוסר ידע לניהול נכון של משק הבית. ברצוננו להרכיב קורס התמחות בנושא זה שייועד למנחי נישואין משפחה, יועצי נישואין רבניים ושאר אנשי המקצוע העוסקים בתחום, וכן אנשים מהציבור הרחב. אשמח לשמוע את חוות דעתכם על הרלבנטיות של הנושא להנחיית וייעוץ נישואין, האם יש בעלי מקצוע בתחום הכלכלה שאתם מכירים? הצעות לרעיונות, נושאים וכל דבר יתקבלו בברכה.

קורס כלכלי

אני חושבת שיש קונפליקטים בין בני זוג בנושאים כלכלים כמו בכל נושא. ישנם זוגות שאני מטפלת בהם ויש בינהם הסכם ממון. הנושא מאד רלונטי בנישואין שנים. יש מקום ללמד שיטות מה להציע ואיך להציע לבני זוג כיצד להתנהל. היום בתחום של קואצ'ינג יש עזרה וליווי של אנשים בצורת התנהלות. אני חושבת שיכול להיות ראיון טוב לארגן אנשי מקצוע מומחים בתחום שיוכלו לעזור לזוגות בצורה טכנית כאשר אנחנו עובדים על תכנים כמו איך מתמודדים עם שוני ,פתירת קונפליקטים,וכו'. צריך לבדוק באופן אישי מה מתאים לכל זוג. אין פתרון אחד לכל. בהצלחה, מלכה

שלום, אני בת 26.5. אני יוצאת כבר יותר משנה עם בחור צעיר ממני בשנתיים. ואפשר להגיד שאנחנו גרים ביחד כבר מאז שהכרנו. אני סובלת מהתעללות מילולית קשה. הוא יכול להיות (ברב הזמן)הגבר הכי מבין ורגיש, יש בינינו תקשורת מעולה, אנחנו החברים הכי טובים והוא תמיד שם בשבילי. אבל כשאנחנו רבים- אנחנו זרים לגמרי. אני מרגישה שאני לא מכירה אותו ואני לא מאמינה שאני נמצאת איתו. אנחנו רבים כמעט כל יום.אבל בממוצע אחת לשבוע אנחנו מגיעים לרמות מאוד קשות של ריבים . הריבים שלנו לפעמים כרוכים באלימות פיזית (לא קשה) אבל עדין כואבת גם אני מחזירה ומרביצה לו כמה שאני יכולה, במיוחד כשהוא אומר לי דברים קשים שקשה לשמוע. הוא אומר שהוא מחזיר לי, אבל לדעתי אני רק נותנת לו סיבה לעשות את זה. הוא חם מזג ועצבני ברב הזמן, אם זה לפני שהוא הולך לעבודה בערב או שהוא ממהר לאנשהוא- אני הקורבן הראשון. הוא מעורב עם הרבה אנשים מהשוק האפור והעולם התחתחון. אמנם צעיר אבל כבר בגילו הוא הספיק להיות דיי חזק בתחום הזה ויש לו הרבה כח. בשנה האחרונה צרכנו סמים קלים וקשים והרבה מהעצבים נבעו מיזה, רק שהפסקנו בחודשיים האחרונים וחשבתי שיחד עם זה הוא יהיה פחות עצבני אך טעיתי. הוא מאוד מודע לעצמו ולהתנהגות שלו. הוא טוען שהסיבה להתנהגות שלו זו אני והקללות שלי. הוא לא יודע לקחת אחריות על מעשיו כמו החובות הכספיים ומאשים אותי בהכל.הוא כל הזמן מצטער אח"כ ושנינו לא מבינים בכלל איך הגענו למצב הזה. הוא בחור נורא קנאי ורכושני שזה בלתי נתפס לאנשים מסוימים. הוא מבייש אותי ליד חברים, משפחה ואפילו ברחוב. גם כשאני נוהגת אנחנו רבים הרבה וכבר קרה שהוא ניפץ לי את השמשה, טרק דלתות ושובר את כל האוטו. חוץ מקללות הוא גם רומס לי את כל הביטחון בזה שהוא אומר לי באיזה מצב הייתי אילו לא הייתי מכירה אותו. אני חייבת לציין שגם אני לא בחורה שקטה במיוחד וגם אני יכולה להתעצבן ולצעוק אבל אני לא חושבת שיש מישהו שהיה נשאר שפוי כאשר הוא סופג התנהגות שכזו. לפעמים הוא מאיים עליי שהסיפור איתו לא ייגמר בחיים וגם אם אני רוצה לעזוב אותו אני לא יכולה. הוא מאיים לקחת לי את האוטו שלי בגלל כל הכסף שזרקנו על הסמים ובילויים, הוא מאיים שהוא ייפגע במשפחה שלי ויספר להורים שלי כל מה שעשיתי. אחרי כל סיטואציה שכזו הוא אומר שאני זו שפוגעת בו,וכל פעם אבל כל פעם אחרי שהוא נותן לי מכה חזקה הוא אומר לי שאני התגריתי בו וביקשתי את זה ואני גם הרבצתי לו. אחרי שהוא סובל מייסורי מצפון ובוכה הוא מתחיל להזיק לעצמו ומאיים עליי שהוא יעשה לעצמו משהו, הוא עושה זאת בכל מיני דרכים ואני מתחילה לרחם עליו ומנסה לעצור אותו מלהזיק לעצמו. הבעיה שלנו היא שכל זה הפך כבר להרגל, אני כבר נהייתי אדישה לאיומים שלו אבל בכל פעם שהוא רוצה לעשות לעצמו משהו אני נכנסת לחרדה. לפעמים יש לי תחושה שבגלל שאני מתגרה בו בזמן שאנחנו רבים אז אולי אני באמת רוצה בתת מודע שהוא ירביץ לי כדי שייראה כמה הוא דפוק ואז אני מאשימה אותו וגם את עצמי. אני יודעת שלעזוב אותו זה הפתרון אבל לא לרק שאני לא יכולה אני גם יודעת שהוא צריך עזרה ואין אף אחד שיוכל לעזור לו. משטרה מבחינתי זה לא אופציה כלל כי יש דברים לא חוקיים מלבד היחסים שלנו, שהוא יכול להסתבך ואני לא רוצה בזה. הוא צריך עזרה בשליטה על העצבים והידיים שלו ואני אשמח ללכת איתו לכל מקום שיוכל לעזור לנו. אני צריכה לדעת איך להתמודד איתו ולא לומר לו את אותם דברים שגורמים לו להתנהג ככה. אם יש מישהו שיוכל לעזור לי במתן ייעוץ ועזרה בהתמודדות הזו, אני אשמח. תודה מכל הלב..

