מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 25/09/2021 י"ט תשרי תשפ"ב
עידית סרנה

עידית סרנה

קורות חיים בקצרה

קבלת קהל

מה עושים במקרה כזה?

שלום: שמי דני נשוי 5 וחצי שנים ומאז החתונה אין לי מנוח מאשתי כל היום אני מקבל על הראש שאני לא עושה טוב שאני לא מספק ואני הרסתי לה את החיים וכל מה שקורה זה בגללי .ואני לא יכול לשמוע מילים כאלה סוף כל סוף אני מתאמץ הלכנו לטיפולים (אף טיפול לא סיימנו לגמרי)אני מוכן ללכת למי שיהיה כמובן מקצועי, אני לא מוכן לחיות בצורה כזאת אם אני חי עם אשה אז אני רוצה שהיא תהיה מרוצה ממני ולא כל היום תלונות שאני הוא הבעיה ...... ולא רק תלונות גם קללות נחרצות ביותר דברים שלא יכולה לשמוע אוזן ובמקרים נדירים גם מכות אכזריות מה אני יכול לעשות במצב הזה איך אני יוצא מכל הפלונטר הזה? אשתי רוצה שעכשיו אני יטפל ואותה לא מעניין כרגע טיפולים והיא רוצה לראות תוצאות. האם יש טיפולים טובים בחינם פשוט הוצאתי כבר המון כסף על זה ואני בחובות מזה? בתודה מראש דני

כדי לצאת מ"סבך" צריך להבין מהו "הסבך"

דני שלום לפי מה שאתה מתאר נראה שאתה זקוק ליתר בהירות ויתר הבנה על מנת לצאת מהסבך. בהרבה מקרים הבנה ברורה מביאה גם יכולת. האחיזה בטיפול "זול" במקרה זה אינה לטובת המצב. הנכונות " להשקיע" במציאת פיתרון ולא לוותר היא הכרחית כיוון שמדובר בחייך... צריך לזכור :"יגעת ומצאת - תאמין".

צריכה עזרה דחוף

שלום!אני חייבת עזרהדחוף. אנחנו נשואים שנה וחצי וברוך ה כבר יש לנו תינוק מתוק. אני כותבת ובוכה כי אני לא מסוגלת יותר לספוג את ההשפלות והקללות מצד בעלי.אני על סף יאוש והתמוטטות! במשך כל השנה וחצי יש בנינו אי הבנות.מריבות ותלונות בעיקר מצד בעלי כלפיי.הוא מאשים אותי כל היום בכשלונות שלו ואומר שהוא נכשל ולא מצליח בגללי.כי אני לא תומכת ולא מעודדת אותו. הוא מטיח בי הרבה הרבה שאני אישה רעה,אמא רעה, יש לי לב שחור,רשעית,קמצנית,קנאית,מדומיינת,חולת נפש שבגלל זה חיתנו אותי מוקדם ולא אמרו לו את זה,שאני זאת שמכניסה אותנו למינוס,שאני בזבזנית מידי. וכו..וכו...אני ממש בוכה מכאב כי הוא מגיע למצב שהוא פשוט שיכנע אותי שאני באמת כזאת!!! הוא מוצא את הנקודות הכי רגישות שלי שתמיד שיתפתי רק אותו בהם,בדברים הכי אישיים ושהוא יודע שהכי מצערים אותי ויורד עלי ובכוונה משתמש בהם כדי לפגוע בי...אני לא מסוגלת יותר. אני 8 חודשים אחרי לידה,חזרתי לעבודה ישר אחרי חופשת לידה שבוע לפני פסח.אני עובדת בחנות שהעבודה הפיזית שלה מאוד מאוד מאוד קשה לי..ובכל זאת המשכתי לעבוד ולעשות את הנסיעות האלה עם תינוק באוטובוס מחוץ לעיר כדי להקל על בעלי בעול הפרנסה. מה שעוד יותר כואב לי זה שהוא מספר להורים שלו שאני לא מתפקדת כמו אמא ולא כמו אישה נורמלית.והם עוד יותר באים אלי בטעות..(אגב:אני בקושי נותנת לו לשמור על הבן שלנו כי הוא "עסוק" מידי)יש לציין שההורים שלו מאוד מאוד מתערבים לנו בחיים עד כדי כך שהזמנתי חדר לתינוק ועגלה אז הם שיכנעו את בעלי שזה מיותר והוא הסכים איתם והם ביחד התקשרו לבטל לי את ההזמנה שעשיתי(למזלי בחנות לא הסכימו).הם גם כעסו עלי שחברות שלי באו לבקר אותי בבית חולים. מה שקרה לארונה הוא שאני עזבתי את הבית ל3 שבועות כי כבר לר יכלתי יותר.הרגשתי שאני מתמוטטת אם לא אקום ואלך.בכל הזמן הזה בעלי לא הפסיק לקלל אותי ואת ההרים שלי והגיע לפסים אישיים מידי כדי לכתוב אותם כאן..הוא סיפר במשך 3 חודשים רצוף לכל המשפחה שלו מתי המקווה שלי. והפעם הזאת הוא עוד עידכן את ההורים שלי בזה. אני הלכתי למקווה אבל לא הייתי איתו כי הרגשתי כלכך פגועה אז הוא עוד יותר הפיץ לכולם שאני בוגדת ומורדת. אני יקצר כי אני כבר לא מסוגלת לכתוב תוך כדי בכי. אני ישמח להתיחסותכם..אני יוסיף ויאמר שהוא כל היום מתלונן לי שהוא זה שסובל לא אני.שהוא מוכן לשלום בית בתנאים שלו.ואם אני לא משתנה אז איםן על מה לדבר ,הוא טוען ששלום בית מצידו לא יהיה בכל מחיר. בעוד יומיים אחיו מתחתן ואין שום שינוי בהתנהגות.הם מצפים ממני להגיע במיוחד הוא כדי שלא יהיו לו פאדיחות.שאני יעשה לו כבוד אבל מצד שני אני לא מסוגלת נפשית לעשות את זה כי אני בטוחה שאחרי החתונה אני שוב יהיה סמרטוט. מה לדעתכם אני צריכה לעשות וכיצד לפעול כי אני מיואשת.

