אהבה:
מזון משמעותי והכרחי בהתפתחותו הנפשית של האדם. לא די לחוש אותה בלב, צריך להביע אותה בכל הזדמנות. לא נודע על גבול לאהבה, פרט לזו המקלקלת את השורה. יש לשים לב להבדל התהומי בין אהבת הזולת לבין אהבת עצמך.
בית:
ידוע כעשוי מעצים ומאבנים, אך כרעיון וכסמל יש לו משמעות חשובה בחייו של ילד. ילד צריך בית, ובית הוא זוג הורים, אחים, יחס, ובעיקר מקום ששייך לך ואליו אתה תמיד יכול ללכת.
גב:
אפשר וצריך לבקר את הילד, אבל תמיד חייבים לתת לו גב. זה לא אומר שנצדיק אותו כשהוא טועה, אלא נייסר אותו במילים על טעותו, אך תמיד ניתן לו את התחושה שיש לו גב, וגם אם טעה או מעד - ההורים שלו מאחוריו, גם אם לא מאחורי המעשה.
גבולות:
הורה שאיכפת לו מהילד שלו, יציב לו גבולות כדי שיתחנך שהעולם אינו מספק את כל מה שהוא רוצה, ויש שכר לטוב ועונש לרע. גבול הוא משהו שאינו מעליב. הוא פשוט מודיע לאדם את המקום שממנו והלאה אין ללכת. מי שאינו מציב גבולות מסכן את ילדיו, ועליו נאמר: "חוסך שבטו שונא בנו".
דאגה:
דאגה היא אחד מענפי האהבה. אתה דואג, משמע אתה אוהב. יש להגביל את הדאגה למינון נורמלי.
דרישה:
מחמיאה לילד ומאותתת לו כי הוא מסוגל. בניגוד לויתור רב פעמי, שמאותת לילד כי הוא אינו מסוגל.
הגנה:
ילד זקוק לתחושה שמישהו שומר עליו ומגן עליו מצרה. כדי לתת תחושת הגנה, ראוי להורה לשדר ביטחון לילדיו, ולפחות תחושה שהם מוגנים ובטוחים.
הערכה:
כאשר ילד מקבל הערכה על דבר טוב שעשה, זה גורם לו לרצות לעשות עוד משהו טוב. לפיכך יש למצוא על מה להעריך אותו ובכך להביא למעגל של עשייה חיובית והערכה.
הומור:
ההומור הוא ה"סוכר והמלח" בחיינו, בכוחו להשרות אווירה טובה בין הורים לילדים, ולפרק מטענים רגשיים רבים.
ויתור:
ראוי להשתמש בו בחוכמה ובתבונה, משום שהוא היכולת שלנו לתת הזדמנות נוספת, וגם לשדר לילד רצון טוב מצידנו. יש להיזהר משימוש יתר בויתור.
זמינות:
אמנם אנשים עסוקים אנחנו, ואין אנו יכולים להיות זמינים לילד 24 שעות ביממה, אך תחושה של זמינות ניתן לתת, אם לפחות כשאנו נמצאים בבית - אנו באמת נמצאים בו, קשובים ומשתתפים ערים בנעשה.
חינוך:
אין צורך להוסיף. הדבר החשוב ביותר בהתפתחותו הנפשית והרוחנית של הילד.
טיפוח:
לטפח ילד זה אומר להשקיע בו את היכולות השכליות, הרגשיות, הפיזיות והכלכליות שלנו. להקנות לו ידע, חכמה, מידות והנהגות ראויות, ולדאוג לו למזון בריא ולביגוד חם.
יציבות:
כמו כל שתיל רך בשנים, גם ילד זקוק לקרקע יציבה - הורים הפועלים מתוך ידיעה ופוסעים לעבר מטרה. הורים היודעים להתגבר על משברים הם הורים שאינם מתפרצים ומאבדים עשתונות ובכך מאיימים על תחושת היציבות של ילדיהם.
כבוד:
אחד מאבות המזון הנפשי של בני האדם, לא רק של ילדים אלא גם שלנו המבוגרים. כפי שאנו מעניקים מזון לילדינו גם כאשר אינם פועלים לשביעות רצוננו, כך צריך גם לכבדם ללא תנאי על עצם היותם ברואי הקב"ה. זאת בניגוד להערכה שניתנת על הישגים.