קחי אחריות על חייך

שרון שלום, קראתי את אשר עובר עליך ועליו. יש סיבה טובה שאת דואגת. בעיה של אלימות צריכה קודם כל להיפתר ברמה האישית ורק אח"כ להיכנס למערכת זוגית. לצערי אין עתיד במערכת הזו כפי שהיא מתנהלת וכל זה עוד לפני חתונה. לפי דעתי את צריכה לקבל הכונה מקצועית פרטנית למה את נמצאת במערכת כזו של יחסים? יש פה הרבה מאד בעיות מורכבות. למה את מאשפרת שיתנהגו עליך בצורה כזו? איפה הגבולות שלך? הוא לא לוקח אחריות כפי שאת מתארת את התנהלותו. חשוב מאד שאת תקחי אחריות על חייך ומעשיך. קשה לי לראות אור ותקוה במערכת הזו.

בעלי עובד שעות רבות ולעיתים אני צריכה לדבר איתו במהלך העבודה ולפעמים אני מעוניינת לדבר איתו כדי להפיג את תחושת הבדידות האופפת אותי במהלך היום. אני רוצה לציין שאנחנו נשואים עם ארבעה ילדים בגילאים (13-1.5 שנים). לפעמים בעלי עונה לי בכעס, נותן לי הרגשה שאני נודניקית או מעיקה עליו בדרך זו או אחרת. ברצוני לציין שנאי צמצמתי את שיחות הטלפון שלי אליו במהלך היום עד למינימום האפשרי (לפעמים שיחה אחת שתיים ולא יותר ) למרות שהוא יוצא מהבית כל יום בשעות 8:30-9:00 וחוזר בשעה 20:00 בערב! וגם אז כשהוא בבית כל שאלה שלי הוא מתפרץ, אומר שאני מלחיצה ושאין לו זמן, עד שלבסוף הוא גםאומר שהוא עייף ורוצה לישון. החיים שלי הפכו לגיהנם. אני מרגישה דחויה, לא רצויה ומושפלת. בעלי מנגד טוען שאני סתם "מנפחת" דברים ועושה מכל נמלה פיל: "אז אמרתי לך שאני לא רוצה לדבר על זה אז מה?" הוא בכלל לא מבין מה פוגע בזה, ומה השכי מרגיז שאני כבר לא יכולה לשתף אותו כמעט בכלום! בעבר נהגתי לספר לו על הילדים, ומה קורה איתם במשך היום, וכל מיני דברים, אפילו שטויות! ועכשיו כלום! אין לו סבלנות לשום דבר, גם כשהוא בבית (אפילו בשבת!) ותמיד משתיק אותי! מה לעשות? אין לי אפשרות כלכלית להתגרש, כי הוא המפרנס העיקרי, ועם ארבעה ילדים קשה לי מאד לעשות קאריירה, אם אני מוצאת עבודה אז זה חייב להיות במשרה חלקית, כי ארבעת ילדיי צריכים טיפול מאד צמוד וקשה לי לבלות שעות רבות מחוץ לבית. אז היום המצב הוא שאני סובלת, בדכאון חזק, ותחושה ש"אין עם מי לדבר" מזעזעת. מה עושים?