לענות תשובה מבלי להתגונן

שלום עדי ממכתבך עולים 2 דברים : את נמצאת במצב "ספיגה" - סופגת הטחות אך יש בך גם כוח לתפקד, לטפל בתינוק - אותו את אוהבת וגם דואגת לעניני הבית. כיוון שאת כותבת מסערת נפש וממצוקה את מתארת מה בעלך אומר אך אינך מתארת איך את עונה לו. לעיתים התגובה האישית יש בה כוח להסעיר או להשקיט. וזה ניתן ללמידה. איך להבליט את הטוב שבך במקום להתגונן ולברוח. איך להקשיב לעיקר הדברים שהוא אומר ולענות לענין. איך לא להפגע וגם להבין את האחר. אלה מיומנויות שניתן ללמוד ולשכלל.

אין לי כימיה עם אישתי, מה עושים?

שלום לכם! תודה רבה לכל הרבנים היועצים ומסייעים. אני בגיל 40 ונשוי 20 שנה, + 6 ילדים עד לאחרונה התייחסתי לזוגיות כמצוות אנשים מלומדה, נישואי היו עם עליות ומורדות בעיות בעיקר בתקשורת ובשחיקה. עכשיו אני מרגיש צורך חזק יותר בשותף לחיים, החיים נהיים יותר קשים ההתמודדויות יותר מאתגרות, קשה לי לשאת לבד את העול עול החיים. הופנתי ליועץ ע"י ינר אכן איש מקצוע, אך יש לי משהו לא ברור בטיפול שהייתי בדווקא רוצה ללבן ולהיתמך כאן בפורום, אני מרגיש שהדיון בסגנון האנונימי יעזור לי כמובן לא על חשבון הטיפול. מה שקורה: שעד היום לא הסתדרתי עם אשתי אך גם לא הכרתי אותה כל כך, ועכשיו שאני מתעסק יותר עם הזוגיות אני נעשה יותר מודע, וגיליתי שאין לי כימיה עם אשתי כלל, אני סוג טיפוס אופי שונה לגמרי ממנה, כל סגנון ההסתכלות שלה על החיים ודרך ההתמודדות שלה עם החיים פשוט דוחה אותי. אין לי שנאה ויש לי גם רגשות אהבה לפעמים, אך ההרגשה העיקרית היא של דחייה "אני פשוט לא סובל אותה". זה מאד קשה לי: מצד אחד אני צריך שותף לחיים, מצד שני אני כלוא עם שותף שאני לא סובל רגשית וטכנית. אני לא רואה את הגרושים כאפשרות, ואני רוצה להגיע לפתרון הקושי, אך בגלל הדחיה הרגשית אני לא ניגש לטיפול עם מוטיבציה גבוהה, ומקבל את המטלות של המטפל כמי שכפאו שד. מקווה שהסברתי את עצמי נכון תודה מכל הלב

