אם אתם מוצאים את עצמכם דוחים שוב ושוב לימוד החשוב להתקדמות האישית בחייכם, הכנת הרצאה למקום העבודה או מטלות שונות המשמעותיות לכם, יתכן ומדובר בדחיינות.

תופעת הדחיינות מוגדרת כנטייתו של האדם להשהות מטלות עבודה, לימוד, או מטלות משמעותיות אחרות שהאדם קבע לעצמו או שאחרים קבעו לו. כתוצאה מכך נוצר מעגל קסמים של הבטחות האדם לעצמו או לאחרים – דחייה ועיכוב בביצוע המטלה – תסכול, וחוזר חלילה. כתוצאה ממעגל זה נוצרים רגשות אשם ונקיפות מצפון, פגיעה בדימוי העצמי, בתפקוד, ביחסים הבין אישיים ובמצב הרוח. דוגמאות לדחיינות הן למשל סטודנט שדוחה סיום עבודה סמינריונית עד לרגע האחרון או שאינו מסיים כלל ומתרץ זאת בכל מיני סיבות, אדם שסובל מעודף משקל ודוחה כל יום את התחלת הדיאטה "למחר" או איש עסקים שדוחה מטלות בעבודה עד שיהיה לו מספיק "רוגע" או "תנאים מתאימים" לביצוע המשימה.

הדחיינות היא בעיה אקזיסטנציאלית בסיסית, מפני שהאדם חייב כל חייו להחליט וכל החלטה כואבת. סקרים מצאו כי עד 50% מהאנשים נוקטים בדחיינות מפעם לפעם. התופעה לא מוגדרת כהפרעה או מחלה בספרי האבחנות הפסיכיאטריות ולא מצוינת כחלק מהפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD). בעבר וגם היום לעיתים נתפשת הבעיה בטעות כ"עצלנות" או "העדר שאפתנות", אבל התפישה המעודכנת הפחות מוסרנית ושיפוטית, רואה בכך בעיה שמקורותיה רגשיים, קוגניטיביים והתנהגותיים.
כאשר מדובר בדחיינות, בהקשר הזוגי והמשפחתי, התופעה עלולה להוביל, במקרים רבים למתחים, קונפליקטים וכעס מצטבר.

ניתן ללמוד על התופעה מהמקרים הבאים:
גדי, גבר בן כחמישים, אב לשלושה ילדים, יועץ כלכלי במקצועו, פנה לטיפול. גדי, שסובל גם מהשמנת יתר, הופנה לטיפול בגלל דיכאון. הדיכאון מוכר לו מספר שנים ומתבטא באכילה עודפת, בעיות שינה ומצב רוח ירוד. טיפול תרופתי עזר לטפל בדיכאון אולם גדי נותר מתוסכל בתחום המקצועי שבו הוא חש שאינו ממצה את כישרונו, כתוצאה מכך הוא נוטה להסתגרות וקיימת גם פגיעה כלכלית. כאשר התבקש המטופל לתאר את שיגרת יומו הסתבר כי הוא קם בבוקר, נכנס למשרדו אך לא מצליח לעבוד. הוא יושב וחולם, הולך לאכול וחוזר מתוסכל מכך שלא יכול לבצע את המשימה.

ענת, בת 43 מנהלת בכירה בחברה, אם לשניים, נמצאת מזה שישה חודשים בטיפול פסיכו טרפי בעקבות כניסתה למצב של תגובת חרדה עקב בעיה בריאותית לאחר שגילתה גוש בגופה. הגוש אובחן כשפיר, אולם ענת פיתחה חרדה בקשר למצבה הבריאותי. הודות לטיפול השיחתי ובעזרת תרופות נוגדות חרדה חל שיפור בחרדה. דווקא לקראת סיום הטיפול כשנראה היה שהיא מתגברת ומתפקדת עלה הנושא של דחיינות. ענת, ששידרה תמיד דמות חזקה ונראתה כמי שאינה עסוקה בזוטות כמו ריטואלי דחיינות שונים, סיפרה למטפל על חוסר היכולת שלה לבצע פעולות הנדרשות ממנה בזמן.