קבלת עזרה מקצועית

קראתי את מצוקתך הרגשית ואני שומעת את הסבל והבדידות שאת חשה. התחושה של חוסר האונים והריחוק שגדל מיום ליום עם בעלך. אין ספק שאתם זקוקים דחוף לעזרה מקצועית. אי אפשר להמשיך ככה וגם חבל לחיות בסבל. האם את רוצה להתגרש? האם את עדין אוהבת אות? האם את רוצה להציל את הקשר? האם בעלך יהיה מוכן ללכת לעזרה? אני מאמינה שאם זוג מוכן לעבוד ולהשקיע יהיו גם תוצאות. חשוב שגם הפניה שלך עליו לעזרה תעשה בצורה לא מאימת ואולי כדאי גם על זה להתיעץ. הרבה הצלחה, בכבוד רב, מלכה גראוכר

חברים יקרים, שתי שאלות שהופנו אלינו ונתבקשנו לענות עליהם מהמערכת של עיתון "משפחה". אני מפרסמת אותן כאן על מנת שהחברים יענו, התשובות הטובות ביותר שיבחרו יפורסמו בגליון הקרוב תוך הזכרת שם מחבר התשובה ופרטי התמחותו: 1. בעלי נוטה "לשכוח א עצמו" בזמנים בהם הוא אמור להגיע הביתה, לאחר העבודה או בסיום תפילה או לימוד. פעמים רבות הוא מתעכב עם ידידים או מוצא עיסוקים דחופים שונים. לעתים אני ממש זקוקה לעזרתו בשעות קריטיות, ואכפת לי מאוד שהוא לא ממהר הביתה להושיט יד, וכמובן - לראות את הילדים. כיצד אוכל לגרום לו שישתדל להגיע בזמן, בלי לנדנד לו ובלי להתווכח? 2. לרעייתי יש חילוקי דעות עם הוריה בנושאים מהותיים שונים. כואב לי מאוד לראות חוסר כבוד וביקורת שנמתחת. הייתי רוצה מאוד לשנות את המצב, אך כאשר ניסיתי לדבר על כך לא הועלתי כלל, ואני אף מצטייר כמטיף וכמחנך. יש לציין שמדובר בהורים טובים ומסורים, ואין מקום לכעס אמיתי כלפיהם. מה אוכל לעשות בעניין זה? נשמח לתשובות מעניינות!!

התערבות במערכת היחסים של אשתך כלפי הוריה

קראתי את שאלתך וקיבלתי תחושה שאכן אתה אדם שאיכפת לך מאד. מצד אחד אתה מעריך את חמך וחמותך ומרגיש כלפיהם אהדה מצד שני קשה לך להבין את התנהגותה של אשתך כלפיהם. מערכת יחסים הורה ילד לא נבנה ביום אחד וזה תהליך מתמשך במשך שנים רבותץ כל משפחה היא שונה ומיוחדת . כל משפחה יוצרת בין הורים לילדים מערכת יחסים שונה. כצופה מהצד ובתור חתן שהצטרף למשפחה יש לך רצון וכונה לעשות שינוי ביחסים כי זה מפריע לך. השאלה היא האם זה תפקידך? האם אשתך בקשה ממך לעזור בנושא? מהו האחריות שלנו כלפי בת /בן הזוג שלנו כלפי נושאים שלא נראים לנו כמתנהלים כיאות. חשוב מאד לבדוק את השאלות הללו בכדי שנמצא את הפיתרון הנכון והמתאים לזוגיות שלך. הנושא דומה לכל קונפליקט שעולה בין שתי אנשים שונים. לפי דעתי המקצועית כדי לשתף את אשתך ברגשות שלך ולשאול אותה איך היא היתה רוצה שתנהג. כל אדם מרגיש אחרת יש מקום לכבד את בן/בת הזוג גם כשהוא מתנהל בדרך שונה ביחוד בענינים שהם נוגעים לאנשים שמחוץ למסגרת הזוגית הישירה בינו לבינה. הקשבה אמפטיה וכבוד ההדי עם תקשורת כנה נותנת אוירה מאד טובה ובסיס למערכת יחסים קרובה. השאלה היא האם יש לכם את הכלים לשוחח ברמה כזו? האם יש יכולת לקבל אחד את השני? מהי בעצם הדו שיח שמתנהל בינכם בנושאים אחרים. אם הכלים לא קימים היתי ממליצה לקבל הכונה מקצועית. כונה טובה של מביעים אותה בצורה טובה יוצרת לפעמים מצב הפוך של תסכול,ביקורת,עליונות ומוסר. בהצלחה, מלכה גראוכר