כדי לחזק שותפות -צריך הסכמה לפתיחות

שלום אברהם ממכתבך עולה שבשלב זה של חיך אתה מרגיש יותר מקודם בצורך החזק לשותפות. זה טוב וחשוב להיות אמיתי עם הצרכים שלך אך אולי זה גם דורש שינוי גישה {ואתה יכול להיעזר במטפל} להגדיר את עצמך יותר , למה אתה זקוק, וממקום של פתיחות תוכל גם לקבל את אשתך. יתכן שהיא אינה מודעת כמוך למה שעובר עליך וגם היא מודעת, יתכן שאתה לא מאפשר לה להתקרב כשאתה דוחה אותה. לעיתים כדי לזכות בשותפות אמיתית צריך להסכים להפתח. וזו עבודה { במיוחד אם אתה רגיל שנים לתקשורת לא עמוקה}. זה כרוך בשינוי גישה ושינוי הסתכלות - אך זה מאפשר רווחה. על פי דברך אינך רוצה להתגרש אך גם קשה לך להפתח לאשתך וזה קונפליקט. תוכל לפתור זאת דרך טפול וזה ללמוד איך לקבל את אשתך מבלי לשפוט. ואגב כדאי שתעלה נקודה זו בפני המטפל. הרבה הצלחה עידית המכון ללימודי החשיבה ההכרתית

המשך ותודה לכולם.

שלום ! בהמשך לשאלותיי...אני רוצה להודות לכל מי שעונה לי,מייעץ לי ומחזק אותי דרך האתר הזה. בזכותכם אזרתי אומץ והחלטתי ללכת לחתונה של גיסי. החלטתי שזהו צעד נכון מבחינתי לפחות לתת את המקסימום שאני יכולה,ובאמת ישבתי וחשבתי והחלטתי שאני לא יתן לאפאחד להרוס לי,הלכתי בלב שלם באמת ולא בהרגשה שאני כל הזמן צריכה לרצות אנשים.הלכתי כי הרגשתי שאני צריכה להיות שם וחלק מזה כי להראות לו שגם שאנחנו עם המשפחה שלך אני לא יהיה בצד מושפלת ומבויישת.להיפך לפני החתונה עוד איפרתי את אחותו,תתי לה חולצה שהתאימה לה לבגד.עזרתי לאמא שלו וכו...בחתונה עצמה הייתי עם כל המשפחה המורחבת שלו דיברנו צחקנו רקדנו ...אפילו דחפתי אותו ואמרתי לו לך תרקוד לאחיך.תשמח אותו...אני יסתתדר בר עם הילד..הכל היה כיף ובאווירה טובה והוא ראה את זה.... ומה נראה לכם היתה התגובה שלו בבוקר??..? "הרסת לי את החתונה של אחי"..אז אמרתי לו בצורה הכי רגועה שיש:בעלי,מי שרוצה להנות יהנה תמיד ובכל מצב ומי שבוחר לא להנות יחפש להרוס לעצמו בכוח.אני לא יודעת מה איתך אבל אני מאוד נהניתי בחתונה,היה לי כיף שימחתי את עצמי והייתי עם מי שטוב לי.אז אני לא לוקחת ללב את מה שאתה אומר כי זה כבר לא הגיוני שבכל כישלון שלך אני אשמה.אני לא יתן לך להרוס לי את השמחה אפילו שזה היה המשפחה שלך ויכלתי לבחור באופציה של לשבת בצד ןלעשות הפגנות ופרצופים וכולם היו רואים ושואלים והיינו מגיעים למצב לא נעים גם אני וגם אתה. ובכל זאת ישבתי עם כולם כאילו כלום לא קרה.רקדנו כולם ושמחנו וצחקנו והיה כיף.ולך יש אופציה לומר תודה אבל אני לא יחייב אותך,זה צריך לבוא ממך. וזהו הוא שתק. בכל מקרה אני יודעתושלמה עם מה שעשיתי אני לא מרגישה חולשה והפסד.אדרבא הוכחתי לו שאני חזקה תמיד גם ליד המשפחה שלו ושהוא לא זה שיהרוס לי.אני יקבל אות איתי אם הוא רק ירצה..אני יציין ויאמר שאני בטיפול אישי איך לצאת חזקה מהכל ולראות לאן אני ממשיכה...לכולכם פה יש את החלק בהרגשה הטובה שלי. ואין לי מילים להודות לכם על החיזוק והעידוד!!

הבחירה בטוב וכוחה של התשובה הנאמרת

שלום לך עדי אכן את מוכיחה את החוזק שבך ואת תבונתך. הבחירה בטוב והיכולת למצוא תשובה מול האחר היא חלק חשוב בחיזוק הכוחות הבונים והחיוביים שבאדם. מהמקום החיובי שבך כלפי עצמך תוכלי להמשיך עוד וההשלמה היא כשניתן להגיע להיות חיובי עם עצמך וגם עם האחר אך מבלי להחלש. ניתן ללמוד ולפתח גישה בונה על מנת לפתור מצבים וקונפליקטים ללא ריב, ללא הקצנה וגם מבלי להתגונן ולסבול. אף יותר מזה , תשובה יכולה גם להרגיע את האחר ולהניח דעתו. תוכלי לקבל הכוונה נוספת . עידית מנחת התפתחות אישית 050-5540540

הרב בן סימון: איך מגבירים מוטיבציה?

