מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 28/09/2020 י' תשרי תשפ"א
מרים ניימן

מרים ניימן

קורות חיים בקצרה

קבלת קהל

להיפרד או לא?

שלום, אני נשואה מזה כבר כמעט 4 שנים מהרגע שהתחתנתי היה בלגן בחתונה ומריבות בין המשפחות בשנה ראשונה בעלי לא קיבל הדרכה כמו שצריך והוא היה בעל תשובה ולכן גם התנהג אלי הרבה פעמים בחוסר דרך ארץ , הוא היה עוזב את הבית הרבה והולך עם חברים , לא נותן לי להסתובב כמעט, קפדן מאוד בעניני ניקיון- שולט עלי רוצה להיות "בוס" ברצוני לומר שגדלתי בבית שבו הייתה בין הורי זוגיות טובה ויחס טוב והוא ההיפך הוריו חיים לבד רבים כל הזמן וכו' והרגשתי שהוא לוקח את מקומם , אני מגיעה מבית עם חינוך טוב דרך ארץ והשאיפה שלי היה לבנות בית בשותפות הדדית בעלי למרות זאת חי בדעות פרימיטביות שהאישה צריכה לעשות הכל בבית והוא הכל בחוץ ואינו מןכן לעזור לי בכלום. אנו אנשים שונים עם מלא חילוקי דעות הוא מרקע שונה ואני מרקע אחר לדעתי אנו בכלל לא מתאימים ,הרגשתי שהתחתנתי מתוך תמימות וצעירות, הוא רוב זמנו חי לבד ואוהב את זה קשה לו להיות ביחד אני למרות זאת אוהבת להיות ביחד , כל אחד חי את חייו לחוד, יש חוסר תקשורת נוראה ,יש הרבה דברים שאני אפילו לו יודעת עליו , אני לא אוהבת להתקשר אליו רוב שיחותינו הם קצרות ולענין הוא אף פעם לא מוכן להקשיב לי,אחרי שנה כבר חשבתי להתגרש אך למרות זאת המשכתי והמצב נהיה יותר גרוע לאחר מכן התחילו הרבה התעללות מילולית ונפשית הוא תמיד היה משווה אותי לחברות שלו שעבר ונשים של חברים שלו היה כופה עלי בכח לעשות דברים לא מדבר איתי תקופות ארוכות כמעט לא היו לנו הרבה פעמים טובים יחד , אחר-כך נכנסתי להיריון והוא לא התחשב בי בכלל לא עזר לי בכלום רק דרש ממני צחק עלי שאני שמנה כפה עלי לנקות עד כדי צירים , (שכחתי פרט נוסף לא היה נותן לי כסף בכלל אך למרות זאת היה קונה הכל לבית ,והיה משתכר מידי פעם , אחרי הלידה בכיתי להורי שחיים בחול שבאו לבקר שאני לא רוצה לחזור אליו אך למרות זאת לא יכולתי להיפרד מכל מיני סיבות שלא איפשרו לי בברית הוא כמעט הרביץ לדוד שלי כי הוא דיבר נגד חרדים ועכשיו כל משפחתי שונאת אותו והוא לא היה מוכן לבקש סליחה מהורי כמעט שנה לאחר הברית פניתי לרבו שאם לא ישתנה המצב אתגרש והוא אכן טיפל בו הרבה והרבה דברים השתנו לטובה הרבה דברים קשים נמחקו והוא התחיל באמת לחזור בתשובה , היום הוא גם נהיה יותר בוגר ואף גם משתדל לרצות אותי אבל מעט למרות שנפתרו בעיות ביננו עדיין קשר הנפשי שלי לקוי איתו ואינני מרגישה שהוא מתייחס אלי כמו בעל אוהב אין יום שאני לא חושבת על גירושין (אני מאוד רגישה וישר נפגעת) הוא לא מוכן לעזור לי בכלום ששיך לעבודות בית ועוד מתלונן למה אני לא הספקתי רוב שיחותינו וויכוחים ועד שטוב לנו ביחד זה מן המעט של המעט , הוא עדיין לא קונה לי כמעט כלום (דברים אישיים אז מצאתי עבודה ובזה אני קונה לעצמי למרות שאני חושבת שזה לא נורמלי ( והוא טוען שאין לו כסף ) עברתי הפלה קשה כי כשהייתי בהיריון הוא לא היה מוכן לעזור לי בכלום וזה נבע ממאמץ יתר וגם הגעתי לכאבי נפש כל כך עזים שלא רציתי איתו עוד ילד ,היום אני עם אמצעי מניעה ואני כבר כמעט שנה שבורה עם חיי לא יודעת מה לעשות הוא מאוד אוהב את הילד וזה גם מאחד אותנו הוא אומר לי שהוא אוהב אותי גם אבל אני לא מאמינה בכלל כי בין אדם אוהב הוא עושה ומתייחס לשני בכבוד הוא משתדל אבל מעט מאוד הוא אומר שלא טוב לו בבית אני תמיד מתפרצת וכועסת עליו שהוא מעיר לי , אני שבורה מחיי נישואין אלו ומרגישה שהייתי רוצה להשתחרר מלהיות עובדת ניקיון ושפחה אני צעירה עדיין בת 24 ולהתחיל התחלה חדשה. מצד שני הוא השתפר מעט ומקשיב לרב שלו ואני מאוד רוצה עוד ילדים ואין לי כל-כך לאן ללכת הורי בחול וכאן יש לי בית ופינה שלי. חשבתי אולי להיפרד ממנו לחודש ללכת לגור אצל חברה ושם להשתחרר ולראות אם טוב לי יותר בלעדיו למרות שתמיד שעזבתי אותו לכמה ימים היה לי טוב יותר והרגשתי שהשתחררתי ואולי גם הוא ילמד להעריך אותי , אני גם שוקלת את האופציה לגירושין תמיד חושבת על זה אך לא מעיזה כי מפחדת (ברצוני לציין כי כבר היינו בכמה טיפולי זוגיות על ידי רבנים מוסמכים וזה עזר אך רק תקופתי ) אני כל-כך שבורה ומתלבטת ולא רוצה להעביר את חיי ככה ללא סוף מה דעתכם? אנא עזרו לי בקשה

הפעלת שיקול דעת

קראתי את מכתבך בענין רב ,והתרשמתי מיכולתך להחזיק מעמד בזוגיות לא פשוטה ומלאת מהמורות. את חווה קשר כמעט חסר קשר,את בודדה מבחינה רגשית,ולעיתים גם פיזית.אינך מכירה מספיק את בעלך,לפי דבריך יש דברים נסתרים ממך.גם הוא אינו מוכן להקשיב לך ולהבין לרחשי לבך.ההשוואה לנשים אחרות לא מוסיפה לך כבוד והערכה אלא רק פוגעת ומעליבה,השתיקות של בעלך מגבירות אצלך את הרגשת הבדידות. למרות כל הקשיים אספת את עצמך,יצאת לעבוד ואת מפרגנת לעצמך וקונה לך.צריך הרבה כוחות כדי לקום ולעשות מעשה כזה ולא לשקוע,ולא להישאר במקום הקורבני. אני מעריכה מאד את האומץ לפנות לעזרה ולא לעשות מעשה פזיז לפני שבודקים את הקיים על כל גווניו. מכתבך נותן אינפורמציה מרובה וחשובה מתוכו אני למדה שלבעלך יש מחויבות לבית,כפי שציינת -הוא קונה הכל לבית,בעלך אוהב את הילד שלכם,ילד משותף לשניכם,דם מדמכם והוא גם מצהיר שהוא אוהב אותך.לבעלך יש מוטיבציה לשינוי -הנה הוא הולך לרב ולפי דבריך הוא השתפר.כלומר הוא מוכן לקבל השפעה חיובית ולערוך שנויים וזה יסוד חיובי וחשוב לבנית זוגיות טובה. מכיון שלא שייך לטפל דרך מכתב הייתי רוצה לתת לך כמה נקודות למחשבה:1)את מאשימה את בעלך שהוא פרימיטיבי ואינו מוכן לעזור בעבודות הבית,שהוא צחק עליך שאת שמנה כשהרית.אולי את מצפה שהוא יתן משמעות לחייך?חשבי על התלות המרובה שפיתחת בו ושאלי את עצמך:איך אני בעיני עצמי?איך אני מעריכה את עצמי?עד כמה אני מכירה את עצמי? 2)את מאשימה את בעלך שהוא רוצה להיות "בוס"שתלטן הוא מקפיד בעניני ניקיון ודורש רמה גבוהה של תפקוד בבית,הוא אינו מוכן לבקש סליחה מהוריך.יוצא עם חברים ולך אינו נותן לצאת ואת מרגישה שהיית רוצה להשתחרר מלהיות עובדת ניקיון ושפחה.אבל בנשימה אחת את מאיימת להיפרד ממנו לחודש וללכת לגור אצל חברה כדי שילמד להעריך אותך!את מאיימת להתגרש ממנו כי למרות שנפתרו בעיות אחרי ששמע לקול רבו עדיין הקשר הנפשי לקוי,ואינך מרגישה שמתייחס אליך כמו בעל אוהב,הוא אינו עונה לרמה שהיצבת לו(למרות שהוא משתדל)לדוגמא:אינו קונה לך דברים אישים . לעניות דעתי אתם נאבקים במאבקי כוח מי יכופף למי את היד ואיום בעזיבה אם לא יעשה בדיוק לפי המרשם שלך הוא אקט שתלטני לא פחות מדרישה לתיפקוד מקסימלי בבית. 3)סיפרת על כמה טפולי זוגיות וחשוב לדעת מדוע נהפכתם למטופלים סדרתיים?ביוזמת מי הטיפול נפסק ולא המשיך כדי שתהיה למטפל אפשרות לגעת בשורש הבעיות ומשם לרפא את זוגיותכם. 4)את מציינת שאת צעירה בת 24ש' ולכן לא מאוחר להתחיל התחלה חדשה.אני מסכימה איתך.אבל השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך האם התחלה חדשה בחוץ יש לה סיכוי טוב יותר מאשר התחלה חדשה בבית אם בעלך,האבא של ילדכם המשותף? המלצתי כהמלצת עמיתי:נסו טיפול זוגי שיועיל לשניכם בכל החלטה שתחליטו.לכל הפחות תחליטו מתוך ידיעה והבנה ולא כבריחה ממצב קיים למצב בלתי ידוע . ברכתי לחיים מאושרים ושמחים מרים ניימן 0508442823 -036195251 miriamneiman@walla.com

לא "מתחילים" את החודש

אנחנו נשואים כבר 15 שנה (שלושה ילדים)חיים בצמצום ולא מצליחים אפילו להתחיל את החודש בצורה נורמלית. ניסינו לקבל עזרה מארגון פעמונים (כבר פעמיים)וזה לא הלך... אני כבר מיואשת (אסור להתייאש אני יודעת),אך לא יודעת מה לעשות.בעלי מאד עקשן.הוא טוען שאני עקשנית. בתכל'ס אני יותר מסודרת ממנו ושולטת בחשבונות. הוא בלגניסט רציני אבל לא מוכן לקבל מרות ולשתף פעולה. יש לנו מינוס של 10000 ש"ח בבנק.אין לנו דירה ויש לנו רכב. בעלי לא עובד מסודר.פעם כן פעם לא פעם בבקר פעם בלילה. אני לא אוהבת את צורת החיים הזו ומאד כועסת עליו.הוא טוען שבגילו 40+ קשה למצוא עבודה מסודרת.הוא לא מוכן לעבוד בכל עבודה ובכל מחיר... עקב עברו הישיבתי (ישיבות "שחורות"),אין לו השכלה פורמלית למרות שהוא מאד מוכשר בתחום המחשבים. אך אצלו אין קשר בין ידע לכסף ... המצב הנ"ל גורם להמון בעיות בשלום בית ולחוסר תפקוד נורמלי בבית עם ילדים מתבגרים וצרכים שגדלים מיום ליום .מישהו יכול לעזור?

השלטת סדר בבלגן

את מספרת על הטחת האשמות וחסר הערכה הדדית.קחי יוזמה והציעי לבעלך עמדת תמיכה-במקום האשמה.התגיסי לעזרה מול הבעיה הכלכלית.אל תתני לה להכנס ביניכם וכפי המלצת עמיתי גשו לקבל את הכלים המתאימים כדי לשלוט בתזרים המזומנים. ארגון מסילה הוא אחד מהארגונים שיבוא לקראתכם. איחולי להצלחתכם המהירה מרים ניימן מרצה בארגון מסילה 0508442823

לא גומרים את החודש

שלום וברכה, בעלי ואני "לא גומרים את החודש" תמיד בסוף חודש אנו "נחנקים" ומגרדים את השקלים האחרונים או לוקחים הלוואות על חשבון החודש הבא וכו'. מה שלא מובן לי היא העובדה ששנינו משתכרים יפה מאוד, אנו לא "פחות מהממוצע" לפי ההגדרות המקובלות ונראה לי שפשוט איננו מחושבים. לא מדובר על בזבזנות, אני לא חושבת שאנו בזבזנים אך בכל זאת משפחה המונה שש נפשות צריכה להתקיים. האם ניתן לקבל הדרכה או הסבר כיצד ניתן לכלכל את הוצאותינו בתבונה כך שהכסף שאנו מרוויחים שהוא סכום מכובד יחולק בשווה ויספק את צרכי המשפחה? תודה

תזרים מזומנים

בהחלט ניתן וחשוב לקבל הדרכה,כפי שהציעו עמיתי. מכיון שלפי דבריך שניכם משתכרים יפה כדאי להיות מודעים לגובה ההכנסותו וההוצאות. קחו דף בו תרשמו כל הכנסה ובדף נוסף רשמו כל הוצאה(גם דמי כיס)יתכן שסכומים לא מבוטלים מבוזבזים בלי שתרגישו.שליטה על תזרים מזומנים מהוה בסיס לפתרון. בהצלחה מרים ניימן מרצה בארגון מסילה0508442823

בעיות בנישואים שניים

אני בת 29 נשואה פעם שני יש לי 2 ילדים מנישואים ראשונים ו2 ילדים מהנישואים הנוכחים, העניין הוא שבעלי לא אוהב את 2 ילדי מהנישואים הקודמים( בני 9 ו-7) זה מתבטא בכך שהוא מעיר להם הרבה , כביכול מחנך, הם לא אוהבים אותו או להיות בחברתו, אם זה היה חינוך עם חיבה ואהדה בצורה יפה לא היתה לי עם זה בעיה אבל פה זה נראה כתקשורת טכנית ואפילו צינית ללא שמץ של רכות, פרגון,קרוב וכדו' כמובן שאין על מה לדבר בענין לימוד, הכנת ש.ב. ויתר הדברים שכרוכים בגידול ילדים אם 2 הילדים שלו הוא אבא רגיל לחלוטין, אוהב ואהוב (תמיד 2 הגדולים רואים איך נראים החיים ל2 הקטנים שיש להם אבא והם אפילו אומרים בפה מלא) כואב לי עליהם מאוד, יש לי איתם המון בעיות בביה"ס וברור לי שלבעלי יש חלק גדול בזה , בעלי אומר שיש משהו שחוסם אותו והוא לא יודע איך להתגבר על זה, אני לא מתכוונת להמשיך את חיי בצורה הזו כי אני נקרעת, האם לדעתך יש סיכוי לשנות את המצב או שהגענו לסוף הדרך

אוירה מובילה לחיבור

תמר יקרה ממכתבך עולה תוגה וחסר אונים.כאמא אוהבת קשה ל ך עם סבל ילדיך. אין זה מובן מאליו שבעלך יאהב ילדים שאינם שלו.האהבה יכולה להגיע מתוך נתינה וזהו תהליך שדורש זמן ועידוד.ככל שתדרשי את האהבה כך הוא ירגיש מאוים ויתעלם מהמקום הלא מתגמל קרי ילדיך.נסי לעזור לו להתגבר על החסימה שהוא חווה ע"י שתשרי אוירה נעימה סביב ילדיך .החמיאי לו והעריכי כל הבעת אכפתיות כדי שהטיפול בילדים יגרום לחיבור נעים.כדאי שתעזרי באיש מקצוע שידריך אותך . בהערכה מרים ניימן 0508442823 miiriamneiman@walla.com

התלבטות

אני בחורה משכילה בת 28 ונמצאת בקשר זוגי כחודש ומאוד מתלבטת לגבי ההמשך. כללית הוא מאוד מוצא חן בעיני הן פיזית והן מבחינה דתית וכו' אבל משהו לא מסתדר.. בעקבות המצב הבטחוני נפגשנו רק פעם בשבוע והפגישות היו נחמדות מאוד ומפרות אבל כשזה מגיע לטלפון זה משתבש, הוא בא מגישה מאוד שוביניסטית לגבי תפקיד האישה וכל מילה שלי הופכת את זה לניסיון למריבה מבחינתו. לגביו, תפקיד האישה זה לעשות ה-כל בבית החל מניקיון, בישול, טיפול בילדים וכמובן טיפול בו. זה הגיע לשיחה על זה שאם אני מעוניינת לצאת ואין אוכל אז אני לא אצא מהבית עד שאבשל לו. וכן זה ש"אישה כשרה עושה רצון בעלה"- אם יש לי דיעה משלי זה בעייתי בשבילו כי הוא לא רוצה מישהי דעתנית ש"תריב" איתו על כל דברוגם אם יש לי מה להגיד לפעמים כדאי שאישה תשתוק ותבטל את עצמה בפני בעלה, כדבריו. אני מרגישה שמנסים לחנך אותי ולהביא אותי למה שאני לא..האם זה נורמלי להשאר במצב כזה או שזה לא? (אני מפחדת שאני מתפשרת כרגע רק בגלל הגיל). תודה..

נשואין במחשבה תחילה

מתלבטת יקרה בסוף מכתבך את מתיחסת לגילך.חלילה לך לברוח מרווקות למסגרת נישואין עם האדם הלא נכון.כי זה מה שנקרא ליפול ח"ו מהפח אל הפחת. אבל כדי להיות בטוחה בצעדיך (כי הרי הוא מוצא חן בעיניך פיזית וגם דתית .והפגישות היו נחמדות ומפרות)כדאי שתפנו ליועץ חצוני שיוכל למפות את הנתונים ולבדוק אם פערי החשיבה אכן כ"כ משמעותיים ולאחר שתביני את אשר לפניך תחליטי בתבונה ולא בפזיזות. איחולי להצלחתך ויהי ה" בעזרך ובמהרה תוושעי. מרים ניימן 0508442823

ילדים

שלום, שמי דפנה ואני נשואה כבר 3 שנים,עם בעל טוב,נחמד ומוכשר.יחסית מאושרת לבעלי יש עבודה מסודרת שבה הוא מתקדם מאד יפה.גם אני עובדת במשרה מלאה וב"ה יחסית מצליחה.הבעיה שלנו זה שאין לנו עדין ילדים.ואני חייבת לציין שמהיום שהתחתנתי מיד רציתי ילדים אני מאד מאד אוהבת ילדים! לא סתם נאמר:"ילדים זאת שמחה!" כמובן שהתחלנו לטפל בבעיה שיש אבל כידוע לא תמיד הטיפולים עוזרים.. וכמובן צריכים פה הרבה והרבה מאד סבלנות ומכיון שמאד קשה לי במיוחד לחכות שזה יצליח אז לפעמים רוב הזמן אני מאד עצובה ומפחדת מאד שנמתין עוד הרבה שנים למה שאנחנו כ"כ מייחלים כבר.. כתוצאה מזה אני הרבה עצבנית ומתוחה נוצרות הרבה מתחים וכועסים (לפעמים על שטויות).קשה לי מאד המצב שבו אני נמצאת.איך תוכלו לעזור או לפחות להקל על הכאב???

שמחה שאינה תלויה בדבר

דפנה יקרה הכמיהה לפרי בטן כ"כ עוצמתית עד שקשה להנות ולהודות על הרבה מתנות שכבר ניתנו."ילדים זאת שמחה"-נכון .גם בעל טוב -זו שמחה.גם על עבודה טובה- יש לשמוח ולהודות. הפחד כידוע מוביל את האדם למקום ממנו הוא פוחד ומתח אינו מצע רך לקליטת פרי בטן. שמחה פנימית מתוך הודיה על היש מובילה לרגיעות וכידוע-הדברים הטובים מגיעים בהיסח הדעת. קחי את הציפיה כאתגר-נסי להתמקד ביש(ולא לקלקל)וכשיודעים להגיד תודה על הקיים יש חשק לתת עוד ועוד... אל תתני למוקד חצוני להיות בעלים על השמחה שלך .קחי את השמחה לתוכך והקריני אותה לסביבתך.חשבי - בעוד כמה שנים כשתסתכלי במבט לאחור איך היית רוצה להיראות בעיני עצמך-נרגנת חסרת חיים אשה שלא נחמד להיות במחיצתה או אשה שלמרות כל הקשי התמודדה בהצלחה? תפילתי שהנסיון לא יאריך ימים ותזכי במהרה למלוי שאיפותיך ולברכת שמים. מרים ניימן 0508442823

אז אייך מתגברים?

בס"ד החתונה בוטלה 3 שבועות לפני החתונה.. אייך מתגברים אני חודש לאחר הביטול ועדיין שבורה לא מספיקה לחשוב, להריץ את הפגישות בראש.. אני יודעת שהכל לטובה ובעצם נצלתי אבל עדיין זה כ"כ קשה, במיוחד שלא ממש סגרנו את הקשר כמו שצריך. אייך אוכל לצאת שוב לפתח לבחורים חדשים, לבטוח בהם.. בכל זאת הייתי עם הבחור 7 חודשים ולקח לי זמן להגיע להחלטה (אני הבחורה עם "הקשר המוזר") אני כ"כ זקוקה לכוחות להמשיך הלאה

בהירות לעומת בלבול

שלום לך "בחורה"ובקרוב אי"ה נשואה מאושרת את מתארת זמן ממושך מלא ספיקות כדי להגיע להחלטה. את מתארת תקופת אירוסין עד הדקה ה-90 ואז ביטול החתונה. את מתארת היום הרגשות שבר ואובדן הכרוכים עם הרגשות של הצלה. את נעה ימינה שמאלה בפיתולים חדים ושדה ראיתך אינו ברור ובהיר. נראה לי שהבנת העבר תועיל לדרכך בעתיד. קחי את השבר כמנוף לתובנות ויהי ה" בעזרך. ובקרוב בשרי לנו בשורות טובות מרים ניימן0508442823

בעלי לא מבין אותי

שלום, אנחנו נשואים 9 שנים. יש לנו ב"ה 6 ילדים. בעלי עובד, אני עקרת בית. כבר מההתחלה הרגשתי שהוא לא מבין אותי. זה מתבטא בהרבה דברים. הדבר העיקרי הוא שאני מרגישה שאני חיה במדבר מבחינה רגשית. כמעט ואנחנו לא מדברים על הרגשות שלנו, ואם מדברים ואומרים מה מפריע זה בצורה של ריב. עלי לציין שלבעלי הרבה תכונות חיוביות, הוא אדם מקובל חברתית, וביחס שלו אליי יש הרבה דברים טובים, אבל דבר אחד חסר וזה שהוא מאד נחמד לאנשים בחוץ ובבית בדיוק ההפך. אין מחמאות, אין כמעט מילים טובות או עידוד. אני לא יכולה לחיות ככה, בזמן שאני יודעת איזה הבדל עצום זה יכול לחולל אצלי, גם בהרגשה טובה שלי עם עצמי, וגם ביחס לילדים ולעבודות הבית. אמרתי לו את זה הרבה פעמים ולא עזר. בחוץ בשיחות שלו עם משפחתו, עם חברים או לקוחות שלו הוא שופע חיוכים, מילים מקסימות, הבנה, עידוד, חיזוקים. הוא אומר ששם זה הכל מלאכותי, לא אמיתי ובבית זה מה שהוא האמיתי, אבל אני לא "קונה" את התרוץ הזה. כל פעם שאמרתי לו שזה חסר לי תמיד השיחה הגיעה לנושא שאם הייתי עובדת כמוהו בחוץ ומרגישה את הקושי שבזה - אז לא הייתי באה אליו בדרישות "מוגזמות" שכאלה. אני מרגישה שהוא רואה אותי בצורה לא ממש חיובית, למרות כל הדברים שהוא כן עושה למעני. הוא מעיר רק על דברים שצריך לשפר, לא רואה את הטוב שבי. מאד מפריע לי גם ההרגשה הזאת שלי שאני כאילו "חייבת" את העידוד שלו כדי להרגיש טוב עם עצמי. אולי הבעיה היא אצלי של דימוי עצמי נמוך ? אני יודעת שאם נלך ליעוץ הוא יצליח לשכנע את היועץ בחלקות לשונו שכל הבעיה היא אצלי. אני גם לא זוכרת תמיד את כל הדברים והדוגמאות להתנהגות שלו למרות שיש הרבה, תמיד כשצריך לספר זה בורח לי מהראש ואני נזכרת אח"כ. הוא לעומת זאת יודע טוב מאד איך לדבר ואיך להציג את הדברים להוציא אותי לא בסדר. מה לעשות ? תודה מראש על תשובותיכם.

אל פחד מיעוץ

אני מצטרפת לאבחנת התסכול עליו דיבר קודמי.ורוצה רק להוסיף שיועץ מומחה שומע מעבר למילים- ולכן גם אם לדבריך יש לבעלך יתרון וורבלי עליך עדיין הצרכים כמו גם הפחדים (המשתקים מתפקוד יעיל)-יהדהדו בחדר המטפל. בתקוה שתעלו על דרך המלך במהרה ניימן מרים0508442823

בעלי מעשן חשיש

שלום לכל מי שיכול לעזור לי. בעלי ואני נשואים מזה חמש וחצי שנים. לאחרונה גיליתי כי הוא מעשן חשיש!! שוחחנו על כך והוא לא מביע נכונות להפסיק הוא טוען שאין בזה שום דבר רע לעשן "מדי פעם" והוא לא מתחרט על כך. חוץ מזה היחסים שלנו בסדר יחסית (היו לפני שגיליתי) הוא גם מעשן עם חברים ואני די בהלם מהעניין. האמת שזה מגעיל אותי ואני לא ממש יודעת איך להתמודד עם זה. ברור לי שיש לזה השלות שבהתחלה לא חשבתי שהן קשורות לעישון אבל אחרי שחקרתי קצת בנושא הבנתי שיש קשר (שינה עד שעות מאוחרות, תפקוד כושל מדי פעם בחיי האישות) הדבר עולה לי בבריאות ושנתי נודדת. הו לא מוכן לדבר על זה עם אף אחד (אם זה כ"כ בסדר, מה הבעיה לספר?) מה עושים בכזה מצב?

התמודדות

קשה מאד להתעורר בקר אחד ולגלות תגלית כ"כ מאימת.אני מניחה שיש פה סיפור שאינו מסופר.נסי לשאול את עצמך שאלות ,כמו:מה היו השלבים המקדימים?האם הוא טיפוס שזקוק לסיפוקים מידיים?מה היה חסר ביניכם שגרם לו לחפש נוחם בסמים? סביר להניח שאם רואים תופעות לואי לא מדובר ב"מדי פעם"והחשש שמדובר בשלבי התמכרות. מה שמקשה על פתרון של גמילה היא העובדה שיש כאן הכחשה.וכאן אני מצטרפת לעמיתי שיעצו 3 עצות חשובות:1)להתעדכן בנושא ואם אפשר -לקרוא ביחד. 2)לבוא ממקום של דאגה כנה .אם היחסים ביניכם היו חיוביים זה המקום להוכיח נאמנות ולהושיט עזרה. 3)לפנות ליעוץ\לתמיכה. יהי ה" בעזרך ותבשרי לנו בשורות טובות. מרים ניימן0508442823

מיואשת

שלום רב. אני כ"כ מבולבלת עד כי איני יודעת מאיפה להתחיל ומקווה שאציג את הלך העניין על הצד הטוב ביותר. הנני בת 33 נשואה שנתיים לבן 38 יש לנו בן בן שנה וחודשיים ואני כעת בהריון בחודש שישי. מאחר ובעקבות נישואי נאלצתי לעזוב את מקום מגוריי ולהצטרף לבעלי אשר גר רחוק ממני ונכנסתי ישר לאחר החתונה להריון, יצא שאינני עובדת כבר שנתיים ומתמסרת לבית, לגידול הילד ולהריון החדש. כל ההריון הראשון התגוררתי אצל הורי בעלי עד שקיבלנו את הבית שלנו שבה אנו מתגוררים שנה. זו שנת הסיוטים שלי. בעלי הביקורתי פשוט לא נותן לי מנוח. הוא מנצל את זה שאני לא מביאה אף הכנסה כדי להשפיל אותי ולעשות ממני קטנה. הוא לוקח כל דבר טוב שבי, מקטין אותו ומשתמש בו נגדי, למשל, אני אוהבת לכתוב שירים אז יאמר, "מה את עושה כל היום כותבת שירים" וזה יכול להיות כל דבר אחר שאני אוהבת במקום. הוא לוקח כל חולשה או חיסרון שלי ומשתמש בה נגדי, לדוגמא, אין לי רשיון נהיגה אז כל הזמן ימצא דרך להשחיל כמה אני לא שווה בלי רישיון. בגלל ההריונות והלידה אני קצת עייפה ולא במיטבי, לפעמים רגישה, בוכייה, הוא יאמר שאני אשה חלשה ולא בנוייה לחיי משפחה. בעלי שעובד 4.5 משמרות בשבוע בממוצע של 12 שעות, פעם בוקר ופעם לילה, עוזר לי במטלות הבית בכך שפעם בשבוע שואב את הבית ושוטף מרצונו החופשי בלבד. לעיתים עוזר לקפל כביסה או לעשות כלים. הוא חושב שבכך הסתיימו מטלות הבית ושאני לא עושה כלום ושהוא עושה את רוב העבודה בבית וכל הזמן יורד עלי. אני מזכירה לו שאני זו שמבשלת, שמטפלת בילד, שקמה לילד בלילות, שמתחזקת יום יום את ניקיון הבית שלא נגמר בשואב ושטיפה, יש גם שירותים, אמבטיה, אבק כלים יום יומיים כביסות, סידורים, קניות שלפעמים אנו עושים במרוכז אך לרוב אני עושה לבד יומית. הבית נקי ומדוגם כי אני בבית מתחזקת אותו והוא לא רואה זאת כך. הוא מקטין את העבודה שאני עושה "מה את בסה"כ עושה שעתיים מבשלת שעתיים עם הילד, מה זה לעשות כביסה? מה זה כלים? זה כלום. אני עובד יותר קשה ממך. אני עושה בבית את רוב העבודה." האיש הזה שלא יודע איך אני שותה את הקפה שלי כי אני משרתת אותו כל הזמן, לא יודע להכין בקבוק אוכל לבן שלי כי אני מטפלת בו כל הזמן, לא יודע להכיןם חביתה כי אני דואגת לאוכל כל הזמן, טוען שמה שאני עושה זה כלום. ויותר גרוע מזה, הוא כל הזמן משווה אותי לנשים אחרות, מה אמא שלו עושה, מה אשתו של אח שלו עושה, מה אישתו של חבר שלו עושה. כולן יותר טובות ממני. לא חסך ממני כאב בזה שאמר שהיו לו נשים יותר טובות, יותר חכמות ויותר יפות ממני ויש לי עוד הרבה להגיע לרמה של אמא שלו. כל דבר שאני עושה יש לו ביקורת, שום דבר לא מספיק טוב, לא בישולים, לא ניקיון כלום. לפני החתונה, (יצאנו 8 חודשים והתחתנו) עוד היה מפנק אותי מידי פעם בהודעות אוהבות, מכתבים, פרחים, מתנות מידי פעם, הכל כדי לכבוש אותי, אחרי החתונה כלום. יום הולדת לא חגג לי, פרח לא הביא לי. כשאני מדברת איתו על הנושא הוא מתחמק בטענה שאחרי הנישואין הכל משתנה, אני לא יכולה לצפות שיפנק אותי כמו פעם. ועוד משהו עצוב. מעולם לא היה בשבילי ברגעים הקשים שלי לקבל תמיכה ואהבה. הוא רוצה אותי רק בטוב. ברע אני לבד. אם אני לא מרגישה טוב או עצובה, או כואב לי ואני בוכה אני אשה חלשה. לעולם לא יגש וינחם אותי אלא יסתכל עלי בקרירות וישאל "מה את בוכה", למשל אחרי הלידה ביום הראשון בבית היתה לי נפילת מתח ופשוט בכיתי, זה טיבעי ונורמלי, אני יודעת, אך הוא הביא בי והתעצבן על כך שאני בוכה. אם אני לא מרגישה טוב הפכתי למטלה, לדוגמא יום אחד הקאתי, לא הספקתי להגיע לכיר והרצפה התלכלכה. הוא התעצבן כי יום לפני ניקה את הבית. הוא לא קשוב לי, לתחושותי רצונותי. מתחמק מכל שיחה ומפיל עלי שאי אפשר לשוחח איתי. יודע להפוך כל דבר נגדי וכשאני מספרת לו את תחושותי הוא הופך את עצמו לקורבן וכמה הוא מסכן בנישואים הללו. פעם בחודש וחצי אנחנו נוסעים להוריי להתארח וכל פעם הוא מסתגר בחדר מול הטלויזיה. בקושי מפגין נוכחות, פתאום כל דבר מפריע לו, מסתובב בפרצוף זועף. לא נותן לי רגע להנות במחיצת הוריי, אני כל הזמן בלחץ. ההורים שלי כבר לא רוצים לבוא להתארח אצלנו כי לא נעים להם מההרגשה שבעלי נותן להם. הוא פשוט מרחיק אותי מהמשפחה שלי. לא טוב לו לראות שטוב לי. למשפחה שלו אנו הולכים יותר כי הם קרובים ושם הוא פתאום כל כך נחמד אלי וכל כך טוב ודואג.... ואני כמובן, גם אם אנחנו בכאסח בינינו, אני עושה כבוד להורים שלו ולו ומתנהגת הכל כרגיל. למה לא מגיע לי יחס כזה עם המשפחה שלי? לסיכום, אני מרגישה כבויה כבר מספר חודשים, כמו מתה מהלכת, מעבירה יום ועוד יום, מה שיהיה יהיה, לרוב שותקת, לעיתים מתפרצת. אני לא מצליחה לחלץ את עצמי מהמצב הזה, להרים את עצמי. מה שאני יעשה הבעיה תמיד אצלי. אני אשמה בהכל מבחינתו, הכל בגללי, הוא תמיד בסדר. אין לי עם מי לדבר. אסור לי לבכות, אסור לי לכעוס, או לדבר על כאבי כי אז אני אשה חלשה. אגב הלכנו לרב יועץ פעמיים שהאמת העמיד אותו יפה במקום, אך לבעלי זה לא מזיז אצלו הכל בסדר. שום דבר ממה שהרב יעץ הוא לא עשה סיכם את זה בכך "מה את חושבת שהוא מתייחס לאשתו יותר טוב?" איך אני נחלצת מהמצב הזה? תודה מראש על ההקשבה, היעוץ והעזרה. מהמיואשת

מאבקי כח מעיפים ומיאשים

היכולת שלך לנהוג בכבוד אצל הורי בעלך נותנים תקוה שאת תוכלי לעשות את הצעד הראשון בריקוד המשותף. זהו ריקוד קלאסי של מאבקי כח שבו כל רקדן משתדל לשים רגל לרקדן השני כדי להשיג עליונות עליו.אבל על נצחונות מהסוג הזה אפשר להתבטא:"עוד נצחון אחד כזה ואבדנו". שימי לב ששניכם טוענים טענות דומות:חסר הקשבה,חסר יכולת לשוחח,חסר יכולת להבין ללב השני.בעצם אתם מתחרים מי יותר מסכן ממי. כדי להבין את הקורה לכם חשוב שתגשו ליעוץ ובהקדם כדי למנוע נפילות נוספות המובילות להרגשת מרירות כפי שאת מתארת. בהצלחה מרים ניימן 0508442823

בדידות

אני נשואה 18 שנה רב הזמן באושר בעלי איש עבודה (עסוק מאוד) ורב הזמן אני מוצאת את עצמי לבד לבד לבד וכניראה קצת התיאשתי. לצערי השנה הבחנתי בשינוי אצלי כאשר אנשים זרים מחמיאים לי או מתיחסים אליי זה מרגש אותי עד כדי שלדעתי יש לי רגשות חמים מאוד כלפי איש מסוים ( אן שום קשר ממשי ואני משתדלת להסתיר זאת כלפי חוץ) ,יש לי המון רגשות אשמה ואני לא יודעת היכן לשים את האצבע ,האם אני הבעיה או הזוגיות , עיזרו לי ,איך יוצאים מרגשות מהסוג הזה .

הטריגר לשנוי

מימי שלום 18 שנה את נשואה באשר 18 שנה את מרגישה בודדה השנה הבחנת שצורת החיים הזאת לא מתאימה לך יותר.את רוצה שנוי . מבחינת גילך ומבחינת שנות נשואיך זה אכן העתוי הצפוי לעריכת חשבון נפש לגבי העבר (מה שנקרא משבר שנות ה40)זה הזמן להתארגנות מחודשת. פני לבעלך בצורתi messeges ותני לו לעכל את השנוי שאת מובילה .קחי בחשבון שאת מבקשת משהו שעד היום לא שמת עליו דגש ולכן חשוב לנהוג בעדינות ובחכמה כדי להוביל אל השנוי המיוחל. בהצלחה מרים ניימן0508442822

איך להסביר לבעלי שצריך להשקיע בזוגיות?

קראתי את השאלה והתשובות בנושא: "חוסר תקשורת" של רווש מיום 16/11/08 יש לנו 2 ילדים ומהלידה השניה (לפני 5 חודשים) אין לנו זמן לעצמינו. אני מרגישה חיה במרוץ. מרגישה אמא אך לא מרגישה אשה. אני מבקשת המון מבעלי: "אני רוצה לצאת איתך לבד. אפילו רק שעה בשבוע אבל בלי הילדים" . הוא לא מבין אותי למה זה חשוב לי. תשובתו: מה מפריעים לך הילדים? לדעתו,זה החיים. הילדים הם העיקר. קשה לי לגרום לכך שנצא יחד לבד ובכיף. אם כבר יוצאים (פעם בחודשיים) זה לקניות קצרות וגם אז הוא לחוץ לחזור לבית כי מאוחר וצריך לישון מוקדם כי מחר צריך לקום מוקדם וכו'... ואני מתחרטת שבכלל יצאנו. גם אני חושבת שהילדים הם העיקר, אך הזוגיות חשובה גם בשביל הילדים. אני מחפשת עיצה כדי שלא יהיה חמור יותר בטווח הרחוק. לפני כשבוע, ממש לא הרגשתי טוב וביקשתי ממנו שיבוא איתי לקופת חולים. הלכנו יחד. ואז הוא אמר: "ביקשת שנצא ביחד, לבד, בלי הילדים. הנה יצאנו!" אשמח לקבל עיצה מועילה ומעשית. תודה רבה מראש.

חשש או אחריות

מיכל שלום רק לחדד נקודה להתיחסות (כי קבלת כבר תשובות יפות) נסי ברוגע ממש,להבין יחד עם בעלך:אילו תחושות הוא מרגיש כשהוא יוצא איתך לבד,ובלי הילדים.נסי לדלות מה הקושי שחוסם אותו ולפי המידע שתקבלי תראי אם זה עודף אחריות לילדים או אולי חשש מהביחד של שניכם. בהצלחה מרים ניימן0508442822

תודה רבה!