איך להגיב/להתייחס/לקבל מצב בו הבעל קם בבוקר ברגע האחרון לפני שיוצא לכולל ובדרך כלל לא מספיק להתפלל ולהניח תפילין אלא עושה זאת אחר הצהרים או בסמוך לשקיעה. לי זה מאוד מפריע ואני משתדלת שלא להתערב. אבל הרבה פעמים זה מתפוצץ ואני מגיבה בצורה לחוצה. יש לציין שהוא מודע לכך שאני רוצה שיקום בזמן ויתפלל בציבור אבל תכל'ס הוא לא מצליח. הייתי רוצה לקבל תשובה: א. שתרגיע לי את נקיפות המצפון ושתוציא אותי מהלחץ שזה מכניס אותי. ב. איך אפשר לעזור לו באמת לקום בזמן, ולהגיב בצורה הנכונה. בתודה מראש

אני מבינה את מצוקתך

אשת אברך יקרה, קראתי את המצוקה שאת מתארת ואני שומעת את הכאב והאכזבה. כאשר מתחתנים יש ציפיה שבני זוג יתנהלו בצורה דומה בכל התחומים בהתנהלות הדתית ובהרבה מובנים. בני זוג שונים שנפגשים מחפשים בתחילת הדרך את הדומה והמשותף. את מתארת פה סיטואציה שאתם שונים.תפילות וזמנים הם ערך חשוב בעינך וחשבת וציפית שאכן בעלך האברך גם יחשוב ויתנהל כך. פתאום מתברר שהמצב לא ככה בשטח הלכה למעשה, המצב הזה מעלה רגשות קשיים ומאכזבים.מה עלי לעשות מה תפקידי האם אני צריכה להעיר לו לחנך אותו או להבליג ולכעוס בפנים?השאלות קשות ויש התלבטות מה כדאי לעשות? אני מציעה שקודם תרגעי ותדעי שאת לא היחידה שמתמודדת עם קשיי שונות לכל זוג יש את הקונפליקטים המיוחדים לו. לכן זה נורמלי בהחלט.בגישה הזו כדאי לדבר איתו ולשתף אותו ברגשותיך מהמקום שחשוב לבנות אינטימיות שבו אפשר להביע רגשות ומחשבות בצורה שמכבדת כל אחד. הקשיבי לו כיצד הוא רואה את המצב אולי תופתעו לשמוע שזה מפריע לו יותר ממך. חיבים סבלנות רבה בבנית מערכת יחסים. התמקדתי החיובי שלו,תנסי להבין אותו. הקב״ה מבקש מאיתנו להיות אחראים על מעשינו לא נצטרך לתת דין וחשבון על הזולת. סבר פנים טובות סבלנות תמיכה בדרך כלל מנצחים בסופו של דבר כמובן אם אין בעיות קשות שהם אינם בגדר הנורמטיבי. במידה ועדין קשה לך אולי כדאי להסתייע באיש מקצוע . בהצלחה, מלכה גראוכר

