רעיונות מתוך חשיבה הכרתית על פי ימימה ופרשנות על פי החסידות.
"לך לך"  -   הציווי להגדיר את התכלית
בפרשת "לך לך" (בראשית, י"ב) מצווה אברהם לעזוב את כל המוכר והידוע לו וללכת אחר ציווי ה' ללא עוררין. מתוך לימוד הציווי כ"מעשה אבות סימן לבנים" אנו למדים כי בציווי "לך לך" ניתנה למעשה הוראה וציווי לדרך של חיפוש העצמי, בו ימצא המזל האמיתי. "המילים "אשר אראך" מעידות על כך שיש לעבור מסע כדי לגלות מי אנחנו ומה נמצא כאשר נגיע למקומנו.
רבי נחמן  מברסלב מלמד מתוך הפסוק על אזהרה שיש להיות מכוון אליה כל הזמן: "אָמַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְאַבְרָהָם שֶׁמְּרַמֵּז בָּזֶה לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם לֶךְ לְךָ שֶׁמַּזְהִיר אֶת הָאָדָם שֶׁיֵּלֵךְ לְעַצְמוֹ, כִּי עֶצֶם הָאָדָם מַה שֶּׁנִּקְרָא אֲנִי הוּא רַק הַנְּשָׁמָה... וְזֶהוּ שֶׁמַּזְהֶרֶת הַתּוֹרָה אֶת הָאָדָם, לֶךְ לְךָ שֶׁתֵּלֵךְ לְךָ לְעַצְמְךָ, הַיְנוּ לִמְקוֹר נִשְׁמָתְךָ שֶׁכָּל הִלּוּכֲךָ וּנְסִיעָתְךָ וְכָל דְּרָכֶיךָ בְּזֶה הָעוֹלָם, בְּכֻלָּם תְּכַוֵּן לֵילֵךְ לְךָ בְּעַצְמְךָ הַיְנוּ לִמְקוֹר נִשְׁמָתְךָ"

ננסה להרחיב את התפיסה שיש בציווי זה ונתייחס להבנת התכלית, הייעוד והציווי באופן אישי, שכן לחיות קרוב אל עצמי זה לא אגואיזם, זו תפיסה עצמית שמושתתת על מודעות פנימית. דרך פרשת "לך לך "והבנת הציווי נוכל נעמוד מול הסתירה הגדולה שהחיים מזמנים לנו ולהבין איך דווקא סתירה זו יכולה לסייע לנו לתקן ולהתעלות. החיים מלמדים אותנו בכל יום איך למצוא יציבות מתוך אי היציבות שבהם וכיצד ניתנת לנו בחירה בכל רגע נתון מאחר והבחירה אף היא ציווי, ציווי לצאת מכל מה שאינו אנחנו.

חיפוש העצמי

ההכרה של "מי אני ולאן אני הולך", אינה נמצאת בחשיבה הרגילה. רובנו בדרך כלל מוכתבים ומותנים בהרגלים ומצפים שאף יתייחסו אלינו כפי שאנו רגילים, או כפי שאנו מצפים. ההרגל הופך להיות קבע ומשענת, עד כדי כך שמתרגלים להישען על כל דבר, ולמצוא יציבות דרך המוכר. בפרשת לך לך הציווי הוא להיות משוחרר מכל תלות בערכים תפיסתיים וחשיבתיים הנשענים על מוסכמות חברה, בית ילדות, משפחה, וכן ערכים שבאים מטבעו של האדם- נפשו, וההיסטוריה הקדומה שלו הטבועה בו. על פי החסידות, יש הוראה ב"לך לך" לצאת מהאני האישי לאני הכללי. על פי האר"י הקדוש ההוראה היא לרצוא ושוב: מלמטה למעלה. לצאת מהאני המדומה  אל האני האמיתי.

השאלה "מי אני" היא אינה שאלה פשוטה, בדיוק כמו השאלה לאן אני הולך ולשם מה. למענה על שאלות אלה, דרושים יכולות, כוחות נפש וכוחות חשיבה ורגש. גילוי כוחות הנפש הוא מתוך עליה וזיכוך. ראשיתו של הזיכוך מתרחש בתהליך הכרתי בו נוצר שינוי שיגלה אט אט אני אמיתי יותר ללא פער, סתירות, זיופים, הטעיות , נסיגות וסבך. בגילוי זה קיימת לכאורה סתירה - מצד אחד להיות עצמאי ומשוחרר מכל תלות ויחד עם זאת, נפרד מכל מה שה"אני" נשען עליו וחלק ממנו, בדיוק כמו שאברהם נצטווה לעזוב את כל מה שהיה לו מוכר.
בתהליך זה נגלה שהחיים הם לא מה שאנו רוצים וחושבים אלא תהליך של בחירה לשינוי טיב המחשבה וטיב הרגש במטרה לשינוי ההסתכלות לטובה, לדוגמא מגישה של כעס ודרישה לגישה של הבנה ונתינה. תהליך זה נכון ואמיתי כאשר אנו מגיעים להתנהגות זו ממקום שזה רצוננו וקיומנו האמיתי, ואין בכך סתירה. זהו תהליך בריא של התפקחות, הבשלה והתחזקות, כמאמר חז"ל "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו"

