אנשים המחפשים לעצמם בן זוג לצורך בניית משפחה, לא פעם מחפשים אדם שיענה על קריטריונים שהם הגדירו לעצמם כגון: מראה, תכונות אופי ועוד. אולם מסתבר כי במקביל מתרחשים גם תהליכים שאינם מודעים אשר משפיעים רבות על בחירת בן או בת הזוג ועל המשך חייהם המשותפים. על הנסתר והנגלה שבזוגיות – במאמר הבא.

שיטת האימגו היא שיטה טיפולית שפותחה בשנות השמונים  על ידי ד"ר הארוויל הנדריקס. השיטה מבוססת על מכלול גישות וטכניקות ובבסיסה עומדת ההנחה כי אנו בוחרים בני זוג מתוך מניעים בלתי מודעים הנובעים מה'אימגו'- ייצוגי היחסים המשמעותיים אשר חווינו בילדותנו - בדרך כלל עם ההורים. לפי שיטה זו אנו בוחרים בני זוג המאופיינים במערכת התכונות החיוביות והשליליות אשר אפיינו את הדמויות העיקריות בחיינו.

כל אחד מאיתנו, כך מסתבר, שואף לראות בבן זוגו את האדם שיספק את צרכיו הבסיסיים והראשוניים. צרכים אלה הם לרוב לא מודעים אף לנו עצמנו והם צרכים שהוטבעו בנו משחר ילדותנו. עם תהליך התבגרותו של האדם, ולקראת תהליך הקמת המשפחה, אנו תרים אחר מציאת אותו אחד או אותה אחת שיטפלו בנו כראוי וירפאו את פצעי ילדותנו. לבן הזוג הנבחר יהיו, על פי רוב, תכונות דומות לתכונות ההורים שלנו, זאת מאחר ותת מודע שלנו מקטלג את בן הזוג כמי שאחראי על קיומנו בדיוק כפי שהורינו היו אחראים על קיומנו כילדים. כמו שהורינו או כל דמות סמכותית אחרת היו אחראים לחיים פיזיים תקינים שלנו, כן נרצה שבן זוגנו יהיה אחראי לבריאות נפשנו על ידי אהבה, הערכה ופיתוח האישיות שלנו. כל ילד שגדל בסביבה בריאה ואחראית מרגיש תלות בהוריו. התלות הזו באה לידי ביטוי ב"אימאגו" - בדימוי ובציור הפנימי שיצרנו לעצמנו על הורינו ואותו נחפש בתהליך בחירת בן/ת הזוג לעתיד. לדוגמא: אם אחד ההורים היה מאד אנרגטי ומלא יצירה ותכונה זו השפיעה על הילד, בבגרותו תחשב תכונה זו לנחשקת ורצויה אצל בן /בת הזוג המיועד. מהלך זה הוא טבעי ומובן לנו, שהרי הגיוני שנבקש למצוא אצל האדם שאמור להיות הקרוב אלינו ביותר אפיונים חיוביים אותם ראינו אצל הורינו ובצלם גדלנו.

אך אם נעמיק מעט ביסודות שיטת האימאגו, נגלה תופעה מעניינת: מסתבר שהמשודכים הצעירים יחפשו לעצמם בני זוג הנושאים לא רק את התכונות החיוביות של הדמויות הסמכותיות בחייהם, אלא גם את התכונות השליליות שלהם. לדוגמא: אמא חסרת סבלנות שהייתה מרבה לכעוס על בנה הקטן. התנהגות זו פגעה בילד וגרמה לו להרגיש באותם רגעי כעס לא אהוב ולא רצוי והתדמית שלו בעיני עצמו נפגעה. מעניין שבבגרותו יפנים ה"ילד" את התכונה הזו של האם, אך הפעם – מתוך רצון לתקן ולשפר את אותן חוויות ילדות שהוא חווה בילדותו. תת המודע שלו יחפש אחר דמות שתשחזר את החוויה בה הוא הרגיש פגוע ומושפל מתוך רצון לתיקון אותה החוויה על ידי הענקת אהבה.