שלום לכל היועצים! אני צריכה שיעשו לי קצת סדר במחשבות. לא רוצה לחשוף מדי הרבה פרטים שלא יזהו את המקרה חלילה. אני בחורה בשנות ה20 המוקדמות, טיפלתי במשך מס' שנים בילדים שאמם חלתה במחלה. הקליק עם המשפחה היה מיידי ועם כולם! אני משוגעת על הילדים הם משוגעים עלי. אמא של הילדים מאד אהבה אותי ואמרה לכולם שאני כמו הבת שלה וגם אני הרגשתי שהיא אמא שניה שלי, אולי האהבה המשותפת לילדים יצרה את זה.. הייתי שוהה אצלם המון וגם בחגים באה לעזור להיות עם הקטנים.. ימי הולדת בגנים הכל... היה לי מאד כיף אצלם למרות המצב הקשה זה היה בית בריא ושמח מאד ומדובר בילדים מהממים יפים ופקחים ביותר. בחיים לא נתקלתי בכאלה ילדים חכמים ואני עבדתי המון עם ילדים. לפני כחצי שנה לערך האמא נפטרה, לא הלאה אתכם במה שעברנו, הייתי שם בזמן שנפרדו ממנה הייתי שם שהודיעו לילדים, בזמנים שאף אחד לא רוצה להיות.. חשוב לי לציין שמהצד של האמא אין הרבה משפחה אין מי שיכול לעזור והצד של האבא גר רחוק ולא דתי (הוא חוזר בתשובה) הילדים האלו הם החיים שלי, תמיד היו אצלי בסדר עדיפויות ראשון לפני כל דבר בחיים סתם דו' הפסקתי את הלימודים עמ"נ שאוכל להיות איתם בתקופה הקשה ובכלל... כמובן שהכל תמיד נעשה בהתנדבות, ותמיד הצחיק אותי שקראו לזה חסד, כי הם מבחינתי ממש משפחה שלי. עכשיו עלה על הפרק נישואים.. חשוב לי לציין שאני שוקלת את הרעיון לא רק בגלל הילדים, אני מאד מעריכה את האבא, הוא בן אדם מאד מיוחד. הוא טיפל באישתו במסירות שלא רואים כזו, ומתייחס לילדים בכבוד ובמסירות רבה. כל הסובבים אותו קוראים לו מלאך והוא אכן כזה. למה אני חושבת חיובי? כי הייתי רוצה אבא כזה לילדיי, הייתי רוצה בעל כזה לעצמי. וגם, בתור יועצים אתם ודאי יודעים בכמה קשיים מלווה פטירה של אמא. ואני מרגישה שאני יכולה לעזור לו בזה מאד. גם מבחינת הילדים וגם עם עצמו, בעצם כולנו באותו מצב של אובדן..ולשאת ביחד קל יותר... מה ששונה אצלנו לטובה זה שהילדים יקבלו אותי בטוח!! וכולם!! הגדולות קטנות ממני בשנים מועטות אבל מבחינתן אני כמו אחות גדולה והם רואות כמה הקטנים תלויים בי, גם הם עצמם מבקשות שאני אדבר עם המורות בשבילן במקם אבא שלא ממש מבין אותן.. זה אולי נשמע שאני צובעת את המצב בוורוד, אבל יש קשיים ובזה אין ספק, אובדן של אמא זה הדבר הכי נורא שיכול להיות.. אבל אני מרגישה שיהיה יותר קל שאהיה בתמונה ממש. כי כרגע הוא מאד משתדל לשמור ממני מרחק ואני מאד מבינה אותו, הוא אדם צדיק... ולכן הוא מתייעץ איתי ושואל אבל רק מה שהוא מוכרח.. ואין שיחה על רגשות מעבר.. ואני מבינה אותו.. אני יודעת שיהיו שיגידו שאני מטורפת שמכניסה את עצמי לחיים כאלו, אבל לא מרגישה שזה בבחירה שלי, הם פשוט משפחה שלי. אני יודעת שההורים שלי לא יקבלו את זה בכלל!!! ואפשר להבין אותם..אבל דיה לצרה בשעתה.. שמעתי שרבנים שאיתו בקשר ויודעים מהמצב העלו בפניו את הרעיון. מאז שהיא נפטרה חשבתי על זה, אבל פתאם שזה קצת מתקרב למעשי יותר, אני חוששת קצת, זו החלטה לכל החיים.. אני יודעת שאף אישה אחרת לא תוכל להכנס לשם, הילדים שם יבלעו אותה חיה.. והם מסוגלים... אולי תגידו שאני צעירה בגיל ובלי נסיון, אז זה לא כך. אני בוגרת מאד לגילי התעסקתי בחינוך מגיל צעיר, גם חינוך מיוחד וכמובן שיש את האהבה הרבה לילדים...ובחיים לא אלך על משהו שאני לא בטוחה בוודאות שאוכל לעמוד בו. אני מודעת לכך שלהכנס לבית עם ילדים זה לא כמו בעל שרק שלך בהתחלה, וזה בסדר מבחינתי.. הכיף והסיפוק שלי הוא עם הילדים, ובעז"ה נמצא זמן גם לעצמו... מעבר לזה, אולי זה ישמע קצת מיסטי, אבל אני מרגישה שדרך החיים שנסללה לי מייעדת אותי לתפקיד הזה, תמיד אמרתי שאני חושבת שצריך קודם לטפל בילדים שכבר קיימים בעולם, ותמיד אמרתי שיש בי יכולת לאהוב ילדים כאילו הם שלי. לא יודעת למה אבל תמיד דיברתי כך, לפני שבכלל הכרתי אותם. בקשר להפרשי הגילאים, יש ביננו באזור ה20 שנה הבדל. אני מרגישה שזה לא מפריע לי כי קיבלתי איזו פורפורציה שונה על החיים לאחר הפטירה, פתאם אני אומרת לעצמי, אז מה תראי אותו בגיל 40 מוצא את עצמו אלמן מישהו היה יכול לצפות את זה? מישהו הבטיח לי שאם אתחתן אם מישהו צעיר הוא לא יכול למות ברגע בתאונה?! ומעבר לזה אני רואה בזה שליחות קודש לגדל את הילדים של "אמא" שלי... ואולי לשם כך ירדתי לעולם.. אף אחד לא יודע את תפקידו... זה נשמע אולי שאני מאד בטוחה בעצמי, אבל אני בטוחה בדבר אחד, שזה יעשה טוב לילדים ולו במקרה ואתחתן איתו. אבל מעצמי אני פתאם חוששת... כיף לי איתם מאד. אבל זה שינוי משמעותי, שידרוש ממני הרבה שינויים. גם מבחינת דרך חיים הוא הרבה יותר סגור ממני ואצטרך להשתדל יותר.. ובכלל, אני מאד רגילה לפרטיות שלי, לישון בחדר לבד, בבית גדול ולהתרגל לחיים הפוכים... אני יכולה להתרגל להכל, אלו דברים פעוטים לעומת בניית ושיקום בית בישראל. השאלה אם יש לכם משהו להמליץ\ לייעץ\ להעיר את תשומת ליבי. תודה רבה! לילי