שלום לך הרב בן סימון! מאד התרשמתי מתשובתך המלומדת שקלעה נכון. למדתי כמה דברים חדשים: א. על הניטור ב. על האקסיומות שלי ג. בעיקר למדתי שצריך להיות קונקרטי! במקום להתבכיין לטפל! לבדוק את הבעיה ולנתחה ולמצוא את האסטרטגיה ולבצעה. הבעיה שלי היא המוטיבציה, מאיפה לוקחים מוטיבציה להתחיל להתעסק עם הדברים לעובדה ולמעשה, יותר קל להתחמק ולהתבכיין. זה לא נעים אבל זה המציאות, יש בי איזה משהו ילדותי, איזה חסך בהורה שיבוא יטפל בי יעשה בשבילי את העבודה, לוחש לי קול קטן: "אני מסכן אין לי כוח תבואו תעזרו לי". גם אני חושש שלא אצליח במהלך, לא אצליח לגמור את המשימה הטיפולית ולצאת מחושך לאור, והתקע במהלך שאני נחנק בו. אני מסכים להתאמץ תקופה או בדבר מסוים כאשר אני יודע שזה יוביל אותי לאור לטוב, אך אני סקפטי לגבי הצלחת המהלך. מה עושים איך נכנסים לעבודה? בכל הכבוד ורוב תודה

כוח הרצון

שלום וברכה אכן רצון הוא הכוח המניע לקידום כל החלטה, פעולה או תגובה - אך במצבים רבים בהם חסר כוח הרצון - ישנן מספר סבות המחלישות את כוח הרצון: - סתירות - כלומר , רוצה וגם לא רוצה - ספקות - שמקורן בחוסר אמון עצמי או חוסר אמון באחר - חוסר הבנה כלפי עצמך או כלפי האחר - חוסר רגש כלפי עצמך או כלפי האחר. אפשר לחזק רצון אך לא רצוי להיות בעמדה של דרישה מראש לתוצאות וגם לא בעמדה של חוסר אמון מראש. יתכן שדרוש לך להבין - יותר לעומק את עצמך . מקודם ציינת את תחושת חוסר התיאום עם אשתך. רצון להתקרבות קשור ברגש. תסכולים, אכזבות, חוסר אמון - משפיעים על הרגש ועל הרצון להתקרב. בהדרגה, דרך עבודה, נתן לשחרר או להניח עומסים שמשפיעים על הרגש ואז אפשר להתחיל מהתחלה ברצון בהצלחה עידית סרנה לימודי החשיבה ההכרתית

האם כדאי להמשיך?

שלום לכולם, רציתי להתייעץ איתכם: אני נפגשת עם בחור, שנינו בסביבות גיל ה 30, אבל נראה לי שהבחור קמצן, למשל - הוא כבר בפגישה הראשונה אמר שאין לו מספיק כסף לשלם גם עלי, אבל איכשהו חשבתי שזה מקרי ואולי באמת הוא הביא קצת כסף ואני שילמתי, אבל לאט לאט אני מבינה שהבחור או קמצן או חסכן למשל אין לו רכב כי לטענתו זה יקר, הוא בירר לגבי פלאפונים מה הכי זול ועם זה הוא משתמש, ועוד כאלה דוגמאות הוא עושה חישובים שאני אפילו לא חולמת ולא חושבת לעשות. , והוא עובד אני לא יודעת כמה הוא מרוויח, אבל הוא עובד, אולי אני מצפה למשהו אני לא יודעת אבל אני רגילה שבחורים בגילאים כאלה מתנהגים אחרת נתחיל בזה שיש להם רכב, והם יותר לרג'ים ופחות משדרים דלפונים כאלה, אני ממש לא כזאת אני קונה מה שבא לי אני ממש לא אחת שעושה סקר שווקים על כל דבר, אני מחזיקה רכב, אני חיה עושה כל מיני דברים גם שהם עולים לי כסף, בכיף שלי, בקיצור אני לא מחשבנת ב"ה יש לי ואני נהנת, אז עכשיו אני די בבעיה מצד אחד הגיל שמלחיץ אבל מצד שני אני לא יודעת האם להמשיך לנסות עוד הוא בחור סביר, בגלל שאני כל כך מכירה את ההצעות בגיל הזה.... ואני יוצאת בד"כ פגישה אחת כי.... מה אתם מציעים לי לעשות.? תודה רבה לכם

