מאמרים לקריאה חופשית

זוגות רבים מרגישים כי איכות חייהם נפגעת עקב בעיות בזוגיות. הם יודעים ושמעו בוודאי לא אחת כי ל"כולם" יש בעיות ו"לא הכול חלק". אך בתוכם הם חשים כי תחת שהזוגיות תהווה מקור לצמיחה ולהתפתחות, מקור לביטחון ולמשענת, מקור לחיבור וחברות, היא מקור לבעיות. במצבים כאלו עולות תחושות קשות, לעתים מאחד מבני הזוג ולעיתים משניהם. במצב כזה חשוב לפעול על מנת לתקן את המצב באופן יסודי ואמיתי מן השורש. ברוב המקרים רצוי להיעזר בגורם מקצועי שאומן לכך, ולא להסתפק בעצות כלליות של אנשים יראי שמים ובעלי רצון טוב, ובסיסמאות שגם אם הן משקפות חוכמה, אין הן יכולות לייצר את השינוי המיוחל. ברוב המקרים מומלץ לפנות בהקדם לטיפול זוגי מקצועי. מהו טיפול זוגי, מהן מטרותיו וכיצד הוא באמת יכול לעזור לנו – במאמר הבא.

האם מומלץ לכל זוג ללכת לייעוץ נישואין? באיזה שלב כדאי לפנות לייעוץ, והאם ללכת למטפל שפרסם באלפון השכונתי?

מעלת שיטת האימגו בטיפול זוגי

מעלת השיחה ביצירת קשר מוזכר במקורות (שמות, ג-ז) "ויאמר ה' ראה ראיתי את עוני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו.." רש"י אומר: כי שמתי לב להתבונן ולדעת את מכאוביו ולא העלמתי עיני מלאטום אוזני מצעקותיו. קשיי זוגיות היו קיימים מאז ומתמיד; טיפול זוגי לעומת זאת, החל להתפתח החל משנות ה-80'. עד אז נעזרו זוגות שנקלעו למצב של משבר זוגיות ביועצי נישואין אשר הדגישו את השמירה על מוסד הנישואין גם במחיר של קיום מערכות יחסים בלתי מספקות. כיום קיימים מגוון מודלים טיפוליים לזוגות, אשר אחד הבולטים בהם הוא שיטת האימגו אשר נוסדה על ידי ד"ר הארוויל הנדריקס.

מהו הידע שניתן להפיק בטיפול?

הטיפול אליו נתייחס בכתבה זו הוא טיפול הנעשה באוריינטציה פסיכואנליטית או דינמית כפי שמכונה לעיתים. מדובר בטכניקה של טיפול המבוססת על מפגש ודיבור בין המטופל למטפל שלוקח בחשבון את קיומו של הלא מודע. מדובר בדיבור שאינו מונחה ויחד עם זאת בעל ערך רב ויכולת שינוי מרחיקת לכת. נכתב לזכרה של גב' לאה קלמרסקי ע"ה.

לרובנו לא קל להודות בצורך לקבלת סיוע נפשי. מהאמונה שהכל יהיה בסדר, דרך חסמים וקשיים תרבותיים ורגשיים, ועד חוסר רצון ומחוייבות להיחשף גם בפני עצמנו, התחלת תהליך טיפולי היא בחירה מאתגרת. המאמר יתמקד בסוגיית הפנייה לעזרה נפשית, והאתגרים הכרוכים בעצם הפנייה לעזרה, תוך מתן דגש להתמודדויות הייחודיות של הציבור התורני.

הדלת נפתחה בחריקה איטית, יחזקאל נכנס הביתה. הבית היה אפלולי למרות שהשמש זרחה עדיין, התריסים, כמו תמיד, מוגפים. ריח קלוש של חומר לשטיפת רצפות עמד באוויר. מחשבה טורדנית עברה בו, איזה ריח זה לבנדר? ריח שמי תכלת? ריח ים? פצ׳ולי? הוא ויתר, ממילא אף פעם לא הבין את ההבדל, נחמה כותבת לו בפתק באופן מפורט איזה חומר להביא, מאיזה מותג ואיזה ריח ספציפי. הוא משתדל מאוד לא לעשות טעויות. בכניסה למטבח הבליע אנחה. השיש הבהיק, הכיורים נצצו, סיר עמד על הגז, הוא פתח אותו בציפייה. כל מה שהיה שם זו תחתית עכורה עם נוזל לבנבן בריח חריף שהיכה בו, את זה הוא כבר מזהה, מסיר שומנים ממותג ידוע עם ריח של מדור כלשהו בגיהינום, כך סבר בשקט, הוא סגר מהר. כמעט כמו תמיד, הסתפק בכוס מים ממתקן המים הביתי המבהיק ישר לכוס חד פעמית שהושלכה לפח. הוא מעדיף לאכול בחוץ, לחטוף מנת פלאפל, לא להילחץ מטחינה זולגת ולא להשאיר טביעות אצבע במוזיאון הזה שאמור להיות לו בית. באופן מוזר יחזקאל התחיל להתרגל למצב, הוא השלים עם העובדה שאלו הם חייו. לדבר אחד הוא טרם התרגל, לשקט החורקני הזה שליווה את השנים האחרונות, אותו שקט של זמזום פלורוסנטים, נשימות של מקרר, והתנשפויות של מכונת כביסה שתמיד תמיד פועלת ברקע. הילדים כבר פרחו מן הקן. הם לכשעצמם מעדיפים לא לבקר יותר מידי ולהשאיר טביעות פחמן דו חמצני מיותר בחלל, או לחילופין כוס בכיור. נוכחות הנכדים הפכה הכל לבלתי נסבל, הם בחרו להדיר את רגליהם מבית הוריהם.

