מעברי החיים מציבים את האדם מול שינויים דרמטיים הדורשים יכולת הסתגלות מילדות ועד זקנה. בין אם מדובר בילד שעובר מתלמוד תורה למסגרת ישיבה או אדם מבוגר שיוצא לפנסיה, הם עוברים חוויה של שינוי הזהות העצמית ונדרשת מהם יכולת להסתגל למורכבות חדשה. גמישות פנימית כחלק מההתמודדות מהווה תנאי לעבור את הגשר במיעוט משברים ועוזרת לבסס פלטפורמה ליציבות נפשית. ישנם תפקידים שנכפים על האדם כמו מצבי מחלה או פיטורין להבדיל מבחירה בלימודים, החלפת מקום עבודה, נישואין, המעבר להורות וכדומה.
המציאות הדואלית
כל מצב של החלפת תפקידים נושא בחובו דואליות שאורגת בתוכה ברכה והתמודדות מול קשיים השזורים יחדיו. כאשר אדם מחליט להינשא הוא רואה בכך זכות משמחת ובוחר מרצון בתפקיד שנושא מחויבות כבדת משקל אשר לא תמיד חזה והתכונן לה. כך גם אשה לאחר לידה חובקת באושר את תינוקה ובמקביל מתמודדת עם מצב שלא תארה לעצמה קודם לכן: גודל האחריות ועומק המסירות הנדרשים ממנה לתפקיד המחייב מאד. אנשים שזוכים לממש שאיפה ועוברים מתפקיד זוטר למשרה ניהולית מוצאים עצמם מול סדר יום תובעני ומחייב שגובה מחיר בחיי היום יום, או אדם שיוצא לפנסיה ונהנה מעצמאות וקצב חיים רגוע עלול למצוא את עצמו משועמם ומדוכדך. כך בכל מהלך שמקרה לנו המציאות על בימת החיים. מול הדואליות הזאת המאפיינת כל שלב במעברי החיים ניתן להבחין בדרכים שונות בהן מתמודדים בני האדם עם המעבר.
שלושת הטיפוסים
אפשר לאפיין את התגובות בעזרת שלושה אב-טיפוסים שונים: הטיפוס הגמיש, הטיפוס המאורגן וטיפוס בת היענה.
הטיפוס 'הגמיש' חי את ההווה המתמשך עד שמגיע שינוי. הוא ייזום שינוי תפקיד אם יחוש צורך בכך, ומול תפקיד שמתהווה מכורח המציאות הוא ימצא דרכים להשתלב ולאלתר פתרונות. הוא יסתגל במהירות למצבים משתנים, ואם יהיו משברים הם יחלפו בזמן קצר. התפקיד החדש ייהפך להווה עכשווי והוא ינסה להפיק ממנו את המיטב. מבחינתו, מה שהיה - שייך לעבר.
הטיפוס 'המאורגן' דוגל בסיסמא 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. הוא מתבונן קדימה ומתכנן מראש את המענה למציאות העתידית של חייו. לדוגמא, חסכון לדירה, דאגה לקרן פנסיה, בחירה ללמוד כאפיק קידום מקצועי בעתיד וכדומה. אנשים אלה גם נוטים לחשב 'סכום ביניים' לקראת שינוי צפוי ובזכות התכנון הם יכולים לחוש תחושת סיפוק והכרה ביעדים שהצליחו להגשים או לפחות ניסו לממש.
טיפוס 'בת היענה' זורם עם החיים, זהו אדם שמחפש תמיד את 'אזור הנוחות', מתעלם ממה שלא מסתדר לו ומדחיק את התסכולים שנובעים מכך. ביום פקודה הוא מוצא את עצמו קירח מכאן ומכאן מאחר ולא הכין את עצמו למפגש עם העתיד שהיה נראה רחוק ולכן התעלם ממנו. אנשים אלה מועדים למשברים וקשה להם להסתגל לתפקידים המשתנים עם מעברי החיים. הם חווים תסכול מתמשך ואכזבה עצמית מכך שבתפקידם הקודם התמוססה ההזדמנות לממש את עצמם. החשש משינוי ומנקיטת יוזמה לא אפשר להם לקום ולעשות מעשה.
מאחר ובני האדם אינם דמויות שטוחות, כמובן שהרוב מורכבים מיותר מטיפוס אחד.