לכבד את הזולת - זה לא אומר שאין צורך לבדוק

שלום שיראל אמנם כשמדובר בהתקרבות זוגית ותיאום -זו מלאכת השלמה נמשכת אך כשישנו שוני מהותי שקשה לקבלו , יש לבדוק מה מקורו וכמה הוא מפריע , על מנת לצאת מספק. לכבד את האחר- אין זה אומר שאין לבדוק דברים. לכבד את עצמך - אין זה אומר לא להתפשר. יש הבדל בין הטלת ספק באדם ושיפוט לבין בירור מתוך צורך אמיתי וכוונה נקיה. ישנה קמצנות שהיא אכן קשה ואם הסיבה היא חוסר ביטחון או חוסר ניסיון יתכן שניתן לפתור. אם לא יתבררו לך הדברים , בהחלט כדאי לפנות ליעוץ בהצלחה עידית סרנה מלמדת חשיבה הכרתית והתפתחות אישית 050-5540540

הגדרה דתית

אני צריכה עזרה ייעוץ, יש בחור שאני נפגשת איתו, ואני ממש מתלבטת מה לעשות. מצד אחד יש לו לב טוב, הוא מתעניין במה שאני עושה, רגוע, אבל מצד שני הוא לא מספיק יוזמתי, מאוד מקובע ורגיל, קשה להזיז אותו מסתם דברים שהוא רגיל וכאלה ועל זה אני מנסה להתגמש, לברר איתו וכאלה. אבל בעקבות אחת השיחות שלנו אני קצת מודאגת, הוא סיפר לי שבעבר הוא היה חרדי, ואח"כ בהתבגרות דתי לאומי, אח"כ שוב הוא הלך לקיצוניות, ממש נהיה קיצוני - פנאת, ועכשיו הוא מרגיש שזה לא מתאים לו, וכמו שאני מבינה ממנו למרות שהוא לא אומר הרבה בנושא וגם את זה היה לו קשה להוציא אבל קצת נשבר לו להיות דתי חזק ולהקפיד הוא רוצה להשתחרר מזה, למשל אין לו בעיה להכיר מישהי חילונית, וכשניסיתי שוב לשאול אז מה זה בעצם אומר הוא נבהל מהגילוי העצמי הזה ואמר לי, בטח אני רוצה דתיה. עם המשפחה שלו יש לו בקושי קשר עד כדי שהוא מרגיש לפעמים שהם אנשים זרים לו, ממש לא מדבר איתם חודשים לא בגלל ריב פשוט ככה אין קשר. ניסיתי לשאול עם מי הוא בקשר, אם יש לו דמות אולי רב שהוא מתייעץ איתו אבל לא, מסתבר שאין לו כי הוא לא מרגיש צורך לכך. מהאתם מייעצים לי לעשות? אני קצת מפחדת אולי הוא יחזור בשאלה, ובכלל אם כן נמשיך את הקשר איך זה יהיה אני יהיה?

הגדרה אישית

שלום לך בחרת לשאול ולהתמקד בענין ההגדרה הדתית ואני מצטרפת לדעת קודמי שאכן הגדרה דתית נובעת מהגדרה אישית. יש מי שמגדיר עצמו בקלות ויש מי שמהסס. ההיסוס יכול לנבוע מטיב הקשר המשפחתי ואת מציינת שיש בעיה בקשר המשפחתי. יחד עם זאת רמת התיאום הזוגית אינה תמיד מתגלה מראש והיא מורכבת מכמה רבדים. נפשיים, רוחניים, חשיבתיים, רגשיים. כדאי לפעמים להניח להגדרת האחר ולפנות לבדיקת ההגדרה האישית. תבחני מי את , מה חשוב לך ואולי אפילו לעומק יותר. במקרים מסויימים ניתן לקרב ולחזק את האחר דרך קשר ויש מקרים שאין זה כך. בכל מקרה בירור הגדרה אישית רצונית יכול לקדם אותך בהצלחה עידית סרנה מנחת התפתחות אישית לימודי החשיבה ההכרתית

איך מתמודדים עם כל הכאב שמלווה אותי לאורך כל השנים שאני בשידוכים?

שלום רב, אני בת 27.5, רציתי לשאול איך אפשר להתמודד עם כל הכאב , התסכולים והאכזבות שמלוות אותי לאורך כל השנים שאני בשידוכים. קשה לי להיות שמחה, קשה לי עם התגובות של הסביבה שלא מבינים את הקושי שלי ואת הרצון העז שלי להתחתן . קשה לי שהם חושבים שבטח אם הגעתי לגיל כזה זה בגלל שאני בררנית. למה הם לא מסתכלים על זה כניסיון ורק מוסיפים על הכאב? איך אני יכולה להיות שמחה ולכאוב פחות?

