מאת:ד"ר עמי שקד
זהו חלקה השלישי של סדרת מאמרים העוסקים בהתפתחות תא- הנישואין והמשפחה במעגל החיים.
הנחתנו היסודית היא שכשם שהפרט עובר שלבים מוגדרים בהתפתחותו- מינקות לילדות, להתבגרות, לבגרות צעירה ובגרות מאוחרת (זיקנה), כך גם תא- הנישואין והמשפחה עובר שלבים מובחנים של צמיחה והתפתחות. זאת מתוך בנייה מתמדת, התמודדות עם שינויים ומעברי חיים, ותנועה קדימה להשגת מטרות.
במאמרים הקודמים לזה, עסקנו בשלבים המוקדמים של התפתחות תא- הנישואין והמשפחה שהם:
א. שלב התנתקות הפרט ממשפחת המוצא לקראת מציאת בת- זוג להתקשרות בברית הנישואין.
ב. יצירת קשר הנישואין בשנה- שנתיים הראשונות להתהוות תא- הזוגיות, היא שנת ה"נקי יהיה לביתו ושמח את אשתו".
במאמר זה נעסוק בשלב השלישי בהתפתחות תא- הנישואין והמשפחה והוא שלב התרחבות המשפחה:
הבאת ילדים וגידולם.
לידתו של התינוק הראשון אל תוך תא- הנישואין הנמצא עדיין בשלבי התפתחות ראשונים, מהווה גורם מרכזי ומשפיע המחייב הערכות נכונה והסתגלות נאותה מצד בני הזוג. השניים שפעלו במשותף לביסוס קשר הנישואין ויצובו, נדרשים לטפל ביצור חדש הדורש תשומת לב והשקעה מרבית והתלוי בהם באופן מוחלט. השמחה וההתרגשות המאפיינים את לידת התינוק הראשון נמהלת עם לא מעט דאגה וחשש. בני הזוג נדרשים לפנות "מקום" במרחב הרגשי שבבית לקליטתו של התינוק. הם צריכם לפנות אנרגיות רגשיות ומאמץ גם כלפי התינוק וזאת ללא שום נסיון מהותי קודם. לא בכדי רבים מרגישים תחושת סטרס (לחץ, דחק) וירידה מסוימת באוירת הביחד וברמת שביעות הרצון מהנישואין. שהרי תשומת הלב והדאגה שהפנו בני הזוג זה כלפי זו נפגמת במידת מה בגין הצורך להפנותם גם כלפי התינוק החדש. בהעדר הכנה ומודעות לשלב זה בחיי הזוג עלולים הם להרגיש מידה של ריחוק רגשי ואפילו קנאה, תחושה המוכרת בעיקר בקרב הגברים.
כאמור, שלב הרחבת המשפחה מוצא את יחידת הזוגיות בשלביה הראשונים של התפתחות, התארגנות וגיבוש גבולות עם גורמים מחוץ לתא- הנישואין (משפחות ההורים, חברים, עבודה). הולדת התינוק מחייבת מציאת איזון חדש של המערכת הזוגית (איש ואישתו). לדוגמא: בני הזוג, בהופכם להורים, משנים את הסטטוס (המעמד הרגשי- משפחתי) שלהם מ"סתם" זוג נשוי, לזוג עם מחוייבות נוספת של הורות. תוספת "מעמד" זו משנה גם את הסטטוס שלהם מול משפחות המוצא (ההורים משני הצדדים). שהרי עד להולדת התינוק הראשון, עסקו בני הזוג בגיבושם כיחידת נישואין מופרדת ומובחנת ממשפחות הוריהם. כעת עליהם להסתגל ולפתח סוג חדש של קשר עם הוריהם, שהרי מתבקשת אווירה מחוזקת יותר של משפחתיות וקירבה. שכן ההורים משני הצדדים שהפכו לסבים וסבתות מחפשים קירבה מחודשת עם בני הזוג.
שתי מטלות ליבה של ברית הנישואין מקבלות הדגשה והתיחסות מועדפת בשלב זה של התרחבות המשפחה:
א. דאגה הדדית ותשומת לב מיוחדת שעל בני הזוג להפנות זה לזו וזו לזה. נכון שיש להפנות חלק ניכר של דאגה ותשומת לב כלפי התינוק על מנת להכניסו לתוך המרחב הרגשי היוצר משפחה, אך יחד עם זאת ודוקא בשל כך יש גם להדגיש הדגשת יתר את הדאגה, תשומת הלב וההדדיות שבני הזוג מספקים זה לזו.
ב. חיזוק המחוייבות לקשר הנישואין מצד שני בני הזוג במיוחד נוכח התוספת החדשה למשפחה עלול לסמל, או אף לגרום לשחיקה מסוימת במחויבות הראשונית. מומחים מגדירים זאת בשם "משבר מחוייבות". לפיכך על ההתקשרות הראשונית של האיש והאישה בברית הנישואין להתחזק דוקא במקום ובזמן בהם היא עלולה להשחק ולהפגם. ציפיות מתמשכות מתקופת הזוגיות הבלעדית (שקדמה להבאת תינוק לאויר העולם) שלא עברו אדפטציה הולמת (הסתגלות והתאמה מחודשות) עלולות להעמיד חומה ומחסומים רגשיים בקשר האינטימי בין בני הזוג. מטפלים נוכחים לא פעם במצבים בהם בני הזוג "מבוצרים" מבחינה רגשית, כאשר כל אחד מהם חי במעין "מבצר רגשי" וריחוק מבן הזוג. הדבר היה נמנע אילו השכילו בני הזוג להבין כי הרחבת המשפחה דורשת הערכות רגשית מיוחדת, הכנה והסתגלות נאותה.
אלה המטפלים נכון (ומסתגלים מחדש) במטלות המחוייבות והדאגה מסוגלים להמשיך ולפתח אוירה של קירבה רגשית ללא תחושת איום על הקשר וללא מחסומים רגשיים. משימות אלה של דאגה ותשומת לב הדדית ומחוייבות לקשר הנישואין דורשות "רענון" והתחדשות מעת לעת, תוך שהן מוגדרות מחדש ומשתנות בהתאם לצורך ולשלב ההתפתחות בו נמצא הזוג. בשלב התרחבות המשפחה, משימות אלה הן בדרגת חשיבות עליונה יותר מכל תקופה אחרת במעגל חיי הנישואין והמשפחה.