כהורים וכמחנכים, אנו נתקלים פעמים רבות בהתנהגויות לא רצויות אצל ילדינו. התנהגויות שליליות אלה מביאות אותנו לתגובה שנתפסת אצל הילד כאישור לנוכחותו ולקיומו – תגובה שמייצרת אצלו התנהגות שלילית נוספת - שמושכת מאיתנו תגובה דומה וכך הלאה כאשר המעגל הלא מוצלח הזה רק הולך ומתרחב. על מנת להבין מה משדרים לנו הילדים כאשר הם מתנהגים שלא כראוי ומה עלינו לעשות – עלינו לשים לב למוקד תשומת הלב שלנו.

כל ילד, מעצם טבעו, זקוק לאישור תמידי מהסביבה הקרובה לו על כך שהוא מועיל, ראוי ומוערך. כאשר הוא לא יקבל חיזוקים אלו הוא ירגיש מיואש, חסר ערך, לא בטוח במקומו, ובתאם לכך יפחת שיתוף הפעולה מצידו והוא יחפש דרכים אחרות מחוץ לתחום החיובי להרגיש את עצמו בעל ערך. הילד אינו מודע לכך שההתנהגות שבה הוא משתמש מכוונת להשגת מטרה שלילית. גם ההורים בדרך כלל אינם מבינים שההתנהגות המפריעה היא ביטוי לרצון לקבלת תשומת לב , ולכן הורים רבים מגיבים בצורה לא נכונה שמעודדת התנהגות שלילית.

ישנם ילדים שדורשים תשומת לב בצורה גלויה וישירה יותר וישנם ילדים שהתנהגותם שקטה ומוסווית אך שניהם למעשה חותרים לאותה המטרה - להרגיש שייכות לבית ולמשפחה. הניסיון להשגת תשומת לב יחל, בדרך כלל, באופן מקרי לחלוטין כאשר הילד יגלה שכאשר הוא מתנהג "לא בסדר", לפתע כולם מבחינים בקיומו.  זה קורה למשל, כאשר יום אחר במקרה אין לו תיאבון והוא אינו רוצה לאכול, או כאשר פעם אינו נרדם בלילה, או כשהרטיב במיטה במקרה, או כאשר הפריע או השתולל סתם בלי כוונה. פתאום כל הגדולים מתרכזים בו, והופכים אותו למרכז העניינים, מה שהם בדרך כלל שוכחים לעשות כאשר הוא שקט ומשתף פעולה. הילד נהנה מהמעמד החדש ומנסה את העניין שוב ושוב, עד שמתברר לו מעל כל ספק שככל שהוא פחות בסדר הוא נהיה חשוב יותר ומעמדו מתחזק.

ככל שההורים מעניקים תשומת לב ושירותים מיותרים לילד המפריע, מתחזקת אמונתו שזוהי הדרך שבאמצעותה יוכל להשיג עמדה ולבסס את עצמו במקום בולט במשפחה. ילד כזה גורם לכך שאמו וסביבתו יהיו עסוקים בו כל הזמן ויהיו מוטרדים ממעשיו המרגיזים ללא הרף.

להשגת תשומת לב יש גם פטנט נוסף: יש ילדים שלומדים מתוך תגובות ההורים שהם יכולים להיות מרכז תשומת הלב על ידי כך שהם יהיו "טובים". זה קורה בעיקר כאשר יש לילד אחים. במקרה כזה ההתנהגות ה"טובה" היא על חשבון האחים שאתם הוא נמצא בתחרות על תשומת הלב של ההורים כאשר הוא שואף שיתייחסו אליו כאל הילד הכי טוב בבית. בתחרות הזו הוא מפסיד, כמובן, את היחסים הטובים עם הילדים האחרים, ובדרך כלל הוא נתפס לאמונה שרק אם הוא טוב מהאחרים הוריו יאהבו ויעדיפו אותו.
ילד כזה יכול בקלות לקפוץ לקיצוניות השניה ולהיות "הכי רע" ברגע ששוכחים להעמיד אותו, מסיבה כל שהיא, במקום הראשון או כאשר אחיו משתפרים פתאום ומסיבים אליהם את תשומת הלב. אלה הם הילדים שהטוב שלהם תלוי ברוע של האחרים, ולכן ילדים כאלה מכשילים, מלשינים, ומשפילים את אחיהם ועושים הכול כדי לשמור על עצמם במקום הראשון. כאשר ילד כזה יתבגר הוא עלול להיות חדור צדקנות עצמית, סגור, מתנשא, מצוי במלחמה מתמדת עם עצמו ומבטל את האחרים.

