מעורבות ההורים במתרחש בעולמו של הילד בזמן לימודיו בבית-הספר חשובה והכרחית . גם אם לא נידרש למחקרים, שמוכיחים שהתקדמותו של הילד עולה פלאים כאשר הוריו נמצאים בקשר רציף עם הוריו, הרי שההיגיון הבריא יאמר לנו זאת. אך במקרים לא מעטים, הקשר נעשה סבוך. ההורים ששלחו את אוצרם היקר לתלמוד תורה או לבית הספר, חרדים לשלומו, ורוצים שיקבל את הטוב ביותר. למרות שזהו רצון טבעי, במקרים רבים מתערער האמון במחנך משום שהמציאות, כידוע, אף פעם אינה מושלמת, וכאן מתחילה מערכת יחסים מורכבת, שפוגעת בהתקדמותו של הילד.
על מנת לשמור על האיזון הבריא בין מעורבות רצויה ותומכת להתערבות המעמידה את ההורים ומערכת החינוך בשתי קצוות מנוגדים, נבחן מספר עקרונות ליצירת קשר בונה בין ההורים לצוותי מוסדות החינוך. הכללים המובאים כאן, אינם דוחים את מקומה של הביקורת הבונה, אלא מנסים ליצור מסגרת שבה ייקל על המורה לקבל ביקורת זו בהבנה.
שותפות
האחריות על חינוך הילדים היא של ההורים, כאשר המחנך משמש כשליח עבורם. חשוב מאוד להשקיע בטיפוח השותפות הזאת דרך קשר רציף שייבנה באווירה של שיתוף פעולה ואמון. מומלץ להורים להקדיש זמן ולהתעניין במה שקורה עם ילדיהם בזמן שהותם בבית הספר. מרבית המורים שמחים מאוד כאשר הורים מביעים התעניינות כזו, גם אם זה לכאורה גוזל מזמנם. חשוב, כמובן, להקפיד על פניה אל המורה בזמנים נוחים ומתאימים.
מקום השיחה עם המורה
הציבור התורני מתאפיין במסגרות קהילתיות. מקובל לפגוש את המורים בבית הכנסת, במכולת וסתם בהליכה אקראית ברחוב. במקרים רבים פגישות אלה מביאות לשיחות בלתי מתוכננות. לשיחות מעין אלו תהיה תועלת במספר תנאים:
• חשוב לברר שהמורה אכן פנוי כרגע לשיחה ואינו ממהר. גם המורה זקוק לזמני פנאי, ולא כל אחד אוהב לקחת את מקום העבודה איתו לכל מקום.
• 'שיחת רחוב', טובה רק לעדכון שוטף. פגישות חשובות ועקרוניות יותר יש לקיים בנחת, בפגישה מתוכננת. השיחה האקראית יוצרת אווירה לא מחייבת ובמקרים רבים הנושאים המסוכמים בה אינם יוצאים לפועל.
• השיחה אינה מחליפה את הקשר הפורמאלי. אם ההורים באים בקביעות לאסיפות הורים, וזמינים כאשר המורה פונה אליהם, אין כל פסול בכך שמידי פעם הם גם מתעדכנים 'על השביל'. אבל, אם המורה מתקשה ליצור איתם קשר רציף, למעט אותן שיחות אקראיות, יש להניח שהקשר שייבנה לא ייתן את התועלת הרצויה.
במאמר מוסגר יש לציין כי חשוב שגם המורה ידע לשמור על ההפרדה בין זמני עבודתו בבית הספר, לבין היותו חבר הקהילה. הילדים לא ישמחו לחוש שהמורה 'עוקב' אחריהם, גם אחר הצהריים. לכן כדאי שכאשר מורה רואה את תלמידו עושה דבר מה שאינו לרוחו לאחר שעות הלימודים, עליו להגיב כמו שחבר קהילה היה מגיב, ולא כמורה.
מחלוקות
מחלוקות הם עניין חשוב ומעשיר. החינוך הוא עולם עמוק ומורכב, ואין ספק שיש בו מקום למגוון דעות.
יחד עם זאת, כאשר ההורים חולקים על המורה בעניין כל שהוא, כדאי לפתור זאת כמו ששותפים פותרים מחלוקת: על ידי דיון ענייני, ומתוך הקשבה מכבדת לדעות השונות.
הניסיון מעיד כי ברובם ככולם של הוויכוחים אין צודק וטועה, אלא האמת נמצאת בשילוב שבין הדעות השונות. לכן, כדאי להקשיב ברוב קשב לדברי כל אחד מהצדדים, ואז לנסות ולהגיע לצד השווה שבהם. כאשר נוהגים כך, מגלים שהפער נשאר קטן יחסית, ובמעט שנשאר במחלוקת ניתן להגיע להסכמה.
הורים הניגשים למחנך בעמדה חשדנית וביקורתית באופן שגורם למורה תחושה של חוסר אמון בסיסי, אינם מועילים לילדים כלל. בדרך כלל, תפיסה כזו פוגעת ביכולתם של המורים לתת מענה, ולעתים אף 'משתקת' את הצוות. הורים אלה חושבים שבגישתם הביקורתית הם מסייעים לילדם ומגנים עליו, אך בפועל הם גורמים לנזק משמעותי ביכולת של הצוות לקדם את הילד.