לא להפוך את החסר לעיקר

מימי יקרה ראשית אני מצטרפת לתשובתו של הרב בן סימון ולתשובות קודמי. אם נסתכל על הקיום במבט רחב יותר נראה שהחוסר נמצא כמו שהקיום עצמו נמצא כלומר אין אדם שלא חסר לו משהו ולכל חסרון יש סיבה. אך יש להימנע מלהפוך את החוסר לעיקר. אם נותנים משקל יתר לחוסר ולסבל ממנו זה מוריד את תחושת הקיום עצמה ואף את השמחה על עצם הקיום. נכון ש"לא טוב היות האדם לבדו" אך אין זה אומר שאם האדם מצוי לבדו כרגע אין ערך לקיומו. ויש עוד כלל:"ונשמרתם לנפשותיכם". כדאי לחזק את ההכרה ואת האמון בטוב שבך , לחזק את העשייה ואת ההגשמה בתחומים נוספים ולא להשליך הכל על בן הזוג שעדיין לא מצאת. יש כל כך הרבה לעשות בנתיים שיכול להוסיף שמחה לך ולסובבים וכדאי להתמקד בזה.בחיים יש תקופות ומצבים שאנו מצויים בהם וכוח המחשבה המאוזנת מאפשר להתמודד ביתר קלות. בהצלחה עידית סרנה מנחת התפתחות אישית המכון ללימודי החשיבה ההכרתית

מחפשת שלום בית ותקשורת נכונה עם בעלי

שלום רב, אני נשואה 5 שנים ביני ובין בעלי יש חוסר הסכמה וחוסר הבנה בהרבה דברים. זה התחיל מיד לאחר הנישואין אך עם הזמן זה הלך והתגבר. ניסינו לשוחח בינינו ולפתור את הבעיות שעלו אך ללא הצלחה. בעלי מאשים אותי בכל מה שקורה ובין היתר הוא אומר שאני לא אמיתית וזאת בגלל שאני מבליגה ולא מעירה על כל דבר שמפריע לי והוא אומר הכל בפרצוף גם אם זה פוגע. וכן טוען שאני גאוותנית ושלא מעריכה או מכבדת אותו וזאת שלמרות שמבחינתי אני מעריכה ומכבדת אותו ואני אומרת לו זאת וכאשר יוצא ושהוא עוזר או עושה איזה שהוא דבר למשפחה אני מודה לו. שנינו אנשים אקדמאים עובדים קשה כל אחד בתחומו רוב הזמן אני מטפלת ומגדלת את הילדים מוציאה ומכניסה מהגןואני מטפלת בכל הקשור לבית חוץ בעניינים כספים שהוא אחראי עליהם. לעיתים אני מרגישה שיש לו רגשי נחיתות מזה שאני מרווחה יותר ממנו ואנחנו לא כ"כ מדברים על זה, הוא כועס אם אנשים מחמיאים לי בעניינים אישים או מקצועים. אני מוכנה לעשות הכל כדי לשנות את המצב הזה שמזיק גם לילדים בגלל שהוא כ"כ מתוסכל הוא כועס הרבה ולא הולך לו גם בעבודה. אני לא יודעת מה אני צריכה לעשות כדי להראות לו שאני מכבדת, מעריכה ואוהבת אותו ושאני רוצה שיהיה לנו טוב. האם יש מישהו מכן שיכול להדריך אותי כי כרגע הוא לא כ"כ רוצה ללכת לטיפול וחושב שהבעיה העיקרית היא אצלי ושאני צריכה לשנות את ההתנהגות שלי . אנא עיזרו לי. תודה.

לצרף מחשבה למעשה

שלום לך להגיע לתקשורת נכונה - זה מצריך עבודה. זה להבין איזו תקשורת קיימת כרגע ומה היא באמת תקשורת. תקשורת - זה קשר וקשר- זה רגש וגם הבנה. כשבפועל קיימים רגש והבנה - אז יש תקשורת וכשאין זה כך אז יש בעית תקשורת. אם את מוכנה לעבודה - זה טוב. עידית סרנה מנחה להתפתחות אישית לימודי חשיבה הכרתית 050-5540540

