הילד הוא יצור אנושי, וככל יצור אנושי הוא חותר להרגיש שייך ובעל ערך ולמצוא את מקומו בחברה. לשם הגשמת מטרה זו הוא מוכן לעשות הכול, והוא מחפש דרכים שיקדמוהו למטרתו זו. אך הדרך לפעמים מלאת מכשולים, והוא מנסה. יש והוא מצליח ויש שהוא שוגה ומגיע להרגשה זו בדרכים מוטעות. ננסה להבין כיצד נוכל כהורים ומחנכים לסייע לילד ולכוונו למצוא את מקומו בבית ובחברה בצורה חיובית.

תחושת שייכות שאינה באה לידי ביטוי בצורה נכונה עלולה להוביל להתנהגויות לא רצויות אצל הילד. במקרים רבים, האחראים הבלתי מודעים לכשלים אלה הם ההורים בעצמם על ידי התייחסות לא נכונה. כשל ראשון בתחושת השייכות הוא תשדורת של חוסר הצלחה: הילד מעצם טבעו מתחיל את חייו בניסיונות להיות מועיל. כבר מגיל קטן הוא מנסה לעזור ולקחת חלק בעבודות הבית אך ברוב הפעמים ניסיונות אלה נתקלים בביקורת שלנו על ידי תגובות הגורמות לו לייאוש כגון: אסור, אתה עוד קטן, אתה לא יודע, אתה תשבור, תפצע וכו'. תגובות אלה גורמים לילד להרגיש שהוא חסר יכולת, שהוא לא שייך ולא מועיל, שזהו עולם המבוגרים ואין לו בו חלק. הילד לא תמיד יודע את הסיבות לחוסר יכולת זו, והוא נשאר רק עם התחושה שהוא לא יכול והגדולים יכולים. בגיל מבוגר יותר, כאשר הוא יוצא מתחום הבית והמשפחה, ההנחה שלו תהיה שאם בבית הוא לא הצליח, בעולם הגדול והמפחיד על אחת כמה וכמה אין לו סיכוי להשתייך. ומכאן מנסה הילד למצוא חלופות, שכן אם לא מצליח לו להיות טוב, אולי אפשר להצליח בלהיות מסכן, או רע, או חזק, או כל דבר אחד שיגרום לסביבה להרגיש שהוא קיים ולהבטיח את נוכחותו והשתייכותו, אף אם היא בדרך שלילית.

ה"חיזוק" שלנו להתנהגות שכזו מתחיל הרבה פעמים בגיל מוקדם וצעיר: הילד הרך מנסה לעשות פעולות אך מייד רצים הוריו ומקדימים אותו. עליו רק לתת חיוך נחמד ומיד הם יעשו את אותה הפעולה בשבילו. הוא לומד שכך זה בחיים - אני קיים רק כשמתייחסים אלי שכן כשהתינוק צורח מיד כולם פעילים סביבו וכאשר הוא שוכב בשקט נזהרים לא לגשת. כך לומד הילד את הלקח שטוב לעשות בעיות, כי מי ששוכב בשקט אינו זוכה ליחס. מסיבה זו חשוב לתת תשומת לב חיובית ואוהבת דווקא באותם רגעים של שקט ושלווה, ולהשתדל שלא לתת לילד להפיק רווחים מהתנהגות לא חיובית.

השתייכות מועילה היא כאשר הילד למד לא להיות רק במקום של מקבל תשומת לב אלא גם מעניק אותה על ידי עשייה התורמת לזולת והתחשבות בדעות האחרים. כאשר הילד נמצא במרכז וההתייחסות מופנית רק כלפיו כל הזמן, ברגע שהוא לא יקבל יחס, הוא ירגיש שלא חשים בקיומו, ואז יתפתח בו הצורך לעשות משהו כדי שיתייחסו אליו וישאירו אותו במרכז. התנהגות זו ששמה את הצורך להיות במרכז היא למעשה ביטוי מוטעה של הצורך להרגיש שייך, כי הילד חושב שרק אם הוא יבלוט וכולם יהיה סביבו, רק אז הוא כנראה שייך אך התשדורת צריכה להבהיר אחרת – עצם זה שהילד הוא חלק מהמשפחה וחלק מהעשייה החיובית שבמשפחה זוהי תחושת השייכות. השייכות נובעת לא מלקיחת תשומת לב אלא דווקא בהענקתה. כך נוכל לכוון את הילד על ידי התוויית דרך חינוכית נכונה לשיתוף ועשייה חיובית במשפחה שתטבע בו ותנחה ותוביל אותו גם בחברה ובביתו שלו בהמשך דרכו.

מתפקדינו ואחריותנו כהורים ומחנכים לזהות מטרות מוטעות אצל הילדים כדי שנוכל לכוון אותם להרגשת הערך בדרך חיובית ונכונה. עלינו לאפשר להם להועיל ולתת להם את האפשרות לעזור ללא הביקורת שלנו ולעודד אותם כבר מגיל קטן לבשל, לסחוב ולעזור תוך שאנו מתעלמים מהלכלוך בכיור או הכוס השבורה ומבינים שיש להתייחס אליהם כשכר לימוד שעלינו לשלם תמורת חינוך ראוי. כשניתן לילד את האפשרות להתנסות, גם אם הוא יכשל פעם ופעמיים, בשלישית הוא יצליח ויחוש תחושת ערך תוך כדי הבנה שמותר לו גם להיכשל.
ניתן לזהות ארבע מטרות מוטעות של ילדים צעירים: המטרה המוטעית השכיחה ביותר היא פיתוח מנגנונים של תשומת לב – אם ישימו אלי לב, אני קיים. זו המשמעות של מטרה זו והילד יעשה הכול על מנת למשוך תשומת לב. לעיתים הרצון למשוך תשומת לב יעשה בדרכים הורסות ומפריעות ולעיתים בדרכים מועילות שיתכן שיראו לנו כהתנהגויות חיוביות אך הבסיס שלהן הוא שגוי כי המטרה של ההתנהגות היא לא להתנהג בצורה חיובית אלא לקבל תשומת לב. בכל דרך שהיא כל כוח היצירה שלו יושקע בלימוד הסביבה ופיתוח דרכים יעילות להפעלתה לשרותו ובכך להגשים את מטרתו. המטרה השנייה היא הפגנת כח: כאשר ילד אינו מסתפק בתשומת לב והוא מרגיש שרק כאשר המושכות בידיו – הוא קיים. הוא יתמודד על מנת להשיג שליטה. הרגשתו היא: "איש לא יגיד לי מה לעשות – אני עושה את מה שאני רוצה". הפגנת כח היא תמיד הרסנית ויכולה לבוא לידי ביטוי באופן פעיל או סביל. קיימות עוד שתי מטרות נוספות שהן נדירות יותר והן: הייאוש- מטרה שמשתמשים בה ילדים שהתייאשו מהאפשרות להשתייך ולהיות חלק. והנקמה שמביאה את הילד לחיפוש אחד דרך לנקמה.

מה שמאפיין התנהגות מפריעה בארבע המטרות האלו זו העובדה שההתנהגות בכל המקרים נושאת פרי על ידי כך שהיא מפעילה את המבוגר לחזק אותה. כך שלמעשה התגובה הטבעית של המבוגר ברוב המקרים תשריש את ההפרעה ולא תתקן אותה. במאמר זה ניסינו לראות כיצד לזהות את אותן מטרות מוטעות ולחזק את תחושת השייכות על מנת למנוע אותן. התמודדויות נוספות – אי"ה במאמרים הבאים.