מאת:הרה"ג ראובן אלבז שליט"א
"וצריך אדם להיזהר שלא יוציא דבר מגונה מפיו בפני בנו וכל שכן שלא לעשותו כדי שלא ילמד בנו ממנו" (שבע פתילות דף קל"ב).
כמה שאדם ילמד מוסר לבנו שלא לדבר לשון הרע, ולאחר מכן כאשר יושב עימו בשולחן והאבא מדבר לשון הרע על אחרים אין מועיל לימוד הבן ועל כן נאמר: "שתו בשמיים פיהם ולשונם תהלך בארץ" (תהילים עג' ט') כאשר ילד נוכח בכזו אסוטיאציה במקום העתקות אור מתפרש אצלו העתקות חושך,הבן קולט בעיקר מה האבא עושה ולא מה שהוא מלמד – דוגמא אישית שווה אלף מילים.
"ישתדל אדם להרחיקו מהכיעור ומן הדומה לו אפילו שלפעמים נוגע בו האב יזהר יותר מפני בנו, אבל יקרבנו למידת החסידים וירחיקנו מין האיבה, הקנאה והמריבה.ואם יחרפהו אדם או יוכיחו יעלים הדבר מבנו, כדי שלא יכניס עצמו בסכנה בקנאת כבוד אביו" (שבע פתילות דף קל"ב).
כשיש לאבא מחלוקת עם מישהו יעלים מבנו – משום שמצד הדין חייב בכבוד אביו ויכול להיווצר מצב שייגרר בנו למריבה עימו.
אהבת אב לבנו הינה מידת הנתינה כאשר אדם נותן לשני הוא אוהבו יותר, על אחת כמה וכמה הנתינה והענקה שנותן ומשקיע בו אך צריך אדם לדעת כי עליו לחנך את בנו בדרך הישר ,והיאך יטיב עימו ויישר דרכיו – אם רק ייתן לו כל מה שירצה ? צריך אדם לחנך את בנו שנאמר: ישתדל אדם עם בנו ביסורין ותוכחות , זולתי אם טבעו טוב, שאין צריך להדריך לבנו בדרך ישרה" (שבע פתילות דף קל"ב).
אפילו אם בניו מצוינים יכה אותם האב לפעמים כדי שלא יחשבו עצמם ויאבדו את דרך הטוב.
מסופר על מלך ששלח את בנו, שמע שיש חכם גדול ובקי בכל חוכמות שבעולם, המלך רצה שבנו ילמד הכול כי הוא כישרוני גדול ומתעתד להיות המלך הבא אחריו.
החכם עצמו שהיה מלמד א בן המלך היה מתפעל ממנו מאד ומחכמתו הנדירה.
המלך הבטיח לבנו כי בסיום הלימודים הוא יקבל סכום כסף גדול , בסיום לימודי הבן הכין המלך מסיבה גדולה וסכום כסף גדול לבנו כפי שהבטיח לו.
בא בן המלך לסיים את לימודיו אצל החכם ופתאום תפס אותו החכם קשר לו את ידיו ורגליו,לקח חגורה מעור והתחיל להצליף בבן המלך, צעק בן המלך: "מה עשיתי לך"? אמר לו החכם תשתוק וככל שתוסיף דבר תלקה יותר, וכך הכה אותו חמישים מלקות ואז שחרר אותו לביתו באפיסת כוחות במצב שכמעט לא יכל ללכת בכוחות עצמו ...
בא לבית המלך בבכי מרורים, שאלו המלך מה לך בני? מי הכה אותך? החכם הגדול.
בקש המלך להביאו מיד אליו כדי לחרוץ דינו שהכה בבן המלך הלא עוול בכפו.
שאלו המך לפשר התנהגות זו ענה לו החכם : אדוני המלך, אני אוהבו כבני ממש והיום לימדתי אותו חוכמה אחרונה שלא למדנו עד כה והיא "חכמת המלקות"
מה זאת אומרת? שאלו המלך. ענה לו החכם: אם בן המלך לא ידע מהו כאבן של מלקות, ברבות הימים כאשר יוכתר למלך וימשיך את דרכך ויצטרך לפסוק למישהו מנתיניו שיחויב במלקות לא ידע כמה זה כואב אבל עתה כאשר הוא יודע ישפוט את העם בצדק ועמים במישרים ועכשיו אדוני המלך שפוט אותי כפי הבנתך , א"ל המלך: אני מודה לך על כך ואין חכם ממך.
וזהו מה שאמרו חכמינו "חושך שבטו שונא בנו" שאפילו טובים בניו ילקם מעט ע"מ שלא יסורו מדרך הטוב וידעו בה.