שלום רב לכל העונים לשאלתי: למר שמחוני,יפה בן דוד,לאה גרוס,הדסה מקלר,ציפי מילוא,מרים ניימן,מר ביגל,מר אוחנה ויצהרי אבינועם אין מילים בפי על תשובותיכם המדהימות! על כל תשובה ותשובה ממש ירדו לי דמעות אני ממש מתרגשת ומעריכה את ההקרבה שאתם עושים פה! מהיום שהתחלתי לקבל את התשובות,חיי השתנו מקצה לקצה! פתאום אני התחלתי בעצם להעריך את חיי היפים שיש לנו! אני ובעלי מאד אוהבים אחד את השני אנחנו מסתדרים מעולה ב"ה,יש לו עבודה מעולה וגם אני ב"ה מסודרת בעבודה טובה כסף ב"ה לא חסר הזוגיות שלנו מדהימה ומה שקרה זה שהתשוקה לילדים והבעיות של הפריון איכשהו ניסו להפריע לזוגיות שלנו. ואמנם היו לי ימים קשים מאד שכבר ציינתי שזה ממש לא קל להמתין לילדים! בכ"ז מהיום שבו קבלתי את תשובותיכם אז החלטתי לעצמי שאני לא אהרוס את חיי בגלל הסיבה הנ"ל והתחלתי להעריך ןלאהוב מאד את החיים שלי את הטוב שיש לנו להסתכל על הכל בצורה חיובית יותר.והיום אני ממש מאושרת ומחכה כמובןבסבלנות עם הרבה שמחת חיים להפקד. ואני מקוה שהקב"ה יענה לתפילותינו במהרה ובעז"ה נפקד במהרה! דפנה

שנוי בהסתכלות =שנוי בהרגשה

לדפנה השמחה זה מה שנקרא לראות את 2\1 הכוס המלאה. ימלא לך ה" כוס ישועות במהרה. מרים ניימן

ילד חורג

יש לי בבית ילד של אישתי מנישואין קודמים, אני לא מספר לאישתי שאני מתעצבן על כל דבר קטן שהוא עושה, אפילו אוכל, רציתי לדעת האם זה נומלי או שיש לי בעיה. האם אני צריך טיפול?

מודעות ככלי להתקדמות

חן שלום אם תקבל תשובה שזה נורמלי האם זה ירגיע אותך? והאם אז תשתף את אשתך בתחושותיך כלפי בנה? הגיוני וטבעי שאינך חש כלפיו רגשות אבהיים ועל כך אין סיבה לרגשות אשמה .אם אתהמאוכזב מעצמך בהקשר של תחושותיך כלפי הילד כנראה אתה מרגיש שזה מוגזם וזה רק מעצים את הרגזנות מולו. כדי לשבור את מעגל התסכול הזה כדאי לבחון את שורשו.סביר להניח שמודעות תוביל לתובנות שיקלו עליך להתיחס אל הילד בצורה שתניח את דעתך. הקונפליקט שאתה מעלה ראוי להתיחסות רחבה ועמוקה יותר אך לשם כך יש לקבל נתונים נוספים. לדגמה:אם נשאל את אשתך על יחסך לילד מה היא תאמר?ואם נשאל את הילד עליך מה הוא יספר? האם יש לך ילד משלך ואיך אתה מרגיש כלפיו? האם אתה משתף את אשתך ברגשותיך (לא בקשר לילד)?האם אתה מרגיש בטוח לחשוף אי אילו חולשות? לרשותך מרים ניימן0508442823

איך להיתמודד?

ניפרדנו לפני 4 חודשים אני לא מצליחה לשכוח אותו. יש 2 ילדים מנשואיים ראשון (היתי אלמנה) 2 בנים 7 ו10 ש הם לא רוצים אותו. הוא רצה לכנך את ה ילדים שלי בדרך שלו ש אני לא רציתי. יש לו בעיה בשתיה.

אמא ערכית

אטל יקרה מאד... ויתרת עליו לטובת ילדיך,לטובת חינוכם-את גדולה. הייתי רוצה לשמוע יותר על ההתמודדות שלך,על העוצמות וגם על הנפילות.אולי אוכל לעזור במעט. את מוזמנת להתקשר אלי בכל עת. מרים ניימן 03-6195251 0508442823

ברצון שניהם ובשמחתם

אני חייבת לציין שמאז שקראתי את השאלה והתשובות אני פשוט בסערת רגשות ואני מוצאת את עצמי בוכה וכועסת!!! מדובר באשה שעברה טראומה בידי בעלה ובגלל זה כמה צפוי נגרם לה ריחוק ממנו והיא אומרת שבגלל זה היא לא מסוגלת ללכת למקווה ואפילו שהם בטיפול זוגי אך בכל זאת יש לה נקיפות מצפון. ומה שפשוט הכניס אותי לסוג של הלם זה שדווקא המשיבות הנשים לא מבינות את נפשה של אשה אחרת ודווקא המשיבים הגברים הבינו את המשמעות של קירבה אינטימית בלי קרבה נפשית. אני מדברת מתוך נסיון אישי בו התקרבתי לבעלי אפי' שלא רציתי כי כך אמרו לי שאני חייבת ככה מתנהגת אשה טובה מורדת ושאר ירקות ומה שזה גרם לי זה לשנוא את בעלי ולהגעל ממנו לגמרי עד שפיתחתי ואגינסמוס שהייתי צריכה טיפול ארוך ומתיש כדי לצאת מזה. אני חייבת לומר שההתרשמות האישית שלי היא שההנחיה של הבנות כאן נובעת ממקום דתי או משהוא כזה ומאוד שמחתי לקרוא את תשובתו המדהימה והמקצועית כמו תמיד של אלי בן סימון שהסביר את האסון שבקיום יחסים שלא מתוך רצון ומתוך אי רצון גם מהמקורות. "ברצון שנהם ובשמחתם" זה פשוט מדהים ומרגש. אבל הכי כואב לי זה שנשים לא מתחברות למצוקה שהיא מצוקה נשית מובהקת. אשמח מאוד לשמוע את דעתכן בעניין. כואבה וסוערת.

הזכות להיות טהורה

שלום להמומה! ממכתבך ניכרת הזדהות עם אביגיל עד כדי כך שקשה לך לקרוא את התשובות שניתנו באוביקטיביות ואת מוציאה הבנות מהקשרן. כפי שכתבו לך עמיתי לכל אחד מבני הזוג חובותיו כלפי השני.חובות שהם זכויות ומתוקות לזוגיות וברור שכפיה אינה מקובלת לפי דעת תורה (ואין צרך לחזור שגם מבחינה הומנית אנושית וגם מבחינה מערכתית זוגית-כי התורה מבינה את נפש האדם יותר מכלם).הטהרה מאפשרת רמת קרבה נדרשת לפי רצון הזוג ומכיון שהם נמצאים בטיפול ומרגישים קצת שיפור. מומלץ להשתמש בכל דרך להבנה, לרגיעה ולבניה בהתחשב בקצב של כל אחד מהם, כשקרבה מתוך רצון לתת לשני יכולה להיות אחד המסלולים המהירים להמראת הזוגיות. כשיש סלידה מקרבה לא צריך ללכת לטיפול-צריך לרוץ! בתקוה שתרגישי את המתיקות בזוגיות ושיהיו לך חיים מאושרים. מרים ניימן0508442822

טהרת המשפחה

העניין שאני מעלה כאן עכשיו מציק לי מאד ואודה לכם אם תתייחסו אליו בהקדם שכן, קשה לי מאד לפתוח את הדברים מול רב ומצד שני קשה לי גם להתעלם ממנו. אני נשואה כחמש עשרה שנה ויש לנו שבעה ילדים בנים ובנות. מתחילת הדרך סבל בעלי מדיכאון ומחרדות חברתיות שגרמו לו להסתגר בבית וגרמו לנו קשיים גדולים מאד. לפני כשנתיים וחצי התפתחה בינינו מריבה קשה שבמהלכה כיניתי אותו בכינוי שפגע בו מאוד. כתגובה לכך הוא השכיב אותי על המיטה עליה ישבתי והחל לחנוק אותי בצוואר. ללא נשימה צעקתי לביתי שתזמין משטרה וכך הוא הפסיק. למשך מספר ימים עוד נשארו לי סימנים אדומים וכחולים על הצוואר. בעקבות האירוע הזה הבין סוף סוף בעלי שהוא אכן בבעייה גדולה מאד והתחלנו טיפול זוגי. כשנה לאחר המקרה הפסקתי ללכת למקווה. אנחנו עדיין בטיפול ובאופן יחסי ישנו אכן שיפור במערכת אם כי הדרך קשה מאד. גם בעלי אינו מעוניין בי בגלל מערכת היחסים הקשה ומכיוון שהוא מטופל בכדורים פסיכיאטרים המעכבים אונות הנסיון (באופן יחסי) שלו קל יותר. אינני מסוגלת בשום אופן ללכת למקווה אך מצד שני, נפשי אינה יודעת מנוח. האם תוכלו לעזור לי? תודה רבה! אביגיל

חשיבות החברות

שלום לאביגיל! רציתי להאיר לך נקודה אחת במכלול-את מצינת שמתחילת הדרך בעלך סובל מדכאון ומחרדות חברתיות.זה פלא ששרדת כ"כ הרבה שנים במצב כ"כ קשה וכפי שאת מדווחת זה שנה שאתם בטיפול ויש שנוי לטובה-יש אור בקצה המנהרה. חשבי על הסבל של בעלך שלא היה מאוזן רפואית ואולי תצליחי לסלוח על הסבל שגרם לך . היי לו חברה תומכת ואוהבת וזה יהיה לו צרי ומרפא כשאת הראשונה שתרויחי ותהני מבעל בריא בנפשו ובגופו. בהצלחה מרים ניימן0508442822

טהרת המשפחה

העניין שאני מעלה כאן עכשיו מציק לי מאד ואודה לכם אם תתייחסו אליו בהקדם שכן, קשה לי מאד לפתוח את הדברים מול רב ומצד שני קשה לי גם להתעלם ממנו. אני נשואה כחמש עשרה שנה ויש לנו שבעה ילדים בנים ובנות. מתחילת הדרך סבל בעלי מדיכאון ומחרדות חברתיות שגרמו לו להסתגר בבית וגרמו לנו קשיים גדולים מאד. לפני כשנתיים וחצי התפתחה בינינו מריבה קשה שבמהלכה כיניתי אותו בכינוי שפגע בו מאוד. כתגובה לכך הוא השכיב אותי על המיטה עליה ישבתי והחל לחנוק אותי בצוואר. ללא נשימה צעקתי לביתי שתזמין משטרה וכך הוא הפסיק. למשך מספר ימים עוד נשארו לי סימנים אדומים וכחולים על הצוואר. בעקבות האירוע הזה הבין סוף סוף בעלי שהוא אכן בבעייה גדולה מאד והתחלנו טיפול זוגי. כשנה לאחר המקרה הפסקתי ללכת למקווה. אנחנו עדיין בטיפול ובאופן יחסי ישנו אכן שיפור במערכת אם כי הדרך קשה מאד. גם בעלי אינו מעוניין בי בגלל מערכת היחסים הקשה ומכיוון שהוא מטופל בכדורים פסיכיאטרים המעכבים אונות הנסיון (באופן יחסי) שלו קל יותר. אינני מסוגלת בשום אופן ללכת למקווה אך מצד שני, נפשי אינה יודעת מנוח. האם תוכלו לעזור לי? תודה רבה! אביגיל

חשיבות החברות

שלום לאביגיל! רציתי להאיר לך נקודה אחת במכלול-את מצינת שמתחילת הדרך בעלך סובל מדכאון ומחרדות חברתיות.זה פלא ששרדת כ"כ הרבה שנים במצב כ"כ קשה וכפי שאת מדווחת זה שנה שאתם בטיפול ויש שנוי לטובה-יש אור בקצה המנהרה. חשבי על הסבל של בעלך שלא היה מאוזן רפואית ואולי תצליחי לסלוח על הסבל שגרם לך . היי לו חברה תומכת ואוהבת וזה יהיה לו צרי ומרפא כשאת הראשונה שתרויחי ותהני מבעל בריא בנפשו ובגופו. בהצלחה מרים ניימן0508442822

קשור לאימי

שלום, אני בת 32 נשואה +1 בתמצית: מעולם לא הסתדרתי עם אימי, העולם לדעתה הוא בניגוד אלי מקום שבו צריכים לריב, אני מאוד מנסה לחייך ןלשמוח בחלקי ורק כעת נפל בידי הדבר לאחר בעיה בריאותית אחרי הלידה שהחלמתי ממנה ולא בעזרת אימי, היא כל הזמן מבקרת אותי לא מפרגנת מטיפה מוסר, עיניה מפחידות ולא מקבלות, אני גרה רחוק ממנה וממעטת לבקר, הבעיה היא שהיא באה לעזור לי פעם ב... שלושה שבועות שבועיים, פעם אחת בשבוע ,אני כל הזמן הודפת אותה, כמה זה עלה?... סחתיין קנית מגהץ... הרופא נמצא רק ב5 למה לא לפני? תסגרי את הארונות? כמה זה עלה? נורא מחפשת רוע גם בשיחות על חמותי ועוד ועוד, כל כניסה שלה הביתה מלווהבאנרגיות שליליו ת אחרי הלידה לא רציתי שתבוא בכלל, היא שיגעה אותי, היא יוצרת בי תחושות אשם כבדות, אני מרגישה שהיא מקנא לי, סליחה על ה וספת המידע הנ"ל אך שהיא מגיעה אני מקבלת וסת מהלחץ. אני רוצה להרות, אך הלחץ בסביבתה איום, אני אפילו מרגישה עין הרע ממנה.אחרי לכתה אני בדיכאון, אנו אמא ובת אך במימד הרגשי ניתן לומר שאני לא אוהבת אותה. היא עוזרת הרבה, אך מה זה שווה שאני בדיכאון, ואינני רוצה לישון אצלה לעולם, יש לי המון כעס כלפיה על כל היחס שלה אלי לילדות, בעיה שאני סובלת ממנה קשורה ביחס ישיר אליה. מאוד עצוב לי שאני לא יכולה למצוא פתרון. נכון שבתורה כתתוב כבד א אביך ואימך, אך היא לא מכבדת אף אחד גם לא את עצמה ובטח שלא אותי. היא יודעת לעשות אך לא להרגיש. אז אם תגידו לקבל ולהבין, לא אוכל יותר היא משפיעה עלי הן פיזית כפי שתיארתי והן נפשית. בילדותי היא הכתה אותי העליבה אותי , גזרה לי את שערותיה שרפה א ידי ובכל זאת יצאתי בסדר למרות שהיא אימי. מה דעתכם?פתרון, שלא תגיע אלי? אפילו אם היא באה לבקר עם אבי, אני נלחצת כולי , שניהם רואי שחורות, אני לא רוצה להיות בלחץ. אבל לדוג' אנו רוצים לקנות דירה לא לשתף אותם לסמןך עלל עצמנו? תודה והרבה אושר רחל

אמא מאז ולתמיד

רחל שלום רב! נראה לי לפי תאורך שאת נמצאת בפינה-מצד אחד את נפגעת מאמך כל פעם שאת באה במגע איתה.מצד שני את סומכת על שיקול דעתה ולכן זקוקה למגע איתה. את מיטלטלת בין הרצון להתנתק ממנה ובין הצרך להיתמך ביכולותיה.את עדיין כמו הילדה הקטנה שנפגעה מאמא אבל ממנה-אליה ברחה. מחקרים מראים שילד מוכה ע"י אמא,אפילו ברמה של מכות שדורשות טיפול רפואי,או שנכוה על ידה-יבכה:אמא!!! ילד מעצם מהותו מחפש להיות נאמן לאמא,זה חשוב לבריאות הנפשית שלו ולכן לנתק מגע בצורה דרסטית זה לא פתרון מושלם כי גם ממרחק הלב ימשיך לסעור.כשמנתקים צמח מאדמתו גם אם אין זו אדמה מרוה ומזינה-הצמח נובל. את עצובה ומדוכאת וזה באמת מצב קשה הדורש הכוונה של משהו חצוני . בתקוה שתתני לעצמך את האפשרות להיעזר. מרים 0508442823 miriamneiman@walla.com

קצת רקע

בס"ד ראשית, תודה רבה על כל העצות ועל ההתיחסות הרצינית והטובה של כולכם, זה נותן הרגשה טובה ושוב תודה. רציתי רק להבהיר את עצמי לאור הספקולציות השונות שנכתבו כאן. ראשית- כשהבהרתי לבעלי שהחיים איתי "לא הולכים להיות פיקניק" התכוונתי לכך שיש לי גם חסרונות והצגתי אותם בפניו בלי להתיפיף- שלא יהיו לו הפתעות. אחת מהתכונות שלי היא שאני פשוט אוהבת להיות לבד. אני והשם זה די והותר בשבילי. אם לא היו לי ילדים- הייתי נשארת לבד בשמחה - זאב בודד, ופה נשאלת שאלת סיכויי לקשר זוגי.הוא לעומת זאת מאוד "דביק". ומלבד זאת הוא היה נוח ושמח וכו'... עד לידת בננו המשותף. מאז הוא הפך להיות זקן נרגן אנטיפת ומלנכולי (אגואיסט כבר אמרתי?) אז מה אופיו האמיתי? זה שהתבטא בשנת "הכיבוש"? או זה שהתבטא ב-6 השנים האחרונות לחיינו?- אני מרגישה מרומה, בעוד אני הייתי פיירית. אבל עזבו שטויות, קשיים, פגמים וכו'... לא מפחידים אותי אלא להפך מאתגרים אותי. אני שמחה, לא משנה מה כי אני יודעת שאולי לא הכל טוב אבל הכול לטובה. אני לא מחפשת נוחיות אני מחפשת את האמת! ואני כן דואגת לעתיד שלי שהוא- הילדים. אחרי שאני יסתלק מהעולם הזה זה מה שאשאיר אחרי ואני רוצה להשאיר אחרי אנשים טובים. אין לי הרבה ציפיות מהחיים וצרכיי האישיים מועטים מאוד וגם הם נעשים לשם עבודת השם שלי- הילדים.המהות שלי היא להיות אמא. השאלה מהי האמת? לחיות במתכונת של משפחה כאשר האב רואה את ילדיי מפרק א' בעין רעה, רק מעיר הערות, מצווה, מבייש? ואת ילדינו המשותפים בעין קצת פחות רעה אבל רק עד שהם בוכים ומשלשלים(הוא לא מרשה לילדים שלו לבכות).אין לו סבלנות אליהם ובכלל. או לפרק את המשפחה שזה מעשה מאוד כואב בעל השלכות לדורי דורות עם פחות כסף, זמן ושעות שינה אבל לגדל את הילדים בתחושה שיש אדם אחד שתמיד יהיה שם בשבילם, שהבית הוא המקום שבו הם יכולים להיות הם, לבכות, לצחוק,ולפרוק את כל המטענים שנאספו בחוץ, ועדיין יקבלו ויאהבו אותם ללא תנאי, שבבית אפשר להרגע- בלי לחץ, בלי ביקורת שלילית כל הזמן-בית. קיימת עוד אפשרות-שבעלי וכולנו נהייה נכונים לטיפול העניין הוא שהוא עצלן מידי. והעניין הוא שבנתיים אני מוכנה לסבול הכל ממנו רק דבר אחד לא- שלא יעיר לילדים הערות!!! כי הוא עושה את זה בלי מחשבה. וגם רבנים אמרו לו את אותו הדבר. אני מרגישה שהוא הורס אותם ואין לי שום רצון לאהוב אותו כל עוד הוא עושה זאת.וכפי שכבר הבנתם גם אין לי חשק לראות אותו בעין טובה. זהו בינתיים. אשמח לתגובות

הקרבה לה"בידינו

לימימה הבודדה והמבודדת! רציתי להסב את תשומת לבך:כדי להשיג קרבה לרבש"ע אין צרך דוקא להתבודד ולהתנתק .במקום לברוח מהבית אל הבדידות ואל ה" תוכלי להביא את השכינה לתוך ביתך.אמנם זה דורש עבודת מידות,ולא רק להתבודד עם מחשבות אבל הקרבה שתשיגי- לא תהיה אי שם אלא בבית פנימה. את תחושי אותה וילדיך לא פחות . את אוהבת אתגרים-הנה לך אתגר:בואי נראה איך את מחזירה לבעלך את שמחת החיים שאבדה לו! זוהי משימה שאם תצליחי בה קנית את עולמך והקב"ה בשמים ישקיף "ויחייך"-זוהי עבודת ה". בכל זאת איך מתמודדים הרי זה לא קל?את מחפשת את האמת שימי לב את שמה את ילדיך כחומת מגן ,כגדר הפרדה בינך לבין בעלך ומסתתרת מאחורי החומה וכאילו אומרת לבעלך הדרך אלי עוברת דרך אהבת ילדי כתנאי הכרחי. דרך העולם שקדם יש זוג ורק אח"כ ילדים ולא בכדי- כי קדם בונים בסיס זוגי יציב ועל המצע הזה יש כר גידול לילדים.אצלך לא היה את התהליך הרגיל כי הילדים היו עבדה קימת לפני שהכרת את בעלך.אבל-עדיין התהליך היסודי הזה קיים בכל סיטואציה,ובסיטואציה מורכבת על אחת כמה וכמה.כלומר לפני הכל יש צרך לבנות את הזוגיות שלכם שתתמודד עם משפחה מורכבת כשלכם. ואם על פירוק את חושבת כדי שלילדים יהיה בית בו יוכלו לבכות,לצחוק ולפרוק מטענים שנאספו האם לקחת בחשבון אילו מטענים הם יכולים לצבור בבית?! הדרך הבטוחה להפית הבית לבית-הורים אוהבים וחזקים להתמודדות מול בעיות שמזמנים החיים כולל הילדים. אני חוזרת על מה שכתבתי לך פעם שעברה-אל תכריחי את בעלך להוכיח אהבתו לילדיך ההיפך-שימי פרוז"קטור על כל הבעה חיובית שלו כלפיהם והביעי את הערכתך כך תובילי בחכמתך ליחסים טובים בין בני משפחתך-והכדור כרגע בידיך. בהצלחה ואל תשכחי לטפוח על כתפך עם כל התקדמות... מרים0508442823 miriamneiman@walla.com

קצת רקע

בס"ד ראשית, תודה רבה על כל העצות ועל ההתיחסות הרצינית והטובה של כולכם, זה נותן הרגשה טובה ושוב תודה. רציתי רק להבהיר את עצמי לאור הספקולציות השונות שנכתבו כאן. ראשית- כשהבהרתי לבעלי שהחיים איתי "לא הולכים להיות פיקניק" התכוונתי לכך שיש לי גם חסרונות והצגתי אותם בפניו בלי להתיפיף- שלא יהיו לו הפתעות. אחת מהתכונות שלי היא שאני פשוט אוהבת להיות לבד. אני והשם זה די והותר בשבילי. אם לא היו לי ילדים- הייתי נשארת לבד בשמחה - זאב בודד, ופה נשאלת שאלת סיכויי לקשר זוגי.הוא לעומת זאת מאוד "דביק". ומלבד זאת הוא היה נוח ושמח וכו'... עד לידת בננו המשותף. מאז הוא הפך להיות זקן נרגן אנטיפת ומלנכולי (אגואיסט כבר אמרתי?) אז מה אופיו האמיתי? זה שהתבטא בשנת "הכיבוש"? או זה שהתבטא ב-6 השנים האחרונות לחיינו?- אני מרגישה מרומה, בעוד אני הייתי פיירית. אבל עזבו שטויות, קשיים, פגמים וכו'... לא מפחידים אותי אלא להפך מאתגרים אותי. אני שמחה, לא משנה מה כי אני יודעת שאולי לא הכל טוב אבל הכול לטובה. אני לא מחפשת נוחיות אני מחפשת את האמת! ואני כן דואגת לעתיד שלי שהוא- הילדים. אחרי שאני יסתלק מהעולם הזה זה מה שאשאיר אחרי ואני רוצה להשאיר אחרי אנשים טובים. אין לי הרבה ציפיות מהחיים וצרכיי האישיים מועטים מאוד וגם הם נעשים לשם עבודת השם שלי- הילדים.המהות שלי היא להיות אמא. השאלה מהי האמת? לחיות במתכונת של משפחה כאשר האב רואה את ילדיי מפרק א' בעין רעה, רק מעיר הערות, מצווה, מבייש? ואת ילדינו המשותפים בעין קצת פחות רעה אבל רק עד שהם בוכים ומשלשלים(הוא לא מרשה לילדים שלו לבכות).אין לו סבלנות אליהם ובכלל. או לפרק את המשפחה שזה מעשה מאוד כואב בעל השלכות לדורי דורות עם פחות כסף, זמן ושעות שינה אבל לגדל את הילדים בתחושה שיש אדם אחד שתמיד יהיה שם בשבילם, שהבית הוא המקום שבו הם יכולים להיות הם, לבכות, לצחוק,ולפרוק את כל המטענים שנאספו בחוץ, ועדיין יקבלו ויאהבו אותם ללא תנאי, שבבית אפשר להרגע- בלי לחץ, בלי ביקורת שלילית כל הזמן-בית. קיימת עוד אפשרות-שבעלי וכולנו נהייה נכונים לטיפול העניין הוא שהוא עצלן מידי. והעניין הוא שבנתיים אני מוכנה לסבול הכל ממנו רק דבר אחד לא- שלא יעיר לילדים הערות!!! כי הוא עושה את זה בלי מחשבה. וגם רבנים אמרו לו את אותו הדבר. אני מרגישה שהוא הורס אותם ואין לי שום רצון לאהוב אותו כל עוד הוא עושה זאת.וכפי שכבר הבנתם גם אין לי חשק לראות אותו בעין טובה. זהו בינתיים. אשמח לתגובות

הקרבה לה"בידינו

לימימה הבודדה והמבודדת! רציתי להסב את תשומת לבך:כדי להשיג קרבה לרבש"ע אין צרך דוקא להתבודד ולהתנתק .במקום לברוח מהבית אל הבדידות ואל ה" תוכלי להביא את השכינה לתוך ביתך.אמנם זה דורש עבודת מידות,ולא רק להתבודד עם מחשבות אבל הקרבה שתשיגי- לא תהיה אי שם אלא בבית פנימה. את תחושי אותה וילדיך לא פחות . את אוהבת אתגרים-הנה לך אתגר:בואי נראה איך את מחזירה לבעלך את שמחת החיים שאבדה לו! זוהי משימה שאם תצליחי בה קנית את עולמך והקב"ה בשמים ישקיף "ויחייך"-זוהי עבודת ה". בכל זאת איך מתמודדים הרי זה לא קל?את מחפשת את האמת שימי לב את שמה את ילדיך כחומת מגן ,כגדר הפרדה בינך לבין בעלך ומסתתרת מאחורי החומה וכאילו אומרת לבעלך הדרך אלי עוברת דרך אהבת ילדי כתנאי הכרחי. דרך העולם שקדם יש זוג ורק אח"כ ילדים ולא בכדי- כי קדם בונים בסיס זוגי יציב ועל המצע הזה יש כר גידול לילדים.אצלך לא היה את התהליך הרגיל כי הילדים היו עבדה קימת לפני שהכרת את בעלך.אבל-עדיין התהליך היסודי הזה קיים בכל סיטואציה,ובסיטואציה מורכבת על אחת כמה וכמה.כלומר לפני הכל יש צרך לבנות את הזוגיות שלכם שתתמודד עם משפחה מורכבת כשלכם. ואם על פירוק את חושבת כדי שלילדים יהיה בית בו יוכלו לבכות,לצחוק ולפרוק מטענים שנאספו האם לקחת בחשבון אילו מטענים הם יכולים לצבור בבית?! הדרך הבטוחה להפית הבית לבית-הורים אוהבים וחזקים להתמודדות מול בעיות שמזמנים החיים כולל הילדים. אני חוזרת על מה שכתבתי לך פעם שעברה-אל תכריחי את בעלך להוכיח אהבתו לילדיך ההיפך-שימי פרוז"קטור על כל הבעה חיובית שלו כלפיהם והביעי את הערכתך כך תובילי בחכמתך ליחסים טובים בין בני משפחתך-והכדור כרגע בידיך. בהצלחה ואל תשכחי לטפוח על כתפך עם כל התקדמות... מרים0508442823 miriamneiman@walla.com

קצת רקע

בס"ד ראשית, תודה רבה על כל העצות ועל ההתיחסות הרצינית והטובה של כולכם, זה נותן הרגשה טובה ושוב תודה. רציתי רק להבהיר את עצמי לאור הספקולציות השונות שנכתבו כאן. ראשית- כשהבהרתי לבעלי שהחיים איתי "לא הולכים להיות פיקניק" התכוונתי לכך שיש לי גם חסרונות והצגתי אותם בפניו בלי להתיפיף- שלא יהיו לו הפתעות. אחת מהתכונות שלי היא שאני פשוט אוהבת להיות לבד. אני והשם זה די והותר בשבילי. אם לא היו לי ילדים- הייתי נשארת לבד בשמחה - זאב בודד, ופה נשאלת שאלת סיכויי לקשר זוגי.הוא לעומת זאת מאוד "דביק". ומלבד זאת הוא היה נוח ושמח וכו'... עד לידת בננו המשותף. מאז הוא הפך להיות זקן נרגן אנטיפת ומלנכולי (אגואיסט כבר אמרתי?) אז מה אופיו האמיתי? זה שהתבטא בשנת "הכיבוש"? או זה שהתבטא ב-6 השנים האחרונות לחיינו?- אני מרגישה מרומה, בעוד אני הייתי פיירית. אבל עזבו שטויות, קשיים, פגמים וכו'... לא מפחידים אותי אלא להפך מאתגרים אותי. אני שמחה, לא משנה מה כי אני יודעת שאולי לא הכל טוב אבל הכול לטובה. אני לא מחפשת נוחיות אני מחפשת את האמת! ואני כן דואגת לעתיד שלי שהוא- הילדים. אחרי שאני יסתלק מהעולם הזה זה מה שאשאיר אחרי ואני רוצה להשאיר אחרי אנשים טובים. אין לי הרבה ציפיות מהחיים וצרכיי האישיים מועטים מאוד וגם הם נעשים לשם עבודת השם שלי- הילדים.המהות שלי היא להיות אמא. השאלה מהי האמת? לחיות במתכונת של משפחה כאשר האב רואה את ילדיי מפרק א' בעין רעה, רק מעיר הערות, מצווה, מבייש? ואת ילדינו המשותפים בעין קצת פחות רעה אבל רק עד שהם בוכים ומשלשלים(הוא לא מרשה לילדים שלו לבכות).אין לו סבלנות אליהם ובכלל. או לפרק את המשפחה שזה מעשה מאוד כואב בעל השלכות לדורי דורות עם פחות כסף, זמן ושעות שינה אבל לגדל את הילדים בתחושה שיש אדם אחד שתמיד יהיה שם בשבילם, שהבית הוא המקום שבו הם יכולים להיות הם, לבכות, לצחוק,ולפרוק את כל המטענים שנאספו בחוץ, ועדיין יקבלו ויאהבו אותם ללא תנאי, שבבית אפשר להרגע- בלי לחץ, בלי ביקורת שלילית כל הזמן-בית. קיימת עוד אפשרות-שבעלי וכולנו נהייה נכונים לטיפול העניין הוא שהוא עצלן מידי. והעניין הוא שבנתיים אני מוכנה לסבול הכל ממנו רק דבר אחד לא- שלא יעיר לילדים הערות!!! כי הוא עושה את זה בלי מחשבה. וגם רבנים אמרו לו את אותו הדבר. אני מרגישה שהוא הורס אותם ואין לי שום רצון לאהוב אותו כל עוד הוא עושה זאת.וכפי שכבר הבנתם גם אין לי חשק לראות אותו בעין טובה. זהו בינתיים. אשמח לתגובות

לימימה חבל על כל יום

כשכתבתי את תשובתי הקודמת לא ידעתי את תכן מכתבך הראשון.(החלפתי עם מכתב אחר)רק עכשיו קראתי את מכתבך הראשון וזה מעלה בעיה של "שנאה לגברים"לפי דבריך. כלומר,התחתנת בשביל הילדים ואת שוקלת להתגרש בשביל הילדים. יש כלל ידוע-הסיבה שבגללה מתחתנים היא הסיבה שבגללה מתגרשים. כדי להבין את העובר עליך כדאי שתפרגני לעצמך טיפול כי עד שלא תקבלי תובנות על מצבך-ההתמודדות תהיה קשה,וחבל. בברכה מרים ניימן

חברה

חברה טובה שלי עוברת תקופה קשה הצעתי לה שתלך שבת או באמצע השבוע ליום יומיים לאמא שלה כדי שתחדש את כוחותיה היא זקוקה לקצת חופש מהבעל והילדים. היא ענתה לי שזה לא יהיה מקובל על בעלה. האם אני יכולה לפנות לבעלה ולעורר את תשומת ליבו למה שעובר עליה או שעלי לשתוק כי זה רק יגרום לבעיות

חברות נאמנה

תשובתה של חברתך"זה לא יהיה מקובל על בעלי"זו מחשבה מקבעת שבגללה היא לא מנסה אפילו להביע בפניו את צרכיה,וחבל כי הוא לא נביא. העזרה היחידה לחברתך-שתנחי אותה להידבר עם בעלה בנינוחות ואם זה בלתי אפשרי הרי זה יתבטא בעוד סיטואציות . לא רצוי שתתווכי ותהפכי לצלע שלישית אלא הפני אותה לעזרה מקצועית כדי שלא תגיע למצב אקוטי של חוסר כוחות. בהערכה לדאגתך מרים ניימן0508442823 miriamneiman@walla.com

תשובות לשאלות

בס"ד שקלתי ברצינות כמה מן השאלות שנשאלו כאן ויש לי מספר תשובות: א. אני חושבת שאני יודעת את סיבת "הזדקנותו" של בעלי שהחלה לאחר הלידה השלישית והיא: שלידת תינוק וגידולו מן הסתם דורשת את מלוא הכוחות של האם בעיקר כשהתינוק סובל מכאבי בטן קשים במשך שנתיים. אז סליחה שלא היה בי הכוח לבעלי. ואני מכירה את העצות לגבי לקיחת עזרה חיצונית. זה לא עובד אצל "תפרנים" שגם בני משפחתם לא יכולים או רוצים לעזור. חוץ מזה אולי יכולה להיות אפשרות גם שבעלי אולי צריך להבין ולקבל את זה ולעזור קצת חלילה?! ב. למה אני מלכלכת את שמו?- אולי מישהוא יכול לאמר לי אם אפשר לקרוא לאדם בשם אחר מאשר- אגואיסט,שבמצב של צנע כלכלי ,שבטח אף אחד מכם לא מאמין שקיים,אינו משנה מהרגלי הצריכה שלו מאומה ולא משנה כמה פיות רעבים לידו. ומה ההגדרה לאדם שעובד רחוק מהבית שאינו נענה להפצרות אישתו לחזור כי היא בהריון וסובלת כאבים וחוששת לאבד את העובר שבסוף אכן אבד לו.? בטח אדם צודק שאשתו מפלצת. האם אדם סימפתי הוא זה שמחייך פעם בחצי שנה, זורק הערות כמו רס"ר ואז נעלם בלי לאמר לאן? ג. למה אני נשארת איתו בכל זאת? זה לא הכסף כי אין לו. הוא גם ישן הרבה יותר ממני ביממה אז זה לא שעות שינה. כנראה שאני פשוט לא רוצה להתגרש. בשבילי זה כישלון ולא פיתרון. ואולי בגלל שאני לא שוכחת את הזמנים הטובים שכן היו ועדיין יש בי תקווה שהם עוד ישובו. אני לא רוצה לוותר. אבל גם אי אפשר לחיות עם אדם שמנפנף באמרותיו של שלמה המלך כאישור על הסרת כל אחריות מעצמו ועל התבצרות רוחנית סטטית. וגם לי יש שאלה- אם האישה היא האחראית הבלעדית להתנהגות הבעל והבית ובידה המפתח לשינוי אז מדוע בבראשית הקב"ה בא בטרוניה תחילה לאדם ולא לחוה? מה הוא לא ידע שאדם היה "קורבן הפיתוי של אישתו?" היה צריך לפנות ישירות לחוה וזהו.אולי בגלל שבסופו של דבר הגבר הוא זה שצריך לשאת באחריות ולתת דין וחשבון? אולי גם הוא צריך לעשות השתדלות ולשנות קצת? ולא להתחבא כל הזמן מאחורי אישתו אלא לעמוד מולה. ואגב, אני כן שמחה! כי כל יום אני מתקרבת לשם יותר. וככל שיענו אותי כן אתרבה וכן אפרוץ!

הנאה מסבל

ימימה שלום! אני מצטטת:"החיים אתי זה לא פיקניק""אני כן שמחה" ובאותה נשימה"כל יום אני מתקרבת לה"יותר.וככל שיענו אותי כן אתרבה וכן אפרוץ" מצב של ענויים אכן בד"כ מביא את המעונה לקרבת ה".אבל אדם שמענה את עצמו ושמח עם הענויים האלה צריך לבדוק את השקפתו והלך מחשבתו רצוי עם אדם מוסמך ויפה שעה אחת קודם. בדקי מול ינר אם יש להם משהו מתאים שיעזור לך.את זקוקה לכך בדחיפות. דואגת לך ולילדיך ולמשפחתך. מרים

אלימות במשפחה

שלום אני בת שלושים+-\, אנו נשואים 8 שנים עם 4 ילדים. אף פעם לא ליקקנו דבש, וקשה לכנות את הנישואים שלנו אידיאלים (וויכוחים אין סופיים ומריבות קשות). בשנתיים האחרונות התחילה הזוגיות שלנו לסבול מאלימות של ממש. ויכוחים לוהטים שמתדרדים לכדי הרמות ידיים, מכות וגרימת נזק לחפצים האחד של השני. אני חייבת לציין כי בעלי בד"כ טיפוס נינוח ורגוע, עוזר, מקשיב ואבא לדוגמא. אך כשאני מרגיזה אותו, הוא מסוגל להעיף אותי מהחדר ולנעול את הדלת (העפה פיזית, לתפוס ולזרוק...) או להכות אותי בחוזקה עד כדי יצירת סימנים על הגוף. למען ההגינות, וגם כדי לקבל ייעוץ נכון, אני חייבת לציין כי ההרגזה היחידה שמוציאה אותו משיווי משקלו היא הטחת עלבונות בהוריו. לצערי, גם אני לא שולטת על הפה... אני יודעת שאנו זקוקים לטיפול. השאלה שלי היא אחרת. בכל מקום אני נתקלת באימרה כי "יש לברוח עם המכה הראשונה..." אני מבינה כי הבסיס לאימרה הזו היא האמונה כי אדם שהיכה פעם אחת חזקה עליו כי יכה פעם נוספת, ובעצם אין תקווה. אני שואלת: יש תקווה?!