אובדת עצות

בס"ד. שלום רב! אלה המילים שחותכות בי בימים האחרונים. אנחנו על סף התמוטטטות.כמעט שלא מדברים,,ואם כן,אז רבים.במצב מסובך ,בלתי אפשרי וקשה-ושהפך להיות תדיר אצלנו. פנינו לייעוץ בעבר,שסיבך את המצב יותר-לדעתי היועצות שטיפלו בנו בשתי הפעמים היו לא מקצועיות. רק לפני כמעט שנתיים שוב ניסינו,לדעתי הכיוון היה נכון אך בגלל שבעלי הרגיש שהוא המוקד,הפגישות לא היו רציפות והטיפול הגיע למבוי סתום.להגדרת המטפל מבנה האישיות של בעלי הוא כזה שקשה לי,עם הראיה השונה שלי,לקבל את התנהגותו,דרכו,צורת ההתנהלות שלו... אנו חיים במן קרוסלה-יום יומיים נהדרים ושבועות של ניכור. ללכת לטיפול אצל מישהו חדש לא בא בחשבון מבחינתי.אין לי למי לפנות.אפילו עזרה להתגרש אינני יודעת ממי לקבל.ממש אובדת עצות. אני רק מרחמת מאוד על ילדיי,ילדים מקסימים ב"ה ורגישים כ"כ. אני מרגישה אבודה,ממש לא יודעת מה לעשות. אני בטוחה שבעלי צריך עזרה נפשית אבל אין לי איך לשכנע אותו לטפל בעצמו בצורה רצינית,וגם אין האזור מישהו דתי שהוא טוב וידוע בכך. אני אפילו לא יודעת למה כתבתי כל זאת,רק מייאוש...

להניח בצד כל מה שיודעים ולנסות לבחון באופן נקי

שלום לך רעיה ממכתבך עולה מבוי סתום ועיפות. אולי דווקא זה הזמן להניח את העמדה האישית ולבחון דברים מחדש. מהניכור המתמשך אפשר להבין שכל אחד אוחז בעמדתו האישית מבלי יכולת לוותר. אך המחיר הוא ריחוק ובדידות. לא ברור מדוע את מוותרת על אפשרות להיעזר ע"י יעוץ מקצועי. תעשי זאת ולו רק למען עצמך. בהצלחה עידית סרנה מנחת התפתחות אישית 050-5540540

התאמה או אי התאמה

אני שייכת למגזר הדתי לאומי. אני יוצאת עם בחור זמן ממושך. שנינו בני 30. הבחור הוא טוב ורציני. הוא מעוניין להתקדם הלאה. אני עדין לא. קשה לי לותר על הקשר הזה: הוא אדם מאד טוב ואוהב, תמים ורציני, עוזר ואכפתי. כלפי ולפי החברים שלו והמשפחה שלו. אני לא מרגישה מאוהבת, ולמרות שאני לא מחפשת "פרפרים" או משהו, חסר לי איזו תחושה של שלמות ושייכות. אנחנו מדברים על בעיות בקשר, ומנסים לעבוד על מה שאפשר. שנינו רוצים להצליח, אע"פ שאני לא בטוחה שאני מבינה מה הכוח שמניע אותי, בהתחשב בעובדה ש"חסר לי משהו בקשר". יש בעיות ששמתי לב שהן חוזרות אצלינו: 1. היסח דעת שלו- אני יכולה לדבר איתו על משהו, ופתאום משהו "יצוץ" ויקח את תשומת ליבו. למדתי להחליק את זה כשזו שיחה לא רצינית, אבל זה גם קורה מידי פעם כשאני מדברת על משהו אישי וחשוב שדורש ממני פתיחות ופגיעות רבה. אני מאמינה שהוא אינו עושה את זה מרוע, חו"ח, ואני יודעת שזה קורה גם בנושאים שאכפת לו לשמוע עליהם. הוא יכול פתאום להשחיל משפט על משהו שמטריד אותו או משהו שמעניין אותו, או משהו שמלהיב אותו, בלי לקלוט שאני הייתי באמצע משהו. הוא מודע לזה שדברתי. הוא יכול לחזור על כל מילה. אבל כשמשהו "תופס את תשומת ליבו", ויכול להיות שזה משהו שהוא התחיל לחשוב עליו לפני שבכלל התחלתי לדבר, אני אראה פתאום את העיניים שלו חולמות או שהוא פתאום יגיב תגובה לא שייכת, בגלל משהו אחר. זה מעליב אותי מאד, אע"פ שאני יודעת שזה לא מכוון. אני חשה שלא מקשיבים לי ושאני מאד בודדה. כשאני מסיבה את תשומת ליבו שהייתי באמצע משהו, הוא מתנצל ומבקש לשמוע. אבל העיניין הזה מתסכל אותי. 2. הצורך שלו "לנוע"- אני אדם שאוהב שלווה. רוגע. מנוחה. אני בחורה פאסיבית. הוא בחור מאד אקטיבי, אוהב ספורט ותזוזות. קשה לו לשבת בבית קפה לזמן ארוך אם כבר סיימנו לאכול. שאלתי פעם מה מרגיע אותו- מרגיעה אותו פעילות אקטיבית: לרוץ, לשחק, לבשל, לאכול (אבל גם לקרוא); בעוד אותי מרגיעה פעילות יותר פאסיבית: לשמוע מוזיקה, ללכת, לעצור ולחלום... תחושת הבטן שלי, היא שכשמשהו מטריד אותו- גדול או קטן, טוב או רע- הוא פשוט לא איתי: זה יכול להיות לחץ בעבודה, או התלהבות ממשהו שפתאום צץ. קשה לי עם זה. הוא מאד רוצה למנוע את המצב הזה, אבל נראה שזה "גדול עליו". כמובן, שאינני חפה מבעיות, אין ספק שחוסר הבטחון שלי בקשר משפיע על איך שאני מרגישה כלפי הקשר וההתלהבות שאני מפגינה כלפיו. יש גם רגעים של נחת, היו אפילו כמה שבועות "טובים", נטולי בעיות. אבל הרבה פעמים יש משבר כזה- הוא לא מגיב למשהו, כי הראש שלו במשהו אחר. חוסר הבטחון שלי בקשר מציק לו, אבל הוא יודע שאני עושה מאמץ בנושא, כולל ללכת לדבר עם מישהי, שתעזר לי להבין את התהליכים שעוברים אצלי ואולי מונעים אותי מלהתקדם. שיחה שעושה לי טוב ומקדמת אותי. בתחילת הקשר היו לנו המון ויכוחים וריבים על דברים, עם הזמן הבנתי שנפגעתי ממנו\האשמתי אותו כי ציפיתי ליותר מידי, או כי התשתי אותו, או כי לא הבנתי אותו. באמת שהוא אוהב אותי ועושה המון למעני, ומשום שכך, אני רוצה לעשות את מקסימום המאמצים כדי לאפשר לזה להצליח. מה ניתן לעשות? תודה, עלמה