הצעדים המרפאים
בתהליך של שינוי נדרשים מספר צעדים שיאפשרו לאדם אופק חדש וחוויה ערכית משמעותית שיקלו על יכולת ההסתגלות שלו.
הצעד הראשון המתבקש הינו 'סיכום ביניים' מחודש שיאפשר הסתכלות רחבה על התפקידים הקודמים שהאדם עבר. יש לתת להם הגדרה מחדש בכדי לקבל תמונת עבר מאוזנת. ההתייחסות לתפקידים תשתנה מ'פספוס' או 'כשלון' ל'הצלחה'. ההתמקדות תהיה במה שהאדם כן תרם והשיג.
היכולת של האדם להגיע ל'סיכום ביניים' חיובי לפני מעבר כל שהוא מותנה בשלימות שבה קיבל את חייו קודם לכן. עליו לראות את מה שזכה לעשות ואינו מוערך בעיני עצמו. לדוגמא, אדם שלא העיז לפתוח עסק עצמאי אבל התמיד בעבודה במסירות. בזכות התמדתו יש לו אפשרות לצאת לפנסיה מוקדמת שמאפשרת לו מרחב תכנון חדש לעתיד. כמו כן אדם שרצה לכתוב ספר של חידושי תורה ולא הגיע לכך אבל בזכות למדנותו הגיע להישגי לימוד גדולים, או אשה שלא מימשה את רצונה לתעודת מקצוע שחלמה עליה אך גידלה צאצאים למופת שהיום הם יד ימינה.
הצעד השני מחייב את האדם לבנות את הזהות העצמית שלו בהתאם לכישוריו ויכולותיו האמתיים ללא תוספות דמיוניות שגורמות לפער בין השאיפות ליכולת. לכל אדם יש תפיסה לגבי מהי הצלחה. השאיפה לצמוח נהדרת אך חשוב לא להישאב לתפיסות מקובעות מאחר וכאשר השאיפות לא מתממשות לפי חלומותיו של האדם הוא מתייאש ומחמיץ הזדמנויות הנקרות בדרכו. קבלה עצמית תאפשר בחירה נטולת אשליות בתפקיד מתאים ותגרום לאדם לשמוח ולחדש כוחות פנימיים.
לאחר בחירת התפקיד, הצעד השלישי דורש את תכנון העתיד, הגדרת הציפיות ממנו ופרוט הפעולות הנדרשות לשם כך. התכנון מאפשר בניה נכונה ומדורגת שיקלו על התהליך ועל ההסתגלות לשינוי. לדוגמא אדם שרואה את עצמו כעצמאי יכול לעשות זאת בשלבים - בשלב ההתחלתי לפתוח את העסק מהבית וכך להתקדם. החלטה לשנות אזור מגורים יכולה להתחיל בתקופת ניסיון שבה גרים באזור המבוקש בשכירות וכד'
הצעד החמישי הוא יציקת משמעות וערכיות לתפקיד. האבות הקדושים נדרשו לשינויים קיצוניים בחייהם. לאברהם אבינו נאמר הציווי "לך לך" וכמעט ושילם בחייו כאשר בחר בתפקיד הלוחם בבערות האלילית אך לא וויתר על עקרונותיו. על יעקב אבינו נכפה התפקיד להקים משפחה עם לאה אך הוא ידע שהוא עתיד להיות אב של שנים עשר השבטים של עם ישראל. יוסף הצדיק זכה להחליף את תפקיד העבד והפך בחסדי שמיים למלך מצריים שדאג לכלכלת ישראל, ואסתר הפכה למלכה שחיי העם נתון בידיה וסיכנה את חייה למען ערך שנתן משמעות גורלית למעשיה.
על האדם לצקת משמעות לתוך התפקיד שלו, הן אם הוא בחר בו והן אם הוא נכפה עליו. בכל עת יש לזכור שכל מה שה' עושה זוהי הבחירה הטובה ביותר עבורנו. היכולת של האדם לבחור במשמעות עמוקה בכל מעשה ומעשה הופכות אותו ללפיד הרוחני שמועבר מדור לדור ומרומם כל מעשה פשוט לתפקיד נעלה. על האדם לשאת את ההבנה שקיומנו בעולם אינו מקרי וזוהי מעניק משמעות קיומית לכל פעולותינו שהופכות לחלק מתכלית הבריאה.