בשני המקרים, הדחיינות נחשפה אחרי שהמצב הדיכאוני והחרדתי השתפרו, אז הרשו לעצמם שניהם להתוודות על עניין הדחיינות. בתחילת הטיפול סיפרה ענת: "תמיד העדפתי לדחות, אני חושבת שזה התחיל כשהייתי ילדה. הייתי ילדה מפונקת, הבת היחידה מבין ארבעה אחים. אחי תמיד הגנו עלי ועזרו לי. אמי תמיד הייתה בסביבה ודאגה לי ולרוב עזרה לי לפתור בעיות. בבית ספר תמיד הרגשתי שאני צריכה להשיג את הציון הכי גבוה כדי לא לאכזב את הורי". בהמשך מספרת ענת על הקונפליקט הנוכחי שלה. היא שמחה עם תפקידה הניהולי וגם אחרים מרוצים ממנה, אבל היא מסתירה את חוסר ההחלטיות שלה והדחיינות: "יש לי אנשים תחתי, אני נוטה לבקש מהם לעשות דברים שאני מהססת לעשות, בעיקר כשצריך להרצות לפני קהל על פרויקטים שונים שאנחנו עושים. אני דוחה ממש עד רגע לפני המועד האחרון, נכנסת ללחץ, חושבת כל הזמן על ההרצאה, ובסוף כשאין ברירה אני עושה את המוטל עלי, אבל זה גוזל ממני המון מאמץ רגשי. לפעמים אני ממש מרגישה שאני הולכת להשתגע". ענת חושבת שהתנהגותה הדחיינית נובעת מעצלנות. אך בהמשך היא מתוודה: "על ידי עזיבת המשימה לזמן כלשהוא, אני לא צריכה לחוש את אי הנוחות שיש לי כאשר הכנת ההרצאה לא נראית לי 100% כמו שאני רוצה שתהיה". המטפל מבין את הקושי שלה להישאר עם מידה של תסכול כאשר דברים לא מתבצעים "פרפקט כמו שצריך". היא מתודה שאז היא כועסת על עצמה:"זה תמיד מאבק אדיר, כמו להילחם במלחמה, אבל תמיד קיים האתגר מעבר לפינה. אני לא יכולה לוותר לעצמי, ואני צריכה לבצע כמו שצריך". המטפל מגלה שמעבר לסף התסכול הנמוך שלה בדחיית מטלות שהיא לא אוהבת, יש לה צורך להיות מושלמת וזה מה שגורם לה לדחיינות. כמו כן, קיים אצלה הצורך לרצות את האחרים ולא לאכזבם, וזה גורם לה לנכות רגשית.

המקרים ממחישים את מגוון המצבים הרגשיים שכרוכים בדחיינות, כאשר יש להניח כי אצל רוב האנשים קיים שילוב של מספר טיפוסי דחיינות:

1. ה"פרפקציוניסט" שמסרב להשלים עבודה כי אינה טובה דיה.
2. ה"חולם" – שמעדיף להימנע מרגשות לא נעימים ואתגרים. הוא מטפח רעיונות גרנדיוזיים שאינם מתורגמים למטרה ממשית ומעשית.
3. ה"חששן"- שפוחד לנסות, ומוצף על ידי אירועי חיים שונים, ואינו לוקח סיכון.
4. ה"נסוג"- מתווכח ומתנגד להנחיות האחרים מתוך מחאה שבאה כהתנגדות לשליטת האחרים בו.
5. "יוזם המשבר"-CRISIS MAKER) )– שטוען כי אינו יכול לבצע משימה אלא רק בדקה ה90, אז הוא במרב האדרנלין ומשלים את המשימה, אך לעיתים במחיר של החמצת אפשרויות יצירתיות שונות. במצב שאינו לחוץ הוא חש לעיתים שעמום.
6. ה"סופרמן"  -נוטל על עצמו מטלות רבות בלי קביעת סדרי עדיפויות, מתקשה בניהול הזמן, ולא תמיד משלים את מטלותיו.

הטיפול המקובל בדחיינות הוא בגישה הקוגניטיבית- התנהגותית תוך קביעת מטרות ספציפיות וברורות, חלוקת המטלות ותחימתן בזמן ותכנון סדר היום והזמנים.
העניין החשוב הוא שדחיינות אסור לדחות. יש לראותה כבעיה שמפריעה לקיום תקין של אורח חיים נורמטיבי, וכמי שעשויה להפריע הן לאדם הסובל ממנה, והן לסביבתו הקרובה ולבני משפחתו.  לכן יש לטפל בבעיה ולא לראותה רק כחלק מדפוס אופי או התנהגות, אלא בתופעה שיש דרך וצורך לטפל בה.

**המאמר המלא התפרסם ב- "פסיכו אקטואליה", רבעון הפסיכולוגים בישראל, אוקטובר 2011. במאמר יש סקירה מקיפה של היבטים תיאורטיים ודוגמאות מטיפולים.

מקורות:
ספרות:
1. מרצ'בסקי ס.,אומר ועושה- לטפל לפי השיטה הקוגניטיבית בהשלכות הדחיינות, הוצ' דביר כצמן, 1991.
2.Mc Cown W.G., Johnson J.L., Petzel T. Procrastination: A principal component analysis. Personality and individual differences.10,197-202,1989.
3.Ellis A., Knauss WJ. Overcoming procrastination. Signet Books,1977.
5.Neenan M., Tackling procrastination: An REBT Perspective for Coachers. J Rat-Emo Cognitive -Behav Ther,26:53-62,2008.