מאמרים לקריאה חופשית

הצבת גבולות במשפחה מתרחשת כאשר הורים קובעים חוקים וכללים, מבהירים את המותר ואת האסור, מפקחים ומענישים בהתאם למטרותיהם החינוכיות. בגיל הרך רבים ומגוונים הם הנושאים בהם הורים מציבים גבולות לילדיהם: הרגלי אכילה ושינה לתינוק, תהליכי גמילה ממוצץ ומחיתול, נוהלי קימה בבוקר לקראת הליכה לגן, נוהלי ישיבה בארוחות, צפייה במסכים, כניסה לחדר ההורים וכדומה. הצבת הגבולות בגיל הרך חשובה במיוחד. הגבולות קובעים את חוקיות החיים, מעניקים לילד הקטן תחושת ביטחון שיש מבוגרים אחראים, יודעים, שמגדלים אותו, ומפחיתים אצלו תחושות בלבול וחוסר ודאות. על אף זאת, מיומנות הצבת הגבולות מעוררת בקרב הורים רבים אי נחת, מבוכה ואף חוסר אונים. הורים דואגים שמא יזיקו לילדם ויפגעו בו בהצבת הגבול ומתלבטים כיצד לעשות זאת בצורה נכונה. להלן שבעה עקרונות מעשיים שיעזרו להורים לילדים בגיל הרך להציב גבולות בצורה יעילה ומועילה.

יֹּ?אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ?ה "אֱמֹ?ר" אֶל־הַכֹּהֲנִ?ים בְּנֵ?י אַהֲרֹ?ן ו"אָמַרְתּ" אֲלֵהֶ?ם לְנֶ?פֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּ?א בְּעַמָּֽיו: ידועים הם דברי רש"י על פסוק ומקורם מהגמ' יבמות (קיד.) "אמור ואמרת" להזהיר גדולים על הקטנים, דהיינו שהגדולים צריכים למנוע מהקטנים מלעשות עבירה. ופירש רש"י שם בגמ': שהגמ' למדה זאת מזה שהתורה חזרה פעמיים בלשון אמירה (אמור ואמרת), ושתי אמירות הללו למה, ללמדנו: "להזהיר גדולים על הקטנים".

שבעה עקרונות מעשיים להצבת גבולות בגיל הרך

רקע תופעת האלימות במערכת החינוך מעוררת תשומת לב רבה מאד בעשורים האחרונים, בקרב אנשי חינוך, הורים וחוקרים. עדות לכך ניתן למצוא בסקר שערכה רשות המחקר במכללת לוינסקי, שבחן את תפיסת החשיבות של יעדים אסטרטגיים של מערכת החינוך בעיני הציבור. במדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת נמצא כי שני היעדים החשובים ביותר הם הפחתת אלימות וקידום הרווחה הנפשית של הילדים. בקרב אנשי חינוך, הפחתת האלימות נתפסה כיעד החשוב ביותר. בשנים האחרונות מערכת החינוך משקיעה מאמצים בלתי פוסקים למיגור האלימות. קיימת הסכמה בין כל העוסקים בתחום, כי הצלחת המאמצים האלה תלויה בשיתוף הפעולה בין אנשי חינוך, תלמידים והורים. לפיכך יש חשיבות בהכרת התפיסות של ההורים בנושא האלימות במערכת החינוך. המידע המחקרי בנושא זה הוא מועט. בסקר שנערך בשנת 2016( ראמ"ה, 2017 )נבחנו תפיסות הורים בנוגע להיקף האלימות על סוגיה השונים וכן המאמצים הנעשים על ידי בית הספר לצורך התמודדות מולה. בסקר נמצא כי תופעת האלימות נפוצה בבית הספר, היקפה משתנה בהתאם לסוג האלימות ולסוג בית הספר, כאשר השיעור הגבוה ביותר )%53 )דווח לגבי אלימות מילולית בבתי ספר יסודיים. המחקר הנוכחי מבקש להרחיב את ההתבוננות בתופעת האלימות בבתי הספר דרך בחינת נקודת הראות של הורים בנוגע להיקף האלימות על ביטוייה השונים ודרכי ההתמודדות עימה, כולל היבטים של שותפות בין בית הספר להורים.

בעקבות הסערה הציבורית סביב הפרשיות האחרונות, עו"ס ריקי לבל, מצוות המומחים של מרכז י.נ.ר, מציגה טיפים מקצועיים שיסייעו להורים המודאגים לזהות בזמן אם ילדם חווה התעללות כלשהי בגן הסערה הציבורית והעיסוק התקשורתי הרב בנושא מעלה חששות רבים בליבם של הורים מודאגים החוששים שמא ילדם חווה התעללות בגן ואיש אינו יודע.

