לכל אחד מאיתנו היו, או יש עדיין ציפיות גבוהות מחיי הנישואין. הנה מצאנו את בן או בת זוגנו ומעתה כל החסר לנו יתמלא, נבין זה את זו ונחיה באחדות מופלאה. אך מה קורה בדרך להגשמת הציפיות ומדוע תחושות מרוממות שהיו בראשית הקשר הופכות לעיתים למפח נפש? על ה"נהפוך הוא" הנצרך בנישואין במאמר הבא.
בראשית הנישואין אנו נמצאים בשלב של סיפוק מרבי מבן זוגנו. העולם הסובב לנו מאיר לנו פנים ואנו מרגישים כי באנו אל המנוחה ואל הנחלה. אנו נהנים מתכונותיו המוצלחות של בן זוגנו ומרגישים קשר אחדותי מרומם. אך באיזה שהוא שלב בהמשך הדרך המשותפת העניינים משתבשים. פתאום, "צצות" תכונות שלא הכרנו בבן הזוג, קונפליקטים רבים עומדים בדרכנו ואנו מתחילים לתהות איך פתאום בן הזוג השתנה. אם עד כה עסקנו בהענקה בלי גבול, עתה אנו רוצים גם לקבל את המגיע לנו.
העיתוי לשינוי זה בא בדיוק באותה העת בה חשנו בטחון בקשר הזוגי יותר מאי פעם. אכזבה זו נובעת מצורך לא מודע, כי בן זוגנו ישמש לנו תמיד מקור תמיכה וקבלה אין סופית וישלים לנו צרכים בסיסיים שנפשנו צמאה אליהם. זוהי פרשת דרכים שבה על בני הזוג ללמוד כיצד לחדש את הקשר הנעים והבונה, והפעם מתוך מודעות רבה ועבודה נכונה.
תחילה, עלינו להבין טוב יותר את חיי הנישואין, ונעזר בעיון בזוג הראשון בעולם: אדם וחווה. בתורה, כידוע, מופיעים שני תיאורים של תהליך בריאתם שלכאורה נראים כסותרים זה את זה. מהתיאור בפרק א' בבראשית משמע, שמתחילת בריאת האדם נבראו יחדיו זכר ונקבה, ומהתיאור בפרק ב' משמע, שהאיש נברא קודם, ורק לאחר מכן נלקחה צלע מן האיש וממנה נבנתה האישה, וזאת, כמתואר, כדי לספק את חסרונו. חז"ל במדרש בראשית רבה (ח, א), קבעו שלא בסתירה מדובר אלא בשני שלבים: בתחילה נבראו האיש והאישה מחוברים זה אל זה גב אל גב, ובלשון חז"ל "אחור באחור" וזוהי משמעות התיאור בפרק א', ובפרק ב' – הופרדו זה מזה לשניים. פירוד זה, הינו פירוד זמני לצורך התקשרות מחודשת, עמוקה יותר, הנקראת בלשון חז"ל "פנים אל פנים". בתורת הסוד נקרא תהליך זה על משמעויותיו בתחומי הזוגיות ובתחומי חיים רבים:"סוד הנסירה".
יש הטוענים כי בעיות רבות בחיי הנישואין נובעות מאותם יחסי "אחור באחור" המאופיינים בשקיעה בתועלת העצמית. במצב של "אחור באחור" כל אחד מבני הזוג יכול לראות רק את עצמו, ולא את זולתו, דבר המבטא את רצונו האנוכי להפיק תועלת אישית מקשר זה. לעומת זאת, במערכת יחסים של "פנים בפנים" – בני הזוג עסוקים בבנייה ובנתינה. האחדות בתחילת הבריאה לא ניתנה לבחירה, אך איכות הקשר בה היתה ירודה. בכדי להעלותה, היו צריכים האיש והאישה לעבור את שלבי הנסירה. מאז ועד היום, על האדם לעמול במציאת בת זוגו, וגם לאחר מכן, בתוך חיי הנישואין – ליצירת קשר איכותי של "פנים אל פנים" מתוך מודעות, בחירה ונתינה. בין שני שלבי הזוגיות מגיעה, כאמור, ה"נסירה", הנעשית במעין "תרדמה" (כמו אצל האדם הראשון) אשר מאפשרת את התרופפות החיבור הטבעי ששרר עד אליה. בעודם שקועים בתרדמתם, בני הזוג לא מבינים מה קרה לקשר הנפלא שלהם, ומדוע בן הזוג לא מבין אותם כבעבר. התסכול גדל ומתחילים מאבקי כוחות מורטי עצבים המכלים את כוחות הנפש. הבשורה הגדולה היא שבעבודה מתאימה אפשר להפוך את הקשר לאיכותי הרבה יותר, לקשר של בחירה ומודעות, לקשר איכותי של פנים אל פנים. מתברר כי "סוד הנסירה" הוא מהסודות העמוקים ביותר של תיקון היחסים בין איש לאשתו ואם נכיר אותו נוכל ללמוד כיצד לעבור מיחס אדיש ומרוחק, ליחס פנימי ועמוק.