הערכה עצמית משפיעה במידה רבה על התפקוד שלנו בכל התחומים, קובעת את איכות חיינו ומהווה המרכיב החיוני ביותר בשביעות רצון מהחיים ובשלוות נפש. אנשים בעלי הערכה עצמית גבוהה נמרצים ומסופקים יותר ממערכות היחסים שלהם ומתחומי עיסוקם. לעומת זאת, הערכה עצמית נמוכה קשורה לבעיות רגשיות ולתפקוד לקוי. שני אנשים יכולים להיות בעלי אותו מעמד ואותם הישגים ובכל זאת הערכתם את עצמם תהיה שונה. מדוע?

סוד המהפך ביחס שלנו כלפי העולם ושל העולם כלפינו הוא שמחת החיים. מעלת השמחה ידועה לכולנו, אך יחד עם זאת מרוץ החיים והעומס היום יומי, מקשה עלינו להרגיש שמחים ושבעי רצון. המקום בו אנו נמצאים בכל תחום משמעותי בחיינו הוא תוצאה של החשיבה שלנו, גם חיובית וגם השלילית. אם אתם תוהים מה הייתה החשיבה השלטת שלכם, התבוננו היכן אתם עומדים בחייכם - זאת התשובה. אם אתם שמחים ומרוצים – באותם תחומים החשיבה שלכם הייתה חיובית, אם אינכם מרוצים, כנראה שהמחשבות שלכם אינן חיוביות כפי שיכלו להיות.

האדם מטבעו מחפש נוחות. אנחנו אוהבים מזג אוויר נוח ונעים, ואם הוא קר מדי או חם מדי – המזגן הופך אותו לנוח עבורנו. נשקיע זמן בחיפוש אחר בגדים נוחים, נעליים נוחות, כורסא נוחה במשרד ומושב נוח במכונית. הפרסומת מפתה אותנו לקנות מכשירים נוחים להפעלה, תוכנה ידידותית למשתמש, והכל – בתשלומים נוחים. הנוחות מספקת לנו תחושות נעימות של בטחון והגנה הנגרמים מהמוכר, האהוב והצפוי, בדיוק כמו להכניס את רגלינו לנעלי בית ישנות, בניחוח "הישן והטוב".

אנשים רבים חושבים לעיתים מחשבות של ייאוש ושל השלמה עם המצב הקיים. אמירות פנימיות כמו "אני לא מסוגל", אני לא מצליח" הן למעשה אמונות המגבילות את העשייה שלנו בעקבות אמונה או מחשבה שלילית. על מנת להשתחרר מאותם כבלים עלינו לעשות שינוי בחשיבה שיגרום לשינוי האמונה המגבילה ולשינוי ההתנהגות. על מחשבה היוצרת מציאות במאמר הבא.

מחקרים מראים שהידע בטיפול מהווה כ-30% מהצלחת הטיפול, בעצם, הלמידה הרבה שמטפלים לומדים במהלך הכשרתם ועוד שנים רבות לאחר מכן, הינה מרכיב הכרחי בטיפול אך היא אינה המרכיב הדומיננטי הקובע הצלחה או כישלון. מה שמכריע יותר מכל את הטיפול הוא הקשר הטיפולי הנוצר בין מטפל למטופל.

שינוי תפקידים במעברי החיים, הינו תהליך בלתי נמנע. יש שאנו בוחרים להחליף תפקיד ויש שאנו נאלצים להרכין ראש בפני אילוץ שהמציאות מכתיבה לנו, מנסים לווסת את עולמנו הפנימי מול התרחשויות שמציבות בפנינו דרישות משתנות אך גם תמרורים שמנווטים אותנו לאפיקים חדשים ואפשרויות מבטיחות.

