סיפר רבי יוסף יצחק מלובאויטש לחסידיו שבהיותו נזקק לקבלת זריקה במהלך טיפול רפואי, ראה את ההכנות הרבות שמבוצעות בטרם נתינת הזריקה: שטיפת הידיים, לבישת כפפות סטריליות, חיטוי מקום הזריקה ועוד... ומכך לימדנו הוראה לחיים: בטרם נדקור, נבקר ונעיר לשני יש לוודא ש"ידינו נקיות" משיקולים זרים ואישיים, ורק אז נאמר את שיש לנו לומר באופן המתאים.
ביקורת כלפי כל אדם צריכה להיעשות בזהירות ובאחריות, ועל אחת כמה וכמה כשהיא נאמרת כלפי בן/בת הזוג. אחד המחקרים המעניינים שנעשו בנושא של ביקורת בזוגיות נערך על ידי ג'ון גוטמן שעקב במשך מספר חודשים אחרי עשרות זוגות בתקופה הראשונה של חייהם הזוגיים. לאחר תקופה זו הוא ידע לקבוע תחזית לכל זוג כיצד תיראה הזוגיות שלו בעוד כמה שנים. לחלק מהזוגות ניבא פרידה וגירושין, לחלק אחר גירושים רגשיים - הם אמנם יישארו לחיות ביחד מסיבות שונות אך איכות חיי הנישואין שלהם תהיה נמוכה מאד, ולחלק מהזוגות הוא צפה חיי זוגיות טובים ואיכותיים. לאחר מספר שנים בדק החוקר מה מצבם של הזוגות ואכן תחזיותיו התממשו אחת לאחת.
כאשר שאלו אותו הכיצד, הוא ענה שהוא, כמובן, אינו נביא, אך זיהוי סוג מסוים של דפוסי התנהגות שליליים בין בני הזוג עוד בראשית הנישואין, מביאים בוודאי להשלכה ישירה על הקשר הזוגי ומהווים גורמים הרסניים לחיים משותפים. אחד מהדפוסים השליליים הבולטים הוא הביקורת.
בכל זוגיות בריאה ישנם וויכוחים ואי הסכמות, שכן היעדרות כל מחלוקת מסגירה זוגיות שאינה תקינה, כי מן הסתם אחד מבני הזוג תמיד מוותר ולא מביע את דעתו האמתית. כלומר, אי הסכמה בין בני זוג היא לגיטימית ומתבקשת, השאלה היא כיצד ניתן לנהל דו-שיח גם במצבים של אי הסכמה, ולנהל אותו בשונה מאיך שמתנהל דו-שיח של חרשים.
נתבונן בדוגמא הבאה: השבת מתקרבת, הבעל הולך לערוך קניות לשבת עם רשימה מסודרת ומפורטת שהכינה לו אשתו. לאחר שעה ארוכה הוא חוזר עמוס בשקיות מחויך ושמח, כאומר לעצמו "עמדתי במשימה". כשאשתו פורקת את השקיות ומניחה כל דבר במקומו, היא מיד מזהה שאת הדבר שחשוב לה מאוד הוא שכח לקנות: את העוף. הפיצוחים, החטיפים, ובקבוקי השתייה האהובים עליו לא נפקדו וחייכו אליה בהתרסה מבעד לשקיות כאומרים "הוא לא כזה מפוזר בעלך, מה שחשוב לו באמת הוא כן זוכר",
ואז היא פונה ואומרת לו "למה שכחת את העוף"? והטונים עולים: "את הדברים שחשובים לך אתה אף פעם לא שוכח, אתה מזלזל בי, אתה תמיד שוכח דברים שחשובים לי." הבעל לא נשאר חייב ומשיב מלחמה שערה, ומזכיר נשכחות עתיקות משנים עברו בהם היא לא הייתה בסדר ושכחה אותו.
לנו נשאר רק לדמיין כיצד נראתה סעודת השבת בביתם של זוג זה...