כאן המקום להעיר הערה חשובה: חשוב מאוד שגם כאשר יש ביקורת, היא תאמר באופן שאינו גולש ליחסים האישיים. זוהי תביעה שאינה פשוטה, משום שהחינוך יקר לנו, וכאשר אנחנו סבורים שמישהו מזיק לילדינו, הדבר אכן פוגע ביחסינו כלפיו. אבל, אם חפצים אנו להקים קהילות שעבודת ה' בראש מעייניהם, הדבר חייב להתחיל מהיחסים הבסיסיים שבין אדם לחברו, וממילא אנחנו נדרשים ליכולת התעלות ובגרות.
יחס מכבד
כאשר ישנה ביקורת על מורה, מומלץ לשמור על יחס מכבד כלפיו. צליל קטן של לגלוג בקולם של ההורים, כאשר הם מדברים על המורה, יתפרש אצל ילדם כשלילה מוחלטת שלו וכלגיטימציה להתנער ממרותו. גם המורה עצמו, יוכל לקבל הרבה יותר מהערותיהם של ההורים שיישמרו על יחס של כבוד כלפיו.
כדי לשמור על יחס כזה, ניתן להמליץ להורים לבדוק מהן תכונותיו הטובות של המורה. שהרי יש להניח שגם המורה הגרוע ביותר, אינו הרוע בהתגלמותו, אלא אף הוא ניחן בתכונות חיוביות כלשהן שעשויות להועיל לילד בהתפתחותו. התבוננות כזו, תאפשר להורים לראותו באור מאוזן יותר, ומתוך כך לבנות יחס בריא כלפיו.
אמפתיה
אחריותו של כל הורה היא בעיקר כלפי ילדו, ואין ספק שחשוב שלא ייפגע בכל דרך. יחד עם זאת, לפני שמעירים למורה חשוב לנסות 'להיכנס לנעליו'. המורה נדרש לעמוד מול כיתה שלמה ולתת לכל אחד את המיטב. לצורך כך, עליו להתמודד עם מגוון צרכים וקשיים של תלמידיו, ותוך כדי כך גם להצליח ללמד אותם ולהחדיר בהם אהבת תורה. עניין זה, כמובן, אינו מצדיק כל פגיעה בתלמידים, אך להורים שיקדישו מחשבה להתבוננות זו, יקל לגשת אל המורה מתוך הבנה, וממילא הסיכוי שדבריהם יתקבלו יהיה גבוה בהרבה.
ראיה מערכתית
לא פעם ניתן לפגוש הורים הבאים בתלונות חמורות כלפי המורה של בנם, אך מדהים לראות איך לא אחת ההורים רואים את התמונה באופן חד-צדדי לחלוטין.
לדוגמא: הילד חוזר הביתה ומתלונן על מורה פלוני ש"תמיד נטפל אלי. רק לי הוא מעיר תמיד". ההורים נזעקים על העוולה הנוראה שנעשית לילדם, ומרימים טלפון זועם אל המורה. אך אם ההורים יעצרו לרגע ויחשבו האם באמת ישנה סיבה שהמורה ייטפל דווקא לבנם, יש להניח שיגלו שאם המורים מרבים להעיר לו, ישנה סיבה לכך. אין בכך כדי לומר שהורים אמורים לדחות את טענות ילדם, שכן חשוב להקשיב, ולהבטיח לברר את הדברים. לאחר מכן, מומלץ להתקשר אל המורה ולספר לו שהילד חזר מאוד טעון היום, ומתוך הנחה שיש שני צדדים למטבע, אתם מעוניינים לשמוע את דבריו של המורה. נסו להאזין למורה ברוב קשב, ורק לאחר מכן גבשו את דעתכם והחליטו האם לבקש מהמורה שיינהג ביתר עדינות עם בנכם, או דווקא לשוחח עם בנכם ולהסביר לו כיצד אתם מצפים שיתנהג בזמן שיעור.
אסיפות הורים
נדבך חשוב מאוד במעורבות בנעשה בבית-הספר, הוא ההגעה לאסיפות הורים. הורים הנוטלים חלק באסיפות הורים מתוך רצינות וכובד ראש משדרים תחושה של אכפתיות אמיתית ונכונות להשקעה המעמיקים את תחושת השותפות. לעומת זאת, מורה שנאלץ לגלות שחלק משמעותי מההורים לא הגיעו לאסיפת הורים, והם מעדיפים להסתפק ב'שיחות רחוב' מזדמנות, עלול לחוש שההורים אינם רואים בו שותף אמיתי, או שאינם רואים חשיבות רבה בנעשה בכיתה. לכן, חשוב להשתדל שלפחות אחד ההורים יגיע בקביעות לאסיפות הורים.
ביקורת בונה
כל האמור לעיל לא בא לכפור במקומה של הביקורת הבונה, אלא ליצור מסגרת שבתוכה הביקורת הזאת תוכל להישמע. כאשר ישנה ביקורת כזו, מומלץ לפתוח תחילה בשבחו של המורה. כדאי לומר דברים אמיתיים ולא לצאת ידי חובה באמירת דברי שבח כלליים ורפים. חשוב לכלול בדברים התייחסות אמפאתית להתמודדותו של המורה עם הכיתה, ורק לאחר מכן לומר את הדברים שההורים רוצים לומר. בסוף השיחה, יש לשוב לדבר בשבחו. על האמירות להיות כנות ולכן יש להקדיש מעט מחשבה ולמצוא את התחומים בהם המורה ראוי להערכה.
לסיכום ניתן לומר כי הורים ומורים שותפים לדרך בתהליך החינוך של הילדים. שיתוף פעולה פורה, יעיל והדדי יאפשר לכל השותפים במלאכת החינוך לבצע את המטרה המשותפת לכולנו, לגדל ילדים יראי שמיים ואוהבי תורה, שיהיו בנים נאמנים לה' ולתורתו.