כיום אנו נמצאים במציאות מורכבת בה האינטנסיביות רבה ועצומה, ולצידה הרצון בהגשמה עצמית, עצמאות ושאיפה לחיים מלאים וייחודיים. תמהיל זה מציב בפנינו אתגר משמעותי אשר לא פעם קשה להשיגו והנהירה אחריו מביאה את רובנו למצב מתמשך של לחץ ושחיקה העלולים לפגוע בנו בריאותית ונפשית. הכמיהה להיות גם הורים טובים, גם בני זוג ראויים, גם ילדים תומכים להורינו המתבגרים, גם אחים טובים, ובנוסף לקיים מעגל חברתי פורה לצד השקעה בעצמנו במישור הלימודי, העסקי והאישי, נראים לעיתים כמטרה בלתי אפשרית ובלתי מושגת. יחד עם זאת אנו מסתכלים סביב ורואים את "ההיא" שהצליחה ו"ההוא" שהשיג וחשים שאין מן הנמנע שגם אנו נצליח ללהט בין כל התפקידים בחיינו ולהצליח גם כן. האומנם? האם כולנו ערוכים לכך? האם כולנו יכולים להשיג זאת? ומה המחיר שאנו עלולים לשלם? על שאלות אלו ועוד - בשורות הבאות.

הזוג נתן וטלי נישאו מתוך שמחה ושאיפה לחיי זוגיות שיתופיים עם תקשורת טובה ונתינה הדדית. הם התחילו את החיים החדשים עם המון אמפתיה וכל משימה עשו בשיתוף פעולה. את החודשים הראשונים הם חוו כחוויה. הם היו עורכים קניות יחד, משווים מחירים ומחליטים סופית מה כדאי לקנות, מסדרים את הבית ואפילו ממלאים את מכונת הכביסה ותולים יחד את הבגדים, תוך כדי פטפוט. טלי מכינה את ארוחת הערב ונתן עורך את השולחן. במשך הזמן, אורכו של זמן האיכות שלהם התקצר. הם נפגשים לזמן קצר בצהריים, בקושי מספיקים לאכול יחד וכבר נתן צריך לצאת בחזרה. טלי עובדת אחר הצהריים ומגיעה בערב עייפה. נתן חוזר הביתה שעתיים אחריה. לבני הזוג ממתינות בסופו של יום מטלות הרבות שהצטברו, משימות קטנות וגדולות. שניהם עייפים ולשניהם מחכה יום חדש ומלא משימות חדשות למחרת. מה שבתחילת הדרך נעשה בשמחה, בשוויוניות ובהנאה, הופך להיות עול ומושא לוויכוחים. הם מגיעים לחדר הייעוץ כשהם מצד אחד מאוכזבים מהנסיקה של חיי הנישואין לעבר המציאות ומצד שני רוצים לדעת כיצד נכון לנהוג.

"תראה מה עשית! שפכת את השוקו!" "זה הציון שקיבלת? אתה לא משקיע מספיק בלימודים." "תתביישי לך!" משפטים כאלו ודומיהם נאמרו לנו בילדותינו, ומן הסתם אנו גם אומרים אותם גם לילדינו. במאמר זה ננסה לבחון – מהו רגש האשמה, מהיכן הוא מגיע והאם הוא רק שלילי?

לספור את הפרחים שפורחים ולא את העלים שנושרים באופן טבעי בני זוג רוצים להרגיש רגשות חיוביים של קרבה, אושר, הנאה, צחוק, שמחה, התרגשות והנאה. במקביל הם מעוניינים להפחית או אף להעלים רגשות שליליים של פחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ וייאוש. אף כי חשוב לתת מקום מתאים לרגשות שליליים בזוגיות, חשוב מכך להרבות ברגשות חיוביים. יחסים זוגיים זקוקים לאיזון בריא בין שני סוגי רגשות אלה, כזה שיטה בצורה ברורה לכיוון הרגשות החיוביים.

צו החיים "תן וקח", כך נברא העולם: שכל אדם יהיה משפיע ומקבל, ומי שאין בו שניהם כאחד- הריהו כאילן סרק. (ר' יצחק מזידיטשוב) עצם ההסכמה לקבל היא כשלעצמה מהווה הנתינה הגדולה בין שני בני זוג. כשאנו לא מאפשרים לעצמינו לקבל, אנחנו בעצם לא מאפשרים לצד השני לתת. במצב כזה מערכת היחסים אינה מאוזנת, ובני הזוג ימצאו את עצמם מתלוננים על כך שהצד השני הפך להיות מרוכז בעצמו וחסר התחשבות. אך אם נתבונן נמצא שבעצם מי ש"חסר התחשבות", הוא אותו הצד המתלונן שלא מאפשר להעניק לו.

באוצר הפולקלור של יהודי ספרד בבולגריה מספרים שהיה פעם יהודי אחד שחדשות לבקרים היה מטריד את הרב בכל מיני שאלות וקושיות. יום אחד ניגש היהודי לרב ואומר לו: "יגיד לי כבוד הרב: אומרים שמי שהורג חתול נדון לשבע שנות עוני?" "כן, כך אומרים." "אם כך, רבי, מה קורה אחרי שבע שנים? הוא נהיה עשיר?" "לא" עונה לו הרבי, "הוא פשוט מתרגל..." האם צריך להתרגל למציאות שלילית או שאפשר גם אחרת?