מאת:ד"ר עוז מרטין

"אני רוצה להפסיק לעשות רושם על כולם וקשה לי להפסיק"
"אני ביישן ולא מעיז להיות מה שאני באמת"
"אני נשואה לנזיר... הוא לא אוהב את עצמו ולא אף אדם אחר"
"היא לא יודעת מה היא רוצה"

משפטים כאלה ואחרים, שאני שומע מפי הפונים לייעוץ והכוונה, מעוררים בי תהיות ומחשבות.
נראה לי כי עם השנים, יש לכולנו צורך, שהולך וגדל, להעשיר את ידיעותינו בתחומי הנפש, המדע והרפואה מתפתחים ביותר בתחומי הבנת הגוף, אבל אנחנו לא מצליחים באותה מידה להבין את הנפש והרוח – כלומר להבין את עצמנו. בהכללה, ניתן לומר שדורנו הוא דור שחייו מלווים בתחושות של תסכול וייאוש.
אלו הן תוצאות של מצוקה פנימית הבאה לידי ביטוי בגירושין, התאבדויות, דיכאונות, סמים והרס עצמי מסוגים שונים, היום ברור יותר ויותר לכל העוסקים בתחומים הטיפוליים השמרניים והאלטרנטביים, וכמובן לעוסקים בטיפול נפשי, כי הכוח המניע והמחייה את האדם הוא חיבור הנפש והגוף.
כלומר כדי לעזור לאדם לצאת ממצוקותיו – חייבים להתייחס לנפש ולגוף כמכלול אחד.

כשסיימתי את בית הספר לרפואה בתחילת  שנות ה-80, ובהמשך כשהתמחתי ברפואת ילדים ובבריאות הציבור ב"הדסה" בירושלים, הרגשתי שלא קבלתי ידע משמעותי על קשר חשוב זה. למדנו כמעט רק אודות הגוף, וכמעט בכלל לא על אודות הנפש, אמנם הגדרנו מצבי חולי הקשורים בנפש, אבל דבר לא נלמד אודות הקשר בין גוף לנפש. ודאי שקל יותר לחקור את הגוף כי עוסקים בדברים הניתנים למדידה וצפייה. אבל ברגע שאתה מטפל באדם אתה מגלה מהר מאוד את "הגורם האנושי" שבטיפול. פעם אתה עוסק בגוף ופעם אתה עוסק בנפש, פעם זו הנפש שחשיבותה מכרעת ופעם הגוף מכריע.
קיים שילוב חשוב בין השניים, אך החמקמקות שלו מהווה קושי למטפל ולמטופל גם יחד. כשהגוף חולה, לנפש יש חשיבות מכרעת בהחלמה, וכשהנפש במצוקה, יש לכך השפעות פיזיולוגיות מובהקות על הגוף. אם נמצא את סוד הקשר וההשפעה – נמצא את המפתח לבעיות רבות. סוד הקשר גוף נפש יוצר את השוני המהותי בין אדם לאדם אחר.

בהשאלה, ניתן לומר כי זהו מעין "קשר נישואין" בין מה שאנחנו חושבים ומרגישים – התודעה, לבין התהליכים הפיזיולוגים שלנו. ה"אני" שלי אינו גופי ואף לא רוחי, אלא המשותף לשניהם! אני לא זה ולא זה, ואולם – אני גם זה וגם זה. בלב הדברים החשובים לקיומנו, כמו קשר עם עצבי, קשר עם הזולת – נישואין, הורות, בקום עבודה וכו, ניתן תמיד למצוא תוכן שנכנה אותו "הצורך בתכלית". זהו מסר הזורם בין הנפש לגוף ולהפך בין הגוף לנפש, המהווה את הבסיס לכוח שלנו לקוות ולצמוח, לסבול שינויים וקשיים גופניים, ולהתפתח תוך קשרים "שמחוץ לעצמי" – עם חברים ובחברה.
תכלית משותפת בין הגוף והנפש שלי – תחזק את הקשר ביני לבין עצמי, וכן בהמשך, בין הגוף והנפש שלי לבין הגוף והנפש של אשתי, ילדי, וחברי.

או אפשר לומר זאת כך: שכ"גופנפש" שלי נפגש עם "גופנפש" של בן זוגי – נוצר – "גופנפש משפחתי.
אמנם החברה בימינו מגלה יותר פתיחות לגבי סוגים שונים ורבים של ריפוי, אך המציאות מראה שנחלשנו בתחום ההצדקה הקיומית שלנו כלומר הגוף מנותק מהתכלית והסיבות של הנפש, והנפש מנותקת מהסיבות והמטרות של הגוף. לדעתי, אחת הסיבות לכך שהרפואה השמרנית מפסידה נקודות בציבור (למרות שרות נאמן והשקעה עצומה במדעים ובממסד מפקח ומשפר), היא העובדה שבמהלך המהפכה המדעית של שלש מאות השנים האחרונות נדחקה לשוליים הראיה ההוליסטית של הגוף והנפש.
כאשר אנחנו עוסקים בנושא מצוקות הנפש אנחנו חייבים לראות את האדם בשלמות. דרישה זו הבנת האדם המשפחה והקהילה, היא למעשה קריאה להבנה רוחנית, שכן היא עוסקת בכוחות שלא ניתנים למדידה. ידוע כי אנשים מסוגלים להאריך חיים בעזרת כח הרצון בדיוק כפי שהם מסוגלים להחליט למות
תפיסת התכלית, או – ההצדקה הקיומית השונה בין אדם לרעהו – היא גורם בלתי מדיד, אבל קריטי לגבי הבריאות הנפשית של האדם, של זוג, ומשפחה וכמובן של החברה. אם ליחיד תהיה תכלית קיומית מוצקה רק ע"י יצירה של תכלית קיומית זוגית. זו התשתית המאפשרת לבני הזוג לא להתעייף ולצלוח מצבי חיים קשים מתוך עוצמה ביתי ניתנת לחיזוי, תוך העברת הניסיון הכוח והאופטימיות לדור הבא.