פלטפורמת מאבקי כח משותפת

מירי שלום! את מספרת על ויכוחים ומריבות-זה סוג של תקשורת.כמובן הסוג הגרוע אבל טוב יותר מאדישות וחסר אכפתיות. התבטאת:הזוגיות סובלת מאלימות-והתאור בהמשך מסביר את תחילתו:הרמות ידים(משני הכיוונים?)מכות וגרימת נזק לחפצים האחד של השני(משני בני הזוג?) אם אכן שניכם משתתפים ביצירת הנזק ובאלימות הן המילולית והן הפיזית-הרי האמרה "יש לברוח עם המכה הראשונה"חלה על שניכם. הצעתי לכם לברוח ביחד ליעוץ כי יש תקוה גדולה במיוחד שאתם יודעים טוב היכן היבלות ממוקמות וידיעה היא כבר חצי עבודה. בברכה מרים ניימן 0508442823 miriamneiman@walla.com

אלימות במשפחה

שלום אני בת שלושים+-\, אנו נשואים 8 שנים עם 4 ילדים. אף פעם לא ליקקנו דבש, וקשה לכנות את הנישואים שלנו אידיאלים (וויכוחים אין סופיים ומריבות קשות). בשנתיים האחרונות התחילה הזוגיות שלנו לסבול מאלימות של ממש. ויכוחים לוהטים שמתדרדים לכדי הרמות ידיים, מכות וגרימת נזק לחפצים האחד של השני. אני חייבת לציין כי בעלי בד"כ טיפוס נינוח ורגוע, עוזר, מקשיב ואבא לדוגמא. אך כשאני מרגיזה אותו, הוא מסוגל להעיף אותי מהחדר ולנעול את הדלת (העפה פיזית, לתפוס ולזרוק...) או להכות אותי בחוזקה עד כדי יצירת סימנים על הגוף. למען ההגינות, וגם כדי לקבל ייעוץ נכון, אני חייבת לציין כי ההרגזה היחידה שמוציאה אותו משיווי משקלו היא הטחת עלבונות בהוריו. לצערי, גם אני לא שולטת על הפה... אני יודעת שאנו זקוקים לטיפול. השאלה שלי היא אחרת. בכל מקום אני נתקלת באימרה כי "יש לברוח עם המכה הראשונה..." אני מבינה כי הבסיס לאימרה הזו היא האמונה כי אדם שהיכה פעם אחת חזקה עליו כי יכה פעם נוספת, ובעצם אין תקווה. אני שואלת: יש תקווה?!

פלטפורמת מאבקי כח משותפת

מירי שלום! את מספרת על ויכוחים ומריבות-זה סוג של תקשורת.כמובן הסוג הגרוע אבל טוב יותר מאדישות וחסר אכפתיות. התבטאת:הזוגיות סובלת מאלימות-והתאור בהמשך מסביר את תחילתו:הרמות ידים(משני הכיוונים?)מכות וגרימת נזק לחפצים האחד של השני(משני בני הזוג?) אם אכן שניכם משתתפים ביצירת הנזק ובאלימות הן המילולית והן הפיזית-הרי האמרה "יש לברוח עם המכה הראשונה"חלה על שניכם. הצעתי לכם לברוח ביחד ליעוץ כי יש תקוה גדולה במיוחד שאתם יודעים טוב היכן היבלות ממוקמות וידיעה היא כבר חצי עבודה. בברכה מרים ניימן 0508442823 miriamneiman@walla.com

האם כדאי להכיר

אני בחורה בת 34, אקדמאית, הציעו לי בחור בגיל 38 הוא עובד במפעל, ומה שאמרו לי עליו שהוא איש טוב יש לו לב טוב אבל הוא לא מלומד (גם לא רוצה טוב לו כך) אני ממש מתלבטת עם כדאי לי להכיר אותו. ראשית כי נמאס לי להכיר עוד אחד ועוד אחד זה ממש קשה ואם מראש אין קשר אז למה בכלל לצאת שנית מאוד חשוב לי שיהיה לי עם מי לדבר, אני רוצה אדם עם ראש פתוח רחב אופקים (לא רדוד). אני לא בטוחה שעם בחור כזה (שהוא בטוח בחור מאוד טוב רק שצריך להתאים) אני אמצא קשר, נושאי שיחה. בעצם בגילאים כאלו הקשר הוא די שכלי. מצד שני אני חושבת בעצם מה חשוב בקשר? עם הוא איש ביתי עם לב טוב אולי אני צריכה להגיד לעצמי: די! תלכי על זה, תנסי לבנות איתו קשר, בכל זאת אני כבר לא מאוד צעירה ואני מאוד רוצה בעז"ה משפחה וילדים. אני מאוד אשמח אם תכוונו אותי למה צריך לשים יותר דגש בקשר, האם כדאי לי להכיר אותו, האם נראה לכם שיש לזה סיכוי לקשר כזה? תודה שירי

החלטה גורלית

לשירי שלום! את בחורה מלומדת שחשוב לה בעל רחב אופקים.על הבחור הזה את שומעת שלא רק שאינו מלומד אלא שטוב לו כך ואינו שואף ליותר-יחד עם זה צריך להזהר מלחפש בחור שיהיה לו את כל המעלות של הבחורים שנפגשת איתם ושלא יהיה לו את החסרונות שמצאת בהם. את מכירה את עצמך ולכן תוכלי לענות לעצמך על השאלה-האם אוכל לכבד,להעריך ולאהוב בעל שאינו ברמה כשלי אבל יש לו לב זהב. בכל מקרה ובכל החלטה יהא ה"בעזרך וינחה אותך בעצה טובה. ובקרוב תבשרי לנו בשורות טובות. מרים ניימן

התלבטויות

אני אברך נשוי למעלה מ 20 שנה ואני נמצא בהתלבטות קשה הואיך ומסיבות שונותשאינן תלויות בי אין אני רואה ברכה בלימודי הן מבחינהת כמות (חוסר ניצול זמן) וק'ו מבחינה איכותית ולא הגעתי לשום הישג כלשהו בלימוד ובודאי לא מעין השאיפה שהיתה לי בתחילה, ואני מוצא עצמי ריק הן מתורה הן מדרך ארץ (מלאכה) והזמן חולף לריק, כשאני מנסה להסביר לאישתי את המצב בכולל דוחה אותי בכל מיני טענות כגון מה עושים אחרים...? וכו' אינני מעונין לדבר על אחרים מחמת לשוה"ר, לפני כמה שנים התחלתי להתעסק בתשמישי קדושה תוך כדי הלימוד בכולל דבר שנתן לי חוץ מהכנסה כספית בעיקר סיפוק נפשי מזיכוי הרבים והתעסקות בקודש אך, מחמת דרישות של אישתי והפרעות מצידה נאלצתי לעזוב מתוך כעס. בשנה האחרונה יש לי אפשרות ללמוד מקצוע מכובד על חשבון ביטוח לאומי כיוון שנעשתי נכה, אך היא מתנגדת לי לכל דבר וכבר זמן רב שאני הולך מתוסכל הן מצד אחד על השנים הרבות שהלכו לריק וגם עכשיו היא נועלת בפני כל אפשרות לשינוי וזה רודף אותי יום יום , ההרגשה רעה מאוד ואיני יודע מה לעשות?! ואני שואל האם זכותה למנוע ממני כל דבר והרי לשיטתה אני נדון לסיים את חיי בלא כלום. ומיותר לציין שהיחסים בבית לגמרי לא תקינים כל אחד חי לעצמו וגרוע מכן שמריבות לא חסרות כעס, שינאה, וכו' וכל זה גם בפני הילדים 2 שלומדים בישיבות וכבר כמעט יצא לפועל גירושין רק שנמנעתי מכך מסיבות מסוימות היא אינה מנסה להבין אותי או לבוא לקראתי רק שאשאר בכולל כי כך נח לה. אבקש מכם עיצה מה לעשות? האם זכותי או חובתי להתעקש עד הסוף ולא לוותר ?

מיקוד שליטה פנימי-סמכותיות מוחצנת

פנחס שלום! אתה חש רגשות אשמה על 20 שנה שלא הביאו אותך לשום הישג(למרות שזה עצמו הישג).כמו כן לא מיצית עצמך בכולל ואתה ישר עם עצמך ולא רוצה להשאר במקום שאינך בטוח שזה מקומך. רגשי אשמה מטבעם שהם מחלישים את בעליהם.גם אתה מרגיש לא בטוח בדרכך ולא יודע אנא פניך מועדות.חסר הבטחון גורם לחסר סמכותיות ונותן פתח לשני להחליט בשבילך או למנוע ממך את שלבך חפץ(מה שנקרא לא עכברא גנב אלא חורא גנב). אני מצטרפת לתשובתו החכמה של העונה הראשון שנשואין אינם מקום לסבל ושתמיד צריכה להיות אפשרות של בדיקת חוזה הנישואין מחדש מתוך הבנת המצב העכשוי והנפשות הפועלות,כי כשאחד מבני הזוג מתוסכל שניהם סובלים,וחבל. בתקוה שתצליחו לגשר על הפערים לבד או בעזרת יועץ. מרים ניימן

איזה בחור להכיר

שלום יש לי שאלה/בעיה אולי קצת מוזרה בעיניכם אבל זה האמת אני לא יודעת איזה בחור אני רוצה. כשמציעים לי בחור ישיבה לומד כל היום או חצי יום אני מנסה אבל גם כשמציעים לי כיפה סרוגה וזה נשמע לי אני גם מנסה ונפגשת. אני אספר קצת על עצמי למדתי במוסדות של דתי לאומי ובתיכון בחרדי. אז אני די בין העולמות האלה. מצד אחד אני רוצה בית של תורה ושבעלי ילמד אבל מצד שני אני עצמי לומדת באוניברסיטה וכן חשוב לי תחומי ענין פתיחות ידע. אני מקווה שהצלחתי להסביר את הבעיה שלי ואני מאוד רוצה אם תוכלו לתת לי עצה הכוונה איך אני אדע מה טוב לי איזה סוג של בחורים אני צריכה להכיר, כך אי אפשר להמשיך זה כאילו אני יכולה להכיר את כולם אבל בעצם אין לי כלום. תודה לכם, עברתי על כל מיני שאלות בפורום הזה ושתדעו אתם מאוד עוזרים.

קריעת הים

אוסנת שלום! שאלתך לגמרי לא מוזרה ואפילו מאד נפוצה.נפגשתי לא מעט עם התלבטויות של רצון לגם וגם.לא פעם התחושה היתה שנמצאים על קו תפר ויש חשש שקשה למצוא את המתאים.אבל הנס קורה גם בקוי התפר. מכיון שאת מגדירה את עצמך "בין העולמות"-ממילא הבחור איתו תבני את ביתך ימשוך לאחד מהעולמות ולא זו נקודת המבחן שלך כי את עצמך אינך מוגדרת עדיין. חשוב שתשבי ותגבשי נקודות שמבחינתך חייבות להמצא בבחור.ונקודות =תכונות שרצוי שימצאו בו.לעומת זה מה יפריע לך ולא רצוי שיהיה בו. דרגי לך סדר עדיפויות מבחינת:תכונות,מידות,רמה אישיותית,ערכים,סגנון(מאופק,מוחצן,וכו"),משפחה,שאיפות,רמה סוציואקונומית, וכו" התפללי שיזמן לך ה" את האחד המיועד להיות שלך. בהצלחה ותבשרי בשורות במהרה. מרים ניימן

צרות של עשירים - אבל הן גם

בעלי היקר מארגן לי פעמים רבות הפתעות שאינן לרצוני, יש לו אובססיה להפתיע אותי בכל יום הולדת-תודה מכל הלב!! אלא שלעיתים אני ממש לא אוהבת את ההפתעות האלו ואני חייבת "להנות" מהן כדי לא לפגוע בו. עם השנים החכמתי ובמרחק רב מההפתעה וברגע של רגיעה הסברתי לו את הענין.תגובתו היתה שכל מה שהוא יעשה זה לא טוב,איזו אישה לא אוהבת הפתעות וכו'... הראתי לו באיזשהו פורום שאני שותפה בו שהמון אנשים לא אוהבים הפתעות... השנה לא לקחתי סיכון ואמרתי לו שלימדוני להגיד לבעל הכל בלי רמזים (ולחכות שיבין) אז לכן אני מבקשת ממך שלא תזמין לי לא חברות ולא משפחה ולא תעשה כך ולא כך...אלא תביא לי מנקה לכמה ימים הביתה ונצא באותו יום אנו וילדינו בלבד!! זה מה שאני רוצה!!! הוא ה ת ע צ ב ן - גם הפתעות אי אפשר לעשות. ניסיתי לנתח איתו את הענין - לשם מה ההפתעה? כדי לסמן לעצמך שהפתעת או כדי לשמחני?....והזכרתי לו שוב מה אני רוצה ביום הולדת מחר יום הולדתי , תפסתי (הודעה ששכח למחוק בסלולרי) שהוא מזמין אלינו הביתה מחר אנשים. נכנסתי ממש לרעידות ולמתח פנימי. אינני רוצה להרוס לו כי אני יודעת שזה מאוד ירגיזו אך אני ממש ממש לא מצליחה לתפקד ולא רוצה שיום ההולדת שלי יהרס. שאלתי: מה אני עושה? איך בכ"ז מדברת איתו שישנה כיוון עוד היום?

הפתעת הקהל

רות שלום! רציתי לשאול:האם כל ההפתעות שלו קשורות עם קהל?והאם מה שמפריע לך בהפתעות זה לא עצם ההפתעה אלא שיתוף הקהל באירועים שאת רוצה לחגוג ביחידות? אם ההנחה שלעיל נכונה אז מרכז הכבד של נקודת המחלוקת ביניכם עוברת מהצרך בהפתעה לצרך בקהל. אם תתיחסי להנחה המועלית נוכל להמשיך לדסכס. מרים ניימן

יעוץ לכלכלת המשפחה

לחברי האיגוד שלום! ברצוני להעביר לידיעתכם, תחום התמחות בו אני עוסקת מזה מספר שנים - ייעוץ לכלכלת המשפחה בשיטת "אש לידור". ניתן לפנות ולהפנות אלי משפחות הזקוקות לייעוץ באיזון התקציב המשפחתי, מצב הגורם לבעיות רבות ומתח בקשר הזוגי. פרטים אודותי אפשר לקבל בדף האישי שלי. טל': 052-8770193

זוגיות וכלכלה

לחברי האיגוד שלום! תחום ההתמחות עליו מדברת הגב"סילבר אכן חשוב כדי למנוע מתחים מיותרים. מתוך הרצאות שאני מוסרת בנושא מטעם ארגון "מסילה"אכן איזון תקציבי הולך שלוב זרוע עם איזון זוגי והפרת האיזון באחד משני הפרמטרים גורם לבעיות בבית. לכן היכולת לאבחן ולטפל בכל התמונה כדאי שתלקח בחשבון. בהצלחה מרים ניימן

צורכי ליבה סותרים

אני מטפלת בזוג שבאופן ברור ניתן לזהות שהם בעלי צרכים שונים. היא רודפת אחריו לקירבה ושותפות והוא עסוק בלברוח. אשמח לקבל אבני דרך ראשוניים לטיפול, אחרי השלב של הגברת המודעות של הזוג למצב. הזוג נשוי 19 שנה + ארבעה ילדים בני 7-18. תודה מירי דהן

שנינו ביחד וכל אחד לחוד

למרים שלום! רציתי לחזק את ההצעה של קודמי כי תרגיל הכסא הריק מועיל להבנת והרגעת הפחדים המיצרים רדיפה מול הבלעות. אלו לא 2 צרכים שונים אלא 2 צרכים על הרצף של ביחד מול לחוד שהרי לא בריא לגמרי לחוד כמו שלא בריא לגמרי ביחד. אם תרצי לדסכס את מוזמנת מרים ניימן0508442823

רענון הזוגיות

אנו נשואים שנה וחצי+ילד. אני מרגישה שחוקה מחיי הנישואין, לא מרגישה אהבה כלפי בעלי, מרגישה שקצת נמאס לי ממנו.. אין לי כח אליו, רוצה רק שיניח לי ויתן לי לחיות את חיי. אנימרגישה כאילו אנחנו חיים אחד ליד השני, לא מרגישה שאנחנו אחד. איך מרעננים את האהבה? איך מחזירים את השמחה לנישואין? איך מרגישים אחדות? תודה מראש.

שחיקה או מנוחה שלאחר לידה

נעמה יקרה! רק שנה וחצי וכבר כ"כ שחוקה.חסרה פה אינפורמציה רבה . ואולי את אחרי לידה(לא ציינת בן כמה הילד)ואז הרצון לקצת ריחוק יכול להופיע,ואין צרך להבהל. בכל מקרה-נסי להוסיף עוד אינפורמציה להבהרה. את יכולה להתקשר אלי ואנסה לעזור בע"ה כמיטב יכולתי. בחכמה עשית שפנית לעזרה בשלב מוקדם לפני שהיחסים מסתבכים כשעדיין קל יותר לרענן את האהבה. אחולי לחיים מאושרים מלאי שמחה ואהבה מרים ניימן 0508442823

מה עושים כאשר בעל כל הזמן חושב שהוא צודק?

בעלי בכל וויכוח מצדיק את עצמו וכל הזמן מחפש תירוצים לזה שהוא צודק מה עושים עם זה איך אפשר להתמודד עם התופעה הזו?

שבירת הדפוס הקיים

אביבית שלום! רק מעט תוספת על עמיתי החכמים. בעלך חייב להרגיש שהצדק עמו-זה נובע מחולשה ולכן לא כדאי להלחם כי המגננה תתחזק יותר בגלל האיום. רחמי עליו במקום לכעוס. נסי להצטרף אליו להיות החזקה ולא להבהל לקבל את דעתו-אולי ירגע מהמלחמה כשיראה שהדב לא כ"כ מפחיד. אבל אם התופעה ממשיכה נסי את משחק הכסאות כשכל אחד מכם משחק את השני ומנסה להבין את הפחד של השני -המוביל אותו להתבצרות . בצורה כזאת אפשר להפוך מונולוג לדיאלוג כשכל שחקן מציג את שניכם ומדבר מתוך גרון שניכם כמובן שהמשחק לא יהיה על חם-אלא לאחר הפוגה. בהצלחה מרים ניימן 0508442823

בעיות בזוגיות

לפעמים אני ממש מרגישה שנמאס לי כבר מבעלי. הוא בעל טוב, אוהב ואכפתי, אבל לפעמים הוא פשוט לא נותן לי לחיות, אני מרגישה כמו בכלא! הוא לא נותן לי לישון - אני הולכת לישון לפניו, וכשהוא הולך לישון (משהו כמו 2-3 בלילה, לפעמים אפילו אחרי) הוא בא ומעיר אותי ומתחיל להתקרב אלי לחבק ולנשק אותי, אני אומרת לו שאני עייפה ואני רוצה לישון אבל הוא לא מניח לי. בסוף אני מאבדת את סבלנותי והוא נעלב והולך למיטה השנייה, ואז אני צריכה להתחיל לרצות אותו ולעשות כל מה שהוא רוצה (פירוט בהמשך). ובסוף יוצא כמובן שאני גם לא ישנה וגם צריכה לעשות עוד דברים שאני לא רוצה. לפעמים אני פשוט לא מנסה לרצות אותו וחוזרת לישון כי אין לי כבר כח. הדבר הזה קורה כמה פעמים בלילה, גם כשהוא מתעורר באמצע הלילה או בבוקר ואני עוד ישנה. בנוסף, כשאני נידה, הוא פשוט לא מצליח לשמור על ההרחקות. הוא כל הזמן נוגע בי. אני מנסה לומר לו שנשתדל לשמור אז הוא אומר בסדר אז נשמור שעה שעתיים ביום, קשה לי יותר מזה.. והוא כל פעם רוצה שאני אראה לו שאני רוצה אותו כי הוא מרגיש שאני לא רוצה אותו, ואז אני צריכה לעשות כלמיני דברים שממש לא בא לי לעשות, כמו להיות איתו אפילו שממש אין לי חשק, או לגעת בו בצורה מאוד ספציפית שהוא אוהב ואני ממש לא, ולומר כלמיני דברים שהוא אוהב לשמוע ולעשות מן הצגה שלמה בשביל שירגיש שאני רוצה אותו. וכמובן שגם כשאני נידה אני צריכה לעשות את זה, גם אז אין לי את החופש והמרחב שלי ואני צריכה להראות לו שאני רוצה אותו. אני ממש ממש ממש שונאת את זה, מילא לעשות דברים שממש לא בא לי, אבל עוד להראות כאילו אני נהנית וממש רוצה לעשות את זה.. אם אני אומרת שאני לא רוצה ולא בא לי אז הוא אומר שאני לא רוצה אותו ונעלב ואז אני צריכה לרצות אותו ובסוף יוצא שאני עושה את מה שהוא רצה. עוד משהו - כל פעם כשאני מבשלת או מסדרת או עושה משהו, הוא בא ומתחיל לגעת בי. אני אומרת לו שאני רוצה לסיים אבל הוא לא מקשיב. הוא יודע שאני שונאת שהוא עושה את זה! כבר כמה פעמים אמרתי לו שכשאני באמצע משהו שיתן לי לסיים.. אבל זה לא מזיז לו. מה אפשר לעשות?

קיצונויות מול איזון

שלום לך ! את מתארת מעגל של רדיפה מול בריחה.ככל שאת מתרחקת-הולכת לישון לפניו. מעדיפה להיות עסוקה בבישול,בנקיון ועוד משימות חשובות כשלעצמן-כך הוא רודף יותר. אני רוצה לחזק את תשובתו של העונה הראשון שמדבר על איזון בין הביחדיות מול הלבדיות ולהציע לך כדי לשבור את המעגל הבלתי מאוזן, ליזום מתוכך פעילויות מקרבות עם בעלך שיוכיחו לו את אהבתך,כמו:להזמין אותו לישון כשאת עולה על יצועך ולא ללכת לישון לפניו . ליזום שיחות מקרבות והפתעות המוכיחות שאת חושבת עליו. נסי לראות מה קורה כשאת הרודפת אחריו.האם הוא נרגע?ואולי אפילו מתרחק מעט. במקביל כפי שהציעו קודמי נסו לשוחח על הדברים ממקום אכפתי ואוהד.מצד אחד להביע הרגשות אך בד בבד להבין הרגשים ורצונות של השני ולא להנעל על דרך אחת. בתקוה שתשכילו להבין,להפרות קשר חם מתחשב ואמיתי. מרים ניימן

רענון הזוגיות

אנו נשואים שנה וחצי+ילד. אני מרגישה שחוקה מחיי הנישואין, לא מרגישה אהבה כלפי בעלי, מרגישה שקצת נמאס לי ממנו.. אין לי כח אליו, רוצה רק שיניח לי ויתן לי לחיות את חיי. אנימרגישה כאילו אנחנו חיים אחד ליד השני, לא מרגישה שאנחנו אחד. איך מרעננים את האהבה? איך מחזירים את השמחה לנישואין? איך מרגישים אחדות? תודה מראש.

שחיקה כפינוק

שחיקה-מצב מוכר גם בעבודה.אך מי שאין לו עבודה ומיחל לה ודאי אינו מרגיש שחוק. שחיקה-זהמצב בו נמאס מהיש,היש משעמם ומתחשק להתחדש. שחיקה-זה מצב שהטוב הקיים כבר אינו מענין,מפסיקים להכיר טובה עליו. נעמה יקרה אולי מה ששוחק אותך זו ההרגשה שהיש הוא מובן,רגיל,בלתי מפתיע.הסתכלי סביבך ודאי תראי לא אחת שהיתה רוצה לקום בבקר ולאחל לבעלה את המלים הכ"כ טריויאליות:בקר טוב!אך אין בעל לצידה.היא היתה רוצה לחוש את מציאותו לצידה,את הרגשת הביטחון,השיתוף,ועוד... דמייני מציאות של אין ואז אולי תתעוררי לראות את החצי המלא,את היש העצום,וכשתדעי לייקר את הקיים-תודי,תכירי טובה,תעודדי ותתעודדי. מאחלת לך בחום חיים מאושרים ומלאים . מרים ניימן

דחוף...

חברים יקרים, שתי שאלות שהופנו אלינו ונתבקשנו לענות עליהם מהמערכת של עיתון "משפחה". אני מפרסמת אותן כאן על מנת שהחברים יענו, התשובות הטובות ביותר שיבחרו יפורסמו בגליון הקרוב תוך הזכרת שם מחבר התשובה ופרטי התמחותו: 1. בעלי נוטה "לשכוח א עצמו" בזמנים בהם הוא אמור להגיע הביתה, לאחר העבודה או בסיום תפילה או לימוד. פעמים רבות הוא מתעכב עם ידידים או מוצא עיסוקים דחופים שונים. לעתים אני ממש זקוקה לעזרתו בשעות קריטיות, ואכפת לי מאוד שהוא לא ממהר הביתה להושיט יד, וכמובן - לראות את הילדים. כיצד אוכל לגרום לו שישתדל להגיע בזמן, בלי לנדנד לו ובלי להתווכח? 2. לרעייתי יש חילוקי דעות עם הוריה בנושאים מהותיים שונים. כואב לי מאוד לראות חוסר כבוד וביקורת שנמתחת. הייתי רוצה מאוד לשנות את המצב, אך כאשר ניסיתי לדבר על כך לא הועלתי כלל, ואני אף מצטייר כמטיף וכמחנך. יש לציין שמדובר בהורים טובים ומסורים, ואין מקום לכעס אמיתי כלפיהם. מה אוכל לעשות בעניין זה? נשמח לתשובות מעניינות!!

דחיית השכחה

את מתבטאת נכון :שבעלך "מוצא עיסוקים"וכאילו שוכח לחזור הביתה.למעשה את פגועה כי הוא דוחה את זמן ההגעה כמו שדוחים משימה בלתי נעימה.את שואלת את עצמך איך זה שאינו מתגעגע לילדים?ותרשי לי להוסיף:איך זה שאינו מתגעגע אליך?ויותר:איך זה שאינו מטה שכם לעזרתך גם בשעות לחוצות האם לא אכפת לו ממך? נסי לבדוק עם עצמך האם טוב לבעלך בביתכם?האם ניתנת לו ההרגשה שהוא שותף,או אולי רק עוזר?האם יש לו מקום של כבוד בבית?האם יש שעות נעימות בבית,זמן של צותא,בלי הלחצות? אם יש לך תשובות ,הרי יש לך חצי הדרך לפתרון. אם אין לך תשובות כדאי שתזמיני את בעלך לשיחה מתוך נכונות להקשיב,לשמוע אם יש משהו שמפריע,שהיה רוצה אחרת וביחד תתכווננו לשינוי. יש גם אפשרות של פיזור דעת שלא קשור להתנהלות הבית אלא לסוג של אופי וגם כאן אפשר בשיחה רגועה להגיע למודעות ולתובנות. בהצלחה רבה מרים ניימן

דחוף...

חברים יקרים, שתי שאלות שהופנו אלינו ונתבקשנו לענות עליהם מהמערכת של עיתון "משפחה". אני מפרסמת אותן כאן על מנת שהחברים יענו, התשובות הטובות ביותר שיבחרו יפורסמו בגליון הקרוב תוך הזכרת שם מחבר התשובה ופרטי התמחותו: 1. בעלי נוטה "לשכוח א עצמו" בזמנים בהם הוא אמור להגיע הביתה, לאחר העבודה או בסיום תפילה או לימוד. פעמים רבות הוא מתעכב עם ידידים או מוצא עיסוקים דחופים שונים. לעתים אני ממש זקוקה לעזרתו בשעות קריטיות, ואכפת לי מאוד שהוא לא ממהר הביתה להושיט יד, וכמובן - לראות את הילדים. כיצד אוכל לגרום לו שישתדל להגיע בזמן, בלי לנדנד לו ובלי להתווכח? 2. לרעייתי יש חילוקי דעות עם הוריה בנושאים מהותיים שונים. כואב לי מאוד לראות חוסר כבוד וביקורת שנמתחת. הייתי רוצה מאוד לשנות את המצב, אך כאשר ניסיתי לדבר על כך לא הועלתי כלל, ואני אף מצטייר כמטיף וכמחנך. יש לציין שמדובר בהורים טובים ומסורים, ואין מקום לכעס אמיתי כלפיהם. מה אוכל לעשות בעניין זה? נשמח לתשובות מעניינות!!

גם חתן גם בעל וגם ידיד

שלום לחתן קצרת מאד ולא ברור האם חילוקי הדעות נוגעים לנעשה בביתכם או מחוצה לו. מה שברור שהדבר האחרון שנחוץ כרגע לאשתך הוא :שיהיה עוד משהו שיחלוק עליה.אך מצד שני אתה חש כפיות טובה ממנה ורוצה כחבר נאמן למנוע ממנה דרך של טעות וכאן הדילמה . כדי שהכעס לא יופנה אליך,וכדי שבכ"ז תעזור לאשתך רצוי שתקשיב לה ,שתבין מה כואב לה ,שתשתתף בכאבה ורק כשתהיה במקום שלה תוכל להרחיב את נקודות ההסתכלות,תוכל להביא אותה למבט בפרספקטיבה רחבה . הדוגמה האישית שלך-להיות אמפתי לרגשותיה,להביןאותה,גם אם לא להסכים איתה - תקרין לה אפשרות דומה ביחס להוריה :אפשרות להבין אותם ,לא לשפוט אותם גם כשאינה מסכימה איתם. כמו שאתה נותן מקום של כבוד לתפישת העולם שלה ,למיוחדות שלה למרות שדעתך שונה בנידון,כך גם היא יכולה לתת מקום של כבוד להוריה ,להבין,לא לכעוס למרות שדעתה שונה מדעתם. אם כולנו היינו זהים בדעותינו במחשבותינו והרגשתינו איזה עולם משעמם היה עולמנו. בהצלחה מרים ניימן

קליניקה בירושלים

לחברים שלום , מעונינת להצטרף לקליניקה של מטפלים באזור ירושלים. יחד עם פסיכולוגים או עוס"ים או בקליניקה של רפואה אלטרנטיבית. אשמח לשמוע ולקבל הצעותיכם. בברכת חג פסח כשר ושמח. ניתן ליצור איתי קשר בטלפון 050-7635816.

הגשמת חלום

למאיר בעל היוזמות מחכה לרגע שינר יפתחו קליניקה בי-ם או בב"ב ולכבוד יהיה לי להצטרף לעשיה. לעניות דעתי חשוב שיהיה סופרוויזן למטפלים. בתקוה להגשמה מהירה מרים ניימן

בעיות כלכליות

בעיות רבות בין בני זוג נסובות על רקע בעיות כלכליות הנובעות מחוסר ידע לניהול נכון של משק הבית. ברצוננו להרכיב קורס התמחות בנושא זה שייועד למנחי נישואין משפחה, יועצי נישואין רבניים ושאר אנשי המקצוע העוסקים בתחום, וכן אנשים מהציבור הרחב. אשמח לשמוע את חוות דעתכם על הרלבנטיות של הנושא להנחיית וייעוץ נישואין, האם יש בעלי מקצוע בתחום הכלכלה שאתם מכירים? הצעות לרעיונות, נושאים וכל דבר יתקבלו בברכה.

כל כלי מקל על המלאכה

טל שלום מנסיוני ככל שהידע של היועץ מגוון ורחב כך עזרתו אפקטיבית ומועילה.הוא מאבחן את הבעיה ,ואיך היא משפיעה על חיי הזוג וכן איך חיי הזוג גורמים להארכת חיי הבעיה ולהחרפתה. מכיון שלא פעם מודעות ותקשורת יכולים להביא לשנוי לכן טוב שיועץ ירכוש ידע כלכלי,וקורס כזה בהחלט מבורך. נקודה נוספת-למה להכביד על זוג ולגרום להם לשלם ליועץ כלכלי בנפרד. מברכת על היוזמה מרים ניימן

מחפש יועצת פרטנית טובה

שלום לכל החברים. אני מחפש יועצת פרטנית טובה מאזור המרכז ו/או הדרום שאפשר לשלוח אליה נשים לשיחות אישיות לפי הצורך. אין מדובר במשהו קבוע, אלא לפי הצורך שקיים מדי פעם. אם את חושבת שאת יכולה לעזור לי, אשמח אם תפני אלי בתבת-הדואר שלי בצרוף הפרטים הבאים: 1. שם וטלפון. 2. מאמרים נוספים שכתבת (חוץ מהמאמרים שאני יכול למצוא לבד באתר). 3. כמה מילים על סגנון עבודתך האישית (כדי שאוכל לנסות בע"ה לחבר בין הנועצת הספציפית לבין היועצת המתאימה לה ביותר). 4. כמה מילים על ניסיונך בהצלת משפחות. בתודה מראש אורי ברונר

יועצת פרטנית מוצלחת

למר ברונר שלום יש לי חברה בעלת ידע נרחב ביותר,מוכשרת,קולטת במהירות ובעלת אזן קשבת,מאד אמפטית ונעימה,אחראית ורצינית שמה-שרה קרפנשיף ואפשר לקבל את פרטיה בינר

זקוקה לעזרה והכוונה

שלום רב אנחנו נשואים טריים, חצי שנה, וביחד חיים כבר 7 שנים. יש ביננו פערים בדרך השקפה (אולי אמונה) שלעיתים היא כמכשול בקבלת החלטה. הוא מגיע ממשפחה חד הורית ממוצא מזרחי. אביו נפטר כשהיה ילד ומאז קיבל עליו את תפקיד ראש המשפחה . אני בכורה למשפחה מסורתית. לרוב הקושי שלנו להגיע להסכמה /פשרה נובע סביב העבר הזה. כעת עומדים חיי הנשואין במבחן היות והוא רוצה לגור בבית אביו ואני לא יכולה לחשוב על כך. חשוב לי לציין כי הויכוח הזה היה בעבר וקיבלנו ייעוץ והכוונה טרם נישיאינו ובזמנו היה נראה כי הדברים מסתדרים ומגיעים למודעות והבנה שעלינו לייצר זוגיות משלנו ולבנות חיים נפרדים מבית ההורים. אך כעת הפעולה שלו מונחת מתוך הרגש (שמאוד מובן לי) ואני מתקשה להסביר בפניו למה איני יכולה לגור שם כדרך קבע מתוך האמונה כי איני יכולה לגור בבית שאוצר בתוכו את זכרונות העבר ובעיקר טעון ברגשות שלילים של עצב וכן לעולם לא יהיה הבית בו ארגיש נוח שזה המקום שלי. איני יכולה לתמוך בו לחיות או להחיות את העבר התחושה שלי שהוא לא רואה אותי כשווה ועלי לקבל את ההחלטה ולא נתגרש. אני אוהבת אותו בכל ליבי אך אינני יודעת מה עליי לעשות? אודה מקרב לב לעזרה

...כולו שלי...

שלום לטי את כותבת שיש ביניכם פערים בדרך האמונה\השקפה אבל אינך מתיחסת כלל לפערים אלו. את מספרת שבעלך מתפקד כראש המשפחה ולכן קשה לו להתנתק,הוא מהוה משענת למשפחתו וחושש להפקירם.קודם כל זה מראה על תכונות חיוביות בעליל:על אחריות,מסירות,יכולת נתינה,יכולת הכלה ועוד ואת אכן מעריכה אותו ומבינה אותו. המענין הוא שבסוף מכתבך את מסיקה שהוא לא רואה אותך כשווה ובמילים אחרות אולי כוונתך שאם הוא אינו מתנתק ממשפחתו למענך סימן שהם שוים יותר ממך. נראה לי שהמשוואה הזאת שהיא פרי יצירתך גורמת לך למרמור,לכעס ולמאבקי כח-וחבל.ממלחמה יוצאים שני הצדדים מובסים,בהרגשה שאינם מובנים ולכן כדאי לשקול פתרון שישביע את שני הצדדים ולא להעמיס על הקיים. זה בהחלט טבעי שאת רוצה פרטיות בחייך,יחד עם זה אם תנתקי בכח לא ברור שיהיה נעים בקן הפרטי,בעלך נמצא בפינה והצעד המתבקש קשה לו-את אוהבת אותו,עזרי לו בעדינות,ועם המון רגישות. בתפילה שיהיה ביתכם תמיד שמח ולא תדעו עצב וכאב. מרים ניימן

התלבטות- ילד משותף?

שלום רב, נישאתי בשנית לפני כ-8 חודשים, אני אם ל-6 בגילאים שונים ובעלי אב ל-4. אנו בסביבות גיל ה-40. בעלי מתגורר עימי ועם 4 מילדיי. אנו מתמודדים יחד עם מערכת מורכבת ולא פשוטה. יש לציין שהזוגיות שלנו טובה מאדוהתקשורת מצויינת. עם זאת, כצפוי, יש קשיים טבעיים, שהיינו מוכנים להם מראש. חלקם נובעים מהגירושין שעברו הילדים (בעיקר שלו) וחלקם נובעים מהקבלה של המסגרת החדשה. לאחרונה, בעלי מעוניין בילד נוסף. אני מתלבטת קשות. אני מרגישה שסוף-סוף הגעתי לשלב בחיי שאני יכולה לעשות יותר למען עצמי, להינות, להתפתח. מרגישה שנתתי מספיק מעצמי למען גידול ילדיי. חוששת מהריון בגילי, עם הסיכון שבדבר. נראה לי שיש לנו מספיק נושאים להתמודד עימם, מספיק קשיים עם ילדינו, כך שמיותר להוסיף עוד. חוששת גם שהמניע שלו הוא פיצוי עצמי על כך שנשללה ממנו האפשרות לגדל את ילדיו באופן פעיל וקבוע (פרט להסדרי הראיה). בעלי מצידו טוען שיצירה משותפת תחבר בינינו ותיצור מטרה משותפת לנישואין. הוא מבטיח שיתמוך ויעזור. אני מתלבטת קשות, ובינתיים השעון הביולוגי שלי מצלצל נואשות. לאחרונה התחלתי "להתיידד" עם הרעיון. כיצד אוכל להגיע להחלטה נכונה? מי יוכל לכוון אותי?? אודה על תשובתכם.