יישום בכל תחומי החיים

הרעיון של חיפוש העצמי עמוק מאוד ומעביר את המשקל של הקיום מהחוץ
אל הפנים. יישום הרעיון יבוא לידי ביטוי בכל תחומי חיינו באמצעות הכרת התגובות האישיות לכל פנייה אלינו תוך בחינתם באופן תמידי. ההתבוננות העצמית אינה אומרת, כמובן, שמעתה נבדוק את עצמנו בזכוכית מגדלת תוך שיפוטיות ולחץ, אלא נלמד להכיר את העצמי שלנו בכל תגובה או פניה לזולתנו, וזאת על מנת להשתחרר מאותם הרגלים ולחיות את עצמנו באופן מהותי פנימי. ההזדמנות הכי קרובה וישימה היא במישור הזוגי והמשפחתי ובשיח היומיומי עם בני הזוג שלנו וילדינו. נבחן האם התגובות שלנו משרתת מסר מחזק, בונה לעתיד ומחסן, או אם הן משרתות את כבלי עצמנו, את הצורך המיידי, הצר והעכשווי. ניקח שוב לדוגמא את הכעס. כעס הוא תגובה על עניין מסוים שבדרך כלל קשור בהתרחשות ראשונית מהעבר, אך הוא הופך להיות במשך הזמן הרגל, כאשר התגובה היא אימפולסיבית, לא נשקלת. אי אפשר לומר לאדם לא לכעוס, אך אפשר ללמוד לשקול את תוצאות מעשנו ולהרחיב את המבט מעבר לזמן העכשווי. נשאל – האם התגובה תהיה יעילה? האם היא תשיג את המטרה אליה אנו רוצים להגיע? כך נפתח יכולת שיקול וצפייה על אופן מעשנו ועל תוצאות מעשנו. עצם ההסתכלות והשיקול יביאו לשינוי בתגובתנו.

• הפרדות
על מנת לצמוח בחיים, באמת להשתנות ולהגיע לעצמנו עלינו לפתח יכולת הפרדות. יכולת זו היא כלי עזר ולמידה שישרתו אותנו בכל מהלך חיינו, כלי שיש בו התייחסות נכונה וחשיבה מדויקת שאינה מערבבת עבר ועתיד, רגש ושכל. יכולת ההפרדות תקנה לנו אבחנות מדויקות ותמידיות השוזרות גם שכל וגם רגש אך מבלי להיות בסבך שיוצר חוסר בהירות. בנוסף, יכולת ההפרדה מבחינה בין ההשתדלות והיכולות שלנו לבין השגיאות שלנו תוך קבלת יכולתנו ואי יכולתנו. הרצון להגדיר את עצמנו, להבין את מעשנו ותוצאותיהם באופן זה, אינו רק מודעות חשיבתית, אלא ערנות ונוכחות לדפוסים מהם אנו רוצים להיפרד.

• השתנות והמשכיות תמידית בזמן
שינויים הם חלק מהותי חייו של כל בן אנוש. מחשבה שיש בה גמישות מקבלת כל שינוי ומסכימה לו. בניגוד לכך, החשיבה ההרגלית הצמודה למוכר ומחפשת את היציב ואינה ערה לחוקיות של השינוי. מה שמאפשר גמישות מחשבתית הוא הקשר של האדם עם עצמו. אדם שמתקשה להסתגל לשינויים נעצר עם כל שינוי, נפגע, בטוח שהכול לרעתו, דואג ונחלש. מחשבה גמישה תופסת את המשתנה, את התנועה, ויש ביכולתה להבין שאתמול היה כך והיום אחרת. דפוס מחשבה גמיש מאפשר פחות לשקוע, פחות לדאוג, ולהרגיש קליל ופתוח. שינוי התפיסה אינו משתנה ביום אחד. נוכל להתחיל בבדיקה שתראה לנו היכן אנו נמצאים מבחינת גמישות המחשבה שלנו - האם כשמתרחש שינוי אנו נעצרים ומתקשים, מתנגדים, או מסתגלים. ההסתגלות קשורה כאמור במערך החשיבתי רגשי. כשאדם מצוי סתירות, בהתנגדות, במאבק, יש קושי ויכולת התנועה  בזמן מופרת. זהו פירוש המילים "אל הארץ אשר אראך" – הליכה לעבר שינוי תוך קבלתו המלאה. נוכל ללמוד מכך גם מפרוש השפת אמת, לך לך תרל"ב :"והכלל כי זה צריך תמיד להיות רצון האדם רק לשמוע ולקבל מה שאינו יכול... לקבל מה שלמעלה מהשגתו על ידי ביטול שכלו וידיעתו עתה"  זהו תיאור של עמדה נפשית התואמת סוג כזה של הליכה בדרך החיים : להיות בתמימות. זוהי מדרגה. להודות בבלתי ידוע חושף אמנם את מוגבלותו של האדם אך יחד עם זאת מעצים, מרומם ומראה על גדולתו.