אני נשואה שנתיים, וקשה לי מאד עם כך שלבעלי יש בעיה עם זמנים, הוא טיפוס קצת נמרח כזה, לא מספיק יעיל, פעיל ונמרץ.
דוגמה קטנה, היום התחיל "בין הזמנים" ותכננו שיבנה סוכה שנה (פעם ראשונה) אבל הוא לא עשה כלום!
האמת שקמנו שנינו מאוחר, והוא התפלל כמעט שעתיים
(התחלתי לחשוב שאולי יש לו אובססיה בקשר לתפילות וברכות, הוא מברך מאד לאט, לפעמים חוזר על מילה כמה פעמים... באופן שהוא לא מצליח להתגבר על זה, הוא מחפש עזרים חיצוניים: כמו למשל, בתפילה - אם הוא חזן, זה גורם לו להזדרז בתפילה, וברכת המזון הוא רוצה שנברך ביחד, כי לבד הוא יכול לברך גם רבע שעה - אז אם כבר פירטתי על זה, יש מצב שזה OCD?)
והתחיל לעשות משהו, התעייף, נח, הלך למנחה - ערבית, וחזר אחרי פרק זמן שיכל להספיק להתפלל בו ערבית - אך לא התפלל ערבית כי דיבר עם מישהו חצי שעה.
והקטע הוא - שהוא חוזר הביתה מתוסכל שלא עשה כלום, ואני זאת שצריכה לעודד אותו! אני שכבר מהבוקר עצבנית על שהוא לא עושה שום דבר!! ואני גם בלחץ מזה שהוא לא התחיל את הסוכה, כי בכל אופן בפעם בראשונה זה לוקח יותר זמן... הוא כמובן משוכנע שיעשה את זה ברגע, כי יש לו אופטימיות מופרזת, הוא תמיד בטוח שיספיק הכל...
(זה אגב גם מה שקורה עם הרישיון נהיגה שלו... נמרח ונמתח)
אני לא יודעת איך נכון להתנהל איתו? איך להוביל אותו לעשייה? אני לא רוצה לבקר אותו ולנדנד, אבל בלי שארצה - אני עושה זאת כל הזמן...
סתם ככה הנקודה של להבטל היא נקודה שנורא מרגיזה אותי.אני חושבת שזה בגלל שמאמא לי היתה מאד כועסת כשהייתי סתם נמרחת ולא מספיקה דברים.
לכן יש לי כבר בדי.אן.איי. את הקטע הזה של לעשות, אפילו תוך כדי שיחה עם בעלי אני מסדרת, מנקה.. העיקר לא להתבטל.
ואני כל הזמן רואה את בעלי מתבטל מול העיניים.
זה גורם לי לא להעריך אותו, לנדנד לו, ולהיות מתוסכלת.
אני יודעת שאין פתרון קסם, אבל בתור עזרה ראשונה, מה יכול לעזור לי ולו? לשלוח אותו לטיפול על הנושא הזה ועל הנושא של הכביכול אובססיה בתפילות וברכות?
וואו, זה ארוך נורא... אם אפשר לפחות משהו... אני ממש במצוקה.
בנית חיים משותפים מתוך נקודת מוצא של שוני בין בני הזוג
שלום לך רעיה יקרה
פערים בקצב בין בני זוג הם דברים שאפשר לפגוש אצל זוגות רבים. כאשר האישה זריזה, מהירה, "מתקתקת עניינים" והבעל איטי, או להיפך. יש לזכור שגם בנושאים אחרים ישנם לרוב הבדלים ולעיתים אפילו הבדלים משמעותיים. ולכן חשוב לקחת בחשבון שבונים חיים משותפים מתוך נקודת מוצא של שוני! ופה מתחילה העבודה של קבלת בן הזוג כפי שהוא בלי לנסות לתקן אותו, גם כשהצפיות לא מתממשות. כי פעמים רבות מגיעים לנישואים עם ציפיות שלא תואמות למציאות. כן, אפשר להגיד מה את רוצה ממנו. (לא: "הייתי רוצה שתהיה יותר זריז") את כן יכולה להגיד, לדוגמא, שמאד תשמחי לראות שהסוכה בנויה כי זה יעזור לך להיות יותר רגועה. שימי לב באיזו צורה את מבקשת ממנו לעשות דברים, האם ה"קטע של העשיה" שלך לא מלחיץ אותו או גורם לו להיות במצב של התגוננות? אמרת שאת מנדנדת לו, האם זה גורם לו לעשות דברים יותר מהר? האם זה עוזר? או אולי זה רק מעכיר את האוירה? ואולי זה מגביר את האיטיות כי הוא מיואש מראש ומתוסכל מזה שלא יכול לעמוד בצפיות ובקצב שלך? אם הוא מעונין בעזרתך בנושא זה (כפי שכתבת שבקש שתברכו ביחד וכד') שאלי אותו מה יכול לעזור לו. שימי לב לפעמים שהוא כן פועל ומבצע דברים וכדאי שתודי לו על המאמץ המיוחד שעשה. נסו יחד לראות מה הדבר שעזר לו שם, אולי אפשר ליישם בעוד מקומות.
יחד עם זה אני בטוחה שמצאת בו הרבה מעלות (לכן התחתנת איתו,,,) נסי להזכיר לעצמך את המעלות שלו וגם להחמיא לו עליהן, וגם על הפעמים שכן מבצע משימות. נסי גם לתת יותר מקום לאמירות חיוביות, כי נשמע לי שהתחושה שהוא מקבל ממך היא שאת לא מרוצה ממנו, כועסת, ולא מעריכה. נסי רגע "להכנס לנעליים" שלו ולהבין את ההרגשה הלא נוחה שהוא נמצא בה. ואם הוא מתוסכל ולא מרוצה מההתנהלות של עצמו אולי ירצה לקבל עזרה בעניין הזה, אפשר בהחלט לטפל ולעזור בכך. אבל רק אם הוא עצמו מעונין.
אגב, כשאת משוחחת איתו זה לא "להתבטל", זו עשיה חשובה בפני עצמה בתוך הזוגיות. הרשי לעצמך לנסות לא לעשות שום דבר תוך כדי שיחה עם בעלך וללמוד להנות מהרגעים האלה, שעשויים לשפר את הקירבה, האינטימיות והאוירה הטובה ביניכם.
עם זאת, בטיפול זוגי משותף אפשר לפתח את מיומנויות התקשורת ולהביא לקראת מצב אופטימלי של הערכה הדדית, לביצוע פעולות בצורה מתואמת יותר, ולהקטין את הציפיות לגודל ריאלי, בלי צורך לשנות את האחר.
בהצלחה רבה
ד"ר צלה קליינר. יועצת לזוגיות וחיי אישות ופסיכותרפיסטית. מובילה לחיים מאושרים יותר. "חיבורים: גוף- נפש- רוח" טל:0544350565