כל שיח ביקורתי שכזה מתחיל בדרך כלל בשאלת "מיליון הדולר" בדרך לרבנות: למה?? - למה לא כיבית את המזגן? למה לא זרקת את הזבל? ועוד ועוד.
המילה "למה" היא מילה בעייתית שניטיב לעשות אם נוציא אותה אחר כבוד מהלקסיקון הזוגי. כדי להבין למה, נעשה גיחה קצרה לעולם החי: "למה" היא חיה ממשפחת הגמלים. למה קוראים לה "למה" ולא גמל? בגלל שה"למה" שונה מהגמל, בכך שהיא נטולת דבשת. הגמל זקוק לדבשת כדי לאגור שומני מזון שישמשו אותו כשיסתובב במדבר, תכונה המביעה לקיחת אחריות על מצבו בזמנים קשים. לעומתו ה"למה" מסמלת חוסר אחריות, אין לה דבשת.
בני זוג ששואלים אחד את השני "למה כך" ולמה אחרת" הם בעצם מסירים אחריות, בדיוק כמו הלמה, ומטילים אותה על בן הזוג השני. "למה" מביעה האשמה, שכן השואל בדרך כלל לא באמת מצפה לתשובה, זו שאלה רטורית שיש בה האשמה סמויה.
כשהוויכוח מתלהט הביקורת "משודרגת", עולה מדרגה והופכת להאשמה אישית וגלויה, הפותחת במילים את/אתה בתוספת הצמדת תווית למבוקר - "אתה מזלזל בי" "אתה אדיש אלי" - שילוב של אשם גלוי ומיתוג שלילי של בן הזוג. בנוסף לכך מצטרפת להאשמה גם הכללה - "תמיד אתה שוכח". כשהמואשם שומע האשמה והכללה הוא מפנים את המחשבה שזה מה שאשתו חושבת עליו ממילא לכן אין טעם להשתנות. כך קורה שיש לבני הזוג כרגע בעיה אמתית - חסר עוף לשבת, ובמקום לנסות לפתור את הבעיה ביחד, בני הזוג מאשימים אחד את השני ובמקום עוף, יש "אוף" אחד גדול ושני תרנגולים מרוטים.
ננסה לבדוק כיצד לנהל דו שיח של אי הסכמה שבסופו ייושרו ההדורים: כדי להימנע ממצב של הדבקת תוויות לבן הזוג, יש להמיר את השימוש במילה אתה למילה אני. לדוגמא: הבעל אמר משפט שפגע באשה, במקום להגיד לו "אתה פגעת בי", "אתה תמיד פוגע בי" היא תאמר "אני מרגישה פגועה". בכך מחד, האישה הביעה את היותה פגועה, ומאידך, היא לא האשימה אותו. התנהלות שכזו מביאה רק לרווח שכן, האשמה חוסמת את בן הזוג, ובמקום לרצות את זוגתו הוא יהיה עסוק בהתגוננות, וכלל לא יהיה פנוי להקשיב לדבריה, הוא רק יהיה עסוק בלחשוב על האשמה נגדית. למי מאתנו שתמהים - איך אפשר להסתדר בלי להאשים, להכליל, לשאול "למה" ולהדביק תוויות, נוכל להציע: עשו זאת כאשר בן הזוג עושה דברים חיוביים, כשהוא כן זכר לקנות, להביא, להתייחס. עשו מכך מזה מטעמים והרעיפו "האשמות" לרוב: "אתה כל כך רגיש" "את תמיד זוכרת אותי " "במה זכיתי בך"? למשמע משפטים אלו, בן הזוג יעשה את מירב המאמצים כדי להיות ראוי לתוויות המחמיאות שהדבקנו עליו.
אם ננהג כך, גם אם נשגה לפעמים, וניפול בפח הביקורת, ה"האשמות "החיוביות, והרגעים המעצימים הללו יאזנו את התקלות שקורות לכל זוג, גם לזוגות הכי מאושרים.