ילד לזוגיות תומכת

שלום לך עלמה! כשהזוגיות לוקה בחסר ומצפים שהתינוק יביא לתיקונה-זו טעות.כיון שככל שהזוגיות חזקה יותר ויציבה יותר כך גדלים הסכויים שהבאת ילד לא תגרום לזעזועים מיותרים. ובמילים אחרות לא בורחים ממצב קיים להבאת ילד ההיפך-מתכוננים ומגייסים כוחות להבאת ילד.כמו שכתב לך הרב תדהר כהן-ילדים מקשרים בין בני זוג אך לא מולידים אהבה. לפי מה שאת מספרת בעלך נמצא בשלב של מוכנות לקליטת ילד משותף למשפחתכם והשאלה היא מה מצב המוכנות שלך. בנקודה זו רציתי להאיר לך אפשרות שאולי החשש שלך מילד חדש נובע(חוץ ממה שהעלית)מנסיון העבר,מבעלך הקדם שסביר להניח שלא זכית ממנו לתמיכה לה היית זקוקה אך היום המציאות שונה-יש לך בעל מבין ותומך.קחי בחשבון שלגדל ילד עם בעל תומך זו ספיירה אחרת לגמרי. בכל החלטה יהיה ה"בעזרכם ויוליככם בדרך הראויה. בברכת פסח כשר ושמח. מרים ניימן

הפרשי גיל

שלום רב ליועצים הנכבדים . לזיווג שני (שני בני הזוג) , כאשר האשה היא בגיל 25-26 . והגבר מבוגר יותר , בגיל 37 . אך הוא בריא ושומר על בראותו . בנוסף , נראה טוב , לא מקריח , ללא שיער לבן , אם כי פה ושם הלבן מעט מבצבץ . שאלותיי הן : 1. כמה רחוק אפשר ללכת בזיווג שני מבחינת הפרשי גיל ? 2. האם יש סיכוי לחיים מאושרים ? 3 . מה הן המעלות / החסרונות בנישואין הללו ? אשמח לקבל את תשובותיכם . תודה ושבת שלום יוסי

הפרמטרים לבדיקת בני זוג

יוסי שלום! הנתונים שאתה מציג הם חיצוניים(מראה,שיער כזה או אחר) בעוד שבנית זוגיות נשענת בעיקרה על נתונים אישיותיים-האם יש לך רוח צעירה,האם אתם אנשים אופטימיים,שמחים,האם יש ביניכם דו שיח,הבנה ,אחוה,ידידות אמיתית ,הערכה ועוד... בכל חברות וק"ו בנישואין הרושם הראשוני כולל בתוכו מרכיבים חיצוניים אך אלה תקפים לזמן קצרצר ומה שקובע את טיב היחסים אלו התכונות הפנימיות והרמה האישיותית ולכן אלו הם השאלות עליהן תן דעתך שתהינה לך תשובות. בברכת הצלחה מרובה. מרים ניימן

נידה

לתשומת לב: בשל אופי האתר השאלה עברה עריכה משמעותית ע"י מנהל הפורום תוך שמירה על תוכנה המהותי של השאלה ןעל סגנונה. שלום רב, תודה מראש על תשומת הלב, אני נשואה 9 שנים +2 ילדים, בשנה האחרונה התחזקתי באמונה,קוראת תהילים שנים, מדליקה נרות, וגם בחודשים האחרונים הצלחתי לגרום לבעלי לעשות קידוש כל שישי, יש לציין שהוא לא מחוזק בכלל רק אני, כי אם זה היה תלוי בי זה היה אחרת, העניין הוא כזה: בכל מה שקשור לשמירת טהרת המשפחה בעלי ממש לא בעניין ולכן לא רוצה לשמור אך בכל זאת הוא מכבד אותי ואנחנו שומרים. לאחרונה קרה שהימים האסורים התארכו לכשלשה עשר ימים בשל כתמים קטנים ובעלי לחץ עלי ונתן לי להרגיש שאני לא רוצה אותו ושאני קרה כלפיו וכשראיתי שבקושי רואים את הכתמים וחשבתי שאין לי עוד כתמים בסופו של דבר נכנעתי לו אך למחרת היה לי שוב כתם ועכשיו אני כולי מפוחדת מהדינים שזה לא יצור, מה עושים? אני לבד במערכה הוא לא מבין אותי באיזה סרטים אני עם העניין הזה, ועכשיו אני מרגישה כל כך רע בגלל שאני מודעת לכללים, אבל אין לי פרטנר שיבין. תודה על התשובה...

זוגיות השורדת שינויים

שלום לך! קודם כל רציתי להביע את הערכתי לך על העוצמה והיכולת לערוך שנוי כ"כ מהותי . ניכר שיש לכם זוגיות איתנה השורדת זעזועים . רציתי להאיר 2 נקודות:1)כדי שבעלך לא יחווה התרחקות חשוב שתביעי אהבתך בכל דרך אפשרית.הוא ראוי גם להערכה על יכולת ההתגמשות מול השנויים שלך. 2)מכיון שקבלת על עצמך דרך חיים חדשה את חרדה(כפי שהתבטאת-פחד מהדינים).זו תופעה נפוצה שבתחילת הדרך יש הקצנות ויש פחד להכשל ולכן חשוב לאמץ דמות סמכותית שתדריך וממילא החרדה תתפוגג. איחולי להמשך הצלחה מרים ניימן

הבדלי עדות

שלום למומחים אני גרוש אשכנזי חרדי (רקע חסידי) . וכעת אני בקשר עם גרושה ספרדיה , אשר התחנכה במוסדות אשכנזיים על כל המשתמע מזה . יש לנו שפה משותפת . כמו"כ אינטלקטואלית , אנחנו ממש מתאימים . הבעיה היא כזאת , שאני אשכנזי והיא ספרדיה . טענתה היא : היות והאשכנזים ידועים הם , כטיפוסים קרים לעומת עדות המזרח . מדבר זה היא חוששת . אציין , נכון להיום עדיין לא נפגשנו פיזית , וכל ההיכרות וההתרשמות הינן כתוצאה משיחות טלפון ושליחת מיילים . מדובר בבחורה רצינית , שלא רוצה לבזבז את זמנה על ספיקות ודברים שלא יובילו לשום מקום , ולכן היא מסרבת לפגישה פיזית . וכמה שאני מנסה לשכנעה , אינני מצליח להניח את דעתה בנושא זה ! רבותי המלומדים , תוכלו לעוץ לי עיצה ? תודה

גמישות מול מקובעות

שלום לשמעי! שמע מה אתה מספר-אתה מנסה לשכנע את הבחורה והיא נעולה ולא משתכנעת.נניח שסוף סוף תצליח לשכנע אותה ואפילו תינשאו .לדעתה אתה משתייך לאשכנזים הקרים ותעמוד למבחן ,וכל מעידה מצידך תגרור הטחה-הרי ידעתי שאתה דג אשכנזי קר!!!אתה מוכן למבחנים הללו ? גם אם היה מדובר בהנחה אחרת ,לדוגמה:שהבחורה היתה מתעקשת שאתה משתייך נניח לקבוצת הקמצנים .הרי כל פעם שלא היית נענה לבקשתה היית מואשם בקמצנות שהרי מראש היא חזתה שאתה קמצן-האם היית בוחר להכנס למבחן שתוצאתו כמעט ברורה מראש? נישואים שניים הם מורכבים גם בלי להוסיף להם עוד קשיים לכן לעניות דעתי כדאי לזרום עם מי שמוכנה לזרום ומגלה גמישות שהיא מיצרך יקר ערך במיוחד בנישואין שניים. הרבה הצלחה לך שמעי ושנשמע בשורות טובות מרים ניימן

אי הסכמה וחוסר כבוד

בן זוגי בשעת כעס אינו מכבד אותי ומדבר איך שבא לו. בכל הדמנות אנחנו מדברים הרבה וחוזר שוב על אותן טעויות. יש ביניינו הרבה חילוקי דיעות , למשל: איני מוכנה שההורים שלו ידעו הכל ויתערבו בקשר, דיברנו על כך ושום דבר לא עוזר, מה שכן הוא טוען כי משפחתו יותר פתוחה מאשר שלי ומדבר איתם על הכל. כמה שמדברים לא עוזר מה אפשר לעשות?

מיקוד הבעיה כמוביל לשינוי

נבה שלום! את מספרת על מחזוריות מעגלית-על מריבות וכעסים עמוסים בפגיעות.אתם מדברים הרבה ולמרות זאת בשעת מבחן-יש חזרה על אותן טעויות,הדבורים נופלים על אזנים אטומות ולכן כדאי לברר כמה ערוצים:1)האם השיחות נעשות באוירה נינוחה ,בזמן שיש אפשרות להבין ולקבל את צרכי השני? 2)האם יש בבסיס היחסים ביניכם הערכה וכבוד?האם חוסר הכבוד בשעת מריבה הוא מהותי ובשעת ויכוח רק מתגלה היחס החבוי? 3)האם יש לכם מידע בסיסי על חיים בזוגיות:על גבולות,על צרכים שונים,על יכולת הכלת השוני,על פתרון דילמות בדרך של win win ,ועוד ועוד... 4)האם יש גם זמנים של רגישות והתחשבות,של אהבה ?5)מדוע יש לו צורך לשתף את משפחתו? כדאי לבדוק את המעגליות הזאת כדי להבין מה גורם להמשכה ומה יכול לגרום להפסקתה ומציאת דפוס חדש ורגוע יותר. בהצלחה מרים ניימן

בעיות עם החתן

יש לנו חתן שלא רצינו בו ולאחר החתונה רק ראינו עד כמה צדקנו הן מבחינת אי הקפדתו בקיום מצוות ותפילות והן מבחינת הליכותיו הוולגריות. הזוג חי בשלום מכיון שביתי שותקת ומוותרת לו על הכל .היא טוענת שלא יכולה להשלים פערים של אי חינוך שאיתו הגיע מבית הוריו ומשתדלת לראות ולהתמקד רק במה שיש. איתנו הסיפור שונה :כשהם מגיעים אלינו לשבתות וחגים -בעיקר .כולנו נמצאים במצב של סלידה ממעשיו ,מפריע לנו מאד סדר יומו ,ההשכמה המאוחרת לתפילות ,הקולניות המוגזמת והוולגרית בכל מעשיו,הבטלה והילדותיות- וכשמעירים לו -התשובות החצופות שלו .אין פעם שהיא מגיעה והביקור לא מסתיים בפיצוץ. אנחנוו מאד קרובים ואוהבים את ביתנו וכואב לנו שאין יותר את הבילוי המשותף שלנו ללא הבן זוג הבעייתי שלה . למרות ההחלטות כל פעם מחדש לשתוק ולהתאפק -בשטח המצב הוא שתמיד חוזר על עצמו פיצוץ ומריבות איתו. היא די בודדה בלעדינו וכואב לנו לא להזמין אותה לבלות עם כולם אך כאמור לא הצלחנו לעבור בשלום בילוי משותף עם החתן הזה. מלבד הקושי בלארח אותם כולם תמימי דעים שביתי וותרנית מידי ולא מאתגרת -למרות שטוענת שניסתה רבות לשוחח איתו ולהגיע איתו לשינוי אך ללא הצלחה -לנו נראה שהיא לא משתדלת מספיק ומשלימה מאד בקלות עם התנהגותו וכן בענין חינוך הילד .לא נראה שהיא מתאמצת במיוחד להעיר ולחנך היא יותר מאפשרת לדברים לזרום העיקר שיהיה שקט ושלום. הילד גדל להיות מפונק ודעתן ותגובותיו מעוררות אי נחת לכולם-חוץ מהוריו ! לא ברור לי עד היכן נכון לנו להתערב ומצד אחר כל האוירה המשפחתית שלהם מעוררת אצלינו תיסכול, כל פעם מסכמים שהם לא מגיעים יותר כיון שלא עומד בהבטחותיו להתנהג בכבוד ואח'כ כשנרגעים גוברים הרחמים על ביתנו ושוב מוזמנת אלינו ושוב חוזר חלילה כל המהלך הרגיל. ניסינו לומר שתבוא אלינו בלעדיו והיא לא מוכנה לעשות זאת. אשמח לשמוע רעיונות בנידון .תודה מראש

התמודדות ושכרה

מרחביה שלום! ההרגשה שהבת נפלה בפח-קשה ומכבידה. העבדה שהבת הוזהרה ובכ"ז נכנסה לפח מרצונה החופשי-מכעיסה מקוממת ומכבידה שבעתיים. אתם ממשיכים לנסות "לפתוח לה את העינים"והיא בשלה נצמדת לבעלה ולא מוכנה לשים חייץ בינה לבינו ולכן לא מקבלת הזמנה בלתי זוגית-זו חכמה וגם חוזק. חסר שביעות הרצון שלכם מחתנכם מתבטא בשני מישורים:1)מבחינה דתית. 2)מבחינה התנהגותית. קורה שחתן אינו מוצא חן בעיני ההורים.זה כואב,מאכזב,ומתסכל.הקב"ה שם לפיתחכם התמודדות לא קלה אבל יש לכם את העוצמה להבליג להשתמש בראש ולא לירות מהמותן.הראו דגמה בשני המישורים:1)מכיון שההורים אינם הבעלים על הילדים אלא הילדים ניתנו להם כפיקדון הרי עשיתם כמיטב יכולתכם עד כה בחינוך.היום ביתכם עברה לרשות בעלה והיא מחויבת לו. 2)התעלו על רגשותיכם והתנהגו בתבונה אמנם לא לחתן הזה פיללתם ואתם משתכנעים כל הזמן שצדקתם אבל התנהגות מכובדת מצדכם,התנהגות שמעוררת כבוד והערכה ורצון לחיקוי יכולה לגרום לשינוי התמונה ובודאי לא יקרה אסון אם תווכחו שטעיתם. בכל אדם תכונות חיוביות ותכונות שליליות .כשיש מלחמה יוצאות התכונות הפחות סימפטיות החוצה כי הוא נדרש להישרדות אבל באוירה רגועה ובלי איום על השלמות יוצאות התכונות החיוביות. עידוד מלשון עוד-נסו לעודד נקודות חיוביות ותקבלו במתנה התנהגות חיובית.התנהגו במכובדות ותזכו לכבוד ולהרבה נחת מהם ומכל יוצאי חלציכם. בברכה מרים ניימן

בהמשך לתגובתכם

ראשית ברצוני להודות על טירחתכם והשקעתכם בתגובה ,רציתי להוסיף שאלה : האם אין לנו את הזכות לדרוש שכאשר הם מגיעים אלינו שיכבד את אורחות חיינו ? ואם הוא מפר אותן בכל פעם מחדש -עלינו לבלוע זאת ולהמשיך להזמין כאילו לא קרה דבר ?השתיקה וההעברה לסדר היום היא זו שלדעתי גורמת שהוא לא לוקח ברצינות את התרעמותינו . מענין ,סתם כך .שבאופן גורף התייצבו כל היועצים לימין הזוג הצעיר וביקר את הצד שלנו.

האם שתיקה כהודאה בכל סיטואציה?

מרחביה שלום! השתיקה אינה ביטוי להעברה לסדר כאשר נלוית לה התנהגות הראויה לחיקוי.רב בני האדם מגיבים להבעת חם ואהבה באכפתיות וברגישות. העובדה שהעונים תמימי דעים נובעת מהשטח ולא חלילה מרצון להעביר ביקורת.יותר מזה-הדעה ברורה לצופה מבחוץכיון שאינו מעורב רגשית.כידוע הצפה רגשית גורמת לעיוות התמונה ולכן זה חכם מצידכם להתיעץ עם הפורום. בתקוה להצלחה מרים ניימן

בעיות עם החתן

יש לנו חתן שלא רצינו בו ולאחר החתונה רק ראינו עד כמה צדקנו הן מבחינת אי הקפדתו בקיום מצוות ותפילות והן מבחינת הליכותיו הוולגריות. הזוג חי בשלום מכיון שביתי שותקת ומוותרת לו על הכל .היא טוענת שלא יכולה להשלים פערים של אי חינוך שאיתו הגיע מבית הוריו ומשתדלת לראות ולהתמקד רק במה שיש. איתנו הסיפור שונה :כשהם מגיעים אלינו לשבתות וחגים -בעיקר .כולנו נמצאים במצב של סלידה ממעשיו ,מפריע לנו מאד סדר יומו ,ההשכמה המאוחרת לתפילות ,הקולניות המוגזמת והוולגרית בכל מעשיו,הבטלה והילדותיות- וכשמעירים לו -התשובות החצופות שלו .אין פעם שהיא מגיעה והביקור לא מסתיים בפיצוץ. אנחנוו מאד קרובים ואוהבים את ביתנו וכואב לנו שאין יותר את הבילוי המשותף שלנו ללא הבן זוג הבעייתי שלה . למרות ההחלטות כל פעם מחדש לשתוק ולהתאפק -בשטח המצב הוא שתמיד חוזר על עצמו פיצוץ ומריבות איתו. היא די בודדה בלעדינו וכואב לנו לא להזמין אותה לבלות עם כולם אך כאמור לא הצלחנו לעבור בשלום בילוי משותף עם החתן הזה. מלבד הקושי בלארח אותם כולם תמימי דעים שביתי וותרנית מידי ולא מאתגרת -למרות שטוענת שניסתה רבות לשוחח איתו ולהגיע איתו לשינוי אך ללא הצלחה -לנו נראה שהיא לא משתדלת מספיק ומשלימה מאד בקלות עם התנהגותו וכן בענין חינוך הילד .לא נראה שהיא מתאמצת במיוחד להעיר ולחנך היא יותר מאפשרת לדברים לזרום העיקר שיהיה שקט ושלום. הילד גדל להיות מפונק ודעתן ותגובותיו מעוררות אי נחת לכולם-חוץ מהוריו ! לא ברור לי עד היכן נכון לנו להתערב ומצד אחר כל האוירה המשפחתית שלהם מעוררת אצלינו תיסכול, כל פעם מסכמים שהם לא מגיעים יותר כיון שלא עומד בהבטחותיו להתנהג בכבוד ואח'כ כשנרגעים גוברים הרחמים על ביתנו ושוב מוזמנת אלינו ושוב חוזר חלילה כל המהלך הרגיל. ניסינו לומר שתבוא אלינו בלעדיו והיא לא מוכנה לעשות זאת. אשמח לשמוע רעיונות בנידון .תודה מראש

הבהרה

במשפט-חסר שביעות מתבטא בשני תחומים:1)מבחינה דתית-הכונה למצוות שבין אדם לבין קונו. מרים ניימן

סכסוך על כסף...

שלום רב, אני נשואה 5.5 שנים עם שלושה ילדים, נמצאת בבית ומטפלת בשתי הבנות הקטנות (בת שנתיים + ובת שלושה חודשים). בעלי הוא המפרנס היחיד ומרוויח משכורת די יפה ב"ה. כמובן הוא עובד הרבה שעות וחוזר ב-7 בערב לפחות... הבעיה שהוא חושב שמה שהוא מרוויח זה לא מספיק... הוא בלחץ לעשות כמה שיותר כסף ואני מרגישה שזה גורם לו להיות אובססיבי כל כך. בעלי טוען שאני עצלנית שאני בבית ושאני לא עושה כלום בבית, ושעלי לצאת לעבוד ולשים את הבנות במסגרת ולהרוויח לפחות 4-5 אלפים ש"ח בשביל לעזור לפרנסה. אני לא מצליחה להבהיר לו שלהיות בבית עם שתי בנות קטנות זה ממש קשה, ובמקביל להיות אחראית על כל נושא האוכל, הסדר והניקיון בבית... אז נכון שהבית לא נראה פיקס כמו שהוא היה רוצה, אבל יש אוכל טרי כל יום, יש בגדים נקיים ומכובסים........ לדעתי יותר חשוב שאני אשקיע זמן בילדים במקום כל היום לנקות ולסדר... אני לא רוצה להכניס את בתי התינוקת למסגרת כי אני לא חושבת שזה שייך בגיל כזה, ולגבי בתי הגדולה יש רק מעון פה במקום שאנו גרים בו והמחיר הוא 1500 ש"ח לחודש, מחיר שבעלי לא מוכן לשלם ("שההורים שלך ישלמו או שתעבדי ותרוויחי כדי לממן את המעון" - ציטוט של דבריו)... הוא כל הזמן עוסק בנושא הזה וזה גורם לנו לסכסוכים קשים כל פעם מחדש... הוא חושב שאני רק רוצה לבזבז את הכסף ש-ל-ו, כל דבר שאני רוצה לקנות אני צריכה אישור ממנו, שהוא יביא לי את הכסף וחס ושלום אם אני אשתמש בכרטיס אשראי... אני פשוט לא יודעת מה לעשות, מרגישה מסכנה ורוצה להתגרש מצד אחד אבל מצד שני אין לי אומץ ואני גם אוהבת אותו ורק רוצה לפתור את העניינים האלו... ניסיתי להציע לו שנלך ליעוץ והוא לא מוכן בשום פנים ואופן, גם לא שאני אלך לבד (אלא אם כן אני אביא את הכסף ממקור אחר)... סליחה על הבלבול ועל האורך, ממני, הבוכה ומרגישה שליבה קרוע ושבור...

נישואין -מה זה?

שלום רב! רציתי להאיר כוון מחשבה לגבי ברית הנישואין שלכם.אפשר לדון על פתרון קונפליקטים מכאן ועד להודעה חדשה .אפשר לפתור קונפליקט אחד בדרך זו או אחרת אבל הקונפליקט הבא יחכה מעבר לפינה. לפני הכל יש להתיחס למוטיבציה לבנית בית ,מהו היעד,לאן רוצים להגיע,אילו ערכים רוצים להנחיל ,מהו הבסיס עליו נבנית ברית הנישואין. האם יש תחושה של סירה משותפת שכאשר האחד קודח חור בצד שלו כל יושבי הסירה ניזוקים? האכפתיות לשני,הרצון לשמח אותו,הדאגה לשני ותשומת הלב למאמציו להוביל את הסירה=את המשפחה לחוף מבטחים עומדים בבסיס של הברית הזוגית. בברכה מרים ניימן

אי התאמה מחמירה והולכת עם בן הזוג

אנו נשואים 20 שנה ,וכשהייתי צעירה סבלתי מהזנחה רגשית ופיזית בבית -שמחתי להתחתן ולבנות לי בית אחר רק לא להיות יותר בבית הורי ,בעלי נראה היה נחמד יותר מהורי והתחתנתי . החיים ביננו היו בסדר ברובד השיטחי אך עם השנים למדתי והחכמתי והתחיל שינוי בהלך המחשבה ובהבנה של רבדים עמוקים יותר באישיותי ובצרכי ובעלי משתרך איפשהו רחוק רחוק ממני, אני מרגישה שאינו יכול להזין אותי רגשית -גם אם מאד ירצה כיון שהוא שטחי מאד ולא מבין את עולמי .אני מנסה לשוחח ולעורר בו תובנות אך הוא בשלו ובעולמו. חשוב גם לציין שהוא חסיד עם כל הלבוש והמניירות ואילו אני מתחזקת יותר ויותר בהשקפה ובעבודת ה' מתוך הבנה עמוקה יותר מאשר חונכתי בבית (גם אני באה מבית חסידי ) אך מתרחקת מהחיצוניות החסידית שלא מדברת אלי כהוא זה ! נראה שהוא מקפיד מאד על חיצוניות חסידית -עם כל מה שזה אומר -אך מבחינה אמונית אני רק שומעת אותו מקטר ומתמרמר ולא מסוגל להפנים ולקבל מבפנים שהכל משמים ,גם אהבת הממון שהוא שרוי בה מפריעה לי מאד ,ממש לאהוב כסף בשביל כסף -כל זה לא מתאים לי לדמות של חסיד אמיתי וגם לא העובדה שממעט להגיע אל רבו העיקר להתעטף בעוד חליפה וכ'ו -לא הייתי מציינת זאת אלמלא הוא משגע אותי בכל הנקודות החיצוניות ,מעיר לי על לבושי ועל נקודות אחרות שלא סותרות את ההלכה אלא את ההלכה החסידית ואילו אני לא מעירה לו על לבושו אפילו שהייתי רוצה אותו שונה בלבוש אך אני מבינה ששם כל הזהות שלו ולא אבקש מאדם לבטל את זהותו בגלל שלי זה לא מתאים לעומת זאת הייתי רוצה אותו מחוזק בהשקפה וזה לא קורה כי א'א להתקרב לראש שלו וקשה לו מאד עם השינוי בחיי.אני מבינה שתאמרו לי ללכת לטיפול אך הייתי מודה אילו הייתם מציינים מלבד זאת גם תובנות שלכם בסוגיה זו תודה לכם !

האם יש פערים באמונה?

שלום לשואלת! את מעידה על עצמך שאת מתחזקת יותר ויותר בהשקפה ובעבודת ה"מתוך הבנה עמוקה-הייתי שמחה לשמוע מה כוונתך. ודאי וברור שעליה בעבודת ה" אינה כוללת בתוכה זלזול בשני וזלזול במנהגי ישראל. את כותבת שבעלך מקפיד רק על חיצוניות אבל מקטר ומתמרמר ולא מסוגל להפנים ולקבל מבפנים שהכל משמים. גם חוסר היכולת של הבעל (ולא מרוע לב)להזין אותך רגשית-זה משמים.אבל את בוחרת להתמרמר ולא להתמודד עם השנויים שחלו. כדי לזכות לרמה גבוהה בעבודת ה" כדאי לשנות כוון חשיבה וה" יהיה בעזרך. בדאגה מרים ניימן

תודות והערות למשיבים

לדעתי כשאדם פונה לבקשת עזרה הוא מביא את הנקודות הרלוונטיות לבעיה ולא מספר את כל מכלול הדברים . ואתם קוראים לזה התמרמרות ! העליתי בעיות ספציפיות שחוזרות על עצמן באיזושהי מחזוריות ,בין לבין ישנם גם ימים טובים ונעימים שבהם הבעיות פחות באות לידי ביטוי ,יש גם נקודות של ההערכה הדדית ולכן קשה היה לי לשמוע הערות כמו שכרמלה לדוגמא,העלתה.הכאב שלי הוא דווקא בגלל שאני מרבה לשוחח איתו מתוך ידידות ורואה שגם לאחר שעות של שיחות שכבר ביליתי איתו -הוא נשאר עיקש בדעתו , דווקא אני זו שהרבה יותר חסרה לי ההבנה והחברות מאשר לו , הוא אדם שמעדיף להסתדר לבד בלי לשתף אף אחד בכלום .דווקא אני זו שמבינה שאין להזיז אותו מימה שהוא אוהב ורוצה בשביל עצמו ולא דורשת זאת ממנו על אף שמאד הייתי רוצה ,איתי הוא יכול לשוחח בכל נושא ואני מגלה הבנה לצרכיו אך אם הוא לא מוכן לקבל את מה שטוב לי וכביכול חושב שהוא יותר צדיק זה מדגיש יותר את ההתנהגויות שלו שאינן אמורות להתאים למה שהוא חושב שהוא . לא הייתי שמה לב להתנהגותו אלמלא היה מקבל ומכבד את דרכי שכבר אמרתי שאינה סותרת את ההלכה -אלא את הדרך החסידית .ולדבריה של מרים ניימן רציתי להגיב שאין לי זלזול בדרך החסידית אלא היא פשוט לא מדברת אלי מהרבה סיבות ואם היא טוענת שזה משמים שבעלי לא מסוגל להזין אותי ריגשית ז'א שאין מה לפנות אליכם כי אין עיצה לדבר ויש לקבל זאת כגזירת שמים ? הייתי רוצה גם להבין את דבריה שאני רק מתמרמרת ולא רוצה לשנות .

ערך המנגינה

שלום לך שואלת נכבדה! לא הייתי שלמה עם התשובה שעניתי וחשבתי עליך הרבה .מכיון שאין מנגינה שמתלווה למילים ניסיתי לקרא שוב את הכתוב במנגינה של כאב הנובע מנהמת הלב ,כאב על התמקדות בטפל,בדברים חיצוניים במקום באמת הפנימית. כשזו היתה המנגינה הרי אין כאן התנשאות ואין כאן זלזול אלא רצון לחיבור פנימי,ערכי,ואמיתי. רק אח"כ ראיתי את מכתבך הנוכחי והוא חיזק את ההרגשה שמדובר בכאב אמיתי. זו דוגמה למגבלות של מכתב לעומת שיחה.מה גם שהפונה לא תמיד ער לפרטים המתבקשים כדי להבין את התמונה בצורה נכונה ולכן התשובות לא תמיד משקפות את המצב. מרמור או כעס אינם רעים כשלעצמם,יש להם תפקיד חיובי כי המתמרמר מרגיש שמשהו לא טוב ודורש שינוי וזה מניע אותו לפעולה . הבעיה במרמור,בכעס היא כשהאדם נתקע במצב זה ונשאר שם מבלי להתרומם.את-שואלת יקרה-ניסית להניע שינוי ועד כה ללא הצלחה.כמובן שכדאי לגשת ליעוץ ולנסות להזיז את הקשר שלכם למקום גבוה יותר כפי שאת שואפת,ואני מאחלת לך את כל ההצלחה והשמחה. אבל-דוקא משום שאני מתרשמת שיש לך גובה רוחני אותו הישגת בעמל קחי בחשבון שלא תמיד ההצלחה מובטחת ואז יש מקום לאמר-עשיתי את ההשתדלות המירבית ויש מקום להשלמה עם הנתונים. בהערכה רבה מרים ניימן

חרדי מאד ודתיה לאומית לנישואים שניים

אני גרוש וחרדי מאד והיא דתיה לאומית ז"א ערכים שונים האם זה יצליח? יש לציין שיש ביננו אהבה רבה האם כדאי ורצוי להכנס לנישואים שניים למרות השוני הגדול והפער בערכים?

אהבה מהי

אהבה בתמצות רב היא הרצון והיכולת להעניק.

בת אחותי נישאה לפירחח שהכירה ברחוב

הסיפור היה עצוב מאד ומבייש כיון שבכל מקום כבר ידעו על הקשר ורק ההורים נלחמו עבורה והכחישו כי באמת לא ידעו שזה מה שמתרחש מאחורי גבם - כשהסיפור התפוצץ להם בפנים הם היו בהיסטריה נפשית אך גם בבושה עצומה- שעשו מעצמם צחוק.כיום תקופה ארוכה מאד לאחר הנישואין (ויש כבר ילדים) ההורים מאפשרים לביתם להגיע אליהם אך ללא הבעל.הבת מבקשת ללא הרף לאפשר לבעלה להצתוות אליה אך הם עיקשים בדעתם לא לתת לו לדרוך על סף ביתם . מעניין אותי לשמוע את דעתכם בנושא תודה מראש

לאחות המסורה

אני מעריכה מאד את רצונך הכן לעזור לאחותך במצוקתה.ועוד יותר מכך שאינך שולפת פתרונות מהמותן אלא מתיעצת ורוצה להנחותה מתוך שיקול דעת. בהחלט אפשר להבין שקשה להורים וההתמודדות לא פשוטה.אך יש לקחת בחשבון כמה עובדות:הבת מצאה את בעלה ברחוב משמע שהיתה ברחוב בעצמה ואם אותה הם מקבלים למרות שהסתובבה ברחוב כדאי שגם אותו יקבלו. הזוז מתפקד יפה כבר כמה שנים-גם ממקום נמוך אפשר לעלות למה להפריע ? הבושה שאפפה אותם כשהמצב התפוצץ להם בפנים-מובנת וגם הכעס וגם רגשות האשמה שהיו.אך כל זה היה מזמן ומי זוכר היום?ההנצחה של הניתוק לא מובילה לשום מקום חיובי וחבל. הם לא המשפחה הראשונה שמתמודדת עם מצב כזה אך היכולת להתמודד תלויה ברמה האישית.ככל שהרמה גבוהה יותר יש הבנה לשונה ויותר מזה ההתנהגות האישית המכובדת יכולה להוות דוגמה לזוג. ברמת האמונה-ככל שאדם מאמין יותר הוא מודע לקטנותו ולחוסר השליטה שלו ונשאר לו להתפלל להצלחת הזוג.ההשקעה בתפילה למענם יכולה להוליד אהבה וסליחה . בתפילה להצלחה ולנחת מכל הזוגות מרים ניימן

האם להכיר בחור גרוש עם ילד

אני בת 34 רווקה, והציעו לי בחור בן 35 גרוש עם ילד בן 4 והוא מגדל אותו (האמא עזבה את הארץ) לפי מה שאמרו הבחור מאוד טוב אחראי חרוץ והוא כמו אמא ואבא לילד, הוא ממש מסור אליו, ואני ממש מתלבטת אם בכלל כדאי להכיר כי זה להיות אמא ורעיה בבת אחת, אני מאוד אוהבת ילדים אבל בכל זאת אני לא רוצה להתחיל קשר כשמהתחלה אני בספק, אשמח מאוד לקבל עזרה בנושא תודה

להימנע או לנסות

מיטל שלום! בואי ננתח ביחד את הסיטואציה.יש כאן שני מישורים:מבחינה שכלית ומבחינה רגשית. מהבחינה הראשונה-אינך בת 18 ואת רוצה לזכות לילדים.הזמן העובר פועל לרעתך בנידון וכאן יש לך הצעה של בחור שהאינפורמציה שקבלת עליו חיובית. מבחינה רגשית-את חוששת להתחיל בקשר כי מלכתחילה את בספק.הספק מובן יחד עם זה כל התחלת קשר מלווה בספק כלשהו ואם הדפוס הוא להמנע בגלל הספק -חבל כי את מפספסת אפשרויות שמזדמנות לך. בנוסף את מספרת שהוא אבא מסור לילד.מסירות היא תכונה נפלאה וחשובה בנישואין וכאן היא כבר מוכחת. הילד צעיר לימים ולכן החיבור יכול להיות קל יותר מה גם שאין את האמא הביולוגית בשטח. קחי בחשבון שיתכן שהבחור כ"כ ימצא חן בעיניך שתקבלי מוטיבציה לאתגר. בברכת הצלחה בכל אשר תיפני בשורות טובות במהרה מרים ניימן

אובדת עצות

אנו נשואים כבר 9 שנים +4 . התחתנו מלחץ ושאלת רבנים שאמרו שאין סיבה לדאגה למרות שהרגשתי חוסר התאמה מבחינה שכלית ורגשית. ומאז החתונה אני רואה כ"כ את השוני ביננו ולא מוצאת שום דבר משותף. חייה בהרגשת תיסכול ודכדוך (איבדתי את שמחת החיים שהיית לי). אני אוהבת מאוד ללמוד (תארים) רוחנית, חשוב לי מאוד לשמוע השקפות, דעות ולחקור. בעלי הוא איש טוב מטבעו עוזר בבית עובד, ולא מגביל אותי בכלום אך חוץ מזה אין לי שום דבר אליו או איתו. מבחינתי אני מרגישה שהוא רדוד, בעולם טכני, לא מרבה לדבר (וגם אם הוא מדבר יש לי ביקורת), קשוח, לא טיפוס עדין. חשוב לציין שאנו לא רבים, אך יש המון שתיקות בבית. אני מרגישה שהוא לא מבין אותי, אין לי עם מי לשוחח, להתיעץ. וכל מה שהוא יגיד לא יספק אותי. אני חייה בהגשה שעשינו טעות גדולה למרות שאני מאמינה שזיווג הוא משמיים (לכן נשארתי עד היום), אך קשה לקבל זאת שחיים במציאות. קיבלנו סיוע מיועצים אך זה לא גרם לשינוי. מה כבר ניתן לעשות? האם יש דרך?

הצורך ביעוץ

איילת שלום! את מצביעה על כך שאין לך שיחה משותפת עם בעלך.כמו כן אינך סומכת על שיקול דעתו ,אין לך הרגשת בטחון,את לבד. קשה לשרוד עם הרגשות קשות כאלו שהרי אשה זקוקה לחברות של בעלה ולהישען עליו. זהו מצב הדורש ברור מול אדם חיצוני כדי שכל החלטה שתתקבל תהיה אחר שיקול דעת וראיית הגורמים והמכלול. איחולי לכל טוב מרים ניימן

ייעוץ לאימי

שלום רב! אני פונה בבקשה לעזרה דחופה. אימי נשואה לאבי זה 35 שנה בערך. הם בעלי תשובה שנים רבות אולם לאבי יש קושי רב בשליטה על הפה שלו.ברגעים של כעס על אחיותיי הצעירות למשל, הוא מסוגל לקלל קללות שלא עולות על דל שפתיו של אדם חרדי קללות שאחיותיי אפילו אינן מבינות והן באות לאימי לשאול אותה מה זה. חשוב לציין שאחיותי הן בנות טובות, בנות סמינר ואם הוא מקלל אותן זה על התחצפות, מילים לא יפות שהן אומרות זו לזו, או חוסר צניעות ברמה קלה מאד כמו: הליכה בבית ללא גרביים, חשיפת המרפק מדי פעם בלי כוונה, או כשהן מתכופפות וגבן נחשף. אני חייבת לציין שאבא שלי הוא אדם ירא שמיים מאד מאד והוא מקרב אנשים לתורה, מלמד, מחזק ומאיר פנים וגם בבית הוא עוזר והוא בדרך כלל אב אוהב ותומך אך ברגעים מסויימים כאלה הכל נעלם. בגלל היותו אישיות מוכרת ומוערכת הוא מסרב להצעותיה של אימי ללכת לטיפול/ייעוץ אצל רבנים ומטפלים והוא אוסר עליה לדבר עם אי מי על מה שקורה. אימי כאובה ומוטרדת מאד. היא לא מוכנה (ובצדק) שמילים כאלה יישמעו בבית, בזמנים של לחץ או עומס בלימודיו המצב מחמיר והבית במצב קשה, בפרט אימי. אחיותיי לא מדברות איתו וכו'.. מאחר ואימי לא עוברת על מצוות אבי ואני היחידה שמודעת לבעייה יעצתי לה להתייחס אליו כאל אדם חולה ולכן: 1. לקבל בהבנה ורחמים את מילות הזעם היוצאות מפיו, כאילו הוא אדם חולה עם בעיה נפשית הנמצא בהתקף פסיכוטי. ולהסביר לילדים שלאבא יש בעיית כעס מסוימת ולא להתייחס / להגיב כאשר הוא מקלל כי זה לא נובע ממידות מושחתתות אלא מבעיית שליטה. 2. לפנות בצורה אנונימית טלפונית לרב שיוכל לייעץ לה כיצד לטפל בבעייה מן השורש ולהיות לה לאוזן קשבת. ברצוני לדעת האם פעלתי נכונה, מה עוד באפשרותי לעשות ולמי אני יכולה להפנות אותה שיוכל לתת לה לפחות הכוונה ראשונית? ה' יברך את כולם.

חסר שליטה כפול

לבת הדואגת שלום רב! קראתי את מכתבך והתרשמתי מכשר אבחנתך.לעניות דעתי אכן מדובר באיבוד שליטה ,נראה שאביך הוא אדם ירא שמים ויש לו פחד עצום להיחשף לחסר צניעות ולו הקטן ביותר .הוא אולי חושש מאיבוד שליטה ולכן כעס עצום מציף אותו ומוציא מפיו מלים שבאפן נורמלי אינן שגורות על לשונו.זהו חסר שליטה המחפה על פחד מחסר שליטה. גם עצתך בנוגע לפניה אנונימית לרב יכולה לעזור בנידון. מכיון שאת מחויבת בכבוד אביך וכך גם אחיותיך ומכיון שאביך הוא איש חינוך -הציעי לאמך לדבר עם אביך בזמן רגוע ולהסביר לו שצורת תגובה כזאת על חסר צניעות יכולה ח"ו להביא לתוצאה הפוכה מכל מיני סיבות ואת זה הוא ודאי לא יוכל לשאת ומכיון שכך כדאי לו ללמוד איך לשלוט על חסר השליטה. בכבוד רב מרים ניימן

המשך.

כלכם צודקים שיש לשנות את החשיבה ואם יכולתי לעשות זאת החיים שלי היו נראים אחרת. אך כל חיי ציפיתי לדמות מסויימת ערכית, אידיאליסטית,בעל ספר, שפה משותפת ואפילו גם הומור. והאדם שאיתו התחתנתי מאוד שונה למרות תכונויו הטובות. אני מאוד מאוכזבת בגלל זה. כל השנים ביקשתי ממנו להשתנות אך זה כמו לנסות לשנות את העכבר להיות פיל למרות רצונו. קשה לי מאוד מאוד לשנות את החשיבה ולהשלים למרות כל הרעיון של שיטת המראה וכו'. אני מרגישה כל הזמן אי שביעות רצון וריקנות. נ.ב: לרב שמחוני היקר בהודעה הקודמת כתבתי לך שאלות על סיפור חייך המדהים. (ראה הודעה קודמת) זה מחזק מאוד והלוואי על בעלי שינוי כזה אך, לפי דעתי השינוי יכול להיות אם יש לך את הכישורים לפני כן, בלי קשר ללימודים. ז"א טמון באדם רק צריך לדחוף. אך האם ניתן לשנות אדם למרות שהוא לא בנוי לשינוי כזה. בקשר ללימודים יש לו רצון ללמוד אך יש הסתייגויות כגון: בלי פסיכומטרי, בשעות הערב לא כל השבוע קרוב לבית, אני מרגישה כבר נודניקית שאני דוחפת וזה לא בא ממנו. אשמח לקבל ממך תגובות. ותודה לכולם על כל התגובות.