לימוד גמרא עם ילדים ונוער מהווה אתגר משמעותית להורים ומורים כאחת. על אחת כמה וכמה כשמדובר בילדים ותלמידים עם הפרעת קשב וריכוז. המאמר מתאר את הפרעת קשב מנקודת מבט תורנית ומציע דרכי התמודדות עמה בהקשר של לימוד גמרא עם ילדים ונוער שאובחנו עם הפרעת קשב. המאמר מתמקד באנשים עם ההפרעה, אבל חלקים נרחבים מתוכו יכולים לסייע בהוראת גמרא בכלל.

 

במשך כיובל שנים פיתח פרופ' מרדכי רוטנברג, חתן פרס ישראל, שיטת טיפול המבוססת על מקורות היהדות על גווניהם הרבים. גישתו של פרופ' רוטנברג מבוססת על מושג "הצמצום" שתיאר רבנו האר"י ז"ל, גדול המקובלים בעת החדשה. על עיקרי הגישה בהסתכלות עכשווית ויומיומית, במאמר של תלמידו של פרופ' רוטנברג, מרום גורין MSW.

ADHD היא ההפרעה הנוירו-התפתחותית הנפוצה ביותר בקרב ילדים, ושיעורה באוכלוסייה כ-10%. על פי דוידוביץ' (Davidovitch et al., 2017), שיעור המאובחנים בישראל מגיע ל15% מאוכלוסיית הילדים שהוא מהגבוהים בעולם.

שיטת הי"ש אומרת שאין אדם שאין בו טוב, אין אדם שאין יופי במעשיו. גם הורה שעושה אין ספור טעויות, עדיין אפשר למצוא במעשיו את גרגירי הזהב. גם בעל ששוגה במעשיו כלפי רעייתו, עדיין ניתן לראות בהנהגתו את היופי, אם רק רוצים בכך. הסופרת מנוחה פוקס בשיטה שהיא פיתחה ומלווה אותה בשלושים השנים האחרונות.

ישנו פסוק בספר משלי, שהוא יסוד עיקרי לתקשורת חיובית עם הזולת. כתוב בפסוק: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי כז יט). כמה מרבותינו מסבירים את הפסוק, כפשוטו, על ההשפעה שיש לנו על הזולת כאשר אנו מסבירים לו פנים. אך הגר"א מוילנא, פירש את הפסוק, שגם כאשר אותו זולת נמצא במרחק וכלל לא יודע על תחושותינו כלפיו, עדיין יש כאן השפעה נפשית בלתי נראית, שהתחושות שלנו כלפיו יגרמו לו להרגיש בצורה דומה כלפינו. גם כאשר הגוף לא נמצא כלל ביחסי תקשורת עם אחרים, יש קשר רוחני בין הנשמות, והיחס שלנו כלפיהם גורם להם לחוות מציאות רוחנית אמיתית וברורה, וכן כתב גם האור החיים הקדוש (שמות לג יא). קל להגיד, קשה ליישם, במיוחד כאשר היחסים טעונים ויש הרבה משקעים.

שבע וחצי בבוקר. אני מסתכלת סביבי ורואה שהכל מתנהל כשורה. הקטנים עלו להסעה והשאירו את הבית מאורגן פחות או יותר. נותרו לי כמה דקות לסיים את המצגת להרצאה שאתן הערב, והנה לוכד את מבטי סנדויץ' אלמוני שנשאר על השיש... הוא שוב שכח לקחת את ארוחת העשר שלו! לפעמים נדמה לי שהוא שוכח אותו בכוונה תחילה, ולוקח עמו רק את הפרי. הוא יהיה רעב, ולא יהיה מרוכז... הבנות הגדולות שלי צוחקות עלי: 'הוא נראה טוב מאוד, אמאל'ה, ומקרקורים בבטן לא מתים. ובכלל, תראי איך הוא מצליח לסדר אותך'! אבל לבן זקונים יש פריבילגיות מיוחדות, ואמא נשארת אמא גם כשהיא דוקטור וסבתא...

תינוק נולד חסר ישע ותלוי באופן מוחלט באימו. הוא זקוק לה לסיפוק כל צרכיו הפיזיים והרגשיים. שלב זה בחיי התינוק נקרא השלב הסימביוטי, בו חווה התינוק את עצמו ואת אימו כישות אחת ללא נפרדות כלל. ככל שהילד גדל, אנו מצפים שתתפתח נפרדות פיזית ורגשית. אך מה קורה כאשר הילדים "עוזבים את הקן"? על שלבי ההתפתחות, הקשיים שבדרך, ותובנות חשובות – להורים ולילדים הבוגרים - במאמר הבא.

