מדוע לעיתים קרובות יש פער בין איך אנשים רוצים ויודעים שכך הם צריכים להתנהג לבין איך שהם מתנהגים בפועל? לדוגמא: בעל שאיכפת לו לדבר בנעימות עם אשתו אך בפועל מרים עליה את קולו ומכאיב לה במילותיו.
נסביר זאת עפ"י שלוש תאוריות של אישויות שונות המתייחסות לנושא זה והם:
1. פרויד שגילה את תורת הפסיכולוגיה המודרנית, הדגיש את חשיבות "התת מודע" בחוק האישיות. הוא טען ששורש הבעיה שמטופל מביא לטיפול, תמיד נמצא "בתת מודע". בדוגמא לאדם הרוצה להפסיק לעשן, או אישה הרוצה להתחיל בדיאטה, יש בד"כ קונפליקט בין "המודעות הרגילה" שכן רוצה להשתנות בגלל סיבות הגיוניות לבין "התת מודע" שעדין לא רוצה להשתנות.
בחיי הנישואין, הבעל רוצה להתקרב לאשתו אבל "בתת מודע" יש חרדה לאבד את עצמו, להיכשל בתוך קשר כזה. לסיכום פרויד טען ש"התת מודע" משפיע יותר על האדם ועל כן מוקד הטיפול צריך להיות "בתת מודע".
2. התפיסה ההתנהגותית לעומת זאת לא מקבלת את הגישה של פרויד המייחסת  חשיבות "לתת מודע" אלא מדגישה שהתוצאה להתנהגות מסוימת היא זו המשפיעה על המשך התנהגותנו.
בדוגמא שלנו אם אדם שמעשן מרגיש שהעישון מרגיע אותו הוא ילמד להמשיך לעשן, או בעל המנסה להתקרב לאשתו, התגובה שלה תשפיע על המשך התנהגותו. לכן, אם הוא יפגע מהתגובה של אשתו הוא ילמד לא לנסות שוב ע"מ לא להיכשל.
3. התפיסה הקוגנטיבית (חשיבה) מדגישה ש"סגנון החשיבה" של האדם משפיע על התגובה הרגשית .
הפסיכולוגים הסוברים עפ"י שיטה זו טוענים שבתרבות המודרנית אנו לומדים לחשוב בדרך "לא הגיונית" ועם ציפיות שקשה לספק וזה משפיע על האדם לעיתים קרובות להתנהג בדרך שהוא באמת לא רוצה. דבר זה יהיה נכון במקרה של אדם המסרב לקבל התקדמות בתפקיד עבודה בגלל צורך לא רציונאלי לפרפקציוניזם (שלמות) ופחד חזק מכישלון.

בעבודתי עם יחידים, זוגות ומשפחות המבוססת על זווית מקצועית ותורנית, מצאתי לנכון ליישם גם גישה טיפולית המבוססת על עבודה מקצועית עפ"י הפסיכולוגים הידועים ברן וברדשו. (Berne and Bradshaw)
הם מדגישים שלכל אדם באישיותו שלוש מצבי נפש : 1) הבוגר 2) ההורה 3) והילד.
החלק הילדותי יכול להיות בריא או פגוע. תאוריה זו מדגישה שלרוב  המבוגרים החלק של "הילד הפגוע" באישיותם עדין מאד, דומיננטי ומשפיע איך הם מסתכלים מפרשים ומגיבים במצבים שונים בחיי היום יום. מסיבה זו אנו יכולים להיתקל הרבה באדם שמצד אחד מתפקד ברמה גבוהה כמבוגר בחייו המקצועיים, אך מצד שני מגיב בצורה לא בוגרת בחייו האישיים.

נתקלתי בתופעה זו פעמים רבות בטיפול זוגי, טיפול בהתמכרויות, בעיות פסיכוסומטיות, ובכל נושא הקשור לדימוי עצמי נמוך. בטיפול זוגי אתה יכול לראות את ההשפעה של "הילד הפגוע" במצבים שאחד מבני הזוג דורש תשומת לב בצורה מוגזמת, ולא מרגיש אף פעם סיפוק. במצבים אלה אפשר לצפות, שבזמן האבחון יתגלה שאדם כזה חווה  חסכים רגשיים בילדותו וכאב זה לא נפתר, ומשפיע בד"כ בצורה שהוא לא יכול להתגבר עליו.
לעיתים קרובות יש תחושה פנימית עמוקה של בושה, נחיתות, עצבות ופחד המושכת את המבוגר למטה ומשאירה אותו עם תחושה שלילית של חוסר אונים ובלבול. אנשים אלו לומדים לשרוד ואף מתפתחים בחלק האינטלקטואלי ומגיעים להישגים גבוהים בתחומים שונים, אך "העסק" הלא פתור עולה מידי פעם וגורם לאדם לבקש עזרה מקצועית בשלב מסוים.
בעבודתי הטיפולית פיתחתי טכניקה של מדיטציה קלינית "נחת רוח" שהיא אפקטיבית ביותר בעזרה למטופל ליצור קשר מהיר עם "הילד הפגוע" ולאפשר לתהליך של החלמה ושינוי פנימי, מהותי להתרחש.
כאשר המטופל מתגבר על הבעיה המקורית או הסימפטום, בתהליך זה האנרגיה השלילית "מהילד הפגוע" יכולה להשתחרר ממנו. דבר זה מאפשר התארגנות פנימית ונותן למבוגר להיות יותר דומיננטי.
בטכניקה זו, המטופל לומד איך לחוות יותר ויותר קבלה ובטחון עצמי. ולהפנים את המשמעות שהוא נברא בצלם אלוקים.

אח"כ באופן פרדוכסלי (נגודי), מעודדים את המטופל ליצור קשר עם "הילד הפגוע" בטכניקות הדומות להיפנוזה הנותנות לו הזדמנות בטוחה לאפשר סוף סוף "לילד הפגוע" להביע את עצמו וכאביו. חוויה זו לעיתים קרובות די חזקה ואמוציונלית (ריגשית), אך מתוארת ע"י המטופלים כחוויה חיובית ובעלת משמעות ורובם רוצים מאד להמשיך בתהליך. לעיתים קרובות אחרי טיפול של טווח קצר המטופל מרגיש,"שהילד הפגוע" הגיע לסיפוקו ומוכן להתגבר ולהשתחרר מהצורך להראות שהוא עדיין קיים. מהתפתחות זו המטופל מגלה את היכולת להתנהג כמבוגר ומאפשרת לו צמיחה במערכת הזוגית.