זה לא מכבר קראנו בפרשת לך לך (בראשית יב,ד) "ואת הנפש אשר עשו בחרן" ופירש רש"י: אשר עשו בחרן - שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים, ושרה מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום. פירושו של רש"י מתבסס על תרגום אונקלוס שביאר את הפסוק "וית נפשתא דשעבידו לאורייתא בחרן".
המדרש בבראשית רבה (לט,יד) אומר על פסוק זה: "אמר רבי אליעזר בשם רבי יוסי בן זימרא: אם מתכנשין (מתאספים) כל אומות העולם אין יכולין לזרוק נשמה ביתוש אחד, ואת אמרת 'ואת הנפש אשר עשו בחרן'. אלא אלו הגויים שגיירו. ולמה אמר בלשון 'עשו', ללמדך שכל המקרב גוי אחד תחת כנפי השכינה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו".
ועם כל זאת דקדקו חז"ל לומר כי אופן הצלת הנפשות הייתה בדרך צנועה ביותר כאשר אברהם אבינו מגייר אך ורק את הגברים ושרה אימנו מגיירת אך ורק את הנשים. כבר אז הושתתה הדרך על ידי האבות הקדושים כיצד היא ההנהגה לדורות שאפילו בדבר מצווה יש לתת לאשה לטפל ולדאוג לרעותה בעדיפות עליונה מאשר איש, אפילו אם מדובר בעשיית נפשות.
היסוד והשורש של העם היהודי הוא כפי שאלת המלאכים לאברהם אבינו (בראשית יח,ט): "ויאמרו אליו איה שרה אשתך – ויאמר הנה באהל" וביארו המפרשים שמשום כך יש נקודות על אותיות א'י'ו' של המילה "אליו" כי באמת לא היו צריכים לומר ששרה אימנו אשה צנועה אלא ללמדנו לדורות כי "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהילים מה,יד).
בזכות עניין הצניעות גם ניצלו נשות עמון ומואב מגזירת "לא יבוא בקהל" כפי שמבואר בגמרא (יבמות עו,ב) "על אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים" – דרכו של איש לקדם ואין דרכה של אשה לקדם, ועל כן רק על הזכרים נאסר לבוא בקהל.
הבית היהודי הוא יסוד קיומו של האדם הפרטי והעם בכללותו. כאשר מתרועעים יסודותיו של בית זה הרי שצריך לחזקו בקורות ויתדות לבל יימוט. מטבעם של דברים, נוח יותר לאשה לדבר ולפתוח את סגור ליבה "מאישה לרעותה" ועל כן לא תמיד יכולה אשה לחשוף סודות רגשיים ואישיים בפני גבר ועל אחת כמה וכמה גבר זר שלפעמים אינו שומר תורה ומצוות. ומאידך אם היא לא תחשוף את כל מצפוני ליבה הרי היא לא תוכל לקבל מענה ראוי למצוקותיה. לעיתים חשיפה זו הופכת ככלי ביד אנשים רעים לנצל את אותה אשה אם רגשית ואם כלכלית.
על כן הוקם איגוד י.נ.ר במטרה להכשיר מטפלים ומטפלות זוגיים, יועצים ויועצות למשפחה, שהם יהוו את האיזון והאפשרות לבחור באיש או באשה אשר יכנסו אל תוך עמקי הזוגיות של הזקוקים לעזרה על מנת לתקן ולבנות.
יחד עם זאת, עדיין היה חסר נשים אשר יעסקו בתחום הפחות נעים שהוא ליווי וייצוג בבתי הדין הרבניים במקרים בהם כבר לא ניתן לבנות את הבית, ויש צורך לפחות להביא לכך שהפירוק יהיה כמה שפחות כואב. האשה מרגישה בהגיעה לבית הדין בחוסר אונים כאשר כל הסובבים אותה הם גברים ובפרט מאימת הדין והדרת פני הדיינים ועל כן במקרים רבים מסתתמות טענותיה או שמתביישת להעלות נושאים של צניעות בינו לבינה ונמצאת מידת הדין לקויה. ומאידך יש נשים שומרות תורה ומצוות ובעלות השקפה וראיה תורנית החפצות ללמוד ולעסוק בתחום המשפטים במסגרת המתאימה לאורח חייהן.
גם כאן צוות ההכשרה של איגוד י.נ.ר הניף ידו בשנית ובהכוונת בית הדין הרבני הגדול וצוות תלמידי חכמים, הקימו מסגרת לטוענות בית דין שילמדו את כל נושאי ההלכה הרלוונטיים לתחום ויבחנו במסגרת הנהלת בתי הדין. זאת על מנת שיוכלו להיות לפה ולעזר לכל אותן נשים הנזקקות להופיע בפני בית הדין. הלימודים הינם ברמה גבוהה ונמסרים על ידי צוות של תלמידי חכמים בעלי הסמכה לרבנות, רב עיר ודיינות וכן משמשים בפועל בתחום בתי הדין. הנשים לומדות את הליכי הרוח של ההלכה ובתי הדין הרבניים ונוכחות לדעת שמשפט התורה נותן מענה לכל בעיה, ובניגוד לדעות חיצוניות הטוענות אחרת, לא רק שאינו מקפח את האשה אלא דואג באופן עקבי לכל זכויותיה.
אין ספק שבריבוי נשים טוענות בית דין מתחזק מעמדם של בתי הדין משום שטבע הדברים שעורכי דין נוטים יותר לבחור בין בית הדין לבית המשפט על פי האינטרסים של הלקוח, מה שאין כן הטוענות שזכותם לייצג רק בבתי הדין ועל כן הם יביאו את הנשים בדוקא לבית הדין הרבני ובכך יגרמו לחיזוקו.
כמו כן הדבר מחזק את מעמדם הכללי של הטוענים הרבניים בכך שיש איזון בייצוג גם לנשים, וכך, אשה הנזקקת להגיע לבית הדין כבר פחות חוששת מהמעמד ויש לה "חברה" שמלווה אותה באופן מקצועי להגן על כל זכויותיה.