מקרה מורכב

בס"ד ללילי היקרה, קראתי בעיון את מכתבך ואת צודקת ברצון שלך לעשות סדר בעניין. תיארת פה מקרה שמורכב מהרבה פרטים ורגשות שונים שהביאו אותך למצב שאת לא יודעת מה לעשות. הגעת למשפחה מהמקום של המתנדבת , העוזרת ותומכת במשפחה שמתמודדת עם חולי ולבסוף אובדן.תקופה מסוימת מילית את תפקיד האם והאהבה שלך לכולם הלכה והתחזקה. אובדן של אמא בגיל צעיר והפיכת ילדים ליתומים זו חויה טראומטית קשה ואת אכן מתארת כמה זה קשה.נראה לי שהמקום שלך במשפחה הוא מנסה לתומך לעזור ולמלא את החלל הזה שנוצר "המקום של אמא". אם כל הרצון זה חלום שקצת קשה לממש אותו. את מתארת את האבא, בעל כגבר אידאלי "קוראים לו "מלאך" ובעצם את בודקת האם להיכנס למערכת הזו כרעיה לעתיד, אמא לילדים?? הרגשות שעולים בסיטואציה הזו הם גם רחמים,מסכנות ורצון לשקם. האם הם המרכיבים שחשובים ועקרים לבנית זוגיות? ויתור על כל מיני דברים. יש לך פחד מהתמודדות מול משפחת המוצא שלך שאולי לא תקבל ותתמוך. והשאלה האם יש פה חלום ורוד?? מהניסיון המקצועי שלי המצב מורכב וצריך לעשות בירור מעמיק עם איש מקצוע לגבי המצב גם אם חושבים על אופציה של חתונה. יש פה הרבה מרכיבים שצריך להיות מודע להם מראש לפני שמקבלים החלטה.ישנם מחירים ורוחים בסיטואציה וצריך לשקול ולהבין כל אחד מהם. החיים זה לא שחור לבן וכמו בסיפור הזה לפעמים נוצרים מצבים שאי אפשר היה לצפות אותם מראש. החששות שלך נוגעים בנושאים העיקרים של: פער הגילים ביניכם נשיאת עול של ילדים שחלקם זהים לגילך. תמיכה ועזרה לאורך זמן עם ילדים שחוו טראומה ועוד מוקדם לראות את ההשלכות. אני התרשמתי מאד מיכולת הביטוי וההבנה העמוקה שלך לעניין וטוב עשית שאת רוצה לקבל חוות דעת מקצועית. אני משתתפת בצערך על האובדן של האמא שדאגת וטפלת בה במסירות. מקוה שתעשי את ההחלטות הנכונות לך מתוך שיקול הדעת. בהצלחה, מלכה גראוכר

אשתי סיפרה שאבא שלה השתמש בה במשך כמה שנים לסיפוק יצרים שפלים ה' ישמור. אנחנו נשואים 18 שנה + 11 ילדים בלי עיה"ר, ויש קצת קושי בתחום הזוגי האישי, האם זה קשור, האם היא חייבת לעבור טיפול? ואיזה?

צריך טיפול זה לא עובר לבד

קראתי בעצב את הסיפור שספרת על רעיתך. כמטפלת מינית לצערי הרב אני נפגשת יותר מידי עם מקרה התעללות שקורים בתוך המשפחה.זה אחד הנושאים הקשיים ביותר שצריך להתמודד איתם.ביתו של אדם אמור להיות מקום הגנה וביטחון ובמיוחד מהדמויות ההוריות אבא ואמא.פה קורה הדבר הנורא מכל שהורה מנצל את הקרבה את הסמכות ההורית שלו לניצול בתו לספק את יצריו.הסטיסטיקה של התעללויות בתוך המשפחה גבוהים מאד והצלקת בנפשם של הנפגעות/נפגעים לא נעלמים.ברגעים האינטימיים ביותר בין בעל לאשתו יש גם אדם שלישי הפוגע.לצערי אי אפשר להתגבר על הטראומה הזו ללא סיוע של איש מקצוע מומחה בתחום.אני חושבת שלרעיתך מגיע תמיכה ועזרה בכדי לנסות ולהתגבר על מה שהיא עברה בילדותה.אני מעריכה את הרגישות שלך שאתה שואל ומתעניין כיצד אפשר לסייע לה. אני מאחלת שתמצא את השליח הנכון שיעזור לה. בהצלחה, מלכה גראוכר

אשתי סיפרה שאבא שלה השתמש בה במשך כמה שנים לסיפוק יצרים שפלים ה' ישמור. אנחנו נשואים 18 שנה + 11 ילדים בלי עיה"ר, ויש קצת קושי בתחום הזוגי האישי, האם זה קשור, האם היא חייבת לעבור טיפול? ואיזה?

