אינטליגנציה, כך מסתבר, היא לא רק היכולת השכלית שלנו, אלא היא שייכת למגוון רחב של כישורים רגשיים ונפשיים. אחד המושגים החשובים והמדוברים ביותר בעשורים האחרונים הוא אינטליגנציה רגשית, שהיא אחד ה"נכסים" הגדולים ביותר שיכולים להיות לאדם. מהי אינטליגנציה רגשית, מדוע היא כל כך חשובה ואיך נוכל, כהורים ומחנכים לפתח אותה אצל ילדינו - במאמר הבא.

מהי אינטליגנציה רגשית?
כאשר אנחנו מדברים על אינטליגנציה, אנחנו חושבים בדרך כלל על ההיבט הקוגניטיבי, כלומר יכולות שכליות כמו זיכרון וחשיבה. אך חוקרים רבים עמדו על כך שלאדם יש אינטליגנציות מרובות, ובתוכן גם האינטליגנציה הרגשית.

בהגדרה כללית ניתן לומר שאינטליגנציה רגשית היא היכולת של האדם להבחין בין רגשות שונים, ומתוך כך לשלוט ברגשותיו, ולהבין יותר את רגשות זולתו . לכן, רמת האינטליגנציה הרגשית של האדם היא בעלת השפעה מכרעת על יכולותיו להתמודד עם תסכולים, לדחות סיפוקים ולפתח יחסים בינאישיים תקינים.
הראשון שהוציא מידע זה בספר פופולארי לציבור, הוא ד"ר דניאל גולמן, פסיכולוג יהודי אמריקאי, שכתב בתשנ"ו את הספר 'אינטליגנציה רגשית' שהפך במהירות לרב מכר בכל העולם. גולמן הביא מחקרים על כך שבתחומים רבים רמת אינטליגנציה רגשית גבוהה מהווה גורם משמעותי להצלחה, יותר מאשר האינטליגנציה הקוגניטיבית.

מדוע זה כל כך חשוב?
אחד המרכיבים החשובים ביותר במצבו המוסרי והחברתי של האדם, הוא היכולת שלו לשלוט ברגשותיו. אדם בעל אינטליגנציה רגשית מפותחת, מכיר יותר את רגשותיו ויכולתו לנהלם גדולה יותר. לעומת זאת, אנשים בעלי אינטליגנציה רגשית נמוכה, אינם מזהים את רגשותיהם, ולכן הם נתונים יותר לדחפים, חרדות, בדידות, עצבות, רוגז ואלימות. אנשים אלו עשויים לפתח קשיי הסתגלות וקשיים חברתיים, שייפגעו בהתקדמותם המקצועית והחברתית.

בעבר אינטליגנציה רגשית הייתה נקנית באופן טבעי דרך משחק של ילדים עם הוריהם וחיקוי המבוגרים. אבל בעולם המערבי בו ההורים עסוקים מאוד וזמני הבילוי שלהם עם ילדיהם הצטמצמו באופן ניכר, ישנה ירידה משמעותית ברמת האינטליגנציה הרגשית. ירידה זו גורמת לעליה משמעותית בשיעורי האלימות, ההתאבדות והפשיעה. סיבה נוספת לירידה באינטליגנציה הרגשית היא האינטרנט והמדיה לסוגיה, שבמקרים רבים מחליפים את המשחק והמפגש החברתי החי, וממילא פוגעים בהזדמנות של הילדים לפתח מיומנויות חברתיות ורגשיות.

איך לפתח אינטליגנציה רגשית אצל הילדים
ראשית, כאמור, אינטליגנציה רגשית נקנית בעיקר בתוך מסגרת של יחסים אנושיים, ולכן חשוב מאוד לבלות זמן רב עם הילדים. כאשר הדבר אינו מתאפשר, חשוב לדאוג לכך שהזמן בו אנחנו בכל זאת מצליחים להקדיש לילדינו, יהיה זמן איכות.
גם כאשר אנחנו נדרשים לטפל באירועי משמעת, חשוב מאוד לעשות זאת מתוך אווירה חיובית ובונה. ביקורת, לעג והאשמות, עשויים אולי לעצור התנהגות שלילית כאשר היא נעשית, אבל בטווח הרחוק, מתפתח אצל הילדים מתח וכעס, ובמקרים רבים הם לומדים להדחיק את רגשותיהם, עד שאינם יכולים יותר לשאת זאת ומתפרצים.

