הפעם בחרתי להביא  מקרים מהחיים המדגישים בצורה נפלאה את ההשפעה המכרעת שיש להורים על הזוגיות של ילדיהם.

ובכן סיפרה לי אם אחת ממשפחה חרדית חסידית על שידוך שהוצע לבנה כאשר התהליך בד"כ מתחיל בקבלת טלפון משדכן מקצועי או חבר, שכן, בן משפחה וכו' המבקשים להציע "שידוך" שלדעתם עשוי להתאים ביותר לבן או לבת. הורי המדובר/ת מתחילים מייד בסבב טלפונים על מנת לברר כל מידע אפשרי על המועמד/ת רקע, גיל, השכלה, ועוד ועוד.. ממש עבודת מחקר שלימה. לאחר מכן, כאשר האינפורמציה שנתקבלה מניחה את הדעת, מתחיל תהליך ההיכרות. הורי הבת מוזמנים לפגוש את הבחור, אם הבחור מצא חן בעיניהם מוזמנים הוריו לפגוש את המועמדת. משמצאו המועמדים חן זה בעיני הוריה של זו, נפגשים האבות של שני הצדדים על מנת לבדוק את עניני הכסף, כלומר לראות אם גם מבחינה כספית יכול הדבר לצאת לפועל. כאשר גם עניין זה מסודר, מפגישים את בני הזוג על מנת שהם יקבעו ויחרצו את גורל השידוך  לשבט או לחסד. והנה, שהינו שם כשעה, שוחחנו על דא והא, והרושם הכללי היה טוב. חזרנו הביתה, שם חיכה לנו הבן ה"מועמד" בקוצר רוח ובמתח רב לשמוע האם מצאה המדוברת חן בעינינו.

 ואכן דיווחתי לו על השיחה שלנו, מראה הבית, טיבם של ההורים, ומבלי משים נפלט מפי המשפט "... הבחורה כנראה חכמה אבל היא לא יפה"  ! המשכנו עוד לשוחח זמן מה, הבן חזר לישיבה ואני ובעלי ישבנו לנתח את מה שראינו מוקדם יותר באותו ערב. ואז, מספרת האם נחרדתי מאוד, ואמרתי לבעלי – אנחנו מורידים את ההצעה הזאת מהפרק, הרי בננו הוא בחור צעיר מאוד, חסידי, אין לו כלל מושגים ביופי, ברור שהוא לא יודע באמת מי יפה ומי לא, כל חייו הוא יסתובב עד התובנה – אשתי לא יפה ! אימי הכל יודעת בפירוש אמרה כך ! וזו הרגשה קשה. אני לא רוצה שבני יחשוב כל החיים שאשתו לא יפה! אחרי שזה פשוט נפלט לי, לא אוכל לעולם לטשטש את הרושם הזה ! ואכן הורדנו הצעה זו מהפרק, אך ורק בשל משפט זה שאמרתי בלי לחשוב.

לאחר זמן מה, בני התארס בשטו"מ ושאלה ראשונה שהוא שאל אותי בארבע עניים היתה: "אמא, האם היא  יפה ...? כמובן שעניתי לו שהיא יפה וטובת מראה עד מאוד, מידותיה הטובות ואישיותה קורנת מפניה, וכשראיתי את פניו הזורחות של בני, הבנתי כמה גורלית עשויה היתה להיות אותה פליטת פה: "אבל היא לא יפה..."

סיפור נוסף: זוג בשנות השישים המוקדמות לחייהם. מאחוריהם כ - 40 שנות נישואין. הגיעו להתייעצות בענינים שונים. אחד הנושאים הכאובים שעלה על הפרק ממש בהתחלה היה משפט עתיק יומין שאם הבעל אמרה בזמנו כאשר בני הזוג הודיעו להוריהם שהם חושבים להתחתן – אותו משפט נורא מצד אם הבעל היה: "אתם תתחתנו רק על גופתי ה...!! ולמרות שחיי הנישואין שלהם טובים, יש להם מספר ילידם מוצלחים, פרנסה, בריאות וכו' ממשיך המשפט הזה לרדוף אותם ולמרר את חייהם.  וקצר כאן המצע מלתאר את ההשלכות מרחיקות הלכת שהיו למשפט זה על חייהם. גם אחרי כ – 40 שנות נישואין טובות (!) עדיין גורם משפט זה לבי רב של האשה, לחוסר נוחות קיצוני של הבעל, ולמין עננה המרחפת על הזוגיות שלהם. מסתבר שכל נסיונות הפיוס של הבעל, היחס הנפלא שלו אליה, היציבות היחסית של החיים שלהם אל מצליחים לעמעם את הכאב והעלבון שגרם משפט אחד ! כמובן שהכלה כבר הצליחה לבנות עם חמותה מערכת יחסים של אימון, גורל היחסים האלו כבר נחרץ, כל משפט  או מילה שאמרה החמות מאז ואילך כבר נתפרשו רע ושלילי, וכמובן שהיוו פתח ומקור לא אכזב למריבות ולתסכולים בזוגיות שהיתה יכולה להיות טובה ונפלאה, היה צורך מצד בני זוג אלו להשקיע מאמצים כפולים ומכופלים ע"מ לשמר את הזוגיות שלהם, לבצר אותה, ומשש יום יום נאלצו להלחם באותה מנת רעל שטפטף המשפט הזה לחייהם בעקביות ובהתמדה.
ניתן לתאר מקרים נוספים בהם התעוררו בעיות שבהחלט היו יכולים להמנע אילו רק היו ההורים יותר זהירים בדבריהם.

בכלל, יחס ההורים כלפי בני הזוג של ילדם מקבע במידה רבה מצב היחסים בין בני הזוג. הורים שמתייחסים בכבוד ובהערכה לשונית אל החתן או הכלה נותנים דוגמה כזו לילדיהם. הורים שבלי סוף מליטים את החסרונות של בני הזוג של ילדיהם, את הקושי הנורא בהסתגלות למנהגים שונים, רוטנים וקובלים על ה"מציאה" שמצא ילדם לא יתפלאו אח"כ לראות שזוהי  בדיוק גישת הילד שלהם אל בן זוגם.