צריך טיפול זה לא עובר לבד

קראתי בעצב את הסיפור שספרת על רעיתך. כמטפלת מינית לצערי הרב אני נפגשת יותר מידי עם מקרה התעללות שקורים בתוך המשפחה.זה אחד הנושאים הקשיים ביותר שצריך להתמודד איתם.ביתו של אדם אמור להיות מקום הגנה וביטחון ובמיוחד מהדמויות ההוריות אבא ואמא.פה קורה הדבר הנורא מכל שהורה מנצל את הקרבה את הסמכות ההורית שלו לניצול בתו לספק את יצריו.הסטיסטיקה של התעללויות בתוך המשפחה גבוהים מאד והצלקת בנפשם של הנפגעות/נפגעים לא נעלמים.ברגעים האינטימיים ביותר בין בעל לאשתו יש גם אדם שלישי הפוגע.לצערי אי אפשר להתגבר על הטראומה הזו ללא סיוע של איש מקצוע מומחה בתחום.אני חושבת שלרעיתך מגיע תמיכה ועזרה בכדי לנסות ולהתגבר על מה שהיא עברה בילדותה.אני מעריכה את הרגישות שלך שאתה שואל ומתעניין כיצד אפשר לסייע לה. אני מאחלת שתמצא את השליח הנכון שיעזור לה. בהצלחה, מלכה גראוכר

שלום אנו נשואים מספר שנים עם ילדים. בעלי סובל מבעיה רפואית מסויימת שמאפשרת לו חיים רגילים אבל גורמת לקשיים בתפקוד המיני. על רקע זה חוינו קשיים בקיום חיי אישות מתחילת הנישואים. בזמן האחרון התדירות ירדה מאוד לפעם בחודש. הדבר מאוד מפריע לי ומעציב אותי. אני מנסה לגלות רגישות כלפי בעלי אבל הוא מצידו מעדיף להתעלם מהבעיה וסרב בעבר להתייעץ עם רופא. לפני שנה גיליתי שהוא לקח כדורים שיעזרו לו מבלי לספר לי. עד היום אני לא יודעת על כך פרטים. יש בינינו גם מתיחות באופן כללי ואני מרגישה שאם לפחות היה העניין האינטימי זה היה מפצה על כך וגם גורם לו יותר לרצות בי ולהשקיע בקשר. כמו כן, מצד שני, אם היתה יותר אינטימיות מסוג אחר כמו שיחות, שיתוף, מגע אוהב גם ללא המצוה עצמה היה לי יותר קל להשלים עם החסר. זה יוצר אצלי גם משבר באמונה. תמיד ידעתי שחיי אישות זה מרכיב חשוב ביחסים וקשה לי להשלים עם החוסר הזה. רבנים ששאלתי היו בגישה שאין מה לעשות וזה קשה לי כי איך זה מתיישב עם מצוות עונה. אני מנסה לחשוב מה אם חס ושלום הבעל חולה במחלה קשה יותר אז מתמודדים עם מצב קשה בהרבה אבל זה לא מנחם אותי. החיים שלנו כביכול נורמליים ואף אחד לא מתייחס למצוקה שלי למרות שהיא מרגישה משמעותית. כך שאני בעצבות ומרמור מהמצב ולא יודעת מה לעשות. אולי יש לכם עצות בשבילי תודה

ישנם פתרונות רבים לקשיים בתחום האישות

כותבת יקרה, קראתי בעיון את מכתבך ואת אכן מתמודדת עם קושי שקשה לדבר ולשתף בנושא.התחום של אישות קדוש ומוסתר וקשה מאד למצוא דרך למצוא פתרונות משיתוף הקושי אם הסביבה.לאור המצב הזה אנשים רבים חיים לאורך זמן בסבל מבלי לקבל מענה משביע רצון.כמומחית בתחום אני מטפלת בזוגות רבים שמגיעים עם קשיים שונים על רקע נפשי רגשי וגופני.אין מקרה אחד דומה לשני וצריך לאבחן בצורה יסודית את המקרה בכדי להגיע לפתרון משביע רצון.ישנם הרבה פתרונות טובים ויצירתיים בתחום.הרפואה בימינו מנסה למצוא אלטרנטיבות שונות בכדי לתת מענה לגברים ונשים בכדי שיוכלו לחוש טוב עם הגוף שלהם וגם מרגוע לנפשם. אני מאמינה אם יש רצון ומוכנות להשקיע בקשר הזוגיי בעזרת ליווי מקצועי ימצא פתרון.לעיתים רבות עצם הפניה לטיפול היכולת להביע את המצוקה וקבלת הידע המקצועי מהוים פיתרון חלקי לענין.אפשר להתיעץ עם איש מקצוע כיצד לשכנע את בעלך להגיע לטיפול. בסבלנות עם הרבה חום ואהבה צריך למצוא את הדרך לליבו. בהצלחה, מלכה גראוכר מטפלת מינית

