הפסיכודרמה (Haworth ,1998) הינה שיטת טיפול פסיכודינמית שפותחה על ידי ג'ייקוב ל. מורנו בראשית המאה העשרים. הפסיכודרמה מדברת על העולם הפנימי של האדם תוך כדי התייחסות לאינטראקציה והשפעותיה על הקשר בינו לבין האחר, הזולת, כפי שהוא תופש אותה, כאשר הדגש הוא על ספונטניות ויצירתיות. הפילוסופיה של מורנו (Marineau ,1989) התבטאה באמונתו שלכל אדם ישנה תודעה ויכולת יצירה ועל האדם לשים לב ל'אני' שבו ולמה שיוצר המפגש של ה'אני' עם האחר. לדידו של מורנו האדם הוא בעל כוח בריאה אינסופי הבא במגע עם האחר האינסופי וישנה תלות הדדית אחד בשני. בטיפוליו מורנו נשען רבות על האינטואיציה שלו ועל יצירת אווירה של ספונטניות אשר כה קריטית, לדעתו, בריפוי של האדם. באותה תקופה היה קשה לעולם הרפואי בכלל ולפסיכואנליזה בפרט, לקבל את רעיונותיו החדשניים של מורנו. הדעה השלטת דאז הייתה מבוססת על העולם התוך נפשי של האדם, ובניסיון להיות כמה שיותר מדעית. זאת הייתה תקופה שעבודתו של פרויד התפרסמה וזכתה להכרה והערכה. העולם הפסיכיאטרי והפסיכואנליטי לא היה בשל עדיין לרעיונותיו של מורנו שהתייחסו לאדם כסובייקט בעל עצמי משלו המושפע מאינטראקציה עם האחר. מורנו (1985)  חשב על האינטראקציה, המפגש, כיותר ממערכת יחסים בינאישית מעורפלת. זאת אומרת שמספר אנשים יכולים להיפגש לא רק כדי להתמודד אחד עם השני אלא גם כדי לחיות ולחוות אחד את השני. במפגש זה נפגשים בני האדם ולא התוויות שלהם, המקצוע שלהם וכולי. מורנו טען כי במפגש הפסיכואנליטי הקלאסי ההתייחסות היא לאדם אחד והוא המטופל, תוך התעלמות מנוכחותו של המטפל כמשפיע על המפגש.

בחברה השמרנית בה מורנו חי, מושגים כמו ספונטניות ויצירתיות היו מאימים מידי ולא מתאימים לרוח המדע השלטת. מורנו דיבר על הפסיכודרמה כטיפול בו המטפל לא יכול להישאר 'לוח חלק', קר ומרוחק, כפי שהיה נהוג בזמנו. המטפל צריך להיות גמיש מספיק כדי לסייע למטופל כאשר הדגש הוא על המפגש שנוצר.

הפסיכודרמה מאפשרת לאדם לצפות, לשאוף ולחזות את החיים. זוהי אפיזודה טיפולית ייחודית, העושה אינטגרציה של כל הזמנים ושל כל מימדי החיים בתוך העצמי כשנקודת ההתייחסות ההתחלתית במפגש הפסיכודרמטי הוא ה'כאן והעכשיו'. זוהי תראפיה העושה אקטואליזציה של הסיטואציה על מנת שתהיה בעלת ערך למטופל. אקטואליצזיה זו מחייבת תיאור והמחשה של החלל, המקום והסצנה הנוצרת, תיאור של מימדי האורך והרוחב, האובייקטים שבו, הקשרים והמרחק ביניהם. לחלל חלק חשוב מאד בתהליך הטיפולי מאחר ואנו רוצים לחקות את החיים עצמם בתוך מגבלות התרפיה.

טיאן דייטון (1996) פסיכולוגית ופסיכודרמטיסטית אמריקאית, מוסיפה כי הפסיכודרמה הינה שיטת טיפול המלווה את הפרט אל תוך עולמו הפנימי, מאפשרת לו לתאר אותו ולעבוד איתו כפי שהפרט רואה את עולמו זה. תוך כדי הפעולה הדרמטית, המנחה, עוזר להעלות מצבים שהודחקו זמן רב אל פני השטח כדי לשחרר לחצים רגשיים. הוא יוצר סביבה 'מחבקת' ואמפתית, על ידי שיתוף, תמיכה וקבלה. החלק המשמעותי בחשיפת הרגשות דרך פעולה היא האפשרות שניתנת לאדם לחוות אותם שוב כפי שהיו במקור. הפסיכודרמה עוזרת לגלות בעיות פסיכולוגיות וחברתיות דרך המחזה ופעולה ולא רק דיבור עליהן (1996Blatner,) כאשר ההמחזה מאפשרת להעצים את השיקוף העצמי. נדרשת איפה, חשיפה תוך עשייה, כלומר 'כאן ועכשיו' ולא רק חשיפה של אירועים היסטוריים. מחשבות לא מובעות, מפגשים עם אנשים שאינם נוכחים, תיאורים על מה אנשים מרגישים או חושבים, אפשרויות עתידיות שלא נצפו ועוד אפשרויות מזוויות שונות של ההתנסות האנושית, הם התכנים המובאים במפגש הפסיכו דרמטי.

העקרונות התיאורטיים של הפסיכודרמה יכולים להיות שימושיים בפניה למגוון רחב של נושאים החל ממשחקי תפקידים אצל היחיד ועד לטיפול משפחתי. השיטות הפסיכודרמטיות יעילות במיוחד מכיוון שניתן למזג אותן לשיטות קונבנציונאליות ביחיד, במשפחה ובקבוצות. למרות ששיטותיה של הפסיכודרמה קלות יחסית, התהליך של התיאום ביניהן דורש אימון נרחב ורב. הדגש הוא על התהליך הפסיכודרמטי אשר הוא מסובך מאד. זאת מאחר ומצד אחד הוא פונה לעובדות חיים רבות ועושה עליהן מניפולציה ומצד שני, הוא כה פשוט מעצם העובדה שהוא מאפשר למטופל לחוות את הסיטואציה בה הוא מצוי באופן חי ככל האפשר. זוהי דרך לאפשר למחשבות להתבטא ולעזור לחברי הקבוצה לעזור זה לזה, לפתח ולהוסיף ליצירתיות שלהם ולאתגרים בחייהם.

אחד הדברים החשובים אותו הפסיכודרמה מאפשרת לאדם הוא, לשנות תפקידים בחיים ולהשתחרר מקיבעונות בהם הוא נמצא. הדבר מתאפשר הודות למשחק ולספונטניות הנוצרים בחדר הטיפולים. הגברת המשחק משמעותו הגברת החופש (Dayton,1994), לכן הערך המוסף של הפסיכודרמה הוא בכך שניתן לקבל אינפורמציה על מטופל שבדרך כלל לא נותן אותה בדרכים הרגילות של שאלה תשובה (Farmer, 1995).
בשנים האחרונות הפסיכודרמה פותחה ועדיין מתפתחת לאספקטים נוספים, כולל פסיכודרמה פרטנית, בה נעשה שימוש באמצעים דרמטיים 'אחד על אחד' כולל שימוש באמנות פלסטית, תנועה או כל דבר שיכול להיטיב עם הטיפול.