למרות ההיגיון שאפשר למצוא בדברים, לא נשמע אף משודך האומר לשדכנית כי הוא מחפש מישהי "עם פתיל קצר", שמתעצבנת מהר ואין לה הרבה סבלנות, כי הוא מחפש לרפא את פצעי הילדות שלו. להיפך, במעמד שכזה, יגיע הבחור או הבחורה עם רשימת תכונות חיוביות המיוחלות להימצא בבן הזוג הנכסף. כיצד יתכן כי תכונות שלא כללנו ברשימת המצרכים שלנו לוקחות חלק בשיקול דעתנו בשלב כה מכריע וחשוב בחיינו?
מסתבר שתת המודע פועל בצורה מתוחכמת מאד ובמקום להציף את הצורך לריפוי בצורה גלויה הוא פועל בצורה סמויה. נחזור לדוגמא של האם ה"כעסנית": את הצד השלילי שבכעס אנחנו בוודאי מכירים, אך יש בו גם צד חיובי שחשוב שנכיר גם אותו. לכל אדם יש שאיפות, חלומות וציפיות. כאשר אלו לא מתממשים, ברוב הפעמים הדבר מביא את אותו האדם לידי כעס. נוכל לומר, אם כן, כי הצד החיובי של הכעס הנו: שאפתנות ויצירתיות המאפיינות אדם שלא שוקט על שמריו וכדומה. כאשר הילד שלנו שנושא על גבו עוד את אותן תחושות לא בריאות מילדותו, ייגש לחפש שידוך הוא אמנם לא יבקש מהשדכנית אשה עם פתיל קצר אך הוא כן יבקש משהי שאפתנית ויצירתית שכן תכונות אלו מהוות את הצד החיובי של האדם הכועס כפי שראינו. הוא יבקש תכונות חיוביות אשר המקור להן הוא תת המודע שהדחיק עד לרגעים אלו את פצעי ילדותו אותם הוא רוצה לרפא.

מסיבה זו נבין את התחושה המאפיינת זוגות צעירים רבים האומרים כי "אנו מכירים כמה חודשים אך מרגישים כמי שמכירים כבר שנים", או "אני לא זוכר זמן שלא הכרנו אחד את השני", ו"איך יכולנו לחיות לפני שהכרנו" המכנה המשותף לאמרות הללו מבטאים את התהליך שעובר כל אחד מבני הזוג בראשית הנישואין בו יש התעוררות של התחושות המוכרות מהעבר עם הצורך לתקן ולרפא אותו על ידי ההווה והעתיד. זהו עיקרון ה"אימאגו" – הדימוי שמניע אותנו בבחירת בן הזוג לעתיד. 

בשלב הזה של ראשית הדרך המשותפת בני הזוג ערים לתכונות השליליות המאפיינות את בן הזוג אך הם מצליחים לגמד אותן – "הוא כועס מידי פעם אבל זה חמוד", ולהעצים את התכונות החיוביות - "היא מלאת אנרגיה שתוסיף לי הרבה פלפל לחיים". אך ברוב המקרים כעבור כמה חודשים או שנים, הראיה מתהפכת עד כדי כך שלפעמים נוכל לראות שאותן תכונות שבעבר קיבלו העצמה מתגמדות -"יש לה כל כך הרבה אנרגיה לכל העולם אבל כשזה קשור בי אני לא מקבל כלום", והתכונות השליליות מקבלות העצמה – "כשהוא כועס כל הקירות רועדים מפניו". בשלב הזה, התכונה השלילית שמשכה אותנו לבן זוגנו כי האמנו שהיא תהיה המזור לכאבינו, דווקא היא כעת כמו שופכת מלח על פצעים ישנים ופותחת אותם מחדש. 

הפתרון שמציעה שיטת האימאגו לקונפליקט המתואר מכונה "הנישואין המודעים". לפי שיטה זו, האדם הנשוי מפתח מודעות הן לצרכיו שלו והן לעובדה שגם בן זוגו הינו אדם בעל ציפיות וצרכים. במסגרת זו, בני הזוג לוקחים אחריות על הבעת צרכיהם באופן ישיר, ולא במסווה של ביקורת תוך הבנת היכולת של כל אחד מבני הזוג להוות המרפא לנפש של זולתו. כאשר בני הזוג מדברים על הדברים ומעלים אותם מנבכי תת המודע למידע זמין ונגיש לשניהם, נוצרת הבנה עמוקה והדדית שיוצרת חברות אמיתית וכנה. הדרכים בה מגיעים בני הזוג לרמה כזו של פתיחות הם תקשורת נכונה ואמפתית הנמנעת ממאבקי כוח והאשמות. התוצאות – השלמה ושלמות לכדי "ויקרא שמם אדם".

מקורות:

GETTING THE LOVE YOU WANT (HENDRIX)