שלום, לפני שאשאל אציין שאני רווקה מבית דתי לאומי. אני יוצאת עם בחור כבר כמעט חודשיים. ב"ה מבחינת הפנימיות שלו -הכל טוב. הבעיה היא שמפריעה לי החיצוניות שלו. הוא לא דוחה אותי אך יש משהו בחיצוניות שמפריע לי בו ואני לא יודעת להצביע על משהו מסוים..אולי זה הגובה או מבנה הגוף.. כמו כן, אין לי רצון למגע פיזי ממנו (אולי קצת אחרי שמדברים על משהו רציני ועמוק) אנחנו מדברים פתוח ואני מרגישה איתו קשר חברי ולא כ"כ קשר "רומנטי".. יכול להיות שזה נובע מזה שהורגלתי שמגע עם גבר הוא אסור(ז"א שהבעיה היא בי ולא בו)? האם אפשר להתחתן בידיעה כזאת? עד כמה הוא אמור למשוך אותי לפני הנישואים? האם זה יכול לבוא בעתיד? מצד אחד, אני יודעת שאם אחליט לנתק את הקשר הוא יחסר לי מאוד ואני מפחדת שלא אמצא טובים כמוהו (באישיותו) אבל מצד שני אני מפחדת שבחיי הנישואים לא ארצה במגע פיזי איתו.. עד כמה העניין הזה אמור להפריע לי בהחלטה? תודה רבה!

חשובה גם המשיכה הפיזית

שואלת יקרה, קראתי בעיון את ההתלבטות שלך לגבי הקשר עם חברך. אני לא מכירה את כל התמונה ולכן ההתמחות שלי תהיה באופן כללי. המשיכה והתשוקה מהוים חלק חשוב בקשר הנישואין.כאישה דתית חיי אישות מהוים חלק מהנישואין.לרוב זוגות מתחילים את הקשר עם הרבה תשוקה ורצון לקרבה אחד לשני.כל הזמן בונים עוד גדרות לזוגות לפני הנישואין שלא יכשלו בנגיעה לפני החתונה.מדבריך עולה תיאור של מצב שונה לחלוטין שיכול לנבוע מהרבה סיבות.ישנם שאלות שאת צריכה לברר אותן כמו: האם בעבר נמשכת למישהו? האם יש לך קושי עם מגע בכלל? האם קרה לך חויה לא נעימה בעבר שקשור לקרבה גופנית בכלל? האם פגעו בך?האם נגעו בך בצורה לא ראויה? האם את בכלל מתחברת לגוף שלך? אם יש קושי בנושאים הללו יש מקום לעשות בירור יותר עמוק. צריך להבין שחיי אישות הם חלק חשוב בזוגיות ואי תפקוד בתחום מסיבות שונות יכולים או עלולים לפגוע בקשר הנישואין. מהניסיון המקצועי שלי מי שהתחיל ברגל שמאל בכרך כלל נשאר במקום הזה. לכן ישר כח על האומץ לעשות בירור בעניין זה בודאי יואיל לך בעתיד. בהצלחה, מלכה גראוכר

שלום לכם. אנחנו נשואים כ12 שנים. היחסים שלנו הם תקינים.. יש לי הערכה אישית כלפי אישתי ואהבה גדולה. למעשה מאחרי הערב של הטבילה, אישתי נמנעת לקיים יחסים. אני ניסיתי לדבר איתה וכל דרך אפשרית.. והיא משתדלת (כך לדעתי) להעסיק את עצמה בדברים אחרים כגון סדרת סרטים שרצים ברשת, וקריאת ספרים. אני מאוד מתוסכל מהמצב.. וזה ממש פוגע בי. יוסי.

למה היא מתעלמת?

בס"ד

לדוד היקר,

שאלת שאלה מדוע אשתך אינה מעונינת בחיי אישות? מבחינה מקצועית זה נקרא היעדר חשק מיני. לצערי אתה מתאר את אחת הדיס פונקציות העיקריות שנשים מתמודדות איתן. בדרך כלל הסיבה היא בגלל שהנשים בשלב הזה טרודות בעניניים אחרים והמצוה הזו אינה עומדת בראש סדר העדיפויות שלהם. זה אכן השוני העיקרי בין התפקוד של גברים ונשים בחיי אישות. בדרך כלל ידע מקצועי רלונטי בתחום מסייע להבין את הדינמיקה ואז נוצר פחות תיסכול. מציעה לך לפנות לאיש מקצוע בתחום. לעיתים ידע נכון ומדויק מסייע בנידון נותן מבט אחר בנושא.

בהצלחה,

מלכה גראוכר

מתמחה בטיפול מיני בית חולים "מאיר" בכפר סבא