האין-אינו חי

אילת שלום! כל חייך רצית בעל עם תכונות מסוימות וקבלת בעל עם תכונות אחרות.האכזבה שלך גדולה ואת מעצימה אותה כי את עסוקה בדמות החלומית שאינה קימת במציאות.במקום ליהנות מהדמות שלידך ותכונותיו החיוביות-לפי דבריך.את מתאבלת על הדמות שאיננה,את מתאבלת על ה"אין",מתחברת אל הדמות הערטילאית שמחפה בעוצמתה-בפנטזיה-על הדמות המציאותית וכך יוצאת קרחת מכאן ומכאן ולא פלא שהדכדוך הוא מנת יומך. בקטן-הרבה זוגות עוברים תהליך דומה,אך את מסרבת להתנער מהחלום ולקבל את הבקר החדש=את בעלך המציאותי עם חיוך. אני מאחלת לך חיים נעימים ומאושרים וכגדל השקעתך כן יגדל אושרך. בברכה מרים ניימן

מחפשת יועצי נישואין בהתנדבות

א. מחפשת יועצת בירושלים, טובה ורגישה לכלה צעירה שזקוקה להדרכה בחיי הנישואין, פתרון לקונפליקטים, לגישור על פערים במנטליות, להגדרת צרכים, למאבק כוחות וכדו' - בעלה כמובן לא מעוניין להכנס לתהליך, לדעתו זה טבעי, אך אינו מבין שמצב הרגשות שלה כלפיו בסכנה... ועוד בעיה - אין לה תקציב והבעל לא מתכוון לממן את זה. ב. לאשה נוספת באזור המרכז זקוקה יועצת נישואין מקצועית, אם היא גם תרפיסתית עוד יותר טוב. מדובר במערכת זוגית שלא מצליחה לעלות על דרך המלך, נשואים 15 שנה, בעיות כלכליות קשות הנובעות מחוסר לקיחת אחריות מצד הבעל (נדמה לי אפילו בעיה של דכאון או התמוטטות נפשית-רגשית לא מוגדרת,לא מאובחנת ולא מטופלת כמובן...) האשה שורדת איכשהו למען הילדים בלבד, אין לה תמיכה משום כיוון שלא לומר סופגת רק ביקורת. הם שניהם אנשים אינטלגנטים, חיוביים, מוכשרים ואיכותיים מכל הבחינות - חוץ מנושא הזוגיות. היא במצוקה נוראית, חייבת עזרה דחופה!!! אשמח אם אשיג דרככם מתנדבים מקצועיים, מודה לכם מראש! תזכו למצוות! אם יש עוד שאלות, אשמח לענות. אני מאוד מקווה שאצליח לעזור לזוגות הללו בדרך הזו.

יעוץ בתשלום או יאוש בלי תשלום

שלום רב! אני מאד מעריכה את דאגתך לשני הזוגות.מה שניסו להסביר לך עמיתי -שאם את רוצה שהעזרה אותה את יוזמת תתן אותותיה על הזוגות יש לגרום להם להבין את חשיבות העזרה המקצועית וכשיבינו שהם יכולים להיעזר ולשנות את הטעון שינוי כדי לחיות חיים יפים ומאושרים נראה לי:1) שלא יצטרכו משהו חיצוני שיזום בשבילם והם יפנו לטיפול ביוזמתם.2)הנושא הכספי יהיה שולי שכן כמה שוים חיים מאושרים לעומת חיים מלאי מריבות וחיכוכים? בהצלחה מרים ניימן

איך יודעים מה נכון?

איך אני יודעת אם עדיף לילדים שלי לחיות בלי אבא שלהם או עם אבא במצב דכאוני, מתוח, וכל מה שנלווה למצב שלו. אל תציעו לי טיפול לאבא - כי אין על מה לדבר. רק אני מבקשת כלים לדעת לאבחן האם יהיה לילדים שלי טוב יותר בלעדיו, או עדיף להישאר למרות המצב. תודה מראש.

דילמה מורכבת

שלום לך איריס! השאלה אינה רק אם להתנתק או להשאר.היא מורכבת הרבה יותר.חשבי על המסרים שאת מעבירה בהיתנתקות כפתרון בעיות וגם אם תחליטי להישאר השאלה איך תתמודדי ומה יחוו ילדיך. רק עם אדם חיצוני תוכלי לדון בהשלכות של כל צעד עליך ועל ילדיך ועל כך הרחיב לך בטוב טעם הרב וינברגר. בתפילה להצלחתך וליציאת בעלך מהמיצר מרים ניימן

איך יודעים מה נכון?

כולם ענו תשובות מאד יפות וכפי שרמז מר וינברג גבריאל גם די "מתחמקות". אני מבינה את הקושי לענות על שאלתי וכי שאלתי היא די כללית ואין לאף אחד מכם רקע על מה קורה במשפחתי. לא הלכנו לייעוץ, אך אני מבחינתי מנסה כבר בערך שנתיים אם לא יותר, להבין, לתמוך, להבליג, ובעיקר המון להתפלל כי יום יבוא והמצב יחזור להיות נורמלי. הילדים שלי הם תאומים בני כמעט 10, האם אני יכולה לשאול אותם מה יהיה להם טוב יותר? ברור שטוב יותר עם אבא (למרות שכשהם נפגעים ממנו הם מאד כועסים עליו וממורמרים ולולא ה"לדון לכף זכות" שלי עליו בפניהם, לא יודעת אם הם היו מתייחסים אליו בכלל). ברור שיש רגעים נעימים אך אפשר לספור אותם באצבעות. אני רוצה לדעת שלא יגרם להם נזק נפשי עתידי, וכשהם יהיו הורים בע"ה לא ינהגו כמוהו. יש דרך כזו? אין ספק שהכי טוב היה להישאר ביחד וקשה לי מאד לראות את עצמי בתא משפחתי מצומצם בלעדיו. אני מודעת לקשיים של להיות אם חד הורית, ולכן, שאלתי מה עדיף? הקשיים של להיות אם חד הורית או הקשיים שלחיות ביחד ולהמשיך לשדר כאילו הכל בסדר (למרות שלילדים יש חושים מאד חדים). אני יודעת שהנושא מאד מורכב וקשה לענות דרך האינטרנט, אבל כנראה שהייתי צריכה לפרוק מעל ליבי ועניין אותי לדעת מה חושבים המומחים. אולי לקבל איזה שהוא כיוון מחשבה בכל זאת... דרך אגב, אולי זה יקל עליכם לענות תשובות. כשבעלי היה 3 שבועות בחו"ל, זאת היתה התקופה הכי יפה בחיינו. לא היינו במתחים, לא היינו בחרדות, ופשוט נהנינו להיות ביחד. עד כדי כך, שלא מזמן הייתי באסיפת הורים והמורה של הילד שאל אם יש שינוי בבית וסיפרתי לו את המצב, הוא אמר " אבל כשהבעל היה בחו"ל הילד ממש פרח". אז אמרתי לו בלב כואב מאד "כן, כי אז היתה לו אמא. אמא רגועה, ללא מתחים, ללא חרדות וללא פחדים"... האם זה היה כך כי זאת היתה תקופה מוגבלת? או פשוט כי זה הכי טוב עבורנו??? וזה מחזיר אותנו לשאלה "מה הנכון"?

בכח האהבה

איריס היקרה! מהמידע המצומצם ניכר שאת אמא אחראית ואוהבת המעונינת לתת את עצמה למען ילדיה.מה שפחות ברור הוא איך את כרעיה .האם את אוהבת וכואבת את מצבו של בעלך ולא בגלל הילדים אלא בגללו? מה מגלים החושים הדקים של ילדיך? כולי תקוה שבעלך יצא מהמיצר וכפי שהעיד הרב שמחוני לא ישכח לאשתו על לכתה עמו במדבר ובכח האהבה תזכו לחיים מאושרים. מאחלת בחם מרים ניימן

קשר עם אדם ,שגרוש ולא גרוש

אני בקשר עם אדם,שגרוש וחיי בבייתו .אנחנו ביחד די הרבה זמן.האדון מטופל אצל פסיכאטר כבר הרבה שנים. יש לו בעיות נפשיות,האדון התחתן עם אישתו והיה מאוהב באחותה התאומה.בשל כך נשאר 27 שנים במערכת להיות קרוב לאחותה התאומה.כל זה התגלה לי רק בימיים האחרונים.רוצה אני להתחיל בדרך חדשה כי מצבי הנפשי בירידה.יש לי 3 ילדים .אני בחורה מאוד חזקה,ומאוד מצליחה בכל מה שאני עושה.פשוט נתקתי עם האדון הזה ,ולא יודעת אייך לצאת מהמחלה הזאת,כך אני קוראת לה.פשוט מחלה. כרגע אני לא איתו,והוא כותב שהוא צריך אומץ כדי להתאבד.תייעצו לי בבקשה דחוף,אייך אני מתרפא מהמחלה.תודה

הגרוש שלא שוה גרוש

גילי שלום! הגרוש לא גרוש הזה הסתיר מאשתו את מושא אהבתו והתחתן איתה למרות שלא אותה אהב. הגרוש לא גרוש הזה חי איתך וגם ממך הסתיר מידע. הוא צריך אומץ כדי להתאבד.אולי כדאי שיפנה את האיום לאחות של גרושתו? ככל שתתקעי עם האדון הזה ככה הוא יפעיל עליך יותר מניפולציות ולכי תדעי מה עוד הוא מסתיר ממך?! חסר אמון ופתיחות בין בני זוג הם ממיסי הדבק הזוגי ולכן מוטב להיפרד היום אם לא עשית את זה אתמול. איחולי שתמצאי את הראוי לך במהרה מרים ניימן

חובות כספיים

בס"ד אני נשוי כ 10 שנים יש לנו 5 ילדים שיחיו יש לנו חובות לבנק בסך כ 100,000 ש"ח אנו גרים בשכירות ואין לי עבודה קבועה לצערי עברתי הרבה מקומות עבודה בחלקם פוטרתי עקב צימצום בכח אדם ובחלק ממקומות עבודה עזבתי מחמת קושי או עקב שכר נמוך מידי. פניתי לכל מיני גורמים שלא פתרו את הבעיה אם זה אירגונים שבונים תוכנית הבראה שלא טיפלו בנו ואם זה אירגונים שנותנים הלוואות שגם לא זכינו לטיפול ניסתי לקחת הלוואת גמ"ח גדול על מנת לרכז את כל החובות במקום אחד כדי לא לשלם ריביות גבוהות לבנק.ולא מצאתי גמ"ח מתאים ולא ערבים ההייתי רוצה לקבל יעוץ מעל במה זאת כדי להישאר בעילום שם. המצב דחוף ביותר

התנהלות מודעת ומסודרת

יוסי שלום! הדבר החשוב ביותר בניהול העסק הביתי הוא:המודעות. לדעת מהן ההכנסות הקבועות . לדעת מהן ההוצאות הקשיחות,הקבועות,והמזדמנות,כמו גם לתכנן את ההוצאות היוצאות דפן . במילים אחרות לנהל את תזרים המזומנים. הניהול כולל בתוכו גם את האין,את החובות כדי לא לאבד שליטה ולצמצם אפילו לאט לאט את הבור שנפער. איך עושים תזרים?כותבים בדף בצד אחד את ההכנסות ובצד שני את ההוצאות .שומרים כל קבלה של הוצאה ולו הקטנה ביותר כי פרוטה לפרוטה מצטרפת. אח"כ מנסים למחוק הוצאות בלתי הכרחיות ומצמצמים היכן שניתן. כדי לשלוט על ההוצאות מומלץ לא להשתמש בכרטיסי אשראי שמגהצים אותם ולא מרגישים שגורמים לחור .כדאי גם למעט בכתיבת שיקים ולעבור לשימוש במזומן. הוצאות כמו חשמל וארנונה וכו" לשלם בהוראת קבע או בכרטיס אשראי שחוסך שורות בבנק אבל בתנאי שהשימוש בכרטיס אשראי רק לתשלומים הקבועים. בקצור -ארגון וסדר גורם לשליטה על תזרים המזומנים וכשעושים השתדלות בענין ולא מתנהלים בצורה מוזנחת רואים ישועות בעזרת ה" בתפילה להצלחה לעושר ואושר ניימן מרים

בעית בין בחור שהתחזק בדת ואשתו הרבה פחות

שלום אני פונה בבקשה לעזרה זוג צעיר עם תינוקת כבת 9 חודשים, הבחור מתחזק יום יום בדת והבחורה מתוך כל הלחץ לא רוצה לקיים מצוות הבחורה עברה גיור כדת וכדין הפתרון שלהם הוא להתגרש האם ישנה דרך אחרת??

הדרך העולה בית קל

ג"קי שלום! הזוג המדובר הוא זוג צעיר שנישא לפני זמן לא רב .כידוע לוקח זמן עד שבני זוג מכירים האחד את השני וזה בלי שיעברו שינויים דרמתיים אלא בחיים רגועים כי הכרת השני דורשת זמן והבשלה וברית נישואין נבנית כתהליך (אולי זו אחת הסיבות שיש היום יותר גירושין בשנה ראשונה.כי יש קשיים שהם פועל יוצא של הכרת השני והפינוק של היום לא מאפשר לנסות להתמודד עם קושי ובורחים מההתמודדות אל הגירושין ) הוסף להכרת בן הזוג את השנוי שהוא עובר ואז כמובן הרבה יותר קשה לה ליצור איתו ברית נישואין.(סביר שאם התהליך של התחזקות היה מתחיל בשלב מאוחר יותר הוא לא היה מזעזע את המערכת עד כדי מחשבה על גירושין) כפי שאמרו עמיתי הזוג צריך הדרכה וליווי כי ראינו זוגות שחיו שנים כשאחד שומר תורה ומצוות והשני לא ועדיין חיו מתוך אהבה עם כל הקושי. שינוי חשוב שייעשה בקצב מתאים ובלי לחץ.צריך תמיד לזכור שגם אם אני צודק אבל ברגע שהצדק שלי גורם אי צדק לשני(וכאן זה גורם לאשה ולילד)הרי שהצדק שלי לא ממש צודק.אולי יש לחץ מיותר וכפיה,ואולי חסר הסברה והתחשבות,אולי חסר ניראות כי לכל אחד הקצב שלו והתחזקות ביהדות אינה נימדדת לפי פרמטר אחד בלבד .ההתחשבות בשני והתמיכה וההבנה היא מרכיב חשוב בתורת ישראל. איחולי לזוג שיעלו יחד שלובי זרוע במעלות התורה והיראה. מרים ניימו

יחסי חתן חמות

בעלי נמצא ביחסים מתוחים מאוד עם משפחתי. אני כל הזמן מנסה לגשר ולשמור על שקט תעשייתי. אינני רוצה כעת להרחיב בעניין. אך שאלתי- אמי יושבת עכשיו שבעה על סבי ז"ל. אנחנו נהיה בשבת אצל הורי. כעת הבנתי מבעלי שהוא כלל לא מתכוון ללכת לנחם בשבעה וכי עצם העובדה שבשבת אנחנו שם זה מספיק וגם ככה זו הקרבה גדולה מצדו. מה דעתכם? האם זה ראוי שהואלא יבוא לשבעה? יש לאמי גם אחיות וגם אותם צריך לנחם, אפילו שהוא לא כל כך מכיר אותם. אני די בשוק מהענין.אמרתי לו שזו החלטה שלו, אבל אני בטוחה שזה יזכר לו לדראון עולם. אני מקווה שבאמת אוכל לקבל את זה שהוא חושב כך ולא אצור מריבה בשל כך.

כרית ספיגה

שלום לך קש! לקחת את תפקיד המגשרת בין בעלך לבין בני משפחתך.את נמצאת באמצע בינו לבינם. שאלי את עצמך-מה יקרה אם תזנחי את תפקיד הגישור ותתני לכל אחד מהצדדים להופיע בפני השני כמות שהוא,בלי הריכוך שלך שמוציא ממך אנרגיות לא מועטות?האם תהיה אלימות?מה כבר יכול להיות? צאי מהמקום המקבל בליסטראות מכל כוון ואולי אם לא תהיי כרית ספיגה הם לא יעזו להתגושש. זהו צעד קצת מפחיד אבל כך תוכלי לנווט את האנרגיות שלך לדברים חיוביים כי לא תהיי עסוקה כל הזמן בלטאטא את הצדדים מתחת לשטיח. תני לצדדים ללמוד לנהוג במכובדות האחד עם השני ואל תשברי את ראשך בלרצות את שניהם. בתקוה להצלחה ולשמחות מרים ניימן

אי הסכמה על הסגנון של היועץ

שלום לכולם, אנחנו זוג בני עשרים ושלש שניגשנו לייעוץ נישואין אצל בוגר ינר איתו נפגשנו כמה פגישות שהיו מאוד טובות ומועילות בהם למדנו לקבוע זמן לבלות יחד ולדבר למדנו כלים לפתרון קונפלקטים למדנו לא לפרשן את בן הזוג אלא לברר כל דבר והרגשנו שאנחנו עולים על דרך טובה אך ברגע שהיועץ דיבר על הצורך שלי במרחב אישי ועצמאות כצרכים בסיסיים בגלל שאני כבר לא יכולתי לסבול שאישתי תחליט בשבילי איזה מוזיקה אני ישמע ועם איזה חברים אני ילך לבלות אשתי פשוט הכתיבה איך לחיות ולנסות לעצב אותי אני מקצר אך אני הרגשתי שאני הולך להתפוצץ ומבחינתי הייתי כבר מפרק את החבילה בגלל שכל פעם שלא הייתי שומע לה היא היתה מתרחקת ממני ולא מכבסת לי לא עושה אוכל וכל מיני דברים מה שגרם לי גם לשקר לה בגלל שכן חייתי את חיי כמו שאני רוצה. היועץ הסביר לה שאפי' שהיא חוששת לרוחניות שלי ושל הבית אבל רק אני יכול להחליט עבורי מה אני יעשה ומתי כל זמן שאני לא כופה את דעתי עליה כמו לשמוע מוזיקה בבית שהיא לא מעונינת לשמוע אלא רק באוטו או באוזניות. אבל אשתי לא קיבלה את זה למרות שבהתחלה היא מאוד התלהבה מהיועץ ומההתקדמות שלנו אך היא לא מוכנה להפסיק את ההשטלטות שלה עלי למרות שהיועץ הסביר לי שהיא לא מנסה להשתלט עלי אלא שההתנהגות שלי משדרות לה חוסר יציבות ושזה הצורך שלה אבל היא לא מוכנה לשמוע על כך בגלל שהיא שמעה דיסק של הרב קואס שאמר שהגבר צריך לתת לאישתו לבחור לו את החברים היועץ אמר לה שהוא עובד בדרך שהוא יודע ומכיר וזה בסדר אם אנחנו רוצים להפסיק את הפגישות ולפנות לרב קואס. אשתי התקשרה לרב קואס והוא אמר לה שמרחב אישי לכל אחד מבני הזוג זה מושג חילוני ושהיא כן יכולה להחליט לי עם איזה חברים להסתובב. הבעיה היא שלרב קואס אני לא מוכן ללכת בשום אופן בגלל שאני לא מקבל את זה שמשהוא יגזול ממני את המרחב האישי שלי ואשתי לא מוכנה ללכת ליועץ שיומר שהיא צריכה לכבד את המרחב האישי שלי כך שהקונפילקט המרכזי שלנו מונע מאיתנו לגשת לייעוץ שכן זה בעצמו לא מאפשר לנו לבחור יועץ. בנתיים המצב על הפרצוף אנחנו בקושי מדברים כבר שלשה שבועות וכל דבר גורם למתח גדול הבית לא מתפקד ואני אובד עצות אך בשום אופן אני לא מוכן לחזור להכתבות שלה. אני מצטער על האריכות ומקווה לקבל עזרה.

המסר שמאחורי המילים

שלמה שלום! חבל שאתם עסוקים ותקועים בסוגית המרחב האישי מעל ומעבר לכל פרופורציה עד שנהייתם חוקרי יועצים לפי דעתם על מרחב אישי. לעניות דעתי הדיון על מרחב אישי מהוה כיסוי לצרכים עמוקים מתחתיו. אתה מפרט על הצורך שלך במרחב אישי ולא מספר על צורכי אשתך.האם אתה מודע לצרכיה ? כשכל אחד מנסה לגרום אשר לשני ,לראות אותו ,להכיר באישיותו ולשמח אותו -בעיות של מרחב אישי נהפכות ללא רלוונטיות. בתקוה שתשכילו למצוא דרך משותפת והקשבה הדדית. מרים ניימן

המשך אי הסכמה על הסגנון של היועץ

שוב שלום לכולכם, האמת אומר לכם שיצאתי די מבולבל מכל מה שנאמר ולא הבנתי מה עלי בדיוק לעשות. אך בכל זאת אני רוצה להתייחס למה שנאמר אולי דרך זה אני אבין טוב יותר. ציפי מלוא כותבת לי שזה לא נורא אם אני יוותר אבל אני רוצה להודיע לך חגיגית שמאז שהתחתנתי אני מוותר לה ומנסה לרקוד לפי החליל שלה אבל זה בדיוק מה שהוציא אותי מדעתי הרי לא מדובר על ויתור פה ושם אלא על ויתור על דרך ועל סגנון בחיים התחתנו לפני גיל עשרים ועכשיו כל אחד מוצא את דרכו ואת סגנונו היא שואפת לבית יותר אברכי ואני לא כל כך בעניין אני לא הבנתי מה עובר עלי ולמה נהייתי עצבני ומדוכא והיועץ הסביר לי שעצמאות ומרחב אישי והרצון לחיות את החיים שלך בדרך שבה אתה מאמין ורוצה זה צרכים נפשיים ולא סתם רצון כמו הרצון לשוקולד וכשצרכים שלנו לא מתמלאים אנו נהיים מתוסכלים שזה גורם לכעס או לדכאון ושמצב של כעס ודכיאון גורמים לרחוק רגשי הוא הסביר לנו את זה כל כך יפה וזה ממש גרם לי להרגיש טוב שיש מי שמבין אותי ושאני סוף סוף מצליח להבין מה קורה איתי ולכן אני לא חושב שויתור לאורך כל החיים זה הצעה אפשרית ולו רק בגלל הסיבה שכבר הייתי בסרט הזה שניסיתי לוותר באמת ובתמים למען שלום בית אבל אני לא עומד בזה. התיחסות זו יכולה להתיחס גם למרים ניימן וגם ליאיר אביני שכתבו על כך שהמרחב האישי הוא לא שורש העניין אני חושב שזה בדיוק שורש העניין וכמו שהסביר לי היועץ ומה שיאיר אביני כתב שהעניין הוא מי יהיה הגבר בבית זה בדיוק מה שאני אומר רק שלי אין את הרצון להיות הגבר במובן הרגיל של המילה אלא אני דוגל בחיה ותן לחיות שלא תכנס לי לחיים ותנסה לעצב אותי וזה חוזר שוב לציפי מילוא שהציעה שאני ישמע מוזיקה לא לידה אבל העניין הוא שהיא לא מוכנה שאני ישמע בכלל אלא רק מוזיקה שבעיניה זה מוזיקה שמתאימה לבית של בני תורה. אני מקווה שתוכלו לכתוב לי עצות ברורות יותר.

בנין הבית-לבנה על לבנה

שלום לשלמה! אני בהחלט מסכימה איתך שלוותר יותר מדי זה בלתי אפשרי ,ויתור יתר מוחק את האני ושני בני הזוג יוצאים ניזוקים.אתה מבטא מאד ברור ויפה את הרגשותיך ומחשבותיך .מסקנתך גם היא נראית לי -וכמו שכתבתי לך אין מדובר במרחב אישי אלא במשהו עמוק יותר. והנה אתה כותב -לא מדובר בהבדלי טעם כמו רצון לשוקולד או איזה צבע של חליפה מוצא חן בעיני שניכם .כאן מדובר על סגנון חיים,על דרך חיים ולכן אין כאן ויכוח על מרחב אישי אלא על השקפת חיים שכרגע נראית שונה בעיני שניכם .לא מדובר האם לשמוע מוסיקה או לא אלא איזה מוסיקה מתאימה לבית שלכם ולכן אין זה משנה אם אתה שומע לבד או בנוכחות אשתך כי היא רואה בך את המוביל במשפחה ורוצה שתהוה דוגמה ראויה לפי דעתה.וכשזה לא קורה היא מתאכזבת. בכ"ז גם בהבדלי השקפות ברור שאי אפשר לכפות דעה וחשוב ללבן היטב את הדברים כדי לברר לעצמכם מה כל אחד רוצה ושואף כי בדרך של מאבקים נשארים תקועים ובודאי אי אפשר להגיע לרמה רוחנית בדרך של כפיה.ויותר מזה-ע"י כפיה גורמים לאנטי ומשיגים את ההיפך הגמור. קח בחשבון שלא בחינם זימן אתכם רבש"ע תחת קורת גג אחת וודאי שע"י הגדלת המרחב הזוגי ,ע"י שיחות שבאות ממקום של רצון להבין האחד את השני תוכלו להביע צרכים,רצונות,מחשבות,וגם חששות .בהידברות נינוחה (אולי בשיתוף היועץ שנהניתם ממנו)תוכלו ללמוד האחד על השני ולגשר בדרך מכובדת ומכבדת. ראיתי זוגות שהאחד חילוני והשני חרדי וע"י כבוד הדדי ניווטו את ביתם כשכל אחד מנסה לתרום את המיטב. בתמצות אומר-זעקתך מובנת והדרך לרגיעה עוברת במסלול ההידברות בלי האשמות ,בלי כפיה אלא בנתינת כבוד לדעת השני,הבנתו והבעת דעה אישית.כך אפשר להגיע לעמק השוה וגם אם לא להסכמה לכל הפחות להבנה. אגב,נראה לי שבן ציון קופלד כתב לך בתבונה. אם לא כיונתי נכון עימך הסליחה ושוב אברכך שתעבור את המשוכה בהצלחה ותצא מחוזק לחיי נישואין יפים ומאושרים עם אשתך עד מאה ועשרים. מרים ניימן

הכרות

שלום! רציתי להתייעץ איתכם לגבי בחור בן 36 חוזר בתשובה בערך 9 שנים.הוא היה גר בחו"ל בכל מיני מקומות (לא במקום אחד) כרגעו הוא גר בארץ, הוא לומד כל מיני דברים ברסלב, חב"ד, הוא לא משתייך לזרם מסויים הוא מסתדר ולומד מכולם, הוא לומד ואוהב ללמוד תורה מצפה גם שכאשתו לעתיד אני יעודד ידחף יתמוך שהוא ילמד עוד ועוד. אני בחורה חרדית (פתוחה אני למשל לומדת באוניברסיטה) ואני לא יודעת אם להמשיך את הקשר כי אני מרגישה שיש הבדל בין אדם שגדל כדתי כל החייים לבין בעל תשובה וזה מתבטא בדברים קטנים כמו סגנון דיבור הוא כל דבר אומר ישתבח שמו וכאלה ו' ויש לו שאלות כאלה כמו מה את עושה כדי להרגיש התעלות רוחנית ובודק כל הזמן לכמה שיעורים אני הולכת ומתי ואני שב"ה גדלתי חרדית אז זה קצת אחרת החל מסגנון דיבור וגם שיעורים אני אמנם הולכת וזה כף לי אבל אני לא אובססיבית על זה, אז אני לא יודעת אם להמשיך את הקשר כי אני מרגישה הבדל מסגנו דיבור ונושאי שיחה. אשמח לשמוע את דעתכם תודה

הכרות נטו

יפה שלום! את נפגשת עם בחור ובודקת את התאמתו .ממכתבך נוצר הרושם שאין לך הרגשת נינוחות איתו:לא בסגנון הדיבור ולא בנושאי השיחה ויותר מכך את מרגישה מולחצת ממנו וחוששת מאובססיביות ויחד עם זה חוששת מחסר יציבות. קחי בחשבון שזו רק הכרות וכבר את לא נינוחה . רציתי לשאול :מה מושך אותך להמשיך בקשר הזה? אשמח לשמוע מרים ניימן 0508442823

יעוץ האים לשים לב למקרה

שלום אבקש להשאר בעילום שם . אניcבקשר עם בחור כבר תקופה ארוכה מקרה דומה קרה פעם אחת רציתי לדעת מה לעשות ? ניהלנו שיחה ולא נתתי לו לסיים את המשפט ונכנסתי בדבריו נזכי ר שהוא רק יתעורר ולא אכל עדיין הו א יתעצבן מזה והתחיל לצעוק ואיבד את ההישתונות ודחף אותי על הדלת אני מאוד נבהלתי והתחלתי לבכות לאחר מכן הוא נירגע וביקש סליחה ושהוא לא יתכוון ואמר שהוא יודע שזה לא עושה לנו טוב בקשר ויעבוד על עצמו לא לעשות זאת שוב . מה לעשות אני מאוד חוששת שזה יכול להיות יותר גרוע? אודה על תשובתכם

רגשות אשמה מול אלימות

דדה שלום! את שואלת :האם לשים לב למקרה?הייתי אומרת לשים ועוד איך.ככל שתעמיקי את הקשר איתו כך יקשה עליך לשפוט את המצב בהגיון ותנסי למצוא נקודות אשמה בהתנהגותך ולזכות אותו(הרי הוא ביקש סליחה)ולכן טוב יעצו לך עמיתי לפנות ליועץ מומחה במהירות כדי למנוע פגיעות,וכדי להעלות את הדימוי העצמי שלך ןלהתחזק כך שכשיפגעו בך לא תתני את הלחי השניה.

מתוסכלת

שלום! אני בת 23 נשואה כבר 4 שנים +תאומות בנות 3 וחצי אני גרה כבר 4 שנים דלת ליד ההורים של בעלי (מיכיוון שהם קנו לו את הדירה הזאת כשהיתחתנו, והיא רשומה על שמם ועכשיו הם לא יכולים להביא לנו לימכור אותה בגלל בעיות כספיות שיש להם). בשנתיים הראשונות אני ממש ניסתי להיסתדר איתם למרות שזה לא היה לי הכי קל.. מכיוון שהם עדה מאוד קשה והחמה כל הזמן נכנסת לי לבית ובודקת מה לא מסודר כמו שצריך, וכל הזמן ניכנסת לנו לחיים אם היא רואה אותי נחה איזה חצי שעה היא משתגעת גם בגידול הילדים הם תמיד הפריעו לי כשאני הייתי אוסרת על הבנות משהוא והם היו שומעים אותן בוכות הם ישר היו מגיעים ומביאים להם ממתק ואומרים אמא פויה(או משהוא כזה..) ובגלל שאנחנו דלת מול דלת בעלי והבנות נמצאים שם הרבה והבנו שומעות כל הזמן צעקות ומריבות שיש שם בקיצור בשנתיים האחרונות כבר ממש קשה לי אני כבר לא יכולה ליצחוק איתם או אפילו להיסתכל עליהם ואני גם מגיבה בהתאם (אני משדרת עצבים ואני עונה להם הרבה פעמים בכעם) למרות שאני בחורה מאוד עדינה וביישנית.. ויש לי עם זה הרבה מריבות עם בעלי שרוצה שאני אתנהג טוב עם ההורים שלו אבל לא מבין את המצוקה שלי. וכשאני מדברת איתו על לעבור דירה הוא כל הזמן מורח אותי חודש הבא, חודש הבא בינתיים אני תקועה שם 4 שנים ואם אני מזכירה לו את זה הוא אומר שאני שונאת את ההורים שלו. בקיצור אני כבר ל יודעת מה לעשות אשמח לתשובה.

כלה וחמות

שלום לך שני! הפסוק "על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו"נכתב בתורתנו הקדושה ותקף גם היום.גבולות וקוי מתאר ברורים חשובים ונותנים אפשרות ליצירת התא המשפחתי .אין רשות לאף אחד להתערב בנעשה בתוך התא הזה -לא לאמר מתי לישון ולא להמריד ילדים נגד הוריהם גם אם לדעתם החינוך אינו מוצלח.הקב"ה נתן לילדים שלכם אתכם כהורים ולכן רק עליכם חובת חינוכם. גבולות לא תמיד צריכים להיות פיסיים.כלומר,כבר ראינו ילדים שגרים ליד הוריהם ועדיין הם חיים לעצמם עם הייחודיות שלהם כי הם יודעים לשים גבולות ולא נותנים למשהו מבחוץ לבוא לנהל את חייהם האישיים. אבל-במקרה שאת מעלה לא הצבתם גבולות ברורים ולא משנה כרגע הסיבה .אתם (בעלך וגם את)לא הייתם אסרטיבים .להיות אסרטיבי זה אומר לתת כבוד לשני אבל לא לתת לרמוס את כבודכם. לו נהגתם בתבונה הייתם מיד בהתחלה מסבירים להורים שאתם מכבדים אותם כהורים אבל רוצים את הפרטיות שלכם .כשאתם מחליטים להעניש ילד או לנהוג בצורה שלדעתכם היא נכונה אסור וגם לא נכון ואפילו מסוכן שהסבתא תפעל הפוך.הילדים הם שלכם ולא שלה .בשמחה תתנו לסבתא להנות מהנכדים אבל מילה אחת ממרידה על ההורים תנתק אותה מהנכדים ואין שום סיבה בעולם שתסכימי להפקיר כך את ילדיך בידי מי שמרעיל אותם נגדך. בעלך נמצא בפינה של כפל נאמנות-מצד אחד את ומצד שני הוריו וכנראה לא ברור לו מה תפקידו כבעל ומה כבן להוריו.כשהגבולות הפנימיים אינם ברורים יש צורך בגבולות פיסיים.אבל גם זה לא תמיד עוזר כי בעידן של היום אפשר להתערב גם כשנמצאים במרחק לכן אני מצטרפת לעצת עמיתי שיעוץ יכול מאד להועיל ולכוון ולגרום לתובנות שכרגע מפאת חסרונן יש פגיעות המסכנת את משפחתכם. תתכן אולי אפשרות של טיפול משפחתי כולל(גם הסבא והסבתא)כדי לא לגרום לקרע משפחתי וכדי שיהיה קל יותר להגיע להבנות ביחס לגבולות. בתקוה שתקחו את עצמכם בידיים ומהר. ניימן מרים

צריכה עצה!

שלום אני נשואה קרוב לשלוש שנים. ללא ילדים כרגע אני בבית הוריי לאחר תקופה די קשה שעברתי עם בעלי - אלימות מילולית ופיזית. אני ובעלי אוהבים מאד ורוצים להיות ביחד, אבל זה נראה כמעט בלתי אפשרי כי הוא מכה אותי זה התחיל זמן קצר לאחר החתונה כשאני נתתי לו שתי סטירות בגלל איזשהו עניין פעוט, לאחר מכן התבדחננו על זה. ומשם זה התחיל. בהתחלה היינו מכים אחד את השני אבל עם הזמן זה החמיר והיום כשהוא נטרף אני רועדת מפחד ולא מעיזה להגיב. זה הפך להיות בלתי נסבל אז ברחתי בהתחלה זה היה קורה לעיתים רחוקות הוא היה בוכה מתנצל והייתי סולחת ושוכחת, לו יש הרבה אשמות כלפיי על מכל מיני מקרים שהיו בינינו, הוא טוען שאני פוגעת בו ומבזה אותו. ואולי הוא צודק, אבל לו יש בעיה שנראה שהוא מסרב להודות בה. אלה נישואים שניים של שנינו, ובנישואים הקודמים שלו הוא לא היה אלים פיזית אבל מילולית כן, לפניי הוא מעולם לא היכה אישה (הוא בן 35) אני מאמינה שהוא מבין את חומרת המצב ומצטער על זה מאוד. כרגע הוא חושב שאני מתכוונת להתגרש ממנו זה נראה הדבר הכי הגיוני לעשות, אבל זה לא באמת מה שני רוצה. כי אני רואה בו הרבה דברים טובים ומיוחדים. זה הרבה הרבה יותר עמוק ומורכב ממה שתיארתי, אני גם אדם מאוד עקשן ואני מאמינה שגם לי יש חלק גדול בטירוף הזה. ייעוץ הוא לא מוכן לקבל. מה לעשות? חשוב לציין שידענו תקופות טובות ויפות ויש לנו קשר מאוד חזק אבל בעייתי.

מכל מלמדי השכלתי

תהילה שלום! את מספרת שלפני שבעלך הכיר אותך הוא לא ידע אלימות מהי.אבל הוא תלמיד מצוין שעולה על מורתו .ואם כך כדאי שהמורה תיקח את עצמה בידיים ותשנה כיוון ואז אולי גם התלמיד ילך בעקבותיה ואפילו יעלה עליה. מה שברור שכדי לא לגרות אלימות ולא להיות אלים-זה דורש טיפול מהשורש ולכן חשוב שתלכי לטיפול . בתקוה להצלחתכם מרים ניימן

אני אוהבת בגדים מסויימים שלי ובעלי לא.

יש לי בגדים משנים קודמות, ומלפני החתונה שאני מאוד מתחברת אליהם אבל בעלי מאוד לא אוהב. מה עלי לעשות,אני לא רוצה לוותר עליהם הם מאוד יפים ואחרים בעיני, מצד שני אני לא רוצה להעציב את בעלי, הרי אני צריכה להיות יפה בעיקר בשבילו.

ונמצא חן בעיני אלוקים ואדם

שלום לך! את התשובה לשאלתך ענית לבד-אני רוצה להיות יפה בעיניו.המשפט:"שנינו ביחד וכל אחד לחוד"תקף לכמה תחומים שבהם הלחוד לא שייך לביחד,כמו:תחביב אישי,לימוד נושא המענין אחד מבני הזוג בלבד.אבל כשמדובר בלבוש האשה ברור שבעלה הוא הראשון להתחשב בו .אשה מתקשטת לפני בעלה ואיך תלבש בגדים שלא מוצאים חן בעיניו? סגנון לבוש לא פעם נתון לשינוי אם לפי המודה ואם לפי התפתחות אישית .נוכל לראות אשה אחת בכמה סגנונות,"זו אותה הגברת בשינוי אדרת". המהות של האשה היא:למצוא חן בעיני בעלה ,בכל הילוכה תשתדל להתקרב ולא ח"ו להרחיק עצמה ממנו .התורה מאריכה על כך הרבה אם אצל אדם וחוה שהקב"ה קישט אותה והביאה לפניו,גם במצרים מוזכרות המראות הצובאות שנשים התקשטו בשביל בעליהן . בתקוה למציאת חן בעיני אלוקים ואדם. מרים ניימן

בעיות תקשורת הבנה ורגש

שלום לכולם, שמי אביחי ואני רוצה לספר לכם בתמצית את סיפורי עלי ועל אשתי בכדי לשפר את מערכת היחסים שלנו ולקבל עצות מאנשים שמבינים קצת יותר מאיתנו. לפני כשנתיים נישאתי לאשתי ג' (שאת שמה אני ישאיר בעילום שם) באהבה ושמחה ואפשר להגיד שעד היום אנחנו מאוד שמחים מרוצים אוהבים ומרגישים את הרגשת חיבור שני הנשמות שלנו, הבאנו ילד לעולם ברוך השם ושנינו באים מעולמות שונים לחלוטין (היא מחו"ל אני מהארץ) ותרבויות שונות. חשוב לציין כי שנינו החלטנו להתחזק בדת אשתי התחילה לשים כיסוי ראש וכו.. אני התחלתי לשמוע שיעורים ובמהלך הזמן גם לשים ציצית וכו.. ואף על פי כן כמובן, יש את המצבים הלא נעימים למשל: חוסר היכולת להביע רגשות, ויכוחים ועימותים שבאים מתוצאה של בילבול, חוסר סבלנות לקבל את הדעה של השני ועוד.. חלק גדול של אפקטים אלו מגיע כתוצאה מניסיון עמוק להצליח בקשר הזה ועבודה יומיומית בשביל להגיע למצב שבו שנינו בונים בית אמיתי ושלום בית מיוחד. הבעיה: בגלל הבעיות שנכתבו מעלה נוצר מצב שבו בזמן האחרון אנו נמצאים במצבים הללו לעיתים יותר קרובות חוסר הסבלנות גובר כנראה מהשגרה ולפעמים יש אפילו מחשבות שאולי בעצם אנחנו לא מתאימים. המצבים האלו גורמים לכאב וליצירת מציאות חדשה בה קשה לחיות בה והשאלה היא איך אפשר לשמר ולחזק את הקשר בנינו בצורה ששני הצדדים מרגישים את אותה מחויבות והסכמה על דברים שעל ידי כך נגיע לשמחה האמיתית כמובן שאי אפשר במכתב אחד פשוט לפרט את אישיותנו או את הרגשתנו ופרטים נוספים, וכמו כן נשמח לתת לכל שואל ויועץ עוד פרטים בכדי לעזור לנו בנישואנו. תודה רבה רבה לכל העוסקים במלאכה.