לימוד:
חייב אדם ללמד בנו תורה וגם ללמדו את חשיבות לימוד התורה וקיומה. היא מעניקה משמעות לחייו של הילד נותנת לו חיות וסיבה לפרוח ולהתקדם.
ליטוף:
המגע הוא סוג הבעת אהבה שבני אדם, בעיקר ילדים, זקוקים לו. עם הליטוף יכולים לבוא חיבוקים ונשיקות.
מסירות:
ילדים הרואים מסירות מצד הוריהם, כלפיהם וגם זה כלפי זה, חשים ביטחון ויציבות ולומדים גם לפעול במסירות כלפי הוריהם וכלפי זולתם.
נתינה:
היכולת שלנו להעניק מעצמנו לילדינו: נתינה רגשית ופיזית, נתינת זמן, מילים טובות, והחלת הנתינה אצל ילדינו עד כדי כך שיחושו כי נתינה היא בעצם קבלה.
סמכות:
דרכי החיים מטעות הן. בני האדם זקוקים לסמכות שתובילם בדרך הנכונה. אצל ילדים זהו צורך קיומי. המתנה הגדולה ביותר שניתן לתת לילד היא להיות הורה בעל סמכות. אגב, סמכותי אין פירושו קשיחות או נוקשות. ההגדרה במילון אומרת: החלטי, דומיננטי, בטוח בעצמו.
ענישה:
דרך לגיטימית וחשובה בחינוך הילד ובעיצובו. יעילה בתנאי שקיימים איזונים כנגדה, כמו שכר והרעפת מחמאות. כאשר הענישה אינה באה מתוך כעס וחרון היא גורמת, לא תאמינו, לביטחון עצמי ובגרות אצל הילד.
עצמאות:
יכולת ההורים לראות בילד שלהם יישות נפרדת עם מחשבות ורגשות שונים מהם, מנתקת תלות מיותרת, מורידה כעסים על דברים של מה בכך, וגם מפתחת אצלם את האחריות לגורלם ולהתקדמותם. ככל שתהליך העצמאות יהיה מוקדם יותר, כך ההתארגנות של הילד והפיכתו לאיש בר דעת תהיה קלה יותר, כמו גם יכולתו להשיב להוריו את הנחת שמגיעה להם.
פרס:
הדבר שאותו נותנים כאשר הילד מתנהג כיאות - האיזון לענישה.
פתיחות:
חיונית בין הורים לבין ילדים כדי לעמוד על מצוקותיהם ועל לבטיהם. היעדר פתיחות עלול להעצים בעיה קטנה, וחמור מזאת, עלול לגרום לנתק בין הורים לבין ילדים.
צדק:
חשיבותו של הצדק מובן בהיעדרו. אי צדק הוא אחד הגורמים הגדולים לאובדן אמון של ילדים במערכת החינוכית והמשפחתית. אך אם אלה פועלות בצדק, הסיכוי להתמרדות קטן, משום שהילד תמיד ייצמד למקום שיש בו אמון וצדק.
קידום:
משפחה היא היררכיה (סולם דרגות), וככזו, כל אחד ממרכיביה רוצה לחוש קידום כלפי מעלה. זאת עושים על ידי מתן סמכויות לילדים ככל שגילם עולה. מדי פעם יש לערוך בדיקה האם אין ילד ששכחנו לקדם בהיררכיה המשפחתית.
רחמים:
"כרחם אב על בנים". רחמים הוא רגש שכל אחד מאיתנו זקוק לחוות מפעם לפעם, גם אם אינו מודה בזה. הוא הדבר הנותן לנו לחוש שגם כאשר אנו חלשים, יש מי שדואג לנו. עם זאת, אין להשתמש ברגש זה כדי לפטור את הילד מחובתו, או להרגילו להיות ראוי לרחמים. רק מדי פעם, במידה ובמשורה.
שיחה:
אין כמותה כדי לחבר בין הורים לבין ילדיהם. יש מאיתנו הזוכרים שיחה נאה אחת שפירקה מתחים רבים בחייהם. אין כל סיבה להימנע משיחות רבות כאלה, ובאופן קבוע.
תורה:
ספר הספרים שניתן לנו על ידי בורא העולם, כדי לדעת כיצד לחיות בעולמנו. חיים על פי התורה הם הערובה הבטוחה והנצחית להתפתחות תקינה ולאושר אמיתי אצל האדם וצאצאיו.