ראשית יש להחדיר למודעות כי הבחירה שעשינו בבן זוגנו והקשר הייחודי אליו, נובעים מכך שהוא ורק הוא יכול למלא את הצרכים האמיתיים שלנו, הנובעים לעיתים מתוך קשיים או חוויות בלתי מספקות שהתנסינו בהם בעבר. באותה מידה אנו היחידים שיכולים להשלים לבן זוגנו את צרכיו שלו. עלינו להבין, בעצם, שמערכת הנישואין יוצרת את התנאים המתאימים ביותר לחוויית תיקון של אותם חסכים שחווינו, או תכונות שהיה קשה לנו עימן בעבר. יחד עם השינוי התודעתי, יש לאמץ אינטראקציה חדשה,"שפה" אחרת לתקשורת הדדית, ואחרי המעשים יימשכו בע"ה הלבבות: יש להחליף את הסגנון של הטחת ביקורת ועלבונות, האשמה ושיפוטיות כלפי כל מה שלא מצא חן בעינינו אצל השני, בסגנון אחר, נקי משיפוטיות ומביקורת. בדו-שיח של ביקורת והטחת האשמות כל אחד מבני הזוג עסוק רק בהתגוננות, ולא מותיר לעצמו מרווח גם להקשיב והדבר האחרון שאליו ליבו פנוי הוא למה שבאמת בן או בת הזוג זקוק כרגע. דו- שיח כזה הופך לרוב לפוגע, מרחיק ומכאיב. על מנת לחיות חיי נישואין מספקים עלינו להפעיל סגנון אחר לגמרי: במקום הטחת ביקורת – הבעת צרכים, במקום שיפוטיות – הכלה, במקום הטחת עלבונות –להביע את שאני זקוק, לתת הרגשה לבן או בת הזוג שרק הם יכולים למלא את צרכי, כפי שלרוב כך המצב באמת. שיח זה הכולל העצמה והזמנה לשיתוף והוא יביא בוודאי לנכונות לעזור, להבין ולהכיל אותנו.
היישום המעשי של הדברים יבוא לידי ביטוי על ידי הזמנה של אחד מבני הזוג להקשיב לצורך שלו. הזמנה זו תגיע בדרך כלל בעקבות חוסר הסכמה בעניין מסוים. בן הזוג השני ייענה לבקשת ההקשבה רק לאחר שחשב והתכוונן באמת לשמוע את צרכי בן הזוג המזמין. אם הבקשה התקבלה בזמן לא נוח, יש לקבוע עם המזמין מועד אחר. בשלב הבא, על כל אחד לומר, אך ורק בסגנון של בקשה נקייה, מתונה, וללא כל ביקורת, את הצורך הנפשי שלו לדוגמא: האשה תגיד לבעלה "חשוב לי שתקדיש לי יותר תשומת לב גם כשאנו מתארחים אצל הוריך, כך אוכל לחוש כי אני באמת חשובה לך". או הבעל יגיד: "אני מרגיש לא נוח עם העובדה שאת מביעה עמדה מנוגדת לשלי בנוכחות הילדים, מאוד חשוב לי שמעמדי ישמר בפני הילדים". האחר יוודא שהבין היטב את דברי זולתו, ואז יפרט את צרכיו שלו בדיוק על פי אותן ההוראות. לאחר שכל אחד מהם שמע והכיל את צרכי האחר, יופתעו בני הזוג להיווכח כי הקונפליקט כבר אינו מאיים ובלתי ניתן לגישור כמו שנראה בתחילה, שכן, כולנו מתנהגים בנינוחות לאחר שהרגשנו שהצורך שלנו הוכל והובן באמת.
לעיתים בתחילת השינוי זקוקים בני הזוג להנחיה כלשהי על מנת לצאת ממעגל ביקורת שאליו התרגלו, אך פעמים רבות, החלטה משותפת ועבודה רצופה, דיים לשנות לבלי היכר את מצב הזוגיות.
הניסיון מורה כי זוגות שהחלו לשנות את הסגנון, לסגנון של הבעת צרכים רגשית, הבחינו באופן מיידי בשינוי המיוחל, תוך התפעלות מעוצמת השינוי. אמנם, בתחילת הדרך שינוי סגנון זה עלול להיות מורגש כמלאכותי ומעיק, אך כאשר נוכחים בתוצאותיו,מגבירים את האמון בדרך, ואף מאמצים אותה כסגנון מועדף. כמובן שתמיד צריכים להמשיך בעבודה, אך לזוגות רבים זהו המפתח לשינוי הכיוון המיוחל.