להתמקד בעיקר

שלום לך לא ציינת כמה זמן אתם יוצאים וגם כמה מזה את מתלבטת. כדאי להתמקד בעיקר ולא בחסר. את מציינת שהוא:" טוב, עוזר ואיכפתי" אך מפרטת כיצד את נפגעת. יתכן שהפגיעות נובעת ממך ולא ממנו ועל כן את "בוחנת" אותו מידי. אמנם חשוב שיש תקשורת פתוחה ושאפשר לדבר על הכל אך כדאי לבדוק את התקשורת מהיבטים אחרים ולא רק לדבר על הבעיות. למשל: האם נעים לדבר האם יש תיאום , ענין, . היסוס מתמשך גורר היסוס ואמון מביא אמון. חשוב לזכור שקשר הוא נבנה וכשמחליטים אפשר להתמקד בתיאום . היסוס מתמשך אכן עוצר. בהצלחה עידית סרנה

מיתלבטת, להיתגרש פעם שניה?

שלום לכם. נישאתי בפעם השניה לרווק, הבאתי לנישואין אלה 2 ילדים מנישואי הראשונים. בתי בת 13 ובני בן 9 , אנחנו לא מיסתדרים בכלל , בעיקר לאחרונה. כמו כן בתי עברה לגור עם אביה לאחר הסתות נוראיות מצד אביה. על כל פנים נותרנו הילד, בעלי ואני. אנו מיתווכחים לעיתים קרובות, לעיתים על רקע חינוך ילדים, לעיתים על רקע היתנהגות לא בוגרת של בעלי. אנו נשואים כבר 3 שנים, הוא איו מאמין ביעוץ ובטיפול. אני אובדת עצות.והאם טיפול פסיכולוגי עשוי לגרום לגבר בן 37 להיות בוגר יותר? גם מבחינה כלכלית אני חוששת משום שאין לי שום רכוש, הכל שייך לו עוד מלפני החתונה. אני רוצה להאמין שאפשר לצלוח ולהגיע למצב של קשר טוב, משפחתיות מאוד חשובה לי. כמו כן, האם אתם מכירים יועץ טוב מאיזור באר שבע? תודה דנה.

לפתח את המודעות ל: " מה אני מביאה לנישואין "

שלום דנה נקודה חשובה לשאול את עצמך: מה את נותנת ולא רק מה את מקבלת. את מציינת שאתם מתווכחים הרבה ושבעלך אינו מספיק בוגר. ביתך בגיל צעיר בחרה לגור אצל אביה. יתכן שחלק מהקשיים קשורים לקשיים שישנם גם אצלך. בהחלט כדאי לך להתייעץ גם אם בעלך אינו מעונין על מנת להבין יותר גם את עצמך וגם את הקשיים שלך. יתכן שחלק קשור אלייך וכדאי לראות בזה הזדמנות להבין ולתקן. בהצלחה עידית סרנה 050-5540540

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130