הצורך בתשומת לב קיים אצל  רוב הילדים. אם האווירה בבית מאפשרת להם לקבלו באופן חיובי ובונה, הם ישתחררו מצורך זה או שהוא יתגלה רק לעיתים רחוקות. אבל אם הילד לא יצליח להשתלב בתחום המועיל של החיים הצורך הזה ילך ויגבר ויהיה דומיננטי. תופעה זו של תשומת לב שלילית היא בעיה נפוצה וברוב המקרים היא תוצאה של צורת הטיפול בילדים בימינו- טיפול שאינו מאפשר להם ליצור יחסים ביו אישיים במשפחה שיובילו לתרומה מועילה. ברוב המקרים, אנחנו, ההורים, עושים הכול בשביל ילדינו וכמעט ולא נשאר להם מה לעשות בבית. במבנה החברתי שלנו ובעיקר  בחברה העירונית המודרנית, בה נעשה שימוש במכשירים חשמליים וכל דבר דורש מומחיות, מהירות וחיסכון, הילד הופך מיותר כגורם תורם ופעיל בקיום המשפחה. אוהבים אותו, כמובן, ורוצים בקרבתו אך נותנים לו את ההרגשה שהוא "מסתובב בין הרגלים" ומפריע לגדולים לעבוד, לנוח, ליהנות, לקיים בית מסודר ומטופח וכדומה. כפיצוי על כך הוא נאלץ לדרוש הוכחות לערכו על ידי מתנות, הפגנות אהבה, דרישות מיותרות ותשומת לב רצופה. אך כל אלה לא מעניקים לו הרגשת ערך ובטחון עצמי, ולכן הוא מחפש בכל זאת דרכים לביטוי מעמדו במשפחה על מנת להרגיש רצוי, נצרך ומועיל. כאשר המשפחה תבין את הצורך שלו ותעניק לו אותו, הילד ישתמש בדרכים מקובלות אבל ברגע שהוא יתקל בקשיים הוא לא יהסס להשתמש בדרכים שליליות ולא יירתע מהתנהגויות בלתי נעימות שלעיתים אף יובילו לכעס ועונשים. הילד, שעבורו זהו צורך קיומי יהיה מוכן לשלם כמעט כל מחיר מפני שזה הדבר הכי חשוב לו.

עלינו ללמוד ולהבין שהצורך להיות מרכז תשומת הלב יכול לבוא על סיפוקו בדרכים חיוביות, ילדים מטבעם מנסים ללכת בדרך חיובית ורק כשלא הולך להם בדרך החיובית אז הם פונים לדרכים שליליות. המצב מחמיר כאשר הורים מנסים להכניס את הילד בכוח לתלם. במקרה זה עלול הילד להחמיר את התנהגותו ואז כבר קשה הרבה יותר לתקן. כאשר נבחין בדרכו המוטעית של הילד להשגת תשומת לב נוכל לכוונו לדרכים חיוביות על ידי כך שנאפשר לו לקחת חלק פעיל בתפקוד הבית, נציע לו לקחת על עצמו מטלה שיהיה אחראי עליה, ונאפשר לו לבצע תפקידים למען האחרים בבית. כך נוכל לתת לו את ההרגשה שהוא תורם, מועיל ושייך. מעט מחשבה על הדברים, התבוננות ורצון טוב יעשו את השינוי.