מאבקים למציאת הדרך הזוגית

אביחי שלום! קדם כל ברכותי למתנה הגדולה שקבלתם-שמחה ואהבה והרגשת חיבור.לאו כל זוג זוכה להרגשות פנימיות כ"כ. דוקא מהמקום המעריך נוצרים עימותים ואסביר-מתי אני מתאכזבת מבן הזוג?כשברור לי ואני בטוחה שיש לו היכולת למלא אחר ציפיותי שאם לא כן ,אם אחשוב שאינו מסוגל למלא את הצורך שלי לא אצפה ולא אתאכזב.כלומר כשיש כעס לא פעם יש הערכה ואהבה ובטחון שבן הזוג יכול למלא ציפיות ומה שמכעיס זה-מדוע הוא מסרב. בנוסף כפי שכתבת יש לכם ציפיה לחיים ברמה רגשית גבוהה וגם כאן בגלל הציפיה כשיש ויכוח ונראה שהציפיה לא ממומשת-האכזבה גדולה וגם הכעס.וכמובן שכל אחד רואה את הגיבנת של השני אבל ברור שלכל אחד מכם יש חלק בריקוד המשותף. בתקוה שתשכילו (עם או בלי עזרה)לנווט את דרככם ביחד בשמחה. מרים ניימן

טיפול באלימות במשפחה.

אנחנו נשואים 7 וחצי שנים , יש לנו שני בנים ובת . לשנינו נישואין קודמים ללא ילדים , אנחנו בסביבות גילאי 36 - 37 , לאחר שנים של מריבות שלעיתים היו מלוות באלימות פיזית, מילולית וונדאליזם מצד הבעל , התחלנו ללכת לטיפול של חצי שנה לפחות , מהר מאוד המטפל החליט שהוא " מטפל " בי כדי לשפר את המצב בבית , מבחינתי הצלחתי למזער ולצמצם את המריבות מצידי בבית , אך כיוון שאני לא מלאך לא צימצמתי ב 100 % , בתהליך עידכנתי את הרב שהבעל מצידו אומר לי את רואה את הבעיה עובדה שהרב לא מדבר איתי , ועידכנתי גם על מריבות שהיו קורות אחת לחודש , כשבעבר זה קרה אחת ליום , עידכנתי גם באירוע אלים מצד הבעל בעבודתו . והרב בשלו להמשיך לעבוד איתי , לפני שבוע בעקבות הערה שלי לבעל זה הסתיים בוונדאליזם ובעזיבת הבעל את הבית . נכון להיום אין לי אמון בדרך של המטפל ובמטפל עצמו , אני חושבת שהבעל לא קיבל את הטיפול הראוי לו , אני כבר עייפה לגמרי ורוצה לראות טוב . מטפל שיש לו הצלחות ורוצה לעזור לנו נשמח לפנות אליו .

התמקדות באחד=חוסר איזון?

שלום לך! המטפל שמטפל בכם הצליח במהלך הטיפול להביא להקטנת תדירות האלימות באפן משמעותי.המטפל "מטפל"בך ובעלך צופה "בלבד".אין זה אומר שאת מקור הבעיה ושהכל מונח רק על כתפיך.יתכן בהחלט שהמטפל מזהה בך כוחות ויכולות שיכולים להביא לשינוי בזוגיות ואכן לפי דבריך זה קרה. חבל שתתחילי הכל מהתחלה ותפני למטפל אחר.כדאי לפתוח את הנושא לפניו ולשמוע ממנו מדוע הוא מתמקד בך.אסור לשכוח שאיזון של מטפל לא נמדד בכמות הזמן שהוא משקיע בכל אחד מבני הזוג אלא בהרגשתו האישית של המטפל מה שנקרא נשמת המטפל שאם הוא מזדהה עם צד אחד יותר ונשאב לנתונים הרי הוא יצא מהאיזון ביחסו לבני הזוג ואיבד את יכולתו לטפל בהם.תפתחי איתו את הנושא ותשקלי מחדש את המצב. בתקוה שהנפילה האחרונה תהא אחרונה ומכאן תראו רק עליות. בהצלחה רבה מרים ניימן

בהמשך לשאלתי ...

ראשית ברצוני להודות לכל אנשי המקצוע שהגיבו למצוקתי , שנית ברצוני להבהיר כמה עניינים : עלתה השאלה עש כמה אני הייתי אלימה , חשוב לי להבהיר שמעולם לא נהגתי באלימות כלפיו , בפעמים המועטות זה היה מתוך הגנה עצמית , שנית גם ילדדי סבלו מהאלימות שלו , ולצערי במשך השנים הקושי והתסכולים גם אני נהגתי כלפיהם באלימות וצר לי על - כך מאוד לעולם לא דמיינתי שאיקלע למערכת חסים כזו שוחקת ומקשה בשנית , אך מנגד ילדיי מקבלים ממני המון חום אהבה וחינוך טוב עד כמה שניתן , האלימות של בעלי להערכתי היא " נרכשת " וכמובן תמיד מתוך בחירה , אך הוא גדל בבית שבו האב היה אלים כלפי אימו והאם מנגד הצליפה בבעלי ללא רחם , הוא עבר התעללות פיזית ונפשית , ד"א הוריו " מאשימים " אותי באלימות שלו , אך מולם נקטתי עמדה של " אני לא מבזבזת עליכם אנרגיות שגם כך בקושי יש לי " ולגבי המטפל הוא בחר בדרך הטיפולית הזו כיוון ש"זיהה" שאני הצד החזק בבית ולכן אם הוא יעבוד מולי ממילא הבן זוג ישתנה , לא ניתנו לבן זוג כלים כיצד עליו לתעל כעסים ולהימנע מאלימות , אני מצידי לא הסכמתי עם דרך הטיפול כי בשלב מסויים ראיתי שאני מתקדמת מאוד ומשתדלת מאוד והבן זוג משלו , וכן גם אני רוצה לקבל ולא רק לתת עייפתי מלתת .

תקיעות בטיפול

שלום רב! רציתי להוסיף 2 נקודות:1)יש אלימות מילולית ויש אלימות פיסית וצריך מאד להזהר משניהם. 2)לאור מכתבך האחרון מתחזקת ההנחיה שקבלת שחשוב לברר עם המטפל מהי דרך פעולתו שהרי הוא הצליח להביאכם למקום טוב יותר אלא שפה יש תקיעות-את משתדלת ומתקדמת ולמרות זאת בעלך נשאר מאחור וצריך א)לבדוק מדוע נחסמה התקדמותו. ב)מהי הדרך שתקדם אותו במקביל אליך. הרבה הצלחה מרים ניימן

גיליתי שבעלי לוקח חשיש

בעלי ואני באמצע שנות העשרים לחיינו, דתיים. יחסנו לפני הנישואים (כ-3 שנים של חברות) ידעו עליות ומורדות (די הרבה מורדות..) בסוף האהבה ניצחה ונישאנו לפני כחודש. מרגע החתונה לא ידענו נחת. אנחנו רבים הרבה, כועסים ולא מאושרים. כשהיה בעלי בן 18 לקח חשיש כחלק (לטענתו) ממשובת נעורים. בשבוע האחרון גיליתי שהוא לקח גם בזמן האחרון-בשבוע של השבע ברכות, ומספר פעמים מאז. הוא לא גילה לי אבל ראיתי לבד ולבסוף הוא התוודה. חוץ מזה הוא לא מתעורר לעבודה, מעשן סיגריות הרבה (יותר מלפני החתונה) ובאופן כללי לא לוקח אחריות על חיינו. בנוסף- עדיין לא הצלחנו באישות אני מתוחה כל הזמן והוא לא מצליח ,. ידעתי את חסרונותיו בטרם התחתנו, (שלפעמים הוא מבריז מהעבודה בלי סיבה,מעשן סיגריה ושותה קצת-מקובל במשפחה שלהם) אך עניין הסמים חדש לי לחלוטין וחשבתי שזה היה בגיל 18 ומאז לא. אני מבולבלת ועצובה,לא יודעת איך "לאכול" את זה. אני מרגישה שאני לא אוהבת אותו, שלא כיף לי איתו וציפיתי שיהיה אחרת. אני לא יודעת איך להגיב לעניין הסמים. אני מאמינה שזה אולי נובע ממתחים מצד אחד אבל אני גם לא מוכנה לחיות עם אדם כזה שלוקח סמים. שאלותיי: האם עליי לנקוט בצעד קיצוני ולעזוב את הבית? לאיים בגירושין? האם עליי להעלים עין? מה לעשות??? אני אובדת עצות!!. אני מציינת שזו רק אחת מהבעיות שלנו והקריטית ביותר כרגע. עיזרו לי בבקשה.

התמכרות

שלום לך נשואה טריה! רציתי לידע אותך בנתון שלדעתי הוא מרכזי בבעיות שאת מציגה.בעלך סובל מהתמכרות.מכיון שכך עליך לקחת בחשבון 2 מצבים אפשריים:1)אם תשימו על השולחן את בעית ההתמכרות(לא משנה אם לאלכוהול או לסמים )ותלכו לטיפול לגמילה מהתמכרות תמיד ישאר נשא של חידק ההתמכרות ולכן יצטרך להתחזק באישיותו ולכך יש דרכים שונות ומגוונות.2)אם תטשטשו ותטאטאו את בעית ההתמכרות מתחת השטיח הסבל שמחכה לך הוא בלתי נסבל ומה שלא תעשי למענו תמיד תואשמי על ידו ולו כדי למצוא הצדקה לעוד כוס יין או למנת סמים כי זה שולט עליו . לדעתי חשוב שתדברי אתו על כך ותגבשי דעה לאור המסקנות שתגיעי אליהן משיחתך עמו. אם תרצי אוכל להפנות למקום המתאים מרים ניימן 0508442823

תגובה למומחים

שלום רב ותודה רבה על התשובות!!! לפי תשובות המומחים המסר שקיבלתי הוא, שאני צריכה לשנות את כיוון מחשבתי ולא לצפות אלא לקבל את בעלי כפי שהינו. לשנות כיוון מחשבה זה במילים אחרות - לשנות אופי. כי ממה מורכב אופי ? מחשבות האדם הן אלה שבעצם מפעילות אותו מאחורי התכונות שבו. ז"א מישהו מבין שנינו אמור להשתנות. השאלה מי. אני חייבת לציין שיש לנו זמנים יפים שאין מאושרת ממני. אך זה תלוי באלף נתונים: מה הוא לובש, איך הוא מסורק,איך הוא מגיב וכו'. ובזמנים כאלה אני אומרת לו, אם רק תהייה כך כל הזמן, אני תמיד אהיה שמחה. והוא באמת בכל מאודו רוצה לשמח אותי, הוא משקיע בי כ"כ הרבה. אך, אני מרגישה שהוא חייב לי. אכן, זיווג משמיים כמעשה ולא רק כאמרה. ואמת שהקב"ה הוא השדכן שלנו ויודע טוב מאד את מי הוא זיווג. אך אני חושבת שבגלל התהליך הקשה של האירוסין שעברתי, אני מתקשה יותר. כלומר, אם הכל היה יפה בהתחלה ואחרי כן הייתי באותו מצב בדיוק כמו היום, היה לי קל יותר לקבל את הדברים. איך אני מתקדמת? בברכה, הדס. (גיל:22)

די להתלבטות

שלום לך הדס! קראתי עכשיו את 2 מכתביך ורציתי לשים אצבע על 2 נקודות.1)כשנגשת לרב לפני אירוסיך היה זה משום שראית צדדים שמצאו חן בעיניך והיו צדדים שלא מצאו חן בעיניך והתלבטת.אם היית החלטית ללא הרי לא היית בכלל ניגשת אל הרב .את חששת לדחות אותו שמא תפסידי את צדדיו החיוביים וחששת לסגור כי היו צדדים פחות חיוביים בעיניך .לאחר שתית לחיים הבנת שהענין סגור ואת אחרי החלטה וזה מאד הפחיד אותך ופחד כידוע מעורר את הצדדים הפחות סימפטיים.ודוקא החסרונות בלטו לך. 2)לזכותך יאמר שניסית לראות את הטוב ושאת עושה עבודה עם עצמך ויודעת להחמיא לבעלך ולאמר לו מה את אוהבת ומה פחות וזה טוב כשלעצמו וגם מראה על מידותיך הטובות שאינך שוקעת באכזבה אלא מנסה לראות את הטוב ולהסתגל והזמן יעשה לך רק טוב אי"ה. אני מאד מסכימה עם ציפי מילוא שכותבת לך בחכמה רבה שאדם שמרגיש שחייבים לו ושמגיע לו זה מקשה עליו את החיים.ענוה אמיתית והכרת הטוב על התכונות הנפלאות שאת מספרת שיש לבעלך יובילו אותך לאושר אמיתי . קחי בחשבון שאכן כמו שאמר לך הרב קשה למצוא היום מידות טובות למרות שהן המפתח לחיים מאושרים ובסופו של יום בעל כזה שרוצה לשמח את אשתו הוא יהלום שלא כל אחד זוכה לקבל. איחולי לך לחיים טובים ומאושרים עד 120. מרים ניימן

כשגבר אחר ממלא את מקום הבעל...

אנו נשואים כ-20 שנים, אחד מילדינו סובל מפיגור שכלי. בעלי אדם נפלא ב"ה, עוזר בכל דבר שצריך מראה אהבה רבה לכל אחד מבני המשפחה, כלפי חוץ אידיאלי. הבעיה שאני מרגישה שסוחבת אני משא כבד מאוד מאוד, אני המתלבטת והמחליטה בכל דבר בחיינו, בעלי לא מביע את דעתו כלל, הוא אומר שהוא סומך עלי וכל דבר שאעשה מקובל עליו, העיקר שיהיה לי טוב. אני יודעת שהוא אינו עושה זאת מרוע חלילה, פשוט טוב לו כך, אין לו יכולת ניתוח והבנה ברמה גבוהה ונכון שאיני אקבל את דעתו אלא אעשה רק את אשר אני החלטתי. לאחרונה נוצר קשר עם גבר שבעיניי הוא חכם ונעים לי מאוד מאוד לשוחח איתו. אני מספרת לו את מצוקותי והוא מגלה הבנה, מעודד ומייעץ. אני מרגישה שמצאתי ממלא מקום לבעיה עם בעלי וטוב לי כך. החשש מי מה יהיה? מן הסתם נפגש גם ומי יודע לאן זה יוביל... רגע לפני שאני מאבדת חלילה את ביתי ומשפחתי, מבקשת אני עיצה מכם. האם נשארים לבד או ממשיכים באושר עם האחר ובסכנה העורבת... מאז הקשר עם הגבר הזר אני נינוחה יותר ורגועה.

התמודדות או התמוטטות

גלית שלום! אני רוצה לחדד נקודה שעלתה בתשובות עמיתי. את כותבת יפה שמצאת ממלא מקום לנישה שחסרה לך ביחסיך עם בעלך.אבל קחי בחשבון שאם תיגררי ליחסים עם אותו גבר ולא כממלא נישה בלבד אלא כבעל סביר להניח שהמגרעות של הגבר האחר ייצרו נישה של חסר ואז-האם שוב תחפשי ממלא מקום? חסרונות יש לכל אדם עלי אדמה ולכל בן או בת זוג יש נישה של חסר אלא שהבחירה היא -האם להתמודד עם החסר ולהיבנות ממנו או לברוח מנישה לנישה. בהצלחה מרים ניימן

מה עלי לעשות?

אני נשואה 14 שנה, עוד לפני הנישואין הבנתי שהבחירה שלי לא נכונה עבורי. יש לציין שבעלי כאדם הוא איש מאוד נחמד אדיב מנומס, אך לצערי בנושא הזוגיות הוא לא יודע לפרגן לי להחמיא ולתמוך כשצריך. עברנו משברים מאוד גדולים בחיי הנישואין ללא כל עזרה ואני מרגישה שכל כמה חודשים הכל עולה לי ושוב ניזכרת באותם ימים קשים אשר גורמים לי לכעסים נוראיים כלפיו. אני מרגישה היום אחרי 14 שנה שאני פשוט שונאת אותו אין לי שום רצון לחיות איתו וקשה לי לחיות לצידו, מה שמונע ממני לעשות את הצעד הבא זה ארבעת ילדיי המקסימים. שוחחנו לא פעם על כך שצריך לפנות לייועץ נישואין והיה זה תנאי מבחינתי להמשך הנישואין אך לא קרה דבר מיוזמתו האדישות שלו הורגת אותי ואני מרגישה שאני כבר לא יכולה אפילו להתסכל עליו. אני במצוקה נוראית אנא עיזרו לי

מעגליות בזוגיות

ברכה שלום! קשה מאד לאשה לשרוד בלי מחמאות מבעלה ואולי אפילו בלתי אפשרי.ודאי שחשוב לבדוק מה מונע מבעל חביב ונעים אדיב ומנומס להחמיא לאשתו.אני יכולה להעלות השערה (וזו רק השערה כי הנתונים מועטים לכן אם אינה נכונה מקומה בפח האשפה). את כותבת בראשית מכתבך שעוד לפני הנישואין הבנת שהבחירה לא נכונה עבורך את ודאי לא מתכוונת לבחירה טובה מדי.ההבנה הזאת אינה מחמיאה לבעלך בעיניך הוא ודאי חש באכזבתך. האין לידיעה זו השפעה על אי מתן תמיכה ומחמאות? ספרי לי את דעתך בענין. בברכה מרים ניימן

תודה - "כשגבר אחר ממלא את מקום הבעל..."

קראתי בעיון רב את תשובותיהם המחכימות של המשיבים לשאלתי- בעייתי. בן סימון אליהו. בן ציון קופלד אברהם רות מילוא ציפי ברונר אורי פרידמן הרב יוסף ניימן מרים. ורציתי להודות לכל אחד ואחת על ההתייחסות וניתוח הבעיה באופן מכובד ומשכיל. אכן, לקחתי את הנאמר לתשומת ליבי ואכן אעשה כל מאמץ לשמר על נישואיי הנפלאים. (כן! על אף הקושי) ידעתי עמוק עמוק בתוכי שהסכנה קרבה והמדרון תלול ביותר ולכן החלטתי לפנות אליכם. שוב מודה אני לכם ומשיים תבורכו. "כל המציל נפש..." - נאמר... וקו"ח כל המציל זוגיות ומשפחה. בהערכה רבה! גלית!

התמודדות

שלום לגלית! תודה על העידוד,ועל העידכון. עצם פניתך והקריאה להצלה הראה שיש לך את התובנה לבחירת הדרך הנכונה.חשבתי עוד על מכתבך ורציתי להוסיף:1)הגבר שיצרת איתו קשר הוא בר שיח נעים ומועיל נכון למצב העכשוי בו אין לו מחויבות אליך,הוא מבחוץ .אך ברגע שמדובר בתוך מסגרת הנישואין לא ברור שהנעימות תימשך מה גם שאין הוא שותף למצוקותיך(הילד המיוחד)בניגוד לבעלך שמצוקותיך מצוקותיו והוא מושיט יד עוזרת ואכפתית.הוא חלק אינטגרלי מהבית.2)את היא מקבלת ההחלטות בבית.סביר להניח שגם לך יש חלק במצב זה בו המושכות בידיך.בעלך מוכן לכך והשאלה היא גם מה גורם לו להסכים להיות במקום הסביל.הגבר שאת בקשר איתו נראה שהוא בר שיח ויודע להוביל אך קחי בחשבון שכשיש מוביל יש מובל והפעם את אולי תהיי המובלת ולא ברור שזה ינעם לך. כל הכתוב לעיל בא רק לחזקך בהחלטתך הנבונה להתמודדות וכמו שיעצו לך קודמי -יעוץ יכול להועיל לכם מאד. בהצלחה רבה ושתזכי לחיים מאושרים יחד עם בעלך עד 120. מרים ניימן

כיצד אבחר במטפל הטוב עבורינו

בס"ד ראשית תודה על תגובתכם "מה עלי לעשות"? תגובתכם עזרה לי מאוד וחיזקה אותו לעשות את הצעד הבא. שלחתי מייל באקראי לאחד המטפלים ואכן הוא יצר איתי קשר. הבעיה היא כיצד אני יכולה לדעת מיהו המטפל הטוב ביותר עבורנו? גם כך לא היה קל לעשות את הצעד הבא, אני חוששת מאוד מכיוון שבעלי לא כ"כ רוצה לבוא ולאחר שהצבתי אולטימטום הוא שוקל את הענין אך אני פוחדת להיכשל בכך ואז זה יחמיר את המצב.

מטופל סידרתי

ברכה שלום! שמחתי לקרוא שקבלתם החלטה נבונה.הרב בן סימון כדרכו כתב הנחיות מצוינות לגבי בחירת המטפל.אני רוצה להדגיש נקודה שהרב הזכיר ולא הרחיב בה והיא-אחרי שתחליטו לאיזה מטפל אתם הולכים ותתרשמו באפן כללי שהוא מתאים לכם יתכן ובאחד השלבים ההתחלתיים יראה לכם שהמטפל אינו טוב כפי שהתרשמתם בתחלה.אל תמהרו להחליף מטפל אלא תדונו איתו על הרגשותיכם אם זה תקיעות בטיפול או הרגשת חסר איזון ועוד כיוצא בזה .החלפת מטפלים זה אחר זה אינה מקדמת תהליך ולכן כדאי להתעכב ולבדוק לפני מעשה אבל אח"כ לתת צ"אנס למטפל להוביל תהליך ולא להיות מטופל סידרתי. ושוב ברכותי להצלחתכם המלאה במהרה מרים ניימן

למומחי ינר שלום

איך אתם מסבירים את זה שכמעט לאף אחד מכם אין רשיון ממשרד הבריאות כפסיכולוג, אבל רובכם מרגישים בנוח לייעץ בתחומים השייכים לפסיכולוגיה ולפסיכיאטריה באופן מלא? (ראו תשובותיכם לשאלת הOCD שנשאלה באחד הפורומים פה) אשמח לתשובה עיניינית וכנה ולא למחיקת השאלה

גישוש ולא ייעוץ

למשה שלום וברכה! פורום ינר נועד לא כדי לטפל (אי אפשר לטפל בהתכתבות) אלא כדי לשפוך אור על נושאים העולים בשאלות השואלים.זהו גישוש ראשוני של שואלים כדי לקבל כוון של הדרכה (ולא את ההדרכה עצמה).גם אדם נבון בעל ידע מקצועי יכול להצביע על כיווני חשיבה למרות שאין באמתחתו תעודת פסיכולוג. הפונים לפורום ינר מודעים לכך שמדובר ביועצי נישואין רבניים ולא בפסיכולוגים ולכן אין כאן הטעיה . בתקוה להבנה מרים ניימן

אלימות בתחילת דרכה- שאלה

שלום רב, אני יוצאת עם בחור המבוגר ממני בתשע שנים, מזה חודשיים וחצי. במהלך התקופה הבחור הראה כל מיני סימנים שונים שהדליקו לי נורה אדומה והעלו בי את החשד כי מדובר באדם אלים או בעל פוטנציאל להתנהגות אלימה: מחזוריות של חיבה שופעת מול זעם חסר פרופורציה, חוסר יכולת מוחלט לקבל ביקורת- כל גילוי של ביקורת הביא לכעס נוראי מצדו, סובלנות נמוכה ביותר לדעות המנוגדות לדעתו, שימוש רב בקללות ובשפה בוטה (לא כלפי, אלא בכלליות), דיבור רב על תכנים אלימים. יצויין כי יחד עם כל זאת, כאשר הוא רגוע הבחור מראה חיבה, רגישות, אכפתיות, אמפתיה והתחשבות רבה, הוא נאמן ומסור מאוד אלי ולקשר ומשקיע בו מאמצים רבים. בגלל שהקשר בתחילת דרכו, החלטתי להבליג לעת עתה על הסימנים הנ"ל ולראות האם הם מתפתחים למשהו חמור יותר, מה שלצערי קרה. אתמול בלילה היה הקש ששבר את גב הגמל. אני נמצאת כרגע בתקופת מבחנים קשים ומותחים מאוד במסגרת לימודיי ועבודתי, ואתמול בלילה החלטתי לשתות מעט משקה אלכוהולי לפני השינה, כדי להרדם טוב לפני מבחן חשוב שהיה לי היום. בן זוגי נתקף פתאום בזעם, טען שאני אלכוהוליסטית, איים לשפוך לי את כל המשקה מהבקבוק ובשלב הבא אכן מימש את איומו- ורוקן בקבוק שלם של משקה לכיור. למען הסר ספק: אני בעלת שני תארים ראשונים, בדרך לתואר שני, עובדת בעבודה מכובדת במשך ה-4 שנים האחרונות ובאופן כללי אדם יציב ביותר ובריא בנפשו, כך שהטענות על "אלכוהוליזם" הן משוללות כל בסיס ואף מצחיקות. בתגובה לכך סיימתי את הקשר. חשוב לציין כאן, כי מדובר בבחור אשר חווה בילדותו אלימות והתעללות בדרגת חומרה קשה ביותר מצד אביו כלפיו, כלפי אמו ואחיותיו. אני מבקשת את חוות דעתכם המקצועית- האם צדקתי בפיענוח של הסימנים והאם עשיתי נכון כשסיימתי את הקשר? האם צדקתי בהנחתי כי מדובר באדם בעל פוטנציאל רב להתנהגות אלימה? תודה רבה מראש, דנה

המחשה בדמיון

דנה שלום! רציתי רק להמחיש לך איך מצטייר הקשר שלכם:כמו חלבן שמתאמץ וחולב את הפרה אבל לאחר החליבה לוקח החלבן את הדלי ושופך את החלב וכך זה חוזר על עצמו.האם משהו נהנה מהחלב שנחלב במאמץ רב?אכזבות חוזרות ונשנות הן מנת חלקו של מי שמצפה לחלב שנחלב ובמיוחד אם הוא נזקק לו לבריאותו. חפשי לך חלבן שיודע בשביל מה הוא מתאמץ,ובשביל מי וגם יודע מה לעשות עם החלב שנחלב. בהצלחה רבה מרים ניימן

בהמשך לשאלתי הקודמת: האם אני אשמה...

תודה לכם אנשים יקרים על תשובתכם! בהמשך להתייחסותכם רציתי לשתף אתכם בכך שקשה לי להתנתק פתאום מההרגשה שאני לא אשמה. כשבעלי מדבר איתי,מסביר לי מדוע הוא אלים כלפיי - הוא מצליח לשכנע אותי ש"הכל באשמתי" ואם רק הייתי שונה ומשתנה הוא היה יכול להיות מלאך. לאורך כל הדרך הוא טוען שהוא מכה אותי ומתייחס אליי כך כי אני גורמת נזקים למשפחה וזו הדרך היחידה שלו "להציל את המשפחה". הוא מוסיף שאמא טובה לא היתה גורמת לאבא של הילדים להיות אלים כלפיה. הוא משתמש כל הזמן בטיעונים שכלתניים ומשכנעים וזו חלק מהסיבה שלא דיברתי ושיתפתי אנשים אחרים - כי תמיד מטרידה אותי המחשבה ש"אולי הוא צודק". לגבי פניה לעזרה - אני מביעה רצון מזה שנים לפנות ליעוץ אך בעלי לא ממש מעוניין. מבחינתו הבעיה היא אצלי וניתן לפתורהכל במהירות. הפתרון הוא שאני אשתנה וזה יקרה אם יהיה לי מספיק רצון. אם אתן לו את ההרגשה שהדברים מתבצעים כמו שהוא רוצה, אקבל את הביקורת שלו בצורה טובה ואתנצל על הטעויות שלי - לא יהיו בכלל בעיות והוא לא יצטרך להכות אותי. כיום, טענותיו נשמעות מאוד מוצדקות. אני באמת לא מסוגלת להעריך אותו, להעניק לו אהבה או תמיכה. כי אחרי כל כך הרבה שנים של סבל, יחס משפיל וחוסר הבנה וסובלנות מצידו אני רק מבצעת את עבודתי כרעיה אך ללא שום "תוספת" רגשית. ולא כי אני אדם רע,להיפך, אני אדם טוב לב, נמנעת ובורחת ממלחמות, אוהבת הבריות, חרוצה,לא תובענית, לא "מנדנדת" ואפילו לא מבקרת - אך בכוח כנראה שאי אפשר לדרוש תמיכה, חום ואהבה... לסיום, אני רוצה לשתף אתכם בשני מקרים. - קיימת גם אלימות כלכלית. כל פעם שרוצה להעניש אותי - ולא רוצה להכות אותי, הוא לוקח את מפתחות הרכב המפשחתי ומונע ממני להשתמש בו. עד שאני לא מתקנת את דרכיי. אגב, שימושיי הרכב הם להסעות לגנים, לקניות בסופר, לנסוע לרופאים, לעבודה ולא לבילוי! - בחזרה מחופשה משפחתית,לפני כחודש, ירדתי מהרכב כדי להחליפו בנהיגה כשהיה עייף, והוא פשוט השאיר אותי באמצע כביש הערבה, ללא כסף ופלאפון, והוא לקח את הרכב עם הילדים שישנו ונסע הביתה. פשוט השאיר אותי שם לבד. לכשדיברנו על מעשיהו הוא לא התנצל, הוא נחוש בדעתו שמגיע לי עונש כזה כי אני גורמת נזקים כלכליים למשפחה ושהוא רואה זאת כמשהו מבדר ולא נורא בכלל. אפילו כחוויה! כדי שתבינו מהם הנזקים הכלכליים - אני לא פזרנית אלא הוא מסביר זאת כך " בגלל שהוא לא סומך עליי שאני אבצע את הדברים כפי שהוא רוצה וכפי שסיכמנו, הוא צריך להישאר בסביבה ולפקח על איך העניינים מתנהלים בבית. דבר זה גורם לו להיות פחות זמן במשרדו ופחות לעבוד וכמו כן יש לו בגלל זה פחות כוחות ומכאן שהוא עובד פחות ונגרמים בגלל זה נזקים כלכליים שבעצם אני האחראית עליהם. סליחה על אריכות דבריי ותודה שאתם "אוזן קשבת"

זקוקה דחוף לטיפול

שלום לך ! רציתי לחדד נקורה אחת:את כותבת שקשה לך להתנתק פתאום מההרגשה שאת לא אשמה.תדעי שככל שהקושי גדול יותר זה מצביע על מצב חמור ואנוש יותר המצריך טיפול מיידי.לכי לבד לטיפול(אם הוא לא מצטרף-וסביר שלא יצטרף)ולא בגלל שאת אשמה במציאות אלא בגלל הרגשתך שיש בך אשמה. דעי לך שההתעללות שאת עוברת מזעזעת לב כל השומעים והסיבה שאת מהססת היא כי הוא הצליח לפורר אותך.זה פלא שהיה לך הכח לכתוב את המכתב אלינו אך אם תתמהמהי יש חשש לאיבוד כוחותיך לחלוטין לכן קומי ועשי מעשה וה" יהיה בעזרך. בדאגה מרים ניימן

בעל "לדוגמא"

בס"ד אני מוצאת את עצמי לרוב יושבת עם בעלי וילדנו ונחרדת מתגובותיו, הוא מדבר בסלנג, מתנהג כרודן מאוד נלחץ מהרעש ולא מפסיק להעיר אני מאידך משתדלת והרבה לא מצליחה שלא להעיר או להביט בו אך אני פשוט לא מסוגלת. הוא פוגע ברגשות הילדים ולא פעם אני אף אומרת שהוא יתן על זה את הדין. מפריע לי שבכל הזדמנות הוא עט על המחשב וזה הרושם שהוא מותיר לילדים. אני ממש ממש נואשת כיצד להתמודד מולו?

מאויב לאוהב

שלום רב! המשפט האחרון שפך אור על היחסים ביניכם(כפי שכמובן גם הרב כן סימון שם לב לכך) תגובות בעלך מקוממות אותך ויתכן שבצדק ואת נאבקת בו על ידי אצבע מאשימה .מכיון שקשה להרגיש מואשם הוא בורח למחשב ואז את תוהה איך להתמודד ולהלחם בדרך אחרת. קדם כל אל תתמודדי מולו.הצטרפי אליו,הרגישי אותו,הביני אותו לדוגמה :שרעש מפריע לו.התיעצי איתו מה אפשר לעשות כדי שלא יופרע על ידי הרעש ואז יש סיכוי שכשיראה שאכפת לאשתו הרעש יפסיק להיות מטרד עבורו. בהצלחה מרים ניימן

חוסר רצון לקיום מצוות הבית

אני נשואה כשש עשרה שנה ויש לנו הרבה ילדים ברוך ה', בנים ובנות. עד לפני כשלוש שנים היו לבעלי התפרצויות זעם ואלימות בתדירות משתנה. לפני כשלוש שנים כאמור התנפל עלי וניסה לחנוק אותי. צעקתי לביתי הגדולה שתתקשר למשטרה וכך הפסיק. לאחר התפרצות חמורה זו הסכים סוף סוף ללכת לטיפול ואנו נמצאים בטיפול כשלוש שנים. בעזרת טיפול תרופתי ופסיכותראפי נפסקה האלימות אך קיימות עדיין הבעיות שמלוות אותנו מתחילת הדרך, דיכאון, חרדה, חוסר תפקוד טוטאלי ועוד. לאחר המקרה לא הייתי מסוגלת ללכת למקווה וגם בעלי טען כי במצב הנתון (כמובן שיש לו הרבה טענות גם עלי..) גם הוא אינו מעוניין. המצפון שלי מייסר אותי על כך ובעקבות שיפור משמעותי במערכת היחסים שלנו בחודשים האחרונים, פניתי לרב (מו"צ) ושאלתי על העניין. הוא אמר לי חד משמעית שאני חייבת ללכת אך כשאמרתי זאת לבעלי אמר שהוא אינו מעוניין בכך. מצד אחד אני חשה שעכשיו זאת כבר לא הבעייה שלי. מצד שני.. אינני יודעת האם באמת זהו הפתרון וסוף פסוק (אפילו זמני) מאד מבקשת את עזרתכם, תודה רבה!

"ושם אשה גדולה..."

שלום לאלה! קראתי את מכתבך ולא יכולתי שלא להתפעל-את אישיות עם הרבה כוחות שמתעלת אותם בתבונה. את נושאת על שכמך משפחה ברוכה כשלידך בעל שאינו מתפקד,ועם כל זאת הצלחת להביאו לטיפול שהבריאו מאלימות. מצפונך מיסרך על שאינך ממלאה את מצוות הבית למרות שאין נכונות מצד בעלך,אינך מאשימה אלא כואבת את חוסר היכולת שלך למלא את תפקידך-וגם כאן בולטת אישיותך. חשבתי שאולי אם תלכי להיטהר לכל הפחות תרויחי את הברכה ואת הזמן הסגולי שלאחריה בו תוכלי להתפלל(כמובן רק אם יש לך הכח לעמוד בכך)ואח"כ השאר לא תלוי בך,כמו אשה שמכינה ארוחה לבעלה -ירצה יאכל לא ירצה לא יאכל. היכולת שלך לסלוח לבעלך למרות מה שעברת איתו ראויה לציון.אינך שומרת טינה ואת עומדת לימינו ודואגת למחסורו ורוצה לשפר את מערכת היחסים. כולי תקוה שבעזרת המטפל (ובעזרתו יתברך)יתגשמו שאיפותיך ותראו נחת האחד מהשני ושניכם מילדיכם את ראויה לכך. כל הברכות מרים ניימן

ילדיי מנישואים ראשונים

אני בן 44 גרוש+2 ילדים בניי 9,14 .ובעוד שלושה חודשים אני מיתחתן פעם שנייה עם בחורה רווקה בת 28 אני רוצה יעוץ איך לומר לילדיי מנישואיי הראשונים שאני מיתחתן תודה מראש..........

לצאת מהבלבול

שלום רב ומזל טוב! מכיון שמיקדת את שאלתך לגבי הילדים לא אתעכב על הפרמטרים האחרים שאולי גם הם גורמים לבלבול,כמו:רווקה שרגילה לדאוג לעצמה שנים רבות ומגיע היום שמצופה ממנה לדאוג לעוד 3 נפשות ולא כמו בזוגיות רגילה שקדם נוסף הבעל ואח"כ ילד ובהדרגה מתרגלים לתוספות. וכהנה נקודות רבות הנלמדות משתי השורות שכתבת. רציתי להוסיף נקודת מבט נוספת -עמיתי דיברו על הישירות והאמת שצריכים להנחות אותך בתקשורת עם הילדים וזה מאד חשוב אך לא פחות חשוב שתהיה אמיתי עם עצמך. כידוע תאום ציפיות יכול להרגיע ולמה כוונתי?אשתך החדשה לעולם אינה האמא של ילדיך כי אמא יש רק אחת ולכן אין לצפות מהילדים שיאהבו אותה כאמם (גם לא שהיא תאהב אותם מיד)וגם לא שיהיו מוכנים להישמע לה.זה יהיה טבעי שינהגו בחשדנות וגם יבחנו אותה במבחנים לא קלים עד שיבנה אמון ולזה צריך להתכונן ולהיות סבלניים. כדאי שתדבר עם ילדיך על כך שאתה אוהב אותם באהבת אב ונישואיך לא יכולים לפגום באהבה זו. ובחידוד נוסף-אין תחרות בין אשתך לילדיך כי כל אחד כבודו במקומו מונח=זה סוג אחר של אהבה ולכן אין תחרות על ליבך. כקודמי גם אני מצטרפת להמלצה לגשת להדרכה לפני החתונה כדי לצאת מהבלבול,כדי שהפחדים יונחו על השולחן ותתכונן למורכבות -ידע זה כח וכח במובן הזה גורם לרוגע ובהירות. בהצלחה רבה ושתזכו לחיים מאושרים מרים ניימן

בעיות בנישואים שניים

בנישואיי הקודמים נולדו לי שלושה ילדים, לאחר מס' שנים לא מבוטל, החלטתי להתגרש מאבי ילדיי, קשר שהיה אלים מאוד. כיום אני נשואה שוב לגבר גרוש עם ילד, ולנו ילד משותף. הנישואים הללו קשים לי מאוד, יש לי תקשורת גרועה עם בעלי, כוללת האשמות, עלבונות, וכעסים רבים. מבחינה כלכלית קשה לנו מאוד, משום שאני לא מקבלת מזונות, ילדי גדולים, ואילו הוא משלם מזונות , והילד מגיע לעיתים קרובות אלינו, והוא דורש כל הזמן שיקנו לו, ויבזבזו עליו. הכנסתו של בעלי נמוכה מאוד.ולא רק זה הוא גם תובע תשומת לב מוחלטת של אביו, ומתעלם לחלוטין מהאח הקטן, ומנדה אותו. אני מרגישה גרוע, ולא יודעת איזו החלטה לקבל, האם להתגרש שוב או להמשיך בנישואים האלו. ויתכן שהבן של בעלי יעבור לגור אצלנו (אמו חולה) אני מרגישה שאין לי את הכלים להתמודד עם כל כך הרבה קשיים. אודה לכם על התייחסותכם.