במקום זה, כדאי לנקוט בגישות חינוכיות שמסייעות לילדים לפתוח דימוי עצמי חזק וחיובי, תחושת בטחון, משמעת עצמית, כישורי אינטליגנציה רגשית וחברתית ותחושת אחריות. לא מעט ספרים נכתבו בנושאים אלו כגון 'הורים כמנהיגים' או 'איך לדבר כדי שהילדים יקשיבו ולהקשיב כדי שהילדים ידברו' ועוד.
בנוסף, על מנת לפתח אינטליגנציה רגשית, ניתן להקפיד על העקרונות הבאים:

1. מודעות של ההורים עצמם לרגשותיהם ויכולת לשלוט בהם. רק מי שמודע לרגשותיו יכול ללמד את ילדיו לזהות רגשות ולשלוט בהם. היכולת שלכם לשמור על שלווה ורוגע תלמד גם את הילדים לעשות כך.
2. גילוי אמפתיה כלפי הילדים. כאשר הילד מדבר איתנו, חשוב להקשיב לו ברוב קשב, ומומלץ גם לשקף את הדברים שהוא אומר, על מנת שיחוש שאנחנו אכן מקשיבים ומבינים את רגשותיו.

3. כאשר מספרים לילד סיפור, אפשר לפתח איתו שיחה על רגשותיהם של הדמויות השונות בסיפור. לילדים רבים קל יותר לדבר על רגשותיהם של הדמויות בסיפור, מאשר לדבר על הרגשות שלהם עצמם.

4. פיתוח אמפתיה אצל הילדים דרך שיחות וניתוח אירועים חברתיים. לדוגמא: כאשר ישנה מריבה בין אחים, אפשר לבקש מהם לנסות ולפרש את נקודת מבטו של השני, ורק אח"כ לומר את דבריהם. יש להניח שרק ילדים מעטים יוכלו לעשות זאת בזמן מריבה, אבל אם השיחה תתבצע לאחר זמן, כאשר הם רגועים, הם יוכלו לראות את הדברים בצורה מאוזנת יותר.

5. פיתוח יכולת של דחיית סיפוקים. לשם כך נדרשים ההורים לפתח מסוגלות להכיל רגשות קשים של הילד המאוכזב, כאשר הוא לא מקבל את מבוקשו באופן מיידי. על מנת לפתח את יכולתו של הילד להבחין ברגשותיו ולהגדירם, כדאי לשקף את האכזבה. לדוגמא: 'אני רואה שאתה כועס מאוד, ומאוכזב משום שלא הסכמתי לתת לך את הסוכריה שביקשת, אני מבינה שממש קשה לך לשלוט בעצמך, אבל אני לא מוכנה לקבל את הצעקות האלה, שמעירות את אחיך הקטן'.

6. הורות מתוך חשיבה אסטרטגית ומתוכננת. הורים כאלה אינם פועלים באימפולסיביות ובאופן בלתי מובן לילדיהם, אלא פועלים מתוך תוכנית ברורה של פיה הם מכלכלים את תגובותיהם החינוכיות. במצב זה הילדים חשים שהם יכולים להבין את תגובות הוריהם, ולחוש בטחון לפתח את אישיותם.

7. עידוד דיאלוג משפחתי על מנת להקנות כישורים חברתיים ויכולת קבלת החלטות בקבוצה. לדוגמא: ניתן לתכנן חופשה משפחתית ביחד, ובתוך כך לבנות כישורים של הקשבה וכבוד הדדי, יכולת להתבטא בבהירות והתמודדות עם החלטות שאינן לפי רוחו של הילד.

8. בעיקר לילדים פעוטים, אך לא רק להם, חשוב מאוד לשיים רגשות. הילדים בגילאים הללו אינם יודעים להסביר כיצד הם מרגישים, ואנחנו יכולים לעשות זאת בשבילם. לדוגמה, לילד שבוכה כשאביו יוצא מהבית, אפשר לומר 'עצוב לך שאבא יצא, נכון? זה באמת קשה להתגעגע לאבא, בעזרת ה' הוא יחזור בצהריים וייתן לך חיבוק גדול'. אפשר גם לשתף את הילד ברגשות שלנו, כאשר היינו בגילו.

9. ללמד את הילד כיצד ניתן לפתור בעיות בדרך יעילה וחברתית יותר, על ידי שיחה על התמודדויות חברתיות שעומדות בפניו, ופיתוח משותף של דרכי התמודדות יעילות.
הקפדה על עקרונות אלה, תאפשר לנו לבנות בבית אווירה קשובה ואוהדת, שתרגיל את הילדים לשוחח על רגשותיהם ולווסתם באופן מיטבי.