טיפסנו ללגונת השלושה, באזור אל צ'אלטן שבארגנטינה. הלגונה שוכנת למרגלות ההר הגבוה ביותר באזור, 3,405 מטר גובהו, והטיפוס אליה נמשך כארבע שעות. חלקו האחרון של הטיפוס היה קשה: עליה ארוכה ותלולה, שעשינו אותה באיטיות רבה, ובמאמץ רב. כשהיינו בירידה מההר, שאמנם הייתה קלה יותר אך נמשכה גם היא כארבע שעות, אמרה גבי: ״אני חושבת שאני יודעת למה היום יותר קשה לנו מאשר אתמול – פשוט נגמר לנו מאגר הגליקוגן בגוף. הגליקוגן הוא מקור האנרגיה העיקרי והחיוני ביותר של הגוף. בהעדרו, נרגיש עייפות וירידה חזקה בכוח. אתמול התאמצנו מאוד כשטיפסנו. הגוף השתמש בכל הגליקוגן העומד לרשותו. מאחר שהיום לא נחנו ואנחנו בעיצומו של טיפוס נוסף, ולא אכלנו פחמימות המספקות לגוף אנרגיה, אין לגוף שלנו מאגר אנרגיה זמין. לכן אנחנו מרגישים עייפות רבה."

שאלה: בני המתבגר לא קם בבוקר. אם אני לא מעיר אותו לומר 'קריאת שמע' בזמן, הוא פשוט לא קם. אני מתוסכל, ומנסה להסביר לו שיש כאן נידון של "מעוות אשר לא יוכל לתקון", אבל הוא ממש לא מתרגש מזה, וגם לא מהעובדה שאני משתגע. אני לא מבין איפה טעיתי ומה עשיתי רע שכך בני מתנהג. מה עושים?

במעגל החיים המשפחה עוברת מספר שלבי התפתחות ובכל שלב המשפחה נדרשת לעמוד במשימה התפתחותית הדורשת ממנה משאבים - לימודיים, כלכליים ונפשיים. נבחן מה היו התפקידים המסורתיים ומה השתנה, וכיצד שינויים לא צפויים משנים את התפקידים, ודורשים מהמשפחה הערכות והתייחסות שונה.

רק לפני עשור, הביטוי ADHD היה משהו מפחיד שהס מלהזכיר. כיום, הביטוי נפוץ ומוכר כמו מחלת השפעת בחורף. ובכל זאת, רובם מכירים את ההפרעה בשמה ולא בתוכנה, ולא באמת יודעים את המשמעויות של ההפרעה וצורות הביטוי השונות שלה. כשיש לך ילד כזה בבית או חמישה בכיתה, ואינך מבין עם מה הם מתמודדים, החיים שלך ושלהם יכולים להיות סבל של ממש.

פעם קראו להם נוער נושר. אחר כך הבינו שזו תווית בעייתית: עלה שנושר כבר לא חוזר, וחבל לקבע את הילד עם הגדרה כה מוחלטת וחד סיטרית. אז התרבו השמות האלטרנטיביים לתופעה: נוער בסיכון, נוער בסיכוי, נוער מתמודד, נוער מאתגר. יהיו השמות איך שיהיו, התופעה רחבה ומוכרת, ובקרב הורים בעלי-תשובה היא נפוצה עוד יותר. הילד או הילדה החמודים והמקסימים, מתחילים למרוד, להתחצף, להיפלט ממוסדות הלימוד, להתחבר עם חברים שליליים ולנהוג בחוסר אחריות המסב הרבה כאב לב להורים. מסתבר שהעצה הטובה מכל במקרים האלה היא להתפלל ולהתפלל, כי אין באמת פתרון פלאים. ובכל זאת, מוטלת עלינו גם השתדלות מעשית. 7 כללי זהב להורים מתמודדים:

חופשת הקיץ הממושכת - הם היא רצויה, נכונה, ארוכה מדי? כיצד נתמודד מולה, בפרט כאשר ההורים עובדים? החופשה תיראה כפי שההורים ישדרו! יש לתכנן ושדר חיוביות ושמחה!

אחת התופעות השכיחות ביותר במשפחה המודרנית היא הצבת גבולות לילדים, או יותר נכון חוסר גבולות. הסמכות ההורית שהייתה נהוגה בעבר במשפחה המסורתית אבדה לה והורים רבים מוצאים את נעים בין סמכות יתר להיעדר סמכות.