סי אל תעשי שיא

שלום לך! את שואלת איזו החלטה לקבל-להתגרש או להמשיך לסבול אלימות פיזית או מילולית.במילים אחרות:לברוח או להיכנע. והלא יש גם דרך נוספת שהיא-להתמודד.כדי להתמודד מול קשיים כאלה חשוב שתלכי ליעוץ ,חשוב שתקבלי כוחות ,שתזהי מה אצלך מאפשר תקשורת אלימה ,ומה הם נקודות החוזק שלך. נישואין שניים הם מורכבים,נישואין שלישיים מורכבים פי שלשה ובשביל לחיות לבד צריך לא מעט חוסן נפשי-לכן בכל מקרה לפני כל החלטה כדאי להיוועץ,להתחזק,ורק אח"כ לקחת החלטה. בהצלחה ורוב אושר מרים ניימן

שוב אני

קודם כל אני רוצה להודות לכל מי שענה לי תשובה ונתן לי עידוד.אני בימים טרופים שזה רק עוזר לי. לפי המלצת הרב בן סימון להתעלות על עצמי ולבוא,ישבתי וחשבתי שאכן זה מה שאני יעשה כדי שיהיו נגדי כמה שפחות עילות לטובתו.ובאמת לתת לו צאנס ולהראות לו שהינה אני מוכנה לעשות הכל למען השלום בית.אני יציין ויאמר שאני עושה את זה בחשש כבד כי אני לא יודעת מה יהיה אחכ.ומה יהיה היחס שלו אלי שם.אבל יש לי עוד בעיה שההורים שלו רוצים שנישן שם אחרי החתונה כלומר בצימר כדי שלא נגיע מאוחר.אפשר לומר שזה נעשה בדרישה מצידם,בעלי מאוד מכבד אותם וביקש ממני והסכמתי אבל יש לי משמרת בוקר למחרת שאני לא יכולה לבטל כי אין מי שתהיה במקומי וניסיתי כבר את כל האופציות,הבוסית שלי לא מאשרת לי.וכשאמרתי לו שנצטרך להגיע באותו יום הוא אמר איתך או בלעדייך הייתי חוזר באותו יום כי יש לו עבודה להגיש.אז עניתי לו שאין בעיה רק שיתן מילה ושלא יתקע אותי בלילה בצפון או שישלח אותי לבד עם הילד.אז הוא אומר לי בעצם זה לא בטוח שאני יחזור באותו ערב. ופה כבר אני לא יכולה יותר.אני רוצה להגיע ולכבד אותו אבל הוא לא נותן לי את הצאנס הזה.הוא משחק בי לפי הרצונות שלו ובלבד שלא יגיד כן אישתי נעשה מה שטוב לך...אני בסהכ חוזרת לעבודה לא לבלות עם חברות.אני עושה טובה לנו ומשתדלת להביא פרנסה והוא ככה מזלזל בי ואומר לי מה את כולה מקפלת גרביים.מה את מביאה לי 2000 שח? זה כלכך פוגע בי כי אני כלכך נותנת מעצמי בשביל השלום בית והפרנסה ומוותרת כשיש צורך על הצרכים שלי כדי שלא יהיה לו קשה מידי.שהוא יוכל ללמוד בשקט(משפטים) ומה בסוף הוא אומר לי?הלימודים יותר חשובים לי ממך ואם את תיהי גורם מפריע אז אם צריך אני יעף אותך הצידה. למה?למה?למה?למה זה מגיע לי ??? יש לציין שאצלם במשפחה מצפים מהם להגיע למה שההורים רוצים.ןהוא מכחיש זאת אפילו שאחותו אמה לי שזה ככה..מבחינתם זה לימודים כסף וכבוד.אין כבוד האישה.אפאחד מההורים שלו לא אומר לו שיכבד אותי.להיפך הם מגבים אותו שאני מורדת ובוגדת.אני באתי מאולפנא.גדלתי על חינוך דתי,זה לא ברמה שלי לדבר ככה.ושיתיחסו אלי כאל בחורה מהרחוב.אבל הוא מקשיב יותר מידי להורים שלו ומפחד מהם מאוד מה הם יגידו עליו.כל מה שהם אומרים עלי זה קדוש קדוש הוא ישר באאלי בטענותאין לי יותר כוחות. והאם לתת לו כבוד בזה שאגיע חתונה או שלא מגיע לו?ולהם... גיסי החתן לא עשה לי שום דבר רע בחיים!!!אז אולי אני יבוא בשבילו..........אשמח לתשובה

הכירי את גדולתך

שלוםלך עדי! קראתי את מכתביך והם נגעו לי מאד.התרשמתי שאת בחורה טובה,אחראית,שקולה(לכן את מתיעצת ),מסורה למרות הכל. את נשואה לאדם שסובל מאלימות ,את מנסה לרצות אותו אך ללא הצלחה.את תולה תקווה שאולי אם תעשי כך וכך הוא ידע להעריך וכל פעם את מתאכזבת מחדש. קחי בחשבון בשיקוליך אם להשתתף בחתונה שאת הולכת לפגוש שם את אלה שלא במיוחד יאירו לך פנים,לא יעריכו את המאמצים שאת עושה ולכן אל תתלי תקוות שוא כדי שלא תתאכזבי. אם תחליטי שאת מסוגלת להשתתף בחתונה -השתדלי להיות במחיצת מי שאת אוהבת ,שמחי את עצמך בלי לבדוק האם הם מעריכים אותך או לא-את ראויה להערכה רבה על עצם ההתמודדות ,טפחי לעצמך על שכמך(דמייני שכולנו רואים אותך ומעריכים את מאמציך)וצאי מהארוע מחוזקת . אנא,עדכני אותנו בקורות אותך. מחזיקה לך אצבעות מרים ניימן

אין לי כימיה עם אישתי, מה עושים?

שלום לכם! תודה רבה לכל הרבנים היועצים ומסייעים. אני בגיל 40 ונשוי 20 שנה, + 6 ילדים עד לאחרונה התייחסתי לזוגיות כמצוות אנשים מלומדה, נישואי היו עם עליות ומורדות בעיות בעיקר בתקשורת ובשחיקה. עכשיו אני מרגיש צורך חזק יותר בשותף לחיים, החיים נהיים יותר קשים ההתמודדויות יותר מאתגרות, קשה לי לשאת לבד את העול עול החיים. הופנתי ליועץ ע"י ינר אכן איש מקצוע, אך יש לי משהו לא ברור בטיפול שהייתי בדווקא רוצה ללבן ולהיתמך כאן בפורום, אני מרגיש שהדיון בסגנון האנונימי יעזור לי כמובן לא על חשבון הטיפול. מה שקורה: שעד היום לא הסתדרתי עם אשתי אך גם לא הכרתי אותה כל כך, ועכשיו שאני מתעסק יותר עם הזוגיות אני נעשה יותר מודע, וגיליתי שאין לי כימיה עם אשתי כלל, אני סוג טיפוס אופי שונה לגמרי ממנה, כל סגנון ההסתכלות שלה על החיים ודרך ההתמודדות שלה עם החיים פשוט דוחה אותי. אין לי שנאה ויש לי גם רגשות אהבה לפעמים, אך ההרגשה העיקרית היא של דחייה "אני פשוט לא סובל אותה". זה מאד קשה לי: מצד אחד אני צריך שותף לחיים, מצד שני אני כלוא עם שותף שאני לא סובל רגשית וטכנית. אני לא רואה את הגרושים כאפשרות, ואני רוצה להגיע לפתרון הקושי, אך בגלל הדחיה הרגשית אני לא ניגש לטיפול עם מוטיבציה גבוהה, ומקבל את המטלות של המטפל כמי שכפאו שד. מקווה שהסברתי את עצמי נכון תודה מכל הלב

מנגנון הגנה

שלום לאברהם! אתה מספר על 20 שנה של חיי שותפות בלי שותפות רגשית,פנימית.אתה לא נפתחת אליה והיא לא נפתחה אליך.מצב כזה יוצר דרכי התמודדות מסוימים שלא ברור שהיו מתפתחים אילו הייתם נפתחים האחד לשני,מתקרבים רגשית האחד לשני . אתם מגיעים לטיפול וקשה לך עם המטלות של המטפל.אם המטלות דורשות הבעת רגשות,הבעת צרכים-ברור שזה קשה לך כי לא לחינם בחרת וגם הורגלת להתבדל רגשית וזה מפחיד להסיר את ההגנות. יתכן שלכן אתה בוחר בהגנות חדשות(העיקר לא להיפתח) ואתה אומר לעצמך-אני רוצה אבל היא אשמה,היא דוחה אותי. שים לב שבאותה נשימה אתה אומר-יש לי רגשות אהבה אליה. אתם זוג שנשוי כבר20 שנה ולא זוג בפגישות היכרות שאחרי ספיקות מתברר שזה לא מתאים.אתם מתפקדים 20 שנה במצבים שונים ורבים ורק עכשיו אתה חש דחיה,לכן סביר להניח שמדובר במנגנון הגנה וטוב שאתם מטופלים כך תוכלו להפיק מנישואיכם את המיטב לאורך ימים ושנים. ברכותי מרים ניימן

המשך ותודה לכולם.

שלום ! בהמשך לשאלותיי...אני רוצה להודות לכל מי שעונה לי,מייעץ לי ומחזק אותי דרך האתר הזה. בזכותכם אזרתי אומץ והחלטתי ללכת לחתונה של גיסי. החלטתי שזהו צעד נכון מבחינתי לפחות לתת את המקסימום שאני יכולה,ובאמת ישבתי וחשבתי והחלטתי שאני לא יתן לאפאחד להרוס לי,הלכתי בלב שלם באמת ולא בהרגשה שאני כל הזמן צריכה לרצות אנשים.הלכתי כי הרגשתי שאני צריכה להיות שם וחלק מזה כי להראות לו שגם שאנחנו עם המשפחה שלך אני לא יהיה בצד מושפלת ומבויישת.להיפך לפני החתונה עוד איפרתי את אחותו,תתי לה חולצה שהתאימה לה לבגד.עזרתי לאמא שלו וכו...בחתונה עצמה הייתי עם כל המשפחה המורחבת שלו דיברנו צחקנו רקדנו ...אפילו דחפתי אותו ואמרתי לו לך תרקוד לאחיך.תשמח אותו...אני יסתתדר בר עם הילד..הכל היה כיף ובאווירה טובה והוא ראה את זה.... ומה נראה לכם היתה התגובה שלו בבוקר??..? "הרסת לי את החתונה של אחי"..אז אמרתי לו בצורה הכי רגועה שיש:בעלי,מי שרוצה להנות יהנה תמיד ובכל מצב ומי שבוחר לא להנות יחפש להרוס לעצמו בכוח.אני לא יודעת מה איתך אבל אני מאוד נהניתי בחתונה,היה לי כיף שימחתי את עצמי והייתי עם מי שטוב לי.אז אני לא לוקחת ללב את מה שאתה אומר כי זה כבר לא הגיוני שבכל כישלון שלך אני אשמה.אני לא יתן לך להרוס לי את השמחה אפילו שזה היה המשפחה שלך ויכלתי לבחור באופציה של לשבת בצד ןלעשות הפגנות ופרצופים וכולם היו רואים ושואלים והיינו מגיעים למצב לא נעים גם אני וגם אתה. ובכל זאת ישבתי עם כולם כאילו כלום לא קרה.רקדנו כולם ושמחנו וצחקנו והיה כיף.ולך יש אופציה לומר תודה אבל אני לא יחייב אותך,זה צריך לבוא ממך. וזהו הוא שתק. בכל מקרה אני יודעתושלמה עם מה שעשיתי אני לא מרגישה חולשה והפסד.אדרבא הוכחתי לו שאני חזקה תמיד גם ליד המשפחה שלו ושהוא לא זה שיהרוס לי.אני יקבל אות איתי אם הוא רק ירצה..אני יציין ויאמר שאני בטיפול אישי איך לצאת חזקה מהכל ולראות לאן אני ממשיכה...לכולכם פה יש את החלק בהרגשה הטובה שלי. ואין לי מילים להודות לכם על החיזוק והעידוד!!

מיקוד שליטה פנימי

עדי שלום וברכה! קבלת את ההחלטה של חייך-אף אחד לא ישלוט עלי אלא רק אני על עצמי-.מה שנקרא "מיקוד שליטה פנימי". כשכל הסובבים אותך יראו את החוזק שלך הם יתחילו להעריך אותך ולהתחשב בך ,הם יבינו שאינך עלה נידף שכל רוח(האשמה) מזעזעת אותו.הם יראו אותך עם כל השכל ,ההגיון והלב,מוכנה לתת לזולת את המיטב ואינה מקבלת בליסטראות שוא.אינה מקבלת את תפקיד הכבשה השחורה. את עושה טובה לעצמך,את מתמודדת וגדלה אישיותית,אבל את עושה גם טובה גדולה לבעלך כי את משנה צעדים בריקוד הזוגי ולכן גם הוא חייב לשנות צעדים.הצעדים החדשים יהיו של התחשבות ונתינה שתוליד אהבה.בעלך יתמודד עם המצב החדש ויגדל גם הוא באישיותו(סביר להניח שבתחילה ינסה להאשים אותך בעוד מצבים כי זה הדפוס המוכר לו ויקח זמן עד שילמד את הדפוס החדש .אך את יכולה לעזור לו להתקדם על ידי תגובות דומות לתגובה המשובחת שסיפרת עליה). כשהריקוד החדש יהיה מוכר ורגיל כולי תפילה שהוא יעריך אותך על כל הסבל שעברת ויודה לך על שהיצלת אותו מחיים ברמה נמוכה. איחולי לכם לאושר ועושר עד120. מרים ניימן

מתלבטת..

שלום לכל המומחים! אני נשואה קרוב לשנתיים לבעל מקסים+ ילדה מדהימה. ב"ה טוב לנו ביחד ואפשר להגיד שהכל זורם טוב. הבעיה שאני ניצבת מולה היא כזאת. בעלי הוא אברך וסופר סת"ם. אני סיימתי את לימודי התואר הראשון שלי בפסיכולוגיה לפני שנה. בדיוק כשסיימתי את התואר ילדתי את בתי. אני מחפשתעבודה אך לא מוצאת עד כה עבודה שמתאימה לצרכיי. כמו שכבר ציינתי בעלי הוא סופר סת"ם אך אנו לא רואים בכך פרנסה גדולה ובטח שלא חודשית קבועה. אנחנו חיים על חשבון ההורים שלי!! הם מכלכלים אותנו מהשכירות ועד כסף למזון. אני ממש מתביישת בכך.לא כך ציפיתי שיראו נישואי. אני לא אוהבת להיות תלותית בהורי.לעומת זאת בעלי שמח בתמיכה הכלכליתכי כך הוא יכול לשבת וללמוד. כל דיבור על כך שיעבוד בעוד משהו עולים בתוהו ואני מרגישה שהוא ממש נפגע ממני שאני מבקשת ממנו. אחרי הכל לטענתו הוא עובד ובעז"ה הוא מתכוון לשוווק את עצמו ולהביא יותר סוחרים וכו'..אך הוא כבר קרוב לשנה מדבר ולא רואים תוצאות וזה משגע אותי!!! חשוב לציין שאנחו מדברים על זה כל הזמן. מצד ההורים- בהתחלה הם עזרו בעין יפה. עכשיו אמא שלי כל הזמן מדברת איתי על כך שאני צריכה למצא עבודה והיא מאוכזבת כשאני אומרת לה שאני ממש מחפשת אך אני לא מוצאת. (השנה הייתי עם בתי בבית ואני שוב בהריון!!!) בעלי לא מתלהב שאצא לעבוד. הוא רוצה שאגדל את הילדים. אז חוצמיזה שזה לא האופי שלי להיות בבית, הציפיה של אמא שלי ממני לצאת לעבוד ממש מוציאה אותי משלוותי. בעלי כל הזמן אומר שהוא יביא את הפרנסה. אני רוצה להפסיק להיות תלויה בהוריי. בזמן האחרון אני גם מרגישה שאמא שלי מתחילה להרשות לעצמה להתערב לנו בזוגיות. ואני בנוסף לכל גם כל הזמן מרגישה שאני צריכה לרצות את ההורים שלי וכך גם בעלי מרגיש. הוא גם לא באמת אוהב להרגיש תלותי אך עם זאת זה נותן לו את השקט ללמוד. בעיה זו לא נותנת לי מנוח. אולי גם חשוב לציין שקשה לי למצא עבודה כיוון שאני המשכתי ללמוד ואני לומדת יומיים בשבוע ואני רוצה עבודה רק עד שעות הצהריים ולא במשמרות... ובנוסף לכל-אני בהריון חודש רביעי. האם יש לכם עצה עבורי? האם אני צריכה לשדל את בעלי לצאת לעבוד? אני אוהבת אותו ולא רוצה לפגוע בו. תודה רבה לכם. וסליחה על המכתב הארוך!

גיבוש דעה מונע היסוסים

שלום לא.ד. את ובעלך מתקשים למצוא עבודה שתפרנס אותכם בכבוד,שתעמיד אותכם על הרגלים ולא תזדדקו לתמיכת ההורים כיון שבעל המאה הוא גם בעל הדעה ואתם מתחילים להרגיש לחצים מכיוונם. את מתנה עבודה בשעות הנוחות לך כך שתוכלי לגדל את ילדיך ולכן המבחר הקיים מצטמצם. בעלך כותב סת"ם אבל מעונין גם לשבת ללמוד ולכן אינו מפנה את כל עיתותיו לכתיבה. מה שמוסיף לקושי-האמא לוחצת עליך לצאת לעבודה ומן הצד השני-בעלך מעונין יותר שתגדלי את ילדיך בבית ומבטיח השקעה נוספת בעבודה. ובינתיים הכל נשאר באותה מתכונת ללא שינוי.אפשר אולי להיאחז בכך שאף אחד מכם אין לו תמונה ברורה של צורת החיים בה הוא רוצה לחיות. האם את רוצה לעבוד במידה כזו שתביא פרנסה הביתה.האם בעלך מעונין להגדיל את שעות הלימוד או את שעות העבודה ומה דעתך בכל צד? לכל התמונה הזאת נכנסים ההוריםוזאת משום "שלא עכברא גנב אלא חורא גנב"כל עוד אינכם מדברים ביניכם על הנושא ומגיעים למסקנות ברורות ושקולות ואתם מהססים ההורים רואים את ההיסוסים ומנסיםלעזור ע"י הבעת דעתם וזה מוסיף בלבול על הקיים. לכן מה שחשוב שתגבשו יחד דעה על רצון שניכם ותגיעו לנוסחה שתתקבל על דעתכם ולא תזדקקו להתערבות חיצונית. בהצלחה רבה שיוליככם ה"בדרך טובה. ניימן מרים

קנייה חכמה

אנחנו משפחה שבאמת משתדלת לצמצם עד כמה שניתן בהוצאות. לא קונים מה שלא צריך וחשוב באמת. הקייץ בארץ הוא בלתי אפשרי ואנחנו חייבים להכניס מזגן הביתה, השאלה אם יש חודשים בשנה שיש מבצעים ושיותר זול לרכוש מזגן? והאם יש שעות במשך היממה שיותר זול להפעיל?

ייצא הפסדו בשכרו

מיכל שלום! הכותרת שנתת "קניה חכמה" אכן מתאימה לתכן מכתבך שכן, כשהמציאות מחיבת הידוק חגורה יש לחשוב ענינית אם להוציא כסף (ואולי גם כשהמציאות אינה דוחקת חשוב להיות עניניים ולא לבצע קניות רגשיות כדי למנוע מצב דחוק עד כמה שזה נתון בשליטתנו). התרשמתי ממכתבך שלמרות שהמצב הכספי אינו זוהר כרגע אתם לא מאבדים את הצפון ולא מונעים מעצמכם את ההכרחי -וזה לזכותכם ייאמר.ההכרח לא יגונה כיון שאם הוא חסר זה יכול לגרום לבעיתיות אחרת שתגרור הוצאה לא רצויה ולכן הקניה שאת מדברת עליה היא אכן חכמה . ימלא ה" את ביתכם באושר ועושר עד 120. מרים ניימן(מרצה באירגון מסילה על ניהול כלכלי )

לא זורמת

שלום לכם אני נפגש כעת עם בחורה כחודשיים וחצי, בגדול היא בחורה נפלאה עם מידות שבאמת חיפשתי, יש את מציאת החן ובגדול יש ביננו הבנה ותיאום ציפיות אך יש בעיה שמטרידה אותי, לפי ההתרשמות שלי במהלך הקשר, ראיתי שהיא בחורה לא 'זורמת' זה מתבטא בהמון תחומים שמשפיעים על אורחות חייה, אין לה חברה שהיא בקשר טוב וצמוד, יש לה אחות שהיא לא יוצרת איתה שיחות טובות, במהלך הפגישות היא חושבת הרבה לפני שאומרת דברים, בתקופה של התיכון לא היה לה יותר מידי עיסוקים חברתיים חוץ מהלימודים האם תכונות אלו יכולים להוות בעיה בחיי הנישואין?

לברר ולא לטייח

שלום שלום! השאלה אינה אם תכונות אלו יכולות להפריע בזוגיות כי על כך אין תשובה גורפת -לאחד זה יפריע ולאחר לא. השאלה שצריכה להישאל היא היכן זה עלול להפריע לך באפן אישי.עליך לברר עם עצמך ואיתה -מה יקרה אם אתה תרצה לצאת עם חברים,האם היא תתנגד?עד כמה חשוב לך חיי חברה? אתה מספר שאין לה קשר עמוק עם אף אחד.האם אתה מצליח ליצור איתה שיחות טובות ומעמיקות? מכיון שהעלית את הנקודה החברתית שמפריעה לך הייתי נוטה לברר יותר על הנושא ולשמוע מה גורם לה להתרחקות מהחברה. לפני החלטה בודקים היטב ,אחרי החלטה מתמודדים עם היש. בתקוה שתבחר בטוב לך ותהיה מאושר. מרים ניימן

נישואים שניים

אני נשואה בפעם השנייה, יש לי 2 ילדים מנישואים ראשונים , לבעלי גם כן 2 ילדים מנישואים ראשונים ו3 ילדים משותפים כל הילדים בגילאי חודשיים-11. הבעיות הם רבות ומורכבות החל בזה שבעלי לא אוהב את ילדי וכמובן שהם אינם אוהבים אותו הוא מתנהג אליהם בזלזול ובצניות האווירה בינהם צוננת, מתוחה, וחסרת כל חמימות, לעומת זאת הוא אבא חם אוהב, ומפנק לילדיו שלו, האפליות זועקות לשמיים, ילדי מתוסכלים ואני בין הפטיש לסדן , הבן הגדול(10) כבר שנתיים מטופל ע"י פסיכותרפיסטית אבל היא הבהירה לי שזה כמו לשים ילד על גחלים לוחשות ולשפוך מים מלמעלה ז"א צריך לטפל בשורש הבעיה שזה בעלי ובידו המפתחות לבעיות שלהם,אני רואה את עינהם כלות כשהוא מתייחס לקטנים יותר ואני פשוט מרחמת עליהם, הבן הגדול אפילו אמר לשכן שלי שהוא רוצה שהוא יהיה אבא שלו. אני רוצה לציין שהם כמעט ולא רואים את אביהם הביולוגי הם יותר בקשר עם הדודים והסבתא מצד אביהם, הגדול יותר קשור לאביו ומזכיר אותו הרבה ובאמת רוב הבעיות ניכרות אצלו , הוא מופנם. חסר ביטחון ודי מתוסכל. בעלי טוען שהבעיה היא בי כי תמיד גוננתי עליהם והייתי לצידם (מה שנכון הוא שהרגשתי שאני האמא והאבא שלהם ושאפשר לגעור ולחנך כשצריך אבל רק מתוך כבוד וחיבה כי גם בילדיו הוא גוער אבל זה מתאזן עם חיבוק ונשיקה מאוחר יותר ואילו הם סופגים רק את הצד הבקורתי והנוזף בלי שום כבוד וחיבה בעלי יכול להכנס הבית להרים , לחבק ולנשק את ילדיו הם יקפצו עליו וישמחו ואילו 2 בני יעמדו מהצד ויסתכלו הוא פשוט לא מתייחס אליהם. בעבר ניסיתי לפנות לטיפול דרך הרווחה אך לאחר מס' פגישות הוא החליט שזה לא מתאים לו. ברור לי שהבריאות הנפשית של ילדי בסכנה ושהאחריות לכך מוטלת עלי, ברור לי שאנו לא עונים על ההגדרה "משפחה" כי אין הרמוניה ואין אוירה טובה בבית אני מבקשת ייעוץ ודרכים לטיפול,לאן עלי לפנות האם יש אצלכם מטפלים לנושאים כאלו באזור הצפון? האם יש סיכוי שבעזרת טיפול הוא ישנה את גישתו? אני מרגישה שחובתי כלפי ילדי היא להרחיקם ממנו בכל דרך גם במחיר פרוק המשפחה האם אני צודקת? תודה על התייחסותכם.

חשיבות ההכנה לנישואין

אפרת שלום! רציתי להאיר לך נקודה למחשבה:כלל ידוע הוא שכאשר לדוגמה אשה מאיינת את משפחת המוצא של בעלה ,הבעל ירגיש שהיא לא מקבלת גם אותו שהרי הוא חלק ממשפחתו,ועל חוסר קבלה זה עלולות לצוץ בעיות אין ספור. כשבעל אינו מקבל את ילדי אשתו יש כאן בעיה גם בקבלת אשתו שהרי הילדים הם בשר מבשרה ,דם מדמה. הרבה פעמים יש פער בין אהבת הילדים הביולוגיים לאהבת הילדים של בת הזוג אלא,שהבעל מנסה לטשטש ובודאי לא להדגיש בהפגנתיות את הפער שהרי מדובר בילדים רכים שכבר סבלו מפרידת הוריהם ונפש האדם סולדת מלהזיק להם,ולהכאיב להם. את מתארת את בעלך כאבא חם ואוהב ובעל יכולת הבעה רגשית ולב מלא לילדיו ובכ"ז מילדיך הוא מתעלם והם כמו :לא קשורים אליו,אויבים ולכן אפשר להניח שהרבה כעס יושב על נושא ילדיך. את כותבת שבעלך טוען ששורש הבעיה כי גוננת עליהם מפניו,כשהוא העיר להם את ניצבת לצידם לגונן עליהם שמא יינזקו ממנו.כלומר העמדת אותם במיתרס אחד ואותו במיתרס הנגדי כמו שני מחנות של אויבים ולא נתת גישה מאפשרת והתנהלות נינוחה ולכן אין פלא שהיחסים ביניהם מתוחים וקרים כקרח. אני מצטרפת לעצת עמיתי שטיפול זוגי או פרטני הכרחי כדי לא לגרום חלילה לנזקים פאטאליים. את שואלת אם להתגרש שוב-ונראה לי שהבעיה כאן היא מתוך חוסר הכנה לנישואין שניים שהם מורכבים מעצם טבעם,אבל נישואין שלישיים במקרה זה עוד יותר מורכבים עם תוספת של ילדיכם המשותפים לכן יעוץ יאיר וידריך ויוכל אי"ה להעלות אתכם על הדרך הנכונה. ברכתי שתראו אושר עד בלי די. מרים ניימן

הגדרה דתית

אני צריכה עזרה ייעוץ, יש בחור שאני נפגשת איתו, ואני ממש מתלבטת מה לעשות. מצד אחד יש לו לב טוב, הוא מתעניין במה שאני עושה, רגוע, אבל מצד שני הוא לא מספיק יוזמתי, מאוד מקובע ורגיל, קשה להזיז אותו מסתם דברים שהוא רגיל וכאלה ועל זה אני מנסה להתגמש, לברר איתו וכאלה. אבל בעקבות אחת השיחות שלנו אני קצת מודאגת, הוא סיפר לי שבעבר הוא היה חרדי, ואח"כ בהתבגרות דתי לאומי, אח"כ שוב הוא הלך לקיצוניות, ממש נהיה קיצוני - פנאת, ועכשיו הוא מרגיש שזה לא מתאים לו, וכמו שאני מבינה ממנו למרות שהוא לא אומר הרבה בנושא וגם את זה היה לו קשה להוציא אבל קצת נשבר לו להיות דתי חזק ולהקפיד הוא רוצה להשתחרר מזה, למשל אין לו בעיה להכיר מישהי חילונית, וכשניסיתי שוב לשאול אז מה זה בעצם אומר הוא נבהל מהגילוי העצמי הזה ואמר לי, בטח אני רוצה דתיה. עם המשפחה שלו יש לו בקושי קשר עד כדי שהוא מרגיש לפעמים שהם אנשים זרים לו, ממש לא מדבר איתם חודשים לא בגלל ריב פשוט ככה אין קשר. ניסיתי לשאול עם מי הוא בקשר, אם יש לו דמות אולי רב שהוא מתייעץ איתו אבל לא, מסתבר שאין לו כי הוא לא מרגיש צורך לכך. מהאתם מייעצים לי לעשות? אני קצת מפחדת אולי הוא יחזור בשאלה, ובכלל אם כן נמשיך את הקשר איך זה יהיה אני יהיה?

חוסר יציבות אולי מחוסר משפחתיות

שלום לנעמה! אני ממשיכה את הקו של הרב בן סימון הנכבד וחושבת על האפשרות שכדאי לדבר איתו ולשמוע ממנו על משפחתו ,על מהות היחסים (חוסר היחסים)שלו עם משפחתו ועל היחסים של ההורים עם הילדים(אחיו) האחרים .יתכן ששם מצויות התשובות לחוסר היציבות ההשקפתית,כמו גם לקבעונות בנושאים מסוימים,ולדילמות אותן העלה הרב בן סימון . ה" יהיה בעזרך ויובילך להחלטה נבונה. מרים ניימן

האם אלמן וגרושה + 15 ילדים (קודמים) יכולים *באמת* להצליח בנישואים שניים?

האם אלמן וגרושה + 15 ילדים (קודמים) יכולים *באמת* להצליח בנישואים שניים? אני אלמן עם 10 ילדים בגילאים שונים מתחת לעשרים שנה, בנים ובנות. רובם ככולם גרים אצלי בבית, לומדים במסגרות שונות. אחד מבני סובל מנכות המצריכה טיפול והשגחה יומית גם מצידי ולא רק על ידי כוח עזר חיצוני. הוצע לי שידוך עם גרושה הצעירה ממני במספר שנים, אשר לה 5 ילדים מהגיל רך עד בוגרים. כולם גרים אצלה בבית, לומדים במסגרות שונות. הרקע של שנינו הוא בעלי תשובה ישראלים ותיקים, חרדים. הילדים בשני הצדדים, בלשון המעטה, אינם חופשיים מבעיות התנהגות, משמעת, וכדומה, חוץ מבעיות בריאות כאלה ואחרות, ושנינו מקדישים את רוב ככל היום שלנו, כל אחד בנפרד כמובן, לא לעבודה או לימודים אלא לטיפול שוטף בצרכי הילדים, דבר התופס אותנו מבוקר עד ערב. נפשית ופיסית קשה מאוד לי ולמוצעת, לעמוד בנטל הקיים כבר. איננו מלאכים כמובן ואיננו מחפשים להוסיף על עצמנו עוד עול נוסף על הקיים, אלא אדרבה רק להקל. שאלתי היא האם פרויקט נישואין כזה יכול להצליח על פי רוב. אני חושש מאוד שהעומס הרב של הטיפול בילדים ובפרט שיש בעיות חינוך וכו' מורכבות בשני הצדדים - יטרפד את העניין. אודה על כל תשובה ענינית וזהירה. בכבוד רב, יעקב

טובים השניים מן האחד רק כששניהם חפצים באיחוד

יעקב שלום! אתה שואל אם נישואין כאלו יקלו או יכבידו-ואין לכך תשובה חד משמעית כי זה תלוי בשניכם,עד כמה תשכילו לתת כתף האחד לשני. שניכם מגיעים עם משא כבד ואתם כורעים תחת הנטל ואחת הסיבות לקריסה היא משום שלבד קשה לשאת משא אבל כששניים מתחלקים בו המשא קל יותר ואולי יותר נכון לאמר שהנושא חזק יותר כי הוא מקבל חיזוק ועידוד מבן זוגו. התנאי ההכרחי להצלחת נישואין מורכבים כאלה הוא-קשר זוגי חזק ויציב.כלומר רק אם יש הבנה והערכה עמוקה ביניכם תוכלו לתחזק משפחה גדולה מבחינת הכמות ואיכות הקשיים. יסוד ההצלחה לכל משפחה ממוצעת הוא בקשר בין בני הזוג המובילים את המשפחה ק"ו למשפחה מורכבת החשיבות בקשר הזוגי ובתמיכה ההדדית גדולה פי כמה. כדאי לקבל הדרכה במקרה ותחליטו ללכת על זה. ואולי אפילו הדרכה מקרוב אם ללכת על זה. בהצלחה בכל אשר תיפנו. יתן ה" ותהא שנה זו שנת ישועה . מרים ניימן

תגובה על תשובת הרב אליהו בן סימון ליעקב

לכבוד הרב בן סימון אליהו הנני גולשת אשר מדי פעם קוראת שאלות ותשובות של יועצי י.נ.ר והדבר מחכים אותי ביותר, ואני חושבת שגם מפתח רגישות לזולת ונותן לי להעריך דברים טובים שקיימים בחיי. התרגשתי מאד לקרוא את תשובתך ליעקב, היות ומצאתי בה רגישות מקסימאלית לקשייו וכאבו של האחר והערכה ריאלית של המצב בו הוא נתון. הצעתך ל"תקופת נסיון" נראית לעניות דעתי הגיונית מאד ומנסה לתת פיתרון עדין לבעיה כה סבוכה. כך אולי ניתן למעט בנפגעים ובכאבי לב מיותרים. עצם ההתייעצות עם גדול בתורה ואישורו מהווים קרן אור עבור הזוג הפוטנציאלי הזה, שמגיע לו גם רגעים של אושר. יישר כח והרבה תודה על כל העצות הטובות והתובנות. שולמית

למד לשונך לאמר-איני יודע

שולמית שלום! ממש כך הרגשתי כשקראתי את תשובתו של הרב בן סימון:רגישות מקסימלית והערכה ריאלית .נהניתי גם מהפתיח שלו:לא עניתי כי לא היה ברור לי מה עונים על בעיה כה סבוכה. מבחינת חכמה,רגישות,ומקצועיות הייתי מוסיפה לו לא מעט שנים.קשה להאמין שבחור כ"כ צעיר יש לו הבנה כשל זקן ורגיל. ברכותי להמשך הצלחה ועשיה מבורכת. מרים ניימן

איך מתמודדים עם כל הכאב שמלווה אותי לאורך כל השנים שאני בשידוכים?

שלום רב, אני בת 27.5, רציתי לשאול איך אפשר להתמודד עם כל הכאב , התסכולים והאכזבות שמלוות אותי לאורך כל השנים שאני בשידוכים. קשה לי להיות שמחה, קשה לי עם התגובות של הסביבה שלא מבינים את הקושי שלי ואת הרצון העז שלי להתחתן . קשה לי שהם חושבים שבטח אם הגעתי לגיל כזה זה בגלל שאני בררנית. למה הם לא מסתכלים על זה כניסיון ורק מוסיפים על הכאב? איך אני יכולה להיות שמחה ולכאוב פחות?

כגמול עלי אמו

מימי שלום! קשה מאד להשאר מאחור ולדאוג:מה יהיה אם חלילה לא אצליח להקים את ביתי.הדאגה מכרסמת כל זיק של שמחה וחשבתי אולי אפשר להקל מהמצוקה ע"י שתזרקי את הדאגה אל רבש"ע ותתלי את עצמך רק עליו ואל תשימי לב לפטפוטי הסביבה כי ככל שאדם מרגיש תלוי רק בה" כך הוא כאילו גורם לו להיענות כמו שכתוב:"כגמול עלי אמו"אמא קשובה לתינוק בן כמה ימים ולא כועסת עליו שמעיר אותה בלילה כי הוא תלוי בה טוטאלית.התלות הטוטאלית במי שיכול לעזור לך תגרום אי"ה לישועה בקרוב. החיים הם דינמיים ותוך שבועיים את יכולה להיות כלה אז תהני עוד טיפה מהרווקות. עוד ישמע... אנא הודיעי לנו על השמחה בקרוב. מרים ניימן

קשיים בשדוכים לבעלי תשובה

השאלה מתחלקת ל-2 נושאים. דבר ראשון,בעבר חוויתי קשר זוגי גרוע,שממנו נותר לי חשש שמא לא אמצא.כיום אני מתחזק ומתקרב ליהדות,וכשנכנסתי קצת פנימה גיליתי שמלבד קשיים גדולים שעוברים על בעלי תשובה והיחס המזלזל של חרדים כלפיהם המחשיבים אותם כיהודים דתיים סוג ב' ולא משלבים אותם בחברה החרדית,גיליתי שלהרבה בעלי תשובה יש קושי רב למצוא זיווג. בחורות דתיות או חרדיות מסתכלות על בעלי תשובה לעיתים בזלזול או בהתנשאות ואינן מוכנות אפילו לשקול אותם כאופציה לשידוך או היכרות.אני בא מהעבר שלי עם מטען ריגשי של חשש לגבי מציאת זיווג ואז פתאום אני גם מגלה שלבעלי תשובה יש קושי במציאת זיווג,אז הדבר ממש מטריד אותי,עד כדי הירהורים לגבי האם יש טעם להכנס לתהליך של חזרה בתשובה אם זה מה שמצפה לי,ומחשבות של לוותר על ההתחזקות ביהדות במידה ולא אמצא זיווג.אנשים אומרים לי בנוגע לכך שצריך אמונה ובטחון בקב"ה ושהחזרה בתשובה צריכה להיות בלי קשר לעניין הזיווג ושאסור להציב כביכול תנאים לקב"ה אבל הטיעונים האלה לא מרגיעים אותי ולא עוזרים.אני יכול להאמין ולהתחזק מבחינה תיאורטית אבל בפועל אף בחורה מאמינה לא תסתכל לכיוון שלי,אז מה זה משנה?בעוד שבעלי תשובה מגלים את נושא הקשיים שבמציאת זיווג רק כבר שהם עמוק בתוך התשובה והיהדות והם לא יודעים איך להתמודד עם זה,אני בן אדם יסודי ובדקתי לעומק וגיליתי את זה כבר בהתחלה.אני לא רואה את עצמי בוודאות מחזיק עול תורה ומצוות בעתיד במידה ולא אמצא זיווג,חס וחלילה.למצוא מישהי שתאהב אותי יותר בזכות האדם שאני יותר חשוב לי מהכל.מה לעשות,כיצד להתייחס לעניין?אשמח לקבל תשובה גם בפן המעשי וגם בפן התיאורטי. דבר שני,אם בעולם החילוני היחודיות שלי התבטאה באופי שלי,בתכונות שלי,גיליתי שאין הרבה חשיבות לדברים האלה בעולם הדתי.הרבה בחורות מאמינות מעוניינות ב"רובוט" שיודע לדקלם היטב פסוקים ומצוות,וכל עוד הוא יודע לעשות את זה אין חשיבות לאופי שלו ולבן אדם שהוא.זה לא נחשב קריטריון לבחירת בני זוג.וקצת קשה לי עם זה.עוד דבר שגיליתי לצערי הוא,שחשבתי שהעולם הדתי שאמור להיות רוחני יהיה שונה מהעולם החילוני שהוא עולם חומרני וריקני.וגיליתי שכאשר חלק גדול מהבחורות הדתיות מחפשות זיווג,גם הן כמו החילוניות רוצות להתחתן עם ארנק ותואר,ואין חשיבות לבן אדם שאני.אני יכול להיות הבן אדם הכי מקסים בעולם,אופי נהדר,בחור חם ואוהב,אינטילגנט ואיש שיחה,אבל אין לי תואר.ואם אין לי תואר או מעמד או יוקרה או עבודה יוקרתית,מי תסתכל עליך בכלל כאופציה להיכרות או שידוך בעולם הדתי.אם אין לך תואר,אז אתה "בהכרח" טיפש וגם כסף אין לך.אבל מה לגבי הבן אדם שאני?מה עם זה?ולמה זה לא חשוב בעולם הרוחני בדיוק כמו שזה לא חשוב בעולם הגשמי?גם בעולם הדתי,מציאת זיווג נראה כמו קבלה לראיון עבודה ולא למציאת בן זוג. כיצד עליי להתמודד ולהתייחס אל הנושאים האלה? השאלה שלי מיועדת לפורום "הדרכה בשידוכים ובמציאת בני זוג",ואני מבקש לקבל תשובה מכל המומחים באתר. נראה לי שהשאלות הללו חשובות כי הן עוסקות בנושאים יסודיים ומהותיים שרלוונטים לבעלי תשובה. תודה רבה

תהיה רציני-אל תתבחבש

שלום לך פלוני! ממכתבך הבנתי שאתה יושב על הגדר ולא החלטת עדיין לאן פניך מועדות.אינך ברור עם עצמך כפי שכתב הרב משה ביגל.בעולם הפנימי שלך יש חוסר יציבות לגבי אמונות ודעות ובנוסף אתה מספר על קשר זוגי לא מרנין. לגבי עצמך אינך החלטי ונעול על דרך אך לגבי המגזר הדתי אתה משדר החלטיות ושיפוטיות בלתי מתפשרת.מבחינתך ההערכה שיש לבחורות אל לומדי התורה זוכה ליחס מלגלג כאילו מדובר על רובוטים מדקלמי פסוקים. מה אתה מציע לבחורה דתית:שאם היא תרצה אותך תהיה דתי ואם לא אז לא?כמעט כמו ילד שאומר לאביו:אם תתן לי סוכריה אתנהג יפה ואם לא אז לא.מה חושבת הבחורה הרצינית?גם אם תבטיח לה הרי כסף(חומריות כהגדרתך)היא לא תיתפתה-כי מי ערב לה שבויכוח הראשון ביניכם לא תאיים שאתה חוזר לסורך?!בחורה דתית רצינית מחפשת גבר שתוכל לסמוך עליו,שיהיה לו גב חזק,שילדיה יראו באביהם דמות לחיקוי,דמות יציבה ופתוחה לקבל אנשים ולא לפסול מי שדעותיו שונות,והליכותיו מכוונות לערכיו. נראה לי שההססנות שנמצאת אי שם בעולמך הפנימי מושלכת החוצה בצורה לא יוצלחית ולכן הצעתי-למד היטב את הנושאים שאינך בקיא בהם ,התחזק בעצמך,החלט על דרכך בחיים ורק אח"כ הוצא את מרכולתך החוצה ואז אי"ה מכיון שאתה זקוק "רק"לבחורה אחת מה לך להלין על "כל"הבחורות.פשוט התרכז במשימה שלפניך ואל תלך לאיבוד. בהצלחה רבה ובברכה שתמצא את זוגתך במהרה. מרים ניימן

קשר בעייתי

שלום לכם, רציתי לשתף אותך ולקבל את דעתכם בנושא. אחנו נשואים 4 שנים אחרי שנת חברות והורים לילדה בת 3 ולתינוק בן חודשיים. היחסים בייננו בגדול מאוד טובים אנחנו מאוד מסתדרים גם בייננו וגם בגידול הילדים. הבעיה נמצאת בקשר ההדוק יתר על המידה(לדעתי) שיש לה עם אמא שלה ובכלל לתא המשפחתי הקודם שלה. לצורך הדוגמא בערב ראש השנה היינו אצל משפחתי והיה מאוד קשה וכואב לאור התדרדרות המצבו הבריאותי של אבי היו קצת דמעות ועצב אצל כולם כולל אישתי. מאז שאני עם אישתי זאת הייתה הפעם הראשונה שהתפרקתי ושהיא ראתה אותי שבור וכואב ובוכה למרות שהיא מכירה אותי טוב ואני לא מזיל דימעה בקלות אותה מה שעיניין באותם רגעים קשים שלי זה מתי אנחנו כבר יוצאים להורים שלה אחרי נדנוד ממושך בנוסף לאי נוחות מצידה ועצבנות קמנו ויצאתנו בדרך חזרה היא עוד התחילה לבכות אך עשיתי לה את זה שלא הספקנו להגיע מוקדם להורים שלה וכמובן שנוצרה מריבה שעדיין לא הסתיימה. בגדלו אני חי בתחושה שלא תמיד היא תיהייה מאחורי כמו שאני יהייה מאחורייה תמידתחושה שלא קל לי לחיות איתה כרגע ניסיתי להסביר לה את עמדתי בנושא שקודם כל זה אני לה והיא לי ואת האכזבה העצומה שחוויתי מעצם העובדה שהיא לא עמדה לצידי זאת הייתה רק דוגמא לקשר התלותי שלה במשפחה שלה. אשמח לשמוע את דעתכם.

בטחון כצורך ליבתי זוגי

שלום לליאור! רציתי להוסיף נקודת מבט נוספת לבדיקה. אתה כותב שמאז שהתחתנתם זו הפעם הראשונה שאשתך ראתה אותך עצוב ובוכה,זו הפעם הראשונה שהתפרקת. יתכן שאשתך שרגילה לראות אותך חזק ויציב נבהלה מההתפרקות ולכן רצתה לעזוב. הרי אתה מספר שהיא בכתה והשתתפה בעצב המשפחתי ולא עמדה מנגד רק אולי דאגה לך ורצתה לאוורר אותך ולכן האיצה בך ללכת להורים שלה. אתה מספר שבדרך היא בכתה על שאחרתם,ועדיין זה לא מפריך את האפשרות שהבכי היה על החוויה שעברה,חוויה שהאיש החזק עליו היא נשענת עלול חלילה להתפרק אלא שלא תמיד קל לאדם לזהות מה מניע אותו. יתכן ששניכם נמצאים בקידמת הבימה עם צורך ליבתי זהה-הצורך בביטחון,ולכן קל יהיה לכם להבין האחד את השני. בברכת גמר חתימה טובה ורפואה שלמה לאביך מרים ניימן

תודה רבה

ראשית אני רוצה להודות לכם שוב על התשובות העיניניות שלכם אלי שנית אני מתכוון לבצע את השיחה הזאת היום קיבלתי כמה טיפים ממכם ואני מקבל בהבנה את המענה שלכם ועוד רציתי להוסיף שאין לי ולו שביב של טענה למשפחה של אישתי אני מאוד אוהב ומעריך אותה אני מקווה שהשיחה היום תישה פרי כי אני לא רוצה להיפרד אבל לא קל לי עם התחושות האלה אני בא לשיחה בזכותכם ברוח טובה לגמרי בזכותכם תודה רבה ואני מבטיח לעדכן חתימה טובה לכם.

הידברות

ליאור שלום! קודם כל בהצלחה .עצם הרצון להידבר מוביל למקום של קירבה ואיכפתיות. לא קל לך עם התחושות ואתה עושה מאמץ ראוי להערכה .קח בחשבון שכמים הפנים אל הפנים גם מצד התחושות-סביר להניח שיש לאשתך תחושות משלה שראוי שתתן את דעתך עליהם.וגם מצד המאמץ- כשהיא תראה את מאמציך גם היא תתאמץ -וכששניכם באים מעמדה כזאת לא נותר לי אלא לברככם להצלחה . מרים ניימן

שיחות או כדורים

שלום לכם מומחים נפלאים אתם עושים עבודת קודש! בפגישת הייעוץ-זוגי השלישית, פנה אלי המטפל ואמר לי כך: שמע יקירי, אני יכול למשוך אותך כאן בפגישות שבועיות ולהתעשר ממך, אך אם כנה דרכך לשיפור הזוגיות שמע לעצתי, אני כבר מטפל וותיק ויש לי במצטבר מעל 7000 שעות טיפול, ומניסיון אומר לך ש90% מהמקרים הבעיה היא לא זוגיות אלא חוסר איזון במוח או בעיות של קשב וריכוז או בעיות של אי-איזון בסרטונין בסינפסות, ולכן לך לפסיכיאטר שיתן לך ולבת זוגתך מרשם לכדורים שישפרו את מאזן הסרטונין ומובטח לך שתוך כחודש ומחצה הכל על מקומו יבוא בשלום, ואם לא אני נמצא כאן. מה דעתכם? אכן? 90% מהבעיות אפשר לפתור בכדור?

חשיבות התכן

שלום לשלמה! המטפל שלך המליץ לך לגשת לפסיכיאטר ולקבל כדור שיעזור לך.יתכן שכדי לשכנע אותך הגזים ואמר אחוזים גבוהים. אם יש לו 7000 שעות טיפול (אם לא הגזים בנתון הזה)סביר להניח שאינו שולח 90% ממטופליו לפסיכיאטר. הנקודה לברור אינה האם האחוזים נכונים,אלא מהי הסיבה שלדעתו אתה ואשתך זקוקים לכדורים. בקש ממנו מכתב הפניה לפסיכיאטר ואם תרצה אתה מוזמן להתיעץ על תוכנו. בהצלחה רבה מרים ניימן

בקשת הכוונה ועזרה המשך

חייבת לתקן... המילה סטירה נכתבה בתור מטאפורה ואיתכם הסליחה. בעלה של אחותי מעולם לא הרים עליה יד אחרת אפילו לא הייתי פונה אליכם... פניתי היא למרות שכן החלטנו וכך גם אחותי (שההחלטה כמובן שלה ) ללכת לכוון גירושין , אנחנו אף שכרנו את שרותיו של עו"ד . פשוט אנחנו מבולבלים ולא יודעים עם לקחנו את זה קשה מידי - כי תמיד אומרים ששנה ראשונה קשה, אך לאור תשובתכם (למרות שחשבתם שיש גם אלימות פיזית) אני מבינה שאנחנו בכיוון הנכון . שאני אומרת אנחנו אני גם מתכוונת לאחותי כמובן שלא בוטחת בבעלה. אנחנו ממש לא מפחדים מגירושין ,אלא שדרך החינוך שלנו הוא לנסות להתמודד עם משברים , וכמובן לא לפרק נישואים בקלות כזו -כמובן שכרגע זה נראה שאין ברירה . לפני החתונה כמובן לא ראינו את פרצופו האמיתי , ראינו רק בחודש לפני החתונה שהמשפחה מאוד משפיעה עליו במיוחד אביו. ההתערבות כרגע בחיי נישואי אחותי היא אך ורק כיוון שזה המצב שנוצר, לפני כן אמא שלי אמרה לה להתמודד בעצמה או ע"י יועץ נישואים . הורי מניסיון של נישואיי ונישואי אחותי השניה לעולם לא מתערבים ההפך הוא הנכון. בעלה של אחותי מצידו מערב בהכל גם את הוריו וגם את הורי (למרות שמצידם הם לא מאמינים שהם צריכים להיות מעורבים וכך גם אמרו לו) . אבא שלו מדבר בשמו המון פעמים וזה חמור שלעצמו. כרגע בעלה אומר שהוא יבקש מהרבנות שלום בית - מצידו הוא לא מוכן לתת לאחותי גט . השאלה איך הרבנות תגיב לסיפור זה האם היא כן תדרוש מאחותי ללכת לכוון של שלום בית?! מבחינתו הוא מוכן ללכת ליעוץ/לעזוב את מקום מגוריו של הוריו / לא להקשיב להוריו וכוי... אחותי ואנחנו מצידנו לא מאמינים לא יותר נכון מאוד חוששים לאור העבר. אודה לתשובתכם לאחר התיקון.

יועץ מתרשם משני הצדדים

טלי שלום! לרוץ לגט רק כדי לא להסתבך יותר אם יהיו ילדים זו לא דרך ,ממש כמו שאמרת שחונכתם להתמודד.יש פתרונות יותר יצירתיים ומגובים על ידי רבנים איך לא להסתבך יותר.כשנותנים מיד בעיטה לפני בדיקה,קשה לדעת מה היה חלקו של כל אחד מבני הזוג בריקוד המשותף .(אם יש כאן ריקוד משותף או שמדובר באלימות חד צדדית-כפי שכתב בן דוד ברוך) יועץ יוכל לאבחן גם אם הצהרת הכוונות לשלום בית מגיעה ממקום אמיתי או מפן נוסף של אלימות שהיא לא תקבל ממנו גט כי הוא לא יתן לה את האפשרות להתחתן עם גבר אחר. יוליככם ה"בדרך הנכונה . מרים ניימן

עדכון מעודד לגבי מצבינו .

לפני כחודשיים פניתי אליכם לאחר שראיתי איך הטיפול בו התחלתי נתקע ולא מתקדם . רציתי לעדכן שמאז הטיפול נהיה זוגי ולא פרטני רק איתי ושישנם עליות וירידות אך מסתמנת דרך טובה וחיובית . יש עדיין הרבה על מה לעבוד אך רואים שיפור ביחס שלו , ישנו שיפור משמעותי בכמות של המריבות והמתחים , הוא יותר קשוב מאי פעם ובאמת משתדל גם איתי וגם עם הילדים . אנחנו כמובן ממשיכים בטיפול . רציתי להגיד תודה ולקוות שבעוד בתים הדברים יסתדרו ושבאמת ישכון השקט והשלווה . ולגבי חברותיי לצרה מה שאני יכולה להגיד זה ללכת עם צו ליבכם , להקשיב אינטואיטבית לקול הפנימי שלנו , זה בעצם מכוון לשתי הדרכים : ללכת לטיפול או להתגרש . מה שבטוח זה שאף אישה / ילדים רכים לא צריכים להשלים עם טרור בבית .

כל צעד מחייב דעת

שלום רב! שמחתי לשמוע שיש שיפור משמעותי הן בכמות והן באיכות(הוא קשוב ומשתדל). מסקנתך נכונה שאסור להשלים עם טרור בבית ופעמים לא מעטות האלים עצמו אינו מעונין שישלימו עם הטרור שהוא עצמו משליט,ויותר מכך-הוא בז לבן הזוג שמוכן לסבול את האלימות שלו וחושב שאינו ראוי ליותר טוב מבן זוג אלים. לגבי מסקנתך כאילו יש 2 דרכים:ללכת לטיפול להתגרש רציתי להבהיר-ללכת לטיפול יש לכך חשיבות בין אם הכיוון הוא שלום ובין אם הכיוון הוא גירושין כיון שצעד דרמתי כ"כ ראוי שיהיה מגובה בתובנות שאם לא כן ההססנות לגבי הצעד שנעשה תכרסם בשקט הנפשי לאורך זמן. בברכת מועדים לשמחה מרים ניימן

האם הנני מחוייבת בכיסוי ראש בפני אבי ואחיי?

לפני כשנה קיבלתי על עצמי כיסוי ראש מלא. החלטה זו למרות שהעניקה לי ברכה רבה עדיין מאוד קשה לביצוע. שאלתי היא האם הנני מחוייבת בכיסוי ראש בפני אבי ואחיי כאשר אני בבית הוריי ואין אף גבר זר מלבדם? שכן מאוד קשה לי להיות עם כיסוי ראש כל היום ולעיתים הנני מתחרטת על שקיבלתי על עצמי החלטה זו למרות שאין אני מעוניינת לשגת ממנה עדיין... ראוי לציין שענין זה מעורר קונפליקט תמידי ביני ובין בעלי כאשר הוא טוען כי אין בכלל שאלה בכך שאני מחוייבת להיות עם כיסוי ראש בבית הוריי בעוד שאני מסרבת בגלל הקושי הרב שאני חשה... תודה מראש

האם הבעל במקום ראשון?

שלום לשרית! אינני נכנסת לפן ההלכתי כי אינני רבנית(מה לעשות אני מנסה אך לא מצליחה...) אולי מתחת לויכוח האם את יכולה לגלות את ראשך רק לעיני בעלך או שגם אביך ואחייך שוים בענין מסתתרת השאלה-האם רמת הקירבה אל בעלך זהה לרמת הקירבה למשפחתך,או שיש לו עדיפות מסוימת על פניהם. בכל מקרה היכולת שלך לקבל על עצמך כיסוי ראש ראוי למלוא ההערכה.כאחת שעוסקת עם סטודנטיות חילוניות שחלקן בתהליך חזרה למקורות אני רואה שכאשר הן מגיעות להכרה שיש לשנות את רמת הצניעות הן נבהלות וכיסוי ראש הוא אולי הקשה ביותר. בהערכה רבה מרים ניימן

מתי לחפש שידוך?

התגרשתי ממש לא מזמן יש לי ילדים קטנים,האם זה טוב להכיר עכשיו? כיצד אדע מי יהיה טוב באמת?בפגישות יכולים להיות נחמדים ועם מילים יפות אבל בחיי היום יום יכולים להיות כל מני הפתעות. איך אדע מי יהיה טוב לילדי?

מודעות לפני ביצוע

שלום לך אדיה! את שואלת: האם זה טוב להכיר? ודאי שזה טוב להכיר וזה גם הזמן הנכון ביותר לכך.השאלה היא רק:את מי להכיר?ולדעתי -את עצמך. למה כוונתי? היית בקשר זוגי ,קשר שנשא פרות-אלו ילדיך ובכ"ז ניתקת או נותקת מהקשר . חשוב מאד שתלמדי מה קרה באותו קשר שלא החזיק מעמד,מה היה חלקו של כל אחד מכם בתהליך,ובמיוחד איך לא לחזור לאותו ריקוד בו הרקדנים שמים רגלים במקום לתאם פסיעות. כשתהיי מודעת לעצמך ,לרצונותיך,לצרכיך,להעדפותיך תוכלי להנות מקשר חדש,יציב,ומספק. בברכת הצלחה רבה מרים ניימן

התמכרות כתוצאה מתקשורת שאינה מספקת.

יש לנו בעיות שלום בית קשות הכוללות אלימות מילולית קשה מאד שהופנתה כלפי וכלפי הילדים. התחננתי במשך השנים לקבל תמיכה אחרי לידות, בשעה שהייתי עצובה אך ככל שהייתי חלשה יותר בעיניו, הוא נלחם בי יותר ויותר. בשנים האחרונות, לא ביטאתי חולשה כלל, כי ידעתי שלא אקבל את התמיכה שאני ראויה לה ככל אישה (אני מגדלת 4 ילדים יש לי קשר טוב איתם. פתחתי בביתי משרד שנותן שירותי יעוץ פיננסים ואני מצליחה מאד בעסק ובתפקוד) מאז תחילת הנישואין, המצב השתפר בהרבה, אך קשה לי לומר שאני מרגישה אהבה כלפיו. אני מעריכה את התכונות החיוביות שלו, ויש לו הרבה כאלה, אך הפצעים סרבו להגליד. למדתי לא לבכות, לא להחלש, לא להרגיז אותו,לא לכעוס, לא, להיות אני- כדי לחיות איתו בשלום. בשנה האחרונה חל מפנה מבחינתי אני נחשפתי לאינטרנט ולקשרים לא מתאימים. קשרים וירטואלים שלא הובילו לפגישות, אך היו שליליים בתכלית. בקשרים האלו, קיבלתי סיפוק לאהבה ולהערכה שהיתה חסרה לי עד היום. לפני חודשיים, נוצר קשר שהיה אמיתי ומשמעותי יותר מהאחרים, להבדיל מהקשרים הקודמים, כאן הייתי אמיתית שנינו הבנו שהקשר לא טוב. שנינו לא רוצים לפרק משפחות, ואני בזכות החיזוק שלו ניתקתי את כל הקשרים הקודמים שהיו לי. אבל הקשר איתו נמשך. לא נפגשים, אבל יש קשר טלפוני. הקשר הזה ממלא חלל חסר נותן סיפוק למה שאני לא מקבלת בזוגיות, אבל אני יודעת שאין לו תכלית. אני מרגישה נורא יודעת שזה אסור, אך לא מצליחה להתנתק. הוא נותן לי תמיכה נפשית, רכות והבנה שמעולם לא טעמתי מהם בחיי הנישואין. אני גם חשה שהכעס הפנימי שלי כלפי בעלי גובר. יודעת שהתנהגותו היא שהובילה לכך, למרות שיודעת שגם לי יש חלק בכך ואין זה נכון להאשימו. האדם שנוצר איתו הקשר, מבחינתו נמצא באותו מצב אנו רוצים לעבוד את ה' באמת, ומבינים שזה לא יוביל לשום דבר טוב, ולהיפך, אך..חשים שלא מסוגלים. אני עצמי מרגישה כמו התמכרות. במצב הנוכחי, אל תייעצו לי ללכת ליעוץ זוגי, כי אין סיכוי עם בעלי. יש כרגע שקט ויציבות, אך חוסר הסיפוק הוביל אותי למקום שלא דמיינתי שאגיע אליו. אני רוצה להרגיש סיפוק, ולצאת מהקשר הזה. אבל יודעת שאם אצא מזה, אייצר קשר אחר דרך המחשב כמו בהתמכרות. אל תאמרו שהקשר יוביל רק למקומות שליליים ולחורבן, אני יודעת את זה תעזרו לי להתנתק. אנא, עזרו לי.

מילים כקוצים וברקנים

שלום לך מיכל! קראתי את מכתבך כבר לפני יומיים . המחשבה הראשונה שעלתה לי היתה שכדאי שתלכי לטיפול פרטני כדי שלא תזדקקי לטיפוח האגו בצורה מעוותת,אבל חששתי להצעה כזאת כי לא פעם טיפול פרטני מעצים ויכול להוביל לפירוק המשפחה. היום נחשפתי ליותר מאשה אחת שחוותה פחות או יותר את מה שאת מתארת,ויידעו אותי על ספר של מרים אדהאן "מילים כקוצים וברקנים"בו היא מתארת את התופעה שתיארת. בתקוה שהמידע יעזור לך מרים ניימן

התמכרות כתוצאה מתקשורת שאינה מספקת.

יש לנו בעיות שלום בית קשות הכוללות אלימות מילולית קשה מאד שהופנתה כלפי וכלפי הילדים. התחננתי במשך השנים לקבל תמיכה אחרי לידות, בשעה שהייתי עצובה אך ככל שהייתי חלשה יותר בעיניו, הוא נלחם בי יותר ויותר. בשנים האחרונות, לא ביטאתי חולשה כלל, כי ידעתי שלא אקבל את התמיכה שאני ראויה לה ככל אישה (אני מגדלת 4 ילדים יש לי קשר טוב איתם. פתחתי בביתי משרד שנותן שירותי יעוץ פיננסים ואני מצליחה מאד בעסק ובתפקוד) מאז תחילת הנישואין, המצב השתפר בהרבה, אך קשה לי לומר שאני מרגישה אהבה כלפיו. אני מעריכה את התכונות החיוביות שלו, ויש לו הרבה כאלה, אך הפצעים סרבו להגליד. למדתי לא לבכות, לא להחלש, לא להרגיז אותו,לא לכעוס, לא, להיות אני- כדי לחיות איתו בשלום. בשנה האחרונה חל מפנה מבחינתי אני נחשפתי לאינטרנט ולקשרים לא מתאימים. קשרים וירטואלים שלא הובילו לפגישות, אך היו שליליים בתכלית. בקשרים האלו, קיבלתי סיפוק לאהבה ולהערכה שהיתה חסרה לי עד היום. לפני חודשיים, נוצר קשר שהיה אמיתי ומשמעותי יותר מהאחרים, להבדיל מהקשרים הקודמים, כאן הייתי אמיתית שנינו הבנו שהקשר לא טוב. שנינו לא רוצים לפרק משפחות, ואני בזכות החיזוק שלו ניתקתי את כל הקשרים הקודמים שהיו לי. אבל הקשר איתו נמשך. לא נפגשים, אבל יש קשר טלפוני. הקשר הזה ממלא חלל חסר נותן סיפוק למה שאני לא מקבלת בזוגיות, אבל אני יודעת שאין לו תכלית. אני מרגישה נורא יודעת שזה אסור, אך לא מצליחה להתנתק. הוא נותן לי תמיכה נפשית, רכות והבנה שמעולם לא טעמתי מהם בחיי הנישואין. אני גם חשה שהכעס הפנימי שלי כלפי בעלי גובר. יודעת שהתנהגותו היא שהובילה לכך, למרות שיודעת שגם לי יש חלק בכך ואין זה נכון להאשימו. האדם שנוצר איתו הקשר, מבחינתו נמצא באותו מצב אנו רוצים לעבוד את ה' באמת, ומבינים שזה לא יוביל לשום דבר טוב, ולהיפך, אך..חשים שלא מסוגלים. אני עצמי מרגישה כמו התמכרות. במצב הנוכחי, אל תייעצו לי ללכת ליעוץ זוגי, כי אין סיכוי עם בעלי. יש כרגע שקט ויציבות, אך חוסר הסיפוק הוביל אותי למקום שלא דמיינתי שאגיע אליו. אני רוצה להרגיש סיפוק, ולצאת מהקשר הזה. אבל יודעת שאם אצא מזה, אייצר קשר אחר דרך המחשב כמו בהתמכרות. אל תאמרו שהקשר יוביל רק למקומות שליליים ולחורבן, אני יודעת את זה תעזרו לי להתנתק. אנא, עזרו לי.

אחריות אישית,בחירה בכל מצב

רציתי להוסיף:היהדות להבדיל מהנצרות נותנת אפשרות של גירושין.כלומר אין מצב של בעלות מוחלטת האחד על השני ותמיד יש ברקע אפשרות בחירה לצאת מהמצב כשהוא הרסני ובלתי נסבל. לעצם האפשרות יש ערך סגולי כי היא מהווה קטליזטור לחיים בריאים .היא מחייבת כל צד להתחשב בצד השני ולא נותנת לו לראות אותו כמובן מאליו. דבר נוסף-היא מפילה אחריות אישית על כל צד שלא להיות במסגרת הגורמת לטראומות המערערות את הבסיס לחיי משפחה,והגורמות לצלקות נפשיות ולקרע שקשה לאחותו. קשה מאד להתמודד עם האמת ולכן יש נטיה לגמד בעיות ולהשכיחם ובמקום לעבד את החוויות הקשות בורחים להתמכרויות שיכולות להביא את הסובל למבוי סתום ולצעדים לא מושכלים. חשבי על עצמך וקחי אחריות על חייך (בלי האשמות מיותרות) בברכת הצלחה מרים ניימן

פערים השקפתיים ומעשיים ביני לבין אשתי בזמני הריחוק.

מידי חודש בחודשו (כמעט, ולבד תקופות ההריונות שהיו ושעתידים בע"ה להיות) זה קורה. מתחים בבית על רקע חוסר תשומת לב מספקת לרצון אשתי. הפערים הינם מעשיים, מילוליים והשקפתיים: הדבר קורה בזמני הריחוק מרגע קבלת הווסת (+-) ועד לליל הטבילה. אשתי מעוניינת בחיבה ובהרעפת מחמאות מקרבות היוצרות אווירה של געגועים לימים בהם אנחנו מותרים. אני מבין אותה בהחלט ומסכים שאני צריך להשתפר בדבר. רקע נוסף לעניין - בימי בחרותי כשנחשפתי לענייני שמירת הברית, עברתי תקופה לא קלה והתאמצתי רבות להגיע לשמירת הברית באופן מלא הדבר היה כרוך במאמצים מרובים שכללו תחינות לה', בכיות ממש (אפילו עם דמעות), עבודה פסיכולוגית על עצמי עד שבס"ד עלה העניין להצלחה. בקיצור - הגעתי למצב ב"ה שע"י השכל אני מנהל את תאוותיי, לרוב. בדיעבד, הסתבר לי שבחיי הנישואין הדבר דווקא הפריע. כבר בתחילת נישואנו היו בעיות ולקח לנו כארבעה חודשים עד שהצלחנו לחיות חיי אישות וחשבנו שזהו. לאחר מס' שנים הסתבר שיש לכך השלכות נוספות היוצרות פערים תיפקודיים בזמני הריחוק וכמוזכר למעלה. ב"ה אני סוגר את תאוותיי בזמנים אלו. אלא שכאן התגלתה הבעיה. ומה לעשות הא בהא תליא - אותה סגירות מסתבר שגורמת גם לסגירות רגשית כלפי אשתי. יש לציין רק, שלאורך שנות נישואנו היינו בהדרכה וייעוץ צמודים. ובעניין זה הוא ייעץ לנו בעבר שלצורך ההרגל אשתי תרעיף עליי אהבה ומימלא גם אני אתן לה ולכשאתרגל אבוא מעצמי. אלא שדבר זה קשה עליה מפני שהיא רוצה להרגיש א. שהדבר בא ממני לחלוטין. ב. היא רוצה להרגיש ששנינו באותה דרגה (כהגדרתה), מחד היא איננה מקבלת את הפער ביננו כלגיטימי, ומאידך נטייתנו שונה. אני מקווה שהבהרתי את הדברים בצורה מאוזנת והייתי שמח לשמוע את דעת הרב בעניין. בתודה מראש ויישר כוחו.

הפוך על הפוך

שלום רב! דוקא משום שאתה מאד רוצה את אשתך ,אתה מתרחק כי אינך סומך על עצמך שתוכל לעצור בזמן. קודם כל חשוב ליידע את אשתך שהריחוק נובע מקירבה . שנית כפי שיעצו קודמי-יש צורך בשינוי התיחסות כי מצבך היום שונה ויש לצידך את אשתך. מכיון שנקודת המוצא שלך נובעת משמירת הטהרה חשוב שתיוועץ ביועץ ירא שמים. בתפילה להצלחה

בעניין השידוכים והשדכניות

שלום לכם, אני לא יודעת איך להתחיל את שאלותיי,אבל אשתדל לתמצת כמה שאוכל... אני בת 34 ב"ה בעלת תשובה בערך 5-6 שנים השקפות חרדיות מחפשת בעל תשובה עובד ולומד,משהו פשוט בחור עם יראת שמים ומידות טובות, אין לי בקשות נעלות כמו של אלה שאני שומעת, יפה תואר,חכם, מסודר כלכלית וכאלה. אני בחורה נאה שנראת קטנה מגילה ומחפשת משהו שקצת דומה לחיצוניותיי, ז"א חשוב לי שלא ייראה מבוגר מגילו, או שגילו לא יהיה גדול. נתקלתי בהמון שדכניות שמעולם לא ראו אותי אלא רק שמעו את מה שביקשתי,ושגם שמעו את גילי וזה הספיק להם. ניתקלתי בהמון שדכניות שציערו אותי מאוד,והעבירו מספרי טלפון ללא הסכמתי,ושפניתי אלהם בבקשה שלא יעבירו את מס' הטלפון שלי הם שאלו "אם באמת אני רוצה להתחתן?" היו הצעות כמו גילאים 40-42 והסברתי להם שזה גיל שמאוד קשה לי, ואפילו לשאול אם הם ראו את הבחור - פחדתי. אני נימצאת במצב של חוסר אונים, קודם כל בגלל גילי שבאמת הולך וגודל, ושנית כי אני נתקלת "בשליחים" שמצערים אותי. רציתי לשאול את הרב מה דעתו על זה.אני הגעתי למצב שאני דוחה המון הצעות של אנשים שהם לא שדכניות כי אני כברלא מאמינה באף אחת....נכנסתי קצת לדיכאון ולחרדות מכיון שנושא זה דיי כואב לי אשמח לקבל עצתכם במהרה

קריעת ים סוף

הרבה בנות חוות אותן חוויות והרגשות כמו שאת מתארת.למצוא בן זוג זה קריעת ים סוף ממש.מציעים לך כל מיני בחורים חלקם ממש לא מתאימים-זה מוכר לכל בחורה בשידוכים.תפקידך לסנן ולנפות לפי הקריטריונים המותאמים לך. אל תשכחי שאת זקוקה לבחור אחד בלבד והוא (משום מה)תמיד מגיע בסוף... היוזמה של אלי בן סימון היא מבורכת .אני מקנאה בזכות שתהיה לו להביא שמחה לבני ובנות ישראל ומברכת אותו בהצלחה גורפת. איני יודעת למתי מתוכננת הפעילות ואם זה יקח עוד זמן אברכך שאת כבר לא תיזדקקי לה. בקרוב תשמיעינו בשורות טובות מרים ניימן

אובדת עצות

בס"ד. שלום רב! אלה המילים שחותכות בי בימים האחרונים. אנחנו על סף התמוטטטות.כמעט שלא מדברים,,ואם כן,אז רבים.במצב מסובך ,בלתי אפשרי וקשה-ושהפך להיות תדיר אצלנו. פנינו לייעוץ בעבר,שסיבך את המצב יותר-לדעתי היועצות שטיפלו בנו בשתי הפעמים היו לא מקצועיות. רק לפני כמעט שנתיים שוב ניסינו,לדעתי הכיוון היה נכון אך בגלל שבעלי הרגיש שהוא המוקד,הפגישות לא היו רציפות והטיפול הגיע למבוי סתום.להגדרת המטפל מבנה האישיות של בעלי הוא כזה שקשה לי,עם הראיה השונה שלי,לקבל את התנהגותו,דרכו,צורת ההתנהלות שלו... אנו חיים במן קרוסלה-יום יומיים נהדרים ושבועות של ניכור. ללכת לטיפול אצל מישהו חדש לא בא בחשבון מבחינתי.אין לי למי לפנות.אפילו עזרה להתגרש אינני יודעת ממי לקבל.ממש אובדת עצות. אני רק מרחמת מאוד על ילדיי,ילדים מקסימים ב"ה ורגישים כ"כ. אני מרגישה אבודה,ממש לא יודעת מה לעשות. אני בטוחה שבעלי צריך עזרה נפשית אבל אין לי איך לשכנע אותו לטפל בעצמו בצורה רצינית,וגם אין האזור מישהו דתי שהוא טוב וידוע בכך. אני אפילו לא יודעת למה כתבתי כל זאת,רק מייאוש...

תהפוכות

לרעיה שלום! רציתי להאיר נקודה נוספת למחשבה\בדיקה. את כותבת:אנו חיים במן קרוסלה יום יומיים נהדרים ושבועות של ניכור. תתבונני בנקודות המעבר מנהדר למנוכר וכן להיפך .אולי שם תתקבל אינפורמציה חשובה לגבי חלקו של כל אחד מכם בריקוד המשותף. בהצלחה מרים ניימן

מדוע צריך להתחתן, מה לא טוב בלהישאר חברים.

למה צריך את הנישואין, במה הם יותר מחברות - זוגיות ללא נישואין, מה עושה לנו החופה? למה לא להישאר חברים.

חיים לפי התורה חוסכים עוגמות נפש

שלום לפייגי! שאלתך חזקה-אם חיים לפני החתונה ביחד נראה לי שמתחת החופה עומד חתן עצוב.מה כבר מתחדש לו?רק עול ואחריות ומחויבות. כשחיים שלא לפי דרך התורה אכן מתעוררות שאלות מהסוג הזה . השאלה שצריכה להישאל אינה האם להתחתן אלא האם כדאי לבחורה לתת את כולה במשך שנה או שנתיים לגבר שמחר יכול לקום וללכת ולהשאיר אותה שבורה וכשתתאושש תחפש חבר חדש ותתן את כולה לעוד שנה ויותר וכך תעביר את חייה הצעירים מאכזבה לאכזבה ותתעורר כשהיא כבר בגיל מתקדם והמסקנה העצובה אליה תגיע היא:אין אהבה אמיתית,הגברים אינם נאמנים וכדו". לכן כדאי לבחורה לחשוב טוב ולבדוק היטב את רמת המחויבות של החבר ולא לתת את עצמה בקלות כזאת שמוזילה אותה. בברכה מרים ניימן

שוני בין בני הזוג בנושא רוחני

פנתה אלי אשה חרדית שבעלה אברך ויש להם כבר כמה ילדים כולם חרדים והבעל לטענתו לרענון הזוגיות רוצה לראות עם אשתו סרטים וחלילה של תועבה אלא של צחוק וכדומה אבל מטבע הדברים יש כמעט בכל סרט נשים שאינן צנועות לא חלילה ערום וכדו' האשה מתנגדת נחרצות כי זה אסור הבעל טוען שזה מאוד נחוץ לו ההרגשה שהוא עם אשתו ורואים סרט זה נותן לו חשק וכדו' ובפרט (לטענתו) שנשים עם חולצה ללא שרוולים או מכנסיים קצרים זה רואים יום יום וכבר זה לא דבר שאמור להכניס לו הרהורים אסורים האשה מתעקשת והבעל מאוד כועס עליה והוא טוען שחוסר סיפוק זה יכול להביאו חלילה לדברים יותר גרועים אנא תענו לי בדחיפות כי האשה הזו מתקשרת אלי כמה פעמים ומורגש שהיא במצוקה מהנושא ואיני יודע מה להשיב לה בתודה מראש רחמים ואם אין אתםת מעונינים לענות בכתב אנא תשלחו לי מס טלפון של אחד המקצועיים ואשוחח עמו תזכו למצוות עלו והצליחו

איומים מחוץ לתחום

רחמים שלום! בנוסף למה שענו עמיתי המלומדים רציתי להוסיף הערה:אני שומעת במשפט-"חוסר סיפוק זה יכול להביאו חלילה לדברים גרועים יותר"-איום ואפילו השתלטות,במילים אחרות-אם לא תיעני לי אל תתפלאי שאגיע למקומות גרועים,ואת תהיי האשמה בדבר. זוהי התנהלות של חוסר פייריות ,ושל בריחה מאחריות .הוא מטיל את האחריות על אשתו והיא נכנסת ללחץ,למצוקה. בברכה ניימן מרים

שוויגער בבית...

חמותי היא אשה מוגבלת, ובשנים הראשונות של נישואי כל הראש של אשתי היה בבית של אימה, היא אמרה לי שכשהיא התחתנה היא חיפשה בעל בשביל לתמוך בבית הוריה. דבר שגרם הרבה קושי ומתח בנינו. כיום המצב מאוזן, אשתי הרבה יותר בבית גם פיזית וגם נפשית, היא עוזרת לאימה אבל בצורה מאוזנת, ואני ת"ל שבע רצון. עכשיו חמותי התאשפזה בביה"ח בעקבות ניתוח שבר, ומאד חשוב לי להיות עם אשתי ולתמוך בה בהתמודדותה עם אימה, ואכן אני עומד לצידה וזה בונה ומחזק את הזוגיות, עד שהגיעה הצעה שנביא אותה לביתינו לשבוע, פה נבהלתי מאד וכל העבר עלה לי, שהנה הזוגיות שלנו תיהרס, ושוב כל הראש של אישתי יהיה אצל הוריה וחמותי תתחיל לבוא אצלינו באופן קבוע ותשתלט על חיי. דווקא מאד הייתי רוצה לעשות לאישתי את המחווה הזו ולהביא